פעוט בן שנתיים ואחת עשרה חודש?
סיפרתי לכמה נשים כבדרך אגב בגינה.
קיבלתי תגובות לא נעימות ושל הלם.
חשבתי שזה יותר נפוץ, הן די הגיבו בתדהמה ובהסבר שאני צריכה להפסיק ואני לא נורמאלית
מצאתי את עצמי מתנצלת מולן שאני עוד מניקה.
אגב, מניקה רק בבית לפני שינה וכשחוזר מהמעון, זה לא שאני מניקה בחוץ או כל דקה. (שגם זה בסדר נראה לי למי שזה נוח לה...)
אבל אני יודעת שרוב הסביבה לא חושבת כמוני.
אני הנקתי עד גיל גדול יותר. וגם הנקתי טנדם.
אני פשוט הפסקתי לספר.
לק"י
לא מחייב שלהבא גם תדממי בהריון.
מאחלת לך שיהיה בבריאות!!
הנקתי ילד גדול יחסית (שנתיים+) פעם ביום.
וזו היתה הנקה של ממש או פינוק?
והיית אוכלת טוב? הרבה חלבונים ופחמימות?
סורי על ההתנפלות עם השאלות
לא זוכרת מה היה אז.
בגדול אני לא אכלנית טובה. ובמשקל עודף.
כאילו הנקה של ניובורן ובוגר יותר?
בערך עד האמצע.
לא הרגשתי קושי להניק.
פעם אחת נגמר החלב, אבל בפעמים האחרות לא.
שההנקה לא היתה עיקר האוכל.
בסביבות גיל שנה פלוס.
לא זוכרת כמה בדיוק ינקו.
אכלתי כרגיל, לא עשיתי משהו מיוחד.
בכללי ההריונות שלי סבבה, בלי בחילות והקאות.
כי זה לא נפוץ בכלל. להגיד לך שאת צריכה להפסיק וזאת לא נורמלית- ממש לא. לא חושבת שנכון להתערב למישהו אחר בהחלטות שלו.
אני הנקתי בת שנתיים וחצי ומצאתי את עצמי מתגוננת על זה כל הזמן😅
להביע דיעה נחרצת נגד זה מעיק.
הרגשתי שאני רק מתגוננת מולן.
דיברו לא נעים אפילו
וצריך לעבוד על זה, זה קשה כשנותנים ביקורת צולבת
כי כבר בטיפת חלב מעודדים להפסיק מטרנה והנקה אחרי גיל שנה שנה וחצי ולתת רק אוכל
אז לקראת גיל 3 זה באמת נשמע הרבה זמן..אבל זה בריא ממש כל הכבוד לך זה כבר ילד גדול
לא נורמלית את ממש לא!! לא אהבתי תאמירה הזו כל אחת עושה מה שטוב לה
לא זוכרת אם פשוט לא יצא לי לספר אחרי גיל שנה וחצי שהילד עוד יונק. אבל כהדרכה כללית אני די בטוחה שלא אמרו לי.
להמשיך.
אמרה לי שם האחות שכל חודש נוסף זה עוד נקודת IQ לתינוק.
ואם לאמא טוב ולתינוק טוב, אז למה לא?
לפותחת היקרה
הנקתי תאומות הנקה מלאה עד שנתיים וארבעה חודשים
הורמו הרבה גבות
אבל גם היו הרבה שפרגנו ותמכו.
תעשי מה שטוב לך!!! תתעלמי מרעשי הרקע
סתם ככה אני שומעת הרבה שאומרות שמניקות הנקה מלאה בגיל קרוב לשנתיים, מה זה אומר, שהילד לא אוכל כלום מעבר לחלב אם או שהוא לא אוכל מטרנה? כי עם כל הכבוד לכמה הנקה חשובה ילד צריך לאכול מוצקים מתישהו....
ההמלצה של ארגון הבריאות העולמי היא להניק לפחות שנתיים.
ובהלכה גם מתייחסים להנקה בשנתיים הראשונות בתור 'מובן מאליו', וכתוב שמותר להניק עד גיל 4, ואם הילד חלש או חולה אז גם עד גיל 5 (לא הגעתי לשם, אבל את אחד הילדים הנקתי עד גיל 3 ו-9).
נראה עד מתי אני אדרוד...חחח
יש לך מקורות של הארגון העולמי, ושל ההלכה?
תודה.
(של ארגון הבריאות העולמי)
גם משרד הבריאות בארץ ממליץ להניק עד גיל שנתיים.
לגבי מקורות הלכתיים אני צריכה לבקש מבעלי. מקווה לזכור לשלוח בהמשך.
כי באמת בגיל הזה הם כבר ממש ילדים.
2 אופציות-
לספר ולהיות מוכנה לכל תגובה שתבוא כי לא כולם התברכו בטאקט בריא או יכולת לחשוב לפני שמדברים
לא לספר ולהמשיך לעשות מה שטוב לך ולילד שלך
ברור מפתיע...
אז אולי פשוט לא לספר
כי זה לא דבר שאני מכירה בסביבתי...
מכאן ועד להגיד לך מה לעשות 🤷♀️🤦♀️
לא להתנצל על דברים שאת עושה שלא פוגעים באף אחד
גם אם יש תגובות לא נעימות
(אם מישהו לא מתאים לו מה שאני עושה
אז לא
אני לא מסבירה ובוודאי לא מתנצלת
ואם מאיזושהי סיבה אני נשארת ליד אדם שהגיב לא נעים
אני אשתוק שתיקה לא נעימה כנגד
כדי שזה יחזור אליו ולא ישאר איתי)
אבל ברגע השני הערכתי בטירוף
ממש
להסביר לך שאת צריכה להפסיק זה פחות הגיוני
אני הייתי המומה לשמוע גיל כזה של הנקה
אני מניחה שצורת התגובה שלהן היא חסרת טקט
ואז היית רואה רק איך העיניים שלי יוצאות מקנאה...🥹
הינקתי הכי הרבה עד גיל שנתיים ושמונה את השביעית, ורציתי לשבור שיא אחריה, אבל השתיים הבאות לא ינקו טוב והפסיקו יחסית מוקדם מבחינתי
בכל אופן, לא יצא לי לספר הרבה פעמים על ההנקה המתקדמת של השביעית שלי, אבל גם אם קיבלתי תגובות מתפלאות - אף פעם לא אמרו לי שאני לא נורמלית... (טוב, לחמותי כבר לא ממש סיפרתי שהיא עדיין יונקת🤭 אחרי תגובות קצת מזועזעות עם הילדים הקודמים...)
