הבן שלי באמצע אבחון תקשורתאנונימית בהו"ל

לדעתי נגלה בסופו של דבר שיש לו בעיות תקשורת.

בעיות תקשורת זה בעצם אוטיזם?

 

ילד מתוק וחכם בן 6

לא תמיד מצליח לשחק יפה עם האחים שלו, מציק להם הרבה, לא כל כך מסתדר חברתית בגן.

 

אחד הקשיים העיקריים איתו כרגע זה שהוא שובר דברים. התחיל לפני פחות מחודש.

אין לי מושג אם זה אופייני לילדים עם בעיות תקשורת, אם זה מצביע על עוד בעיה.

הוא לא תמיד שובר אבל הוא שובר לפחות משהו אחד ביום, לפעמים יותר.

זה לא נראה בטעות. ועד עכשיו היה ילד מאוד אחראי ששומר על דברים.

 

המפגש הבא של האבחון יהיה רק עוד 3 שבועות

ובינתיים אנחנו אובדי עצות איך להתייחס אליו.

לכעוס שהוא שובר לא יעזור, להתעלם גם לא עוזר כי הוא ממשיך.

כל פעם שהוא שובר משהו אני אומרת לו שממש חבל כי עכשיו לא יהיה להם את המשחק הזה יותר ושעכשיו יילך ויזרוק את זה לפח.

כאמור, זה לא מרשים אותו והוא שובר שוב ושוב.

 

וגם ההצקות לאחים שלו בלתי נסבלות.

יש לי ילד אחד שהוא הכי שק חבטות שלו, הילד שצמוד אליו מתחתיו.

הוא ממש מתלונן לפעמים "הוא תמיד מרביץ לי ועושה לי כואב"


 

אבל הוא גם מתהפך בשנייה והופך למלאך.

אתן דוגמא מהשבוע, הוא הסתובב בבית וכל אח שהוא נתקל בו קיבל ממנו מכה, בעיטה, משיכה בחולצה כדי שיפןל.

כשראיתי שלא עוזר שכולם חטפו והוא ממשיך לסיבוב שני כשעוד לא הספקתי להרגיע את כולם מהסיבוב הראשון אז אמרתי לו שיעמוד לידי (הוא ממש מקשיב), הוא נעמד לידי ואז הרגעתי את אחים שלו ותוך כדי אחד מהם ביקש פלסטלינה. אז המתוק השובב שעומד לידי מיד אמר לו "בוא אני אביא לך, יש לי במגירה"

ותוך רגע מצאתי את עצמי בסיטואציה אחרת לחלוטין, הבן שלי יושב וכולם סביבו במעגל והוא מחלק פלסטלינה. הוא שואל כל אחד כמה הוא רוצה, נותן להם לבחור.

כאילו לפני רגע לא היה כלום.

 

ויש מצבים שלא יזעור כלןם והוא בתוך התקף של השתוללות והצקות שהדבר היחיד שעוזר זה לתפוס אותו, אני מחבקת אותו ואז הוא מרביץ לי, מנסה לנשוך, לירוק, ללקק, לצבוט.

ואז אין לי ברירה אלא לתפוס קצת יותר חזק כדי שלא יצליח להרביץ גם לי. ואז הוא בוכה קצת ומתאפס.

וכל כך כואב לי שזאת הדרך היחידה להרגיע את הילד שלי.

אני גם אומרת לו לפני "בוא תנסה להרגע לפני שאני אצטרך להחזיק אותך יותר חזק כי זה לא נעים לא לך ולא לי" אבל נראה שבאמת הוא לא מצליח לעצור.


 

אני לא יודעת למה אני כותבת כאן, אולי יהיה לכן רעיון איך לעזור לו להפסיק לשבור דברים (אין לי דברים שמיועדים לשבירה ולדעתי גם לא יעזור כי יסיים איתם ויעבור למשהו אחר)

וגם איך להתמודד עם ההצקות שלו, ממש כואב לי על האחים שלו שככה סובלים. וגם עליו, הוא כזה ילד מתוק וטוב, לא יודעת איך השתנה לי ככה.

אני לפעמים מסבירה להם שיש לו קושי ושאנחנו מחפשים דרכים לעזור לו ושיתפללו לה' שנמצא מהר את הדרך.

מקפיצה לך חיבוק!!דיאן ד.
האמת שאני לא מבינה בזה יותר מידיבוקר אור

אבל בעיות תקשורת המשמעות היא שנמצאים על הרצף האוטיסטי, כלומר יש מאפיינים והתנהגויות שאופייניים לאוטיזם אבל הרמה התפקודית יכולה להיות גבוהה

אתם נמצאים בהדרכת הורים במקביל? לפעמים מפנים בהתפתחות הילד במקביל לתהליך האבחון

המון כוח, נשמע לא פשוט❤️

הלכנו לאבחון פרטי כי בהתפתחות הילד זה המון זמןאנונימית בהו"ל

בינתיים לא הולכים להדרכת הורים כי מתלבטת אם זה יהיה יעיל.

אם זאת בעיה של גבולות, ההדרכה תהיה אחת ואם חלילה אני צודקת (מה שכנראה המצב) ההדרכה תהיה אחרת.

אז חשבתי לחכות עד שנסיים את האבחון והמצב יהיה ברור יותר.

חיבוק גדולאורוש3

כן קשיי תקשורת זה נחשב על רצף האוטיזם. היום קוראים לזה רצף ה- ASD.

אני לא מומחית ממש, אבל לרוב אצל הילדים האלה יש צרכים חושיים שונים. יכול להיות שהעניין עם לשבור דברים עונה לו על צורך חושי כלשהו. אולי תנסי לחשוב יצירתי אם יש משהו שאת כן יכולה לתת לו ולאפשא לו לשבור. לא עולה לי יותר מדי, אבל אולי נגיד לנפץ בחוץ גוש גדול של קרח שתכינו בשקיות זיפלוק במקפיא?

כמובן ממליצה לחכות לאבחנה מסודרת ולאנשי מקצוע שיכירו אותו ושמנוסים בתחום. 

אני מתלבטת אם יעזור לתת לו משהו לשבוראנונימית בהו"ל

כי אחרי שישבור אותו כנראה יחפש משהו אחר.

אבל גם אין לי רעיון איך כן לרסן את ההתנהגות הזאת.

 

 

אם למישהי יהיה רעיון למשהט שאפשר לשבור אני אשמח לשמוע.

הדבר שהכי עולה לי זה קלקר אבל אני לא יכולה לסבול את הלכלוך שזה עושה.

בתוך הבית זה לא אפשרי כי יש תינוק זוחל.

בחוץ אני לא מרשה כי זה מלכלך את הרחוב.

אולי לקרוע קרטוןבתאל1
לבנות ולפרק לגובתאל1
או בניין מקפלות
אולי פצפצים יספקו את הצורך?שיפור
ניסית לדבר איתו על זה? אולי הוא ידע לכוון מה נעים לו בזה כדי שתצליחו למצוא חלופה
קופסא של גבינהמתכנתת מחפשת
ושאר דברים בסגנון
יש מרפסת?אמאשוני

מקלות ארטיק (אפשר גם לאסוף זרדים)

בקבוקי פלסטיק

כוסות פלסטיק

כוסות קרטון

עלים יבשים

תודה לכן על הרעיונות!אנונימית בהו"ל

מעניין לנסות לומר לו שכשהוא מרגיש צורך לשבור משהו שיגיד לי ואביא לו משהו שמותר לשבור, מעניין אם יידע לזהות את הצורך, לעצור ולבוא לבקש.

כי זה קורה פתאום, אין איזה טריגר נראה לעין שאחריו הוא שובר משהו.

היום בדרך לגן הוא שבר חלק מהאוטו באזור שיושב ואני בטוחה שאחר כך הוא הצטער על זה כי הוא אהב לתלות שם דברים.

אצלנואמאשוני

כל המרפסת הייתה לרשותו באותה תקופה והגדרנו רת זה כאיזור שמותר לשבור בו הכל

לפעמים הייתי יושבת ושוברת איתו יחד.

אחיות שלו היו מביאות עיתונים וכולם יושבים בשטיח קורעים עיתונים לרצועות.

הצעצועים של השקל, היו בשקיות כמה משחקים זה היה מוגדר חד"פ, משתמשים, שוברים זורקים..

אצלנו חלק מהדברים היה מפרק עד לחלק הכי קטן שהצליח.

מניחה שכל מקרה הוא שונה, מציעה כמה אפשריות בנוסף למה שאמרת,

אולי משהו יתפוס לגביו.

לא בטוח שהוא ידע. תנסי את לתפוס את הרגעאורוש3
ולהציע חלופות מהרעיונות שעלו, אפילו ממש להתחיל איתו יחד. 
הייתי מנתקתעוד מעט פסח

את החלק שבו הוא צריך לבוא ולבקש ממך

זה נשמע לי קשה כשאתה באמצע התפרצות...

וזה גם לוקח לו חלק משליטה בסיטואציה. ויכול להכניס עוד עצבים (נניח הוא צריך אותך בזמן שאת באמצע משהו אחר).

עדיף להגדיר יחד איתו קופסא/שקית שנמצאת במקום נגיש ומותר לו לקחת ברגע כזה, לפזר/לקרוע/להרוס.

אין קשר בין ההתרפצות לשבירותאנונימית בהו"ל

זה לא קורה ברגע של כעס ולכן אין לי איך לצפות את זה מראש.

זה קורה בלי קשר לכלום, כשהוא רגוע

אולי תציעי לו מיוזמתך מהרעיונות שהציעו פהיעל מהדרום

לק"י


כמו לשבור מקלות ארטיק/ לקרוע עיתונים וכדומה.

לא לחכות שהוא ישבור משהו, ואז להציע. אלא להציע לו באופן יזום. אולי יספק את הצורך שלו, וימנע ממנו לשבור דברים.

קודם כול חיבוק מתואמת

וגם השתתפות דומעת בקושי החזק שאת מתארת...❤️


אכן, קשיי תקשורת זה אוטיזם (שהוא כמובן רצף גדול של קשיי תקשורת), וכן, ההצקות והזריקות והשבירות בהחלט יכולות להיות קשורות לחוסר הוויסות שהוא מרגיש.

כתבת שזה התחיל בחודש האחרון - הוא מודע לתהליך האבחון שהוא עובר? יכול להיות שזה מטרגר אותו? (לא שתפסיקו את התהליך, כמובן, אבל זה יכול לתת איזושהי סיבה...)

ויכול להיות שפשוט הוא גדל וקשה לו יותר להתנהל עם המוצפות שלו, ולכן הוא מתנהג כך.

לצערי אין לי פתרונות של ממש, חוץ מלנסות לתמלל לו: "אתה כועס עכשיו בגלל איקס, ולכן אתה זורק דברים/מרביץ לאח שלך." וכמובן, להגן ככל האפשר על הסביבה שלו...

אולי יעזור לתת לו משהו כמו שק אגרוף שלו הוא יכול להרביץ בשעת כעס (אולי גם בובה גדולה תעזור), אבל לא בטוח שהוא יצליח לווסת את עצמו לתקוף רק את זה...

בכל אופן, הכי טוב ללכת להדרכת הורים. אם אתם מסוגלים לחכות עד סוף האבחון - אז כך תוכלו לבוא בצורה מדויקת להדרכת ההורים, ואולי גם לבקש מהמאבחנים שמות של מדריכי הורים. אבל אם לא - אז כדאי כבר עכשיו...


ושוב חיבוק גדול ומבין זה לא קל...

הוא לא מודע לאבחוןאנונימית בהו"ל

בהמלצת הגננת אמרנו לו שזה מפגש שעושים לפני כיתה א' כדי להגיע מוכנים.

וההתנהגויות האלה הם מלפני האבחון, הם בעצם מה שגרם לי להבין שצריך לבדוק לעומק.

לאחרונה התחילה רק שבירת החפצים, כל השאר היה עוד הרבה קודם.


אני באמת לא יודעת איך להגן על האחים שלו.

אני לא רוצה לבודד אותו.

כשאני רואה שהוא שקוע במשחק עם עצמו אני משתדלת שהאחים ייצאו מטווח הנגיעה ולפעמים הראייה שלו כדי שישאר עסוק

אבל לא תמיד זה קורה ואז כשהוא איתם אין לי דרך להגן עליהם לצערי...


לגבי ההדרכת הורים עניתי למעלה


ממש-ממש מבינה ומזדהה איתך❤️מתואמת

מקווה שהאבחון הסופי יגיע בקרוב ותוכלו להתחיל הדרכת הורים מותאמת. תנסו להחזיק את ה"גאולה" הזו באופק בזמנים קשים, ולהרגיש שזה זמני... (לא ההתנהגויות, אלא הדרכים להתמודד איתן)

מקווה שעוד אימהות עם ניסיון עם ילדי רצף יענו לך פה, ואולי כן יצליחו לתת לך כלים ראשוניים. (יש גם פורום סגור לאימהות לילדים על הרצף וגם לכאלה שבשלבי אבחון, אם זה מעניין אותך)

תודה ❤️אנונימית בהו"ל
ואני עדיין מקווה שאני טועה והכל בסדר וסתם עניין של גבולות 🫣
לא נשמע לי גבולות, אבל גם לילדים לא על הרצףשיפור
יכולים להיות המון סיבות שיגרמו להתנהגויות כאלו- חיפוש תשומת לב, ויסות חושי, ועוד כל מיני...
הוא שובר מתוך כעס או סתם?יעל מהדרום
סתםאנונימית בהו"ל
דווקא לא זכור לי ששבר מתוך כעס
אז אולי לתת לו לעשות דברים דומים שלא מזיקיםיעל מהדרום
אין לי רעיון למה יכול להחליף את זה, יש לך רעיון?אנונימית בהו"ל
יש משחקים לילדי קשב שאמורים להתעסק איתםכולנה
בידיים בזמן שיעור 
שק אגרוף אולי? או בצק וכדומהיעל מהדרום
אז אולי צעצועי תחושה יתאימו לו?טארקו

סקוושי, ספינרים, מגנטים שונים..

דברים שמעסיקים את הידיים ומאפשרים ויסות למוח


וממש אפשר ללמד, שאת רואה שהוא מתעסק הרבה ולכן קנית לו את הדברים האלה וכשתראי שהוא זקוק תשלחי אותו לקופסא לקחת צעצוע תחושה כזה


בהתחלה זה יצטרך להיות בעיקר ניהול שלך

והייתי מנסה לזהות דפוסים שאולי תצליחי לתת לו את ההתווסתות לפני ההתפוצצות


ובע"ה עם הזמן הוא ילמד על עצמו לזהות את הרגע-לפני הזה.. אבל זה יכול לקחת המון זמן...

יש לנו את כל אלה, לא נראה שמעניין אותואנונימית בהו"ל
אנסה להציע את זה בצורה מסודרת, מעניין איך יגיב
זה לא עניין אותואנונימית בהו"ל

הוא ביקש שנעשה טבלה ואם תהיה מלאה יקבל פרס

לא יודעת אם זה יצליח אבל ננסה

נשמע שיש לו צורך תחושתיהשם שלי

תנסי לתת לו הרבה מגע, להפעיל אותו בתנועה.

דברים כמו פלסטלינה, בצק, משחק ברצף, מסאז', משימות תנועתיות כמו הליכות של חיות, קפיצות וכד'.


לספק לו את הצורך לפני שהוא מנסה להשיג אותו בדרכים שליליות.


אפשר לנסות להתייעץ עם מרפאה בעיסוק.


הבן שלי לפעמים גם מתנהג ככה.

לא שובר דברים, אבל כן סתם מציק לאחים.

אני רואה שהרבה פעמים עוזר לתת לו מענה תחושתי.


ויסות חושי יכול להיות קשור לאוטיזם, אבל לא בהכרח.

מחכה לתור לריפוי בעיסוק בקופה....אנונימית בהו"ל

כנראה שעד שיחזרו אליי הוא כבר יחגוג בר מצווה


אנסה רגע לפני שהוא מתחיל להציע משהו ממה שכתבת, תודה!

לגו זה לא מגע, נכון? זה משחק שהוא מאוד אוהב בזמן האחרון ואם הוא שוקע לתוכו אני יודעת שיש לי עכשיו כמה דקות טובות של חסד

לחפש מרפאה בעיסוק וללכת למפגש אחד פרטימשתדלתלהיותאני
אני הייתי מחפשת מרפאה בעיסוק פרטית שתקבל אותך למפגש אחד ותתן לך כלים ורעיונות בנתיים
אני מרגישה שאין לי מוטיבציה לנסות כלום עד שלאאנונימית בהו"ל

אסיים את האבחון.

כי בסוף לפי התוצאה של האבחון ישתנו דרכי הפעולה.

תעשי לו עיסוייםבתאל1

עדיף חזקים יחסית, לא עדינים מדי... כדי לתת לו מגע עמוק.

לא הבנתי את הרקעעוד מעט פסח

אבל אם ההתנהגויות האלו התחילו לאחרונה, ולא היו דברים דומים בעבר, על פניו לא מדובר בקשיים תקשורת, שבהם הקשיים באים לידי ביטוי כבר בגיל ינקות.

יכול כמובן להיות שהקושי התבטא בצורה אחרת בעבר, אבל גם יכול להיות שמדובר בקושי אחר עם ביטוי דומה (קשיי קשב, הפרעות רגשיות - יכולים הרבה פעמים להראות כמו קשיי תקשורת).

וכמו שאמרת בחוכמתך למעלה- חשוב להתאים את ההתנהלות ההורים למקור הקושי.

לכן הייתי ממתינה בסבלנות לתוצאות האבחון.

כן מנסה בינתיים רק לדאוג שאתם תמשיכו להרגיש בנוח בבית (שוב, כמו שתיארת- לתת לו משהו חלופי לשבור. זה לא נשמע כמו זמן מתאים לנסות לפתור דברים מהשורש, כי עדיין לא ברור מהו השורש).


ובינתיים רוצה לחזק את ידייך שאת אמא מדהימה, שדואגת לילד שלה, ואפילו לוקחת לאבחון פרטי (!!!) כדי לתת לו את מה שהוא הכי צריך. להצדיע לך.

לא תמיד מזהים את הקשיים בינקות…רוני 1234
יש כאלה שמאבחנים רק בגילאים הרבה יותר מבוגרים
נכוןעוד מעט פסח

אבל חלק מהתנאים לקבלת אבחון תקשורת, זה שהתסמינים הופיעו כבר בגיל הינקות.

אם הכל היה בסדר ומשהו פתאום השתנה, כנראה שהקושי הוא סביב בעיה אחרת (ואני יודעת שנפוץ מאוד שהאבחנה מגיעה בגיל מאוחר, אפילו בבגרות. אבל באבחון תמיד ישאלו גם על הינקות ויחפשו סימנים שהקושי התחיל כבר אז).


אני לא יודעת מה קורה אצל הבן של הפותחת. היא תיארה ששבירת החפצים היא חדשה, אני לא יודעת מה התסמינים הנוספים שיש לילד והאם הם היו בעבר או לא.

בעיקר רוצה לחזק להמתין לתוצאות האבחון, לא לחשוב שאם הילד בתהליך אבחוני זה שווה למצב של ילד מאובחן.

יש לפעמים תסמינים שמחמירים עם השנים...מתואמת

כלומר, בינקות ובילדות המוקדמת לא ראו אותם כי ביחס לגיל הם לא היו קיצוניים, או שבאמת קרה טריגר שגרם להם להתפרץ פתאום (ולפני כן הם היו "שקטים").

זה מה שאני מבינה...

טריגרים שגורמים לתסמינים להתפרץעוד מעט פסח

זה פחות אופייני לתקשורת.

לא רוצה לשלול לחלוטין, אולי סתם לא שמעתי על דבר כזה, אבל אני עם הרבה ממשק לתחום- וזה ממש מסוג הדברים שגורמים לחשוד שההפרעה היא לא הפרעת תקשורת אלא משהו אחר.


תסמינים שהיה אפשר לחיות איתם בגיל קטן ועם הזמן הלכו ונהיו מאתגרים יותר, זה אכן אופייני מאוד לילדים ברמת תפקוד גבוהה.

מכירה גם מבוגרים שאובחנו בגיל 30 ומעלה.

לכן צריך לחכות ולראות מה יגידו באבחון.

אני לא יודעת להגדיר את זה בצורה מקצועית...מתואמת

יכול להיות שאני טועה בניסוח.

רק יודעת לומר מהניסיון שלנו...

אז אנסה לעשות סדרעוד מעט פסח

שני ילדים מגיעים לאבחון.

שניהם בני עשר, לשניהם מפגינים את אותה התנהגות-

לא מעוניינים בקשרים חברתיים, נמנעים לצאת מהבית, משחקים משחקים חזרתיים.


ילד אחד, היה ככה מאז ותמיד.

כילד קטן זה היה נראה הגיוני, חשבו שהוא סתם ילד מופנם עם תחום עניין מאוד ספציפי. כשהוא גדל, וראו שהוא לא הולך לטיולים של בי''ס, נמנע מחוגים ואפילו לא מוכן להשתתף בעבודה בזוגות שהיה צריך להכין לבי''ס- ההורים חשבו שכנראה יש בעיה מעבר ופנו לאבחון.

הגיוני שלילד יש אוטיזם, אבל בגלל שהוא בתפקוד גבוה, וכנראה יש לו יכולות גבוהות בתחומים אחרים שעזרו לו 'לשרוד' עד עכשיו- לא שמו לב לזה עד גיל מאוחר.


הילד השני, ממש לא היה ככה שנה שעברה. עד שנה שעברה היה מארח ומתארח, נוסע לבד לסבא וסבתא ובכללי- התנהג כרגיל.

הגיוני שהילד השני חווה אירוע טראומתי בשלב מסוים, ובעקבותיו הוא מתנהג ''כמו אוטיסט'', למרות שהוא ממש לא.

פוסט טראומה, חרדה חברתית (ובתיאורי מקרים אחרים גם הפרעות התנהגות, הפרעות קשב קשות)- הרבה הפרעות רגשיות יכולות להראות כמו אוטיזם.


(כמובן שהאבחנה לא כזו פשוטה, אבל לקחתי דוגמאות היפותטיות כדי להסביר את העקרון)

נכון למיטב הבנתי את צודקתקופצת רגע
אבל נראה לי שהפותחת תיארה ילד שהיו לו קשיים גם קודם. רק העניין עם ה'לשבור דברים' הוא חדש, הם פנו לאבחון עוד קודם.

לפחות זה מה שאני הבנתי... 

כנראה את צודקתעוד מעט פסח
פשוט קפץ לי ממש ה'משהו חדש', שזה דבר פחות אופייני לאוטיזם..
הביטוי של ההתנהגות כן משתנה לאורך השניםטארקו

לצורך הדוגמה יכול להיות ילד שבתור פעוט היה ממש מכור למוצץ

והיום לועס את כל הצעצועים שלו/לא מפסיק לדבר/בולע רוק בקולניות


זה אותו צורך אוראלי, בא לידי ביטוי באופנים שונים


וזה ככה בהרבה מאוד דברים

אז כן ההתנהגות חדשה כי זו צורת ביטוי שונה

אבל המקור זהה ומאבחן טוב יידע לזהות את זה..

הסברת מצוין, תודה!מתואמת

אבל באמת התהייה היא יותר על התנהגויות חדשות אגרסיביות (כמו שהפותחת תיארה) -

יכול להיות שהן יצוצו פתאום בשלב מאוחר יחסית, פשוט כי הילד (האוטיסט) אגר בתוכו את התסכול מזה שהוא לא מבין ולא מובן, ואז זה התפרץ פתאום, אולי על בסיס שינוי שהוא חווה בחיים שלו?

מאבחנים בגיל גדול, נכוןטארקו

אבל לא יאבחנו Asd אם לא יראו בדיעבד סימנים מינקות, גם אם בגיל צעיר יותר זה נכנס בתוך הטווח ה"נורמלי" או לא ככ בולט.


זה אפילו דיי נפוץ שבאיזור גיל 6 יש פיק נוסף של אבחון, בעיקר של ילדים בתפקוד בינוני-גבוה וחכמים מאוד

כי באיזור גיל 6 יש קפיצה חברתית-רגשית משמעותית

שמי שלא מצליח לצלוח אותה

מופנה לאבחון...

גם הגננת שנה שעברה דיווחה על כל מיני התנהגויותאנונימית בהו"ל
לא זןכרת לומר מה היה כשהיה קטן מאוד

והלוואי שאני טועה וזה משהו קליל יותר.

אני יודעתעוד מעט פסח

ש'אוטיזם' נשמע ממש ממש קשה. אבל זו ממש לא ההפרעה הכי קשה שיש.

בטח לא ברמות התפקוד הגבוהות (וילד שלא אובחן עד גיל 6, הוא כנראה ברמה גבוהה...).


אני חושבת שצריך לשים קצת בצד את התוויות.

יש לאבחנות חשיבות גדולה בשביל לדעת מה מקור הבעיה ומה יוכל לעזור, אבל בסוף הילד שלך הוא אותו הילד. לא משנה אם המאבחנת תגיד שיש לו אוטיזם, הפרעת התנהגות, קושי רגשי או רק שאתם לא מציבים מספיק גבולות.


לא משנה מה התווית- הוא בדיוק אותו הילד שהוא היה לפני שהתחלת את התהליך האבחוני.

וב''ה, אני מקווה ממש שהאבחון יתן לך ידע וכלים לגדל את הילד הזה בצורה הטובה ביותר שאפשר.

נכון, אבל כל אמא רוצה שלילד שלה לא תהיה שום בעיהאנונימית בהו"ל

לא קלה ולא קשה...


את צודקת, ותודה על התזכורת הזאת!

ובדיוק בשביל זה הלכנו לאבחון, כדי שנמצא את הדרך הנכונה לעזור לו.

ועדיין קשה לי המחשבה שהוא עלול להיות מתוייג בחבורת המיוחדים אז אני מתפללת שהוא לא

את אלופה שאת דואגת לו כל כך!עוד מעט פסח
המצליחה לשים בצד את החשש מהתווית ולעשות את הדבר הנכון, למרות שהוא דורש הרבה אנרגיה פיזית ונפשית, והמון כסף.

בהצלחה 🩷

רק להגיד לךעלמא22אחרונה

שאני ממש מבינה אותך.

חיבוק! 

חלק מהדברים מזכירים סיטואציות שהיו עם ילד שלישיפור

כמה דברים שראינו שמשפיעים, למרות שברור שזה נורא אינדבידואלי

לפעמים זה בעקבות סוכר- אחרי שאוכל מתוק ממש מתחרפן. עוזר לנו לתכנן דברים מתוקים לפני יציאה מהבית, או לעשות אחרי פעילות ספורטיבית בבית.

לפעמים זה בשעות עייפות- אם מתחילים אמבטיה לפני שמגיע לשלב הזה, זה ממש עוזר.

היו פעמים שרצה ליצור קשר ולא ידע איך ולכן הציק (יכול להיות שזה מה שקרה אצליכם בסיטואציה עם הפלסטלינה) ועזר כשנתתי לו רעיונות איך ליצור קשר בדרך יותר חיובית.


בכללי כשהוא לא מווסת ככה לא עוזר בכלל לנסות לעצור את ההתנהגות, היא רק הולכת וגוברת, הכי טוב לנסות לנתב את הרצונות או האנרגיות שלו למקום חיובי שמעניין אותו.


לגבי השבירהאמאשוני

כשלבן שלי הייתה תקופה כזאת של השחתה, הרמתי את כל המשחקים היקרים שלא יהיו בהישג יד,

בתקופה הזאת הייתי קונה רק משחקים זולים.

יש בחנויות סטוק, של השקל וכו

וגם ספרים, יש אצלנו הרבה שמוסרים, במיוחד ספרים של ספריית פיגמה,

ודי שיחררתי.

אפשר לשים בבית הרבה קופסאות קרטון בגדלים שונים, לקנות הרבה מסקנטייפ ולתת לו לבנות בגרוטאות.

אפשר גם לאסוף גרוטאות מהרחוב לצורך פירוק והשחתה..

ממילא הגיע מהזבל וחוזר לזבל פשוט מפורק ושבור..

מנגד יש משחקים לא שבירים שגם אותם אפשר לתת.

למשל מגנטים, הוא יטיח אותם בקיר וישבור בכוונה?

גם אם הוא הורס חלק אחד ביום, זה 60 חלקים בחודשיים, לא סוף העולם.

אצלנו בשלב הזה הוא אהב מאוד גם מדבקות, לא יודעת אם מקרי או לא.

זה נשמע כמו הבן שליניק חדש2

אני בשוק.

אפעם לא חשבתי לבדוק אפילו כיוון של אוטיזם.

אנחנו בטיפול רגשי . ועוברים כרגע להדרכת הורים.

אני יודעת שהוא מאד חסום רגשית.

וואי גרמת לי להתערער ממש..מחר אדבר עם המטפלת שלו

אם תמצאי פתרונות נשמח.

בדיוק היום הוא שבר לי ריהוט חדש בבית. שעוד לא סיימנו לשלם עליו.

נשמע שאצל הפותחתהשם שלי
זה בנוסף לקשיים אחרים שבעקבותיהם הוא הופנה לאבחון.

אם אצל הבן שלך לא עלה חשד לתקשורת, אז הגיוני שזה מקרה אחר.

לא. אף אחד לא דיבר איתי על זהניק חדש2

אנחנו חווים מולו המון קשיים.

בודק אינסוף את הגבולות שלנו.  מאבקי כוח וכד

לפעמים מכעס אני מתפוצצת מול בעלי בעיקר ואומרת לו אולי הוא בכלל חינוך מיוחד ואנחנו לא יודעים.


אבל מנגד מרגיש לי כ"כ מופרך.

וזה מערער אותי ברמות.

מחר על הבוקר אדבר איתה


לפותחת היקרה סליחה על הניצלוש.  🩷

רק רוצה לומר שהבן שלי היה אצל כמה מטפלים רגשייםמתואמת

במהלך השנים, ואף אחד לא העלה את הכיוון של קשיי תקשורת... אנחנו בסוף חשבנו על זה, ועברנו תהליך ארוך של אבחון עד שהגענו לתוצאה. (אצל ילדים ואנשים בתפקוד גבוה זה מאוד מבלבל...)

לא אומרת שאכן הבן שלך על הרצף, אבל כן מעודדת אותך להקשיב לתחושות שלכם ולברר את זה לעומק. (ואם המטפלת הרגשית היא לא פסיכולוגית קלינית, אז כדאי לפנות לפסיכולוג קליני...)

מאתגר...אבל יכול לאפיין קשיים אחריםיעל מהדרום
לק"י

לא הייתי חושבת דוקא על אוטיזם.

מעלה נקודה שחינוך מיוחדשיפור
לפעמים מתאים גם כשהרקע הוא רק רגשי- התנהגותי. לא בכל מקום, אבל יש מקומות שיש גנים ייעודיים לילדים עם קשיים רגשיים והתנהגותיים.

ובהצלחה! חיבוק ענק!! נשמע מאתגר מאוד!!!!❤️❤️❤️❤️

לשבור דברים לא מאפיין רק אוטיסטיםיעל מהדרום
לק"י

(ולא כל האוטיסטים אוהבים לשבור...).

זה לא רק זהניק חדש2
זה גם כולל עוד התנהגויות שהיא ציינה🤦‍♀️
התייחסתי למה שאת כתבתיעל מהדרום
לק"י

אבל גם קפיצה מהתנהגות מאתגרת להתנהגות מלאכית לא קשורה לאוטיזם.


לא ראיתי שהיא ציינה משהו שמאפיין דוקא אוטיזם (אני עובדת עם ילדים על הרצף).

אוקי תודהניק חדש2
אצלו זה לא רק לשבור דבריםאנונימית בהו"ל

זה גם קשיים חברתיים בבית ובגן ועוד כמה דברים שלא כל כך תואמים לגיל
 

בעיקרון לא חשבתי לבדוק אוטיזם רק הבנתי שיש פה משהו מעבר לקושי רגיל של ילד להתנהג יפה וביקשתי שפסיכולוגית הגן תצפה בו והיא המליצה על אבחון

וועליה קטני🩷ניק חדש2

בע"ה שתמצאו בקלות מה מפריע לו ותעזרו לו

כל הכבוד לכם

חיבוק, זה כל כך מאתגרמחי

הוא מאוד מזכיר את הבן שלי, ואין לו בעיות תקשורת.

הוא מציק המון לאחים, אבל יכול גם לשחק איתם מאוד יפה. יכול לבעוט ולהציק לכל אחד בבית, ואחר כך להכין פנקייקים לכולם... התחביב שלו זה לשבור דברים, לפרק ולגלות את החלקיקים הקטנים שמהם דברים עשויים... מעולם לא חשבתי בכיוון של בעיות תקשורת. גם לילדים רגילים יש התנהגויות כאלה. אבל הבן שלי מאוד חברותי, אז זה שונה.

אצלנו ההתנהגויות האלה נובעות מרעב, עייפות או שעמום. או הכל ביחד 🙃 ואז לרוב זו באמת תהיה התפרצות בלתי נשלטת ואני נאלצת להרחיק אותו מהסביבה לכמה דקות. 

תודה ❤️אנונימית בהו"ל

הבן שלי לא שובר בשביל לחקור, אם זה היה המצב אז הייתי מתייחסת לזה אחרת ומספקת את הסקרנות שלו.

הוא שובר וזורק, זה לא מעניין אותו.

הוא רואה משחק על הרצפה אז יקפוץ עליו עד שיתפרק וימשיך הלאה.


אני חושבת שזה שיש קשיים חברתיים זה משמעותי מאוד, זה באמת חלק ממה שמאוד מטריד אותנו.

