אם זה מעל הסכום הזה שהוא מבחינתנו רציני, אז נתייעץ, אבל מתחת קונה מה שאני רוצה.

אבל שנינו סומכי אחד על השניה וידעים שאנחנו לא נוטים לבזבז סתם ככה

אבל על דברים גדולים יותר,

אני לא שואלת מתוך מקום של מבקשת רשות

אלא מוודאת שיש כסף בחשבון ולא העביר לפר''י או למקום אחר.

לקראת המשכורות בעלי אוהב להעביר את כל מה שנמצא לקרן השקעה, חשוב לי לוודא איתו שיש בנזיל.

בקיצור, בטח הבנת אותי. 

לפעמים מוודאת שיש מספיק כסף בחשבון.

נניח מעל שלוש אלף הייתי מוודאת.

עשיתי קניה כזו רק פעם אחת.

מתחת לזה זה יוצא נניח כמו קניה חודשית של סופר , אז מן הסתם אין מה לשאול ואין מה לוודא.

דברים גדולים יותר כבר יותר מתייעצים יחד, כי מחפשים לרוב איפה אפשר לקנות יותר זול, הנחות מבצעים וכאלו.

אנחנו לא אנשים אמידים בכלל בכלל אבל אני לא רואה סיבה לעדכן/לשאול רשות.

עורכת ומוסיפה שהיו תקופות שאני לא עבדתי ותקופות שהוא לא עבד. 

בשני המקרים הוא לא שאל אותח ואנימלא שאלתי אותו כי אנחנו מתייחסים לתקופות אלו כזמניות ולכיס כמשותף. 

הקב"ה פעם מפרנס דרכי, פעם דרכו, פעם דרך שנינו עבורנו כמשפחה. 

על קבלת ההחלטות והתגובה שלו

כי הוא מרגיש על בשרו כמה קשה הוא עובד ואת כביכול לא שותפה כרגע אז את "מבזבזת" את העבודה הקשה שלו על דברים שהם לא נחוצים ככ לדעתו

זה רק כיוון, אולי רלוונטי אולי לא. אבל שמתי כאן

לעניין השאלה שלך אז לא. לא מתייעצת בדרכ,רק אם אני מתלבטת אם הקנייה חכמה או לא, אבל לא כי אני צריכה אישור כי בראש שלי אני לא

אני עובדת בדיוק כמוהו על הכסף. מגיע לי להנות ממנו לא פחות.

אבל מסייגת, בתקופה שהיינו צריכים להצטמצם - הייתי הכי חסכנית בארץ ובעלי ממש סומך עליי שאני פועלת בתבונה עם הכסף ומבחינתו הוצאה על עצמי לכיף שלי, זה ההנאה שלו

להחליט על תקציב מסוים לאוכל או לאוכל בחוץ אם להיות ספציפיים (אפשר גם לא להיות ספציפיים ולעשות תקציב כולל למזון ואוכל בחוץ יחד)

ואז לשים לב שבמהלך החודש אתם לא עוברים אותו.

זה דורש קצת עבודה לפני תחילת החודש כדי להחליט כמה וכו'. אבל אז כל החודש את יודעת כמה יש לכם להוציא וזהו, בלי רגשות אשמה. 

בעלי מחזיק ראש על החשבון, הכנסות והוצאות והכל, אני בעניינים בגדול אבל לא ממש על זה.

קניות מכל סוג (אוכל, ביגוד וכו) כמעט רק אני עושה וכן אומרת לו שאני הולכת להוציא סכום של בערך כך וכך היום על נעליים לילדים או כמה יצא בסופר

ואם אני לא בטוחה שזאת הוצאה שנכון לנו כרגע אז גם שואלת אותו לדעתו. אבל זה לגמרי עובד גם הפוך- על כמעט כל הוצאה מעבר לרגיל שלנו הוא שואל אותי.

אבל בסך הכל אנחנו די באותו ראש כלכלית אז זה מסתדר לנו טוב

הוא יכול לשתף אותי שהוא צריך בגדים או נעליים אבל זה כי הוא בדרכ רוצה שאבוא איתו לקנות.

אני לא שואלת על בגדים וכו ובוודאי שלא אוכל בחוץ וגם הוא לא.

