א.   הר הבית הוא מקום קדוש ולא מוזיאון. העם היהודי הוא עם האלוהים ולא עם ככל העמים, בניגוד לזהות הפלאפל ה"ישראלית" המזויפת. בית המקדש הוא בית ה' ולא מוזיאון לאומי. ולכן מכיוון שאין ביכולתינו לעלות להר הבית, אז בדיעבד ממירים את מקום התפילה הקדוש הן לכותל המערבי והן לכל כתלי הר הבית מסביב הר הבית, בדיוק כמו המדרגה ה7 במערת המכפלה. 

להפוך את הר הבית או קירותיו ממקום תפילה למוזיאון , זה פשוט חטא העגל. כלומר לסגוד ללאומיות במקום לראות אותה כככלי להופעת השראת שכינה.  כמובן אני לגמרי בעד גן דווידסון הארכיאולוגי, כי במילא יש את רחבת הכותל. אבל לא ניתן להפוך את רחבת הכותל למוזיאון, או את גן דוידסון לבית כנסת רפורמי/קראי/דת אחרת. (וגם שם צריך להיות נוהל להתלבש באופן צנוע מכיוון שזה אתר קדוש בסמוך לכותלי הר הבית).

בית המקדש הוא בית קרבנות ותפילה. זה מה שהאדם כשבא לה' השוכן במקדש עושה. אף שלמלכי בית דוד יש היתר לשבת על כיסא בעזרה, זה לא אומר שהעזרה הפכה אצלם לאולם משפט המלך או לארמון. הרצים לפי התנך ליוו עם המגנים את המלך עד המקדש, אבל לא נכנסו עם המגנים למקדש.

"ולא יטמאו את מקדשי בפגרי מלכיהם במותם. בתיתם סיפי את סיפם ומזותם את מזוזתי והקיר ביני ובניהם. עתה ירחקו את פגרי מלכיהם ממני ושכנתי בתוכם לעולם". (יחזקאל).

ולכן גם הכותל הוא מקום תפילה ולימוד תורה, כקדושת בית כנסת. ולא מקום טקסים ומוזיאון. גם את טקס חללי צהל עושים ברחבה החיצונית וגם זה פעם בשנה.

ב.  ציונות אמיתית זה שאנחנו עם ה' .  המקדש ההר וקירותיו מוקדשים לעבודת ה'. את ארמון המלך ומוזיאון וכדומה עושים בסמוך למקדש, לא במקדש עצמו. ירושלים שם ישבו כסאות לבית דוד. לא במקדש.

ג. אנחנו עדיין לא בתקופה המתאימה למקדש. לכן אין אפשרות כרגע להקריב קרבנות (בטח לא בכותל) וגם אין מלך בית דוד שיקרא בהקהל אז יש רק זכר להקהל עם נשיא המדינה בכותל. אז הכותל נראה כמו שטייטל במזרח אירופה. כל הפולחן הדתי הוא כרגע כמו במזרח אירופה. למה ציפית כרגע? לקרבנות ושירת לויים והשתחוויה? עדיין לא הגיע הזמן.

(נערך)

לך יש דעות.
הן כנראה לא מתיישבות.
אולי נפתור את זה בדרך של האמריקאים, כשהעסק לא נפתר.

מוזיאון אלא מקום השראת השכינה בלב עיר הבירה ועיר השלטון. והאדם בא לשכינה עם קרבנות, שירה, תפ]ילה , הלל והשתחוויה. לא עם מוזיאונים. מוזיאונים מותר (ואכן מאוד ראוי) שיהיהו בעיר העתיקה. בשביל זה יש את קדושת העיר העתיקה, כדי שהקדושה תתפרש בחיים עצמם ולא רק במקדש.

נ.ב: מחילה על התגובות בחריפות. פשוט בגלל השעה המאוחרת פרקתי. אל תקח אישית. אני אערוך

יש כאן מחלוקת בהירה ביותר.
יש בהחלט מצב שרק אמצעים אמריקאיים ישימו קץ למחלוקת.

ולא העגל.

"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה"

שמורדי הקונפדרציה היו בטוחים לא רק שהצדק עימם, אלא גם שהיושב במרומים עימם.
לצבא היאנקים היו הכלים וגם הרצון להוכיח למורדי הקונפדרציה שהם טועים.
יריות, פורט סאמטר, גטיסברג, בסוף צ'רלסטון, אטלנטה, מדורות בוערות לשמיים.

העם היהודי זה בסיס האתוס הלאומי של האומה לדורותיה.

