אהוד?
מתלבטת כל כך. זה כיבוד הורים אם נקרא כך על שם סבא.
אבל אני לא אוהבת את השם, ובעיקר- זה נשמע לי מוזר ממש לקרוא כך בימינו. איך הילד ירגיש? לא מכירה אף אחד שקוראים לו ככה היום.
הייתן קוראות שם כזה?
לקרוא שם בסגנון או לפי התכונות וכדומה- לא רלוונטי. ישמח את ההורים רק אם נקרא בשם הזה, אם לא אז כבר לא.
תודה!
לטעמי..
בסוף צריך להתחבר לשם של הילד תקראי שם שאת אוהבת
בשם שני.
ככה יש המשכיות לשם, אבל זה לא בשימוש יום יומי.
אני מכירה אוהד, שזה מאוד דומה.
ואפשר לתת ולקרוא בשם חיבה.
באמת פחות שומעים אותו בימינו אבל הוא לא חריג או מוזר ואני לא חושבת שהוא מאוד כבד
אבל באופן כללי לא הייתי נותנת שם רק בגלל הכיבוד הורים.. כלומר זה מבחינתי יכול להיות שיקול במערך השיקולים, אבל לא יכול להיות סיבה בלעדית.
בשם לא נפוץ, נחשב אולי קצת 'ישן'.. אבל אהבתי אותו והוא מתאים לילד שלי וזה מותקק
לדעתי מה שמשנה זה אם את כהורה אוהבת את השם או לא. נפוץ או לא נפוץ וכל שאר השיקולים זה עניין אחר.
ספציפית לגבי אהוד - מכירה ילד בשם הזה וזה לא מוזר לדעתי, מה גם שאפשר לעשות לו כינוי חמוד כמו אודי אם זה מרגיש יותר עכשווי ומתאים לילד
עם כל הכבוד לכיבוד הורים-
אני מניחה שההורים שלכם פחות ישמחו אם תקראו לילד בשם שאתם לא אוהבים בעצמכם.
קוראת ככה
אבל מה שחשוב זה שאתם תאהבו
לא אנחנו 😉
גם דמות תנכית, גם על שם סבא.
בכלל לא שם ישן בעיניי.
בנוסף, אני קראתי על שם סבתא בשם שלא אהבתי, אבל האמת שלא היה לנו שום שם אחר בראש חוץ ממנו. גם שם כבד וישן. הילדה מתה על השם שלה, וכיום אני מבינה שזה באמת שם זוהר.
כמובן שאתם תעשו מה שאתם רוצים, ועל שאר הסבים אנחנו נתנו שם שני, רק אומרת את דעתי. ובעז"ה מקווה שה' ישלח לי עוד בנות ואקרא להם על שם סבתות נוספות, גם כן שמות כבדים וישנים
אנשים נותנים כל מיני שמות מוזרים כי הם אוהבים...
ולהכל מתרגלים. זה הרבה פחות מוזר משמות מונפצים אחרים, זה לפחות נשמע מוכר והגיוני באוזן.
אבל לתת שם שאתם לא אוהבים זה נראה לי מבאס.
כמו שהציעו פה - מה עם שם שני?
בעיניי זה אחלה פתרון לקריאה על שם או תוספת משמעות בשם פחות אהוב.
אהוד או אוהד
אפשר ביומיום לקרוא אודי.
אבל חשוב ממש שאת תהיי מחוברת לשם.
הסתכלי בעקרונות ל הרב אליהו למתן שם.
אם זה חשוב לכם לקרא על שמו ( דרך אגב, לי מאוד חשוב ) אפשר לקחת שם נרדף או משחק עם האותיות. לדוג רוזה - שושנה, בער - דב וכו'
אנחנו עשינו את זה כי ממש לא התחברנו לשם, המשפחה התרגשה ממש ומבחינת אבא שלי הוא קרוי על שמו
נהייה לי קליק עם השם.
ייחודי ממש
דמות תנכית חיובית
אז למה לא?
מצד שני כן את צריכה לאהוב את השם. ומבינה שבעלך לא מוכן שם שני, אולי שיתפשר?
אגב, אני מכירה אוהד אבל לא הרבה...
אני קראתי בשם שחשבתי שהוא קצת זקן (על שם סבא) ומלא אנשים החמיאו לי איזה שם מודרני בחרנו 😅 יש תקופות שקוראים יותר או פחות בשמות. לא הייתי נמנעת בגלל זה.
