קלטתי באיחור את התרתי משמע של עצמי 🙈

לא זכו - נעשית להם סם טימטום.

אולי ככה זה כשלא מברכים בתורה תחילה.

לא יכולה להתייחס כי לא רוצה לשמוע מוסיקה עכשיו.

אבל מעניין אם זה אכן  הכצעקתה? 

אין צורך לשמוע כדי לראות את האבסורד.

למה הרי נדרש הווקאלי? בגלל האבלות, כדי לא לעורר שמחה.

אז לייצר ווקאלי שמח (!) ולהגדיל ולצרף לו "רוקדים" זה שיא חדש של בורות או של זילזול באבלות של שלושת השבועות.

ווקאלי שמח זה אוקסימורון בהקשר יהודי הלכתי.

צריך להקשיב לשיעורים. זה היה כל כך מזמן. אמנם עברנו דורות

של רדיפות ומיתות משונות עקב זה,  אבל הזמן עושה את שלו

גם במובן השלילי.

ונוסף לזה, הלוואי וזה היה השרץ העיקרי והיחיד

שאוחזים ביד......מה עם לשון הרע, כעס, שנאת

חינם , מחלוקות וכיוצא בהנה?

כולנו יושבים על הרצפה בחצות ואומרים בבכי

תיקון חצות?....

כולם מתנהגים באחווה ורעות כפי שזה מתבטא

בזמנים של מלחמה?

ודאי שזה יותר בולט ולא ראוי, אבל.......

האיש הוא זמר, והדיון אינו על רשימת החטאים הכללית שלו.

וגם לא דיברתי על רשימת החטאים שלו, אלא של כולנו. לפחות, שלי.

שלושת השבועות שקדמו לחורבן, נבעו במיוחד מחטאים של בין אדם לחבירו,

עד כמה שאני מבינה.

אלא שכאן, זה יותר בולט וצורם לעין.

אם כבר, עדיף לחזור לדינא דגמרא לגבי איסורי האבלות, ולהשקיע בלימוד ובירור ענייני המקדש (בכל אופן בוודאי שזה עדיף מפלפולי פלפולים בהלכות מוקצה) ובצעדים מעשיים לבניין בית המקדש בפועל במקום בכל חומרות איסורי האבלות.

זה כ"כ אבסורדי, זה כמו שאדם גווע מרעב יתחנן ויבכה למישהו שיתן לו אוכל, ובמקום לתת לו הוא רק יבכה איתו ביחד.

זה מדהים איך יש פה שיקוף של הטעות של רוב שומרי התומ"צ ביחס לעלייה לארץ (רק שאז היו חילונים שיצילו אותנו). במקום להתעסק בעיקר מתעסקים במסביב. במקום שטבח ומלחמה ואומן יגרמו להרבה מסורתיים להתחזק, בית מקדש היה יכול לעשות את זה.

לולי חטא העגל, היינו מתחילים ללכת לכיוון ארץ ישראל בי"ח תמוז, מגיעים בערב ר"ח אב לשערי הארץ ("אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" לפי פירוש הרשב"ם), ונכנסים בר"ח אב לארץ ישראל. תוך זמן קצר הארץ הייתה נכבשת מפחד הגויים מאיתנו, והמקדש היה נבנה. 

אבל חטא העגל הביא לשבירת הלוחות. זו לא רק סיבה ותוצאה (עשיתם עגל אז אתם לא ראויים ללוחות) אלא קשר עצמי. 

את הלוחות הראשונים ה' גם פיסל וגם כתב עליהם את עשרת הדיברות (את השניים משה פיסל וה' כתב), כלומר הייתה התאמה מושלמת בין הכלי לבין האור . 

בנ"י חטאו בעקבות הערב רב, וביקשו תחליף למשה, תחליף לכלי הכי זך שיכול להיות שחיבר ביניהם ובין ה', ובכך צומצם האור הענק והכל יהיה הרבה יותר קשה. משה היה הכל- לאומי ואוניברסלי, נביא, מוסר התורה, מנהיג, מלך, רועה צאן תרתי משמע, לוחם, כהן ולוי, עניו ועקשן. 

הרב כותב "בכל דור, עבודת עגל הזהב – תסבב שברון לוחות העדות".

אנחנו ממשיכים לעבוד את עגל הזהב מאז, ולכן נשברים לוחות העדות בכל דור. הלוחות נשברים ושוב נשברים ושוב נשברים. ההשקפה התורנית האותנטית כבר מכוסה בהרבה שכבות. 

בדורנו, עגל הזהב זה לא רק החומריות, אלא בעיקר זה שבדומה לעגל הזהב שהחליף את משה אנחנו שקועים באידאלים חלופיים, דתיים ורוחניים, ולא מוכנים להתקדם. א"י, תורה, צדיקים, חסידות, מדינה, לאומיות. הכל מעולה, אבל כבר השגנו אותם במידה מרובה, ובשביל להשיג אותם בשלימות ולהתגבר על ההתנגדויות צריך מקדש.

המקדש זה מקום השראת השכינה, זה הכלי דרכו ה' מתגלה. "ועשו לי מקדש- ושכנתי בתוכם". וכמו שה' אומר לשלמה על המקדש "ושכנתי בתוך עמי ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל".

צריך להפסיק להתכונן לחתונה. צריך לקום ולהתחתן גם אם לא הכל מושלם. העיקר זה השראת השכינה והייחוד ולא המסגרת.

זה מה שקורה כשמונים 2025 להולדתו ימש במקום למנות לחורבן.

אך נעסוק נא בלימוד זכות על עם קודשו, ולא חלילה בקטרוג.

אה, וגם פעם עברתי ליד חנות בגדים באיזור חרדי והתנוסס שלט גדול: "מבצעי בין המיצרים" - עכשיו ברמת החשבון ההלכתי, אפשר להבין אותם. הם צריכים להתפרנס, אז גורמים שלקונים זה יהיה 'דבר האבד' וככה לא מפסידים שלושה שבועות. ובכל זאת...

בציבור הדת"ל אין דברים כאלה?

נו, שיהיה.