האומה האמריקאית לא קיבלה עצמאות מהבריטים בניסים אותות ומופתים ובמורא גדול וגילוי שכינה, ואילו האומה היהודית ביציאת מצרים כן, לפי הנרטיב הלאומי

אלא באומנות של סתתים איטלקים, שהגיעו לכאן במפוארות של אוניות הפאר הרומיות בשיט מיוחד. אנחנו אפילו מבינים שחלק מעיטורי השיש ברצפה ההרודיאנית כללו מעין תבניות סוואסטיקה (ללא שום קשר למיתולוגיות גרמאניות). ועם כל זה אמרו חכמינו שמי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו. מבחינתי צריך מוזיאון, ולסלק את רגלי הדת הממסדית מהשטח.

מזכיר את אוהבו של המלך שבא להפגש עם המלך בארמונו. ובמקום לדבר עם המלך מתמקד בארכיטקטורה המרשימה (האמת שהמשל היותר טוב זה המלכה שבאה לפגוש את המלך בארמון, או בניו)

ובוודאי אם יביא עימו את ארמונו, בנוי באש כפי שהבטיח, הרי זה מבטל כל עניין מהעבר.

בינתיים אין לי אלא המצוי תחת ידנו.

לא זזה מהכותל המערבי (של ההיכל איפה שכיפת הסלע, לא של הכותל שלנו). 

וגם אם לא. אשתו או בניו של המלך שמבקרים את המלך בארמונו, גם אם המלך לא נמצא,  יתמקדו בעיקר באדריכלות או יזכרו במקומות בהם המלך ישב ויצפו לבואו?

אני לא נגד אדריכלות של המקדש וההר אבל זה לא העיקר.

את זה משאירים בעיקר לעיר העתיקה, שם יש הרבה ארכאולוגיה ואדריכלות ואכן שם ראוי לשים אותה עיקר "כי רצו עבדיך את אבניה". נאמר על העיר העתיקה, לא על המקדש. ואדריכלות וארכאוולוגיה בכלל אבנים. האבנים עם לב אדם.

וכל השאלה היא איך מיישבים אותה.

שנקודת ההתחברות של הנשמה שלך היא אכן דרך קדושת הארכיטקטורה במקדש, וזה מצוין. אבל גם זה צריך להיות לא כפרישה מהציבור. וברור שהעיקר זה היות הר הבית בית ה', והאריכטקטורה חשובה אך טפילה לעיקר ומקבלת משם את קדושתה

האמצעים האמריקאיים יכולים להבהיר לכולם מה שלא ברור.
כשהושגה בהירות באמריקה, כל אחד בעולם הבין מה כוחם של האמצעים האמריקאיים ליישב מחלוקות פנימיות באופן בהיר ביותר.

אפשר להרוג רעיון ואתוס.

והאתוס של האומה היהודית הוא לצפות לה' שישכון בתוכה, ובמילא האדריכלות של ביתו תהיה גם אבל משנית.

מה שלא הלך לאנטיכוס לא יצליח לארהב

מה ששייך לאמריקאים זה באמריקה.
מה ששייך לנו יהיה כאן.

הן במקדש בהר וכתליו, והן בבחינות של הרבנות הראשית

(ולא רק בבחינות של הרבנות, או משרד הדתות, או מכרזים תפורים למינייהו)

מה שלא מתאים לאתוס של האומה לדורתיה. יכו לשרוד מקסימום 100 שנה אבל יחלוף. ראה מה קרה לאחאב, למתיוונים, לצדוקים ולקראים ולרפורמים

אם אראה אפילו יום אחד את המוזיאון הזה מתקיים, לא כל כך יהיה אכפת לי אם למחרת זה כבר ישתנה בדומה למה שבא אחרי אחאב (או בכלל בית עמרי). הנה, מספיק טוב?

לדורתיה?

ולמה כל כך בוער לך שהמוזיאון יהיה בכותל ולא ברובע?

זה אתר ארכיאולוגי, ואת החוק צריך לקיים ולא לדרוס. עבריינות היא האויב שלי.

לי זה מפריע.

הפתרון הוא לעשות קומה מתחת לרחבת הכותל שם יהיה מוזיאון ארכאולוגי. כמובן גם שם אנשים יצטרכו להתלבש בצניעות כראוי למקום קדוש

יש כבר את מנהרות הכותל, אבל זה לא מספיק. מוזיאון ארכיאולוגי לא חופרים מתחת לאדמה כשהפאר וההדר נמצאים למעלה בחוץ לעין השמש. שאת הבית כנסת יחפרו מתחת לאדמה.

