אשמח להתייעץ לגבי מדיניות בבית לחטיפים וממתקים, לשמוע איך זה מתנהל אצלכם, ואז לראות מה מתאים לנו..
אצלנו אין בבית המון ממתקים, בדרך כלל יש עוגיות כלשהן, שוקולד בארון, חטיפים לשבת. לא המון אבל קיים.
במהלך השבוע אחרי המסגרות חותכת פירות, מאפשרת עוגיות , שלוקים, או נשנוש במידה. מכינה קרטיבים ביתיים..
פעם בחודש הולכים למכולת והם יכולים לבחור מה שרוצים..
גילאי 8 ומטה.
יש כרגע תסכול אצל הילדים סביב הנושא. אשמח לשמוע איך אצלכם
אצלנו זה עושה את התסכול. חטיפים אין ואין תסכול. אם אני קונה לשבת או לטיול או יום הולדת, זה יום יומיים לפני או מחביאה
שלוקים ועוגות יש וסביב זה יש יותר תסכול והם גם מקבלים יותר
מבקשים משהו טעים/מתוק ולא תמיד אני מאפשרת (לא יודעים בדרך כלל בדיוק מה יש) לצורך העניין קוביות שוקולד מריר תמיד יש בשביל אפיה.
מתוסכלים שאני מרשה רק פעם בחודש ללכת למכולת.
מתבאסים שמגבילה את הכמות (נגיד לא יותר מ3 פרוסות עוגה בכניסת שבת.. )
לדעתי תנסי להבין מה גורם לקושי שלהם.
למשל 3 פרוסות עוגה בכניסת שבת זה בכלל לא קצת. יכול להיות שהם פשוט רעבים? אז לתת לפני זה משהו יותר משביע אולי, או לאפשר במקביל עוגה ופירות חתוכים או פשטידה או צלחת מרק...
מבקשים מתוק ואת לא מאפשרת, אז לומר ברור שאצלנו אפשר נשנוש רק בין 16 ל17. בשאר הזמן מי שרעב מוזמן לקחת פרי או פריכיות למשל.
כלומר, אני לא חושבת שהתסכול הוא באמת בגלל כמות המתוק הכללית, אלא כי באותה הזדמנות הם רעבים למשל.
וגם, כשבאופן כללי יש ממתקים, הם לא מבינים למה עכשיו את לא מרשה. אז עדיף שיהיה כלל ברור מתי כן.
פעם בחודש ממתק במכולת זה ממש לא רק. גם לגבי זה, יכול להיות שאם זה ביום מסוים שהם יודעים מתי יקרה, זה יהיה להם קל יותר. מאשר לחשוב כל יום שאולי היום זה היום הנחשק ולהתאכזב כשהבקשה שלהם לא מתמלאת.
אם להגביל אז בלא לקנות או להכין כמות קטנה.
ממה שאני זוכרת בתור ילדה כל דבר שאמרו לנו כמה אפשר לאכול אז זה מה שאכלנו אפילו אם זה היה ממש הרבה.
לצורך העניין יכול להיות ש- 3 פרוסות עוגה זה די הרבה להם אבל אם זה מה שאת מרשה זה מה שהם יאכלו.
ואח"כ עוד ירגישו שרצו עוד ולא הרשו להם.
אולי לפתוח פס עוגה בכניסת שבת ולהגיד שאת הפס השני שומרים למחר בבוקר?
או להגיד אפשר לאכול אבל תשימו לב שנשאר לשאר הילדים?
רק אחרי כמה פרוסות כבר לא מאפשרת עוד
וכמובן מציעה לאכול אוכל אם רעבים..
פעם באף פעם אני מכינה עוגיות
ביום יום הממתק שלהם זה לחם עם שוקולד לגן, שמקבלים רק בחלק מהשבוע.
פעם בכמה שבועות נוסעים לסבתות והן כבר מפציצות אותם בממתקים.
בשבת מקבלים ממתק שבת בערב בהדלקת נרות ואוכלים קורנפלקס מיוחד בבוקר שבת (במשך השבוע זה הצהוב הרגיל), ובקידוש בשבת לרוב יש עוגה או חטיף כלשהו.
חוץ מזה הם מקבלים מהגן ממתק בקבלת שבת בשישי.
מעדנים אנחנו לרוב לא קונים, הם אוכלים פעם בכמה חודשים אצל סבתא או שאנחנו קונים פעם בכמה חודשים לקידוש.
שלוקים קטיבים וכאלה גם כן בקידוש בשבת או אם יש אירוע מיוחד, אבל אז זה במקום משהו אחר.
מדי פעם אני מכינה פנקייקים ולפעמים שמה בבלילה שוקולד ציפס. ולימי הולדת יש עוגה בחושה.
ביסקוויטים אני נותנת די בחופשיות בנסיעות וכאלה.
בתחושה שלי הם מקבלים המון מתוק, ממש יותר מדי. תכלס כשכותבת כאן זה נשמע לי סביר, אבל בגלל שהם כאלה מכורים ותמיד מבקשים אז זה מרגיש לי שיש יותר.
יש עוגיות שאני אופה, ארטיקים וגלידה ביתיים והרבה פירות.
אני חושבת שזה כמו כל גבול - כשיש פתח, מנסים לעבור אותו.
אני רואה את זה הרבה עם המסכים - אצלי בכו כל יום שהם רוצים, ברגע שהוצאתי מהבית את המסך הגדול, אין על להתלונן בכלל והרבה פחות בכי בנושא.
תשקלי אולי לא להחזיק בבית בכלל ולקנות כשצריך (נגיד רק לשבת אבל לא מגירת חטיפים)
מה שיש לתת במועדים ממש קבועים.
ויכול להיות שפשוט יהיה תסכול בנושא, הרף של הרצון למתוק אצל ילדים הוא בלתי נגמר, וככל שאוכלים יותר מתוק רוצים יותר🤷🏼♀️
שוקולד- בארון גבוה. רק לשימוש של אפייה (יש לי מריר רגיל)
פופייסים- בימים החמים מרשה די חופשי..
ביסקויטים- די חופשי
עוגות- אך ורק בשבת. או אם יש קצת שאריות אז גם במשך השבוע.
אין לי בכלל חטיפים או עוגיות. ואם כן- אז זה רק כ"ממתק שבת" שמקבלים בערב שבת אחרי הדלקת נרות.
עוגיות קנויות- רק כשאורחים באים. זה ממש לא נגיש לילדים ובעיקר הם לא יודעים שזה קיים (במקפיא/בארון סגור ולא נגיש)
לחם עם שוקולד- רק ביום שישי/ראש חודש/יומולדת/יום טיול. ואז כל הילדים מקבלים..
יש שפע של פירות..... אם ילד רוצה לנשנש הוא מוזמן לקחת מכל הסוגים והמינים. לפעמים כשהם רעבים ואין אוכל זמין מיידי אני אוציא בייגלה/קרקרים.
לא יודעת אם עזרתי לך..
עוגיות קנויות/ ביסקוויטים יש בבית חופשי, כל יום לוקחים לגן.
יכולים לאכול גם אחה"צ אבל בתכלס הם לא רוצים.
שלוקים יש כל היום כל היום.
יש קורנפלקס עם חלב, לפעמים אוכלים בבוקר לפני שיוצאים לגן, לפעמים אחה"צ.
משתדלת לחתוך להם פירות, לא תמיד זוכרים לקנות.
ממתקים אין בבית בכלל בכלל.
לפעמים לפעמים קונים לשבת.
אם הילדים הולכים איתי לקניות אני מרשה להם לבחור ממתק אחד מה שהם רוצים (קורה פעם במיליון...).
בעלי לא מרשה רק אם זה לקראת שבת.
יש לנו ליד הבית קיוסק כזה שמוכרים בו ברד שהם מאוד אוהבים,
בהתחלה כל יום ביקשו לקנות ברד ואמרתי להם שברד קונים רק ביום מיוחד, למשל יומולדת או ראש חודש וקיבלו את זה.
הרבה פעמים הם חוזרים רעבים מהמסגרות אז או שמצטרפים אלי לארוחת צהריים מבושלת שאני אוכלת בבית בארבע.
או שאני מקדימה להם את הארוחת ערב לשעה חמש.
מה שמקבלים במסגרות כמובן אוכלים, ביום שישי הם שומרים מה שהם מקבלים לכניסת שבת
בשבת כשנמצאים בבית יש עוגה בסוף הארוחה לפעמים, לא כל ארוחה, ואז אני מרשה שתי חתיכות והם בסדר עם זה
פעם בשבוע בערך כשחוזרים הביתה קרטיב או שלוק (האמצעי קצת יותר מבקש ומתבאס שאני לא מביאה עוד פעמים)
בבוקר לפני שיוצאים אוכלים מאפינס שיבולת שועל, זה לא ממתק מבחינתי אבל זה מפנק אותם
חוץ מזה אין משהו ברגיל, לפעמים מכינים עוגיות באמצע השבןע לשבת ואז אני נותנת גם עוגיה
יש לנו האמת מלא חטיפים שמצטברים כשהם מביאים מימי הולדת או משלוחי מנות, אבל לא נראה לי שהם בכלל זוכרים את קיומם כי זו ממש לא אופציה אצלנו
בבוקר אוכלים ופלים/ עוגיות/ ביסקוויטים.
בערב כולם אוכלים עוגה. לפעמים במקום עוגה יש אבטיח/ עוגיות/ גלידה).
במשך היום אני מרשה ממתק אחד. בדרך כלל אוכלים אחרי ארוחת צהריים.
אנחנו קונים שוקולדים, חטיפים קטנים, שלוקים, לפעמים מסטיקים. ולפעמים יש גם דברים שהילדים קיבלו בכל מיני מקומות.
בקיץ מידי פעם קונים ארטיקים שווים (הם לא מסתפקים בארטיק קרח), אבל שומרים לזמנים מיוחדים.
בשבתות הם מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.
היה יחסית דומה.
בבוקר אכלו עוגיות.
היה שלב שהיה מותר שני ממתקים ביום.
בדרך כלל היה כל מיני סוכריות, מסטיקים, קוביות שוקולד מריר. פחות חטיפים ושוקולדים שווים.
בקיץ לפעמים היו קונים ארטיק קרח. בשבת היה גלידה.
פחות היינו מקבלים ממתקים בבית כנסת וכד'.
כשגדלנו, כבר פחות היו כללים, ועם הזמן גם נכנסו דברים יותר שווים.
אני חושבת שהילדים שלי כן מקבלים ממתקים ברמה יותר גבוהה.
אולי יותר דומה למה שהיה לאחים הקטנים שלי.
יש משהו שונה, שיש פחות פער בין ההורים לילדים.
כשאני הייתי ילדה, אמא שלי יכלה לקנות לנו ארטיק קרח ולעצמה מגנום, או שרק לאבא היה מותר לשתות קולה באמצע השבוע.
אצל הילדים שלי זה לא עובר.
אם אני קונה משהו יותר שווה, הם לא יסתפקו ביותר פשוט. אלא אם הם לא רואים ולא יודעים.
כמו ציטוס במבה וכאלה
לרוב אני מרשה אחד קטן ביום.
לא תמיד עולה דרישה.
כשיש חטיפים גדולים הם לא רגועים ורוצים כל הזמן.
אז אני נמנעת מלקנות.
בגדול אני לא בעד למנוע מהם לחלוטין. גדלתי בבית שמנעו מאיתנו וזה יצר לי אישיו סביב זה שעד עצם היום הזה משפיע עלי מאד.
היו תקופות אחרי שהפכתי עצמאית בקניות שלי שהייתי קונה ממתקים וחטיפים כמו מטורפת.
בכמויות. שיהיה לי.
אז לא רוצה שיגדלו ככה.
לגבי עוגה בשבת לא מגבילה אותם כל עוד זה אחרי אוכל.
עוגיות ובסקוויטים אני מסכימה אבל לא להיסחף. יש לי ילד שלא יודע לעצור ואז הוא מגיע לבחילה אז אני מזכירה לו.
הגדול בן 9 הקטן בן 4.5
אם הם קטנים דיי חופשי.
גדולים אני מסכימה אחד גדול ביום.
ארטיקים כנל. אחד ביום.
קרח.
ארטיקים מיוחדים במידה ויש זה בדכ לשבת.
זה בדיוק מה שאני חוששת.. שההגבלה קשה לה מדי ולא טובה בשבילה.
היא ילדה רגישה והנושא הזה ממש מפעיל אותה.
הקושי האמיתי הוא עם הגדולה אבל קשה לעשות הפרדה ולאפשר רק לה. וקשה לה להגביל את עצמה באופן טבעי.. לא סומכת על זה.
לא יכול להוות כתחליף?
או למשל אצלנו מאד אוהבים נייצר ואלי.
אני לא מסכימה בלי הגבלה אבל כן זה מהווה תחליף למשהי מתוק
מבחינתי ביסקוויטים, שלוקים, קןרנפלקס וכו זה ממתקים
אז קורנפלקבס יש בבית אבל אוכלים ממנו לעיתים רחוקות. לפעמים אם אין משהו אחר לוקחים בבוקר לגן
באמצע שבוע יש עוגיות ביתיות (בריאות) די חופשי ואוכלים גם במבה אם רוצים
יש פירות רוב הזמן
בשבת יש הרבה עוגות, מעדנים, קצת ממתקים וכמה סוגי חטיפים (אבל מרשים רק אחד)
וכמובן יש גם את מה שמקבלים במסגרות ובבית כנסת
מקבלים ממתק או עוגיה בהדלקת נרות, במנות אחרונות ובקידוש וזהו. יוצא 5 בערך במהלך השבת, כולל פרוסות עוגה.
