סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.

מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל

כך חשוף וגלוי לעין השמש....

זה ממש מרגיש לי משהו פרטי וחשוב, לא כזה שאפשר לשלוף בכל זמן ולפני כל אחד שלא ידע לכבד את זה, להבין ולהתייחס כראוי.

שמבין את החשיבות של הגילוי לב הזה

או מישהו שמזדהה

כשזה מתפרש כתלות באחר אז קשה לי עם זה. בין אם אני הנתלית או אני האחר. לא רוצה להתלות בבני אדם. קרה לי, אבל במצבי קיצון.

מחדדת: אני אוהבת שיחות נפש! אני אוהבת שמדברים על דברים עמוקים, ולהזדהות... אני אוהבת שמשתפים ונעזרים אחד בשני גם רגשית. אבל כל עוד זה נשאר בתור עזרה ולא חוסר חוסן עצמי. 

למה את מפרשת את זה כחוסר חוסן עצמי?

אני כנראה מעריכה מושלמות וחוזקה וניסיון לשלוט במצב

בכל מצב?

את מעריכה חוזקה וניסיון לשלוט במצב כשבאמת הבן אדם לא מצליח וקשה לו והוא רק עושה כאילו?

זה לא. אבל שינסה.

עם עצמי אני מאד מודעת לתחושות שלי... זה עצם החשיפה 

כחתול זמני, דעתי האובייקטיבית היא:

– דבר ראשון שמחי בכך שיש לך רגשות. יש כאלה שאין להם, ובאסה.

– לא נראה לי שאנשים בכללי כל־כך אוהבים כשנופלים עליהם עם רגשנות בלי קונטקסט מתאים. זה באמת מעיד על חולשה מסוימת: ההבדל בין ילד למבוגר זה שמבוגר יכול להתאפק, לא להפיל על אחרים, להתמודד בעצמו וכן הלאה. או מוטב: לדעת מתי כן ומתי לא, איפה ראוי ואיפה לא. "לכל זמן ועת לכל חפץ".

– כמו ש @נחלת אמרה כמו שלא חושפים את הגוף לכל אחד בכל מצב (טוב יש כאלה שכן ר"ל...) כך גם לא את עמקי הנפש...

תראה מה נחלת ענתה

רגש זה משו שלא תמיד קל לחשוף אותו

במיוחד שזה לא עם אנשים שקל לך להיפתח אליהם

זה נראלי פשוט משתנה בין אדם לאדם ויש גם רמות של גילוי רגשות

(וגם זה שאני גבר זה מתבטא אצלי אחרת, אז אולי אני לא יודע...)

אבל לי נגיד יש נטיה הפוכה מוזרה (לא בקטע של רגש, סתם בשיתוף)

אני יכול לעלות על טרמפ ותוך 2 דקות שיחה לשתף אותו בקונפליקט שאני נמצא בו עכשיו ובצדדים שלי

ובכל מיני התלבטויות חשובות שיש לי על החיים ...

אחלה אני שבעולם (i'm)

אבל זה נראה לי משהו אחר תאמת

לא רק מגילוי רגשות שלי מול אחרים

גם כשאחרים מגלים רגשות מולי אני מובכת נורא

כמובן מראה אמפתיה והכל אבל מבפנים אני מסמיקה

קרה לי לאחרונה, שכתבתי למישהו על קושי מסוים שלי, כי הרגשתי שחייב את זה להבנה,  ליישר קו... ושלחתי את זה ב"כאשר אבדתי אבדתי. זהו, מעכשיו אני טיפשה בעיניו". והייתי בטוחה שהוא גם יגיב בבריחה מהגילוי חולשה הזה ויגיב משהו קצר בסגנון "הכל טוב נשמה, בהצלחה". אבל הוא התייחס לזה ברצינות ובכבוד, ועוד כתב לי שהוא מעריך את זה ושהוא מאמין בי בביטחון מלא וכו'" והתרגשתי מזה ברמות והובכתי בו זמנית. אני עד עכשיו לא יודעת איך להכיל את זה. כי חשפתי משהו פרטי שלי, אוקיי? זה אומר שנתתי בו אמון. הוא לא סתם אדם אקראי. הוא באמת אדם שהיה מאד משמעותי בחיים שלי. 

למי שרוצה לדעת, זה לא בחור שיצאתי איתו.

אני חושב שזה חלק ממידת הביישנות של בני ישראל

אם לא היינו מתרגשים ומובכים, אינטימיות (רגשית) לא הייתה משהו מיוחד.

אין על ביישנות

א. זו הנקודה אולי? את רואה את זה כחולשה? מדוע?  אולי תשבי לך במקום שקט ותתרכזי בעצמך ותחפרי בסבלנות ועדינות....אולי?

ב. קראתי שבשלב מסויים של הפגישה (יודעת שזה לא המקרה שסיפרת)

    כדאי לחשוף משהו אישי (לא קטסטרופלי) כדי לראות איך הזולת

    מגיב עליו :  " זו הבעיה שלך.." (או משהו יותר עדין אבל רואים שהוא

    אדיש/לא מתחבר) או מבט משתתף, הכלה, כבוד לגילוי....

לעיתים, מה שאת מכנה חולשה זה דווקא....חוזק. 

א. תודה

ב. נכון, וגם ידוע שהדרך להתקרב היא דווקא דרך החולשות שלנו

מעניין... 

מאמינה שזה יהיה יום אחד

בלגיטימציה שנותנים לרגשות

גם כאלה עמוקים

כמה חיים איתם בשלום אישית

ואז זה נותן לגיטימציה גם אצל אחרים

וגם ביכולת זיהוי מוקדמת

כי הרגשות נכרים דרך שפת גוף/ טון/ טונציה

ואז כשמישהו משתף בעצם כבר יודעים את הכיוון וזה לא מפתיע 

אני מאד נותנת לגיטימציה לרגשות, אבל לא לעובדה שהם צריכים להשפיע על המעשים באופן קיצוני. מי שהרגש שלו חורג מהגבולות ומשתלט זה לא בריא לדעתי.

אם רגשות משפיעים על בנאדם לפגוע/ להטריד אדם אחר

זו השפעה על מעשים

שיתוף רגשות זה שיתוף

לא בהכרח השפעה על מעשים

להכיל את זה זו יכולת

כמובן שלא חייבים להכיל

ויכולים להתרחק מאנשים שעושים לא טוב

נופל לי האסימון בזכות מה שכתבת שמה שקשה לי זה בגלל שאני בעצמי רגישה מאד וחשוב לי מאד לא להתנהל ככה (שהרגש לא ישתלט עליי), אז בגלל שזה נתפס כמשהו שאסור שיקרה כי זה החולשה שלי, קשה לי לראות את זה אצל אחרים.

(זה כמו שיטת המראות. שאומרת כשקשה לנו לראות ולהכיל משהו אצל אחרים זה קשור אלינו. 

וזה לא רק "אם אני מפריע לי לראות שהוא קמצן סימן שאני קמצן".

 זה גם יכול להיות "אם מפריע לי שהוא קמצן סימן שמפריע לי שאני פזרן מדי".)

שזה משהו טבעי ובריא.

מי שתמיד חזק הוא לא באמת חזק.. הוא פשוט חסום או משהו בסגנון.

אותו דבר לגבי נתינה, מי שתמיד נותן כנראה שהוא אדם מאוד טוב אבל יש שם גם משהו בעייתי.

גם קשה להתחבר עם אנשים כאלה כי הם לא באמת רוצים שמישהו אחר יכנס פנימה כי אז הם יהיו במצב של יכולת להיפגע ממנו.

זה דבר טוב

זה רגע חשוב של מודעות

כי אם משהו נוגע

סימן שהוא חשוב

לחיוב/ שלילה

לחיוב- ללמוד מה רוצים לשנות

לשלילה- להבין ממי להתרחק/ אלה גבולות לשים

ספציפית לגבי רגשות

רתיעה מביטוי רגשות

היא לרוב משהו מילדוּת

הדרך שבה ההורים התייחסו לרגשות והשיח מולם

לא תמיד בצורה המיטבית

(אני גדלתי בבית שהרגשות היחידים שהיו בו היו שיפוטיות וכעס

בעבר הרחוק גם אני נרתעתי מהבעת רגשות שלי/ של אחרים

אפילו כזו בסיסית

ואז נתקלתי במראה הזו שוב ושוב ולקחתי ללמידה

עשיתי שינוי פנימי

הילדים שלי גדלו אחרת

וכל ההסתכלות והתקשורת שלי מול הסביבה עברה שינוי מהותי)

בטח שזה משפיע.. כל הכבוד לך על הבחירה והשינוי

לתת לרגש להשתלט מידי פעם

את פשוט צריכה להיות זו שמחליטה מתי הוא מתפרץ

ולא לתת לו להחליט עלייך

אבל להדחיק אותו כל הזמן זה גם לא נכון

איכשהו גם תמיד נופלים עלי .. אפילו אנשים זרים

גם לי קשה עם זה ממש אבל אני מתחילה להתרגל

את יודעת אני וחברה נסענו לקניון באמצע היתה אזעקה כביש מהיר ..

ירדנו ממנו לכביש אחר.  אז כן פחדתי כן הלב דפק ממש מהר.

הלכנו לצד .. והיתה שם אישה שדיברה לעצמה וזה היה קורע .. "אני ידעתי שברגע שאצא מהבית תהיה אזעקה".. בכתה ממש.

ולא היה לי יכולת להכיל את זה ..

לעומת זאת חברה שלי ניחמה אותה ואני ועוד איזה בחור שהיה שם צחקנו ממבוכה..

אבל כן צוחק הגורל גם אותי לבד תפסה אזעקה בכביש עם שמלה לאירוע .. ברור שבכיתי.. היה בום טירוף . 

בדיעבד זה גם היה מצחיק

אני פשוט ממש צינית גם.. מנסה להוריד את זה קצת מהחיים אבל זה חזק ממני

טבעי שיהיה לנו צורך לשמור על הרגשות שלנו צנועים.

אבל כדאי להבחין אם מדובר בשמירה על רגשות בגלל צורך באינטימיות או שיש בבסיס של הדברים בושה.

כמו שאנחנו לא מתביישים בגוף שלנו, גם ברגשות כדאי לשים לב אם אנחנו מצניעים אותו רק מול זרים? או שלפעמים אנחנו מונעים מעצמנו להתפרק מול עצמנו ומול אנשים קרובים ויקרים..?

אם יש בושה, אז טבעי שגם התבייש מלראות אחרים בסיטואציה כזאת ואז שווה לעבוד על אהבה עצמית אמיתית שלא תלויה בשום כוח או יכולת שלי ורק בבחירה לחבק את הרגשות שלי ❤️

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