ארכאולוגיה מול עבודת ה' במקדשו.

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלימה. חייבים פשרה.

החיים יותר חשובים מאבנים מתות, גם אם זה אבנים עם לב אדם (ואגב גם בכותל מנשקים את האבנים אז זה מוזיאון ארכאולוגי חוויתי לילדים שאפשר לגעת בממצאים

האם זה במסגרת עלייה לרגל דתית, או מפגש מרטיט עם פאר האומה והארץ.
מכל מקום, מבחינתי הפשרה תהיה מה שאני מציע.
וכל ניסיון לסחוט מעבר לזה, הוא פשע ואלימות טרוריסטית רצחנית שתחסל או תחוסל.

זה שניהם.

כמובן תפילה בכותל היא רק הראשון. לכן אני לא מתפלל כשנוגע באבנים שלא יראה שאני מתפלל לאבנים. אלא מתפלל לחוד. ואחר ניגש לנשק את האבנים של הכותל לקיים "כי רצו עבדיך את אבניה" בנפרד. אבל אלו אבני הר הבית כלומר אבני המקדש, ולכן הם לא רק פאר האומה אלא אבני השראת השכינה.

הקשר של האדם כשעולה מהאידאה הלאומית לאלוהית, הוא דרך האידאה הדתית. כמו שאמרתי. פניית האדם אל אלוהים=דת. בעוד  שאלוהים פונה אל ישראל דרך הלאום.

א. עיקר קדושת עם ישראל היא קדושה לאומית ולא דתית.

ולכן גם עניין ירושלים היא קדושה ממלכתית כעיר בירה ולא דתית. ולכן את הכנסת ומשרדי הממשלה צריך להעביר קרוב להר הבית בתוך העיר העתיקה. ובאופן כללי העיר העתיקה אמורה להיות המרכז התרבותי והכלכלי של המדינה. (האידאה הלאומית)

ב. אבל המקדש עניינו שהקודש הנבדל והעליון (אללה בלעז) מתחבר ושוכן בתוך קדושת הלאומיות והממלכתיות "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".  ולכן המקדש הוא בית ה', לא בית המלך, לא בית העם, ולא מוזיאון היסטורי לאומי. כי אנו עם ה' ותמצית לאומיותינו זה השתוקקות לאלוהים. (האידאה האלוהית).

ג. הפניה של האדם הפרטי לאלוהים היא דתית (האידאה הדתית). ולכן הפרט שעולה למקדש מתקשר לאלוהים על ידי תפילה הלל שיר התחווי הוקרבן, ולא על ידי סיור מוזיאוני לאומי במקדש. גם כשהמלך (נציג קדושת האידאה הלאומית) עולה למקדש הוא עולה להקריב קרבן "ועולתו של שלמה אשר יעלה בית ה' " ולא כדי לשפוט את העם.

@מי האיש? הח"ח!  ייתכן שאנו יותר מסכימים עכשיו?

לזה אני אסכים.

מה אתה לא מסכים?

בא נשים את הריב בצד.

מחילה, אני התחלתי וגרמתי לזה. והטעות והאחריות כולה עליי.

בא נחזור לדיון ענייני

יש כאן חילוקי דעות.
לא רואה על מה יש מבחינתי להתפשר.

זה שהעיר העתיקה הפכה לשטייטל ולא למקום השלטון ומרכז התרבות של המדינה זה אכן בושה וחרפה, וצריך להעביר את הכנסת והמשרדי הממשלה לעיר העתיקה סמוך יחסית להר הבית.

(אלא שהר הבית עצמו וכתליו לא שייכים לזה, ומכאן מחלוקתינו).

אבל בשאר הדברים אני מסכים איתך.

הפיכת העיר העתיקה לשטייטל מזרח אירופאי זה עיכוב מימוש חזון הציונות

העיר העתיקה אכן חייבת להיות מרכז ארכאולוגי וארכיטקטוני. אבל לא המקדש ההר וכתליו

@מי האיש? הח"ח! 

שארלינגטון וגטיסברג מספקים די והותר בהירות למה שקורה כשלא מבינים בדרך הנוחה יותר איך לטפל במחלוקות פנימיות, לפני שזה מאוחר.

 מתנצל על הסגנון שכתבתי, לקחתי את מלוא האחריות עליי. בא נחזור לדיון ענייני

רק שלפעמים יש אמצעים יוצאי דופן לנהל את הדיון.

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

"משה דברן את אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?" 
 

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה