איך קופצים למים ומתחילים תהליך של טיפול זוגי?קנקן שבור

אני מכאן, פתחתי משתמש חדש, כי הגיע הזמן להחליף אחד יותר מידי פרטים מצטרפים לתמונה שלמה...


רבנו ביום שישי, לצערי עוד אחד מהמון המון ריבים שיש לאחרונה

אם פעם היו ריבים כמו כל זוג, היום אני מרגישה שזה רק עניין של זמן עד הבא...

קצת רקע, נשואים עם פזמ יפה, לא זוג צעיר, יש כמה ילדים

בסהכ החיים יפים, אבל בשנתיים האחרונות משהו רוחק יותר מהרגיל.

הוא מפרנס עיקרי, ב"ה מרוויח טוב, אבל עבודה אינטנסיבית ודורשת. ככה שכל עול הבית והילדים עלי בבלעדיות, מלבד סופשים

אני גם עובדת, משרה מלאה (8 שעות שזה משרה מלאה במקום שאני עובדת בו), אבל משרה שממש מאפשרת לי לשלב את הבית והילדים (עזבתי כמה מקומות שהיו מאוד דורשים עד שהגעתי לנוכחית, בשכר מופחת...)

אני מקלה על עצמי במה שאפשר למיקור חוץ, אבל אני קצת פיקית וקשה לי לשחרר, אז עדיין יש עלי עול גדול וב"ה הילדים גם דורשים את שלהם (מעדיפה לקחת עבודות בתשלום על כל מה שלא קשור בגידול שלהם, גם ככה אני חוזרת איתם ב4 הביתה ומתי נשאר לי לחוות אותם?)

הוא חוזר בערב אזור 7 כשכולם כבר מקולחים, שבעים ומחכים רק לנשיקת לילה טוב שלו במיטות...


כשאני מנסה לשים אצבע על הנקודה שהיא הכי טריגרית לריבים, גם של זה הנוכחי, זה שאני מרגישה מצידו חוסר כבוד והערכה. ודיברנו על זה המון המון, גם בזמן ריב גם בזמני שלום, עדיין זה עבודה שהוא צריך לעשות עם עצמו והוא לא עושה (הוא אפילו הודה בשישי האחרון שזה נטו אגו, אבל עד כה לא שמעתי מילת התנצלות)


בשישי האחרון העניין התפרץ סביב זה שאני אמרתי לבת שלי לא לעשות משהו, והוא בפנים שלי סתר את הדברים שלי ואמר לה את יכולה. הבלגתי ואחרי כמה דקות באתי אליו ואמרתי לו, אך ורק לו, לא לאוזני הילדים (שהיו בסביבה אבל לא היו אמורים לשמוע) שזה לא מקובל עלי שככה הוא סותר את הדברים שלי ועוד בפני הילדים ושזה משפיע אח"כ על המשמעת שלי כלפיהם במשך כל השבוע... וזה משפיע, תאמינו לי. ודיברנו על זה כל כך המון

הוא לא אהב את ההערה וענה לי בטון חא ממש נמוך ואז גם אני הרמתי קול והיתה מריבה ממש מכוערת ובטונים לא יפים

והילדים


אני יודעת שגם אני אשמה, אבל תאמינו לי שאני רוויה, כל כך רוויה. מבינה כבר תקופה ארוכה שאנחנו צריכים עזרה חיצונית, איך לנהל את הריבים שלנו, איך לתקשר (למרות שיש שיפור בנושא התקשרות, אני קוראת על זה המון ומנסה ליישם, אבל מצידו אין כל כך שיתוף פעולה ובסוף זה מתפוצץ אחת לכמה זמן)


היתה שבת של נתק בינינו, לא החלפנו מילה

ציפיתי שיבוא ויתנצל, שיגיד משהו, רק משהו שנוכל לנהל שיח שבסופו נשים, אבל זה לא קרה

ולא בא לי להיות אני זאת שנותנת את הסולם, הייתי שם כל כך הרבה פעמים, תמיד תמיד אני זאת שמביאה לסיום ריבים, הוא תמיד ישתבלבל לא יגיד מילה, ויחכה שאני איזום את הפיוס (אני גם נוטה להשתבלל אבל עבדתי על זה הרבה ונראה לי שמצידי יש שיפור)


וממש לא בא לי עכשיו שוב "להכנע" לאגו שלו. מגיע לי לשמוע מילות פיוס בלי שאכניס לו את זה לפה

מקווה שאני לא נשמעת ילדותית ויש פה מי שמבינה את המקום והצורך שלי.

אני נותנת כל כך הרבה לבית, מאפשרת לו כל כך הרבה, אני לא מספיק מוערכת ומרגישה אפילו קצת קטנה לידו כשהוא מתחיל במשחקי אגו שלו


מחר הוא עובד מהבית, בא לי לקבוע לו עובדה בשעה 15:00 לעדכן אותו שאני לא חוזרת הביתה ושהוא אוסף את הילדים. אני צריכה זמן לעצמי, אצא אחרי העבודה אשתחרר קצת אנשום אוויר ואחזור בערב הביתה... לא יודעת אם זה רעיון טוב או רק יגביר את הלהבות


בסוף יצאה פריקה ענקית וזה ארוך, מקווה שתהיה מי שתצליח לקרוא ולייעץ לי עיצה טובה (בבקשה תשתדלו בלי "להמריד" אותי נגדו, אני גם ככה טעונה, מחפשת באמת לשמוע עיצוב טובות ונכונות איך לפעול עכשיו)

וגם בעיקר איך תופסים אומץ להתחיל טיפול זוגי, ואיך מוצאים מישהי טובה? אשמח להמלצות, אזור ירושלים, גמישים

זוג דוס למדי


תודה למי שקראה עד עכשיו

וואי ממש מתסכלDoughnut
ממליצה לך בחום לנסות את @נגמרו לי השמות המדהימה מכאן, שהיא יועצת זוגית מדהימה ומקבלת גם בזום. שיחה ראשונית אתה יכולה לעזור לך להבין הרבה. היא שינתה לי את החיים מהבחינה הזו של לדעת לריב נכון.
תודה רבה, באמת חשבתי עליה רואה פה המלצותקנקן שבור

אני חוששת שפגישה בזום לא תהיה אפקטיבית כמו פגישה פרונטלית

יש פה מישהי שיכולה לעשות לי השוואה ביניהם?

וגם איך מקבלים אומץ? פשוט לקבוע? ואיך מתחילים לשתף מישהי זרה בחיים שלנו?

זה נראה לי הר בלתי עביר

מסכימהDoughnut

שבמציאות זה הרבה יותר טוב מאשר בזום, אולי יהיו פה המלצות למישהי באזור שלכם ואולי תדברי קודם כל אתה בטלפון בשביל לבדוק אם זה יכול ללכת.

האומץ הוא בעיני פשוט לעשות את שיחת הטלפון הראשונה לברר, אח"כ זה מתקדם משם. אז בלי לדחות ובלי להסס להרים טלפון.

מבחינת הלשתף- המטפלת מכוונת אתכם כל פעם במה להתמקד וכו, את תראי שזה יזרום לך בעזרת השם ועם הזמן לומדים את זה. 

דווקא לי לא הפריע כשזה בזוםנעמי28

לא הרגשתי הבדל משמעותי בטיפולים.


ולגבי שאר החששות, לגיטימי, תני לה להוביל ולהנחות אתכם.

וכן, פשוט לקבוע.

אני קבעתי איתה בזום, קיבלתי המון.nik
ממליצה עליה מאוד מאוד!!
וואו ❤️נגמרו לי השמות

תודה רבה! מכל הלב ממש

באמת אני חסרת מילים 🥹🙏❤️

ולגבי אומץ פשוט להתקשר. כן.אוהבת את השבת
וואו אהובהנגמרו לי השמות

תודה ענקית 🙏

כ"כ מרגש ולא מובן מאליו, תודה לה'🙏

ריגשת אותי מאוד ❤️

לא יודעת מה להגיב להכלאיזמרגד1

חוץ מזה שבאמת נשמע כדאי לכם ממש ייעוץ זוגי, והצלחה עם למצוא את מה שנכון לכם🩷

אז מגיבה רק למה שכתבת על זה שמחר בר לך לקבוע לו עובדה ולא להגיע- נראה לי שזה ממש לא יהיה נכון... זה משהו חד צדדי בלי שיהיה לו אפשרות לתגובה וזה נראה לי בהחלט יגביר את הלהבות. ומאיך שכתבת זה נשמע קצת כמו ''נקמה'' וזה אף פעם לא מקום טוב לפעול ממנו.

אם את מסוגלת לשאול אותו אם מתאים לו לאסוף מחר ולקבל גם לא זה נשמע לי מצוין, אבל אם לא נשמע לי שפשוט כדאי לוותר על זה...

תודה על ההתייחסות, מעריכהקנקן שבור

ותודה גם על העיצה 

אם אני שואלת אני בוודאות אקבל לאקנקן שבור

בטח בהתראה כזאת קצרה

כל פעם שלקחתי לעצמי פסק זמן לנשום זה היה על חשבון העבודה שלי, אף פעם לא שלו...


ומרגיש לי שאני צריכה לעשות משהו שקצת יזעזע אותו

אם משישי בצהריים הוא לא החליף איתי מילה, חוץ מבריב קולני, ומאז שתיקה ארוכה... אני לא ראויה למשהו?