בכל אופן, אני אם היה לי אומץ הייתי אומרת להן שמה אכפת להן? אני עושה מה שטוב לי ולו, ואין בזה שום בעיה הלכתית או מוסרית!
אבל ממש לא הייתי מגיבה בהלם מידי או אומרת להפסיק
והנקתי את כל ילדיי.
תעשי מה שטוב לך
בשבילי זה נשמע הזוי. זה ילד שכבר מבין, מדבר... לא יודעת, לא גיל ינקות בעיני.
אבל בכל אופן, תעשי מה שנראה נכון עבורך יעבור ילדך!
אבל רק אומרת שילד מבין המון גם בגיל שנה ושנתיים. ובהלכה זה ממש ברור שתינוק יונק לפחות עד גיל שנתיים, וכתוב שאפשר להניק עד גיל 4 או אפילו עד גיל 5 אם הוא חולה או חלש.
ברור לי שזה נראה מוזר מבחוץ ולמי שלא מכירה את זה זה בהחלט מפתיע ואפילו נשמע הזוי.
אבל זה הרבה עניין של נורמות חברתיות.
ממתקית(שלושה ילדים מעל גיל 3, הכי הרבה שהגענו היה עד 3 ו-9).
בראשונים שלי לא סיפרתי לכל אחד ואפילו הביך אותי כשהילד ביקש לינוק ליד אחרים ו'חשף' את זה שאני עוד מניקה אותו (למרות שבגיל גדול לא נעניתי לבקשות כאלו, היו לנו כללים מתי ואיפה מתאים לי להניק. אבל עצם הבקשה היתה מביכה אותי).
אבל בהמשך ההתחלתי דווקא יותר לשתף. כי בעיני זה נכון שאנשים יכירו גם את האופציה הזו. שזה לא היה 'הלם' לשמוע על הנקות בגיל כזה. באופן אישי אני לא הייתי מעיזה להניק עד גיל כזה אם לא הייתי רואה בתור נערה את אחותי הקטנה יונקת עד גיל 3 ו-8. ואני חושבת שזה בריא ונכון לדעת שגם זו אופציה. שנשים לא ירגישו שהן 'צריכות' להפסיק להניק רק כי זה מה שהחברה מצפה מהן.
רוב הנשים לא שורדות את החודש הראשון אחרי לידה וישר דוחפות בקבוק, אז להגיע לגיל כזה זה לגמרי להוריד בפניך את הכובע
ותמיד יהיה לאנשים מה להגיד, אל תתרגשי
לק"י
ולא רק בחודש הראשון😅
ו"לדחוף בקבוק" הוא ביטוי שעושה מה שעשו לפותחת, רק לכיוון ההפוך....
עד שהבייבי תופס את הקטע, ואני נמצאת בסביבה שאף אחת לא מניקה או הניקה . ניסו עם הבכורים ואחרי שראו שזה קצת מאתגר אז ויתרו והמשיכו עם בקבוק ישר גם עם שאר הילדים
תלוי באיזה סביבה אנחנו. אנחנו דתיים לאומים אז אין יותר מדי דחף להנקה, חלקן אפילו נגעלות מזה. אני היחידה שמניקה ומאוהבת בהרגשה הזו
לק"י
אני מכירה נשים מכל המגזרים שהניקו או לא.
ודוקא בחברה הדתית זה נראה לי ממש מקובל כן להניק. אבל לא חקרתי.
גם אני לא חקרתי, רק ממה שאני רואה בסביבה
יש לי דודים חרדים ואצלם זה יותר מוכר, אבל חברות שלי ממש חא מתחברות
ואולי באמת זה מקרי אין חוקים
אני בסביבה דתית לאומית ורבות רבות מניקות וגם עד גילאים מאוחרים
דווקא אצלי חברות חרדיות הניקוי פחות זמן אבל כמובן זה לא מעיד על הכלל
זה בתם קשור לסביבה ספציפית שנמצאים בה. או לא דווקא לסביבה, אלא להרגל מבית...
(אני ראיתי את אמא שלי מיניקה עד גילים יחסית מאוחרים, ולכן היה לי ברור שגם אני. גם ראיתי אותה נלחמת על הנקה אחת, ולכן גם אני יחסית נלחמתי גם כשהיה קשה. לא בהתאבדות, אבל כן ניסיתי מאוד.
חמותי לעומת זאת היניקה בקושי חודשיים-שלושה. לדעתי זה קשור לזה שהיא גדלה בדור שהאמין שבקבוק יותר טוב לתינוק, כי אפשר למדוד כמה הוא אוכל(
הניקה גם גג עד 3 חודשים, יש מצב אפילו פחות
את אחותי הבכורה הניקה הכי הרבה ודווקא אחותי היא דוגמה נוספת למי שהתייאשה בבכור ובשאר הביאה ישר בקבוק
שזה קשור לדתיים לאומיים. בסביבתי דווקא מאוד מעודדים הנקה (דת"ל)
אם כבר הכללה, הייתי אומרת שעירוניות פחות מניקות, אבל גם זה ברור שזו הכללה גסה.
יש הרבה סיבות למה אישה לא מניקה,וזה לאו דווקא מבחירה.
אני למשל הנקתי את התאומים שלי ארבעה חודשים,ואז הגיעה המלחמה ומהלחץ נגמר לי החלב. מבאס ועצוב אבל זה מה יש. נאלצתי להמשיך בבקבוק ולקבל באהבה.
הנקתי את אחד הילדים עד שנתיים ושמונה, היה לי חלום להניק למרחקים.
עכשיו מניקה בן שנתיים וארבע ורק בגלל שאני בהיריון אני רוצה לגמול (ואין לי מושג איך)
כל עוד זה טוב לך ולו-אז תהנו!!
אני פשוט לא מספרת את זה כי לא בא לי תגובות. מניקה בבית לפני השינה
ובלילה/בוקר אם מבקש
זה פשוט מאוד לא נפוץ
אני הנקתי את אחד הילדים עד גיל שנתיים וחצי וכל פעם שסיפרתי את זה התגובה היתה הלם, לא זוכרת כמעט חברות שסיפרו לי שהן גם הניקו עד גיל כזה, וכולן מסביבי מניקות אבל כמעט אף אחד לא עברה את גיל שנתיים...
גם עכשיו כשאת הילדים האחרים לא הנקתי עד כזה גיל, כל פעם כשהם מגיעים לגיל כזה זה נראה לי מוזר שאותו כן הנקתי עד גיל כזה,
מצד שני כשעשיתי את זה זה היה הכי טבעי שיש ואני שמחה על זה,אולי זה עוד יקרה בעתיד שוב...
בקיצור אם לך זה טוב אז מעולה, אתם רק מרווחים מזה, תהנו,
אבל כן אולי פחות מתאים לספר את זה בדרך אגב אלא אם כן את מוכנה לספוג תגובות של נשים שזה מוזר להן
זה פחות נפוץ אולי, אבל מניחה שזה גם תלוי אזור/חברה
אם מנחם אותך היו לי 2 שעברו את גיל 3 בהרבה...(אולי אפילו את 4) 
וינקו לא רק בחדר סגור או בבית...
ואחרים ינקו תוך כדי הריונות עד שמיציתי.
זה טבעי, ובריא וזה שהחברה שלנו התרחקה ככ מהטבע הזה זה חבל
בעז"ה יש לי מחר ריאיון עבודה למשרה טובה ונוחה ב"ה,
בתוך העיר (אני לא נוהגת) בשעות נוחות ל-אמא
והכי חשוב - בתחום שקרוב לליבי! ב"ה!!
אחרי כמה חודשים בבית
ומעל שנה של נסיונות בעבודות שונות...
אז כתבתי כבר פה
ואני עדיין מנסה לקלוט
שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים. (מותר עדיין לבכות?)
אני חושבת שזה כן יסתדר
כי העבודה מתחילה ב8:30
וקופת החולים די קרובה.
אני אמורה להודיע על זה בריאיון? לא, נכון?
בעז"ה שיהיו בשורות טובות בכל התחומים!
שימחת!
ואסור להם לשאול.
בהצלחה!
גלויהתודה רבה!
כשתתחילי, את יכולה - אם את רוצה לשלוח אישור על כך שהתחלת טיפולים וככה יש לך הגנה מפני פיטורין (לא יודעת אם צריך ותק בעבודה או לא)
וגם תוכלי לדווח שעות היעדרות לצורך הבדיקות.
אם העבודה מתחילה ב 0830 יש לך מספיק זמן כדי לעשות את הבדיקות, במיוחד שזה קרוב לעבודה
וגם לרוב בדיקות פוריות מתחילות ב 7-730.
כשתצטרכי להיעדר ליום שאיבה או החזרה, או שתגידי את האמת או שלא.
אני התחלתי עבודה חדשה בזמן הטיפולים, בעבודה הבינו את זה ממש בטוב.
וואו יקרה בהצלחה!!! אני כל-כך מקווה בשבילך שתתקבלי - קשה ממש למצוא עבודה ועוד כזאת שאת אוהבת.
איתך בתפילה.
ממש אל תגידי להם שום דבר. זה לא רלוונטי.
אחרי שתתחילי ככל שתצטרכי תגידי שאת מגיעה מאוחר וכדו'
תודה!!
רק רוצה לפרוק שבעלי עכשיו במילואים בסבב קשוח, של כמעט שלושה חודשים עם צפי למעט מאוד יציאות,
ושמעתי עכשיו שתי נשים חרדיות שמדברות נגד אנשי מילואים.
בא לי לבעוט במישהו.
כותבת רק כדי לפרוק ולקבל תמיכה.
ויש אטימות ותסכולים בכל כך הרבה נושאים
לא כל מילה שמישהו לא חכם במיוחד אומר
צריכה לערער את עולמו של השומע
ולהפוך לנושא מגזרי
עבר כמעט חודש מפסח ולא דיברנו
היא התקשרה אליי פעם אחת ולא עניתי כי אין בי כוחות לדבר איתה
התקשרה לבעלי ביום חמישי ואמרה לו שכואב לה והיא רוצה להתנצל על מה שהיה,
שלא הרגישה טוב בגלל מה שעשתה...
אני ממש רוצה לנסות לסלוח אבל לא מצליחה
יש בי משהו פנימי חסום כלפיה וחזק ממש
לא מצליחה ולא רוצה לדבר איתה!!!!!
פתאום עלו וצפו מלא מלא דברים שכואבים לי ונמאס לי פשוט נמאס
מרגישה צורך לנתק קשר תקופה,בלי לדבר איתה,בלי להיפגש
אני ממש תשושה מהסיפור הזה
כי בעלי התחיל להתחנן אליי תוך כדי שהוא מדבר איתה (בשפת הסימנים מדבר איתי) ומבקש שאסלח לה כי מסכנה וכו'...ומה איתי??????? מה עם הרגשות שלי????
וגם עשיתי חשבון שמשום מה רק הילדים שלי הם השעיר לעזאזאל בבית שלהם 😡😡
וזו לא פעם ראשונה מצד עוד אנשים במשפחה וזה קורה לי את הלב
מה דעתכן?
אשמח לתגובות אמפתיות ובעד כלות אם אפשר
מבינה שזה לא רק סיפור הענישה, אלא הרבה מעבר, ותחושות רבות שיש לך בנוסף.
זה נראה שהיא רוצה לתקן, להשתנות
למה שלא תדברי איתה בשיחה בארבע עיניים עלל התחושה שלך כלפי ילדייך מצידה בעדינות? זו היא שרוצה לפתוח ולדבר ולהתנצל, אז אולי שווה לך לנסות להיפתח אליה?
ויפה שהיא רוצה להתנצצל.
להעזר בבעל מקצוע. כמו שנעזרים בטיפול כשצריך בין בני זוג. לבעל מקצוע יש את הכלים לעזור לעבד את המצב, לתת התוויה להתנהלות נכונה בסיטואציה וגם לגשר את זה בינך לבין בעלך. זה יכול להיות הבדל משמעותי מאוד מאוד בניהול המצב הזה..
וחיבוק.
אנחנו גם הרבה בקונפליקט מול אחד האבות שלנו וממש קשה עם זה אבל לא מוצאים פתרון.
עניין של אופי ותפיסת עולם
בטיפול יורדים לשורש העניין. איפה זה פוגש אתכם, איזו נקודה זה מעורר בכם, למה מפעיל אצלכם את הרגש ואת התגובה הזו..
וכשיורדים לשורש, הכיוון למה לעשות בפועל, יותר מדוייק למצב.
הרעיון בטיפול זו עבודת העומק.
ולפעמים, אפילו רק הבירור העמוק עצמו, עוד לפני מה לעשות בפועל, כבר מסדר את הראש ואת הלב ומאפשר אוויר ושינוי..
בהצלחה רבה. השם יברך אתכם
הAI סיכם את זה נחמד:
ייעוץ זוגי מתמקד בפתרון בעיות פרקטיות וספציפיות בזמן קצר, בעוד טיפול זוגי הוא תהליך מעמיק לשינוי דפוסים רגשיים ותקשורתיים ארוכי טווח.
ייעוץ מציע כלים התנהגותיים לקשיים נוכחיים, בעוד טיפול זוגי עוסק גם בתכנים נפשיים מעמיקים, לרוב על ידי מטפל מוסמך.
ההבדלים העיקריים:
מיקוד ומטרה: ייעוץ זוגי מתמקד ב"כאן ועכשיו", פתרון בעיות ספציפיות (כמו משבר אמון, קושי בקבלת החלטות) ושיפור כלים תקשורתיים.
טיפול זוגי מעמיק לתוך שורשי הבעיה, דפוסים אישיותיים, רגשות וחוויות עבר.
משך הטיפול: ייעוץ זוגי הוא בדרך כלל תהליך קצר וממוקד מטרה (מספר מפגשים מוגבל). טיפול זוגי יכול להימשך תקופה ארוכה יותר, בהתאם למורכבות הבעיות.
הכשרת המטפל: טיפול זוגי מבוצע לרוב על ידי מטפלים מוסמכים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים) בעלי הסמכה מוכרת.
ייעוץ זוגי יכול להינתן על ידי יועצים שעברו הכשרות פרקטיות ממוקדות.
התאמה: ייעוץ מתאים לקשיים נקודתיים או משברים קלים. טיפול מתאים לבעיות מורכבות, חוזרות ונשנות, או כאשר יש צורך בשינוי רגשי עמוק.
יש מאמר מעניין שבו ההבדל מוסבר ממש בפירוט (מאמצע המאמר בערך):
מה בין ייעוץ זוגי לטיפול זוגי? - בטיפולנט
אם צריך עזרה למשהו ספציפי ממוקד- ייעוץ יכול לעזור.
אבל במקרה של דפוס חוזר או תגובות רגשיות או "יבלת" מהעבר שמשפיעה על ההווה- טיפול ירד לשורש העניין. לרוב, ההגעה להבנה ולהתבוננות תהיה השער לפתרון המעשי.
יותר ארוך, יותר אולי קשה, אבל פותח שערים לשינוי פנימי
ממליצה לא על יועץ, אלא על מטפל משפחתי- עו"ס או פסיכולוג שהוכשר גם בטיפול משפחתי
הרי בסוף תיפגשו זו בזו באיזשהו מתכונת.
בסוף היא האמא של בעלך ,וזה ישאר כך לעד.
החובה שלנו ככלות היא לכל הפחות לכבד ולא להתעלם אם היא מתקשרת, אני חושבת שבכך גם בעלך אולי מעט נפגע .
זה הכלים שיש לה להתמודד עם מה שקרה במפגש אז.
האם זה היה נכון? לא
האם את יכולה לשנות אותה? לא
אבל את צורת ההסתכלות שלך עליה ? כן
לא חייב לשבור את הכלים ולא משחקים. מניסיון לא יוצא מזה שים תועלת. להפך זה עלול לפגוע רק בך בהמשך.
הם אנשים מבוגרים וכך כנראה הם חינכו את בעלך והגיסים שלך.
תנסי לזכור את הדברים הטובים שהיא כן עשתה ל ענך, ולהאחז בהם .ולשחרר. לחמול...
בהצלחה
היא פתחה לך פתח, תדברו איתה על זה ועל מה שמפריע, תתני לה הזדמנות לתקן.
מעניין אותי אם הבת שלך חוותה את זה כטראומה כמוך? כי מניסיוני, אני לוקחת מקרים עם חמותי כקשים והילדים שלי לא, ולי אין כוחות ללכת בגלל מקרים כאלה ואחרים והם רק מחכים לנסוע.. ילדים סלחנים הרבה יותר מאיתנו.
ברור שמה שנעשה לא בסדר, אבל יש לך כאן הזדמנות לפתוח כל מה שמציק.
בהצלחה רבה
הבת שלי בסדר עכשיו
אני כועסת על עוד דברים הרבה יותר קשוחים ..זה רק הצטרף
אבל מרגישה צורך מעט להתנתק...בגלל עוד דברים שקרו
זה הקש ששבר את גב הגמל
לקשר עדין.
לא לשים אצלה את הילדים, לא לפטפט עד כלות הערב....
שלום ומה נשמע ותודה וביי.
ש0ככה יתנהגו אליי?
שאם עשית טעות ינתקו קשר ולא יתנו לך לתקן?
בסדר, היא טעתה. ביקשה סליחה. מה עוד את רוצה?
כתבתי שרוצה להתרחק מעט
לא לנצח
תגובה חריפה ולא נעימה!
אולי לא מה שקרה לך אבל היו דברים, נתתי לזה זמן וחזרנו ליחסים רגילים..
זה לא הזוי, זה אפשרי. תחשבי מה זה לנתק את בעלך מהמשפחה שלו. היית רוצה שינתקו אותך בגלל טעות שאמא שלך עשתה? לאמא שלך היית סולחת..
אז תלכו פחות, אבל עדיין..
גם גיסתי יצא שצעקה על הבת שלי ולא הסכימה לה באיזה משחק.. שוב, נתתי לזה זמן וחזרנו כרגיל..
קצת קשה לי עם מה שכתבת
נראה שאת מחפשת קולות שיצדיקו את התחושות שלך ,שאת לא רוצה לסלוח ולהתנתק..
תחפשי את הקול הפנימי שלך וזאת תהיה לך לתשובה.
תחשבי שגם את בעתיד הלא הרחוק תהיי חמות ,ולא תרצי שחלילה יתייחסו או לא יתייחסו אלייך כך.
מאשר בשבילה. לדעתי ככל שעובר זמן מהאירוע יותר קשה לסלוח כי "הנה לא חייב להיות בקשר" ולא צריך להתמודד
אני חושבת שיפה שהתקשרה לבן, ויפה שהבינה תעצמה ולדעתי מגיעה לה עוד הזדמנות. אבל! אם את מרגישה שאת צריכה עוד רגע תקחי אותו, מודה שגם לא בטוח הייתי מתייצבת שם לאירוח עם לינה פתאום, אבל קחי בחשבון שתצטרכי להתמודד איתה איכשהו כי זו אמא של בעלך. ותבקשי מבעלך שלא ילחץ. שאת צריכה ממנו לגיטימציה לרגש, למרות שזו אמא שלו. סיטואציה לא קלה..
חיבוק♥️
ברור שזה יקרה ויחלוף
אני גם טיפוס הכי סלחן שקיים אבל קרו עוד דברים שגורמים לי לרצות להתרחק רגע
ומצד אחד לא רוצה שזה יתגלגל עוד ועוד
מצד שני. זו התחושה שלי עכשיו.
כדי שיוריד לחץ
מספיק שהוא מדבר איתה כרגע וקחי את הזמן להירגע. והוא יכול גם להגיד לה שאת צריכה את הזמן (או שאת יכולה לכתוב לה הודעה נניח,מה שזורם לך)
שהילדים שלך 'חוטפים' ממנה,
יכול להיות שזה קשור לכמות הקשר שלכם.
אני למשל רואה שסבתות, כמה שהן יותר בקשר עם הילדים, יותר נפגשים, יותר שומרים עליהם, כך הסבתא לוקחת יותר מקום של ההורים.
זה לא משהו טוב או משהו רע, אלא עניין עובדתי.
עכשיו, ברור שגם הורה לא צריך למשוך את הילד לחדר אבל תסכימי איתי שטעות של הורה יותר נסלחת ומתקבלת על הדעת....
מצד שני כשלנו קרה מקרה לא נעים במשפחה שלי
ובעלי החליט באופן חד צדדי שהוא פשוט לא הולך לשם יותר ולא רוצה שום קשר איתם ודי זה היה כואב מאד
הזלתי המון המון דמעות על זה וכעסתי והייתי חסרת אונים בטרוף.
אני חושבת שיהיה יותר מכבד שתעני משהו קטן.
זה מאד מאד פוגע כשמתעלמים.
אולי רק ש-את מבינה, אבל כרגע רוצה קצת זמן לעצמך כדי להרגע. ושזה עניין זמני עד שתרגישי רגועה יותר.
לפחות שהמסר יעבור דרך בעלך שזה זמני ויהיה בסדר בהמשך.
גם בשבילו זה יהיה מרגיע יותר.
ככה לדעתי
לא ברור מאליו בכלל.
את לא חייבת לסלוח, בטח לא מיד ובטח לא כשבעלך בטלפון מסמן לך סימנים.
זה ממש בסדר לקחת תקופה של קצת שקט והתכנסות.
זה לא אומר שאת נגדה, אלא את בעדך.
צריכה את הזמן לעצמך.
ממש קשה לבנות אמון מחדש אחרי כזה מקרה.
לאט לא לרוץ לשום מקום.
עדיף לאט ויסודי מאשר מהר והכל יתפרק שוב בשניה.
אני יודעת שזה פורום הריון ולידה
לא פורום נערות מתבגרות
אבל אחרי עשור נישואין + חמישה ילדים
ועדיין יש לי חצ'קונים!!!!
אני כבר יוצאת מדעתי
יש ימים טובים יותר ופחות,
מנסה כבר תקופה לעקוב אחרי האכילה שלי ולא ממש מוצאת מה גורם לזה
נראלי שחוץ מרקוטן - ניסיתי בנערותי את כללללל המשחות, טבעיות ורפואיות, כדורים ומה לא.
וכלום לא עזר
אז קצת איבדתי אמון...
(רקוטן - לא רציתי לנסות אפילו, מרוב יאוש שבטח אני אהיה מהאחוז הזה שזה לא עוזר להן...)
אז עבר כבר מעל עשור מאז והרפואה בטח התפתחה
אבל אני עדיין חסרת אמון כלפי כל המשחות שמבטיחות הרים וגבעות
אז אשמח ממש לכלללל מידע שיש לכן
הלוואי שאצליח להרגיש כבר אישה ולא נערה מתבגרת...
כי זה לא העיקר לדעת מה לאכול
צריך לדעת גם איך לאכול את המזון באופן מיטבי כדי לא להעמיס על מערכת העיכול
ויותר מזה תזונה היא הזנה(חומרים שנכנסים לגוף למחזור הדם ומשפיעים על תהליכים בגוף) ומעבר למזון שנכנס לפה יש הזנה גם בעוד חלקי גוף כמו קרמים לעור, ומשחות שיניים, הזרקות לפנים כל מיני, שיער, כימיקלים לציפורניים ועוד ועוד...
כמו ההזנה המזיקה הזו יש הזנה מיטיבה עם הגוף והנפש שגם חשובה לאיזון ושמירה על בריאות כמו שמש, ומים, נשימה, טבע, אדמה
וזה נשמע אולי כאילו זה רחוק מאיתנו אבל גם אנשים שמאוד רחוקים מהטבע מוצאים פתרונות ויש היום שפע
גם אפשר להבחין שדלקת(חצ'קונים זה עור מודלק) זה ניקוי רעלים, יש פה הצפה של רעלים פיזית/רגשית
אגב-גם אני 'הורדתי' סוכר לפני שלמדתי את התחום וחשבתי שידעתי מה זה סוכר ולא ידעתי שגם במזון הבריא לכאורה יש ירקות שהם מפוצצים בסוכר והם נחשבים פחמימה
אז לא רוצה לאכזב.. אבל יש מצב שלא באמת הורדת סוכר
אז אני בשבוע 8 בה
אפס חשק מיני, ממש. לא מדבר אלי ודוחה אותי קצת. בעלי משום מה בשבועות האחרונים ממש בעניין, ברמה של כל יום כמה פעמים הוא מגשש ומנסה.
כמה אפשר לדחות בנאדם?
אוסיף שבכל ההריונות (3) התחיל לי דימום או הכתמות אחרי קיום יחסים בפעם הראשונה אחרי שגילינו על ההריון, ושניים נפלו. בזה שנשאר מצאו המטומה קטנה והייתי במנוחה איזה שבועיים.אז זה רק מוסיף ללחץ שלי.
אני מבחינתי לא לקיים יחסים עד סוף שליש ראשון (חודש כזה לפחות)
הוא מצדו מתפנק עלי כמה שהוא רוצה ואין לי בעיה אבל אני לא משתפת פעולה יותר מדי, שיהנה בלי להציק לי 
זה נשמע רע ואולי זה אכן?
אני לא יודעת מה לעשות,
יש למישי עצה? או רעיון?
הכי טכני וברור ומובן.
מאמי תקשיב, גם אני בלחץ בגלל ההפלה שהיתה פעם,
וגם אין לי חשק בגלל השינויים ההורמונלים,
אנחנו צריכים להיות בהקשבה ולבדוק מה מתאים לנו.
במקום לגשש פשוט תדברו. אין טוב מיזה.
בדיוק מה שכתבת הכי פתוח כנה וברור
כל דבר אחר יכול להתפרש כחוסר חשק בלי קשר להריון וכו
זו דעתי
תעשו דברים אחרים שכיף לכם ביחד , לצאת לטיול וכו
ותתעודדו, כבר עבר 2/3 מהשליש הראשון😉 עוד מעט יגיע השליש השני וההרגשה תשתפר
טיפה באריכות - אני כל כך מתחברת לתחושה הזאת של "לקיחת האחריות" על הבאסה.
זאת עבודה עצמית לא פשוטה. לומר - זה מאכזב, נכון. ולהשאר שלמה עם עצמי
זה תקף לכל רגש, מול כל בנאדם. אבל קשה במיוחד ברגעים כאלו, עם האיש שהכי חשוב לנו.
ולתת לו להתבאס, כמו שלפעמים אנחנו צריכות להיות עצובות/ כועסות/ מתוסכלות, בלי שיפתרו לנו, רק להקשיב ולהשאר באמפתיה, ולהזהר לא להסחף ולהדבק.
את לא בחרת בזה. עובדה שאם היית יכולה, היית בוחרת אחרת. אז אם לא את אחראית - יש מישהו שלמעלה שהחליט. אז זאת באסה, כמו באסה שפספסנו אוטובוס, כמו באסה שיש פנצ'ר.
וכתבו פה עצות מקסימות איך להתעודד, אחרי שמשלימים עם הבאסה
ושיתמודד עם הבאסה... להגיד שזה מבחינתך לשמור על ההריון גם אם זה לא מוכח שזה גרם לבעיה או משהו...
ואגב בעיני אם אמרת לו בפירוש שאת לא בעניין ועדיין הוא ממשיך לנסות זה לא כל כך סבבה. הייתי מבקשת בפירוש שיפסיק לנסות.
גם לי היה קשה לסרב כל כך הרבה ומידיי פעם הסכמתי כדי לשחרר את הלחץ 😂
לא חיכיתי עד שיבוא לי…
הוא ילד גדול ואם זה לא הריון ראשון הוא יבין.
אנחם אותך שאצלי זה ממש לא חודש, זה ארבעה חודשים שהוא לא מתקרב אפילו בגלל בחילות מטורפות וקושי עם ריחות
מה אתן עושות בראשון בספטמבר?
פתאום חשבתי שיהיו לנו כמה במסגרות שהיום הראשון הוא חשוב (שלושה במסגרת חדשה שלא מכירים), ואיך מלווים את כולם כשכולם מתחילים באותה שעה? עד עכשיו אני הלכתי עם אחד, בעלי עם השני, ואפשר לבוא עם תינוק או פעוט. או אם אחד ממשיך במסגרת מוכרת זה קל יותר. אבל מה עושים עם השלישי? מי מלווה אותו?
וחשבתי אולי לעבוד בבית ספר, אז מן הסתם אצטרך גם להיות שם ביום הראשון...
לא יכולה לבקש מהסבתות עזרה
שנה שעברה סידרתי שביתה של הארגון כדי ללוות את הגדולה לגן😉
אצלי סבתא כן רלוונטית לעזרה אבל וואלה מי שלא, ואם במקרה גם ההורה השני עובד חינוך באמת אין לי מושג מה עושים.
אולי לקחת סטודנטית שנמצאת בחופשת סמסטר, להכיר אותה לילדים עוד בחופש ואז להעזר בה?
גם מתכננים רגע את השעות, גפ אם שניים מתחילים גן אפשר להכנס עם אחד לגן בשבע וחצי ועם השני ברבע לשמונה, וההורה השני נניח בהסתגלות במעון עם התינוק (אם זו הסיטואציה) בעיני האתגר הוא יותר באיסופים שהם מסיימים בעשר ובאחת עשרה ובבתי ספר בדכ מהיום הראשון זה כבר 12 ומהיום השני מערכת רגילה
תלוי בילד, כמובן...
בכל אופן, בכל השנים הסתדרנו איכשהו... בתחילת השנה הזו, למשל, הקטנה שלי כננסה למשפחתון לראשונה, זו שמעליה נכנסה לגן לראשונה וזו שמעליהן נכנסה לכיתה א'. היום הראשון של השנה הלך ככה:
משמונה עד עשר בבוקר הייתי עם הקטנה במשפחתון ואיתי היו גם שתי הילדות האחרות. אחר כך נסענו כולנו לגן של הילדונת לשעה של היכרות. ואחר הצהריים היה מפגש היכרות בכיתה א' (שהלכתי רק איתה, בלי נספחים)... למחרת היא כבר הייתה שם לבד.
אבל באמת אין לי מושג מה מחנכי כיתה וגננות עושים... כי הם חייבים להיות ביום הראשון במסגרת שבה הם מלמדים...
אני סתם גרועה בניסוחים.. תודה שענית! מקווה שתרמתי קצת...מתואמתושאר ביה"ס מכין להן קבלת פנים חגיגית
ומגיעים להיכרות עם המורה אחר הצהריים של היום הראשון לשנת הלימודים...
אצלינו המעון מתחיל כמה ימים לפני, אז ביום הראשון זה כבר אחרי ההסתגלות.
הגדולים יותר כבר לא צריכים ליווי, וגם עם הקטנים אני לא נשארת הרבה.
משתדלים לצאת מהבית יותר מוקדם, כדי שיהיה יותר זמן לפיזורים.
לוקחים את ילדי הגן, אולי אני נשארת כמה דקות, אבל לא מעבר.
הגנים נפתחים ב 7:30, אז מספיקים לפני 8.
בכיתה א', מספיק ללוות עד הכיתה. לא היה צורך להישאר יותר.
בדרך כלל בגנים ובכיתה א' יש יום הכרות לפני תחילת הלימודים.
בכיתות הבאות, כבר הסתדרו לבד.
הבת שלי כבר שנה שלישית שהייתה נשארה באותו מקום, אז אין לה בעיה למצוא את הכיתה.
אז כמעט אף פעם לא פותחת נה ביום הראשון.
אבל בד"כ מפזרת בלעדית אז בנחת עם כולם לפי התור
יתחיל עם 1 ויישאר איתו קצת (יחד עם השני), ואז יעבור עם השני.
אני מורה. למזלי אנחנו 2 מחנכים לכיתה, אז גם בימים שיצא לי הראשון לספטמבר ביום שאני מתחילה בשמונה (זה לא כל יום), הסתדרתי. בשנים האחרונות המחנכת השניה באה בשמונה.
את ילדי בית הספר אנחנו כבר לא מלווים ונשארים איתם. חוץ מאשר כשעולים לכיתה א', וגם אז לרוב אין מה להתעכב.
בתור מה את רוצה לעבוד בבית ספר?
שווה בירור מול מזכירות.
מקווה שלא עושה פה אווטינג.
בעיקרון אנחנו שתי מזכירות, ולשנייה אין ילדים קטנים. אז ביום יום לא נורא אם אני מאחרת בכמה דקות.
אבל ביום הראשון כן כדאי להגיע בזמן, לוודא שאין שום תקלה של הרגע האחרון.
כן יש לי יותר גמישות אם אני צריכה לאסוף מוקדם ילדים שבהסתגלות.
אני יכולה לצאת בזמן שצריך, ולהביא אותם אלי לעבודה עד סוף היום.
מלווה למסגרות לפני 8.
לא נשארת איתם הרבה זמן.
הגדולים כבר מסתדרים לבד.
בעלי גם שותף לפיזורים, אז מתחלקים בינינו.
כשהתחילו כיתה א', בבית הספר שבו אני עובדת, כן ליוויתי עד הכיתה.
סך הכל, כל המסגרות אצלינו קרובות, אז אפשר להספיק.
לקחתי אותם לעבודה שלי/סבתא
אני לא מורה אבל בדיוק ב 1/9חוזרת אחרי חופש ארוך כך שחייבים אותי בעבודה וכן, היו שנתיים שלקחתי את הילד איתי לעבודה וביום השני היה פחות לחץ ובכי בגן מה שהקל עליי ועליו...
וב"ה יש כמה ילדים, ובעלי כמובן לא יכול לעזור כי הוא בבית הספר שלו.
אני ממש עושה תכנון קפדני של הלו"ז באותו היום, מי זקוק יותר ומי זקוק פחות.
אפשר בהתחלה ללוות את הילדים שקל להם יותר, ולמצוא מישהו שיהיה בבית בנתיים עם מי שקשה לו יותר, ואז להשקיע זמן עם המתקשה
אני מתחילה את הסבב מוקדם
אמא שלי איתי ברכב (בעלי עןבד) ואני יורדת כל פעם עם הילד התורן לכמה זמן שהוא צריך ואמא שלי עם השאר ברכב.
בדכ בימים הראשונים אפשרי להגיע גם יותר מאוחר מהרגיל ועדיין להיכנס עם הילד.
(אין לי ניסיון עם בית הספר עדיין אבל אם שם יש הגבלת זמן אז הייתי מתחילה משם)
אני מחנכת וכל שנה קשה לי מחדש שאני לא זוכה ללוות את הילדים ביום הראשון. ב"ה השנה הייתי בחופשת לידה וזה היה מרגש כל כך להיות איתם! זכות!
בד"כ בעלי הולך, מלווה רק את מי שמתחיל מסגרת חדשה ונמצא איתם מעט זמן- לפי הלוז והגילאים באותה שנה.
אבל זה אחרת שהוא הולך ולא אני.. וגם כשהייתי השנה גיליתי שדי כל האמהות נמצאות (לא יודעת איך) וזה עשה לי כווץ' בלב על כל השנים.
