יש כל מיני שיטות של להרגיל אותה להרדם לבד בהדרגה 1. הדרגה של מרחק- לשבת בהתחלה צמוד אליה ואז לאט לאט להרחיק את הכסא (נניח כל שלושה ימים להרחיק קצת) עד שבסוף את מחוץ לחדר.

2. הדרגה של זמן- לשבת לידה חמש דקות ואז לצאת ולהגיד לה שאת חוזרת עוד עשר דקות ובהדרגה להגדיל את הזמן שאת מחוץ לחדר.

זה טוב שאת יודעת איפה הגבולות של היכולת שלך

בגיל שלוש גם אפשר לעשות מבצע של שתיים שלוש מדבקות שווה הפתעה.

אני גם מרגילה ילדים לישון לבד בהדרגה.

ישנה צהריים?

אולי היא לא מספיק עייפה ובגלל זה ההרדמה כ"כ ארוכה?

יש פעמים שהיא מאוד עייפה ואני יודעת שאם אני יושבת לידה 5 דקות היא כבר נרדמת

אבל איך שאני קמה זה הפוך לטקס ארוךךךך

לק"י

באמת תהיתי אם הבנתי נכון.

"ואני יודעת שאם אני יושבת לידה 5 דקות היא כבר נרדמת. אבל איך שאני קמה זה הפוך לטקס ארוךךךך".

התכוונת שהיא נראית כמו אחת שתרדם תוך חמש דקות, ובפועל זה לא?

תחשבי איך אפשר לעזור לה בלי שזה יקח שעה,

או שזה יקח שעה ויהיה לך סבבה.

במה שונה הזמן אחר"צ שאת מקדישה לה לעומת השעה הזאת?

אולי להתחיל את ההשכבה שעה קודם שיהיה בזמן שעדיין מבחינתך נחשב משחק, ואת פנויה אליה. אפשר להתחיל בסלון אחרי שהיא מקולחת, להשכיב אותה בספה על כרית, לעמעם אורות, לספר סיפור ובהדרגה לגרוםנלה לעבור למיטה בנחת ולא מתוך התנגדות או חשש להישאר לבד.

היא ישנה צהריים?

אם לא, כדאי להשכיב מוקדם יחסית. דווקא כשלא ממהרים להשכעב זה יכול לגרום ליותר קושי בהירדמות.

אם היא ישנה צהריים, יכול להיות שעדיף לתת לה להמשיך לשחק בזמן שאת עושה עוד דברים ואז להשכיב אותה בשעה אמנם יותר מאוחרת אבל בפחות מאבקים.

אני מכניסה אותה למיטה בערך ב19:15

לפני זה לא ריאלי זה מוקדם מידיי

אם אני אשים אותה בסלון היא תתקשה לחזור לחדר

ואת צודקת בקטע של לתת עוד שעה אבל זה שעה מאוחרת מידיי

אני צריכה זמן עם עצמי וגם זמן לבית

כשאני מרדימה אותה הרבה זמן אני יכולה לצאת מהחדר רק ב20:30 במקרה הטוב ואני כבר עייפה מידיי לעצמי לבית ולמטלות

זה לא במטרה שהיא תירדם ב19:00 אלא להתחיל איתה את תהליך ההיפרדות בנחת כשאת רגועה ולא לחוצה כבר שתירדם.

לשתיכן יהיה יותר קל להרפות.

היא לא תהיה בלחץ שאת עומדת לעזוב, ופחות תצטרך "לשגע" אותך אלא תתמסר לתהליך השינה

ואת לא תהיי בלחץ כבר לעזוב.

אפשר בזמן הזה להתכרבל, לספר סיפור, לאפשר מגע, נשימה ביחד. להגביר אוקסיטוצין ולהפחית לחץ.

במצב כזה הגוף בשל יותר להירדם ותהליך ההרדמה ככל הנראה יתקצר חזרה.

דיבורים על נו קדימה לישון זה דיבורים מלחיצים, וזה ההיפך ממה שצריך בשביל לישון. תנסי לא להגיע למקומות האלו, אלא באמת לחשוב כל פעם מה עוד אפשר לנסות שיהיה טוב לשתיכן.

עוד רעיונות:

מוזיקת תרפיה שקטה להתחיל עוד קודם בשלב הסיפור. זה ישמור על אווירה רגועה.

או לאפשר לה לישון במיטה שלך או עם פיגצה שלך, לפעמים הריח מרגיע.

אצלנו ממש עובד לישון במיטה שלי, אבל משתמשת רק כמוצא אחרון.

במקביל תנסי לחשוב מה יכול להקל עלייך להיות פחות על קוצים.

למשל להתחיל לסדר את הבית יחד איתה כשהיא ערה כחלק מזמן משותף.

(איפה התינוק בזמן הזה, הוא כבר רדום?)

זה כי היא יכולה לא להפסיק לבקש בקשות ולהרעיש (התינוק יישן לידה)

והזמן עובר והתינוק מתעורר והכל מתחרבש

ואני לא אוהבת את הרעיון של לישון במיטה שלי או במקומות אחרים, חשוב לי הסדר הקבוע יחסית, לפעמים היא רוצה לישון על השטיח או על מזרן ברצפה אני תמיד זורמת

וגם לפעמים אני צריכה כבר לצאת לאימון או שיעור או משו ואז שוב זה בעיה מבינה? ואז גם אם הבית מסודר זה לא נוח. 

כנראה יש לי בעיה עם הישיבה הממושכת הכפויה הזו שעה שלימה כשהיא מסתובבת מצד לצד ולא נרדמת 

כי את כל הכיף של סיפור דיבורים חיבוקים אנחנו עושות יחד כבר בסלון לפני השינה

הערב שלנו רגוע יחסית 

לספר לה סיפור על דובי שהולך לישון.

מותר לצאת מהמיטה? לא

מותר לדבר בקול? לא

וככה גם ללמד אותה מה הכללים כשהולכים לישון, לא בזמן אמת.

בקשר אלייך, תחשבי מה הדברים שהם קו אדום מבחינתך ומה את יכולה להתגמש.

עם ילדים ילדים השגרה משתנה כל הזמן. יש ימים שהם חולים, יש חופשים, יש חגים עם הרבה משפחה מורחבת, ויש כל מיני דברים שמפיעים עליה.

(למשל אם התינוק עושה קפיצה בהתפתחות ועכשיו הצרכים שלו משתנים זה בהכרח משפיע גם עליה, ולא תמיד אנחנו עושים את ההקשר)

כל עוד את לחוצה שהיא תירדם מהר, זה משפיע עליה.

לפעמים צריך להתמסר לתהליך ולוותר על כל מיני דברים באותו זמן כדי לייצר חזרה לשגרה שמאפשרת יותר מענה לעוד דברים שצריך.

כמה זמן שניהם ישנים באותו חדר? הייתה תקופה ששניהם ישנו יחד והיא נרדמה בטוב? אולי החירבוש קשור שההרדמה שלה השתנתה בעקבות זה שהוא ישן בחדר לפניה?

אחרי שהתינוק נרדם, יש לך אפשרות להוציא אותו כדי לנטרל את הלחץ שמא היא תעיר אותו והלך הערב לגמרי?

תנסי אולי לשווק את זה שאחרי שהוא נרדם אתם עושים משהו ביחד שיהיה לה כיף הזמן שהיא ערה והוא ישן, ושכדאי לה לשמור על שקט.

את יכולה גם לדבר איתה על צה שהיה, נניח:

את זוכרת שאתמול בכית ונתתי לך חיבוק? למה בכית? רצית שאמא תישאר איתך?

גם אמא רוצה להישאר איתך, אבך את יודעת שמי שמדבר בקול ומעיר את התינוק אז אמא צריכה לטפל בתינוק ולא לשהת לידך.

אז מה נעשה?

אולי כשאנחנו הולכים לישון. נשכב בשקט בשקט.

אמא תישאר לידך. אמא לא הולכת.

אבל את צריכה לשמור על השקט.

את יכולה לבחור לישון במיטה או על השטיח.

את יכולה לבחור אם את רוצה מנורת לילה או לא

את יכולה לבחור איזה דובי את רוצה.

אבל חייב לשמור על השקט.

כשהיא מתחילה לדבר, להזכיר לה בנחת שאנחנו לא מדברים בקול.

עכשיו את מבקשת בשקט ואז לא ממשיכים לבקש עוד דברים.

אם היא ממשיכה לבקש בשקט, תגידי לה שקשה לגוף להירדם כשמדברים.

תרגיעי אותה שאת לידה, והיא יכולה לסמוך עלייך גם בלי אינספור בקשות, (שמחפות על צורך אחר בכלל)

זה תהליך והיא צריכה לרכוש בו ביטחון מחדש.

אל תתייאשי, בסוף את תמצאי את מה שעובד לשתיכן.

שכולם ישנים ויש לי ערב לעצמי. עם ילדים גדולים יותר השלב שהם נרדמים זה בערך מתי שאני כבר עולה לישון אולי אולי יש לי חצי שעה לעצמי בסוף יום...

אולי זה לא מה שרצית לשמוע אבל היא ממש צריכה אותך איתה.

אולי תנסי לחשוב איך את כן מצליחה לתת לה את זה. עוד רגע היא תגדל ולא תצטרך את זה יותר, עכשיו היא זקוקה לך.

מבינה?

אם אני בטוחה מאה אחוז שהצעד שאני עושה הוא טעות אני אחזור בעצמי כמובן

אבל זה רק ספק שמכרסם

איך אני יכולה לדעת??

איך את יכולה לדעת?- ברמה הכי פשוטה, את אומרת שהיא מתחננת ובוכה, ונצמדת לחיבוק.. זאת הדרך הכי אותנטית של ילד להגיד שזקוק להורים..

אני יודעת שזה קשה!

וגם קשה להחליט לשנות גישה כשאת זקוקה לזמן הזה.

אבל לדעתי זה מאד מאד משמעותי לביטחון שלה ולהתפתחות הרגשית. התחושה הזאת שאת אחתה כשקשה לה.

באופן כללי אני חושבת שהזמן של המעבר מהעירות לשינה הוא מאד משמעותי לנפש של הילד, זה תפר משמעותי ביממה שהיום נאסף ואני רוצה שישנו בלב שקט ויוכלו להגיע לרגיעה בשינה.

האמת שאם היא כבר הייתה רגילה להרדם לבד, לדעתי יש סיכוי מאד טוב, שזה רק תקופה (אולי היו לה חלומות לא טובים, אולי חוויות פחות טובות במשך היום ואולי פשוט סתם), ודווקא אחרי שהיא תקבל בחזרה את הביטחון היא תוכל יותר בקלות וממקום של שלווה בנפש לחזור לזה.

אז אני לא כועסת עליה אלא מביאה לה חיבוק ונשיקה כל פעם שהיא קמה אליי זה לא מספיק? 

חיבוק ונשיקה כל פעם שהיא באה. כי באמת לפעמים הסבלנות יכולה להיגמר..

את שואלת אם מספיק או לא? כנראה שהיא אומרת לך שלא ממש, היא רוצה אותך לידה, יותר מאשר חיבוק ונשיקה, אולי יותר להרגיש עטופה. היא ממש מבקשת שתהיי איתה.

אז לדעתי כן, לחזור להיות לידה עד שהיא נרדמת. למרות שזה מתיש ובא על חשבון צורך שלך.. כרגע הקטנה שלך זקוקה לך, תנסי לראות איך את ממלאה את הצורך שלך לפני ואחרי..

ובתקווה שאפילו שזה כבר תקופה ארוכה זה יסתדר בסוף..

את מתארת שהיא נצמדת אלייך, לוקחת לך את היד שלא תלכי.

איזה סימנים צריך יותר מזה?

איך לתת לה מענה מבלי לגמור עלייך זו שאלה אחרת שצריך לחשוב עליה טוב.

אבל האם היא זקוקה לך? בעיני זה ברור מה התשובה.

כשלך יהיה ברור מה את מנסה להשיג, הדרך תימצא.

זאת שמתחתי כתבה יפה, היא מסמנת לך בכל דרך שהיא צריכה אותך.

את מרגישה בגוף שלך שאולי את עושה טעות. אני חושבת שאת יודעת אבל לא רוצה לקבל את זה כי זה באמת קשה!

אהבתי את העצה פה שנתנו לך, שקודם תביני מה את באמת חושבת ואז תמצאי את הדרך לעשות את זה נכון.

יש ילדים שבאמת ממש ממש קשה להם הפרידה בלילה, זה פרידה לכל דבר. הביטחון שתתני לה עכשיו זה הבטחון שיהיה לה לכל החיים.

תנסי לחשוב עם עצמך מה הדרך הנכונה שאת יכולה ללוות אותה לשינה שגם לך יהיה נעים.

יש לי גם ילדה כזאת וכל תקופה אני עושה משהו אחר, אגלה בסוד שגם היו תקופות שפשוט הייתי נותנת לה להישאר ערה, מסיימת איתה את כל המשימות שלי והולכת לישון איתה. זה לא מתאים לכל יום אבל לפעמיים זה פותר את הבעיה.

אני חושבת שגם יש פה נקודה נוספת שהעלו פה, יש מצב שהיא לא מגיעה מספיק עייפה לשינה או שלא הוציאה מספיק אנרגיות.

לרוב (כי שום דבר לא קבוע אצל ילדים) ילד שבאמת עייף וקיבל את כל הצרכים שלו במהלך היום אמור להירדם תוך 20 דק.

היא עדיין עושה שנצ?

אולי אפשר שבעלך זה שישאר איתה עד שנרדמת?

והתלות הזו שאת יושבת לידה לא טובה לא לך ולא לה

ממליצה מאוד להתייעץ עם יועצת שינה

כאן בפורום לכל אחת תהיה דעה שונה וקשה לגבש דרכי פעולה מעצות סותרות… 

ותדברי איתה על זה מראש שאת יושבת לידה אבל התנאי הוא שלא מדברים ולא זזים, חשוך, שקט ומנסים להירדם. וככה 20 דק ואז פודקאסט והיא ממשיכה להירדם.

כאילו נכנסים למיטה

סיפור

מכבים אורות מתכרבלים עוצמים עיניים

קריאת שמע

אמא יושבת בשקט מחזיקה לך את היד 20 דק אפשר מוזיקה שקטה מרגיעה

אמא יוצאת ושמה פודקאסט ובאה כל 5 דק לתת נשיקה ולצאת כי אמא צריכה לארגן את הבית.

אני חושבת שזה ממש טבעי שהיא רוצה אותך

בטבע שלנו כולם הולכים לישון ביחד בשקיעה/צאת הכוכבים מכורבלים כל המשפחה..ץ

ולדעתי זה נמרח וזה נהיה ארוך כי הדינמיקה שיא רוצה אותך ואת רוצה לברוח אז היר מרגישה היא צריכה "לרדוף " כדי להשיג עוד תשומת לב וזמן איתך...

גוף האדם

שזה מרדים..

ויש לה איזה קטע עם שירים רגועים היא תמיד ממהרת לכבות

כדי לגנוב עוד כמה דקות עם ההורים, ולפעמים הם איכשהו 'מעדיפים' עוד חצי שעה של גערות ולא ואי אפשר ומספיק להיום (במקרה הטוב. כבת אנוש זה הרבה פעמים לצערי גם צעקות ומילים שפחות יפה להשתמש בהם כשזה כבר מתסכל ברמות גבוהות), מלהיכנס לישון יפה ולהירדם תוך כמה דקות.

אני גם לא בטוחה שמסכימה עם הגישה שהיא צריכה אותך אז תתני לה את הזמן הזה. לפעמים יש איזה צורך או חרדה שבאמת צריך להתייחס אליהם (נגיד, זה משמעותי בעיני איך היא היתה בתקופת האזעקות, ואם זה היה לה קשה האם זה נראה שיש שיפור או דוקא הולך אחורה או סתם סטטי כבר תקופה- אבל אני לא יודעת להדריך איך נכון להתנהג במצב כזה. זה יותר להדרכת הורים מסודרת).

לפעמים הם באמת רואים שזה זמן שקשה להורים להגיד די פסקני והם מותחים ומותחים את זה בלי סוף. וזה פשוט ככה ילדים, חוץ מאלה שנופלים שדודים- כולם. ובמקרה כזה, אני אין לי סבלנות למשחקים. אם לא, אז לא.

באופן אישי אנחנו ישבנו ויושבים עם הילדים שהולכים לישון ורוצים מישהו לידם. מהניסיון שלי, אחרי הטקס שינה והזמן שצריכים להפסיק דיבורים, הכי טוב זה להתעסק במשהו אחר פיזית. טלפון, קיפול כביסה, קריאה. אם ממשיכים דיבורים 'אני לא עונה יותר'. כלומר נוכחת אבל לא לשירותם ולא עם זכוכית מגדלת עליהם מתי נרדמים. הם קולטים שה'קשר' להיום הסתיים, ומתכנסים לשינה שלהם יותר בקלות מאשר אם אני בודקת בעצמי כל שניה אם כבר נרדמו או לא ומעירה על כל פיפס.

כל מיני מעברים שכן עזרו אצלנו בתקופות שונות עם חלק מהילדים: להשמיע שירים. ווליום נמוך. מי שרוצה לשמוע את השירים צריך לשמור על השקט (מעריכה שקבועים יותר 'משעממים' ועם הזמן נרדמים איתם בשלב מוקדם יותר). להשכיב במיטה שלנו ואז להעביר למיטה של הילד בהמשך. להגיד מראש עוד לפני שנכנסים לישון עכשיו זמן לפיפי ושתיה, אחר כך לא קמים ואני לא אביא מים. או שיהיה בקבוק ליד המיטה. (אישית אני יכולה להגיד לילד שאומר שצריך לשירותים ואני יודעת שעשה לפני כמה דקות, אני מצטערת. הזכרתי לך, עשית, כנראה שאתה לא ממש צריך דחוף עכשיו. כשזה יהיה דחוף אתה כבר תתעורר מהשינה אם יהיה לך. ברור שאם לא מתאים לך תעשי כמו שאת רואה לנכון, אבל זו הרמה שהם מושכים את זה ואני כבר אמרתי שאני חותכת). אם אני מתכוונת להיות שם לזמן מוגבל אז להגיד, אני עכשיו פה ל10 דקות ואז אני הולכת לשטוף כלים/ להתקלח/ מה שאני מתכננת לעשות. ואז לעשות את הרעש של הפעילות שאמרת, זה משרה ביטחון ומצד שני גם סוג של מדיטטבי.

אני בעצמי לא נהגתי ככה, אבל לעינת נתן יש הרבה מה להגיד על הפרידה של הלילה. אם אני זוכרת נכון, אולי אני קצת מחרטטת כי לא זוכרת במדויק, זה לתקף את החשש מהפרידה- זה עצוב לך להגיד לילה טוב ולא להיות איתנו עד הבוקר? זה מאוד מובן. הנה קחי חיבוק ונשיקה שישארו אצלך כל הלילה, וכשהשמש שוב תאיר ויהיה יום אנחנו נקום ושוב נהיה יחד. ואם פתאום תרגישי לא נעים בלילה ואפילו תבכי, אני כנראה אשמע ואבוא אליך. אבל אם את רואה שאני לא מצליחה לשמוע- את יכולה לבוא לקרוא לי לקבל עוד חיבוק. משהו כזה- לתת מסגרת של הזמן המפחיד ולתת כלים להתמודד איתו.

דבר נוסף, אין לי בעיה שירדמו באיזור שעדיין פעיל בבית אם הם באמת שוכבים רגוע ולא צריך להיות לידם, אחר כך מעבירים למיטה. אם כן או לא להחליש אורות זה תלוי במצב רוח שלי, לפעמים אתחשב ולפעמים אגיד מי שרוצה לישון פה כשאנשים עדיין מסתובבים צריך לישון באור. לא רוצה לך לחדר. בגדול מה שיגרום להם לשכב ולהירדם יותר מהר- סבבה בתנאי שהם באמת שוכבים ונרדמים יותר מהר.

מקוה שמשהו מפה יוכל לעזור,

ואם לא, חיבוק על ההתשה והרגשות אשמה שזה מעורר בך. בהצלחה

שבגיל 3 וגם בגיל יותר מאוחר (עד גיל 6-7) יש זמנים שילד צריך יותר את ההורה

לפני השינה זה קלאסי

הילד עייף מעבד את כל היום וצריך לעשות מעבר לשינה

זה אחד הרגעים הכי עדינים ביום (וגם זמן הקימה בבוקר)

אני מאד מבינה את הקושי להקצות לזה זמן וכוח

זה לקראת סוף היום ועייפים ורוצים זמן שקט

ויש עוד תינוק קטן

אבל היא קטנה בפני עצמה וזקוקה לזה

הייתי מתעדפת את הזמן הזה להקצות לו זמן סבלנות וכוח

מאשר זמנים אחרים

זה לא צריך להיות זמן של 'תעלי לישון, לא לקום, אין מים עכשיו'

אלא 'הנה אני פה לידך

עוד מעט את תרדמי'

אם רוצה לשתות אפשר לשים בקבוק מים לידה

לעשות שיח חיובי סביב השינה

לא להגיד מה לא

אלא מה כן

'לכסות אותך? נוח לך? את לא צריכה להירדם זה יקרה לבד

רק לשכב ולנוח'

את כל השיח והתמיכה מסביב

רק לא נשארת לשלב בוא היא אמורה להירדם

זה לא נראלך מספיק?

ללכת איתה לבחור

לקנות לה,

להזכיר שהיום מייד אחרי שמע ישראל את הולכת והדובי נשאר איתה.

(אי אפשר גם אותך וגם את הדובי החדש)

ואם היא מצליחה להרדם לבד, רק עם הדובי היא מקבלת בבוקר עוגיה טעימה/ הולכים בדרך מיוחדת לגן/ יוצאים לגינה בצהריים

בת 3.5 בן 8 ובת 11.5... 

היו תקופות שלא היו צריכים את זה אז לא ישבתי ויש תקופות שממש צריכים את זה. 

בשלב של ההרדמה עצמה (אחרי שקצת מדברים על היום) אני עושה דברים שלי פשוט בחדר שלהם (מקפלת כביסה/ קוראת ספר/ אפילו מדפדפת בטלפון) זה גם מאפשר לי באמת להיות שם בלי לחץ שיגמר כבר וגם סוג של חצי ניתוק שגורם להם יותר לשקוע בשינה ופחות לחפש אינטרקציה איתי.

אבל לא לוקח להם שעה להירדם. הבת שלך בגן או במעון? כי רק בתקופה שישנו אצלי שנץ היה לוקח שעה+ להירדם בלילה.

אני בגישה שאם זה לא מתאים לך, אז צריך למצוא אחרת לתת לה מענה שיותר תתאים לך. התייעצתי כאן בפורום לגבי מקרה דומה לפני בערך שנה, וגם הרבה אמרו לי שכנראה שהילד צריך אותי כדי להירדם, אבל הרגשתי שזה פשוט לא נכון בשבילי אז צריך למצוא פיתרון אחר.

מה שעזר לנו-

התייעצתי עם יועצת שינה, והיא המליצה לי לומר לילד שהוא נשאר במיטה, אני מחוץ לחדר ואני אבוא לבדוק עליו, ובהתחלה לבדוק עליו ממש כל 10 שניות, ואז אחרי כמה דקות כאלו לבדוק כל דקה, ואז כל 2-3 דקות וככה לרדת בהדרגה, וזה ממש עזר. התחיל להרדם תוך רבע שעה לבד בחדר, במקום שעה של מאבקים.

עוד דבר שעזר זה לשים פודקאסט של מבוגרים, קצת מונוטוני כזה. נראה לי גם מרגיש פחות לבד וגם עוזר לו להירדם.

אצלינו גם ממש ככה. אבל הוא פשוט יוצא מהמיטה ברגע אם לא יושבים לידו (ולפעמים גם אם כן). מה אפשר לעשות עם זה? 

אני לפעמים יכולה לשבת לידו שעתיים. זה באמת מוקצן!!!

ומיילא שלא היה יוצא מהמיטה. אבל הוא יוצר מלא וכאילו חלאס!!

לשמוע מה קשה לו

לחשוב על פתרונות ולהגיע לסיכום שמשעה איקס או משלב איקס לא יוצאים מהמיטה לא משנה מה

אמא תבוא כל כמה דקות לראות אם צריך משהו

אפשר כן לסכם מה הוא דומע בינתיים או מה עוזר לו להירגע בזמן הזה..

והוא פשוט יוצא מהמיטה. 

הוא כאילו מבין מאד יפה אבל זה לא מחזיק במציאות. 

לול שלא יכול לצאת?

אוהב את המיטה? אם לא, צריך להאיב אותה עליו..

אולי להוסיף צעצועים? בובות התכרבלות?

לעשות טקס קבוע של שינה...

לעמעם אורות

סיפור

אומרים לילה טוב לכל החפצים בחדר

קריאת שמע בחושך

יושבת עוד קצת

בקבוק להירדם

נכנסת כל כמה דק או יושבת לידו (אצלי כמעט אף פעם לא נרדמו לבד... רק כשאני נמצאת.. אפשר לקפל כביסה, לשמוע באוזניה פודקאסט, לקרוא ספר או לגלול בפורום חחחח)

גם הגדול בן 4 וגם הקטנה בת 2.

כמעט מאז ומתמיד הם היו צריכים אותנו לידם למעט זמנים ממש קצרים שהגדול שלי פשוט הלך למיטה ונרדם.

באופן אישי עברנו תקופות מאוד קשות עם ההרדמות שלהם בעיקר של הגדול.

הרבה מאוד תסכול ומלאאאא זמן שישבנו לידו ולא נרדם.

מתישהו החלטתי שזמן ההשכבה חייב להיות בטוב ובנחת. בלי לחץ שיאלה תשנו תשנו תשנו.

ובין השאר הזזתי את שעת ההשכבה.

היום הם נרדמים לא לפני שמונה והרבה פעמים קרוב לתשע.

מצד אחד זה באסההה חבל על הזמן כי אין לנו ערב שקט

מצד שני הכל הרבה הרבה יותר רגוע מפעם.

אני חושבת שכדאי לך לשחרר, כן לשבת לידה בנחת ובשמחה כמה זמן שצריך

כן אפשר להגיד לה שעכשיו לא מדברים כי הולכים לישון אבל תשבי לידה בלי לחץ. הילדים צריכים נוכחות של ההורים איתם וזה סופר לגיטימי.

(אני אגב לוקחת איתי את הטלפון לזמן הזה, כמובן שיש לי מצפון על זה, אבל אם אני בלי טלפון הרבה יותר קשה לי לשבת לידם כי משעמם לי...)

עוד דבר, זה להזיז את שעת ההשכבה או להיות קשובה לסימני העייפות שלה.

לדוגמא אצלנו ארוחת ערב ומקלחות עושים מאוד מוקדם יחסית, בדר"כ עד שבע ורבע כזה הם מקולחים ואחרי אוכל.

ואז בכייף, יושבים משחקים, מציירים, לפעמים סתם אני מדברת איתם ועושים צחוקים.

אנחנו מחשיכים קצת את הבית. אבל לא לוקחים לישון לפני שרואים סימני עייפות: מפהקים, מתחילים לבכות על כל שטות.

ואז ההשכבה הולכת הרבה יותר בקלות.

ועצה אחרונה, את כל מטלות הבית לעשות אחה"צ יחד עם הילדים.

בערב אחרי ההשכבה בעיניי כבר אין כוחות לכלום.

שכל יועצות השינה אומרות לא לתת לילד לבכות לבד במיטה.

1. כי זה לא עוזר, את לא רוצה שהילד ילך לישון מתוך בכי והיסטריה ורק כי הוא באפיסת כוחות

2. העניין הוא להרגיל את הילד שהמיטה זה דבר ידידותי. לא מקום שאיך שנכנסים אליו בוכים. אחרת זה יהיה לופ שהיא רואה מיטה וישר בכי ושתהי לידה.

אגב אני בהחלטי ממליצה על יועצת שינה. הן יודעותל עזור ולתת טיפים מצוינים ושמעתי על כמה שזה פשוט הציל אותם. לא הייתי מזלזלת בזה

זה לא בטיפים, הבעיה היא בהדרכות שמתנתקות מהאינסטינקט הבריא של הורה וילדו תחת הבטחה שבסוף זה יעבוד.

לפני הטיפים והשיטות צריך קודם להבין את עולם הילד, בנפש, בחיבור, בהתפתחות הקשר, וגם ביכולת ההתמודדות, ההכלה, בניית חוסן ועצמאות.

ייעוץ שמדלג על השלב הזה בעיני הוא חטא ופשע.

וזה שיש לזה כותרת מפוצצת "ייעוץ שינה"

לא בהכרח הופך את זה למשהו באמת מקצועי.

לכן נדרשת זהירות ולפקוח עין היטב על העצות ומה הגישה שעומדת מאחוריהם ומה ההכשרה של היועצת.

על גבי זה, אם יש טיפים שגם עובדים וגם נכונים להתפתחות הילד, אדרבא ואדרבא.

לאחת יעבוד להקדים את השינה, לשניה יעבוד לאחר את השינה, לאחת יעבוד אור קטן בחדר, לשניה יעבוד חושך מוחלט.

לאחת יעבוד לקלח סמוך לשינה, לשניה יעבוד לקלח הרבה לפני השינה.

כל עוד הטיפ לא סותר צורך שנובע מבשלות של הילד, סבבה.

לא כל יועצות השינה מספיק מודעות לזה, אולי היום יש שינוי, אבל נכון ללפני 10 שנים, השוק היה רווי בעצות אחיתופל.

לגבי הנקודות שכתבת, מסכימה עם המסקנה, אבל מה שמוביל אליה בעיני זה שגוי.

לא לתת לילד לבכות, כי זה לא עוזר. ואם זה היה עוזר?

אז היינו נותנים לו לבכות ולהתמודד לבד?

לא לתת לילד הרגשה שמיטה זה מקום רע, כי ישר כשהוא רואה מיטה הוא יבכה.

ואם הוא לא יבכה, ויכנע לסיטואציה, אז זה בסדר ליצור לילד חוויה רעה סביב השינה?

יש ילדים "לא פראיירים" שיודעים לבטא היטב אל הצרכים שלהם- ולכן לא עובד לא להיענות לצרכים שלהם.

יש ילדים שפחות יודעים לבטא את זה. שמקבלים יותר בהכנעה החלטות שלא מיטיבות עימם. אז זה סבבה להתעלם מהצרכים שלהם?

לכן בעיני השאלה היא לא אם זה עובד או לא, אלא האם השיטה לטובתו מבחינה התפתחותית או לא לכתחילה.

(עצמאות היא חלק מההתפתחות, בסוף כאדם בשל הוא צריך כלים להירדם עצמאית, השאלה מה הדרך ובאיזה שלב בשלות זה קורה)

אני מרגישה שאני יודעת מה אני צריכה לעשות בדיוק

רק אני צריכה להחליט אם אני ממשיכה עם זה או לא 

כל המטרה היא שלילד לא תהיה חוויה רעה מהמיטה זה כל המטרה בשיטות. ברגע שיצרו לילד חוויה רעה זה מעגל שלא נגמר ומלחמה קבועה.

ברגע שלילד המיטה היא לא אויב אלא שלב/הבנה/ידיעה שזה הדבר שעושים עכשיו בלילה והוא מקבל את זה בטוב פה ההצלחה.

אני פשוט נגד כל אלו שאומרות הוא ילמד לבד... אם תתני לו לבכות בחדר לבד הוא יבין... זה חלק מהתהליך. אז בעיני זה לא.

צריך לשים לב לא לפתח לילד טראומות וחוויות נטישה/רעות

עם ילד בן 5 ו3 אני הייתי יושבת

וילדה בת 4 בעלי

כל יום היינו מחליפים פעם אני עם הבנים פעם עם הילדה

עד שכבר נהיה לי ממש קשה הייתי בהריון מתקדם ולקח להם באמת הרבה זמן אז פשוט הסברנו להם שאמא ואבא בחדר קרוב אליהם והם צריכים לנסות לישון לבד, אמרנו להם שהם יכולים לקחת ספר/בובה/ מכוניות . כל דבר שיכול להרגיע ולעזור להם לישון וכמובן אם צריך משהו הם יכולים לבוא אלינו.

בהתחלה היה קשוח והם גם התחילו להשתולל וכו היינו עושים הלוך חזור הרבה פעמים להרגיע, ללטף, לשאול שוב מה יעזור?

היום הרבה יותר טוב

אנחנו מתחילים בלהקריא לכולם ספר על פרשת שבוע קריאת שמע ואז כל אחד הולך למיטה שלו. כל אחד לוקח ספר וקורא עד שמתעייף. לקטן יותר קשה אז הוא בא פשוט כל פעם עם דרישה אחרת ואנחנו עוזרים לו.

ב"ה לאחרונה הזמן הפך לרגוע ונעים🙏

קראתי ממש בעיון את השרשור שלך וענו לך פה מלא תשובות טובות ומגוונות.

אבל ממש בא לי להגיד לך, אני עד היום עם מצפון על ההשכבות של הבכור שלי בגיל שנתיים אפילו שכולם אומרים לי לשחרר...

זה טיפה שונה כי זה סיטואציה אחרת, אצלנו ההשכבות היו לוקחות שעה או שעתיים והייתי יושבת לידו ולא מרשה לו לקום ומשכיבה אותו בחזרה כל פעם שהוא קם.

לא מזמן קראתי בוואצאפ פנינים שלו שאני שולחת וראיתי ששלחתי כזה שהוא היה פצפון ואמר "מה אבא עושה? אבא אוכל... מה X עושה? X עושה, קם!" או למשל שהוא עשה לי "ביי ביי" ושאלתי אותו אתה רוצה שאני אלך? אז הוא ענה "לא, אני אלך" ובכל הפעמים האלה לא נתתי לו וזה היה סיוט מתמשך לשנינו. ושאלתי את אמא שלי "למה אף אחד לא אמר לי לשחרר ולתת לו לקום?" אז היא ענתה "בטח שאמרנו לך אבל את היית  מאוד בטוחה בעצמך." ובאמת היו לו סימני עייפות מובהקים ובכל זאת הוא לא היה נרדם שעתיים. ואחר כך כשהוא הפסיק לישון צהריים הוא היה נרדם בשניות בקלות, ממש פלא (והיו לו סימני עייפות מובהקים בערך מארבע, פשוט לא השכבתי אותו בארבע כי כל הקטע היה שאין יותר שנ"צ).

זה על המצפון. 

עכשיו מה אני חושבת על עצם הסיטואציה? אני יושבת ליד שני הילדים שלי עד שהם נרדמים, לאחרונה אני יכולה כן לצאת כשהגדול כבר מנומנם אבל לא לגמרי רדום (הוא כמעט בן חמש) בן השנתיים וחצי שלי נרדם מאוד יפה שאני לידו ולא ירדם אם אני לא לידו. כדי הוא לא יתעורר כשאני הולכת אז אני עוברת בשלב מסויים בהשכבה מהמיטה שלו לכיסא לידו. אצל הגדול גם היה לי שלב שהוא היה צריך אותי ליד המיטה ובהדרגה זה עבר לכיסא לידו ואחר כך כיסא ליד הדלת. כשאני מרדימה אותם ההשכבה די קצרה ואז אני פותחת טלפון וגוללת בלי מצפון ובלי להתבייש, זה בדיוק הזמן שלי לעשות את זה בחצי שעה הזאת כשהם מנסים להירדם. גם כשהם שמים לב שאני לא עם הקשב אליהם הם נרדמים הרבה יותר מהר, כשאני לא עם פלאפון ביד אז הם כל הזמן נזכרים בעוד משהו ועוד משהו ושואלים שאלה ואומרים עוד משפט והרבה יותר קשה להירדם ככה.

בקיצור, בא לך איזה סדרה בערב או משהו? תכיני לך מראש כוס שוקו גדולה, שימי בחדר שלה בצד, תביאי איתך פלאפון ואוזניות וכשסיימת לספר סיפור ולהגיד שמע ישראל שבי לידה ותשתי שוקו ותצפי בסרט. כשיגמר הסרט תגלי שהילדה כבר ישנה

עוד דבר, אם היא ישנה צהריים אז אפילו שהיא מראה סימני עייפות 7:15 זה מאוד מאוד מוקדם לישון לילדה בת שלוש שישנה צהריים. ילד בגיל הזה שישן צהריים לא צריך לישו לפני 20:00 וגם זה ממש ממש מוקדם. אם היא לא ישנה צהריים אז בגיל שלוש יש מצב ששבע זה כבר מאוחר בלי שנ"צ.

חפרתי נורא, אבל עוד משהו קטן, על יעוץ שינה וסימני עייפות.

לקחנו יועצת שינה כשהגדול שלי היה בן כמעט שלוש, והוא ישן במשפחתון די מעט רק שעה אחת בין 11-12. והיא אמרה שהוא ממש מראה סימני עייפות מובהקים ושנקדים את שעת השינה (ועוד מלא עיצות, בעיקר התמקדה בלהחשיך את הבית בהדרגה ולא להצמיד מקלחת לשינה ודברים כאלה) וזה ממש לא עזר בכלום והיה סיוט נוראי ואז נגמרה שנת הלימודים ובחופש הגדול לא השכבנו אותו בצהריים וכמו קסם הוא נרדם בקלות, בכיף וברוגע. משהו מדהים. כיום אני לא מיישמת אף עיצה של היועצת שינה הזאת והילד הולך לישון בטוב ובקלות. נטו כי הוא הולך לישון בשעה שהוא צריך.

ועם הזמן גילינו עוד סיבה שגורת לילד הספציפי שלנו להיות עצבני ולא מווסת ואז הוא נראה ממש ממש עייף אבל בעצם הוא מוצף, לא עייף בכלל.

לפעמים המגע שלהם וזה שיש את מה לחבק עוזר ונותן תחושה שעוד מישהו כאן איתי.

ולמה היא לא רוצה שתלכי?

אולי היא חוששת מהחושך ואפשר להוסיף מנורת לילה?

אולי היא חוששת מחלום רע ואפשר להציע לה רעיונות איך להתמודד? להביא בובה שתשמור עליה, לוכד חלומות...?

בעיני ילדה בת 3 היא באמת קצת צעירה להירדמות עצמאית אבל כן אפשרי לנסות.

ועושה איתם סיכום מראש שיום או יומיים בשבוע יוכלו להישאר ולבלות אתך, ובשאר הימים הם בקייטנה שתוכלי ללכת לסידורים וכו'.

אני חושבת שממש חשוב הזמן לעצמך לפני הלידה, אני אישית לא הייתי מוותרת על זה.

במיוחד אם יש לך החזר

ושולחת רק כשמתאים לי.

העלות בלי צהרון ממש נמוכה.. 100 שקל לילד בערך

הייתי רושמת ושולחת חלקית

עד סוף יולי, בלי צהרון.

בשנים קודמות, כשהקייטנות היו עד 21/7, זה היה 300.

כנראה זה תלוי מקום.

בדרך כלל זה לפי דירוג של העיר/ המועצה.

ובראש או מולם(תלוי בילדים) להניח את האופציה של פעם פעמיים בשבוע להשאיר בבית

יהיה להם גם את כל אוגוסט בבית אל תדאגי....

ואני לא חושבת שאםשר להקיש משנה שעברה כי שנה שעברה לא היית בסוף הריון. זה מאוד שונה.

לי נשמע שאת רוצה להיות איתם בבית אבל יש לך חששות (מוצדקים...) אז מחפשת סיבות למה לשלוח.

קודם כל רוצה לומר שזה מרגש לקרוא את זה.

כתבת שאת אמורה ללדת באוגוסט והייתי בטוחה שנמשך המשפט יהיה שאת רוצה זמן לעצמך לפני הלידה.

הופתעתי לראות שכתבת שאת רוצה זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה.

וואו זה מרגש בעיניי!

ברמה הפרקטית

היה פה רעיון לרשום לקייטנות יום בשבוע לא לשלוח אותם ולהיות איתם בבית. או יומיים. לפי מה שמרגיש לך. קחי בחשבון ששישי הם בבית בכל מקרה.

או על אותו רעיון- שיהיו איתך בבית ותדברי מראש עם נערה שתבוא בוקר בשבוע להוציא אותם או לעשות להם איזו פעילות שתשחרר אותך לצאת או לעשות דברים אחרים בבית. מראש... עדיף קבוע אם תצליחי למצוא, שלא תצטרכי לטרוח על זה כל פעם מחדש ואז תוותרי על זה (מכירה את זה...)

על העלות או רובה תקבלו החזר אז באמת פחות מטריד.

שיהיה בידיים מלאות בעז"ה!

כזו שתוכל להתחייב לך.

רצון להיות עם הילדים ולא רק לשלוח למסגרות.
נשמעת אמא מהממת!
כמובן תחליטי לפי מה שנכון וטוב לך.
לפני לידה, אני הייתי רושמת. 

אבל אצלי נכנס מאוד גם השיקול החברתי. לגדולה שלי קשה לשמור על שגרה חברתית בלי מסגרת. היא יכולה לעבור ימים שלמים בכיף בבית, אבל אז כשצריך שוב להגיע לגן או להזמין חברה, ממש קשה לה.

כנראה שמה שאעשה בסוף זה לרשום לקייטנה בלי צהרון, כמו שהציעו פה. אולי חלק מהימים לא נשלח.

בשאגת ארי היה לנו ממש טוב בבית אבל היה לילדים קשה לחזור למסגרות אחרי. הם גם לא רצו ללכת לקייטנות והיה להם קצת קשה עם זה שבשעות הגן אין חברים זמינים.

1. לא

2. כרווקה היו לי כמה.  מאז הנישואים ובנסיבות החיים, אין לי.  בשנים הראשונות לא חיינו בקהילה, אלא סתם בעיר.  בהמשך עברנו דירה וחיים בקהילה, ויש שכנות טובות וחיי קהילה, אך כנראה גם עניין של אופי.  אין לי חברות ממש קרובות.  

זה לדעתי בעיקר עניין של אופי וטיפוס… רואה את החברויות והקשרים בקהילה שבה אני חיה.  

1. מעט מאוד

2. כמעט תמיד ככה. באולפנה היו תקופות של יותר ותקופות של פחות.

3. רק מהעבר.

4. אין לי אופי שקט. אני חושבת שזה קשור לזה שאני במקצוע גברי אז אין לי כל כך אפשרות ליצור קשרים בעבודה ובנוסף גרים באזור לא קהילתי עם אוכלוסיה לא מאוד קשורה אלינו. יוצא שכמעט בכל מקום אני יוצאת דופן. אני תמיד במחשבות האם זה ישתנה אם כל מיני גורמים חיצוניים ישתנו למשל מקום מגורים אבל לא באמת בטוחה שזה תלוי בזה.

1. כן ב"ה יש לי חברות טובות

2. כן, בכל שלב בחיי רכשתי לי חברות. שזה מפתיע כי אני טיפוס שקט. אבל רק אומר שעם חברות מהעבודה לא שמרתי על קשר

3. חברות מהעבר. יש לי 3 חברות מהיסודי (אחת למעשה חברה של חברה, אבל כיום אנחנו חברות בזכות עצמינו), חברה מהאולפנא ועוד 4 חברות מהאוניברסיטה. היו לי חברות גם בעבודה/ בשכונה, אבל איתן הקשר לא נשמר/ רופף יותר

4. לא קשור לאופי שקט, אני שקטה וב"ה מוצאת בסוף חברה.. לי מספיקה חברה אחת אין בי שאיפה כזאת שכולם יתחברו אליי ואהיה מקובלת או משהו

5. שאלה טובה... א. להיות את עצמך האמיתית, לא חייב על ההתחלה. ב. להיות בקשר רצוף, עדיף יומיומי, ואז נוצר משהו עם בסיס חזק. ג. להיות דומות יחסית באופי אולי.. ואולי לא. אולי תחביב משותף

באופן כללי מרגיש לי שאת החברויות הטובות שלנו אנחנו מבססים בילדות ובנערות אז אנחנו יותר כנים עם עצמינו ועם הסביבה וגם מבלים יותר זמן עם האחר

2 כן

3 ממקום העבודה הנוכחי + אחות שהיא חברה טובה

5 בעיניי חברות זה פונקציה של יכולות חברתיות

שתלויות גם בתכונות מולדות

גם במודעות עצמית/ סביבתית

וגם בעבודה עצמית

תכונות שעוזרות ליצירת חברויות

יכולת תקשורת טובה

פתיחות

כנות

הבנת תקשורת לא מילולית ושפת גוף

(לי תמיד היה קל להתחבר

אבל לא תמיד לחברות הנכונות בשבילי

אחרי עבודה על מודעות ועוד

הגעתי לחברות שנכונות בשבילי

שנותנות לי ערך מוסף (וגם אני להן))

1. כן

2. כן

3. החברות הכי טובות הן מהאולפנא, והן תמיד יהיו "הבסטיז" שלי. חוץ מזה יש לי חברויות פחות עמוקות המהווה. למרות שעכשיו אני בזמן תהליך מול גיסה מול קולגה שלדעתי אנחנו יכולות להיות חברות ממש טובות. אני צריכה לעבוד על השריר של פיתוח חברות משמעותית כי בשנים האחרונות רק שאמרתי חברויות טובות מהעבר.

5. לא להתבייש. קודם כל להאמין בעצמך שיש לך מה לתת לקשר. אח''כ, לזהות מישהי שלדעתך יש פוטנציאל טוב לקשר משמעותי ביניכן, ולהשקיע. להתעניין, כאשר יש לה משהו משמעותי לשאול אח''כ איך היה, להתקשר להתייעץ על דילמות שלך ועוד דברים שמזמינים קשר. די מהר אפשר לראות אם היא גם מעוניינת. הרבה בנות רוצות חברות ואני חושבת שלרוב תהיה הענות טובה

תובנה: חברות זה עשוי להיות אחד הנכסים הכי משמעותיים לרווחה הנפשית ולתחושה ש"יש לי מקום", בשבילי זה שני במעלה אחרי בעל, אפילו לפני משפחה בדברים מסויימים... בעיניי שווה מאוד להשקיע בזה 

1. כן, מעט

2. כן, יותר

3. מההווה

4. מבחירה. החיים עמוסים ואין לי אנרגיות לעוד קשרים להיות מושקעת בהם.

5. להשקיע בזה. כמו שמשקיעים בלחפש עבודה. למפות את האפשרויות, להשקיע בקשרים, להתעניין, להיות נחמדה גם כשאין הכי מצב רוח, להיות קלילה, זורמת, לא להתעקש על דברים. פחות משנה מה התוכנית הקהילתית כמו שחשוב עצם המפגש.

קלילה גם כשצריך להביא דברים. מגש פירות/ ירקות/ עוגה בחושה/ מרק? לחשוב על דרך לעשות את זה קליל וזורם.

להיפתח ולספר על עצמך דברים. אם יש הרבה דברים שלא מתאים לשתף, לעשות רשימה של דברים שכן אפשר לשתף ולשלוף אותם כשצריך, או להוביל את השיחות לשם. יש מלא, רק צריך חחשוב על זה ככה.

להשקיע דרך חברים של הילדים, אחלה הזדמנות להרחיב את המעגל. גם בזה להשקיע, לא מספיק רק להזמין. לשלוח תמונות תוך כדי, ולשלוח הודעה מסכמת עם טאצ'אישי, עם מחמאה אמיתית על הילד המתארח.

למשל:

תודה ששלחתם את x, היא וy שיחקו נהדר יחד. איזה מדהימה היא איך היא אוספת אחריה את המשחקים/ איך היא הייתה רגישה כלפי האח הקטן/ איך היא אמרה תודה יפה/ איך היא זורמת עם הכל/ איך היא משתמשת בשפה גבוהה וכו'.

זה ממש חמוד מצידה, נשמח לארח אותו/ה שוב.

ללכת לבית כנסת.

לשלוח מחווה קטנה (עוגה, חלה לשבת) לשכנים לרגל מעבר דירה/ שמחה וכד'.

יש לי הרבה חברות של פטפוטים יומיומיים, אבל אין לי חברות של דיבורי עומק, ואני גם לא מרגישה צורך בזה כרגע.

לא נוח לי לחשוף דברים פנימיים מול אנשים אחרים.

אז זה נקרא שיש לי חברות טובות או לא?🤔

אז זה מעולה.

זה באמת לא משנה מה "נחשב" אלא מה חשוב לך...

א. יכל להיות שבגלל שאני אדם יותר שמחפש עומק בקשר משמעותי..ושיחות נפש ןכדומה אז יותר קשה למצוא.. ?

אני סבבה בפטפוטי גן שעשועים ושיחות של אמהות ועל כל דבר.. ממ שזורמת.. אבל..כלום לא קורה מזה

גם ככה מעט נשים בגילאים קרובים אלי..

ועד שנגמד רואה מישהי אחת או שתיים שאולי נראות לי מעניינות

אז מדברות פעם אחת.. וזהו.. אולי שנה אחרי נפגש שוב אז כאילו איך אפשר ככה לתחזק

עם שכנות שלי לא עובד

אחת משדרת חוסר עניין מובהק

ואחת נחמדה ואנחנו מדברות אחת ל בגינה ולפעמים מזמינים אותם אלינו לחגים או לסעודה וגם הם

אבל..היא שונה ממני באופי ואני מדברת איתה ומרגישה בנח אבל לא מעבר..

וזהו..זה מה יש

מגיעה לערב נשים לפעמים יהיו שם כאלה שמכירה ואדבר איתן קצת..אבל זה שיחות ''לפני' אחרי' ..לא רואה אותן ביומיום

קיצר מרגישה שעושה מה שיכולה

אבל אם אין מצע למפגש כלשהו אז איך...?

ב. וגם מסקירה מהצד לא מוצאת הרבה או כמעט בכלל כאלה עם פוטנציאל

וזה תמיד ככה

בעבר היו לי כמה חברות ממש טובות אבל הק'ר התמוסד מדיבות שונות עם השנים.. מצידן..אני תמיד ניסיתי

יש דבר כזה בררנות בקשרים?

מנסה להבין מה לא עובד אצלי ולמה

מרגישה ממ שלבד בעולם חוץ מבעלי

אין לי אגב קשר עם משפחה לכן זה יותר מורגש לי

(המשפחה זה סיפור אחר

 לא קשור אלי..מורכב..)

צריך לרוב סיטואציות יותר משמעותיות מגינה/ שכנות/ ערב נשים

צריך אינטראקציה יותר מעמיקה כמו חברה בעבודה שפוגשים ומדברים איתה הרבה

(אני בררנית בקשרים ועדיין יש לי חברות כי יש לי אינטראקציה יומיומית עם הרבה חברות

אז יש מבחר מספיק גדול ומספיק הזדמנויות לקשרים)

א. לא חושבת שיותר "קשה" מבחינה שאין בנות כאלה (לדעתי יש נשים רבות שכן מעוניינות בקשרים עמוקים) אלא שזה תהליך יותר משמעותי לבנות קשר כזה. לפעמים יש "קליק" עם מישהי ולפעמים משהו נפתח אחרי כמה שיחות. מה שכן:

א. לא לפחד לפתוח את הלב ולהעלות נושאים משמעותיים. כמובן שאם יש משהו מאוד אישי ורגיש לא תעלי אותו במפגש ראשון עם מישהי, אבל יש גם דברים אישיים ועמוקים שהם לא רגישים, ואם מעיזים לשים את הלב יש יותר סיכוי להתפתחות. מה שכן, בתור התחלה צריך נושאים שאת מספיק "חזקה" בהם, שגם אם תקבלי תגובה מאכזבת זה לא ישבור אותך.

ככה גם אחרי שיחה- שתיים תדעי כבר אם זה מישהי "בקטע" שלך או פחות.

ובאמת צריך מצע למפגש, מאוד קשה בלי...

יש מצב מקומות בחיים שאת פוגשת נשים באופן קבוע?

ועוד משהו- לבוא בלי התנשאות. אבל באמת. גם אם מקבלת בהתחלה תגובה שנראית לך שטחית, או לא לעניין, או שבכללי זו נראית לך אישה לא מספיק אינטליגנטית, לתת צ'אנס. להקשיב, להתעניין. לפעמים תופתעי לטובה.

כלומר, אני רואה שלרוב קשרים עמוקים הם כאלו שבוססו על היכרות רחבה.

כלומר זה לא שמכירות, מדברות פעם ב, ובפעמים האלו ממש מגיעות לעומק (היה לי קשר כזה, אבל אחד, ולא יודעת אם הייתי מגדירה אותה חברה טובה)

לרוב זה קודם שאנחנו מכירות בצורה תדירה יותר, חוות אחת את השניה בשגרתיות, מדברות על הא ועל דא, והתמונה הולכת ומעמיקה עם הזמן, כך שבאיזשהו שלב כבר ממש נוח לצלול לעומק וזה בא טבעי.

לכן לטעמי, כדאי קודם לפתח קשרים קבועים, על בסיס כמעט שבועי אפילו (זה יכול להיות גם אמהות בגינה, חברות לעבודה, ללימודים, וכו)

ומתוך כך מגיעה היכרות גדולה יותר וגם נוחות בעומק.

נגיד את מדברת עם מישהי שאת מיודדת איתה, ואתן מדברות טיפה על העבודה

ופעם אחרת טיפה על הבעל

על המשפחה

על הילדים

על כל מיני

התמונה הופכת למפותחת יותר עם הזמן

ואז גם העומק בא

יצא לי מסורבל, מקווה שהבנת את כוונתי

ממש מילה במילה, לא הצלחתי להגדיר לעצמי כל כך יפה את מה שכתבת.

בה יש לי קשר עמוק עם אחותי ועם גיסה, וזה נותן לי את העומק שתארת שחסר לך.

אבל כל השאר זה רק שלום שלום, גם עם שכנות או חברות שכן יוצא לדבר, זה עדיין שטחי וכל שיחה מלווה בהרבה עצירות לילדים ולחיים.

אני ראיתי ששיחות עמוקות וארוכות ומספקות יותר קל בטלפון

בשעה מאוחרת

תוך כדי כלים, כביסה, הליכה

אני חושבת ששום דבר לא בסדר אצלך

יש לך נפש עמוקה ומלאה שמחפשת קשרים משמעותיים

למצוא חברות זה לא פשוט בכלל, אבל שווה את ההשקעה, התפילה, והסבלנות

1. יש לי כמה בודדות

2. בעבר היו לי יותר כמובן, בתיכון בסמינר. אבל כשאין מסגרת מחייבת שנפגשים יום יום לא הצלחנו לשמור על קשר כ"כ

3. רובן מהתיכון, אחת קרובת משפחה

4. 

5. זה מאוד קשה, צריך מסגרת קבועה לחברות וקשה ליצור אותה מהאוויר. 

אולי עדיף להעמיק את הקשרים בתוך המשפחה אחיות/ גיסות וכדו'

יש לי כוח לבית, לילדים.
אבל לשבתות, חגים וכו, לא נישאר לבד. תמיד יזמינו אותנו או שאנחנו נזמין
וכרגע זה מספיק לי.
והאמת 2?
יש לי חברה בשכונה,

 לא שקטה בכלל בכלל, מלאת רוח, דיבורים, וצילצולים, תמיד בגינה למטה תדבר עם מישהי, אף פעם לא לבד.
ואם שבת או חג היא תרצה להזמין או להיות מוזמנת, זה לא קורה וזה מתסכל אותה. 
האמת שגם אני אף פעם לא מזמינה אותה, היא רועשת ודוברת אוור, כנראה שזה מציק לא רק לי.

ככה שמימד של אופי שקט או לא- כנראה לא זה קריטי ליצירת חברות.

1. כן

2. כן

3. גם וגם

4. אני חושבת שלב פתוח, נגישות ואהבה אמיתית לאדם שמולך.

אגב,ראיתי שכתבת על מפגשים. יש לי חברות קרובות מאוד שלא פגשתי כמה שנים (!!) אני משקיעה בקשר איתן אבל לא יוצא לנו להיפגש ככ כי העומס בחיים וכו.. וזה לא גורע מהחברות שלנו לדעתי

וגם - יש כל מיני סוגים של חברות. יש חברות לפטפוטים ויש חברות לשיחות עומק. תלוי בחיבור ובקרבה

בעיקר מי שגרה בקרבתי, מהקהילה, קשר שנבנה לאורך השנים.

החברות מפעם יש קשר אבל ממש רחוק...

לשאלתך, אולי זה סגנון של מקום, תרבות... או לחילופין עניין של זמן.

את רואה שם בקהילה חברות שבקשרים אדוקים זו עם זו? 

1. יש לי הרבה חברות יחסית טובות אבל יש לי אחת שאנחנו ממש חברות כמו אחיות מדברות על הכל ועושות הכל ביחד

2. תמיד היו לי הרבה חברות אני משתגעת לבד

אניממש מעבירה צהרים עם חברות.

3הכרנו שהגדולות שלנו נולדו 5 שנים כזה

ורוב החברות מעכשיו הכרתי ב3 שנים האחרונות

לדעתי ממש זה פשוט להסכים להיות פגיעה זה לשתף יותר ממה שקורה/עובר עלייך וזה ממש קשה בגיל גדול כי יש בעל ויש פחות זמן לפתח את זה

ואני מרגישה שאם הזמן החברות גם נהיית הרבה יותר עמוקה.

וגם אני תמיד אומרת שזה ממש משמיים

אבל חייבת להגיד שלי זה שינה את החיים ממש ואני ממש שמחה שהשקעתי בזה זמן ואנרגיות 

1. אולי.... אבל הן חברות בגלל הצורך שלהן. לא חושבת שאכפת להן ממני באמת.

2. בכל מסגרת יש לי חברות לעת עתה כי זה נוח. לא חברות לחיים

3. אימהות של חברים של הילדים, קולגות מהעבודה

4. אני לא משקיעה בשימור קשרים מהעבר. אין לי סבלנות לזה. ומשום מה גם השכנות למשל יעדיפו את חברת אחרות שיותר קלילות ממני. אבל יודעות גם להיות חברות שלי כשזה מתאים להן.

אין לי עצות. לפעמים אני עוזרת לאחרות מתוך ידיעה שאם זה היה הפוך הן לא היו עושות את זה בשבילי. אני מקבלת את זה ועדיין זה צובט

שולחת חיבוק...

1. לא. חוץ מאחת שגרה בחול ובקושי מצליחות לתקשר אז לא יודעת אם נחשב. זה חסר לי מאוד.

2. לא. בילדות ונערות היה לי הרבה חברות. בפועל כשיצאנו מהמסגרות שהיינו ביחד הקשר התמוסס כי אני לא יודעת להחזיק קשרים.

4. נראה לי סוג של חרדה חברתית. אני נמנעת להתקשר ולשלוח הודעות כדי לא להיות חופרת. במקומות חדשים לוקח לי מלא זמן להפתח. למשל אני בעבודה הנוכחית כבר שנה פלוס ורק עכשיו מתחילה לפתח קשרים יותר משלום שלום. וגם זה לא מחוץ לעבודה. בשכונה אני בעיקר לא יודעת ליזום ומה אמורים לעשות עם חברות אם זה לא על בסיס חוויות משותפות.

5. מצטרפת לשאלה

1. כן, יש לי חברות שכיף לי איתן. אין לי חברת נפש קרובה קרובה (בילדות ובנערות היו לי כמה)

2. כן

3. בעיקר שכנות ונשים שאני עובדת אין צמוד עוד כמה שעבדתי איתן בעבר וחברות טובות טובות מהעבר שכיום הקשרים חמים בלב ומדי פעם נזכרות אחת בשניה אבל לא קשר יום יומי.

5- אני חושבת שלא הכל תלוי בנו, נראה לי שעיקר החברות שלי כרגע הן נשים שאני עובדת איתן ונוצרו בינינו קליקים טובים, איך זה נוצר? הרבה פרגון, עין טובה, פתיחות ושיתוף בחיים האישיים, התעניינות אמיתית בשניה, וזמן ביחד. מצד שני, יש נשים שאני עובדת איתן שעם כל זה לא נהיינו חברות ואם הייתי עובדת רק איתן אז לא היו לי חברות במקום העבודה שלי.

כנ"ל לגבי שכנות, יש כאלה שאני אפטפט איתן יותר ויש כאלה שפחות, יש כאלה שיזרום בינינו יותר וכאלה שפחות. הבסיס לרכישת חברות הוא זמנים להיפגש, לדבר ולהכיר בתדירות קרובה, אבל זה לא מספיק כי צריך גם כימיה וגם רצון ופניות של שני הצדדים להיות בקשר.

1. כן

2. כן, אבל לרוב זה לא היה בכמות גדולה אלא בודדות.

3. החברות הכי טובות שלי הן מהעבר הרחוק (לפחות עשור אחורה). יש לי כמה שכנות שהן חברות טובות או כאלה שנעים להיפגש איתן אבל לא בקשר בין לבין, שאותן הכרתי בשנים האחרונות.

5. אני גם הייתי שמחה לדעת כי למרות שכתבתי שיש לי אני לא מרגישה שזה יציב ושזה מספיק לי כמותית.

אני לא מסכימה שהנראות החיצונית משפיעה על הנפש של הילדים - תינוק בן שנה וחודשיים עדיין לא עם דיעה קדומה וניסיון חיים להשוות ולשפוט נראות חיצונית של מבנה ומתקנים…
 

הילדים כן קולטים ומתחברים מאוד למטפלות אהובות שנותנות יחס, אהבה, דיבור ושפה מתונים ולא עצבניים ולחוצים

אני בטוחה שאת גם מכירה את התופעה שקונים או נותנים לילד קטן צעצוע שווה ויקר - והוא דווקא נהנה לשחק עם המגירות במטבח, לפתוח דלתות, לשחק עם דברים הכי פשוטים בעולם…

אני הייתי בוחרת במעון השני בלי שום ספק 

4/5 מטפלות על כל הילדים יחד.

אם נניח צריך להחליף טיטול-יתחילו לריב מי תחליף?

בכל המעונות שראיתי עד היום כל מטפלת מוגדרת לקבוצה. ברור שהן עוזרות אחת לשניה.

מאמינה שלא הבנת נכון.

ואני הייתי הולכת על המעון הישן. אבל את מכירה את עצמך הכי טוב

החינוך שם גם דתי ומטפלות צנועות ולא עם סיגריה וגופיה אבל המקום המקום…: 

אני עבדתי במקום חדש נקי וכו עם אווירה זוועה

ובמקומות לא הכי נוצצים אוירה טובה ונעימה בצוות וכמובן לילדים.

נראות נעימה ויפה מרחיבה את הלב והדעת. גם אם לילדים זה לא משפיע, זה משפיע על המטפלות, וכשיפה ונעים מסביב, זה עושה טוב, וכשטוב להן טוב לילדים שלנו.
כמה נקודות למחשבה- במעון 1
האם הוא רק מבנה ישן?
או שיש הזנחה מבחינת משחקים וחפצים, כלים- כלומר שהםם ישנים, מלוכלכים, שבורים?
האם יש עומס משחקים שהצטבר, או יש סלסלאות מסודרות לפי משחקים, והם מזמינים?
4-5 מטפלות על כל הילדים- מניסיון, זה לא הכי טוב לפעמים.
אין לילד דמות אחת שהוא מחובר ואוהב, אלא כל אחת עושה קצת, וזה מבלבל לפעמים.
מצד שני, הוא יכול להתחבר למטפלת אחת ובבקרים למשל להירגע אצלה, וזה מעולה שיש לו דמות אהובה. אבל תחשבי מה קורה כשהיא לא באה??
 

מעון 2-
נשמע מעולה, האם שני המעונות קרובים לביתך?
אני הייתי חד משמעית הולכת על מעון 2
אצל ילדיי, היה טוב יותר כשהייתה דמות אחת מובילה- מטפלת קבועה ולא כמה ביחד...

כלומר הרבה זמן לא עשיתי כלום ועכשיו אני מנסה קצת וזה נחמד לי-

שוטפת פנים במים חמים ואז סבון עדין (משתמשת בסבון תינוקות אבל יש גם סבון פנים) ואז מים קרים- זה ממש עוזר לי להפחית חצ'קונים

ואז קרם פנים- עוד לא מצאתי משהו שממש ממליצה עליו 

בלילה לפני השניה. זהו

העור שלי מאד רגיש לשמש.

אני מנקה עם תרחיץ של נטרוג'ינה

ובגדול כמעט לא מתאפרת וגם אם כן בצורה מאד קלילה ולא כבדה על העור.

אני אוהבת לשים קרם לחות קליל אחרי המקלחת, משהו שקוף כזה, לא ממש קרם, שעוזר לשמור על הלחות כי לפעמים המקלחת מייבשת.

שוטפת בלילה (במקלחת בד''כ) את הפנים עם פילינג גרגירים כזה שמנקה את העור.

בבוקר שוטפת עם סבון (סתם אל סבון) ושמה קרם עיניים, סרום וקרם לחות.

קרם עיניים כי העור מתחת לעיניים רגיש יותר ויש כזה שקיות של אמהות עייפות, סרום כדי להחדיר את הקרם לחות וקרם לחות בשביל הלחות חח

בקרם לחות יש מקדם, שזה בעצם קרם הגנה. אני לא שמה בנפרד אלא זה רכיב מובנה בקרם ואני משתדלת לשים כל יום (גם אם לא יוצאת החוצה)

מציינת שאני מקפידה על זה יותר בהיריון כדי להימנע מפיגמנטציות שההורמונים יכולים לעשות לעור הפנים, במיוחד מקרינה (גם של מסכים).

משתמשת בג'ל פנים בוקר וערב

ואז קרמים שונים (הבהרה/ מיצוק/ מותאם לעור/ עיניים/ נגד אדמומיות)

פעם בשבוע פילינג ומסיכה

היו שנים ארוכות שלא השקעתי בשגרת טיפוח

וההבדל בעור שלי מאז שאני מתמידה (כמעט שנה) משמעותי 

שוטפת עם סבון ג'ל כל ערב, שמה קרם לחות איכותי בוקר וערב ופעמיים בשבוע קרם טיפולי פעיל עם חומצות, את כל התכשירים התאימה לי קוסמטיקאית וכל תקופה בודקים מחדש את הצורך לעור.

לפני כל יציאה לשמש מורחת קרם הגנה עם מקדם גבוה.

פעם הייתי מתאפרת כל יום כי היה לי עור אדמומי, מאז שהתחלתי להשקיע בעור בתכשירים איכותיים וטיפולי פנים כבר לא מרגישה צורך להתאפר, אני כבר לא מסוגלת להתאפר ביומיום ולא מבינה איך עשיתי את זה פעם😅 העור נהיה חלק ואחיד.

פעם בחודש חודשיים גם עושה טיפול פנים עם החדרת לחויות והבהרה.

הבנתי שקרם פנים של קליניק ממש טוב לבוקר ולערב

וגם סבון פנים לעור שומני או לא כל אחת מה שהיא צריכה

וכמובן קרם הגנה של דר פישר..

הסדר הוא ככה-

שטיפת פנים בבוקר

קרם לחות קליניק

קרם הגנה דר פישר

ובערב סבון פנים של קליניק

קרם לחות של קליניק

ולישון

חולקות???

אז בבוקר ובערב השגרה שלי היא:

סבון פנים

מי פנים

סרום (רק בלילה כי הוא חזק)

קרם פנים

קרם עיניים

קרם הגנה (בבוקר)

לי יש את המויסטר ושמה אותו בבוקר וממש אוהבת.

כששמתי אותו בערב הרגשתי שהוא מייבש לי את הפנים ולא עשה לי טוב. כשעברתי לקרם לילה ייעודי זה היה משמעותית הרבה יותר טוב.

תכלס אני משתמשת במויסטר בבוקר, בוקר וערב קרם עיניים של קליניק - לא יודעת אם זה עושה טוב אבל התמכרתי לתחושה חח

בערב גם סרום, וקרם לילה של לנקום (שמצאתי במחיר טוב - אבל עלה לו ממש המחיר אז אצטרך לחפש תחליף..)

אף אחת פה לא כתבה על זה, רק אחרייך...

אני  משתמשת במוצרים שקוסמטיקאית המליצה לי של RENEW

כל אחת מה שטוב לעור הפנים שלה

אני הייתי מתייעצת עם קוסמטיקאית פעם אחת ומתאימה מוצרים שמתאימים למצב העור שלך....

ולא ראיתי אף אחת שהמליצה לך על זה.

הרגיש קצת כמו עניין שיווקי.

בעולם.

נמכרת בסופר פארם

וב  be ובכל הפרפומריות.

זו המלצה גנרית לחלוטין, כמו שאמליץ על מרידול (אחלה משחת שיניים, אגב).

אינני בעלת השליטה בסופר פארם ואינני בעלת השליטה במרידול.

אני מאמינה שגם פומלה לא. 

הם משקיעים בפרסום מיליארדים בכל העולם כולו. 

הפורום הצנוע הזה, איננו המקום להגדיל אחוזים. 

הסברתי שוב למה שאלתי אותה.

היא יצאה במסקנה בזמן שאף אחת כאן לא דברה בכלל על החברה הזו. ממש לא התכוונתי למשהו רע

מתנצלת אם זה היה נשמע ביקורת. 

בהתאם לפנים ולתקציב שלי

הוא מגבה כמעט כל דבר😅

אבל אנחנו יותר טובות ממנו 🫣

ובכל מקרה לשאלתך-  אני השתמשתי לפני כמה שנים בקליניק ועבורי לפחות זה היה מאוד יקר.

לדעתי המחירים בכלל לא לכל כיס.

ובכל מקרה לא ראיתי שינוי והשתמשתי למגוון צרכים (לחות, העלמת פיגמנטציה)

אם לסוג ה'רגיל', לי למשל הוא ממש לא מתאים,

הוא כבד ושומני וגם הריח שלו לא מתאים בעיני לשימוש יומיומי.

בסרום של קליניק ובקרם פנים שלהם.

כיף למרוח אותם על העור ויש להם מרקם כיפי אבל מבחינת ההשפעה על העור לא ראיתי שינוי.. והברק שזה עושה מחזיק אולי לחצי שעה במקסימום.

אחר כך עברתי למוצרים קוראנים מהמלצה פה מהפורום של המקורית.

ונושעתי.

סתם עוד לא עבר מספיק זמן בשביל תוצאות אבל הברק שהקרם פנים עושה לי נשאר כל היום..

וגם בבוקר קמה עם ברק שזה כיף!

ממליצה

בכל אופן רוב השגרה שלי היא שגרת ערב (כשאני מספיקה אותה)

משתמשת במוצרים קוריאניים בעיקר וקצת חומרים פעילים

אם זה קרוב לך, ואם לא בכל עיר אמורה להיות תחנה לטיפול זוגי ומשפחתי שמציעה טיפולים פרטניים.

יכולה גם לעשות חיפוש "טיפול מוזל פסיכולוגיה עברית" ולראות אם יש מטפלים באזור שלך שמציעים מחיר מוזל יותר.

סי בי טי זה טיפול יקר לצערנו...

אבל פחות מקצועית

אלא אם יש לה הדרכה טובה

בנושאים רפואיים ולא נפשיים - יש ליווי והדרכה צמודים ולכן זה טיפול איכותי על ידי מומחים שמלווים את המטופל.

אלופה שאת רוצה לטפל בעצמך

עובדים גם על תהליכי המחשבה, עיוותי חשיבה וכדו'.

זה טיפול שנחשב יעיל בנושאים של דיכאון וחרדה בין היתר.

מה שכן, זה אכן טיפול' ישיר', מתייחסים ישירות לבעיה קונקרטית. זה מן הסתם לא מתאים לכולם אבל כאמור הוכח כמועיל במחקרים. וזה הרבה יותר ישיר וממוקד ולכן מספר מוגבל יחסית של פגישות עוזר, זה גם שיקול משמעותי, שלא צריך להתחיל עכשיו טיפול של שנה - שנתיים... 

הם טוענים שבמסגרת התוכנית הם יכולים לתת טיפול פסיכולוגי מרחוק בתווך הזמן המיידי של כמה ימים

אמשיך איתם נראה איך יזרום, מקסימום אלך לפרטי אחכ

מכירות את זה שהחיים באמת טובים? ב"ה לא חסר לי כלום, עבודה טובה, ילדים מדהימים, בעל טוב, בית הכל ועדיין לא טוב לי? אז מה נסגר? זה הכי מתסכל אותי😔 

גם אני הייתי שם

כל הכבוד שאת הולכת לטפל בעצמך !

לי הטיפול היה ממש הצלה/מתנה בשבילי

מקווה שתראי שינוי לטובה בע"ה ( לא טופלתי בcbt ) 

וכן אני מכירה מקרוב

הנפש שלך לא משקרת, משו חסר לה

יש את מה שעל הנייר, ויש את מה שבתוך הלב. והכל לדעתי יושב בפרטים הקטנים

איך שאני קוראת אותך - את מחזיקה המון על הכתפיים כמעט לבד, את עמוסה, יש אתגרים עם הילדים ועומס עם העבודה, אין לך הרבה זמן לעצמך.. זה כשלעצמו מספיק גם בלי כל הפרטים שאנחנו לא יודעות

לפעמים אנחנו אומרות לעצמנו "הכל טוב אז למה טוב לי?" כשבעצם אנחנו ממסכות ככה את הכאבים הפנימיים שלנו וחוטאות לעצמנו פעמיים:

1. אנחנו לא מאפשרות לעצמנו להרגיש באמת מעבר למסיכה החיצונית. מעין חשש מכפיות טובה כלפי הטוב האמיתי שיש לנו באמת אבל זו טעות. לא סותר שיש טוב וגם כזה שפחות.

2. אנחנו מתנגדות לתחושות האמיתיות שלנו וזה אוכל אותנו מבפנים וזה מה שיוצר את הדכדוך. יש חופש גדול באפשרות להכיר ולתת מקום לתחושות ולרצונות הפנימיים שלנו, להכחר את עצמנו מחדש,להניח את זה על השולחן ושיהיה מי שייקח את זה ויחלוק את זה איצנו ויקל מעלינו, והרבה פעמים מנגנונים של הדחקה, תחושה של "אין איך לשנות"/ זו המציאות ועם זה ננצח כובלת אותנו

אני מקווה שתמצאי את הדרך לטיפול מיטיב שיעזור לך להרגיש שמחה באמת ♥️

והוא לא מבין אותי ועוד יותר מתסכל ומכניס למחשבות של "למה אני כזאת" , במיוחד שכלפי חוץ אני די בסדר אבל הכל נאגר אצלי בפנים וקשוח ככה 

ובטח מכירה, זה נורמלי מאוד מאוד.

טוב שאת דואגת לעצמך.

ומשמח לשמוע שהם דואגים לטיפול מקוון בטווח של כמה ימים! איזה שיפור בשירות!

אם מתישהו תעדיפי פרונטלי בירושלים, או מישהי אחרת שמעוניינת, אשלח את המודעה. (מקום שעובד עם קופות החולים, אז זה בערך חינמי. לא ניסיתי בעצמי אבל התרשמתי לטובה)

זה תכלס מטפלים שמתמחים ב cbt

אז זה חלק מההכשרה שלהם

פיקוח של מטפלים בכירים בהכשרה

אני חושבת שכדי שיהיה טוב הרבה תלוי במה שקורה אצלינו בפנים. אם לא טוב לך, זאת הזמנה לעבודה פנימית. אל תרגישי לא בסדר עם זה. זה רק עוד יותר מגביר את הקושי.

כל הכבוד לך שאת מחפשת טיפול! בהצלחה רבה!!

יש לך אפשרות להעיר את בעלך שיתן לך קצת לישון?

כי אני כבר נורא רוצה להיות בלופ הזה...

מקווה שיתן לך לישון מהר

אצלי כל החודש הראשון לא ממש הצליחו לישון לא על אמא.

יש לך אפשרות להשלים שינה בבוקר?

מזל טוב!!

יותר לכיוון 6 שבועות מתחילים ללמוד לישון בלילה.

ותכלס שמישהו יחזיק אותו שלא תשתגעי...

זה ממש קשה לא לישון

ובאמת מה שקורה שהם פשוט רוצים מגע

הם פשוט מבקשים לישון ביחד אבל צריך לדאוג שיהיה בטיחותי ממש ממש כי כאלה עדינים וקטנטנים

ותיזהרי גם מחוסר שינה קיצוני כי אז נרדמים אם התינוק בתנוחות מסוכנות.  

בגיל שבוע וחצי

גם לשים באור וגם להעיר להנקות

הלילה הוא ישן לי יותר טוב

אם זה ממש צרחות, 20 דקות זה נראה לי נצח. בכל גיל, וב5 ימים במיוחד

אם זה לא פיקוח נפש אמיתי לא הייתי עושה הסדר כזה בגיל כזה

עדיף להביא מישהי, או שבעלה יישאר, אם המצב הוא מצב חירום כזה.

@נק-ניק לא ניסחתי מספיק בתשומת לב, ואני יודעת שבנושא כזה כל דעה שונה יכולה להיות מכאיבה מאד

אז סליחה אם פגעתי, לא התכוונתי בכלל לבוא בביקורת

רק רציתי להדגיש על הדוגמא שהבאת, כי העייפות בלילה של אחרי הלידה שתיארת זה גם מצב שהוא באמת באמת יוצא דופן, עייפות פסיכופתית לגמרי שמי שלא חווה לא יכול להבין בכלל

אז ללילה של אחרי הלידה זה דבר אחד, אבל נראה לי שבלילות שאחרי עדיף להביא מישהי, או שבעלה יישאר, אם המצב הוא מצב חירום כזה.

לא כביקורת אבל לי זה מכווץ לחשוב על זה

ומבינה ממממש את המחסור בקיצוני בשינה

אני שוכבת על הגב כשהם צמודים אלי יונקים

כמובן אם קיר ומיטה מ2 הצדדים וככה אני עוצמת עיניים

גם אם לא ממש ישנה רצוף

אבל זה עוזר לי

ונותנת לבעלי לתת לפעמים בקבוק כדי שאוכל לנוח נורמלי

וביום כשישנים מיד לישון

מניקה בשכיבה ונרדמת תוך כדי

הוא ליד הקיר

אבל השינה שלי מאוד קלה ומודעת

אם הייתי ישנה חזק לא הייתי מעיזה

אצלי הוא הפך את השעות יום-לילה

נתחלתי להעיר אותו ביום ליותר הנקות ולישון רק באור

ולאט מתהפך לו בחזרה ומתחיל לישון יותר בלילה

אני ישנה עם התינוק

באופן בטיחותי כמובן.

הוא זקוק למגע עור לעור ולקרבה.

אני ישנה שאני מחזיקה את היונק בישיבה עם תמיכה לידיים שלא יפול ממני

יש לי כורסה שמרימה את הרגליים

הייתי יושבת איתה ככה מחזיקה ומנמנמת

ככה היא לא יכלה ליפול

אלו הימים הכי קשוחים מבחינתי

יום ולילה משמשים בערבוביא

מצד שני זה הזמן שאני יולדת טריה טריה וכמעט רק מטפלת בי ובתינוק והכל סובב סביב זה ולא מצפה למשהו אחר. מידי פעם בעלי לוקח את התינוק לחדר מרוחק בבית ושומר עליו ואז ישנה קצת יותר עמוק ומשוחררת

בנוסף לכל מה שכתבו לך,

אני לוקחת בחשבון שבשלב הזה הלילה והיום עוד לא מסודרים, דואגת לישון יותר ביום, ולוקחת בחשבון להיות ערה בלילה, כולל להסתובב עם התינוק בבית על הידיים.

בנוסף, אני כן משכיבה על הבטן. אחרת הם מתעוררים תוך כמה דק.

ומניקה בשכיבה כשהראש של התינוק מונח על היד שלי, כך שאין לי יכולת להתגלג עליו, וכמובן צד המיטה מאובטח עם קיר/מטבחרת או משהו כזה. 

התוצאה,.?

היא עשתה לך הבהרה? 

לא הגיוני בעיניי, אבל זה תלוי בגוון ההתחלתי. 

לפעמים כדי לעבור מגוון כהה לבהיר צריך כמה פעמים להגיע כדי לעשות את זה בהדרגה שלא ייהרס השיער אבל לא נראה שזה המצב אצלך

הייתי מדברת איתה ושואלת מה ניתן לעשות ואם אפשר לתקן 

אולי

לנסות להעלות את זה מולה בעדינות? אולי

תהיה לה דרך לעזור.

ולא קרה לי.

פעם נתתי לה יד חופשית ויצא לה כהה.

אחר כך ביקשתי בהיר ולא היה בעיה.. תדברי איתה.

יכול להיות שבגלל הגוון הכתום שיש לך מצביעה אחרת אולי לא היה לה ברירה?