אבל אם את לא אוהבת זה משהו אחר והייתי כן בודקת מה האופציות האחרות
בן 12 בערך
קיצור זה קיים
אם לא מצליחים להתחבר לערך של לשמח את ההורים בשם הזה בלב טוב( יש איזה באסה נלווית ) אז עדיף לבחור שם אחר.
אחד השמות שקראנו בעלי אוהב ואני פחות וזה בסדר מבחינתי. לאחר שקראנו אוהבת את הילדה עם השם. האופי שלה כל כך מיפה את השם שפחות משנה לי מה השם שלה. כמובן זה שם טוב, אחרים מאוד החמיאו על השם הזה..
זה גם היה על שם ולפני שהיא נולדה השם היה נראה לי בסדר. לא הכי היפה, אבל סביר.
כשהיא נולדה זה היה קרוב לשבת וכולם סביב הלחיצו אותי לקרוא לה שם בשבת והסכמתי לא בלב שלם כי הייתי מאוד חלשה ומבולבלת ולא הצלחתי לחשוב על שם אחר.
לצערי הרב מאוד אחרי הלידה סבלתי מדיכאון אחרי לידה, מסיבות אובייקטיביות כמובן, וגם היא בכתה המון ולא הייתה נוחה וכמה שזה שולי, השם לא הוסיף לתחושות הכלליות שלי ואפילו לחיבור הנפשי שלי אליה.
ברור שלא לכל אחת זה אותו הדבר,
לי ספציפית זה היה קשה וזה גם היה הכל ביחד אז בכלל לא מייצג, אבל בכל זאת היה לי חשוב להביא גם את נקודת המבט הזו.
היום אגב, אני אוהבת אותה מאוד מאוד מאוד, אבל לעולם לא קוראת לה בשמה המלא, אלא בשם חיבה בלבד.
תני כשם שני אם חשוב לך
אולי לחפש שם קרוב בצליל או במשמעות?
אולי יהודה?
אני לא חיפשתי שמות דומים בשביל כיבוד הורים אבל אם חשוב לך אז זה יכול להיות פיתרון
מצד אחד אני חושבת שלא כדאי לקרוא בשם שלא אוהבים מצד שני לאחד הקטנים קראנו בשם שהבנות הגדולות לא אהבו, והיום הן התרגלו וזה ממש מזמן משנה, הן שכחו שבהתחלה השם היה נראה להן מוזר ולא קשור, אז אולי גם לכם זה ישתנה, אבל יכול להיות שגם לא...
ולגבי השם השני, אמא שלי אמרה כל הזמן ששם שני זה לא משהו שהיא רוצה או שם ראשון או לא בכלל, ואני החלטתי לקרוא לאחד הילדים (אותו ילד מהסיפור הקודם) שם שני על שם אבא שלה ובברית זה כ"כ ריגש אותה ברמות, היא לא הפסיקה לבכות ולהתרגש. כיבדנו אותה גם שתספר קצת על אבא שלה, אז למפרע זה שימח אותה מאוד מאוד
תמיד שוכחת את ההנחיות. יש צום לפני, ואחרי צריך לאכול משהו מתוק נכון?
ואם אני שותה את התמיסה המוכנה.. אפשר לימון?
כי האחיות אומרות שלא והרופא אומר שכן 🙊
אשמח לטיפים.. כל פעם מחדש שוכחת..
אה וגם האם צריך להוריד בתזונה באותו שבוע? אני חושדת שהריון שעבר היה לי סכרת כי ערב לפני יצאתי למסעדה..
אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.
לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.
אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.
אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל.
לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…
לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.
לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום.
אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?
לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.
מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.
לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)
לגבי התמיסה המוכנה, גם פעם שעברה שתיתי בלי כלום כי ככה אמרו וסבלתי ממש
והרופא טוען שמותר.. מישהי שמעה על זה?
זה יכול לעזור ממש, מצד שני לא רוצה להרוס את הבדיקה
היינו אצל חמי וחמותי השבת וגיסתי אחות של בעלי צרחה על הבן שלי ואיימה לשבור לו את העצמות
אם ימשיך לריב עם הילד שלה.מול כולם.
צרחות שבחיים לא שמעתי
לא אנושיות ממש
אני עוד מתאוששת מזה
הבן שלי רעד מפחד וזה היה מול כל המשפחה
עניתי לה בקול רם מאוד שאני לא מוכנה שתדברי ככה לבן שלי. ושנשבר לי
כי כל שני וחמישי מישהי מרשה לעצמה כאן לחנך בצעקות רמות ילד של מישהו אחר
וזה אחרי שהבן שלה לא הפסיק להרביץ לבן שלי וזה היה הדדי לחלוטין ביניהם המריבה
וכמובן שחזרו להיות חברים הכי טובים אחרי חמש דקות
והיא התחילה להתפוצץ עליי, מול כולם
פשוט קמתי ויצאתי מהבית
והילדים שלי סיפרו לי שהיא דיברה עליי מגעיל מולם מול בעלי מול כל המשפחה כמובן
אני מרגישה מעולה עם עצמי שעניתי לה
אני שותקת מלא בדרך כלל
והמשפחה של האיש עם פה ג'ורה ענק ומרשים לעצמם מה שבא להם תמיד
ואם חלילה את מעירה הם מתעצבנים ועושים עלייך איקס
בעלי מהטיפוסים השתקנים וכעס עליי שעניתי
ולא נתתי לגל לעבור.,., אני כועסת עליו שבכלל חושב ככה,אם אני לא אגן על הבן שלי
מי יגן עליו בחיים האלו?
זה יותר נשמע התנהלות לא תקינה שלהם.
משפחה זה עסק מורכב לפעמים,
ממש מחבקת אותך על התחושות האלו זה ממש לא פשוט להיות במקום הזה🤗
מול הגיסה לא הייתי בכלל מנסה לדבר או להגיד משהו,אלא אם כן בעלך יתפוס אותה לשיחה וידבר איתה.
מול הבעל הייתי אומרת מפורש אם אתה לא מסוגל להגן עליי ועל הילדים שאנחנו שם עם כולם אז אולי פשוט עדיף לוותר על זה.
ככה לפחות אני הייתי מגיבה(ככה אני הגבתי).
וזה היה כמובן אחרי המון שיחות איתו שיגן עלינו ושממש לא עזרו לו להבין את המקום שלו.
הילדים שלך ובעלך לא אמורים לשמוע שמדברים עלייך בצורה כזו.בטח אחרי שהגנת על הילד שלך,ואם הוא לא אמר כלום ןעשה כלום הייתי שואלת אותו איך הוא מגן על המשפחה שלו בתור ראש המשפחה.
אצלי בסופו של דבר זה גרם לזה שאנחנו פשוט לא מתראים כמעט אף פעם,וכשכן מתראים זה נהיה ממש מרוחק ומנומס,פחות מרגיש משפחה.
ודבר נוסף הילדים ממש מסתייגים עם מפגש משפחות מהצד של בעלי,וחבל זה יכל להראות אחרת.הילדים לא לנצח יישארו קטנים ומהר מאד יבינו מה קורה סביבם מי שיפגע מזה בסוף של דבר יהיה בעלך אז פשוט עדיף לשקף לו את זה.
לצעוק על ילד אחר, זה גבול אדום.
לפותחת,
אם מתאים לך, מציעה שתראי לבעלך את השרשור הזה, שיבין כמה תגובה כזו היא ממש לא לגיטמית. ואיך כל אישה לא תסכים לשתוק ולהרכין את הראש עד שהגל יעבור
חוויה לא פשוטה בכלל
איזו חוויה! חיבוק❤️ תחושות קשות ממש💔.
אני בדעה שאנשים שעושים לי רע אני מוציאה מהחיים שלי כל עוד אפשר. אחרי כזו חוויה לא הייתי מוכנה להיפגש איתה בטח אם הבעל מתקשה להגן עלייך.
לאור הדברים שלך שזו התרבות דיבור שם הייתי מצמצמת מפגשים לאפס ולא מוכנה להגיע לשבתות, אם צריך גם מפרטת למה. אם חשוב להם שתבואי הם מתכבדים לכבד אותך.
אני נשואה מעל 5 שנים.
נדיר (או שאולי בכלל לא קרה) שיצא לי להיטהר בלי ללכת לבודקת.
יום לפני החתונה(!!!) הייתי אצל בודקת.
זה מכעיס אותי כל כך כל כך.
אני עכשיו מנסה להיטהר ולא מוכנה ללכת שוב לבודקת בינתיים.
אז הרב פסל את הכתמים ואמר שאם אני רוצה ללכת לבודקת והיא תראה פצעים יהיה אפשר להתיר (ואז גם להמעיט בדיקות).
אז עשיתי הפסק חדש.
ואם זה שוב פצעים אז זה לחינם כי שוב יהיו לי כתמים ושוב הרב יפסול.
וביקשתי בפעם הקודמת להמעיט בדיקות והרב אמר שאי אפשר לדעת אם גם עכשיו יהיה פצעים אז בינתיים לא ואם יהיה אז להמעיט.
אבל למה לעזאזל לחכות שיהיה??? למה לא למנוע מראש את הסאגה הזאת??
מחר שוב אתקשר להגיד שאני רוצה להוריד בדיקות, נראה מה יגיד הפעם.
אין לי כח למצווה הזאת.
נמאס לי לספר לאנשים מה קורה לי בתחתונים.
מה עשו פעם בלי בודקת? נשים נשארו טמאות לתקופות שלמות?
כל פעם שאני הולכת לבודקת היא אומרת את אותו דבר, איזור רגיש, יש הרבה נקודות שיכולות לדמם במגע.
אין התחשבות בסיטואציה כזאת בהלכה?
אמרתי לבעלי שמבחינתי אני אמשיך לעשות הפסק עד שיגיע המחזור או עד שנחליט שרוצים היריון ואז אלך לבודקת.
אבל זה פוגע רק בי ובו.
ומרגישה צורך ללכת לבודקת רק בשביל בעלי אבל לא באלי אז לא הולכת וזה לגמרי מובן לו.
אבל מרגישה מפגרת כי אם שוב יהיו כתמים ושוב הרב יפסול אז כן אלך.
בפעם האחרונה הלכתי לבודקת ואמרתי לה שתבדוק בצד ימין, שם הרגשתי שנגעתי בנקודה בעייתית וצדקתי.
והיא כל פעם מחדש מתעצבנת ששולחים אותי אליה כשידוע שיש לי רגישות.
ופעם אחרונה היא אמרה לי שבפעם הבאה לא אבוא אלא להתקשר אליה והיא תדבר עם הרב אבל לא באלי.
מרגיש לי מטומטם שאני אגיד לה והיא תתקשר לרב, ילדותי קצת.
ונס שזאת לא אופציה מבחינתנו ליפול במצווה הזאת.
וחבל כי אני כל כך רוצה חיבוק.
וזהו. מקווה שלפחות הכתיבה כאן תוריד מעוצמת הזעם שיש לי על המצווה הזאת ועל הרבנים (שאלתי כמה. ואל תמליצו לי על רבנים מקלים כי חשוב לי לשאול רבנים מהזרם שלנו)
מתארת לעצמי שחלק יזהו, לא מפריע לי. רק שלא ישמר בכרטיס.
די מלחיץ אותי,
שבוע 19 ובכללי מאד עייפה רב הזמן
מבררים עם הרב מראש באיזה מצבים בהריון צריך לשבור את הצום, שלא תצטרכי להתעסק עם זה בצום אם חלילה לא תרגישי טוב..
אחרי שיודעים מתי צריך לצום ומתי צריך לא לצום- אז להתחיל לאכול טוב דברים שיזינו אותך לאורך זמן כמו שכתבו אחרות.
הוא בן 6,
ילד מאוד שמח וגם מאוד אנרגטי.
אנחנו חושבים לקחת אותו לאיבחון אבל לא יודעים אם לקשב וריכוז, היפראקטיביות או אוטיזם.
הוא פחות נראה לי עם אוטיזם כי יש לו אחות עם אוטיזם וההתנהגות שלה ממש אחרת.
אצלו זה בעיקר מתבטא בתיסכול,
כשהוא ממש מתוסכל והיום זה קרה הוא התחיל לבכות והיה על הרצפה ולא נרגע,יכול להיות גם שזה היה בגלל שהסתובב בחוץ הרבה והיה לו חם.
הוא הרבה מציק לאחים שלו, כולל התינוקת שלפעמים הוא יושב עליה, היום כמעט הפיל את העגלה כשהיא היתה בה.
הוא מבקש דברים עכשו וקשה לו לחכות בסבלנות,
הוא לפעמים גם עושה דברים לא צנועים, כמו מוריד את הבגדים ונשאר עם תחתונים או אפילו ערום לגמרי וכשאני אומרת לו שזה לא צנוע, הוא צוחק.
