הלב יותר חשוב מהיד, אבל כשכואב היד אי אפשר לחשוב על הלב.
ככה הוא אמר.
הלב זה בית המקדש.
הלב יותר חשוב מהיד, אבל כשכואב היד אי אפשר לחשוב על הלב.
ככה הוא אמר.
הלב זה בית המקדש.
ואני יטפל בלב ויתעלם כרגע מהיד
יותר חשוב
אבל מכיר את זה שיש כאב חזק ונושכים את השפתיים?
זה הטבע שלנו ליצור כאב קטן כדי לברוח מכאב החזק
רק צריך לשים לב טוב
מה הבריחה מהכאב ובמה צריך באמת לטפל
שלא נתבלבל בטעות
מגיע להם שימעכו להם את הכובע בורסלינו ב600 שח
מגיע להם לפגוש את הכביש מקרוב ולחטוף שפשופים בברכיים
מגיע להם לשחות בבואש
מגיע להם רימוני הלם בפרצוף
מגיע להם לחטוף מכות ממגבניקים עצבניים
לכל מי שלא הקשיב לאמא שאמרה שאסור לרדת לכביש
אם האידאלים שלכם כל כך חשובים לכם שאו בתוצאות.
(את המגיע להם להידרס מחקתי בסוף)
הפרופורציות שאת מנרמלת יחזרו אלייך כמו בומרנג.
רימון הלם נורה במהירות של 97 קמ"ש, לפרצוף הוא יכול להרוג.
כדי לחלץ חייל מותקף יתכן שזה הגיוני, ועדיין ברוטאלי מאד.
בשביל לפזר הפגנה? לירות רימוני הלם, להרביץ מכות רצח(אל תספרי לי סיפורים שזה שוטרים עצבניים, זו רוח המפקד)?
הם הביאו את זה על עצמם? כן. זה מגיע להם? לא.
אם לחסום את הכביש היה משהו חסר הגיון, משהו שלא עושים אותו, למשל כמו לעלות לקפיטול ולזרוע הרס, הסיפור היה שונה.
אבל חסימת כביש היא דבר כמעט לגיטימי במדינה המטופשת הזו.
יש חסימות כביש *חוקיות*.
ויש אינספור חסימות כביש שאינן חוקיות, אז להתייחס אליהן כמשהו חמור שיש להפעיל נגדו אמצעים כמו אלימות מטורפת ורימוני הלם זה חסר פרופורציה.
במיוחד כשמחנה מסויים, ונדליסט מכולם, נהנה מחוסר אכיפה בחסימות הכביש שלו, בואש נראה לעיתים רחוקות, רימוני הלם חלילה, ואלימות משטרתית מוגבלת.
ההכשרה שלך את אלימות המשטרה חסרת הפרופורציות מביאה להסלמה משטרתית, כשם שהיה לא מעט מקרי ירי על נער הגבעות, שחלקם ל"ע פגעו.
האמירה שלך שהמדינה דפוקה בשורש שקולה לאמירת קפלן, "אתה הראש אתה אשם".
המדינה דפוקה בשורש, אבל הענפים הם המצליפים בעוברים תחתם.
מפת עזר חדשה למיפוי מכליל של ישיבות עבור בוגרי שמינית - נאמני תורה ועבודה
מצאתי את זה באיזה שרשור ישן
הוא נתן הגדרות טובות.
למרות שזה לא לגמרי נכון...
הפורום עובר שינוי
ואני פה כדי להכיל אותו
לחבק כשצריך, ללטף ברכות
והכי חשוב לתת לו את הנחת שלו
לגדול
לצמוח
להתפתח
להרגיש את הפריחה החדשה
הריח הנוצץ והיפה הזה
שהולכים לישון מוקדם
וקמים מוקדם עם תחילת השמש
אההה
ואני מבין שנשארתי פה לבדי
אבל אל חשש גם אני זמני פה
כמו כל העולם הזה בעצם
ויום יבוא ואני יבקר פה מרחוק
וישלח הודעה: אתם זוכרים אותי?
היה תקופה של כמה חודשים שהייתי פה
זה הייתה תקופה משמעותית בחיי
ועכשיו ב"ה התארסתי
צמחתי
עליתי
גדלתי
ואני יכול להגיד לכם ממרחק השנים
כל דבר שאתם עוברים
הוא לא לחינם
הכל נרשם בספר החיים
בספר הכי חשוב שקיים בכם
הספר שרושם כל רגע שעברתם
כל קושי וכאב
ואומר לכם בזמנים שאתם מרגישים
שאתם גבוה גבוה
כל מה שהיה עד עכשיו
הכל בשביל הרגע הזה
הכל כדי שתוכל לצעוק בקול:
"זה הרגע המאושר בחיי"
אבל עכשיו שאני עדיין פה
אני רואה את הכל
עדיין מהחור המצומצם של המנעול
זה קשה
זה מבלבל
וחשוב לזכור
שהשינוי הכי גדול
מתחיל בצעד אחד קטן
בהתחלה
רק מרימים את הראש מהלול
זה כואב
זה מציק
אחר כך גם מתהפכים
קצת בוכים
מרגישים שאין דרך לחזור
אבל בסוף לומדים ללכת
ואחרי כמה שנים
רצים על כל העולם
בשמחה
ובאושר של הילדות
כמו הכסיפה האמיתית
שנמצאת בלב של כל אחד
וכשמגיעים למקום כזה בחיים
רואים את הדבר הכי גדול
והכי משמח
הכל היה שווה
ואז אפשר באמת להאמין
ולהרגיש
את עוצמת הרגע
ל המשוגע היחידייש בך הרבה בגרות ועומק
ולא על חשבון הצעירות.. (ברוח הפורום בזמן האחרון נראה לי שכדאי לנקד- צעירוּת)
ל המשוגע היחידיזה היה פחות אורות אלא יותר יותר לצד השני...
ובכללי בפורום פה אני דיי מוציא את השטויות שלי בעיקר כי לזה הוא נועד, ופה זה זורם
אבל ב"ה יש בי גם צדדים עמוקים ובוגרים
נוגע, לא נוגע
ל המשוגע היחידיאחרונהזה לא בריא
תחזרו לישון
אני הגבתי לאמירה של תמימלה שכתוב ונשמרת ולא כתוב לא לאכול סוכר (כן, אני מבין שזה בדיחה, ועדיין)
ובאמת יש אנשים שאם הרב שלהם יגיד להם שאסור לעשן זה יכול לגרום להם לא להתחיל עם זה.
רעש
יש לי אטמי אוזניים והם צריכים עדכון גירסא.
זה השעות של השקטטטטט
אני:)))))
היי,
זה סיפור שסיפר לי אבא
כשהייתי ילדה קטנה
למה נזכרתי בו היום
אני פשוט לא מבינה
האם הסיפור קרה באמת
גם זה עוד לא ברור
אין לי את מי לשאול כעת,
נשאר רק הסיפור
לעיירה אחת הגיע
קרקס של צוענים
קרקס קטן קרקס צנוע
קרקס של עניים
היו שם עז וחמור ונמר קטן
דוכן עם הגרלות
בולע עשן אישה עם זקן
וקורע שרשראות
ובכיכר העמידו אוהל
סיפרו שיש בו סוד
אנשים חיכו שעות בתור
כולם רצו לראות
אבל הסוד לא התברר
אלא אחרי שנים רבות
באוהל הגדול ישב בריון
בריון מפחיד מאוד
ומי שנכנס לאוהל
חטף סטירה אדירה בפנים
והוא ברח מהר
ולא סיפר דבר לאחרים
"לא יאמינו לי, לא יאזינו לי,"
חשב מי שחטף
"הם לא הזהירו אותי, אז למה לי
להזהיר אותם עכשיו?"
והקרקס ממשיך לנסוע,
והאוהל עוד מסקרן
והבריון ממשיך לפגוע
אבל איש לא מתלונן
יש הצגות בחושך ובאור
והלב נשבר בפנים
לראות בין המחכים בתור
את כל הילדים
ואי אפשר לצעוק להם רגע
אי אפשר לעצור אותם
לא יאזינו לך לא יאמינו לך
הם שומעים רק את עצמם
כן אי אפשר לצעוק להם "זהירות"
אי אפשר לעצור אותם
אף אחד לא לומד מאף אחד
אנשים מלמדים את עצמם
והקרקס ממשיך לנסוע
והאוהל עוד מסקרן
והבריון ממשיך לפגוע
אבל איש לא מתלונן
כן הקרקס ממשיך לנסוע
והאוהל עוד מסקרן
והבריון ממשיך לפגוע
אבל איש לא מתלונן
זה סיפור שסיפר לי אבא
כשהייתי ילדה קטנה
למה נזכרתי בו היום
אני פשוט לא מבינה
האם הסיפור קרה באמת
גם זה עוד לא ברור
אין לי את מי לשאול כעת
נשאר רק הסיפור...
בעייתי.
להתכונן למשהו שלא כולל פגיעה באף אדם אחר 😠
שמח לבשר שהתארסתי אתמול בבוקר עם האישה היפה בתבל
יש קאמבקים בעולם אבל אין קאמבק כמו שלנו
מזל טוב!!!
שלח את החלפת הטבעות😏
עכשיו מובן לאן נעלמת לאחרונה 😏
ל המשוגע היחידיוואי אחי שימחת🎉🎊🎉🎉🪇
שתזכו לבנין עדי עד!


אנימהאשכרה רישיון לנשק
מזל טוב לכם!!
שתזכו להקים וכו וכו
משמח ממש לשמוע, ואולי יום אחד עוד תספר לנו על עלילותיו של הרווק מוכה הדייטים בדרך אל האירוסין
איזה מרגש זה.🥹
אני כלכך שמחה בשבילך🥳
דתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה שלום וכמובן שיהיה תמיד מלא הומור ושמחה
שמחה שהיה לכם קאמבק
זה לא קורה כמעט
וזה אומר שמה ששלך כמה שתנסה לברוח יבוא עד אלייך
אני אארגן חצי פורום
ל המשוגע היחידישושנה דמארי ז"ל
לוקחים גומיה
עושים קוקו
אבל אין לכם סיכוי להתחרות בקוקו שלי
אולי חוץ מיש"ע עם הגוזמבות😵💫