אני לא אכתוב כנראה איזה כיף לי חמותי מדהימה וגם רוב הנשים לא. נשים כותבות בעיקר על מה שקשה להן וחכן נוצרת תחושה. אבל שימי לב שרוב הנשים פה לא פתחו שרשור איזה קשה חמותי...

ודווקא בעיני זה מאוד הגיוני שיהיה לך יותר קשר עם הבת שלך שגידלת מאשר עם מישהי שלא הכרת עד שהיא התחתנה עם הבן שלך. זה לא אומר שצריך להיות קשר רע, פשוט זה הגיוני שהקשר יהיה פחות חזק. אני מכירה בודדות שלא, אבל רובנו כנראה גם נהיה בקשר יותר טוב עם אמא שלנו מאשר החמות.

ולגבי העדפה בין הילדים, תמיד יש, מכל מיני סיבות, אבל לא שמתי לב בסביבה שלי שזה דווקא לילדים של הבנות. יש לי דודה שגרה שנה אצל ההורים, אז ברור שיש העדפה לילדים שלה שמבחינת ההורים הם סוג של ילדים שלהם, אני מכירה משפחה עם רק בנים שיש לסבתא נכדים מועדפים, ודווקא אמא שלהם ממש לא מסתדרת עם הסבתא...

ודרך אגב, אצלנו חמותי העדיפה אותנו כמה פעמים על פני הבת שלה (לא בדברים גדולים או משמעותיים, אבל במי יישן בחדר הנוח יותר כשמגיעים או מתי לקבוע אירוע משפחתי)

כאן בפורום.

אני רואה משהו דומה בסביבה שלי, גם במשפחה הגרעינית וגם המורחבת, שנראה שהרבה פעמים הנכדים מרגישים קרובים יותר, וגם קרובים יותר בפועל, לסבים מצד האמא.

בעיני זה באמת הגיוני, כי בגילאים הצעירים, כשהסבים מצד האמא זמינים, הם הרבה פעמים מארחים אחרי לידה ועוזרים עם התינוק, ויוצא שהאמא סומכת עליהם יותר מאשר על ההורים של הבעל בטיפול אחרי לידה.

(גם קרבה פיסית יוצרת לפעמים את הקרבה הזו והגיוני בעיני שסבים שקרובים לנכדים ועוזרים בטיפול בהם ירגישו אליהם קרובים יותר מאשר לנכדים רחוקים פיסית שפחות רואים. וגם בפועל כשהסבים יותר פעילים בטיפול ורואים שהם משמעותיים לנכדים צעירים, מצליחים להרגיע אותם וכו' זה משפיע)

יכול להיות שזה גורם גם להעדפה של הסבים לנכדים מצד הבנות שלהם, כי הם מרגישים קרובים ונצרכים יותר. אם זה גורם להפליה זה באמת יכול להיות פוגע מאוד, זאת אומרת הייתי מצפה שהסבים ישתדלו כן לתת אותו יחס לכל הנכדים, אבל לפעמים זה באמת קשה כשרגילים לטפל בחלק מהנכדים ונכדים אחרים הם יותר כמו 'אורחים'.

לא יודעת מה הרקע אצלכם, בדוגמא שהבאת עם הכסא אוכל, אם יש בת שגרה קרוב לחמות והנכדים שלה אוכלים אצלה באופן קבוע, יכול להיות שכאילו הכסא תינוקות הופך להיות 'הכסא של' התינוק התורן, פשוט הוא משתמש בו לרוב ולכן כך זה נתפס, זה לאו דווקא בכוונה להפלות מישהו למרות שיתכן וכך זה יוצא וזה בהחלט פוגע.

יכולה לספר מנסיוני, אני גרה קרוב להורים שלי ונמצאת אצלם המון, יש לי אחות שגרה אפילו קרוב יותר וגם נמצאת אצל ההורים המון, יוצא שיש לילדים שלה מקום קבוע ליד אמא שלי בעוד הילדים שלי (ואנחנו) צריכים לפעמים לחפש לעצמם מקום רחוק יותר בשולחן, וזה אף פעם לא ליד אמא שלי. זה ממש לא נעשה מכוונה רעה של אף אחד אבל זה מה שיוצא, אם זה היה המצב כשהייתי מגיעה לחמותי, באופן קבוע, מן הסתם גם הייתי נפגעת. במצב הזה כשאלו ההורים שלי אני לא נפגעת( זה כן יכול לצבוט לרגע לפעמים ) ואם זה היה יותר מפריע לי או לילדים שלי הייתי מבקשת שיהיה איזשהו סבב. 

אני לא יודעת מה הסיפור אצלכם, אבל חמותי ובעלי בקשר קרוב מאוד, לא פחות מאחיות שלו והילדים שלי אהובים ורצויים אצלם לא פחות מבני דודים שלהם.