הוא יודע שהוא פגע בי

את רוצה לפעול מדחף לנקום או מרצון באמת לתקן ?תגל ציון

כרגע לפי איך שאת נשמעת

זה נראה לי

שאת כועסת מאוד ופגועה

וזקוקה להביע את הרגש הזה למולו

והדמיון אומר

שאז ירגיש שטעה

ויודה בטעות


זה קורה לנו הרבה ברגעים כאלה

אבל

זה אף פעם לא נכון לפעול מפגיעות לא מעובדת

ומדמיון שאם אני אצא למלחמה ו אכעס-אתעק-אשתוק-אתעלם-אנהג בכל דרך כוחנית

אז אקבל מענה רגשי שאני זקוקה

והאמת היא שזה רק עושה ההפך ומעמיק את הפגיעה


ולדעתי

צריך הפרדה


מה שאת מרגישה -זה אמיתי וכואב לך באמת

ואת צודקת מגיע לך לקבל מקום והכרה והקשבה לתחושות שלך

אבל צעד ראשון זה שאת תתני את זה לעצמך

ולא תתלי את זה רק אם הוא יכיר בצדק שלך

אלא תהי בחמלה לעצמך

תני לעצמך להוציא מהלב מה שאת מרגישה


אבל מולו

אל תפלי לאשליה שאם תפעלי מאמוציות זה יעזור

הלב רק יתרחק

הפער יעמיק.


מה כן

אחרי שהרגש קצת ירגע ולא תהי מוצפת

תעצרי

תרשמי לעצמך

בכללי לא רק מול הסיטואציה

מה את מרגישה -

מה את זקוקה ממנו

אבל בנוסף תביטי גם בכנות ותכתבי איפה את אולי גם לא מדויקת ,ולא פועלת ממקום שגם רואה אותו..

איך היית רוצה להגיב אחרת ככה שלא יגרור אתכם למריבה


ומתוך זה תדברי איתו על הכל

תשתפי מה את מרגישה

מה יעשה לך טוב- למה את זקוקה

אבל גם תקחי אחריות על חלקך ותשתפי אותו אי פה אולי לא דייק. ולא ראית אותו מספיק

ותשאלי אותו מה גם הוא צריך ממך אחרת



תודה על התגובה מעריכה ממשקנקן שבור

כן אני יודעת שאני פועלת מרגש ולא משכל

ושאני מוצפת

ושזה לא מקום נכון לפעול ממנו

אבל אני די מיואשת

את כל הדברים היפים והנכונים שכתבת (רובם) כבר עשיתי בפעמים קודמות

אז זה עזר לסיים את המריבה יפה (בעיני בלי שהיה לו חלק בפיוס), ואולי זה עזר לקצת זמן אחרי

אבל מהר מאוד חזרנו לדפוס המוכר, זה לא באמת חלחל לא באמת עשה שינוי


ואני יודעת שדברים לוקחים זמן וזה תהליך

אבל אני מצפה בגרף לראות איזה תנודה משהו

לא לחזור כל פעם לאותה נקודה ואולי אפילו מתחתיה


אז כבר לא יודעת מה לחשוב ומאיזה מקום לפעול

באמת טיפול זוגי יכל ממש לעזור לכם לצאת מהמעגלתגל ציון

לכל זוג יש גינמיקה ומן משחקי תפקידים קבועים שכשהם לא מביאים תוצאות טובות אז חשוב לעצור ולהבין איך כל אחד יכל להתמקם אחרת כדי שהריקוד ישתנה


עזרה מבחוץ מאוד עוזרת לזה

איך

לא חושבים על זה מדי

מבקשים המלצות באזורך

מרימים טלפון וקובעים פגישה

אפילו אם הוא לא מוכן תלכי לבד זה גם משמעותי


קצת נדחפתנעמי28

אבל רוצה להגיד שזה מה זה בסדר לומר לו שאת צריכה זמן לעצמך ושימצא דרך להסתדר.

אני עושה את זה כשאני מוצפת.

מה עדיף להגיע לקצה? לעבור אותו? להתפוצץ?

ברור שאת בסערת רגשות ופועלת מרגש, אנחנו אנושיים ולא רובוטים, לכן דווקא חשוב שכן תקחי את הזמן הזה לעצמך להירגע ולאזן את הרגשות.

בעיניי זאת ממש לא הכרזת מלחמה, אני עושה את זה לא פעם.


בקיצור, תעשי את זה וגם תרגישי טוב לגבי זה.

אחד התפקידים שלנו כאנשים בוגרים זה לדאוג לבריאות הנפשית שלנו ולעצור לפני  שמגיעים לקצה גבול היכולת.

תודה רבה, לך ולכל מי שהגיבה בנושאקנקן שבור

אחרי שכתבתי פה ומה שענו לי, הרגשתי שאולי זה באמת לא יהיה נכון

וכתבתי לו שאני רוצה לצאת וכמובן הוא לא יכל לשמור על הילדים (פגישות בעבודה וכו)

אז נשארתי, לא התאכזבתי כי ידעתי שאם אבקש זה מה שיהיה


כן חשוב לי להגיד שכשאני לוקחת זמן לעצמי להתאוורר וזה על חשבון העבודה (לוקחת חופש) הוא הכי מפרגן וגם דוחף אותי לעשות אתזה

ומה קנית לעצמך, ומה עשית, ואל תחשבי על הכסף


ברור שזה בסדר לבקש זמן לעצמהתגל ציון

בכלל לא כתבתי לא


היא עצמה אמרה רק שהמניע שמפעיל אותה בזה זה קצת 'דוקא' כזה מתוך הכעס וזה גם ממ שמובן אבל היא שאלה אם לדעתנו נכון להגיד ממקום כזה

אז עניתי לשדעתי ממניע כהז פחות כדאי לפעול..

אפשר לבקש את אותו דבר אבל לא מאותו המניע אלא פשוט כי אני צריכה מזן לעצמי וזה מצוין

ברור שאת ראויה ליותר מזהאיזמרגד1

וזה כואב ממש🩷

אבל אני עדיין חושבת שזה צעד שהוא קצת הכרזת מלחמה, של להיכנס איתו ראש בראש ואני באמת לא חושבת שזאת הדרך

אני חושבת שרוב הבני אדם לא יגיבו לכזה דבר בהתפייסות ובהבנה שהם טעו, אלא בכעס, בתחושת ניצול אולי ובסוג של ''מגיע להם'' כל מה שהוא עשה עד עכשיו, ובמקום לפייס ולקרב ביניכם זה רק ירחיק ויעמיק את המריבה.

במקום זה תיקחי לעצמך קצת זמן לנשום בעצמך, אולי תזמיני לך משהו מפנק ותנשמי קצת

אפשר אולי רק להגיד שאת פגועה ומחכה לפיוס, בלי לשים לו מילים בפה או משהו

יש הרבה דרכים של איך לנהל את זה גם בלי להכריז מלחמה...

להגיד לו שאני פגועה ומחכה לפיוסקנקן שבור

זה לא להכניס לו מילים (או מעשים) לפה?

נמאס לי שכל פעם שהוא פוגע או שאנחנו בריב אני צריכה לבקש את הפיוס

מבינה את הנקודה?

ותאמיני לי שדיברנו על זה גם בזמני שלום


אני יודעת שכל מה שאני כותבת פה בסוף מוביל לזה שאני צריכים עזרה חיצונית

אני מקווה שהפעם הזאת אקבל את האומץ לעשות את הצעד הזה

החלטתי שהיום אחרי העבודה אטפל בזה


תחזקו אותי

ותודה גם על המקום לפרוק, לבנתיים זה עוזר לי קצת להרגע

במקרים דומים, שקשה לי לעשות את הצעד הראשוןכולנה
אני מדמיינת שמספרים לי עליו שהוא זקוק לעזרה, שקשה לו כי הוא  לא יודע לבקש סליחה ולמרות שהוא יודע שטעה אין לו את היכולות כרגע לבקש וליזום, אם הוא היה אומר לי דבר כזה, לא הייתי עושה את הצעד הזה בשבילו?

אם אני מאמינה שהוא בחור טוב ורוצה בטובתי סה"כ, אז ככה אני הופכת את זה למשהו טכני, כמו שהיה מבקש ממני להכין לו ארוחת ערב כי הוא גרוע בבישולים, לא הייתי מכינה?


זה לא אומר שלא צריך לטפל בשורש, אבל זה כן עוזר לי לגייס כוחות להיות המובילה הסליחה 

יכולה לפרט עוד איך לגשת אליו?Kayom
כאילו מה לומר לו בצעד שאת עושה?
ראיתי שבדכ עובד לשלוח הודעהכולנה

עצוב לי שאנחנו בריב בוא נדבר עם איזה לב או משהו שיהיה ברור שאני לא מחפשת לריב.

זה לפעמים לוקח זמן אבל זה עוזר.


בדכ זה מוביל לשיחה ושם אפשר יותר לפתוח, אבל זה לא אומר שאין לו חלק הפיוס, או שאני מוותרת על הכבוד שלי. אלא שבקשר שלנו היכולת שלי לגשר ולהשלים טובה משלו. זה לא אומר שלא אכפת לו, זה אומר שזה יכולת שאין לו כרגע.

אבל אז יש לי שאלהKayom
את מהממת ואהבתי אבל שאלה אם אני עושה את הצעד של הפיוס כל הזמן אז איפה את רואה שאכפת לו גם? אולי לא אכפת לו אם רק אני תמיד צריכה להיות זו שיוזמת פיוס? זה לא הוגן שרק עליי לא?
לדעתי השאלה מאיפה זה בא.אונמר

אם את באה ממקום של לקיחת אחריות מלאה על הקשר,

אז זה באמת לא אמור להיות.

