הוא בוהה בנקודות אקראיות באוויר בזמן שהוא מדבר עם בנות.

והוא עושה את אותו הדבר גם כשהוא מדבר עם בנים.

לפחות במקרה שלו זה משתלם, אני מקבל קצבת נכות בגלל האוטיזם שלו...

אבל מה התירוץ שלך?

אני מגיע ממקום הפוך, יש משהו במבט לעיניים שחודר פנימה ומתוך הכבוד העמוק למי שמולי לא מרגיש בנוח להסתכל ככה סתם. הוא שייך לה.

בעיני יש בטענה שלך חוסר כבוד, אתה הופך מרחב עדין ועמוק לסתמי בטענות של חוסר כבוד.

נראה לי שאפשר לחלק בין 

בדיבור ענייני : 

להסתכל בעיניים ולחייך vs

להסתכל לעיניים עם פנים חתומות

בכל מקרה האפשרות השנייה מאתגרת

במיוחד לרווקים

כךך שש..

בהקשבה :

בשתיקה והקשבה, 

אם זוהי מישהי שרוצה שיקשיבו לה

אפשר להסתכל מדי פעם במבט מבין

וזה שום דבר כי לא אמרת שום דבר רק הקשבת והיית נחמדה

ובשלום שלום בבוקר: 

אם זה בניין כזה מנוקר או בקהילה ת' בתוך חברה מעורבת

נראה לי שעדיף להיות נחמד ולהתחשב

על פני "פנים אטומות ולא מתחשבות"

שזה כנראה מזיק יותר מאשר עוזר

thats whadAthink

ואכן כתוב בתורה "ולא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם" ודרשו רבותינו על הרהורי עבירה

"אם אני אסתכל עלייך עלולים להיות לי הרהורי עבירה". זו המציאות שהתורה תיארה.

והחכמים הזהירו ממנה.

האם אתה מצהיר שאצלך לא יהיו בוודאי הרהורים

בניגוד לעמדת הפסוק.

על מנת לפייס את דעת האשה,

הרי זה בדיוק הפוך בעשותך כך, אתה מראה לה

במעשייך שהיא מבחינתך יצאה מגדר אשה

שעשויה להביא אדם להרהר בה.

ועלול לגרום לה עלבון.

אז אם זה ככה זה לא טוב

האמת שיש שיטה כזו שסמים ידיים על הלב (כמו בתפילת 18) מהנהנים ומקשיבים

ככה היא גם מבינה שתמקשיב לה ואכפת לה וגם לא הסתכלת

רבנים עושים את זה.. 

לא יודע, זה עניין אישי לא?

אבל זה לא בעיה שיחשבו שבכללי כן לוחץ?

מניח שבכל מקרה מדובר על אנשים בקושי דתיים, שגם לא ממש יודעים את הניואנסים..

זה בדיחה נכון?

אם תסתכל טוב במסל"ש שמרצה מעות מיד ליד כדי להסתכל או לא זה דבר שמסור ללב

שילוב של אוטיזם והלכה (גם אם מחמירה).

בניגוד לבעלי, שגם נוהג כך, הוא עושה את זה פחות בטקט...

אבל כן, יש עניין כזה בהלכה, ואני כאישה מסכימה איתה - לא הייתי רוצה שגבר זר ינעץ בי מבט, גם אם אין לו שום כוונות רעות.

אני מתרכז בדיבור שלי או בהבנה של הדיבור שלה...
 

זה לא שאני חולם ובוהה במישהי שעסוקה בענייניה, אלא היא עסוקה בלדבר אתי...

שצריך לעמוד מול המניעה בכנות ולעשות הפרדה בין קושי נפשי לבחירה מודעת בדבר.

מקור הדברים הוא בחפץ חיים

עיין בלינק

הרב ישועה רטבי - ישיבת מצפה יריחו

אף אחת מההתנהגויות הקיצוניות לא טובה 

לא להמנע מקשר עין, ולא לנעוץ מבט

זה גם מאוד תלוי סיטואציה

כשהמרצה שלי מסביר לי משהו אני יכולה להסתכל לו בעיניים גם חצי שעה 

כי הוא מסביר ואני מקשיבה

מבט עמוק בעיניים זה אכן דבר אישי

כמו שאמרת יש הבדל בין קשר עין לצורך להבין אחד את השני, לבין מבט שהוא כאילו מעבר...

מבטים מהסוג הזה יגרמו לי להסיט מבט ולמבוכה מול אותו אדם

שיש הבדל בין קשר שברור שכן למבט בעיניים.

לא ככה?

בתנועת בני עקיבא, שהיא תנועת נוער מעורבת, למדתי באוניברסיטה, כיום נמצא ביום יום בחברה מעורבת, ופועל  

יוצא מאורח חיים כזה שאין הבדל בהתנהלות היומיומית מבחינת ניהול שיחות ודיבורים, מול גברים ומול נשים.  

אני לא אוהבת להסתכל ישירות בעיניים של גבר

שהוא לא בעלי/ אבא שלי/ אח שלי

גם גיסים שלי אין לי בעיה

אבל גברים זרים אם יוצא לי להיפגש במבט זה כזה לשניה ומסיטה את המבט

בקשרים המשפחתיים

עם גיסים שלי הבעלים של אחיות שלי אני כן מדברת עם מבט לעיניים ושיחות ארוכות

אבל מהצד של בעלי לא

ואנשים יותר פתוחים 

המשפחה של בעלי חרדים דוסים יותר

המשפחה שלי בראש אחר קצת

ויש לי קשרים קרובים מאוד עם אחיות שלי ולכן גם עם הבעלים שלהם יש לי יותר תקשורת

אני גם מכירה אותם מגיל קטן יחסית

באמת שזה משתנה בין אנשים 

שמישהו מדבר בלי להסתכל עלי

בכללי זה סוג של באג בתקשורת

ויש את ההקשר הדתי

(שאותי ספציפית קצת דוחה

רוב השכנים/ הגברים פה בשכונה לא מסתכלים עלי

מתעלמים

אבל אם הם דופקים בדלת וצריכים משהו

פתאום הם יכולים להסתכל וגם לבקש

חוץ משכן אחד נורמלי

שאומר בוקר טוב ומיישר מבט)

אני כמובן בכל שיח עם בנאדם מסתכלת ישירות בעיניים

זה מבחינתי הרבה מהשיחה

השיח הלא מילולי 

היה מפריע אם שכן היה מסתכל לי כל בוקר בעיניים ואומר בוקר טוב

זה טוב לי שאין תקשורת ביני לבין השכנים הגברים מעבר לטכני

קבלת חינוך שהופך כל אינטראקציה בין המינים לבעייתית

גם אני קבלתי חינוך כזה 

רק כזאת שהיא מיותרת

בוקר טוב/ שלום לשכן שפוגשים במדרגות

זה בסיס של אנושיות

בעיניי

אני לא אומרת לשכנים הגברים בוקר טוב

גם לאלה שנשותיהם חברות טובות שלי

והם חברים טובים של בעלי

אני יכולה לפנות אליו אם אני צריכה משהו

או להציע עזרה (רואה אותו עם הילד, מציעה לקחת אותו)

אבל בגדול התעניינות או ברכה בין גבר לאישה בעיניי זה ממש לא בסיס

וזה הדדי ב"ה ככה שזו לא בעיה

עיוות של תקשורת בסיסית בין בני אדם

להגיד שלום

זה לא

אבל לבקש דברים

כן

זה אולי מרגיש לך נורמלי כמו כל דבר אחר שכולם מסביבך עושים

(אצלי מדד הנורמה לא עובד ככה)

שעושים סביבי מרגיש לי נורמלי

אבל כן בסוף זה קשוא העניין של החברה והתרבות

כי אם כולם סביבך גם בסדר עם זה וטוב להם ככה

אז זה אכן נהיה נורמלי

אם כולם סביבי היו אומרים שלום ובוקר טוב כנראה שכן הייתי אומרת גם

(אגב אני גרה בסביבה לא ממש חרדית ובכל זאת ככה מקובל פה)

אני אישית לא מרגישה בנוח כשגבר פונה אליי סתם לברך אותי

ואם הוא פונה לבקש/ להציע משהו

אין לי בעיה לדבר איתו גם חצי שעה

כל עוד זה ענייני וטכני

אני מנסה להלך בין הטיפות בנושא הזה, להתאים את התגובה לאדם בצורה שלא תעליב, אבל עדיין תשמור על העקרונות שלי.

כנ"ל בעלי (רק שלו זה יותר מסובך, כי הוא מצווה על שמירת העיניים).

כמה אני עושה את זה מתוך שמירה על עקרונות

או שפשוט ככה נעים לי כי ככה אני רגילה

ברור לי שהעקרונות שלי גם שם

כי בסוף בהלכה צריך להיות מרחק בין גברים לנשים

אבל לא בדקתי מה צריך הלכתית לפי איך שאנחנו נוהגים

כי טוב לי לשמור מרחק

והגברים סביבי גם ככה

אין לי הרבה אינטראקציה עם גברים זרים גם ככה

וכשיש אני מסתדרת מצויין (מרצים למשל)

מכבדת ומכבדים אותי

בכל מקרה גברים פה לא מסתכלים ולא אומרים שלום

אני לא צריכה בוקר טוב מאנשים פה 😀

אני מסתכלת מהצד של פרשנות של הלכה שגורמת לאנשים לנהל תקשורת מעוותת

כמו כל מני עיוותים אחרים שמתרחשים בחסות פרשנות הלכתית כזו או אחרת

או עמידה על עקרונות 

ותראי פה

דיבור בין איש ואישה | שאל את הרב - כיפה

יותר טוב מלדבר חופשי? זה לא עיוות. זו הבנה בנפש האדם.

פשוט, העולם החילוני איבד את זה כפי שאיבד ערכים אחרים מהותיים

וחשובים. אם התרגלת להביט בשמש בעיניים חשופות זה אומר שלא

תיפגע?  ככל ששומרים יותר, כך הופכים רגישים יותר. זה לא 

שמעוותים יותר! העיוות הוא בהתנהגות שאיבדה כל רגישות.

התרגלה לחוסר צניעות עד כדי כך שזה כבר לא מפריע.

אני הרי מכירה אותם והם אותנו, לא יודעת אם להנהן, להתעלם, למלמל בוקר טוב

בעיניים מושפלות. רוב השכנים כן מתייחסים בצורה זו או אחרת. אבל תמיד בעדינות

צנועה. אלה שלא מתייחסים בכלל - נראה לי לא כל כך לעניין  אפילו אם זה מטעמי

צניעות. באמת לא יודעת.

זה לא מביך

אם העיניים נפגשות במקרה מהנהנים כזה בנימוס

אני לא מובכת מזה

הראשונה). אולי לכן מבט קצת ארוך מדי בין עיניים לעיניים זה כמו

לתוך הנשמה.  חושבת. מקום חשוף, רגיש ופרטי בהחלט.

אני גם מרגיש ככה

ושוב אני מסכים מאוד שחשוב לברר את הסיבה, יכל להיות שהסיבה שמישהו לא מסתכל בעיניים היא קושי באנטמיות או בלהביא את עצמו עד הסוף ויכל להיות שהמקום ממנו הוא מגיע זה בחירה מודעת ושקטה בדבר

יש כאלו בלי קשר להלכה שנבוכים להסתכל במשך זמן בעיניים, לפעמים גם של בני אותו המין.
 

ניכר מהתגובות שזה מקתנה מאדם לאדם.

ההלכה היא כמובן דבר נפלא, אבל לענד - אין לי ספק שיש בה גם לא מעט קשיים ומורכבות שהנידון זה אחד מהם..

