איך קופצים למים ומתחילים תהליך של טיפול זוגי?קנקן שבור

אני מכאן, פתחתי משתמש חדש, כי הגיע הזמן להחליף אחד יותר מידי פרטים מצטרפים לתמונה שלמה...


רבנו ביום שישי, לצערי עוד אחד מהמון המון ריבים שיש לאחרונה

אם פעם היו ריבים כמו כל זוג, היום אני מרגישה שזה רק עניין של זמן עד הבא...

קצת רקע, נשואים עם פזמ יפה, לא זוג צעיר, יש כמה ילדים

בסהכ החיים יפים, אבל בשנתיים האחרונות משהו רוחק יותר מהרגיל.

הוא מפרנס עיקרי, ב"ה מרוויח טוב, אבל עבודה אינטנסיבית ודורשת. ככה שכל עול הבית והילדים עלי בבלעדיות, מלבד סופשים

אני גם עובדת, משרה מלאה (8 שעות שזה משרה מלאה במקום שאני עובדת בו), אבל משרה שממש מאפשרת לי לשלב את הבית והילדים (עזבתי כמה מקומות שהיו מאוד דורשים עד שהגעתי לנוכחית, בשכר מופחת...)

אני מקלה על עצמי במה שאפשר למיקור חוץ, אבל אני קצת פיקית וקשה לי לשחרר, אז עדיין יש עלי עול גדול וב"ה הילדים גם דורשים את שלהם (מעדיפה לקחת עבודות בתשלום על כל מה שלא קשור בגידול שלהם, גם ככה אני חוזרת איתם ב4 הביתה ומתי נשאר לי לחוות אותם?)

הוא חוזר בערב אזור 7 כשכולם כבר מקולחים, שבעים ומחכים רק לנשיקת לילה טוב שלו במיטות...


כשאני מנסה לשים אצבע על הנקודה שהיא הכי טריגרית לריבים, גם של זה הנוכחי, זה שאני מרגישה מצידו חוסר כבוד והערכה. ודיברנו על זה המון המון, גם בזמן ריב גם בזמני שלום, עדיין זה עבודה שהוא צריך לעשות עם עצמו והוא לא עושה (הוא אפילו הודה בשישי האחרון שזה נטו אגו, אבל עד כה לא שמעתי מילת התנצלות)


בשישי האחרון העניין התפרץ סביב זה שאני אמרתי לבת שלי לא לעשות משהו, והוא בפנים שלי סתר את הדברים שלי ואמר לה את יכולה. הבלגתי ואחרי כמה דקות באתי אליו ואמרתי לו, אך ורק לו, לא לאוזני הילדים (שהיו בסביבה אבל לא היו אמורים לשמוע) שזה לא מקובל עלי שככה הוא סותר את הדברים שלי ועוד בפני הילדים ושזה משפיע אח"כ על המשמעת שלי כלפיהם במשך כל השבוע... וזה משפיע, תאמינו לי. ודיברנו על זה כל כך המון

הוא לא אהב את ההערה וענה לי בטון חא ממש נמוך ואז גם אני הרמתי קול והיתה מריבה ממש מכוערת ובטונים לא יפים

והילדים


אני יודעת שגם אני אשמה, אבל תאמינו לי שאני רוויה, כל כך רוויה. מבינה כבר תקופה ארוכה שאנחנו צריכים עזרה חיצונית, איך לנהל את הריבים שלנו, איך לתקשר (למרות שיש שיפור בנושא התקשרות, אני קוראת על זה המון ומנסה ליישם, אבל מצידו אין כל כך שיתוף פעולה ובסוף זה מתפוצץ אחת לכמה זמן)


היתה שבת של נתק בינינו, לא החלפנו מילה

ציפיתי שיבוא ויתנצל, שיגיד משהו, רק משהו שנוכל לנהל שיח שבסופו נשים, אבל זה לא קרה

ולא בא לי להיות אני זאת שנותנת את הסולם, הייתי שם כל כך הרבה פעמים, תמיד תמיד אני זאת שמביאה לסיום ריבים, הוא תמיד ישתבלבל לא יגיד מילה, ויחכה שאני איזום את הפיוס (אני גם נוטה להשתבלל אבל עבדתי על זה הרבה ונראה לי שמצידי יש שיפור)


וממש לא בא לי עכשיו שוב "להכנע" לאגו שלו. מגיע לי לשמוע מילות פיוס בלי שאכניס לו את זה לפה

מקווה שאני לא נשמעת ילדותית ויש פה מי שמבינה את המקום והצורך שלי.

אני נותנת כל כך הרבה לבית, מאפשרת לו כל כך הרבה, אני לא מספיק מוערכת ומרגישה אפילו קצת קטנה לידו כשהוא מתחיל במשחקי אגו שלו


מחר הוא עובד מהבית, בא לי לקבוע לו עובדה בשעה 15:00 לעדכן אותו שאני לא חוזרת הביתה ושהוא אוסף את הילדים. אני צריכה זמן לעצמי, אצא אחרי העבודה אשתחרר קצת אנשום אוויר ואחזור בערב הביתה... לא יודעת אם זה רעיון טוב או רק יגביר את הלהבות


בסוף יצאה פריקה ענקית וזה ארוך, מקווה שתהיה מי שתצליח לקרוא ולייעץ לי עיצה טובה (בבקשה תשתדלו בלי "להמריד" אותי נגדו, אני גם ככה טעונה, מחפשת באמת לשמוע עיצוב טובות ונכונות איך לפעול עכשיו)

וגם בעיקר איך תופסים אומץ להתחיל טיפול זוגי, ואיך מוצאים מישהי טובה? אשמח להמלצות, אזור ירושלים, גמישים

זוג דוס למדי


תודה למי שקראה עד עכשיו

וואי ממש מתסכלDoughnut
ממליצה לך בחום לנסות את @נגמרו לי השמות המדהימה מכאן, שהיא יועצת זוגית מדהימה ומקבלת גם בזום. שיחה ראשונית אתה יכולה לעזור לך להבין הרבה. היא שינתה לי את החיים מהבחינה הזו של לדעת לריב נכון.
תודה רבה, באמת חשבתי עליה רואה פה המלצותקנקן שבור

אני חוששת שפגישה בזום לא תהיה אפקטיבית כמו פגישה פרונטלית

יש פה מישהי שיכולה לעשות לי השוואה ביניהם?

וגם איך מקבלים אומץ? פשוט לקבוע? ואיך מתחילים לשתף מישהי זרה בחיים שלנו?

זה נראה לי הר בלתי עביר

מסכימהDoughnut

שבמציאות זה הרבה יותר טוב מאשר בזום, אולי יהיו פה המלצות למישהי באזור שלכם ואולי תדברי קודם כל אתה בטלפון בשביל לבדוק אם זה יכול ללכת.

האומץ הוא בעיני פשוט לעשות את שיחת הטלפון הראשונה לברר, אח"כ זה מתקדם משם. אז בלי לדחות ובלי להסס להרים טלפון.

מבחינת הלשתף- המטפלת מכוונת אתכם כל פעם במה להתמקד וכו, את תראי שזה יזרום לך בעזרת השם ועם הזמן לומדים את זה. 

דווקא לי לא הפריע כשזה בזוםנעמי28

לא הרגשתי הבדל משמעותי בטיפולים.


ולגבי שאר החששות, לגיטימי, תני לה להוביל ולהנחות אתכם.

וכן, פשוט לקבוע.

