אם לא, אז אולי כדאי להתחיל.

יכול להיות שההנקה כבר לא מספיקה לה והיא צריכה גם מוצקים.

הבן שלי ממש פצפון. (הוא נולד פג, אבל לא מצליח להדביק את הפער).

הוא היה במעקב של כמה דיאטניות, ואף אחת מהן לא אמרה לי להפסיק להניק או להוסיף תמ"ל.

בעיקר כשהוא התחיל מוצקים, הנחו אותי לתת לו כמה שיותר שומנים בריאים ולדאוג לארוחות מסודרות.

כשהיא יונקת, זה מחזיק אותה לכמה שעות, או שכל קצת זמן היא יונקת שוב?

אולי אפשר שאת תאכלי דברים שמעשירים את החלב.

תינוקות לא חייבים להיות שמנים ולא חייבים לגדול לפי העקומה של טיפת חלב.

היא אוכלת, מתפתחת, מתקשרת, שמחה, לא מקיאה וכו

אז מה הבעיה?

אני ממד לא מתחברת להלחצות האלה ולניסיון להלים את הפער של העקומה של טיפת חלב.

בין תינוק שנמצא באחוזון נמוך, עולה לפי העקומה שלו.

לבין תינוק שיורד אחרונים בצורה משמעותית.

לא צריך להילחץ, ואם היא מתפתחת כמו שצריך זה מצוין.

אבל כן כדאי לעקוב לוודא שלא מפספסים משהו.

או שלא הבנתי את זה.

התינוקת יורדת בעקומות.

זאת לא ירידה במשקל עצמו, אלא באחוזון.

גילינו לשון קשורה שהפריעה בעליה במשקל. גם עלה תקין בהתחלה ובגיל 3 חודשים התחילה האטה עד שבגיל 5 חודשים לא עלה בכלל במשך שבועיים.

כדאי כן להתייעץ עם יועצת הנקה מומחית או בעל מקצוע שאת סומכת עליו

אמרה שלא רואה לשון קשורה... דברת טלפונית עם יועצת הנקה היא אמרה אולי בהתחלה  היה שפע חלב וזה הספיק ועכשיו אמור להתאזן וכנראה לא ינקה טוב אז הכמות לא מספיקה לה

גם @מתואמת כתבה בעבר על ילדה שגילו לה מאוחר על לשון קשורה.

אגב, יש עוד דברים שיכולים להשפיע כמו לסת אחורית. לכן המלצתי לפנות ליועצת הנקה מומחית.

היא יונקת בתדירות גבוהה?

העירו לי אז ניסיי לתגבר הנקות ולתת יותר זמן על השד ועכשיו זה.. לא יודעת אולי ההיפך בגלל שאני לא מרווחת כמו שצריך אז היא לא אוכלת טוב ?כאילו חלב אחורי וכו שהוא יותר שומני...

אם היא יונקת הרבה הנקות קטנות, יכול להיות שהיא מנשנשת ולא אוכלת ארוחות מלאות.

הרופאים בבית החולים ורופא הילדים לא ראו את זה. (אני לא בטוחה שרופא הילדים בכלל בדק את זה)

יועצת הנקה מומחית ראתה את זה, ואח"כ גם רופא כירורג שמומחה בנושא הזה.

כך או כך כדאי ללכת ליועצת הנקה טובה מאוד כדי שתיתן טיפים נכונים (לא נראה לי שבטיפת חלב מספיק מומחים לזה...)

@0544 - יש לי המלצה לשתי יועצות, אחת בירושלים ואחת בכוכב השחר, אם מתאים לך.

לק"י

אם זה עוזר לך.

(לא מניסיון אישי. רק שמעתי מנשים אחרות).

לתועלת!!

גם בי זה פוגע

אני ממש בעניינים וזורמת ולא מבינה למה אין קשר

אבל זרמתי עד כה עם זה שלא בא להן או אין להם זמן

אבל במקביל וואלה מעצבן שנפגשים כל כמה חודשים רק הם זה פוגע 

בעיקרון זה הגיוני מידי פעם לרצות רק את המשפחה הגרעינית

אבל מידי פעם, ובפעמים אחרות כן את כולם

לק"י

ואני דוקא לא הייתי רוצה להגיע לכל מפגש של בעלי ואחים שלו. שיהנו להם לבד...זה גם בסדר.

(לבעלי יש 2 אחים בנים. אבל גם אם היו לו אחיות, בעיני זה לגיטימי להפגש לפעמים רק האחים).

בעסה שאין קשר. מניחה שבגלל זה צורם לך שהן גם לא מנסות ליצור קשר, ונפגשות רק עם האחים.

מפגשים רק האחים.

אני דווקא אוהבת. בסוף אין מה לעשות, אחים זה קשר אחר מגיסים שהכרתי רק בגיל מבוגר ומעולם לא גרתי איתם בבית.

כולל טיול כמה ימים רק של האחים.

מצד שני, יש הרבה מפגשים גם משותפים זוגיים, וגם רק של הנשים (אחיות וגיסות).

מקווה שזה שיש גם וגם לא גורם להם להיעלב.

בטח לא שזה המפגש היחיד שיש כל השנה

גיסות שלי עושות את זה אבל רק עם הבנות ורק אחת ל.. ויש גם קשר בנוסף

אז יכולה להבין למה זה כיף להן

פעם אחת נעלבתי כשהיינו זוג צעיר והינו בבית של חמותי והז היה יום חופש והן פשוט התארגנו להן ביחד למפגש ואפילו לא חשבו להזמין אותי כשבמילא היתי שם..ופנויה לגמרי..והגיסה היחידה.. לא 'היה עוד מי שיקנא

אבל בֶסדר היה מזמן...לא נורא

במקרה שתארת זה באמת לא נעים

של להיפגש מדי פעם האחים בלי בני זוג לא מופרך.

מה שכן אולי קצת מוזר זה שלא נפגשים בכלל גם עם בני זוג...

אם זה לא בתדירות גבוהה ותוקע לכם את החיים הייתי משתדלת לזרום ולשחרר, שיהנה עם אחים שלו.

אם התדירות מוגזמת הייתי מדברת עם הבעל על עניין המינון, אבל בעיניי אין טעם לדחוף למפגשים עם בני זוג אם הן לא מעוניינות בזה...

אמנם מוזר ומבאס אבל רואה טעם להדחף

בטח אם זה פעם בשנה

וואלה לפעמים באלי לפגוש את אחים שלי כמו שהיה פעם.

לזכר הימים

זה שהם התחתנו לא אומר שאין להם ישות נפרדת משל עצמם.

אני יכולה לשתף שפעם בחודש בשנתיים האחרונות ולפני כן בתדירות נמוכה יותר אני (הלוואי שאזכה להמשיך להתמיד) עוצרת את העולם ונוסעת לבד לאמא שלי מהבוקר להיות איתה ולראות את אחים דלי ואבא שלי

בלי בעלי. בלי הילדים. עד הערב

גם בעלי הולך להורים שלו הרבה בלעדיי

בעיניי לגיטימי גם שיקרה בין אחים. נפרדות זה בריא בזוגיות מאוד. אם בעלי היה עושה לי על זה פרצוף או הפוך.. בואי נגיד שמהשם אישה לאיש😅

אלא אם בני הזוג שלהם גם באים. ואז זה באמת מוזר.

שזה כל כמה חודשים אז נשמע הגיוני שזה רק האחים..

אם זה היה פגישה שבועית הייתי מבינה למה לא..

שאצלנו אין כמעט מפגשי זוגות, בשני הצדדים.

זה מאד לא פרקטי, או שנפגשים בהרכב משפחתי או אחד מבני הזוג נשאר עם הילדים.

אז נפגשים או רק האחים או רק מגדר מסויים (טוב נו רק הבנות).

אנחנו בעיקר בנות בבית ואנחנו נפגשות לא מעט רק האחיות, לרוב גיסתי מוזמנת גם אבל הרבה פעמים אחי מגיע "במקומה".

מציינת שבתקופות מורכבות במשפחה מפגשים כאלה הם ממש חמצן.

בלי קשר לפני כמה שנים הגיסים במשפחה שלי התאגדו במטרה ליזום טיול גברים (כאמור אנחנו בעיקר בנות אז הגיסים כולם באותו מעמד) למיטב ידיעתי הם עדיין בשלבי תכנון אבל אני ממש בעד.

לפעמים זה רק האחים והאחיות

לפעמים זה רק בנות (ואז במקום אחי תגיע גיסתי)

לפעמים זה עם שני בני הזוג, אבל אז מגיעים גם כל הנכדים וזה מפגש מסוג אחר, יותר בחופשים וכאלה

בעיניי אם כבר אז לעשות מפגשים של רק בנות או מפגשים של רק בנים

לא משנה אם זה אחות או גיסה, אח או גיס

ככה זה אצלנו.

וזה ממש לא לעניין להדיר ככה את הגיסות ולתת תחושה לא נעימה

אבל, אני חושבת שזה לא בידיים שלך

הדבר היחיד שאולי את יכולה לעשות זה לחפש את האחות היותר רגישה ומבינה ולשתף אותה

או לדבר עם הגיסות האחרות (אם יש, ואם אין זה עוד יותר חשוב מה שהן עושות)

ושמישהו יידע שאת מרגישה עם זה מאוד לא בנוח.

יש מצב שזה באמת מגיע ממקום מאוד תמים ושפשוט לא חשבו על הדברים עד הסוף.

ראיתי התכתבויות והם ביקשו שהגיסות לא יגיעו

אמהלה איך נעלבתי האמת

אלא רק דיבר על זה שבוע שעבר וביום שישי.

עדיין הייתי מצפה מעצמי לשים לב יותר לדברים כאלו 🤦

לא חושבת שיש טעם להתעסק ברגשות אשמה והתבחבשויות

עדיף ללכת על פתרון פרקטי ולהשאר בטוב עם עצמך ואיתו.

דרך אגב בעלי בדיוק כמוך...

אני כבר מכירה אותו אז מספרת לו כמה פעמים את אותו דבר כאילו זו פעם ראשונה למרות שאני יודעת שכבר דיברנו על זה 

עד שהתחתנתי וגיליתי שזה קורה רק לי בזוגיות שלנו

צודקת

אתחיל לכתוב לי ביומן גוגל...

זה גורם לשכחה

ממליצה לרשום בלוח שנה את כל האירועים, או למתקדמים להוציא לו''ז שבועי ולכתוב בו כל שבוע מה שקורה

לקחת ויטמין b12 יכול לעזור קצת

אני חד משמעית תולה את זה בלידה

אני כבר שנה אחרי ורק לאחרונה שמתי לב שזה משתפר לי קצת

ואנחנו כותבים בו הכל

אחרת אין סיכוי שהייתי זוכרת..

לי יש נטיה לחוסר בB12

זה יכול להתבטא בפגיעה בזיכרון..

זריקות.

זה כל כך נוחחחח

נגיד אני רוצה לקבוע תור למשהו, נכנסת ליומן גוגל ורואה שבדיוק יש לבעלי שיעור

אז אי אפשר

וכן הלאה

ולא צריך לתאם ולשאול אם ביום הזה אפשר או אי אפשר

פשוט רואים לבד

קו קלוש

❤️

אם לא - אפשר לדבר עם רופא משפחה אם הוא נחמד מספיק

אני חושבת שזה כל כך טבעי אחרי לידה

כל ההריון, גם אם הוא קשה, יש מן תחושת ציפיה והכנה ללידה, לילד החדש.

הציפיה הזאת נותנת אנרגיה וגם מבחינה פיזיולוגית הגוף מפריש המון אנדרופינים כדי לעזור לאישה להתמודד עם ההריון

ואז באה הלידה

וה'הי' יורד, יש דימום, אין אנדרופינים

יש עייפות מאוד קשה

ויש לפעמים מן תחושה של ירידה

אני חושבת שזה מאוד טבעי

צריך לתת לזה מקום

לכל הבליל רגשות הזה

להיות שם

לדבר עם אנשים טובים

לקבל תמיכה רגשית, וחיבוק

לנשום עמוק ולדעת שזה יעבור

כמובן אם זה לא משתפר

ואולי אף מחמיר

או שהתחושות קשות מכדי להתמודד איתן במסגרת התמיכה המשפחתית אז כדאי מאוד לפנות לעזרה מקצועית

אבל לפעמים מה שצריך אחרי לידה זה חיבוק של אישה שתגיד לך שכל מה שאת מרגישה הוא הכי מובן וטבעי שיש

אז חיבוק

תודה לך

ואיזה גבול עברת יקירה? זה הכל בראש, אין שום גבול ואת צריכה להתאושש בקצב *שלך* ובנחת... לוקח לגוף ולנפש זמן להתאושש, גם אם הכל דבש לכאורה.

כמובן שאם את מרגישה משהו חריג יש מקום לפנות לעזרה. תשאלי את עצמך- יש דברים שכיף לי לעשות ואני נהנית מהם? מה מביא לי סיפוק? תדאגי לעשות דברים שמרחיבים את הנפש ולא רק מה שחייבים.

כל כך מלאים בטוב אבל כל כך שוחקים. במיוחד אמא ל3 קטנטנים, זה אינטנסיבי בטירוף.

מה שעוזר מאוד ולאחרןנה גיליתי שזה אפילו כלי פסיכולוגי שהוציא אנשים מדיכאון (!) זה ההודיה.

כל יום, לעצור לכמה דקות ולהודות על על הטוב, לפרט לפרטי פרטים. 

איך התמודדתן עם העומס של לימודים חדשים בשלב הזה של החיים, שהוא שונה מהשלב הסטודנטיאלי?

לא חשבתי "לעשות הסבה", אבל כן בער בי להתפתח בתחום שמעניין אותי ואני טובה בו וחשבתי לבנות את זה במקביל, ועם הלימודים בא התיאבון, וה' עזר לי גם לעזוב את ההוראה.

הדרכת הורים בגישה היקשרותית-התפתחותית.

לגבי העומס, ב"ה הלימודים הסתדרו לי ממש טוב, רוב השנה זה יום בשבוע ורק בסוף כשיש סטאז' וליווי במקביל זה נהיה די עמוס אבל זה מקביל לחלק המאוורר של שנת הלימודים. סה"כ היה לי ממש בסדר, וכל כך נהניתי מהלימודים שזה נתן לי המון אנרגיות.

סתם רציתי BA במשהו שעניין אותי. 

אז למדתי תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה...

מפה לשם תוך כדי הלימודים הבנתי שזה מה שאני רוצה. תכננתי את התואר השני לשנת שבתון. ובשנה השנייה התפטרתי וקיבלתי פיצויים. 

היה לא פשוט כלכלית- רגשית ועומס בבית (שלושה קטנים...! בעל אברך ב"ה...) בכללל אבל היום אני מאושרת ושמיחה על כך ממש.

וגם מעלה לי תהיות על ההסללה של דתיות ללימודי חינוך (כולל אותי כמובן).

מה גרם לך ללמוד חינוך בהתחלה?

למדתי הוראה, אבל כשהגעתי לשלב של חיפוש עבודה - הבנתי שזה פשוט לא בשבילי. (ידעתי את זה עוד קודם, אבל כשהגעתי למעשה הבנתי שאין סיכוי שאני עושה את זה)

לקח לי עוד זמן להתבחבשות, קצת עבודות זמניות כמו צהרון, ובסוף הגעתי ללימודי עריכת לשון (שדרשו תואר ראשון כלשהו, כך שלימודי ההוראה שלי לא היו בזבוז), ובזה אני עוסקת היום ומרוצה ב"ה.

(ניסיתי במהלך השנים להוסיף עוד תחומים, כמו עיצוב גרפי, אבל לא התקדמתי עם זה למעשה יותר מדי. לפעמים מציעה שירותי עיצוב בנוסף לעריכה, אבל לרוב מתמקדת בעריכה.)

מבחינתי יש סיכוי שאולי בעתיד, כשהחיים (אולי) יהיו רגועים יותר, אלמד עוד מקצוע כלשהו... אבל בינתיים אני כך וזה מספיק לי (בנוסף לכתיבה, שבה אני רוצה עוד להשתדרג).

לא ככ הבנתי מה הבעיה שיתחיל לגלח האמת..

בכל מקרה

שמתחיל לצמוח

והבן שלי בן 14

ובאלי אותו קטן וחמוד וחלק

אבל ב"ה הוא גדל ובריא והטבע עושה את שלו

הילד שלה בן 12, אני ממש יכולה להבין אותה

זה לא קשור גם לזה שלו ועניינו

זה לב של אמא...

ושמחתי מזה מאוד (להפך, היה לי חבל שהוא יישאר "קטן", כשגם ככה הוא עלול להיתפס כקטן ולא מבין...)

עם התאומים אפילו קצת דאגתי כשזה עוד היה רחוק מלקרות בגיל הזה... (עכשיו הם בני 14 והקול שלהם סוף סוף התחלף, אבל חתימת זקן ושפם עוד אין)

אבל טוב, אצלנו לא מקובל להתגלח בכלל... בעלי עם זקן מגיל 15 בערך, לא נגע בו מעולם...

אחרת..

זה שאצל מישהי זה משמח 

לא מבטל את הקושי למישהי אחרת..

פשוט צרם לי החוסר קבלה של הקושי שלה מול זה

היא פשוט אמרה שלא מתאים לה בלי לפרט

אותי למשל זה היה בכלל משמח מאוד 

אז אפשר להבין מה התחושות שלה לגבי זה

לא משנה

רק מעוררת את תשומת הלב

לא לבטל רגש של אחר כי לכן אולי מרגיש אחרת

ולא ביטלתי את התחושה של אף אחת אז בבקשה..

התגובה היא לפי מה שנכתב ואי אפשר לקרוא בתגובה טון. באמת תמהתי כדי להבין מה הבעיה שילד יתחיל להתגלח בגיל 12 ומה זה אומר מבחינת האמא "לא מתאים לי"

בעיניי זה עדיף על פני הפלומה השחורה שבעיניי לפחות היא לא נראית

**במידה והתגובה שלך התכוונה גם אליי
 

בבקשה אם אפשר, לא לשפוט אחרות על התגובה שלהן על גבי הפורום. זה לא נעים. את מנחשת את רחשי לבה של הפותחת שהיא לא כתבה מתוך המקום שלך ולפי זה שופטת תגובות של אחרות ועוד בפומבי. לא סבבה בעיניי. גם לנו יש את חזקת החפות.

גם לא קוראת לזה שפיטה

עוררתי את תשומת הלב ותו לא

מותר לקבל גם ביקורת

שלא נכתבה בצורה פוגענית או מזלזלת.

אני שמחה ומודה על ההתבגרות

עם זאת מקומי כאמא לדאוג לבן שלי שיהיה שלם עם המראה שלו , המוקדם מידי זה נתון עובדתי לרוב הבנים אין שפם בגיל 12

כמובן שלו אני לא אומרת וואהו איזה מוקדם צמח לך וגם אם אני אומרת ואמרתי לו שהוא הכי יפה בעולם גם עם שפם מקומי כאמא לעזור לו להיות שלם עם המראה שלו.

השיפוטיות פה הייתה עם מסקנות לא נכונות 😃

מוקדם. כאילו ממש. בגיל 9 כבר קיבלתי מחזור. נכון ללפני 20+ שנה זה היה מקביל לדינוזאור שיעבור ברחוב🤭 ביחס לחברות שלי כן?

בסוף - אין איך למנוע מילדים להתמודד אבל

את עושה את עבודתך נאמנה כבר עכשיו בזה שא. הוא מרגיש בנח לפנות אלייך

ב. את בודקת אופציות

ג. את לא מפילה עליו את הבהלה שלך על זה שזה נחשב מוקדם ביחס לחברה

ויישר כח גדול על זה! הוא ממש זכה

♥️

איך זה היה?

סליחה על הנצלוש

לא הכרתי את המילה מחזור/ ווסת בכלל

לא את התהליך הפיזיולוגי

כלום

והאמת גם לא שיתפתי את החברות מהבושה

אבל בגלל שהן בהמשך כן שיתפו, וגם בגלל ההבדלים החיצוניים הברורים, הבנתי שאצלי זה היה מוקדם ממש

אחד הדברים שאמא שלי ממש סוחבת איתה, שהיא לא נתנה לאחד האחים לגלח שפם כשכל החברים שלו כן.. והיה לו קושי חברתי עם זה

אז לדעתי קודם כל לברר מה הילד מרגיש ורוצה 

לא הבנתי אפוא ראיתן התערבות יתר …

הילד פנה ביקש לטפל בזה

ומנסיוני כאמא על כל שערה שמוציאים גודלות 2

חשבתי שלמישהי פה יש נסיון

תודה 

שיגדלו עוד אם הוא ממילא מגלח ומוריד. את חושבת שזה גם יפריע לו? הוא היחיד שיש לו שפם בולט בקרב בני גילו?

אני חושבת שאפשר לתת לו מרחב בחירה עם הבנה של מה זה אומר להתערב כרגע ולגלח ולהסביר לו על ההתפתחות שהגוף שלו עובר ועל השלב הזה של ההתבגרות על כל רבדיו

אני מניחה שממילא הוא לא ירצה להשאיר את זה עוד אם כבר עכשיו זה מפריע לו.. זה הולך ומתכהה עד שמסירים בפעם הראשונה

לגבי פתרון לכך שיצמחו פחות שערות בכל זאת כרגע -  

אני לא יודעת אם זה מיועד לבנים אולי מישהי יותר מנוסה תענה לך אבל אולי הקרם שמסיר שיער במקום גילוח..? כאלה של ויט נניח?

מכירה בנים בני 12 רובם עדיין קטנים ולא בכיוון לחשוב על זה. זיפים זה מראה הרבה יותר בוגר מהפלומה, והכיוון הוא חד כיווני, ברגע שמתחילים לא חוזרים אחורה, אז בהחלט מבינה את האמא.

אצלנו הבנות מתפתחות מוקדם וכמה שיגידו שזה בטווח הנורמה, כשאני רואה את החברות שלהן שנמוכות בראש ולא מפותחות בכלל, שלא לדבר על מחזור שקיבלו אצלי מוקדם, זה כן מורכב.

עכשיו שהבנות האחרות הדביקו את הפער זה פחות עניין, אבל זה בהחלט העסיק אותי לא מעט..

ולהניח אותן בפניו עם ההשלכות שלהן, והוא יצטרך לבחור בין להשאיר ככה לתקופה, להתחיל עם הסרה באופן שתבחרו ולדעת שבגדול כשמתחילים זה דורש התעסקות קבועה, או אם יחליט להפסיק אין לו דרך מראש לדעת אם זה יראה יותר טוב או פחות טוב עד שיחזור להסיר וזה גם צריך להילקח בחשבון.

ושורה תחתונה והכי חשוב בעיני, לגבות כל בחירה שלו כלגיטימית ולחזק אותו מאוד שינסה לעשות לפי מה שטוב לו ולא לפי כל מיני ציפיות ותפיסות יופי של אחרים. הוא הכי יפה כשהוא שמח ושלם עם עצמו. לא לתת משקל חסר פרופורציות ל'מה יגידו'- לנסות להסביר לו שהגישה הכי בריאה היא- שיגידו! זה שלהם. אני אוהב את עצמי ככה.

גם אם לא דלקת. חושבת שכדאי להיבדק ובמקביל לשתות הרבה.

זה יכול להיות הרבה דברים.

אם הכאב ממשיך הייתי הולכת להבדק 

הייתי חושבת שזה ציר

אבל הבטן לא מתקשה

וזה גם כזה נגיד חצי מהגב, חצי מהבטן, מירים אני מכירה כשזה על הכל

הממ

שבוע 21

אם לא יעבור עד מחר נלך בבוקר כשהן במסגרות מה נעשה

טוב אז עבר הלילה, בלילה קמתי לילדות והיו לי שלושה גלים- שניים בגב אחד בבטן

נרדמתי חזרה ישנתי בלי כאבים, בבוקר קמתי בדרך למסגרות היה אחד בבטן אחד בגב (בגב זה בעיקר לחץ שכזה עולה ואז יורד)

מצד אחד אני אומרת כנראה בריקסטון היקס או מתיחה של הרחם או משו ואין מה ללכת למוקד מצד שני אולי כבר צריך אבל גם לא באלי ללכת ולצאת לחוצה ומוגזמת (הריונות קודמים בקושיי הלכתי פעם אחת בכל הריון וגם ברוך ה' זה היה כלום)

אם ללכת זה בבוקר כשהן במסגרות אחר כך אין לי איך

אבל כילו מה אני אגיד להם? יגידו לי גברת הרחם שלך גודל ביי

אם את חוששת עדיף ללכת ובע"ה לגלות שזה "סתם" מאשר חס ושלום לפספס...( טוב, אולי אני מהמגזימות חחח )

ובאמת אחד מהפעמים שהלכתי, אני כולי התנצלויות והרופאה אמרה "אני מעדיפה שאשה תגיע 10 פעמים סתם מאשר פעם אחת שהייתה והיא לא "

ואחרי שאמרתי לה שהיא לא תדאג לי כי כבר נבדקתי איזה 15 פעמים היא בדקה באמת היה לי צירים וקיצור שצוואר שהצריך שמירה ותמיכה הורמונלית להמשך ההריון ( ב"ה ילדתי אחרי התאריך בזרוז 🤭 ) 

מבחינתי שווה ללכת רק בשביל לא להיות בספק הזה...

אני כן נבדקת במקרים כאלה כי מעדיפה לדעת מה באמת קורה וככה לפעמים הבאות יכולה להחליט.

ובהריון- זה מותר ממש (וגם לא בהריון). בענייני בריאות לא מחשבנת, כי הספק לבד יכול להיות סיוט.

מה שאני מתכוונת להגיד- שאם את מרגישה צורך ללכת תלכי בלי לחשבן איך תצאי.

ואם את מחליטה שלא ללכת- תהיי שלמה לגמרי עם עצמך.

כי הספקות עצמם בעיני הם דבר לא בריא לגוף ולנפש.

בכל הריון הלכתי "סתם" לפחות פעם אחת.

תמיד התייחסו ברצינות (אפילו יותר מדי לטעמי), ובדקו כל מה שצריך.

אני מתייחסת לזה כאל מס שצריך לשלם. שיש לי כמות של ייסורים שאני צריכה לעבור עד שמגיעים למתנה הגדולה, וברוך השם שהייסורים האלה הם דרך אי נוחות ואי נעימות.

הצורת חשיבה הזאת פוטרת אותי מהמצפון של האם זה באמת צריך בדיקה? האם אני סתם מטרטרת את בעלי ואת הבייביסיטר?  האם אני סתם שורפת זמן? וכולי

אני יודעת שזה חלק מהתהליך, ומקווה להפטר מזה בלא כלום, כי אפילו אם זה היה "סתם", לפחות יצאתי ידי חובת הטרטור הזה

ועכשיו אני מרגישה שאין לי לגיטימציה שיכאב לי חח כי אין לי כלום

חשיבה מקסימה אני יודעת

קודם כל מזל טוב !

1. לי תמיד יש מלא דימומים, אפילו עד שבוע16. הרופאה נותנת לי כדורים נרתיקיים (אוטרוגסטן), שמונעים דימום. אני לא מתרגשת מזה בכלל.
 

2. זה ממש שאלה טובה. איך כולן שורדות ושותקות?? ובעתיד את תשאלי גם בשלב שתצטרכי לשים את התינוק אצל מטפלת: אין מצב שאני שמה! איך כולן שמות במסגרת ושותקות, ועולם כמנהגו נוהג??
תכלס - זה מה יש... כל אחת שורדת כמה שיכולה.
 

3. בחילות זה משהו שמשפיע על כל מהות האדם שאת. קשה לחייך, ליזום, ליצור, אפילו סתם להיות... אני לא רואה סיבה לא להעזר בבונג'סטה, זה כמו לא להעזר באפידורל.

ותודה על שאר התשובות

לגבי 1, יכול להיות המטומה. חשוב לנוח. בבדיקת דופק תבקשי שיבדקו אם רואים את מקור הדימום ויתנו המלצות להמשך. לא להרים כבד.

לגבי 2, אני חושבת שחדר בלי חלונות זו לגמרי עילה לעבוד מהבית ולא מהמשרד ככל שהעבודה מתאפשרת מהבית.

לגבי 3, לא התנסיתי בכדור. אבל לא הייתי לוקחת לפני שאני ממצה פתרונות אחרים כמו עבודה מהבית, רק כדי להצליח לנהוג כרגיל.כלומר קודם הייתי מורידה כמה הילוכים, ואםמזה לא עוזר אז חושבת על תרופות.

בהצלחה ובשעה טובה! מרגש ממש!

אסור לנהוג עם הכדור?

צריך לקחת אותו קבוע? כאילו אם יש לי נסיעה מותר יום לפני לא לקחת?

ברגיל אני עם תחב"צ אבל מידי פעם יש נסיעות

לנהוכ כרגיל הכוונה לא נהיגה בכביש, אלא לפעול כרגיל.

הכוונה אם סדר יום שלך הוא לעבוד, קניות, לבשל, לנוח מעט.

אז עכשיו לעבוד פחות, קניות און ליין ולנוח הרבה. סתם דוגמה.

כלומר לשנות את ההתנהלות כללית ביומיום ולתת לגוף לנוח הרבה יותר.

זאת דעתי האישית.. תעשי מה שטוב לך.

הבנתי,

משתדלת כמה שאפשר להוריד מעצמי.

אני באמת רוב היום לא זזה, רק העבודה זה בעיה...

קשה לשחרר הכל, פתאום בבת אחת ממאה לאפס. 

ותודה.

אחרי שהבחילות נגמרות, תמיד אני מוצאת שמאוד קשה לחזור לשגרה הרגילה של לתקתק את הבית...

אני לקחתי בונג'סטה בהריון הראשון כי ממש הקאתי וההקאות היו בלתי נסבלות. במקרה שלי זה עזר להקאות אבל עדיין הייתה לי תחושה כללית גרועה. גם לקחתי רק כדור אחד ביום ולא שניים כי אלה כדורים יקרים (400 ש"ח ל30 כדורים) והייתי צריכה לקחת למשך כמה חודשים עד שהמצב השתפר מספיק שיכולתי להפסיק לקחת את הכדורים ולא להקיא. אני לא יודעת אם הם בסל היום או שאפשר לקבל עליהם החזר מסל הריון. אבל לדעתי אם את לא יכולה לסבול - תקחי וזה לא משנה מה נשים אחרות חוו.