מה כן? קניה של מוצר חשמל, נגיד כמה אלפים, ריהוט שרוצים להחליף וכו. כשרציתי שואב שוטף התייעצתי איתו אם כדאי..

זה שהוא עובד ואת לא, לדעתי לא אמור להשפיע אם המצב מקובל עליכם. ההורים שלי היו כך ואמא שלי מעולם לא שאלה את אבא שלי.

כמובן שאם מדובר במצב כלכלי בעייתי אז זה מקרה אחר. 

על קניות יותר גדולות בד"כ אני משתפת אותו, סתם כי אני אוהבת לפטפט איתו...

אני כן אוהבת גם לשאול אותו בקטע כלכלי כי אני סומכת על שיקול הדעת שלו ורוצה להרגיש שהכל נעשה בשותפות. הוא גם שואל לדעתי בד"כ.

השאלה היא אם את 'מחוייבת' לשאול אותו ולחכות לאישור שאז זה באמת קצת חונק, או שזה נעשה מתוך מקום של שותפות...

בגדים, נעליים, ציוד בי"ס, אוכל - לא שואלת.

מכשיר חשמל או ריהוט - בד"כ קונים וחושבים ביחד.

בגד / שמלה / תכשיט / מטפחת בשבילי - כן שואלת, והוא ממש מפרגן.

דווקא קפה ומאפה ופינוקים בשבילי, אני מתפדחת, לא יודעת אם מעצמי או ממנו. בפועל קונה בלי לשאול.

כלומר אני גם מתפדחת לומר שאני קונה לי סתם משהו מתוק.. או שלא קונה או קונה ולא אומרת...

אבל כן בשאיפה לא להתפדח לומר את זה

גם בעלי כזה

וזה שהוא אומר ראיתי שהיית בכך וכך עם חצי חיוך חצי טרוניה ..

אבל תראי בגדול הרבה שנים היה לנו ויכוחים על זה

אבל הבנתי שזה מגיע סך הכל ממקום טוב

של לשמור עלינו

הבעל אמון על הפרנסה

ולכן זאת גם הקללה שלו

כל הזמן לדאוג לזה

וכן זה מדיר שינה מעיניהם וזה לא קל לחיות בלחץ כלכלי

אז עם הזמן ולקח הרבה זמן

אני כבר לא עושה קניות גדולות כמו בעבר והיד שלי יותר על ההדק וגם אם ממש בא לי משהו אני מחכה לזמן המתאים.

אפשר שתסכמו ביניכם על הוצאה שבועית שמוסכמת על שניכם וככה הוא לא יזרוק הערות ואת לא תרגישי עם זה לא נעים . זה מה שאנחנו עושים וזה בסדר גמור.

אני לא שואלת אם אפשר לקנות משהו ..אבל כן אם הוא רואה שקניתי משהו ושואל כמה יצא אז אני מעגלת קצת כלפי מטה כדי לא לשמוע הטפות מוסר על מצב החשבון כי אני לא עוכבת והוא מנהל את זה ..לי קשה להסתכל וגם כל החשבונות והתשלומים הכל זה הוא ברוך השם ..  

אבל אם צריך משהו יקר לבית אז מתייעצים וחושבים יחד .

לק"י

שזה גם הדברים היקרים.

אם אני ארצה לקנות בגד ב1000 שקל, אני כנראה איידע אותו לפני (אבל אין סיכוי כזה כרגע). אבל נניח בגדים לכמה מבני הבית אני יכולה לקנות בכמה מאות בלי ליידע מראש.

אם המצב הכלכלי כרגע פחות טוב, אני כנראה כן אתייעץ איתו יותר גם לגבי דברים פחות גדולים, כי הוא זה שמבין פה בבית בענייני הבנק והחשבונות.

אבל נשמע מחרפן הציפיה שלו שתעדכני על כל 100 שקל.

בו רק הגבר עובד

יכול להוביל לאישו סביב הכסף

גם בגלל שאולי אין מספיק

וגם בגלל שרק הוא מביא כסף הביתה

כדאי לעבוד על יכולת התמודדות עם ההתערבות שלו

אבל זה לא יפתור את הבעיה מהמקור

פתרון אמיתי נמצא ביציאה לעבודה ובהכנסה שלא תלויה בו

מרגישה נורמלית קצת עכשיו בזכותכן

אין לי אפשרות לצאת כרגע לעבוד אז זה באמת רק עליו

באמת אנסה לדבר איתו על הקטע של להקציב סכום מראש

שיהיה מקובל על שנינו

הוא גם אחד שלא מפרגן לעצמו בקבוק שתייה אם יוצא נניח, אז לא מבין את הצורך

אצלי ההורים שלי זה מאסט לקנות שתייה לפחות כשהולכים לקניות או לסידורים

אז אנחנו באמת שונים

אבל מכן מבינה שיש דרך לגשר על זה

אבל סתם כי זו ההתנהלות שלנו בבית שלנו.. (גם אני פחות עובדת, הוא במשרה מלאה-אז מטבע הדברים גם סידורים, קניות, בגדים וכו זה עלי..)

אנחנו צוחקים על זה קצת שזו החלוקה אבל בסוף זה ממש מבחירה וגם כשצוחקים על זה זה ברוח טובה ממש.. וזה באמת חלוקת התנהלות שטובה לנו.

מבחינת שיתוף על הוצאות- הוא החבר הכי טוב שלי, אז אני משתפת אותו ביום יום שלי.. משתפת שהייתי אצל הרופא והוא היה מעצבן, משתפת שאין בסופר ביצים ואני תקועה, משתפת שאני רעבה אז קניתי אוכל...

זה לא בקטע של אישורים בכלל, אלא בקטע שיתופי.. גם לפעמים לא ייצא לי לשתף וזה גם ממש בסדר. בהחלטה משותפת לשנינו יש גישה לחשבון הבנק אבל אנחנו לא עוקבים אחרי כל שקל שיוצא. אנחנו כן מאוד מחושבים באופן כללי וב"ה מצליחים לחסוך בלי להתקמצן על עצמנו..

לפעמים יוצא לו תגובה קצת מבאסת על המחירים של דברים כי הוא ממש מנותק מכמה דברים עולים(כי הוא לא מגיע לחנויות בכלל כאמור)

אבל למדתי שהתגובות האלה יוצאות לו גם על דברים כמו דלק, אגרות, תרופות או חולצת שבת שלו, וסתם הייתי שמה דגש על הפעמים שהוא מופתע/מתבאס ממחירים של דברים שקניתי לעצמי.. אז למדתי להשתתף איתו בהתבאסות מכמה הכל יקר או לסנן, בלי לקחת אישית כי זה לא קשור אלי בכלל זה דרך שלו להביע את הבאסה מיוקר המחייה ואני מבואסת מזה גם...

הבאסה שלו

זה עניין אחד.

הכיווץ שלך מהבאסה שלו

זה עוד עניין.

כדאי להתבונן בזה ולראות איך את כשהוא מתבאס

האם את יכולה להיות שם או שזה בלתי נסבל עבורך?

האם את מגיבה ישר "לכבות" את הלחץ והדאגה שלו?

יש שם איזושהי דינמיקה ושווה להתבונן בה.

חוץ מזה

כדאי שההתנהלות הכלכלית (ובכלל) תהיה פחות מתוך נסיון לנהל את הרגשות שלו שאת רוצה או לא רוצה לפגוש,

ויותר מתוך שיקולים ענייניים.

האם הקניה הזאת נצרכת לי עכשיו?

האם יש לנו כסף בשביל זה?

האם ההכנסות שלנו מתאימות לרמת החיים שלנו?

יש לנו תכנית כלכלית משותפת לטווח הקצר והארוך?

החשבון שלנו הוא משותף

ואנחנו כל חודש יושבים ביחד על ההכנסות וההוצאות שלנו ומחליטים למה לחסוך את היתרה.

כל אחד מאיתנו קונה מה שהוא רוצה ואת התוצאות נראה בסוף החודש.

אם אחד מאיתנו רוצה לקנות משהו רציני אז מדברים על זה לפני.

לא שהשני צריך לאשר אבל כן להחליט ביחד שמסכימים שהכסף המשותף ילך להוצאה הזאת.

אבל זה בסכומים גבוהים של כמה מאות לפחות ולא קניות שגרתיות כמו אוכל, דלק וכדו'.

כשבעיני השאלה האמיתית כאן נוגעת לזוגיות.

את בעצמך אומרת שאת יכולה לקנות לעצמך דברים,

מה שקשה לך זו ההתנהלות

מה שמעיק עלייך זה הצורך לשאול

("מה אין לי חיים משל עצמי?")

ואת מרחיבה על ההתנהלות שלו, על היחס (דקדוקי עניות).

אז בעיני זה באמת קו אישיות. שמשפיע על החיים של שניכם.

למשל אני מכירה זוג שהבעל היה חסכן מאוד מאוד בדברים כמו לכבות את האור, לחסוך במים... אלו קווי אופי או ערכים שמשפיעים על הפרטים הכי קטנים בחיי היומיום, של כל בני הבית.

אז לדעתי שבי עם עצמך, אפשר עם דף ועט, ותעשי סדר במחשבות:

באיזה עוד תחומים, חוץ מקניות, התכונה שלו מתבטאת?

איפה זה משפיע עלייך?

איפה זה מפריע לך?

איך זה גורם לך להרגיש?

מה טוב בתכונה הזו?

ומשם אתם צריכים לדבר.

מתוך כבוד לערכים, ולצרכים של כל צד.

כי חיים יחד. יש עבודה פרטית, ויש גם עבודה זוגית.

עבודה שיכולה להתבצע לבד או עם איש מקצוע, על מנת ששני הצדדים ירגישו טוב, ירגישו חופשיים בבית שלהם.

דברים חשובים.

צריך לעשות את זה בדרך ארץ, מבלי לזרוע בהלה והלחצות של הסביבה, אבל לחסוך גם בדברים קטנים זה דבר חשוב.

אני באופן אישי מכבה כל אור שאינו נדרש בבית.

אני לא מבקשת מאחרים לכבות, אבל אני בהחלט קמה גם אם לא נוח לי וגם אם נשכבתי לישון ושמתי לב שנשארה מנורה אני קמה ומכבה.

יעקב אבינו חזר אחורה בשביל הפכים הקטנים, אפילו שאינם שווים ממון רב ויהודי שחס על ממונו עושה זאת (על פי רש"י אני חושבת) כיוון שאינו נותן ידו בגזל.

אין מה להתבייש לחסוך,

לפשוט יד אחרי שחייך לא לפי רמת החיים שמותאמת לך זה כבר קצת מבייש.

אני כותבת את זה בכוונה כדי שהפותחת, תראה את בעלה גם באור חיובי בנוסף לדברים החשובים שכתבת.

האנרגיה(כלומר הכמות חשמל כלומר העלות) שלוקחת ההדלקה כל פעם

לעומת העלות שלוקחת השארה של נורה דולקת לעוד שעה נניח

היא כנראה יקרה יותר...

ולכן אם זה לכבות ללילה זה משתלם, אבל אם זה נניח לכבות כשיוצאים לכמה דקות להוציא את הילדים או דברים כאלה, יותר חסכוני להשאיר את הנורות דולקות.

הכוונה שלי היא לנורות לד מהדור החדש.

נקודה מעניינת לבדוק אותה.

מצד שני, יש ערך גם בהתנהלות בריאה,

תמיד צריך למצוא את האיזון.

הפותחת תירה מציאות שלא נעים לה,

שכל דבר היא צריכה לשאול.

וזה העניין החשוב לדעתי

(אפילו לא פותחת את הנושא של אלימות כלכלית... כנראה המצב לא כל כך קיצוני אבל אין ספק שההתנהלות לא נוחה לפותחת ומפריעה לה).

רגילה ככה מהבית, לשתף בדברים שקונים/מקבלים

בקטע כיף וחברי.

כמובן לא כל כוס קפה שקניתי,

אבל כן אומרת לו "אני צריכה שמלה חדשה אני אחפש אזמין לעצמי" או "אתמול בערב הזמנתי כמה בגדים לילדים יצא כך וכך"

כל מיני כאלה… האמת גם קפה יוצא לי להגיד לו "עצרתי בדרך הבייתה לקפה מפנק" 

כנ"ל לגביו, גם משתף בקטע זורם לא בקטע של לעקוב.

וקניות גדולות סכומים גדולים כמו ריהוט זה תמיד ביחד כמובן.

לגבי עניין כספי של כמה מתאים להוציא בכל תקופה, אני די מחשבת בעצמי ועושה סדרי עדיפויות פשוט. 

החשבון שלנו משותף אם זה רלוונטי

בכל מקרה המקרה שלך נשמע רחוק מאוד ממשהו בעייתי, דווקא להפך- נשמע מחבר ושיתופי.

אני אוהבת לשתף מה קניתי

פשוט כי הוא מפרגן ושמח בשבילי

אז זה נחמד לי ומחזק אותי שטוב שקניתי

כבר סיפרתי פה שאנחנו בחשבונות נפרדים בגלל המזונות של בעלי.
וזה יתרון מובהק של חשבונות נפרדים (מלבד עוד כמה יתרונות).

ובעלי הוא ממש נדיב באופיו, הרבה יותר ממני
אבל פשוט שאם אני רוצה משהו לעצמי אני אקנה מכספי, והכל טוב
ואם יש לי קושי תזרימי בחשבון שלי- משתפת אותו והוא עוזר.
זו לא תחושה של התחשבנות כמו תחושה של חופש

לא מצליחה להבין מה היתרון בזה.

והפריע לי המילה "עוזר" 

מכירה הרבה זוגות כאלה, במיוחד של פרק ב'

שסוחבים איתם כל מיני עיינים אישיים וגם מניסיון מעדיפים כך. 

בעיקר כי אין לי מושג אף פעם מה המצב 

אז אני צריכה שהוא יגיד לי אם אפשר עכשיו או לא

דברים קטנים לפעמים אני שואלת בעיקר כי מתקמצנת על עצמי והוא מפרגן לי ומשכנע אותי לקנות 😅

ולפעמים קונה ורק מעדכנת- היום קניתי ארוחת צהריים והיה לי טעים

(למרות שזה משפיע)

עד כמה את מעורבת בתכנון הכלכלי?

כמה פעמים בחודש את נכנסת לחשבון בנק?

את על זה? (כמה הכנסות יש, כמה הוצאות, מתי יורד התשלומי? איזה הלואות יד? מה התוכנית הכלכלית לחמש שנים הבאות? האם יש צפי בהמשך להגדלת הכנסות?)

אם כן אז דפדפי הלאה אבל אם לא

אז כדאי להתחיל

נראה לי שלפעמים יחד עם הפער בהכנסות מגיע גם הפער באחריות הכלכלית התודעתית

בלהצליח להחזיק את כל הכדורים

לדעת שמסימים חודש בטוב

שלעבודה שלו יש תוצאה

וזה לא בור שחור שנעלם אליו הכסף בסוף החודש

כשיש עוד מישהו שמעורב בכל הפרטים זה עוזר לשחרר את הצורך בלהחזיק את במושכות

אבל זה מגיע גם עם העול...

קניות רגילות שחסר משהוא 

קונה בד"כ לבד ולא אומרת מראש

אם מתכננת קניה שבועית או הוצאה בלתי צפויה או חד פעמי

מיידעת מראש ומתייעצת

בד"כ רכישות גדולות מתייעצים אחד עם השני

וכן שיש מצב שלפעמים קצת חנק כלכלי אז היינו יותר מדקדקים 

דברים גדולים אנחנו מחליטים ביחד.

שאר הדברים אני לא שואלת. אם זה משהו שאני לא בטוחה איך הוא יגיב, או שאני מתלבטת על זה (גם אם זה משהו בסכום יחסית נמוך), אני אומרת לו שאני חושבת לקנות את זה ושואלת לדעתו או אם צריך את זה.

לרוב הוא לא אומר כלום על דברים שאני קונה, אבל אני משתדלת לא לקנות בסכומים גבוהים מידי.

למשל, עשיתי אתמול הזמנה מאיזה אתר, ויצא סכום של משהו כמו 350 ש''ח (אחרי כל ההנחות). לא אמרתי לו מה הסכום, אבל כן אמרתי לו שהזמנתי ופירטתי מה יש בהזמנה (משהו אחד גם בשבילו אז הוא ידע שאני עושה את ההזמנה), ככה שהוא לא יופתע כשהוא יראה בחשבון את הכסף שירד.

יש אפליקציה בשם riseup שמאפשרת לתכנן ולנהל את התקציב החודשי.

היא מושכת נתונים מהבנק ומחברת האשראי, וממיינת את כל ההוצאות וההכנסות.

אפשר לקבוע בצורה פשוטה תקציב להוצאות מסוימות (ביגוד, אוכל בחוץ וכו' - את קובעת את הקטגוריות), ולראות בקלות איפה את לעומת התקציב המתוכנן.

לבקש רשות כמו ילדה קטנה, איך האפליקציה עוזרת?

בעיני זה יותר גרוע

כביכול אפשר "לעקוב" אחריה ואחרי ההוצאות מרחוק....

בעיני אפליקציה כזו מתקינים מתוך רצון של שני בני הזוג.

קודם כל היא צריכה להרגיש שהיא אדם מבוגר ועצמאי שלא צריך לבקש רשות מהבעל על פעולה יומיומית כמו קניית משהו קטן בחוץ 

שהבעל חושש מהוצאות בלי חשבון שלא מותאמות למצב הכלכלי. אם שניהם ידעו מתחילת החודש איך התקציב מנוהל, כמה כסף אמור לצאת על כל תחום של הוצאות - זה יאפשר לו להיות רגוע שהכסף יוצא באופן מחושב, ולה זה יתן את הנחת להוציא כסף חופשי (בתוך המסגרת של התקציב שהם קבעו מראש) בלי להתייעץ על כל דבר.

זה כמובן מאוד תלוי בדינמיקה, אני מסכימה שלא לכל זוג זה יעשה טוב.

אם העניין הוא לא רצון לשלוט כלכלית (וממש לא נשמע שזה הסיפור כאן), אלא יותר חשש מתכנון וחוסר וודאות לגבי הוצאות, אפליקציה בדיוק פותרת את זה.

זה מאפשר לראות את ההוצאות במהלך החודש, להגדיר מראש כמה מוציאים על כל דבר וכמה נשאר ל"מותרות" ואם יש חריגה במהלך החודש, אפשר לתכנן בהתאם.

"אתן שואלות את הבעל על כל קנייה שאתן עושות?

האם זה מתאים כרגע?

אני במצב הזה קצת ומתחילה להרגיש מפודחת שאישה מעל גיל 30 צריכה לשאול מישהו

מה לקנות ומתי"

"רק היום למשל היה ממש בא לי להזמין משהו לאכול ואני יודעת שכרגע החשבון

לא במצב הכי טוב וחששתי מהתגובה שלו אז לא הזמנתי"

"אבל יש את הקטנות האלה שנניח הזמנתי משהו,יום למחרת הוא יגיד לי אני רואה שהזמנת

כאילו מה אין לי חיים משל עצמי?"

אני קוראת כאן שהתחושות של הפותחת לא נעימות.

זו לא שאלה פרקטית של איך להתנהל טוב כלכלית.

השאלת ניסתה לברר האם הרגשות שלה של חשש, פחד, המנעות מלהזמין משהו הם לגיטימיים.

היא אפילו מקדימה אומרת שמתפדחת לשאול - כי מרגישה שהיא במצב מוזר.

בעיני יש כאן נורות אדומות, גם אם זה לא מקרה של התעללות כלכלית יש פה מצוקה חוסר תקשורת.

לכן אני לא חושבת שהעניין כלכלי

והגבתי כמו שהגבתי .

שקוראות את השרשור אולי ולא מגיבות.

אם משהו מרגיש לא תקין

אם יש חשש והסתרה או המנעות בחיי היומיום - בבקשה תבדקו שהכל בסדר.

אני מקבלת

יכול להיות שיש מה לבדוק כאן לעומק את העניין הזוגי. וזה כמובן לא המקום כאן

אני כן חושבת שלפעמים זה עניין של דינמיקה, ואת בהכרח כי צד אחד לא בסדר

ואני כן חושבת שבהנחה שאין אלימות כלכלית, אלא לחץ או מצוקה סביב הנושא הזה שיוצרים מתחים או דינמיקה זוגית לא בריאה, אפליקציה ונתונים ברורים מול העיניים, מאוד יכולים לעזור

אם המצב בחשבון לא מאפשר

אז החשש לא אמור להיות מפני הבעל.

