צבעוניים עם עלילה? לפעמים זה משהו שראיתי או קראתי או פחדתי . אבל לפעמים זה בכלל לא קשור. נגיד חלמתי שיש לי פתאום תינוקת בת כמה חודשים ,קרחת עם עור לבן. אפילו בתוך חלום לא הבנתי מאיפה היא צצה. פתחתי תעודת זהות וגיליתי שהיא נולדה בסוף שבט , קוראים לה בת שבע ( שם שאני לא הכי אוהבת) . והתעוררתי.
בעלי כמעט אף פעם לא חולם ככה , אולי פעם בשנה ולא זוכר חלומות שלו בכלל...
לי זה קורה בעיקר בהריונות.
אבל דווקא הלילה גם חלמתי חלום.
לי יש תמיד חלומות כאלה מטורללים. אני אוהבת, סרטים מקוריים בחינם עם האנשים והדמויות האהובים עליי 😁
גם אני חולמת חלומות כאלה, לפעמים אפילו על דמויות בדויות לחלוטין (יש לי אפילו ספר שלם שכתבתי שמבוסס על חלום כזה שחלמתי בנערותי
).
הבעיה היא שלפעמים גם יש חלומות מפחידים או רעים, ואז ממש קשה להתאושש מהם ביום למחרת...
לפעמים אני חולמת גם מבחוץ
אני לא חלק מהסרט בכלל
ולפעמים וזה הכי הזוי, אני דמות אחרת שהיא לא אני בכלל
ובלי לא יודע בכלל מה זה חלומות.
אבל לרוב דברים די קשורים לחיים
אפילו יש לי לפעמים סיפור בהמשכים.
אחותי לעומת זאת לא זוכרת אף חלום. היתה לנו תיאוריה פעם שזה קשור לדרך החשיבה. אני חושבת בתמונות והיא במילים.
את יכולה להרחיב על זה? חשיבה בתמונות מול מילים?
אני זוכרת שרשמת פה פעם על דרך המחשבה שלך (זו היית את?) וזה היה מרתק
נניח כשאומרים לי אננס אני "רואה" תמונה של אננס ואחותי "רואה" את המילה אננס כתובה על רקע שחור. זה מתבטא למשל כשרוצים להסביר למישהו משהו מסובך. אני רואה תמונות של התוצאה ומתארת לפי התמונה שבדמיון. גם כשמסבירים לי, אני "רואה" תמונה של התוצאה ומשנה את הפרטים, מתאימה חלקים וכו' לפי התקדמות ההסבר.
אני לא אזכור את המילים שנאמרו לי, אלא את התמונה שנוצרה לי בעקבות המילים. כל המידע נמצא, אבל הוא מסודר אחרת במח.
תמונות כמו שתיארת
נשמע משעמם לראות מילים 🤭
אני בעיקרון חושבת בתמונות, אבל מצד שני עוסקת המון במילים... אז כן לפעמים רואה מילים ממש בחשיבה שלי.
משערת שזה לא נפוץ
של ריצ'רד פיינמן. כשהוא היה סטודנט הוא ניסה לתרגל הערכת זמן מדויקת. כלומר, שיגידו לו "התחל" והוא יידע לומר שעברה דקה בזמן הנכון. אז נראה לי שהוא לא הגיע להערכה נכונה של דקה, אבל כן היתה לו הערכה די קבועה. אז אחד החברים אמר: אבל בטח לא תצליח להעריך מתי עברו חמש דקות (לפי ההערכה הקבועה שלו, לא חמש דקות אמיתיות) תוך כדי שאתה קורא ספר, ופיינמן אמר: ברור שכן. ואכן הוא הצליח. לעומתו החבר לא הצליח להעריך זמן תוך כדי קריאה אבל היה יכול לשוחח עם מישהו אחר ולעצור כשהזמן הנכון חלף - דבר שפיינמן לא הצליח לעשות. ההבדל התברר בכך שהחבר ספר על ידי "הרצת" סליל של מספרים כתמונה בראש, ופיינמן ספר על ידי מניה בדיבור פנימי, "אחת, שתיים, שלוש"...
אני מזדהה עם הדיבור הפנימי, אבל זה לא שאם מישהו אומר לי מילה אני רואה אותה כתובה, כמו שסיפרת על אחותך. מעניין. האמת היא שלראות את המילה כתובה זה גם סוג של חשיבה חזותית, אני חושבת. ואני ממש זוכרת היטב מילים ומשפטים שנאמרו (אם השיחה מספיק חשובה עבורי)
לא חזותי
אני מנסה להבין איך אני חושבת ולא מצליחה 😂
פשוט שומעת מילה וזהו, לא רואה אותה לא בתמונה ולא במילים
לא מבינה על מה מדברים פה...
אבל עדיין חולמת חופשי...
אם תתארי לי סיטואציה אני אדמיין אותה, אבל אם סתם זורקים מילה, אני פשוט רואה אותה כתובה לנגד עיני.
אז תמיד המשחק הזה שאת צריכה להגיד מה עולה לך לראש כשאת שומעת את המילה- נגיד אננס- לא עולה לי כלום, פשוט רואה את המילה.
הקטע המוזר שעד שהתחתנתי כמעט ולא הייתח זוכרת חלומות. ומאז אני כמעט תמיד זוכרת אותם.
אני בדרך כלל מודעת לזה שזה חלום
אז גם כשזה מפחיד אני לא כל כך מפחדת
כי אני מבינה שזה לא באמת
ולפעמים גם יש לי שליטה חלקית על החלום
אז אם הוא נהיה מפחיד אני עושה לו סוף טוב
עם מלא פרטים ועלילה מלאה
וזוכרת הרבה אח"כ
ברמה שיש דברים שאני לא זוכרת אם נאמרו לי באמת או שבחלום.
אני חושבת שיש קשר להורמונים.
אצלי החלומות הם הרבה בהריונות או אחרי לידה.
בשגרה כשאני ישנה טוב אני פחות זוכרת חלומות.
הלידה אתם מפסיקות לנסוע למרחק שהוא לא סביר להגיע לבית חולים שרציתם ללדת בו?
יש לי עוד הרבה זמן, אבל אוהבת לחשוב על הכל מראש.
מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)
אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף
ואם יש ציר- נזוז
אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…
אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..
לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..
אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…
(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)
אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.
יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.
תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.
אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .
קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית
אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם
מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)
לידה זה דבר ארוך.
ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.
כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.
כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ
סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.
לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.
בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט
לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות
כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.
באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.
פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.
אתחיל בזה שאת ההיריון הזה התחלתי עם בטן מלכתחילה אבל עכשיו זה כבר בולט יותר (בתחושה שלי וגם במבטים של נשים פה ושם) מתלבטים אם לחכות עוד קצת או לספר, אני בסביבות שבוע 12/13 ,ילדים מגיל 12-4..
באזור שבוע 16.
לילדים יותר קטנים.
את יכולה לספר מתי שאת רוצה
אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.
קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.
לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק
בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.
לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.
ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.
שימושיתאחרונההי לכולן, למישהי יש ניסיון עם זה?
בת חמש שפשוט לא נרדמת שעות...היא גם סובלת מזה.
אין בעיות בשינה בכלל.
מתלבטים אם פשוט לקנות ולתת
ביסגליצינאט דווקא.
תמציות צמחים
עלי השפיע והרגיע מאוד.
אני חושבת שיש גם לילדים
שיהיה קל וקצר ממש
לפני התפילה
מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/
שקית עם בייגלה
פירות חתוכים
חלה עם ממרח
אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/
מי לא מספיק?
אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר
ואחר כך גם עוגה.
את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.
ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.
את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?
בני כמה הם?
אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.
אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב
יש אירוע משפחתי ואני רוצה לטשטש את הבטן. חודש שישי. או לפחות ללבוש בגד שלא מושך יותר מדי תשומת לב לבטן
חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.
אפשר טוניקה בגזרת גלביה.
זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן
אלא אם כן הבטן שלך פיצית.
נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.
שולחת לך בפרטי תמונה
לא ניסיתי
לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..
במרפאה של הקופה
אני
רועדת
משקשקת מפחדדדד
אולי מישי תרגיע אותי או תכין אותי??
והיה ממש בסדר!!
העקירה עצמה לא הרגשתי החלק המעצבן זה ההרדמה אבל זה לא הרבה זמן
ואחכ היה רק קצת כואב עבר מהר
בהצלחה!!
הצלחת לאכול אחרי זה? בכל זאת מחר יום שישי 😂
לא זוכרת אם יום או משהו אחר
ומיד אחרי עדיף לאכול יותר דברים רכים זה יוצר קל
אבל לא זכור לי משהו נוראי סביב זה
מבינה אותך, באמת מלחיץ.
את יודעת אם השן בחוץ או כלואה? אם היא בחוץ זה אמור להיות יותר קל.
אצלי העקירה הראשונה הייתה כירורגית קשה, חששתי מאוד, אבל הנוספות היו ממש קלילות יחסית אם זה מעודד אותך
פשוט יש בה כבר חור אז לא מטפלים רק עוקרים
תעדכני
לק"י
שיתנו לנו להחליט מה עדיף לנו.
(אני צריכה לעשות צילום סיטי שיחליטו אם אפשר לעקור את השן בקופת חולים או רק בבית חולים כי היא ליד עצב🫥)
אני עשיתי פנורמי בשביל זה
אם ישלמו להם מספיק כסף
אני למשל לא מתכוונת לעקור את שלי
זה שלא מטפלים בשיני בינה קשור למיקום שלהם שלא מאפשר להגיע עם המכשור באופן יעיל בלי לפגוע בשאר הפה.
למה לעקור שן בריאה
כאב לי ממש לראות אותה מונחת ככה על המגש
ולא בציבורי, מניסיון מר של חברה.
לי הייתה שן ממש על העצב וב"ה היה בסדר, עשיתי אצל רופא פרטי בירושלים אם רלוונטי לך
לק"י
יש סיכוי שאלך לפרטי, כי הרופאה בקופה אמרה לי שהתורים בבי"ח ממש ארוכים.
ירושלים לא רלוונטי.
ותודה על התגובה!!
גם לי יש עוד שבועיים ואני דוחה ודוחה
הפחד שלי זה לא מההרדמה או מאחכ אלה מההרגשה של השן שמתנתקת, זה נוראיי (היה לי בעבר) לא כאב אבל הרגשה מזעזעת
תעדכני איך היה שאני ירגע אחרייך...
בהצלחה 🙏
סתם משהו מעניין..
כי אחכ בלידות גז צחוק עשה לי ממש רע
וכן, יש לי חברה שגם מספרת שהגז ציוק בלידה היה לה קשה ממש
אני עקרתי שן עם חור שהיתה בחוץ
יצאתי מהעבודה, עקרתי, חזרתי לעבודה...
בריאות טובה ובקלות בעז"ה 🙏
אחת עם תפרים אחת בלי
זכור לי רק בלילה הראשון אי נעימות שנאלצתי לקחת משכך
אבל עבר ממש בסדר גמור
בהצלחה!
עם רופא ממש נחמד
2 זריקות של הרדמה
קצת משך והיה לי צמרמורת מהרעש הזה של התלישה וזהו
5 דקות בחוץ.
אני עדיין עם הרדמה ולקחתי טיפות של אופטלגין לכל מקרה
תחתונה זה יותר התאוששות ארוכה
(לא היו להם מקום בלסת והם התחילו לדחוק את כל השיניים האחרות)
הגעתי מפוחדת
נערכתי עם כל המשכחי כאבים האפשריים
הודעתי מראש שאני שבוע במיטה
העקירה עברה סבבה אבל שקשקתי מפחד מהרגע שההרדמה תפסיק לעבוד
בפועל- עוד באותו הערב הרגשתי ממש אחלה
חשבו שאני לא נורמלית
אבל מרוב פחד
אמרתי שזה או עכשיו או שאני לא חוזרת..
אני עשיתי לפני איזה 12 שנה 2 ועדיין לא הגעתי ל2 האחרות 🫣 בנתיים הספקתי ללדת את כמה וכמה ילדים אבל לשיניים אני מפחדתתת
אני ממש סבלתי מהשיני בינה שלי, כאבו לי ממש. העדפתי להעיף אותם ושלא יכאבו לי השיניים
גם אני מתתי מפחד
אבל הרופא היה מעולה .
זריקת הרדמה...לא עברה דקה והשם כבר בחוץ...
יום יומיים הרגשה מוזרה .. לא כאבים או משהו
עבר חלק ברוך השם
אבל תלוי אם היא כלואה אז זה יותר מסובך הבנתי
שיהיה בהצלחה !!
לי יש טראומה מעקירת שיני בינה.
עשיתי לפני עשור ובאמצע העקירה כנראה חטפתי תגובה אלרגית לאיזה חומר וכל הפנים שלי התנפחו שאפילו הרופא נבהל חחחח
אני זוכרת זה היה יום שישי והרופא חשש שתיהיה החמרה לקשיי נשימה ופעם ראשונה שרופא התקשר אלי ביום ראשון בכבודו ובעצמו לשאול לשלומי😂
כבר שנה צריכה לעקור.
קובעת תור ולא מגיעה
מפחדת ממש... גם מגעיל כזה, וגם האחרי.
כאבה לך השן בינה? לכן עקרת?
העקירה עצמה מורגשת?
ואיך זה אחרי?
איזה כיף לך שסיימת עם זה.
לי ממש כאבו השיניים, לא ממש הצלחתי לאכול..
אני עקרתי שתיים ושתיים. השתיים העליונות היו פשוטות, לא ממש כאב לי ומהר מאוד חזרתי לשיגרה.
השתיים התחתונות עשה לי כירוג (פרטי, לא בית חולים). אחת הייתה סבירה יותר, השניה היה יחסית קשה, כי היא הייתה כלואה ובמצב לא טוב, אז ביב קצת מורכב.. אבל תוך כמה ימים חזרתי לעצמי
