חודשים שבהם הספקת: לידה, מלחמה, מגורים אצל ההורים, מילואים, מחזורים ודימומים לא צפויים.

זה הכי טבעי שבעולם שתגיעי למצבי רוח שכאלו.

אבל את מרגישה שזה פוגם לך בקשר עם הקטנה ובתפקוד,

אז זה בהחלט נכון לעשות עצירה ולחשוב מה קורה פה ומה ניתן לעשות.

אתייג את @קמה ש. המדהימה.

שבטוח יהיו לה דברי חכמה בשבילך.

מאחלת לך שתצליחי לקום ולראות את כל הטוב

ושיהיה הכל בבריאות, בשלווה, בשמחה ובאהבה.

אז יכול להיות שנכנס להגדרה לש דיכאון וויכול להיות שלא, אבל בעיקר להבין שי שצורך לש הגוף והנפש צוות על הטירוף שחוו ולתת לך את זה...

ממש לשבת עם בעלך ולתכנן איך מפנקים ודואגים לך עכשיו חודשיים ואז חושבים עוד פעם.  .

עומס מופחת ככל האפשר

אוכל טוב ומסין ממש חשוב ושאת אוהבת!

שינה! אפשר לשלב בקבוק כדי שבעלך יוכל להיות עם התינוקת ואת תוכלי לישון דעתיים שלוש בערב בלי שמיעירים אותך

לצאת החוצה. לבית קפה, להליכה, לטיולון

לצאת לבד/ עם הבעל/חברה/אחות

לרשום 3 משפטי הודיה על מה שאת רוצה...חיבוקקקקקקק

טיפול יכול לעזור לך להרים את עצמך. אפשר לנסות אפילו רק להירשם דרך הקופה או משהו כזה...

ואולי יקל עלייך לזכור שזה תקופה לא קלה אבל היא תעבור בסוף, ועוד כמה חודשים הכל יראה אחרת🩷

זה לא נשמע כמו סתם מצבי רוח של מחזור. זה נשמע שעברת תקופה קשה בטירוף ביחד עם כל ההורמונים של אחרי לידה. ותינוקת שמתקשה להרדם, שזה גם לבד אתגר סיוטי. ועכשיו הוא בדיוק חזר מהמילואים, שזאת תקופה של ירידת מתח, והרבה פעמים כל מה שהחזקת חזק כל המילואים פתאום משתחרר. גם לי קרה פעם שהרגשתי מדוכאת לאיזה חודש אחרי סוף מילואים קשוחים במיוחד.

נראה לי עכשיו תקבלי את עצמך ככה, מתוך הבנה שהתגובה שלך למה שעברת ממש נורמלית, להיות בחמלה כלפי עצמך. להשתדל לפנק את עצמך ולדאוג לעצמך, וגם לגייס את בעלך לעניין. לצאת להליכות בשמש.

ועם עוד כמה שבועות את לא מרגישה שיפור אז תחשבו על טיפול יותר משמעותי.

עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך כ"ח באייר תשפ"ו 14:50

בס"ד

לפני כל, מזל טוב על הלידה! שתזכו לגדלה לתורה, חופה ומעשים טובים, בבריאות ושמחה תמיד!!!🤍

@אמהלה וכולן כתבו לך נהדר ואני מסכימה ומצטרפת לכל מה שנכתב. עברת משהו כל-כך מורכב.

לידה...

בעל שיוצא למילואים! (עם כל הדאגה והפחדים שנלווים)

להיות אחרי לידה לבד...

לעבור מלחמה! אזעקות, בומים, חדשות...

להיות מחוץ לקן הפרטי שלך...

לטפל בשאר הילדים שלך עם כל הכרוך בכך (מהמשפט "ככה זה אצלי" אני מבינה שיש עוד ילד/ים בבית)...

לנהל את כל ענייני המשפחה לבד...

להיות אסורים מלא...

לנסות להיטהר, כולל לקחת גלולות בשביל זה, ולקבל דימומים בהפתעה!

ועוד במציאות כל-כך קשה כמו שלך שהאיש חוזר לאפטרים ככ קצרים...

לטבול לבד...

לעבור את ירידת המתח האופיינית לסוף סבב מילואים...
 

לאור הנסיבות המשוגעות האלה, נשמע מאד מאד טבעי שתרגישי ככה כרגע. גם אדם בלי דיכאון יכול להרגיש ככה במציאות כזאת.

מצד שני, כן, זה יכול להיות גם התחלה של דיכאון.

זה גם יכול להיות מצב שבו אין עדיין דיכאון אבל אם לא נעצור לטפל באיך שאת מרגישה, זה עלול להחמיר וכן להתפתח לדיכאון.

במילים אחרות, יש מצב שהאבחנה המדויקת לא חשובה כמו העובדה שמשהו בך זועק שהוא במצוקה כרגע (ובצדק) ושהוא צריך שיטפלו בו ❤️‍🩹
 

@אוהבת את השבת כתבה מצוין:

- לפני הכל לדאוג לאוכל מזין. זה הדלק שלך! את חייבת את זה. לא משנה מי יכין לך אותו אבל קריטי שתקבלי את אבות המזון שאת צריכה. מה עוד שאת מניקה, ועוד הנקה מלאה, מה שמנצל המון מהמשאבים שלנו. זה ממש חשוב.

- לצאת מדי יום מהבית, ורצוי לאור השמש.

- 20 דק' של פעילות גופנית ביום. גם הליכה קצבית תעשה את העבודה. זה מוכח בהמון מקרים כיעיל כמו תרופות נוגדות דיכאון!

- להיפגש עם אנשים.

- לקבל הפסקות מהקטנה. חצי שעה או שעה כממשהו אחר נטפל בה ואת יכולה להרגיש חופשיה קצת.

הייתי מנסה את כל הדברים האלה בכמה שיותר אדיקות למשך כמה שבועות לפחות ובודקת איך אני מרגישה.

וכמו ש@איזמרגד1כתבה, אפשר במקביל ליצור קשר עם הקפו"ח כי התורים לפסיכולוגים ארוכים. יש מצב שמעבר לעזרה הראשונה שפירטנו למעלה, גם יעשה לך טוב מקום לעבד את כל החוויות הגדולות מאד שעברת עכשיו. מקסימום תראי שאת לא צריכה ותבטלי. 

ומסכימה מאד עם מה ש@שיפור כתבה. להיות עם סבלנות לעצמך, עם הכלה וחמלה. עברת דברים משוגעים ממש וכרגע זה הזמן להוריד את הרגל מהגז ולשמח את עצמך כמה שאת יכולה. אני מאמינה שכשסוף סוף תהיה לך הזדמנות אמיתית להתמלא, הקשר עם הקטנה והטיפול בה ירגישו לך אחרת. תתייחסי לזה כאילו שילדת עכשיו ותשלימי את כל הטוב שבמצב רגיל היית אמורה לקבל, ותוסיפי לזה המון ריביות, פיצוי חשוב על כל מה שהחזקת ועשית לאורך כל הזמן הזה. כן כן, את יולדת עכשיו 🫶🏼
 

ולסיום,

אני רוצה להודות לך ולבעלך

מכל הלב ממש

על ההקרבה הענקית שלכם

בשביל כולנו!

כל מה שסחבתם ונלחמתם

היה כדי שנוכל לחיות בשלום.

אין סוף להערכה ולהוקרה על זה.

פשוט מודה לכם ומצדיעה לכם מכל הלב.
 

שולחת תפילה שלפום צערא אגרא,

שה' ישלח לכם בכפל כפליים על הנתינה ועל ההתמסרות שלכם,

שתחזרי להרגיש טוב בקרוב,

שתראו נחת מהתינוקת ומכל מי שבבית,

שתרגישו קרובים, אוהבים ושמחים,

עם כמה שיותר ימי טהרה,

ושתזכו לכל הברכות עלי תבל!!!

שבת שלום אהובה ❤️

נב: יש לנו את אותו שם 🥰!! (אצלי זה שם הבלוג).

בבלוג יש לי פוסט על ההתחלה של דיכאון אחרי לידה שהייתה לי, בין השאר בגלל נסיבות מלחיצות שהיו לי באותו הזמן  (אם כי זה לא התקרב למה שאת חווית), ואיך עצרנו הכל כדי "לטפל" בו ובי וב"ה הצלחנו לעצור אותו וחזרתי להרגיש טוב. זה די חוזר על הדברים שכתבתי לך פה אבל זה מספר את זה בצורה קצת שונה. אם תרצי אוכל לשים לך קישור.

נב 2: @אמהלה יקרה, תודה על התיוג ועל המילים!!!

מצטרפת מעומק הלב לתודות על המילואים!!!!!!!

לך פותחת יקרה ולכולן!!!

של הדיכאון

כתבת שאת לא ישנה טוב שזה נקודה סופר קריטית להרגשה שאת חשה ומשם למזון, איכות וכמה ואיך... שזה גם מסביר מאוד את התנודות הנפשיות

לבדוק חוסרים שגם יכולים להשפיע על מצב הרוח

ואחרי הכל במידה שהנקודות האלו מטופלות אז להגיע לרופאה ומשם יש צורך לקבל עזרה

ביות חלקי

החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר

ובצהריים איזה שעתיים

את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה

לפני 8 חודשים

יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי

אבל חדרים ממש יפים

הצוות, תלוי מחלקה

עונה בתור צוות פרא רפואי בגן עיכוב התפתחותי(כבר לא קוראים לגנים גן שפתי)

קודם כל יפה שהעירייה נותנת אופציה בדרך כלל פשוט משבצים.

אם אתם גרים רחוק אתם זכאים להסעה לגן ככה שלהסיע לא תצטרכו..

בקשר לחופשות, זה לפי משרד החינוך ובשניהם לא אמור להיות גן בלג בעומר וכו'..(אלא אם את רושמת לצהרון ..)

אם בגן הרחוק יש צוות טוב כמו שאמרת עדיף שם.

גן שיש בו עכברים בחוץ והכל מוזנח אני אישית לא הייתי שולחת. כדאי להתלונן לעירייה אסור לילדים להיות במקום כזה שבור והרוס. 

לק"י

זה התחיל לפני שנתיים- שלוש.

השנה ושנה שעברה היה חופש בל"ג בעומר בגלל ההסכם עם המורים. אבל משנה הבאה אמורים להיות שוב לימודים.

(יש חופש בין יום כיפור לסוכות).

להסתמך על בעלי. יש לו הרבה ימי עבודה מחוץ לעיר וזה בעייתי להסתמך עליו מה גם שיש לי עוד קטנה לשים במעון בצד השני של העיר

אין לנו עזרה מאף אחד זה רק אני ובעלי בסיפור פה

א. אני צריכה לשחרר ממש ולא יקרה כלום אם הוא ילך בהסעה

ב. זה ידרוש ממני עוד עומס ולחץ בנוסף למה שקיים עליי אבל מנגד יתן לי שקט נפשי שהוא במקום טוב 

לגן המרוחק אני יהיה זכאית להסעה אבל לא מסוגלת נפשית לשלוח אותו ככה. ההסעות של החנ"מ פה בעיר כמו שוק, המלווה מזרזת את הילדים תמיד וילדים קטנים כמו גיל 3 קשה לעמוד בקצב שלה (רואה את זה כל בוקר איך מתנהל) תהרגי אותי לא מסוגלת..

בגן הקרוב יותר יש צהרון שאני ירשום אבל עדיין באסרו חג ולג בעומר (אולי עוד ימים) אין גן בכלל. בגני עירייה אחרים כן יש בימים האלה.

הגן הקרוב הוא אומנם של עירייה אבל זה של בעלות פרטית (חרדית) ולכן זה נראה ככה אבל לצוות לא מעניין קצת לסדר את הגן/חצר משהו? מטריף אותי, מצד שני כולם מרוצים מהצוות שם ויש צוות פרא רפואי מלא מה שאין בכל הגנים

ושוב, בגן המרוחק לא בטוח שיהיה צהרון בתוך הגן ואז לוקחים אותו לגן אחר ומאוד חוששת מזה

ומפה אני לא יודעת להחליט.

בעלי עובד עירייה אז יש לנו פרוטקציה שם חחח

מי שלא רואה בעיניים לא מבין

איך לא מפריע למטפלות ולצוות לא יודעת

הרבה פעמים אם תלכי בקיץ לגנים את תראי בלאגן.. זה השלב.

כדאי לשמוע מהורים איך זה במהלך השנה

מדובר בגן חרדי שלא שייך לרשות ובגלל זה המקום נראה ככה

הגן המרוחק יותר זה ממלכתי דתי עם מבנה כמו שצריך

עדיין גני עירייה

אז איך גן שפה, שהוא חינוך מיוחד, לא שייך לכלום?

מבינה שזה הראש שלהם אבל לא נשמע הגיוני שזה המציאות בפועל

ואז אול אפשר להתלונן

כמו שיש בתי ספר של בית יעקב ששייך לאגודת ישראל, ויש ביה"ס של ש"ס ככה הגן הזה שייך לאגודת ישראל או משהו מהם לא יודעת

לכן העירייה אומרת תפנו למנהלים שלכם שהם ישפצו ויסדרו את המקום. הבעלים אומרים יש רישום ולכן זה לא מעניין אותם

בגן השני כן יש הסעה אבל לא יודעת עד כמה אפשר להיות רגועים בהזעה הזאת. רואה כל בוקר את המלווה מפצירה בילדים ללכת בקצב שלה וזה קורע לי את הלב, הבן שלי הולך כמו צב ונופל הרבה הוא יהיה מסכן, אני יודעת , כנ"ל צהרון לא מתחייבים לפתוח באותו גן זה תלוי רישום

מצד שני הגן הקרוב הוא מזעזע, אין לי מושג איך מקבלים אישור על זה, בחיי

אפשר להתקשר למשרד הבריאות שיבואו לעשות להם ביקורת פתע

זה מה שהייתי עושה בתור הורה, אבל את לא שם עכשיו...

מניחה שאפשר בתור הורים ללחוץ יותר, מוזר מאד שזה לא מזיז להורים הקיימים

יש הבדל בין גן קטן, מתקנים לא עדכניים, הרבה ציוד אבל ילדים יכולים להתפתח וללמוד בו

לעומת גן שבו יש חוסר תקינות בטיחותית,

עכברים זה מפגע בריאותי, חפצים שלא מתאימים לילדים ונגישים אליהם, רהיטים שבורים שעלולים לסכן אותם וכו'

לענ''ד אפשר לברר מאיפה בדיוק נובעת המוזנחות אצל הורים ששלחו לשם. 

תנסי לסדר הסעות.

אם לא מסתדר הסעות הייתי שוקלת אפילו מעבר דירה.

תחשבי על השנים הבאות גם.

איפה הוא יקבל מענה יותר מסודר? והילדה?

הייתי שוקלת לעבור למקום עם יותר שירותים שהם יקבלו.

או מתניידת במוניות.

לגבי הצהרון זה ממש ברוך, מקווה שיסתדר צהרון בתוך הגן ולא טרטורים כל יום.

לק"י

השבוע כדי לפזר ולאסוף בזמן.

בהצלחה בהחלטה!

כל יום? בהסעה כמובן

יהיה לי קשוח לעקוב כל יום שהוא הגיע לצהרון והכל בסדר

פה בגן ליד יש צהרון בתוך הגן

וואי איזה תסכול 

אין צהרון בגן צמוד?

אצלינו בגנים, במשך הרבה זמן היה צהרון משותף. ובצהריים העבירו את הילדים לגן הצמוד.

אבל אם הצוות טוב ויש יותר פלוס בגן הזה ממינןס

כדאי לך לשקול את זה

בכל מקרה עבודת חיינו בתור אימהות זה לשחרר,

לא הכל יכול להיות בשליטה שלנו כל הזמן,הלוואי וזה היה כך.

אז זה או לשחרר את הגן הרחוק והפלןסים והמינוסים שלו

או לשחרר את הגן הקרוב והפלוסים והמינוסים שלו.

אבל וזה אבל גדול עד כמה שהבנתי הילד שלך רגיש יחסית.בגן נקי ומסודר סביר להניח שיהיו פחות הדבקות,

זה קריטי בחורף לא לעכשיו,

אולי שווה לך לקחת את זה בחשבון.

לא מפריע להם ההזנחה?

זה נשמע הזנחה קצת קיצונית

אין הסעות? ואין אפשרות לוודא אם יש צהרון או לא?

לא יודעת, התיאור שכתבת על הגן הקרוב לא עושה חשק בכלל... (ותכל'ס מוזר שקיים גן ברמה חיצונית קשה כזו... ועוד גן מיוחד...)

אנחנו שולחים כבר פעם רביעית לגן מיוחד (ילד אחד היה בשלושה גנים), ותמיד המקום היה מדהים גם מבחינת הסביבה החיצונית, ותמיד היו הסעות. גם צהרון היה - את התאומים בחרנו לא להשאיר בצהרון, את הילדונת אנחנו משאירים (זה גם ממש חלק מסדר היום בגן שלה).

ב"ה מרוצים מאוד מכל הבחינות!

מקווה שתמצאו את המקום הטוב ביותר בשבילו❤️

ואת זה יודעים רק בהמשך או ממש סמוך לתחילת שנה.

ברגע שאין מספיק ילדים אז מחברים גנים ולוקחים אותם בהסעה לצהרון

או שמביאים את הילדים האחרים לגן שלנו, אבל לא תלוי בבחירה שלי ואין עם מי לדבר שם

נשמע מאוד מוזר שאף אחד לא מטפל בהזנחה שבגן שקרוב אליכם...

אצלנו אגב הילדים בגנים חרדיים, והם מטופחים לגמרי, כך שנשמע שזה קשור לעמותה המסוימת או לעירייה המסוימת שלכם...

האמת שאם זה המצב בעיר שלכם הייתי שוקלת לעבור דירה אבל לא יודעת אם זה מעשי לכם...

אחרי התגובות שלכן כנראה שנרשום אותו לגן הרחוק יותר. עם הנסיעות נתמודד כנ"ל לגבי צהרון

מה כתוב במכתב? על מה החוב?

האם חלק מהחוב זה ריבית והצמדה?

תיכנסי לאתר שלהם ותנסי להבין כמה שיותר מידע

ממש הזיה.

זה מבאס אותי כל כך.

אני מפרנסת יחידה (בעלי אברך), מרוויחה סכום כל כך נמוך, ופתאום כזה מכתב הזוי

ואני משלמת להם כל חודש את דמי הביטוח!

המכתב ממש מבולגן, לא הבנתי ממנו כלום חוץ מהשורה התחתונה.

והפקידה אמרה שאפשר להסביר לי רק אם אגיע פיזית לסניף.

אוף אוף אוף.

את עצמאית או שכירה?

לדעתי אל תילחצי,

בעיניי ככל הנראה מדובר בבעיה של חוסר דיווח

ואם תסדירו כמו שצריך את הדיווחים הסכום יקטן משמעותית/ ייבטל

תסדירי נשימה,

עבור מי המכתב? את או בעלך?

מי שהמכתב ממוען לו, תיכנסי לאזור האישי בביטוח לאומי ותבדקי חודש חודש מה רשום הסטטוס בביטוח לאומי

זה מה שהרו"ח שלי עשתה.

אבל הסיפור אצלי היה קצת אחר..

לכן את משלמת לו...

שירים אליהם טלפון וינסה להבין מה הסיפור

אני גם רו"ח ואין מצב שאני נותנת תשובה כזו ללקוח.

ביטוח לאומי זה באמת מורכב איתם וקשה לפעמים להבין אבל בסוף יש כללים ואפשר לבדוק מה שהם אמרו.

אם את משלמת לו הוא אמור לפתור לך את זה.

1. עוד לא לשלם! כי על ריביות הם מוותרים בד"כ אם משלמים את החוב מידי.

2. תרימי שיחת טלפון לרו"ח שלך/למנהל חשבונות שאת בקשר איתו. אישית חושבת שגם אם אין לך רו"ח, תנסי להרים טלפון למישהו מהמקצוע תנסי להבין, יש להם נסיון עם זה בד"כ.

3. תבדקי אם הם נותנים לשלם את זה בתשלומים

ועם סכום כפול

זה היה מלחיץ ממש

אבל אז ערערנו וזה בוטל, הכל

ההבדל הוא ששנינו שכירים אז לא באמת היתה סיבה שיהיה לנו פתאום חוב כזה וכנראה בגלל זה זה היה די פשוט.

בכל מקרה, באמת אל תשלומי עדיין, תבדקי איך ניתן לערער

צריכה לבדוק איך את מוגדרת בביטוח לאומי גם בתור עצמאית ואיך את משלמת להם מקדמות

דבר שני יתכן שהעלו אחוז מקדמות במקום 6 ל7.7 ואז מכאן החוב למרות ששולם

אולי גם דיווחי משהו בטעות מהמקום שאת שכירה?

כמו לדוגמא לא דווח שם שאת שכירה למרות שיורד לך בתלוש ואז פשוט צריך לשלוח תלושים

את יכולה להכנס לביטוח לאומי אזור אישי עם כניסה חד פעמים ולראות שם את כל הנתונים לגביך...

בהצלחה!

צריכה לבדוק את זה...

עדיף לשלם יקר לרואה חשבון,

זה חסך לנו בעבר כמעט 10,000₪ על מקרה דומה.

מקווה ממש שיסתדר מהר. זה קשוח על הלב❤️

או שזה כבד מידי.

לא מאד,  אבל אם זה מישהו שלא יכול לסחוב או להרים, זאת יכולה היות בעיה.

אמא שלי מתניידת עם הליכון, ב"ה עם הדרימי היא מסתדרת. 

יש לי את ה14 והוא גוסס. נכנס למנוע מים ואין אפשרות לתקן.

אשמח לשמוע גם כן מבעלות ניסיון לגבי הדגם הספציפי.

ג'ימיני מאד התרגש מהמחיר ואמר לי לרוץ לקנות😅

מה שחשוב לי שבאמת ינקה טוב וצמוד לקיר.

לפי הצ'אט השינויים הם בעיקר בחלק של הניקוי העצמי שהוא לא במים חמים וכל מיני פרטים ששיפרו אותם ב14.

וגם שהוא לא יורד ב180 מעלות עד למטה. שזה פחות קריטי לי.

ואני מחכה לשמוע ממישהי שהתנסתה

כי מרגע שמתרגלים אי אפשר לחזור אחורה

לא מבינה איך משקיעים בזה אלפי שקלים

שמעתי כל כך הרבה אנשים שאחרי כמה זמן המכשיר מתחיל לעשות בעיות (כל הדגמים והחברות)

בכזה מחיר זה שווה גם אם יחזיק רק חצי שנה ותדעי אם זה משהו שעוזר לך בבית או להיפך..

אם אין לו, לא שווה.

זה ממש משמעותי הניקוי עצמי.

ההבדל היחיד שראיתי זה אצל הבן היו לי בחילות וחוסר תיאבון

אצל הבת כמעט ולא, ממש בקטנה

שתי בנות- אחת חשק למתוק אחת נגעלת ממתוק אמאלה רק אוכל מבושל וטוב

בן- כנל

שיער- אין הבדל, תקופות בהריון של צמיחה ותקופות שלא בכל השלושה

והבטן נראת אותו דבר (זה ניראלי אולי קשור יותר למבנה של הבטן של אישה לא?)

חלק עם הקאות חלק בלי

בחלק חשקים למתוק ובחלק לאוכל מבושל. זה גם משתנה כמה פעמים באותו הריון או באותו יום 🤭

צורת בטן שונה, תלוי במספר ההריון ובכושר של שרירי הבטן 

בהריונות הקודמים סבלתי ממש מהקאות ברמה שלא יכלתי לאכול ולשתות כלום

ועכשיו אני ברוך השם מתפקדת ואוכלת 

לא נעים לי אבל אני לא מרגישה שאני בהריון

התרגלתי לסבל מטורף…..לצערי

אה ומה ששכחתי לציין שיש לי רק בנותתתתתתת

אז יש סיכוי שיש לי הפעם בןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

אצל כל אחת זה עובד אחרת.

בשום הריון לא היו לי ממש חשקים.

תמיד אני אשמח לנשנושים מתוקים, אבל לא משהו שונה בהריון ולא היה הבדל בין בנים לבנות.

בהריון עם הגדולה היו קצת הקאות, ההריונות הבאים לא היו בכלל, גם בנים וגם בנות.

הכללי אני לא שעירה, ולא מורידה בכלל, אז אני גם לא עוקבת אחרי הצמיחה. אבל לא שמתי לב להבדלים.