אסביר למה אני מתכוונת:
היא בת שנה וחצי (כמעט ושבעה חודשים), עוד לא מדברת בכלל, למעט שלוש-ארבע מילים לא מספיק עקביות.
לרוב היא יודעת לבטא את עצמה היטב בלי מילים (למשל - יודעת לדרוש ממני שאשיר לה שירים וגם יודעת לבקש איזה שיר בדיוק היא רוצה).
אבל לא תמיד היא מצליחה...
למשל עכשיו -
ישבתי על הספה ואכלתי לחמנייה עם חמאה (בכל פעם מרחתי עוד קצת - החמאה הייתה לידי).
היא נעמדה לידי בבכי ומשכה לי בשרוול, ולא הצלחתי בשום פנים להבין מה בדיוק היא רוצה: לאכול מהלחמנייה שלי? היא תסתפק בחתיכה? או שאולי היא רוצה מהחמאה? ואולי בכלל היא רוצה שארים אותה? או שאקום ואביא לה משהו אחר?
עשיתי ניסיונות של כל מיני, אבל מודה שהייתי רעבה ועייפה וחסרת סבלנות בשביל לנסות יותר מדי...
אם היא הייתה יודעת לומר מילים היא הייתה מצליחה לבטא טוב יותר את הרצון שלה...
או לפחות כך נראה לי.
אני לא יודעת אם הציפייה הזו ממנה הגיונית לגיל או שמוגזמת.
השתיים שלפניה, שהכי טריות לי בזיכרון, היו הפוכות זו מזו - אחת דיברה שוטף מגיל צעיר למדי והשנייה גם הייתה עם עיכוב בדיבור, כמו הקטנה... אז אני כבר לא ממש יודעת להשוות למה שתקין בגיל הזה.
אני מתלבטת אם נכון "לדרוש" ממנה לבטא את עצמה בצורה של מילים, או שפשוט לקבל את זה שככה היא וזהו (אף שזה מתסכל נורא - אותנו ואותה)...
סלילה שחפרתי🙈
ותתפללו עלינו שנקבל כבר טיפול אצל קלינאית תקשורת...