כן אני רואה על האחים שלי (שלא נשואים) שהבנות בקשר יותר קרוב עם אמא מהבנים, ונשמע לי הגיוני שהנשים של אחים שלי כשהם יתחתנו ירגישו פחות בנוח אצל ההורים שלי לעומת איך שאני מרגישה בתור בת. אבל ברור לי שהיחס לילדים שלהם יהיה מאוד חם ואוהב...

אולי זה קשור לקשר בין בעלך לאמא שלו?

לא יודעת איך האחרות

אבל זה לא חייב להיות ככה

אם כבר אני מרגישה שם שהבת שלי מועדפת

זה לא באמת נכון אבל היא מקבלת מלא צומי 

וחמותי מתעניינת הרבה בשלומי ודואגת לי

בקיצור לא חייב להיות ככה בכלל

ואני מדברת בתור הבת של החמות.

אמא שלי מביאה לכולם יחס שווה

והרבה פעמים מבקשת ממני להתחשב יותר כדי לא ליצור מריבות.

הם יכינו לכל אחת את האוכל שהיא אוהבת.

לעולם לא ישאלו למה הם לא באים.

והשיא- אמא שלי שמרה על הילדות של אחי בשבועיים שלפני פסח. ועל הילדים שלי לא הסכימה (והבנתי אותה האמת. זה קשה). הרגישה יותר נוח להגיד לי לא מאשר לכלה.

ואגב הן אוהבות אותה ברמות.

בדיוק בגלל כל הדברים האלה.

זה ממש לא ככה!

ולאמא שלי אם יש יותר מתינוק אחד אז יש שני לולים ושני כסאות אוכל. 

מצטרפת לאלה שאומרות שזה ממש לא כלל גורף אצל כולן.

(לחמותי יש רק בנים נשואים, אז אולי אי אפשר להשוות, אבל היא 'מלכת אי האפליות', אז ברור לי שלא תנהג ככה. ואמא שלי מתנהגת בשווה לכל הנכדים שלה, ויצא הרבה פעמים שהיא שמרה על ילדים של אחת מכלותיה, שיתומה מאם)

יכולה לספר לך גם על סבתא שלי:

דודה שלי (הבת שלה) ומשפחתה גרו כל השנים לידם, ומטבע הדברים בילו אצלם הרבה. אבא שלי (הבן שלה) ואנחנו תמיד גרנו רחוק ובאנו לביקורים מדי פעם.

ובכל זאת סבתא שלי תמיד הייתה משבחת בעיקר אותנו, הנכדים המרוחקים של הכלה, וחושבת שאנחנו מושלמים.

בני הדודים שלי לעומת זאת, שכמעט גדלו אצלה בבית, ספגו נזיפות וכדומה, כמו שנעשה בין הורים לילדים, והם פחות קיבלו אצלה את המקום הסבתאי.

אז לפעמים יש מחירים למגורים קרובים לסבא וסבתא ולהורים... לא תמיד רואים אותם מהצד, אבל הם קיימים.

אולי באמת עדיף לך המצב הזה, של אורחת לרגע, גם אם זה אומר שאת "שקופה" יותר, מאשר להיות צמודה...

כך או כך, זה באמת נשמע פוגע, ואני מקווה בשבילכם שזה ישתנה עם השנים❤️

אבל מובן מה שאת מרגישה, אין לי תובנות רק חיבוןק.

את האפליה הזאת? האם זה מפריע לו? או שזה בעיקר לך?

יכול להיות שזה בעיקר תחושה שלך.

אני לא חושבת שאמא אוהבת יותר נכדים של ילדה לעומת ילד שלה, אבל אולי היא ספציפית יש לה קטע. אל תקחי קשה מידי, תחבקי את הילד שלך ותהפכי לו את חווית האכילה על הרצפה לכיף ולתחושת פיקניק... 

זו לא תחושת פיקניק לצערי,זו תחושה מבאסת

ונמאס לי פשוט נמאס 😓

אצל חמותי מעולם לא היה כסא אוכל לתינוק

מי שמתארח עם תינוק מחזיק אותו בידיים על עצמו

עד שהפעוט מספיק גדול לשבת בעצמו

או היה חד פעמי?
בן כמה בנך ובן כמה הנכד השני? או שהם בני אותו גיל?
 

וזה הרבה עניין של פרשנות

ולפעמים גם הרגל של החמות לילד מסויים

ממליצה לנסות לא להיכנס למקומות האלה במחשבה

כרגע אני יודעת שבתור כלה אני לא משהו, לא מתקשרת. לא ככ קונה מתנות. משאירה לבעלי כל מה שקשור. ויש לה את הבנות שלה כך שפחות מרגישה שאני נחוצה לעזרה או משהו. אנחנו בקושי מוזמנים לשבת כי הם כבר מבוגרים וקשה. מה שכן מנסה לבקר מדי פעם (כל שבועיים שלוש נגיד) כדי לתחזק הקשר עם הנכדים שחשוב לי בפני עצמו.

וזה גם שאלה בפני עצמה איך להיות כלה יותר טובה.

