ידישקייט אמיתי זה לא ללכת לקבר שלא ברור מי קבור בו בטענה שקבור שם תנא אלוקי ולסגוד לו, בזמן שבית האלהים חרב, על חורבותיו משוטטים אוייבים, ובאדמת חצרו קבורים רוצחים.
יידישקייט אמיתי זה לא לבכות בתשעה באב כאילו אכפת לך מאיזה חורבן שהיה לפני 2,000 שנה, זה שיצבוט לך בלב שלוש פעמים ביום כשאתה מתפלל 18 ונזכר שבעצם לא עשית שום דבר עבור ההר של האלהים שלך.
יידישקייט זה לא אמיתי. זה בגרמנית. זה מכוון למסורות, להגיה, לדברים שוליים.
מי קורא לתורה ידישקייט? ידישקייט קוראים למה שהוא יידישאי. אדמו"ר, זה יידישקייט. ניגונים, זה יידישקייט. קוויטלאך, חי רוטעל, צדיקים, ושאר שטויות- זה ידישקייט.
בקיצור, מי שהולך להר מירון ובוכה על זה שיום אחד בשנה לא מאפשרים לו להגיע להר, אבל מהר הבית הוא מתרחק כולל שלושת הפעמים בשנה שבהם הוא מחוייב לעלות ולראות את פני המקום אשר בו בחר אלוהיו, יכול לדבר על יידישקייט כמה שירצה, זו לא התורה, היהדות, דת משה.