הזמן קצר והמלאכה מרובה - היא כנראה אמירה יוונית במקור

שכל אחד ייקח כפית ימלא אותה קינמון וינסה לבלוע בלי מים

לצלם את עצמכם, להעלות לאתר ולהנות

אני אתחיל

ראשון-

שני-

שלישי-

רביעי-

חמישי-תפוס

שישי-

שבת-תפוס

והוא נער כי הוא נמוך?

@ימח שם עראפת

הם כאילו נועדו לקיפוצים ודילוגים.

בא לי להיות גדול כזה, שזה יהיה קיפוצים, לא טיפוסים מפרכים

בממלכה הקסומה של פיות השיניים היה חוק עתיק: כל ילדה או ילד שנופלת להם שן  יקבלו בלילה מתנה קטנה מתחת לכרית.

בשביל שזה יקרה, הייתה תורנות בין הפיות. כל לילה שובצה פיה אחרת, והשאר יכלו לישון.

הפיות קראו לזה "שמירה".

ליבי הייתה אחת מפיות השיניים המוכרות ביותר. במשך שנים היא עפה בין בתים, החביאה מטבעות נוצצים, השאירה מתנות קטנות והקפידה שאף ילד לא ילך לישון בציפייה ויתעורר מאוכזב.

אבל לילה אחד קרה משהו שלא קרה מעולם.

לילדה בשם חנה, בת שש, נפלה שן ראשונה.

חנה התרגשה מאוד. היא ניקתה את השן, עטפה אותה יפה והניחה אותה מתחת לכרית. לפני שנרדמה היא לחשה:

"פיית השיניים, אני מחכה לך."

אבל באותו לילה ליבי הייתה עייפה מדי. כמו אמא. והמשיכה לישון.

בבוקר חנה התעוררה, הרימה את הכרית, ולא מצאה כלום.

לא מטבע. לא מתנה. אפילו לא פתק קטן.

חנה התאכזבה מאוד. היא סיפרה להוריה שבכלל לא הבינו מה העניין. אבא הוריד את חנה בגן והלך לעבודה.

"אני לא מבינה," אמרה חנה. "אם פיית השיניים מבטיחה להגיע לכל ילד, למה אליי היא לא הגיעה?"

הגננת הבינה מהר מאוד מה לעשות. היא כתבה בזריזות על פתק והגישה קבילה.

למחרת נקראה ליבי לבית הדין של ממלכת הפיות.

ליבי נכנסה ב'שמאל ימין שמאל' למשרד של המפקדת.

רס''ר זעוף פנים עם כנפיים אפורות הקריא את סעיפי האישום מהטופס שבידו:

שבירת שמירה

אכזבת ילדה

האם את מודה בעובדות?

ליבי גמגמה. והכנפיים שלה התכווצו עוד יותר.

האם את מודה באשמה?

'כן'. נשברה ליבי והתחילה לבכות.

המפקדת הסתכלה עליה ואמרה: "התפקיד שלך הוא לשמור על האמון של הילדים בפיות השיניים."

ליבי הורידה את הראש.

"טעיתי," אמרה. "חשבתי שפספוס אחד קטן לא ישנה. אבל בשביל חנה זה היה כל העולם."

בית הדין גזר עליה עונש: מאסר בכלא הצבאי של הפיות, שם ישבו גם פיות וחיילים שהפרו את כללי הממלכה.

לאחר המשפט ליבי נשלחה יחד עם קצינה מלווה על כנפיה ישירות לכלא 10.

בכלא היא פגשה בחצר כמה חרדים שלא רצו להתגייס לצבא הפיות. הם היו חבורה מיוחדת. הם ישבו בתאים שלהם וצעקו 'נעוף ולא נתגייס'.

ליבי חשבה על חנה. ואז על השרותים שהיא הייתה צריכה לנקות, ואז על הבגד המנומר המגעיל שהלבישו אותה בכלא.

אחרי שסיימה את עונשה, ואחרי שנחה יום בבית, היא חזרה לעבודתה כפיית שיניים.

ולילה אחד, כשחנה כבר שכחה מכל הסיפור, היא מצאה מתחת לכרית שלה מתנה מיוחדת במיוחד.

על הפתק היה כתוב:

"סליחה על האיחור. גם פיות צריכות ללמוד לעמוד בהבטחות."