היי לכולן,
הגעתי לשבוע 39 ב"ה,
(אחרי קיסרי חירום בלידה הראשונה וקרע 3 בלידה השניה)..
בשבוע 38 הגעתי לבי"ח לעשות הערכת משקל ויצא 3.00 קילו , שזה תקין ורחוק מהגבול שהרופאה נתנה לי אז כתנאי ללידה רגילה..
אמרו לי שאפשר ללכת הביתה ולהגיע אפילו בשבוע 40, אפשר לנסות לזרז עם סטריפינג.
עשיתי בשבוע הזה כמה פעמים סטריפינג,
הרגשתי צירים כואבים ואפילו סדירים,
באיזשהו שלב הם נעלמו ..
בבוקר יום שלישי, אתמול, בשבוע 39, הגעתי לסטריפינג נוסף בבי"ח,
אבל בדרך ירדו לי המים...
כבר לא ניתן לעשות סטריפינג.
לצערי השאירו אותי לאשפוז במחלקת נשים ואמרו לי לחכות לצירים טבעיים תוך 24 שעות שיתפתחו... ואם לא, אז בעיקרון אמורים לעשות פיטוצין ולהתקדם, אבל במקרה עם היסטוריה מיילדותית כמו שלי, ממליצים על קיסרי. לא רוצים לקחת סיכון.
במהלך ה 20 שעות האחרונות במחלקה- אני מתפללת, עושה תרגילי תנועה, מנסה לנוח, הליכות בבית חולים - בקטנה, עיסוי פטמות, רפלקסולוגיה ... וואלה, שום דבר לא זז.. בזמן העיסוי פטמות- שנורא סבלתי ממנו, ממש(!!) היו לי צירים , אבל איך שאני מפסיקה - הצירים מפסיקים.. לא ברור .
במחלקה לא מנסים לעזור לזרז, אפילו לא עושים מוניטור, שזה מוזר לי, לא מכירה את הפרוצדורה הזאת במחלקת נשים.. אז יכול להיות שזה מה שצריך להיות..
בקיצור , אני ממש מיואשת, עצובה...
מנסה להיאחז בתקווה, באמונה... אבל המצב הנוכחי מכריע ואני נשברת.
לא יודעת מה יהיה איתי בבוקר , כשיתחילו להלחיץ אותי לניתוח.. או פיטוצין- שגם אותו אני לא רוצה, כי הוא כואב משמעותית מתירים רגילים וטבעיים..
אני לא יודעת מה עוד לעשות...

אין לי מושג לגבי הדקירות