אתמול אני ובעלי רצינו לחגוג יום נישואין ונסענו למסעדה מומלצת במרחק 40 דק' נסיעה (הילדים היו עם בייביסיטר)
הגענו לשם והחניה היתה מלאה לגמרי, בסוף אחרי כמה זמן מצאנו חניה.
כשהגענו למסעדה כבר כמעט בכיתי, היה מפוצץ באנשים ועוד מלא חיכו בתור.
אמרתי לבעלי שאין לי כח להישאר שם.
בסוף החלטנו לנסוע למסעדה אחרת במרחק 20 דק' משם,
התקשרתי ולא ענו. הגענו והמסעדה היתה סגורה
היה ממש מתסכל, בסוף קנינו פיצה ואכלנו בבית
ועד עכשו אני מרגישה מבואסת.
ממש רצינו לצאת קצת ולחגוג ובסוף לא הלך ,
אני בטוחה שה' כיוון את זה אבל זה מבאס אותי ברמות.
דבר נוסף, אמא שלי חוגגת עוד מעט יום הולדת והחלטנו להפתיע אותה ולעשות לה אלבום ברכות מכל התלמידות שלה.
אז הרבה שלחו גם לי ברכות וכל כך מתסכל אותי כשאני קוראת,
כי כולן ממש מעריצות לה ומודות על כל ההשקעה והאהבה שהיא נתנה להן ואני מרגישה עצובה שכל השנים היא השקיעה בקשר עם התלמידות ובנו הילדים פחות .
היא אישה מקסימה אבל יש לה הרבה ביקורת כלפי והיא גם לא מספיק סמכה סומכת עלי עד היום וממש קשה לי עם זה.
אני אומרת לעצמי התלמידות שלה הרוויחו אבל אני הפסדתי.
גם באולפנא כשלמדתי הייתי בפנימיה והיה לי ממש לא טוב שם,
לא היו לי חברות
ולא ראיתי התעניינות מצד אמא שלי במהלך השנים האלו,
הרגשתי רק שמצפים ממני לציונים טובים.
הביטחון העצמי שלי נמוך ואני לא עושה את מה שאני רוצה לא עובדת, מרגישה חוסר משמעות
ומבאס אותי ממש שזה המצב.
תמיד שומעת תלמידות שמעריצות את אמא שלי ובתוכי מרגישה שבא לי לבכות..
(אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)