יש למכון שהיא הקימה, מרכז יה"ל, אתר אינטרנט, עשיר במאמרים ופודקאסטים.

תוכלי להתרשם מהסגנון של החומרים. 

לא הייתי אומרת שהיא אישה מאוד תורנית.

בעיניי הספר דווקא כן מותאם לציבור תורני, הן מבחינת השפה - נקי לחלוטין

והן מבחינת התוכן - אין שם שום דבר שמנוגד להלכה, רק הסברים על מנגנון החשק הנשי.

קיצור בעיניי מומלץ

בפודקאסט היא באמת מביאה לפעמים גם את הצד היותר מודרני ( זה לא בדיוק המילה אבל לא מצליחה להגדיר)

אבל את הספר היא כתבה למטרה מאוד ספציפית ובעיניי עשתה את זה בהצלחה 

הגישה לא תורנית אבל ממה שראיתי נקי לחלוטין

והיא לדעתי קצת 'מלכלכת' על החינוך של הדתיים

היא מעלה נקודות שהציבור הדתי מאד חושש לדבר עליהם,

כי זה נשמע שזה נגד התורה.

אבל היא ממש לא מדברת נגד התורה. נזהרת בכל מילה שלה ומדגישה מלא דברים.

אבל לגמריי חייב חייב לדעת להיזהר לא להתקבע על כל מיני דברים שחינכו אותנו סתם, 

וכתוצאה מיזה זוג יכולים לסבול בכל חיי הזוגיות והמיניות שלהם וזה לא דברים שחייב לפי התורה.

רק דברים שהתקבעו.

או דברים שכן חייב לפי התרוה ואחלה ובאמת נמשיך לעשות, אבל חייב להיות מודעים לזה שזה במקום מסוים של נקודת מבט עלול להרוס את כל המיניות.

אז לדעתי לא כדאי לנו לשבת ולפחד מכל מילה שלא מגיעה בדיוק כמו שאמרו לנו תמיד,

ולהגיד שהיא מלכלכת, 

ועדיף לגמרי שנדע לא לפחד ולהבין עד כמה זה חשוב לא להתקבע על דברים שהם לא נכונים. והורסים.

אבל לא הרגשתי שום הזדהות

זה הרגיש לי טו מאץ ולא רלוונטי לימינו. אני ממש מגיעה מהציבור הזה ואני הרגשתי שהיא סתם יצאה מגדרה בצורה שבכלל לא הרגשתי שתואמת 

כלומר בלי להציף זה לא היה קורה...

(בהנחה שאת לא בת 40)

אני הרגשתי שהוא לא רלוונטי לימינו

היום המודעות אחרת

שיכול להיות שאת חוית את זה אחרת כי באמת היום המודעות קצת שונה, אבל היא כתבה את זה לפני 15 שנה.

וזה גם תלוי מגזר.

לי לא היה שונה כמעט כלום, כן היה ממש קצת דברים שהיו מוקצנים, אבל ברור לי שזה לא היה מוקצן פעם.

ורוב הדברים שהיא מדברת עליהם כן היו לי ממש רלוונטיים. זה תלוי סביבה מאד.

שיש הרבה מושגים או שפה שהיא הכניסה לשיח, והיום הם כבר הרבה יותר "רגילים".

נגיד השיח של הסכמה מול רצון בקשר אינטימי בין בני זוג

והיום כבר הרבה מדברים במונחים שהיא דיברה עליהם, אפילו בלי לדעת שזה שיח שהתחיל ממנה..

המודעות היום הרבה יותר גדולה וזה מבורך מאוד, אבל זה לא שהדבר היחיד שכתוב בספר זה כמה החינוך גרוע...

אולי היא קצת מגזימה בנושא הזה, אבל נותנת הרבה הסברים והדרכות מעבר

אבל לתחושתי אין בעיה בתכנים שלה. לא מבחינת שפה, לא מבחינת תוכן.

ממליצה לך להקשיב לפודקאסט שלה "בגוף ראשון" על נושאים שמעסיקים אותך ולהרגיש בעצמך.

יש כל מיני נושאים שהיא ממש מרחיבה את גבולות ההלכה,

לא משהו שיתקבל בחוגים התורניים.

לי זה היה טוב, וממש שמעתי את זה ממקום של לקבל אבל גם באופן ביקורתי וסיננתי לי דברים.

בעיני בספר אין בעיה מבחינה תורנית

היא כותבת נקי

(בפודקאסט שלה כן יש גם גישה פתוחה יותר )

בעיני זה ספר חשוב במובנים מסויימים שיכול לעשות טוב לחלק מהזוגות,

אבל כן היה חסר לי בספר העניין הרוחני, הרגשתי שהיא לא מתייחסת למימד הקדושה, ובעיני במובן הזה הספר הוא חלקי מאוד. 

זה יותר פיתוח והרחבת ידע ותודעה סביב נושא זוגיות

וזה מאוד חשוב בעיני, אלו נושאים למחשבה

בעיני הספר הזה מאוד מוצלח

אין קשר למקום הלכתי/תורני בספר וזה גם לא המטרה.

זה כלים וידע לשילוב בזוגיות ומיניות בריאה יותר

בחייך התורניים תבחרי מה ואיך ליישם מתוך הספר

ואני מרגישה שאלירז פיין מכל מי ששמעתי הכי מצליחה להסביר איך חיי אישות הם בעצמם התורה והקדושה ולא רק איך זה משתלב ביחד.

ואני כן הרגשתי מבין השורות רוח פחות תורנית נושבת.... ובעיני יש בזה אפילו יותר בעייתיות מאשר משו נגד הלכה, כי זה מעורפל ולא ברור לי ומשפיע בלי לדעת שזו השפעה בעייתית.

יש לי את הספר בבית אבל אני חושבת שצריך סופר זהירות עם סגנון כזה.

שהיה לי קשה להתנתק מהן.

וממש לא הרגשתי אצל אלירז חוסר בדיבור ובפתיחות לשאול את השאלות, להפךף הרגשתי שהכל מבורר הרבה יותר לעומק.

אבל שההנחת מוצא שהתורה רוצה לענג ולהיטיב איתנו.

ואצל מיכל ההנחת מוצא הורגשה לי אם כבר הפוכה.....

לי יותר נעים לראות איך האמונה שלי והיהדות דואגת לי לחיי עונג מלאים ומשמחים וזה ממש הקטע שלהם ולא איזה משו סותר....

וזה בסוף יותר פותח לי את החשק והרצון גם ואת ההנאה.

אלא שחיי אישות הם קדושים מעצם היותם.

אני חושבת וגם בעצמי קראתי את החומרים של אלירז פיין וגם של מיכל פרינס

כדי לקבל קשת רחבה ומאוזנת בין כל הדעות

אבל חשוב לי לדעת בנושאים כאלו מה היחס להלכה ולרבנים וכו של הכותבת. 

שמחת הבית וברכתו

גם הספר של הרב קנוהל

גם שם יש יותר רבנים פתוחים בתפיסה ויש יותר שמרנים

תקראי תכנים גם של אפרת צור

אז איפה תמצאי את האמת בנושא ההלכתי?

בעניין ההלכה אנחנו נעזרים ברב שלפיו אנחנו הולכים

אבל זה לא סותר בניית השקפה בנושא שמתאימה לך זה לא חייב להתנגד להלכה

בסוף שורה תחתונה אם זה כלים שתורמים לחיזוק הקשר ביניכם זה טוב אם לא זה לא מתאים לכם

בספר של מיכל אין הלכה

יש כלי השקפה זה מודל הספירלה שהוא נכון גם לא למרחב זוגי בכלל מתוך זה תזקקי מה שכן מתאים לך ותואם לרוח ההלכתי שלפיו את הולכת

ורכשתי קורס של אפרת צור בעבר.

ואנחנו שואלים רבנים על דברים ספציפיים כשרואים לנכון.

בכלל לא דיברתי על ההיבט ההלכתי,

דיברתי על היבטים אחרים

מיכל תופסת להבנתי את היהדות השמרנית כמחלישה נשים, ופועלת עם נשים פמניסטיות קיצוניות. ולכן אני נזהרת מתכנים כאלו.

כן קראתי ואפילו יש לי את הספר עדיין אבל אני קוראת בסופר ביקורתיות.

לעומת תכנים של נשים חילוניות שאני צורכת על נשיות וכו שם הביקורתיות מובנית כי ברור לי שהן לא מייצגות מודל יהודי.

וגם מודל הספירלה שהוא נכון ושמעתי אותו מהמון נשות מקצוע, לא כולן הנגישו אותו באותה צורה ובאותה רוח

כתבו פה על רוחני בהיבט הלכתי מותר אסור ולא על השקפה

ולא חידשת פה משהו לעצמך.. הרי ברור לך שאת יודעת מה טוב ומה רע במה שאת קוראת אז מה בעצם העניין שאת רוצה להגיד?

כל צד שהוא לא מוסכם עלייך את תקראי אותו בביקורתיות ותסנני

ולקרוא את הספר הזה זה חשוב כדי לבנות השקפה רחבה על הנושא וליישם מה שאת רואה לנכון גם אם תסתכלי על זה מזוית אחרת, זה לא סותר שלא כדאי להיחשף לתוכן כזה

לא משהו לא נקי, אבל גם לא משהו מאוד דוס ומאמין רואה את הדברים דרך זה. נכון שלא חייבים ללמוד את הדברים דווקא מנקודת מבט הזו, אבל מודה שלי היה קל יותר לסמוך על ולהתחבר לדמויות תוכניות יותר שמדברות על זה. לא להרגיש צורך לסנן ולהגן על החברה שגדלתי בה. ויש היום את התוכן הזה אצל נשים מאוד תוכניות ובצורה מאוד פתוחה וברורה.

אני גם חוויתי את מיכל כפחות תורנית, וגם במחינה טכנית פחות הרגשתי שזה משפר לנו את הזוגיות.

כן לקחתי משם את הנושא מול הילדים של לדבר מגיל קטן תמיד לאורך החיים ולא לעשות רק שיחה רשמית של התבגרות וכזה.... 

ובכללי משו על מודעות והרגשה של הגוף.

אבל הרגשתי שבכל הנושא של חשק יש אחרות שמביאות שפה יותר יהודית וגם שיותר עוזרת בסוף.

וגם יש לה קורס משנה חיים שקוראים לו שמחת עונה

החלטתי לקנות וממש תודה על כל ההשקעה והעזרה שלכן

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

בעיניי יוכ לא מביא מחילה לדברים שבאמת קשה לסלוח עליהם

אפשר לסלוח רק שמקבלים מרפא

ונשמע שאת עדיין לא שם

כדאי לחפש את הדרך לשם

ועד אז אפשר להניח לסליחה

היא לא באמת תעזור למשהו אם היא בכוח

רק בגלל שכיפור

את לא חייבת לסלוח לו עכשיו

יודעת שזה נשמע קצת כפירה אבל אסביר

מציעה דווקא עכשיו לא לחשוב שבגלל שעכשיו כיפור ותסלחי כלפי חוץ הכל ייפתר

זה לא עובד ככה (הלוואי)

יש תהליכים שלוקחים זמן ולדעתי טוב שכך.

זה בסדר אם את עדיין פגועה ואל תדחקי בעצמך להתפייס ולשחק אותה שהעל בסדר והכל עבר רק כי כיפור הגיע. הלב שלנו הנשים ןא עובד לפי זמן ( בכלל עבודת השם של האישה בנויה ככה שהיא פטורה ממצוות שהזמן גרמא כי העבודה שלה יותר פנימית)

אז אני במקומך לקראת כיפור הייתי לוקחת על עצמי - להתחייב להתהליך שאתם נמצאים בו. לא לשנוא אותו חלילה אבל לאפשר לעצמך להישאר מאוכזבת ועדיין לכבד אותו ככל הניתן

ואם כבר לשחרר כעס - הרבה פעמים הכעס עולה במקרים כאלה באופן פרדוקסלי - על עצמנו

אז אם כבר, תסלחי לעצמך. שכביכול "נתת" לזה להגיע למימדים האלה, שסמכת עליו וכו

חיבוק♥️

אני לא זוכרת שרשורים קודמים ולא מכירה כ"כ את הרקע, אבל אם הפוגע לא ביקש סליחה ( בצורה אמיתית וכנה) ולא שינה ממעשיו הרעים ולא פיצה על מעשיו הרעים- אין חובה לסלוח.

וזה שאדם מטפל בעצמו זה יפה, זה צעד לטיפול במחלה, אבל לא צעד לסליחה של הסובבים אותו.

כך שזה ממש לא כפירה.

וגם אם הוא ביקש סליחה הקב"ה לא יצר אותנו כמו רובוט וקשה למחול אוטומטית וגם זה בסדר.

אם הפוגע בקש סליחה והיא אמיתית

לא תמיד אפשר לסלוח

סליחה זה עניין רגשי שאי אפשר להפעיל בכוח

אבל נשמע קשוח

אל תדחקי בעצמך

בעז"ה עד שנה הבאה תוכלי להגיע בלב שלם

היית בטיפול בשביל עצמך? אם מדובר בהתמכרות להימורים אני יודעת שיש תוכנית לווי מיוחדת לנשות המכורים

לא מנסיון אבל שמעתי עליה

לק"י

אבל אם את לא יודעת בוודאות, אז לא כדאי לקחת סיכון.

אולי מוקד אחיות טלפוני ידעו לדייק אם צריך או לא.

אם לא היה כלום חוץ מהטיפה הזאת לא הייתי הולכת להיבדק בשבוע כזה (לא רוצה לקחת אחריות אבל ככ. אני הייתי עושה)

יתכן ותצטרכי אנטי D

וגם אם לא- הייתי הולכת להבדק

ולו רק בשל הרוגע ערב יו"כ.....

בשורות טובות

לי היה בול ככה בשבוע 37

הלכתי להיבדק ומסתבר שהייתי כבר פתיחה 5 וב"ה ילדתי מהר אבל הסתבר בדיעבד שהיתה היפרדות שלייה.

מאז שראיתי את הטיפת דם עד הלידה עבר פחות מיום. קצת יותר מחצי יום.

בקיצור לא להלחיץ ח"ו רק לספר מניסיון מה היה לי. הייתי הולכת להיבדק בהקדם.

אה ולשאול רב על יום כיפור ולקבל הוראה מרופא ורב. חשוב

כל דימום בהריון נבדקים

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

בהרבה מקומות

שווה לברר

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

וואי כבר עברו שנים ואני עדיין במצפון על כך... אז מה הרעיון? אני בעצם לא תמה ברצף כמעט בכלל...

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

כדי להספיק לשתות (ולאכול) את הכמות הדרושה לבריאות הגוף...

(לפחות ככה זה היה אצלי. הרופאה אמרה כמה ליטר אני צריכה להספיק לשתות כל היום, ולכן לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לקצר את פרק הזמן בין שיעור לשיעור...)

היה שנה שבה עשיתי שיעורים בעקבות צירים מוקדמים בשבוע 32

הרב אמר שעדיף לשתות דברים שהם גם אוכל.

משקה יוגורט, מיץ ענבים, מרק, איגלו שזה בדיוק המדידה.

לגבי הזמנים, לחכות 9 דקות.

אבל במקרה שמרגישה צירים, מספיק לשתות לפי השיעור, העיקר שיהיה הפסקה ו"לא רגיל" מספיק גם לספור עד 20

אני בשבוע 30 והמצב שלי הוא צוואר מחוק ופתיחה

ואני בשמירה..

הרב נתן לי היתר לשתות לשיעורין ואני ממש חוששת מזה שלא נתן היתר גם לאוכל

מה הייתן עושות? שואלות רב נוסף?

אני ממש בלחץ

לק"י

יצא לך לשאול רופא מה הוא ממליץ?

אם כן, תגידי גם את זה לרב.

יוגורט חלב מיצים מרק טחון

תכיני לך מראש דברים מזינים לשתות

אבל למיטב ידיעתי מחבור בשתייה הוא זה שגורם לצירים, לא? ולא מחסור באוכל.

לכן הגיוני שאת צריכה רק לשתות לשיעורים.

בכל אופן, תשאלי את הרב מה את יכולה לשתות. זה לא רק מים, בעיקרון...

זה היה בט' באב והרב אמר לי רק לשתות

שתיתי ושתיתי ושתיתי

והיו מלא צירים

עד שבסוף אכלתי וזה נרגע לאט

אבל כדאי שזה יהיה רב שאת סומכת עליו

ושמבין את התמונה הרחבה

זוכרת שהייתי במרפאה שהיא מקבלת בשביל משהו אחר ומזכירה אמרה שתור אצלה עולה 1000 ומשהו ש"ח

בשכיבה במיטה לדחוף את העקב לכיוון "למטה" ואת האצבעות "למעלה".

(למעלה/למטה יחסית לגוף שלך)

להריון וכאלה להנקה