איך קופצים למים ומתחילים תהליך של טיפול זוגי?קנקן שבור

אני מכאן, פתחתי משתמש חדש, כי הגיע הזמן להחליף אחד יותר מידי פרטים מצטרפים לתמונה שלמה...


רבנו ביום שישי, לצערי עוד אחד מהמון המון ריבים שיש לאחרונה

אם פעם היו ריבים כמו כל זוג, היום אני מרגישה שזה רק עניין של זמן עד הבא...

קצת רקע, נשואים עם פזמ יפה, לא זוג צעיר, יש כמה ילדים

בסהכ החיים יפים, אבל בשנתיים האחרונות משהו רוחק יותר מהרגיל.

הוא מפרנס עיקרי, ב"ה מרוויח טוב, אבל עבודה אינטנסיבית ודורשת. ככה שכל עול הבית והילדים עלי בבלעדיות, מלבד סופשים

אני גם עובדת, משרה מלאה (8 שעות שזה משרה מלאה במקום שאני עובדת בו), אבל משרה שממש מאפשרת לי לשלב את הבית והילדים (עזבתי כמה מקומות שהיו מאוד דורשים עד שהגעתי לנוכחית, בשכר מופחת...)

אני מקלה על עצמי במה שאפשר למיקור חוץ, אבל אני קצת פיקית וקשה לי לשחרר, אז עדיין יש עלי עול גדול וב"ה הילדים גם דורשים את שלהם (מעדיפה לקחת עבודות בתשלום על כל מה שלא קשור בגידול שלהם, גם ככה אני חוזרת איתם ב4 הביתה ומתי נשאר לי לחוות אותם?)

הוא חוזר בערב אזור 7 כשכולם כבר מקולחים, שבעים ומחכים רק לנשיקת לילה טוב שלו במיטות...


כשאני מנסה לשים אצבע על הנקודה שהיא הכי טריגרית לריבים, גם של זה הנוכחי, זה שאני מרגישה מצידו חוסר כבוד והערכה. ודיברנו על זה המון המון, גם בזמן ריב גם בזמני שלום, עדיין זה עבודה שהוא צריך לעשות עם עצמו והוא לא עושה (הוא אפילו הודה בשישי האחרון שזה נטו אגו, אבל עד כה לא שמעתי מילת התנצלות)


בשישי האחרון העניין התפרץ סביב זה שאני אמרתי לבת שלי לא לעשות משהו, והוא בפנים שלי סתר את הדברים שלי ואמר לה את יכולה. הבלגתי ואחרי כמה דקות באתי אליו ואמרתי לו, אך ורק לו, לא לאוזני הילדים (שהיו בסביבה אבל לא היו אמורים לשמוע) שזה לא מקובל עלי שככה הוא סותר את הדברים שלי ועוד בפני הילדים ושזה משפיע אח"כ על המשמעת שלי כלפיהם במשך כל השבוע... וזה משפיע, תאמינו לי. ודיברנו על זה כל כך המון

הוא לא אהב את ההערה וענה לי בטון חא ממש נמוך ואז גם אני הרמתי קול והיתה מריבה ממש מכוערת ובטונים לא יפים

והילדים


אני יודעת שגם אני אשמה, אבל תאמינו לי שאני רוויה, כל כך רוויה. מבינה כבר תקופה ארוכה שאנחנו צריכים עזרה חיצונית, איך לנהל את הריבים שלנו, איך לתקשר (למרות שיש שיפור בנושא התקשרות, אני קוראת על זה המון ומנסה ליישם, אבל מצידו אין כל כך שיתוף פעולה ובסוף זה מתפוצץ אחת לכמה זמן)


היתה שבת של נתק בינינו, לא החלפנו מילה

ציפיתי שיבוא ויתנצל, שיגיד משהו, רק משהו שנוכל לנהל שיח שבסופו נשים, אבל זה לא קרה

ולא בא לי להיות אני זאת שנותנת את הסולם, הייתי שם כל כך הרבה פעמים, תמיד תמיד אני זאת שמביאה לסיום ריבים, הוא תמיד ישתבלבל לא יגיד מילה, ויחכה שאני איזום את הפיוס (אני גם נוטה להשתבלל אבל עבדתי על זה הרבה ונראה לי שמצידי יש שיפור)


וממש לא בא לי עכשיו שוב "להכנע" לאגו שלו. מגיע לי לשמוע מילות פיוס בלי שאכניס לו את זה לפה

מקווה שאני לא נשמעת ילדותית ויש פה מי שמבינה את המקום והצורך שלי.

אני נותנת כל כך הרבה לבית, מאפשרת לו כל כך הרבה, אני לא מספיק מוערכת ומרגישה אפילו קצת קטנה לידו כשהוא מתחיל במשחקי אגו שלו


מחר הוא עובד מהבית, בא לי לקבוע לו עובדה בשעה 15:00 לעדכן אותו שאני לא חוזרת הביתה ושהוא אוסף את הילדים. אני צריכה זמן לעצמי, אצא אחרי העבודה אשתחרר קצת אנשום אוויר ואחזור בערב הביתה... לא יודעת אם זה רעיון טוב או רק יגביר את הלהבות


בסוף יצאה פריקה ענקית וזה ארוך, מקווה שתהיה מי שתצליח לקרוא ולייעץ לי עיצה טובה (בבקשה תשתדלו בלי "להמריד" אותי נגדו, אני גם ככה טעונה, מחפשת באמת לשמוע עיצוב טובות ונכונות איך לפעול עכשיו)

וגם בעיקר איך תופסים אומץ להתחיל טיפול זוגי, ואיך מוצאים מישהי טובה? אשמח להמלצות, אזור ירושלים, גמישים

זוג דוס למדי


תודה למי שקראה עד עכשיו

וואי ממש מתסכלDoughnut
ממליצה לך בחום לנסות את @נגמרו לי השמות המדהימה מכאן, שהיא יועצת זוגית מדהימה ומקבלת גם בזום. שיחה ראשונית אתה יכולה לעזור לך להבין הרבה. היא שינתה לי את החיים מהבחינה הזו של לדעת לריב נכון.
תודה רבה, באמת חשבתי עליה רואה פה המלצותקנקן שבור

אני חוששת שפגישה בזום לא תהיה אפקטיבית כמו פגישה פרונטלית

יש פה מישהי שיכולה לעשות לי השוואה ביניהם?

וגם איך מקבלים אומץ? פשוט לקבוע? ואיך מתחילים לשתף מישהי זרה בחיים שלנו?

זה נראה לי הר בלתי עביר

מסכימהDoughnut

שבמציאות זה הרבה יותר טוב מאשר בזום, אולי יהיו פה המלצות למישהי באזור שלכם ואולי תדברי קודם כל אתה בטלפון בשביל לבדוק אם זה יכול ללכת.

האומץ הוא בעיני פשוט לעשות את שיחת הטלפון הראשונה לברר, אח"כ זה מתקדם משם. אז בלי לדחות ובלי להסס להרים טלפון.

מבחינת הלשתף- המטפלת מכוונת אתכם כל פעם במה להתמקד וכו, את תראי שזה יזרום לך בעזרת השם ועם הזמן לומדים את זה. 

דווקא לי לא הפריע כשזה בזוםנעמי28

לא הרגשתי הבדל משמעותי בטיפולים.


ולגבי שאר החששות, לגיטימי, תני לה להוביל ולהנחות אתכם.

וכן, פשוט לקבוע.

אני קבעתי איתה בזום, קיבלתי המון.nik
ממליצה עליה מאוד מאוד!!
וואו ❤️נגמרו לי השמות

תודה רבה! מכל הלב ממש

באמת אני חסרת מילים 🥹🙏❤️

ולגבי אומץ פשוט להתקשר. כן.אוהבת את השבת
וואו אהובהנגמרו לי השמות

תודה ענקית 🙏

כ"כ מרגש ולא מובן מאליו, תודה לה'🙏

ריגשת אותי מאוד ❤️

לא יודעת מה להגיב להכלאיזמרגד1

חוץ מזה שבאמת נשמע כדאי לכם ממש ייעוץ זוגי, והצלחה עם למצוא את מה שנכון לכם🩷

אז מגיבה רק למה שכתבת על זה שמחר בר לך לקבוע לו עובדה ולא להגיע- נראה לי שזה ממש לא יהיה נכון... זה משהו חד צדדי בלי שיהיה לו אפשרות לתגובה וזה נראה לי בהחלט יגביר את הלהבות. ומאיך שכתבת זה נשמע קצת כמו ''נקמה'' וזה אף פעם לא מקום טוב לפעול ממנו.

אם את מסוגלת לשאול אותו אם מתאים לו לאסוף מחר ולקבל גם לא זה נשמע לי מצוין, אבל אם לא נשמע לי שפשוט כדאי לוותר על זה...

תודה על ההתייחסות, מעריכהקנקן שבור

ותודה גם על העיצה 

אם אני שואלת אני בוודאות אקבל לאקנקן שבור

בטח בהתראה כזאת קצרה

כל פעם שלקחתי לעצמי פסק זמן לנשום זה היה על חשבון העבודה שלי, אף פעם לא שלו...


ומרגיש לי שאני צריכה לעשות משהו שקצת יזעזע אותו

אם משישי בצהריים הוא לא החליף איתי מילה, חוץ מבריב קולני, ומאז שתיקה ארוכה... אני לא ראויה למשהו?

הוא יודע שהוא פגע בי

את רוצה לפעול מדחף לנקום או מרצון באמת לתקן ?תגל ציון

כרגע לפי איך שאת נשמעת

זה נראה לי

שאת כועסת מאוד ופגועה

וזקוקה להביע את הרגש הזה למולו

והדמיון אומר

שאז ירגיש שטעה

ויודה בטעות


זה קורה לנו הרבה ברגעים כאלה

אבל

זה אף פעם לא נכון לפעול מפגיעות לא מעובדת

ומדמיון שאם אני אצא למלחמה ו אכעס-אתעק-אשתוק-אתעלם-אנהג בכל דרך כוחנית

אז אקבל מענה רגשי שאני זקוקה

והאמת היא שזה רק עושה ההפך ומעמיק את הפגיעה


ולדעתי

צריך הפרדה


מה שאת מרגישה -זה אמיתי וכואב לך באמת

ואת צודקת מגיע לך לקבל מקום והכרה והקשבה לתחושות שלך

אבל צעד ראשון זה שאת תתני את זה לעצמך

ולא תתלי את זה רק אם הוא יכיר בצדק שלך

אלא תהי בחמלה לעצמך

תני לעצמך להוציא מהלב מה שאת מרגישה


אבל מולו

אל תפלי לאשליה שאם תפעלי מאמוציות זה יעזור

הלב רק יתרחק

הפער יעמיק.


מה כן

אחרי שהרגש קצת ירגע ולא תהי מוצפת

תעצרי

תרשמי לעצמך

בכללי לא רק מול הסיטואציה

מה את מרגישה -

מה את זקוקה ממנו

אבל בנוסף תביטי גם בכנות ותכתבי איפה את אולי גם לא מדויקת ,ולא פועלת ממקום שגם רואה אותו..

איך היית רוצה להגיב אחרת ככה שלא יגרור אתכם למריבה


ומתוך זה תדברי איתו על הכל

תשתפי מה את מרגישה

מה יעשה לך טוב- למה את זקוקה

אבל גם תקחי אחריות על חלקך ותשתפי אותו אי פה אולי לא דייק. ולא ראית אותו מספיק

ותשאלי אותו מה גם הוא צריך ממך אחרת



תודה על התגובה מעריכה ממשקנקן שבור

כן אני יודעת שאני פועלת מרגש ולא משכל

ושאני מוצפת

ושזה לא מקום נכון לפעול ממנו

אבל אני די מיואשת

את כל הדברים היפים והנכונים שכתבת (רובם) כבר עשיתי בפעמים קודמות

אז זה עזר לסיים את המריבה יפה (בעיני בלי שהיה לו חלק בפיוס), ואולי זה עזר לקצת זמן אחרי

אבל מהר מאוד חזרנו לדפוס המוכר, זה לא באמת חלחל לא באמת עשה שינוי


ואני יודעת שדברים לוקחים זמן וזה תהליך

אבל אני מצפה בגרף לראות איזה תנודה משהו

לא לחזור כל פעם לאותה נקודה ואולי אפילו מתחתיה


אז כבר לא יודעת מה לחשוב ומאיזה מקום לפעול

באמת טיפול זוגי יכל ממש לעזור לכם לצאת מהמעגלתגל ציון

לכל זוג יש גינמיקה ומן משחקי תפקידים קבועים שכשהם לא מביאים תוצאות טובות אז חשוב לעצור ולהבין איך כל אחד יכל להתמקם אחרת כדי שהריקוד ישתנה


עזרה מבחוץ מאוד עוזרת לזה

איך

לא חושבים על זה מדי

מבקשים המלצות באזורך

מרימים טלפון וקובעים פגישה

אפילו אם הוא לא מוכן תלכי לבד זה גם משמעותי


קצת נדחפתנעמי28

אבל רוצה להגיד שזה מה זה בסדר לומר לו שאת צריכה זמן לעצמך ושימצא דרך להסתדר.

אני עושה את זה כשאני מוצפת.

מה עדיף להגיע לקצה? לעבור אותו? להתפוצץ?

ברור שאת בסערת רגשות ופועלת מרגש, אנחנו אנושיים ולא רובוטים, לכן דווקא חשוב שכן תקחי את הזמן הזה לעצמך להירגע ולאזן את הרגשות.

בעיניי זאת ממש לא הכרזת מלחמה, אני עושה את זה לא פעם.


בקיצור, תעשי את זה וגם תרגישי טוב לגבי זה.

אחד התפקידים שלנו כאנשים בוגרים זה לדאוג לבריאות הנפשית שלנו ולעצור לפני  שמגיעים לקצה גבול היכולת.

תודה רבה, לך ולכל מי שהגיבה בנושאקנקן שבור

אחרי שכתבתי פה ומה שענו לי, הרגשתי שאולי זה באמת לא יהיה נכון

וכתבתי לו שאני רוצה לצאת וכמובן הוא לא יכל לשמור על הילדים (פגישות בעבודה וכו)

אז נשארתי, לא התאכזבתי כי ידעתי שאם אבקש זה מה שיהיה


כן חשוב לי להגיד שכשאני לוקחת זמן לעצמי להתאוורר וזה על חשבון העבודה (לוקחת חופש) הוא הכי מפרגן וגם דוחף אותי לעשות אתזה

ומה קנית לעצמך, ומה עשית, ואל תחשבי על הכסף


ברור שזה בסדר לבקש זמן לעצמהתגל ציון

בכלל לא כתבתי לא


היא עצמה אמרה רק שהמניע שמפעיל אותה בזה זה קצת 'דוקא' כזה מתוך הכעס וזה גם ממ שמובן אבל היא שאלה אם לדעתנו נכון להגיד ממקום כזה

אז עניתי לשדעתי ממניע כהז פחות כדאי לפעול..

אפשר לבקש את אותו דבר אבל לא מאותו המניע אלא פשוט כי אני צריכה מזן לעצמי וזה מצוין

ברור שאת ראויה ליותר מזהאיזמרגד1

וזה כואב ממש🩷

אבל אני עדיין חושבת שזה צעד שהוא קצת הכרזת מלחמה, של להיכנס איתו ראש בראש ואני באמת לא חושבת שזאת הדרך

אני חושבת שרוב הבני אדם לא יגיבו לכזה דבר בהתפייסות ובהבנה שהם טעו, אלא בכעס, בתחושת ניצול אולי ובסוג של ''מגיע להם'' כל מה שהוא עשה עד עכשיו, ובמקום לפייס ולקרב ביניכם זה רק ירחיק ויעמיק את המריבה.

במקום זה תיקחי לעצמך קצת זמן לנשום בעצמך, אולי תזמיני לך משהו מפנק ותנשמי קצת

אפשר אולי רק להגיד שאת פגועה ומחכה לפיוס, בלי לשים לו מילים בפה או משהו

יש הרבה דרכים של איך לנהל את זה גם בלי להכריז מלחמה...

להגיד לו שאני פגועה ומחכה לפיוסקנקן שבור

זה לא להכניס לו מילים (או מעשים) לפה?

נמאס לי שכל פעם שהוא פוגע או שאנחנו בריב אני צריכה לבקש את הפיוס

מבינה את הנקודה?

ותאמיני לי שדיברנו על זה גם בזמני שלום


אני יודעת שכל מה שאני כותבת פה בסוף מוביל לזה שאני צריכים עזרה חיצונית

אני מקווה שהפעם הזאת אקבל את האומץ לעשות את הצעד הזה

החלטתי שהיום אחרי העבודה אטפל בזה


תחזקו אותי

ותודה גם על המקום לפרוק, לבנתיים זה עוזר לי קצת להרגע

במקרים דומים, שקשה לי לעשות את הצעד הראשוןכולנה
אני מדמיינת שמספרים לי עליו שהוא זקוק לעזרה, שקשה לו כי הוא  לא יודע לבקש סליחה ולמרות שהוא יודע שטעה אין לו את היכולות כרגע לבקש וליזום, אם הוא היה אומר לי דבר כזה, לא הייתי עושה את הצעד הזה בשבילו?

אם אני מאמינה שהוא בחור טוב ורוצה בטובתי סה"כ, אז ככה אני הופכת את זה למשהו טכני, כמו שהיה מבקש ממני להכין לו ארוחת ערב כי הוא גרוע בבישולים, לא הייתי מכינה?


זה לא אומר שלא צריך לטפל בשורש, אבל זה כן עוזר לי לגייס כוחות להיות המובילה הסליחה 

יכולה לפרט עוד איך לגשת אליו?Kayom
כאילו מה לומר לו בצעד שאת עושה?
ראיתי שבדכ עובד לשלוח הודעהכולנה

עצוב לי שאנחנו בריב בוא נדבר עם איזה לב או משהו שיהיה ברור שאני לא מחפשת לריב.

זה לפעמים לוקח זמן אבל זה עוזר.


בדכ זה מוביל לשיחה ושם אפשר יותר לפתוח, אבל זה לא אומר שאין לו חלק הפיוס, או שאני מוותרת על הכבוד שלי. אלא שבקשר שלנו היכולת שלי לגשר ולהשלים טובה משלו. זה לא אומר שלא אכפת לו, זה אומר שזה יכולת שאין לו כרגע.

אבל אז יש לי שאלהKayom
את מהממת ואהבתי אבל שאלה אם אני עושה את הצעד של הפיוס כל הזמן אז איפה את רואה שאכפת לו גם? אולי לא אכפת לו אם רק אני תמיד צריכה להיות זו שיוזמת פיוס? זה לא הוגן שרק עליי לא?
לדעתי השאלה מאיפה זה בא.אונמר

אם את באה ממקום של לקיחת אחריות מלאה על הקשר,

אז זה באמת לא אמור להיות.

אני הייתי פעם במקום הזה, ולא היה מציאות של מריבה שנפתרה בלי שאני זו שניגשתי.

היתי עם תחושה של אחריותע ל המריבה.

 

פעם אחת עלה לי, והתחלתי הליך טיפול.

ברגע הראשון הסברתי לה שאנחנו כרגע ממש באמצע מריבה, וכבר ביקשתי סליחה על מה שנראה לי שעשיתי לא בסדר,

אבל הוא לא והוא גם לא רוצה לדבר.

אמרתי לה ממש בלחץ, אני לא יודעת מה אני עוד אמורה לעשות.

היא אמרה לי,

מי אמר שאת אמורה לעשות??

אם את יודעת שעשית מה שאת צריכה, ומה שאת חושבת לנכון,

והוא עדיין בוחר לא לדבר איתך, זה שלו.

את יכולה לומר לו, כשאתה רוצה לדבר אני לגמרי פה, ואני מבחינתי מחכה.

וזהו.

 

ולקח לי כמובן זמן לבלוע את זה, ומלא תירגול,

אבל בסוף הבנתי שאני צריכה לנשום את זה. והוא למד לבוא בעצמו ולקחת אחריות בעצמו על ריב. ולא להשאיר לי את הכל.

 

כמובן שזה תהליך,

אבל היה לי חשוב לתת פה מקום לזה שלא תמיד נכון בקשר להיות באחריות בלעדית על יציבות הקשר.

הקשר הזה הוא גם שלו, והוא גם אמור להיות בפעולה על זה שהוא רוצה שיתקיים פה משו.

 

בהצלחה!!

אני מסכימה שלא צריך לקחת אחריות על המריבהכולנה
אבל לפתוח את הפתח לפיוס זה לא לקחת אחריות בעיניי, תלוי איל השיחה מתנהלת אח''כ, אם את מסבירה לו ממה נפגעת והוא מבין ומתנצל זה לקיחת אחריות.

אני רואה שלעשות את הצעד הראשון קשה לו, כמו שלמשל הוא מטפל בכל הטלפונים לאנשי מקצוע, בנקים ביטוחים את כולם אני שולחת אליו, זה אומר שלא אכפת לי? שאני לא לוקחת אחריות? הוא פשוט יודע שאני לא טובה בזה וזה קשה לי.


הרבה תלוי בתוכן של השיחה עצמה, אפשר להרגיש אם הוא רוצה ומחפש קירבה וסליחה או רק רוצה שקט תעשייתי.


ובעיניי, כמו שאמרת, להגיד לו אני פה אם תרצה לדבר זה בדיוק הפתח הזה לשיחה. 

לגמרי לפתוח פתח,אונמר

אבל הבדל בין לפתוח פתח לבין לקחת אחריות או להיות תלויה בו הוא קיים.

אפשר ורצוי ומעולה להגיד 'מאמי אני פה לדבר כשאתה רוצה'

לבין לא לתפקד ולהיות חייבת הרגע שתסתיים המריבה הזאת כי אני לא מצליחה להכיל את האיכס הזה של המריבה והכעס באויר.

אבל מה קורהKayom
אם אמרת לו אני כאן אם תרצה לדבר והוא פשוט לא בא? נגיד אפילו כמה ימים? מה אז עושים?
ממשיכים לחיות את החיים.אונמר

אם הוא לא בא זה שלו.

בסוף הוא יבוא,  או כי הוא ירצה מתישהו לדבר, או שירגע לו הכעס או הפגיעה.

אבל אם את במקום משוחרר ויציב מבחינתך - את ממשיכה לנהל את החיים ולא מתערער לך כל הקרקע כשהוא לא מגיע,

אז לא קרה כלום מיזה שהוא לא בא.

זה בטוח לא כייף,

אבל זו הבחירה שלו. הוא בן אדם חופשי לבחור מה הוא רוצה לעשות.

אפשר תמיד אחרי שהוא לא בחר, ובסוף כן דיברתם, להסביר לו שהשתיקות האלה לא באות בחשבון ושזה לא בסדר לברוח לכל כך הרבה זמן,

אבל לפחות בזמן הזה את לא כולך מעורערת.

 

אני לא חושבת שיש מצב שבו הוא לא יבוא עד עולם לדבר.. פשוט זה יקח לו הרבה זמן.

ואחרי כמה פעמים שהוא יראה שזה לגמרי בידים שלו, המח שלו יתחיל להגיד לו 'אולי כדאי לך לדבר' בשלב הרבה יותר מוקדם.

כי זה החלטה שלו.

תודה, השאלה שלי אם בטוח הוא בסוף יבואKayom
נגיד עובר הרבה זמן, הוא בטוח יבוא בסוף?
אין הבטחות.אונמר

אני תמיד חושבת כשאני חוששת,

על מה הסיטואציה הכי קיצונית מבחינתי שיכולה לקרות. כדי לקחת אותה בחשבון ולדעת שהכל יהי בסדר גם אם היא תקרה.

 

תחשבי מה הכי גרוע שיכול לקרות,

במקרה שיש לכם ריב, ואת מחליטה שאת לא ניגשת לפתוח את זה ולהתחנן,

אלא רק אומרת סליחה על החלק שעשית לא בסדר ואז אומרת שאת פה לדבר כשהוא מחליט שנכון לו.

מה יכול לקרות?

אצל כל זוג זה שונה, אז תחשבי עלייך בעצמך.

אבל את לדעתי צריכה להגיע לשלב שבו את יציבה ורגועה עם כל החלטה שהוא לא יעשה.

את לא תלויה בו. הוא לא אמא שלך, ואת לא ילדה שלו.

הוא איש יציב ונפרד ממך.

ואת אישה יציבה ונפרדת.

 

 

טוב בהכי גרועKayom
אני מדמיינת שניפרד אבל מבינה שזה לא ממש מציאותי אלא הפחד.. לזה הכוונה? שכאילו לא יכול להיות באמת גרוע? 
אכן.אונמר

אני לקחתי בחשבון גם אפשרות של פרידה. כמובן באופן לא מציאותי לגמרי וגם עם ההבנה של מה שאת אומרת,

שזה לא באמת יקרה כנראה וזה הפחד.

אבל אם באמת באמת הוא לא ירצה לעולם לדבר ויחליט שלא מתאים לו,

כנראה את גם לא תרצי להישאר,

ותמצאו פתרון כלשהו. גם אם זה יהיה פרידה.

אז כנראה שזה גם הפתרון במקרים קיצוניים.

זה מפחיד כי אנחנו לא פורטים את זה לנקודות. מלא דברים בחיים זה ככה.

 

אבל לפחד בגלל זה? אין מה לפחד. את יציבה ומודעת ומצליחה להתנהל. נשימות..

ואי ואי את צודקת אבל עדיין רקKayom
רק לקרוא את זה היה לי מפחיד כאילו אני לא באמת יכולה לשחרר ולהגיד טוב מקסימום ניפרד כי זה מפחיד ולא רוצה.. אבל צריכה לחשוב עוד על מה שכתבת כי זה חכם. תודה!
בהצלחה ❤️אונמר

ותודה!

תודההKayomאחרונה
אז אצלי זה הרבה מגיע מזה שאני לא מסוגלתקנקן שבור

פשוט לא, להיות בריב כל כך הרבה זמן

מרגישה שאני לא מצליחה לעשות שום דבר נורמלי אם אנחנו בריב

והוא לדעתי מבין את זה וקצת אולי, בתת מודע אפילו? לא יודעת לא רוצה לכתוב סתם


הוא באמת פחות ורבלי מבין שנינו, וגם יש לו קטע גנטי של אגו 😉


אז לא יודעת אם זה נובע אצלי מלקיחת אחריות או פשוט מחוסר מסוגלות להיות בריב

הוא יכול בכיף גם כמה ימים שלא נדבר חוץ מטכני

מבינה ממשאונמר

אני גם הייתי ככה. לא מצליחה לתפקד אם אנחנו בריב.

אבל זה גם לא בריא.

אנחנו אנשים בפני עצמנו גם מעבר לזוגיות שלנו, ויש פה רמת כלשהי של תלות כשאנחנו לא מצליחים לתפקד.

ואם לומדים לנשום, אז לומדים לתפקד, ואז גם לא חייבים לפתור דווקא אני או דווקא הרגע,

ויש פתחים הרבה יותר גדולים ללפתור דברים.

ככה אצלי היה.

אחרי שלמדנו שנינו להרפות ולא להיות תלויים לא בהאם אנחנו בריב, וכן להצליח להמשיך בחיים אם אני יודעת שאני בסדר, 

אחרי זה מדברים וזה הרבה יותר ברוגע ושפיות.

 

הלימוד הגדול הוא להצליח לחיות ולתפקד כשיש מריבה.

אם אני בסדר.

אני כמובן הולכת על סיטואציה שאם את לא בסדר, כבר התנצלת על זה, או אם יש לך פה מקום לפתוח פתח ולהגיד 'מאמי בא נדבר' זה אחרי זה.

הוא לא בקטע ואת כבר בעמדת שיכנוע.

לשם אין שום סיכוי שאני אגיע היום.

אני כמובן כן מציעה, כמו שכתבה לי @כולנה שיש ערך ללפתוח פתח כשקשה לו,

אבל יש הבדל מאד גדול בין לפתוח פתח לבין לקחת אחריות או להיות תלויים בשיתוף פעולה שלו.

 

אם את רוצה אני ארחיב קצת על הקטע של התלות, כי זה ממש רחב ולא באלי מידי להעמיס..

 

 

אני קוראת ומתחברת, תודה! אשמח שתרחיביקנקן שבור
אני רואה חלק מאד גדול בזוגיות,אונמר

בלדעת להיות נפרדים.

זה יוצר בסופו של יום, הכי ביחד שיש.

 

יש משהו שקורה, אחרי כמה שנים של זוגיות, שמשהו בפנים מתערבב ונהיה חסר יכולת עמידה בפני עצמו.

אני ממש לא החשבתי את עצמי אישה שתלויה בבעלי במשהו. וגם לא אותו בי.

אנחנו שנינו סופר עצמאיים והכי מנהלים את עצמנו. וגם הזוגיות שלנו באופן כללי מאד משוחררת.

אבל כשהלכנו לטיפול הבנו פתאום כל מיני נקודות שבסופו של יום אם מסתכלים עליהם לעומק מוצאים שזה תלות.

גם שלי בו וגם שלו בי.

שלו בי התבטא בצורות מסוימות,

ושלי בו התבטא בצורות אחרות.

 

אחת הצורות של התלות שלי בו היא זו. שלא יכולתי לשאת מציאות שאין בינונו שקט וחיבור. גם אם לפעמים השקט הוא פלסטיקי.

חייבת שנשלים עד איבוד אשתונות, בתקופות קשות.

לא מדברת על להצליח לעבוד או לעשות משו בבית, או לא להשפריץ עצבים סביבי.

ופתאום הבנתי שאני לא אמורה להיות ככה היסטרית.

אז אנחנו לא בטוב. נכון. ומה?

 

זה הגיע אחרי שיצרנו לנו בטחון בסיסי בקשר. (שהוא אגב לא כזה בסיסי, כי מלא זמן חיינו בלי התחתית הזאת של ידיעה שלא משנה מה אנחנו נועדנו אחד לשני)ף

אבל אחרי שהבנו ששנינו מרגישים ככה ורוצים ככה,

אז כשאנחנו רבים זה נקודתי.

כשיש חוסר הסכמה או חוסר הבנה - זה נקודתי על הדבר הזה.

ואם זה נקודתי אז לא מתים מיזה. אפשר לנשום תוך כדי.

אחרי שהצלחנו לנשום נטו מיזה שאני לא משתגעת עליו שידבר איתי ושנפתור את זה,

ושהוא לא משתבלבל עמוק מאד מרוב הלחץ (הגבנו כאמור הפוך)

הצלחנו גם לדבר יותר בטוב, כי השיח לא חייב חייב להיות. אם לא הולך נשים בצד ונדבר אחרי זה.

ואם אנחנו בכל זאת לא בטוב עם זה, מתפקדים עם מה שיש.

 

העקרון הוא להצליח לייצר בסיס, ואז מעליו לזכור שהדברים שבאים הם נקודתיים.

ושיש לנו כל אחד בפני עצמו זכות לחיות ברוגע, ויכולת לחיות ברוגע,

גם אם הבן זוג כועס או מבואס או עצוב.

חלק מיזה באמת מתבטא בזה שבטח גם קשה לך להכיל סיטואציה שהוא מבואס ממנה, גם אם זה לא את קשורה... יש מצב?

 

תנסי להכניס לך דבר ראשון, אולי אחרי זה גם לו, שאתם נפרדים. וזה תקין וטוב. ומותר לכל אחד לכעוס או לכעוס בפני עצמו,

ולכאוב או לא לכאוב בפני עצמו.

 

יצא לי קצת מבולבל, אז אם יש לך שאלות בכייף

יצא לך חכם מאוד דווקאתגל ציון
תודה ❤️אונמר
אני קוראת ומתחברתקנקן שבור

תודה, את אישה חכמה

זה קצת, או אולי שיטת המובחנות

קראתי עליה ולא כזה התחברתי בהתחלה

ואז כשקראתי על שיטת eft ושיש הרבה שמשלבים ביניהם, אז דברים כבר יותר התיישבו לי


גם שיטת גוטמן שקראתי עליה ממש לאחרונה, עניינה אותי, אבל גם כשילוב, לא רק היא


בכללי ממה שקראתי בעבר וממה שאני מעמיקה עוד יותר, אני מוצאת את עצמי יותר מתחברת לדרך של לקחת קצת מכל שיטה וליישם איפה שמתאים


תודה על הזמן שהקדשת לכתוב

אכן זה מובחנות אונמר
מקסיםכולנה
תודה ❤️אונמר
כתבת מקסים וכ"כ חשוב מלמדנגמרו לי השמות

כל מילה זהב.

יש כאן עומק נפלא על המהות הזו והיציבות הזו של הביחד שלנו - שהכל בסדר. אנחנו כאן. לא הולכים לשום מקום. בוחרים אחד בשנייה. גם היום.

והבנייה של הדבר היקר הזה והלימוד של הבנייה הזו הוא חלק ממש מפואר בדרך שעשיתם וכולנו יכולים ללמוד מכך!

כי לכל זוג באשר הוא על גבי הבסיס היציב הזה באמת כל הויכוחים או הריחוק או האתגרים או המשברים באמת נהיים הרבה הרבה יותר אפשריים ועם נשימה.

ממש כמו שאמר כלב בפרשת השבוע על הארץ "עלה נעלה כי יכול נוכל לה!" - יכול נוכל גם לאתגרים בינינו! ונעלה ונתעלה אפילו דווקא מתוך זה עוד, ואנחנו חזקים ויציבים ויכולים והביחד שלנו חזק ויציב ויכול!

תודה יעל ❤️אונמר
יפה, תודה!Kayom
את נשמעת מהממתשוקולד פרה.

עם הרבה מודעות, הבנה ואינטליגנציה רגשית.

שקלת אולי ללכת לליווי אישי?

כי לפעמים ייעוץ זוגי הוא הרבה פעמים מקום שבו אנחנו רוצים שהיועץ ישפוט בינינו, או שאנחנו מביאים לשם כאבים וטענות, ולא תמיד זה מקרב

אני הרגשתי שזה מאוד לא מקרב בינינו.


אבל כן עשיתי קורס של ליאת פיין שמדברת לנשים בלבד, ומשם לקחתי תובנות ויישמתי אצלנו, וזה באמת מאוד עזר.


תודה רבה! את בעצם מתכוונת ללכת לטיפולקנקן שבור

או ליווי כמו שקראת לזה, רק בשביל עצמי?

אם כן, האמת שחשבתי על זה, גם כי אני לא יודעת כמה בעלי יזרום...

יש מצב כזה שמתחילים לבד ואח"כ אם יש צורך (ואני כן חושבת שהוא צריך לפחות כמה מפגשים) זה הופך לזוגי?

תלוי עם מי את עובדת..לפניו ברננה!

יש מטפלות שעובדות רק עם נשים ויש מטפלות שיכולות לעבוד עם צד אחד ועם משולב..


לגבי היום בצהריים, בא לי להציע לך לכתוב לו שאת ממש צריכה שקט והתאווררות וזמן התאפסות, ושאת מתכוונת למצוא בייביסיטר שתקח את הילדים מהגן כדי לאפשר לך את זה.

אם הוא ירצה לקחת על עצמו את עול הילדים - נפלא, אם לא - באמת תמצאי בייביסיטר או תפזרי אותם בין חברים כך שאת תקבלי מילוי לצורך שלך..❤️

בהחלט ישתוהה לעצמי

הרבה מטפלים זוגיים עושים באופן כללי לאורך התהליך מפגשים רק בנוכחות צד אחד.

בסוף קשיים במערכת הזוגות יושבים בדרך כלל על קשיים אישיים של כל אחד מהצדדים ועל אמונות והתנהלויות שמנהלות אותו בכללי בחיים

מניסיון לא הייתי חוששת שזה ירחיקאנונימית בהו"ל
אם הולכים למישהי טובה זה מאווווווד מקרב דווקא, מניסיון. לא יודעת להסביר אבל לא הייתי מוותרת על מה שזה גרם.. וזה הכי לא לשפוט להיפך זה קירב ברמותתת. 
אני חושבת שטיפול זוגי איכותי ממש מקרבאוהבת את השבת
אם זה לא קירב כנראה שזה לא היה טיפול זוגי טוב....
יש היום מאמנות זוגיות לנשים שממש יכולות לעזור!16210
מדריכות איך לשקף את הצרכים והרגשות שלך בצורה שתוציא ממנו הזדהות. ממליצה על יוני אנטמן. יש לה קורס אינטרנטי וקבוצות ליווי בווצאפ 
לגבי היציאה לעצמך16210
הייתי חושבת גם איך לקחת את הזמן בשבילך אבל לא ממקום של לזעזע אותו אלא באמת מהמקום של הצורך שלך. תניחי את זה שאת מרגישה שאת חייבת זמן לעצמך, את לא יכולה להמשיך ככה ולכן את יוצאת, תשתדלי באמת לשמח את עצמך ולמצא נחמה. אם תחזרי חדשה זה ישפיע לטובה על כולם
דבר ראשון חיבוק.אונמר

נשמע שאת ממש בהתשה כבר.

זה מתיש להיות במריבות ומלחמות.

אז חיבוק.

 

דבר שני - טיפול זוגי זה לא מים כזה עמוקים ועופי על זה.

את חושבת שהוא יסכים לבוא איתך?

 

אם כן אז יש לי המלצה למישהי ממש טובה שעזרה לנו מאד מאד באזור ירושלים. אם את בקטע תכתבי לי מסר או אישי.

ולגבי להודיע לו שאת לוקחת את היום להירגע -

זה ממש תלוי בדינמיקה ואם הוא יודע ומכיר את ההתמודדות עם הילדים או בכלל לא.

ולדעתי את גם יכולה להגיד לא בהודעה חד משמעית שאת ממש צריכה את זה.

יתן תודה לא יתן חבל. אבל לנסות תמיד אפשר.

 

תודה רבה לכל מי שהגיבה! מעריכה מאודקנקן שבור
וואו את מהממת!!!! כמה מודעות.... אלופה!אוהבת את השבת

וכן כן כן!!!

ללכת לייעוץ

זה מדהים


אם כבר הרגיש ממזמן שאתם צריכים ובינתיים הריבים מסלימים אז כדאי לקפוץ למים עכשיו ולא לחכות עוד עד שיהיה יותר ויותר קשה...


אנחנו היינו אצל @נגמרו לי השמות ובאמת היה לנו ממש ממש טוב!!

היא מקבלת גם בזום

אבל אנחנו העדפנו רוב הפעמים לנסוע מירושלים אליה

כי תכלס זה כיף לשבת פנים אל פנים ומקפיץ בהרבה


ממש ממליצה לך פשוט להתחיל..

אז נוסעים כמה פעמים ומרוויחים גם מהנסיעה והיציאה..


אחרי הייעוץ אני יותר מבינה את המשנה "אלו דברים שאדם אוכל פרוצים העולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.. ומביא שלום בין איש לאשתו.."

הבאת שלום בתוך הבית מביאה ככ הרבה לחיים שקשה בכלל להסביר...

נותנת כוח לאיש, לאישה, לילדים, השראת שכינה... זה נוגע ומשפיע על הגרעין הכי עמוק בחיים ומשם לכל המעגלים - טוב שמתרחב ומתרחב..


וגם אנחנו דחינו את זה הרבה איזה שנתיים שלוש ומזל שלא דחינו יותר.. חבל על כל רגע כזה....


מדהים שאתם מדברים ואת מסבירה אבל כנראה שצריך כאן איזה שהוא עזרה קטנה מבחוץ.. וטוב ישש לכם את הבסיס...❤️❤️


תודה יקרה, עודדתקנקן שבור
איפה נגמרו לי השמות מקבלת?
רחובותתגל ציון
תודה רבה יקרהנגמרו לי השמות

תודה לקב"ה שהכל ממנו

ההודעות שלכן פוגשות אותי בעומק של התרגשות והוקרת תודה... (ממש עד לכדי דמעות 🙌🥹)

כ"כ מחמם את הלב ויקר לי לקרוא,

באמת קשה למצוא את המילים אבל הלב ממש עולה על גדותיו, פשוט תודה ❤️

חוזרת לכתוב לך באריכות יותר ❤נגמרו לי השמות

@קנקן שבור יקרה קודם כל שולחת חיבוק גדול

לא פשוט לעבור את הכל וההצפה הגדולה ודאי מורגשת, כואבת, חונקת

 

מתנצלת על הדיליי במענה עצמו, אני מנסה לרכז לעצמי זמן יותר רגוע כדי להגיע ולחזור לכל מה שהיה במהלך השבוע, ורציתי כבר כמה ימים למצוא את הזמן עבורך ולהגיב לך כמו שצריך, אז ב"ה שעכשיו מגיעה לזה ❤

 

כתבתי באריכות על הנושא הזה של פנייה לטיפול זוגי, כדי טיפה להרחיב או לענות לחששות או לשפוך קצת יותר אור על הנושא, אז מצרפת לך את הדברים גם כאן,

ומנסה לרכז כמה נקודות מרכזיות מניסיוני המקצועי בתקווה שישפכו לך אור על התהליך באופן כללי: 

 

א. בעיניי כל זוג באשר הוא יכול להיתרם מתהליך של יעוץ זוגי.

ההבנה הזו שזוגיות היא לימוד, עבור כולנו. שאין אדם אחד שנולד יודע זוגיות, שגם גדולי המטפלים והיועצים ושמות הכי מוכרים היו צריכים ועדיין צריכים ללמוד זוגיות וליישם גם בחייהם הפרטיים יום יום שעה שעה. שאין אחד שהוא יותר נעלה מהשני אלא כולנו שווים ופשוט צריך ללמוד. וכמה שנלמד יותר, כמה שנשקיע בזה אנרגיה *אקטיבית* כך נוכל לגדול יותר ב"ה.

ממש "תורה היא ולימוד היא צריכה".

לכן, גם זוג שהוא 10 מ10 יכול להיתרם ולהגיע אפילו ל11 מתוך 10 בעזרת הגברת הלימוד והעמקה, קבלת הכלים והצמיחה המתמשכת.

וגם זוג שהם 9 מ10 או כל דבר אחר יכולים להיתרם, לשים דגש ומקום על הזוגיות שלהם (אפילו בפן הטכני של זה: להקדיש זמן קבוע בשבוע לכך, להשקיע מחשבה, מאמץ, אנרגיה, פתיחות בתהליך. זה כבר עושה המון.) ולהמשיך לצמוח ולהעצים עוד ועוד ב"ה.

 

ב. מתוך כך, כל זוג שפונה לתהליך כזה צריך לתת לעצמו *תעודת גבורה* על עצם זה שאכפת להם מהחיים שלהם עצמם. מאיכות החיים עצמה. שהם מבינים שהם חיים פעם אחת ורוצים למקסם את הטוב שבחיים שלהם. לא לחיות ליד או בערך אלא ממש לחיות את החיים עצמם בכמה שיותר שמחה ואושר ואהבה ב"ה.

לכן זוג שפונה לתהליך לא צריך חלילה לחשוב על עצמו "מה דפוק בי/בה/בו/בזוגיות שלנו ש"הצטרכנו" להגיע ליעוץ זוגי וזו תעודת עניות עבורנו" - ממש ממש לא! אלא בדיוק להיפך - "איזה מדהימים אנחנו שככה אכפת לנו מהאושר שלנו ומהחיים שלנו עצמם ואנו מבינים שזוגיות היא לימוד ואנו באים להמשיך ולהעמיק וללמוד!

וכמו שאנו יכולים אולי לפתוח סתימה בצנרת בעצמינו אבל אנחנו לא מעוניינים בכל הכאב ראש, הבלאגן, הזמן הארוך, הבוץ שישפך עלינו וכו' שבדרך - אז אנו פונים לאיש מקצוע שלמד את זה וישחרר לנו את הסתימה יותר במהירות וביעילות, כך אנו עושים גם בתחום הזה של הזוגיות שלנו".

 

ג. מניסיוני המקצועי, כל זוג אשר מגיע עם שלושה דברים עיקריים לתהליך - הסיכויים שלו להצלחה עולים בצורה משמעותית וגדולה מאוד:

1. רצון - זוג ששני בני הזוג עם רצון להיות יחד אחד עם השנייה, בטוב כמובן. (כלומר גם אם עכשיו פחות טוב - יש לשניהם רצון להיות ולחיות יחד בטוב. אחד עם השניה).

2. מוכנות - זוג אשר שני בני הזוג עם מוכנות לעבודה, להבנה שזה תהליך ודברים לא קורים ברגע אחד, עם סלבנות והתמדה, עם פתיחות ומוכנות לעבור דברים ולעשות תהליך - אחוזי ההצלחה עולים פלאים.

3. לקיחת אחריות - זוג אשר כל אחד מבני הזוג לוקח אחריות אישית *על הצד שלו* - האישה לוקחת 100% אחריות על ה50% שלה בזוגיות הזו והאיש לוקח 100% אחריות על ה50% שהוא בזוגיות.

 

- גם זוג שרק אחד מהם באים לתהליך עצמו בלי השני אבל יש להם את 3 הסעיפים הללו יכולים להצליח לגמרי ב"ה.

 

ד. בתוך התהליך עצמו, בעיניי ישנם 5 שלבים משמעותיים שכדאי לעבור עם איש המקצוע:

1. מודעות - להעלות דברים מעל לפני השטח, כמובן דברים משמעותיים אבל גם דברים שלפעמים נראה שאין להם חשיבות וע"י הכיוון של איש המקצוע מגלים שהם קשורים וממש בונים פאזל שלם של עוד ועוד חלקים שבסוף מתחברים כולם יחד ועוזרים לתת תמונה רחבה ודיוק במענה המותאם לזוג הזה ספציפית.

2. שימת לב שכל הסעיפים שכתבתי בסעיף ג' מתממשים - שיש לקיחת אחריות אישית, מוכנות ורצון, וכמובן רצף תהליכי שמאפשר את הדברים ואת התהליך עצמו.

3. הבנה עמוקה ונגיעה בשורש של הדברים - ממש לראות את השורש של כל דבר בפני עצמו ושל הכל יחד.

4. קבלת כלים - מתן כלים, תובנות וידע איך לצלוח בפועל את מה שלומדים ובונים.

5. תירגול - התרגול בפועל ובשטח הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. גם בין הפגישות וגם בפגישות עצמן - לתרגל ולהתאמן עד שהדברים יעשו לנו הרגל חדש.

זה מצריך זמן וסבלנות אבל זה קריטי. כי גם אם נלמד הכל, נדע את החשיבות של הכל אבל לא ניישם ולא נתרגל בפועל - האחוזים שנצליח ירדו.

בדיוק כמו שאם הלכתי לפיזיותרפיסט והוא נתן לי תרגילים לעשות כדי שלא יהיה תפוס לי הצוואר, הבנתי את החשיבות, הבנתי את השורש ממה זה נבע, הייתה לי מודעות ורצון וכו' - כל עוד לא תירגלתי בפועל את התרגילים הצוואר שלי עדיין ישאר תפוס...

 

ה. חשיבות ההתאמה בין איש המקצוע לזוג - וכאן חשוב בעיניי לברר את ההתאמה הראשונית כבר בשיחת היכרות טלפונית, עוד לפני שמגיעים פיזית למפגש. ממש לברר ולדייק מהם המטרות של הזוג, מהם הציפיות שלהם מהתהליך, הרקע לפנייה וכו', וגם עבור הזוג לשאול ולשמוע הכל על מי שהם פונים אליו - וכך לדייק את המענה ולדעת מה בתחום ההתמחות של איש המקצוע ומה פחות, מה מתאים לנו ומה פחות.

לוודא שהמטרות שלנו נמצאות בתוך תחום ההתמחות של איש המקצוע. לוודא הוא מתאים לסיפור שלנו ספציפית.

וגם לברר את שיטת העבודה והאם זה מתאים ונכון לנו, וכמובן בפגישה/ות עצמה ועצמן לראות שיש חיבור נכון ומי שעומד לפנינו באמת מקדם אותנו.

חשוב לזכור שאיש המקצוע נמצא שם בשביל הזוג ולא להיפך. הוא שם עבורם. לכן אם הם מרגישים שזה נכון להם ויש התקדמות, גם אם יש תהליך וכמובן עליות וירידות בדרך, אבל המגמה היא של התקדמות, שהם נמצאים במקום שיכול להיות כתובת נכונה עבורם - מעולה.

ואם הם לא מרגישים כך - לשקף לו זאת בזמן אמת. 

ולדעת שלעיתים מציאת הכתובת המדויקת ביותר עבורנו היא מסע בפני עצמו ולא להתייאש!

לא כל אחד מתאים לכל אחד ובאמת צריך שתהיה התאמה וחיבור ובעיקר הרגשה שאנחנו במקום שמטיב איתנו ב"ה.

 

ו. לגבי התהליך עצמו - בעיניי תהליך מוצלח הוא תהליך שמקדם את הזוג. תהליך שבו הם יכולים כבר בזמן אמת לשקף למי שמולם את כל מה שהם מרגישים. גם בתוך הפגישות וגם בין הפגישות. שהם מרגישים חיבור נכון. שהם מרגישים שמבינים אותם ומקשיבים להם.

שיש התאמה ספציפית לכל זוג ולא מנסים להכניס אותם לאיזו תבנית מוגדרת מראש, אלא ממש רואים אותם באינדיבידואליות שלהם ומדייקים את המענה הכי נכון עבורם.

שהם מקבלים כלים לצלוח את כל הדרך הזוגית גם לבד ולא רק בתלות באיש המקצוע, אלא לאחר שמקבלים ומתרגלים בתהליך עצמו - מקבלים גם כלים להמשך הדרך לעשות זאת בכוחות עצמם כי בסופו של דבר הכוח האמיתי והחיים האמיתיים נמצאים אצלם עצמם.

ותהליך וגישה שרואה אותם כמכלול של האדם שהם, בפן האישי, הזוגי, ההורי, המיני, התעסוקתי, הנפשי, הרגשי, המשפחתי וכן הלאה - הבנה שאני כאדם מורכב מכל המקומות שבי ושלי, ולראות גם את הפן האישי, את האדם הנפרד שאני והנפרדות שלי בתוך הביחד וגם את הביחד בתוך הנפרדות ואת הפן הזוגי. ולראות מתי צריך עבודה אישית ומתי צריך עבודה זוגית ומתי גם וגם ולהגיע ב"ה לאיזון נכון בין הכל.

 

ז. ואיך בכלל מתנהל התהליך עצמו?

זו שאלה נפלאה אבל כמספר אנשי המקצוע כך מספר התשובות 

כלומר זה מאוד תלוי במטפל עצמו ובתהליך שהוא עושה.

יש אנשי מקצוע שהתהליך אצלם יהיה למשל עם מחויבות לכל התהליך, בזמן ובשעה קבועים, למשל חודשים או שנים, במתכונת של פעם בשבוע פגישות זוגיות.

יש אנשי מקצוע שהתהליך אצלם יהיה ללא התחייבות אלא כל פגישה בפני עצמה, עם יותר מרחב מאפשר וגמישות בזמנים, במתכונת שמתאימה לזוג וגמישה גם היא (אחת לשבוע/שבועיים/משתנה עם הזמן וכן הלאה), ושישלבו פגישות זוגיות ופגישות אישיות לפי הצורך, והתהליך יהיה יותר ממוקד ומתפרס על כמה חודשים

יש אנשי מקצוע שיעבדו בעיקר על העבר, ויש שיותר יתמקדו בהווה

יש שיעבדו לפי פרקטיקה ותיאוריה, ויש שרק לפי תיאוריה

יש שיהיו כמו "משפך" ששופך ידע "מלמעלה למטה" ללקוח ויש שיאמינו שהתשובות רובן ככולן מצויות אצל האדם העומד מולם עצמו והם רק מסייעים לו להביא אותן מן הכוח אל הפועל

ויש עוד הרבה מאוד סוגים.

גם את זה מאוד ממליצה לברר כבר בשיחת ההיכרות הטלפונית אם יש. או לכל הפחות בפגישה הראשונה.

 

ח. לגבי החשש שיכול לעלות אצלנו ש"מה, נצטרך ישר לשפוך את כל סיפור חיינו?" או מה בכלל פותחים בתהליך: 

אז גם כאן, זה מאוד תלוי באיש המקצוע.

יש שיענו שכן ויש שיענו שלא.

אישית אני מאוד מאמינה שהאדם והזוג יביאו רק את מה שהם מרגישים בנוח להביא. בקצב שלהם. במרחב הבטוח שלהם.

אפשר לשאול בעדינות אבל תמיד עם נתינת מקום לבחירה ואוטונומיה על מה יפתח ומה לא, ובאיזה קצב.

חשוב להזכיר שוב גם כאן - איש המקצוע הוא כאן עבורכם ולא להיפך.

לכן רק מה שנכון ומתאים לכם הוא מה שנחשב.

המטפל יכול לכוון את כל התהליך בהחלט, אך תמיד עם רגישות ושימת לב אליכם, לקצב שלכם, לרוגע שלכם, לביטחון שלכם.

המרחב הזה של האמון והביטחון והרוגע והרגישות מאוד חשוב.

 

ט. לגבי התהייה כמה כוח בכלל צריך להכין לפני הכניסה לתהליך:

בהחלט צריך כוח בכניסה לתהליך.

אבל חשוב לזכור שהכוח הזה מתרגם אח"כ ב"ה לתועלת רבה מאוד.

כלומר זו עבודה מתגמלת מאין כמוה ועם פירות מתוקים מתוקים ב"ה, כיוון שאנו עוסקים באיכות חיינו ממש.

וגם חשוב לזכור שזה תהליך.

לאט לאט.

לא הכל בבת אחת.

וגם אם יש קשיים מאוד חשוב לשקף זאת למטפל.

שיהיה קשוב אליכם, גם בטוב וגם בקושי, שיהיה רגיש אליכם, שיהיה אכפת לו מכם באמת

שיעזור לתת כוח גם לכוח של התהליך עצמו

וב"ה רואים בתהליך גם תקופות של הנאה וסיפוק ולא רק רק עבודה קשה כל הזמן, אם כי אין ספק כמו שכתבתי בסעיפים קודמים שרצון ההדי של הזוג להיות יחד *בטוב*, מוכנות של שניהם לתהליך (זה נכון גם אם רק אחד מהם מגיע לתהליך), ולקיחת אחריות אישית - מקפיצים את אחוזי ההצלחה בצורה משמעותית.

 

ב"הצלחה רבה יקרה!

תחזקו את עצמכם ובהחלט תנו לעצמכם את תעודת הגבורה הזו על הבחירה בחיים ובאיכות החיים שלכם

ושהקב"ה ילווה אתכם בכל צעד ושעל

ותזכו לראות בחוש התקדמות, צמיחה והעצמה גדולה ב"ה🙏❤️

תודה רבה אני מעריכה ממש את התגובהקנקן שבור

קראתי כל מילה

באותו יום שכתבתי פה (ולא יצאתי בסוף) בערב היתה לנו שיחה טובה

ואח"כ גם בבוקר למחרת

זה היה שיחה מסוג אחר שלא עשינו עד כה

משהו בה הרגיש לי עמוק ומבין ורוצה שינוי אמיתי

הגדרנו לעצמנו גבולות, עשינו תזכורות מה להגיד אחד לשני במקרה ומישהו גולש

איך אנחנו רוצים לנהל את המריבה, או אם תרצו חוסר הסכמה שלנו


ברור לי שזה לא יהיה שינוי מעכשיו לעכשיו וזה תהליך

אבל זה פעם ראשונה שבאמת עשינו צעד משמעותי של כללים ורשימה ורצון שהרגיש כנה גם מצידו.


לגבי טיפול זוגי, הוא רצה זמן לחשוב על זה (יש לו חבר קרוב שנכווה מטיפול לא מוצלח, אני יודעת כמה הסתייגות יש לו מזה ולכן חששתי שלא ירצה לבוא. ברור לו שיש והרבה טיפולים מןצלחים, סתם נקודב שיושבת לו).


קבענו דד ליין של שבועיים לקבלת החלטה

שבמקביל אני אנסה לברר עוד על שמות

ונלמד ביחד על כל הנושא הזה של טיפול זוגי ואיזה שיטות יש ולמה אנחנו מתחברים ונראה לנו יותר מתאים לדינמיקה שלנו...


אז כרגע אנחנו בטוב ב"ה

תודה שהייתן פה בשבילי, זה היה שעת משבר אמיתית

ואם לא המקום הזה שאפשר לכתוב באנונימיות, לא יודעת מי היה יכול לתת לי אוזן בעולם האמיתי

איזה כייף לשמוע שאתם בטוב❤️אונמר

ואיזה יופי שדיברתם ככה.

כל הכבוד!

איזה יופי אתם!נגמרו לי השמות

וואו יקרה מרגש ממש לקרוא על ההתקדמות המהותית והיקרה הזו.

על השיחה מהסוג העמוק הזה, על הגדרת הגבולות יחד, על התזכורות אם שוכחים, על ניהול הויכוחים, על ההבנה של התהליך, על הפתיחות והרצון, על הלימוד, על הגדילה.

זה באמת כ"כ יקר וכ"כ משמעותי וממש כל הכבוד לכם על כך!

כמה מרגש זה לחזות ולהרגיש את הלב הזה של שניכם שפוגש אחד בשנייה ומראה בעומק של הדברים כמה באמת אכפת לו, כמה באמת הוא אוהב, ורוצה כ"כ, כמה הוא במקום הנכון.

זה מאוד מרגש ומאוד שלכם ❤️😊

 

ולגבי החשש של בעלך מטיפול לא מוצלח - זה מאוד מאוד הגיוני וטבעי לחשוש. בטח אם הוא שמע על חבר קרוב שנכווה. מה שנקרא הנכווה ברותחין נזהר בצוננין...

ואולי כאן מקום שבו תוכלו לדבר קודם טלפונית עם מי שתפנו אליו ולומר גם את החשש הזה יכול לעזור, 

ואם למשל תהיה אפשרות שתהיה מותאמת אליכם של קביעת פגישה אחת לניסיון, ללא כל התחייבות, ובכלל תהליך ללא התחייבות אלא כל פגישה בפני עצמה יכול להוריד קצת את מפלס הלחץ, ובעיקר מקום שרואה את בעלך גם ואת החשש שלו ועונה לו עליו. ומסביר לו שכל המטרה היא באמת שיהיה לכם טוב ועוד יותר טוב יחד, לראות את הצרכים של שניכם, לראות איך אפשר להגיע לטוב שלם יחד, לא אחד על חשבון השניה חלילה, לא שאחד מוחק את עצמו והשני בסדר, לא מקום של שופט או שיפוטי שאומר לאיש "נו נו נו", לא מקום שלוקח צד, אלא מקום שרואה באמת את שניכם, כל אחד בפני עצמו כעולם ומלואו, ושניכם יחד בתוך הקשר, ורואה איך להביא אתכם יחד לגם וגם הזה ולא האו-או, שגם את וגם הוא תרגישו הכי טוב שאפשר בקשר ובכלל.

ולכן חשוב כ"כ גם לראות לעומק את הצד שלו כדי לקדם אתכם לעבר המקום הזה...

אז עוד דיבור דווקא לחששות הללו של בעלך ונתינת מקום עבורם ומענה שלם יכול מאוד לעזור.

 

ב"ה שתהיה המון המון ברכה והצלחה, 

עשיתם צעד משמעותי והפגישה הזו של הלבבות שלכם פשוט מרגשת ומראה את העומק והאמת והמהות של "קנקן שבור ובעלה" ואיזה כיף זה לחזות בזה! ❤️

איזה מהממת שאת, רואים את הלב שלך בכל תגובהקנקן שבור

לכל אחת פה בפורום

ריגשת אותי

תודה רבה!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !