אני עוד לא חמות,אז לא יודעת להגידאנונימית בהו"ל

אולי מישהי תוכל להסביר לי? והיא חמות בעצמה?

למה יש העדפה ברורה לבנות שלה מאשר לבנים וכתוצאה מכך לכלות?

אני מבינה שאם גרים קרוב אז אוטומטית מרגישים קרבה

אז הילדים של הבנים הופכים להיות כלום ושום דבר?!

למה חמותי מושיבה קודם את הילדים של הבת שלה בכיסא אוכל והילד שלי צריך

לאכול על הרצפה כמו כלב?

למה זה בסדר איך שהיא מתנהגת ולכלה אסור לפצות פה? כי החמות מארחת ומשתדלת וילדה את בעלי

ממני,

מישהי שרק רוצה להגיד לחמותה את כל האמת בפנים ולא מסוגלת 

וואי. זה ממש ממש לא ככה אצל כולםאחת כמוני
וחיבוק על התחושה הקשה
עלה פה הרבה בפורום שכןאנונימית בהו"ל
לרוב אוהבים יותר את הילדים של הבנות
כי פה בפורום נשים פורקותניגון של הלב

אני לא אכתוב כנראה איזה כיף לי חמותי מדהימה וגם רוב הנשים לא. נשים כותבות בעיקר על מה שקשה להן וחכן נוצרת תחושה. אבל שימי לב שרוב הנשים פה לא פתחו שרשור איזה קשה חמותי...


ודווקא בעיני זה מאוד הגיוני שיהיה לך יותר קשר עם הבת שלך שגידלת מאשר עם מישהי שלא הכרת עד שהיא התחתנה עם הבן שלך. זה לא אומר שצריך להיות קשר רע, פשוט זה הגיוני שהקשר יהיה פחות חזק. אני מכירה בודדות שלא, אבל רובנו כנראה גם נהיה בקשר יותר טוב עם אמא שלנו מאשר החמות.

ולגבי העדפה בין הילדים, תמיד יש, מכל מיני סיבות, אבל לא שמתי לב בסביבה שלי שזה דווקא לילדים של הבנות. יש לי דודה שגרה שנה אצל ההורים, אז ברור שיש העדפה לילדים שלה שמבחינת ההורים הם סוג של ילדים שלהם, אני מכירה משפחה עם רק בנים שיש לסבתא נכדים מועדפים, ודווקא אמא שלהם ממש לא מסתדרת עם הסבתא...


ודרך אגב, אצלנו חמותי העדיפה אותנו כמה פעמים על פני הבת שלה (לא בדברים גדולים או משמעותיים, אבל במי יישן בחדר הנוח יותר כשמגיעים או מתי לקבוע אירוע משפחתי)

ב''ה אצלנו זה ממש לא ככהשלומית.
נשמע קשה ביותר!
אני לא חמות, יודעת שהרבה פעמים כותבים את זהקופצת רגע

כאן בפורום.


אני רואה משהו דומה בסביבה שלי, גם במשפחה הגרעינית וגם המורחבת, שנראה שהרבה פעמים הנכדים מרגישים קרובים יותר, וגם קרובים יותר בפועל, לסבים מצד האמא.

בעיני זה באמת הגיוני, כי בגילאים הצעירים, כשהסבים מצד האמא זמינים, הם הרבה פעמים מארחים אחרי לידה ועוזרים עם התינוק, ויוצא שהאמא סומכת עליהם יותר מאשר על ההורים של הבעל בטיפול אחרי לידה.


(גם קרבה פיסית יוצרת לפעמים את הקרבה הזו והגיוני בעיני שסבים שקרובים לנכדים ועוזרים בטיפול בהם ירגישו אליהם קרובים יותר מאשר לנכדים רחוקים פיסית שפחות רואים. וגם בפועל כשהסבים יותר פעילים בטיפול ורואים שהם משמעותיים לנכדים צעירים, מצליחים להרגיע אותם וכו' זה משפיע)


יכול להיות שזה גורם גם להעדפה של הסבים לנכדים מצד הבנות שלהם, כי הם מרגישים קרובים ונצרכים יותר. אם זה גורם להפליה זה באמת יכול להיות פוגע מאוד, זאת אומרת הייתי מצפה שהסבים ישתדלו כן לתת אותו יחס לכל הנכדים, אבל לפעמים זה באמת קשה כשרגילים לטפל בחלק מהנכדים ונכדים אחרים הם יותר כמו 'אורחים'.


לא יודעת מה הרקע אצלכם, בדוגמא שהבאת עם הכסא אוכל, אם יש בת שגרה קרוב לחמות והנכדים שלה אוכלים אצלה באופן קבוע, יכול להיות שכאילו הכסא תינוקות הופך להיות 'הכסא של' התינוק התורן, פשוט הוא משתמש בו לרוב ולכן כך זה נתפס, זה לאו דווקא בכוונה להפלות מישהו למרות שיתכן וכך זה יוצא וזה בהחלט פוגע.


יכולה לספר מנסיוני, אני גרה קרוב להורים שלי ונמצאת אצלם המון, יש לי אחות שגרה אפילו קרוב יותר וגם נמצאת אצל ההורים המון, יוצא שיש לילדים שלה מקום קבוע ליד אמא שלי בעוד הילדים שלי (ואנחנו) צריכים לפעמים לחפש לעצמם מקום רחוק יותר בשולחן, וזה אף פעם לא ליד אמא שלי. זה ממש לא נעשה מכוונה רעה של אף אחד אבל זה מה שיוצא, אם זה היה המצב כשהייתי מגיעה לחמותי, באופן קבוע, מן הסתם גם הייתי נפגעת. במצב הזה כשאלו ההורים שלי אני לא נפגעת( זה כן יכול לצבוט לרגע לפעמים ) ואם זה היה יותר מפריע לי או לילדים שלי הייתי מבקשת שיהיה איזשהו סבב. 