אבל לי נשמע שיש כאן דינמיקה שמזינה את עצמה

כי הפותחת נמנעת מאחריות כלכלית

זה משהו שצריך לפתוח ולטפל בו.

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

זה מה שבעלי נוהג.

כי לא חטאו בחטא העגל

הלכה ז - מנהג נשים בהימנעות ממלאכה בראש חודש | פרק א - ראש חודש | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

לא על אי עשיית מלאכה לנשים.

בערך על מה זה עומד

תודה רבה על הפירוט🙏🙏

המנהג שלא לגזור ציפורניים בראש חודש מקורו בצוואת רבי יהודה החסיד, אחד מחכמי אשכנז שחי לפני כ־800 שנה.

בצוואתו, בסעיף מ"ח, הוא כתב:

> "לא יגלח אדם לא הראש ולא הזקן בראש חודש, וכן לא יטול הציפורניים בראש חודש".

אבל למה?

ההימנעות היא משום חשש סכנה, כלומר אזהרה שנמסרה בצוואתו של רבי יהודה החסיד. לא מדובר באיסור שמופיע בתורה או בגמרא, ואין לנו הסבר חד-משמעי לסיבת החשש. לימודי יהדות באור החסידות +1

האם זה מחייב את כולם?

* יש קהילות ומנהגים, בעיקר בקרב חלק מהאשכנזים והחסידים, שמקפידים שלא לגזור.

* מנהג הספרדים הוא בדרך כלל להקל ולגזור ציפורניים גם בראש חודש.

* מעיקר הדין אין איסור הלכתי מוסכם לגזור ציפורניים בראש חודש. אתר ישיבה +2

אגב, יש הבדל בין גזיזת ציפורניים לתספורת, ויש פוסקים שמחמירים בתספורת יותר מאשר בציפורניים.

כלומר, זו הנהגה שמקורה בצוואת רבי יהודה החסיד ולא איסור כללי לכל עם ישראל. ❤️

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

כי מכונת כביסה זה לא טורח

החכמתי מקישור שהעלו פה

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

התאוששות קלה ומהירה

מיותר

סתם עולה כסף

מלא התעסקות

אף פעם לא עובד כמו שצריך, תמיד עושה בעיות..

בחיים לא חסך ..

אם היה אפשר מרחוק היה אפשר אבל זה לא שזה עזר לרופא *לבדוק* את הילד מרחוק

בחיים זה לא עבד וניסינו מלא פעמים לאוזניים גרון נשימה ומה לא..

אותי מזה...

משתגעת מהעניין שכל ההפתעות קורות בלילה

וכל פעם זה ריצה למיון כי הרופאים בטלפונים רוצים לכסת"ח

על עצמי, בדיקת גרון בשעות הערב, ישר הרופא און ליין אמר שזה דלקת גרון וקיבלתי מרשם לאנטיביוטיקה, על הבוקר בעלי קנה.

לקטנה שלי קצת קשה לי להשתמש בזה, כי אני מרגישה שהיא חייבת בדיקה של רופא באופן ספציפי, אבל אם יהיה צריך, אני אשתמש

קניתי את זה לפני טיסה של 3 חודשים לחו"ל

תכלס לא הייתי צריכה את זה שם ב"ה

אח"כ השתמשתי פעמיים בארץ עבד מעולה

ממש בקלות התפעול ורופאים נעימים

אבל לא יןדעת אם הייתי קונה את זה אם לא הייתה את הטיסה

ממליצה ממש ממש!

הציל אותי, את בעלי ואת הילדים מלא פעמים מלצאת בלילה לרופא תורן/לחכות לבוקר/סופי שבוע לרופא שבינתיים הילד צורח.

לא יכולה לספור את כמות הפעמים שעזר עם האוזניים של הילדים.

פחות מומלץ לבדוק ראות.

אבל אוזניים וגרון עבד מצויין.

אם הילדים הייתי צריכה את העזרה של בעלי שאחד יחזיק ואחד בודק.

*** אני עם מכשיר חדש שאיכשהו המייל שאני כבר לא משתמשת בו נכנס להגדרות.

הניק החדש יותר שלי שמור במייל אחר ולא זכרתי סיסמה.

מוזר לכתוב שוב מפה

אולי תתייעצי עם מוקד נשים של הקופה דרך הטלפון?

אני בכללית, ממה שידוע לי יש מוקד אחיות ומוקד רופא משפחה אונליין..

לא משהו של נשים..

ובמוקד נשים שהייתי, חיכיתי שעתיים בשביל שהרופאה תגיד לי שהייתי צריכה לחזור לבית החולים (זה כשבאתי אחרי הניתוח)

רופא משפחה יעזור לך כאן באמת...

אולי יש אופציה להתקשר למיון נשים בבית חולים שבו נותחת?

אני מניחה שזה כתובת הגיונית לפנות אליה...

פעם ראשונה בערך חודשיים

פעם שניה - חודש

שבוע בהתחלה

לאחרונה היו לי כמה ימים מאוד הורמונליים וטיפה הכתמות, מניחה שזה סוג של מחזור.

בכולם הייתי על הנקה מלאה

והיו רק הכתמות קלות

(התקנתי אחרי מקווה- כך שלא נאסרנו אפילו)

ואז התחילו הכתמות תקופה מסויימת ועבר.

כל התקופה של ההכתמות לא נאסרנו, אבל כן היו פעמים של כמעט בגלל חוסר תשומת לב.

אם נאסרים לדעתי זה הסיפור הגדול עד שמצליחים לטבול כשכל הזמן יש הכתמות.

יותר דימומים.

וגם אם מצליחים לא להיאסר כתמים ודימומים זה סיוט

נראה לי שכדאי להתקין בשלב שהרירית דקה, שזה ממש בימים הראשונים של המחזור

כך יש יותר סיכוי שלא יעשה דימומים

אבל אם לפי שיטתכם ההכנסה לא אוסרת, אז עדיף אחרי המקווה ולהיזהר עם הכתמים

לי היה תקופה ארוכה כתמים למרות ההנקה מלאה ודי מהר התרגלתי וזה כבר לא הפריע לי כמעט

זה גם לא היה ברצף.. פעם בכמה ימים כתמים לכמה שעות

זה גם תופעה של תחילת הריון.

תחושת זומבי כזה כמו שתיארת נרדמת בלי שליטה

בתחילת הריון אני כן עייפה וחלשה אבל לא כמו עם הכדור...

מבחינת איפה יהיה יותר טוב לתינוק, אז בעיני יחס אישי זה הכי טוב, עכשיו חברה לא מעניינת אותו בכלל, וגם בסוף שנה בגיל שנה הוא לא באמת יצטרך חברה, עוד תינוקת אחת זה נחמד אבל גם רק הוא ומבוגר זה אחלה בגיל הזה.

וגם מנסיון בגיל שנה וחצי כשכבר כן יותר מחפשים חברה היה לבן שלי מושלם עם חבר אחד (שמרתי עליהם יום בשבוע, אז ראיתי מקרוב, הוא ממש לא היה צריך יותר מזה)

וכשיש הרבה פיציים אצל מטפלת אחת אז יש לו פחות מענה, מכורח המציאות ולא כי היא יותר טובה או פחות, פשוט תינוקות בוכים במקביל והמטפלת לא יכולה לטפל בכולם במקביל.

יכול להיות שיקול לטובת המטפלת המנוסה שאולי יש לה נסיון בלהאכיל סרבני בקבוק. וגם העניין הכספי הוא שיקול...

שיהיה החלטות טובות!

עד גיל שנה חברה אחת זה בסדר

יש עם מי לשחק ולא צריך יותר מזה

ויהיה לו שם הרבה יותר יחס אישי

יחס אישי יותר שווה בהחלט את הפער. בכזה גיל חבר אחד זה מספיק בהחלט.

מחיר כפול המטפלת שהתחלתי איתה ולא מתחרטת בכלל

אם כבר מתחרטת שלא השארתי אותו גם השנה.

אם זה חברה שאת מכירה סומכת עליה הייתי הולכת על זה ( ברור שרק אם את יכולה כלכלית וכו' )