מאוד קשה לי עם קשר עין, אני נוטה להסתכל בנקודה אקראית ברצפה / שולחן. אני מתאר לעצמי שזה קצת מוזר אבל זה מה שיש.

עם אנשים שקרובים אליי, יותר רגיל.

אם למישהי יש עיניים מאוד יפות, יש סיכוי שאבהה בהן (לדבר הזה יסלח ה' לעבדך).

בניגוד לחלק מארצות האיסלם, חז"ל לא ראו עניין לכסות את פני האישה.

 זה מטריד ולא נעים.

ואגב לא מפריע לי בכלל גברים ששומרים עיניים ולא מסתכלים עלי, אני לא נפגעת מזה או משהו...

במקום ימני וזה מחק לי שעה עבודה של סיפור בפרוזה וכתיבה חופשית

אבל אני מקיימת הרבה פגישות עם גברים דתיים מתוקף תפקידי ואני כן מדי פעם מסתכלת להם בעיניים אבל ברוב השיחה אני מסתכלת על נקודה באיזור העיניים שלהם כלומר שזה נראה טבעי ולא מוזר אבל מצד שני לא מגיעים לקשר עין עמוק ממושך

לגבי השאלה שלך אני יכולה לומר לך מהצד של הגברים שכשיש לי פגישה עם גבר רווק הוא בדכ מאוד מתבייש להביט אלי וממש מחפש נקודות בריצפה (ואני מבינה את זה בכל זאת ביינישים) ושהפגישה עם גבר נשוי בדכ הוא עושה כמוני מישיר מבט לזמנים קצובים ובשאר הזמן מנהלים שיחב עם התסכלות בנקודות אחרות באיזור /במחשב

נ.ב למען הסר ספק מדובר בפגישות עבודה כמובן

צריך להתנהג באופן טבעי. אז לא צריך להסתכל בעיניים כל הזמן. בחקירות כן... 

גם אם מדברים עם גברים לא מסתכלים להם בעיניים. 

כבר שנים זה היה תעלומה בשבילי כי זה הרגיש לא מציאותי...

אני תירצתי את זה לעצמי ב2 אופנים-

או שהכוונה לזמנים של פעם שזה היה לא מכובד, והיום פשוט צריך לקחת מזה את העיקרון של לכבד ולאו דווקא מילולית, 

או שהדגש הוא: "ואל תביט בפני אדם בדברך עמו" דווקא כשאתה זה שמדבר, אבל כשאתה מקשיב זה בסדר ומכבד.

אולי זה לא נכון אבל פשוט אנשים לא נראה לי מתנהגים ככה...

תוך כדי שיחה, אני מסתכלת ומצפה שיסתכלו חזרה, זה ממש מוזר כשלא, אבל כשאין דיבורים ונמצאים בחלל משותף, זה מטריד כשמסתכלים בעיניים למשך זמן.

מול הצד השני, אבל אינטימיות בסיסית ורדודה מול אדם זר שלא אומרת כלום חוץ מכבוד מינימלי.

אדם שלא רגיל וגדל נגיד בסביבה חרדית מחמירה, כנראה שזה ישפיע עליו יותר, כמו כל גבול שהורגלנו אליו.

לרוב גם לא מדבר עם בנות

ולא נושם לידן

זה לא צנוע

צריך להתרחק מאוד מאוד

"ולא יריח בבשמים שעליה"

(שלחן ערוך כא)

(החריג הוא כשאני צריך הכוונה קצרה בדרך / בתחבורה ציבורית. לזה אכן אפשר לקרוא רנדומלי...)

אני משתדל ליצור קשר עין מדי פרק זמן, כדי לתקף את הרושם שאני אכן מרוכז בשיחה.

אם במקרה מי שעומדת מולי לבושה בחוסר צניעות, זה יכול להיות מאוד מביך ולא־נעים עבורי. במקרה כזה כנראה באמת אבהה / אשפיל מבט ברוב משך השיחה, כשאשתדל להחזיק את הרושם המכבד ביחס המילולי. מאמין ומקווה שהיא תבין את העניין.

אפשר לדבר עם בנאדם ולהסתכל עליו, אבל לא חייב לתוך העיניים בצורה מאיימת. וזה בכלל לא קשור לצניעות, יש לנו שכן וחבר טוב שמדבר ומסתכל לתוך העיניים (סתם סוג של נימוס מעושה) וזה ממש לא נעים. גם באיגרת הרמב"ן כתוב לא להסתכל על בני אדם כשמדברים, זה מעצבןןן.

אבל גם לא צריך להסתכל הצידה, אפשר פשוט להסתכל לכיוון ולראות את הבן/ת אדם בלי לבהות או להתמקד בצורה לא נעימה.

יש כמובן מקרים וסיטואציות חריגים. אבל זה בדרך כלל לדעתי. יכול להיות שביישובים קהילתיים ןכדו יש יותר חששות ואי נעימויות.

וכן, יש גם אנשים שנורא מנסים להפוך כל שיח בין מינים לתחרות מי יותר מושך/דוחה. וזה נראה לי לפעמים סוג של דפקט.

לכן נניח כלפי מישהו שאתה מכבד (מישהו מבוגר, אדם מיוחד, ת"ח אמיתי), אתה מצד אחד תרצה ליצור קשר עין בשביל להרגיש חיבור איתו ובשביל לכבד אותו, אבל אתה לא תרצה להשאיר קשר עין לזמן רב מדי.

כלפי ילד אתה תרצה להסתכל לו הרבה בעיניים.

כלפי מישהו שאתה רוצה לתמוך בו ולחזק אותו גם.

וכן מי שיש לו חסכים רגשיים הגיוני שייטה ליצור קשר עין ארוך מהרגיל עם נשים מבוגרות ואילו עם נשים צעירות הוא יתבייש ליצור קשר עין.

באופן כללי כלפי בנות זה תלוי בגיל ובהקשר. ברור שבדייט לדוגמא זה אחרת מסתם שיחה רדנומלית עם בת. בכל אופן צריך להיות עם דרך ארץ (לא לתת תחושה רעה) ועם טקט (בלי מבטים חודרים).

והשיח בכללי מכבד

?

לדעתי גם יותר

מצד מישהי עם הפרעת אישיות דיסוציטיבית.

האישיות שלי היא פלסטיק שעולה 3₪ מax

יום הרווקים. הרווקו תגם?

אבל יאללה, לקחתי. למה לא

במהות הוא מצד אחד חג אבל מצד שני יום חול שאפשר לבחור את התוכן שלו.

לעצור

לעשות חשבון נפש

לקבל החלטות חדשות

לחיות בלי שכל 🙈

היום צעקתי על בתי כך ששמעתי את דלתות השכנים נסגרות בדיסקרטיות.

(גם החלונות). הפצתי המון המון חושך. ניסיתי להדליק נר אבל לא הצלחתי כי הידיים שלי

רעדו מרוב כעס ועצבים..... הכי נורא שהיא לא היתה אשמה, המסכנה. זו היתה פשוט

הצטברות של דברים שנחתו עליה פתאום בלי הכנה מוקדמת (אני תמיד עושה דברים

בלי הכנה מוקדמת, זה היחודיות שלי.....)

אנחנו בני אדם ולא מלאכים

ראש השנה לאמונה ולאוןמה הישראלית (לפחות כך הנתיבות שלום ראה את זה)

הזה שונה ואני יכולה להגר אליו במהירות האפשרית.

בעברי חורבן,

בהווה בנייה, תיקון והתחדשות

הכנות, קניות, הוצאות כספיות, טרחה רבה?

עם הכל ולא להספיק הכל. שינוי מהשגרה וכו' וכו' וכו'.....

ראש השנה נורא מלחיץ אותי. כבד. שלא אכוון מה שצריך לכוון

שלא ארגיש מה שצריך להרגיש. שהתפילה תהיה חיצונית ולא אמיתית.

ביום כיפור אני יותר רגועה וזה ה כ י מלחיץ אותי!

כולן בבית הכנסת מתייפחות נוראות ואני בבחינת

היוצא מהכלל המאשר את הכלל.....nada!

חייבת לספר לכם איך נפתרה הבעיה....

משום מה, לקראת סוף מוסף (אם אני זוכרת נכון) עלה בי

מן הרהור מבעית שאולי בנעליים שלי יש שמץ של עור...

אלו נעליים נחמדות שקניתי לפני כשנתיים לא בהרבה

כסף (מאה +), הן תוצרת איטליה ולכן כנראה הן מחזיקות

מעמד יפה למרות שאינן עשויות מעור...כלומר...

ומשום מה, כפי שכתבתי, פתאום חשבתי באמצע התפילה

שעצם העובדה שהן עדיין נראות כל

כך טוב כמעט כמו ביום הקנייה, אז

אז... אמא'לה!... אולי...?!

קצת ניחמתי את עצמי שבתור אדם עם נרווים וגם היסטרי

לא קטן - אז די מתאים לי לחשוב כך...

קצת שכחתי מזה, ונזכרתי שוב לפני נעילה (תפילת נעילה

הכוונה.....). התיישבתי ובדקתי את הנעליים

ולמרבה הזוועה, מצאתי רצועת עור (כך זה נראה) צרה ומשובחת, בחלק

העליון של הנעל. מבפנים...

הרגשתי שאני או טו טו לפני התקפת לב,

אירוע מוחי או משהו דומה...

(למזלי (סד"ש?), הבן שהיה בבית השאיר את נעלי

הבית הסינתטיות שלו וכך יכלתי לדדות לבית הכנסת.

(האפשרות האחרת היתה להגיע לבית הכנסת יחפה,

או בכלל לא...).

ובכיתי. אוהו בכיתי. כל הדרך....

עד עכשיו לא התאוששתי מזה.

"משל לעבד שהגיש לאדונו קיתון מים

והוא שפך לו את זה חזרה בפניו...."

אבל אצלי זה הוקדם קצת.....

אולי היה בזה חסד; רצית דמעות?...

בבקשה!

אף פעם אף פעם לא קרה לי דבר כזה.

וזה, יחד עם המתח של יום כיפור, אי היכולת

להתחבר ממש לתפילה כפי שרציתי וכו', הצטרף לדברים נוספים

שהצטברו, וגרם לכך שאת המים האלה

שנשפכו עלי חזרה מלמעלה, שפכתי על בתי

המסכנה.... הייתי חייבת שעוד מישהו ישתתף

אתי בקטסטרופה!

לא אספר לכם לאן היא ברחה, למה שהפורום

הזה הוא כל כך לאומי אדוק...

רמז קטן: לא לצפת.

סליחה על האריכות. עדיין מזועזעת.

חג סוכות שמח לכולכם!!!

באמת.

תודה שהקשבתם.

וכולם ביחד מזכירים לי קיץ, ואני בכלל איש של חורף

אבל את שבועות אני אוהבת בגלל עוגות הגבינה שאיני יכולה לעמוד בפניהן

(ואחרי שסיימתי כמה כאלו, גם לשבת לא.....)

שהיו זוכים לתגובות מזועזעות.....

אחד מבני המשפחה אמר לי את זה ודי נחרדתי. לא כי

זה למעלה מהשגתי אלא שאני רוצה לעצמי ולהם שהכל

ילך פיקס! יורגש פיקס! יוחגג פיקס! וכו' וכו'....

שמחה, נתינה, ביחדנס

אני אוהבת אנשים ואוהבת לתת

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

למשל- פרוצדורה ניתוחית בבי"ח היא פלצבו יותר חזק מכדורים שרופא נותן, או מסשן לא חודרני קצר של משהו.

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

של שיטה שבגדול הרעיון שלה זה לא לאכול. אלא "לאכול מהאוויר".

טוב, מסתבר שהגוף מאמין לזה. לא יודע אם לימים שלמים אבל זה מספיק בשביל השלוש שעות של סוף הצום.

הידיעה שעוד מעט יהיה מותר לאכול,

היא הפלצבו הטוב בעולם...

היה נוטה לקרוס סביב 16:00-17:00.

אמורא אחד נחלש ביום כיפור עד שהוצרך לאכול. ברגע שהתירו לו, התחזק וכבר לא נצרך

חושבים שהוא התרופה האמיתית.

אבל האמת שלעיתים גם אם יודעים שזה פלצבו זה עוזר פסיכולוגי

בפיתו בסלו האמת היא מה שעוזר.

שמיים וארץ.

ויאמרו לו שמותר לו לאכול זה יעשה אותו אפקט, כל עוד הוא חושב שזה אמיתי

חשוב לקחת את הכדור הנ"ל עם 2 כוסות מים כל שעה עגולה (חשוב להיות מדוייקים!)

וכוס מים נוספת כל חצי שעה עגולה

למשך 5-6 שעות לפני כניסת הצום.

סגולה בדוקה ומנוסה

גם השתדלתי לשתות כ2 ליטר מים לאורך היום, וגם נשנשתי כמה צימוקים מידי פעם, וגם לקחתי צומקל ליתר ביטחון ולסגולה להצלחה

הפלצבו הזה עוזר לי, אז למי אכפת...

35 שקל "חיסכון" זה לא מה שיעשה אותי עשיר יותר. לעבור צום בקלות, לעומת זאת, שווה לי יותר.

זה הצריכה של אדם בוגר במזגן (אפילו מינימלית)

צריך לשתות יותר כדי שהגוף יגיע רווי לגמרי בנוזלים.

לא להעמיס יותר מדי.

אבל לדעתי לפחות 3-4 ליטר מים

אני שותה יותר...

כי 1.5×1.5, ועוד כוסות מחוץ לבקבוקים, ועוד צלחת מרק

90% מהקושי בצום זה חוסר בנוזלים.

בבית הכנסת וזה לא כל כך נעים.....

ונגועים. מאז אנו לא משתמשים למרות שאנו מאוד אוהבים אותם.

במידה וכן משתמשים בהם, הוא מסביר איך לבדוק. זה קצת בדיעבד נדמה לי.

אני סומכת עליו.

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

אבל זו רעה חולה במובן זה שמאוד קשה לקום בבוקר, כמובן.

ומפסידים הרבה. גם לא מתפללים בזמן. זה לא טוב.

אלה המהודרים; מהערב עד הבוקר. נטו.

תודה.

בלי אור לבן אחרי 20:00 בערב

בלי סוכר וקפאין (והמהדרין בלי אוכל בכלל) אחרי 21:00

כל המחשבות הטורנדיות כתובות עם תאריך יעד למחר

מינימום שנ"צ

בתור התחלה.

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

על דבר כזה? זו לא פגיעה מינית. וזה ללא שם. אז מדוע?

מי ומה עלולים להיות מנצלים/מנוצלים כאן?

אנשים רעים שמחפשים טרף קל

הרבה פעמים אנשים עם קושי או חולשה מסויימת עלולים להיות כאלה. ואז זה מתחיל בהזדהות ורצון לעזור ויכול להמשיך למחוזות לא רצויים

אף פעם אנחנו לא באמת יודעים אם מי שמולנו זה באמת מי שהוא אומר שהוא והאם מה שהוא מספר על עצמו אמיתי וכמה מזה.

אז פשוט צריך להיות זהירים, ולחשוב פעמיים לפני שמשתפים דברים אישיים באינטרנט, זה הכל;)

כמובן גם אם יודעים מי נמצא בצד השני, צריך להיזהר שלא ינצלו אותנו, זה יכול לקרות עדיין.

שיתוף בנקודה מאוד רגישה יכול לסייע לנצל חולשות עבור אנשים רעים ולכן כדאי מאוד להיזהר בפרסום חולשות שלנו, אפשר דרך הניק לפגוע בבן אדם בסוף.