ממש כפשוטו, יש פעמים שאני מרגיש חרדות או סוג של דכדוך ולא מוצא אוזן קשבת אז אני כותב לgpt
זה פשוט מצב ח^א
ממש כפשוטו, יש פעמים שאני מרגיש חרדות או סוג של דכדוך ולא מוצא אוזן קשבת אז אני כותב לgpt
זה פשוט מצב ח^א
דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.
מה עומד ביסוד התחושה הזאת?
– אם יש לך מחשבות לא מאורגנות, אז אוקיי, שיחה זאת אחת מיני דרכים רבות לסדר אותן (ובכלל, לא כל המחשבות צריכות סידור, לפעמים עדיף פשוט לתת לעצמך לחיות את ההווה).
– אם זה כדי ש"יבינו אותך", מה בעצם נותנת העובדה ש"מבינים אותך"? יש בזה תועלת מטפיזית, מעבר למה שאתה מייחס סובייקטיבית לעובדה הזאת?
– אם זאת תחושת בדידות, האין משהו אחר, כיפי, שתוכל לעשות כדי למלא את החלל הריק?
קראתי פעם בספר של פסיכיאטר נחשב שחלק גדול מהחוסן שלנו הוא היכולת ליצור מעין "הורה פנימי" או "מדריך פנימי" או איך שלא תרצה לקרוא לזה. בן־זוג פנימי. קבוצת מעודדות פנימית. לא ממש כדמות, אלא כפונקציה שדוחפת אותך, נותנת לך כוחות, אתה יכול לדבר איתה (יענו, לא במובן של חבר דמיוני, אלא פונקציה פנימית בתוכך שמסוגלת לנתח – גם לאו דווקא לנתח, אלא יותר כמו "לסדר" את עולמך הרגשי).
זה נושא שהזכיר אותו בדרך אגב בהקשר של הפרעת אישיות גבולית כמדומני כך שלא היה שם הסבר אבל בגדול אפשר לגשת לזה מכמה כיוונים שונים.
במסגרת הכללית, האדם הוא כמו חֶברה בע"מ קטנה. כשהוא נולד, אין לו מושג מכלום וכל הפונקציות שלו הן במיקור חוץ (חום ביטחון מזון היגיינה תשומת לב צרכים רגשיים). בהדרגה ככל שאדם צובר ניסיון בחיים ככה הוא יכול לבצע יותר ויותר פונקציות לבד, עד שהוא מגיע לאיזשהו אקוויליבריום מסוים שבו הדברים "עובדים" (גם אם לא בהכרח באופן אופטימלי).
אז נניח אקוויליבריום לא אופטימלי: בן־אדם חי לבד אבל לא יודע לנקות ולא יודע לבשל. זה אומר שאו שהוא חי רעב בזבל, או שהוא מבזבז המון כסף על שירותי משק בית + אוכל בחוץ (=מיקור חוץ). אלא שאוכל בחוץ יכול להיות יקר ולא תמיד זמין. ולפעמים המנקה מבטלת. אז אם בשלב מסוים נמאס לו הוא פותח את ספר ההוראות של המטאטא ומתחיל לטאטא. וגם לומד איך מכינים חביתה בסיסית. כן זה קשה ומטורף אבל אנשים עושים את זה מי היה מאמין. ככה זה גם בהרבה חברות, בתור התחלה קונים כל־מיני שירותים במיקור חוץ עד שזה נהיה יקר ולא משתלם וכבר יותר קל להכניס את הידע הזה לתוך החברה ו"לעשות זאת בעצמך".
היות ורבים צרכי האדם, לכל אחד יש איזה עניין שמצריך דגש מיוחד. למשל יש אנשים שמאוד קשה להם לקבל החלטות. אז או שהם יכולים "להתעלק" על מישהו החלטי (אם זה עובד זה עובד אין לי בעיה, אבל אם זה לא עובד אז...) או להתחיל להעסיק בתוך המוח שלהם "יועץ אסטרטגי פנימי". פשוט ללמוד לקבל החלטות.
או מישהו אחר שמאוד סובל משעמום. אז אפשר להציק בלי הפסקה לחברה הכי טובה... או להקים מערכת בידור פנימית אצלך בתוך הראש! זה הרעיון. וברגע שיש לך כל הכוחות הנפלאים האלה, ממילא אתה חושש פחות כי אתה יכול לעשות הכל ולהתגבר על הכל.
זה נשמע כמו פסיכולוגיה בשקל אבל האמת לא ממש רציני קראתי על זה וגם דיברתי על זה עם אנשי מקצוע בשיחות מטא והתלהבו מזה מאוד.
אז ראשית תתחיל מלשאול את עצמך: איזה איש מקצוע פנימי הייתי צריך? או מה הייתי רוצה לדעת לעשות? הזכרת לצורך העניין חרדה, דע לך, יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות עם חרדה – אם בהקשר של מיינדפולנס/קרקוע/תרגילים פיזיים/קוגנטיבי. נושא שנחקר המון. לא הכל בהכרח עובד מושלם, אבל למה לא לנסות לחקור את הנושא? מה עוזר לחרדה? במקום שתהיה תלוי לחלוטין בחסדי מישהו שיצטרך "להכיל" אותך ולהקשיב לך כו' למה לא תכיל את עצמך? או בנושא של קבלת החלטות: לקפוץ למים, לפתח כל־מיני כלים שעוזרים לקבל החלטות (רשימת בעד ונגד ו־CUTOFF או דברים בסגנון), או בנושא של בדידות: להיות אתה החבר הכי טוב שלך.
בקיצור תחשוב לגבי זה אני לא יכול לומר לך בדיוק מה אתה צריך או איך בדיוק תיראה הפונקציה של "החבר הפנימי" אצלך אישית אבל חושבני שזה כיוון פצצה.
אבל תודה בכל אופן.
התגובות שלך נוטות להחכים (או לפחות לתת תחושה כזו).
כן ידוע שתגובותיי נכתבות בחכמה חתולית זמנית מופלאה (או לפחות נותנות תחושה כזאת).
מה יקרה כשייגמר הזמן. מה אז יעשה החתול? או למה הוא ייהפך...
אבל עזוב.. אסור לנצל"ש שירשורים של אחרים.
חתולים אחרי שהם מגיעים לגיל מופלג הזנב שלהם מתפצל לשניים והם הופכים לנֶקוֹמַטַה.