אבל בתור אמא לבנים בעיקר, תוהה לעצמי איך בעתיד אהיה חמה שכן כיף ונעים לכלות? מה עושה את ההבדל?

לשאול שאלות ולהתעניין או שזה חופר? לארח ולבקר או שזה מכביד? לקנות מתנות או שאחכ לא נעים להן כי לא קלעתי לטעם? להתקשר או שזה מציק? וכו

אני נהנית מאוד מזה שהיא נותנת מלא מרחב

לא חופרת בכלל

מלאת טאקט

וכן מתעניינת בשלומי הרבה

בעיקר דרך בעלי

מזכירה לו לדאוג לי

אם נגיד היא שמעה ממנו שהברזל שלי נמוך

אז כל השיחות הבאות איתו מתחילות באיך אני מרגישה ואם התחלתי לקבל ואם אני נחה מספיק ואוכלת טוב....

אני והיא פחות מתקשרות ישירות בטלפון

רק במפגשים

לשתינו זה נוח מאמינה שיש כאלה שלא...

וכמובן התעניינות בנכדים 

היא גם דואגת שיהיה לי נוח אצלם ומאוד מפרגנת לי גם דרך בעלי

לא חופרת
מתעניינת בלי ביקורת
ומראה הרבה הערכה על מה שאני ומה שאני עושה, מפרגנת ממש.
מקבלת כל דבר בי
 

שלא.

בדיוק כמו שכתבת, בשביל אחת הכי כיף בעולם חמות שמבקרת, ואם החמות לא מבקרת היא לא אכפתית, ובשביל אחרת חמות שמבקרת היא מלחיצה ומכבידה...

לכן לדעתי צריך לעשות הכל במינון לא קיצוני, קצת להתקשר קצת לבקר קצת להתעניין, ולהיות עם המון רגישות וטקט מה מתקבל בברכה ומה פחות.

אבל יש מה שאף פעם לא מוסיף לקשר - ביקורת והערות, זה תמיד גרוע, ועדיף בלעדיו.

ומה שתמיד טוב ומועיל לקשר - מחמאות והקשבה אמיתית, תמיד כדאי להרבות בזה.

הלוואי שאצליח להיות חמות טובה ונחמדה 😃

@אור10 אני כלה כמו שתיארת פחות או יותר

לא מתקשרת. לא ככ קונה מתנות. משאירה לבעלי כל מה שקשור. ויש לה את הבנות שלה כך שפחות מרגישה שאני נחוצה לעזרה או משהו.

אנחנו כן מוזמנים שבתות אבל מעצמנו לא מגיעים הרבה כי לנו יותר טוב בבית

ואני מרגישה כלה מאוד טובה😅

אין לי ניסיון עם חמות אחרת ב''ה כדי להגיד לך מה יותר טוב,

אני חושבת שחשוב לתת לילד את התחושה שמה שאשתו עושה טוב. ומה שהיא מחליטה לעשות - חשוב.

לא לבטל את הדעה שלה. פשוט לקבל אותה.

גם אם ממש קשה לך איתה - לנסות ממש להתגבר ןלהביא לבן תחושה שאשתו הכי בעולם. את לא רוצה לדעת כמה השלום בית שלנו עלה לנו בגלל ההתנהגות שלה. וחבל. את הרי רוצה שיהיה לבנים שלך טוב בבית.

מעבר לזה, מתנות מחוות דיבורים - זה כבר מעבר וממש לא מחייב.

אני לא חושבת שקשר טוב בנוי על כמות המתנות כלה מקבלת

או כמות השיחות שתעשי איתה

תזרמי פשוט, תחשבי גם על עצמך - אם בא לכן בטוב לדבר - דברו.

אם לא, אז שחררי. שלא תרגיש שהיא צריכה להעסיק אותך בדיבורים.

להתעניין, אולי דרך הבעל כדי לא להכביד עליה. לדאוג לה באמת. לוודא עם הבן שהוא דואג לה. 

ולהיות פתוחה לקבל תרבות ומנהגים שונים.

לאו דוקא עדתיים

אלא כל דבר שהמחשבה לגביו שונה.

לכבד את מה שחשוב לצד האחר. לא להסתכל על זה כג'וק של צעירים אלא לכבד ממש מכל הלב.

תקשורת זה מפתח להכל.

אם הכלה תרגיש שבאמת מקשיבים לה ומכבדים את האמונות והדעות שלה, היא תוכל להעלות נושאים שחשוב לה וככה לא צוברים טינה וטרוניה.

לכבד את החתן והכלה כמבוגרים ולא כמתבגרים חסרי אחריות ודעת.

אם בא לך להשקיע ממליצה ללמוד תקשורת מקרבת.

איפה למדת?

ממש באלי ללמוד כבר הרבה זמן ולא יודעת איפה. ראיתי ברשת כל מיני אבל באלי המלצה מנסיון..

ממליצה לחפש קודם פודקאסטים או תכנים חינמיים אחרים כדי להבין את הרעיון בגדול ואז לחפש הדרכה שגם מקיפה ומעמיקה וגם מתחברים להגשה שלה (אינדיבידואלי)

אפשר להתחיל מהפודקאסט של דני מקורי, פרקים לא ארוכים

ומשם תראי מה הלאה.