בראש חודש מקבלים כריך עם שוקולד
אחר הצהריים מקבלים פירות. מידי פעם גם ביסקוויט או חופן בייגלה. בקיץ לפעמים פופייס מיד בחזרה מהגן
הם יודעים מצויין מתי מותר ולכן אין תסכול. ממתקים שמקבלים במהלך השבוע שומרים בקופסה שלהם שממנה הם בוחרים בשבת.
קוראת את הכל ונחשוב מה מתאים לנו..
זה תמיד נגמר בעוגמת נפש..
השפע והמבחר ממש מאתגרים ומתישים את הנפש
מבינה אותם
אם הולכים זה רק אחרי שהחלטנו מראש מה קונים
..
משתדלת לדבר איתם על כל זה המון
שהמכולה מבלבלת
המפעלים רוצים שיקנו מהם כמה שיותר אז הם שמים הרבה פרסומות, הרבה צורות, הרבה חומרים מזיקים כדי למכר אותנו...
פעם הבת שלי הכינה דף עם מה הויטמינים של כל פרי וירק נותנים לנו, זה עזר לאיזה תקופה...
משתדלים להסביר הרבה שהחומרים המזיקים מקשים על הגוף ומפריעים לו לעבוד טוב. .
פעם הם שמעו מישהו מסביר על החשיבות לארוחה מאוזנת- שכל ארוחה תכיל פחמימות, חלבונים וויטמינים- ירקות, הוא הסביר טוב וזה עוזר להם להבין את החשיבות של תזונה...
הם גם שומעים הרבה מסע אל גוף האדם שהוא מסביר הרבה על גוף האדם ואיך האוכל משפיע על הגוף...
כמו לנו גם אצלם עוזר להבין את המשמעות וסיבת הדברים
..
והאמת הכי טוב שפשוט אין....
אצלינו יש חטיף לשבת- בדר''כ מארז של קטנים ואז גם מקבלים אחד בקבלת שבת ואחד במהלך השבת
יש עוגה לקידוש ולמלווה מלכה
שלוקים מקבלים כשחוזרים מהמסגרות
ולפעמים גם עוד אחד מתישהו במהלך היום
יש בארון ביסקויטים-קרקרים דגני בוקר פשוטים כאלה וזולים (בשקיות כאלה..שמוכרים במשנת בערך ב11שח) לנשנושים בין לבין ולקחת בשקית לגנים-בי''ס
וגם מלפפונים רצים פה כנשנוש
פירות הם מחסלים ברגע אחד לא משנה כמה קונה ולכן לרוב לא קונים כי יוצא לא משתלם
בר''ח הפתעה מתוקה אחת קטנה
הבעיה שתמיד יש חברים שמותר להם יותר (כמו ילדים שמביאים לבית ספר כל יום עוגיות כארוחת ביניים) ולכן הילדים תמיד ישארו ממורמרים… מתסכל.
אשמח לשמוע איפה, לא אונליין
משהו איכותי
פתחתי משתמש למרות שכנראה תזהו אותי כדי שלא ישמר לי בכרטיס.
יום שני בצהריים צירים חזקים מאוד, ודיי תכופים.
אני מחליטה לא ללכת לבית חולים כדי שלא יתנו לי זירוז ושאהיה יותר קרובה ללידה.
סובלת מאוד אבל מתעקשת על זה.
עד הבוקר אני עם צירים ואז מפסיקים.
כל הבוקר אני עם צירים פעם ברבע שעה בערך.
מפזרת את הילדים לגנים כאובה ועייפה וחוזרת לבית
נכנסת הביתה ומגלה שאני לא יכולה לעמוד, יש לי לחץ חזק באגן כל כמה דקות
מתקשרת לספר לבעלי שיתכונן אולי הוא יצטרך תכף לצאת מהעבודה אליי.
אני מנסה להכין א.צהריים ורואה שממש אין סיכוי אז מתייאשת והולכת לנוח, שמה את הקטן שלי איתי במיטה שישחק לידי ואני שוכבת.
מרגישה הפרשה גדולה שיוצאת אז קמה לשירותים ומגלה שכנראה הפקק הרירי יצא, פעם ראשונה שזה קורה לי. אף פעם לא ראיתי אותו יוצא.
קצת נלחצתי אבל ידעתי שזה לא אומר כלום ושזה לא מלמד שאני יולדת היום.
עוברת עוד שעה ואני מגלה שאני לא יכולה לקום מהמיטה.
מתקשרת לבעלי להתייעץ איתו,
מספרת לו על המצב והוא אומר לי שהוא בא, אמרתי לו שלא יודעת אם כדאי כי אין לי צירים אז זה לא לידה.
הוא מתעקש שאם אני לא יכולה לעמוד אז שאלך להיבדק (ותודה לו על העקשנות הזאת).
מתייעצת גם איתכן כאן בפורום ואתן מדרבנות אותי להיבדק.
הוא מגיע, אני הולכת עם אמא שלי לבית רפואה והוא נשאר עם הקטן בבית.
מגיעים, האחות מקבלת אותי ושואלת למה באתי.
אמרתי לה שאין לי צירים ויצא לי הפקק הרירי וקשה לי לעמוד.
האחות התגובה: "בלידה חמישית את כבר אמורה לדעת שלא באים רק בגלל הפקק הרירי אם אין צירים. טוב תעלי למיטה נעשה מוניטור" (ורק בגלל המשפט הזה אני מספרת את הסיפור לידה שלי, אף פעם לא כתבתי סיפור לידה)
אני בלב שלי מרגישה לא נעים שככה ננזפתי ושאולי באמת סתם באתי.
עושים מוניטור, האחות: "יש לך צירים כל 10 דקות, אלה לא צירים של לידה. לכי תחכי לרופא שיקרא לך"
יצאתי לחדר המתנה מחכה לרופא ואז קוראים לי לעשות אולטראסאונד לבדוק מנח לפני הרופא.
הטכנאית: את יודעת באיזה מנח הוא?
אני: בטח, מנח ראש
הטכנאית: מנח רוחב
אני: זה אומר שבטוח לידה בניתוח??
הטכנאית אומרת שכנראה שכן.
אני יוצאת ממנה מזועזעת ובהחלטה שאני פה לא כדי ללדת אלא כדי להפוך אותו. אני לא יולדת בניתוח.
מתקשרת לספר לבעלי.
מגלה שלפני בתור יש בערך 15 נשים.
אחרי עוד חצי שעה של המתנה לרופא אני אומרת לאמא שלי שזה ממש מיותר שהיא תחכה איתי, אני לא יולדת עכשיו ויש פה תור ארוך, שתלך הביתה ואקרא לה אחרי שאדבר עם הרופא.
היא בהתחלה לא רוצה ללכת אבל כשהזמן עובר ולא קוריאם לי היא משתכנעת והולכת.
כל זמן ההמתנה אני יושבת ומחכה, רוב הזמן אני בסדר חוץ מכל 5 דקות שיש כאב חזק באגן ל2 שניות שגורם לי לעצור את הנשימה ןאז עובר ואני בסדר.
אחרי נצח הרופא קורא לי, אני קמה אליו וכמעט נכנסת לחדר ואז רצה אחות ואומרת לו "אולי תקבל קודם את היולדת ההיא? היא בוכה פה ונראה שממש סובלת"
הרופא אומר לה שהוא כבר קרא לי ובאתי אז יקבל אותי ואני האחרונה שלו אז אם יוכל אחר כך יתעכב ויקבל גם אותה. (עוד נס בשרשרת הניסים)
אני מתיישבת מולו ואומרת לו: אני לא באתי ללדת, עכשיו גיליתי שהעובר במנח רוחב אז באתי להפוך אותו.
הוא מסתכל עליי ואומר: את נראית בלידה, תעלי מהר למיטה. קודם נבדוק פתיחה ואחכ נדבר
אני עולה למיטה, הוא בודק פתיחה ואומר: מה אני מרגיש פה, אני לא יודע מה אני מרגיש פה.
מוציא את היד ומכניס שוב: מה זה? מה אני מרגיש כאן?
אוי זה היד! תעצרי, אני לא צוחק איתך. אל תנשמי, אל תזוזי, אל תלחצי.
הוא רץ לדלת וצועק "צוות לחדר שלי מהר, היא בלידה"
פתאום החדר מתמלא במלא אנשי צוות, הרופא מודיע להם שצריך להוציא אותי עם המיטה.
הם אומרים לו שזה מסובך. הוא הולך לדלת ובדרך מעיף את כל מה שמפריע, הכיסא, השולחן שלו ומודיע להם "היא יוצאת עם המיטה הזאת עד החדר ניתוח"
תוך כדי שגוררים את המיטה אחד מתחיל להפשיט אותי, אחר להוריד לי כיסוי ראש, עוד אחת את התכשיטים ואחד עם טפסים מקריא לי מה רשום תוך כדי ריצה במסדרון.
מגיעים לכניסה לחדר ניתוח, הוא סגור.
מדליקים אורות מכינים אותו לניתוח, אומרים לרופא שאין רופא שיכנס לניתוח והוא מיד אומר שהוא יכנס.
ואז מישהו נזכר לשאול אותי "הודעת לבעלך?"
אני אומרת להם שלא ומתקשרת אליו ומבקשת שיעדכן את אמא שלי.
אני חותמת קשקוש כל שהוא על הדף כי מכריחים אותי ואז שואלת אותם אם אני בטוח יוצאת חיה מהניתוח.
הרופא החמוד רואה שאני בוכה ומתנצל שהכל ככה מהר ובלחץ "פשוט אני חייב להשיג אותו לפני שהוא ממשיך לצאת" ולא עונה על השאלה שלי.
מכניסים איתי לחדר ניתוח ומיד מתחילה להרגיש ששמים לי כל מיני חומרים על הבטן (אולי חיטוי, לא יודעת) .
אני נלחצת ואומרת להם שלא יחתכו אותי כי לא נרדמתי.
אחרי שנייה כנראה נרדמתי 😅
התעוררתי אחרי לא יודעת כמה זמן כדי לגלות שתודה לה' הצליחו להציל אותי ואת התינוק.
לכאבים שלא הכרתי מעולם.
אני עוד מתאוששת מהניתוח, מהפחד הזה למות.
אמא שלי כמובן הייתה עם יסורי מצפון שלא הייתה שם אבל אמרתי לה שזאת אשמתי, אני שלחתי אותה. ובתכלס, לא חושבת שהיה מועיל לי אם מישהו היה שם כי גם ככה הכל היה מהיר ובלחץ.
אהה והקטע הכי מדהים.
יום חמישי שלפני הלידה הסתובבתי בבית והרגשתי תחושות מוזרות באגן.
ניסיתי לתאר לבעלי מה אני מרגישה אז אמרתי לו ש"זה מרגיש כאילו התינוק דוחף את היד שלו".
לא היה לי מושג שיש דבר כזה, לא שמעתי מעולם על תינוק שהוציא את היד.
ואת כל הסיפור הזה כתבתי גם בשביל לנסות להשתחרר עוד קצת מהסיפור הזה כי עדיין זה צרוב בי.
וגם כדי להגיד לכל אחת כאן- תקשיבי לעצמך. שכולם מסביב יגידו מה שהם רוצים, כולל הרופאים והאחיות.
אם את מרגישה שמשהו לא תקין, שמשהו לא רגיל, שאת צריכה להיבדק- תלכי!
עדיף ללכת 100 פעמים סתם ולא לפספס את הפעם אחת שהייתה נצרכת.
ותודה לה' על כל הניסים שבדרך.
על בעלי שדירבן אותי ללכת
על הרופא שלא ויתר על התור שלי לטובת מישהי שנראתה ונשמעה יותר סובלת
ו.ודה ענקית לכן על הדרבון והעידוד באותו יום להיבדק ובכלל שליוויתן אותי בלי שידעתן בדיוק את הפרטים אבל נתתן הרבה כח עד שנכנסתי לניתוח
ועל זה שהתינוק ואני בריאים ושלמים וחיים.
סליחה על האורך, לא תיכננתי לכתוב כל כך הרבה.
כולי צמרמורות
אני רוצה לתת לך את גביע העולם
איזה גיבורה שאת
כשקראתי על האחות שקיבלה אותך רציתי לבעוט במשהו
אוף איזה עצבים
ואז טלטלות
וטוויסטים
חתיכת סיפור יש לך
בה שיצאתם מזה בשלום
🩷
הןדו לה' שהיה לך כזה שליח טוב.
החלמה מהירה וטובה
הרבה הרבה נחת!!
ליבי עלייך שהיית שם לבד רק, נשמע לא פשוט…
וברוך ה' ששם שליח טוב בדרך שלקח אותך ברצינות
החלמה מהירה, גופנית ונפשית💖💖
גרמת לי לבכות (הורמונלית וזה).
תקשיבי חוויה ממש מלחיצה.
הכי חשוב ששניכם בסדר ב''ה.
אבל ממש ממליצה לך לעשות איזה עיבוד רגשי לאירוע הזה.
כל הכבוד לך שהלכת.
האחות היתה מתנשאת להחריד ומזל שלרופא היו חושים טובים. מה זה אין רופא לניתוח? הזוי משהו.
חיבוק גדול לך!! התאוששות מהירה ונחת מהמתוק!
אמאלה איזה סיפוררר
ותודה להשם שהיו שם שליחים טובים
מזל טוב והחלמה קלה
ממש שרשרת של ניסים! מרגש ממש
תודה ששיתפת אותנו
אני עם פה פעור
מטורףף
מלא מזל טוב
התאוששות קלה בגוף ונפש!
קראתי כמה פעמים בנשימה עצורה.
איזה ניסים! חסדי ד'
מקווה שהתאוששת ואת מרגישה יותר טוב גם את וגם הקטני.
עברת את זה כמו גיבורה. ברוך ה' שאתם בסדר.
אני חושבת שזה חשוב מאוד לשתף גם סיפור כזה כדי שנזכור שאנחנו בידי ה' ...
הרבה מזל טוב! בריאות ונחת
נס נס נס נס נס נס
מרגש ןמצמרררר
חיבוק ענקקקקקק
בע"ה שיהיה לכולכם מלא בריאות
מזל טוב!!!!!
הרבה כוחות ובעז"ה שתתאוששי בקלות.
איזה סיעתא דשמייא בכל רגע ורגע הייתה לך שם
וב"ה שאתם בריאים
שמחה שהיתה לי הזכות לדרבן אותך......
תבשרי לנו רק בשורות טובות
ותגדלו אותו ואת שאר ילדכם בנחת, בבריאות ובשמחה
ריגשת ממש!
המון מזל טוב ורק נחת!!
כמה ניסים, הכל מלמעלה
קראתי מההתחלה במתח רב, בד"כ אין לי סבלנות לסיפורי לידה.
אבל פה לא יכלתי להפסיק.
לא מבינה איך התינוק התהפת לרוחב, אם היה ראש?
כי זה שלב שהם כבר לא מתהפכים לא?
וטוב שהלכת להיבדק בבית חולים, ולא בקופת חולים.
ממש ניסי ניסים.
מזל טוב והתאוששות קלה🧡
הגדולה שלי בת עשר, מסיימת כיתה ד. ושמתי לב שהבגדים שלה מתחילים להיות מסריחים בבית שחי.
מתלבטת אם להסביר לה שהיא צריכה להתחיל לשים דאודורנט, או לחכות עם זה...
לא זוכרת שאני בגיל הזה התחלתי לשים. ודווקא הייתי מאוד מפותחת בגיל צעיר..
זה מאורע משמח
חלק מההתבגרות
אפשר לחגוג את המאורע
כמו שחוגגים נפילת שיניים בגיל 6 (תכלס זה די מפחיד)
ללכת לבחור
לתת עטוף יפה עם כרטיס ברכה
העיקר לא להסריח, זאת בקשה אישית ממני🙏
אני לא חושבת שזה עניין של גיל
אם מזיעים כדאי להשתמש בדאודורנט
למה היא צריכה לסבול אם היא קטנה?
רק כשכיבסתי לה את הבגדים שמתי לב.
לא יודעת, גם לא כ"כ בריא, לכן באינסטינקט מעדיפה לדחות...
לפעמים זה יכול להיות חד פעמי בגלל עייפות, תזונה ספציפית, או אפילו מחלה
אם נראה לך שביום יום היא בסדר, אז גם אני הייתי דוחה
אבל כן מתחילה שיח שיבוא יום וכו'
שצריך לחכות עד שאת תריחי
מספיק שהיא מריחה
אולי תשאלי אותה ותציעי לה שאם זה מפריע לה שתשתמש
כשהייתי ילדה הסרחתי הרבה זמן עד שקנו לי
והתפדחתי לבקש בעצמי
יש לי אחות שלא הייתה מבינה מה אני רוצה ממנה כשהייתי שולחת אותה לשים דאודורנט....(והיא בהחלט הייתה צריכה..)
אם כבר מריחים בבגדים, ואנחנו בתחילת הקיץ,
זה יגיע מהר לריח שהסביבה מריחה.
לפעמים לוקח זמן להטמיע הרגלים וכדאי שתתחיל להתרגל.
אולי זה לא בהול לקנות מחר, את יכולה לבדוק מה האופציות ומה מדבר אלייך.
אני לביתי קניתי את הדאודורנט של אלוורה שזה יותר עדין וב"ה מונע לה ריח (שנגיד לגדולות הוא לא מונע.)
למיכל סבון טבעי יש דאודורנט לילדים אולי תבדקי אותו
יש גם את ערוגות ובטח בחנויות טבע יש מבחר
טבעיים. וראיתי שגם ל dove יש עכשיו דאודורנטים של 0% אלומיניום או משהו כזה( שזה גם בתכל'ס לא עובד כל כך טוב 🫣)
נראה לי שעדיף שזה יבוא ממך.
אני קניתי לבת שלי שבכיתה ג', יותר בשביל ההרגל ובגגלל שהיא מגלה עניין בטיפוח עצמי ואני רוצה לעודד את זה. אין עדיין צורך אמיתי. אבל אני רוצה למקם את עצמי ככה שאני אהיה זו שאכיר לה את הדברים ושהיא תרגיש בנוח להתייעץ איתי, וגם תתרגל לרעיון שכשגדלים יש לזיעה ריח פחות נעים ושמים דאודורנט.
אגב היא כבר סיפרה לי שאחרי שיעורי ספורט הכיתה מסריחה ושבאמת כדאי שישימו דאודורנט. אבל למרות זאת לא נראה לי שהיא מקפידה כרגע לשים כל יום 😅 כאמור כרגע אין לה עדיין ריח.
בגיל 9 כבר התחילו להסריח, קניתי להם כמה סוגים שיוכלו תשים איזה ריח וסוג שיותר נעים להם.
כן מזכירה להם כל בוקר דאודורנט. כמו צחצוח שיניים וסנדלים גם דאודורנט..
שלא יסריחו. זה לא נעים להם ולא לסביבה
בטח לילדים..
ממליצה לנסות לקנות משו יחסית טבעי או בלי אלומיניום
או להכין מסןדה לשתיה
וביי. חייב את הרגילים.
ניסיתי גם בעצמי לעבור לבריא, אותו כנ''ל, לא באמת עובד. באסה.
תדברי איתה בנחת על זה וכו... תצאו לקנות יחד.
היא תגלה את זה לבד במוקדם או במאוחר, דרך עצמה או דרך הסביבה...
עדיף שאת הראשונה לומר לה בעדינות, וכמובן דאודורנט.
אציין, שלבת שלי בגל הזה קניתי דאודורנט של אלוורה, של החברה הזו, פחות חומרים, יותר עדין. וזה מונע לה מצויין
התבגרות בגוף
החזה ממש גדל לה, הכי גבוהה בכיתה, ריח זעה חזק כמובן (יש לה דאודורנט טבעי וגוזיות)
בגלל שכאב לה איפה שצומח... נלחצתי ולקחתי לרופא, שהפנה לאנדוקרינולוג.