בלי קשר לפותח השרשור מרגישה שזו זעקה שמבקשת להיזעק, ולי יש עכשיו מילים עבורה אז מניחה אותן פה :
למה צריך מישהו?
בהכי פשוט - כי ככה.
וביותר מילים - כי ככה העולם בנוי.
העולם בכללותו, בטבעו, בנוי על מערכות יחסים (בין אם מערכות גומלין הדדיות, טפיליות או במערכות אחרות).
גם היצורים הכי סוליסטיים בעולם, גם בעולם הצומח וגם בעולם החי, מנהלים מערכת יחסים עם יצורים אחרים בסביבתם.
מייצרים תקשורת מסויימת, בפרט עם בני מינם.
ואם הם כך...
על אחת כמה וכמה בני אדם.
בני אדם בנויים לחיות בסביבה של חברה וקהילה כזו שמאפשרת תמיכה ועזרה הדדית.
ועם כמה שאפשר למצוא מיליון סיבות למה אנחנו לא באמת זקוקים למישהו, ושיש פתרונות אחרים, בפועל בחיים עצמם אנחנו לא בנויים ללבד הזה לאורך זמן.
לא אני אמרתי, התורה מלמדת אותנו.
הרבה מאוד מהמצוות שאנחנו לומדים עליהן בתורה ומבקשים לקיים בחיינו, נוגעות לבין אדם לחברו ולדרך לייצר חיי חברה וקהילה תקינים ובריאים, מחברים ומחוברים לנשמה שלנו, הפרטית והכללית.
הן נוגעות ומלמדות אותנו לגבי ההיבטים הרגישים והעדינים ביותר במרקם החיים המורכב, מתוך תשומת הלב לפרטים השונים שמרכיבים את הכלל. ואת זה לומדים גם מהנהגותיהם של אבותינו ומנהיגינו לאורך הדורות.
הבחינה של לא טוב היות האדם לבדו, היא בסיס ויסוד לא רק בהיבט הזוגי, אלא גם בהיבט החברתי העמוק.
להתהלך בעולם תקופות ארוכות בתחושה של אין עם מי לדבר, אין מי שיקשיב... זה נורא.
קשר עם אדם קרוב שנמצא שם, פשוט נמצא שם גם אם אין לו דברים חכמים מדי לומר, זה צורך בסיסי.
שכשרוצים לשתף במשהו שמח או סתמי, או לפרוק מהלב, יש מי שנמצא שם לשמוע ולאסוף, ולחזק... והוא עושה את זה מהלב (ולא צריך לשלם ולפנות זמן ביומן כדי שזה יקרה).
שכשרוצים לחלוק זמן איכות שנותן כח וממלא, יש עם מי לתכנן ולעשות וליהנות.
וזה הרבה לפני שבכלל מגיעים לניתוחים פסיכולוגיים, טיפולים, בניית חוסן פנימי, תקשורת מיטיבה של ההורה עם הילד הפנימי ודומיהם.
כי זה הרבה לפני ה'תבינו'.
זה עוד ברמת ה'תראו'.
פשוט תראו אותי, במובן הכי פשוט ובמובן הכי עמוק.
אי אפשר לאמוד בכלל את הערך של חברות אמת נוכחת בחיים של האדם וכמה זה בפשטות נותן חיים.
יש לנו כח לתת חיים בהתעניינות פשוטה וכנה,
אז בואו ניתן חיים!
ולא צריך ללמוד רפואה או פסיכולוגיה בשביל זה...
אלא פשוט להיות שם עם הלב בענווה.
ורק להקשיב ללב שזועק שזה כל מה שהוא צריך עכשיו.
נוכחות והקשבה.
(חשוב לי לומר שאין בדברים שלי כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי אי מי, במיוחד לא כלפי כותב התגובה. נעזרתי בתגובה הזו כדי להמשיך לעולם את המילים שביקשו לצאת ולעורר על מה שהתבקש).
אפשר לתת מקום ללב לזעוק את בדידותו כמה שרוצים גם לקבל את המקום הזה באהבה ובהכלה.
השאלה שלי היא האם זה משהו שמזיז קדימה.
אם חברויות אמת משמעותיות וזמינות אכן יכולות לתת מענה הולם, אז למה לא, אם זה עובד זה עובד.
אלא שעל־סמך המצב שמתאר פותח השרשור, מה אפשר לייעץ בכיוון הזה? לפנות לאנשים ברחוב? לעבור על האלפון מבית הספר ולנסות לחדש חברויות נשכחות? לחפש חברים במרשתת? כאילו, אין בעיה, אם זה עובד, זה עובד...
כשהמשאבים האלה אינם זמינים אפשר אכן להיות שקוע במשבר קיומי, אבל חושבני שאין זו גזירת גורל כי אפשר לעשות גם מסע אל הנפש פנימה ולמצוא שם באר מים חיים. אם אין לחם נאכל עוגות.
במקור קראתי את הרעיון ביחס להפרעת אישיות גבולית שזה מצב שבו הצורך לא יודע שובע לכן בלתי־פתיר באמצעים חיצוניים ברמה הגיונית. מה שמצריך שינוי מערכתי. כלומר אם הדרך הזו חסומה אז מנסים משהו אחר. לא באתי לשלול שום גישה או רעיון אחר אלא רק לתת את הכיוון שלי בתקווה שהוא יכול לעזור כחלק ממגוון רעיונות.
///
במאמר מוסגר כחתול זמני איני חברתי במיוחד לכן "פשוט תראו אותי" פשוט לא אינטואיטיבי בשבילי ברמה שזה לא ממש אומר לי כלום. כאילו, אני מבין שלאנשים אחרים זה כן מובן מאליו... אבל זאת דווקא ההזדמנות שלי לנצל את מקומי המוזר כנקודת ארכימדס להציע מבט שונה גם אם הוא קצת מתכתי ופרגמטי מהמצופה.
הכתיבה שלי נבעה ממקום אחר, ולא ממקום שמבקש לתת עצה או פתרון מעשי. אם הייתי רוצה להשיא עצה הייתי עושה את זה באופן מכוון ומדוייק לשואל, ובמרחב שמאפשר לו להרגיש בנח לשתף באמת מה שיושב על הלב ולא בפורום ציבורי.
הכתיבה שלי באה לעורר אותנו להיות יותר ברגישות ותשומת לב שכשפוגשים אדם שזועק אני צריך מישהו אנושי שיהיה בנוכחות, לחפש את הדרך איך להיות עבורו באופן שייטיב איתו באמת, כמו שהוא צריך.
