לא בטוח, ככה זוכר שלימדו אותנו בכיתה ב

(ובכל מקרה כלאיים מותר בציצית..)

אגב, מעניין שהחלזון הזה הוא טורף, ועם הנוזל שבבלוטה הוא משתק את הטרף שלו (בין היתר).

מהזכור לי, בתורה אין שימוש בחיות טורפות, לא למאכל, לא למשכן ולמקדש, ולא לתשמישי קדושה. חוץ מהתכלת והארגמן, וחוץ מדמויות אריות ששימשו במקדש עיטורים לכני הכיורים ודמויות אריה על כסא שלמה (וגם במשכן מובא שהיה על הפרוכות צורות של אריה ונשר. וכמובן במעשה המרכבה. רק שנשר אוכל נבלות אבל לא טורף).

אני חושב שהמכנה המשותף לכל אלו זה עניין המלכות.  

אריה הוא מלך החיות (ונשר הוא מלך העופות, לפחות בחלק מהמובנים).

הארגמן היה צבע של מלכים בעולם העתיק.

התכלת גם הייתה צבע של מלכים, וכן תכלת הוא כנגד הים וכו' עד כסא הכבוד שמסמל מלכות.

המלכות שמסמלת התכלת היא כנגד מלכות שמיים, ולכן היא מביאה ליראת שמיים (ולכן בציצית שמטרתה "למען תזכרו" שמים תכלת ולא ארגמן). ולכן כשמלכות ישראל חוזרת, התכלת חוזרת איתה (בנוסף לכך, בא"י יש יותר כוחות חיים וצריך יותר יר"ש כדי לא לחטוא, ולכן התכלת חוזרת כשחוזרים לא"י).

מלכות חייבת לדעת לטרוף, ולכן כל הנ"ל קשורים למלכות. גם יהודה נמשל לאריה, וגם דוד המלך, מייסדה של מלכות ישראל בפועל, היה אדמוני. 

כן, רוב שבלולי היבשה הם אכן **הרמפרודיטים**, כלומר הם נושאים איברי רבייה זכריים ונקביים בו-זמנית.

עם זאת, זה לא אומר שהם בדרך כלל מפרים את עצמם. הנה כמה עובדות מעניינות על התהליך:

* **הזדווגות הדדית:** למרות שיש להם את שתי המערכות, רוב השבלולים צריכים להזדווג עם שבלול אחר. במהלך ההזדווגות, שני הצדדים בדרך כלל מעבירים ומקבלים זרע בו-זמנית, כך ששניהם יכולים להטיל ביצים לאחר מכן.

* **"חצי אהבה":** לשבלולי גינה מסוימים יש טקס חיזור מוזר שכולל ירי של "חצי אהבה" (Love darts) – מבני גיר קטנים שהם נועצים אחד בשני כדי להגדיל את הסיכוי שהזרע שלהם ישרוד בגוף השותף.

* **יוצאים מן הכלל:** לא כל השבלולים הם כאלה. ישנם מינים מסוימים (בעיקר שבלולי מים ושבלולים ימיים) שבהם קיימת הפרדה ברורה בין זכרים לנקבות.

התופעה הזו (הרמפרודיטיות) נפוצה בטבע הרבה יותר ממה שנוטים לחשוב, במיוחד בקרב בעלי חיים חסרי חוליות או כאלו שחיים בסביבות שבהן קשה למצוא בן זוג.

הנה כמה דוגמאות בולטות:

### 1. שלשולים (תולעי אדמה)

בדומה לשבלולים, גם השלשולים הם הרמפרודיטים. כשהם נפגשים, הם נצמדים זה לזה ומחליפים זרע. לאחר הפרידה, כל אחד מהם מייצר פקעת ביצים עצמאית באדמה.

### 2. דגי שונית (שינוי זוויג)

ישנם דגים שלא נולדים עם שתי המערכות בו-זמנית, אלא מסוגלים **לשנות** את המין שלהם במהלך החיים:

* **דגי ליצן (נמו):** כולם נולדים זכרים. בתוך קבוצה, הזכר הדומיננטי ביותר יהפוך לנקבה. אם הנקבה מתה, הזכר הבא בתור "משתדרג" והופך לנקבה.

* **דגי תלסומה (Wrasse):** אצלם זה עובד הפוך – חלק מהנקבות יכולות להפוך לזכרים דומיננטיים אם הזכר של הלהקה נעלם.

### 3. חשופיות ים

חשופיות הים הן הרמפרודיטיות סימולטניות (כמו השבלולים). הן מציגות מגוון מדהים של צבעים וצורות, ובזמן הרבייה הן מעבירות זרע אחת לשנייה באופן הדדי.

### 4. כוכבי ים

חלק ממיני כוכבי הים הם הרמפרודיטים. חלקם יכולים אפילו להתרבות ברבייה אל-מינית על ידי חלוקה של הגוף שלהם, אבל אלו שמתרבים מינית עושים זאת לעיתים קרובות תוך שינוי מין במהלך חייהם.

### 5. צדפות

רבות מהצדפות מתחילות את חייהן כזכרים ומשתנות לנקבות ככל שהן גדלות ומתבגרות (תהליך שנקרא *Protandry*).

**למה זה קורה?**

מבחינה אבולוציונית, זהו יתרון עצום: עבור בעל חיים איטי (כמו שבלול) או כזה שחי בבידוד, היכולת להזדווג עם **כל** פרט מהמין שלו שנקרב בדרכו – ולא רק עם חצי מהאוכלוסייה – מכפילה את סיכויי ההתרבות שלו.

ש95 אחוז מהם הרמפרודיטים

צ"ע גדול מה פשר

אולי הכוונה שאברהם הוא מידת החסד הקיצונית שלא יודעת גבולות

כתוב שהיה אנדרוגינוס, ושרה איילונית

או פשוט מרוב שהוא כללי הוא 2 המינים

אז כל עוד אברהם הוא אברם אין לשרי יכולת להיות נקבה וללדת ואז היא עקרה כי היא איילונית (אשה שאין לה הורמונים נקביים ולפעמים גם אין רחם). ורק  שהם אברהם ושרה אז אברהם זכר ושרה נקבה

אגב שמעתי רעיון חסידי לא זוכר מאיפה שמתקשר לזה בקטע אחר

אברם ושרי היו מושלמים מבחינה רוחנית ולכן היה להם פער פגם בחומריות. כנראה שזה בא כאן לידי ביטוי במיניות, הם היו מדיי רחוקים מהעולם בקטע נעלה ולכן הם יצאו כאן כביכול פגומים וחסרים. 

ורק כאשר נוסף להם האות ה שמבטאת חומריות הם יכלו להשפיע על העולם ולהאיר, כלומר דרך הירידה כביכול מהמעלה שלהם.

המדרש אומר שאברם היה ערל. ואברהם מהול.

הרב קוק אומר שכל עוד הוא אברם הוא נושא את הזהות הלאומית הארמית ממולדתו שהיא לאומיות גוייית של אגאויזם לאומי.

ורק שנפטר ממנה ונהיה אברהם ומל עצמו הוא מתעלה ללאומיות אלוהית שרוצה להיטיב לעולם כולו. המדרש אומר "אברם - אב לארם. אברהם - אב המון, אב לכל העולם".

אבל זה קצת מתקשר למה שאתה אומר, כי אברם עדיין לא מקדש לאומיות, אלא פועל כאישיות פרטית שרוצה להפיץ רק דת רוחנית בעולם ולא לקדש לאומיות גשמית

ומעניינת שדווקא הערלות היא השלמות. 

ומבחינה רציונאלית זה הגיוני כי למול זה לבצע כביכול פגם בגוף שלך. המדע אומר גם שזה פוגע כביכול במיניות אבל לא ניכנס לזה.

גורמת לנשמה לסור מהגוף הטמא ולהיות רק בעולם הרוח.

כמו פאולוס שהיה רק בעולם הרוח ולכן התנגד לברית מילה כי לא רצה להכנס לחומר. אבל הגוים אמצו את זה ממנו כי רצו להיות גשמיים ועבדא בהפקירא ניחא ליה.

אבל דווקא שאברהם נולד ערל זה אומר שמתוך הגשמיות התעלה.

בניגוד לשם עבר ומשה שנולדו מהולים, כי במילא הכוח הגשמי שלהם היה מועט בעולם, ואת זה ציפורה משלימה למשה שמלה את עורלת בנה כשמשה התרשל בזה, שהיא כרבנית אשת רב דואגת להוריד את בעלה לקרקע שלא ירחף כת"ח באויויר וה' לא יהרוג אות ובגלל זה כי הרי תםקידו להוציא ממצרים את ישראל ולא רק להיות רב

את ההרגשה העצבית. וזה מצוין כי זה מחזיר את האיזון בין ההנאה הגשמית לרוחנית לאיזון. כמו זסוכר יותר מדי בקפה זה מגעיל, כך הנאה גשמית יותר מדי בעריות זה בא על חשבון ההנאה הרוחנית. ולכן צריך איזון ומינון מדויק

(יש גישה רווחת ביהדות שנוקטת בזה באמת כידוע)

אני לא חושב שאדם הראשון היה מהול לפני החטא, וזה דיי מוכיח שזה לא פגם. 