מישהי התנסתה בזה?
האנדו הסביר שהיא מתפתחת מוקדם מהרגיל... מבחינתי היא ילדה. והוא אומר שהיא יכולה לקבל גם מחזור בקרוב וזה ממש מלחיץ אותי.
שלח לבדיקות דם,צילום כף יד ועוד כמה מחכה לתור חוזר אצלו.
היא יכולה לקבל מחזור בגיל כזה?
זה נורא נכון?
מצד שני אמר שיש זריקות של הנורמונים לעצור את ההתפתחות, זה לא מסוכן?
שככה מלחיץ אותך, מה נסגר.
אצל בנות גיל ההתבגרות מוגדר בגיל 8, ככה שהיא כבר בטווח ולכן בגיל הזה לא עוצרים את ההתפתחות בגדול.
גם הסיבה שמעכבים התפתחות מינית זה כדי לאפשר ליחד להמשיך לגדול (לכן צילום כף יד) כי אחרי קבלת מחזור כבר פחות גובהים.
אם היא מתפתחת באופן פרופורציונאלי זה תקין לגמרי.
לפעמים הגיל הוא רק מספר 🤭
וכן זה גם טבעי שיש כאב באיזור הפטמות בשלב של הנצת שדיים.
לגבי קבלת מחזור בד"כ מקבלים כשנה- שנתיים אחרי תחילת ההנצה.
אז השאלה מתי היא התחילה. גן משנה בת כמה היא בדיוק.
נניח היא כבר 9.5 ותקבל עוד שנה,
10.5 זה ממש גיל הגיוני כבר. אם כי יכול להיות שהיא לא תקבל לפני גיל 11.
את בטוחה שאת מצטטת את האנדו במדויק? למה הכוונה מוקדם מהרגיל? מוקדם מהטווח התקין? זה פשוט לא נכון. אז מה בדיוק הוא התכוון שזה מוקדם אבל בתוך הטווח? אוקי נכון, אבל זה לא אומר שזה לא טוב, לכל טווח יש קצוות לא כולם צריכים להיות בול על הממוצע.
אולי נתת לו נתונים על תחילת ההתפתחות שמתייחס לגילאים מוקדמים יותר? משהו לא מובן.
בכל אופן נשמע שמשפט המפתח שמבחינתך היא ילדה.
אולי אם תקבלי שהיא מתחילה להיות נערה בגיל 9, הכל יסתדר מבחינת החששות.
אבל הבת שלי בת 8.5 מסיימת ג', הכיתה שלה לגמרי באותו שלב.
יש לה חברות עם גוזיות. גם זוכרת מהגדולה שלי.
יש שמתחילות בג' יש שמתחילות בד'. זה לא נדיר בכלל.
קיבלתי ווסת בגיל 9.5 כשהייתי בכיתה ד'.
זה ממש לא היה נורא, אמא שלי הסבירה לי לפני כשראתה עלי סימני התפתחות. מהרגע הראשון הסתדרתי עם זה מצוין (ולא הגביל אותי בשום פעילות בתור ילדה).
בכל מקרה חיבוק גדול וגם אם היא תקבל בגיל כזה לגמרי אפשרי להסתדר עם זה❤️
בעיקר חומרי גלם ליצירות
מספריים לכולם
מהדקים
ודבק סלוטייפ
יכול להעסיק אותם שעות
מתכננת להזמין את אחיות שלי, שכל אחת תבוא לשהות יום יומיים
מתחילה לחשוב על סדר יום שאני הולכת לתלות בגדול
אני עובדת מהבית, והחופש לא ארוך כל כך כי יש קיטנות.
אבל יש לכן רעיונות למה אפשר לעשות בחודש שכן חופש?
עצה ראשונה ממני
לא לתכנן פתרונות לכל החופש מראש, כי זה נראה הר בלתי עביר
אני סיכמתי עם בעלי שמתכננים פתרון כל יום ליומיים שלוש הבאים.
אני באופן אישי יכולה אומנם לעבוד מהבית אבל לדעתי זה לא אפשרי עם ילדים קטנים ברקע
וכנראה שהרבה ימים ניקח חופשים על חשבוננו חלק אני וחלק בעלי (בגדול אנחנו מתכננים לחודש הזה שתהיה רק משכורת אחת במקום שתיים).
חלק מהזמן כנראה גיסתי הצעירה תבוא אלינו
מקווה שחלק מהימים המשפחה תסכים לשמור עליהם.
מבחינת תעסוקה לא חשבתי על זה
אולי נקנה בריכה נמוכה למרפסת
וגם להזמין חברים או בני דודים, יותר קל להעסיק חבורה מאשר שניים לבד.
באמת חבר זה רעיון. שלא יהיו לבד.
אולי אקבע מראש עם אחת האמהות שנעשה כל יום אצל אחת ממנו, ואז יהיה לנו יום שקט יום לא.
והקטנה שלי פחות מפריעה לי וגם ישנה חצי צהריים.
אני אין לי חופשים ובעלי עצמאי גם ככה.
אבל הוא כן חייב להספיק דברים ולא יכול לקחת חופש מלא.
מנסה לחשוב איך אפשר לחלק נכון את הימים או את מי עובד ומי לא.
אולי שאני אתחיל ממש מוקדם בבוקר ואז אתפנה באמת לשעות של באמצע?
לא ידעת אם אפשרי. וואי
יוצאת איתם בעיקר אחהצ ערב כי חםם מאוד
פעם בשבוע לפחות יום חופש מהבוקר, בעלי איתם בזמן שלא (עובד הרבה מהבית)
בזמן שאנחנו בבית - יצירות צביעות בצק פליימוביל וזמן חופשי לשיעמום כמובן🤭
קצת זמן עם סבא וסבתא
מאלתרים מה שיש
מנסה לחשוב אם יש יותר איך לייעל את זה כדי לא להתחרפן.
נורא קשה לעבוד כשהם סביבי ואני מתחזקת אותם ביצירות וכל זה.
הכיוון שאני חושבת עליו זה אם יש איך לשנות שעות או איכשהו שלא יצא שאני יושבת לעבוד והם סביבי. אולי רק חלק אפילו. לא מצליחה לסדר איך אפשר.
כי הפעילות שלנו היא יוצר בערבממילא בגלל החום, אז אני מתחילה לעבוד מוקדם ועד שהם קמים כבר חצי יום עבודה מאחוריי
בד"כ עד 13:00 אבל זה גם משהו.
המעונות גם אמורים לפעול חלקית באוגוסט.
בשאר הזמן:
לוקחים חופש
הבעל לוקח חופש
קצת סבא/ סבתא/ דודים אם אפשר..
פעילויות במתנס
בייביסיטר
ובסוף חופשה משפחתית מתישהו..
אבל זו רק התארגנות ראשונית...