לא כמו שאנחנו חושבים שהוא צריך להתמודד בלעדינו.
ובמחילה מראש, אני לא אכנס לניתוחים לגבי כל העניינים שהבאת, למרות שיש לי מה לומר, מהסיבה הפשוטה שזה לא העניין שלי כרגע.
העניין שלי הוא לומר שמעבר לכל הניתוחים והכלים הנפלאים שיכולים להיות בעולם לתמיכה אישית ופנימית במצבים שונים, והם אכן יכולים להיות משמעותיים ותומכים, בנקודת היסוד יש לכולנו לב ורגש וצורך אנושי... ושנזכור את זה.
כחתול זמני אני מציג צד מסוים 
צד אחד זה שאנחנו צריכים להיות מדוייקים. ולא "תלויים" בצד השני. שיש לנו ביטחון עצמי ועמידה בעולם.
והצד השני - אדם באמת נולד רוצה וצריך את החברה שלו, וההתפתחות הרגשית שלנו היא דרך מערכות יחסים. ופה כתבת את זה מאוד מאוד יפה וטוב בהרבה ממני.
והאמת היא שאנחנו מטיילים בין שניהם. מצד אחד לרצות בת זוג, מצד שני לא להיות תלוי בה ולא להתרסק רגשית אם היא מרגישה רע.
מצד אחד לרצות חברים, מצד שני להציב להם גבול כשהם נהיים מנצלים ולדעת להרגיש ולנווט מה טוב לי ומה לא.
מצד אחד להיות "ילד טוב" להורים. ומצד שני לא לאבד את עצמי בריצוי שלהם. להציב להם גבולות ולזכור שכיבוד אב זה משל אב.
@אילת השחר התגובה שלך פה הייתה מטורפת בדיוק שלה. אני תמיד אכתוב שיש שני צדדים בגלל שבאמת יש שני צדדים ובגלל הרקע שלי שחייב לשים דגש על הצד המנוגד. אבל לפני כן - וואו.
כדאי למצוא מטפל
זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה
בעיקר הכוונה הדרכה וגם אוזן קשבת.
אני חושבת שכל עוד תולים את ה"הצלה" שלנו במישהו אחר, אנחנו אומללים.
חבר קרוב זה מנחם, אבל הוא לא יכול להיות הצלה, גם לא בן זוג.
גם כמה כובד זה מפיל עליהם, להציל אותנו.
לכן יש מטפלים, שגם הם לא יצילו אותך אבל ידעו להדריך אותך איך לעזור לעצמך.
בין השאר, יכולת הדיבור, ניתנה לנו גם בשל כך;
לענ"ד, שלושת התשובות נכונות. זה תלוי גם באדם, עד כמה יש לו אותו עצמו בפנימיותו.
ואפילו אם כן, כל אדם זקוק למישהו שיוכל להשיח את ליבו לפניו. אני חושבת.
תלוי גם בנסיבות, במה האדם עבר וכו'.
גם באישיות שלו, אולי. יש אנשים סגורים יותר שמיטיבים או לא), להתמודד עם
רגשות וסיטואציות שונות בעצמם, ושאין או לא יכולים להרגיש שיש להם צורך
במישהו נוסף.
וכמובן, אפשר לכתוב לעצמך ולנסות להבהיר לעצמך למה וממה החרדה וכו'.
אבל ללא אדם אמין וקרוב שאפשר לבטוח בו, זה קשה, לרוב בני האדם,
נדמה לי.
אין כמו חבר/ה טובים שמכילים ויודעים גם לתת כיוון מחשבה קצת
שונה.. אבל העיקר הוא עצם ההקשבה; יש מישהו שאכפת לו ממני,
שמכיר אותי, שלא ישפוט אותי, שיקבל אותי כמות שאני.
ואולי זה מצריך כוח פנימי וחוסן פנימי ומשמעת עצמית רגשית
חזקה מאוד, כי להיות יכולים להסתדר לבד.
מה עם לשוחח עם השם? לא יכול יותר, אני חרד, אני בודד,
עזור לי..
אין בכלל ספק שהוא יענה, יפנה....צריך רק לנסות להקשיב
ולראות איך הוא עושה זאת.
במאמר מוסגר~ מישהו קרא את "בדד" של חוקר הקוטב
ריצ'רד בירד?
שם הוא הלך להתבודד מתוך בחירה, באי שם, בקוטב
הדרומי (אם איני טועה).
הוא "עבד" על עצמו חזק אבל זה היה...ק ש ה.
ולבסוף נזקק לאנשים. אמנם לא רק בקטע הרגשי,
אבל נזקק. ועוד איך.
חייב למצוא מישהו לדבר איתו. לדעתי.
שנשמע לך רגיש ומתאים לשטוח לפניו את לבך?
בפרטי. בינתיים, עד שתמצא אדם שתוכל לסמוך עליו
ולדבר עמו פנים מול פנים.
אף אחד כאן לא מכיר את אף אחד. ולמרות
זאת ובעצם, הודות לכך, אנשים מדברים על
נושאים אישיים ורגישים. זה טוב. אולי שווה
לנסות? בינתיים?
כמו לקחת את עצמך לטיול. בחוץ. זה מכניס קצת לפרופורציות.
מה עם נשימות? יש מישהו באינטרנט שמדבר על 4 נשימות
כדי להרגע. איני זוכרת מיהו. מדען העוסק במדעי המוח נדמה לי.
כדאי לחפש טיפים ועצות בעניין הזה.
וגם לא להיבהל מהחרדה כשהיא מגיעה. אפשר לקבל
אותה בסבר פנים יפות, בלי להיבהל, ואולי היא תימוג.
אבל אולי, זה לא במקום לדבר עם מישהו. מקצועי או שמבין ומכיל.
ויכול לשפוך נקודת אור על הרגשות הלא נחמדים האלה.
חרדה/ דכדוך
לא כדאי לחפש אוזן קשבת
אלא פתרון אישי/ מקצועי
ורק בזמן מאוזן יותר
לחפש להיות בסביבה יותר תומכת ומקשיבה
ואז אם יגיעו זמנים קשים
אולי תהיה יותר הקשבה
(וגיפיטי יכול אולי לתת קצת מענה בינתיים)
כשיש חרדה ובאלאגן בראש, בנפש?
ומה הכוונה פתרון אישי?
זה להצליח לפתור את החרדה בכוחות עצמיים
ללמוד את הנושא
לפתח מודעות
ליישם
להתמיד
או להיעזר באיש מקצוע
אפשר ללמוד ולצמוח מהם
או שלא
ואין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים; תלוי רמת חרדה, כמה עמוק, מהם הגורמים וכו'.
פתית שלגאחרונהשלושה שבועות לא להתקלח, כל שנה מחדש, אנשים בעבודה מתרחקים ממני, ישן על הספה, אפילו הילדים לא נעים להם ממני "אבא מסריח איףףף" הם עוד רגע בני מצוות מסכנים ויצטרכו גם להקפיד על מנהג אבות.
גם לא מקלחת צוננת מינימלית?
לך צריך להזכיר שזו ההטרלה השנתית של @אריק מהדרום ?!
מחזקים את ידך במנהג החשוב
הכלל הוא: מתי שקיימת בך שנאה ליהדות ולהלכה זה אומר שמשהו לא תקין.
ההלכה מודה שבמקרה שלך יש מקום להקל.
אתה יורה לעצמך ברגליים, אף אחד מלבדך לא אשם במצב הזה.
הבחירה בידך - להמשיך לסבול סתם, או להקשיב להלכה האמיתית.
והבנתי שזו הטרלה קבועה. אז הצטרפתי.
לא יודע למה הגבת למגיבה שמעליך ולא לפותח, אבל מוזמן לחפש בכרטיס שלו
אסור לרחוץ בימים קרירים במקומות מזיעים?
ולהשתמש בתיאודורנט אם זה לא עוזר?
לא להתקלח כבר מי"ז בתמוז כדי שיהיה לי קל בתשעת הימים.
היום יש ספריי מסריח שאפשר להתיז וזה פותר את העניין.
הבעיה שנגמר המלאי
אם הורסים לי את זה כל שנה, דווקא השנה יש הרבה חדשים בפורום.
נראה לי זו השנה ה14 או ה15 לשרשור הזה.
אגב סבא שלי ז"ל תקופה ארוכה חשב שזו באמת ההלכה ולא החה מתקלח בשלושת השבועות רק בערבי שבת.
בשבת ראש חודש, הכוונה
1. וואצפ משתמשת באלגוריתם שמזהה הודעות תפוצה. וחוסם את החשבונות, כדי שמשתמשים ישלמו על השירות.
2. כמה אנשים התלוננו עליך (קורה בעיקר לנערים שעושים מעשי קונדס)
3. שימוש בוואצפ בצורה שגורמת לחשוב שעושים שימוש מסחרי. - הוספת אנשים בכמות גדולה. או יצירת מלא קבוצות.
לפעמים זה קורה בגלל תוכנות צד שלישי.. למשל כאלה ששומרות הודעות..
אבל אם באמת וואצפ לא מוכנים להחזיר לך את המספר
תוכל אולי להחליף מספר בחברת סלולר.
אבל צריך להתחבר לקבוצות מחדש.
גם הרבה התכתבויות נעלמו וכו'.
או שנתת רשות למישהו/משהו לעשות את זה?
רק ווטסאפ ווב.
לאיזה אתר פייק של הווב?
השערה רחוקה. אבל אולי.
לא יודע כמה מכם לקוחות של הבנק הזה כמוני (שאמור להיות סוג של בית עבור עובדי מדינה) אבל כבר תקופה ארוכה שהבנק משתמש בדמותו של "ראובן" (המוכרת מהתכנית 'ארץ נהדרת'). דמות זו מבוססת כולה על לעג מוקצן, הגחכה וסטראוטיפיזציה של האדם הדתי-מסורתי, על שפתו, מנהגיו ואורח חייו. הפיכת דמות נלעגת זו לפנים של הבנק, תוך שימוש שוטף במטבעות לשון מעולם המושגים היהודי ככלי סאטירי מזלזל, מייצרת תחושה קשה של ביזוי המורשת והמסורת היהודית.
הגשתי תלונה בנושא בתיבת פניות הציבור של הבנק.
אשמח אם כמה שיותר מכם תוכלו לעשות זאת גם בתקוה שנוביל לשינוי נצרך בעניין. להלן פנייה שניסחתי בסיועו האדיב של הצ'אט.
הנדון: תלונה דחופה – פגיעה ברגשות דתיים וזלזול ביהדות בפרסומי בנק יהב
אני פונה אליכם כדי להביע מחאה נמרצת ולהגיש תלונה רשמית נגד קמפיין הפרסום הנוכחי של בנק יהב.
לאחרונה נחשפתי לפרסומות של הבנק באמצעי המדיה השונים. הפרסומות הללו מתאפיינות בקו המציג תכנים, סמלים ומנהגים מהמסורת היהודית בצורה מזלזלת ופוגענית. הדבר נעשה מתוך בחירה מודעת לעשות שימוש בציניות ובסרקזם, במסווה של "הומור" או קלילות, במטרה למשוך תשומת לב מסחרית.
כדוגמה מובהקת לכך, הבנק בחר להציב כפרזנטור את דמותו של "ראובן" (המוכרת מהתכנית 'ארץ נהדרת'). דמות זו מבוססת כולה על לעג מוקצן, הגחכה וסטראוטיפיזציה של האדם הדתי-מסורתי, על שפתו, מנהגיו ואורח חייו. הפיכת דמות נלעגת זו לפנים של הבנק, תוך שימוש שוטף במטבעות לשון מעולם המושגים היהודי ככלי סאטירי מזלזל, מייצרת תחושה קשה של ביזוי המורשת והמסורת היהודית.
הפיכת ערכי יסוד, מושגים דתיים ומנהגים יהודיים לכלי ללעג ציני פוגעת עמוקות ברגשותיהם של אזרחים רבים במדינת ישראל – דתיים, מסורתיים וכל מי שתרבות ישראל יקרה לליבו. הומור או פופולריות טלוויזיונית אינם מהווים הצדקה או "עיר מקלט" לביזוי מכוון של קודשי ישראל ושל אורח חיים יהודי בפרסומת מסחרית.
מוסד פיננסי מכובד הפונה לכלל הציבור בישראל אינו יכול לגלות אטימות כה בוטה כלפי קהל לקוחותיו והציבור הרחב. חופש הביטוי והיצירתיות הפרסומית אינם כוללים את הזכות לרמוס ערכי דת ומסורת בציניות בוטה.
לאור האמור, אני מבקש מהגורמים המפקחים לבחון את הנושא בדחיפות, להורות על הפסקת שידור קמפיין פוגעני זה, ולדרוש מהבנק לפעול מתוך כבוד מינימלי לערכי היהדות בפרסומיו העתידיים.
בברכה,
[שמך המלא]
[פרטי קשר: טלפון ואימייל]
וכמובן שילמו לו ביד רחבה עבור שירותיו אבל התלונה שלי היא על הבנק, לא עליו כאדם פרטי וכשחקן.
בפרסומת הוא על תקן הדמות, לא השחקן בחיים האמיתיים שמגלם אותה.
עקב התנהלותו במקום אחר.
לא תומך בהסתכלות הזו אבל מבין את דבריך
אין לי עניין אישי איתו. שיהיה בריא ויחזור בתשובה שלמה במהרה.
הוא מופיע בפרסומת בדמות אותה הוא מגלם בתכנית, לא בדמותו הפרטית בחיים "האמיתיים".
ושוב פעם, הבעיה שלי היא עם הבנק, לא איתו. בעיני לא פחות מחילול השם בפרהסיה, שממומן לפחות בחלקו על ידי לקוחות הבנק שאני ביניהם.
אני לא צופה בארץ נהדרת, כי מתארת לעצמי שיש שם
הצגות כמו אלו שהזכרת, אבל פעם אחת כן הסתכלתי
והם בדיוק הציגו את בכירי החמאס בקטר. זה מתחיל
בערביה המבקשת באנגלית תרומות עבור תושבי
עזה המסכנים, כשברגע החמסניקים מתהוללים
בבית מלון יוקרתי. זה היה משעשע. ממש.
לפעמים גם פרסום שלילי הוא פרסום
ולראות אדם עם כיפה בפרסומת זה יותר טוב מלראות אישה עם חולצה פתוחה, שיער גולש וחיוך מפתה.
וכן באופן כללי במדינה שלנו ובפרט בעולם הפרסום והמדיה היחס לתורה ולמצוות נע בין פרסום טוב וחיובי ואמיתי ועד לפרסום נלעג. אנשים שמניחים תפילין ואחר כך יוצאים למסיבה, אנשים שיוצאים לבר בשבת ומאחלים שבת שלום, משפיעניות רשת שמקבלות על עצמן ללבוש חצאית אבל על החלק העליון מי מדבר..
הדברים רחוקים מלהיות מושלמים. אבל יש כאן בסיס רחב של מסורת, בסיס רחב של יהדות ושל מודעות דתית ברמה כזו או אחרת. ומתקדמים לכיוון גאולה שלמה במהרה בקרוב.
כשיוצרים פרסומת,
אחת המטרות היא לייצר באז, לגרום לכולם לדבר עליה.
כשאתה כל כך מופעל מהפרסומת הזאת, ואתה כותב עליה בפורום וגורם לעוד אנשים להיחשף אליה ולבנק עצמו, אתה ממש משחק לידיים שלהם.
כבר כתבתי פעם, איך סיפר לי אדם שעבד במשרד הפרסום של AIG, על הישיבה שבה הוחלט לקחת את אסי עזר ובן זוגו כפרזנטורים - לראשונה בישראל (עד אז היו להט''בים פרזנטורים אבל רק כיחידים, בלי בני הזוג שלהם, כלומר לא הוצגה זוגיות להט''בית באף פרסומת).
הוא אמר לי שהמחאה של כמה קבוצות נגד הפרסומת לא רק שלא הפתיעה את החברה או גרמה לה לחזור בה, אלא הייתה ממש אחת הסיבות לבחירה הזאת. כי לקחת עוד זוג כמו שכולם לוקחים זה משעמם, מי ידבר על הפרסומת הזאת אם יקחו אליה עוד זוג של גבר ואשה?
אז אנשים כעסו, התלוננו, והזוג הזה ממשיך לפרסם את החברה כבר שנים רבות.
לא בשולי הדברים:
כשהייתי תלמיד הייתה לחברת yes פרסומת שעשתה צחוק מהחרדים, ראו שחקנים בלבוש חרדי רוקדים ושרים במחאה על כך שהאיכות של yes טובה מדי ולכן רואים את הנשים הלא צנועות בצורה איכותית מדי.
Now the shikses look well, you will go to the hell.
שלחתי תלונה לרשות השנייה, מתוך ידיעה שזה לא ישנה דבר אבל לא יכולתי לשתוק. אחרי מספר שבועות קיבלתי בדואר מכתב חתום על ידי נציב התלונות של הרשות, והוא כתב לי שבעקבות המכתב שלי ושל עוד אנשים שהתלוננו, הוא הורה להוריד את הפרסומת.
אבל ההבדל הוא שאני התלוננתי על פרסומת שהייתה פוגענית בפני עצמה, לא כי יש בה פרזנטור שמחוץ לפרסומת הוא פוגע.
בנוגע לסייפא של דבריך, בפרסומות לבנק באינטרנט וברדיו הוא מופיע בדמות מהתכנית, לא כעצמו בחיים האמיתיים והוא משתמש בביטויים המאפיינים את הדמות בתכנית, ומזלזל במסורת ישראל בפרסומת עצמה ולא מחוצה לה.
כשחברה מסחרית משתמשת בזוג להטבים לפרסומת, עד כמה שהדבר מפריע לי ברמה האישית והיהודית אין לי ביקורת ממשית על העניין. שיעשו מה שטוב להם. הם לא מקטינים או לועגים לציבור אחר. לפחות לא באופן ישיר.
במקרה של בנק יהב מגחיכים ולועגים לציבור שלם המחזיק במסורת ישראל.
דמיין לעצמך גוף מסחרי שהיה משתמש כפרזנטור בדמות מגוחכת של להט"ב שמקטינה, לועגת ומזלזלת בפומבי בכל אורח החיים הלהט"בי. אתה יכול לתאר לעצמך איזה סערה זה היה מייצר בשניות.
אלא דמות שמסמלת את הבחור שחצי חזר בתשובה ופתאום מתנשא על כולם ומבין יותר טוב מכולם ביהדות
לפעמים גם גם מבין את היהדות בצורה לקויה וצרה (בגלל שלא באמת למד אלא לימד את עצמו)
אבל הוא לא דתי.
הוא מסורתי מינוס
מבחינת תוכן, איך אתם ממלאים את היום?
ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה
ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום
לפעמים שיעורים על אגדות החורבן
לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים
לפעמים שנ"צ ארוך
לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות
אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.
בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין
ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.
כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום
מגילת איכה, קינות.
קוראת ספרים על חורבן הבית
ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב
אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.
קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.
קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.
עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.
ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.
סליחה על הרוח הקודר של הדברים.
שבת מלאה בשמחה לכולם!
שמעתי היום בבוקר פרק חדש של הפודקאסט "חיות כיס" (פודקאסט שבדרך כלל מאוד מעניין אותי, גם אם הרבה פעמים אני לא מסכים איתו).
בפרק היום דיברו על הקשיים של יצרני מזון קטנים לחדור לשוק, והביאו "מומחית" שתסביר למה עדיף לנו לרכוש תוצרת של יצרנים קטנים ולא של החברות הגדולות.
אמאל'ה ואבאל'ה, בשני משפטים היא הצליחה להכניס כ"כ הרבה טעויות בסיסיות... ואני לא מדבר על דעות כלכליות או העדפות קולינריות, אלא נטו מדע. ולא מדע מסובך, כן? דברים שגם ילד בבית הספר היסודי יודע.
קודם כל, היא אמרה שמשרד הבריאות מקשה מאוד על יצרנים קטנים, עם יותר מדי רגולציה, ואז היא ניפקה את הפנינה הבאה:
יש לנו חוש טעם וחוש ריח וכך נדע לבד לזהות אם האוכל מקולקל, ומקסימום אם נראה נקודה לבנה מגעילה (עובש) אז נוציא אותה ונאכל את השאר. אציין שהיא נתנה כדוגמה ריבות בייצור ביתי, אבל הכוונה שלה היא להרחיב את הכלל הזה לכל סוגי המזון.
ובכן, הרי החדשות ועיקרן תחילה:
העובש הזה שרואים בתוך המזון? הוא רק קצה הקרחון! אם העין כבר מסוגלת לראות בעצמה הצטברות של תאים מיקרוסקופיים, סימן שבוודאות יש עוד מיליוני תאים כאלה בתוך הריבה שעוד לא צמחו מספיק בשביל שהעין תוכל לזהות אותם.
בנוסף, יש עובשים שמייצרים רעלנים מסוכנים מאוד, שנמצא קשר ישיר בין צריכה שלהם לבין סרטן הכבד, ובמקרה הקל - סתם קלקול קיבה עם הקאות ושלשולים.
באיזו קלות היא פשוט אומרת "יאללה, מקסימום נוציא עם כפית". איזה חוסר הבנה. ואיזו בושה שהמגיש לא תיקן אותה בשביל להזהיר את הציבור.
וזה עוד לפני שנכנסנו ל"יש לנו חוש טעם ויש לנו חוש ריח". כן, גברת? בואי תגידי לי מה הטעם ומה הריח של בוטולינום למשל, רעלן שמיוצר על ידי חיידקים באוכל שלא עוקר כראוי, והוא (כמו גם החיידק שמפיק אותו) לחלוטין חסר טעם וריח. את יכולה ליהנות מריבה טעימה ולסיים בבית חולים עם מחלה קשה. גם לסלמונלה, אי קולי וליסטריה אין טעם ואין ריח.
הטענה הבאה שלה הייתה שצריך לרכוש ריבות מיצרים קטנים מקומיים, כי הם מכינים את הריבות מפירות טריים בדיוק בעונה שבה הפירות האלה גדלים, ולטענתה זה הופך את הריבה ליותר בריאה:
"הגוף יודע מה הוא צריך בכל רגע. זה לא סתם שפירות הדר מבשילים בחורף בתקופה שאנחנו צריכים ויטמין C, זה לא סתם שבקיץ בא לנו פרי עסיסי כמו משמש או אבטיח שאלה פירות עם ריכוז של מים"
המשפט הזה הוא כמו לכתוב נוח ב-7 שגיאות. משפט כל כך קצר, רומנטי והגיוני, ששגוי מכל בחינה שבודקים אותו.
א. נניח, רק נניח, שהגוף צריך יותר ויטמין C בחורף (זה לא נכון!). בנוסף, רק נניח שבאמת יש הרבה ויטמין C בפירות הדר שגדלים בחורף (גם זה לא נכון! בפלפל אדום למשל יש הרבה יותר, בערך פי 3).
גברתי היקרה, את יודעת כמה ויטמין C יש בריבות?
גורנישט מיט גורנישט! פשוט כלום! (טוב אולי במעבדה טובה יצליחו למצוא עקבות מזעריים, אבל זה לא משהו שהגוף באמת יכול להשתמש בו).
הבישול הארוך מאוד של הפרי שהוא תנאי הכרחי להכנת ריבה, פשוט ממוסס את כל ויטמין ה-C שאי פעם היה בתוך הפרי הזה.
ב. עדיף לצרוך ריבה של משמש בקיץ כי הגוף צריך נוזלים שיש במשמש? כפרה עלייך, תהליך הכנת הריבה מייבש את הפרי וכמעט ולא נשארים בו נוזלים אחרי תהליך ההכנה.
ג. פירות הדר מבשילים בחורף בגלל תנאים אקלימיים שמתאימים להם, לא כדי לספק את צורכי הבריאות של בני האדם. הפירות לא יודעים שבני האדם צריכים ויטמין מסוים בעונה מסוימת, זה לא אכפת להם, ולא גורם להם להתרבות. יותר מזה: פירות ההדר הגיעו לישראל מאזורים שבהם יש מזג אוויר טרופי, עם עונות שנה שונות לחלוטין ממה שאנחנו מכירים כאן.
זה שבמקרה בחלקת אלוקים הקטנה שלנו, הפירות האלה צומחים בחורף - ממש לא אומר שזה כך בשאר אזורי העולם. אז כל הגנטיקה של פירות ההדר בעולם, התאימה את עצמה בשביל 10 מיליון האזרחים שחיים בישראל?
ד. עכשיו קצת יותר באריכות על מה שכתבתי בדרך אגב בסעיף א': ויטמין C בחורף לא מונע מחלות. כן כן, ויטמין C בחורף לא מונע מחלות. תקראו את זה שוב אם אתם צריכים.
ויטמין C חשוב לנו לאורך כל השנה, והוא חשוב גם למערכת החיסונית. אדם ממוצע שאוכל מזון ממוצע מחזיק בגוף שלו כמויות גדולות מאוד של ויטמין C, ותוספת של הוויטמין הזה בחורף או בכל עונה אחרת לא תמנע ממנו לחטוף וירוסים.
חברות שמכרו תוספי ויטמין C והבטיחו שזה ישפר את הבריאות - נתבעו שוב ושוב, והם תמיד הפסידו. לכן בכל התוספים האלה כבר אין שום הבטחה לכלום, ככה אי אפשר לתבוע אותם...
מי כן צריך לדאוג לצריכה שוטפת של ויטמין C? ימאים שנמצאים חודשים ארוכים על הספינה, ללא אוכל טרי בכלל.
אז כל עוד אתם לא חיילים בנייבי שמוצבים עכשיו ליד איראן, תפסיקו לחשוב שיש עניין באכילה של ויטמין C.
אז לא, העולם לא רומנטי כמו שאנחנו רוצים שהוא יהיה, תפוזים לא גדלים בחורף בשביל להגן עלינו משפעת, וריבות מכילות ויטמין C מהפרי בדיוק כמו שאני מכיל קריפטונייט.
לפני מספר שבועות ראיתי סרטון שבו פרופ' לגינקולוגיה מנסה לטעון שדיקור מי שפיר אינו מסוכן כלל.
הוא אמר:
לפי המחקרים, רק X אחוזים מהנשים שעוברות דיקור מי שפיר יעברו הפלה. וזה ממילא גם אחוז ההפלות הרגיל ללא דיקור, כך שאין בדיקור כל סכנה.
ובכן, אני לרגע לא מזלזל בידע הרפואי שלו וביכולת שלו לבצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר, אבל מחקרים אפעס הוא לא יודע לקרוא.
המחקרים שדיברו על אחוז ההפלות שיש לאחר דיקור מי שפיר (ואני מדגיש שזה אחוז מאוד נמוך, בערך אחד לאלף), חישבו זאת לאחר שהם חישבו את אחוז ההפלות שיש ללא כל דיקור.
זה כמו שאני אגיד:
הסיכוי של אדם בן 80 למות אחרי תאונת דרכים במהירות 30 קמ"ש הוא 10%, אבל זה ממילא הסיכוי של אדם בן 80 למות השנה, כך שהתאונה לא מסוכנת כלל".
לא, כפרה עליך, התאונה מוסיפה 10% על הסיכוי הקיים ממילא למות בגיל 80, היא לא מחליפה את הסיכון הזה בסיכון אחר אלא מתווספת אליו.
ושוב אני מדגיש:
אני לא חולק עליו שדיקור מי שפיר זה הליך בטוח מאוד. אבל עדיין יש הבדל בין סיכון של אחד לאלף לבין 0 סיכון, ובעיקר הציקה לי הפרשנות השגויה למחקרים.
נכון שדיקור מי שפיר הוא בעל סיכון מסויים
אבל יכול להיות שלדעתו הסיכון מתגמד לעומת היתרונות של הבדיקה.
''הסיכון להפלה אחרי דיקור הוא רק אחד לאלף, וזה ממילא הסיכון להפלות בשלב הזה של ההריון גם בלי דיקור, כך שלדיקור אין סיכון כלל''.
זה לא ניסוח לא מוצלח, זאת הבנה לא נכונה שהולידה משפט שגוי
ושכחתי כמובן להוסיף שביבי אשם...
ודבר נוסף- לא שמעתי את הפרק אבל הרבה פעמים בתקופה הזו טיעונים הולכים למקום רגשי ולא מבוסס מדעית.
אבל תיאורטית יכולה בפוסט אנונימי כי אני בקבוצה שלהם
במחשבה נוספת, נראה לי שיש כאן טעות טקטית ולוגית בלהעביר דברים שמישהו שאני לא מכירה כתב. הרי אם מישהו יענה הגיונית, זה לא יהיה אליי, אז לא אוכל להגיב לו ולהודות. ואם מישהו יתקוף, אני לא אוכל לענות להגנתך.
בקיצור, בקבוצה שם יש אפשרות לשלוח פוסט אנונימי, ואם אני אוכל אז גם אתה ❣️
נ.ב
איזה כיף שעוד מישהו מקשיב לחיות כיס. זה פודקאסט על נושאים מעניינים בדרך כלל והוסיף לי המון ידע 
הכותב מפריך שתי טענות מרכזיות שהועלו בפודקאסט:
בנושא בטיחות מזון: הוא מתנגד לקביעה שניתן להסתמך על חוש הטעם והריח כדי לזהות מזון מקולקל, או להסיר עובש באופן בטוח. הוא מסביר שחיידקים ורעלנים מסוכנים (כמו בוטולינום או ליסטריה) הם חסרי טעם וריח, ושהעובש הנראה לעין הוא רק חלק קטן מזיהום עמוק ובלתי נראה בתוך המזון.
בנושא תזונה ועונות השנה: הוא דוחה את הרעיון שהגוף זקוק לויטמינים ספציפיים בהתאם לעונה של הפירות, ומציין שתהליך הכנת הריבה הורס את הרכיבים התזונתיים בפרי. בנוסף, הוא מבהיר כי הופעת פירות בעונות מסוימות היא תוצאה של תנאי אקלים וגנטיקה של הצמח, ולא כוונה מכוונת לספק צרכים תזונתיים אנושיים, ומדגיש שצריכת ויטמין C מוגברת בחורף אינה מונעת מחלות עבור אדם ממוצע.
במשפט אחד?
הכותב יוצא נגד הטענות המדעיות המוטעות והמסוכנות, לטענתו, שהושמעו בפודקאסט בנוגע לבטיחות אכילת מזון מקולקל ולתפיסות תזונתיות שגויות לגבי צריכת פירות עונתיים.
בשלוש מילים?
ביקורת על פסאודו-מדע.
במילה אחת?
הפרכה.
איך זה ממחיש?
האימוג'י מסמל שלילה ודחייה של הטענות שהועלו בפרק הפודקאסט, כפי שפורטו בפוסט. הוא משקף את העמדה הנחרצת של הכותב, השוללת את הטיעונים שהציג כאילו היו עובדות מדעיות.
בנורווגיה, ליד תאריך התפוגה של מוצרי מזון רבים, כתוב "עדיף לפני, אבל לא נורא אחרי ..."
או: "se lukt smak - לראות להריח לטעום" (יענו, לא לזרוק את הגבינה דקה אחרי תאריך התפוגה)
יעני זה מתחלק לשתי קטגוריות של מוצרים, חלק זה "לשימוש עד" וחלק זה "עדיף לפני"
יש מוצרים שעליהם כתוב ''לשימוש עד'', ויש כאלה עם הכיתוב ''עדיף להשתמש לפני''. זה לא מקרי.
האם צריך להתייחס לתאריך תפוגה של מזון? | מגזין | מכון דוידסון
הויטמינים וערכים התזונתיים שבה מתגמדים לעומת כמויות הסוכר שהיא מכילה
כמו שלא שותים ויטמנציק כדי לספוג ויטמנים.
מסכים עם כל מה שאמרת
ורק מוסיף, שאכן לצערנו החברות הגדולות זוכות לפחות רגולציה והקפדה מאשר יצרנים קטנים.
ראה ערך פרשיית היונים בעלית.
א. לא בדקו את המקום בזמן אמת כמו שנדרש (גם לא כשרותית. אבל לא מדברים על זה)
ב. גם שגילו. משרד הבריאות לא דרש לפרסם את זה בריש גלי. אלא הסתפק בהתחלה בהתחיבות של עלית להזמין מדביר יונים בזמן שיש שוקולדים נגועים בסלמונלה בשוק.
ג. גם אחרי שזה התפוצץ. משרד הבריאות אפשר למפעל להמשיך לפעול. נטען שעשו שיפוצים ותיקונים.
ד. ההנהלה וכל העובדים ידעו בזמן אמת שיש יונים במפעל. מישהו ישב על זה בכלא?
וזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה.
סיפור דומה קרה בעלית גם בעבר .
אתה יודע מה היו עושים ליצרן קטן?
במקרה הטוב היו סוגרים לו את המפעל לצמיתות
במקרה הפחות טוב. הוא היה יושב בכלא
במקרה בעלית הן פשוט עשו צרכים על הפס יצור של השוקולד
ממשרד הבריאות.
לרוב לעסקים קטנים אין כשרות טובה, וממילא כנראה האוכל לא הכי נקי/ אף אחד לא שוטף את התותים לפני שהם הופכים לריבה ובטח שלא משגיח על הגידול שלהם..
מבחינתי חותמת כשרות מוכרת זה כמו מותג
כשיש על המוצר את הכשרות אז אני יאכל בבטחה בלי לפחד שמסתתר גוש עובש.
(מוסיפה שלא קראתי את הכל רק את השליש הראשון..(
לא איכות ולא בריאות
פרה שנשחטה כשר למהדרין. אם הבשר לא נשמר כמו שצריך והתקלקל. זה עדין כשר.
טבח שחתך חסה גוש קטיף אחרי שהיה בשירותים ולא שטף ידיים. זה עדיין כשר.
עגבניה מלאה עובש. כל עוד אין בה תולעים. היא עדיין כשרה
זה לא קשור.
אוכל שלא מעלה עובש במשך זמן לרוב מעובד ומשומר מדי עד כדי כך שאפילו מיקרואורגניזמים נמנעים ממנו.
ההגבלות של בין המיצרים, תשעת הימים, שבוע שחל בו,
או העובדה שבית ה' חרב ושועלים מהלכים בו?
שאלה מעט מצועצעת אבל אני מרגיש שזה פוגש הרבה מאיתנו
כלומר לא נגד הקורקינטים אלא נגד הרוכבים שלהם. בעיקר אלו שאין להם רשיון ורוצים בכח לתפוס מקום באדמה לנצח לפני שיבנו בית קברות בקומות בפתח תקווה.
אני אומנם רוכב קורקינט עם נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש אבל שום דבר לא הכין אותי למה שהיה אתמול.
יצאתי לרכיבה בלילה. רחוב מהיר עם 4 נתיבים לכל צד.
אני בנת"צ שזה יחסית בסדר (מותר לי לפי החוק, נתיב ימני). מכוניות לא נוסעות איתי בנתיב ואוטובוסים עוצרים מאחוריי בתחנה אז מהבחינה הזו אני בסדר.
מולי (נגד כיוון התנועה!) קורקינט עם שני צעירים בלי קסדה. כמעט נכנסו בי וכמעט נכנסו ברכב שעקף אותי משמאל. טרלול.
איזה חגורה יש בקורקינטים?
ובאופן כללי כל הממונעים הקטנים האלה הם מסוכנים, ולכן מזל שלפחות יש עכשיו חובה חוקית לשים לוחית רישוי.
בעלות על אופנוע מעלה את מחירי הביטוח והחיים אבל אופניים חשמליים וקורקינטים לא.
זה די מוזר.
קורקינט זה נחמד לעירוני.
אופנוע בין עירוני
לדוגמה,:
יש לי חבר שגר במרחק של פי 2 כמעט זמן נסיעה ממני לעבודה
לי לוקח 40-50 דקות. תלוי בפקקים. לפעמים גם יותר.
אצלו זה קבוע. 25 דקות.
תמיד אני חצי צוחק עליו שלא שווה כלום אם מתים או חס וחלילה נכים.
הוא צוחק (בציניות מפחידה) שהוא נוסע מהר מאוד (לא שאלתי כמה. אבל מניח שזה סביב 140-150 ומעלה לפי מהירות ההגעה) כדי שאם תהיה לו תאונה זה יהיה בוודאות מוות (כך לדבריו)
שאלתי אותו ומה עם הילדים? הוא אמר שבשביל זה יש לו אופנוע כדי שהוא יוכל לבלות איתם יותר זמן שהוא בחיים והוא אמר שהוא עשה לעצמו ביטוח חיים גדול כך שאם הוא ימות, לפחות לא יהיה לילדים בעיה כלכלית.
כן. זה שחור לגמרי. אבל הפקקים יכולים לשבור כמעט כל אחד.
עולה על האוטובוס בתחנה האחרונה לפני הכביש מהיר, ויורד בתחנה הראשונה בצד שני. בדרך כלל זה מהיר כמעט כמו רכב. הקורקינט בתא המטען.
אם יש נתיבים צהובים (כלומר נת"צים) אז זה יותר מהיר מרכב.
אם זה רכבת קלה מתחת לאדמה זה בכלל חלום.
זה כי לפני כעשור, כמה נערים השתללו על הכביש לפני (לא זוכר אם אופניים או קורקינט)
למזלי תפסתי מהם הרבה מאוד מרחק מאחור
פתאום אחד נפל. והם התחילו לצעוק עליי כאילו יש לי קשר לכך. (הייתי כ50-100 מטר אחריהם עם האוטו)
למזלי כנראה חוץ מכמה צעקות, הם לא עשו כלום.
זה היה יכול בקלות להגמר בחקירה במשטרה (ולך תוכיח שהיית כל כך רחוק ואין לך קשר לנפילה ההיא)
מאז אני עם מצלמת דרך