תאירו את עיני איך הגיוני למען השם שאנחנו בוירוס ה20 בערך מתחילת שנה (מסוכות כן?) של נזלת ליחה ושיעולים.
בערך פעם 6 בשנה האחרונה שהוא חווה סטרידור שמחייב בטנזול.
הוא מטופל טיפול מונע בוקר ערב.
זה בלתי נסבל.
קבעתי תור לפרופסור ריאות שוב .אבל אני בקריסה
הוא הקטן שלי בן 4. יש לי 3 ילדים ואלוקים עדי שזו הסיבה שאני לא מביאה עוד.
החרדה שלי סביב המחלות היא בלתי נסבלת. ואני מטופלת!!!! וכמות הוירוסים שהם תופסים היא לא הגיונית בשום פרופורציה. ואנחנו גרים בישוב מלא ילדים.
אז יש לי מדד להשוואה.
התעייפתי.
רק המחשבה לעבור שוב פעם את הטרפת הזו עם ילד נוסף מזעזעת אותי.
ומצער אותי במקביל לחשוב שזהו. יהיו לי רק 3.
יצא מבולגן אבל אני כבר מותשת.
עברנו חג מחריד. וזה לא עוזב מאז.
עכשיו אני ליד המיטה שלו הוא השתעל כמעט הקיא.
מלא מלא מלא ליחה.
ומה אני לא עושה.
מלבד להפסיק לשלוח אותו למסגרת אני לא רואה פתרון.
כשהיתה מלחמה היה לי שקט.

