גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

בשלות ..היכולת לקבל החלטות מתוך היכרות עם עצמך אחריות תקשורת טובה ובחירה מודעת

קודם כל בגלל ההסטוריה הפרטית שלי. אני מתכנת מגיל 11 ובגיל 17-19 כבר עשיתי תפקידים רציניים שכוללים אחריות ולגרום לדברים לעבוד. להגיד שהייתי לא בוגר? ספק. היו לי אתגרים אחרים אבל אני חושב שהם בגלל מבנה האישיות שלי ופחות בגלל גיל באופן ספציפי.

יש הרבה אתגרים בגיל הזה. אני חושב שלא כולם זה רגשי. דווקא ברגשי לפעמים יותר קל כי זה שני ילדים שמתבגרים ביחד. האתגר הכלכלי למשל בלי מקצוע ועם קשיים ללמוד אותו (בהנחה שמערכת הרביה בריאה ושיש ילדים בגיל צעיר) זה סיפור מורכב אפילו יותר.

הבעיה מתחילה כשאנשים מקבלים החלטות שלא נכונות להם בגלל הלחץ החברתי והפחד "להישאר מאחור" כשכולם "מתקדמים" אתה מבין? אז זה לא "ב"ה שהתחתנו" כי (ונראה לי שעל פי רוב זה באמת לא ככה) בגלל כל מיני לחצים יכול להיות שהם עושים טעות וזו השאלה שלי, האם לדעתכם זה באמת קיים

(או על בסיס ידידות שלא מתאימה לנישואין)

זה דבר שקיים, והרבה יותר נפוץ ממה שנדמה. ספויילר: לכן אחרי כמה שנים יש עבודה לכל מיני אנשים.

ומה זה אומר עבודה? אם אתה אומר שהם התחתנו למרות שלא מתאימים זו עבודה בשביל לגרום לזה להתאים בכוח?

שהתארסתי בגלל סביבה של בנות שהתארסו.

(לא בפעם האחרונה. הייתי מאורסת וזה התבטל)

לא התאמנו, לא הייתי מוכנה לזה בכלל- אבל הלחץ החברתי היה גדול מדי.

ועבודה הוא התכוון לדעתי ליועצים וכאלה..

יש אנשים שלא מתאימים אבל לא יתגרשו, כי זה לא מצב קיצוני. אבל יצטרכו יותר עבודה בשביל להסתדר.

התארסתם מהר או שדווקא יצאתם הרבה זמן? וזה גם שאלה בעיניי מי שהתארס איתך גם פעל מתוך לחץ או שהוא באמת רצה? (לא חייבת לענות סליחה אם השאלות חטטניות מדי)

זה ממש מפחיד אותי לשמוע ממך שזה קיים וחווית את זה ב"ה שבסוף בחרת מתוך מקום שקול ואמיתי

את מכירה כאלה שלא ביטלו וסוחבים את ההשלכות של החלטה כזאת?

עם בנאדם שהתחתן מהסיבה הלא נכונה (בני עקיבא, היו חברים המווון זמן והסביבה לחצה על חתונה) וכתוצאה מזה - חי בתחושת פספוס אדירה, חיי תקיעות עם אישה שהוא לא אוהב. עד כמה שזכור לי יש ילדים בסיטואציה.

(היום אני לא יודעת מה איתם)

לא אוהב (נמשך ליתר דיוק) זה אחד. אבל היה שם חברות/הערכה בסיסית?

כן שיערתי שקיימים 50- 40 אחוז ממה שראיתי אז. את התוצאה הקשה הבנתי יותר מאוחר כשאני בעצמי התחתנתי.

מקרים דומים ולא קלים שמעתי סביב שיחות אישיות , הסקתי מהם מסקנות אישיות ונקווה שהן תהיינה לתועלת בע"ה.

אבל אני השתדלתי להסתובב בעולם בהערכה למי שסביבי גם אם האינטרקציה מולו (או מולה) לא הייתה בהכרח מה שחלמתי שתהיה. לא תמיד הצלחתי. אבל באופן בסיסי ניסיתי.

אני חושבת שאצלו זה היה מתוך לחץ, ומתוך רצון לשנות אותי שאתאים לו. אבל אני לא יודעת.

אם יש לך עוד שאלות אין לי בעיה להרחיב יותר, אבל בפרטי.

וכן, לצערי אני מכירה כאלו.

לרוב הצעירים שמסתובבים בעולם המערבי אין באמת מושג מה הם עושים. בטח לדתיים שבהם שאין להם נסיון ממערכות יחסים קודמות וחלקם מאמינים שנכון שלא יהיה להם נסיון כזה.

מפה יש כל מיני דברים שקורים. לחץ חברתי זה דוגמא אחת (יש פה כמה גרושות לחץ כזה שמסתובבות). זוג שיוצאים לדייט אבל בעצם הם סתם ידידים (אין משיכה ואין להם מושג כי לא ניסו משהו אחר). בחור שמאוהב בדוסית שומרת נגיעה שבדיעבד מגלים שהיא לסבית (סיפור מפורסם בפייסבוק). ועוד מלא.

ועוד כמה דברים שלמדתי שלא קשורים לתפקיד שלי כאן.

בסוף אני מתכנת. כשיש "הודעת שגיאה" אפשר להבין מה קורה ואפשר לפתור את הבעיה. אם אין לך מושג איך זה עובד אז אתה חסר אונים.

(ועוד הרבה תוכן, אבל שלא מתאים למדיה הזו)

ולמה אתה חושב שזה נפוץ אולי זה מקרי קיצון?

סליחה, אבל זה פשוט מגוחך. נשמע כמו איזו כתבה בעיתון הארץ.

האוכלוסייה עם הכי הרבה פחות שיעורי גירושים היא דווקא האוכלוסייה הדוסית- חרד"ניקית (ועוד יותר האוכלוסיה החרדית), שבה יש כמה שפחות קשרים קודמים, ומתחילים לצאת בגיל צעיר.

אם תגיד שהם לא מתגרשים בגלל הלחץ החברתי ובפנים כולם אומללים, זו טענה שאין לה סוף ובלתי ניתנת להוכחה. די יומרני להיכנס לאנשים לראש ולחדר המיטות ולטעון שאתה מבין אותם ממה שהם מבינים את עצמם.

(מקרים של נישואים להט"בים עם סטרייטים הם סוגיה אחרת לגמרי שתלויה במיעוט קטן מהאוכלוסייה. בבקשה לא להכפיש את כל הציבור הדתי מ"סיפור מפורסם בפייסבוק")

הרוב המוחלט של הציבור הזה נשאר נשואים הרבה יותר זמן ממי ש"מתנסה" בקשרים קודמים. נישואים מוצלחים תלויים בכמה וכמה גורמים, ודווקא ככל שיש קשרים קודמים הסיכוי לגירושים רק עולה.

אנחנו פה במקום שמכוון לאוכלוסיה מסויימת וככזו אני מתייחס אליה. ראי גם ההערה שלי על העולם המערבי בכלל שאיבד את דרכו אפילו עוד יותר.

אם היית שואלת אותי מה האתגרים שקיימים במקומות אחרים הייתי יכול לכתוב על זה הרבה (כמו למשל האפליקציות הנוראיות שמשמשות להכירות בתל אביב והן אסון לגברים).

אנחנו פה. וככזה, אני מתמקד במה שקורה פה.

לגופו של עניין: אני מסכים שיש מחיר להתנסויות קודמות. למען האמת ה"תועלת" שישנה היא לא בעצם ההתנסות אלא בידע "מסביב" שנרכש כנראה תוך כדי התהליך הזה. כלומר, יש אמת בסיסית ביולוגית שלא מלמדים בישיבה תיכונית או באולפנא, והיא עובדת גם אם לא מלמדים אותה (כמו חוקי הכלכלה למשל, שגם אותם לא מלמדים וכידוע אי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש).

באוכלוסיה החרדית יש חכמים ממני, אבל בגדול שם השיטה היא להסתיר דברים מתחת לשולחן ולכן הסטטיסטיקות החיצוניות שלהם טובות יותר. יש לי לא מעט חברים שהיו או עודם אנוסים אז התופעה הזו לא נדירה בכלל. בשיחה שהייתה לי עם בנצי גופשטיין מ"להבה" הוא גם טוען שלאתגר שהוא מתמודד איתו (זוגיות עם ערבים) יש קורלציה לא מעטה למגזר החרדי והחרד"לי.

אלו חוקי הטבע. זו האמת. עכשיו על גבי זה תעשי מה שאת רוצה.

גם לפי סטטיסטיקה של ארגונים לא חרדים (האמת, מפתיע אותי אם יש ארגונים חרדים מיינסטרימים שעוסקים בסטטיסטיקה) אחוז הגירושים הכי נמוך אצלם. אנחנו מדברים על המגזר הדתי אז בוא נתמקד בו.

שיפוט של אוכלוסייה לא נמדד לפי כמה עשרות חברים במקסימום שיכולים להיות לאדם אחד. זה לא מדגם מייצג.

חרדים וחרד"לניקים שטוב להם בחיים ובחיי הנישואים, מראש כנראה פחות סיכוי שיהיו חברים שלך, ובמיוחד שישתפו אותך בכמה נפלא להם בחיים.

שוב, אתה מציג תופעות שוליים דרמטית שתופסות הרבה כותרות. כמה אחוזים מבנות המגזר באמת הולכות עם ערבים? כמה מתוכן היו באמת חלק מהמיינסטרים, עם בית יציב, מערכת תמיכה, וכל שאר הדברים שבאופן כללי מורידים את הסיכוי ליפול לזוגיות אלימה? ברוב המקרים, תעתיק את אותה בחורה באותה סיטואציה למגזר אחר, והחבר שהיא תמצא ו"תתנסה" איתו לא יהיה פחות גרוע מבחינת אלימות. זו דפוס פסיכולוגי מסובך של תסמונת האישה המוכה. בעקבות בעיות רגשיות ומצב כללי בבית וחוסר תמיכה, הבחורה דווקא נמשכת ומחפשת קשרים אלימים. כשמדובר בערבי פתאום יש בזה עניין פוליטי. אבל שוב, זה נושא שולי ולא מייצג את עיקר הציבור.

ומעבר להכל, מה בדיוק ה"אמת הבסיסית הביולוגית" שאתה מתכוון אליה? להתחתן בלי משיכה? למה השפה המעורפלת? אם תדבר במונחים קונקרטיים יהיה גם אפשר לבדוק את הטענה שלך. הרוב המוחלט של בוגרי הציבור הדתי תורני מתחתנים והכל בסדר איתם, גם בלי לגעת לפני החתונה ולסחוב מטען רגשי של מלא אקסים. מה בדיוק לדעתך אנשים עושים לא בסדר וצריכים לשנות?

הם ירדו מהפסים עוד יותר רק לכיוונים אחרים. מכת הלהט"ב שהם סובלים ממנה והאפליקציות הנוראיות זה רק דוגמא אחת.

למעשה אני לא מצליח להבין איפה אני חולק עלייך או איפה את חולקת עליי. את טוענת שאצל רובם זה עובד, ואני לא טוען אחרת. לדעתי ה"רוב" שאת מדברת עליו הוא קטן יותר משנדמה בחוץ אבל זה בסדר.

לגופו של עניין:

יש דברים ביולוגיים. גבר, אישה, אנרגיה, משיכה, חוסר משיכה, מה עובד בקשר זוגי כשיש גבר ואישה מווסתים ומה לא עובד.

על גבי זה יש תרבות, ובמקרה שלנו גם הלכה. איפה כתבתי שצריך לגעת לפני חתונה? "מטען רגשי של אקסים" זה הרבה פעמים עוד דרך לייצר הצפה רגשית וזה אכן דבר לא חיובי. גם ריבאונד (קשר שמטרתו הסמויה היא "מילוי חוסר רגשי" לאחר נפילת קשר קודם) זה דבר לא חיובי והוא קיים גם אם לא נותנים לו שם.

גם מה שכתבת על תסמונת האישה המוכה נכון לגופו ועלול להופיע בכל הציבורים. למעשה, גם אם הגבר שהיא בחרה הוא לא "גבר מכה" בבסיסו היא עלולה לנסות להפוך אותו לכזה על ידי ההתנהגות הרעילה שלה.

אני לא חושב שהן הולכות עם ערבים רק בגלל שהן מבית הרוס. גם בנצי לא חושב ככה וגם ביד לאחים לא חושבים ככה. להבנתי יש לזה סיבה אחרת ויותר חשוב מזה - אפשר לשדך להן גברים יהודים שעונים על הקריטריון הרגשי הזה."חנון" מישיבה ששידכו לה ההורים זה רעיון גרוע, "ערס" (סליחה על הסטיגמה) ממכינה שמקפיד על הנחת תפילין בבוקר ותפילה בבית הכנסת בליל שבת זה אופציה יותר טובה לבית יהודי כשר.

אני שוליים . חברים שלי במידה רבה הם שוליים. משתמשי הפורומים שאוהבים קריאה וכתיבה (בהשוואה למשל למשתמשי אינסטגרם ומשתפות התמונות בסטורי) הם שוליים. ולא שוליים צרים בכלל בכלל.

מה צריך לשנות?

יותר להיות קשובים ללב ולגוף. כן, גם גברים. ופחות למה אנשים יגידו. בתור התחלה. אחר כך אפשר להמשיך.

שוב, למה אתה מתכוון בכל המשפט הזה של "יש דברים ביולוגיים וכו'"? שיש אנשים שמתחתנים בלי משיכה? גם החברה השמרנית ביותר לא תמליץ על מהלך כזה, ולא תעודד אותו, תבדוק ותשאל כל רב וכל שדכן. אם יש אנשים שעושים את זה, הם צריכים לקחת אחריות על הבחירה שלהם במקום להאשים את החברה הכללית. נמאס לי שמאשימים את "הציבור הדתי" "הישיבות והאולפנות" בכל הבעיות שיכולות להיות קיימות ואיך בנוסף לתפקיד שלהם , הם לא מציעים גם טיפול פסיכולוגי/ מיני/ רגשי/ כלכלי/ תמיד בכל סיטואציה. אם לאנשים בוגרים יש בעיה, אחריות שלהם לפתור אותה בכוחות עצמם, ולא להאשים את המורה מהאולפנא שבדקה לך את אורך החצאית ועכשיו יש לה קשיים באינטימיות עם הבעל.

קשיים בזוגיות יכולים להיות במגוון תחומים במגוון סיבות, חלקם בהחלט קשורות לחברה, זה לא אומר שלהכות על חטא באופן כללי ומעורפל בשם כל החברה זה יעיל. לא לחברה כולה, וגם לא לאדם עצמו.

בהמשך כתבת הבעיה היא שישדכו לבחורה בחור שלא מתאים לאופי שלה. קודם כל, בנות שיוצאות עם ערבים בדרך כלל עושות את זה לפני גיל של שידוכים וההורים לא משדכים להן כלום.

דבר שני, ברוב המוחלט של הציבור החרדי, וגם בחסידות גור עם ההנהגות הצניעות הקיצוניות שלהם, הבחור והבחורה יכולים להפיל את הקשר בכל שלב. כמובן ששכל שמתקרבים לחתונה זה יהיה קשה וידרוש יותר מחירים, אבל ממש לא מחתנים אנשים בכפייה. זה חוזר לנקודה של אחריות אישית.

מפריע לי שאתה מצייר קריקטורה על סמך מקרי קיצון בודדים על ציבור שלם. אם יש ביקורת לגיטימית על הנהגה שגורמת לבעיות מסוימות, אפשר לדון בה ולתת ביקורת לגיטימית, אבל בשביל זה צריך להגיד מה בדיוק הבעיה המדוברת, במקום לזרוק כמה מקרי קיצון שמציירים תמונה אומללה ומפחידה, בלי לתאר מה החוויה הטיפוסית של רוב האנשים שחיים במגזר הזה.

ברור שיש בעיות שיחודיות רק למגזר התורני, אבל לעשות מכולן משמש אחד גדול ולהכניס גם מקרי קצה הזויים סתם מצייר תמונה מדכאת ומפחידה ולא מקדם כלום.

אנשים מצליחים יותר ברגע שהם מבינים שהאחריות אצלם על מעשיהם

החברה השמרנית ביותר משדכת אנשים לפי רקע משפחתי. זה נכון שהיום יש לאנשים את היכולת התאורטית לעצור קשר. זה לא אומר שהם יעשו את זה. מסיבות משפחתיות ואחרות. זה נכון שקשר "שידוך" לפי רקע משפחתי חוסך הרבה מהמורות במובן של כיוון לחיים משותפים, אבל בהקשר שלנו זה לא תמיד עושה את העבודה. הרבה פעמים זה לא. במיוחד אם אחד הצדדים רוצה לשנות כיוון ועוד אין לו אומץ.

בוודאי שעד לפני כעשור היו המלצות במגזרים הדתיים השונים להתחתן בלי משיכה ו"יהיה בסדר". נתנו המלצה כזו אפילו להומואים!!!. איפה ראית אותי מאשים את "הציבור הדתי" או את "הישיבות והאולפנות"? כתבתי שלא מלמדים את זה שם (אגב, לפחות בצד הנשי זה הולך ומשתנה). זה הכל.

בנות שיוצאות עם ערבים עושות את זה לפני גיל שידוכים? לא תמיד נכון. אבל ניסיתי לטעון פה טענה יותר מורכבת וניכר שלא הבנת אותי עד הסוף.

חכי ותשמעי מה יש לי (או למי שישבתי לקרוא אצלו) להגיד על העולם החילוני 2026...

העולם המערבי חולה. במחלה אנושה. הרבה יותר מאשר כל מה שתיארתי פה.

אני לא חושב ש"כל הציבור" לוקה במנגנון מסויים. למעשה, אני חושב שאצל רוב האוכלוסיה הביולוגיה הבסיסית עדיין עושה את העבודה שלה ואנשים לא עושים טעויות גדולות מדי. אבל אצל שוליים גדולים מאוד (עשרות אחוזים) קורים דברים אחרים.

מצטרף לגבי ההערה של אחריות אישית. אבל אחריות אישית זה דבר שבאופן כללי לא מלמדים היום בעולם החרדי ובחלק מהעולם החרד"לי. ומהצד השני, היכולת לעצור רגע ולהקשיב לגוף או למה שאני מרגיש זה דבר שלא לומדים היום בכמעט שום מקום מערבי. לא חרדי ולא חילוני.

(אבל בשנים האחרונות הגיעה בעיקר מהמזרח הרבה ברכה בנושא הזה, לכו לתרגל יוגה!)

באופן כללי אני חושב שאת יצאת פה להגן על מגזר שאת חלק ממנו מול איש קש שאת חושבת שהוא טועה. מצאתי את עצמי מתנגח על הניסוח אבל לא בהכרח חושב שאת טועה.

תמיד.

הגוף (והרגשות שמובעים בו) זה אמצעי תקשורת בין התודעה לבין כל "המערכת" מעל.

באופן כללי רגשות (וגם כאבים פיזיים) זה אמצעי תקשורת. לא גזירת גורל. אפשר לדבר איתם, אפשר לנהל איתם מו"מ וכשהעניין מובן הרגש נרגע.

עד שנעלמת.

בעזרת השם.

ואז פתאום נהיה שקט מוזר.

ה'נפש' עברה / פתרה דרך עבודה מחסום שהגוף חווה.

בעיקר כי לפני כן הנושא הזה הפעיל ו"הציק" במערכת. כשהוא נפתר. יש שקט של כלום. לוקח זמן להתרגל לברכה בזה שגירוי מציק כבר לא שם. כמו מנוע של טרקטור שטוחן במוח וכיבו אותו.

וגם ריכוז בעבודה - אם משהו רגשי מציק לי אני לא אתרכז. אם אני אכתוב אותו בצד ואגש אליו בערב אז הוא יחכה לי ובזמן הזה אני פשוט אספיק דברים.

שני מישורים גוף ונפש עבדו כדי להשיג משהו, הדבר הושג. החוויה הייתה משמעותית, כדי שהיא תיטמע ותשפיע , תצמיח לטובה , חייבים את השקט ואת היכולת לעבד מה קרה פה , בלי הסחות דעת.

"שכנעת" אותי אתמול לפתוח ברכבת הקלה מקלדת פיזית כדי להגיב לך. לא היה לי כח להגיב כל כך הרבה עם מקלדת המגע של הטלפון .

לחרדים הרבה סיבות לא להתגרש:

1. סטיגמות עליהם ועל הילדים שלהם (שידוכים/ מוסדות/ חברים ועוד)

2. קשיים לוגיסטיים וכלכליים כי הרבה ילדים

3. חוסר תמיכה מהמשפחה/ סביבה

4. פירוק תא משפחתי שמאתגר את מבנה החיים (שולחן שבת/ תפילות/ חגים ועוד)

מלבד כמובן סיבות נוספות שקיימות לכולם

להתגרש זה דבר קשה והרבה נמנעים מזה למרות שזה הדבר הנכון להם

גירושים זה לא המדד לאי

הצלחת נישואים

כי הם יכולים לא להצליח ולהמשך שנים ארוכות או לנצח

חוסר ניסיון וגיל צעיר

מעלה את הסיכוי להיות בחיי זוגיות אומללים

בגלל חוסר ידע/ מודעות/ יכולת

ועודף "ניסיון" יהפכו אדם לקבוע בפינה שלו ופחות מוכן להתפשר ולשתף פעולה ולהכניס אדם נוסף לחיים, לעומת סוגות צעירים שגמישים וגדלים ביחד.

כל מה שכתבת זו סברה שאין איך להוכיח אותה. אפשר לתאר מלא מקרים דמיונים על עם הסברים מאוד טובים ומשכנעים, ויכול להיות שיש מקרים שזה באמת קורה, ועדיין להכליל ציבור שלם על סמך זה בלי הוכחות יומרני ולא רציני.

באופן כללי מומלץ להתרחק מגישת "אני גיליתי את האמת על הכל וכל השאר אומללים בסתר". (כן, גם כשמעבירים ביקורת על חילונים כדאי להיצמד לעובדות בשטח ולא להתחיל לנתח פסיכולוגית המוני אנשים בלי בסיס.)

אתמול גם חפשתי מחקרים על שביעות רצון מנישואים בין דתיים לחילונים. אני לא מחשב עכשיו, אבל מהזיכרון: בקבוצה של נשים אחרי 10 שנות נישואים, נשים נטו לדווח על שביעות רצון גבוהה יותר, ופחות סיכוי לגירושים כשגיל שבו התחתנו תאם לגיל המקובל בחברה שלהן. כלומר דתיות שהתחתנו בגילאי 21-24, וחילוניות בגילאי 25-28. נישואים בגילאים מאוחרים או מוקדמים מיזה נטו לפחות שביעות רצון ויותר גירושים. (אגב, זה ממש לא רוב המקרים בקבוצות ה"חריגות", אפילו לא קרוב לזה, הסיכוי עולה למשהו כמו 20-30 אחוז).

ועוד נתון מעניין שבלט לי, דווקא אצל חרדים רוב הגירושים מתרחשים בשנה הראשונה לנישואים בערך (2% מכלל הזוגות) הסברה של המחקר הייתה שמדובר במקרים של מקח טעות, מאז בכל שנה הסיכוי לגירושים אצל חרדים יורד ויורד, ואצל חילונים ככל שיש יותר שנות נישואים הוא עולה ועולה (מתייצב סביב ה15 שנה ואז מתחיל לרדת)

כתבתי מהזיכרון, ויכול מאוד להיות שלא דייקתי במספרים.

לכל זה חשוב גם להכניס תפיסות חברתיות ואישיות של מה זה נישואים, האם זה משהו שעובדים עליו או עוזבים ברגע שקשה, ועוד המון שיקולים. למשל מעניין מה שביעות רצון של גברים, או לעשות פילוח יותר ספציפי לפי תתי מגזרים.

שיהיה ברור, אני לא חושבת שאידאלי להתחתן בגיל 18 אחרי 2 פגישות. הנורמות שלי בהחלט מתאימות לציבור שבו אני חיה, כמו כולם. אבל בציבור שבנוי ככה ואלו הציפיות של הזוג והם תופסים היכרות לפני החתונה אחרת ממני, אי אפשר להניח שהראש שלהם עובד בדיוק כמו שאני רגילה. מזכיר את הקונצפציה מול חמאס, המחשבה שכל אנשים בעולם רוצים את אותם דברים כמוני ויהיו אומללים מאותם דברים שאני אהיה.

בכל מקרה, מה שמפריע לי זו גישת ה"כל מי שחי אחרת ממני אומלל ומסכן ורק אני פצחתי את הדרך לאושר" אפשר להעביר ביקורת על תופעות שקיימות, אבל בלי לדמיין תרחישים סודיים על הזוגיות של אנשים שלא מכירים.

זה תמיד לא בהכרח נכון

גם לאושר

וגם לאומללות

כן גם לרווקות מאוחרת יש חסרונות

כמעט לכל דבר יש יתרונות וחסרונות

מה שכתבתי זה לא סברות

זה עובדות קיימות למי שמכיר את הציבור החרדי

ואני דווקא אוהבת את גישת פיצחתי את הדרך לאושר

להקשיב לשמוע

אולי זה יעשיר את המודעות והידע שלי

ואם זה שטויות

אז אני אמשיך לגלול הלאה

ממש לא מטריד אותי אם מישהו יחשוב עלי שאני אומללה בגלל דבר כזה או אחר

אני שלמה עם עצמי והבחירות שלי

לא צריך לדמיין כל מיני תרחישים על כל מיני אנשים ולחשוב שרק אני יודעת מה טוב אבל כן נראה לי צריך איזה איזון כזה בין שקט פנימי עם הדרך שלי לבין ההבנה שיש לי מה ללמוד מאחרים, כאילו זה שאני לא יודעת הכל לא אומר גם שאין הרבה דברים שאני כן יודעת ואחרים לא כאילי לדעת לתת לעצמך קרדיט על התובנות שלך מתוך מסע החיים שעברת ואחרים אולי לא חוו

שמתחתנים בלי לחץ חברתי ועם התאמה וכל הקריטריונים וכו'

בדרך כלל יצטרכו לעבוד על הזוגיות שלהם

עצם השוני המהותי (איש/אישה) דורש עבודה עצמית כדי להכיל את השני וכו, כשיש בסיס ראשוני של אהבה וקירוב לבבות, יותר קל לעשות את העבודה הזאת כי אין לה הרבה תתי סעיפים שצריך להוסיף לתיקון ה- "פנצ'רים".

בעיניי כשאין בסיס אוהב , הרבה יותר/ מאד קשה

לפתח את הרצון בכלל, וממילא לעבוד על הקשר

פעם פעם התקשרו מהלשכה של אהוד ברק שר הביטחון להתלונן על תמונה שאני בחרתי לשרשור.

אבל האמת שהם צדקו. הייתי צריך תמונה לשרשור על כינים ולקחתי תמונה שהייתה במאגר וחתכתי ממנה את השיער.

ועדיין מעניין שהם היו מודעים לדף הבית בערוץ 7

לפורום גם אהוד ברק.

או מי מהלשכה שלו.

אין שום מניעה

פשוט הצחיק אותי ששמו לב

פשוט שועשעתי

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.