כן הצלחנו לסדר הנשה שבעלי מפזר ב7 בבוקר, מקל ילי מאוד ונותן לו זמן משמעותי עם הילדים

עבדתי בעבודות בחצי משרה ו/או בשכר נמוך. זה היה יותר השלמת הכנסה לבית מאשר פרנסה משמעותית.

כי זה לא רק השעות, זה גם להיות זמינה אם קורה משהו וקוראים לך, והייתי יותר זמינה אם ילד חולה או יש חופש. במקרים של חופש או מחלה גם הוא לקח ימים אבל מלכתחילה עבודה תובענית היא פחות גמישה מעבודה כזאת.

את יכולה להיות -

סייעת בבית ספר

מזכירה בחצי משרה או במקום גמיש

עבודה בחנות - אבל אז בדכ צריך לתת משמרות צהריים או שישי

עבודה מהבית - מגייסת למשרות, מתאמת פגישות וכו

עצמאית - אם יש לך רעיון ורצון לעסק

שיום אחד הוא יוציא את הילדים ויחזור יותר מאוחר?

ואת תביאי בייביסיטר יומיים שתפזר ותוכלי לצאת מוקדם?

ואז עוד יומיים חופשיים.

מורה, אחות, עוס- זה בטוח מתאפשר

ואת זו שחייבת להתגמש?

הסידור הזה מתאים לך שהכל עלייך?

גם בלי קשר לעבודה שלך, מה עם המעבר? זמן זוגי/ פנאי לעצמו / זמן עם הילדים כו

אני חושבת שאם זה מתאים לך אז משרה חלקית של חצי יום, והייתי רושמת לצהרונים אם אפשר כדי לחסוך א. צהריים שחייב להכין כל יום וישאר לך גם קצת זמן לעצמך בין לבין

כי שנינו עובדי חינוך

אבל חמי וחמותי שניהם עבדו כל השנים בעבודות משרדיות עמוסות ומטבע העולם והדברים חמותי הייתה זו שאוספת את הילדים. עד שהיא קלטה שלאח הגרוש של חמי יש יומיים קבועים בשבוע שהוא חייב לצאת מהעבודה מוקדם כדי להיות עם הילדים כי זו המשמורת שלו והפלא ופלא הוא מצליח לצאת בימים האלה מוקדם מהעבודה.

אז היא פנתה לחמי וביקשה ממנו שהילדים יזכו לזמן איתו גם בלי שהם יתגרשו. ובאמת חמי החליט על יום קבוע שבו הוא יוצא מוקדם מהעבודה, אוסף את הילדים ונמצא איתם אחהצ

בקיצור, מה שאני רוצה להגיד, זה שאפשר לבחון מחדש הנחות יסוד. 

שזה צריך להיות בדיבור ביניכם.

זה מאוד משתנה ממשפחה למשפחה.

אם אחד מבני הזוג חוזר כל יום ב20:00, נראה לי די הכרח שהשני נמצא יותר בבית.

אבל השאלה היא אם זה מתאים לך, ואם את מרגישה שזה חונק / מגביל שווה לדבר על זה ולראות אם יש עוד אפשרויות בשבילכם.

בעלי חוזר בדר"כ בחמש וחצי

והעבודה שלי הרבה יותר גמישה

אז אני מפזרת ואוספת.

מגיעה לעבודה בשמונה וחצי ויוצאת בשלוש ורבע.

אבל עובדת מלא פעמים בשעות הערב (נגיד עכשיו פתחתי מחשב כדי לעבוד)

לדעתי זה שבעלך חוזר קבוע כ"כ מאוחר זה ממש מקשה.

אין לו אפשרות לעבוד פחות או שזה אילוץ של פרנסה?

שואלת ברצינות

אם הוא עובד כל כך הרבה שעות וזה עדיין לא מספיק- זה מעלה סימן שאלה

או שהמשכורת לא גבוהה 

או שהוא מבזבז הרבה זמן על נסיעות

ואם זה מספיק- אז לכי תמצאי משהו שממלא אותך

בלי שעות התיצבות (זה יכול ואולי צריך להיות בתשלום... אבל לא השיקול )

במה את טובה?

שזה הבדל כזה משמעותי

אהל האמת בתק הזו של השנה שולחת אותם עם קצר וקפוצון

חיפשתי עכשיו בשיין חולצות פולו לבנים, הציע לי פריטים נראים אחלה ב-20 שח. אז כן יש הבדל..

ברור שאין מה להשוות באיכות.

ובתכלס עם קצב המשלוח, אם צריך ממש לעכשיו הייתי קונה פשוט בארץ וזהו

ברור שיש הבדל, אבל המחיר כשלעצמו לא בשמיים לעומת הרשתות פה בארץ בכל אופן והמשלוח יגיע יותר מהר משיין לדעתי

וגם - בשיין צריך לדעת שלא כל מה שנראה הוא טוב. צריך לוודא בתגובות. יצא לי לקנות שם מוצרים טובים לילדים, אבל בנקסט לעומתם אין הימור על איכות

צריך את זה כבר עכשיו

עד שיגיע משלוח כבר אפשר להלביש קצר לגמרי

אם אני אמצא אני אעדכן אותך איפה

וגם פחות סיכוי שמכניסים כמויות מוגזמות של כימיקלים

אלא שיש כאלה שבכל זאת לא מבינים, למרות שאמורים להבין🥴

אולי יועצת ג' אמור להיות בכלל יועצת ז' (הרי בכתב עגול אלה אותיות מראה), ואז זה יועצת זוגיות?

אז יועצת גניקולוגיה?

לא יודעת

כי לא שמעתי על מקצוע כזה- יועצת גניקולוגית.

זה משעשע לנסות להבין😂

יועצת גוף?

חחח הרמזים האלה מצחיקים

וענייני אישות

זה מנוסח קצת בקודים, נראה לי יותר חרדי לפי הנוסח האמת

אבל זה לא מסתדר עם שאר המודעה.

בחנויות טבע וכאלה

את צריכה ליווי או מספיק תפריט?

בגדול אם תתחילי בלהוריד סוכר ומזון מעובד את כבר תשפרי משמעותית את מצבך. וזה נראה לי כלול בכל דיאטה.

אם מספיק לך קווים מנחים ותפריט- תזונה ים תיכונית נחשבת מעולה ובריאה, ולגמרי קניה בסופר רגיל (מניחה שעם הזמן אולי תעדיפי ירקניה וחנות פיצוחים, כי סחורה טובה יותר, אבל סופר סטנדרטי יספיק לגמרי)

הלאה. רוצה לפתח לי דרך חיים חדשה

יתאים? 

וכל פעם עושה משהו אחר.

שומרי משקל

שחר סמיט

ועכשיו חלי ממן.

היא נגמלה מסוכר מחלב ומקמח לבן.

אבל שמירה על המשקל זו עבודה יומיומית.

אני לא חושבת שאפשר פשוט לשנות את המחשבה.

כן ברגע שהיא נגמלה קל לה יותר. אבל היא עדיין עובדת בלשמור.

בשם שירה אזולאי.

אשה חרדית, אמא לשישה אני חושבת, והתוכנית שלה מתאימה ממש גם לאמהות עמוסות, כי היא מכירה את קהל היעד שלה באמת...

זה משהו יותר כוללני מרק הורדה במשקל, הרבה שינוי בתפיסת עולם כלפי האוכל וכלפי עצמנו (מה שהופך את זה מדיאטה לממש שינוי באורח חיים), ומשהו הרבה יותר סלחני כלפי מעידות או זמנים מאתגרים כמו חגים.

אני אישית התחברתי ממש לגישה שלה.

יכולה לחפש בגוגל (צעד לבריאות) או לכתוב לי ואשלח לך את המספר שלה.

נתן לו נתוני בסיס - משקל + גובה וביקש ממנו תכנית תזונה ואימונים

הוא ממש התמיד אבל, שוקל אוכל והכל. 

יש תוכניות שונות. אני ירדתי מעולה בקבוצת פייסבוק בפורמט הישן. אבל יש ליווי יותר צפוף בווצאפ.

מה שמהמם שם זה השפיות והאיזון והיכולת לחיות ככה לאורך זמן. אבל זו לא תוכנית עם גרעון פסיכי אז זה לא תוצאות מהירות. אבל זה הרבה יותר נכון לגוף בעיני. מהניסיון שלי מדברים פחות מאוזנים אח''כ פשוט עולים עם ריבית. 

1. לא נשמע שהוא נחנק ביישוב שלכם, שהוא לא מוצא את עצמו, שאין לו מקום, אלא שהוא מחפש משימה. אם היה נחנק, וכל מה שהיה מנסה לא היה עוזר,  אני חושבת שזאת סיטואציה שאין ברירה אלא לעבור. אבל זה לא נשמע המצב. אנחנו באמת עברנו דירה במצב כזה, כשלי היה מעולה ולבעלי מחנק מכל כיוון.

2. בשביל ללכת על משימה צריך שלשניכם יהיה את האידאלים, את המוכנות להקריב ואת השמחה במשימה. או לכל הפחות שתירצי ללכת איתו על המשימה הזאת

3. נשמע שהמשימה תהיה בעיקר עלייך כי את נמצאת במהלך היום בבית, ומבחינתו זה בעיקר ישנה לו את בית הכנסת בשבת ואת אורך הדרך הביתה...

מה שבעיקר מפריע לו שאין קשר עם השכנים, אבל לצערי היה כך בעוד מקומות שגרנו.

ולא בטוחה שזה שנעבור זה יפתור את הבעיה

מה יש לו לחפש בגבעות?

את עניין הנהיגה אפשר לפתור בקלות.

מעבר דירה יצריך להוציא את הילדים מבי"ס?

אם לא, אולי שווה לנסות באופן זמני בלי למכור את הבית כדי להבין יותר טוב מקרוב את ההבדלים.

אם כי מבינה אותך שבא לך להשתקע ולא לשנות סתם.

ולעבוד

זה נותן נוכחות וממלא בתושבים

בגבעות זה לא רק רעיית צאן

זה בעצם יישובים בתחילת דרכם

איפה מחפשים

אני כן מכירה אנשים שגרים בכאלה מקומות

ועובדים מחוץ לגבעה

אלא גבעות

יש הבדל בין חווה לגבעה

חווה זה בדרך כלל חקלאי ועם צאן או בקר 

ורק קצת משפחות

וגבעה זה יישוב בהקמה בעצם ככה שצריך משפחות

אבל יותר סגנון ספציפי תורני

בשביל זוג שכבר ביסס את חייו

אני גם נשואה 15 שנים עם 4 ילדים.

גרה בדירה הנוכחית 8 שנים.

אם בעלי היה בא עם יציאה כזאת הייתי חושבת שנפל מהירח. לפני 10 שנים אולי הייתי פתוחה יותר.

עבור זוגות צעירים אולי זה מתאים.

לדעתי נדרש בירור נוסף מה הוא מנסה להשיג מהמעבר.

ואולי הוא בכלל סתם משתף במחשבות ולא באמת רוצה לעבור.

אנחנו גם כל הזמן מספרים לעצמנו שנעבור לצפון מטעמים אידיאולוגיים ואז נוחתים חזרה למציאות..

בעבר לבעלי היו מחשבות כאלו, אנחנו בערך במצב כמו שלכם ,רק עם יותר ילדים

אמרתי לו שמבחינתי הוא מוזמן לעבור לירח. אבל לבד , הוא העדיף שלא...

אישה היא עיקר הבית, ואישה מרוצה זה הכי הכי חשוב. לגור בגבעה בלי רכב ובלי יכולת לנהוג נשמע לי סיוט. בטח כשהבעל לא בבית רוב היום.

אבל, לא הייתי מבטלת לגמרי את הרצון של הבעל. אפשר לנסות לחשוב איך לעזור להתיישבות הצעירה בלי לעבור בפועל (נגיד- שיתנדב שם בשירות או בעזרה בבנייה). אבל לעבור דירה כשאת עיקר המחיר את זו שמשלמת- נשמע לי ממש שלא הגיוני.

אנחנו לא עוברים.

את פשוט תהיי כלואה בגבעה ותלויה בחסדי טרמפים

אולי תנסי לשקף את זה לבעלך... טכנית אין אפשרות בעיני לנהל בית משפחה וילדים כשאת גרה בגבעה ולא נוהגת

היה להן מאוד קשה ללמוד

(זה משנה גם איפה את גרה ביחס לעיר שבה לומדים)

כבר שנתיים וחצי במקום בלי תחבורה

וזה באמת קשה נורא

ועושה עכשיו רישיון

זה מאתגר אבל אפשרי

גם בגבעות?

כי באמת גבעה זה מעבר למקום מגורים, זה אורח חיים שלם שכנראה פחות רלוונטי למי שעובד ככ הרבה שעות מחוץ לבית

שגם ככה הוא לא נמצא רוב היום?

מה שמפריע לו ביישוב לא יפריע לו איפה שהוא כן רוצה?

הוא רוצה לעבור מתוך אידיאל או כדי לגור לי האחים שלו?

הייתי מנסה להבין כמה ומה חשוב לכל אחד ממכם

ולפי זה להבין לאן להתקדם

בגדול שנה זה לא הרבה זמן

ואם קניתם בית זה ממש פרוייקט לקום ולעזוב אותו אחרי שנה

אבל השאלה כמה הוא סובל שם ולמה

ומה באמת עומד מאחורי הרצון שלו לעבור

מה שבטוח שאם עוברים לגבעה

הדבר הראשון שאת צריכה זה רישיון

נשמע שכבר עברתם מספר מקומות אז כבר עברתם תהליך בתוך המקום הזה.

כן חשוב לשמוע ושלשני בני הזוג יהיה טוב

אולי בדיבור רציני שיורד לפרטים הוא יבין שמעבר/גבעה לא רלוונטי אבל יוכל לדייק מה חסר לו ותוכלו לחשוב ביחד איך לגרום לזה לקרות ולאפשר את זה.

ולפעמים אחד מוותר בשביל השני, וזה אפשרי לשני הכיוונים.. 

סיימתי את הפרק הזה בשמחה

זה היה בברור החלק המורכב של חיי

בכל מקרה

זה לא שאלה אם זה יסתיים

אלא מתי

זו בעיניי המודעות הראשונית

שזו תקופה קצובה

היו חיים לפניה

ויש חיים אחריה

מלאים וטובים 

נשמע כואב ולא קל לוותר, להיפרד..

האמת כמעט כל  מי שאני מכירה שהפסיקה- הפסיקה כשהרגישה מלאות

ונשמע אולי שאת לא מלאה עד הסוף

ואם בעלך היה בעניין היית שמחה לעוד

אולי תנסו לדבר על זה? בסוף את 50 אחוז מההורים בבית שלכם צריך שיהיה לך טוב, מלא וללא תחושת פספוס

סבתא שלי הפסיקה מסיבות אחרות (אמא שלה לחצה עליה) והפספוס איתה גם בגיל 70++ חושב שתהיי שלמה באמת

אני מרגישה שיש 2 היבטים

הרצון לעוד ילד

והכאב על סיום שלב

אני מרגישה שההיבט השני יותר בוער בי. וגם אם יש מס' 7, בסוף השלב הזה יגיע...

זה באמת קשה ולא קל לעכל ולעבור

את הפרק הזה בחיי,

4 ילדים ב"ה , אני בת 34 אוטוטו נשואים 13 שנה

כולם מ ivf, שתי הגדולים בני 10 ו7 וחצי ממש מאתגרים,

כולל עם אבחון של adHd ,

ותאומים בני שנה

אני מרגישה שבשביל לתת לכל ילד את המקסימום שהוא צריך, ככה זה יהיה לנו טוב יותר

יש לי עןבר מוקפא אחרון, ואמרתי לבעלי שאין מצב שאני עושה שוב שאיבת ביציות,

כרגע מרגישה שזה מה שנכון לנו ואני שלמה עם ההחלטה, בהודיה עצומה לבורא עולם שזיכה אותנו ב4 ילדים בריאים, בעיניי זאת משפחה ברוכה מאד מאד

אני בהחלט הרגשתי ככה!!
הבאתי את האחרון כשבעלי כבר לא היה בטוח שכדאי וממש רציתי עוד אחד, ידעתי שהוא יהיה האחרון
למזלי האמת, האחרון שלי היה תינוק ופעוט קשה מאוד מאוד שהוציא לי כל חשק לעוד אחד (כמובן עם הגיל התאזן ומודה לה' עליו!!!)

היה לי קשה לארוז ולמסור את כל הניו בורן, עגלה, לול, כל מה שקשור לתינוק
ניחם אותי לשמור מעט פריטי נוסטלגיה בשקית בארון לנכדים הראשונים...חחחח אולי בהמשך אמסור, אבל כרגע קשה לי. מה שסיפרת עם עגלת אמבטיה- הייתי ממש ככה גם, כבר היה גדול והיה לי קשה להעביר אותו לטיולון ולהעיף את האמבטיה.

ככל שהילד גדל, כבר רציתי שיגדל עוד ועוד וכמו שחברה שלך אמרה לך, "אצא לחופשי" יש בזה משהו משחרר וטוב לעבור את תקופת התינוקות.
ויש לך עדיין תינוק קטן ממש ממש תהני ממנו, תנצלי את הרגעים היפים איתו, וגם הפחות. תהיא הכי שם שאפשר, וכשהוא יגדל תרגישי בע"ה סיפוק ותמשיכי הלאה..

חברות שהביאו 10 ילדים אמרו לי שהן מסרו את חפצי התינוק בבכי

תני לעצמך להפרד מהתקופה הזו

זה מצער כי עם כל האתגרים להביא חיים לעולם זה לא רק התינוק עצמו, זה כל העניין סביב זה.

אמרת שהיית סביב הריון והנקה ב13 שנים האחרונות ועכשיו את בעצם צריכה להתחיל לחפש הגדרה חדשה למי שאת.

תני לעצמך זמן לעכל, להתאבל וגם לשמוח.

אם את רואה שקשה לך לבד שווה ללכת לייעוץ בעניין.

הכי חשוב במצב הזה לעשות הפרדה בין המצב שלך לילד, כדי שלא תמצאי את עצמך משליכה עליו דברים (מושכת גמילה, הנקה וכאלה)

בהצלחה🙏🏻

אצלנו ההחלטה לסיים הייתה גם לגמרי שלי (שילוב של מורכבות רפואית שלי ושל אתגרים לא פשוטים עם הילדים שיש לנו)

ובכ"ז הלב נצבט לי כל פעם מחדש..

כשאני רואה את האחיות והגיסות שלי מניקות.. (הנקה מבחינתי זה החלק הכי כיף בגידול ילד)

כשאני חושבת על זה שזה הפעמים האחרונות שאני מובילה עגלה.. (יהיו הנכדים, כן, וב"ה אצלי זה לא רחוק כנראה, אבל זה לא אותו דבר)

כשאני מבינה שזאת הפעם האחרונה שאני מחפשת משפחתון..

כשאני מתלבטת אם לקנות משהו חדש בשביל הקטן, בהנחה שבעצם לא יהיה לו עוד שימוש אחריו.. (האמת שמצאתי את עצמי קונה לו יותר מדי דברים🙈 אבל כן התקמצנתי בכל מיני דברים אחרים)

ובעיקר כשאני מבינה שבקרוב לא יהיה מי שיתרפק עלי סתם ככה באמצע היום.. (נכון שלרוב זה מציק לי שגוף קטנטן מתנפל עלי בלי התראה, כן? אבל עדיין..)

אני גם מנסה לתכנן את העתיד המקצועי שלי, לקוות שיהיה לי יותר פנאי (כמה שהילדים והאתגרים שלהם יתנו לי), ולפעמים זה באמת משמח אותי, ובעיקר אני שמחה שלא אצטרך לעבןר עוד הריונות ולידות (שזה ממש קשה אצלי), אבל עדיין יש צביטה בלב.. (שבאמת בעלי הרבה פחות מרגיש אותה)

אז אין לי נחמה להציע לך, אבל כן שותפות גורל. תני לעצמך להרגיש את הצביטה הזאת בלב ואל תברחי ממנה, מניחה שעם השנים היא תתעמעם..❤️

מעבר לסיום שלב הילודה עצמו, זה סיום שלב בחיים שהיית בו המון שנים ממה שאת כותבת

ותכלס לפעמים קשה לנו עם שינויים פשוט ומה יהיה אחרי נראה לנו יותר קשה לפעמים ממה שאנחנו כבר מכירות

אני מהצד השני של המתרס בכלל, והשינוי בשבילי היה ההריונות והלידות וכל מה שהגיע איתם שהרגיש לי קשה (זא זה לא היה הדיפולט שלי ולא הרגשתי "בנח" שם, אז הקושי שלי בא ממקום הפוך לגמרי)

מכל מקום חיבוק ענק ♥️

לפעמים אנחנו עסוקים הרבה במחשבות של "מה היה אילו"

כי זה עוזר לנו להתחמק מדברים שאנחנו באמת צריכים להתעסק בהם, זה מין מסלול עוקף רגשות פגיעים.

לפחות ככה זה אצלי...

שווה להתבונן מה הדברים שכואב לך להרגיש.

גם לי קשה מאוד לשחרר את השלב הזה.

עוזר לי לזכור שהמעבר יגיע בכל מקרה, לא משנה אחרי כמה ילדים.

עוזר לי לספר לעצמי שעכשיו אני אמא לגדולים. ללמוד את התפקיד החדש שזה ואת מה שהוא דורש.

זה לא שאני כבר לא אמא- פשוט האמהות השתנתה מאוד, וב''ה זה שאין תינוק מאפשר לי את המקום להיות יותר פנויה למתבגרים (שצריכים אותי לפי הלו''ז שלהם, שהרבה פעמים לא מתאים ללו''ז של אמא לתינוק).

יש לי ב"ה 8 ילדים, הקטנה נולדה שהגדול היה בן 18.5, ככה שפרק ההריונות והלידות ובעיקר ההנקות הארוכות בחיי נמשך הרבה זמן.

תמיד היה לי חלום שיהיו לי 8 ילדים, למה? אין סיבה הגיונית, ככה חלמתי בתור בת למשפחה קטנה.

שהיו לנו 6 ילדים בעלי לגמרי מיצה, מה גם שהיונקת ההיא הייתה תינוקת קשה ממש שלא הפסיקה לצרוח, אני הייתי אז עדיין צעירה, בת 34, לגמרי זרם לי עוד ילדים ולא רציתי לסיים את פרק הילודה עם תינוקת צרחנית. בעלי זרם...

ואז נולד לנו תינוק, קסם של תינוק, מהמם, רגוע, מתוק, עשה הכל לפי הספר, ובעיקר עשה חשק לעוד. שוב נדנדתי לבעלי שבא לי עוד אחד, והוא שאל אותי מתי אני אגיד שמספיק והתקשתי לענות...

ואז הייתי בת 39, רגע לפני הדד ליין מבחינתי, נכנסתי להריון שלצערי נפסק באמצע בכאב לב גדול. לא הייתי מסוגלת לחשוב שאסיים את פרק הילודה בחיי באובדן. אז, נכנסתי להריון שוב, זה היה הריון קשה ומורכב מבחינה רפואית עם מעקבים צפופים, שנולדה תינוקת שעברה ניתוח מוח בגיל שנה, עם סימן שאלה לגבי ניתוח לב עתידי, ועוד מגוון מעקבים רפואיים.

מצד אחד ברור לי בראש שזה הדבר הנכון להפסיק, מצד שני זה לא עושה את זה פחות קשה וכואב.

חפרתי, מקווה שזה עזר לך...

לק"י

תכתבי לנו באישי מי זה. שנוכל לטפל בו.

ובכללי, תמיד לשים לב מי פונה באישי ומה הוא רוצה. גם אשה שסתם פונה בלי מטרה זה יכול להיות מוזר. וגם לט כל מי שכתוב שהיא אשה, היא בהכרח אשה.

וחיבוק על החוויה🫂

תודה רבה אכתוב בפרטי

למה ההנחיה היא תמיד לפנות בפרטי?

אם יש מישהו שברור שהפניות שלו לא תמימות, למה לא לכתוב על גבי הפורום, שכולם ידעו ויזהרו?

ובאופן כללי צריך להבין

שאין הרבה סיבות לפנות למישהו בפרטי

והדיפולט צריך להיות חוסר מענה/ חסימה

צריך סיבה טובה לתת אמון במישהו/מישהי שפונה

ועוד יותר סיבה טובה לענות 

ופעם כתבנו על גבי הפורום. לא עזר...

אין דרכים נורמאליות להכיר נשים? בעידן כזה פרוץ?

דווקא להגיע לפורום הריון ולידה (!!) וכשברור שהצביון דתי והרוב נשואות

מחלת נפש באמת.

האם אפשר לדבר איתי פה?

עניתי- לא, מצטערת. והוא מיד עזב.

אבל כשניסיתי לעניין בכרטיס האישי ראיתי שיש לו 6 הודעות אבל לא רואים אף אחת מהן... מוזר. 

חסמתי בלי לענות

אבל באמת לא הבנתי את הכרטיס

ומחקו לו את ההודעות או משהו כזה

ואין לו כלום בכרטיס אישי

פשוט לא הגבתי

לק"י

הניק הוא מסתפק.

אבל זה לא מאוד משנה, כי תמיד אפשר לפתוח ניק חדש או שיפנו ניקים אחרים.

תמיד להזהר.

ובכללי- אם מישהו פונה בלי משהו ספציפי, סתם שואל "אם אפשר להתכתב" זה כנראה בעייתי ולא תמים.

גם גבר וגם אשה.

ואז הוא שאל אותי למה אני מגזימה.

בקיצור- תטרילו את הטרולים חזרה, זה משבש להם את המזימה😂

סתם, אפשר גם לא לענות ולחסום ישר

לק"י

את ממש מגזימה.

כי לפנות לפטפט באישי עם אשה נשואה זו בכלל לא הגזמה כמובן 

ובאופן כללי אם אין מגבלות מיוחדות נראה לי שכל רופאת נשים תתאים. בוודאי בירושלים כמעט כולן אמורות להיות מודעות ולהכיר את הנושא.

כאילו… גלולות לסדר את המחזור, וגם אם רוצים להיקלט ישר אחרי החתונה, אפשר להפסיק איתן יום יומיים אחרי וזהו

כי כמה כתבו פה שכל רופאת נשים תתאים- אני הייתי בראש הזה והלכתי לרופאה עם התור הראשון שפנוי, והיא נתנה לי כדורים שעושים כתמים. וגם בהתחלה רצתה שאני אתחיל לקחת אותם יומיים לפני החתונה, ככה שאם באמת הייתי מקשיבה לה לא היה לי איך לתקן את זה...

יכול להיות שאפשר ללכת לכל רופאת נשים אבל להבהיר לה בדיוק מה הצרכים שלך 

ד"ר חגית דאום.

הסיכוי למצוא תור- לא גבוהה

אבל היא מעולה! אני לא מחליפה אותה ונוסעת אליה מרחוק

על כל התובנות וההמלצות

נבדוק את הדברים. עזרתן 🙏