אני הייתי פעם במקום הזה, ולא היה מציאות של מריבה שנפתרה בלי שאני זו שניגשתי.

היתי עם תחושה של אחריותע ל המריבה.

 

פעם אחת עלה לי, והתחלתי הליך טיפול.

ברגע הראשון הסברתי לה שאנחנו כרגע ממש באמצע מריבה, וכבר ביקשתי סליחה על מה שנראה לי שעשיתי לא בסדר,

אבל הוא לא והוא גם לא רוצה לדבר.

אמרתי לה ממש בלחץ, אני לא יודעת מה אני עוד אמורה לעשות.

היא אמרה לי,

מי אמר שאת אמורה לעשות??

אם את יודעת שעשית מה שאת צריכה, ומה שאת חושבת לנכון,

והוא עדיין בוחר לא לדבר איתך, זה שלו.

את יכולה לומר לו, כשאתה רוצה לדבר אני לגמרי פה, ואני מבחינתי מחכה.

וזהו.

 

ולקח לי כמובן זמן לבלוע את זה, ומלא תירגול,

אבל בסוף הבנתי שאני צריכה לנשום את זה. והוא למד לבוא בעצמו ולקחת אחריות בעצמו על ריב. ולא להשאיר לי את הכל.

 

כמובן שזה תהליך,

אבל היה לי חשוב לתת פה מקום לזה שלא תמיד נכון בקשר להיות באחריות בלעדית על יציבות הקשר.

הקשר הזה הוא גם שלו, והוא גם אמור להיות בפעולה על זה שהוא רוצה שיתקיים פה משו.

 

בהצלחה!!

אני מסכימה שלא צריך לקחת אחריות על המריבהכולנה
אבל לפתוח את הפתח לפיוס זה לא לקחת אחריות בעיניי, תלוי איל השיחה מתנהלת אח''כ, אם את מסבירה לו ממה נפגעת והוא מבין ומתנצל זה לקיחת אחריות.

אני רואה שלעשות את הצעד הראשון קשה לו, כמו שלמשל הוא מטפל בכל הטלפונים לאנשי מקצוע, בנקים ביטוחים את כולם אני שולחת אליו, זה אומר שלא אכפת לי? שאני לא לוקחת אחריות? הוא פשוט יודע שאני לא טובה בזה וזה קשה לי.


הרבה תלוי בתוכן של השיחה עצמה, אפשר להרגיש אם הוא רוצה ומחפש קירבה וסליחה או רק רוצה שקט תעשייתי.


ובעיניי, כמו שאמרת, להגיד לו אני פה אם תרצה לדבר זה בדיוק הפתח הזה לשיחה. 

לגמרי לפתוח פתח,אונמר

אבל הבדל בין לפתוח פתח לבין לקחת אחריות או להיות תלויה בו הוא קיים.

אפשר ורצוי ומעולה להגיד 'מאמי אני פה לדבר כשאתה רוצה'

לבין לא לתפקד ולהיות חייבת הרגע שתסתיים המריבה הזאת כי אני לא מצליחה להכיל את האיכס הזה של המריבה והכעס באויר.

אבל מה קורהKayom
אם אמרת לו אני כאן אם תרצה לדבר והוא פשוט לא בא? נגיד אפילו כמה ימים? מה אז עושים?
ממשיכים לחיות את החיים.אונמר

אם הוא לא בא זה שלו.

בסוף הוא יבוא,  או כי הוא ירצה מתישהו לדבר, או שירגע לו הכעס או הפגיעה.

אבל אם את במקום משוחרר ויציב מבחינתך - את ממשיכה לנהל את החיים ולא מתערער לך כל הקרקע כשהוא לא מגיע,

אז לא קרה כלום מיזה שהוא לא בא.

זה בטוח לא כייף,

אבל זו הבחירה שלו. הוא בן אדם חופשי לבחור מה הוא רוצה לעשות.

אפשר תמיד אחרי שהוא לא בחר, ובסוף כן דיברתם, להסביר לו שהשתיקות האלה לא באות בחשבון ושזה לא בסדר לברוח לכל כך הרבה זמן,

אבל לפחות בזמן הזה את לא כולך מעורערת.

 

אני לא חושבת שיש מצב שבו הוא לא יבוא עד עולם לדבר.. פשוט זה יקח לו הרבה זמן.

ואחרי כמה פעמים שהוא יראה שזה לגמרי בידים שלו, המח שלו יתחיל להגיד לו 'אולי כדאי לך לדבר' בשלב הרבה יותר מוקדם.

כי זה החלטה שלו.

תודה, השאלה שלי אם בטוח הוא בסוף יבואKayom
נגיד עובר הרבה זמן, הוא בטוח יבוא בסוף?
אין הבטחות.אונמר

אני תמיד חושבת כשאני חוששת,

על מה הסיטואציה הכי קיצונית מבחינתי שיכולה לקרות. כדי לקחת אותה בחשבון ולדעת שהכל יהי בסדר גם אם היא תקרה.

 

תחשבי מה הכי גרוע שיכול לקרות,

במקרה שיש לכם ריב, ואת מחליטה שאת לא ניגשת לפתוח את זה ולהתחנן,

אלא רק אומרת סליחה על החלק שעשית לא בסדר ואז אומרת שאת פה לדבר כשהוא מחליט שנכון לו.

מה יכול לקרות?

אצל כל זוג זה שונה, אז תחשבי עלייך בעצמך.

אבל את לדעתי צריכה להגיע לשלב שבו את יציבה ורגועה עם כל החלטה שהוא לא יעשה.

את לא תלויה בו. הוא לא אמא שלך, ואת לא ילדה שלו.

הוא איש יציב ונפרד ממך.

ואת אישה יציבה ונפרדת.

 

 

טוב בהכי גרועKayom
אני מדמיינת שניפרד אבל מבינה שזה לא ממש מציאותי אלא הפחד.. לזה הכוונה? שכאילו לא יכול להיות באמת גרוע? 
אכן.אונמר

אני לקחתי בחשבון גם אפשרות של פרידה. כמובן באופן לא מציאותי לגמרי וגם עם ההבנה של מה שאת אומרת,

שזה לא באמת יקרה כנראה וזה הפחד.

אבל אם באמת באמת הוא לא ירצה לעולם לדבר ויחליט שלא מתאים לו,

כנראה את גם לא תרצי להישאר,

ותמצאו פתרון כלשהו. גם אם זה יהיה פרידה.

אז כנראה שזה גם הפתרון במקרים קיצוניים.

זה מפחיד כי אנחנו לא פורטים את זה לנקודות. מלא דברים בחיים זה ככה.

 

אבל לפחד בגלל זה? אין מה לפחד. את יציבה ומודעת ומצליחה להתנהל. נשימות..

ואי ואי את צודקת אבל עדיין רקKayom
רק לקרוא את זה היה לי מפחיד כאילו אני לא באמת יכולה לשחרר ולהגיד טוב מקסימום ניפרד כי זה מפחיד ולא רוצה.. אבל צריכה לחשוב עוד על מה שכתבת כי זה חכם. תודה!
בהצלחה ❤️אונמר

ותודה!

תודההKayomאחרונה
אז אצלי זה הרבה מגיע מזה שאני לא מסוגלתקנקן שבור

פשוט לא, להיות בריב כל כך הרבה זמן

מרגישה שאני לא מצליחה לעשות שום דבר נורמלי אם אנחנו בריב

והוא לדעתי מבין את זה וקצת אולי, בתת מודע אפילו? לא יודעת לא רוצה לכתוב סתם


הוא באמת פחות ורבלי מבין שנינו, וגם יש לו קטע גנטי של אגו 😉


אז לא יודעת אם זה נובע אצלי מלקיחת אחריות או פשוט מחוסר מסוגלות להיות בריב

הוא יכול בכיף גם כמה ימים שלא נדבר חוץ מטכני

מבינה ממשאונמר

אני גם הייתי ככה. לא מצליחה לתפקד אם אנחנו בריב.

אבל זה גם לא בריא.

אנחנו אנשים בפני עצמנו גם מעבר לזוגיות שלנו, ויש פה רמת כלשהי של תלות כשאנחנו לא מצליחים לתפקד.

ואם לומדים לנשום, אז לומדים לתפקד, ואז גם לא חייבים לפתור דווקא אני או דווקא הרגע,

ויש פתחים הרבה יותר גדולים ללפתור דברים.

ככה אצלי היה.

אחרי שלמדנו שנינו להרפות ולא להיות תלויים לא בהאם אנחנו בריב, וכן להצליח להמשיך בחיים אם אני יודעת שאני בסדר, 

אחרי זה מדברים וזה הרבה יותר ברוגע ושפיות.

 

הלימוד הגדול הוא להצליח לחיות ולתפקד כשיש מריבה.

אם אני בסדר.

אני כמובן הולכת על סיטואציה שאם את לא בסדר, כבר התנצלת על זה, או אם יש לך פה מקום לפתוח פתח ולהגיד 'מאמי בא נדבר' זה אחרי זה.

הוא לא בקטע ואת כבר בעמדת שיכנוע.

לשם אין שום סיכוי שאני אגיע היום.

אני כמובן כן מציעה, כמו שכתבה לי @כולנה שיש ערך ללפתוח פתח כשקשה לו,

אבל יש הבדל מאד גדול בין לפתוח פתח לבין לקחת אחריות או להיות תלויים בשיתוף פעולה שלו.

 

אם את רוצה אני ארחיב קצת על הקטע של התלות, כי זה ממש רחב ולא באלי מידי להעמיס..

 

 

אני קוראת ומתחברת, תודה! אשמח שתרחיביקנקן שבור
אני רואה חלק מאד גדול בזוגיות,אונמר

בלדעת להיות נפרדים.

זה יוצר בסופו של יום, הכי ביחד שיש.

 

יש משהו שקורה, אחרי כמה שנים של זוגיות, שמשהו בפנים מתערבב ונהיה חסר יכולת עמידה בפני עצמו.

אני ממש לא החשבתי את עצמי אישה שתלויה בבעלי במשהו. וגם לא אותו בי.

אנחנו שנינו סופר עצמאיים והכי מנהלים את עצמנו. וגם הזוגיות שלנו באופן כללי מאד משוחררת.

אבל כשהלכנו לטיפול הבנו פתאום כל מיני נקודות שבסופו של יום אם מסתכלים עליהם לעומק מוצאים שזה תלות.

גם שלי בו וגם שלו בי.

שלו בי התבטא בצורות מסוימות,

ושלי בו התבטא בצורות אחרות.

 

אחת הצורות של התלות שלי בו היא זו. שלא יכולתי לשאת מציאות שאין בינונו שקט וחיבור. גם אם לפעמים השקט הוא פלסטיקי.

חייבת שנשלים עד איבוד אשתונות, בתקופות קשות.

לא מדברת על להצליח לעבוד או לעשות משו בבית, או לא להשפריץ עצבים סביבי.

ופתאום הבנתי שאני לא אמורה להיות ככה היסטרית.

אז אנחנו לא בטוב. נכון. ומה?

 

זה הגיע אחרי שיצרנו לנו בטחון בסיסי בקשר. (שהוא אגב לא כזה בסיסי, כי מלא זמן חיינו בלי התחתית הזאת של ידיעה שלא משנה מה אנחנו נועדנו אחד לשני)ף

אבל אחרי שהבנו ששנינו מרגישים ככה ורוצים ככה,

אז כשאנחנו רבים זה נקודתי.

כשיש חוסר הסכמה או חוסר הבנה - זה נקודתי על הדבר הזה.

ואם זה נקודתי אז לא מתים מיזה. אפשר לנשום תוך כדי.

אחרי שהצלחנו לנשום נטו מיזה שאני לא משתגעת עליו שידבר איתי ושנפתור את זה,

ושהוא לא משתבלבל עמוק מאד מרוב הלחץ (הגבנו כאמור הפוך)

הצלחנו גם לדבר יותר בטוב, כי השיח לא חייב חייב להיות. אם לא הולך נשים בצד ונדבר אחרי זה.

ואם אנחנו בכל זאת לא בטוב עם זה, מתפקדים עם מה שיש.

 

העקרון הוא להצליח לייצר בסיס, ואז מעליו לזכור שהדברים שבאים הם נקודתיים.

ושיש לנו כל אחד בפני עצמו זכות לחיות ברוגע, ויכולת לחיות ברוגע,

גם אם הבן זוג כועס או מבואס או עצוב.

חלק מיזה באמת מתבטא בזה שבטח גם קשה לך להכיל סיטואציה שהוא מבואס ממנה, גם אם זה לא את קשורה... יש מצב?

 

תנסי להכניס לך דבר ראשון, אולי אחרי זה גם לו, שאתם נפרדים. וזה תקין וטוב. ומותר לכל אחד לכעוס או לכעוס בפני עצמו,

ולכאוב או לא לכאוב בפני עצמו.

 

יצא לי קצת מבולבל, אז אם יש לך שאלות בכייף

יצא לך חכם מאוד דווקאתגל ציון
תודה ❤️אונמר
אני קוראת ומתחברתקנקן שבור

תודה, את אישה חכמה

זה קצת, או אולי שיטת המובחנות

קראתי עליה ולא כזה התחברתי בהתחלה

ואז כשקראתי על שיטת eft ושיש הרבה שמשלבים ביניהם, אז דברים כבר יותר התיישבו לי


גם שיטת גוטמן שקראתי עליה ממש לאחרונה, עניינה אותי, אבל גם כשילוב, לא רק היא


בכללי ממה שקראתי בעבר וממה שאני מעמיקה עוד יותר, אני מוצאת את עצמי יותר מתחברת לדרך של לקחת קצת מכל שיטה וליישם איפה שמתאים


תודה על הזמן שהקדשת לכתוב

אכן זה מובחנות אונמר
מקסיםכולנה
תודה ❤️אונמר
כתבת מקסים וכ"כ חשוב מלמדנגמרו לי השמות

כל מילה זהב.

יש כאן עומק נפלא על המהות הזו והיציבות הזו של הביחד שלנו - שהכל בסדר. אנחנו כאן. לא הולכים לשום מקום. בוחרים אחד בשנייה. גם היום.

והבנייה של הדבר היקר הזה והלימוד של הבנייה הזו הוא חלק ממש מפואר בדרך שעשיתם וכולנו יכולים ללמוד מכך!

כי לכל זוג באשר הוא על גבי הבסיס היציב הזה באמת כל הויכוחים או הריחוק או האתגרים או המשברים באמת נהיים הרבה הרבה יותר אפשריים ועם נשימה.

ממש כמו שאמר כלב בפרשת השבוע על הארץ "עלה נעלה כי יכול נוכל לה!" - יכול נוכל גם לאתגרים בינינו! ונעלה ונתעלה אפילו דווקא מתוך זה עוד, ואנחנו חזקים ויציבים ויכולים והביחד שלנו חזק ויציב ויכול!

תודה יעל ❤️אונמר
יפה, תודה!Kayom
את נשמעת מהממתשוקולד פרה.

עם הרבה מודעות, הבנה ואינטליגנציה רגשית.

שקלת אולי ללכת לליווי אישי?

כי לפעמים ייעוץ זוגי הוא הרבה פעמים מקום שבו אנחנו רוצים שהיועץ ישפוט בינינו, או שאנחנו מביאים לשם כאבים וטענות, ולא תמיד זה מקרב

אני הרגשתי שזה מאוד לא מקרב בינינו.


אבל כן עשיתי קורס של ליאת פיין שמדברת לנשים בלבד, ומשם לקחתי תובנות ויישמתי אצלנו, וזה באמת מאוד עזר.


תודה רבה! את בעצם מתכוונת ללכת לטיפולקנקן שבור

או ליווי כמו שקראת לזה, רק בשביל עצמי?

אם כן, האמת שחשבתי על זה, גם כי אני לא יודעת כמה בעלי יזרום...

יש מצב כזה שמתחילים לבד ואח"כ אם יש צורך (ואני כן חושבת שהוא צריך לפחות כמה מפגשים) זה הופך לזוגי?

תלוי עם מי את עובדת..לפניו ברננה!

יש מטפלות שעובדות רק עם נשים ויש מטפלות שיכולות לעבוד עם צד אחד ועם משולב..


לגבי היום בצהריים, בא לי להציע לך לכתוב לו שאת ממש צריכה שקט והתאווררות וזמן התאפסות, ושאת מתכוונת למצוא בייביסיטר שתקח את הילדים מהגן כדי לאפשר לך את זה.

אם הוא ירצה לקחת על עצמו את עול הילדים - נפלא, אם לא - באמת תמצאי בייביסיטר או תפזרי אותם בין חברים כך שאת תקבלי מילוי לצורך שלך..❤️

בהחלט ישתוהה לעצמי

הרבה מטפלים זוגיים עושים באופן כללי לאורך התהליך מפגשים רק בנוכחות צד אחד.

בסוף קשיים במערכת הזוגות יושבים בדרך כלל על קשיים אישיים של כל אחד מהצדדים ועל אמונות והתנהלויות שמנהלות אותו בכללי בחיים

מניסיון לא הייתי חוששת שזה ירחיקאנונימית בהו"ל
אם הולכים למישהי טובה זה מאווווווד מקרב דווקא, מניסיון. לא יודעת להסביר אבל לא הייתי מוותרת על מה שזה גרם.. וזה הכי לא לשפוט להיפך זה קירב ברמותתת. 
אני חושבת שטיפול זוגי איכותי ממש מקרבאוהבת את השבת
אם זה לא קירב כנראה שזה לא היה טיפול זוגי טוב....
יש היום מאמנות זוגיות לנשים שממש יכולות לעזור!16210
מדריכות איך לשקף את הצרכים והרגשות שלך בצורה שתוציא ממנו הזדהות. ממליצה על יוני אנטמן. יש לה קורס אינטרנטי וקבוצות ליווי בווצאפ 
לגבי היציאה לעצמך16210
הייתי חושבת גם איך לקחת את הזמן בשבילך אבל לא ממקום של לזעזע אותו אלא באמת מהמקום של הצורך שלך. תניחי את זה שאת מרגישה שאת חייבת זמן לעצמך, את לא יכולה להמשיך ככה ולכן את יוצאת, תשתדלי באמת לשמח את עצמך ולמצא נחמה. אם תחזרי חדשה זה ישפיע לטובה על כולם
דבר ראשון חיבוק.אונמר

נשמע שאת ממש בהתשה כבר.

זה מתיש להיות במריבות ומלחמות.

אז חיבוק.

 

דבר שני - טיפול זוגי זה לא מים כזה עמוקים ועופי על זה.

את חושבת שהוא יסכים לבוא איתך?

 

אם כן אז יש לי המלצה למישהי ממש טובה שעזרה לנו מאד מאד באזור ירושלים. אם את בקטע תכתבי לי מסר או אישי.

