לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל.
זה לא הריון ראשון, נשואים כבר כמה שנים ב"ה.
נכנסת עכשיו לשליש השלישי וכבר כמה חודשים בעלי לא נוגע בי.
ניסיתי כמה פעמים לפתוח את העניין ולא הלך (חוסר חשק שלי, מילואים, מלחמה וכ'ו..) אז היה נראה הגיוני סה"כ
אבל פתאום אני קולטת שמאז שאני בהריון בערך אין בינינו כלום. גם לא חיבוק משמעותי מדי
בהריונות קודמים דווקא היה לו חשק
ופתחנו את זה והכל התפוצץ
וכנראה שהוא לא נמשך אליי בהריון. אני שבורה והוא מתרחק.
ואני כל כך עצובה ובודדה.
ומרגישה שזה לא פייר כי גם ככה אני באשכרה מקריבה את הגוף ואת הנפש בשביל ההריונות האלה וזה מה שאני מקבלת בסוף.
סתם מרגישה צורך לפרוק, מרגישה מוצפת ממש ולבד.
מוסיפה שחוץ מזה הקשר ממש טוב (עד שפתחתי..) מחוות הדדיות, מילים טובות וזמן זוגי.
מרגישה שהרסתי.
ויותר מזה, מרגישה שחייתי בלהלהלנד, שלא ידעתי שזה מה שהוא מרגיש כלפיי.
הבטחון שלי שגם ככה לא היה גבוה, ירד לרצפה עכשיו.
מתחבאת ממנו כשאוכלת כי מרגישה שמנה וכ'ו.
אוף לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
גם אני תמיד אמרתי שתאומים זו מתנה גדולה מדי