ולא, בציבור הישיבתי של הציונות הדתית אין דברים כאלה. את כרגע מוציאה לעז כע בסיס משאלת לב.
 

בנוסף, שרוליק שייך למגזר שמתיימר להציג את עצמו במחזיק דגל התורה. מן הראוי להוכיח שלא מדובר בקרדום לחפור בו.

שמחה שבציבור הנ"ל אין דברים כאלה.

ושוב אנחנו, נקדימון, בויכוח הישן, שהיכן יותר צדיקים, היכן מתנהגים לפי התורה...

אולי, אולי זה שהזמר הזה שייך לציבור מסויים שלא אוהבים כאן, בציבור השייך למגזר אחר, זה

מה שהרגיז? או שהוסיף לרוגז?

את "לא יכולה להתייחס" כי לא יכולה לשמוע.. תירוצים, גברת נחלת, תמכרי לאחרים. לא צריך לשמוע כדי להבין את הבעיה, אבל את בוחרת לצופף שורות. 

ממש לא. אולי מספיק עם הדיעות הקדומות עלי, על "המגזר" שלי?....

יש לך דיעה ואתה מתעקש להיקבע עליה. 

חשבתי לפני כן שפרסום תמונתו של האיש וכל מה שנלווה לזה -

צריך לקרוא את החפץ חיים, אם זה נכלל במה שהוא מכנה

"לתועלת". ואולי זה לא ואז זה לשון הרע. זה מותר בשלושת

השבועות? (בעיקר ובכלל).

מאוד מקווה שגם אם הייתם מפרסמים תמונה של זמר

דתי לאומי, הייתי מגיבה בדיוק כך.

כמובן, שברגע ראשון, מכיוון שאני מכירה (כבר) את

ההשקפה של משתתפי הפורום, חשתי הסתייגות

ועלתה בי מחשבה: אוף. עוד פעם זה מתחיל.

אבל מבטיחה לך, באמת באמת, שלא היתה לי שום

כוונה לצופף שורות ולהגן על דבר לא נאות, רק מכיוון

שמדובר על אדם מהמגזר "שלי".

אולי גם אני אשמה בזה, אבל אם אתה זוכר, לא אני התחלתי את הויכוח אז....

וגם התנצלתי. אז למה עוד הפעם?!

אבל בהחלט בימים הללו, בעיקר בתשעת הימים אבל גם בשבועיים שלפני, משתדל לשמור על אווירה ראויה לימים 

לעולם על תצחק מעומק הלב. זה אגדתא, שכל עוד אין מקדש אז השמחה לא שלמה

אתה צודק שהיהדות  הגלותית באווירה שלה עם פחו תשמחת חיים מאשר היהדות של ארץ ישראל.

אבל זה כבר אווירה תרבותית, לא הלכה או הנהגה

לא הופכים הלכות לאידאות. הלכה היא קודם כל הלכה.

כמו שמצוות עשה לבנות מקדש היא קודם כל מצוות עשה שצריך לקיים, ולא אידאה שצריכה להיות טהורה וסטרילית כדי לממשה בעולם המעשי.

בכל אופן, זה לא אומר שזו לא הלכה, אלא שזו הלכה שלא נהגו לקיימה. ולדעתי אם כבר רק מאז שקמה תנועת החסידות פחות הקפידו על זה כי נפתחה לעם תודעה אחרת, של שמחה בעצם זה שה' איתך תמיד.  

ומאז שנבנתה ירושלים, אז ראויה להשתנות ההנהגה בזה.

לא ראיתי רבנים נקרעים צמחוק כי זה לא נראה לי מתאים מצד נימוס רבני. אבל מעריך שבבית שלהם עם בני ביתם הם כן נקרעים מצחוק, ומצד שני יש אולי חוסר עדינות בלהקרע טוטאלית מצחוק, ולא מסוגל לדמיין את הרב קוק נקרע מצחוק גם כשיבנה המקדש. אבל אולי עם בני ביתו הוא נקרע מצחוק, והחוסר עדינות זה רק כשזה לעיני הציבור

של 100 אחוז שמחה באותו רגע.

הטעם הוא ש"אז יימלא שחוק פינו". כלומר עכשיו שהמצב לא שלם בהעדר מקדש אז אי אפשר למלא פיו.

גם עצב יכול להביא לחטא

שקל להקפיד עליו (ולכן משבחים את ר"ל שמזמן ששמע את ההלכה הזו, לא מילא פיו שחוק).

מהגמרא משמע שכאשר חוזרים לארץ ישראל ויש שלטון יהודי, גם כשאין מקדש, מותר. כי הגמרא אומרת אז ימלא שחוק פינו- בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. ושמה  מדובר על קיבוץ גלויות (ורשב"י אומר את זה, ורשב"י חי בא"י בזמן שלא היה שלטון יהודי).

נראה לי גם שלכן כתוב "בעולם הזה" ולא "בגלות" כי זה לא רק עניין של יציאה מגלות אלא גם של שלטון יהודי. וזה מסתדר טוב עם "אין בין *העוה"ז* הזה לעוה"ב אלא שעבוד מלכויות".

3 השבועות הם ימי אבל מאוד כללים. אין עניין לאדם ללכת בפנים טרוטות אלא להמשיך עסקים כרגיל, ועם זאת לבטא אבלות כלשדהי.

כמו שזה שאתה משאיר אמה על אמה לא מסוייד, לא אומר שאתה צריך לצבוע בשחור את שאר הבית.

האיסור הוא על חגיגות ציבוריות, לא ראיתי מישהו שמקפיד לא לספר בדיחות ב3 השבועות. נשמע מוגזם

כך שלא רואה מה הבעיה בווקאלי

לבין כלי נגינה?

אני מדבר ב3 השבועות. לא בכל השנה.

הרי בכל השנה במילא התירו בימינו גם בכלי נגינה של ממש 

כשיר שונה. עובדה ש כל שיר ברדיו יש בו ליווי מוסיקלי ביום יום

"מבצעי טיבעול חגיגיים לתשעת הימים".

ואם אפשר קצת לגוון, למה לא?

כולם כאן אוכלים לחם צר ומים לחץ בזמן הזה?!

יש הבדל בין ללכת למסעדה ב9 הימים, לבין להכין מטעמים טעימים בבית. זה לא שישובים שבעה ב9 הימים. אלא מבטאים את אבלו תהימים על ידי המנעות מבשר.

הכותרת אמנם מטומטמת, אבל לא מבטאת משהו בעייתי. שהרי זה לא באמת חגיגה אלא סתם כותרת להצעה לעקרות בית להכין ארוחה סבירה בהעדר בשר. אין מצווה לסבול ב9 הימים ולאכול פת במלח

"משנכנס אב ממעטים בשמחה" והפוסקים מסבירים שפירוש: אין שמחים בו כלל.

הגדרים המעשיים יכולים להשתנות, מדין הגמ' ונפסק ברמב"ם איסור בשר ויין הוא רק בסעודה מפסקת. אז נכון שחוץ מחלק מקהילות תימן, כל עם ישראל נוהג איסור מר"ח אב (כולל או לא כולל ר"ח), אבל זה פחות חמור מאווירה חגיגית, שהיא בפירוש נגד דין המשנה.

אפשר לאכול טבעול, אפשר לאכול פסטה מוקרמת, אבל להפוך את הטיבעול ל'חגיגיים', או לתת מתכונים  לחלבי תחת הכותרת: "חגיגה קולינרית לתשעת הימים" (ראיתי במקור ראשון שנה שעברה) - זה לתפוס את מנהג הראשונים ולעבור על דין המשנה.

ברור שזה חמור מאוד מאוד  

וברצינות - כתבתי שזו כותרת טפשית. אבל עצם הלעשות מתכונים טעימים בבית , אין בזה בעיה גם ב9 הימים, רק בסעודה מפסקת זה בעייתי לעשות ארוחת פאר (כמובן שאין עניי ןשהאוכל לא יהיה טעים גם במפסקת)

בדיחה בשלושת השבועות

להבדיל מאיסור נגינה בשלושת השבועות, שהסיבה שלו ברורה לחלוטין - להמעיט בשמחה.

אין לנשים יהודיות מצווה ללכת מנוולות, מותר להתאפר ולהתייפות וללבוש בגדים חגיגיים, ומנגד גם אשה עם גוף מכוער לא יכולה ללכת חשוף.

אז לא רואה מה הבעיה בווקלי

זה ביטוי לאבלות וזכרון החורבן.

כמו אמה על אמה בקיר הבית.

אחרת תאסור לספר בדיחות ווקאליות ב 3 השבועות

גם לא בתשעה באב.

אבל צריך להיות עקשן, רשע או טיפש, או הכי גרוע, אדיש, כדי להתבונן בעניינם של הימים הללו ולהיות מסוגל לספר בדיחות.

הגמרא מספרת שאחרי החורבן היו שרצו לאסור אכילת בשר ושתיית יין על השנה. הרי בטלו קרבנות ונסכים. אמר להם ר' יהושע, א"כ תאשרו גם לחם ומים, שבטלוויזיה מנחות וניסוח המים.

כוונת הדברים לענ"ד היא שהם אמרו שא"א להמשיך לשמוח. ר' יהושע הבין יותר מהם את החיסרון, ואמר שא"א להמשיך לחיות. אבל צריך. בשביל לתקן צריך לחיות חיים נורמליים, בצל החיסרון, ולכן תיקנו כמה תקנות זכר לחורבן, כגון שיסיידו וישאיר אמה על אמה, תחסיר אישה מתכשיטיה ותחבר מנה בסעודה.

בספר 'הכל-בו' (למי שאינו מתמצא, ספא הלכה לאחר מן הראשונים, לפני כ750 שנה, נזכר רבות בפוסקים) כותב שלגבי זמן מועט של ימי האבל קודם תשעה באב קיבלו את דבריהם של אותם שרצו להטיל איסור על אכילת. בשר ויין.

פשוט אני היקר. אני מעריכה את דעותיך ונהנית לקרוא מה שאתה כותב.

במקרה הזה כאב לי לקרוא את המילים ''נבל'' ו ''טובל ושרץ בידו'' בהקשר לישראל בש שאני מכירה אישית מיום היוולדו.

לעצם העניין, קורים מצבים שאדם זקוק מסיבות שונות למוסיקה שמחה ומקפיצה גם ב3 השבועות. (לדוג'- אדם בדיכאון שזקוק למוסיקה, אישה כמוני שזקוקה למוזיקה כדי לקבל כוח לקום לנקות את המטבח ולהכין משהו לאכול למשפחה שלי, או הילדה האוטיסטית שלי שחייבת להזיז את עצמה מבחינה בריאותית וזה מתאפשר רק עם מוזיקה מאוד ספציפית. בטוחה שיש עוד מצבים)

בשביל זה- טוב שהדבר הזה קיים. אני מרגישה יותר זוכרת את החורבן ואת האבלות עם מוסיקה ווקלית. גם כשאני חייבת להדליק מוסיקה - בגלל ימי האבל מעדיפה ווקלית. וטוב שיש מבחר.

המגן אברהם הוסיף איסור על 'ריקודים ומחולות', ההשלכה שעשו חלק מפוסקי דורינו מ'ריקודים ומחולות' לכל מוזיקה מוקלטת, היא מאוד מרחיבה (חלקם מסבירים שבעצם היה צריך לאסור תמיד, אבל הנח וכו', אז כששומעים נאסור)

כששאלנו את מרן הגר"א שפירא זצ"ל על שמיעת מוזיקה, ענה: "אם זה מוסיף לך יראת שמיים תשמע".  בישיבה ההשכמה היתה עם מוזיקה, בחרו שירים שמתאימים לאווירת הימים הללו.

אם כבר הרבה יותר סביר ושומר על ההתייחסות הראויה לימים אלו - לשמוע מוזיקה שקטה, בדגש על שירי כיסופים לגאולה ולמקדש, מלשמוע שירים סוערים ומקפיצים, גם אם הם רק בפה. 

בימים אלו.

למישהו אחד מוסיקה ראויה זה שירי כיסופים למקדש ולמישהו אחר זה שירים מקפיצים אבל ללא כלי נגינה. עצם זה שאין שם כלי נגינה - מזכיר לו את האבל על המקדש.

אז טוב שיש מבחר ממנו כל אחד יכול להחליט מה לשמוע ומה לא.

אבל מכאן ועד ללקרוא לישראל ''נבל ברשות התורה'' המרחק קצת גדול.

אפשר לדון איך להמעיט בשמחה, אבל זה כבר פרטים. האם להתגלח זה שמחה, האם חתונה זה שמחה, האם ריקוד זה שמחה, האם שניצל זה שמחה.

אבל אם אתה נמנע ממוזיקה אבל מדגיש את העובדה שהשיר שמח ומרקד, זה בדיוק ההפך הגמור מהמשמעות של הימים האלה. 

דרך קלאסית איך לא לעשות זאת זה למצוא אדם ולפרסם בציבור על איך הוא לא מחמיר מספיק.

אפשר גם סתם להמציא הלכות שאסור גם לאכול שוקולד ולעשות כושר בשלושת השבועות כי זה משחרר דופמין במוח וצריך להמעיט בשמחה אבל בגדול מה שנאסר נאסר ומה שהותר הותר ואם אתה בוחר להחמיר על עצמך המינימום הנדרש ממך הוא לא לכנות אותו נבל ברשות התורה כי הוא לא מקיים הלכות שהמצאת על הדברים האלה בדיוק נחרב הבית.

נו, הרבה אהבת חינם לא הרבית גם אם היה מותר לך (ואני לא משוכנע שבאפי תלתא תופס כאשר אתה החלטת לכנות אותו נבל ברשות התורה וטובל ושרץ בידו( אבל להגיד שהבנת את הרעיון של שלושת השבועות בעוד שאתה עושה את ההפך תמהני.

מה אנחנו קוראים לו בלשוננו "טול קורה מבין עיניך".
 

לגבי זה דהתכוונת לתופעה ולא לאדם התקשיתי להשתכנע.

כמובן אני לא מדבר עליך ספציפית אני מדבר על התופעה שאנשים מעלים בציבור יוצרי תוכן ואומרים עליהם שהם טובלים ושרץ בידם, נבלים ברשות התורה ולא הבינו את הרעיון של שלושת השבועות.

והסיפא שלך שנועדה לזלזל בבוטות במה שכתבתי ובכוונה שלי, נו שוין.

יש שיגידו על זה ''טול קורה''... 

בזה; חוסר מודעות למה שאנו אומרים, מוסר כפול, שנאת חינם (כן! כן!)

בדיוק כמו שארי"ק כתב. גם אני חושבת כך.

זו התייחסות ל תופעה?

תמהתני.

נערך

יוצא שהיא הכי חמורה מבין שאר מנהגי האבלות.

להגיד שמוזיקה מוקלטת מותרת זה החידוש (ולא להיפך, שהאוסרים מחדשים). 

לכן הרבה יותר הגיוני להחמיר במוזיקה מוקלטת רגילה מאשר להחמיר בלא להסתפר ולא להתחתן מי"ז בתמוז עד ר"ח אב (שזו הרי מצווה), ובלא לאכול בשר מר"ח אב.

לאסור לשמוע שירים שקטים ובפרט שירי כיסופים למקדש ודבקות בבין המיצרים- זה הכי לא מובן. הרי אם סוברים שמוזיקה מוקלטת שמחה לא נאסרה בכל שאר השנה למרות החורבן, איך מוזיקה עצובה יכולה פתאום להיות אסורה כשזו בדיוק מהות הימים האלו?

ההיתר מסתמך על כך שזה לא מה שנאסר כי זה עבר טרנספורמציה (כמו שיש מתירים לשמוע שירת נשים מוקלטת גם אם אתה יודע איך הזמרת נראית).

אמנם מוזיקה זה נורמה, אבל מוזיקה מוקלטת של היום זה הרי כמה דרגות מעל מוזיקה חיה של פעם.

אני חושב שעדיף כבר לומר שעם ישראל נהג כמקילים לשמוע מוזיקה חיה אא"כ זה על היין כמו שכותב הרמ"א.

בנוסף לזה, כשעמ"י התחיל לחזור לא"י והלאה, כבר יש פחות אבלות 

לפי זה בפשטות אסור גם ווקאלי (השו"ע הזכיר דווקא על היין, אבל הב"ח הוכיח מהגמרא שלאו דווקא).

לפי זה כל תעשיית המוזיקה היהודית לסוגיה השונים - היא פסולה. כולה מיועדת לעבירה, שאולי לא נמחה באלו שלא שואלים ובכ"ז...

בסופו של דבר, נשברו על כך קולמוסים רבים, אבל ברור שנהגו היתר. וכמו ש@קעלעברימבאר כתב - מוזיקה מוקלטת של היום, אינה תופסת אותו מקום.

על מוזיקה. דווקא על מוזיקה זה הכי מובן
 

התעשייה לא פסולה כי היא סומכת על המתירים מוזיקה חיה ועל צורך מצווה

חפשי מוסיקה מכלים שאינה מוקלטת. מוסיקה יהודית ראיתי הרבה מחכמי ישראל ששומעים במו אזניהם חפשי חפשי ביום יום ואף יש חכמים שמנגנים בעצמם. מוסיקה קלאסית אני גם מניח שרובם לא נמנמעים לחלוטין (אם מישהו מתעניין בזה), לא?

לא ראיתי רב שנמנע מלשלוח את בניו ובנותיו ללמוד כלי נגינה

התרבותי של הדוסים.

שים לב שכשדוסים הארד קור מנגנים זה תמיד יהיה שירים חסידיים או מוסיקה יהודית. מעט מהדוסים הכבדים מנגנים שירי ארץ ישראל הישנה (ומסיקה חילונית מודרנית אין כל כך מה לנגן כי כמעט כולה מזוהמת והיא סקנדל ברמה האומנותית).

בניגוד לשירי החול במשתאות לפני חורבן המקדש.

כנראה ש"בשיר לא ישתו יין" קורה גם היום. (במיוחד שאף דוס לא שותה יין ביומיום בימינו, גם עדות למיעוט עוצמות החיים מאז החורבן). ולגבי שירים חסידיים - כבר מצאו פתרון הלכתי שזה לצורך עבודת ה'

היא עבירה.

אלא אם כן הטוען הוא מהטאליבאן מאפגניסטן שכורתים שם את היד לכל מי שמנגן בכלי נגינה ביום יום שלא במסגד.

תעשיית המוסיקה בימינו היא עדות לחזרה בריאה לנורמליות ארץ ישראלית. כמובן תעשיית המוסיקה הטובה. לא המוסיקה החילונית שבאה אחרי עידן שירי ארץ ישראל הישנה

שאומר שתעשיית המוסיקה היא עבירה 

אני חושבת שהביטויים הקשים האלה, לא כל כך מתאימים למקרה הזה או למקרים אחרים כאלה;

שרב התיר לה להקשיב למוסיקה, כי היתה לאחר מות אמה

עם מצב רוח נוטה לדכאון.

כמובן שעדיף מוסיקה ווקלית שקטה יהודית.

אבל יש מצבים שונים אצל הבן אדם.

זה אכן אקט שמבטא זאת.

אחרת תאסור לספר בדיחות ב3 השבועות גם.

במיוחד שיש אנשים שזקוקים נפשית למוסיקה, ויש אנשים שאם לא ישמיעו ברדיו שירים ווקאלים הם יאזינו לשירים קלוקלים של חילונים פרוגסיבים, שירים של תרבות שהיא זו שהביאה עלינו את החורבן

לצלייל מוסקיקה ווקאלית זה אקט של מיעוטש מחה, כי אני לא שומע צלייל כלי נגינה.

לא אסרו לספר בדיחות ב3 השבועות. אז אין סיבה שיאסרו לרקוד ספונטני בחדר שלי

זהו מקור האיסור, עך מופיע ב'מגן אברהם'. משם התגלגל בדורות האחרונים לאסור מוזיקה, אבל מקור האיסור הוא ריקודים ומחולות.

אם הביצה לא מקרקרת אז גם התרנגולת לא?

ווקאלי ב3 השבועות ולא כלי נגינה?

האמא: כי אין לנו בית מקדש.

אמא, למה זה שאין בית מקדש זה רע?

וכך נמשך השיחה וזכרון החורבן. וזה אחד מטרותיו

עבודה שאבל בשבעה לא צם

האמא: כי אין לנו בית מקדש.

אמא, זה טוב שאין לנו בית מקדש?

האמא: למה את חושבת שזה טוב?

כי אנחנו רוקדים ושומעים מחרוזת של שירים שמחים, שמיועדים במיוחד לתקופה הזאת

את בגדיך ולהלך שחוח וחפוי ראש.

אלא כמו שסד אדם ביתו משייר אמה על אמה.

כבודו מספר בדיחות ב3 השבועות?

ב9 הימים אתה צודק שזה כבר לא ראוי לשמוע ווקאלי קצבי ושמח.

זה כמו שב12 חודש לפטירה, לא מצינו שאוסרים על אדם לשמוח ולספר בדיחות.

האבלות הולכת מעגלים מעגלים. תחילתה קל ב3 השבועות, מחמירה ב9 הימים וומשיכה להחמיר

ושוב,

למקרה שלא הובנתי -

מה שהצחיק אותי זה לא שמיעת שירים שמחים ומרקידים בשלושת השבועות,

אלא שמיעת שירים שמחים ומרקידים שנוצרו *במיוחד* לשלושת השבועות.

כמו ההבדל בין לאכול בסלון בחג הסוכות (בסדר, גם אני לא מקיים תרי''ג מצוות),

לבין להשקיע ולבנות במשך שעות ובאופן מכוון חדר מיוחד לאכילה בחג הסוכות (שזה כבר מגוחך). 

קלה. כמו אמה על אמה בסיד הקיר.

שוב פעם ,אין מצווה להיות בדיכאון ב3 השבועות.

כמובן שאסור לארגן חגיגות ריקודים. ולצורך חוג ריקוד יש לעיין כמה זה לספורט או מנוחת הנפש וכמה יש בזה שמחה.

דיסרתי על ריקוד ספונטני של אדם בביתו לציליל ווקאלי.

זה כמו שיש סייד שמומחה בלסוד את הבית ולהאיר אמה על אמה, כך שירים שנוצרו מיוחד ל3 השבועות, נוצרו על מנת לעשות שמחה עם מיעוט מסוים כדי להנכיח עצב.

זה להראות שגם כשמותר לנו לשמוח (ב3 הבועות, לא ב9 הימים) זה שמחה עם הגבלות.

אני מסכים את ךשהכותרת קצת מטומטמת.

אבל צריך לזכור שהוא צריך את הכותרת לצרכי פרסום ופרנסה, ויש גם מצבים בדיעבדים. זה לא שאנשים אן יילמדו קצות או ימשעו את המוסיהק שלו. זה שאנשים או ישמעו את המוסיקה שלו או ילכו לשוטט באתרים לא כל כך טובים. אנחנו לא חיים כיום בעולם סטרילי ויש היום המון הנהגות בדיעבדיות 

אבל שלא תדעו, גם בשבעה לפעמים אדם מוצא עצמו צוחק בפה

מלא. אולי זו תגובה משונה, אבל יש כזה דבר. וזה לא מפחית במאומה

מהצער הכבד. לפעמים פורצים בבכי אחרי זה. 

כל השנה, כל השנים, שאפשר לומר, שעם המוסיקה והריקודים

אנו באיזה מקום, מתוחים, חשים מועקה, דואגים....

כך אפשר ללמד זכות ששלושת השבועות הם לא אי של

עצבות בשנה מלאת שמחה; נכון שבמשך השנה, לא

מחברים את זה בגלוי וביודעין לחורבן בית המקדש,

ועכשיו - כן, אבל אפשר להבין שלפעמים מרגישים

שאלוקים, כמה דיכאון, עצבות ומועקה אפשר להכיל.

כמה?

אבל לא קשה...

כנראה זה לא בדיוק "משהו שלא עשינו הרבה זמן", אלא "משהו שלא עשינו אף פעם", כי האוכלוסיה התחלפה... ותכננתי משהו כן קשה 🤭

אני בעד

היא נסעה פעם באוטובוס?

הוא כתב עם נוצה?

ג' באלול – ויקיפדיה

כאשר א' באלול יוצא ביום שישי

יאללה, הבנו את הבדיחה אחרי התגובה הראשונה. לא צריך להמשיך ולזלזל.

בכל זאת בעצם היותכם בציונות הדתית אתם רוכבים לא מעט על תורתו, תרצו או לא.

לא רוצים לציין את היום? לא מתחברים? סבבה, זכותכם. אבל לפחות תכבדו ואל תגיבו תגובות מטופשות 🙄

כך אני התרשמתי.

הרי לכולם ידוע שזה היארצייט של הרב קוק. איזו תשובה רצינית אפשר לתת? אולי תשתפי אותנו בתשובה שלך עצמך?

אילמלא האי יומא דקא גרים...

יום התייחדות עם בעל האורות שהוא חיינו, מבלעדי תורתו תחיית ישראל היתה נראית אחרת לגמרי, כמה וכמה שלבים אחורים, והמבט שלנו על כל התהליכים היה צר ומצומצם.

עוד הרבה מאוד יש לנו להעמיק בתורתו והנחלתה.

קשה לדבר ולצמצם במילים את גודל היום

איזה רעיון מתוק! חנויות סטוק הן מכרה זהב למתנות קטנות, חמודות ושנונות שמביאות המון חיוך בלי לשבור את הכינס.

הנה רשימה של רעיונות למתנות קטנות, כולל החפץ, הרעיון מאחוריו, והמשפט השנון שאפשר לכתוב על הברכה:

🍳 למטבח ולבית

• תרפד / מערוך עץ

  • המשפט: "למקרה שיהיו ויכוחים... (סתם, שתמיד תרדדו את הבעיות)" או "שהחיים שלכם יהיו מתוקיםכמו בצק שמרים!"

• זוג ספלים תואמים

  • המשפט: "שתוציאו אחד מהשני את המיטב (והקפאין)."

• מלחיה ופלפליה חמודות

  • המשפט: "כי אתם התבלין אחד של השנייה."

• קרש חיתוך איכותי מעץ

  • המשפט: "כי אתם פשוט חתיכה אחת של אושר."

• תבנית סיליקון לקרח (בצורת לבבות או צורות מצחיקות)

  • המשפט: "שתדעו תמיד לשבור את הקרח!"

🧹 לחיים המשותפים והשגרה

• מטאטא פנסי / כף אשפה חמודה

  • המשפט: "שתדעו תמיד לטאטא את הריבים מתחת לשטיח."

• זוג זוגות גרביים חמימות

  • המשפט: "כי מעכשיו אתם הזוג הכי תואם בסלון!"

• פנס קטן או נר ריחני

  • המשפט: "שתמיד תהיו האור אחד של השנייה (גם כשהחשמל נופל)."

• מנעול קטן (כמו מנעול מזוודות)

  • המשפט: "שיהיה לכם קשר נעול וחזק לתמיד."

🍿 לערב זוגי ומפנק

• קערת פופקורן גדולה + שקית פופקורן

  • המשפט: "כי החיים שלכם הולכים להיות סרט מטורף (במובן הטוב!)."

• מסכה לפנים / ערכת טיפוח קטנה

  • המשפט: "לרגעים שצריך לקחת אוויר ולזכור הכל פשוט טיפ-טופ."

• מסגרת לתמונה (עם פתק ריק בפנים)

  • המשפט: "שמורה למעצר הראשון שלכם... סתם, לתמונה מהירח דבש!"

☕ לבוקר ולפינוק היומיומי

• מקציף חלב חשמלי (או ידני איכותי)

  • המשפט: "שהאהבה שלכם תמיד תהיה מוקצפת ועשירה!"

• בקבוק תרמי איכותי / כוס טרמית יפה

  • המשפט: "שתמיד תדעו לשמור על החום ביניכם (גם בימים קרים)."

• סלסילת מתכת/קש מעוצבת למטבח (לפירות/לחם)

  • המשפט: "שיהיה לכם תמיד בית מלא בכל טוב!"

🧺 לסדר, לאווירה ולנוחות בבית

• מפיץ ריח מושקע / מקלות ריח לבית

  • המשפט: "שתמיד יריח לכם כמו בית (ועם אפס ריחות של ריבים)."

• זוג מגבות ידיים רכות ומעוצבות

  • המשפט: "שתדעו תמיד לנגב את הדמעות... מרוב צחוק!"

• כף עץ גדולה לסלט / מלקחיים מעוצבים

  • המשפט: "כי אתם השילוב הכי מוצלח בסלט של החיים."

• שטיחון כניסה לבית עם כיתוב חמוד

  • המשפט: "צעד ראשון בדרך לחיים משותפים (רק לא לשכוח לחלוץ נעליים!)."

🍳 למטבח הפרקטי (אבל בסטייל)

• טיימר דיגיטלי לבישול

  • המשפט: "לזכור שהזמן שטסים כשנהנים... רק אל תשרפו את האוכל."

• משטח סיליקון לסיר חם

  • המשפט: "לרגעים שהעניינים ביניכם מתחילים להתלהט."

• פותחן יין מעוצב / פקק ואקום ליין

  • המשפט: "כי כל יום איתכם הוא סיבה למסיבה (ולכוס יין טוב)."

לדעתי השיטה שהצעת לא יעילה ואף מסוכן מאוד לסמוך עליה, כי יש בה שני פגמים מהותיים:

א. היא דורשת שההורה יזכור לעשות אותה, ואם הוא לא יזכור אז במה הועילו ניקים בתקנתם? כלומר כדי שההורה לא ישכח את התינוק, הוא צריך לא לשכוח להוריד נעל. אוקיי, אבל מה לעשות אם הוא שוכח להוריד נעל?

ב. יש עוד שיטות עם הפגם מסעיף א', כמו למשל להניח את השלט של האוטו ליד התינוק וכו', אבל פגם נוסף שיש בשיטה שלך ולא קיים באחרות הוא שזה פשוט מסובך ולכן לא יקרה. להוריד נעל זאת פעולה מעצבנת, לנעול בחזרה זאת פעולה עוד יותר מעצבנת, ולכן זה פשוט לא ישים ולא יקרה.

הפתרון האמיתי היחיד הוא לשלם כמה עשרות שקלים על טכנולוגיה שיודעת לזהות שכחת ילדים ברכב בלי שההורה צריך להפעיל או לזכור כלום.

לנו למשל יש טיפי, מערכת אוטומטית שלא דורשת שום התערבות מצידי, החיסרון היחיד הוא שחייבים שלהורה יהיה סמארטפון ולכן לא לכולם זה יתאים.

אבל מי שיש לו סמארטפון, יכול בהחלט לסמוך על המערכת הזאת.

לפעמים אני יוצא מהרכב ואשתי נשארת עם התינוק (למשל כשאני נכנס לחנות נוחות בתחנת דלק לשתי דקות), ואין שמח ממני לשמוע את הטלפון מתחיל לצפצף ולהבהב בעצבנות כשהוא חושב ששכחתי את התינוק ברכב. אני שמח כי אני יודע שהמערכת הזאת פשוט גאונית, וגם כי יש לי מן תחושת ניצחון של ''לא באמת תפסת אותי, אשתי עדיין באוטו...''

לגבי פתיחת חלון או דלת - פשוט לא רלוונטי לפתוח חלון אם הרכב נעול, אבל בהחלט אפשר ללמד ילדים לצפור בצופר של הרכב עד שכל הרחוב יבוא לבדוק מה קרה.

וראיתי שלא חייבים סמארטפון. יש לטיפי התקן נפרד שאפשר להשתמש בו. לחבר למחזיק מפתחות, וזה יעבוד בצורה דומה.

גם די זול. הופתעתי לטובה מהמחיר. חשבתי שיהיה הרבה יותר יקר.

האם אפשר לסמוך 100% על מערכות טכנולוגיות שלא יזייפו או יתקלקלו?

אמנם מעצבן להוריד נעל, לי - נראה הרעיון הטוב ביותר. שימו פתק על החלון

לגבי תזכורת, כך שתראו אותו כל הזמן..... אבל עם הנעל, הכי טוב. לדעתי,

יותר ממעצבן, חס וחלילה, לשכוח את הילד ברכב....

מאשר לסמוך על עצמך שתוריד את הנעל כל פעם

מלפני מאות בשנים או משהו כזה....? (וזה קרה)

אז אפשר גם לא לסגור את הרכב.....הילד יותר חשוב.

זה כשהולכים שניה ומתכוונים לחזור

לפעמים לא זוכרים שהילד שם בכלל

ויוצאים ונועלים

לא משאירים ילד קטן ברכב, נעול או סגור, גם לא לדקה אחת.

ובוודאי שטכנולוגיה עדיפה על הורדת נעל, שזה פשוט קשה ומסורבל ולכן תוך יומיים ייזנח, וכאמור דורש פעולה אקטיבית שצריך לזכור אותה, ולכן לא יכול לפתור בעייה שמראש נוצרת על ידי שיכחה וטרדה ולחץ וכו'.

אבל לפעמים זה פשוט נוח וטוב יותר.

לדוג' לעשות פיזורים בבוקר.

יש לך כמה ילדים לפזר אני לא רואה בעיה להשאיר לדקה ילד (לא משנה הגיל) ברכב. כל עוד יש לך קשר עין עם הרכב/ילד.

אתה חוזר הביתה ועוצר לתדלק את הרכב.

ואז אתה מגלה שאתה חייב להכנס לחנות פיזית (מכל סיבה) והתינוק שלך נרדם ברכב.

תעיר אותו בשביל דקה בחנות?

זה אחד הדברים הכי לא אחראיים שאפשר לעשות, ולא בגלל החום של הרכב

או כי אתה חושש שיחטפו לך את הילד? (מתי לאחרונה זה קרה בישראל? יותר סביר שתדרסו יחד בדרך לחנות נחות)

ובכל זאת אני לא אשאיר תינוק באמבטיה בלי השגחה...

להגיד ''כמה פעמים זה קרה'' זה לא רלוונטי,

גם כי מבחינת המתודה אתה לא יכול לשאול כמה פעמים זה קרה ולהתעלם מזה שאנחנו כלל לא יודעים מה גודל המדגם של אנשים שהשאירו ילד לבד ברכב בתחנת דלק, וגם כי אפילו פעם אחת זה פעם אחת יותר מדי כאשר מדובר במעשה חסר אחריות שקל מאוד מאוד למנוע מראש.

הרי לפי המתודה הזאת,

יותר מסוכן לחצות כביש מאשר להשאיר תינוק לבד באמבטיה מלאה במים, עובדה שיותר ילדים נהרגים על הכביש מאשר באמבטיה...

אבל העובדות הן שאוכלוסיית חוצי הכבישים גדולה פי אינסוף מאוכלוסיית התינוקות שמושארים באמבטיה ולכן כל השוואה לא תהיה רלוונטית, ובנוסף לחצות כביש זה הכרחי ולהישאר לבד באמבטיה - לא.

סעיף 361 לחוק העונשין:

המשאיר ילד שטרם מלאו לו שש שנים בלא השגחה ראויה, ובכך מסכן את חיי הילד או פוגע או עלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומו או בבריאותו, דינו – מאסר שלוש שנים; עשה כן ברשלנות, דינו – מאסר שנה.

ללכת לחנות כשהילד ברכב לבד, זה בשום פנים ואופן לא ''השגחה ראויה''..

לדעתי להשאיר ילד באוטו שיש לך קשר עין עם הילד/אוטו זה השגחה ראויה.

"ובכך מסכן את חיי הילד או פוגע או עלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומו או בבריאותו,"

אני לא רופא.

אבל לא חושב שיש איזה סכנה בריאותית בכך שאני נכנס לחנות לדקה כדי לשלם תוך כדי שאני מסתכל על הילד.

איזה סכנה יש לילד או לבריאותו?

רגע.

תענה לי בכנות

עצרת לתדלק. יש לך רק מזומן ביד

הבן/בת שלך נרדמו בסלקל

אתה מעיר אותם כדי להכנס לחנות נוחות בשביל לבקש לפתוח את המשאבה?

לעולם לא אשאיר ילד ללא השגחה. לעולם.

ובחנות הנוחות העין לא באמת תמיד על האוטו. וגם אם כן, אנשים רעים יכולים לעשות מעשה זריז ואתה תתחיל לרוץ אחרי רכב שנוסע על 140 קמ''ש, וכנראה הרכב יהיה מהיר יותר.

וסכנה בריאותית זה לא רק דלקת גרון, זה גם סכנה של פגיעה מאנשים זרים, ולכן הכתובת לשאלה הזאת היא לא רופא

כי גם שם לעיתים הילד נמצא חצי דקה במתקן למעלה בלי קשר עין.

ויכול להיות שם זר מטריד למעלה למעלה מגלשה

בגיל המתאים אני הולך איתם לגני שעשושים, ובגיל המתאים אני גם אשאיר ברכב. כל נושא והגיל שלו

ברור שהטיעון ''זאת השגחה ראויה'' לא יתפוס בפני אף פורום שיפוטי, ספק אם יש עורך דין מספיק נואש בשביל להעלות בכלל את הטיעון הזה.

בכל מקרה, במדינה שלנו לא מאשימים הורים שהזניחו את ילדיהם בטעות, גם אם הילד נפטר. אז כנראה שזה רלוונטי רק אם זה יהיה נהג הסעות או בייביסיטר וכו' שהשאיר את הילד, ולא ההורה.

מסכימה עם פשוט אני. נכון שיותר קל להשאיר, אבל הבעיה היא ששוכחים. עובדה שאנשים שלא הבינו

איך קורה כזה דבר, שכחו את הילד שלהם, עוד באותו שבוע , אם אני לא טועה. כן.

אז שוב, או שרוכשים את המכשיר הזה, עליו דיברת קודם, או עושים משהו שאין ספק

שלא נוכל לשכוח או להסיח את הדעת ממנו.

תשמעו, עדיף לדדות לחנות עם נעל אחת מאשר.... ואף אחד לא יצחק אחרי שנסביר לו

למה....במקרה שמישהו ישאל...להיפך, בטוח שיגידו: כל הכבוד!

היה מקרה שהאם שהיתה מפקחת (משהו כזה) על גנים, דיברה על זה והזכירה

לכל הגננות והסייעות וכל מי שהיה שם, ושלא נדע, היא עצמה שכחה את הפעוט

ברכב. נורא.

הבעיה שלנו, הי שראלים, זה ה"יהיה בסדר, אחי. סמוך!"

באמת, רק בשורות ט ובות. רק!

גם אם המזגן אומר שאין סכנת מוות בתוכו.

ואף ילד לא ימות מזה שהוא דקה ברכב לא מונע.

בתחנות דלק בדרך כלל יש צל על העמדות אז החום לא עולה כל כך מהר.

אחרת מחירי הביטוח היו הרבה יותר נמוכים

לא מעוניין לגנוב תינוק כי זה יגרום למשטרה להתייחס למקרה ביתר רצינות = סיכוי גבוה יותר לתפיסה שלו

ומי שרוצה לחטוף ילד. לא יתעכב בלגנוב רכב בשביל זה.

אלא יחטוף ילד שהולך ברחוב ליד אמא שלו ירים אותו. יכניס למכונית של משת"פ ויברח משם. ברכב של הבעלים יש סיכוי שיש מערכת איתור שתקל על איתור הילד

צריך להיות מציאותיים. איך אני זוכר את הילד שהשארתי, בצורה הכי טובה ויעילה שיש.

אבל זה לא תחליף להרגל להסתכל לבד ולוודא.

זה עזרה אבל לא תחליף

כי במקרה של טיפי לדוגמה. גם הוא לא חף מבעיות

א. יש לו בטריה? היא יכולה להגמר?

ב. החיישן יכול להתקלקל

ג. הוא יכול במקרה לא להתחבר לבלוטוס

ד. אם אתה נוסע ברכב יחד עם אשתך. הוא יכול להתחבר לבלוטוס שלך. היא תוריד אותך בעבודה ותמשיך הלאה. זה יצפצף אצלך אבל תדע שהיא עדיין איתו. בנתיים זה לא יתחבר למכשיר שלה ו...

ואפשר כמובן להמשיך עוד ועוד פגמים שיכולים להיות בטכנולוגיה.

כמובן שזה מבורך ועוזר

אבל לא תחליף

אבל בהשוואה לנעל, זה נוקאאוט...

בקשר לבעיות שכתבת, לרובן יש פתרון פשוט:

א. הסוללה מחזיקה מעמד שנים רבות, והיא מתריעה לפני שנגמרת

ג. לא קרה לי, כל עוד הבלוטות' דולק כמובן, והוא תמיד דולק כשאני ברכב בשביל אנדרואיד אוטו.

ד. זה מתחבר לטלפון השני אם הטלפון הראשון מתנתק.

אבל עם המסקנה אני בהחלט מסכים - זה מכשיר עזר, לא תחליף לאחריות אישית.

תלאות הדרך היום היו מרובות ב"ה

אפילו משלוח מנות של שוקולדים עם פתק יכול ממש לחמם את הלב

ואם אפשר אל תכתוב רק ממך אלא משניכם.

פשוט כי האישה פה כאובה עוד יותר מהבעל ששיתף.

ולא , אני לא נשוי..

אז מתאים שיתייחס לכאב שלו.

ששלחו לי פינוקים