אבל מצד שני יש בו גם תכונות מאוד טובות,
היום אמרתי לבעלי שהוא חזר מאוד שמח מהלימוד איתו בבית כנסת וזה הכניס בו מרץ,
ביקשתי ממנו לאסוף משחקים והוא סידר את כל הסלון שהיה ממש מבולגן לגמרי לבד וממש החמאתי לו על זה.
הוא שמר לאחותו שלא היתה בבית בשבת ממתקים שהוא קיבל,
הוא הלך עם אחות אחרת לשחק מחוץ לבית ולא הפריע לנו לישון בצהריים, בערך שעתיים..
אז מה אומרות יש לכן כיוון מה זה?
מצד אחד הוא יכול להיות מאוד שובב ועם המון אנרגיה שזה מתיש אותנו מצד שני הוא ילד טוב.
אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון
אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.
היא פסיכולוגית.
אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.
אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...
בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️
כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.
מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.
מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,
מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?
הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים
ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד
אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..
אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?
זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?
יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה
לא נעים לשאול אותם ישירות
אז שואלת פה
אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃
שה'הורות הליקופטר' שתיארת היא לא תוצאה של משפחות קטנות.
היא עוד תופעה שנפוצה באותו המגזר שמביא מעט ילדים.
או שמי שמאוד חרד על הילדים יביא פחות כי הוא מפחד שלא יצליח לשמור ולפקח מספיק על יותר ילדים.
אבל זה ממש לא סיבה ואת ותוצאה. ואני לגמרי יכולה לדמיין את המקורית מגדלת ילדים לתפארת גם בשלב של גיל ההתבגרות.
וגם, מהצד השני, יכולה להגיד לך שלי אישית היה ממש קשה השלב של מתבגרים + תינוק בבית. הרגשתי שאני לא מספיק סבלנית למתבגרים כי לא ישנתי טוב בלילה. או שלא הצלחתי להיות ערה בשעות שבהן הם מסתובבים בבית, כי קרסתי לישון מוקדם. והתקשיתי להיות פנויה לסיפורים שלהם, לבוא להופעות, טקסים וכו'. כל בחירה בה יש יתרונות וחסרונות.
אני שמחה בבחירה שלי (6 ילדים ב''ה, מרווחים על פני 16 שנה).
בעיני חלק מהאנשים זה מעט (במיוחד כי התחתנתי צעירה). בעיני אחרים זה המון ובלתי נתפס.
מה שחשוב שאני ובעלי נהיה שלמים בזה. ונהיה ההורים הכי טובים שאנחנו מצליחים בהתאם לנסיבות.
כל השאר- שיהיו בריאים ולא ידחפו את האף, תודה.
אז יש מתוקי בם כמעט שנה וחצי
הוא פוצע אותי בשיניים בזמן ההנקה. זה לא נשיכה, פשוט נהיה פצע.
יש לי פצע ממש כואב בצד אחד שלא מאפשר להניק
ופתאום ראיתי שהתחיל משהו בצד השני גם..
ההנקה היא יותר לצורך הרגשי, לפני השינה, להוריד את העוררות ולהירגע...
רציתי נורא להמשיך, יש דרך שהוא יפסיק לפצוע אותי?
כרגע אני לא יכולה להניק כי יש בצד אחד פצע ולא רוצה ךהניק כק מצד אחד בגלל חשש מחוסר סימטריה
גם אני במצב דומה, בן שנה וחצי ואני מרגישה שהרבה יושב על רגשי ופחות על צורך ממשי של אוכל או שובע
אני מציעה שכשהוא נושך לעצור אותו ולהגיד לו לא! אסור לנשוך! אחרי מס פעמים מועטות- אני חושבת שהוא יפסיק לעשות את זה
שמעתי ששיפרו את האשפוז שם ויש חדרים פרטיים לכל היולדות עם מיטב גם לבעל, זה נכון?
ומבחינת הצוות המקצועי והיחס, ממליצות?
ביות חלקי
החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר
ובצהריים איזה שעתיים
את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה
לפני 8 חודשים
יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי
אבל חדרים ממש יפים
הצוות, תלוי מחלקה
ממש תלוי על מי את נופלת
ילדתי שם לפני 15 שנה בלידה טבעית לחלוטין (וגם לפני 10 ו3 שנים) והגעתי פעם אחת לפני 7 שנים והיה עומס ולא הייתה אף מיילדת שיודעת ליילד באופן טבעי וזה היה באסה ממש
