יש כל מיני שיטות של להרגיל אותה להרדם לבד בהדרגה 1. הדרגה של מרחק- לשבת בהתחלה צמוד אליה ואז לאט לאט להרחיק את הכסא (נניח כל שלושה ימים להרחיק קצת) עד שבסוף את מחוץ לחדר.

2. הדרגה של זמן- לשבת לידה חמש דקות ואז לצאת ולהגיד לה שאת חוזרת עוד עשר דקות ובהדרגה להגדיל את הזמן שאת מחוץ לחדר.

זה טוב שאת יודעת איפה הגבולות של היכולת שלך

בגיל שלוש גם אפשר לעשות מבצע של שתיים שלוש מדבקות שווה הפתעה.

אני גם מרגילה ילדים לישון לבד בהדרגה.

ישנה צהריים?

אולי היא לא מספיק עייפה ובגלל זה ההרדמה כ"כ ארוכה?

יש פעמים שהיא מאוד עייפה ואני יודעת שאם אני יושבת לידה 5 דקות היא כבר נרדמת

אבל איך שאני קמה זה הפוך לטקס ארוךךךך

לק"י

באמת תהיתי אם הבנתי נכון.

"ואני יודעת שאם אני יושבת לידה 5 דקות היא כבר נרדמת. אבל איך שאני קמה זה הפוך לטקס ארוךךךך".

התכוונת שהיא נראית כמו אחת שתרדם תוך חמש דקות, ובפועל זה לא?

תחשבי איך אפשר לעזור לה בלי שזה יקח שעה,

או שזה יקח שעה ויהיה לך סבבה.

במה שונה הזמן אחר"צ שאת מקדישה לה לעומת השעה הזאת?

אולי להתחיל את ההשכבה שעה קודם שיהיה בזמן שעדיין מבחינתך נחשב משחק, ואת פנויה אליה. אפשר להתחיל בסלון אחרי שהיא מקולחת, להשכיב אותה בספה על כרית, לעמעם אורות, לספר סיפור ובהדרגה לגרוםנלה לעבור למיטה בנחת ולא מתוך התנגדות או חשש להישאר לבד.

היא ישנה צהריים?

אם לא, כדאי להשכיב מוקדם יחסית. דווקא כשלא ממהרים להשכעב זה יכול לגרום ליותר קושי בהירדמות.

אם היא ישנה צהריים, יכול להיות שעדיף לתת לה להמשיך לשחק בזמן שאת עושה עוד דברים ואז להשכיב אותה בשעה אמנם יותר מאוחרת אבל בפחות מאבקים.

אני מכניסה אותה למיטה בערך ב19:15

לפני זה לא ריאלי זה מוקדם מידיי

אם אני אשים אותה בסלון היא תתקשה לחזור לחדר

ואת צודקת בקטע של לתת עוד שעה אבל זה שעה מאוחרת מידיי

אני צריכה זמן עם עצמי וגם זמן לבית

כשאני מרדימה אותה הרבה זמן אני יכולה לצאת מהחדר רק ב20:30 במקרה הטוב ואני כבר עייפה מידיי לעצמי לבית ולמטלות

זה לא במטרה שהיא תירדם ב19:00 אלא להתחיל איתה את תהליך ההיפרדות בנחת כשאת רגועה ולא לחוצה כבר שתירדם.

לשתיכן יהיה יותר קל להרפות.

היא לא תהיה בלחץ שאת עומדת לעזוב, ופחות תצטרך "לשגע" אותך אלא תתמסר לתהליך השינה

ואת לא תהיי בלחץ כבר לעזוב.

אפשר בזמן הזה להתכרבל, לספר סיפור, לאפשר מגע, נשימה ביחד. להגביר אוקסיטוצין ולהפחית לחץ.

במצב כזה הגוף בשל יותר להירדם ותהליך ההרדמה ככל הנראה יתקצר חזרה.

דיבורים על נו קדימה לישון זה דיבורים מלחיצים, וזה ההיפך ממה שצריך בשביל לישון. תנסי לא להגיע למקומות האלו, אלא באמת לחשוב כל פעם מה עוד אפשר לנסות שיהיה טוב לשתיכן.

עוד רעיונות:

מוזיקת תרפיה שקטה להתחיל עוד קודם בשלב הסיפור. זה ישמור על אווירה רגועה.

או לאפשר לה לישון במיטה שלך או עם פיגצה שלך, לפעמים הריח מרגיע.

אצלנו ממש עובד לישון במיטה שלי, אבל משתמשת רק כמוצא אחרון.

במקביל תנסי לחשוב מה יכול להקל עלייך להיות פחות על קוצים.

למשל להתחיל לסדר את הבית יחד איתה כשהיא ערה כחלק מזמן משותף.

(איפה התינוק בזמן הזה, הוא כבר רדום?)

זה כי היא יכולה לא להפסיק לבקש בקשות ולהרעיש (התינוק יישן לידה)

והזמן עובר והתינוק מתעורר והכל מתחרבש

ואני לא אוהבת את הרעיון של לישון במיטה שלי או במקומות אחרים, חשוב לי הסדר הקבוע יחסית, לפעמים היא רוצה לישון על השטיח או על מזרן ברצפה אני תמיד זורמת

וגם לפעמים אני צריכה כבר לצאת לאימון או שיעור או משו ואז שוב זה בעיה מבינה? ואז גם אם הבית מסודר זה לא נוח. 

כנראה יש לי בעיה עם הישיבה הממושכת הכפויה הזו שעה שלימה כשהיא מסתובבת מצד לצד ולא נרדמת 

כי את כל הכיף של סיפור דיבורים חיבוקים אנחנו עושות יחד כבר בסלון לפני השינה

הערב שלנו רגוע יחסית 

לספר לה סיפור על דובי שהולך לישון.

מותר לצאת מהמיטה? לא

מותר לדבר בקול? לא

וככה גם ללמד אותה מה הכללים כשהולכים לישון, לא בזמן אמת.

בקשר אלייך, תחשבי מה הדברים שהם קו אדום מבחינתך ומה את יכולה להתגמש.

עם ילדים ילדים השגרה משתנה כל הזמן. יש ימים שהם חולים, יש חופשים, יש חגים עם הרבה משפחה מורחבת, ויש כל מיני דברים שמפיעים עליה.

(למשל אם התינוק עושה קפיצה בהתפתחות ועכשיו הצרכים שלו משתנים זה בהכרח משפיע גם עליה, ולא תמיד אנחנו עושים את ההקשר)

כל עוד את לחוצה שהיא תירדם מהר, זה משפיע עליה.

לפעמים צריך להתמסר לתהליך ולוותר על כל מיני דברים באותו זמן כדי לייצר חזרה לשגרה שמאפשרת יותר מענה לעוד דברים שצריך.

כמה זמן שניהם ישנים באותו חדר? הייתה תקופה ששניהם ישנו יחד והיא נרדמה בטוב? אולי החירבוש קשור שההרדמה שלה השתנתה בעקבות זה שהוא ישן בחדר לפניה?

אחרי שהתינוק נרדם, יש לך אפשרות להוציא אותו כדי לנטרל את הלחץ שמא היא תעיר אותו והלך הערב לגמרי?

תנסי אולי לשווק את זה שאחרי שהוא נרדם אתם עושים משהו ביחד שיהיה לה כיף הזמן שהיא ערה והוא ישן, ושכדאי לה לשמור על שקט.

את יכולה גם לדבר איתה על צה שהיה, נניח:

את זוכרת שאתמול בכית ונתתי לך חיבוק? למה בכית? רצית שאמא תישאר איתך?

גם אמא רוצה להישאר איתך, אבך את יודעת שמי שמדבר בקול ומעיר את התינוק אז אמא צריכה לטפל בתינוק ולא לשהת לידך.

אז מה נעשה?

אולי כשאנחנו הולכים לישון. נשכב בשקט בשקט.

אמא תישאר לידך. אמא לא הולכת.

אבל את צריכה לשמור על השקט.

את יכולה לבחור לישון במיטה או על השטיח.

את יכולה לבחור אם את רוצה מנורת לילה או לא

את יכולה לבחור איזה דובי את רוצה.

אבל חייב לשמור על השקט.

כשהיא מתחילה לדבר, להזכיר לה בנחת שאנחנו לא מדברים בקול.

עכשיו את מבקשת בשקט ואז לא ממשיכים לבקש עוד דברים.

אם היא ממשיכה לבקש בשקט, תגידי לה שקשה לגוף להירדם כשמדברים.

תרגיעי אותה שאת לידה, והיא יכולה לסמוך עלייך גם בלי אינספור בקשות, (שמחפות על צורך אחר בכלל)

זה תהליך והיא צריכה לרכוש בו ביטחון מחדש.

אל תתייאשי, בסוף את תמצאי את מה שעובד לשתיכן.

שכולם ישנים ויש לי ערב לעצמי. עם ילדים גדולים יותר השלב שהם נרדמים זה בערך מתי שאני כבר עולה לישון אולי אולי יש לי חצי שעה לעצמי בסוף יום...

אולי זה לא מה שרצית לשמוע אבל היא ממש צריכה אותך איתה.

אולי תנסי לחשוב איך את כן מצליחה לתת לה את זה. עוד רגע היא תגדל ולא תצטרך את זה יותר, עכשיו היא זקוקה לך.

מבינה?

אם אני בטוחה מאה אחוז שהצעד שאני עושה הוא טעות אני אחזור בעצמי כמובן

אבל זה רק ספק שמכרסם

איך אני יכולה לדעת??

איך את יכולה לדעת?- ברמה הכי פשוטה, את אומרת שהיא מתחננת ובוכה, ונצמדת לחיבוק.. זאת הדרך הכי אותנטית של ילד להגיד שזקוק להורים..

אני יודעת שזה קשה!

וגם קשה להחליט לשנות גישה כשאת זקוקה לזמן הזה.

אבל לדעתי זה מאד מאד משמעותי לביטחון שלה ולהתפתחות הרגשית. התחושה הזאת שאת אחתה כשקשה לה.

באופן כללי אני חושבת שהזמן של המעבר מהעירות לשינה הוא מאד משמעותי לנפש של הילד, זה תפר משמעותי ביממה שהיום נאסף ואני רוצה שישנו בלב שקט ויוכלו להגיע לרגיעה בשינה.

האמת שאם היא כבר הייתה רגילה להרדם לבד, לדעתי יש סיכוי מאד טוב, שזה רק תקופה (אולי היו לה חלומות לא טובים, אולי חוויות פחות טובות במשך היום ואולי פשוט סתם), ודווקא אחרי שהיא תקבל בחזרה את הביטחון היא תוכל יותר בקלות וממקום של שלווה בנפש לחזור לזה.

אז אני לא כועסת עליה אלא מביאה לה חיבוק ונשיקה כל פעם שהיא קמה אליי זה לא מספיק? 

חיבוק ונשיקה כל פעם שהיא באה. כי באמת לפעמים הסבלנות יכולה להיגמר..

את שואלת אם מספיק או לא? כנראה שהיא אומרת לך שלא ממש, היא רוצה אותך לידה, יותר מאשר חיבוק ונשיקה, אולי יותר להרגיש עטופה. היא ממש מבקשת שתהיי איתה.

אז לדעתי כן, לחזור להיות לידה עד שהיא נרדמת. למרות שזה מתיש ובא על חשבון צורך שלך.. כרגע הקטנה שלך זקוקה לך, תנסי לראות איך את ממלאה את הצורך שלך לפני ואחרי..

ובתקווה שאפילו שזה כבר תקופה ארוכה זה יסתדר בסוף..

את מתארת שהיא נצמדת אלייך, לוקחת לך את היד שלא תלכי.

איזה סימנים צריך יותר מזה?

איך לתת לה מענה מבלי לגמור עלייך זו שאלה אחרת שצריך לחשוב עליה טוב.

אבל האם היא זקוקה לך? בעיני זה ברור מה התשובה.

כשלך יהיה ברור מה את מנסה להשיג, הדרך תימצא.

זאת שמתחתי כתבה יפה, היא מסמנת לך בכל דרך שהיא צריכה אותך.

את מרגישה בגוף שלך שאולי את עושה טעות. אני חושבת שאת יודעת אבל לא רוצה לקבל את זה כי זה באמת קשה!

אהבתי את העצה פה שנתנו לך, שקודם תביני מה את באמת חושבת ואז תמצאי את הדרך לעשות את זה נכון.

יש ילדים שבאמת ממש ממש קשה להם הפרידה בלילה, זה פרידה לכל דבר. הביטחון שתתני לה עכשיו זה הבטחון שיהיה לה לכל החיים.

תנסי לחשוב עם עצמך מה הדרך הנכונה שאת יכולה ללוות אותה לשינה שגם לך יהיה נעים.

יש לי גם ילדה כזאת וכל תקופה אני עושה משהו אחר, אגלה בסוד שגם היו תקופות שפשוט הייתי נותנת לה להישאר ערה, מסיימת איתה את כל המשימות שלי והולכת לישון איתה. זה לא מתאים לכל יום אבל לפעמיים זה פותר את הבעיה.

אני חושבת שגם יש פה נקודה נוספת שהעלו פה, יש מצב שהיא לא מגיעה מספיק עייפה לשינה או שלא הוציאה מספיק אנרגיות.

לרוב (כי שום דבר לא קבוע אצל ילדים) ילד שבאמת עייף וקיבל את כל הצרכים שלו במהלך היום אמור להירדם תוך 20 דק.

היא עדיין עושה שנצ?

אולי אפשר שבעלך זה שישאר איתה עד שנרדמת?

והתלות הזו שאת יושבת לידה לא טובה לא לך ולא לה

ממליצה מאוד להתייעץ עם יועצת שינה

כאן בפורום לכל אחת תהיה דעה שונה וקשה לגבש דרכי פעולה מעצות סותרות… 

ותדברי איתה על זה מראש שאת יושבת לידה אבל התנאי הוא שלא מדברים ולא זזים, חשוך, שקט ומנסים להירדם. וככה 20 דק ואז פודקאסט והיא ממשיכה להירדם.

כאילו נכנסים למיטה

סיפור

מכבים אורות מתכרבלים עוצמים עיניים

קריאת שמע

אמא יושבת בשקט מחזיקה לך את היד 20 דק אפשר מוזיקה שקטה מרגיעה

אמא יוצאת ושמה פודקאסט ובאה כל 5 דק לתת נשיקה ולצאת כי אמא צריכה לארגן את הבית.

אני חושבת שזה ממש טבעי שהיא רוצה אותך

בטבע שלנו כולם הולכים לישון ביחד בשקיעה/צאת הכוכבים מכורבלים כל המשפחה..ץ

ולדעתי זה נמרח וזה נהיה ארוך כי הדינמיקה שיא רוצה אותך ואת רוצה לברוח אז היר מרגישה היא צריכה "לרדוף " כדי להשיג עוד תשומת לב וזמן איתך...

גוף האדם

שזה מרדים..

ויש לה איזה קטע עם שירים רגועים היא תמיד ממהרת לכבות

כדי לגנוב עוד כמה דקות עם ההורים, ולפעמים הם איכשהו 'מעדיפים' עוד חצי שעה של גערות ולא ואי אפשר ומספיק להיום (במקרה הטוב. כבת אנוש זה הרבה פעמים לצערי גם צעקות ומילים שפחות יפה להשתמש בהם כשזה כבר מתסכל ברמות גבוהות), מלהיכנס לישון יפה ולהירדם תוך כמה דקות.

אני גם לא בטוחה שמסכימה עם הגישה שהיא צריכה אותך אז תתני לה את הזמן הזה. לפעמים יש איזה צורך או חרדה שבאמת צריך להתייחס אליהם (נגיד, זה משמעותי בעיני איך היא היתה בתקופת האזעקות, ואם זה היה לה קשה האם זה נראה שיש שיפור או דוקא הולך אחורה או סתם סטטי כבר תקופה- אבל אני לא יודעת להדריך איך נכון להתנהג במצב כזה. זה יותר להדרכת הורים מסודרת).

לפעמים הם באמת רואים שזה זמן שקשה להורים להגיד די פסקני והם מותחים ומותחים את זה בלי סוף. וזה פשוט ככה ילדים, חוץ מאלה שנופלים שדודים- כולם. ובמקרה כזה, אני אין לי סבלנות למשחקים. אם לא, אז לא.

באופן אישי אנחנו ישבנו ויושבים עם הילדים שהולכים לישון ורוצים מישהו לידם. מהניסיון שלי, אחרי הטקס שינה והזמן שצריכים להפסיק דיבורים, הכי טוב זה להתעסק במשהו אחר פיזית. טלפון, קיפול כביסה, קריאה. אם ממשיכים דיבורים 'אני לא עונה יותר'. כלומר נוכחת אבל לא לשירותם ולא עם זכוכית מגדלת עליהם מתי נרדמים. הם קולטים שה'קשר' להיום הסתיים, ומתכנסים לשינה שלהם יותר בקלות מאשר אם אני בודקת בעצמי כל שניה אם כבר נרדמו או לא ומעירה על כל פיפס.

כל מיני מעברים שכן עזרו אצלנו בתקופות שונות עם חלק מהילדים: להשמיע שירים. ווליום נמוך. מי שרוצה לשמוע את השירים צריך לשמור על השקט (מעריכה שקבועים יותר 'משעממים' ועם הזמן נרדמים איתם בשלב מוקדם יותר). להשכיב במיטה שלנו ואז להעביר למיטה של הילד בהמשך. להגיד מראש עוד לפני שנכנסים לישון עכשיו זמן לפיפי ושתיה, אחר כך לא קמים ואני לא אביא מים. או שיהיה בקבוק ליד המיטה. (אישית אני יכולה להגיד לילד שאומר שצריך לשירותים ואני יודעת שעשה לפני כמה דקות, אני מצטערת. הזכרתי לך, עשית, כנראה שאתה לא ממש צריך דחוף עכשיו. כשזה יהיה דחוף אתה כבר תתעורר מהשינה אם יהיה לך. ברור שאם לא מתאים לך תעשי כמו שאת רואה לנכון, אבל זו הרמה שהם מושכים את זה ואני כבר אמרתי שאני חותכת). אם אני מתכוונת להיות שם לזמן מוגבל אז להגיד, אני עכשיו פה ל10 דקות ואז אני הולכת לשטוף כלים/ להתקלח/ מה שאני מתכננת לעשות. ואז לעשות את הרעש של הפעילות שאמרת, זה משרה ביטחון ומצד שני גם סוג של מדיטטבי.

אני בעצמי לא נהגתי ככה, אבל לעינת נתן יש הרבה מה להגיד על הפרידה של הלילה. אם אני זוכרת נכון, אולי אני קצת מחרטטת כי לא זוכרת במדויק, זה לתקף את החשש מהפרידה- זה עצוב לך להגיד לילה טוב ולא להיות איתנו עד הבוקר? זה מאוד מובן. הנה קחי חיבוק ונשיקה שישארו אצלך כל הלילה, וכשהשמש שוב תאיר ויהיה יום אנחנו נקום ושוב נהיה יחד. ואם פתאום תרגישי לא נעים בלילה ואפילו תבכי, אני כנראה אשמע ואבוא אליך. אבל אם את רואה שאני לא מצליחה לשמוע- את יכולה לבוא לקרוא לי לקבל עוד חיבוק. משהו כזה- לתת מסגרת של הזמן המפחיד ולתת כלים להתמודד איתו.

דבר נוסף, אין לי בעיה שירדמו באיזור שעדיין פעיל בבית אם הם באמת שוכבים רגוע ולא צריך להיות לידם, אחר כך מעבירים למיטה. אם כן או לא להחליש אורות זה תלוי במצב רוח שלי, לפעמים אתחשב ולפעמים אגיד מי שרוצה לישון פה כשאנשים עדיין מסתובבים צריך לישון באור. לא רוצה לך לחדר. בגדול מה שיגרום להם לשכב ולהירדם יותר מהר- סבבה בתנאי שהם באמת שוכבים ונרדמים יותר מהר.

מקוה שמשהו מפה יוכל לעזור,

ואם לא, חיבוק על ההתשה והרגשות אשמה שזה מעורר בך. בהצלחה

שבגיל 3 וגם בגיל יותר מאוחר (עד גיל 6-7) יש זמנים שילד צריך יותר את ההורה

לפני השינה זה קלאסי

הילד עייף מעבד את כל היום וצריך לעשות מעבר לשינה

זה אחד הרגעים הכי עדינים ביום (וגם זמן הקימה בבוקר)

אני מאד מבינה את הקושי להקצות לזה זמן וכוח

זה לקראת סוף היום ועייפים ורוצים זמן שקט

ויש עוד תינוק קטן

אבל היא קטנה בפני עצמה וזקוקה לזה

הייתי מתעדפת את הזמן הזה להקצות לו זמן סבלנות וכוח

מאשר זמנים אחרים

זה לא צריך להיות זמן של 'תעלי לישון, לא לקום, אין מים עכשיו'

אלא 'הנה אני פה לידך

עוד מעט את תרדמי'

אם רוצה לשתות אפשר לשים בקבוק מים לידה

לעשות שיח חיובי סביב השינה

לא להגיד מה לא

אלא מה כן

'לכסות אותך? נוח לך? את לא צריכה להירדם זה יקרה לבד

רק לשכב ולנוח'

את כל השיח והתמיכה מסביב

רק לא נשארת לשלב בוא היא אמורה להירדם

זה לא נראלך מספיק?

ולא לסיים

במקטע הכי חשוב

בזמן העדין של המעבר מעירות לשינה

ללכת איתה לבחור

לקנות לה,

להזכיר שהיום מייד אחרי שמע ישראל את הולכת והדובי נשאר איתה.

(אי אפשר גם אותך וגם את הדובי החדש)

ואם היא מצליחה להרדם לבד, רק עם הדובי היא מקבלת בבוקר עוגיה טעימה/ הולכים בדרך מיוחדת לגן/ יוצאים לגינה בצהריים

בת 3.5 בן 8 ובת 11.5... 

היו תקופות שלא היו צריכים את זה אז לא ישבתי ויש תקופות שממש צריכים את זה. 

בשלב של ההרדמה עצמה (אחרי שקצת מדברים על היום) אני עושה דברים שלי פשוט בחדר שלהם (מקפלת כביסה/ קוראת ספר/ אפילו מדפדפת בטלפון) זה גם מאפשר לי באמת להיות שם בלי לחץ שיגמר כבר וגם סוג של חצי ניתוק שגורם להם יותר לשקוע בשינה ופחות לחפש אינטרקציה איתי.

אבל לא לוקח להם שעה להירדם. הבת שלך בגן או במעון? כי רק בתקופה שישנו אצלי שנץ היה לוקח שעה+ להירדם בלילה.

אני בגישה שאם זה לא מתאים לך, אז צריך למצוא אחרת לתת לה מענה שיותר תתאים לך. התייעצתי כאן בפורום לגבי מקרה דומה לפני בערך שנה, וגם הרבה אמרו לי שכנראה שהילד צריך אותי כדי להירדם, אבל הרגשתי שזה פשוט לא נכון בשבילי אז צריך למצוא פיתרון אחר.

מה שעזר לנו-

התייעצתי עם יועצת שינה, והיא המליצה לי לומר לילד שהוא נשאר במיטה, אני מחוץ לחדר ואני אבוא לבדוק עליו, ובהתחלה לבדוק עליו ממש כל 10 שניות, ואז אחרי כמה דקות כאלו לבדוק כל דקה, ואז כל 2-3 דקות וככה לרדת בהדרגה, וזה ממש עזר. התחיל להרדם תוך רבע שעה לבד בחדר, במקום שעה של מאבקים.

עוד דבר שעזר זה לשים פודקאסט של מבוגרים, קצת מונוטוני כזה. נראה לי גם מרגיש פחות לבד וגם עוזר לו להירדם.

אצלינו גם ממש ככה. אבל הוא פשוט יוצא מהמיטה ברגע אם לא יושבים לידו (ולפעמים גם אם כן). מה אפשר לעשות עם זה? 

אני לפעמים יכולה לשבת לידו שעתיים. זה באמת מוקצן!!!

ומיילא שלא היה יוצא מהמיטה. אבל הוא יוצר מלא וכאילו חלאס!!

לשמוע מה קשה לו

לחשוב על פתרונות ולהגיע לסיכום שמשעה איקס או משלב איקס לא יוצאים מהמיטה לא משנה מה

אמא תבוא כל כמה דקות לראות אם צריך משהו

אפשר כן לסכם מה הוא דומע בינתיים או מה עוזר לו להירגע בזמן הזה..

והוא פשוט יוצא מהמיטה. 

הוא כאילו מבין מאד יפה אבל זה לא מחזיק במציאות. 

לול שלא יכול לצאת?

אוהב את המיטה? אם לא, צריך להאיב אותה עליו..

אולי להוסיף צעצועים? בובות התכרבלות?

לעשות טקס קבוע של שינה...

לעמעם אורות

סיפור

אומרים לילה טוב לכל החפצים בחדר

קריאת שמע בחושך

יושבת עוד קצת

בקבוק להירדם

נכנסת כל כמה דק או יושבת לידו (אצלי כמעט אף פעם לא נרדמו לבד... רק כשאני נמצאת.. אפשר לקפל כביסה, לשמוע באוזניה פודקאסט, לקרוא ספר או לגלול בפורום חחחח)

גם הגדול בן 4 וגם הקטנה בת 2.

כמעט מאז ומתמיד הם היו צריכים אותנו לידם למעט זמנים ממש קצרים שהגדול שלי פשוט הלך למיטה ונרדם.

באופן אישי עברנו תקופות מאוד קשות עם ההרדמות שלהם בעיקר של הגדול.

הרבה מאוד תסכול ומלאאאא זמן שישבנו לידו ולא נרדם.

מתישהו החלטתי שזמן ההשכבה חייב להיות בטוב ובנחת. בלי לחץ שיאלה תשנו תשנו תשנו.

ובין השאר הזזתי את שעת ההשכבה.

היום הם נרדמים לא לפני שמונה והרבה פעמים קרוב לתשע.

מצד אחד זה באסההה חבל על הזמן כי אין לנו ערב שקט

מצד שני הכל הרבה הרבה יותר רגוע מפעם.

אני חושבת שכדאי לך לשחרר, כן לשבת לידה בנחת ובשמחה כמה זמן שצריך

כן אפשר להגיד לה שעכשיו לא מדברים כי הולכים לישון אבל תשבי לידה בלי לחץ. הילדים צריכים נוכחות של ההורים איתם וזה סופר לגיטימי.

(אני אגב לוקחת איתי את הטלפון לזמן הזה, כמובן שיש לי מצפון על זה, אבל אם אני בלי טלפון הרבה יותר קשה לי לשבת לידם כי משעמם לי...)

עוד דבר, זה להזיז את שעת ההשכבה או להיות קשובה לסימני העייפות שלה.

לדוגמא אצלנו ארוחת ערב ומקלחות עושים מאוד מוקדם יחסית, בדר"כ עד שבע ורבע כזה הם מקולחים ואחרי אוכל.

ואז בכייף, יושבים משחקים, מציירים, לפעמים סתם אני מדברת איתם ועושים צחוקים.

אנחנו מחשיכים קצת את הבית. אבל לא לוקחים לישון לפני שרואים סימני עייפות: מפהקים, מתחילים לבכות על כל שטות.

ואז ההשכבה הולכת הרבה יותר בקלות.

ועצה אחרונה, את כל מטלות הבית לעשות אחה"צ יחד עם הילדים.

בערב אחרי ההשכבה בעיניי כבר אין כוחות לכלום.

שכל יועצות השינה אומרות לא לתת לילד לבכות לבד במיטה.

1. כי זה לא עוזר, את לא רוצה שהילד ילך לישון מתוך בכי והיסטריה ורק כי הוא באפיסת כוחות

2. העניין הוא להרגיל את הילד שהמיטה זה דבר ידידותי. לא מקום שאיך שנכנסים אליו בוכים. אחרת זה יהיה לופ שהיא רואה מיטה וישר בכי ושתהי לידה.

אגב אני בהחלטי ממליצה על יועצת שינה. הן יודעותל עזור ולתת טיפים מצוינים ושמעתי על כמה שזה פשוט הציל אותם. לא הייתי מזלזלת בזה

זה לא בטיפים, הבעיה היא בהדרכות שמתנתקות מהאינסטינקט הבריא של הורה וילדו תחת הבטחה שבסוף זה יעבוד.

לפני הטיפים והשיטות צריך קודם להבין את עולם הילד, בנפש, בחיבור, בהתפתחות הקשר, וגם ביכולת ההתמודדות, ההכלה, בניית חוסן ועצמאות.

ייעוץ שמדלג על השלב הזה בעיני הוא חטא ופשע.

וזה שיש לזה כותרת מפוצצת "ייעוץ שינה"

לא בהכרח הופך את זה למשהו באמת מקצועי.

לכן נדרשת זהירות ולפקוח עין היטב על העצות ומה הגישה שעומדת מאחוריהם ומה ההכשרה של היועצת.

על גבי זה, אם יש טיפים שגם עובדים וגם נכונים להתפתחות הילד, אדרבא ואדרבא.

לאחת יעבוד להקדים את השינה, לשניה יעבוד לאחר את השינה, לאחת יעבוד אור קטן בחדר, לשניה יעבוד חושך מוחלט.

לאחת יעבוד לקלח סמוך לשינה, לשניה יעבוד לקלח הרבה לפני השינה.

כל עוד הטיפ לא סותר צורך שנובע מבשלות של הילד, סבבה.

לא כל יועצות השינה מספיק מודעות לזה, אולי היום יש שינוי, אבל נכון ללפני 10 שנים, השוק היה רווי בעצות אחיתופל.

לגבי הנקודות שכתבת, מסכימה עם המסקנה, אבל מה שמוביל אליה בעיני זה שגוי.

לא לתת לילד לבכות, כי זה לא עוזר. ואם זה היה עוזר?

אז היינו נותנים לו לבכות ולהתמודד לבד?

לא לתת לילד הרגשה שמיטה זה מקום רע, כי ישר כשהוא רואה מיטה הוא יבכה.

ואם הוא לא יבכה, ויכנע לסיטואציה, אז זה בסדר ליצור לילד חוויה רעה סביב השינה?

יש ילדים "לא פראיירים" שיודעים לבטא היטב אל הצרכים שלהם- ולכן לא עובד לא להיענות לצרכים שלהם.

יש ילדים שפחות יודעים לבטא את זה. שמקבלים יותר בהכנעה החלטות שלא מיטיבות עימם. אז זה סבבה להתעלם מהצרכים שלהם?

לכן בעיני השאלה היא לא אם זה עובד או לא, אלא האם השיטה לטובתו מבחינה התפתחותית או לא לכתחילה.

(עצמאות היא חלק מההתפתחות, בסוף כאדם בשל הוא צריך כלים להירדם עצמאית, השאלה מה הדרך ובאיזה שלב בשלות זה קורה)

אני מרגישה שאני יודעת מה אני צריכה לעשות בדיוק

רק אני צריכה להחליט אם אני ממשיכה עם זה או לא 

כל המטרה היא שלילד לא תהיה חוויה רעה מהמיטה זה כל המטרה בשיטות. ברגע שיצרו לילד חוויה רעה זה מעגל שלא נגמר ומלחמה קבועה.

ברגע שלילד המיטה היא לא אויב אלא שלב/הבנה/ידיעה שזה הדבר שעושים עכשיו בלילה והוא מקבל את זה בטוב פה ההצלחה.

אני פשוט נגד כל אלו שאומרות הוא ילמד לבד... אם תתני לו לבכות בחדר לבד הוא יבין... זה חלק מהתהליך. אז בעיני זה לא.

צריך לשים לב לא לפתח לילד טראומות וחוויות נטישה/רעות

יש יועצות שעושות אימוני שינה,

ויש יועצות שמטפלות במכלול הפיזי והרגשי שילד זקוק לו כדי להכנס לשינת לילה בקלות ובטוב.

עם ילד בן 5 ו3 אני הייתי יושבת

וילדה בת 4 בעלי

כל יום היינו מחליפים פעם אני עם הבנים פעם עם הילדה

עד שכבר נהיה לי ממש קשה הייתי בהריון מתקדם ולקח להם באמת הרבה זמן אז פשוט הסברנו להם שאמא ואבא בחדר קרוב אליהם והם צריכים לנסות לישון לבד, אמרנו להם שהם יכולים לקחת ספר/בובה/ מכוניות . כל דבר שיכול להרגיע ולעזור להם לישון וכמובן אם צריך משהו הם יכולים לבוא אלינו.

בהתחלה היה קשוח והם גם התחילו להשתולל וכו היינו עושים הלוך חזור הרבה פעמים להרגיע, ללטף, לשאול שוב מה יעזור?

היום הרבה יותר טוב

אנחנו מתחילים בלהקריא לכולם ספר על פרשת שבוע קריאת שמע ואז כל אחד הולך למיטה שלו. כל אחד לוקח ספר וקורא עד שמתעייף. לקטן יותר קשה אז הוא בא פשוט כל פעם עם דרישה אחרת ואנחנו עוזרים לו.

ב"ה לאחרונה הזמן הפך לרגוע ונעים🙏

קראתי ממש בעיון את השרשור שלך וענו לך פה מלא תשובות טובות ומגוונות.

אבל ממש בא לי להגיד לך, אני עד היום עם מצפון על ההשכבות של הבכור שלי בגיל שנתיים אפילו שכולם אומרים לי לשחרר...

זה טיפה שונה כי זה סיטואציה אחרת, אצלנו ההשכבות היו לוקחות שעה או שעתיים והייתי יושבת לידו ולא מרשה לו לקום ומשכיבה אותו בחזרה כל פעם שהוא קם.

לא מזמן קראתי בוואצאפ פנינים שלו שאני שולחת וראיתי ששלחתי כזה שהוא היה פצפון ואמר "מה אבא עושה? אבא אוכל... מה X עושה? X עושה, קם!" או למשל שהוא עשה לי "ביי ביי" ושאלתי אותו אתה רוצה שאני אלך? אז הוא ענה "לא, אני אלך" ובכל הפעמים האלה לא נתתי לו וזה היה סיוט מתמשך לשנינו. ושאלתי את אמא שלי "למה אף אחד לא אמר לי לשחרר ולתת לו לקום?" אז היא ענתה "בטח שאמרנו לך אבל את היית  מאוד בטוחה בעצמך." ובאמת היו לו סימני עייפות מובהקים ובכל זאת הוא לא היה נרדם שעתיים. ואחר כך כשהוא הפסיק לישון צהריים הוא היה נרדם בשניות בקלות, ממש פלא (והיו לו סימני עייפות מובהקים בערך מארבע, פשוט לא השכבתי אותו בארבע כי כל הקטע היה שאין יותר שנ"צ).

זה על המצפון. 

עכשיו מה אני חושבת על עצם הסיטואציה? אני יושבת ליד שני הילדים שלי עד שהם נרדמים, לאחרונה אני יכולה כן לצאת כשהגדול כבר מנומנם אבל לא לגמרי רדום (הוא כמעט בן חמש) בן השנתיים וחצי שלי נרדם מאוד יפה שאני לידו ולא ירדם אם אני לא לידו. כדי הוא לא יתעורר כשאני הולכת אז אני עוברת בשלב מסויים בהשכבה מהמיטה שלו לכיסא לידו. אצל הגדול גם היה לי שלב שהוא היה צריך אותי ליד המיטה ובהדרגה זה עבר לכיסא לידו ואחר כך כיסא ליד הדלת. כשאני מרדימה אותם ההשכבה די קצרה ואז אני פותחת טלפון וגוללת בלי מצפון ובלי להתבייש, זה בדיוק הזמן שלי לעשות את זה בחצי שעה הזאת כשהם מנסים להירדם. גם כשהם שמים לב שאני לא עם הקשב אליהם הם נרדמים הרבה יותר מהר, כשאני לא עם פלאפון ביד אז הם כל הזמן נזכרים בעוד משהו ועוד משהו ושואלים שאלה ואומרים עוד משפט והרבה יותר קשה להירדם ככה.

בקיצור, בא לך איזה סדרה בערב או משהו? תכיני לך מראש כוס שוקו גדולה, שימי בחדר שלה בצד, תביאי איתך פלאפון ואוזניות וכשסיימת לספר סיפור ולהגיד שמע ישראל שבי לידה ותשתי שוקו ותצפי בסרט. כשיגמר הסרט תגלי שהילדה כבר ישנה

עוד דבר, אם היא ישנה צהריים אז אפילו שהיא מראה סימני עייפות 7:15 זה מאוד מאוד מוקדם לישון לילדה בת שלוש שישנה צהריים. ילד בגיל הזה שישן צהריים לא צריך לישו לפני 20:00 וגם זה ממש ממש מוקדם. אם היא לא ישנה צהריים אז בגיל שלוש יש מצב ששבע זה כבר מאוחר בלי שנ"צ.

חפרתי נורא, אבל עוד משהו קטן, על יעוץ שינה וסימני עייפות.

לקחנו יועצת שינה כשהגדול שלי היה בן כמעט שלוש, והוא ישן במשפחתון די מעט רק שעה אחת בין 11-12. והיא אמרה שהוא ממש מראה סימני עייפות מובהקים ושנקדים את שעת השינה (ועוד מלא עיצות, בעיקר התמקדה בלהחשיך את הבית בהדרגה ולא להצמיד מקלחת לשינה ודברים כאלה) וזה ממש לא עזר בכלום והיה סיוט נוראי ואז נגמרה שנת הלימודים ובחופש הגדול לא השכבנו אותו בצהריים וכמו קסם הוא נרדם בקלות, בכיף וברוגע. משהו מדהים. כיום אני לא מיישמת אף עיצה של היועצת שינה הזאת והילד הולך לישון בטוב ובקלות. נטו כי הוא הולך לישון בשעה שהוא צריך.

ועם הזמן גילינו עוד סיבה שגורת לילד הספציפי שלנו להיות עצבני ולא מווסת ואז הוא נראה ממש ממש עייף אבל בעצם הוא מוצף, לא עייף בכלל.

מעריכה מאוד

היא שונצת בגן אז יכול להיות שהיא לא עייפה ב19:30 אפילו שזה נראה שכן?!?!

אם היא ישנה בצהריים.

אנחנו כבר קרובים לסוף שנה במעון, לא חושבת שיש טעם 'לריב' איתה בחודשיים הקרובים היא פשוט לא עייפה, כשהמעון יסתיים והיא כבר לא תישן צהריים רוב הסיכויים שהיא תרדם בקלות אולי אפילו לפני 19:00.

ילד שישן צהריים בגיל שלוש במעון, להרדם ב 20:30 זה אפילו מוקדם... 

לק"י

למרות שהרביעי שלי בן שלוש וחצי+ ועוד נרדם לפעמים קצת בגן. אבל זה לא השנ"צ הארוך של המעון (ואצל הגדולים שלי זה היה ארוך גם בקבוצה של הבוגרים), ככה שהוא יכול ללכת לישון סביב שמונה- שמונה וחצי.

לפעמים המגע שלהם וזה שיש את מה לחבק עוזר ונותן תחושה שעוד מישהו כאן איתי.

ולמה היא לא רוצה שתלכי?

אולי היא חוששת מהחושך ואפשר להוסיף מנורת לילה?

אולי היא חוששת מחלום רע ואפשר להציע לה רעיונות איך להתמודד? להביא בובה שתשמור עליה, לוכד חלומות...?

בעיני ילדה בת 3 היא באמת קצת צעירה להירדמות עצמאית אבל כן אפשרי לנסות.

לא קראתי את כל התגובות, אולי תנסי לעשות לך את שעת השכבה יותר נעימה עבורך- לקחת איתך קפה ומשהו טעים, לשכב על מזרון ולצפות בסדרה נחמדה, או אפילו לקחת איתך כביסה לקיפול שם, ולקפל שלא תצטרכי להרגיש בזבוז זמן. אני הרבה פעמים עושה מטלות שיש לי בפלאפון בהרדמה. 

יכול להיות שכשאת תהיי פחות לחוצה לצאת היא תרגע ותרדם יותר בקלות. 

שלא סביר להעביר איתה שעה בחדר לחכות שהיא תישן.

אבל הפיתרון הוא לבדוק למה לוקח לה הרבה זמן להירדם,

ולא להשאיר אותה להעביר את השעה הזאת לבד בחדר חשוך.

בפרט לא כשהיא במרדף אחרי הנוכחות שלך - כמו שאת מתארת.

בעיני זה תהליך להדרכת הורים טובה, ועד אז זורקת פה כמה שאלות:

איך היא במשך היום - עסוקה הרבה במשחק או רודפת אחרייך?

כמה שעות ביום היא במסגרת ואיך היא מרגישה שם?

שהערב השכבתי אותה טיפה יותר מאוחר כי היו פה אחיינים שלי

והייתי עייפה מידיי בכדי להחזיר אותה לחדר כל פעם

פעם אחת החזרתי והצעתי לה לקרוא ספר ץופעם שניה היא אמרה לי שקשה לה לעלות לישון היא לא יכולה 😂

ואני מיינתי בגדים שהעבירו לי בסלון והיא שכבה לידי מסתכלת

אחרי כמה זמן שאני רואה שהיא כבר עייפה לקחתי אותה בחזרה למיטה והיא מיד נרדמה

מסקנה שלי?

אולי השהות איתי בסלון הרגיעה אותה?

או שפשוט היא כבר קרסה מעייפות?

ועל השאלות שלך - תהיא משחקת הרבה עם עצמה או חברה או איתי, אבל לא תלותית בי

והיא חוזתר בערך ב15:30

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

היינו יוצאים קונים אוכל ותמיד יצא שנשארתי רעבה.

בעלי התחיל טיפול במונגרו.

היום סלט אנחנו לא מסיימים במסעדה.

הויא ירד 15 קילו תוך חודשיים.

גם כי נכנס לזה ברצינות ממש והוריד פחמימות מהתפריט, עושה ספורט וזה...

יש מרפאות ייעודיות להפרעת אכילה

שיתחיל בפנייה לרופא משפחה

שם גם יאבחנו אם זה הפרעת אכילה ואיזה טיפול צריך

חיבוק לך❤️ נשמע שאת מתמודדת עם זה הכי טוב שאפשר

אמיתית ומאובחנת זה מקום שונה מהתמודדות זוגית רגילה, וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע שמומחה לתחום איך להגיב ולהתנהל עם זה. איך להיות המסגרת תמיכה שלו ולא להחמיר את המצב...

מסכימה שיש פה אכילה לא בריאה רגשית וכזה אבל לא נראה לי חריג ולא נראה לי ברמת הפרעה אלא ברמה נורמטיבית... וואללה לא הייתי מתערבת בכלום.. אמרת את שלך. אם ירצה עזרה יבקש ממך.. אם לא הכל בסדר יאכל יאכל עד שישמין עוד יותר ויחליט לעשות אולי משו ואולי לא.... אבל בעיני אם יותר מדי תשפטי אותו על זה (גם בלי מילים) זה סתם יהפוך למאבק....

מכירה את זה על עצמי יש לי תקופות כאלו וברור שזה מאד מאד רגשי אבל אם בעלי יתחיל לשפוט אותי זה יהיה ממש לא כיף....

מציעה לשחרר את זה לגמרי

אם זה מפריע לו תציעי לו דיאטנית , אגב יש פסיכולוגיות תזונאיות. שעושות בעצם שילוב של תזונה עם פסיכולוגיה.

אבל לדעתי זה יותר שלו. נכון שזה מבאס אבל בטח אם לא מפריע לך חיצונית אז חבל שתיכנסי למקום כזה שאחראי עליו.

תהיי איתו יחד ולא כמפקחת.

אצלנו סביב דברים אחרים אני הבנתי שאין לי שום שליטה ואחריות ושזה לגמרי שלו. אז לפעמים מבאס אותי אבל עובדת על עצמי. וראיתי שבסוף הוא זה שמבין בעצמו שלא מיטיב איתו הרגלים מסויימים עובד לבד לשנות אותם

את ההתמודדות הספציפית

אבל חייבת לכתוב לך שמתוך המילים שלך רואים כמה את אישה טובה ומיוחדת!!

אין לי ניסיון בתחום

אם הייתי במקומך הייתי מנסה לקרוא על זה כדי להבין אותו יותר.

וכנראה להימנע מהערות פרקטיות, אם זאת הפרעת אכילה זה נפשי, וצריך מענה נפשי ולא רק פרקטי.

ובאופן כללי אנשים יודעים איך להרזות, זה די ברור, אולי אפילו זה מטרגר אותו אם הוא קיבל המון הערות בעבר.

תנסו לדבר על זה בפן הרגשי, מתי זה התחיל, מה הוא מרגיש בקשר לזה, מה הוא מרגיש אחרי שהוא אוכל.

זה כנראה מה שהייתי עושה אם הייתי בנעליים שלך❤️

לא הערתי לו פרקטית גם כשדיברנו, אלא אמרתי לו מה אני רואה ושאני חושבת שכדאי שיחזור לטיפול

הוא לא אוהב לדבר על זה, אז זה היה ממש קצר. פחות מ 5 דק שיח כי באמת זה שלו.

גם לפעמים הוא זורק הערות על התחושות שלו סביב זה.

ושהוא כל היום במחשבות סביב אוכל. או מה רוצה לאכול או שמתבאס על עצמו שאכל כמות/דברים לא טובים.

אני ביומיום ממש לא מעירה לו על כלום בקשר לזה.

ברור שהוא יודע איך לרזות ומה תזונה נכונה וכמה ספורט כדאי שיעשה

הבעיה שלי היא אפילו לא שהוא אוכל דברים מאוד לא בריאים, אלא שזה בלי הכרה.

נניח יש הבדל בין לאכול כל פעם שורה של חבילת שוקולד כמה פעמים ביום, לבין לקחת שוקולד לנשנש ואחרי 20 דקות להסתכל סביבך ולקלוט שאכלת 2-3 חבילות.

כאילו… תקום תמלא את הצלחת כמה פעמים שתרצה, אבל אל תקח מראש תבנית כאילו היא צלחת אישית…

שזה איזה הפרעה קיצונית

כן 2 לאפות זה הרבה יוסית, אבל גברים אוכלים הרבה.

בעלי לא שמן ואין לו בעיה לאכול 2 פיתות שווארמה בלי בעיה. האמת גם אני מסוגלת לפעמים 🫣

וכן זה הרבה גבינצ , אבל לפעמים יש הרגשה קיצונית של רעב וקשה להפסיק

נכון שיותר בריא לחיות אחרת אבל אני לא חושבת שאת צריכה ''לעשות משהו'' בנידון

אני לדוגמא אוהבת שוקולד ומתוק ויש ימים שאני מסוגלת לטרוף את כל הארון.

כדי לא להגיע לזה אני ממש לא צריכה שבעלי יבדוק מה אכלתי ולמה

זה לא מה שיגרום לי להפסיק

ואם הוא יתחיל להעיר זה רק יגרום לי לאכול עם עצמי בלי לעדכן אותו, אין לי כח להטפות מוסר

של קופות חולים או בבתי חולים

אבל בעלי גם מסוגל לאכול 2 לאפות שווארמה

והוא רזה מאוד מאוד

הוא לא קונה שניים רק כי זה יקר

ואני מסוגלת לדמיין סיטואציה שאני רעבה ואין לי מה לאכול

אז מכרסמת חבילת גבנצ....

את מכירה אותו הכי טוב ויודעת אם זה באמת הפרעה או סתם רעב

אני רק מנרמלת שהמקרים האלה לא נראים לי הזויים...

בעלי אוכל כמו מתבגר, הרבה יותר ממני..ולא רואה סיטואציה שהוא יאכל שתי לאפות שווארמה (זה גם ממש לא אותו דבר כמו שתי פיתות) ועוד אוכל.. בטח לא להזמין מראש

וחבילה שלמה של גבינה צהובה.. נשמע לי המון גם לאדם מאוד רעב

לפותחת- אין לי המלצות, אבל בהצלחה בהתמודדות❤️

גם הבת שלי לפעמים אוכלת שתי פיתות

אבל לא מפוצצות בשווארמה וסלטים

(ובלי קשר היא לדעתי לא באמת צריכה את זה לרוב ואוכלת עם העיניים)

באמת לא מספיק כתבתי מובן.

אבל גם זה אני רואה ילדים סביבי שאוכלים חצי פיתה, ואצלי גם ילדה בת שנתיים אוכלת 2 פיתות שלמות.

האם היא חייבת? לא בטוח. זו המציאות

וככה גם מבוגרים אני לפעמים אוכלת כמויות פסיכיות. האם זה בריא? לאמפה עד להפרעת אכילה הדרך ארוכה מאד בעיניי

וכשאני מורעבת או עצבנית אני בהחלט יכולה לאכול 2 לאפות

לא מומחית בזה..

רק מופתעת שיש בנות שכותבות שזו לא כמות קיצונית. אולי אני טועה, אבל לא מכירה אנשים שאוכלים בכמויות האלה בטח לא יותר מפעם ב.. ואני מכירה אנשים שאוכלים כמויות שונות על סקאלה די רחבה נראה לי

אני מגדירה את זה כאילו שמנים יותר באופי (ואני לגמרי שם לפעמים והרבה גם מהמשפחה שלי וגם משל בעלי...) בגלל זה הגבתי לנרמל את הכמויות...

ברור שזה לא בריא ולא אידיאלי (על הגבנץ בעיקר.. הלאפות סבבה)

אבל בעיני ממש לא הפרעה

הם דוחסים לך שם מלא בשר וכאלה. זה מגיע לרמה שזה יותר דומה לכדור מאשר לפיתה

גם אני יכולה לנשנש שתי פיתות ריקות או עם ממרח קל.

ולאפה שווארמה זה יותר גדול מפיתה

ובאמת הבעיה של להזמין מראש. זו מנה גדולה, בטח עם צ'יפס גדול ושתיה. תשב בנחת תאכל. תרצה תקנה עוד אחת.

הבעיה היא שהוא כבר שם/קונה לעצמו (תלוי אם בבית או בחוץ), ואז הוא אוכל כל מה שיש בלי לשים לב. גם אם אחרי חצי שעה תכאב לו הבטן מרוב הכמות…

וההפרעת אכילה זה דבר ידוע, זה לא אני אבחנתי. היה על זה בטיפול אצל אנשי מקצוע.

גם הוא בעיקר מתאר שהוא כל הזמן חושב על נושא האוכל…

בעיקר מרגיש לי שהוא בחרדה שלא יהיה מספיק אוכל (אז מכין/לוקח הרבה)

ואז הוא אוכל את כל מה שיש ולא משנה מה הכמות…

(וזו היתה חבילת גבנ"צ כפולה בתכלס)

אז זה בכלל לא משנה הכמות.. זה התפיסה בראש

והפרעת אכילה היא לכל החיים

הוא רוצה טיפול?

בטיפול הוא צריך להתמסר לתהליך.

וזה גם קשה ליישם בפועל

וגם זה להודות עוד יותר בזה שיש הפרעה ומצבו עם האוכל לא תקין

אני ממש מבינה את הקושי.

הוא גם הגיש פניה לבירור על טיפול באותו יום שדיברנו

אחכה לראות מה קורה כמובן

אבל נראה לי שהוא צריך את הדחיפה הקטנה לטיפול, אבל גם ממש לא רוצה להיות זאת שנותנת אותה כי זה להכניס את זה בינינו…

השאלה מה הוא עושה אחרי שאוכל? זה מפריע לו? הוא מדבר על זה?

כותבת בכוונה מאנונימי כי אני חוששת שאני במצב דומה לא בכמויות כי אני אישה

אבל דומה

חיבוק.

קודם כל אני לא יודעת בוודאות כמובן, אבל ממה שיודעת הוא לא מרוקן את עצמו אחרי בדרכים לא בריאות.

מבחינת תחושות:

הוא מתאר שהוא כל הזמן חושב על זה. או על האוכל או על השמנה, או על זה שהוא אוכל כמו חזיר (מילים שלו)

קם בבוקר חושב מה יאכל, מכין אוכל או שאני או שמוצא מה לאכול, כל לילה במיטה חושב על זה. מרגיש רע עם עצמו

מתאר שתמיד יש תחושות רעות עם האוכל

בגלל שכתבת שאת אולי במצב דומה:

בעיניי, ואני לא אשת מקצוע, הפרעת אכילה זה לאו דווקא השמנה או כמות האוכל שאוכלים, כמו שזו מערכת יחסים בעייתית עם אוכל.

שאוכל לוקח לך מקום גדול מדי בחיים, ובסופו של דבר מפריע לחיים השגרתיים שלך.

וכמובן שהפרעת אכילה יכולה לבוא אצל אנשים ונשים בכל משקל וצורה.

מעודדת אותך לפנות לטיפול או עזרה בנושא. אפשר להתחיל אצל אשת מקצוע מהתחום הרגשי, ואפשר גם ללכת לרופאת משפחה ולהתייעץ.

אל תישארי עם זה לבד❤️

תתחילי מזה זאת לא אוסרת עליו דברים כי זה בדיוק זה

אני מבינה שזה נראה לך חריג אבל כמו שכתבו פה - ייתכן וזה לא

בנאדם רעב אוכל גם עם העיניים ולא סתם אומרים לא ללכת לסופר רעבים, כי קונים יותר

אז הוא רצה להזמין 2 לאפות.לא בטוח שהיה אוכל את שתיהן. תחושת שובע מגיעה רבע שעה עשרים דקות אחרי האכילה. הכי הרבה היה לומד את זה בכאב בטן + פחות כסף בכיס

גם לגבי הגבנצ. לא חריג לדעתי לגבר רעב. לא בריא אבל לא חריג. זה לא מאוד משביע בפני עצמו.

נשמע שבעלך אוכל לא בריא ושהרגלי האכילה שלו לא נכונים אבל לא בטוח שזו איזו הפרעה

אני חושבת ששוב, את צריכה להתייחס אליו כאאדם בוגר ולא לנהל את האוכל שלו/ להעיר/ לאסור. התנהלות כזו ביחס לכמעט כל דבר בזוגיות היא התנהלות של אמא מול ילד אז אם חשוב לך לא להיות שם כדאי לשים לב

הכי הרבה את יכולה לומר בעיניי - הרגלי האכילה שלך לא בריאים וזה מדאיג אותי. ולשאול אותו אם זה מפריע לו ומה הוא רוצה לעשות עם זה

היום יש הרבה דרכים לטפל בהשמנה ובנאדם שרוצה בכך יגיע לשם בסוף, גם אם ייקח לו זמן

חיבוק♥️

לא הצלחתי… זה לא היה עניין העוד כמה עשרות שקלים, אלא שידעתי שאם הוא מזמין הוא גם יאכל ולא משנה כמה הוא שבע.

ובשיחה בעיקר אמרתי לו שאני רואה שלאחרונה הוא אוכל ונראה שבלי לשים לב, שאני חושבת שזה לא בריא, שממה שאני שומעת ממנו זה מפריע לו גם רגשית. שמבחינתי זה בכלל לא עניין של המשקל או הנראות, אלא של הרגלי אכילה בריאים. שאני אוהבת אותו ונמשכת אליו בכל משקל וזה לא מה שמפריע לי. שאפילו אם לא יאכל רק בריא, וגם אם יאכל פסטות ושוקולדים, שאני חושבת שצריך שהגישה לאכילה תהיה בריאה.

הוא אמר שהוא מסכים איתי.

ובזה סיימנו את השיחה. היא ארכה דקות ספורות ולגמרי העברתי לו את המושכות…

באמת הבעיה שלי היא לא עם ההשמנה (ברור שזה כשלעצמו לא בריא, אבל כרגע זה לא העניין כי גם כשאורח החיים שלו היה בריא לאורך תקופה הוא לא הגיע למשקל תקין)

הבעיה היא שזה באמת כאילו כשהוא אוכל משהו מתנתק משאר הגוף.

זה כאילו הוא בחוסר שליטה כשהוא אוכל. מהרגע שהרים את המזלג המוח נכבה בכל מה שקשור לאם הוא רעב או שבע, והוא ידלק שוב רק כשהצלחת (והתבנית) יהיו ריקות. הוא אפילו לא מתלבט אם בא לו עוד או לא. זה לא עובר בראש. זה כמו מכונה- יש אוכל אז אוכלים עד שנגמר.

בעלי גם עם עודף משקל, אוכל לא מסודר, ומסוגל לנשנש כמויות של אוכל בלי לשים לב בכלל.

בחודשים האחרונים לוקח זריקות להרזיה, החליף סוג, בעידוד שלי, בזריקות עם פחות תופעות לוואי, והשחרור שהוא לא מרגיש כל הזמן רעב ולא חושב על אוכל כל הזמן עושה לו ממש טוב. לגלות שעבר יום והוא אכל כמות ממש קטנה ולא נשנש.

שווה לברר את הכיוון הזה, אולי גם עבורו זה יהיה משחרר

שמדברת על זה,שיש שחרור מההתעסקות באוכל עם הטיפול הזה

שיש אנשים שסובלים ממעין "רעש רקע" תמידי של מחשבות על אוכל והתרופות עוזרות לזה מאוד. אולי באמת כדאי לנסות

אקמול זה לא רק לחום. אם תינוק סובל אני בעד לתת, אין סיבה שיסבול סתם.

ויש גם משחה לחניכיים שעוזרת, טיג'ל או ג'נג'יג'ל, לא זוכרת בדיוק.

ולמה לך היום אפשר להביא נשכנים שהיו במקרר או במקפיא או דברים כמו חתיכות של גזר שאפשר לנשוך וזה יקל.

יש לנו משחה אבל היא לא מספיק עוזרת אולי פעם הבאה באמת אתן לה אקמול

ולשים קובית קרח בנגיסון סיליקון (זה ששמים בתוכו פירות)

יש משהו מומלץ? עוד לא יצא לי לקנות כזה

מנסיוני יותר יעיל ויותר נעים לתינוק למצוץ

רטלין עזר

ללימודים והתנהגות בכיתה

אבל אצלנו מוקסו יצא מובהק קשב וריכוז

עוזר ממש. הציונים עלו מאוד.

היא התחילה לקחת בכיתה ז‘.

כפסיכולוגית מנסיוני יש בעיה עם המוקסו שהו בעיקר בודק חלקים מסויימים ולא אחרים בקשב....

עזר מאוד גם בהשמנה שהייתה, כי תופעת לוואי זה חוסר תיאבון.

בנוסף בהתחלה היו הרבה כאבי ראש חלף אחרי חודש.

לוקחת כבר 4 שנים, כיום לוקחת גם בסופי שבוע, כי יותר אוהבת את עצמה ככה.

וזה ממש מדהים וככ לא מובן מאליו...

אבל עם העומס של החיים קצת פחות מוצאים זמן ופניות להשקיע בקשר לעומק ומתחילים להרגיש שדברים פחות עובדים כמו פעם.. וזה יכול להיות קרירה להתעורר ולעבוד על זה.. ולמצוא אוצרות...

אנחנו היינו אצל @נגמרו לי השמות והיה לנו ממש ממש ממש טוב!!!

באמת..

ממליצה לך ממש עליה ובכלל על ייעוץ מקצועי ולהשקיע עד שמוצאים איך מתקדמים כאן.. לא לחכות עוד ועוד שהקשר ייחלש...

בהצלחהההההה

מבאס שזה המצב.

את נפגשת עם חברות בעצמך? יוצאת לפעמים בלעדיו?

לפעמים עם כל האהבה, מפגשים כאלה באמת ממלאים הרבה יותר מיציאה זוגית, יש משהו בשינוי אנרגיה ואנשים שממלא בצורה אחרת (כשזה בתדירות של פעם ב..)

איך היציאות שלכם? מדברים על בעיות / ילדים / החיים

או שחרור וכיף (אולי כדאי לצאת למשל למופע סטנדאפ או משהו קליל).

כשאני יוצאת עם חברות, לפעמים זה באמת ממלא יותר מיציאה עם הבעל שגם ככה החיים מפגישים אותנו הרבה.

כרגע נשמע שאתם במצב שאת נואשת ליציאה ויחס והוא מרגיש חייב.

כשזה הפך למטלה זה באמת פחות מרגש.

אולי תקבעי עם חברות? אחיות? כדי שהאיוורור שלך לא יהיה רק דרכו, זה יקל עליך ועליו.

אני חושבת שהטרימינולוגיה חשובה בהבנה של מה שקורה ביניכם ולכן אני מרשה חעצמי לומר לך - הבעיה היא לא שכיף לו בלעדייך, אלא לדעתי - את מרגישה שאת לא ראשונה בסדר העדיפויות שלו

לפעמים דווקא עם בן הזוג מרגישים בנח להיות עייפים,לישון מוקדם וכו

והאמת שאני מסכימה עם @נעמי28. יציאה עם חברים יכולה מאוד לרענן. והאמת שכן, גם יותר מאשר עם אישה + תינוק. וכמובן גם הפוך מצד האישה.

אני חושבת על זה כמה דברים

1. אתם צריכים זמנים שלכם בלי ילדים/ תינוק ברקע. שינוי שגרה. אם בזמן שאת שותה קפה הוא עם הילדים כדי שתהיי פנויה לכך זה מהמם. הוא נותן לך זמן שקט . אתם יכולים לקבוע אחרת, ששניכם עם הילדים ואחרי זה זמן ביחד.

2. גם את צריכה לצאת ולעשות עבור עצמך ולהנות

3. את יכולה להגיד מה את מרגישה ולא לצאת עליו. זה הרבה יותר יעיל,ממוקד ונכון. אולי הוא לא מודע לאיך שהמציאות נראית בעיניך וכמה זה כואב לך והוא מאוד משתדל מצדו אבל עדיין לא עומד בציפיות.

4. בהמשך לסעיף הקודם - אין צורך להתנגח ולעמת אותו עם עובדות. אתה עמוס ועובד מול - איך יש לך כח לצאת. זה פתח לשיח ממקום לא נכון אלא - כמו שיש לך זמן וכח לצאת אני רוצה שיהיה לנו גם זמן שלנו. אני רוצה יותר ממך.

5. זה ידרוש גם ממך כמובן התאמות וסבלנות רגע. אמרת שבוע שעבר - תני לו רגע לעבד. לתהליכים לוקח זמן. לא כי הוא לא אוהב אותך,אלא כי זה דורש שינוי מסויים מהתנהלות שהתרגלתם אליה

לפעמים הזוגיות צריכה להתארגן מחדש עם תינוק חדש, וזה קצת משנה את הכללים...

בזמן כזה, כדאי למצוא את השמחה והמילוי שלך במקומות אחרים, חיצוניים. זאת אומרת גם את: לצאת עם חברות, להתמלא...

וגם- באמת שלצאת עם תינוק זה מכביד על היציאה טכנית... יכולה להבין..

זאת משימה.

צריך לדאוג לו ולה.

אולי גם מקבלים ביקורת/ נזהרים מלעשות משהו שלא יהיה לה טוב,

ולצאת עם חברים זה משחרר וממלא כוחות ואתה הרבה פחות דופק חשבון.

מכאן תחשבי מה את עושה עם זה.

בתור התחלה- בייביסיטר. ואם זה תינוק פיצי ואתם מעט זמן אחרי לידה, אז מן הסתם שהכל גוזל אנרגיה וזה נורמלי והציפיות צריכות להיות בהתאם ולא להיפגע.

אין לה שום אפשרות תזוזה בגלל התופסנים שיש לשתי המיטות יחד. פטנט פשוט פשוט וגאוני.

והרווח כמעט לא מורגש. כן מרגישים שזה שני מזרנים.

אולי זה תלוי מזרן .קנינו את היקר יחסית ומרגישים קצת את המעברים של המזרונים שזה סך הכל הגיוני, אבל בלי רווח בכלל.

מה שכן היא גבוהההה

בחכמתי לקחתי רק מידות אורך ורוחב ומדדתי את החדר. לא חשבתי על הגובה. ולפחות במקרה שלנו היא גבוהה משמעותית ממיטה סטנדרטית.

כותבת רק כדי שתקחי בחשבון, מאמינה שיש כאלו שלא יפריע להם. ויכול להיות גם שתוכלי לבחור מראש מזרונים שונים או רגליים בגובה שונה לפי מה שיתאים לך.

יש להם מזרוניים ממש גבוהים

אנחנו עם מיטות משם ומזרונים לא משם והמיטה יחסית גבוהה

והמיטה טיפה גבוהה

אבל מתרגלים

היא אכן גבוהה אבל לנו זה לא מאד מפריע.

המזרונים מעולים נוחים מאד.

המיטה יציבה ולא זזה, גם כשאין את התופסנים מלמטה.