היתרון שאחרי שלומדים את העקרונות אפשר לתרגל ולנתח סיטואציות עם בינה מלאכותית וככה להעמיק את הידע ואת התרגול עצמו.

בהצלחה!

בטוחה שזו תחושב ממש לא נעימה😒

אצלנו זה הפוך מרגישה שחמותי שמה אותנו הכלות במקום ראשון לפני הבת הנשואה שלה, איתה מטבע הדברים היא מרגישה יותר חופשי.

זה מתבטא בכך שאנחנו נקבל את החדר הטוב יותר וכו

כנ"ל אצל ההורים שלי מרגישה שאחיי וגיסותיי במקום הראשון, לטעמי קצת בהגזמה (אבל אולי זה גם מה שאחותו של בעלי חושבת, בכיוון ההפוך🫣)

אני יכולה להבין שלהרבה נשים הקשר שלהן עם אמא שלהן חזק יותר מהקשר עם חמותן

וגברים... הרבה מהם לא ממש מביעי רגש... גם לאמא שלהם

באופן אישי אני יכולה להגיד שאני ממש משתדלת להשקיע בקשר עם חמותי

לא השקעה טכנית

אלא השקעה פנימית, שלי כלפי עצמי על ההרגשה שהיא הורה לכל דבר ( בשנים הראשונות זה היה יותר קשה, היום אני אוהבת אותה מאוד מאוד, היא באמת דמות אם עבורי)

וגם בעלי- ממש ילד של אמא

נשמע לי הגיוני לדבר

הייתי שולחת את בעלי

אבל בגדול על אפליות קשה לי להאמין שהיא תקבל

יותר הגיוני שתכחיש...

אבל את מכירה אותה את יודעת איך היא ואם יש עם מי לדבר

ולא לעשות מזה שיחה קשה מדי

להגיד: רגע זלדה אני לא בעד שזרובבל יאכל על הריצפה. יש לך פיתרון אחר?

ואגב אישית אני לא רואה מה הדרמה לתת לילד קטן לאכול על ריצפה. אם יש מקום שמאפשר את זה.

יכול להיות שגם חמותך חושבת ככה, ולכן לא חשבה שזה כזה עניין עקרוני.

ואם זה כן עקרוני לך אז *תגידי* לה את זה

וגם תעזרי בעצמך עם פיתרונות. אולי למשל תחזיקי את אחד הילדים עליך...

בוודאי להגיד.

בעיני זה לא תקין ולא מקובל.

הוא בן אדם.

היא רוצה לאכול על הרצפה? כנראה שלא.

אולי לא מבינה את החומרה של זה.

בעיניי זה אפילו יותר בטיחותי מכיסא תינוק...

אצל ההורים שלי יש כיסא תינוק אחד, וכמעט אף פעם (בשנים האחרונות לפחות) הילדים שלי לא ישבו עליו. כי לי לא מזיז שהם ישבו עליי/על העגלה/על הרצפה, אבל האחים שלי יותר "מסודרים" בעניין

זה עניין של גישה, ואולי מכאן נובע הפער בין הפותחת לבין חמותה...

זה עניין של גישה

לעולם לא הבאתי לילדים שלי לאכול על הרצפה.

הם בכסא תינוק בהשגחה. או בעגלה בהשגחה.

ואצל ההורים שלי יש 2 כסאות עבור 2 התינוקות התורנים.

ומי שרוצה לאכול בגובה נמוך יש שולחן לילדים נמוך. אבל שולחן.

(כרגע יש 2. כשיהיה צורך בעוד אני בטוחה שאמא שלי, החמות, תקנה עוד בע"ה. אני אומרת חמות כי יש 3 כלות ברוך השם וחתן אחד שהוא בעלי חח )

"היא לא מבינה את החומרה של זה"

אלא

היא בגישה אחרת ממני

לק"י

כמו שכתבו, זה סגנונות שונים (לי אין בעיה לאכול על הרצפה).

העניין זה שלאחד נותנים, ואת השני לא שואלים בכלל.

שגם זה לא חייב להיות בעיה. אולי אם יבקשו משהו- יביאו להם מיד בלי בעיה. אולי מצפים שהם יבקשו מה שהם צריכים 

אין סיכוי שאתן למישהו לשבת על הרצפה לאכול

גם אם הוא ילד. גם אם הוא תינוק.

לכן זה תפס לי את העין.

יש בך אומץ שאת רוצה לדבר איתה על זה.

זה דורש פתיחות וכנות והרצון לתקן ולשפר את היחסים ראוי להערכה.

אישית בגלל שלא הייתי בטוחה איך יתקבל בצד השני, ובגלל שאין בי את האומץ הנל הייתי מעדיפה שבעלי בהזדמנות יעלה את זה מולה... 

תנסי מהצד שלך לדבר עליהם הרבה, להעצים את מה שהם נותנים, את המיוחדות ואורחות חייהם.

כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם.

אם את תעצימי את הטוב בשני

זה מחלחל לילדים

זה מחלחל לסבא וסבתא

וזה מועצם.

אולי כמו שמקרמה כתבה העבודה צריכה להיות יותר פנימית, ככל שאנחנו נאהב אותם בדרגה קרובה להורים שלנו, ככה היחס חזרה יהיה כמו אל בת. וממילא לנכדים.

אני אישית רחוקה מזה האמת, אבל כן כל הזמן חשוב לי לתת להם יחס שוויוני כמו להורים שלי ולא רק כלפי חוץ. וכל הזמן מספרת ומזכירה לילדים איזה דברים טובים יש אצלם.

התנאים הפיזיים ממש קשים ככה שצריך הרבה קונטרה כדי שהילדים ישמחו שמחה אמיתית כשהם שם וזה עובד ב"ה!

אני אישית לא מנסה בכלל להשוות בין היחס שהילדים שלי מקבלים ליחס של נכדים אחרים.

כל משפחה והסיפור שלה.

מה שחשוב לי שיהיה קשר טוב וכבוד הדדי בין הסבא והסבתא לנכדים ולהיפך ועל זה אני מתאמצת וסובלת לפעמים כדי שהקשר לא יתרופף.

יותר מזה? חמותי לא סובלת אותי למרות שאני מהממת.

לטענתה ברגע שאני אעבוד על עצמי, הילדים יהיו מושלמים.

הבן שלה בסדר, אבל אשתו ובגלל זה גם הילדים לא משהו.

יש לה גם כסא אוכל אחד, כשאנחנו מגיעים לבד היא אפילו לא מוציאה את זה.

היא מוציאה את זה רק כשהבת מגיעה.

כשהבת מוציאה את הילד שלה מהכסא - ואני כזה שפרה, את מסכימה לי לקצת כי כבר הלכו לי הידיים ואי אפשר באמת לאכול ולהנות ככה. כשתרצי חזרה אני מייד מייד מחזירה לך.

חמותי כזה, אוייי אבל הוא ילכלך לו. נכון, כואב הלב כי עכשיו הכסא באמת נוצץ.

משחקים - כנל. לא מוציאה. כשהבת נמצאת היא מציעה לה ומפרגנת להוציא. איך שהיא רק נכנסת היא רצה להביא משחקים שיהיה לילדים מה לעשות.

הבן שלי שגדול מהתאומים שלה בשלושה חודשים צריך לוותר כי הוא גדול יותר. כולם רוצים את הבימבה אווירון - אבל שלי גדול, אז ברור שלא צריך כלום. כי הוא גדול.

עזבו את הקשיים של הילד שלי, עד כמה מסוגל לוותר או לא (כי באמת קשה לו, מאובחן!).

לפסח קנתה כסאות חדשים, בצבע לבן!!! היא לא מסכימה לשבת עליהם וכמובן שמכבדים.

הבן שלי בצרחות רוצה כסא חדש ומסבירים בנועם שאי אפשר. נכנסים לחדר כי לא רוצים שכולם יסבלו מהצרחות ויצפו בפדיחה של הילד שמתפשט בזמן טנטרום ואי אפשר לעצור אותו. אנחנו בחדר איתו, טוב שהיה רועש בחוץ ולא שמעו את הבכי, טוב שהיה חשוך והילד לא ראה אותנו בוכים איתו ביחד.

הם בינתיים אוכלים, עשו קידוש. מתקדמים.

אנחנו יוצאים אחרי חצי שעה, גיסתי אחר כבוד יושבת על כסא חדש, היא בעלה והתאומים - לי ולבעלי? כסאות כתר ולילד כסא שהמשענת שבורה, כסא שמעולם לא ראיתי בבית הזה - כנראה הביאו משכנים או מהמחסן.

כי הילד שלנו גדול ויכול להתמודד. לא יכולה לתאר לכם את הכאב שהיה לנו כהורים וגם לילד. הבן שלי כל הזמן הסתכל על התאומים, בסוף הסעודה חמותי קמה לשירותים הבאנו לילד לשבת על אחד הכסאות - ישב על זה כמו מלך. כמעט בכה מהתרגשות. (הבן הרווק בן 22, לא תגידו קטן - כשהושבנו אותו על כסא, לא שם החמות - כסא חדש אחר שיהיה לילד את התחושה שיושב על זה - הבחור אומר לנו, מה אתם בטוחים? היא לא מסכימה. אוי נכון. הילד שלי מצורע. אסור לו)

אגב,ף אחד הכסאות התכלכך לא עלינו. מי לכלכך? התאומים והיא כזה לא הכל בסדר שטויות ננגב זה מחומר טוב ויקר שאפשר לנגב עם מגבון.

קודם כל למה אתם מתעלמים מאיתנו? יש פה עוד 7 רווקים.ות שיכולים לוותר (כולם מעל גיל 10 בעלי הבנה סבירה ורגישות כגנראה לא משהו). שנית - החלטת שנכדים לא יושבים על הכסא החדש - למה למה למה למה למה הוא כן והבן שלי לא?

ואם את כלכך בעד לתת לילד להתמודד - אז למה הבן שלי כן יכול למרות שהיא יודעת שאנחנו באחבונים וטיפולים, ויש איתו אתגרים. למה הילד שלה שלפחות בהצהרות שלה הוא ממש בסדר בהכל ומתמודד יופי בחיים - למה התאומים כן ושלנו לא?

לגדול יש קשיי קשב, כי גם לי יש וקשיי קשב לפחות לפי הרופא הם סופר תורשתיים. אני לא מסתירה את זה וחושבת שאני אלופה בהישגים שלי למרות בגלל ועל אף הקשיים (לפרט לכן? חחח חוסכת. לא רוצה לצאת שחצנית, תאמינו לי שאני בסדר ב"ה. העיקר אני גאה בעצמי ובדרך שעשיתי) - לטענתה אם אעשה עבודת מידות - הילד שלי ישתפר.

כן כן ברור, אני לא בסדר.

ארחנו אותה לערב לביבות - הכל היה טעים, אבל היא ממליצה לי על מתכון אחר לפסטה מוקרמת (למרות שאני יודעת משכנות חברות עבודה - כולם מתים על המתכון הזה וכל מפגש מתחננים שאכין את זה מרוב שזה טעים - אז כן, המתכון שלך יותר טוב. איך לא חשבתי לבקש את זה מראש. המתכון הזה עבר למלא אנשים מתעקשיםפ שאנחנו נכין - רק עליה הטוב הזה דילג?).

שלחתי לה מראש את התפריט, שתדע מה התכנון. מתוך מקום שאולי מגעיל אותנ, ואני זורמת עםמ זה שאם זה לא בא לך בטוב - בכיף תביאי לעצמך.

והיא כותבת, אולי במקום סלט כזה, תכינו כזה. כי זה מזכיר את זה, יש לך 2 מלוחים ואחד מתוק, תעשו ההפך.

יקרה - אני הזמנתי אותך. יהיה מלא אוכל. יש לך בעיה תביאי לבד. למה תמיד הערות? תמיד ביקורת?

אני משקיעה בבגדים לילדים כי אני גם נהנית מזה - למה זה חשוב להגיד שהילד לא נראה טוב בצבע תכלת למרות שעכשיו בעונה הזאת - כולם, בכל החנויות יש תכלת. לטענתה בגלל שהילד כהה עור יחסית, הוא צריך צבע כהה יותר. כן, כי אשים לו בשבת בקיץ בגד בצבע כחול כהה. צודקת. אני כמובן אומרת לה שוואלה לא חשבתי על זה ואיזה קטע מה שהיא אומרת. הבגד עלה הון, היא יודעת את זה - מה כואב לך לפרגן גם אם את לא אוהבת?

לנכדים האחרים שלובשים בגדים רגילים, היא כמובן נורא תחמיא.

יותר מזה? קנתה להם ליום חול בגד סט. לתאומים. לנו? לא זכינו. אבל הכל טוב - אני מבינה את ההיגיון שיותר קל נוח ונעים עם הילדים של הבת.  מובן לי בקיצור.

הקטן לא הלך עד גיל שנה וחצי? ככה זה אמא עובדת ולא מגדלת את הילד בבית למרות שאם רק הייתי נשארת איתו, אמאלה מה היה קורה.

הילדים שלי מרוויחים אמא עובדת, מסופקת, שהיציאות עושות לה טוב.

לטענתה אני רק ממציאה בעיות, הכל אחלה ממש. אם רק אני יעשה ככה וככה להתעלם מהצרחות של הילד, רק לעשות הרבה יותר גבולות ולתת לו להתמודד - פה הבעיות יגיעו לסיומן.

ובכלל - הטרמפולינה שקנינו? אני שולחת סרטון אליה שתראה איזה חמודים קופצים ומשתוללים ביחד. היא יודעת שנסעתי חצי עולם שמאלה כדי לקנות אחד ספציפי. לטענתה רק מזיקה לו למח כי ילד לא אמור לקפוץ כלכך הרבה. זה מה שהופך אותו לילד תזזיתי. לילד פעיל. יש ערסל מטר מהטרמפולינה - הוא יודע גם לנוח. 

היא יודעת שקנינו בהמלצת הצוות הפארא רפואי, מה כואב לך לפרגן??

וואי סליחה על הפריקה, ההודעה שלך ממש הציפה אותי.

כואב לי על נשים שעוברות את זה. אני מכירה את הכאב הזה כלכך מקרוב.

אני לא מצפה ממנה ליחס של בת, ממש לא. אני גם לא רוצה רוצה אותה כאמא.

אבל אני כן רוצה שתיהי גאה בי, שתסתמכי עליי בתור אמא גם אם אני לא עושה את זה כמוך.

שתאמיני בזה שהילדים שלי מרווויחים מזה שיש להם אמא עובדת. 

שתדעי שלבן שלך טוב למרות שאשתו לא מתנהגת כמוך.

שהבית שלנו ממש נקי גם אם אני לא מסתובבת עם סמרטוט בבית ואין מפת ניילון על הרצפה במטבח כשהם אוכלים.

אני אגב כל הזמן מרימה לה, כמה היא הצליחה בחינוך שלה שתראה איזה ילד יצא ממנה. בעלי באמת אחד המקסימים.

משום מה זה לא מרגש אותה. לא, לא מזיז לה.

המנחת הורים שלנו טוענת שהיא פשוט מקנאה, או לא מפרגנת. משהו כזה.

יצא לי לבדוק את זה, ברר שלא כולן כאלה

אבל יש משהו עם חמות, יש קטע כזה (אבא שלי אמר שכבר בגמרא יש שיח על זה),

לחמות קשה לקבל את הכלה. זה שהן מסתדרות זה נס!

תחשבי על זה רגע, מגיעה אישה קלאפטע, יפה (אולי יותר ממך) שלוקחת לך את הילד. את תצליחי לפרגן לאותה אישה גם אם היא שונה ממך?

תצליחי לפרגן לה אם היא יותר מוצלחת ממך? יותר רזה? יותר אדיבה? חייכנית? מוכשרת?

יש פה ניסיון, אני לא דנה אותה.

אמאלה סליחה על האורך, הוצאתי כאן פריקה של חיים שלמים.

וואי, אמאל'ה. את גיבורה ששורדת את כל זה!! כמה שכר בעולם הבא יש לך.

זו לא היית את שכשילדת רצית להיות אצל חמותך ואמא שלך נפגעה? כנראה אני מתבלבלת.

בכל אופן, בכל פעם כזאת אולי תבקשי איזו בקשה מה' לרפואת מישהו או לא יודעת מה..

אכן העדפתי להיות אצל חמותי, הייתי אצלה בשתי הלידות

עד לפני שנה וחצי כזה, היינו בקשר יותר טוב.

ככל שיש לנו יותר אתגרים עם הילד, אנחנו מרגישים שיותר קשה לה איתנו. למרות שהיא לא סובלת מההתפרצויות של הילד, זה לא קורה הרבה.

אנחנו תארחים אצלה גם ככה רק לסעודה אחת בליל שבת, וגם זה היה בעבר בתדירות של אחת לחודשיים בערך.

לאחרונה בגלל התופעות והתחושה שם ירדנו לתדירות של אחת למספר חודשים (היינו בשמחת תורה, חנוכה היא אצלנו לערב לביבות, פורים סעודה אחת ושבת חול המועד פסח עשינו ניסיון והבנו שעד ראש השנה כנראה לא נחזור)

בהתחלה היא ממש הייתה אחלה, באמת. דאגה לנו מלא הכינה לנו ארוחות. הייתה באמת מקסימה.

תמיד הייתה הפרדה של כלה וחמות, תחושת ריחוק.

הלכתי אליה אחרי הלידה כי ידעתי שאצלה יהיה לנו אוכל מבושל, היא תעזור עם הכביסות והיה לגדול תעסוקה (בלידה השנייה)

בשתי הלידות היינו שם שבוע וחזרנו הביתה. בסוף הכי טוב לנו בבית.

מהמם שאת זוכרת, לי קשה לשייך בין ניק לסיפור חיים שלה

מרגישה ממש שייכת, תודה על זה.

שבת שלום.

את נשמעת כזו אישה מהממת

וכלה מהממת

שבאמת כל אחת הייתה רוצה

הלוואי על חמותי כזו כלה;)

ונשמע כ"כ לא סביר... באמת אין מילים

חיבוק גדולל

רק אמאלההה וקראתי.

ושתדעי שאם לא התפרצת עליה עד היום זה רק שיש בך כוחות על, כי מישהי אחרת מזמן הייתה גומרת אותה.

זאת האמת, סליחה על הגסות.

ויש מצב שאת כותבת את המתכון המעולה? 😃

אני פשוט מזועזעת ברמה קשה.

תמחקי בבקשה כל בדל התנצלות אין לך על מה.

אלופה איך שאת מתמודדת איתה

לא הייתי באה לכזה מקום

לא צריך להכיל כל קשר רק בגלל שהוא קשר דם

כואב על מה שאת עוברת.

תמשיכי בדרך הצודקת שלך.

🩷

ויש לי 3 בנים.

אני אשמח שתבוא מישהי מוצלחת. שתהיה יפה ממני רגועה ממני מסודרת ממני. להיפך.

אם כל אחד מהם ימצא מישהי מעולה בע"ה שתעשה לו טוב אני אהיה רגועה.

את ממש צודקת, אין משהו בעולם שיכול להרגיע אמא מזה שהילד שלי ימצא כלה הרבה יותר טובה, בכל תחום.

אבל יש כאלה שהופכות את זה לתחרות. מכאן הדרך לחוסר פרגון מאוד קצרה.

אגב חוסר פרגון, אני באמת לא יודעת מה כואב לה

חמותי אפילו לא יודעת במה אני עוסקת, היא יודעת מה התחום ולא ממש מבינה בזה.  אבל נגיד זה שהתקדמתי לתפקיד אחר לפני שלושה חודשים היא לא יודעת. היא עקרת בית, בזה היא מאמינה.  כל מי שעובדת בעיניה עושה עוול. לבנזוג ולילדים. ומכאן לדעתה כל הקשיים. אני בטוחה שגם לה קשה שיש לילד שלנו אתגרים - ואני השעיר לעזעזאל. דרכי היא חושבת שתוכל לשנות את הילד. זה לא יעבוד.

ככה אני רואה את זה. לפעמים יש לילדים קשיים בלי קשר לזה שהאמא עובדת - כולנו יודעים את זה (מי ישמע, עובדת ונמצאת בבית ב 16, הכל טוב. זה לא שהם לא רואים אותי).

אני כן רואה שככל שעובר הזמן, משהו משתנה ביחס. זו לא החמות שהייתה לי לפני 5-7-10 שנים. היא תמיד הייתה ה ''חמות'', תמיד הקשר היה כבד אבל לא ככה.

הקשר עם הבת לא ממש נראה שהשתנה.

רק איתנו משהו התפקשש למרות שאנחנו אותם אנשים, לא הפכנו להיות שונים. שום דבר לא השתנה - רק יש ילד מתוק בן 3.5 שבאמת חל בו שינוי. אבל זה לא משהו שעשינו בכח. זה לא משהו שקרה בגלל שהוא בגן. זה הילד. אנחנו כאן כדי לעזור לו.

אמא שלי לעומת זאת, פגשה אותי אתמול וראתה שעובר עליי משהו (אני באמת עוברת ימים מאתגרים עם הילד ולא רציתי לשתף אותה יותר מידי כדי לא להכאיב לה) - אז ניסתה להתעניין, אמרתי לה שאני לא בקטע ושלחה לי לשבת מגש פירות מעוצב עם ברכה ממש מחממת את הלב. זו אמא וסבתא שחושבת על טובת הילד ולא מקשה בכח.

שוב גלשתי, סליחה.

ועכשיו באמת ביי 💖

שבת שלום. 

מבינה מה את אומרת.

זה כואב מאד.

לי אין חמות🤷‍♀️ נפטרה. אז אני לא מכירה את המקום הזה.

כן רואה את אמא שלי בתור חמות והיא מתייחסת יפה יותר לכלות מאשר אלי🤦‍♀️

כואב ממש💔

את אמא מושלמת שעושה מה שטוב לה וככה יכולה להעניק לילדים מתוך תחושת סיפוק ולא מתוך תחושת חסך.

ובזכות זה הילדים שלך לבושים ואוכלים

אל תתנצלי על זה

זה מגוחך 

ואגב לדעתי הפוך, מי שכהה צריך ללבוש בהיר

את מלכה

ושהקב"ה ישלם לך על מה שאת עוברת

מדהימה בעיניי שאת לא מאבדת את עצמך בתוך סיפור כזה,

עדיין בטוחה בערך שלך בטוב שלך בדרך שלך

חיבוק גדול!

תודה על החיבוקים, אנחנו לגמרי בסדר. בתהליך השלמה שהקשר המשפחתי לא יהיה כמו שדמיינו.

וזה בסדר, זה קורה.

בשורות טובות

שבת שלום 

איך את שורדת את זה???

את גיבורת עללל

קיבלתי עצבים מלקרוא

ואו עם מה את מתמודדתת

ואת באמת ממשיכה להסכים להגיע??? אמאלה 

וגם התדירות הזאת כנראה תלך ותרד עם הזמן, או שיהיה שינוי משמעותי.

אל תהפכו אותי לקדוש מעונה חח הכל טוב.

אלה החיים, ממשיכים הלאה.

גם עוד משהו - זה לא המצב מאז החתונה, משהו השתנה בשנתיים האחרונות. אולי משבר לא מאובחן או משהו אחר, תמיד הייתה הפרדה ברורה בין כלה לחמות, אבל לא כמו השנתיים האחרונות.

שבורא עולם ישלח לה רפואה. 

אני חושבת שזה נפוץ

העדפה של הבנות וילדיהם

אני לא חושבת שזה טוב/כדאי/ראוי

אבל מאוד הגיוני לטבע האנושי, ובהרבה מהמקרים צריכה להתבצע עבודה אישית אקטיבית כדי שהיחס לבנות ולכלות יהיה שווה והוגן.

ובהמשך לזה, אני לא מציעה לפתוח את זה מולה, אבל גן לדאוג לילד שלך, (כלומר לא לפתוח את עניין ההעדפה לבנות, אלא לשתף שאתם רוצים לבוא לשבת אבל חשוב שיהיה כיסא לילד שלכם) 

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)