לחשוב לפני שבולעים אותי חי על קרביי נעליי ומכנסי.
מתוך כבוד והערכה לכל יהודי, ומתוך תחביב עז לחקור מגזרים, תוך כדי נהיגת שטח פרועה צפה במוחי התובנה הבאה.
כולנו יודעים שיש ציבור ויש יחיד.
אני חושב שבתור ציבור - החרדים פחות הצליחו [ממש לא, ליתר דיוק, החברה החרדית יש בה הרבה אלמנטים של דחיית השונה, ניכור, שנאה] אבל זה לא פוגע ביחיד, יש הרבה אנשים זהב טהור שמוגדרים כחרדים.
בציבור הדת"ל - בתור ציבור ההצלחה מסחררת. בתור יחיד גם, אבל לא זוהר כמו חרדי שחור שפתאום אתה מגלה את הלב הזהב שלו.
מה אומרים?
שלפיו חרדי יחיד הוא יותר זהב טהור מ-דתי יחיד.
לסכן את חייך בשביל לשמור על עם ישראל?
להחזיק את הדלת פתוחה כשמישהו נכנס אחריך לבית מרקחת?
לחצות עם זקנה את הכביש?
אור מתוך החושך כזה.
שגם לחרדי יש לב.
אני הופתעתי מאוד לגלות את זה
כן, בהחלט לא. יש שם המוני אנשים טובים. לא יודע למה זה חידוש ולא יודע למה הפורום לאחרונה מוצף בשרשורי - מי יותר טוב.
למה אצל החרדים זה יותר בולט בעיניך?
כי אתה לא מצפה מהם מה שאתה מצפה מאוכלוסיות אחרות, כמו שכתבת בתגובה הבאה שלך ("אני הופתעתי מאוד לגלות את זה")
אם כן, יש לזה שם - soft bigotry of low expectations - Wiktionary, the free dictionary
או בעברית - גזענות של ציפיות נמוכות.
"גזענות של ציפיות נמוכות" (Soft Bigotry of Low Expectations) היא תופעה שבה הנמכת רף הדרישות מאוכלוסיות מוחלשות, מתוך רחמים או כוונה טובה לכאורה, מובילה בפועל להנצחת הפערים.
מדוע זו גזענות?
הגישה מונעת מתפיסה סמויה של עליונות – היא מניחה מראש שקבוצה מסוימת אינה מסוגלת לעמוד בסטנדרטים אנושיים אוניברסליים.
לפחות לאחדים מאיתנו?
כמה יפה ונאור רוחב הלב המתגלה כאן,הפרגון, היכולת לזרוק
פירורי מחמאה ל"ציבור החרדי".....
רבותי, הציבור החרדי הוא הציבור השומר על תורת ישראל, על עצמו,
על נקיות והשקפה נכונה....הוא לא חשוך, הוא מואר!
מעניין מדוע למקרא התגובות האלו, עולה בי אסוצאציה על ימי הביניים
והתפיסה הגויית על היהודים.....
הערות כגון אלה, גורמות ל י לשנות מבט על הציבור הדת"ל -
כזו שנאה. כזאת בורות. איך יבוא המשיח כך, איך?
מתארת לעצמי אילו תגובות אקבל עכשיו.
נמאס לי כבר להגיב. אתם ממש ראש בקיר. ממש!
מתפלאת עליך במיוחד פשוט אני; אתה מדען, נכון?
חוקר, נכון? מתיימר להיות אובייקטיבי, נכון?
בבקשה. הדוגמא הכי טובה למי שמעמיד את המדע
בראש מעייניו.
קצת ענווה רבותי, קצת ענווה....
לא מתכוונת לענות כבר על שום תגובה
כזו. אתם לא מוכנים לרדת מעץ הדיעה
הקדומה, העמידה העקשנית על...
אני כבר לא יודעת מה לאמר.
איך כתב כאן מישהו? שכל אחד יתקן
את עצמו, בראש ובראשונה, ואת הפגמים
שהוא רואה בסביבתו....מבינה שהציבור
שלכם טהור לגמרי....
נו, אולי בזכותכם תבוא הגאולה סוף סוף....
לא כתבתי כאן שום דבר רע על החרדים,
רק שאלתי את הפותח למה הוא חושב שכפרטים הם "זהב טהור" שבולט יותר מהדתיים.
זה הכל.
רציתי לכתוב.
לא בא להמעיט חלילה בערך אף אדם ואף ציבור.
לאחרונה נתקלתי, לא מקרה אחד ולא שתים, באנשים המוגדרים כחרדים חזקים, כאלו שיש מצב שאם היינו נפגשים בהפגנה הם היו צועקים עליי [וצעקו חבל על הזמן, אשמתי, ניסיתי להתווכח] אבל פגשתי אותם בחיים האישיים שלהם, בכל מיני סיטואציות לא ציבוריות, ופשוט נדהמתי מההכלה שלהם, מהעדינות הטהורה, מהרצון הטהור לעשות הכל בשביל יהודי אחר.
מין התמסרות מטורפת שלא האמנתי שקיימת, לצאת מגדרך למען יהודי אחר.
הדדיות כזאת.
אני מנסה להסביר, יודע שכמה שלא אסביר מי שלא פגש לא יבין.
לרגעים חלפה בראשי מחשבה, הלוואי עלינו.
הלוואי עליי ביישוב שלי כאלו אנשים.
לא אומר שאין, כולם מיוחדים וטהורים, לא יודע, פגשתי שם משהו מיוחד.
זהב טהור. עדינים, טהורים, נקיים, לא יודעים לפגוע בזבוב.
[פגשתי גם הרבה לא כאלה, סבלתי מהם רבות במידה כזאת או אחרת. את זה אני מכיר מזמן...]
זה שינה לי את המבט. הרגשתי שהם חיים את הערבות עם כל יהודי עמוק בנשמה.
הם חרדים שנמצאים בחרדה, הם מפחדים על המקום שלהם, מפחדים להשתלב איתנו...
אבל אוהבים, מכל הלב.
הכי בעולם.
וערבים לנו.
[נ.ב. יש מגמה של זליגת אלימות לחרדים. בהפגנות אתה רואה אנשים מאוד עדינים הופכים לעבריינים. מישהו דואג לעשות את זה. לצערנו. מקווה שמשהו יקרה כאן במדינה הזאת מהר, שלא נפסיד את הזהב טהור הזה, שלא ייפגם].
אולי אדייק יותר
התמסרות ללא גבולות.
זה לא נעצר בשום מקום. הוא יעשה בשבילך הכל, יהפוך את העולם, יצטרך לצבוט את עצמו חזק להפסיק לעזור לך כי זה כבר יותר מידי..
לכתוב את זה.
בכל חברה יש אנשים ט ובים יותר וטובים פחות. האדם הוא אדם, בכל חברה. יש גם יהודים
שאינם שומרי מצוות בעלי חסד גדולים ולב גדול מאוד.
ויש את המיינסטרים (שונאת את המילה הזאת); אלה שיזמינו אורחים שאחרים ימנעו מלפגוש
אותם אפילו...והם עושים זאת במאור פנים ועם כל הלב, והם יושבים יחד איתם ועשרת ילדיהם
בני ובנות זוגם וכל הילדים של כל זוג....אלה הם הטופ שבטופ.
אולי אם מדברים על
אומר מה השאיפות שלה. מה היא מעמידה בראש מטרותיה.
מה היא הכי מעריכה.
אולי, כמו שהחברה ש"השחירה" אמרה לי, בציבור הדת"ל יש יותר הקפדה על חוקי
המדינה, על חוקי התעבורה, למשל.
ייתכן.
אבל לא העילית שבעילית. הם מקפידים על הכל מכל כל, בזהירות המירבית.
אתם רואים את החרדים כשחורים, מסכנים, כלואים, סגורים...
ובא נניח שהלבוש החרדי צורם לכם. אבל האם זה אומר משהו על האדם
שלובש אותם? אם הוא בעל חסד, או גס רוח, וכו'...לא.
זה כן אומר, אני חושבת, על החברה שהוא שייך (בדרך כלל ב ו ח ר)
להיות חלק ממנה כי הוא מאמין בהשקפה שלה ובדרך שלה לנסות
לממש אותה ולדבוק בה.
מפריע, אני יודעת, ההתבדלות הזאת. אבל היא תוצאה של המתירנות
החילוניות, ההדרדרות המוסרית שמסביב.
איך זה, שאנחנו גרים באותה מדינה, אפילו באותה עיר,
אפילו באותה שכונה או בשכונה סמוכה, ואתם לא מכירים
אותנו בכלל?
אין ספק שהמגזר הדתי (מתכוונת לחזק יותר לא ללייט)
מורכב מאנשים טובים מוסריים והגונים.
אלא, אני מרגישה שהציבור הזה מדי נוגע
בעולם החילוני. גם בלבוש. כן. לבוש אמנם
זה לא הכל אבל זה משהו. זה מחבר או
מבדיל.
ואולי אני טועה. רואים, אנו גרים לפעמים
באותה עיר, באותה שכונה, או בשכונה סמוכה
אבל אולי אנחנו לא מכירים אתכם בכלל...
אבל שאין לנו לב...למה, ריבונו של עולם?
מי הקים את יד שרה, את עזר מציון, את דרכי מרים
את כל הגמח"ים ומה לא....מי?
אז בחברה או במילים אחרות, במגזר, שמקדיש
כל כך הרבה כוח וזמן לעזור לזולת (ויש גמחים
שאפשר להתקשר אליהם באמצע הלילה
וזה בסדר), יש כל מיני אנשים.
שמשתדלים יותר ולפעמים פחות, שמתחשבים
יותר ולפעמים פחות...
ויש את העילית שבעילית. כמו השכנים שלי.
חייבת לספר לכם ש"הכל טוב" שלי זה משני בחורי חמד סרוגים
שעמדו בתחנה וניסו לתפוש טרמפ כי כבר לא היה להם אוטובוס.
ניסיתי להציע כסף למונית, אבל הם סירבו, ומלבד זאת, לאן
שהם היו צריכים להגיע, זה כבר היה יותר מדי יקר.
(לו היה בבית בעל, היינו מזמינים אותם ללון אצלנו
ולצאת לדרכם למחרת, אבל לא יכולתי כמובן).
והם כל הזמן ענו (לתהייתי, איך יגיעו בשעה כזו כשאף
אחד לא עוצר) - הכל טוב, הכל טוב.
מאוד מצא חן בעיני הביטוי האופטימי והחיובי
הזה , אז אימצתי אותו קצת.
(נזכרתי בו רק עכשיו, כי באופי שלי, הביטוי
הזה ממש לא מתאים לי.....)
הם היו כל כך חמודים. למרות (!) שלא
היו חרדים, למרות (!) שהיו לבושים
אחרת, הם היו כאלה חמודים וטהורים.
היה מאלף לפגוש אותם.
אז יש רבים כאלו, בציבור החרדי, גם אם רובם פחות מפורסמים מאלו שהזכרתי, יש רבים מאוד כאלו בציבור החרדי, יש רבים כאלו בציבור הדתי לאומי וכן, תופתע - יש רבים כאלו גם בציבור החילוני.
מה שעצוב, שנהיינו כל כך סקטוריאליים, שזה בכלל חידוש.
וכולם נפעמים לגלות שגם במגזרים וציבורים אחרים יש אנשים טובים.
חן המקום על יושביו
חן המגזר על אנשיו
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
קטן מידי.
תעבור למצב מחשב
ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה
החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.
עכשיו הכל מובן.