אני קבעתי איתה בזום, קיבלתי המון.nik
ממליצה עליה מאוד מאוד!!
וואו ❤️נגמרו לי השמות

תודה רבה! מכל הלב ממש

באמת אני חסרת מילים 🥹🙏❤️

ולגבי אומץ פשוט להתקשר. כן.אוהבת את השבת
וואו אהובהנגמרו לי השמות

תודה ענקית 🙏

כ"כ מרגש ולא מובן מאליו, תודה לה'🙏

ריגשת אותי מאוד ❤️

לא יודעת מה להגיב להכלאיזמרגד1

חוץ מזה שבאמת נשמע כדאי לכם ממש ייעוץ זוגי, והצלחה עם למצוא את מה שנכון לכם🩷

אז מגיבה רק למה שכתבת על זה שמחר בר לך לקבוע לו עובדה ולא להגיע- נראה לי שזה ממש לא יהיה נכון... זה משהו חד צדדי בלי שיהיה לו אפשרות לתגובה וזה נראה לי בהחלט יגביר את הלהבות. ומאיך שכתבת זה נשמע קצת כמו ''נקמה'' וזה אף פעם לא מקום טוב לפעול ממנו.

אם את מסוגלת לשאול אותו אם מתאים לו לאסוף מחר ולקבל גם לא זה נשמע לי מצוין, אבל אם לא נשמע לי שפשוט כדאי לוותר על זה...

תודה על ההתייחסות, מעריכהקנקן שבור

ותודה גם על העיצה 

אם אני שואלת אני בוודאות אקבל לאקנקן שבור

בטח בהתראה כזאת קצרה

כל פעם שלקחתי לעצמי פסק זמן לנשום זה היה על חשבון העבודה שלי, אף פעם לא שלו...


ומרגיש לי שאני צריכה לעשות משהו שקצת יזעזע אותו

אם משישי בצהריים הוא לא החליף איתי מילה, חוץ מבריב קולני, ומאז שתיקה ארוכה... אני לא ראויה למשהו?

הוא יודע שהוא פגע בי

את רוצה לפעול מדחף לנקום או מרצון באמת לתקן ?תגל ציון

כרגע לפי איך שאת נשמעת

זה נראה לי

שאת כועסת מאוד ופגועה

וזקוקה להביע את הרגש הזה למולו

והדמיון אומר

שאז ירגיש שטעה

ויודה בטעות


זה קורה לנו הרבה ברגעים כאלה

אבל

זה אף פעם לא נכון לפעול מפגיעות לא מעובדת

ומדמיון שאם אני אצא למלחמה ו אכעס-אתעק-אשתוק-אתעלם-אנהג בכל דרך כוחנית

אז אקבל מענה רגשי שאני זקוקה

והאמת היא שזה רק עושה ההפך ומעמיק את הפגיעה


ולדעתי

צריך הפרדה


מה שאת מרגישה -זה אמיתי וכואב לך באמת

ואת צודקת מגיע לך לקבל מקום והכרה והקשבה לתחושות שלך

אבל צעד ראשון זה שאת תתני את זה לעצמך

ולא תתלי את זה רק אם הוא יכיר בצדק שלך

אלא תהי בחמלה לעצמך

תני לעצמך להוציא מהלב מה שאת מרגישה


אבל מולו

אל תפלי לאשליה שאם תפעלי מאמוציות זה יעזור

הלב רק יתרחק

הפער יעמיק.


מה כן

אחרי שהרגש קצת ירגע ולא תהי מוצפת

תעצרי

תרשמי לעצמך

בכללי לא רק מול הסיטואציה

מה את מרגישה -

מה את זקוקה ממנו

אבל בנוסף תביטי גם בכנות ותכתבי איפה את אולי גם לא מדויקת ,ולא פועלת ממקום שגם רואה אותו..

איך היית רוצה להגיב אחרת ככה שלא יגרור אתכם למריבה


ומתוך זה תדברי איתו על הכל

תשתפי מה את מרגישה

מה יעשה לך טוב- למה את זקוקה

אבל גם תקחי אחריות על חלקך ותשתפי אותו אי פה אולי לא דייק. ולא ראית אותו מספיק

ותשאלי אותו מה גם הוא צריך ממך אחרת



תודה על התגובה מעריכה ממשקנקן שבור

כן אני יודעת שאני פועלת מרגש ולא משכל

ושאני מוצפת

ושזה לא מקום נכון לפעול ממנו

אבל אני די מיואשת

את כל הדברים היפים והנכונים שכתבת (רובם) כבר עשיתי בפעמים קודמות

אז זה עזר לסיים את המריבה יפה (בעיני בלי שהיה לו חלק בפיוס), ואולי זה עזר לקצת זמן אחרי

אבל מהר מאוד חזרנו לדפוס המוכר, זה לא באמת חלחל לא באמת עשה שינוי


ואני יודעת שדברים לוקחים זמן וזה תהליך

אבל אני מצפה בגרף לראות איזה תנודה משהו

לא לחזור כל פעם לאותה נקודה ואולי אפילו מתחתיה


אז כבר לא יודעת מה לחשוב ומאיזה מקום לפעול

באמת טיפול זוגי יכל ממש לעזור לכם לצאת מהמעגלתגל ציון

לכל זוג יש גינמיקה ומן משחקי תפקידים קבועים שכשהם לא מביאים תוצאות טובות אז חשוב לעצור ולהבין איך כל אחד יכל להתמקם אחרת כדי שהריקוד ישתנה


עזרה מבחוץ מאוד עוזרת לזה

איך

לא חושבים על זה מדי

מבקשים המלצות באזורך

מרימים טלפון וקובעים פגישה

אפילו אם הוא לא מוכן תלכי לבד זה גם משמעותי


קצת נדחפתנעמי28

אבל רוצה להגיד שזה מה זה בסדר לומר לו שאת צריכה זמן לעצמך ושימצא דרך להסתדר.

אני עושה את זה כשאני מוצפת.

מה עדיף להגיע לקצה? לעבור אותו? להתפוצץ?

ברור שאת בסערת רגשות ופועלת מרגש, אנחנו אנושיים ולא רובוטים, לכן דווקא חשוב שכן תקחי את הזמן הזה לעצמך להירגע ולאזן את הרגשות.

בעיניי זאת ממש לא הכרזת מלחמה, אני עושה את זה לא פעם.


בקיצור, תעשי את זה וגם תרגישי טוב לגבי זה.

אחד התפקידים שלנו כאנשים בוגרים זה לדאוג לבריאות הנפשית שלנו ולעצור לפני  שמגיעים לקצה גבול היכולת.

תודה רבה, לך ולכל מי שהגיבה בנושאקנקן שבור

אחרי שכתבתי פה ומה שענו לי, הרגשתי שאולי זה באמת לא יהיה נכון

וכתבתי לו שאני רוצה לצאת וכמובן הוא לא יכל לשמור על הילדים (פגישות בעבודה וכו)

אז נשארתי, לא התאכזבתי כי ידעתי שאם אבקש זה מה שיהיה


כן חשוב לי להגיד שכשאני לוקחת זמן לעצמי להתאוורר וזה על חשבון העבודה (לוקחת חופש) הוא הכי מפרגן וגם דוחף אותי לעשות אתזה

ומה קנית לעצמך, ומה עשית, ואל תחשבי על הכסף


ברור שזה בסדר לבקש זמן לעצמהתגל ציון

בכלל לא כתבתי לא


היא עצמה אמרה רק שהמניע שמפעיל אותה בזה זה קצת 'דוקא' כזה מתוך הכעס וזה גם ממ שמובן אבל היא שאלה אם לדעתנו נכון להגיד ממקום כזה

אז עניתי לשדעתי ממניע כהז פחות כדאי לפעול..

אפשר לבקש את אותו דבר אבל לא מאותו המניע אלא פשוט כי אני צריכה מזן לעצמי וזה מצוין

ברור שאת ראויה ליותר מזהאיזמרגד1

וזה כואב ממש🩷

אבל אני עדיין חושבת שזה צעד שהוא קצת הכרזת מלחמה, של להיכנס איתו ראש בראש ואני באמת לא חושבת שזאת הדרך

אני חושבת שרוב הבני אדם לא יגיבו לכזה דבר בהתפייסות ובהבנה שהם טעו, אלא בכעס, בתחושת ניצול אולי ובסוג של ''מגיע להם'' כל מה שהוא עשה עד עכשיו, ובמקום לפייס ולקרב ביניכם זה רק ירחיק ויעמיק את המריבה.

במקום זה תיקחי לעצמך קצת זמן לנשום בעצמך, אולי תזמיני לך משהו מפנק ותנשמי קצת

אפשר אולי רק להגיד שאת פגועה ומחכה לפיוס, בלי לשים לו מילים בפה או משהו

יש הרבה דרכים של איך לנהל את זה גם בלי להכריז מלחמה...

להגיד לו שאני פגועה ומחכה לפיוסקנקן שבור

זה לא להכניס לו מילים (או מעשים) לפה?

נמאס לי שכל פעם שהוא פוגע או שאנחנו בריב אני צריכה לבקש את הפיוס

מבינה את הנקודה?

ותאמיני לי שדיברנו על זה גם בזמני שלום


אני יודעת שכל מה שאני כותבת פה בסוף מוביל לזה שאני צריכים עזרה חיצונית

אני מקווה שהפעם הזאת אקבל את האומץ לעשות את הצעד הזה

החלטתי שהיום אחרי העבודה אטפל בזה


תחזקו אותי

ותודה גם על המקום לפרוק, לבנתיים זה עוזר לי קצת להרגע

במקרים דומים, שקשה לי לעשות את הצעד הראשוןכולנה
אני מדמיינת שמספרים לי עליו שהוא זקוק לעזרה, שקשה לו כי הוא  לא יודע לבקש סליחה ולמרות שהוא יודע שטעה אין לו את היכולות כרגע לבקש וליזום, אם הוא היה אומר לי דבר כזה, לא הייתי עושה את הצעד הזה בשבילו?

אם אני מאמינה שהוא בחור טוב ורוצה בטובתי סה"כ, אז ככה אני הופכת את זה למשהו טכני, כמו שהיה מבקש ממני להכין לו ארוחת ערב כי הוא גרוע בבישולים, לא הייתי מכינה?


זה לא אומר שלא צריך לטפל בשורש, אבל זה כן עוזר לי לגייס כוחות להיות המובילה הסליחה 

יכולה לפרט עוד איך לגשת אליו?Kayom
כאילו מה לומר לו בצעד שאת עושה?
ראיתי שבדכ עובד לשלוח הודעהכולנה

עצוב לי שאנחנו בריב בוא נדבר עם איזה לב או משהו שיהיה ברור שאני לא מחפשת לריב.

זה לפעמים לוקח זמן אבל זה עוזר.


בדכ זה מוביל לשיחה ושם אפשר יותר לפתוח, אבל זה לא אומר שאין לו חלק הפיוס, או שאני מוותרת על הכבוד שלי. אלא שבקשר שלנו היכולת שלי לגשר ולהשלים טובה משלו. זה לא אומר שלא אכפת לו, זה אומר שזה יכולת שאין לו כרגע.

אבל אז יש לי שאלהKayom
את מהממת ואהבתי אבל שאלה אם אני עושה את הצעד של הפיוס כל הזמן אז איפה את רואה שאכפת לו גם? אולי לא אכפת לו אם רק אני תמיד צריכה להיות זו שיוזמת פיוס? זה לא הוגן שרק עליי לא?
לדעתי השאלה מאיפה זה בא.אונמר

אם את באה ממקום של לקיחת אחריות מלאה על הקשר,

אז זה באמת לא אמור להיות.

אני הייתי פעם במקום הזה, ולא היה מציאות של מריבה שנפתרה בלי שאני זו שניגשתי.

היתי עם תחושה של אחריותע ל המריבה.

 

פעם אחת עלה לי, והתחלתי הליך טיפול.

ברגע הראשון הסברתי לה שאנחנו כרגע ממש באמצע מריבה, וכבר ביקשתי סליחה על מה שנראה לי שעשיתי לא בסדר,

אבל הוא לא והוא גם לא רוצה לדבר.

אמרתי לה ממש בלחץ, אני לא יודעת מה אני עוד אמורה לעשות.

היא אמרה לי,

מי אמר שאת אמורה לעשות??

אם את יודעת שעשית מה שאת צריכה, ומה שאת חושבת לנכון,

והוא עדיין בוחר לא לדבר איתך, זה שלו.

את יכולה לומר לו, כשאתה רוצה לדבר אני לגמרי פה, ואני מבחינתי מחכה.

וזהו.

 

ולקח לי כמובן זמן לבלוע את זה, ומלא תירגול,

אבל בסוף הבנתי שאני צריכה לנשום את זה. והוא למד לבוא בעצמו ולקחת אחריות בעצמו על ריב. ולא להשאיר לי את הכל.

 

כמובן שזה תהליך,

אבל היה לי חשוב לתת פה מקום לזה שלא תמיד נכון בקשר להיות באחריות בלעדית על יציבות הקשר.

הקשר הזה הוא גם שלו, והוא גם אמור להיות בפעולה על זה שהוא רוצה שיתקיים פה משו.

 

בהצלחה!!

אני מסכימה שלא צריך לקחת אחריות על המריבהכולנה
אבל לפתוח את הפתח לפיוס זה לא לקחת אחריות בעיניי, תלוי איל השיחה מתנהלת אח''כ, אם את מסבירה לו ממה נפגעת והוא מבין ומתנצל זה לקיחת אחריות.

אני רואה שלעשות את הצעד הראשון קשה לו, כמו שלמשל הוא מטפל בכל הטלפונים לאנשי מקצוע, בנקים ביטוחים את כולם אני שולחת אליו, זה אומר שלא אכפת לי? שאני לא לוקחת אחריות? הוא פשוט יודע שאני לא טובה בזה וזה קשה לי.


הרבה תלוי בתוכן של השיחה עצמה, אפשר להרגיש אם הוא רוצה ומחפש קירבה וסליחה או רק רוצה שקט תעשייתי.


ובעיניי, כמו שאמרת, להגיד לו אני פה אם תרצה לדבר זה בדיוק הפתח הזה לשיחה. 

לגמרי לפתוח פתח,אונמר

אבל הבדל בין לפתוח פתח לבין לקחת אחריות או להיות תלויה בו הוא קיים.

אפשר ורצוי ומעולה להגיד 'מאמי אני פה לדבר כשאתה רוצה'

לבין לא לתפקד ולהיות חייבת הרגע שתסתיים המריבה הזאת כי אני לא מצליחה להכיל את האיכס הזה של המריבה והכעס באויר.

אבל מה קורהKayom
אם אמרת לו אני כאן אם תרצה לדבר והוא פשוט לא בא? נגיד אפילו כמה ימים? מה אז עושים?
ממשיכים לחיות את החיים.אונמר

אם הוא לא בא זה שלו.

בסוף הוא יבוא,  או כי הוא ירצה מתישהו לדבר, או שירגע לו הכעס או הפגיעה.

אבל אם את במקום משוחרר ויציב מבחינתך - את ממשיכה לנהל את החיים ולא מתערער לך כל הקרקע כשהוא לא מגיע,

אז לא קרה כלום מיזה שהוא לא בא.

זה בטוח לא כייף,

אבל זו הבחירה שלו. הוא בן אדם חופשי לבחור מה הוא רוצה לעשות.

אפשר תמיד אחרי שהוא לא בחר, ובסוף כן דיברתם, להסביר לו שהשתיקות האלה לא באות בחשבון ושזה לא בסדר לברוח לכל כך הרבה זמן,

אבל לפחות בזמן הזה את לא כולך מעורערת.

 

אני לא חושבת שיש מצב שבו הוא לא יבוא עד עולם לדבר.. פשוט זה יקח לו הרבה זמן.

ואחרי כמה פעמים שהוא יראה שזה לגמרי בידים שלו, המח שלו יתחיל להגיד לו 'אולי כדאי לך לדבר' בשלב הרבה יותר מוקדם.

כי זה החלטה שלו.

תודה, השאלה שלי אם בטוח הוא בסוף יבואKayom
נגיד עובר הרבה זמן, הוא בטוח יבוא בסוף?
אין הבטחות.אונמר

אני תמיד חושבת כשאני חוששת,

על מה הסיטואציה הכי קיצונית מבחינתי שיכולה לקרות. כדי לקחת אותה בחשבון ולדעת שהכל יהי בסדר גם אם היא תקרה.

 

תחשבי מה הכי גרוע שיכול לקרות,

במקרה שיש לכם ריב, ואת מחליטה שאת לא ניגשת לפתוח את זה ולהתחנן,

אלא רק אומרת סליחה על החלק שעשית לא בסדר ואז אומרת שאת פה לדבר כשהוא מחליט שנכון לו.

מה יכול לקרות?

אצל כל זוג זה שונה, אז תחשבי עלייך בעצמך.

אבל את לדעתי צריכה להגיע לשלב שבו את יציבה ורגועה עם כל החלטה שהוא לא יעשה.

את לא תלויה בו. הוא לא אמא שלך, ואת לא ילדה שלו.

הוא איש יציב ונפרד ממך.

ואת אישה יציבה ונפרדת.

 

 

טוב בהכי גרועKayom
אני מדמיינת שניפרד אבל מבינה שזה לא ממש מציאותי אלא הפחד.. לזה הכוונה? שכאילו לא יכול להיות באמת גרוע? 
אכן.אונמר

אני לקחתי בחשבון גם אפשרות של פרידה. כמובן באופן לא מציאותי לגמרי וגם עם ההבנה של מה שאת אומרת,

שזה לא באמת יקרה כנראה וזה הפחד.

אבל אם באמת באמת הוא לא ירצה לעולם לדבר ויחליט שלא מתאים לו,

כנראה את גם לא תרצי להישאר,

ותמצאו פתרון כלשהו. גם אם זה יהיה פרידה.

אז כנראה שזה גם הפתרון במקרים קיצוניים.

זה מפחיד כי אנחנו לא פורטים את זה לנקודות. מלא דברים בחיים זה ככה.

 

אבל לפחד בגלל זה? אין מה לפחד. את יציבה ומודעת ומצליחה להתנהל. נשימות..

ואי ואי את צודקת אבל עדיין רקKayom
רק לקרוא את זה היה לי מפחיד כאילו אני לא באמת יכולה לשחרר ולהגיד טוב מקסימום ניפרד כי זה מפחיד ולא רוצה.. אבל צריכה לחשוב עוד על מה שכתבת כי זה חכם. תודה!
בהצלחה ❤️אונמר

ותודה!

תודההKayomאחרונה
אז אצלי זה הרבה מגיע מזה שאני לא מסוגלתקנקן שבור

פשוט לא, להיות בריב כל כך הרבה זמן

מרגישה שאני לא מצליחה לעשות שום דבר נורמלי אם אנחנו בריב

והוא לדעתי מבין את זה וקצת אולי, בתת מודע אפילו? לא יודעת לא רוצה לכתוב סתם


הוא באמת פחות ורבלי מבין שנינו, וגם יש לו קטע גנטי של אגו 😉


אז לא יודעת אם זה נובע אצלי מלקיחת אחריות או פשוט מחוסר מסוגלות להיות בריב

הוא יכול בכיף גם כמה ימים שלא נדבר חוץ מטכני

מבינה ממשאונמר

אני גם הייתי ככה. לא מצליחה לתפקד אם אנחנו בריב.

אבל זה גם לא בריא.

אנחנו אנשים בפני עצמנו גם מעבר לזוגיות שלנו, ויש פה רמת כלשהי של תלות כשאנחנו לא מצליחים לתפקד.

ואם לומדים לנשום, אז לומדים לתפקד, ואז גם לא חייבים לפתור דווקא אני או דווקא הרגע,

ויש פתחים הרבה יותר גדולים ללפתור דברים.

ככה אצלי היה.

אחרי שלמדנו שנינו להרפות ולא להיות תלויים לא בהאם אנחנו בריב, וכן להצליח להמשיך בחיים אם אני יודעת שאני בסדר, 

אחרי זה מדברים וזה הרבה יותר ברוגע ושפיות.

 

הלימוד הגדול הוא להצליח לחיות ולתפקד כשיש מריבה.

אם אני בסדר.

אני כמובן הולכת על סיטואציה שאם את לא בסדר, כבר התנצלת על זה, או אם יש לך פה מקום לפתוח פתח ולהגיד 'מאמי בא נדבר' זה אחרי זה.

הוא לא בקטע ואת כבר בעמדת שיכנוע.

לשם אין שום סיכוי שאני אגיע היום.

אני כמובן כן מציעה, כמו שכתבה לי @כולנה שיש ערך ללפתוח פתח כשקשה לו,

אבל יש הבדל מאד גדול בין לפתוח פתח לבין לקחת אחריות או להיות תלויים בשיתוף פעולה שלו.

 

אם את רוצה אני ארחיב קצת על הקטע של התלות, כי זה ממש רחב ולא באלי מידי להעמיס..

 

 

אני קוראת ומתחברת, תודה! אשמח שתרחיביקנקן שבור
אני רואה חלק מאד גדול בזוגיות,אונמר

בלדעת להיות נפרדים.

זה יוצר בסופו של יום, הכי ביחד שיש.

 

יש משהו שקורה, אחרי כמה שנים של זוגיות, שמשהו בפנים מתערבב ונהיה חסר יכולת עמידה בפני עצמו.

אני ממש לא החשבתי את עצמי אישה שתלויה בבעלי במשהו. וגם לא אותו בי.

אנחנו שנינו סופר עצמאיים והכי מנהלים את עצמנו. וגם הזוגיות שלנו באופן כללי מאד משוחררת.

אבל כשהלכנו לטיפול הבנו פתאום כל מיני נקודות שבסופו של יום אם מסתכלים עליהם לעומק מוצאים שזה תלות.

גם שלי בו וגם שלו בי.

שלו בי התבטא בצורות מסוימות,

ושלי בו התבטא בצורות אחרות.

 

אחת הצורות של התלות שלי בו היא זו. שלא יכולתי לשאת מציאות שאין בינונו שקט וחיבור. גם אם לפעמים השקט הוא פלסטיקי.

חייבת שנשלים עד איבוד אשתונות, בתקופות קשות.

לא מדברת על להצליח לעבוד או לעשות משו בבית, או לא להשפריץ עצבים סביבי.

ופתאום הבנתי שאני לא אמורה להיות ככה היסטרית.

אז אנחנו לא בטוב. נכון. ומה?

 

זה הגיע אחרי שיצרנו לנו בטחון בסיסי בקשר. (שהוא אגב לא כזה בסיסי, כי מלא זמן חיינו בלי התחתית הזאת של ידיעה שלא משנה מה אנחנו נועדנו אחד לשני)ף

אבל אחרי שהבנו ששנינו מרגישים ככה ורוצים ככה,

אז כשאנחנו רבים זה נקודתי.

כשיש חוסר הסכמה או חוסר הבנה - זה נקודתי על הדבר הזה.

ואם זה נקודתי אז לא מתים מיזה. אפשר לנשום תוך כדי.

אחרי שהצלחנו לנשום נטו מיזה שאני לא משתגעת עליו שידבר איתי ושנפתור את זה,

ושהוא לא משתבלבל עמוק מאד מרוב הלחץ (הגבנו כאמור הפוך)

הצלחנו גם לדבר יותר בטוב, כי השיח לא חייב חייב להיות. אם לא הולך נשים בצד ונדבר אחרי זה.

ואם אנחנו בכל זאת לא בטוב עם זה, מתפקדים עם מה שיש.

 

העקרון הוא להצליח לייצר בסיס, ואז מעליו לזכור שהדברים שבאים הם נקודתיים.

ושיש לנו כל אחד בפני עצמו זכות לחיות ברוגע, ויכולת לחיות ברוגע,

גם אם הבן זוג כועס או מבואס או עצוב.

חלק מיזה באמת מתבטא בזה שבטח גם קשה לך להכיל סיטואציה שהוא מבואס ממנה, גם אם זה לא את קשורה... יש מצב?

 

תנסי להכניס לך דבר ראשון, אולי אחרי זה גם לו, שאתם נפרדים. וזה תקין וטוב. ומותר לכל אחד לכעוס או לכעוס בפני עצמו,

ולכאוב או לא לכאוב בפני עצמו.

 

יצא לי קצת מבולבל, אז אם יש לך שאלות בכייף

יצא לך חכם מאוד דווקאתגל ציון
תודה ❤️אונמר
אני קוראת ומתחברתקנקן שבור

תודה, את אישה חכמה

זה קצת, או אולי שיטת המובחנות

קראתי עליה ולא כזה התחברתי בהתחלה

ואז כשקראתי על שיטת eft ושיש הרבה שמשלבים ביניהם, אז דברים כבר יותר התיישבו לי


גם שיטת גוטמן שקראתי עליה ממש לאחרונה, עניינה אותי, אבל גם כשילוב, לא רק היא


בכללי ממה שקראתי בעבר וממה שאני מעמיקה עוד יותר, אני מוצאת את עצמי יותר מתחברת לדרך של לקחת קצת מכל שיטה וליישם איפה שמתאים


תודה על הזמן שהקדשת לכתוב

אכן זה מובחנות אונמר
מקסיםכולנה
תודה ❤️אונמר
כתבת מקסים וכ"כ חשוב מלמדנגמרו לי השמות

כל מילה זהב.

יש כאן עומק נפלא על המהות הזו והיציבות הזו של הביחד שלנו - שהכל בסדר. אנחנו כאן. לא הולכים לשום מקום. בוחרים אחד בשנייה. גם היום.

והבנייה של הדבר היקר הזה והלימוד של הבנייה הזו הוא חלק ממש מפואר בדרך שעשיתם וכולנו יכולים ללמוד מכך!

כי לכל זוג באשר הוא על גבי הבסיס היציב הזה באמת כל הויכוחים או הריחוק או האתגרים או המשברים באמת נהיים הרבה הרבה יותר אפשריים ועם נשימה.

ממש כמו שאמר כלב בפרשת השבוע על הארץ "עלה נעלה כי יכול נוכל לה!" - יכול נוכל גם לאתגרים בינינו! ונעלה ונתעלה אפילו דווקא מתוך זה עוד, ואנחנו חזקים ויציבים ויכולים והביחד שלנו חזק ויציב ויכול!

תודה יעל ❤️אונמר
יפה, תודה!Kayom
את נשמעת מהממתשוקולד פרה.

עם הרבה מודעות, הבנה ואינטליגנציה רגשית.

שקלת אולי ללכת לליווי אישי?

כי לפעמים ייעוץ זוגי הוא הרבה פעמים מקום שבו אנחנו רוצים שהיועץ ישפוט בינינו, או שאנחנו מביאים לשם כאבים וטענות, ולא תמיד זה מקרב

אני הרגשתי שזה מאוד לא מקרב בינינו.


אבל כן עשיתי קורס של ליאת פיין שמדברת לנשים בלבד, ומשם לקחתי תובנות ויישמתי אצלנו, וזה באמת מאוד עזר.


תודה רבה! את בעצם מתכוונת ללכת לטיפולקנקן שבור

או ליווי כמו שקראת לזה, רק בשביל עצמי?

אם כן, האמת שחשבתי על זה, גם כי אני לא יודעת כמה בעלי יזרום...

יש מצב כזה שמתחילים לבד ואח"כ אם יש צורך (ואני כן חושבת שהוא צריך לפחות כמה מפגשים) זה הופך לזוגי?

תלוי עם מי את עובדת..לפניו ברננה!

יש מטפלות שעובדות רק עם נשים ויש מטפלות שיכולות לעבוד עם צד אחד ועם משולב..


לגבי היום בצהריים, בא לי להציע לך לכתוב לו שאת ממש צריכה שקט והתאווררות וזמן התאפסות, ושאת מתכוונת למצוא בייביסיטר שתקח את הילדים מהגן כדי לאפשר לך את זה.

אם הוא ירצה לקחת על עצמו את עול הילדים - נפלא, אם לא - באמת תמצאי בייביסיטר או תפזרי אותם בין חברים כך שאת תקבלי מילוי לצורך שלך..❤️

בהחלט ישתוהה לעצמי

הרבה מטפלים זוגיים עושים באופן כללי לאורך התהליך מפגשים רק בנוכחות צד אחד.

בסוף קשיים במערכת הזוגות יושבים בדרך כלל על קשיים אישיים של כל אחד מהצדדים ועל אמונות והתנהלויות שמנהלות אותו בכללי בחיים

מניסיון לא הייתי חוששת שזה ירחיקאנונימית בהו"ל
אם הולכים למישהי טובה זה מאווווווד מקרב דווקא, מניסיון. לא יודעת להסביר אבל לא הייתי מוותרת על מה שזה גרם.. וזה הכי לא לשפוט להיפך זה קירב ברמותתת. 
אני חושבת שטיפול זוגי איכותי ממש מקרבאוהבת את השבת
אם זה לא קירב כנראה שזה לא היה טיפול זוגי טוב....
יש היום מאמנות זוגיות לנשים שממש יכולות לעזור!16210
מדריכות איך לשקף את הצרכים והרגשות שלך בצורה שתוציא ממנו הזדהות. ממליצה על יוני אנטמן. יש לה קורס אינטרנטי וקבוצות ליווי בווצאפ 
לגבי היציאה לעצמך16210
הייתי חושבת גם איך לקחת את הזמן בשבילך אבל לא ממקום של לזעזע אותו אלא באמת מהמקום של הצורך שלך. תניחי את זה שאת מרגישה שאת חייבת זמן לעצמך, את לא יכולה להמשיך ככה ולכן את יוצאת, תשתדלי באמת לשמח את עצמך ולמצא נחמה. אם תחזרי חדשה זה ישפיע לטובה על כולם
דבר ראשון חיבוק.אונמר

נשמע שאת ממש בהתשה כבר.

זה מתיש להיות במריבות ומלחמות.

אז חיבוק.

 

דבר שני - טיפול זוגי זה לא מים כזה עמוקים ועופי על זה.

את חושבת שהוא יסכים לבוא איתך?

 

אם כן אז יש לי המלצה למישהי ממש טובה שעזרה לנו מאד מאד באזור ירושלים. אם את בקטע תכתבי לי מסר או אישי.

ולגבי להודיע לו שאת לוקחת את היום להירגע -

זה ממש תלוי בדינמיקה ואם הוא יודע ומכיר את ההתמודדות עם הילדים או בכלל לא.

ולדעתי את גם יכולה להגיד לא בהודעה חד משמעית שאת ממש צריכה את זה.

יתן תודה לא יתן חבל. אבל לנסות תמיד אפשר.

 

תודה רבה לכל מי שהגיבה! מעריכה מאודקנקן שבור
וואו את מהממת!!!! כמה מודעות.... אלופה!אוהבת את השבת

וכן כן כן!!!

ללכת לייעוץ

זה מדהים


אם כבר הרגיש ממזמן שאתם צריכים ובינתיים הריבים מסלימים אז כדאי לקפוץ למים עכשיו ולא לחכות עוד עד שיהיה יותר ויותר קשה...


אנחנו היינו אצל @נגמרו לי השמות ובאמת היה לנו ממש ממש טוב!!

היא מקבלת גם בזום

אבל אנחנו העדפנו רוב הפעמים לנסוע מירושלים אליה

כי תכלס זה כיף לשבת פנים אל פנים ומקפיץ בהרבה


ממש ממליצה לך פשוט להתחיל..

אז נוסעים כמה פעמים ומרוויחים גם מהנסיעה והיציאה..


אחרי הייעוץ אני יותר מבינה את המשנה "אלו דברים שאדם אוכל פרוצים העולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.. ומביא שלום בין איש לאשתו.."

הבאת שלום בתוך הבית מביאה ככ הרבה לחיים שקשה בכלל להסביר...

נותנת כוח לאיש, לאישה, לילדים, השראת שכינה... זה נוגע ומשפיע על הגרעין הכי עמוק בחיים ומשם לכל המעגלים - טוב שמתרחב ומתרחב..


וגם אנחנו דחינו את זה הרבה איזה שנתיים שלוש ומזל שלא דחינו יותר.. חבל על כל רגע כזה....


מדהים שאתם מדברים ואת מסבירה אבל כנראה שצריך כאן איזה שהוא עזרה קטנה מבחוץ.. וטוב ישש לכם את הבסיס...❤️❤️


תודה יקרה, עודדתקנקן שבור
איפה נגמרו לי השמות מקבלת?
רחובותתגל ציון
תודה רבה יקרהנגמרו לי השמות

תודה לקב"ה שהכל ממנו

ההודעות שלכן פוגשות אותי בעומק של התרגשות והוקרת תודה... (ממש עד לכדי דמעות 🙌🥹)

כ"כ מחמם את הלב ויקר לי לקרוא,

באמת קשה למצוא את המילים אבל הלב ממש עולה על גדותיו, פשוט תודה ❤️

חוזרת לכתוב לך באריכות יותר ❤נגמרו לי השמות

@קנקן שבור יקרה קודם כל שולחת חיבוק גדול

לא פשוט לעבור את הכל וההצפה הגדולה ודאי מורגשת, כואבת, חונקת

 

מתנצלת על הדיליי במענה עצמו, אני מנסה לרכז לעצמי זמן יותר רגוע כדי להגיע ולחזור לכל מה שהיה במהלך השבוע, ורציתי כבר כמה ימים למצוא את הזמן עבורך ולהגיב לך כמו שצריך, אז ב"ה שעכשיו מגיעה לזה ❤

 

כתבתי באריכות על הנושא הזה של פנייה לטיפול זוגי, כדי טיפה להרחיב או לענות לחששות או לשפוך קצת יותר אור על הנושא, אז מצרפת לך את הדברים גם כאן,

ומנסה לרכז כמה נקודות מרכזיות מניסיוני המקצועי בתקווה שישפכו לך אור על התהליך באופן כללי: 

 

א. בעיניי כל זוג באשר הוא יכול להיתרם מתהליך של יעוץ זוגי.

ההבנה הזו שזוגיות היא לימוד, עבור כולנו. שאין אדם אחד שנולד יודע זוגיות, שגם גדולי המטפלים והיועצים ושמות הכי מוכרים היו צריכים ועדיין צריכים ללמוד זוגיות וליישם גם בחייהם הפרטיים יום יום שעה שעה. שאין אחד שהוא יותר נעלה מהשני אלא כולנו שווים ופשוט צריך ללמוד. וכמה שנלמד יותר, כמה שנשקיע בזה אנרגיה *אקטיבית* כך נוכל לגדול יותר ב"ה.

ממש "תורה היא ולימוד היא צריכה".

לכן, גם זוג שהוא 10 מ10 יכול להיתרם ולהגיע אפילו ל11 מתוך 10 בעזרת הגברת הלימוד והעמקה, קבלת הכלים והצמיחה המתמשכת.

וגם זוג שהם 9 מ10 או כל דבר אחר יכולים להיתרם, לשים דגש ומקום על הזוגיות שלהם (אפילו בפן הטכני של זה: להקדיש זמן קבוע בשבוע לכך, להשקיע מחשבה, מאמץ, אנרגיה, פתיחות בתהליך. זה כבר עושה המון.) ולהמשיך לצמוח ולהעצים עוד ועוד ב"ה.

 

ב. מתוך כך, כל זוג שפונה לתהליך כזה צריך לתת לעצמו *תעודת גבורה* על עצם זה שאכפת להם מהחיים שלהם עצמם. מאיכות החיים עצמה. שהם מבינים שהם חיים פעם אחת ורוצים למקסם את הטוב שבחיים שלהם. לא לחיות ליד או בערך אלא ממש לחיות את החיים עצמם בכמה שיותר שמחה ואושר ואהבה ב"ה.

לכן זוג שפונה לתהליך לא צריך חלילה לחשוב על עצמו "מה דפוק בי/בה/בו/בזוגיות שלנו ש"הצטרכנו" להגיע ליעוץ זוגי וזו תעודת עניות עבורנו" - ממש ממש לא! אלא בדיוק להיפך - "איזה מדהימים אנחנו שככה אכפת לנו מהאושר שלנו ומהחיים שלנו עצמם ואנו מבינים שזוגיות היא לימוד ואנו באים להמשיך ולהעמיק וללמוד!

וכמו שאנו יכולים אולי לפתוח סתימה בצנרת בעצמינו אבל אנחנו לא מעוניינים בכל הכאב ראש, הבלאגן, הזמן הארוך, הבוץ שישפך עלינו וכו' שבדרך - אז אנו פונים לאיש מקצוע שלמד את זה וישחרר לנו את הסתימה יותר במהירות וביעילות, כך אנו עושים גם בתחום הזה של הזוגיות שלנו".

 

ג. מניסיוני המקצועי, כל זוג אשר מגיע עם שלושה דברים עיקריים לתהליך - הסיכויים שלו להצלחה עולים בצורה משמעותית וגדולה מאוד:

1. רצון - זוג ששני בני הזוג עם רצון להיות יחד אחד עם השנייה, בטוב כמובן. (כלומר גם אם עכשיו פחות טוב - יש לשניהם רצון להיות ולחיות יחד בטוב. אחד עם השניה).

2. מוכנות - זוג אשר שני בני הזוג עם מוכנות לעבודה, להבנה שזה תהליך ודברים לא קורים ברגע אחד, עם סלבנות והתמדה, עם פתיחות ומוכנות לעבור דברים ולעשות תהליך - אחוזי ההצלחה עולים פלאים.

3. לקיחת אחריות - זוג אשר כל אחד מבני הזוג לוקח אחריות אישית *על הצד שלו* - האישה לוקחת 100% אחריות על ה50% שלה בזוגיות הזו והאיש לוקח 100% אחריות על ה50% שהוא בזוגיות.

 

- גם זוג שרק אחד מהם באים לתהליך עצמו בלי השני אבל יש להם את 3 הסעיפים הללו יכולים להצליח לגמרי ב"ה.

 

ד. בתוך התהליך עצמו, בעיניי ישנם 5 שלבים משמעותיים שכדאי לעבור עם איש המקצוע:

1. מודעות - להעלות דברים מעל לפני השטח, כמובן דברים משמעותיים אבל גם דברים שלפעמים נראה שאין להם חשיבות וע"י הכיוון של איש המקצוע מגלים שהם קשורים וממש בונים פאזל שלם של עוד ועוד חלקים שבסוף מתחברים כולם יחד ועוזרים לתת תמונה רחבה ודיוק במענה המותאם לזוג הזה ספציפית.

2. שימת לב שכל הסעיפים שכתבתי בסעיף ג' מתממשים - שיש לקיחת אחריות אישית, מוכנות ורצון, וכמובן רצף תהליכי שמאפשר את הדברים ואת התהליך עצמו.

3. הבנה עמוקה ונגיעה בשורש של הדברים - ממש לראות את השורש של כל דבר בפני עצמו ושל הכל יחד.

4. קבלת כלים - מתן כלים, תובנות וידע איך לצלוח בפועל את מה שלומדים ובונים.

5. תירגול - התרגול בפועל ובשטח הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. גם בין הפגישות וגם בפגישות עצמן - לתרגל ולהתאמן עד שהדברים יעשו לנו הרגל חדש.

זה מצריך זמן וסבלנות אבל זה קריטי. כי גם אם נלמד הכל, נדע את החשיבות של הכל אבל לא ניישם ולא נתרגל בפועל - האחוזים שנצליח ירדו.

בדיוק כמו שאם הלכתי לפיזיותרפיסט והוא נתן לי תרגילים לעשות כדי שלא יהיה תפוס לי הצוואר, הבנתי את החשיבות, הבנתי את השורש ממה זה נבע, הייתה לי מודעות ורצון וכו' - כל עוד לא תירגלתי בפועל את התרגילים הצוואר שלי עדיין ישאר תפוס...

 

ה. חשיבות ההתאמה בין איש המקצוע לזוג - וכאן חשוב בעיניי לברר את ההתאמה הראשונית כבר בשיחת היכרות טלפונית, עוד לפני שמגיעים פיזית למפגש. ממש לברר ולדייק מהם המטרות של הזוג, מהם הציפיות שלהם מהתהליך, הרקע לפנייה וכו', וגם עבור הזוג לשאול ולשמוע הכל על מי שהם פונים אליו - וכך לדייק את המענה ולדעת מה בתחום ההתמחות של איש המקצוע ומה פחות, מה מתאים לנו ומה פחות.

לוודא שהמטרות שלנו נמצאות בתוך תחום ההתמחות של איש המקצוע. לוודא הוא מתאים לסיפור שלנו ספציפית.

וגם לברר את שיטת העבודה והאם זה מתאים ונכון לנו, וכמובן בפגישה/ות עצמה ועצמן לראות שיש חיבור נכון ומי שעומד לפנינו באמת מקדם אותנו.

חשוב לזכור שאיש המקצוע נמצא שם בשביל הזוג ולא להיפך. הוא שם עבורם. לכן אם הם מרגישים שזה נכון להם ויש התקדמות, גם אם יש תהליך וכמובן עליות וירידות בדרך, אבל המגמה היא של התקדמות, שהם נמצאים במקום שיכול להיות כתובת נכונה עבורם - מעולה.

ואם הם לא מרגישים כך - לשקף לו זאת בזמן אמת. 

ולדעת שלעיתים מציאת הכתובת המדויקת ביותר עבורנו היא מסע בפני עצמו ולא להתייאש!

לא כל אחד מתאים לכל אחד ובאמת צריך שתהיה התאמה וחיבור ובעיקר הרגשה שאנחנו במקום שמטיב איתנו ב"ה.

 

ו. לגבי התהליך עצמו - בעיניי תהליך מוצלח הוא תהליך שמקדם את הזוג. תהליך שבו הם יכולים כבר בזמן אמת לשקף למי שמולם את כל מה שהם מרגישים. גם בתוך הפגישות וגם בין הפגישות. שהם מרגישים חיבור נכון. שהם מרגישים שמבינים אותם ומקשיבים להם.

שיש התאמה ספציפית לכל זוג ולא מנסים להכניס אותם לאיזו תבנית מוגדרת מראש, אלא ממש רואים אותם באינדיבידואליות שלהם ומדייקים את המענה הכי נכון עבורם.

שהם מקבלים כלים לצלוח את כל הדרך הזוגית גם לבד ולא רק בתלות באיש המקצוע, אלא לאחר שמקבלים ומתרגלים בתהליך עצמו - מקבלים גם כלים להמשך הדרך לעשות זאת בכוחות עצמם כי בסופו של דבר הכוח האמיתי והחיים האמיתיים נמצאים אצלם עצמם.

ותהליך וגישה שרואה אותם כמכלול של האדם שהם, בפן האישי, הזוגי, ההורי, המיני, התעסוקתי, הנפשי, הרגשי, המשפחתי וכן הלאה - הבנה שאני כאדם מורכב מכל המקומות שבי ושלי, ולראות גם את הפן האישי, את האדם הנפרד שאני והנפרדות שלי בתוך הביחד וגם את הביחד בתוך הנפרדות ואת הפן הזוגי. ולראות מתי צריך עבודה אישית ומתי צריך עבודה זוגית ומתי גם וגם ולהגיע ב"ה לאיזון נכון בין הכל.

 

ז. ואיך בכלל מתנהל התהליך עצמו?

זו שאלה נפלאה אבל כמספר אנשי המקצוע כך מספר התשובות 

כלומר זה מאוד תלוי במטפל עצמו ובתהליך שהוא עושה.

יש אנשי מקצוע שהתהליך אצלם יהיה למשל עם מחויבות לכל התהליך, בזמן ובשעה קבועים, למשל חודשים או שנים, במתכונת של פעם בשבוע פגישות זוגיות.

יש אנשי מקצוע שהתהליך אצלם יהיה ללא התחייבות אלא כל פגישה בפני עצמה, עם יותר מרחב מאפשר וגמישות בזמנים, במתכונת שמתאימה לזוג וגמישה גם היא (אחת לשבוע/שבועיים/משתנה עם הזמן וכן הלאה), ושישלבו פגישות זוגיות ופגישות אישיות לפי הצורך, והתהליך יהיה יותר ממוקד ומתפרס על כמה חודשים

יש אנשי מקצוע שיעבדו בעיקר על העבר, ויש שיותר יתמקדו בהווה

יש שיעבדו לפי פרקטיקה ותיאוריה, ויש שרק לפי תיאוריה

יש שיהיו כמו "משפך" ששופך ידע "מלמעלה למטה" ללקוח ויש שיאמינו שהתשובות רובן ככולן מצויות אצל האדם העומד מולם עצמו והם רק מסייעים לו להביא אותן מן הכוח אל הפועל

ויש עוד הרבה מאוד סוגים.

גם את זה מאוד ממליצה לברר כבר בשיחת ההיכרות הטלפונית אם יש. או לכל הפחות בפגישה הראשונה.

 

ח. לגבי החשש שיכול לעלות אצלנו ש"מה, נצטרך ישר לשפוך את כל סיפור חיינו?" או מה בכלל פותחים בתהליך: 

אז גם כאן, זה מאוד תלוי באיש המקצוע.

יש שיענו שכן ויש שיענו שלא.

אישית אני מאוד מאמינה שהאדם והזוג יביאו רק את מה שהם מרגישים בנוח להביא. בקצב שלהם. במרחב הבטוח שלהם.

אפשר לשאול בעדינות אבל תמיד עם נתינת מקום לבחירה ואוטונומיה על מה יפתח ומה לא, ובאיזה קצב.

חשוב להזכיר שוב גם כאן - איש המקצוע הוא כאן עבורכם ולא להיפך.

לכן רק מה שנכון ומתאים לכם הוא מה שנחשב.

המטפל יכול לכוון את כל התהליך בהחלט, אך תמיד עם רגישות ושימת לב אליכם, לקצב שלכם, לרוגע שלכם, לביטחון שלכם.

המרחב הזה של האמון והביטחון והרוגע והרגישות מאוד חשוב.

 

ט. לגבי התהייה כמה כוח בכלל צריך להכין לפני הכניסה לתהליך:

בהחלט צריך כוח בכניסה לתהליך.

אבל חשוב לזכור שהכוח הזה מתרגם אח"כ ב"ה לתועלת רבה מאוד.

כלומר זו עבודה מתגמלת מאין כמוה ועם פירות מתוקים מתוקים ב"ה, כיוון שאנו עוסקים באיכות חיינו ממש.

וגם חשוב לזכור שזה תהליך.

לאט לאט.

לא הכל בבת אחת.

וגם אם יש קשיים מאוד חשוב לשקף זאת למטפל.

שיהיה קשוב אליכם, גם בטוב וגם בקושי, שיהיה רגיש אליכם, שיהיה אכפת לו מכם באמת

שיעזור לתת כוח גם לכוח של התהליך עצמו

וב"ה רואים בתהליך גם תקופות של הנאה וסיפוק ולא רק רק עבודה קשה כל הזמן, אם כי אין ספק כמו שכתבתי בסעיפים קודמים שרצון ההדי של הזוג להיות יחד *בטוב*, מוכנות של שניהם לתהליך (זה נכון גם אם רק אחד מהם מגיע לתהליך), ולקיחת אחריות אישית - מקפיצים את אחוזי ההצלחה בצורה משמעותית.

 

ב"הצלחה רבה יקרה!

תחזקו את עצמכם ובהחלט תנו לעצמכם את תעודת הגבורה הזו על הבחירה בחיים ובאיכות החיים שלכם

ושהקב"ה ילווה אתכם בכל צעד ושעל

ותזכו לראות בחוש התקדמות, צמיחה והעצמה גדולה ב"ה🙏❤️

תודה רבה אני מעריכה ממש את התגובהקנקן שבור

קראתי כל מילה

באותו יום שכתבתי פה (ולא יצאתי בסוף) בערב היתה לנו שיחה טובה

ואח"כ גם בבוקר למחרת

זה היה שיחה מסוג אחר שלא עשינו עד כה

משהו בה הרגיש לי עמוק ומבין ורוצה שינוי אמיתי

הגדרנו לעצמנו גבולות, עשינו תזכורות מה להגיד אחד לשני במקרה ומישהו גולש

איך אנחנו רוצים לנהל את המריבה, או אם תרצו חוסר הסכמה שלנו


ברור לי שזה לא יהיה שינוי מעכשיו לעכשיו וזה תהליך

אבל זה פעם ראשונה שבאמת עשינו צעד משמעותי של כללים ורשימה ורצון שהרגיש כנה גם מצידו.


לגבי טיפול זוגי, הוא רצה זמן לחשוב על זה (יש לו חבר קרוב שנכווה מטיפול לא מוצלח, אני יודעת כמה הסתייגות יש לו מזה ולכן חששתי שלא ירצה לבוא. ברור לו שיש והרבה טיפולים מןצלחים, סתם נקודב שיושבת לו).


קבענו דד ליין של שבועיים לקבלת החלטה

שבמקביל אני אנסה לברר עוד על שמות

ונלמד ביחד על כל הנושא הזה של טיפול זוגי ואיזה שיטות יש ולמה אנחנו מתחברים ונראה לנו יותר מתאים לדינמיקה שלנו...


אז כרגע אנחנו בטוב ב"ה

תודה שהייתן פה בשבילי, זה היה שעת משבר אמיתית

ואם לא המקום הזה שאפשר לכתוב באנונימיות, לא יודעת מי היה יכול לתת לי אוזן בעולם האמיתי

איזה כייף לשמוע שאתם בטוב❤️אונמר

ואיזה יופי שדיברתם ככה.

כל הכבוד!

איזה יופי אתם!נגמרו לי השמות

וואו יקרה מרגש ממש לקרוא על ההתקדמות המהותית והיקרה הזו.

על השיחה מהסוג העמוק הזה, על הגדרת הגבולות יחד, על התזכורות אם שוכחים, על ניהול הויכוחים, על ההבנה של התהליך, על הפתיחות והרצון, על הלימוד, על הגדילה.

זה באמת כ"כ יקר וכ"כ משמעותי וממש כל הכבוד לכם על כך!

כמה מרגש זה לחזות ולהרגיש את הלב הזה של שניכם שפוגש אחד בשנייה ומראה בעומק של הדברים כמה באמת אכפת לו, כמה באמת הוא אוהב, ורוצה כ"כ, כמה הוא במקום הנכון.

זה מאוד מרגש ומאוד שלכם ❤️😊

 

ולגבי החשש של בעלך מטיפול לא מוצלח - זה מאוד מאוד הגיוני וטבעי לחשוש. בטח אם הוא שמע על חבר קרוב שנכווה. מה שנקרא הנכווה ברותחין נזהר בצוננין...

ואולי כאן מקום שבו תוכלו לדבר קודם טלפונית עם מי שתפנו אליו ולומר גם את החשש הזה יכול לעזור, 

ואם למשל תהיה אפשרות שתהיה מותאמת אליכם של קביעת פגישה אחת לניסיון, ללא כל התחייבות, ובכלל תהליך ללא התחייבות אלא כל פגישה בפני עצמה יכול להוריד קצת את מפלס הלחץ, ובעיקר מקום שרואה את בעלך גם ואת החשש שלו ועונה לו עליו. ומסביר לו שכל המטרה היא באמת שיהיה לכם טוב ועוד יותר טוב יחד, לראות את הצרכים של שניכם, לראות איך אפשר להגיע לטוב שלם יחד, לא אחד על חשבון השניה חלילה, לא שאחד מוחק את עצמו והשני בסדר, לא מקום של שופט או שיפוטי שאומר לאיש "נו נו נו", לא מקום שלוקח צד, אלא מקום שרואה באמת את שניכם, כל אחד בפני עצמו כעולם ומלואו, ושניכם יחד בתוך הקשר, ורואה איך להביא אתכם יחד לגם וגם הזה ולא האו-או, שגם את וגם הוא תרגישו הכי טוב שאפשר בקשר ובכלל.

ולכן חשוב כ"כ גם לראות לעומק את הצד שלו כדי לקדם אתכם לעבר המקום הזה...

אז עוד דיבור דווקא לחששות הללו של בעלך ונתינת מקום עבורם ומענה שלם יכול מאוד לעזור.

 

ב"ה שתהיה המון המון ברכה והצלחה, 

עשיתם צעד משמעותי והפגישה הזו של הלבבות שלכם פשוט מרגשת ומראה את העומק והאמת והמהות של "קנקן שבור ובעלה" ואיזה כיף זה לחזות בזה! ❤️

איזה מהממת שאת, רואים את הלב שלך בכל תגובהקנקן שבור

לכל אחת פה בפורום

ריגשת אותי

תודה רבה!

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידהאחרונה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️