אצלנו היציאה לחופש היא בהדרגה:
הבכורה כבר בחופש (אבל אני לא אמורה לדאוג לה, כמובן
)
שלושה בנים ושתי בנות יוצאים בראשון ביולי - שניים מהם נרשמו למעין קייטנת לימוד (בעצם אני לא בטוחה מתי הראשון מביניהם יוצא לחופש
אבל הוא גם יעסיק את עצמו בלימוד עצמי). לבנות אני צריכה לדאוג לתעסוקה (מתכננת להכין איתן קייטנה עצמית לפי נושא כלשהו).
הקטנה יוצאת לחופש בעשרים ביולי - שיהיה לי בהצלחה🥴
עוד בן יוצא לחופש קרוב לתשעה באב.
והילדונת בקייטנה עד שלב די מאוחר (אבל בלי צהרון).
עד תשעה באב אנחנו לא עושים תוכניות מיוחדות (בעלי עדיין לומד, וגם לא מתאים לעשות ממש פעילויות).
אחר כך אנחנו מכינים לוח חופש, ולפני כן יושבים בישביה משפחתית מיוחדת כדי לזרוק רעיונות לפעילויות. ואז אנחנו משבצים את הפעילויות הריאליות בלוח החופש, ויוצאים לדרך...
אני עובדת תוך כדי, אבל משתדלת לא לקחת פרויקטים חדשים. את מה שכן - עובדת בין לבין/בלילות... (ב"ה יש לי מחשב נייד, אז יכולה לעבוד בכל מקום בעיקרון)
משתדלים לעשות לפחות פעילות יציאה אחת לכל המשפחה ועוד פעילות יציאה לקטנים ופעילות יציאה לגדולים. עושים גם יום בנים/יום בנות, אבל זה לא בהכרח כולל יציאה של ממש (בתשלום).
מלבד זה פעילויות מיוחדות בבית - ימי נגרות, יום בית מלון, יום משחקייה בבית... לפעמים גם סתם יציאה לפארק רחוק.
והתגובות לא חד משמעיות... לכן אמרתי אשאל פה את חכמת ההמונות🙃 אולי למישהי יש ניסיון
אין לי ניסיון בזה ובא לי לקנות בכמות. ראיתי שעל הרבה עציצים כתוב בתגובות שהגיע בפועל הרבה יותר קטן ומדולל מאיך שנראה באתר
ואם כבר מזמינה בא לי להזמין כמות, ולא בא לי להזמין ואז לגלות שלא מוצלח..
חלקם נראים מלאכותיים אבל יש כאלו (בעיקר עציצים שהם רק עלים) שממש נראים טוב!
ראיתי גם בסטוקים כל מיני. (לא יודעת אם הייתי קונה בשיין. זה קצת לקחת סיכון. במיוחד אם רוצים כמות)
כי קשה להתרשם באתרים..
ממליצה על איקאה או בחנויות סטוק לפעמים יש מציאות טובות
קניתי מיטה חדשה לבת שלי בת שש וחצי
מתוך מחשבה שהיא כבר גדולה ובגיל הזה בדרכ לא מתגלגלים מהמיטה אצלי, קניתי ספפה ללא מעקה. היא נפלה מהמיטה בלילה הראשון, קירבתי את שידת ההחתלה כך שתחסום אותה מליפול אבל הבעיה שהיא זזה בשינה והשידה קרובה לראש המיטה.. בקיצור הלילה היא נפלה שוב ובכתה מתוך שינה, נקרע לי הלב ☹️
ויש לי מסורי מצפון שלא חשבתי לעומק וקניתי עם מעקה.
ומתלבטת מה לעשות? יש למישהי רעיון?
ככה אנחנו עשינו
2 כריות לאורך הקצה
יש ספפות שבאות עם מעקה, אולי אפשר להוסיף איכשהוא?
או לשים מזרון קטן ליד המיטה
שבוע 16 בסקירה מוקדמת לא רואים התפתחות של ורמיס
מישי שמעה על זה? אנחנו ממש בלחץ
הרופא היה מסוייג ואמר שיכול להיות שזה יסתדר אבל
ממש אשמח לשמוע אם מישהי חוותה
אבל ממליצה לפנות למכון פועה, יש להם הרבה מידע בנושא.
בשורות טובות בעז"ה
מומחה מס' 1 בארץ לUS
מאבחן מעולה ויש לו מכשיר הכי טוב שיש.
במידה ואכן זו האבחנה הוא יפנה אתכם לרופא המתאים.
מנסיון אישי
הוא הציל אותי!!!
אם פרטי אז יותר זמין, אם בציבורי קצת יותר המתנה
שווה ללכת גם בפרטי (תבדקי אם יש לך אופציה לקבל החזר מהקופה)
תשלחי להם את התוצאות ותבקשי שישאלו אותו איזה סוג בדיקה לקבוע ומתי.
הייתי אצלו לפני הרבה שנים אז לא זוכרת את הפרוצדורה הטכנית,
אני כן זוכרת שהוא אמר שחבל שלא באתי בתזמון מסויים ופעם הבאה לשאול אותו או משהו כזה.
(הוא התבאס בשבילי ששילמתי על שר"פ ולא קיבלתי תשובה מושלמת בגלל העיתוי)
האמת לי בזמנו זה הספיק אבל אולי במצבך זה כן יכול להיות משמעותי ויותר וודאי.
ואז אמר לי שילמתם מספיק על הביקור בשר"פ
אני לוקח אתכם תחת חסותי
הכניס אותנו לזמן שהוא מקבל בבוקר- ללא משכורת (סיפור בפני עצמו)
וקבל אותנו כל שבועיים
אפילו שאין לקופה שלנו הסדר איתו
הוא עשה איתם איזה שהוא הסכם שיאשרו לי
ובאמת הוא הציל אותי ואת הילדות שלי
ובכל אופן חושבת שכדאי לוודא שבאים אליו בזמן הנכון מבחינה רפואית כדי שהוא יוכל לתת אבחנה מיטבית.
לפעמים יש דברים שלא תלויים בטוב ליבו של הרופא.
אז אם למשל חשוב לבוא בשבועיים הקרובים, הוא יגיד את זה.
אבל אם עדיף דווקא לחכות ולבוא בשבועות מאוחרים יותר שהעובר יותר מפותח, הוא גם יגיד את זה.
הכוונה לתזמון מבחינה רפואית נטו.
הייתם אצלו בהדסה או במרפאה של קופ"ח?
תמיד כשקבעתי סקירה מכוונת, קבעו לי אליו.
אבל הוא בעדיפות הראשונה לפני כולם.
וזכור לי שכן היה איזה הסדר עם מכבי
לדעתי נגלה בסופו של דבר שיש לו בעיות תקשורת.
בעיות תקשורת זה בעצם אוטיזם?
ילד מתוק וחכם בן 6
לא תמיד מצליח לשחק יפה עם האחים שלו, מציק להם הרבה, לא כל כך מסתדר חברתית בגן.
אחד הקשיים העיקריים איתו כרגע זה שהוא שובר דברים. התחיל לפני פחות מחודש.
אין לי מושג אם זה אופייני לילדים עם בעיות תקשורת, אם זה מצביע על עוד בעיה.
הוא לא תמיד שובר אבל הוא שובר לפחות משהו אחד ביום, לפעמים יותר.
זה לא נראה בטעות. ועד עכשיו היה ילד מאוד אחראי ששומר על דברים.
המפגש הבא של האבחון יהיה רק עוד 3 שבועות
ובינתיים אנחנו אובדי עצות איך להתייחס אליו.
לכעוס שהוא שובר לא יעזור, להתעלם גם לא עוזר כי הוא ממשיך.
כל פעם שהוא שובר משהו אני אומרת לו שממש חבל כי עכשיו לא יהיה להם את המשחק הזה יותר ושעכשיו יילך ויזרוק את זה לפח.
כאמור, זה לא מרשים אותו והוא שובר שוב ושוב.
וגם ההצקות לאחים שלו בלתי נסבלות.
יש לי ילד אחד שהוא הכי שק חבטות שלו, הילד שצמוד אליו מתחתיו.
הוא ממש מתלונן לפעמים "הוא תמיד מרביץ לי ועושה לי כואב"
אבל הוא גם מתהפך בשנייה והופך למלאך.
אתן דוגמא מהשבוע, הוא הסתובב בבית וכל אח שהוא נתקל בו קיבל ממנו מכה, בעיטה, משיכה בחולצה כדי שיפןל.
כשראיתי שלא עוזר שכולם חטפו והוא ממשיך לסיבוב שני כשעוד לא הספקתי להרגיע את כולם מהסיבוב הראשון אז אמרתי לו שיעמוד לידי (הוא ממש מקשיב), הוא נעמד לידי ואז הרגעתי את אחים שלו ותוך כדי אחד מהם ביקש פלסטלינה. אז המתוק השובב שעומד לידי מיד אמר לו "בוא אני אביא לך, יש לי במגירה"
ותוך רגע מצאתי את עצמי בסיטואציה אחרת לחלוטין, הבן שלי יושב וכולם סביבו במעגל והוא מחלק פלסטלינה. הוא שואל כל אחד כמה הוא רוצה, נותן להם לבחור.
כאילו לפני רגע לא היה כלום.
ויש מצבים שלא יזעור כלןם והוא בתוך התקף של השתוללות והצקות שהדבר היחיד שעוזר זה לתפוס אותו, אני מחבקת אותו ואז הוא מרביץ לי, מנסה לנשוך, לירוק, ללקק, לצבוט.
ואז אין לי ברירה אלא לתפוס קצת יותר חזק כדי שלא יצליח להרביץ גם לי. ואז הוא בוכה קצת ומתאפס.
וכל כך כואב לי שזאת הדרך היחידה להרגיע את הילד שלי.
אני גם אומרת לו לפני "בוא תנסה להרגע לפני שאני אצטרך להחזיק אותך יותר חזק כי זה לא נעים לא לך ולא לי" אבל נראה שבאמת הוא לא מצליח לעצור.
אני לא יודעת למה אני כותבת כאן, אולי יהיה לכן רעיון איך לעזור לו להפסיק לשבור דברים (אין לי דברים שמיועדים לשבירה ולדעתי גם לא יעזור כי יסיים איתם ויעבור למשהו אחר)
וגם איך להתמודד עם ההצקות שלו, ממש כואב לי על האחים שלו שככה סובלים. וגם עליו, הוא כזה ילד מתוק וטוב, לא יודעת איך השתנה לי ככה.
אני לפעמים מסבירה להם שיש לו קושי ושאנחנו מחפשים דרכים לעזור לו ושיתפללו לה' שנמצא מהר את הדרך.
אבל בעיות תקשורת המשמעות היא שנמצאים על הרצף האוטיסטי, כלומר יש מאפיינים והתנהגויות שאופייניים לאוטיזם אבל הרמה התפקודית יכולה להיות גבוהה
אתם נמצאים בהדרכת הורים במקביל? לפעמים מפנים בהתפתחות הילד במקביל לתהליך האבחון
המון כוח, נשמע לא פשוט❤️
כן קשיי תקשורת זה נחשב על רצף האוטיזם. היום קוראים לזה רצף ה- ASD.
אני לא מומחית ממש, אבל לרוב אצל הילדים האלה יש צרכים חושיים שונים. יכול להיות שהעניין עם לשבור דברים עונה לו על צורך חושי כלשהו. אולי תנסי לחשוב יצירתי אם יש משהו שאת כן יכולה לתת לו ולאפשא לו לשבור. לא עולה לי יותר מדי, אבל אולי נגיד לנפץ בחוץ גוש גדול של קרח שתכינו בשקיות זיפלוק במקפיא?
כמובן ממליצה לחכות לאבחנה מסודרת ולאנשי מקצוע שיכירו אותו ושמנוסים בתחום.
מתואמתאחרונהוגם השתתפות דומעת בקושי החזק שאת מתארת...❤️
אכן, קשיי תקשורת זה אוטיזם (שהוא כמובן רצף גדול של קשיי תקשורת), וכן, ההצקות והזריקות והשבירות בהחלט יכולות להיות קשורות לחוסר הוויסות שהוא מרגיש.
כתבת שזה התחיל בחודש האחרון - הוא מודע לתהליך האבחון שהוא עובר? יכול להיות שזה מטרגר אותו? (לא שתפסיקו את התהליך, כמובן, אבל זה יכול לתת איזושהי סיבה...)
ויכול להיות שפשוט הוא גדל וקשה לו יותר להתנהל עם המוצפות שלו, ולכן הוא מתנהג כך.
לצערי אין לי פתרונות של ממש, חוץ מלנסות לתמלל לו: "אתה כועס עכשיו בגלל איקס, ולכן אתה זורק דברים/מרביץ לאח שלך." וכמובן, להגן ככל האפשר על הסביבה שלו...
אולי יעזור לתת לו משהו כמו שק אגרוף שלו הוא יכול להרביץ בשעת כעס (אולי גם בובה גדולה תעזור), אבל לא בטוח שהוא יצליח לווסת את עצמו לתקוף רק את זה...
בכל אופן, הכי טוב ללכת להדרכת הורים. אם אתם מסוגלים לחכות עד סוף האבחון - אז כך תוכלו לבוא בצורה מדויקת להדרכת ההורים, ואולי גם לבקש מהמאבחנים שמות של מדריכי הורים. אבל אם לא - אז כדאי כבר עכשיו...
ושוב חיבוק גדול ומבין זה לא קל...