אוי, נשמע מבאס ממש! מצטרפת לקולות שזה לא ככהשמש בשמיים

אני לא יודעת מה הסיפור אצלכם, אבל חמותי ובעלי בקשר קרוב מאוד, לא פחות מאחיות שלו והילדים שלי אהובים ורצויים אצלם לא פחות מבני דודים שלהם.

 

כן אני רואה על האחים שלי (שלא נשואים) שהבנות בקשר יותר קרוב עם אמא מהבנים, ונשמע לי הגיוני שהנשים של אחים שלי כשהם יתחתנו ירגישו פחות בנוח אצל ההורים שלי לעומת איך שאני מרגישה בתור בת. אבל ברור לי שהיחס לילדים שלהם יהיה מאוד חם ואוהב...

 

אולי זה קשור לקשר בין בעלך לאמא שלו?

חמותי לא ככהרקאני

לא יודעת איך האחרות

אבל זה לא חייב להיות ככה

אם כבר אני מרגישה שם שהבת שלי מועדפת

זה לא באמת נכון אבל היא מקבלת מלא צומי 

וחמותי מתעניינת הרבה בשלומי ודואגת לי

בקיצור לא חייב להיות ככה בכלל

וואי אצלנו זה ממש לא ככהניק חדש2

ואני מדברת בתור הבת של החמות.

אמא שלי מביאה לכולם יחס שווה

והרבה פעמים מבקשת ממני להתחשב יותר כדי לא ליצור מריבות.

הם יכינו לכל אחת את האוכל שהיא אוהבת.

לעולם לא ישאלו למה הם לא באים.

והשיא- אמא שלי שמרה על הילדות של אחי בשבועיים שלפני פסח. ועל הילדים שלי לא הסכימה (והבנתי אותה האמת. זה קשה). הרגישה יותר נוח להגיד לי לא מאשר לכלה.


ואגב הן אוהבות אותה ברמות.

בדיוק בגלל כל הדברים האלה.

גם אצל חמותי וגם אצל אימא שליהבוקר יעלה

זה ממש לא ככה!

ולאמא שלי אם יש יותר מתינוק אחד אז יש שני לולים ושני כסאות אוכל. 

מתואמת

מצטרפת לאלה שאומרות שזה ממש לא כלל גורף אצל כולן.

(לחמותי יש רק בנים נשואים, אז אולי אי אפשר להשוות, אבל היא 'מלכת אי האפליות', אז ברור לי שלא תנהג ככה. ואמא שלי מתנהגת בשווה לכל הנכדים שלה, ויצא הרבה פעמים שהיא שמרה על ילדים של אחת מכלותיה, שיתומה מאם)

יכולה לספר לך גם על סבתא שלי:

דודה שלי (הבת שלה) ומשפחתה גרו כל השנים לידם, ומטבע הדברים בילו אצלם הרבה. אבא שלי (הבן שלה) ואנחנו תמיד גרנו רחוק ובאנו לביקורים מדי פעם.

ובכל זאת סבתא שלי תמיד הייתה משבחת בעיקר אותנו, הנכדים המרוחקים של הכלה, וחושבת שאנחנו מושלמים.

בני הדודים שלי לעומת זאת, שכמעט גדלו אצלה בבית, ספגו נזיפות וכדומה, כמו שנעשה בין הורים לילדים, והם פחות קיבלו אצלה את המקום הסבתאי.

אז לפעמים יש מחירים למגורים קרובים לסבא וסבתא ולהורים... לא תמיד רואים אותם מהצד, אבל הם קיימים.

אולי באמת עדיף לך המצב הזה, של אורחת לרגע, גם אם זה אומר שאת "שקופה" יותר, מאשר להיות צמודה...


כך או כך, זה באמת נשמע פוגע, ואני מקווה בשבילכם שזה ישתנה עם השנים❤️

וואי מבינה לליבך, אצלנו זה לא ככה.ממתקית

אבל מובן מה שאת מרגישה, אין לי תובנות רק חיבוןק.

מעניין אותי האם גם בעלך מרגישבאתי מפעם

את האפליה הזאת? האם זה מפריע לו? או שזה בעיקר לך?


יכול להיות שזה בעיקר תחושה שלך.

אני לא חושבת שאמא אוהבת יותר נכדים של ילדה לעומת ילד שלה, אבל אולי היא ספציפית יש לה קטע. אל תקחי קשה מידי, תחבקי את הילד שלך ותהפכי לו את חווית האכילה על הרצפה לכיף ולתחושת פיקניק... 

לא מקובל עליי כל כךאנונימית בהו"ל

זו לא תחושת פיקניק לצערי,זו תחושה מבאסת

ונמאס לי פשוט נמאס 😓

מה בעלך אומר?באתי מפעם
אם זה תחושת דחיה כ"כ חמורה תגיעו פעם ב...
למה על הרצפה אבלאור10

אצל חמותי מעולם לא היה כסא אוכל לתינוק

מי שמתארח עם תינוק מחזיק אותו בידיים על עצמו

עד שהפעוט מספיק גדול לשבת בעצמו

זה מקרה שחוזר על עצמו בכל פעם?ממתקית

או היה חד פעמי?
בן כמה בנך ובן כמה הנכד השני? או שהם בני אותו גיל?
 

אני ממש לא חווה את זה ככהמקקה

וזה הרבה עניין של פרשנות

ולפעמים גם הרגל של החמות לילד מסויים

ממליצה לנסות לא להיכנס למקומות האלה במחשבה

מנצלשת- איך להיות חמה טובה?אור10

כרגע אני יודעת שבתור כלה אני לא משהו, לא מתקשרת. לא ככ קונה מתנות. משאירה לבעלי כל מה שקשור. ויש לה את הבנות שלה כך שפחות מרגישה שאני נחוצה לעזרה או משהו. אנחנו בקושי מוזמנים לשבת כי הם כבר מבוגרים וקשה. מה שכן מנסה לבקר מדי פעם (כל שבועיים שלוש נגיד) כדי לתחזק הקשר עם הנכדים שחשוב לי בפני עצמו.

וזה גם שאלה בפני עצמה איך להיות כלה יותר טובה.


אבל בתור אמא לבנים בעיקר, תוהה לעצמי איך בעתיד אהיה חמה שכן כיף ונעים לכלות? מה עושה את ההבדל?

לשאול שאלות ולהתעניין או שזה חופר? לארח ולבקר או שזה מכביד? לקנות מתנות או שאחכ לא נעים להן כי לא קלעתי לטעם? להתקשר או שזה מציק? וכו

בתור כלה שאוהבת את חמותהרקאני

אני נהנית מאוד מזה שהיא נותנת מלא מרחב

לא חופרת בכלל

מלאת טאקט

וכן מתעניינת בשלומי הרבה

בעיקר דרך בעלי

מזכירה לו לדאוג לי

אם נגיד היא שמעה ממנו שהברזל שלי נמוך

אז כל השיחות הבאות איתו מתחילות באיך אני מרגישה ואם התחלתי לקבל ואם אני נחה מספיק ואוכלת טוב....

אני והיא פחות מתקשרות ישירות בטלפון

רק במפגשים

לשתינו זה נוח מאמינה שיש כאלה שלא...

וכמובן התעניינות בנכדים 

מאוד דומה לחמותישמש בשמיים

היא גם דואגת שיהיה לי נוח אצלם ומאוד מפרגנת לי גם דרך בעלי

בול, מסכימה איתךסטודנטית אלופה
בול חמתי המהממת!!ממתקית

לא חופרת
מתעניינת בלי ביקורת
ומראה הרבה הערכה על מה שאני ומה שאני עושה, מפרגנת ממש.
מקבלת כל דבר בי
 

נראה לי כל דבר שחמות עושה תהיה מי שתאהב ותהיה מייראת גאולה

שלא.

בדיוק כמו שכתבת, בשביל אחת הכי כיף בעולם חמות שמבקרת, ואם החמות לא מבקרת היא לא אכפתית, ובשביל אחרת חמות שמבקרת היא מלחיצה ומכבידה...

לכן לדעתי צריך לעשות הכל במינון לא קיצוני, קצת להתקשר קצת לבקר קצת להתעניין, ולהיות עם המון רגישות וטקט מה מתקבל בברכה ומה פחות.

אבל יש מה שאף פעם לא מוסיף לקשר - ביקורת והערות, זה תמיד גרוע, ועדיף בלעדיו.

ומה שתמיד טוב ומועיל לקשר - מחמאות והקשבה אמיתית, תמיד כדאי להרבות בזה.

הלוואי שאצליח להיות חמות טובה ונחמדה 😃

את דווקא נשמעת לי כלה מעולה. לא כל חמות מצפה למתנושיפור
נכוןרקאני

@אור10 אני כלה כמו שתיארת פחות או יותר

לא מתקשרת. לא ככ קונה מתנות. משאירה לבעלי כל מה שקשור. ויש לה את הבנות שלה כך שפחות מרגישה שאני נחוצה לעזרה או משהו.

אנחנו כן מוזמנים שבתות אבל מעצמנו לא מגיעים הרבה כי לנו יותר טוב בבית

ואני מרגישה כלה מאוד טובה😅

בתור כלה שקשה לה עם חמותהשושנושי

אין לי ניסיון עם חמות אחרת ב''ה כדי להגיד לך מה יותר טוב,

אני חושבת שחשוב לתת לילד את התחושה שמה שאשתו עושה טוב. ומה שהיא מחליטה לעשות - חשוב.

לא לבטל את הדעה שלה. פשוט לקבל אותה.

גם אם ממש קשה לך איתה - לנסות ממש להתגבר ןלהביא לבן תחושה שאשתו הכי בעולם. את לא רוצה לדעת כמה השלום בית שלנו עלה לנו בגלל ההתנהגות שלה. וחבל. את הרי רוצה שיהיה לבנים שלך טוב בבית.


מעבר לזה, מתנות מחוות דיבורים - זה כבר מעבר וממש לא מחייב.

אני לא חושבת שקשר טוב בנוי על כמות המתנות כלה מקבלת

או כמות השיחות שתעשי איתה

תזרמי פשוט, תחשבי גם על עצמך - אם בא לכן בטוב לדבר - דברו.

אם לא, אז שחררי. שלא תרגיש שהיא צריכה להעסיק אותך בדיבורים.

להתעניין, אולי דרך הבעל כדי לא להכביד עליה. לדאוג לה באמת. לוודא עם הבן שהוא דואג לה. 

להיות פתוחה לקבל ביקורתאמאשוני

ולהיות פתוחה לקבל תרבות ומנהגים שונים.

לאו דוקא עדתיים

אלא כל דבר שהמחשבה לגביו שונה.

לכבד את מה שחשוב לצד האחר. לא להסתכל על זה כג'וק של צעירים אלא לכבד ממש מכל הלב.


תקשורת זה מפתח להכל.


אם הכלה תרגיש שבאמת מקשיבים לה ומכבדים את האמונות והדעות שלה, היא תוכל להעלות נושאים שחשוב לה וככה לא צוברים טינה וטרוניה.