ולגבי להודיע לו שאת לוקחת את היום להירגע -

זה ממש תלוי בדינמיקה ואם הוא יודע ומכיר את ההתמודדות עם הילדים או בכלל לא.

ולדעתי את גם יכולה להגיד לא בהודעה חד משמעית שאת ממש צריכה את זה.

יתן תודה לא יתן חבל. אבל לנסות תמיד אפשר.

 

תודה רבה לכל מי שהגיבה! מעריכה מאודקנקן שבור
וואו את מהממת!!!! כמה מודעות.... אלופה!אוהבת את השבת

וכן כן כן!!!

ללכת לייעוץ

זה מדהים


אם כבר הרגיש ממזמן שאתם צריכים ובינתיים הריבים מסלימים אז כדאי לקפוץ למים עכשיו ולא לחכות עוד עד שיהיה יותר ויותר קשה...


אנחנו היינו אצל @נגמרו לי השמות ובאמת היה לנו ממש ממש טוב!!

היא מקבלת גם בזום

אבל אנחנו העדפנו רוב הפעמים לנסוע מירושלים אליה

כי תכלס זה כיף לשבת פנים אל פנים ומקפיץ בהרבה


ממש ממליצה לך פשוט להתחיל..

אז נוסעים כמה פעמים ומרוויחים גם מהנסיעה והיציאה..


אחרי הייעוץ אני יותר מבינה את המשנה "אלו דברים שאדם אוכל פרוצים העולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.. ומביא שלום בין איש לאשתו.."

הבאת שלום בתוך הבית מביאה ככ הרבה לחיים שקשה בכלל להסביר...

נותנת כוח לאיש, לאישה, לילדים, השראת שכינה... זה נוגע ומשפיע על הגרעין הכי עמוק בחיים ומשם לכל המעגלים - טוב שמתרחב ומתרחב..


וגם אנחנו דחינו את זה הרבה איזה שנתיים שלוש ומזל שלא דחינו יותר.. חבל על כל רגע כזה....


מדהים שאתם מדברים ואת מסבירה אבל כנראה שצריך כאן איזה שהוא עזרה קטנה מבחוץ.. וטוב ישש לכם את הבסיס...❤️❤️


תודה יקרה, עודדתקנקן שבור
איפה נגמרו לי השמות מקבלת?
רחובותתגל ציון
תודה רבה יקרהנגמרו לי השמות

תודה לקב"ה שהכל ממנו

ההודעות שלכן פוגשות אותי בעומק של התרגשות והוקרת תודה... (ממש עד לכדי דמעות 🙌🥹)

כ"כ מחמם את הלב ויקר לי לקרוא,

באמת קשה למצוא את המילים אבל הלב ממש עולה על גדותיו, פשוט תודה ❤️

חוזרת לכתוב לך באריכות יותר ❤נגמרו לי השמות

@קנקן שבור יקרה קודם כל שולחת חיבוק גדול

לא פשוט לעבור את הכל וההצפה הגדולה ודאי מורגשת, כואבת, חונקת

 

מתנצלת על הדיליי במענה עצמו, אני מנסה לרכז לעצמי זמן יותר רגוע כדי להגיע ולחזור לכל מה שהיה במהלך השבוע, ורציתי כבר כמה ימים למצוא את הזמן עבורך ולהגיב לך כמו שצריך, אז ב"ה שעכשיו מגיעה לזה ❤

 

כתבתי באריכות על הנושא הזה של פנייה לטיפול זוגי, כדי טיפה להרחיב או לענות לחששות או לשפוך קצת יותר אור על הנושא, אז מצרפת לך את הדברים גם כאן,

ומנסה לרכז כמה נקודות מרכזיות מניסיוני המקצועי בתקווה שישפכו לך אור על התהליך באופן כללי: 

 

א. בעיניי כל זוג באשר הוא יכול להיתרם מתהליך של יעוץ זוגי.

ההבנה הזו שזוגיות היא לימוד, עבור כולנו. שאין אדם אחד שנולד יודע זוגיות, שגם גדולי המטפלים והיועצים ושמות הכי מוכרים היו צריכים ועדיין צריכים ללמוד זוגיות וליישם גם בחייהם הפרטיים יום יום שעה שעה. שאין אחד שהוא יותר נעלה מהשני אלא כולנו שווים ופשוט צריך ללמוד. וכמה שנלמד יותר, כמה שנשקיע בזה אנרגיה *אקטיבית* כך נוכל לגדול יותר ב"ה.

ממש "תורה היא ולימוד היא צריכה".

לכן, גם זוג שהוא 10 מ10 יכול להיתרם ולהגיע אפילו ל11 מתוך 10 בעזרת הגברת הלימוד והעמקה, קבלת הכלים והצמיחה המתמשכת.

וגם זוג שהם 9 מ10 או כל דבר אחר יכולים להיתרם, לשים דגש ומקום על הזוגיות שלהם (אפילו בפן הטכני של זה: להקדיש זמן קבוע בשבוע לכך, להשקיע מחשבה, מאמץ, אנרגיה, פתיחות בתהליך. זה כבר עושה המון.) ולהמשיך לצמוח ולהעצים עוד ועוד ב"ה.

 

ב. מתוך כך, כל זוג שפונה לתהליך כזה צריך לתת לעצמו *תעודת גבורה* על עצם זה שאכפת להם מהחיים שלהם עצמם. מאיכות החיים עצמה. שהם מבינים שהם חיים פעם אחת ורוצים למקסם את הטוב שבחיים שלהם. לא לחיות ליד או בערך אלא ממש לחיות את החיים עצמם בכמה שיותר שמחה ואושר ואהבה ב"ה.

לכן זוג שפונה לתהליך לא צריך חלילה לחשוב על עצמו "מה דפוק בי/בה/בו/בזוגיות שלנו ש"הצטרכנו" להגיע ליעוץ זוגי וזו תעודת עניות עבורנו" - ממש ממש לא! אלא בדיוק להיפך - "איזה מדהימים אנחנו שככה אכפת לנו מהאושר שלנו ומהחיים שלנו עצמם ואנו מבינים שזוגיות היא לימוד ואנו באים להמשיך ולהעמיק וללמוד!

וכמו שאנו יכולים אולי לפתוח סתימה בצנרת בעצמינו אבל אנחנו לא מעוניינים בכל הכאב ראש, הבלאגן, הזמן הארוך, הבוץ שישפך עלינו וכו' שבדרך - אז אנו פונים לאיש מקצוע שלמד את זה וישחרר לנו את הסתימה יותר במהירות וביעילות, כך אנו עושים גם בתחום הזה של הזוגיות שלנו".

 

ג. מניסיוני המקצועי, כל זוג אשר מגיע עם שלושה דברים עיקריים לתהליך - הסיכויים שלו להצלחה עולים בצורה משמעותית וגדולה מאוד:

1. רצון - זוג ששני בני הזוג עם רצון להיות יחד אחד עם השנייה, בטוב כמובן. (כלומר גם אם עכשיו פחות טוב - יש לשניהם רצון להיות ולחיות יחד בטוב. אחד עם השניה).

2. מוכנות - זוג אשר שני בני הזוג עם מוכנות לעבודה, להבנה שזה תהליך ודברים לא קורים ברגע אחד, עם סלבנות והתמדה, עם פתיחות ומוכנות לעבור דברים ולעשות תהליך - אחוזי ההצלחה עולים פלאים.

3. לקיחת אחריות - זוג אשר כל אחד מבני הזוג לוקח אחריות אישית *על הצד שלו* - האישה לוקחת 100% אחריות על ה50% שלה בזוגיות הזו והאיש לוקח 100% אחריות על ה50% שהוא בזוגיות.

 

- גם זוג שרק אחד מהם באים לתהליך עצמו בלי השני אבל יש להם את 3 הסעיפים הללו יכולים להצליח לגמרי ב"ה.

 

ד. בתוך התהליך עצמו, בעיניי ישנם 5 שלבים משמעותיים שכדאי לעבור עם איש המקצוע:

1. מודעות - להעלות דברים מעל לפני השטח, כמובן דברים משמעותיים אבל גם דברים שלפעמים נראה שאין להם חשיבות וע"י הכיוון של איש המקצוע מגלים שהם קשורים וממש בונים פאזל שלם של עוד ועוד חלקים שבסוף מתחברים כולם יחד ועוזרים לתת תמונה רחבה ודיוק במענה המותאם לזוג הזה ספציפית.

2. שימת לב שכל הסעיפים שכתבתי בסעיף ג' מתממשים - שיש לקיחת אחריות אישית, מוכנות ורצון, וכמובן רצף תהליכי שמאפשר את הדברים ואת התהליך עצמו.

3. הבנה עמוקה ונגיעה בשורש של הדברים - ממש לראות את השורש של כל דבר בפני עצמו ושל הכל יחד.

4. קבלת כלים - מתן כלים, תובנות וידע איך לצלוח בפועל את מה שלומדים ובונים.

5. תירגול - התרגול בפועל ובשטח הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. גם בין הפגישות וגם בפגישות עצמן - לתרגל ולהתאמן עד שהדברים יעשו לנו הרגל חדש.

זה מצריך זמן וסבלנות אבל זה קריטי. כי גם אם נלמד הכל, נדע את החשיבות של הכל אבל לא ניישם ולא נתרגל בפועל - האחוזים שנצליח ירדו.