אבל יש מצב שאני טועה אני באמת לא זוכר אם הוא היה מהול

שהמימד התחושתי עצבי של חוש המישוש תופס מקום גדול מדי במינון של הנאה רוחנית-גשמי תשל קשר פיסי בין איש לאשתו. אז זה פוגם בהכל. כמ ושסוכר יותר מדי בקפה זה מגעיל למרות שסוכר זה מתוק וטעים. 

כתוב במפורש שהאםד הראשו ןהיה מהול לפני החטא.

זה לא אומר שהיה חלש בתחום העריות. בניגדו למשה שם ועבר שהיו חלשים. אצל אדם ודוד זה היה מפני העוצמה בגשמיות וטהרתה ללא טומאה.

הערליות מסמלת את האגואיזם בתחום העריות והטומאה.

ברו שהיה מהול.

ערליות זה איכסה ואתה כיהודי יודע זאת.

כי חרפה היא לנו.

ונדמה לי שזה פירוש שלקוח מהזוהר אבל לא סגור על זה

אני יכול לברר

עזוב חזל.

אתה כיהודי עברי יכול לדמיין את האדם במצבו האידאלי ערל?

מבחינה הגיונית חדמש שכן

מבחינה יהודית ,לא

אבל למאי נפקא מינה?

יש הרבה בחינות מוזרות שמופיעות בחזל והפשט לא משנה אלא הרעיון זמאחוריהם אז מנהסתם שהדעה שלי לא רלוונטית בכלל

עובדה שגם לערבים ערליות זה חרפה. ויש גם נוצרים שמלים.

יש קטע של הרב קוק שמדבר על ברית מילה אביא לך אותו.

בכל מקרה גם רבי עקיבא אמר שלמול זה לתקן את הגוף בניגוד לדעת היוונים

האהבה, עדן החיים, החודרת עד האהבה המינית בפנותה לקראת הויית החיים ושלשלת השלמתם מדור לדור ומתקופה לתקופה, התשוקה האלהית של העלאת נר החיים הולכת היא ומתרכזת בתוך כל האידאלים הנשאים ממלאי החיים. והם נוטעים אלה האחרונים, את כל הפרחים היפים נותני הריח הטוב, אשר בכל פרדסי האהבה המינית המעוטרת בחיי תום ואושר, שהנטיה האינדיבידואלית השפלה הכניסה פה את שמריה, באש זרה ושורפת, שהוציאה את חרפת הערלה, בתכונתה הפסיכית (=הנפשית) והפתולוגית (=הגופנית).

שאיפת ההשתלמות המעשית והרוחנית, להכשיר את הבשר והרוח אל אור האהבה הממלאה עז ואורה את כל גדות החיים, על ידי ניצוצה הפנימי של תשוקת יצירת החיים והזרחת אורם בתכונתם היותר אידאלית, אוצר אור זה בכל זהרו ואורו, בכל מילואו וטובו, גנוז הוא לעד בחותם אות ברית קודש של מצות מילה.

(הראי"ה קוק, טללי אורות, ז')

הערה - בתקופת הרב קוק, המילה "מיני" לא נשאה אופי כמו של היום. אלא של "קשור לקשר הפיסי של 2 המינים של האדם לצורך הולדה". ולכן הוא משתמש במילה זו ולא ב"עריות"

כי היה רוחני מדי ומנותק מקידוש החומר והכוח המדמה לא נגע לו, עד שבסוף לא הפריע לו שפרש מהאשה.

אבל לגבי אברהם לא נראה לי שזה נכון, כי אברהם לא היה מנותק מקידוש החומר

הוא הרי נלחם, והיה עשיר עוד בטרם הוסיפו לו ה"א.

גם לגבי משה זה לא נכון לדעתי, אבל זה לא הנידון כאן

כתוב ששניהם היו טומטומין (לא אנדרוגינוס).

ויש אומרים ששרה הייתה איילונית (כנראה שלשיטה זו אברהם היה רגיל).

וברור שזה ששניהם טומטומין זה לא פשט, אלא מאגדות חז"ל.

ההסבר הפשוט הוא שכוונת חז"ל שעם ישראל הוא מיוחד ויוצא מהטבע ולכן צריך נס כדי להיברא, ולא רק נס של עקרה שיולדת, אלא שיצירת איברי הרבייה היא גם מעין נס. כלוצר הבסיס של עם ישראל הוא הרבה למעלה מהטבע.

אנדרוגינוס הוא גם וגם

יש דעה שמבחינה הלכתית הוא בריה בפני עצמה, אבל מה שנפסק זה שהוא ספק זכר ספק נקבה.

(אחרת היו כותבים שאברהם היה סריס. אבל לסריס אין פוטנציאל ולטומטום יש)

לפי הדעה של איילונית אין (יש ישוב איך זה מסתדר  עם "אורח כנשים", לדעתי לא צריך להגיע לזה כי זה רק בא להעביר מסר).

אי אפשר לומר שאברהם היה סריס כי הוא הוליד את ישמעאל.

אם הם היו סריסים זה אומר שעמ"י הוא לגמרי מן הטבע, וזה לא המטרה. המטרה היא שעמ"י מגלה את קדושת הטבע הגנוזה, ובשביל זה צריך קודם להיות מעל הטבע ואז לרדת אליו, וזה מתבטא בטומטומין.

לפי הדעה של איילונית, אפשר לחלק בין הגרעין (אברהם שיכול להוליד) לבין ההמשכה שלו בפועל לעולם שמצריכה נס (ששרה תתעבר). גם במקרה הזה יש גרעין שמחובר לטבע, ורק הגילוי שלו בא בדרך נס, וזה על מנת שיהיה טבוע בעמ"י שהוא מעל הטבע ורק מתגלה דרכו.

ואם הולכים לפי הפירוש שצלע זה עצם. אז אדם היה זכר. כי כתוב שרק אחרי "זכר ונקבה ברא אותם" פרו ורבו. אז לפני זה לא היה יכול לפרות ולרבות. "ולאדם לא מצא עזר כנגדו"

זה מזכיר לי את ה"חברה"  הטרנסג'נדרית מהשיעורי נהיגה

כשאתה אומר "הזולה" לאיזה אתה מתכוון?

הזולה של חצרוני – ויקיפדיה

וואללה יש שם חברה בגילכם?

בקיצור אתקן ואדייק שבתור מתנשא ואריסטוקרט של הרוח זה לא היה לטעמי

אז זה בדיוק כמו שדמיינתי את המקום 

מבינה מה אתה אומר לאדם מן השורה לא נעים להיות במקום כזה

הייתם מתים להשתלב במתיקות ששם

יש 2 זולות וכאן התכוונתי לזולה של הרב לא רב

בדיחה של אח שלי שאני זוכר מגיל 5 כשעוד לא היה לי מושג מה זה נרקומן ומה זה קומונר

אבל כל הזכויות שמורות ליוצרים הבלעדיים

סתם לא עברתי על הכול

נוסטלגיההה

זה חרוב וזאת אמא

הוא בס"ה מתאים את עצמו.

אני מכיר את הסרטונים שלו כמה שנים
אבל באמת לא חשבתי שהוא יגזים עד כדי כך,

(למה לא הייתי שם 😲)

בית האברירים של פברל

אצא לי השוקה גמל קטן אקנה לי

הגמל: "                                     " 

הוא יישחט עד אור הבוקר

@הפי 

@אשר ברא 

@Lavender 

אם בא לך..

אגב אם יש מלא מצטרפים אפשר לחלק לפי ימי החודש.

ואז אם נגיד חושבים שיהיו עשרה בערך אז אפשר לחלק ככה

א ב ג

ד ה ו

ז ח ט

י יא יב

יג יד טו

וכעז"ה

או פשוט לקרוא

זה חשוב וזה,

אבל גם אם לא, אפשר לקרוא לבד,

וה' עדיין ירשום את זה בפנקס.

אבל בכל מקרה אני לא חושב שזה כפשוטו,

ואם ה' יודע להחשיב את זה כמו כל הספר,

הוא גם יודע להסתכל על הרצון של האדם...

שפכת אור

למרות שהכרתי אותו מהם

ועלינו, געוואלד

יהמו נא רחמיך

באנגלית אומרים אמן איי-מן . אז סנאטרוית אמריקאית פרוגריסיבת שינתה לאיי-וומן, שיכלו לגם נשים (אמיתי)

וצפונך תמלא בטנם

כל עוד הם מיעוט. כמו מלח במרק

שפוסקים ישירות מהרמבם. אלא אלו שהולכים לפי ההגות של הרמבם.

כנראה ביצהר וב**** המונח רמבמיסטים שונה לגמרי

האמת אני לא כל כך מכירה רמבמיסטים, ובכלל אמרו לי שזה יצא קצת מהאופנה לאחרונה.

וגם היה לנו דיון האם זה בגלל שאנשים נעשו פחות אינדיבידואליסטים או סתם פחות אידאליסטים שחשוב להם דרך בעבודת ה'.

כי היא אמרה פעם שהיא מהאזור של יצהר.

אגב יש לי קרוב משפחה בהר ברכה. אבל גם בלי זה זה פשיטא שהר ברכה ויצהר לא דומים

או וונשפנים, או וונשופנים או וונצפמן , או וונשופמן (הוא אומר שזה כנראה אדם שעוסק בקלעות בקלע אתיופי)

כי השני הוא עוף די נדיר

להקריב קרבן רגיל בבגדים של כהן הדיוט?