אצלנו אין לי בעיה עקרונית להיות עם הילדים ביום הראשון, ובכל זאת חוץ מכיתה א, בעלי הוא זה שהלך איתם כי יותר קשה להם להיפרד ממני וזו היתה בחירה מודעת
מה גם שבעלי יותר יכול להתעכב ממני
שהייתי מבררת בשלושת המסגרות האלו מה כולל הפתיחה וזמנים
ואת אחד הילדים שהמסגרת יותר גמישה מגיעה איתו באיחור
ומוסיפה בשנים שעבדתי לקחתי חופש/הגעתי מאוחר יותר/עבדתי מהבית, על היום הזה כי גם בדרכ מסיימים מוקדם וצריך לאסוף מוקדם
אז זה לא משנה איפה תעבדי במזכירות אם בבית ספר או במשרד במסגרת שונה השאלה אם הבוס מרשה
שולחות את הבעל ללוות יום ראשון בכיתה א וכאלה. וזה יותר מורכב שיש כמה אבל לא צריך להשאר הרבה עם כל אחד מלבד טקס כיתה א
למזלי אני מורה מקצועית בתיכון לכן תמיד יכולה ללוות את ילדיי ב"ה
אלא באיזשהו יום שישי.
אבל לא עם ההורים.
יכול להיות שיש הורים שמגיעים, אבל לא משהו שצריך.
אבל שנה שעברה שניהם התחילו במקביל
הלכנו חצי מהזמן לגדול וחצי לשני, לכל מקם עם שניהם...
והיו עוד ילדים שבאו להיכרות עם אחים...
ממש ממש לא רוצה לוותר על הערב נשים , מצד שני הוא מתחיל בשעה 19:00! איזו שעה תקועה חחחח
מילא עם הילדים נסתדר בע"ה, אבל אם יוצא ערב הטבילה אז נאלץ לאחר ממש כי אפשר לטבול רק ב19:30 בערך
אוף
ואחרי הערב בטח יהיה לחוץ ויהיה קשה להתארגן לטבילה בנחת אחרי האיפור והכל..
קיצר אשמח להסתכלות שלכן
חג/ ערב שבת
לדעתי אם מתחילים ב7 תטבלי ב7 וחצי ותגיעי באיחור.
אבל חשוב ממש שלדבר עם בעלך להסביר את החשיבות עבורך ושיהיה על דעתו, שלא ירגיש שהוא מס 2
באופן כללי אני משתדלת שהזוגיות תהיה מקום ראשון לפני חיי חברה, ואם עדיף לא ללכת כדי שההתארגנות למקווה ולמפגש עם הבעל תהיה בנחת וגם הערב לא יהיה לחוץ אז לוותר
חותכת ב8 וחצי
הולכת לטבול פלוס הכנות אחרונות
והביתה
זה גם תרוץ ממש מצויין לילדים...
לסמן וי , שחלילה לא אפספס
ומקסימום אחרי הערב להיות עם הבעל, כי גם ככה זה אף פעם לא קורה לפני 21:00
אבל עדיין הפספוס, ומה אני אגיד לחברות על האיחור, כי אפשר לטבול חצי שעה אחרי שמתחיל, וכמובן שאצטרך להתארגן במקווה גם כדי לא להיות חשודה מדי
אז לפני 5 שנים כמעט עשיתי שאיבת ביציות
היו 3 עוברים אחד הוחזר ונכנסתי להריון סבב ראשון ברוך השם
ויש לי בבית חולים כרגע 2 עוברים קפואים
עכשיו לשאלה
חשבנו לנסות טבעי תאמת מנסים חצי שנה ואז תהיתי אוטוטו 5 שנים עוברות והתשלום בטח גבוהה על להאריך הקפאה?אז למה בעצם לא לעשות החזרה מאשר לחכות כל חודש..
ומי שעברה את זה התהליך פשוט?
מניחה שזה לא כמו שאיבה וכל זה כי מדובר רק בהחזרה..
וכמה בערך העלות על המשך הקפאה?
תודה
שהיריון מהמוקפא הוא בעל יותר סיכונים מהיריון טבעי (ככה לפחות הבנתי)
ולכן אני מניחה שאת השיקול של כמה זמן כבר מנסים, לעומת הדרכים האחרות להיריון שאיננו מהמוקפא, ולעומת שימוש במוקפא - עושים בדיון עם רופא... וכל זה לפני שמדברים על הכסף
שבמקרה שיש לך תכנון לילד נוסף לאחר מכן,
וגם יש לך עוד שנות פוריות כתלות במצבך הרפואי והכל -
אז המוקפא יישאר כסוג של ביטוח לילד נוסף
לא דיברתי על סיכונים מעצם הטיפולים (וגם כלל לא הזכרתי טיפולים, אלא החזרה - יש החזרות גם בלי טיפולים אלא "סתם" הקפאה, אחרי שאיבה שלא כוללת הרבה הזרקות).
בכל מקרה הסכמתי עם הדיוק שלך בין אם נצרך בגלל איך שאת הבנת ובין אם לא בגלל איך שאני התכוונתי.
אז העיקר שהפותחת הבינה
לגבי המשך הקפאה לא הייתי מתייחסת לתשלום כשיקול אלא למצב רפואי, רזרבה שחלתית וכו.
4 ילדים ברוך השם
הילד השלישי היה ivf רק זרע חלש רזרבה שחלתית נמוכה אבל בהחלט נקלטת גם טבעי פשוט לוקח זמן הוכחה של 3 ילדים טבעי חח
מתלבטת ממש
תשמרי אותם אם תראי שאת כבר לא נקלטת מספיק זמן לא
כביכול אל תבזבזי אם עוד לא ניסית מספיק
פשוט עשינו החזרה
לא יודעת כמה עולה להשמיך להקפיא
ההריון הוא לא בסיכון כשזה החזרה, למיטה ידיעתי אולי קצת השגחה בשבועות הראשונים וזהו
אני הייתי הולכת על החזרה
ולהשאיר את העובר לשעת הדחק.
(אולי תשתמשי בו בגיל 39 עבור ילד 8 כשסיכויי ההצלחה עצמאית באמת נמוכים)
אבל התכנון לסיים ילודה בגיל 35 ואני בת 30
ומקסימום עוד אחד שתיים חחח בעזרת השם
אבל צודקות אולי באמת להמשיך לנסות טבעי בנתיים..