בדיוק כמו שאם הלכתי לפיזיותרפיסט והוא נתן לי תרגילים לעשות כדי שלא יהיה תפוס לי הצוואר, הבנתי את החשיבות, הבנתי את השורש ממה זה נבע, הייתה לי מודעות ורצון וכו' - כל עוד לא תירגלתי בפועל את התרגילים הצוואר שלי עדיין ישאר תפוס...

 

ה. חשיבות ההתאמה בין איש המקצוע לזוג - וכאן חשוב בעיניי לברר את ההתאמה הראשונית כבר בשיחת היכרות טלפונית, עוד לפני שמגיעים פיזית למפגש. ממש לברר ולדייק מהם המטרות של הזוג, מהם הציפיות שלהם מהתהליך, הרקע לפנייה וכו', וגם עבור הזוג לשאול ולשמוע הכל על מי שהם פונים אליו - וכך לדייק את המענה ולדעת מה בתחום ההתמחות של איש המקצוע ומה פחות, מה מתאים לנו ומה פחות.

לוודא שהמטרות שלנו נמצאות בתוך תחום ההתמחות של איש המקצוע. לוודא הוא מתאים לסיפור שלנו ספציפית.

וגם לברר את שיטת העבודה והאם זה מתאים ונכון לנו, וכמובן בפגישה/ות עצמה ועצמן לראות שיש חיבור נכון ומי שעומד לפנינו באמת מקדם אותנו.

חשוב לזכור שאיש המקצוע נמצא שם בשביל הזוג ולא להיפך. הוא שם עבורם. לכן אם הם מרגישים שזה נכון להם ויש התקדמות, גם אם יש תהליך וכמובן עליות וירידות בדרך, אבל המגמה היא של התקדמות, שהם נמצאים במקום שיכול להיות כתובת נכונה עבורם - מעולה.

ואם הם לא מרגישים כך - לשקף לו זאת בזמן אמת. 

ולדעת שלעיתים מציאת הכתובת המדויקת ביותר עבורנו היא מסע בפני עצמו ולא להתייאש!

לא כל אחד מתאים לכל אחד ובאמת צריך שתהיה התאמה וחיבור ובעיקר הרגשה שאנחנו במקום שמטיב איתנו ב"ה.

 

ו. לגבי התהליך עצמו - בעיניי תהליך מוצלח הוא תהליך שמקדם את הזוג. תהליך שבו הם יכולים כבר בזמן אמת לשקף למי שמולם את כל מה שהם מרגישים. גם בתוך הפגישות וגם בין הפגישות. שהם מרגישים חיבור נכון. שהם מרגישים שמבינים אותם ומקשיבים להם.

שיש התאמה ספציפית לכל זוג ולא מנסים להכניס אותם לאיזו תבנית מוגדרת מראש, אלא ממש רואים אותם באינדיבידואליות שלהם ומדייקים את המענה הכי נכון עבורם.

שהם מקבלים כלים לצלוח את כל הדרך הזוגית גם לבד ולא רק בתלות באיש המקצוע, אלא לאחר שמקבלים ומתרגלים בתהליך עצמו - מקבלים גם כלים להמשך הדרך לעשות זאת בכוחות עצמם כי בסופו של דבר הכוח האמיתי והחיים האמיתיים נמצאים אצלם עצמם.

ותהליך וגישה שרואה אותם כמכלול של האדם שהם, בפן האישי, הזוגי, ההורי, המיני, התעסוקתי, הנפשי, הרגשי, המשפחתי וכן הלאה - הבנה שאני כאדם מורכב מכל המקומות שבי ושלי, ולראות גם את הפן האישי, את האדם הנפרד שאני והנפרדות שלי בתוך הביחד וגם את הביחד בתוך הנפרדות ואת הפן הזוגי. ולראות מתי צריך עבודה אישית ומתי צריך עבודה זוגית ומתי גם וגם ולהגיע ב"ה לאיזון נכון בין הכל.

 

ז. ואיך בכלל מתנהל התהליך עצמו?

זו שאלה נפלאה אבל כמספר אנשי המקצוע כך מספר התשובות 

כלומר זה מאוד תלוי במטפל עצמו ובתהליך שהוא עושה.

יש אנשי מקצוע שהתהליך אצלם יהיה למשל עם מחויבות לכל התהליך, בזמן ובשעה קבועים, למשל חודשים או שנים, במתכונת של פעם בשבוע פגישות זוגיות.

יש אנשי מקצוע שהתהליך אצלם יהיה ללא התחייבות אלא כל פגישה בפני עצמה, עם יותר מרחב מאפשר וגמישות בזמנים, במתכונת שמתאימה לזוג וגמישה גם היא (אחת לשבוע/שבועיים/משתנה עם הזמן וכן הלאה), ושישלבו פגישות זוגיות ופגישות אישיות לפי הצורך, והתהליך יהיה יותר ממוקד ומתפרס על כמה חודשים

יש אנשי מקצוע שיעבדו בעיקר על העבר, ויש שיותר יתמקדו בהווה

יש שיעבדו לפי פרקטיקה ותיאוריה, ויש שרק לפי תיאוריה

יש שיהיו כמו "משפך" ששופך ידע "מלמעלה למטה" ללקוח ויש שיאמינו שהתשובות רובן ככולן מצויות אצל האדם העומד מולם עצמו והם רק מסייעים לו להביא אותן מן הכוח אל הפועל

ויש עוד הרבה מאוד סוגים.

גם את זה מאוד ממליצה לברר כבר בשיחת ההיכרות הטלפונית אם יש. או לכל הפחות בפגישה הראשונה.

 

ח. לגבי החשש שיכול לעלות אצלנו ש"מה, נצטרך ישר לשפוך את כל סיפור חיינו?" או מה בכלל פותחים בתהליך: 

אז גם כאן, זה מאוד תלוי באיש המקצוע.

יש שיענו שכן ויש שיענו שלא.

אישית אני מאוד מאמינה שהאדם והזוג יביאו רק את מה שהם מרגישים בנוח להביא. בקצב שלהם. במרחב הבטוח שלהם.

אפשר לשאול בעדינות אבל תמיד עם נתינת מקום לבחירה ואוטונומיה על מה יפתח ומה לא, ובאיזה קצב.

חשוב להזכיר שוב גם כאן - איש המקצוע הוא כאן עבורכם ולא להיפך.

לכן רק מה שנכון ומתאים לכם הוא מה שנחשב.

המטפל יכול לכוון את כל התהליך בהחלט, אך תמיד עם רגישות ושימת לב אליכם, לקצב שלכם, לרוגע שלכם, לביטחון שלכם.

המרחב הזה של האמון והביטחון והרוגע והרגישות מאוד חשוב.

 

ט. לגבי התהייה כמה כוח בכלל צריך להכין לפני הכניסה לתהליך:

בהחלט צריך כוח בכניסה לתהליך.

אבל חשוב לזכור שהכוח הזה מתרגם אח"כ ב"ה לתועלת רבה מאוד.

כלומר זו עבודה מתגמלת מאין כמוה ועם פירות מתוקים מתוקים ב"ה, כיוון שאנו עוסקים באיכות חיינו ממש.

וגם חשוב לזכור שזה תהליך.

לאט לאט.

לא הכל בבת אחת.

וגם אם יש קשיים מאוד חשוב לשקף זאת למטפל.

שיהיה קשוב אליכם, גם בטוב וגם בקושי, שיהיה רגיש אליכם, שיהיה אכפת לו מכם באמת

שיעזור לתת כוח גם לכוח של התהליך עצמו

וב"ה רואים בתהליך גם תקופות של הנאה וסיפוק ולא רק רק עבודה קשה כל הזמן, אם כי אין ספק כמו שכתבתי בסעיפים קודמים שרצון ההדי של הזוג להיות יחד *בטוב*, מוכנות של שניהם לתהליך (זה נכון גם אם רק אחד מהם מגיע לתהליך), ולקיחת אחריות אישית - מקפיצים את אחוזי ההצלחה בצורה משמעותית.

 

ב"הצלחה רבה יקרה!

תחזקו את עצמכם ובהחלט תנו לעצמכם את תעודת הגבורה הזו על הבחירה בחיים ובאיכות החיים שלכם

ושהקב"ה ילווה אתכם בכל צעד ושעל

ותזכו לראות בחוש התקדמות, צמיחה והעצמה גדולה ב"ה🙏❤️

תודה רבה אני מעריכה ממש את התגובהקנקן שבור

קראתי כל מילה

באותו יום שכתבתי פה (ולא יצאתי בסוף) בערב היתה לנו שיחה טובה

ואח"כ גם בבוקר למחרת

זה היה שיחה מסוג אחר שלא עשינו עד כה

משהו בה הרגיש לי עמוק ומבין ורוצה שינוי אמיתי

הגדרנו לעצמנו גבולות, עשינו תזכורות מה להגיד אחד לשני במקרה ומישהו גולש

איך אנחנו רוצים לנהל את המריבה, או אם תרצו חוסר הסכמה שלנו


ברור לי שזה לא יהיה שינוי מעכשיו לעכשיו וזה תהליך

אבל זה פעם ראשונה שבאמת עשינו צעד משמעותי של כללים ורשימה ורצון שהרגיש כנה גם מצידו.


לגבי טיפול זוגי, הוא רצה זמן לחשוב על זה (יש לו חבר קרוב שנכווה מטיפול לא מוצלח, אני יודעת כמה הסתייגות יש לו מזה ולכן חששתי שלא ירצה לבוא. ברור לו שיש והרבה טיפולים מןצלחים, סתם נקודב שיושבת לו).


קבענו דד ליין של שבועיים לקבלת החלטה

שבמקביל אני אנסה לברר עוד על שמות

ונלמד ביחד על כל הנושא הזה של טיפול זוגי ואיזה שיטות יש ולמה אנחנו מתחברים ונראה לנו יותר מתאים לדינמיקה שלנו...


אז כרגע אנחנו בטוב ב"ה

תודה שהייתן פה בשבילי, זה היה שעת משבר אמיתית

ואם לא המקום הזה שאפשר לכתוב באנונימיות, לא יודעת מי היה יכול לתת לי אוזן בעולם האמיתי

איזה כייף לשמוע שאתם בטוב❤️אונמר

ואיזה יופי שדיברתם ככה.

כל הכבוד!

איזה יופי אתם!נגמרו לי השמות

וואו יקרה מרגש ממש לקרוא על ההתקדמות המהותית והיקרה הזו.

על השיחה מהסוג העמוק הזה, על הגדרת הגבולות יחד, על התזכורות אם שוכחים, על ניהול הויכוחים, על ההבנה של התהליך, על הפתיחות והרצון, על הלימוד, על הגדילה.

זה באמת כ"כ יקר וכ"כ משמעותי וממש כל הכבוד לכם על כך!

כמה מרגש זה לחזות ולהרגיש את הלב הזה של שניכם שפוגש אחד בשנייה ומראה בעומק של הדברים כמה באמת אכפת לו, כמה באמת הוא אוהב, ורוצה כ"כ, כמה הוא במקום הנכון.

זה מאוד מרגש ומאוד שלכם ❤️😊

 

ולגבי החשש של בעלך מטיפול לא מוצלח - זה מאוד מאוד הגיוני וטבעי לחשוש. בטח אם הוא שמע על חבר קרוב שנכווה. מה שנקרא הנכווה ברותחין נזהר בצוננין...

ואולי כאן מקום שבו תוכלו לדבר קודם טלפונית עם מי שתפנו אליו ולומר גם את החשש הזה יכול לעזור, 

ואם למשל תהיה אפשרות שתהיה מותאמת אליכם של קביעת פגישה אחת לניסיון, ללא כל התחייבות, ובכלל תהליך ללא התחייבות אלא כל פגישה בפני עצמה יכול להוריד קצת את מפלס הלחץ, ובעיקר מקום שרואה את בעלך גם ואת החשש שלו ועונה לו עליו. ומסביר לו שכל המטרה היא באמת שיהיה לכם טוב ועוד יותר טוב יחד, לראות את הצרכים של שניכם, לראות איך אפשר להגיע לטוב שלם יחד, לא אחד על חשבון השניה חלילה, לא שאחד מוחק את עצמו והשני בסדר, לא מקום של שופט או שיפוטי שאומר לאיש "נו נו נו", לא מקום שלוקח צד, אלא מקום שרואה באמת את שניכם, כל אחד בפני עצמו כעולם ומלואו, ושניכם יחד בתוך הקשר, ורואה איך להביא אתכם יחד לגם וגם הזה ולא האו-או, שגם את וגם הוא תרגישו הכי טוב שאפשר בקשר ובכלל.

ולכן חשוב כ"כ גם לראות לעומק את הצד שלו כדי לקדם אתכם לעבר המקום הזה...

אז עוד דיבור דווקא לחששות הללו של בעלך ונתינת מקום עבורם ומענה שלם יכול מאוד לעזור.

 

ב"ה שתהיה המון המון ברכה והצלחה, 

עשיתם צעד משמעותי והפגישה הזו של הלבבות שלכם פשוט מרגשת ומראה את העומק והאמת והמהות של "קנקן שבור ובעלה" ואיזה כיף זה לחזות בזה! ❤️

איזה מהממת שאת, רואים את הלב שלך בכל תגובהקנקן שבור

לכל אחת פה בפורום

ריגשת אותי

תודה רבה!

ירושלמיות עזרתכןניק חדש2

לא קשור להיריון ולידה אבל אין לי איפה לשאול

אנחנו יוצאים מחר בע"ה לטייל קצת במדרחוב בירושלים.

איפה אפשר לחנות עם רכב?

חניון אגריפס עוד קיים?

לא נסעתי שנים לירושלים

אני חונה בחניון ממילא בד''כמתיכון ועד מעון

משם יש רכבת לאן שרוצים

בעיה שאין לי רב קוניק חדש2

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אפשר לשלם באפליקציהמתיכון ועד מעון

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

את יכולה לשלם באחת האפליקציות פנגו, מוביט וכוחילזון 123

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

אני חושבת שאפשרהשם שלי

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

עקרונית אפשר לשלם ברב קו אחד על שני אנשיםמתואמת

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אפשר לקנות רב קורקאני

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

תודה לכולןניק חדש2

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

יש מלא חניונים בעיר, יש באגריפס, יש שוקניון, לאבית פרטי

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

אוקיניק חדש2

תודה רבה

בגבעת המבתררקאני

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

מקווה שלא מסוכן שםניק חדש2

למה מסוכן?רקאני

ערבים וכוניק חדש2

החניונים במרכז העיר יקרים.. בהר הרצל יש בחינם וגםאוהבת את השבת

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

אני לא אשכח בע"הניק חדש2

היום הפנגו חכם כבר חחח

הכוונה ברכבת הקלה, הרבה שוכחים ונקנסים...אוהבת את השבתאחרונה

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

יחסים מול אבאמדפדפת

אשמח לעצות שלכן

אני מרגישה שאבא שלי לא אוהב את בעלי וזה כל הזמן מתבטא בעקיצות וכעס כלפיי

זה קשה לי כי באמת חשוב לי להיות ביחס טוב איתם והם גם עוזרים המון

ואילו מבחינת אבא שלי אם אנחנו נוסעים לצד השני זה מוזר והוא לא מאמין לי אף פעם שאני בסדר עם המשפחה של בעלי

כל היחס והעקיצות כל הזמן מאוד יושבות עליי

ממש לא נעים!!!🫤😣❤️שיפור

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

היינו ביחסים ממש טוביםמדפדפת

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

היה לי ככה עם אמא שליאונמר

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

זה ממש קשהמדפדפת

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לא חושבת שאת צריכה להפחית רק לסנןעל הנסאחרונה

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

נראלי שאני על סף גירושים...אלסה

גילויים קשים על בעלי לצערי..

קשים מאוד מאוד.

ברמה שאני לא מסוגלת לתאר.

הוא מבין שהאמון שלי בקרשים.

הוא לא מוכן ללכת לטיפול, ממש אומר שאין מצב לטיפול.. הוא מבקש שאסמוך עליו. שהפעם זה יהיה אחרת...

מרגישה מרומה שאני בזוגיות שלא מגיע לי אותה.

וחוץ מזה, במקום להוריד את הראש, הוא עוד מעז להתווכח איתי על שטויות ולריב איתי סתם.

במקומו הייתי אומרת תודה על זה שאני עוד כאן אחרי הדברים שהוא עשה מאחורי הגב שלי.

היי, מודה לכולן על העזרה והעצות הטובותאלסה

באמת מודה לכן מאוד, זה נושא שאני מרגישה שאי אפשר לשתף כל כך מישהו אז מזל שיש את המרחב הזה. אני עוד בבחינת הדברים. אחרי שיח רציני שבא ממנו לאחר מה שאמרתי,

הוא הולך לטיפול רציני בבעיית ההימורים, במסגרת סגורה כנראה..(הוא עשה קצת בירורים בשישי עם המקום בו טופל בעבר...) הוא מבין שיש בעיה והוא הולך לקחת את עצמו בידיים, שיתפנו בשבת את ההורים שלו יחד(את ההורים שלי נשאיר כרגע מחוץ לזה מניחה שנצטרך לפתוח את זה איתם גם בקרוב. ) הם היו בהלם, כעסו מאוד והצטערו לשמוע אבל הם יתמכו בו.

בקשר לבגידה, כן זה עצוב וזה כואב ואין לי מילים באמת לתאר כמה זה קשה(כן יש קצת פרטים שאני לא רוצה לשתף אבל הם כן משפיעים על איך שאני רואה את זה..) אבל לצערי אני יודעת שזה חלק מהמחלה הזו, שאין שיקול דעת ומכור יעשה הכל כדי להשיג את מה שהוא רוצה

אז כרגע הוא הולך להיכנס לטיפול. וכמובן טיפול זוגי. אני שמחה שהוא החליט להילחם.

מקווה שאחרי הכל אני אצליח לסלוח ולהישאר

תודה לכולכן על המילים המחזקות ואני לא הולכת לוותר על עצמי. אני נשארת רק בתנאים שלי.

מעבד מזוןאפרסקה

היי בנות,

למי שיש דקה להשקיע, צריכה לבחור מתנה מהעבודה ויש שם 2 אופציות של מעבד מזון שאני צריכה-

סמוראי SUFP100, גדול יותר ועולה מסתבר באזור ה1100

סאוטר FPS585, יותר קומפקטי ועולה מסתבר באזור ה480

למישהי יש איזשהו דגם להמליץ? אני רוצה בעיקר בשביל לחסוך לעצמי גירוד ירקות בפומפיה. גם מושך אותי יותר זה שקומפקטי כי אני לא רוצה שיתפוס יותר מקום. מצד שני, היקר יותר בטח איכותי יותר?

