בעלי אוהב את האוכל של אמא שלו, אמא שלו נחשבת לבשלנית, מבשלת אוכל ביתי והרבה, כשאנחנו מגיעים מקבלים מלא אוכל קפוא מוכן לבישול שהיא טרחה והכינה בשבילנו, ואני לא מצליחה לשמוח מזה.
קודם כל נתחיל בזה שאני פחות אוהבת אוכל מבושל, אבל מבינה שהבעיה בי.
מבחינתו האוכל של אמא שלו זה פסגת השלמות, הוא מדבר עליו בערגה בכל הזדמנות. אני לא בשלנית מדופלמת ממש לא, אבל כן אוהבת לנסות, והילדים בררנים ולא מאוד זורמים (זה באשמתי), ובכל זאת כל מה שאני מכינה תמיד עומד בהשוואה לאמא שלו - אולי תשאלי את אמא שלי איך היא מכינה, אמא שלי מוסיפה x, הקציצות של אמא שלי רכות, העוף של אמא שלי הכי טעים שאכלתי.. באמת שזה ככה בעיקר בהכנות לשבת, ובשאר תחומי החיים אין לו כל כך הרבה הערות וביקורות.
אפילו איזה ירק שפעם הם הביאו לנו ורציתי להגיד שהוא שונה ממה שהוא קנה, הוא אומר בטח כי זה מההורים שלי, זה היה חצי בצחוק ובכל זאת..
לרוב אין לי בעיה לשאול על מתכונים שמישהי הכינה או לבקש טיפים אבל פה וואי זה מביא לי עצבים, לא רוצה לשאול אותה איך היא מכינה כלום. למרות שהיא באמת אישה טובה ומתוקה..
מבינה שזה איזה עניין שלי עם עצמי, ובאמת מבאס אותי שהילדים פחות אוהבים את האוכל שלי.. אבל לפעמים אני מרגישה שזה כבר סתם סטיגמה שמה שהכנתי פחות טעים. לדוגמא, אני אוהבת שיש חלות ביתיות בבית, מבחינתי זה הרגשה של שבת, פעם הייתי פחות טובה בזה, והיום ממש השתפרתי והחלות טעימות באופן אובייקטיבי, ובכל זאת הוא ממשיך להביא חלות מהמאפייה 🤦♀️
הילדים גם מתחילים לדרג מאכלים של אחרים באופן שבעיניי הוא לא מנומס, השניצל של סבתא איקס הכי טעים,אח''כ סבתא וואי ובסוף שלך.
בקיצור מבינה שיש לי פה עניין לשחרר עם עצמי ולא יודעת איך
באמת מתביישת שזה מעסיק אותי בימים אלה, אבל מרגישה שלא מצליחה לשחרר וזה טעון מדי.
מספיק שאחד מכם אוהב חלות אוויריריות והשני אוהב דחוסות, וכבר לא תאהבו את אותה החלה. אולי אפשר סעודה עם החלות האלה וסעודה עם האחרות, או שבת ככה שבת ככה? 