לכבד את החתן והכלה כמבוגרים ולא כמתבגרים חסרי אחריות ודעת.


אם בא לך להשקיע ממליצה ללמוד תקשורת מקרבת.

אפשר לשאולדפני11

איפה למדת?

ממש באלי ללמוד כבר הרבה זמן ולא יודעת איפה. ראיתי ברשת כל מיני אבל באלי המלצה מנסיון..

למדתי את הקורס של הבית להורות מקרבתאמאשוניאחרונה

ממליצה לחפש קודם פודקאסטים או תכנים חינמיים אחרים כדי להבין את הרעיון בגדול ואז לחפש הדרכה שגם מקיפה ומעמיקה וגם מתחברים להגשה שלה (אינדיבידואלי)

אפשר להתחיל מהפודקאסט של דני מקורי, פרקים לא ארוכים

ומשם תראי מה הלאה.

היתרון שאחרי שלומדים את העקרונות אפשר לתרגל ולנתח סיטואציות עם בינה מלאכותית וככה להעמיק את הידע ואת התרגול עצמו.


בהצלחה!

זה לא ככה אצלנואורי8
אמא שלי ממש אןהבת את כולם אותו דבר. לא רואה העדפה לילדים שלי על פני הילדים של האחים שלי. ואם כבר ההפך, לי היא מרגישה יותר נח לומר שאין לה כח ולא יכולה לבוא לשמור על הילדים ולכלות פחות נעים לה לסרב. ולחמותי אין בנות ... מה שאת מצארת באמצ ממש מבאס , אבל זו בעיה של חמותך ולא בהכרח טבע העולם. 
אצלינו זה לא ככה ב2 הצדדים ברוך ה'שיפור
קודם כל חיבוק 🫂סטודנטית אלופה

בטוחה שזו תחושב ממש לא נעימה😒

אצלנו זה הפוך מרגישה שחמותי שמה אותנו הכלות במקום ראשון לפני הבת הנשואה שלה, איתה מטבע הדברים היא מרגישה יותר חופשי.

זה מתבטא בכך שאנחנו נקבל את החדר הטוב יותר וכו

כנ"ל אצל ההורים שלי מרגישה שאחיי וגיסותיי במקום הראשון, לטעמי קצת בהגזמה (אבל אולי זה גם מה שאחותו של בעלי חושבת, בכיוון ההפוך🫣)

אני מרגישה שקשר עם הנכדים הוא תלוי קשר עם ההורים שמקרמה

אני יכולה להבין שלהרבה נשים הקשר שלהן עם אמא שלהן חזק יותר מהקשר עם חמותן

וגברים... הרבה מהם לא ממש מביעי רגש... גם לאמא שלהם


באופן אישי אני יכולה להגיד שאני ממש משתדלת להשקיע בקשר עם חמותי

לא השקעה טכנית

אלא השקעה פנימית, שלי כלפי עצמי על ההרגשה שהיא הורה לכל דבר ( בשנים הראשונות זה היה יותר קשה, היום אני אוהבת אותה מאוד מאוד, היא באמת דמות אם עבורי)

וגם בעלי- ממש ילד של אמא



מציעות לדבר על זה איתה?אנונימית בהו"ל
או שזה מוזר
על זה שהילד אוכל על הרצפהרקאני

נשמע לי הגיוני לדבר

הייתי שולחת את בעלי

אבל בגדול על אפליות קשה לי להאמין שהיא תקבל

יותר הגיוני שתכחיש...

אבל את מכירה אותה את יודעת איך היא ואם יש עם מי לדבר

אני חושבת שיותר הגיוני להגיד באותו הרגע בקלילותהריון ולידה

ולא לעשות מזה שיחה קשה מדי

להגיד: רגע זלדה אני לא בעד שזרובבל יאכל על הריצפה. יש לך פיתרון אחר?


ואגב אישית אני לא רואה מה הדרמה לתת לילד קטן לאכול על ריצפה. אם יש מקום שמאפשר את זה.

יכול להיות שגם חמותך חושבת ככה, ולכן לא חשבה שזה כזה עניין עקרוני.

ואם זה כן עקרוני לך אז *תגידי* לה את זה

וגם תעזרי בעצמך עם פיתרונות. אולי למשל תחזיקי את אחד הילדים עליך...

על ילד שיושב על הרצפהניק חדש2

בוודאי להגיד.

בעיני זה לא תקין ולא מקובל.

הוא בן אדם.

היא רוצה לאכול על הרצפה? כנראה שלא.

אולי לא מבינה את החומרה של זה.

וואי זה ממש לא אותו דברמקקה
אני חופשי מושיבה את התינוקת שלי לאכול מקערה על הרצפה. זה נוח לה בגובה, האמת לא רואה מה הבעיה
כנ"למתואמת

בעיניי זה אפילו יותר בטיחותי מכיסא תינוק...

אצל ההורים שלי יש כיסא תינוק אחד, וכמעט אף פעם (בשנים האחרונות לפחות) הילדים שלי לא ישבו עליו. כי לי לא מזיז שהם ישבו עליי/על העגלה/על הרצפה, אבל האחים שלי יותר "מסודרים" בעניין

זה עניין של גישה, ואולי מכאן נובע הפער בין הפותחת לבין חמותה...

כמו שכתבה מתואמתניק חדש2

זה עניין של גישה

לעולם לא הבאתי לילדים שלי לאכול על הרצפה.

הם בכסא תינוק בהשגחה. או בעגלה בהשגחה.

ואצל ההורים שלי יש 2 כסאות עבור 2 התינוקות התורנים.

ומי שרוצה לאכול בגובה נמוך יש שולחן לילדים נמוך. אבל שולחן.

(כרגע יש 2. כשיהיה צורך בעוד אני בטוחה שאמא שלי, החמות, תקנה עוד בע"ה. אני אומרת חמות כי יש 3 כלות ברוך השם וחתן אחד שהוא בעלי חח )

אז זה לאמקקה

"היא לא מבינה את החומרה של זה"

אלא

היא בגישה אחרת ממני

לא חושבת שזה הענייןיעל מהדרום

לק"י


כמו שכתבו, זה סגנונות שונים (לי אין בעיה לאכול על הרצפה).

העניין זה שלאחד נותנים, ואת השני לא שואלים בכלל.

שגם זה לא חייב להיות בעיה. אולי אם יבקשו משהו- יביאו להם מיד בלי בעיה. אולי מצפים שהם יבקשו מה שהם צריכים 

נכון. זה ספציפית צרם לי מאדניק חדש2

אין סיכוי שאתן למישהו לשבת על הרצפה לאכול

גם אם הוא ילד. גם אם הוא תינוק.

לכן זה תפס לי את העין.

תלוי בדינמיקה שלכם, ביכולות שלך, אבל אולי עדיף הבעאור10

יש בך אומץ שאת רוצה לדבר איתה על זה.

זה דורש פתיחות וכנות והרצון לתקן ולשפר את היחסים ראוי להערכה.

אישית בגלל שלא הייתי בטוחה איך יתקבל בצד השני, ובגלל שאין בי את האומץ הנל הייתי מעדיפה שבעלי בהזדמנות יעלה את זה מולה... 

קשרים מחממים לאט לאטאמאשוני

תנסי מהצד שלך לדבר עליהם הרבה, להעצים את מה שהם נותנים, את המיוחדות ואורחות חייהם.


כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם.


אם את תעצימי את הטוב בשני

זה מחלחל לילדים

זה מחלחל לסבא וסבתא

וזה מועצם.


אולי כמו שמקרמה כתבה העבודה צריכה להיות יותר פנימית, ככל שאנחנו נאהב אותם בדרגה קרובה להורים שלנו, ככה היחס חזרה יהיה כמו אל בת. וממילא לנכדים.

אני אישית רחוקה מזה האמת, אבל כן כל הזמן חשוב לי לתת להם יחס שוויוני כמו להורים שלי ולא רק כלפי חוץ. וכל הזמן מספרת ומזכירה לילדים איזה דברים טובים יש אצלם.

התנאים הפיזיים ממש קשים ככה שצריך הרבה קונטרה כדי שהילדים ישמחו שמחה אמיתית כשהם שם וזה עובד ב"ה!

אני אישית לא מנסה בכלל להשוות בין היחס שהילדים שלי מקבלים ליחס של נכדים אחרים.

כל משפחה והסיפור שלה.

מה שחשוב לי שיהיה קשר טוב וכבוד הדדי בין הסבא והסבתא לנכדים ולהיפך ועל זה אני מתאמצת וסובלת לפעמים כדי שהקשר לא יתרופף.

אני גם מרגישה ככהשושנושי

יותר מזה? חמותי לא סובלת אותי למרות שאני מהממת.

לטענתה ברגע שאני אעבוד על עצמי, הילדים יהיו מושלמים.

הבן שלה בסדר, אבל אשתו ובגלל זה גם הילדים לא משהו.

יש לה גם כסא אוכל אחד, כשאנחנו מגיעים לבד היא אפילו לא מוציאה את זה.

היא מוציאה את זה רק כשהבת מגיעה.

כשהבת מוציאה את הילד שלה מהכסא - ואני כזה שפרה, את מסכימה לי לקצת כי כבר הלכו לי הידיים ואי אפשר באמת לאכול ולהנות ככה. כשתרצי חזרה אני מייד מייד מחזירה לך.

חמותי כזה, אוייי אבל הוא ילכלך לו. נכון, כואב הלב כי עכשיו הכסא באמת נוצץ.

משחקים - כנל. לא מוציאה. כשהבת נמצאת היא מציעה לה ומפרגנת להוציא. איך שהיא רק נכנסת היא רצה להביא משחקים שיהיה לילדים מה לעשות.

הבן שלי שגדול מהתאומים שלה בשלושה חודשים צריך לוותר כי הוא גדול יותר. כולם רוצים את הבימבה אווירון - אבל שלי גדול, אז ברור שלא צריך כלום. כי הוא גדול.

עזבו את הקשיים של הילד שלי, עד כמה מסוגל לוותר או לא (כי באמת קשה לו, מאובחן!).

לפסח קנתה כסאות חדשים, בצבע לבן!!! היא לא מסכימה לשבת עליהם וכמובן שמכבדים.

הבן שלי בצרחות רוצה כסא חדש ומסבירים בנועם שאי אפשר. נכנסים לחדר כי לא רוצים שכולם יסבלו מהצרחות ויצפו בפדיחה של הילד שמתפשט בזמן טנטרום ואי אפשר לעצור אותו. אנחנו בחדר איתו, טוב שהיה רועש בחוץ ולא שמעו את הבכי, טוב שהיה חשוך והילד לא ראה אותנו בוכים איתו ביחד.

הם בינתיים אוכלים, עשו קידוש. מתקדמים.

אנחנו יוצאים אחרי חצי שעה, גיסתי אחר כבוד יושבת על כסא חדש, היא בעלה והתאומים - לי ולבעלי? כסאות כתר ולילד כסא שהמשענת שבורה, כסא שמעולם לא ראיתי בבית הזה - כנראה הביאו משכנים או מהמחסן.

כי הילד שלנו גדול ויכול להתמודד. לא יכולה לתאר לכם את הכאב שהיה לנו כהורים וגם לילד. הבן שלי כל הזמן הסתכל על התאומים, בסוף הסעודה חמותי קמה לשירותים הבאנו לילד לשבת על אחד הכסאות - ישב על זה כמו מלך. כמעט בכה מהתרגשות. (הבן הרווק בן 22, לא תגידו קטן - כשהושבנו אותו על כסא, לא שם החמות - כסא חדש אחר שיהיה לילד את התחושה שיושב על זה - הבחור אומר לנו, מה אתם בטוחים? היא לא מסכימה. אוי נכון. הילד שלי מצורע. אסור לו)

אגב,ף אחד הכסאות התכלכך לא עלינו. מי לכלכך? התאומים והיא כזה לא הכל בסדר שטויות ננגב זה מחומר טוב ויקר שאפשר לנגב עם מגבון.

קודם כל למה אתם מתעלמים מאיתנו? יש פה עוד 7 רווקים.ות שיכולים לוותר (כולם מעל גיל 10 בעלי הבנה סבירה ורגישות כגנראה לא משהו). שנית - החלטת שנכדים לא יושבים על הכסא החדש - למה למה למה למה למה הוא כן והבן שלי לא?

ואם את כלכך בעד לתת לילד להתמודד - אז למה הבן שלי כן יכול למרות שהיא יודעת שאנחנו באחבונים וטיפולים, ויש איתו אתגרים. למה הילד שלה שלפחות בהצהרות שלה הוא ממש בסדר בהכל ומתמודד יופי בחיים - למה התאומים כן ושלנו לא?

לגדול יש קשיי קשב, כי גם לי יש וקשיי קשב לפחות לפי הרופא הם סופר תורשתיים. אני לא מסתירה את זה וחושבת שאני אלופה בהישגים שלי למרות בגלל ועל אף הקשיים (לפרט לכן? חחח חוסכת. לא רוצה לצאת שחצנית, תאמינו לי שאני בסדר ב"ה. העיקר אני גאה בעצמי ובדרך שעשיתי) - לטענתה אם אעשה עבודת מידות - הילד שלי ישתפר.

כן כן ברור, אני לא בסדר.

ארחנו אותה לערב לביבות - הכל היה טעים, אבל היא ממליצה לי על מתכון אחר לפסטה מוקרמת (למרות שאני יודעת משכנות חברות עבודה - כולם מתים על המתכון הזה וכל מפגש מתחננים שאכין את זה מרוב שזה טעים - אז כן, המתכון שלך יותר טוב. איך לא חשבתי לבקש את זה מראש. המתכון הזה עבר למלא אנשים מתעקשיםפ שאנחנו נכין - רק עליה הטוב הזה דילג?).

שלחתי לה מראש את התפריט, שתדע מה התכנון. מתוך מקום שאולי מגעיל אותנ, ואני זורמת עםמ זה שאם זה לא בא לך בטוב - בכיף תביאי לעצמך.

והיא כותבת, אולי במקום סלט כזה, תכינו כזה. כי זה מזכיר את זה, יש לך 2 מלוחים ואחד מתוק, תעשו ההפך.

יקרה - אני הזמנתי אותך. יהיה מלא אוכל. יש לך בעיה תביאי לבד. למה תמיד הערות? תמיד ביקורת?

אני משקיעה בבגדים לילדים כי אני גם נהנית מזה - למה זה חשוב להגיד שהילד לא נראה טוב בצבע תכלת למרות שעכשיו בעונה הזאת - כולם, בכל החנויות יש תכלת. לטענתה בגלל שהילד כהה עור יחסית, הוא צריך צבע כהה יותר. כן, כי אשים לו בשבת בקיץ בגד בצבע כחול כהה. צודקת. אני כמובן אומרת לה שוואלה לא חשבתי על זה ואיזה קטע מה שהיא אומרת. הבגד עלה הון, היא יודעת את זה - מה כואב לך לפרגן גם אם את לא אוהבת?

לנכדים האחרים שלובשים בגדים רגילים, היא כמובן נורא תחמיא.

יותר מזה? קנתה להם ליום חול בגד סט. לתאומים. לנו? לא זכינו. אבל הכל טוב - אני מבינה את ההיגיון שיותר קל נוח ונעים עם הילדים של הבת.  מובן לי בקיצור.

 

הקטן לא הלך עד גיל שנה וחצי? ככה זה אמא עובדת ולא מגדלת את הילד בבית למרות שאם רק הייתי נשארת איתו, אמאלה מה היה קורה.

הילדים שלי מרוויחים אמא עובדת, מסופקת, שהיציאות עושות לה טוב.

לטענתה אני רק ממציאה בעיות, הכל אחלה ממש. אם רק אני יעשה ככה וככה להתעלם מהצרחות של הילד, רק לעשות הרבה יותר גבולות ולתת לו להתמודד - פה הבעיות יגיעו לסיומן.

ובכלל - הטרמפולינה שקנינו? אני שולחת סרטון אליה שתראה איזה חמודים קופצים ומשתוללים ביחד. היא יודעת שנסעתי חצי עולם שמאלה כדי לקנות אחד ספציפי. לטענתה רק מזיקה לו למח כי ילד לא אמור לקפוץ כלכך הרבה. זה מה שהופך אותו לילד תזזיתי. לילד פעיל. יש ערסל מטר מהטרמפולינה - הוא יודע גם לנוח. 

היא יודעת שקנינו בהמלצת הצוות הפארא רפואי, מה כואב לך לפרגן??

 

וואי סליחה על הפריקה, ההודעה שלך ממש הציפה אותי.

כואב לי על נשים שעוברות את זה. אני מכירה את הכאב הזה כלכך מקרוב.

אני לא מצפה ממנה ליחס של בת, ממש לא. אני גם לא רוצה רוצה אותה כאמא.

אבל אני כן רוצה שתיהי גאה בי, שתסתמכי עליי בתור אמא גם אם אני לא עושה את זה כמוך.

שתאמיני בזה שהילדים שלי מרווויחים מזה שיש להם אמא עובדת. 

שתדעי שלבן שלך טוב למרות שאשתו לא מתנהגת כמוך.

שהבית שלנו ממש נקי גם אם אני לא מסתובבת עם סמרטוט בבית ואין מפת ניילון על הרצפה במטבח כשהם אוכלים.

אני אגב כל הזמן מרימה לה, כמה היא הצליחה בחינוך שלה שתראה איזה ילד יצא ממנה. בעלי באמת אחד המקסימים.

משום מה זה לא מרגש אותה. לא, לא מזיז לה.

המנחת הורים שלנו טוענת שהיא פשוט מקנאה, או לא מפרגנת. משהו כזה.

יצא לי לבדוק את זה, ברר שלא כולן כאלה

אבל יש משהו עם חמות, יש קטע כזה (אבא שלי אמר שכבר בגמרא יש שיח על זה),

לחמות קשה לקבל את הכלה. זה שהן מסתדרות זה נס!

תחשבי על זה רגע, מגיעה אישה קלאפטע, יפה (אולי יותר ממך) שלוקחת לך את הילד. את תצליחי לפרגן לאותה אישה גם אם היא שונה ממך?

תצליחי לפרגן לה אם היא יותר מוצלחת ממך? יותר רזה? יותר אדיבה? חייכנית? מוכשרת?

 

יש פה ניסיון, אני לא דנה אותה.

 

אמאלה סליחה על האורך, הוצאתי כאן פריקה של חיים שלמים.

 

 

 

יואו אמאלה, ארוך ממש. תדלגו מראש. חבל על הזמן שלכןשושנושי
רק בגלל זה קראתי...נעמה301

וואי, אמאל'ה. את גיבורה ששורדת את כל זה!! כמה שכר בעולם הבא יש לך.

זו לא היית את שכשילדת רצית להיות אצל חמותך ואמא שלך נפגעה? כנראה אני מתבלבלת.

בכל אופן, בכל פעם כזאת אולי תבקשי איזו בקשה מה' לרפואת מישהו או לא יודעת מה..

כן זאת אני.שושנושי

אכן העדפתי להיות אצל חמותי, הייתי אצלה בשתי הלידות

עד לפני שנה וחצי כזה, היינו בקשר יותר טוב.

ככל שיש לנו יותר אתגרים עם הילד, אנחנו מרגישים שיותר קשה לה איתנו. למרות שהיא לא סובלת מההתפרצויות של הילד, זה לא קורה הרבה.

אנחנו תארחים אצלה גם ככה רק לסעודה אחת בליל שבת, וגם זה היה בעבר בתדירות של אחת לחודשיים בערך.

לאחרונה בגלל התופעות והתחושה שם ירדנו לתדירות של אחת למספר חודשים (היינו בשמחת תורה, חנוכה היא אצלנו לערב לביבות, פורים סעודה אחת ושבת חול המועד פסח עשינו ניסיון והבנו שעד ראש השנה כנראה לא נחזור)

 

בהתחלה היא ממש הייתה אחלה, באמת. דאגה לנו מלא הכינה לנו ארוחות. הייתה באמת מקסימה.

תמיד הייתה הפרדה של כלה וחמות, תחושת ריחוק.

הלכתי אליה אחרי הלידה כי ידעתי שאצלה יהיה לנו אוכל מבושל, היא תעזור עם הכביסות והיה לגדול תעסוקה (בלידה השנייה)

בשתי הלידות היינו שם שבוע וחזרנו הביתה. בסוף הכי טוב לנו בבית.

 

מהמם שאת זוכרת, לי קשה לשייך בין ניק לסיפור חיים שלה

מרגישה ממש שייכת, תודה על זה.

שבת שלום.

את מקסימה!!!נעמה301
יואו יואו יואואמונה :)

את נשמעת כזו אישה מהממת

וכלה מהממת

שבאמת כל אחת הייתה רוצה

הלוואי על חמותי כזו כלה;)

ונשמע כ"כ לא סביר... באמת אין מילים

חיבוק גדולל

אמאלה , אין לי משהו חכם להגידדיאט ספרייט

רק אמאלההה וקראתי.

ושתדעי שאם לא התפרצת עליה עד היום זה רק שיש בך כוחות על, כי מישהי אחרת מזמן הייתה גומרת אותה.

זאת האמת, סליחה על הגסות.

ויש מצב שאת כותבת את המתכון המעולה? 😃

ה' ישמורשלומית.

אני פשוט מזועזעת ברמה קשה.

תמחקי בבקשה כל בדל התנצלות אין לך על מה.

אלופה איך שאת מתמודדת איתה

וואי אמאלה זה חריגנעמי28

לא הייתי באה לכזה מקום

לא צריך להכיל כל קשר רק בגלל שהוא קשר דם

קראתי הכלניק חדש2

כואב על מה שאת עוברת.

תמשיכי בדרך הצודקת שלך.

🩷

ויש לי 3 בנים.

אני אשמח שתבוא מישהי מוצלחת. שתהיה יפה ממני רגועה ממני מסודרת ממני. להיפך.

אם כל אחד מהם ימצא מישהי מעולה בע"ה שתעשה לו טוב אני אהיה רגועה.

אני איתך. אבל לא כולן כאלהשושנושי

את ממש צודקת, אין משהו בעולם שיכול להרגיע אמא מזה שהילד שלי ימצא כלה הרבה יותר טובה, בכל תחום.