אשמח לתובנות 🙏

אני לא סובלת מכשירים גדולים ומסורבליםהלוואייי

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

אני גםאפרסקה

תודה על הזווית ראיה

לרוב המחירים הם לא באמת המחירים שהמוצררק לרגע 1

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

אז זהו שהמחיריםאפרסקה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

מנסיוני המוצאים של סמוראי טובים אבל איןהמקורית

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לי יש מעבד מזון של סמוראי והוא מצויןשקדי מרק

לא יודעת לגבי הדגם

לי יש סאוטר כבר הרבה שניםDoughnut

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

תודה!אפרסקה

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

פה באתר שלהםDoughnut

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

תודה רבה לךאפרסקה

עזרת לי מאוד

☺️❤️Doughnutאחרונה

הילד המתוק שנעלם באשקלוןשושנושי

מאז שקראתי על הידיעה הזאת, אני בחרדות שדבר כזה עלול לקרות גם לי.

אני לפני טיסה לחול (מקווה שלא יתבטל), קניתי רצועות לילדים ועדיין אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה. כולי מזיעה ועצבנית רק מהמחשבה על זה. עצוב וכואב. בשורות טובות בקרוב!!!!

מאוד עצוב. אבל לא צריך להסיק מידפרח חדש

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

באמת עצוב ומלחיץקופצת רגע

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

את עושה אץ ההיערכות הנדרשתאמאשוני

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם רכב חלק מהזמןשושנושי

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ממש מלחיץהבוקר יעלה

ומעניין באמת איך זה קרה.

זה באמת פחד אלוהיםכורסא ירוקה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

אני רוצה שעון אבל לא מצאתי אחד שמתחבר לשיאומישושנושי

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

אולי תשאילי נייד לטיסה?אמאשוני

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

שמעתם שמצאו אותו חי ושלם? ב"ה!קופצת רגע

כן הרגע ראיתיאפרסקה

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

נמצא ב''ה. והאמת שזה סיפור מאוד מאוד לא ברוראורוש3

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

הוא נמצא בשיחיםoo

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

אבל איך הגיע את ה7 ק"מ עד אליהם?מרגול

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ראיתי צילום אוירי שמראה שזה 3.5 קמ מרחקפרח חדש

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

זה נס מטורףבאתי מפעם

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

וואי ממשאורוש3

וואי ממש ממש, סיפור הזויאמא לאוצר❤אחרונה

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

צמודים וקשה לי- חייבת עידודניק חדש אנונימי

חברות חייבת עידוד מכן מרגישה שכל יום הוא יום מלחמה/הישרדות

כמעט חודש אחרי לידה שניה. בת בכורה בת שנה ו7 חודשים גיל מאתגר מאוד הכנה לגיל שנתיים

הרדמות סיוט לוקח לנו שעה ואפילו פלוס להרדים אותה(נרדמת בלול לבד יושבים עם כיסא לידה ושרים קצת מנדנדים את הלול).

בנוסף מתעוררת בלילה (כנראה זה קורה מהקנאה לתינוקת והכל ריגשי ) כמה פעמים וב4-5 לפנות בוקר בכי צרחות מרדימים שוב

אני מניקה יוצא שאני ובעלי על חוסר שעות שינה מרגישה שלא ישנה וכל יום הוא נצח. פלוס יצאנו לחופש מהמעון ואני מנסה שכל יום יהיה איתי מישהו בבית.

קשה לי יודעת שזה זמני אבל זה נראה נצח

באלי שיגדלו כבר

אוף מרגישה שאני רק רוצה שיגמר היום כי כל יום קשוח לי

לא אדבר על התינוקת שזה מלא הנקות ביום וגזים.

חייבת עידוד שלכן… מתי ראיתן שיפור? אחרי כמה חודשים? מתי הגיל הזה מתאזן? טיפים

אתמול בעלי הלך לבית כנסת והחזרתי אותו כי היא התעוררה אחרי חצי שעה ושתיהן בכו לי לא יכולתי כבר אחרי יום שלם איתן

רושמת מאנונימי כי אין סיסמה לניק הרגיל

אצליאיזמרגד1

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

תודהה שעצרת וכתבת ליניק חדש אנונימי

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

זהoo

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

וואי איזה קשוחצלולה

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

רק אומרת שזה נורמלי מאודפרח חדש

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

הכי הגיוני בעולם התחשות שלךרק טוב!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

עוד משהו לגבי הגדולהרק טוב!

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

פה בשביל להגידטוט

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

אתן ממש מעודדות אותי עם כל הקושי אוףניק חדש אנונימי

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

ועוד משהו… אני רק במחשבה שיגדלו כברניק חדש אנונימי

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

גם אני מתבאסת מהמחשבה הזאתצלולה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

מזכירה לךקדם

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

אני רק רוצה לעודד (בתקווה שזה יעודד)מתואמת

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...


בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

ממש מבינה..ומנסיוני רוצה גם לעודדהלוואייי

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

איזה כיף שאתן מגיבות לי זה ממש עוזר לי לדעתניק חדש אנונימי

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

חודש זה כלוםםםםםאוהבת את השבתאחרונה

עדיין כל הגוף מפורקת

ההורמונים ברכבת הרים

קחי את הזמן

תקלי על עצמך

תנוחי כמה שאפשר

הגדולה בסך הכל רוצה פיצוי על הבלעדיות שאבדה

הקטן או קטנה לא רגילים להיות מחוץ לרחם ורוצים מגע כמה שאפשר

לי אבל זה אישי

היה הכי טוב פשוט לישון עם שניהם..

בלי לקום בלילה

בלי התעוררויות ביחד הם ישנים מעולההההה

גם שהשלישית נולדה הבכורה המשיכה לישון איתי

כשהרביעי נולד השלישית המשיכה...

יש ילדים שזקוקים לזה

.

אצלנו עבד הכי טוב להתחיל את השינה במיטה שלהם ובהתעוררות הראשונה לעבור לידי

אבל היו גם תקופות שמראש הרדמתיבמיטה שלי

הריח של הסדינים המגע נוסך שלווה

בכל מקרה לא בטוח שיתאים לך

אבל העיקר להקלילללללל

לנסות להנות מכל רגע שאפשר

להודותתתתתת על הניסים

ופה ושם לצאת לרבע

שעה הליכה לבדדדדד

לקנות משו

להתפנק בקפה

להרגיש שיש לך רגע של שקט לעצמך

חלומות על ילד נוסףshiran30005

כולם מסביבי יולדים, לנו יש 4 ילדים 2 גדולים 14-15 ו 2 קטנים 3 וחצי- שנתיים וחצי, מבחינתי אני סיימתי. ילדים פגים שדורשים המון השקעה , בדיקות אני בעצמי חלשלושית כזאת וחסרת כוחות, הריונות בסיכון גבוה מאוד לא פשוט

אבל ממש בוער בי להביא עוד ילד,להיות בהריון עם כל המשתמע מכך, אשפוזים ארוכים, דימומים, צירים מוקדמים, עובר קטן ומלא מלא מעקבים ועדיין ממש ממש בא לי לחוות את זה שוב

עבורי זה די לא מומלץ מבחינת הרפואה אז חושבת שסיימתי, אבל איך מתנתקים מהמחשבה? חולמת מלא מלא שאני שוב שוב בהריון, רק אתמול חלמתי שילדתי שוב וככ נהנהתי מהחלום

איך מצליחים לעשות קאט ולהבין שזהו?

אני בת 36 ועם ההסטוריה שלי כל שנה פה משחקת לרעתי...

אם יש סכנהניק חדש2

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

תחפשי חלומות אחריםoo

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

מאוד מובן הרצון והחלומותפרח חדש

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

מסכימההמקורית

אני רק אומרת שאת מדהימהמתואמת

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

אני גם עם ארבעהאמאשוני

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

רק אתם תחליטו אבל לי זה נשמעאורוש3

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

אם את כל כך רוצה אז למה לא?Avigailh1אחרונה

לכי עם הלב שלך

יכול להיות שההריון הזה לא יהיה בסיכון ויהיה רגיל לגמרי

ו36 זה גיל סבבה

זוכרות אותי מההדברת פרעושים? יש התפתחות ואני בהלםמעיין34

אז עשינו הדברה רק בחוץ. כי המדביר אמר שהמקור זה מהמלטת חתולים ולא חייב להדביר בבית.

שיתפנו את המשכירים שלנו והם התעקשו שהם ישלמו. הגיוני כי זה היה בשטח שלהם.

עכשיו המשכיר פנה לבעלי ואמר שזה שהם שילמו על ההדברה זה היה לפנים משורת הדין. הביא לו תחושה שהוא לא היה צריך לשלם.

הקטע שהוא ואשתו ישר אמרו שהם ישלמו ואפילו אשתו אמרה לי "בבקשה אתם לא משלמים אל תשלמו כלום"

הביא לנו חשק לעזוב את הדירה. איך יצאנו לא בסדר אם זו הצעה והתעקשות שלהם?

אוף

זה לא אומר שיצאתם לא בסדר124816

לי נראה שהם פשוט רצו שתדעו שהם לא מתחייבים לשלם אם יהיה שוב צורך.

הוא תפס את בעלי וביקש שנשלם חצי חצימעיין34

כנראה הוא ואשתו לא הסכימו ביניהםהמקוריתאחרונה

היא אמרה שלא תשלמו והוא כנראה חושב שכן

הייתי משתתפת בתשלום וזהו

בסוף הם באמת לא חייבים לשחם לכם על ההדברה

אבל תכלס אם זה משו שכנראה יחזור על עצמו הייתי שוקלת אם להאריך חוזה שם.

אולי יעניין אותך