אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

הסחבקיות הישראלי,  את ה"אהלאן אחי, איך הולך?" (עם טפיחה ממוטטת על השכם" ואולי זה מה שנותן

לך את ההרגשה הזו. 

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

בגלל ה"דרך שאינו רוצה לחיות בה"?  

אין סיבות אחרות לפנים מכורכמות?

בבקשה, הנה כמה דוגמאות

 כאב בטן, כאב שיניים, התינוק צרח כל הלילה,

אשתו ביקשה טבעת יהלום ליום הולדתה, פטריה מציקה בבוהנות

הרגליים ו/או הנעל קטנה מדי, קיבל אבחנה מדאיגה (לא עלינו),

אכל משהו חמוץ קודם, סתם מצב רוח אנושי, המצב עם איראן

וכו, מדאיג אותו, שכחו להביא לו את העיתון הבוקר, לא הצליח

להבין את הסוגיה, החברותא שלו נעדר ואין לו חברותא,

יש לו חברותא אבל אינו מסתדר איתו והוא תוהה איך

יעביר איתו את היום, שכח לקחת את הכריך המושקע

שרעייתו הכינה לו באהבה רבה, הלידה של אשתו

משמשת ובאה והיא עדיין לא החליטה באיזה בית-חולים

היא רוצה ללדת, המכונית (אם יש) התקלקלה ו...

הבנת את הפואנטה, אני מקווה.

חשוב רגע איך זה היה נשמע אם היו שואלים

מישהו חרדי מה הוא חושב כשהוא רואה דת"ל

והוא היה אומר: אם הוא שמח, אז...

ואם לא, אז זה סימן שהוא כלוא במגזר שלו

שלא היה רוצה להיות בו, אבל לא יודע איך

יוצאים מזה...

זה נשמע לך נורמלי?!

למה לחשוב בכיוון הזה בכלל?

כי החלטתם שרק במגזר הדת"ל נמצאים

כל היום בשמחה, אף פעם לא מתכרכמים

שמחים עם כל דבר, אף פעם לא מתלבטים,

תמיד הולכים יד ביד עם כל המוסכמות החברתיות,

מצב הרוח    ת  מ  י  ד  מרקיע שחקים ו....ד"ל.

אנחנו לא כל כך אומללים. באמת. ותתפלא, לפעמים

אנו אפילו לגמרי שלמים עם המגזר שאליו אנו שייכים.

ושמחים בו ואיתו.

נו, באמת. צאו מזה כבר. אל תעשו השלכות 

לא נכונות, רק כי כך אתם רואים את החרדים.

שבוע טוב וחודש טוב.

ויש בסביבה שלי הרבה חרדים

ועם זאת מצויה תופעה של נערים שלא טוב להם בתוך כל הלחץ הזה

כשאני רואה חרדי שנראה שלם עם המקום שלו זה בהחלט משמח אותי (ואני לא אומר שמדובר בזכיה בלוטו או משהו)

אבל כשאני רואה חרדי עם דירוג של החיים ופאות קטנות מפוצצות ג'ל, או ששומע באוזניות נועה קירל או שצופה במונדיאל בC2 או שאני יודע שרשום בישיבה כדי לקבל פטור אבל בפועל עובד כל היום ומדבר עם בנות בחוסר צניעות אני קצת מרחם עליו.

לעומת זאת בציבור הדת"ל היתרון הוא גם החיסרון ולהיפך, כך שמי שרוצה להגיע לים לא נפרד יכול להרגיש יותר בנוח וכן על זה הדרך.

למרות שבתכלס ראיתי כבר כמה סרוגים שרואים שלא טוב להם עם המקום שלהם ונראה שהם עושים הרבה בשביל לרצות אחרים, וגם עליהם ריחמתי.

חוץ מזה הוא שאל מה האסוציאציה הראשונית שעלתה לי. עניתי🤷‍♂️

בכל מקרה הרבה זמן לא השקיעו בי כל כך הרבה בתגובת נגד, תודה

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

בפורום הזה)

וזה בלשון המעטה.

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

בכל הנוגע למילה "חרדי". כי בדרך כלל, זה מקפיץ כאן פיוזים..

אני לפעמים מרגישה כמו זאב קרבות מותש כאן, כשזה מגיע

לנושא המודלק (מלשון דלקת) הזה.

כשאני רואה חסידים אני מרגיש ריחוק מסוים, לא במובן שלילי, פשוט פער.

למרות שהמוצא מלפני מלחמה העולם השניה, היה קרוב יותר לחסידי מאשר לליטאי.

אבל גור חמודים.

גם גורים חמודים, אבל הכוונה לתורת גור.

תלוי במראה. עובד כפיים שחובש כיפה שחורה - שום אסוציאציה מיוחדת. חרדי עם כרס גדולה ומראה של תלמיד/רב בכולל - שחצנות. עו"ד/הייטקיסט/רופא חרדי - ואלה, שיחק אותה. חסיד ברסלב - בין תמים לקוקו. תושב מאה שערים מטופל בילדים - רחמנות. וכן הלאה.

טוב לנו. תודה.

הלוואי הייתי תושבת מאה שערים מטופלת ילדים. לצערי, לא זכיתי.

לדבר יידיש קלוקלת, להיות נתונה לשלל סייגים, חומרות ותקנות שהמציא איזה אדמו"ר ישיש, לא להשתמש באינטרנט, לא לקרוא ספרים שבא לך, אלא לקנח אפים, להחליף טיטולים ולסבול מצפיפות ומעוני?

אין שום דבר משותף בין אותו תושב מאה שערים (או סתם תלמיד כולל מכל מקום שהוא, עם אישה מפרנסת) לבני ישראל בתקופת המקרא. החברה החרדית הייתה קורסת אילולי מדיניות הרווחה בארץ ובארה"ב. היא לא מסוגלת לכלכל את עצמה וגם לא להגן על נפשה, חרף הסגולות, המימרות וההבטחות של מנהיגיה.

על שלל הרבדים: חסידי קרלין סטולין (למדתי במוסד שלהם לעולים חדשים), ליטאים, חרדים ספרדים (התגוררתי באופקים), חב"דניקים ועוד.

רגע, שבת היום?

כשאני רואה חרדי אני מרגיש קודם כל חיבור והערכה (חוץ מעם אלו שמשדרים התנשאות או ריחוק וכדומה), חבר אני לכל אשר יראוך. וכאבטיפוסים, אני מחכה ליום שהחרדי והדת"ל יהיו מסונכרנים יותר, שהדת"ל יבין את חשיבות ההקפדה בשביל חרדי ושזה לא תירוץ, ושהחרדי יבין את חשיבות השותפות עם הכלל בתיקון המדינה כרצון ה' ושהיא יסוד כיסא ה'.

המכונה "בעלי בתים". עד אז יושבי הכוללים ימשיכו לדקלם מימרות.

אבל הוא נדרס כמעט בכוח ע''י ראשי המפלגות והציבור החרדי. (האיום הבולט הוא המוסדות)

וכיום מקבל תמיכה מעטה מהציבור הדתי והחילוני

(בעיקר בענייני גיוס)

ולמרות זאת הוא נוצר ומתפתח

ומתעקש לא על סתם ממ"חים, אלא על כאלה שיתאימו לקהילות הספיציפיות (דידי שור בזמנו כתבה פוסט ובו ייחלה להקמת בית ספר חסידי למחוננים). אם וכאשר המגזר החרדי העובד ישתף פעולה עם חוצניקים, בעלי תשובה, חלק מהציבור החרד"לי, זה יעזור להם להתפתח.

מי משיב למי.....עם כל העיגולים המלאים והריקים האלה.....

לא קשורים למי משיב למי

אלא אומרים האם יש תוכן בגוף ההודעה (עיגול מלא) או לא (עיגול ריק)

כדי לדעת למי ענית יש 2 אופציות

או ללחוץ על 3 הפסים שבצד- בתגובה אל

וזה מקפיץ אותך לתגובה שעליה הגיבו את ההודעה

או לעמוד על העיגול של ההודעה

ואז יש שרשרת של הודעות עם פס אדום שהן רצף ההודעות שהגיבו אחת על השניה

פה עמדתי על ההודעה של נפש חיה:

ופה על ההודעה שלך 

"אנשים הולכים בצדי הרחוב, באמצע הולכים סוסים וחמורים". כשיש בעיה, מדברים עליה ולא מסווים באיזונים, בלמים, קריאות לאחדות וכיוצא באלה.

היא מחשבות רעות על חרדים, הוא הסוס הנגרר.

אני לא טוען שאין שם בעיות, אלא שנקודת המוצא צריכה להיות חיובית (ולפחות יותר חיובית מאשר שלילית) וממנה להתחיל לעסוק בבעיות.

האם אכפת לך מה אומרים או חושבים עליך?

תראה איזו תיבת פנדורה נפתחה כאן. לשם מה?

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