לפעמים זה נתפס אצלי כגילוי חולשה, חוסר כבוד עצמי...
גם כשמישהו אחר משתף זה יביך אותי... יהיה לי קשה לשמוע.
אבל לפעמים זה לא מביך, תלוי מה הקושי ואיך הבנאדם מספר את זה.
זאת ממש תופעה... כי סך הכל אני כן רגישה ואמפטית, אבל אם זה משהו רגשני נשפך כזה אני לא מסוגלת...
סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.
מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל
כך חשוף וגלוי לעין השמש....
זה ממש מרגיש לי משהו פרטי וחשוב, לא כזה שאפשר לשלוף בכל זמן ולפני כל אחד שלא ידע לכבד את זה, להבין ולהתייחס כראוי.
שמבין את החשיבות של הגילוי לב הזה
או מישהו שמזדהה
כשזה מתפרש כתלות באחר אז קשה לי עם זה. בין אם אני הנתלית או אני האחר. לא רוצה להתלות בבני אדם. קרה לי, אבל במצבי קיצון.
מחדדת: אני אוהבת שיחות נפש! אני אוהבת שמדברים על דברים עמוקים, ולהזדהות... אני אוהבת שמשתפים ונעזרים אחד בשני גם רגשית. אבל כל עוד זה נשאר בתור עזרה ולא חוסר חוסן עצמי.
למה את מפרשת את זה כחוסר חוסן עצמי?
אני כנראה מעריכה מושלמות וחוזקה וניסיון לשלוט במצב
בכל מצב?
את מעריכה חוזקה וניסיון לשלוט במצב כשבאמת הבן אדם לא מצליח וקשה לו והוא רק עושה כאילו?
זה לא. אבל שינסה.
עם עצמי אני מאד מודעת לתחושות שלי... זה עצם החשיפה
כחתול זמני, דעתי האובייקטיבית היא:
– דבר ראשון שמחי בכך שיש לך רגשות. יש כאלה שאין להם, ובאסה.
– לא נראה לי שאנשים בכללי כל־כך אוהבים כשנופלים עליהם עם רגשנות בלי קונטקסט מתאים. זה באמת מעיד על חולשה מסוימת: ההבדל בין ילד למבוגר זה שמבוגר יכול להתאפק, לא להפיל על אחרים, להתמודד בעצמו וכן הלאה. או מוטב: לדעת מתי כן ומתי לא, איפה ראוי ואיפה לא. "לכל זמן ועת לכל חפץ".
– כמו ש @נחלת אמרה כמו שלא חושפים את הגוף לכל אחד בכל מצב (טוב יש כאלה שכן ר"ל...) כך גם לא את עמקי הנפש...
הרמוניהתראה מה נחלת ענתה
רגש זה משו שלא תמיד קל לחשוף אותו
במיוחד שזה לא עם אנשים שקל לך להיפתח אליהם
זה נראלי פשוט משתנה בין אדם לאדם ויש גם רמות של גילוי רגשות
(וגם זה שאני גבר זה מתבטא אצלי אחרת, אז אולי אני לא יודע...)
אבל לי נגיד יש נטיה הפוכה מוזרה (לא בקטע של רגש, סתם בשיתוף)
אני יכול לעלות על טרמפ ותוך 2 דקות שיחה לשתף אותו בקונפליקט שאני נמצא בו עכשיו ובצדדים שלי 
ובכל מיני התלבטויות חשובות שיש לי על החיים ...
שמח לשמועל המשוגע היחידיאחלה אני שבעולם (i'm)
אבל זה נראה לי משהו אחר תאמת
לא רק מגילוי רגשות שלי מול אחרים
גם כשאחרים מגלים רגשות מולי אני מובכת נורא
כמובן מראה אמפתיה והכל אבל מבפנים אני מסמיקה
קרה לי לאחרונה, שכתבתי למישהו על קושי מסוים שלי, כי הרגשתי שחייב את זה להבנה, ליישר קו... ושלחתי את זה ב"כאשר אבדתי אבדתי. זהו, מעכשיו אני טיפשה בעיניו". והייתי בטוחה שהוא גם יגיב בבריחה מהגילוי חולשה הזה ויגיב משהו קצר בסגנון "הכל טוב נשמה, בהצלחה". אבל הוא התייחס לזה ברצינות ובכבוד, ועוד כתב לי שהוא מעריך את זה ושהוא מאמין בי בביטחון מלא וכו'" והתרגשתי מזה ברמות והובכתי בו זמנית. אני עד עכשיו לא יודעת איך להכיל את זה. כי חשפתי משהו פרטי שלי, אוקיי? זה אומר שנתתי בו אמון. הוא לא סתם אדם אקראי. הוא באמת אדם שהיה מאד משמעותי בחיים שלי.
