"אל בורות המים, אל בורות המים, אל המעיין אשר פועם בהר. שם אהבתי תמצא עדיין מי מבוע מי תהום ומי נהר"
אולי זה יגיע מאליו, אבל אני חושב שהנחת המוצא היא שצריך לעבוד. קודם לחצוב בהר (לעבוד, וקשה, על מה שחוסם) ולהגיע למעיין שבנו. לחזור לרצון החזק באהבה שהיה פעם, להבין שהוא המהות הטבעית שלנו.
אח"כ לברר עם עצמנו מה באמת אנחנו מחפשים.
אחרי זה כשיוצאים לא לחשוב יותר מדי. לבדוק התאמה בבירורים, ובדייט עצמו להיות (גם ביחס לכיוון ההפוך- להיות בנחת ולא בהיפר). פשוט לראות אם הנפש שלך מתחברת לוייב של הבחורה ומרגישה רוגע ונחת לידה.
אפשר להסתכל על חיבור כמו שיר איכותי- בהתחלה זה רגוע ונמוך, משדר אווירה מסויימת, ואם אתה מתחבר זה אוטומטית יגרום לך להתרכז בו. השיר ימשיך להיבנות ואתה איתו, ובסוף יגיע החלק המרגש והגבוה שיחבר אותך אל השיר חזק כי הוא נתן לך גם רוגע וגם ריגוש.
אם יש חיבור בסיסי (אם באים בגישה הנ"ל מרגישים את זה מהר לדעתי), לבדוק התאמה יותר לעומק (בלי הגזמות. העיקר זה החיבור, ומשם עובדים). אם יש התאמה אז להמשיך בלהיות ואז יגיעו הריגוש וההתאהבות.
ככה משלבים את הבסיס של הנערות עם החשיבה והבדיקה של הבגרות בצורה נכונה.
אם אין מספיק רצון פתוח זה יכול לפגוע בשלב של ההתחלה וההתאהבות ותקופת האירוסין, שהם הבסיס הרגשי החזק שהקשר מבוסס עליו לדעתי.