הוא כועס למה אח שלו לא מוכן להמשיך לשחק בלגו אחרי שהוא הרביץ לו ופירק לו את מה שבנה לדוגמא.

עשרות פעמים הסברתי לו את העניין שאם ילד מציק ומרביץ אחר כך לא רוצים לשחק איתו, בצורות שונות ועם דוגמאות שונות מהמציאות וגם מוצאות. נראה שהוא מבין אבל בפועל מתנהג אחרת.


הוא מתנהג בצורה שגורמת לחברים לצחוק עליו ואז לא מבין למה לא רוצים לשחק איתו.

הוא מתעקש להתחבר לילדים שלא בעניין שלו בכלל ואומרים לו את זה בפה מלא.


לפעמים זה נראה שבאמת הוא לא יודע איך ליצור קשר והדרך שלו היא בהצקות


ואני עדיין מתפללת שנגלה שאלה לא בעיות תקשורת ושזה משהו פתיר בעז"ה

גם בעיות תקשורתעוד מעט פסח

זה 'משהו פתיר'.

או, יותר מדויק- גם ילד שאובחן עם אוטיזם יכול ללמוד להתמודד בחברה. לרכוש חברים.

אפילו לבנות זוגיות ולהיות אבא מהמם לילדים.


כדאי לזכור שגם אם יהיה אבחון ASD זה לא יהפוך את הילד שלך ל'בעייתי' וזהו. זה רק יתן ידע מהי הדרך הנכונה להקנות לו כלים להתמודדות בחברה.

ב''ה, הוא עוד יצליח להשתלב.

נכון, אבל זאת תווית שתדבקאנונימית בהו"ל
שלא משנה כמה נפתור את הקושי, התווית תשאר

אמן!

כשאתן מזמינות את כלתכן שלושה ימים אחרי לידהחמדמדה

אז תארגנו לה את החדר לפניי שהיא מגיעה אם לא תהיו בבית כשהיא מגיעה

טוב? 🥱

עייפתי חח

וגם תכינו אוכל, כן אוכל זה חשובחמדמדה

אף פעם לא חשבתי ללכת לחמותקל"ת

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אני כן… בעקרון הם חמודים ואחלה וזהחמדמדה

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

גמני הייתי אצל חמתי אחרי הלידה הראשונההמקורית

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אף פעם לא לא הלכתי לאף אחד אחרי הלידהעל הנס

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

וואו אחותידיאט ספרייט

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

זה היה ממש מזמןעל הנס

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

לאלא הם לא גרועיםחמדמדה

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

סורי אז נשמע שזה לא בית שמתאים ליולדתקל"ת

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

אפשר לשאול למה הלכת לשם?המקורית

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

בעקרון, כי אנחנו תמיד אומרים מה אולי יהיה כיף??חמדמדה

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

האמת שאני לא רואה בזה ענייני כבודהמקורית

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

את לא רואה כנראה גדלת במשפחה שזה לא היה ערךחמדמדה

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

אני עדיין חושבת שמה שטוב ליולדתהמקורית

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

אני מסכימהחמדמדהאחרונה

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

אני מקווה שהתגברתם על זה.. ♥️המקורית

תשמעי זה השיא..קל"ת

😵😵

השם ישמורשימושית

אמאל'ה שד' ישמורדיאן ד.

הייתי יוצאת מדעתי...

מההה אויש 😵💕💕לפניו ברננה!

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

גם בעלי לא יכל לארגן כי לא הוחלט איזה חדר אנחנוחמדמדה

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

את אלופה. לא מדמיינת את עצמי בסיטואציה כזושימושית

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

כפי שראינו- יש גרועים יותר חח ברוך ה'חמדמדה

👍👍

מה שמדהים בעיני הואנעמה301

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

השאלה תמיד מה האלטרנטיבהפרח חדש

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אני גם מבינה שאף אחד לא חייב לי כלוםשימושית

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אבל זה ממש לא נקרא עזרה מסביבקל"ת

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

לשאובאנונימית בהו"ל

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

ואווו ואווו 💕💕💕לפניו ברננה!

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

אני שואבתרק טוב!

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

סיפור לידה🤩 ארוך במיוחד ראו הוזהרתן חחחמדמדה

משוערת ל15.11 ובעקרון רוב ההריון מכחישה

אורזת תיק רק בתחילת שבוע 38, קונה דברים ב37, כזה…

ביום שלישי בשבוע של 38 צירים בלילה שחשבתי שמתקדמים (התחזקו, הצטמצמו) ובסוף כלום. ואז קרו שני דברים- 

  1. ההכחשה עברה בבת אחת וזהו דיי באלי ללדת עכשיו הרגע

  2. כמעט כל לילה צירים 'צעצוע' שעתיים כל חמש דק ציר אבל לא חזק, שעה צירים חזקים אבל אז נעלם, כזה מין, אז עייפה מאוד כבר ואין כוח

בראשון בבוקר הולכת לעיסוי אגרונומי שאחותי קנתה לי כי רחמה עליי שאני כבר ככה😂 כיף ממש אחרי זה יושבת שותה קפה מטיילת קצת בקניון חוזרת הביתה וערב רגיל. 

כשבעלי חוזר הביתה באותו ערב פתאום אני מתחילה משום מקום לבכות את נשמתי לא ברור למה אין לי צירים אני שמחה אבל כאילו משו בנפש משתחרר פתאום לא מוסבר אני שמה את הפלייליסט שהכנתי לי ללידה אומרת לעצמי שלא אבהל מהבכי, הנפש יודעת משו שהגוף עוד לא

הוא מארגן את הילדות לשינה אני מתאוששת מתקלחת יושבים אוכלים הולכים לישון.

בשתיים מתעוררת לקטנה היא נרגעת אחריי שנייה אבל לי השינה כבר ברחה… קצת אחר כך ציר, כרגיל… מתעלמת… אחרי איזה חצי שעה של ציר כל עשר דק אני רואה שזה קצת קצת מתחזק, שמה לי סרט ולא מנסה לישון

בשלוש וחצי מעירה את בעלי מציר כואב יותר

ארבע מחברים טנס

ארבע וחצי טלפון לאחותי שתבוא 

חמש וחצי יוצאים לבית יולדות עם ציר כל חמש דק'. לא צירים מהגהינום. אני ממש ממש 'על זה',  אבל צריכה את הטנס וזזה בציר 

מגיעים למיון בשש בבוקר בערך בבדיקת פתיחה 2.5 אחורי חצי מחוק. אני בבאסה, המיילדת אומרת לי תקשיבי את לידה שלישית, את תתקדמי מהר. ואני פאסימית אני אומרת לה עזבי בטח ייקח עוד מלא זמן… אחרי עשרים דק מוניטור ואומרת לי לכי תטיילי תחזרי עוד שעתיים נבדוק אותך נראה

בשעתיים האלו הצירים כזה נחלשים, מתרחקים, אני מוציאה את הטנס

ואני ממש ממש בבאסה ששוב ככה… ושהפעם כזה גם הקפצתי אנשים ויודעים שיצאתי איפ פדיחות לא כיף

אחרי שעתיים בודקים אותי- עדיין שתיים וחצי. המזכירה של המיון אומרת לי לכי הביתה תנוחי זה יקדם אותך ומעבירה אותי לרופאה, היא אומרת לי את אותו דבר. אני מבקשת סטריפינג והיא עושה (לא כואב, יותר פולשני מכואב)

ביציאה אחת המיילדות רואה שאני ככה אומרת לי מאמוש אני רואה אותך ואני אימרת לך אם זה היה כלום כבר היינו משחררות אותך, לכי הביתה , מקלחת חמה, לישון, את חוזרת בלידה! אמרתי לה שהיה לי ככה וכל פעם שנרדמתי עבר וכבר אין לי כוח היא אומרת לי לא את תרדמי הגוף יצליח להפריש הורמונים ואת תהיי שם.

חוזרים הביתה כל הדרך אולי שני צירים (אבל אני מרגישה אותם יותר בצוואר הרחם כזה לא יודעת) ואני כבר במחשבה שיאללה מה נעשה אבל מצד שני גם הרופאה וגם המיילדת היו אופטימיות אז אני מנחמת את עצמי שזה קרוב.

אני נכנסת להתקלח ובמקלחת שני צירים, המים עוזרים אבל מעדיפה לישון כדי לא לחשוב ולתזמן… בעלי בסלון רואה סרט חח

נרדמת מעשר וחצי עד אחת עשרה וחצי (בבוקר כמובן)

מתעוררת מציר, כואב. מחברת טנס, זה צירים חזקים יותר וכל חמש דק לבערך דקה. ובעלי אומר לי אם את ככה עד 12 יוצאים כי יש גם ארבעים דק נסיעה ולידה קודמת פתאום קפצתי הוא לא רוצה לקחת סיכון. אני חוששת שזה מוקדם מידי אבל מקשיבה לו 

מגיעים למיון בערך באחת, אותה מיילדת ששחררה אותי, חמודה, מכניסה אותי לחדר בדיקה כי אין מקום במוניטורים אבל רואה שאני כאובה, בודקת- 4 סמ, מעלים אותך לחדר לידה. 

אני כאובה אני כזה אומרת איה בצירים אבל סך הכל אני ממש על זה נושמת כל ציר כי אני מרגישה שזה כזה יש לי עוד הרבה דרך אז אני חייבת להיות עדיין חזקה כי פדיחה להישבר בפתיחה 2 חחחחח ילדה מצחיקה

ו

נמשיך אחר כך חח

יאא מעניין תמשיכי!! חחהרמה

איזה חמודה את. תמשיכיאורוש3

מה זה לאן נעלמת באמצע המתח??? זה לא חוקי בעליל!😠Doughnut

ממש!!!! להשאיר אותנו ככה במתח לשבת 😮🤭אמא לאוצר❤אחרונה

איך אפשר ללמוד פרשת בשוע עם הילדים?איילה12

חוץ מלקרוא את הפסוקים?

רשימת ופרשנים אני מבינה לפעמים ולא את הפירושים הסבוכים

וגם מעייף אותם הרבה פרשנים

יש לנו הפרשה מספרת לי

אני מחפשת ללמוד איתם יותר מהחומש עצמו.

אולי יש כמו פניני הלכה לילדים,חומש הפרשה עם הילדיםנפש חיה.

מהחומש זה יותר לילדים גדוליםכורסא ירוקה.

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

לקטנים יש סדרה חמודה ממשרק רגע קט

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

יש את הספרים בדרכה של תורהמוריה

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

משכן שילה אם את מכירההמקורית

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

יש סדרת ספרים מעולה ב2 וורסיותקנמון

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

ערכתירקאניאחרונה

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

באלי לגדולאיילה12

לקום כל בוקר להליכה

להתחיל את היום שמחה

לא להתעצבן

ליזום

להיות אקטיבית

ולא להרגיש קורבן של המציאות

לכתוב מחשבות

לכתוב שירים

לכתוב סיפורים

להיות נוכחת

לא לכעוס לא להתעצבן על הילדים ובכלל

להתמלא , למלא מצברים ברגעים קטנים לאורך היום

וגם פעם בשבועיים שלוש נסיעה לבד בלי הבייבי

לישון טוב

ללכת לישון מוקדם

לא להיכנס עם פלאפון למיטה

לדאוג למיטה פנויה מבלגן וילדים מתוקים שמצטרפים כדי שאוכל לישון טוב

להיות אכפתית

להיות אמיתית

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

לשמוח

לעשות רק כדי לעשות רצון ה'

לעשות בתמימות

לא בשביל להרשים

לא בשביל לקבל מחיאות כפיים

או שמישהו ישים לב או יתפעל

לעשות כדי שיהיה טוב

כדי לעזור למי שאפשר לעזור

להתחבר לבפנים שלי

להרגיש מה נכון להתקדם

להתמקד

לעשות בטוהר הלב

להתכוון רק לתועלת הדבר בלבד

מזוקק

בלי פניות

מאיפה מתחילים?

מלישון מוקדם ולהשאיר את הפלאפון מחוץ לחדרשימושית

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

נכון אולי אתחיל בזה בלי נדר בעזרת השםאיילה12

לא סתם בא לךהמקורית

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

טוב לי. גם לקחתי שנה רגועה כדי להתקדם בזהאיילה12

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

התחלת כבר מהצעד הכי חשובאיזמרגד1

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין מה שכתבת, אולי באמת לקחת כל שבוע שתייםאיילה12

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

שבועיים זה קצר מידי, צריך לפחות חודש בשביל הטמעהשימושית

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

מבחינה מוחית,כדי להטמיע שינוי נדרשים לפחות חודשייםנפש חיה.

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

קראתי ושמעתי את זה גם (66 ימים)שימושיתאחרונה

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

מסכימה עם שימושיתאיזמרגד1

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

בעצםoo

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

מחמלהנעמי28

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

וואי, בא לי גם!שמש בשמיים

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

כתבת מהמםצמאה

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

תודהרבה לכל מי שכתבה ליאיילה12

מקפיצה לישמעונה

למה מבחן מחוננים בכיתה ב'?רינת 24

אז היה פה שרשור דומה לאחרונה אבל רק היום קבלנו את המכתב ממשרד החינוך. כתוב בו בפירוט רב שמאד מומלץ לעשות את המבחן בכיתה ג… לפי מחקרים, מומחים וסקירת ספרות… אז למה הוא מתקיים בכיתה ב?

מבולבלים? גם אנחנו…

זה ממש אחד המכתבים המוזרים שראיתי אי פעם

השערה שלי שההמלצה להיבחן בכיתה ב היאכבת שבעים

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

זה גם מה שאני הבנתיקופצת רגע

מה שכתוב במכתב הוא שמי שמומלץ לו לעשות את המבחןבוקר אור

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

אני חושבתהשם שלי

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

בדיוקאפרסקה

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

באמת לא ברורלהתחיל מהתחלהאחרונה

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

יש לכן המלצות על יועצת זוגית *תותחית* בשומרון?אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 19:49

אנחנו ממש במצוקה.

יש אהבה גדולה. יש הרבה ילדים. יש רצון כ"כ חזק שיהיה לנו טוב.

אבל אין את הכלים להגיע לזה. מבחוץ נראים המשפחה הכי מושלמת שיש. ילדים טובים, זוגיות יציבה ואוהבת. ובאמת אני אוהבת אותו והוא אוהב אותי.

אבל הוא סובל מאוד מכעס. יש תהום גדולה בין הדרך שבה אני חושבת שצריך לדבר להתנהג עם הילדים לבין איך שהוא מתנהג (הוא גם רוצה אחרת, אבל פשוט לא מצליח) אני מרגישה שהוא עושה נזק לילדים. אני כועסת עליו ולא מצליחה לגשר. יש דברים שברור לי שזה גם יושב עליהם וזה רק מפריע.

הילדים כבר גדולים, מרגישים הכל. זה לא הזוגיות שאני רוצה. זה לא החינוך שאני רוצה לתת לילדים שלי.

ויש תקופות שהכל טוב. הזוגיות שאני רוצה. מצליחים לחנך בצורה נכונה. יש לנו את האפשרות. לא מצליחים למצוא את הכלים.

אני מחפשת מישהי ממש תותחית. שתתן לנו כלים. ושתהיה מבוגרת, עם הרבה ניסיון. אנחנו כבר לקראת סוף שנות ה-30 לא רלוונטי מישהי צעירה או בגילנו.

הלוואי תצליחו לעזור לי🙏🏻

גם מרכז ובנימין יכול להיות רלוונטי.

אם הבעיה העיקרית מבחינתכםאיזמרגד1

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

תודה על ההתייחסות! שאלה טובה.אנונימית בהו"ל

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

הבנתיאיזמרגד1

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

דווקא יש גישות שונות בנושאשיפור

נכוןאיזמרגד1

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

ציפי רייןEBM

אולי הרבנית לבנון? אבל אני לא יודעת אם היא מקבלת..נפש חיה.

יש לא מעטמתיכון ועד מעון

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

יש אתשלומית.

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

תודה!אנונימית בהו"לאחרונה

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

תגידו זה פדיחות להראות תמונות א"ס?הריון ולידה

ב"ה תחילת הריון ראשון (מאנונימי כדי שלא ישייכו את ההריון לניק שלי בינתיים)

אני מתלבטת אם להתפדח להראות תמונות של המתוק בא"ס

מצד אחד מתמקדים בו..

מצד שני זה הרחם שלי בעיקרון

אתן מראות? ויש הבדל אמא/ אבא/ חמות/ אחים וכו?

תודה!!

(בינתיים אני סתם מתלהבת כן? שבוע 9 בקושי רואים משהו... אבל בשבילי זו תמונה חמודה מאוד כבר עכשיוו)

חוזרת לניק שלי לעקוב

לא מפדח אותיהשם שלי

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

חוץ מבעלי כמובן, הראיתי רק לאמא שלי אחרי הלידהפצלושון

תמונה אחת ממש חמודה

גם אני הרגשתי ככה בהריון ראשוןכורסא ירוקה.

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

בטח אני משוויצה בכיף למי שקרוב אליDoughnut

הראתי.מוריה

לא התעמקתי בזה.

נראה לי שבחיים לא חשבתי על זה...יעל מהדרום

הראתי . וגם שמתי באלבומים של הילדיםואילו פינו

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

כנ"ל, גם לגבי האלבומיםקנקן שבור

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

לגמרי מראה😊צלולה

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

לדעתי זה לא משהו אישי או חשוף בכלל בכללאמא לאוצר❤אחרונה

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

מי עוד קנתה היום בשיין?מחכה עד מאוד

מרגישה לא בסדר להוציא מלא כסף על עצמי ועל בגדי ילדים מצד שני אני פחות משבועיים אחריי לידה וכל שנה אני עושה סבב יד שנייה ומוצאת בגדים מעולים לכולם...

אבל עכשיו אסתובב?

ואולי כן

אז יש לי מצפון על ה800 ש"ח..

סה"כ לעצמי ול3 בנות לחורף

אוף אוכלת את עצמי שזאת קנייה רגשית.

למרות שאשתמש בהכל וחלק לארוע שיהיה באזור פורים.

תרגיעו אותי

אני מדוכדכת

האמת שבשיין לא קניתיהמקורית

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

גם לי נשמע סכום סביר לחלוטין. תתחדשו!יעל מהדרום

מקסימום תחזיריבוקר אור

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

איך מחזירים?מחכה עד מאוד

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

נקודות שוות כסףהמקורית

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

יש ךי ילדה שלא מוכנה להשתמש במה שנשאר מתאיםלפניו ברננה!

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

מנצלש"תרק טוב!

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

אין מכס על הזמנות בשיין הם משלמים אותוהמקורית

ומע"מ?רק טוב!

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לא, שיין סופגים את המיסים שישטארקו

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

בטח שיש... אל תנסי אבל אםתנסי תראי שישאולי תדעו

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

זה לא נכון...טארקו

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אצלי לא היה "לפעמים לא צריך"המקורית

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

לא נכון. אין!!! אני אף פעם לא קונה בסכום של המכס..אמהלה

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

בדיוקטארקו

לא סגרתי הזמנה עדייןטארקו

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

אני רקברונזה

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

יש גם סחורה כזו פה בארץהמקורית

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

קונה המון בזארה ילדים, פלייסברונזה

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

אני לא עושה את זה יותר כי לילדיםהמקורית

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

תלוי מה האיכות שאת מחפשת האמתטארקו

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

מה שכן חשוב לשים לב בשיין- הקופוניםאמהלה

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

קניתי בזכותך חחחרקאני

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

לא הבנתי איך בכל חשבון יצא סכום אחר? אולי בגללאמהלה

דרגת הVIP? הקופונים?

אני לא יודעת בדיוק איך זה עובדרקאני

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

נכוןאיזמרגד1

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

פעם הבאה אבדוק בעז"האמהלה

בדיוק היום שמעתי מחברות לעבודהיעל מהדרום

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

👍את זה אני מכירה. עובדת רק לפי הקופונים. תודה לךאמהלה

זה לא נשמע מלא כסףנעמי28

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

וואו שאלה חשובה....מחכה עד מאוד

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

גדלתי בבית דומהנעמי28

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אולי זה הזדמנות ללמוד לעשות שלום עם הכסףמשתדלתלהיותאני

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

איזה כיף שעשית את זה!רק טוב=)אחרונה

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי