אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

זה מאוד יכול להיות

אבל ממש לא בהכרח

זה קצת מעצבן אותי.

א. ואם אני מכירה מישהי שהיא רווקה מאוחרת ולא מלאת ציניות ומרמור, זה מוכיח משהו?

או מישהי שהיא צעירה ונשואה, ומלאת ציניות ומרמור, זה מוכיח משהו?

ב. איך את יכולה לקבוע שזה בגלל הייאוש מאי המציאה?

החיים שלנו הם הרבה מעבר לרק לחפש זוגיות, ואני יכולה להעלות בדעתי עוד דברים רבים שיכולים להוביל לזה - נניח קשיים בעבודה, במשפחה, בבריאות...

ג. בסופו של דבר אנחנו חיים בעולם, והבחירה בידינו איך להגיב לזה. אין דרך אחת שבה כל הרווקים, או כל הרווקים המבוגרים מגיבים.

האם סטטיסטית רווקים מבוגרים יותר ציניים וממורמרים מאחרים?

לא יודעת.

לא בדקתי.

אבל אני לא רוצה לתחזק סטיגמה כזאת בכלל.

לא לצאת מנקודת הנחה שכל מי שעבר את גיל X והוא רווק, אז זה אומר משהו על האישיות שלו.

לא נחרצתי אלא שאלתי האם יש קשר.

לצערי ממה שחוויתי מעל גיל 36.. יש לא מעט מרמור, ציניות כתוצאה נקודתית מהכאב הענקי מהרווקות שלא נגמרת.

כרגע מתמקדת ברווקים כי זה נושא הפורום.

לא נכנסת לסיבות נוספות לכך אלא מתמקדת ברווקות מאוחרת בגין כך.

זה לא אומר שכולם ככה, אבל יש סיבה ש סטיגמה קיימת.

איך כל אחד מתמודד עם המצב בסוף - זה אינדיבידואלי.

אגב, היה לי חבר שהתייחס לרווקות מגיל x כ"שבורות". הוא היה שבור יותר מכולן ביחד. אז אולי זה גם בעיני המתבונן. 

בדייטים זה שובר את הקרח ..

ולא הכל the same

נראה לי בתחילת הקשר. אבל לא להגזים ולא כזו שמתייחסת לזולת.

הגיוני שבחורות מבוגרות יותר שעדיין לא הקימו בית, מתקשחות יותר

מרירות, קצת או הרבה, מתוך כאב. זה לא אופי. נכון שאצל כל אחת

זה יכול להיות שונה. אבל כללית...

בחינם, רק ע"י חסדיו

(כמו להבדיל - שאומרים 'מרכז', יש גבעת שמואל, ויש פתח תקוה, ויש תל אביב, וראשון לציון, ובני ברק… ויש בשולי המרכז - רעננה וכפר סבא. וכל מקום וריכוזי הקהילות שלו) 

אבל כן מוכן לעשות נסיעות קצת כי מבין שזה חא כמו המרכז שהכל קרוב

ככה זה נראה בעיניי אנשים מעדיפים שיהיה קו אחד ולא כמה זרמים של מזגר באדם

ואחת מהן תהיה אשתך בע"ה

גם סרטים וסדרות זה משהו שרוב הדתיים רואים.

זה סימני פיסוק (בתור התחלה).

אינך שונה מהדתי הרגיל הממוצע כפי שאני מכיר, ראיתי המון כמוך. אולי זה לא בדיוק נכנס לתוך מגזר ספציפי כמו דת"ל מתנחל / חרדי / לייט אבל זה מאוד מאוד נפוץ.

למרבה הצער נראה שברגע שחורגים טיפונת מאחת המסגרות המובנות הספציפיות, נשארים די לבד מול המערכת.

שדכן ראשי תיבות שקרים דובר כסף נוטל כידוע.

אם לא מהם תבוא הישועה, ניסית לברר אצל משפחה / חברים / בית הכנסת וכיו"ב?

חסר לי סימני פיסוק 

ניסיתי כרגע בכל מקום בסביבה שלי אבל כרגע ללא עזר

אתה עצבני בצדק 

גם ממני איזה שדכנית רצתה להכיר לי רצתה על זה איזה חמש אלף..

אמרתי לה ממי את צריכה לשלם לי.. היא פחות התחברה לקונספט

אגב די לנרמל נייק ואדידס די תמצאו אופי עדיף כבר בלנסטון..

אני מנסה לחשוב אולי תתנדב בעמותות מסויימות משם תכיר 

אני לא מבינה למה בעינייך בלנסטון זה יותר אופי מאשר נייק ואדידס... זה מותג וזה מותג... ההבדל זה הסגנון... לא כולם צריכים להתחבר לאותו סגנון...לא כולם גדלו אותו דבר..

עם לקוסט דיזל ארמני

וב"ה עברנו לטימברלנד וחבריו

ממש קשה לי לראות גבר מדוגם המותגים

אבל שזה כולל הנעליים בכלל מוגזם

שאנייכול ללכת לשם ולהכיר..

זה אופנה של מתנחלים

הבורגנים צריכים להשתלט על המגזר

ה' ישמור

שמעתי פעם ראשונה על מישהו שלובש רדבק בחתונה, הייתי בהלם תרבות. לא הבנתי מה הקשר.

ללבוש חליפה, עניבה, נעלי אלגנט (יש כמה סוגים, לא חייבים את האלה של החרדים).

סתם ככה אני ממש לא לובש אלגנט ביום יום, אפילו לא בשבתות כל כך..

יש לי הרבה טעם

אבל שתדע לך אצל גברים אלגנט

זה פחות גברי האובר מאמץ ..

צריך להיזהר איתו 

שגברים מתלבשים מוקפד מידי

צריך לעשות את זה בקלאס כאילו אוי ככה קמתי

להתאפר- בלי שיראה ככה

להשקיע בלבוש -ושלא יראה ככה

בע"ה תגיע למי שייתייחס אליך ברצינות, יש הרבה אנשים טובים העולם, חבל שהקצת שיש שהם לא כאלה מסתירים את העובדה הזאת

אין, לא קיים, מילון ההגדרות לדתיות.

כל אחד יכול לתת פרשנות שונה לאותן המילים.

לא אכפת לי איך אנשים אחרים מגדירים אותי. לא חייבת להם כלום.

וגם בהקשר הזוגי - זה לא שאני מחפשת להתחתן עם "דתי תורני" "דתי לאומי" או לא יודעת מה, אלא עם אדם מסוים. נכון שמי שיגדיר *את עצמו* בכרטיס שלו כ"דתי לייט" אני לא אשקול לצאת איתו - כי זו הצהרת כוונות אחרת משלי. אישית, בכרטיס שלי, לא כתבתי הגדרה. שאנשים יראו מה כתוב בפרטים, ולפי זה יכולים להבין איפה אני נמצאת. ואם מעניין אותם אם אני רואה סרטים וסדרות או איזה בגדים אני לובשת - שיבררו.

ואם לא נוח לך עם שדכנים - 

אל תישען עליהם.

תירשם לאתרים. למיזמים. תלך לאירועי פו"פ. תצטרף לקבוצות וואטסאפ.

יש היום המון דרכים להכיר, שבהם אתה לא תלוי בחסדי שדכנים. (באופן אישי החוויה שלי די דומה לשלך, ואני יודעת להגיד שאחוזי ההצלחה שלהם לא בשמיים - 8% מהזוגות במגזר הכירו דרך שדכנים, לפי הסקר שהבאתי כאן: אני עדיין לא יורדת לעומק דעתך - לקראת נישואין וזוגיות. דרך אגב, הכי הרבה שם מצאו דרך משפחה וחברים\היכרות ספונטנית - ולכן גם אני ממליצה ממש לדבר על זה עם חברים ומשפחה - אני מחפש להתחתן, וזה וזה מה שחשוב לי. אולי אתה מכיר מישהי?)

והגדרה זה חסר משמעות בעיניי ביומיום

חושבת שכשמציעים זה קצת יותר משמעותי פשוט בשביל לראות לפני הפגישה. אבל גם זה- מי שמציע יכול להסביר את הסגנון הדתי שלך ביותר מהגדרה בת שתי מילים.

ואפילו תכתוב בסטטוס בווצאפ- היי, אם למישהו יש רעיון לשידוך עבורי אשמח ממש

אתה יכול לסנן את הרשימה ולהוציא אנשים שלא בא לך שיראו

אבל סה"כ- אם חברה מעלה דבר כזה, אני יותר חושבת עליה אקטיבית וגם מרגישה יותר בנוח להציע לה. 

איש שלי

אהוב אחד

זה יום העצמאות

מצאתי לי פינת טבע פה

לכאורה, זה מה שחיפשתי בדיוק.

חורשה, שקט, אוויר נעים.

ועדיין, משהו בי לא מוצא מנוחה.

אני רוצה אותך, ובו זמנית אני מלאת פחדים מההליכה לקראתך.

אני יודעת שיש בי הרבה. יש בי מה לתת, יש בי אור. אני בטוחה בזה.

רק שבכלי העולם הזה, עוד לא למדתי ככ איך להנביע אותו, את האור הזה.

והבוץ דבק במעיינותיי, והסחף גובר עליי.

אני במערבולת פנימית, מרגישה שאין לי קרקע בטוחה להישען עליה.

לא מרגישה שאני יודעת,  לא מרגישה אולי כמעט בכלל..

אני לא יודעת מה יש שם, ברגש, שאני רוקדת איתו במין ריקוד של רצוא ושוב..

אני רוצה להרגיש, אני רצה אחרי ההרגש, מחפשת את הקו הדק הזה של רגש אמיתי שינבוט בי, ובו זמנית אני ככ בורחת ממנו. ככ מפחדת להתמסר אליו באמת.

אני רוצה אותי.

אני רוצה אותי בגדלות.

אני לא רוצה להיות נחסרת ככ בחסרונך..

אני לא רוצה להגיע אליך מתוך הריק,  מתוך הכלום, מתוך האין..

אני רוצה להלך בעולם בקומה זקופה, להיות עושה לי בית בתוכי. פינה של מלכות.

אני רוצה לזכור שיש בי.

אני לא חסרה. אני לא שבורה, אני לא אבודה.

אני רוצה ללמוד לאהוב את עצמי גם ככה. על כל חלקיי.

אני רוצה להצליח להתקלף... להגיע על הגרעין ההוא, שהוא אני, לחבק אותו שם ולשאוב ממנו כח.

ושם, בקודש הקודשים, חתום בחותמו של כהן גדול

מונח, הרצון שלי.

קראתי. אין לי מילים מעבר

ולא קל לגרום לי להתרגש

מה משנה אם מזהים אותך או  לא?  אף אחד לא מכיר אף אחד כאן, ממילא.....

וואו יקרה איך כתבת את הלב שלך

כמה מרגשת את

כמה אור וכמה אהבה יש בך ויש בך לתת

ב"ה שתמצאו אחד את השנייה במהרה ובמתיקות שלמה 🙏❤

הוא בטוח יזכה בך