למי שרוצה לדעת, זה לא בחור שיצאתי איתו.
אני חושב שזה חלק ממידת הביישנות של בני ישראל
אם לא היינו מתרגשים ומובכים, אינטימיות (רגשית) לא הייתה משהו מיוחד.
הרמוניהאין על ביישנות
א. זו הנקודה אולי? את רואה את זה כחולשה? מדוע? אולי תשבי לך במקום שקט ותתרכזי בעצמך ותחפרי בסבלנות ועדינות....אולי?
ב. קראתי שבשלב מסויים של הפגישה (יודעת שזה לא המקרה שסיפרת)
כדאי לחשוף משהו אישי (לא קטסטרופלי) כדי לראות איך הזולת
מגיב עליו : " זו הבעיה שלך.." (או משהו יותר עדין אבל רואים שהוא
אדיש/לא מתחבר) או מבט משתתף, הכלה, כבוד לגילוי....
לעיתים, מה שאת מכנה חולשה זה דווקא....חוזק.
א. תודה
ב. נכון, וגם ידוע שהדרך להתקרב היא דווקא דרך החולשות שלנו
מעניין...
מאמינה שזה יהיה יום אחד
בלגיטימציה שנותנים לרגשות
גם כאלה עמוקים
כמה חיים איתם בשלום אישית
ואז זה נותן לגיטימציה גם אצל אחרים
וגם ביכולת זיהוי מוקדמת
כי הרגשות נכרים דרך שפת גוף/ טון/ טונציה
ואז כשמישהו משתף בעצם כבר יודעים את הכיוון וזה לא מפתיע
אני מאד נותנת לגיטימציה לרגשות, אבל לא לעובדה שהם צריכים להשפיע על המעשים באופן קיצוני. מי שהרגש שלו חורג מהגבולות ומשתלט זה לא בריא לדעתי.
אם רגשות משפיעים על בנאדם לפגוע/ להטריד אדם אחר
זו השפעה על מעשים
שיתוף רגשות זה שיתוף
לא בהכרח השפעה על מעשים
להכיל את זה זו יכולת
כמובן שלא חייבים להכיל
ויכולים להתרחק מאנשים שעושים לא טוב
נופל לי האסימון בזכות מה שכתבת שמה שקשה לי זה בגלל שאני בעצמי רגישה מאד וחשוב לי מאד לא להתנהל ככה (שהרגש לא ישתלט עליי), אז בגלל שזה נתפס כמשהו שאסור שיקרה כי זה החולשה שלי, קשה לי לראות את זה אצל אחרים.
(זה כמו שיטת המראות. שאומרת כשקשה לנו לראות ולהכיל משהו אצל אחרים זה קשור אלינו.
וזה לא רק "אם אני מפריע לי לראות שהוא קמצן סימן שאני קמצן".
זה גם יכול להיות "אם מפריע לי שהוא קמצן סימן שמפריע לי שאני פזרן מדי".)
שזה משהו טבעי ובריא.
מי שתמיד חזק הוא לא באמת חזק.. הוא פשוט חסום או משהו בסגנון.
אותו דבר לגבי נתינה, מי שתמיד נותן כנראה שהוא אדם מאוד טוב אבל יש שם גם משהו בעייתי.
גם קשה להתחבר עם אנשים כאלה כי הם לא באמת רוצים שמישהו אחר יכנס פנימה כי אז הם יהיו במצב של יכולת להיפגע ממנו.
זה דבר טוב
זה רגע חשוב של מודעות
כי אם משהו נוגע
סימן שהוא חשוב
לחיוב/ שלילה
לחיוב- ללמוד מה רוצים לשנות
לשלילה- להבין ממי להתרחק/ אלה גבולות לשים
ספציפית לגבי רגשות
רתיעה מביטוי רגשות
היא לרוב משהו מילדוּת
הדרך שבה ההורים התייחסו לרגשות והשיח מולם
לא תמיד בצורה המיטבית
(אני גדלתי בבית שהרגשות היחידים שהיו בו היו שיפוטיות וכעס
בעבר הרחוק גם אני נרתעתי מהבעת רגשות שלי/ של אחרים
אפילו כזו בסיסית
ואז נתקלתי במראה הזו שוב ושוב ולקחתי ללמידה
עשיתי שינוי פנימי
הילדים שלי גדלו אחרת
וכל ההסתכלות והתקשורת שלי מול הסביבה עברה שינוי מהותי)
בטח שזה משפיע.. כל הכבוד לך על הבחירה והשינוי
לתת לרגש להשתלט מידי פעם
את פשוט צריכה להיות זו שמחליטה מתי הוא מתפרץ
ולא לתת לו להחליט עלייך
אבל להדחיק אותו כל הזמן זה גם לא נכון
איכשהו גם תמיד נופלים עלי .. אפילו אנשים זרים
גם לי קשה עם זה ממש אבל אני מתחילה להתרגל
את יודעת אני וחברה נסענו לקניון באמצע היתה אזעקה כביש מהיר ..
ירדנו ממנו לכביש אחר. אז כן פחדתי כן הלב דפק ממש מהר.
הלכנו לצד .. והיתה שם אישה שדיברה לעצמה וזה היה קורע .. "אני ידעתי שברגע שאצא מהבית תהיה אזעקה".. בכתה ממש.
ולא היה לי יכולת להכיל את זה ..
לעומת זאת חברה שלי ניחמה אותה ואני ועוד איזה בחור שהיה שם צחקנו ממבוכה..
אבל כן צוחק הגורל גם אותי לבד תפסה אזעקה בכביש עם שמלה לאירוע .. ברור שבכיתי.. היה בום טירוף .
בדיעבד זה גם היה מצחיק
אני פשוט ממש צינית גם.. מנסה להוריד את זה קצת מהחיים אבל זה חזק ממני
טבעי שיהיה לנו צורך לשמור על הרגשות שלנו צנועים.
אבל כדאי להבחין אם מדובר בשמירה על רגשות בגלל צורך באינטימיות או שיש בבסיס של הדברים בושה.
כמו שאנחנו לא מתביישים בגוף שלנו, גם ברגשות כדאי לשים לב אם אנחנו מצניעים אותו רק מול זרים? או שלפעמים אנחנו מונעים מעצמנו להתפרק מול עצמנו ומול אנשים קרובים ויקרים..?
אם יש בושה, אז טבעי שגם התבייש מלראות אחרים בסיטואציה כזאת ואז שווה לעבוד על אהבה עצמית אמיתית שלא תלויה בשום כוח או יכולת שלי ורק בבחירה לחבק את הרגשות שלי ❤️
תות?
אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא
60 לשעה
80 לשעה
לא כולל הפסקות אוכל
בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..
למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.
אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.
תוכלו להחכים אותי בנושא?
אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.
לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......
מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....
אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...
לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....
אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...
בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......
ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅
באמת בהצלחה🙏🙏
(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)
הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.
בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר
זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.
ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.
נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.
האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.
אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה
באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.
התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.
תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו.
זו ממש טעות לחשוב אחרת.
אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?
תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅
אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...
האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....
ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.
תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך
לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.
תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה
מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.
בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.
לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.
נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)
בהצלחה רבה
יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :
יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:
בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי
יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:
ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים
יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :
גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה
יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:
יש אתר של הרב אבינר:
הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר
האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :
אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
מה האסוציאציה הראשונית שעולה בכם כשאתם רואים חרדי?
אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.
בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.
למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.
על כל אדם/מגזר איזשהו.
מה עולה כשרואים חילוני?
מה עולה כשרואים עץ?
האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?
אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.
כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..
ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו
+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים
אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '
אמור מעתה: באצבע לקו 72 קלוריות, וב100 גרם לקו 532
ארץ השוקולדאחרונהישבתי אתמול, מאוחר בלילה, עם חבר.
שנינו עריקים (אני מאתמול.. מזל טוב!), שנינו עובדים ולומדים כמה שעות בערב.
סיפרתי לו שהציעו לי מסלול מיוחד לחרדים. משהו תקדימי שעוד לא היה.
לא רוצה להרחיב בפרטים, רק אומר שלכאורה אין שום מניע דתי לסרב לו. זה אפילו יותר טוב רוחנית מהעבודה שלי היום.
אמרתי לו: "יוסף, אתה בא?"
זה לקח כמה דקות, כמה שתיקות.
ואז זה השפריץ ממנו החוצה:
"לא רוצה ללכת למקום שלא אוהבים אותי שם",
"לא רוצה ללכת למקום שרוצים שאשתנה"
"מקום שיאהבו אותי רק אם אהיה כמו כולם".
פתאום הבנתי, המסלול שאני הולך להתגייס אליו, לא יתרום כלום לצבא. הוא סוג של מסלול מומצא כדי לגייס אותי בכל מחיר.
אתם פשוט מנסים לשנות אותי.
גלית דיסטל, במה זכית שיצאו מפיך המילים האלו: "רוצים שהחרדים יתגייסו? ... זה לא יבוא בקללות. זה לא יבוא בכפייה. ... זה יבוא כשנקשיב למצוקה שלהם. ... אפשר לפתור את זה. אפילו בקלות. אם רק נעצור רגע להקשיב להם"
"אני רוצה שתדעו אחיי החרדים, אתם לא לבד, ספינת הדגל של הימין מאחוריכם במאה אחוז ולא כנדבה ולא כתרומה אלא כי אתם סיירת המטכ"ל של הזהות היהודית במדינה הזו''.
היא תקפה בחריפות את הקואליציה: "מה שקורה עכשיו הוא בלתי נסבל. על לפיד אמרה: "מרכז בור ונבער שמי שעומד בראשו אין לו אפילו תעודת בגרות ושהיהודי הקדוש בעיניו הוא ישו, ובזכות שמאל קיצוני, לב המדינה הזו נדחק לשוליים".
היא הזהירה: "אתם יושבים כאן זחוחים ולא מבינים איזו רעידת אדמה תתרגש עליכם, אנחנו על סיפו של הר געש, אני כרגע עומדת על הלבה ומתריעה - לא יימשך יותר מצב שבו רוב יהודי ציוני יהיה מדוכא, לא יימשך! אנחנו מילימטר מלהבעיר את האדמה הזאת, אתם לא מבינים? כמה אפשר לדכא?''
"אני ממש לא אופטימית, אלא מודאגת מאוד מפני העתיד, כי ברור לי שגם אם החרדים יתגייסו זה לא ירגיע את הרוחות, כי תמיד ימשיכו להיות נגדם טענות: 'למה מפרידים בין גברים ונשים?' 'למה משקיעים כל כך הרבה כסף בהתאמת חטיבות לאורח חיים חרדי?' ועוד, אבל אני גם מאמינה בלב שלם שהקב"ה הוא זה שמנהל אותנו ורוצה שנגיע לימים טובים יותר. אז כן, עוד יהיה טוב, ועד שזה יקרה אני מבטיחה להמשיך לפעול"
"הדבר שפועם בי יותר מכל הוא לא תחושת הביטחון, אלא דווקא תחושת החופש. חופש כערך עליון חופש מקסימלי בכל תחום אפשרי. החופש שלי כיהודייה לבנות בית על אדמת אבותיי כי זוהי האדמה שלי ושל בני עמי. החופש של יזמים ישראלים צעירים חרוצים ומלאי מוטיבציה לבנות עסק משגשג מבלי לשאת את עולו של המגזר הציבורי ואני יודעת כמה עול זה מכביד, סחבתי אותו על כתפיי במשך שנים לא מעטות".
"החופש של בני האדם להיות בטוחים בכל מקום. החופש של נשים ערביות לזכות בלילה אחד שקט ונטול חרדה מבלי להתהפך במיטה ולתהות האם בנם יהיה קורבן לאלימות. החופש של נשים חרדיות לבחור במחיצה ציבורית כי זהו צו מצפונם וזוהי בחירתן החופשית הלגיטימית והמלאה. החופש של כל הורה לבחור את חינוך ילדיו על פי תפיסת עולמו גם כשמדובר בהורה חרדי".
"החופש הנפלא להתבטא ולהחליף רעיונות מבלי לחשוש מהענישה המצמררת ואכזרית של משטרת התקינות הפוליטית. החופש של הציבור לצרוך רעיונות ולגבש מחשבות מתוך היצע של תקשורת חופשית. כי שוק חופשי הוא מחשב חופשית. החופש של נבחרי הציבור שיושבים בכנסת הזאת לממש את רצון העם מבלי לחשוש מאיום השוט הבלתי נראה אך קיים תמידית של מערכת אכיפת החוק, שלא תמיד חקר האמת הוא נר לרגליה ולא תמיד רדיפת הצדק הוא המנוע שמניע אותה".
בתחילת דבריה סיפרה ח"כ דיסטל על הוריה שלא הורשו לגעת בירקות בשוק באיראן על מנת שלא "יטמאו" אותן ביהדותם, ובהמשך הדברים אמרה: "המערכת הפוליטית כמו שילבה הידיים מימין ומשמאל כדי ליצור אחדות, אלה שהאחדות הזאת איננה כוללת את אבי ואת אמי. הם נדרשים כעת אחר כבוד פשוט לזוז הצידה. הוריי אמנם אינם טמאים עוד, הם רק המחלה שבגללה קם לו גוש הריפוי, הם רק הפגם שבגללו קם לו גוש השינוי, הם רק אבן בנעל של ישראל הראשונה שבגללה קם לו גוש האיחוי. אבי ואימי ולמעלה משני מיליון בני אדם חרדים, דתיים, מזרחים ומסורתיים הפכו שקופים או נלעגים או מוחרמים או נרדפים והכל בשם איזו אחדות מזויפת שבאה להסתיר שיסוי עמוק מאוד ושנאה עמוקה ביותר".
העסק ישן..
תתחילו להפציץ