אבל יש כאלה שהופכות את זה לתחרות. מכאן הדרך לחוסר פרגון מאוד קצרה.


אגב חוסר פרגון, אני באמת לא יודעת מה כואב לה

חמותי אפילו לא יודעת במה אני עוסקת, היא יודעת מה התחום ולא ממש מבינה בזה.  אבל נגיד זה שהתקדמתי לתפקיד אחר לפני שלושה חודשים היא לא יודעת. היא עקרת בית, בזה היא מאמינה.  כל מי שעובדת בעיניה עושה עוול. לבנזוג ולילדים. ומכאן לדעתה כל הקשיים. אני בטוחה שגם לה קשה שיש לילד שלנו אתגרים - ואני השעיר לעזעזאל. דרכי היא חושבת שתוכל לשנות את הילד. זה לא יעבוד.

ככה אני רואה את זה. לפעמים יש לילדים קשיים בלי קשר לזה שהאמא עובדת - כולנו יודעים את זה (מי ישמע, עובדת ונמצאת בבית ב 16, הכל טוב. זה לא שהם לא רואים אותי).

אני כן רואה שככל שעובר הזמן, משהו משתנה ביחס. זו לא החמות שהייתה לי לפני 5-7-10 שנים. היא תמיד הייתה ה ''חמות'', תמיד הקשר היה כבד אבל לא ככה.

הקשר עם הבת לא ממש נראה שהשתנה.

רק איתנו משהו התפקשש למרות שאנחנו אותם אנשים, לא הפכנו להיות שונים. שום דבר לא השתנה - רק יש ילד מתוק בן 3.5 שבאמת חל בו שינוי. אבל זה לא משהו שעשינו בכח. זה לא משהו שקרה בגלל שהוא בגן. זה הילד. אנחנו כאן כדי לעזור לו.

אמא שלי לעומת זאת, פגשה אותי אתמול וראתה שעובר עליי משהו (אני באמת עוברת ימים מאתגרים עם הילד ולא רציתי לשתף אותה יותר מידי כדי לא להכאיב לה) - אז ניסתה להתעניין, אמרתי לה שאני לא בקטע ושלחה לי לשבת מגש פירות מעוצב עם ברכה ממש מחממת את הלב. זו אמא וסבתא שחושבת על טובת הילד ולא מקשה בכח.


שוב גלשתי, סליחה.

ועכשיו באמת ביי 💖

שבת שלום. 

הכל בסדר🩷ניק חדש2

מבינה מה את אומרת.

זה כואב מאד.

לי אין חמות🤷‍♀️ נפטרה. אז אני לא מכירה את המקום הזה.

כן רואה את אמא שלי בתור חמות והיא מתייחסת יפה יותר לכלות מאשר אלי🤦‍♀️


כואב ממש💔

את אמא מושלמת שעושה מה שטוב לה וככה יכולה להעניק לילדים מתוך תחושת סיפוק ולא מתוך תחושת חסך.

את מהממתהבוקר יעלה
קראתי הכל ולבי יצא אלייך. לאף אחת לא מגיע יחס משפיל כזה. מעריצה אותך שאת עוד מפרגנת לה.. 
את עובדתרקאני

ובזכות זה הילדים שלך לבושים ואוכלים

אל תתנצלי על זה

זה מגוחך 

ואגב לדעתי הפוך, מי שכהה צריך ללבוש בהיר

אמאלהואני שר

את מלכה

ושהקב"ה ישלם לך על מה שאת עוברת

מדהימה בעיניי שאת לא מאבדת את עצמך בתוך סיפור כזה,

עדיין בטוחה בערך שלך בטוב שלך בדרך שלך

חיבוק גדול!

חזל''ש. לא רוצה לרכב על השרשור של הפותחתשושנושי

תודה על החיבוקים, אנחנו לגמרי בסדר. בתהליך השלמה שהקשר המשפחתי לא יהיה כמו שדמיינו.

וזה בסדר, זה קורה.

בשורות טובות

שבת שלום 

אני עם דמעותרקאני

איך את שורדת את זה???

את גיבורת עללל

אמאלההההSeven

קיבלתי עצבים מלקרוא

ואו עם מה את מתמודדתת

ואת באמת ממשיכה להסכים להגיע??? אמאלה 

מגיעים 5 פעמים בשנה,שושנושי

וגם התדירות הזאת כנראה תלך ותרד עם הזמן, או שיהיה שינוי משמעותי.

אל תהפכו אותי לקדוש מעונה חח הכל טוב.

אלה החיים, ממשיכים הלאה.

גם עוד משהו - זה לא המצב מאז החתונה, משהו השתנה בשנתיים האחרונות. אולי משבר לא מאובחן או משהו אחר, תמיד הייתה הפרדה ברורה בין כלה לחמות, אבל לא כמו השנתיים האחרונות.

שבורא עולם ישלח לה רפואה. 

ה שיעזורSeven
בעיקר רפואת הנפשש
בשונה ממה שכתבו כאןנעומית

אני חושבת שזה נפוץ

העדפה של הבנות וילדיהם

אני לא חושבת שזה טוב/כדאי/ראוי


אבל מאוד הגיוני לטבע האנושי, ובהרבה מהמקרים צריכה להתבצע עבודה אישית אקטיבית כדי שהיחס לבנות ולכלות יהיה שווה והוגן.


ובהמשך לזה, אני לא מציעה לפתוח את זה מולה, אבל גן לדאוג לילד שלך, (כלומר לא לפתוח את עניין ההעדפה לבנות, אלא לשתף שאתם רוצים לבוא לשבת אבל חשוב שיהיה כיסא לילד שלכם) 

אני מסכימה איתךשושנושי
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !