אחלה ממש, מאפשר נחת. אבל לא תמיד מצליחה להספיק דברים בבית אם זה מאוד חשוב לך.

לפעמים כן לפעמים לא

ולגבי משרד החינוך אין לי מושג מה זה אומר חוץ מזה שלא מחוייבים לך לאחוזי משרה שכבר יש לך

לא יודעת לגבי שאר הדברים

וגם התפטרתי מהמקום שבו עבדתי כמורה

אני עוד לא הגעתי לקביעות אז שה פחות היה שיקול מבחינתי.

מבינה את החשש, אני חושבת שבמצב זה מערכת החינוך היום, אותי לפחות פחות מפחיד שלא תהיה לי קביעות כי אני די בטוחה בזה שאמצא עבודה כשארצה.

מהבחינה של איך זה להיות בבית, לי זה היה מעולה. כיף לי להיות איתו.

ניצלתי את השנה הזו כדי לעשות קורס הדרכת כלות בנחת ולא מתוך עומס של עבודה וכו' ועבדתי באיזשהי עבודה קטנה שהייתה בעיקר טכנית מהבית (אם תרצי, אני יכולה לכתוב לך בפרטי)

קיצור, ממליצה😉

גם אצלי אתמול הילדה צרחה ולא הצלחתי להרגיע

בשלב מסוים לא יכולתי יותר, נתתי לה לבכות במיטה ורק ישבתי לידה. זה הסדר ולגיטימי הכי בעולם לבקש עזרה מהשותף

בעלך לט בסדר שלא עוזר לך, מה זה קומי בבקשה?

קודם כל אני שולחת לך חיבוק גדול.

חוסר שינה מתמשך יכול להוציא כל אחד מדעתו.

את אמא טובה מאוד, עובדה היא שאת רוצה שיהיה טוב לתינוק שלך ולכן את גם משקיעה המון שעות ובהרגעה של התינוק וגם מעירה את בעלך כשאת מרגישה שדי.

במקום להתייחס לתינוק בצורה לא טובה.

עכשיו יכול להיות שבעלך הוא מסוג האנשים שנהיים עצבניים כשמעירים אותם באמצע השינה, בייחוד אם זה משינה עמוקה כמו שאת מתארת.

במצב כזה, אני חושבת שכדאי שתדברו על הקושי שלך בטיפול בתינוק ועל חוסר השינה המתמשך ועל זה שאת רוצה שהוא יתחלק איתך באחריות - בשעה רגועה יותר, באמצע היום.

עדיף אם אפשר אחרי שאת כן הצלחת לישון.

אבל אם הוא מגיב אלייך ככה בגסות באופן קבוע, זה לא תקין בכלל. וכמובן צריך לדבר על זה גם, אבל אולי עדיף עם איש מקצוע.

אם זה הכיוון, צריך לחשוב איך להגיד לו שאת רוצה ללכת לייעוץ זוגי באופן שישתף פעולה.

הרבה גברים לא בעניין של טיפול באופן כללי, ובפרט אם הוא בטוח שאת "לא כשירה" והוא בסדר גמור - שזו אמירה קשה מאוד שמצביעה על קושי שלו באמפתיה - שוב, בהנחה שזו לא אמירה חד פעמית.

אם זו אמירה חד פעמית והוא בדרך כלל כן קשוב ואמפתי או לכל הפחות לא מדבר ככה, אני מניחה שזו מעידה של אדם עייף.

כמעט כל אמא תגיד לך היו לה זמנים כאלה של חוסר שינה מתמשך שאני מרגישה שאני בקצה וכבר לא יכולה יותר.

רק קחו ממני את התינוק כי את תכך יוצאת מדעתי מחוסר שינה או מהצרחות.

האם זה הופך את כולנו ללא כשירות?

ממש לא, זה הופך אותנו לאנושיות.

הנה, בעלך החזיק מעמד כמה דקות ונשבר.

את איתו כמה שעות ועוד אחרי לידה ועוד אחרי כמה לילות בלי שינה.

רק על זה מגיע לך כל הכבוד ענק.

והתינוק יגדל ויהיו לכם עוד רגעים מהממים יחד, וכנראה שגם יהיו רגעי שבירה כי ככה זה אנחנו בני אדם.

וילד שבוכה שרוצה משהו אסור או מתחצף או משתולל גם יכול להוציא מהדעת.

אנחנו רוצות הכי טוב בשביל הילדים שלנו, וגם לנו יש מגבלות.

אז לפעמים הדבר הנכון, כמו שרצית לעשות כאן, הוא לפנות לבן הזוג לצורך פסק זמן.

כל הדבר הזה של הורות חדש לשניכם (ממה שאני מבינה שזה ילד ראשון) וזה משבר טבעי לזוגיות.

אבל יש מה לעשות.

זה משפט ממש לא יפה שנובע מחוסר הבנה של מה זה טיפול בתינוק.

עפ כל הכבוד הוא לא הצליח להחזיק איתו מעמד ליותר מ2 דקות, נכון? אז אולי הוא בעצמו לא כשיר?

צרחות בלתי נגמרות וחוסר שינה זה שני דברים שיכולים להוציא מהדעת גם בנפרד ובטח ביחד.

המלצה שלי כשהוא חוזר מהעבודה שיהיה עם הילד שעה ואץ תכנסי לישון תאגרי כוחות ללילה

כל כך כאב לי לשמוע את המשפט הזה.

ולפותחת, הייתי מדברת עם הבעל ומסבירה לו שעם כל הכבוד שינה זה צורך בסיסי ושבכבוד יכנס מתחת לאלונקה ויתן יד וככה תוכלי גם את לישון קצת. עם הזמן הוא ילמד להתעורר כמו שצריך וגם ילמד להעריך. ברגע שהוא יחווה את זה בעצמו הוא יוריד בפנייך את הכובע. ובאמת מגיע לך את עושה המון!!

אני לא יודעת אם כבר חזרת מהחופשת לידה לעבודה, אבל ממליצה לך בתקופות כאלה להשאיר הכל איך שהוא וללכת לישון ב-8:00 עם הילדים. לא להתפתות לסדר או להימרח עם הטלפון, ברגע שהגדולים נרדמים את נכנסת למיטה, ככה כשהתינוק מתחיל לצרוח ב-11 לפחות את אחרי כמה שעות שינה.

ואני זוכרת משרשור קודם שלך שבעלך התעצבן שאת נרדמת לו, אז בבקשה תמצאי זמן אחר שאת יכולה לדבר איתו, אולי בעבודה בטלפון, ובערבים לכי לישון מוקדם שיהיה לך כח. את לא יכולה לאחוז את החבל משני קצותיו 

אני חושבת שכל אמא מצאה את עצמה מתישהו על הקצה ברמה שאת עוד שניה מאבדת את זה.

זאת חוויה מאוד קשה פיזית ונפשית, אל תלקי את עצמך. גם לקחו ממך את הדבר הכי בסיסי של בנאדם- השינה. זה יותר גרוע מלא לאכול.

אני אמא 11 שנה וזה בוודאות אחת החוויות הכי קשוחות באמהות , הלילות האלה. 

אז דבר ראשון , את לא חייבת לדעת להרגיע תינוק. מותר לו לבכות. אם את כבר לא עומדת בזה פשוט תניחי אותו בעריסה ותנוחי. תשתדלי לנוח ביום. לא צריך לרדוף אחרי טייטל של אמא טובה. לא חייבים ליהנות מחופשת לידה , לא צריך ספורט טיפולי בלי סיבה מיוחדת. גידול ילדים הוא קשה וסוחט.

לגבי בעל , בעיניי בכלל תפסיקי לרקוד סביבו. הוא צריך לעזור גם אם את לא קורסת . הוא צריך לספוג לפעמים כי הוא גבר ואת אחרי לידה.

נשמה, שהןא יעמוד קצת בנעלייך.

את ממש עדינה איתו ומחמירה עם עצמך.

לאשפז אותך??

תאמיני לי שאם היו מאשפזים אותך והוא היה נשאר להתמודד לבד בעצמו, הוא היה סותם בולם ורק מעריך ומשתחווה.

נשמה.

את צריכה הרבה יותר עזרה. בטח בלילות.

אני הייתי מתחרפנת. משתגעת במצב כזה.

אז למה את חושבת שאת צריכה להיות על אנושית?

תנכיחי את הצרכים שלך ותעמדי על הכבוד שלך.

את שווה המון

את הבית של הבית

ואם הןא מזלזל- זה רק כי לא היה בנעלייך לרגע אחד

לפעמים זה עובר לנו את הגבול במח.

ויש לך את הגבול לעצור כשצריך וזה מה שצריך להיות ומה שנותן לנו בסופו של דבר להנתהל בשפיות ולא לעשות את המחשבות האלה שעולות.

ולי צרם התגובה של בעלך.

הוא רואה שאת ככה על סף איבוד, גמורה לגמרי וטכנית לא מסוגלת,

הוא אמור לגבות אותך. זה ילד שלו כמו שזה שלך. והוא אמור להיות כל כולו במשימה של לגבות אותך כשאת נגמרת. זה המינימום.

לא מדברת על זה שבעיני מראש שיהיה חלוקה בין בני הזוג וככה לא תיגמרי. כל שעה מחליפים. לשעה. לא לעשר דקות.

אבל גם אם זה לא מתאים לכם, לפחות שיהיה בעמדת גיבוי אמיתיץ. ולא בעמדת האשמה שזה לא בסדר שהגעת לכזה מצב

אם היית קם ובאמת לוקח אותו ממני לפני שנגמרתי ככה, לא הייתי נגמרת ככה.

מציעה לך איכשהו לדבר איתו על זה ברוגע.

לא חכמה לתת לך להיות עם הילד כל כך הרבה שעות ואז להגיד שאת לא כשירה. באמת אחרי כל כך הרבה שעות את לא כשירה. ולא רוצה להיות כשירה.

פשוט לא אמורה להיות כל כך הרבה שעות על הרגליים.

מחילה שיצא לי קצת חמור. אבל מרגיש לי שזה לא בסדר שתצאי גם עם מצפון ❤️❤️

מבטיחה לך שאת כשירה לגמרי ואת ראויה להיות אמא ואת אמא מהממת

מצבים של חוסר שינה קיצוני ובכיות של ילדים לגמרי יכולים להוציא מהדעת.

גם לי היו מקרים שפשוט צרחתי על הילד שלי כי לא נתן לנו לישון מלא מלא זמן.

ברור שזה לא צריך להיות וברור שאמא לא צריכה לצעוק על ילד או לנדנד אותו חזק.

אבל תהיי סלחנית לעצמך את באמת הגעת לקצה.

והדרך הכי טובה להתמודד עם זה זה לנוסת לא להגיע למקרי קצה ובאמת להתחלף עם בעלך.

דברו על זה בזמן רגוע, אם את הרבה זמן עם התינוק והוא לא נרגע אז תתחלפו.

לא בהכרח שהוא צריך דווקא אותך.

וגיל 4 חוד' זה גיל מאוד מאוד קשההההה.

להניח את התינוק ל20 דקות לבכות ולעצום עיניים ל20 דקות כשמרגישים שכבר לא יכולים יותר
 

וגם אל תעמדי איתו שעות הוא יצטרך ללמוד להרגע כשאת יושבת

תקראי רגע את הסיפור מהצד,

אמא שקשה לה מאד שהתינוק שלה בוכה בלי סוף באמצע הלילה מבקשת עזרה מבעלה, אב התינוק, ובמקום לקבל עזרה מיידית כי את כבר שעתיים (!!!!) איתו, את מקבלת 1. תלונה שהערת אותו 2. ביקורת על חוסר כשירות (מופרך) 3. זלזול ודיבור בוטה ולא מכבד 4. שתי דקות של עזרה וחזרה לישון.

אני לא אומר שבעלך לא טוב, אלא שהוא זה שלא בסדר בסיפור ומשום מה הדינמיקה פה הופכת את כל הבעייתיות עלייך.

את נהדרת שהערת אותו, ברור שתירצי להיעזר בו, אין שום סיבה להגיע לרגע אחרי האחרון מבחינת הכוחות, הוא אבא של התינוק, הוא ישן והוא יכול להחליף אותך.

לי נראה שאת מאשימה את עצמך, ושהוא התרגל לזה שהאחריות עלייך והאשמה עלייך והוא ישן. או אולי להיפך, את בלעת את זה שהוא נח וישן ועוד מבקר אותך והתרגלת לזה שאת לא בסדר אם קשה לך.

למה לחכות למצב קצה כדי להעיר ואז הכל מתפרץ

תדברו בנחת בזמן רגיל

תסבירי לי לא כביקורת

שכשיש אתגר של חוסר שינה של התינוק את זקוקה לשותפות לשו גם

גם אני מתשדלת לכבד את בעלי שעובד ימים ארוכים ולקחת על עצמי מה שאני יכולה בחופשת לידה

אבל לא נכון להגיע לקצוות

להסביר לו שבלילות יותר מאתגרים את זקוקה לשותפות

לא בהתנצלות והצטדקות כמו שתיארת

את לא צריכה לומר רק לעשר דקות וזהו

מה פתאם מגיע גם לך לישון

היית איתו שעב-שעתיים ולא הצלחת ליושן

תעירי את בעלך ובצורה נעימה תבקשי ממנו- אני אשמח ממש שתשמור עליו לשעה -שעתיים.. כדי שאוכל לישון משהו.

אם צריך תשטפי מראש בקבוק או תשאבי חלב או תכיני מנות מוכנות של תמ''ל

כשמדברים בכבוד מתוך מהות וישתוף ולא כהאשמה אפשר להגיע להסכמה והבנה

הוא יכל לתשף שקשה לו מאוד לא לישון

את תסבירי ותשדרי שאת מבינה אבל יש גם לילות מאתגרים וקשה וגם לא נכון שאתמודד איתם לבד ואגיע לתשישות קיצונית

זה לא טוב פייזת וגם נפשית

ואפשר שבתקופה כזאת הוא ישתדל ליושן מוקדם יותר ככה שישארו לו מספיק שעות שינה או פתרון אחר..

קיצר הרעיון זה לדבר

בזמן נח

ובלי האשמות

ולא בזמני קצה

יש פה איזושהי טעות בהנחת היסוד של בעלך.

הוא לא "עוזר לך". הוא שותף מלא שלך.

איך מתבטאת השותפות הזו? אתם צריכים למצוא דרך שתהיה מוסכמת *על שניכם*.

בשרשורים קודמים שלך נראה שאת סופר וומן כזו, עושה מלא, הבית עליך ואת מתקתקת ברמות.

יכול להיות שהוא התרגל טוב מדי.

אבל-

מצב בו את עושה המון והרוב עליך יכול להיות רק כאשר זה טוב גם לך ומתאפשר מבחינתך.

ברגע (!) שהסידור הזה לא נוח לך, מביא אותך לקצה, מעמיס עליך מדי וכדומה- מאזן הכוחות צריך להשתנות.

בעיני, בעייתי מאוד שהוא לא חושב שהתינוק וכל מה שבא בעקבותיו קשור גם אליו (ממה שתיארת יש שם אפס לקיחת אחריות הורית) אבל הרבה יותר חמור מה שאמר לך עליך והלגיטמציה בכלל לחשוב ככה (וזו כבר בעיה מהצד הזוגי והאנושי).

כתבו לך לדבר איתו ולשקף לו בזמן רגוע.

(כמובן את צריכה להגיע לשיחה כזו מעמדה שברור לך שהוא צריך לקחת חלק. מעמדת נפשית של בטחון בעצמך וכו'.. לא ממקום מתנצל ומתחנן לעזרה. לשקף גם את אפס הלגיטימציה לומר לך דברים כמו שאמר הלילה. לשקף גם שאם הוא היה לוקח חלק ושותף לא היית מגיעה לקריסה)

אני אוסיף שלא בטוח שהשיחה תספיק ואולי צריך איזשהו תהליך קצת יותר עמוק הנוגע לשותפות, לקיחת אחריות הורית וזוגית ויחס כלפיך.

הרבה פעמים מה שומעים מאיש מקצוע (מטפל זוגי) יותר מתקבל מאשר מה שהאישה אומרת או מבקשת. (זה הופך מ"אי הסכמה בינינו" ו-"כמו שאת חושבת שאת צודקת ככה אני חושב שאני צודק", להנחיה והתוויית דרך של אדם ניטרלי, מקצועי בתחומו).

חיבוק.

לילות בלתי נגמרים זה קשוח ממש

את טובה ואמא טובה

ואל תתני לאף אחד (גם לא לך) להביא אותך לחשוב עליך אחרת..

גם ישן בלילה ולא מושיט יד

גם אומר שצריך לאשפז אותך

זה קווים אדומים שנחצו

את לא צריכה להסכים לזה

אם יש משהו שווה בשבילו לכעוס/ לריב/ לשבור את הכלים

זה גבולות ברורים של קווים אדומים

זה לא רק התינוק הביא אותך לקצה

זה בעיקר זוגיות ושותפות שלא רק לא עוזרת לסיטואציה אלא גם מקשה ופוגעת בך

כואב לקרוא את זה

אני מאמינה שהוא דיבר ככה רק כי הוא היה חצי ישן

כי זה ממש ממש לא לגיטימי

ואת אכן לא כשירה לגדל לבד בשביל זה יש אותו

הוא אבא של הילד

אף בנאדם לא כשיר להיות ער שעות ארוכות עם צרחות באוזנייים

זה מחרפן את השפויים ביותר

כדאי לך לדבר איתו כששניכם ערים ורגועים

ולהסביר לו שאת צריכה לישון גם 

את מהממת ואת אמא טובה תזכרי את זה.

וגם תזכרי שאת רק בן אדם בסוף, ורצף של חוסר שעות שינה וגידול תינוק זה ממש לא קל!

תנסו להחליט על תורנות, אי אפשר שהכל יפול עלייך.

לדוגמא, כשהוא חוזר מהעבודה, תגידי לו שאת רוצה לשים את הראש לשעה ואז תמשיכי.זה נותן הרבה כוח גם שינה קלה....ומנוחה במיטה.

ובאמת זה קורה לכולן שמגיעים לזמן שכבר הגוף עייף כל כך ואין כח כבר,זה ממש לגיטימי.

והוא צריך לעזור לך, אתם זוג וזאת הורות משותפת.

תהי חזקה ותנסי כמה שיותר לנוח כשהבייבי ישן.

אולי עזרה בתשלום לשעתיים שלוש שתוכלי קצת לנוח.

צריך לתקשר את הדברים לבעלך שיבין ,ומשפטים כאלה על אשפוז זה נוראי בעיניי זה קו אדום.

חיבוק.

ועושה איתם סיכום מראש שיום או יומיים בשבוע יוכלו להישאר ולבלות אתך, ובשאר הימים הם בקייטנה שתוכלי ללכת לסידורים וכו'.

אני חושבת שממש חשוב הזמן לעצמך לפני הלידה, אני אישית לא הייתי מוותרת על זה.

במיוחד אם יש לך החזר

ושולחת רק כשמתאים לי.

העלות בלי צהרון ממש נמוכה.. 100 שקל לילד בערך

הייתי רושמת ושולחת חלקית

עד סוף יולי, בלי צהרון.

בשנים קודמות, כשהקייטנות היו עד 21/7, זה היה 300.

כנראה זה תלוי מקום.

בדרך כלל זה לפי דירוג של העיר/ המועצה.

אבל זה בערך גם המחיר לצהרון אצלנו.

והקייטנה עצמה, לגנים לפחות עלתה 600 ומשהו..

נראה לי שזה לפי אשכול חברתי של המקום או משהו כזה

ובראש או מולם(תלוי בילדים) להניח את האופציה של פעם פעמיים בשבוע להשאיר בבית

יהיה להם גם את כל אוגוסט בבית אל תדאגי....

ואני לא חושבת שאםשר להקיש משנה שעברה כי שנה שעברה לא היית בסוף הריון. זה מאוד שונה.

אבל צודקת, עם ההיריון זה באמת יכול להיות יותר קשה, למרות שברוך ה' אני מרגישה טוב.

לי נשמע שאת רוצה להיות איתם בבית אבל יש לך חששות (מוצדקים...) אז מחפשת סיבות למה לשלוח.

קודם כל רוצה לומר שזה מרגש לקרוא את זה.

כתבת שאת אמורה ללדת באוגוסט והייתי בטוחה שנמשך המשפט יהיה שאת רוצה זמן לעצמך לפני הלידה.

הופתעתי לראות שכתבת שאת רוצה זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה.

וואו זה מרגש בעיניי!

ברמה הפרקטית

היה פה רעיון לרשום לקייטנות יום בשבוע לא לשלוח אותם ולהיות איתם בבית. או יומיים. לפי מה שמרגיש לך. קחי בחשבון ששישי הם בבית בכל מקרה.

או על אותו רעיון- שיהיו איתך בבית ותדברי מראש עם נערה שתבוא בוקר בשבוע להוציא אותם או לעשות להם איזו פעילות שתשחרר אותך לצאת או לעשות דברים אחרים בבית. מראש... עדיף קבוע אם תצליחי למצוא, שלא תצטרכי לטרוח על זה כל פעם מחדש ואז תוותרי על זה (מכירה את זה...)

על העלות או רובה תקבלו החזר אז באמת פחות מטריד.

שיהיה בידיים מלאות בעז"ה!

כזו שתוכל להתחייב לך.

רצון להיות עם הילדים ולא רק לשלוח למסגרות.
נשמעת אמא מהממת!
כמובן תחליטי לפי מה שנכון וטוב לך.
לפני לידה, אני הייתי רושמת. 

אבל אצלי נכנס מאוד גם השיקול החברתי. לגדולה שלי קשה לשמור על שגרה חברתית בלי מסגרת. היא יכולה לעבור ימים שלמים בכיף בבית, אבל אז כשצריך שוב להגיע לגן או להזמין חברה, ממש קשה לה.

כנראה שמה שאעשה בסוף זה לרשום לקייטנה בלי צהרון, כמו שהציעו פה. אולי חלק מהימים לא נשלח.

בשאגת ארי היה לנו ממש טוב בבית אבל היה לילדים קשה לחזור למסגרות אחרי. הם גם לא רצו ללכת לקייטנות והיה להם קצת קשה עם זה שבשעות הגן אין חברים זמינים.

בחום של יולי +סוף הריון, נראה לי שזה יכול להיות שיקול מכריע.

גם הריון גם אוגוסט גם מילואים ואת מתלבטת?

מה שיכול לעזור מבורך!

אני משווקת לילדים שלי את הקייטנה של בביהס כמשהו כיף והם מחכים לזה!

אני לא רושמת לצהרון כי אני מורה ולא רואה צורך, אבל הכמה שעות האלה בבוקר זו ברכה גדולה, ואחרי זה יש לך עוד מלא חופש להיות איתם!

ככה אחהצ תוכלי להיות יותר פנויה אחרי שנטענת בבוקר.

אגב, אם יש לך החזר מילואים שווה לבדוק אופציות של קייטנות יותר שוות.. 

הילדים שלי מאוד אוהבים סדר ובקייטנה יש נטייה ליותר בלגן, צוות פחות קבוע, לא מתחיל בזמן, אין סדר יום מובנה וזה מציק להם.

ואין אצלינו קייטנות אחרות.

כבר אטרקציה.

ויש יצירות, ומסיימים יוקדם. אצלם זה כבר כיף!

ואצלי האמת להשאר בבית לא היה אופציה, עד שמגיעים לכיתה ד.

חודשיים בבית זה המון לילדים קטנים, חייבים מסגרת חלקית. 

בפועל בסוף זה סבבה וכן נחמד להם

אבל לפני הן אוהבות להתלונן על זה כי נראה להן יותר מגניב חופש

וכי לגדולים יש חופש

אני לא מעלה בדעתי להשאיר

זה 3 שבועות

ואחריהם עוד חופש ארוךךך

וישעמם להם

וגם לי זה ישגע אותי ..הבקרים השקטים בבית זה החיות שלי והכח שלי לכל החיים העמוסים האלה

ובדיוק אז יוצאת לחופש אז ממש זקוקה לבקרים בבית

נכון הגדולה שלי כן נמצאת ויש תינוקת... אבל זה לא אותו הדבר כמו כולם 

מוסיפה שיקול שלא ראיתי שכתבו-

משערת שרוב החברים שלהם ירשמו. ואז את נשארת איתם בבית בלי אופציות לחברים, זה שונה ממה שהיה במלחמה (אצלנו לפחות).

וגם- אם המטרה היא זמן משמעותי, אולי אפשר להחליט כל יום להשאיר רק ילד אחד (או לשלוח אותו מאוחר יותר מאת אחיו), ולתת לו זמן אחד על אחד עם אמא, מה שיותר קשה להשיג כשכולם יחד.

הממשלה רצתה, שר האוצר הוביל, אך נחלו כישלון לגייס את הרוב מבין חברי הכנסת שיעבירו את החוק.

חברי הכנסת נבחרים בפריימריז במפלגות - הם פועלים מאינטרסים אישיים, לקבל תמיכה ממרכז המפלגה כדי להיבחר מחדש ולא מעניין אותם לשרת את טובת העם והמדינה והכלכלה. 

מכוער ביותר.

חשוב להגיד שמי שחתם על הצו להרחבת הפטור ממע"מ הוא השר סמוטריץ ומי שביטלו אותו הם חברי כנסת רבים מאוד מהליכוד.

פשוט ניתוק עצום מצורכי העם וממה שהליכוד ייצגו, או ניסו לייצג, לאורך השנים. 

לפחות זה מה שנטען, שבעלי עסקים קטנים פה בארץ מפסידים מאוד מהקניות הקטנות בחו"ל, ולכן לא כדאי להרחיב את התופעה.

למשל חנות צעצועים מקומית, חנות בגדים מקומית וכו'

שהממשלה תעזור לעסקים הקטנים - הפחתה בארנונה ומסים לדוגמא או תמיכות.

אני לא אומרת שחייבים אבל הכי קל זה לגלגל את האשמה על הצרכנים בלי לבדוק רגע למה הם קונים בחול ואיך אפשר לעזור לעסקים פה להוריד מחירים

לפני הפטור בכו שיקר פה ויש מסים על כל דבר, אחרי הפטור בוכים שהעסקים הקטנים ייפגעו.

בדיוק כמו בייבוא מוצרי חלב וכו'.

תמיד יהיו מרוויחים ומפסידים.

באופן אישי, יש הרבה חנויות שחסרות לי ליד הבית ואין לי זמן ועצבים לנסוע לעיר הסמוכה כדי לקנות, אז אני אזמין באינטרנט.

אבל אם היתה לי חנות קרובה, גם אם היא היתה יקרה יותר, הגיוני שהרבה פעמים הייתי קונה בה ולא מחכה להזמנה מחו"ל. 

רק כי אין תחרות.

שורה תחתונה הפתרון צריך לבוא מהממשלה

בצעצועים ובגדים למשל.

(תחשבי על הסטוק או על ביגוד, יש המון חנויות בגדים, כלבו, צעצועים וכו' במחירים סבבה, האיכות לא תמיד טובה וסו המשמעות של התחרות)

חוסר בתחרות יש באוכל, קוסמטיקה, מוצרי חשמל וכו' שיש ממש מעט יבואנים ובעיקר רשתות.

סופית: בוטל הפטור המורחב ממע"מ

מקווה מאוד שיהיה לך בסדר..

מעמ.

עד 75 דולר פטור.

שצריכה לשלם מס

וכשהזמנתי עוד לא ידעתי בכלל שהורידו

א זלא היה לי איך לנחש

אוףףףף לא היתי מזמינה ..או מורידה צהשו

אוףףף

הז רק 42 שח אבל מעצבןן

זה עודפים

כמובן אם עולה במשקל וחיוני סהכ

ב"ה עולה ממש יפה במשקל

מגיל 0 עד 120 אנחנו נדאג לכל דבר, ונדאג שיהיה מה לדאוג

אם אלו פליטות "רגילות", לא הקאה, זה יכול להיות שינוי בהרכב החלב, שהשתנה כדי לענות לצרכים, יכול להיות שינוי בקצב, בגודל הקיבה, המון גורמים משפיעים.

גם סוג הפליטה משתנה עם הזמן

אם זה לא הקאה בקשת

ולא כמות ענקית ומוגזמת לא נשמע שיש מה לדאוג

אצלנו זה הגביר ממש את כמות הפליטות לבערך שבוע, ואז זה חזר לקדמותו.

אבל בגדול פליטות זה לא מדאיג.

ומי שהיתה בטיפול/ שלחה את ילדיה: איך ידעתם לאיזה איש טיפול ללכת? מה מבררים?

מה צריך לעשות?

תודה!

היא שכך אפשר לבחור את המטפל לפי המלצות. במרכזי טיפול כאלה אין אפשרות לבחור בעצמך...

אבל נשמע שמבחינתך זה דווקא יתרון שאת לא צריכה לבחור בעצמך, אז לגמרי לכי על זה!

היום באמת בקופות החולים יש יותר מודעות לטיפולי נפש, וזה מבורך בעיניי. בסופו של דבר חולי בנפש הוא כמו חולי בגוף, רק שקוף יותר. וכמו שלא נתבייש לפנות לטיפול בגוף, כך גם צריך להיות בטיפול בנפש...

אם זה טיפול פסיכיאטרי, לרוב זה יהיה בעייתי להתקבל למקומות עבודה כמו משטרה או בצבא או בתעשייה ביטחונית בתפקידים רגישים.

אז זה כן יכול לסגור דלתות.

השאלה למה יש צורך, האם הוא נקודתי או שזה משהו שהולך להתלוות לכל החיים.

אני מניחה, שרוב האנשים שמטופלים פסיכיאטרית באמת פחות מתאים להם לעבוד במקומות קשים כאלו מבחינה נפשית אז זה לא כזה משנה.

אבל אם הטיפול הוא בגלל משהו מאוד ספציפי, שרלוונטי רק (או בעיקר) לתקופה מסויימת, ולא סביר שאמור להשפיע על העתיד התעסוקתי של הילד, ויש לו כישורים מצויינים למלא תפקידים מהסוג הזה

אז יש מי שיעדיפו להשאיר את האופציה פתוחה, במיוחד במדינה כמו שלנו שהתעשייה הביטחונית בה די גדולה.

טיפול פסיכולוגי, לפי מה שהבנתי לא מפריע בכלל.

כל זה, זה מדברים שהבנתי.

לא חקרתי את זה מאוד לעומק. אם זה רלוונטי לך תוכלי לברר יותר לעומק מה נכון ומה לא מדוייק.

נניח מגיע למקום בטחוני כלשהו מתראיין שכבר שנתיים לוקח כדורים נוגדי דיכאון וחרדה, והם מייצבים אותו ובפועל בשגרה שלו הוא מתפקד מעולה בעזרתם, סביר שלא ימנעו ממנו כלום.

כמובן כן יש הבדל בין אדם שהלך לפסיכיאטר בגלל דיכאון או חרדה, לבין אדם שהלך בגלל מחלות שמשבשות את התודעה ושיקול הדעת (סכיזופרניה למשל)

אבל סה"כ-  יותר אכפת למקומות האלו שתהיי מאוזנת ואפשר יהיה לסמוך עלייך.

דווקא לפעמים עדיף שהאדם במעקב פסיכיאטרי ועם כדורים שמסייעים לו, מאשר שסופג את הסימפטומים בלי והם משפיעים על שגרתו. מבחינת מקום העבודה. 

ממליצה, שירות יעיל ומהיר מאוד...

בעניי לא רואה סיבה להסתיר

קבעו לי פסיכולוגית ואמרצי להם אם ארגיש צורך אפנה בהמשך לפיסיכאטר, כרגע מרגיש לי מוקדם

בהצלחה ובחירה נכונה! 🙏