לא צריך להתחיל לבשל ארוחות 3 מנות, אבל תחליטי שפעם פעמיים בשבוע מכינה סיר מרק שיאכל כמה ימים. או אם יותר קל ארוחה אחת ביום שהיא חביתה מקושקשת עם גבינה.

בקשר פלאפון, גם להציב לעצמך את הגבולות גזרה, כשאת איתו על השטיח הטלפון על שקט במשך, אבל כשאת נחה והוא משחק ברצפה תשחררו.

בקיצור, לא ללכת בכל או כלום אלא צעדים קטנים.

בהצלחה רבה

נשמע שאת דוקא אמא מעולה. את יודעת למה? כי את איתו בבית ימים שלמים ומה שקשה לך זה שאת לא יודעת איך לקדם אותו יותר מזה. אם אני הייתי במצבך השרשור שהייתי פותחת היה - אני עם תינוק בבית ויוצאות לי קרניים, מה עושים?

אז נשמע שיש לך סבלנות וכוח להראות אהבה וזה המון!!!

ובטח שאת בפלאפון. בניגוד למה שהרגילו את הדור שלנו לחשוב, מעולם נשים לא היו בבית לבד עם הילדים בצורה טבעית. כשחיו בחברה שבטית תמיד היו שם עוד מבוגרים שעזרו בתפעול, היו ברי שיח שפויים ובאופן כללי נתנו עוד תחושת עולם-חיצון שלא משאירה אותך לבד לטבוע בין חיתולים, בכי כי קילפת את הבננה בדיוק כמו שהם רצו ועכשיו התחרטו, והשמדה מוחלטת של כל נסיון להשליט סדר בבית. אז זה הגיוני שאת מרגישה שאת צריכה עוד משהו לברוח אליו.

ממליצה לך לבחור זמן מסויים שבו את בהגדרה בלי פלאפון. לא 3 שעות - רבע שעה, אפילו חצי שעה במקסימום. בשבילו זה עולם ומלואו של תשומת לב. אל תקפצי מעל היכולת שלך כי זה לא יתן לך להתמיד.

מצד שני אם את ערה כשהוא ישן תני לעצמך בזמן הזה לגלול במסך כמה שבא לך.

בשאר הזמן תזרמי עם מה שקורה ואל תלקי את עצמך..

לגבי האוכל הייתי מחלקת את זה לשני נושאים - את לא רגילה להכין אוכל והוא לא מצליח לטעום הרבה. את החלק השני קל יותר לפתור - אם אתם הרבה אצל אמא שלך, תקפידי שיאכל שם מהאוכל שלה. החלק הראשון זה הרגל ויותר קשה לשינוי, אבל תנסי כל יום להכין משהו קטן. לא ארוחה שלמה ולא מאכל מורכב. משהו בקטנה.

מבחינת תעסוקה בגיל הזה במעון הם משחקים עם

חבילות מגבונים ריקות

קופסות מסטיקים/תבלינים ריקות

השחלות - קופסת סימילאק שעושים בה חור למעלה למקלות ארטיק או פונפונים גדולים (אפשר לקנות בחנות חומרי יצירה)

קצת לתת לו ללעוס ספרי אמבטיה או ספרים מקרטון

מגדל קוביות

בריכת כדורים

כדור - אני אוהבת את כדור הבד של איקאה. נותן תחושה של כדור אבל לא בורח להם כל הזמן

משחקי מים אם יש לך מרפסת וכוח

בימבה קטנה זה מעולה

מתקני פעוטות בגן שעשועים

עכשיו עוד גדול עליו אבל בהמשך הוא יגיע לגיל של מטבח

זהו בערך וקחי בחשבון שרבע שעה של התעסקות זה המון בשבילו, והתעסוקה הכי כיפית היא להסתובב לך בין הרגליים 🧡

מגנטים על המקרר

ולפתוח מגירות ולרוקן את התכולה שבהן.

בגיל הזה התחלתי ללמד אותם לשחק בלוטו

ופאזלים של 2 חלקים של חיות.

אבל את באמת נשמעת אמא מהממת,זה דורש המון להיות יום שלם עם תינוק לבד בבית,זה באמת קשוח במיוחד שאין לו שום חברה אחרת חוץ ממך.

על הקטע של הבננה 🤣🤣חשבתי שזה רק הילדים שלי

לק"י

שלי בן 9 חודשים, ויש דברים שקל לי לתת לו לאכול:

*חתיכת בננה שלמה, שופכים עליה טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה, ומאכילים עם כפית ביסים קטנים.

*פירות רכים שלמים או חתוכים לרצועות- הוא מחזיק ביד ואוכל (לא תפוחים. הם קשים מידי).

*פירות רכים חתוכים לקוביות (אפשר עם טחינה וכדו').

*כשאני מבשלת מרק לשבת, אז יש לו לתחילת שבוע. אפשר להרים לו מראש כמה מנות.

*חתיכות לחם עם מה שיש (טחינה, חמאת בוטנים, גבינה).

נראה לי שכל עוד יונקים/ שותים תמ"ל זה משלים את מה שצריך.

אבל אני לא בקיאה בנושא.

אני משתדלת לדלג עליו.

כמה שיותר לתת לו עצמאות מגיל צעיר...

אם הילד מסתדר עם אוכל - שמה לו על המגש מהאוכל של כל המשפחה.

לפעמים אוכל טוב יותר ולפעמים פחות, סומכת על ההנקה שתשלים..

בן 11 חודשים

בגדול הארוחות שלו בשגרה (מאוד משתנה ואני זורמת... אם נגיד הכנו פסטה לארוחת ערב הוא יקבל ממנה גם)

בוקר - כריך וחביתה וירקות/פרי ולחם (היום נגיד בוא אכל רק פרי)

צהריים - כמו כל המשפחה פשוט חותכת לו לחתיכות קטנות. הוא אוהב לאכול לבד. מעדיף את זה על פני כפית..

ערב - דייסה עם פרי מרוסק לתוכה.

אם צריך בין הארוחות פרי או בייגלה או פריכית...

בנסיעות קונה לו גרבר הרבה פעמים.

מעדיפה את הלכלוך שנוצר על פני לרסק ולהאכיל כפית כפית.

לגבי הלכלוך: אם יש שואב שוטף - זה קל 🙂

אם לא, אפשר לשים ניילון שולחן מתחת לכסא אוכל ובסוף הארוחה להרים וזהו..

אם בכל זאת צריך לטאטא אורז נגיד אז אפשר לפזר מלח וזה ממש עוזר לייבש את האוכל הרטוב ולהפוך אותו לקל לטאטוא. מבחינת הילד סוף ארוחה ישר לכיור.

לגבי תעסוקה - בעיני חשוב לתת לו לצאת קצת החוצה.. אפילו 10 דקות פעמיים ביום. ושיהיה פעיל.. לא בעגלה. חשוב גם לשינה איכותית יותר שלו

אצלנו ארון חדפ זו האטרקציה בה' הידיעה..

הוא נרדם אז אולי אמשיך לך בהמשך.. יש לי עוד מה להגיד.. בהצלחה 🩷🩷

להקריא לו סיפור או אפילו רק סםר תמונות שמראים לו ואומרים איך זה נקרא

ללמד אותו למחוא כפיים, משחקי אצבעות..

להביא משהו שמתפזר כמו קוביות, מכוניות, לשחק בלהכניס ולהוציא מהקופסה לפזר, להתעסק.. ובשלב מתקדם יותר לשחק בהשחלות.

סדר יום כללי עוזר לי מאוד. גם אם לא משהו מדי מדוייק אלא גמיש..

אם את בונה את זה נכון זה גם נותן לך.זמני התאווררות בתוך היום.

לבשל איתו ביחד ארוחות (את מבשלת והוא מתעסק בתפוחי אדמה שלמים/בחבילות תבלינים ששמת לו במקרר/קערה גדולה וכף - ללמד אותו לדפוק..

לקבוע עם עוד חברה שיש לה ילד איתה. או אחהצ לצאת לחברות ולמתקנים. סביבה חדשה ועוד ילדים - התינוק עסוק ושמח..

לא צריך להילחץ מאוד מהתפקיד ולהרגיש שאת חוטאת לו.. אמא לא יכולה כל כל היום להיות פנויה לילד. עוד יותר כשיהיו עוד ילדים... ולתת לו קצת להשתעמם זה גם חשוב ובריא;)

לק"י

כי אם הוא שופך, זו חגיגה של לכלוך עקשן ועיטושים🤣

גם ממש הרגשתי ככה, שאני לא מפתחת אותה וכו'... ואז הבנתי שעצם זה שאני איתה בבית, עוד לפני שאני משחקת איתה מטפלת בה והכל זה כבר מפתח אותה ובריא לה...

לגבי אוכל- פשוט תני לו ממה שאת אוכלת כל פעם. את אוכלת לחם תביאי לו טעימה, מבושל תביאי לו טעימה... ואגב גם לתעסוקה אפשר להביא לו פרי חתוך או בטעימון וזה תעסוקה נהדרת להרבה זמן...

שתדעי שגם אחרי הרבה שנות הורות אפשר להרגיש ככה לפעמים, ושזה נורמלי ולא אומר עלייך כלום

בכל אופן, נסי להפוך את החשיבה  להסתכל על הדברים החיוביים שאת נותנת לו:

* את מיניקה אותו הרבה אפילו בגיל שנה! הנקה זה דבר חשוב מאוד לילד וגם לקשר ביניכם.

* את נמצאת איתו בבית, ולא "זורקת" אותו אצל מטפלת זרה!

* את נותנת לו להשתעשע בדברים לא רגילים, שאימהות בדרך כלל לא מסכימות כי זה עושה להן בלגן, ובכך את מפתחת את הסקרנות ואת ההתנסות שלו! (בסוף הוא ידע לעזור לך להוציא דברים מהמקרר כשאת מבשלת)

* את שומרת עליו (וגם על בעלך) ולא נגררת איתו החוצה בחום הזה שעלול להיות מסוכן!

את רואה איזו אמא טובה את?😘

ופרקטית:

טעימות זה השלב הכי מעצבן בערך בגידול ילד. (טוב, גם גמילה מחיתולים עלולה להיות מעצבנת נורא...) אני גם תמיד הסתבכתי בזה, במיוחד שהיו לי גם בררניים.

הפתרון שמצאתי: לתת אוכל אצבעות. רק אוכל שהילד יכול להחזיק ביד ולאכול בעצמו. ככה מושיבים אותו בכיסא, שמים לו על השולחן מגוון של אוכל, והוא אוכל לבד. מרוויחים מכך גם חוסר התעסקות, גם זמן שקט מצידו וגם התנסות שלו באחיזה ובמרקמים.

משחקים: אפשר לנסות לקנות משחקים שמתאימים לגיל גדול יותר. אבל בכל אופן בגיל הזה זמן הקשב שלהם קצר והם לא מתעסקים במשחק אחד הרבה זמן. בכל אופן, אני באמת חושבת שטוב שהוא דווקא ישחק בכל מיני דברים שהם לא משחקים - זו התנסות בחיים עצמם...

טלפון - זו מכת הדור... אני מודה לה' שכשאני הייתי אמא צעירה לא היו סמרטפונים (אבל אני משלימה הכול היום🙈) זו עבודה עצמית גדולה... 

ומסכימה ממש עם המון ממש שכתבת.

אם זכור לי נכון גם את שולחת למטפלת וברור לי שלא כתבת מזלזול. אבל יש אמהות לילד ראשון ששולחות למטפלת גם ככה בכאב, חוסר ביטחון ותחושת אשמה, ואני לא בטוחה שיעשה להן טוב לראות שכותבים שלעשות את זה זה "זריקה" של הילד אצל אישה זרה

שהניסוח הזה מיועד לפותחת בלבד ולא לאחרות...

ברור לי שיש מצבים שאין ברירה ואולי אפילו טוב לשלוח למטפלת בגיל שנה (אני עצמי מצטערת שלא עשיתי את זה אצל ילדים מסוימים), ובאמתאני לא רוצה שאף אחת תצא בתחושה רעה ממה שכתבתי...

פשוט רציתי להראות לפותחת את נקודות החיוב באימהות שלה ספציפית...

מאד מצידה כאמא להיות עם הילד בבית וזה דבר מדהים!

וזה בעייתי לנו כשלעצמנו גם אם הילדים לא היו באזור 😏

לפני כ--ל העצות הפרקטיות וה'מושלמות' לכאורה שתקבלי, אני שומעת ממך הרבה רגשות אשם, ורציתי שנייה שתשימי לב לזה, שהבן שלך צריך אמא שמחה, אמא שאוהבת את עצמה ומקבלת את עצמה כי ככה היא תאהב ותקבל אותו, אמא שיודעת שהיא עושה מה שהיא יכולה למענו וזה בסדררר!!!!!! זה בסדררר!!! אמא טובה ככל שהיא יכולה עם האופי שלה המגבלות שלה והכלים שלה, ככה את פותחת לו את הנתיב להיות כשיגדל אוהב את עצמו, שמח, מסופק, ומקבל את עצמו שזה סופר סופר חשוב להתפתחות הרגשית שלו, לקשר הזוגי בעתיד ולכל תחומי החיים.

לגבי הארוחות

אז תמיד יש לנו את הבינה המלאכותית, יוטיוב, או סתם חברות שאינן ביקורתיות מידי, כדי להתרענן ולקבל רעיונות. בא לי לספר לך שעם הקטנה שלי הייתי באותו מצב כמוך ואף קיבלתי הערות ממי שאינם מספיק אמפתיים ולא מבינים שכל אמא עושה כמיטב יכולתה. הייתי פשוט מוצפת בהמון תחומים וזה מה שהצלחתי לעשות, ולילדה שלום. היום היא בת שנתיים כבר והתפתחה יפה גם פיזית וגם קוגניטיבית. לפעמים יש הרבה חומרים בחלב אם. אבל בכל זאת תוכלי לנסות לראות מה הוא אוהב לאכול. אולי פסטרמה הודו - זה קל ולא דורש הכנה. אולי שניצלים, עוף, דג. מבחינת פחמימות יש לך את החטיף צ'יפס קידס שהוא יחסית מחומרים בריאים, פריכיות עם משהו שמורחים, או אפילו לחמנייה לתת לו לכרסם. תפוח או בננה אם אין זמן לקלף ולחתוך תפוח.

מבחינת השעמום שלו - זה באמת מאוד מתיש להיות עם תינוק בבית!! בקושי עושות את זה בדורנו. בעיני המפתח הוא עיסוקים שיעניינו גם אותו וגם אותך. אולי מפגש של אימהות בחינוך ביתי, ג'ימבורי ממוזג שהוא מתרוצץ ואת יכולה לפגוש גם אימהות אחרות שהן בשלב שלך (אפשר לקנות כרטיסייה זה חוסך). אולי לצאת איתו בלילה, כשנעים, לאיזה פארק - הרבה פעמים אני מגלה עוד משפחות כמונו שנהנים לצאת אחרי החום. אולי סידורים בקניון הממוזג אם הוא לא ילד שצורח בקלות וסתם יכביד. אולי לקנות כמה יצירות כאלה בכמה שקלים שיש בסטוקים. להתנדנד יחד איתו בערסל או נדנדה גדולה. אמבטיית קצף- משחקים ארוכה כמה שבא לו ואז את יכולה להיות לסירוגין בפלאפון ולא להשתעמם ואני יודעת שהנושא של מסכים שנוי במחלוקת אבל ככל שהגיל עולה זה פחות מזיק, אם זה נותן לך אוויר שאת זקוקה לו שהוא יראה ערוץ לולי או בייבי אז הייתי מנסה ורואה אם זה מועיל לי לשמחת החיים שמשפיע באופן ישיר עליו. זהו לבינתיים מקווה שעזרתי!

כתבת שהנושא שנוי במחלוקת, וזה לא מדויק.

עד גיל שנתיים כל גוף רפואי ממליץ להימנע לחלוטין, באמת שברור שכל אמא צעירה עם ילד קטן צריכה מנוחה אבל מסכים בזה הרבה הרבה פחות מומלץ

לק"י

ולגבי האמבטיה, קצת מסוכן להתעסק עם פלאפון בזמן שהילד באמבטיה.

הוא עוד קטן...

אלא אם כן, האמבטיה ריקה ממים.

(הבן שלי בן 9 חודשים, והוא מנסה לעמוד במקלחת ועלול להחליק, וצריך להיות ממש איתו כל הזמן).

תדעי שאני עם חמישה ילדים תמיד מוצאת את עצמי בשלב המעבר למוצקים מאוד מבולבלת, מאוד נח לי ההנקות וההתעסקות עם להכין מוצק שבסוף גם ככה לא נאכל אלא נמרח על הבגדים מאוד מקשה ומעמיס, ולשבןר את הראש מה להביא לתינוק ובסוף למצוא את עצמי שוב מניקה.... אני מבטיחה לך שבסוף כולם עברו למוצקים לחלוטין 😉 אל תלקי את עצמך. יש גם ילדים יותר אוהבים מוצקים ויש פחות..

וזה שאת איתו כל היום זה וואו אחד גדול.

וזה שאת פותחת לו מקרר שיתעסק זה מוכר, ואת מהממת שיש לך פתרונות יצירתיים, כי באמת משעמם לבד בבית כל היום.

נסי לצאת איתו ולפגוש חברה.

אולי פליימוביל אוטובוס 1-2-3

או צבעים/טושים

מדבקות פשוטות גדולות יחסית

דברים שלא ישעממו אותך

אני אוהבת לבנות דברים במגנטים יחד עם הקטן שלי, ללמד אותו לבנות מגדל

להדביק מדבקות על דף , מדביקה על גב כף יד שלו מדבקה גדולה והוא מוריד ומדביק על הדף

אני איתו בבית כי אני מורה בחופש הגדול, הלוואי שכלכלית היה לי אפשרי גם ביום יום.

תודה על הרעיונות!

רק החום בחוץ יכול לסכן גם אנשים בלי המטומה

להסתובב מלא ממקום למקום

להכניס את כולם לרכב

להיות באווירה נעימה בנסיעה (אותי מתח ועצבים ברכב משגעים אותי ומתישים פיזית)

אבל תעשי מה שמרגיש לך נכון לגוף שלך

למשל אם קרובת משפחה שלוקחת אחריות מלאה

גם על הילדים שלך ואז אפשר לצאת בעצם לכל מקום ולשבת בכניסה.

אולי אם יש לה תינוק תשמרי על התינוקות כשהם ישנים ולקרוא לה כשהתינוק שלה מתעורר זה יכול גם לעזור לה.

לא הייתי לוקחת בייביסיטר (אלא אם מישהי שמבינה את גודל האחריות)

כדי שלא ייוצר מצב שהילדים רוצים דווקא אותך ואז את תקועה וחייבת לטפל בהם.

היינו בבאר שבע במוזיאון לילדים כשהייתי בהריון בסיכון עם המטומה והיה מוצלח מאוד. אבל לא הייתי לבד. היו עוד מבוגרים שהשגיחו על הילדים שלי, ובכל זאת חוויתי איתם את החוויה.

איך את מסתדרת בבית אם בעלך במילואים? יש לך עזרה בשוטף?

את יכולה לשבת על ספסל והם יקחו אותם למתקנים.

כדאי בשעות אח''צ ערב שלא חם מדי...

להזמין מתנפחים לבית/לחצר,

לקנות ערכות יצירה שוות ולהכין ביחד,

אולי אפשר לשכור ארנבות ממישהו שיש לו ואז לעשות מעין פינת חי בבית,

ערב סרט,

ערב שירה בבית,

וכו'...

אולי ייתנו לך עוד רעיונות פה...

מניחה שאין הרבה הבדלים.

אם זו פעם ראשונה שאת מזריקהללעצמך, ממליצה ללכת לאחות לוודא שאת מזריקה נכון.

ממליצה גם לא לזהזריק כל פעם הכל, אלא להזריק ממש מעט ולעלות קצת כל פעם, כדי להפחית תופעות לוואי.

יש טבלאות שמסתובבות בקבוצות פייסבוק שמפרטות כמה מ"ג מוזרק לפי ספירת קליקים.

לא לאכול הרבה, לעצור לפני שמתמלאים! להימנע ממטוגן וממשקאות מוגזים!

מוזמנת לשאול עוד

ולמה לא מוגז?

אהבת חיי קולה זירוווו

ואחרי חודש להעלות

לא חייבים להעלות אחרי חודש, לדעתי מומלץ להישאר על אותו מינון עד שמרגישים שהוא פחות משפיע.

תנסי, יכול להיות שלא יעשה לך כלום. יש כאלה שעושה להם ממש תחושה רעה..

שימי לב שאת שואלת על מונג'רו, והרבה ענו לך כאן על ויגובי. אלה תרופות שונות, תופעות לוואי שונות, סיכויי הצלחה שונים.

זה ששתי התרופות מיועדות לאותה מטרה, לא אומר שהן זהות.

אגב, בשורה התחתונה, מונג'רו היא תרופה יותר יעילה.

לדברי הרופאה שלי

מונג'רו מחקה 2 הורמונים שונים הגוף, וויגובי רק 1.

זה משפיע על הרבה דברים, לטוב ולרע.

עם מונג'רו יש ירידה גבוהה יותר במשקל בממוצע, שליטה טובה יותר ברמות הסוכר, בתנגודת אינסולין... להגיד שההבדל הוא רק תופעות לוואי זה ממש רשלנות.

כמו להשוות בין אקמול לאופטלגין, לא בין אקמול לדקסמול.

שהירידה במשקל במונג'רו יותר איטית כי יש פחות תופעות לוואי.

מאיפה הידע? אני אשמח לקרוא גם.

נכון שהקאות ושלשולים מזרזים ירידה במשקל, אבל זאת לא המטרה של התרופות האלה...

לא דיברתי על מהירות אלא על ירידה כוללת.

לא יודעת מה קצב הירידה, אבל במונג'רו אנשים הורידו אחוז גבוה יותר ממשקל גופם ביחס לויגובי. אבל זה גם יותר יקר. גם עם ההנחה של הקופה זה יכול להתקרב ל-1000 שח בחודש ביחס לויגובי שבערך חצי מזה

בדקתי בבית מרקחת

בכל מקרה כסף פחות מטריד אותי

אני מאד חוששת מתופעות לוואי ומההשפעה של זה על השגרה שלי.

תופעות הלוואי ברובן המוחלט קשורות למערכת העיכול, בחילות וגיהוקים ושלשולים וכל הכיף הזה. אלה תופעות לא מסוכנות אבל בהחלט מטרידות. ברוב מוחלט של המקרים, הן חולפות אחרי מספר שבועות של שימוש, ואפשר להפחית אותן על ידי כדורים אלה ואחרים (נניח יש למישהו שלשולים בגלל התרופה, אז הוא יכול לקחת תרופה נגד שלשולים. זה לא מאט את היכולת של הגוף להתרגל לטיפול ולא גורם לכך שתופעות הלוואי ימשיכו מעבר לרגיל).

אם זה בלתי נסבל וכדורים לא עוזרים, תמיד אפשר להוריד מינון או להפסיק לגמרי את הטיפול. זו לא חתונה קתולית...

מהצד השני גם להשמנה יש תופעות לוואי, חלקן מפריעות ביום יום (התנשפות, חוסר כוח לקום, בגדים לא נוחים) וחלקן ממש מסוכנות (עלייה בסיכון לאלף מצבים רפואיים קטלניים, כגון סוגי סרטן שונים ודום לב ובעיות לחץ דם ושבץ ועוד ועוד).

אם אני הייתי צריך לבחור בין 2 האפשרויות האלה, ובהנחה שדיאטות רגילות כבר ניסית, אז לדעתי שווה לפחות לנסות את הטיפול התרופתי. במקרה הכי גרוע, מפסיקים.

אם כבר, לדעתי הבעיה בתרופות האלה היא אחרת: כמעט בלתי אפשרי לשמור על המשקל אחרי הפסקת השימוש, אז צריך לדעת את זה מראש כדי לא להשקיע אלפי שקלים ועשרות דקירות רק בשביל לחזור בעוד שנתיים או עשור לנקודת ההתחלה.

וכבר הבהירו לי שזה טיפול לכל החיים.

אני כבר עם טרום סכרת. תוך כמה שנים אם לא יהיה שינוי משמעותי אני אהפוך לסכרתית. וכבר עייפתי מדיאטות שונות שאני יורדת 6-7 קילו ועולה חזרה ברגע של שחיקה.

זה לפחות שווה ניסיון...

ותהיי מוכנה מראש לאפשרות של תופעות לוואי, ואם באמת יהיו לך אז אל תהיי גיבורה אלא תקני תרופות שיעזרו להתמודד בקלות

אז הטרום סוכרת משחק לטובתך,

כלומר סיכוי סביר שחברת הביטוח תאשר לך את התרופה הזאת כי זה מקרה מובהק של צורך רפואי ולא רק אסתטי. ואז לא תשלמי 400 ש''ח אלא רק השתתפות עצמית.

אם יש לך ביטוח בריאות פרטי קולקטיבי אז בדרך כלל מחריגים שם תרופות לירידה במשקל.

תודה🙏

ומותר לכם.. אפשר לומר בשבת הזאת אנחנו לא יכולים. בלי הסברים. עובדה.

תשאל-תגידו מסיבות שלנו. שתבין מה שתבין.

אני אישית עם השנים הבנתי שטבילה לא יכולה תמיד לצאת בתזמון מושלם...ולא תמיד אפשרי ערב זוגי ושהכל יסתדר

וכשיש משהו ממש חשוב שלא מסתדר ביחד עם טבילה.. אז אני דוחה את ההפסק ביום. אגב- שאלנו רב והוא אמר שזה בסדר גמור

אבל שבת משפחתית זה באמת לא משהו שבשום אופן אי אפשר לשלב עם טבילה..אז זה בחירה שלכם

אם ללכת ולטבול למרותהסרבול או להשאר

ולהתעלם מהביקורת..או לספר .אבל לא בטוחה שזה לגמרי יפתור כי כאמור לא כולם רואים בטבילה סיבה לא להגיע

אם לא בא לכם בכלל על השבת בלי קשר לטבילה אז זה משהו אחר (ובכל זאת אם חשןב להורים את הביחד של כולם חושבת שכדאי להתגבר)

בעיני יש מספיק דרכים להתמודד עם הטבילה במצב שכזה

החל מלדחות בלילה אחד

ועד לספר למישהו מהמשפחה ולתמרן טבילה במקום הארוח

לילות טבילה זה חלק מחיי הנישואין שלנו במשך עשרות שנים וצריך ללמוד להתמודד עם זה גם במצבים יותר מורכבים

נשמח בכל שבת אחרת

יכולים להגיע כי בעלך לא מרגיש טוב..?

(ושהוא יגיד ויתמודד עם הריקושטים)

בדרכ לא מאשרים שבת כזו יום לפני. יחסוך כמה ימים של תירוצים וייראה כאילו באמת רציתם להגיע

אני לא בעד לשקר אבל דיי פסלת כל אופציה אחרת

ואם זה בנפשכם

ואין מצב להגיד שהשבת הזו פחות נוחה לכם

אז זו נראית לי הדרך היחידה להתחמק..

גם ככה שבת משפחתית היא עומס על כולם,

אם זה באמת ברמת פעם בשנה הייתי משנה את סדרי העדיפויות שלי לטובת המשפחה המורחבת בהקשר הזה.

בעיני קשר משפחתי הוא לא רק כשנוח וזורם, ואני בהחלט יכולה להבין את הציפייה שכולם יתגמשו.

הרבה פעמים יש ילדים בגיל צבא או ישיבה ששם קשה יותר להתגמש מבחינת שכפופים למערכת אחרת מהמשפחה ועכשיו בחופש יש חלון הזדמנויות ולא תמיד יזרום לכולם..

אנחנו גם לפני חודש הצטרפנו לשבת משפחתית בתיזמון גרוע בדיוק אחרי סבב מילואים ארוך ועוד איזה בלאגן שסיבך את הכל, וכמה ימים לפני השבת ממש התפללתי שיהיה לנו עוד טיפה אדים רק לעבור את השבת בשלום,

קו אדום מבחינתי היה אם אני חושבת שנשלם על זה מחיר נפשי כבד מדי בין אם בחיים האישיים, בין אם בפן הזוגי ובין מול הילדים בעקבות הקושי הנוסף.

מעבר לזה היה סופר לא מתאים, אבל לא משהו ברמה של נזק לטווח ארוך,

וב"ה עבר בשלום, אמנם לקח עוד שבועיים של היפוך עד שהצלחנו לנוח קצת ולסדר את החיים אבל בסוף גם זה קרה.

כשהילדים שלי יהיו נשואים, ולכל אחד יהיה את עולם הערכים שלו, אני מאוד מאוד מקווה שהם ידעו להתגמש על מנת לשמר את הביחד, ולא שכל אחד ידבוק בערכים שלו באופן שלא יאפשר קשרי משפחה פוריים.

אצל האחד זה פדנטיות

השני הקפדה על הלכה

השלישי אולי צמחונות

הרביעי לא יוצא מהארץ.. סתם דוגמאות.

אבל הערכים בפני עצמם טובים ונכונים, וחיים איתם בשלום בבית הפרטי שלהם, אבל בביחד אפשר לוותר גם על מה שחשוב לך באופן אישי כדי לאפשר את המפגש עצמו.

אם מה שקשה זה הלילה שכולם יחד אז כדאי לחפש דירה נפרדת בתשלום.

להבא,לתזמן ההפסק ליום אחרי

ויצא לנו לדחות ליל טבילה בגלל סיבות כאלה ודומות.

ליל טבילה זה משהו חשוב מאוד, ולכן אני משתדלת לפנות בשבילו את היום בנחת, אבל אם יוצא משהו חשוב אחר באותו יום - אני מעדיפה לדחות.

שבת משפחתית שקורית פעם בהרבה זמן, ושמן הסתם קשה לקבוע אותה כשכולם יכולים להגיע, זה משהו ששווה להקריב בשבילו די הרבה. במיוחד שבטווח הרחוק לא בטוח שהחמות תוכל לארגן שבתות כאלה... אז צריך לנצל את השנים שכן.

זו דעתי

בכל אופן, טוב שיש לפותחת כאן את שני סוגי הדעות, כדי שתבחר את מה שמתאים לה❤️

רק בהסתייגות קטנה על הדוגמאות שנתת.

אני מסכימה שהערך של משפחה הוא משמעותי מאוד, ושווה להקריב בשבילו גם אם זה דורש חוסר נוחות משמעותי לפעמים.

אני לא חושבת שבהכרח נכון לצפות לוותר על ערכים שמאמינים בהם בשביל המשפחה.

אם הערך של המשפחה באמת חשוב לכולם, אפשר למצוא דרך להיות יחד באופן שלא יפגעו בערכים של אף אחד.

(לצורך העניין - במשפחה שלנו יש צמחוני, ויש רמות שונות של הקפדה על הלכה, ויש שלא יוצאים מהארץ, ויש פדנטים, ועשינו הרבה מפגשים בלי לוותר על הערכים של אף אחד. כמובן שיש התגמשות, כל אחד מהכיוון שלו במה שהוא יכול. למשל - כן עשינו גם ערב של על האש בשרי, ולא שינינו את כל התפריט עבור הצמחוני שבמשפחה. אבל גם לא ציפינו ממנו לאכול את האוכל שלנו ולוותר על הערכים שלו, אלא היה לו אוכל שכן התאים לו לאכול, וחלק מהדברים היו פרווה כדי שגם הוא יוכל לקחת).

פותחת כתבה שלא מתאים להם זוגית. כך שכנראה גם לבעלה שבת לא קריטית .

לגבי להתגמש ולהשתדל בשביל אנשים אחרים הגעתי לתובנה שעדיף לא לעשות את זה.

קודם כל אף אחד לא מעריך את זה . שנית, אני סתם סובלת משהו שלא מתאים לי והחיים הם קצרים. אז במקום לחיות בנחת אנחנו סובלים כדי להיות במקום שלא טוב לנו עם אנשים שלא תמיד כיף לנו.

שלישית , גם אם אני משתדלת ומתגמשת , זה לא מבטיח שהצד שני יבוא לקראתי כשאני אצטרך את זה.

הוא תמיד יכול לאמר שכל ההשתדלות שלי היא בעצם בחירה שלי ולא בעיה שלו. אם לא התאים לי , הייתי צריכה להגיד ולעמוד על שלי.

ולא הייתי נוסעת לשום מקום אם הייתי יודעת שאצטרך לאסוף את עצמי שבועיים אחרי דבר הזה. אולי במקרה של פיקוח נפש.

קשר לא נמדד בשבת משפחתית אלא באיכות הקשר. יכולת להיפגש, להתקשר , לדבר , לשפוך , לקבל עזרה , לתת עזרה , להקשיב .

לתקשר, לקבל עזרה או להקשיב פחות מתפתחת

א. אנחנו לא מתגמישם כדי לקבל הערכה לעצמינו. אלא כדי לפעול באופן טוב ונכון ערכית לנו ולסובבים אותנו.

ב. הל

חיים קצרים ולא באנו לפה רק לדאוג לנוחות והקלות של עצמינו. אלא כדי לעשות טוב בעולם ולתקן את המידות שלנו. זה לא צריך להעשות באופן אשנחנו נסבול. אבל לא להתגמש כי החיים קצרים אז למה שאעשה משהו שלא נח לי הז בעיני תפיסה ממש אנוכית.

ג.אנחנו לא מתגמישם ועושים טוב כדי שהצד השני יחזיר לנו ..שוב גם כאן העיסוק הוא אך ורק ביצבעצמי ובהערכה,בנוחות או במה שאני אקבל.

המנוע הפני י בעיני אמור להיותהרצון להיות אדם טוב ,לעצמו ולזולת.אנחנו לא חיים לבד.

להשקיע במפשחה זה דבר חשוב ומלא משמעות ערכית ורג'ית.

וכל הנ''ל ממ שלא אומר כלום על שאלת הפותחת כי זכותם לבחור לא ללכת לשבת. זכותם לא להתגמש במקרה הזה. גם אם אני במקומם כן היתי מתגמשת ומגיעה בשמחה כי חשוב לי להיות חלק מהמשפחה גם אם אשלם על זה מחיר או אותר על משהו. ומותר יש

לא הגבתי להיו גבולות ולכל אחד גבולות אחרים ולכן מכבדת כל בחירה.

אבל מה שכתבת זה יותר השקפת עולם כללית

שסליחה אבל הרגישה לי עסוקה רק בעצמי האישי.

בטח שלא כדי שבעתיד זה ישתלם לי ויחזור אלי בצורה אחרת

משתדלים ומתפשרים כי רואים ערך בלהיות ביחד

בלהפגש עם המשפחה

בלשמח את סבא וסבתא ולהסב להם נחת

וזה הדרך בנסיבות הקיימות להפוך את זה לאפשרי

ומי שלא רואה ערך בכל אלה

אז שלא...

איכות של קשר לא נמדד ביכולת להיפגש, להתקשר , לדבר , לשפוך , לקבל עזרה , לתת עזרה , להקשיב ... זה רק הביטוי שלו

איכות של קשר נמדד במה אני מוכן לעשות כדי שיתקיים הקשר הזה

אז באמת כנראה לא צריך לעשות את המאמץ הזה, לפחות לא להיפגש בשבת (שזה קשה יותר).

אבל אם מדובר ביחסים סבירים - אז כן, המאמץ שווה ונכון.

(אני אישית לא מחבבת שבתות מחוץ לבית, אבל עושה את המאמץ הזה פעם בחצי שנה בערך, בשביל המשפחה...)

חוץ מזה שזה קשור לטבילה

טבילה במועדה היא לא עוד ערך

בעיני היא ערך עליןן (ואני נשואה כמעט 20 שנה(

התגמשות וערכים הכל נכון

טבילה היט עולם אחר

היא מעל ומעבר לזה

בעיני

וככה אני נוהגת

וככה מקווה שבנותי וכלותי ינהגו

ולא צריך לשקר

להגיד לא מסתדר. זה מספיק

הם לא חייבים לאהוב .

אם מאד חשוב לכם להיות אפשר לדחות ולא להתאמץ מידי

הזדמנות ללמד גבולות את הסביבה

שמספיק להגיד זה לא זמן שמתאים וזהו

שילמדו לכבד

וגם לימוד עצמי

לא לחיות דרך העיניים של אחרים

או להחליט לדחות טבילה ולהשתתף אם זה מתאים לכם

שאם זה עניין של פעם בשנה בערך הייתי טובלת שם.

אישית זה כבר שווה לי את החיבוק והמגע גם אם אין מעבר. לא דוחה ליל טבילה, שונאת את הריחוק. יצא לי לטבול בכל מיני סיטואציות מעניינות בחיים. וגם לשתף אשה נוספת אם היה צורך. לא מראה לכולם מה עשיתי. אבל גם לא נלחצת אם מישהו יחשוב, שיהיה לו בכיף. כמו תחילת הריון. אני לא אצעק את זה, ראיתם? תשמרו לעצמכם.

אם זה שבת שכן קוראת עכשיו פעם בחודשיים שלושה זה משהו אחר. כמה חודשים עד שנה שכתבת זה די הבדל גדול, כלומר שבת של פעם בשנה יותר שווה מאמץ מאשר שבת של פעם בחודשיים. תחליטו אתם איפה טווח המאמץ.

ואפשר פשוט לדחות את הערב הזוגי…

לי אישית מפריע לקדש ככה את ליל הטבילה, וזה אפילו יכול להרגיז אותי לבטל תוכניות רצינויות בגלל זה

אבל כנראה שזה לא דחוף לכם

ואם זה באמת המצב אז לכו על זה

נ.ב

אם זה כל כך חד פעמי וכל כך חשוב לאמא שלו, בהחלט הייתי עושה השתדלות ומגיעה גם אם זה לא ברשימת סדרי העדיפויות שלי, תחשבי אם היית האמא איזה מאכזב זה שהבן שלך לא שש לבוא

האמת לא הייתי מסבירה את הסיבה האמיתות, כי אז כמו שאמרת יכולים להיכנס לך אם זאת סיבה מספיק טובה או לא וזה יכול להיות ממש לא נעים. לדעתי אם כבר עדיף להמציא סיבה אחרת.

אומרת אנחנו לא יכולים.

למה?

ככה.

מי שמבין מבין מי שלא לא וזה חוסך חיכוכים...

לא פותחת את זה לשיח.

לי ברור שחמותי לא תבין למה איי לא רוצה לטבול אצלה

וברטר לי גם שאני לא גוחה טבילה, לא הלכתית. נפשית וזוגית.

ואמא שלי לא ביקורתית, אבל כשהיא אמרה לי "את צריכה עוזרת", זה אמר הכל

גם לי יש מלא מקומות באימהות שאני מרגישה "לא מספיק", אבל אני לוקחת את זה כחלק מתהליך הלימוד.

אולי החופש שאת נותנת להם, זו גם מתנה?

ואל תשכחי שמול סבתא הם מתנהגים אחרת, לא כמו מול אמא.

זה תמיד ככה. יש לה יתרון רק מעצם זה שהיא באה פעם ב...

גם אצלי המקום מול אמא הוא רגיש, ואני חושבת שאם את תפרגני לה, היא תפרגן לך בחזרה.

וכל השיפוטיות הזאת מייצרת כדור שלג שלא מאפשר להיות הורה נוכח ויציב.

מילא עם ביקורת קשה להתמודד אבל אפשרי כשאתה מאמין בדרך

אבל עצם זה שאת מאמינה לסיפור שאתם הורים חלשים והילדים רוכבים עליכם

ואת לא מוצלחת כמו שאת וצריכה להבריק את הבית והכל,

איך ילד אמור לישון בביטחון בחדר שלו אם ההורה חסר ביטחון?

הילדים לא "לא מתנהגים יפה"

הילדים מתנהגים כמו ילדים, לפעמים מותחים גבולות, לפעמים לא מווסתים, לפעמים משתוללים,

כי הם ילדים

וכשהורה חסר ביטחון זה מעגל שמזין את עצמו.

ביטחון לא בונים אם אמא שלך רק פוגעת בביטחון שלך

הבעיה היא לא רק מה שהיא אומרת הבעיה היא שאת חושבת בעומק שהיא צודקת.

וזה כבר משהו שדורש טיפול אחר.

עד היום חיפשת הדרכת הורים ש"תתקן" את הילדים,

את צריכה לחפש הדרכת הורים שתבנה אמון בהיררכיה המשפחתית וביכולת שלך להוביל בבטחה ובקשב לצרכי הילדים ולא בהתנגדות ומאבקי כח מי מחליט על מי.

זה לא זירת אגרוף זה משפחה. תלמדי איך משיגים שיתוף פעולה, תתחילי בקטן, תצברי ביטחון ותגיעי לאתגרים הרציניים יותר.

ומה שלא מוצא חן בעיני אמא שלך, היא תתמודד..

תזכרי שמה שקובע זה מה שאת חושבת על עצמך, ולא מה היא חושבת עלייך, וזה גם הילדים קולטים ומגיבים בהתאם.

שמתוך זה שההורה מאמין ובטוח בעצמו ובתםקודו כהורה, הוא משדר את זה גם לילד את הסמכות הטבעית הזאת. חשוב לציין שאין לי ניסיון עם השיטה בכלל, סתם מילה פה מחשבה תוך כדי הקריאה....

אפשר להתכתב איתך איכשהו?

אצלה

זה משהו בתוכך שאומר אם אני לא עושה כמו שצריך אמא שלי חושבת שאני כישלון

זה מתבסס על התחושות האלו ויוצרות בך רגשות של חוסר נוחות וביטחון לידה

והנפלא הוא שאת בעצמך מזהה שזה בתוך המחשבות שלך ואמא שלך כנראה לא באמת חושבת את זה עלייך-החיים הם מה שאת מספרת לעצמך!

איך היו היחסים איתה בילדות בנערות? הרגשת שאת צריכה להוכיח את עצמך מולה?

זו עבודה לעשות סוויטצ ולשנות גישה כלפיה לחשוב עליה דברים טובים

1. יכול להיות סתם וירוס/בגלל הנסיעות/התייבשות בגלל החום

2. יכול להיות תחילת הריון אם את בלי מניעה

3. ויכול להיות תופעת לוואי של פרימולוט על אף שפחות נתקלתי בה, אבל תופעת לוואי הגיונית בשל עלייה בפרוגסטרון

ד"א התחלת איתם קצת מאוחר למיטב ידיעתי, זה קצת סיכון להתחיל 4 ימים לפני שאמורים לקבל.

חיבוק גדול והרבה הצלחה והנאה בטיול

מונעת עם דיאפרגמה, לא מאמינה שנכנסתי להריון אני מונעת איתה שנים ולא נכנסת איתה להריון...

מוזר, הרופאה אמרה לי שלושה ימים לפני ואני 'החמרתי' ועשיתי ארבעה

נכון היינו המון בשמש, טיולים ונסיעות, גם אני חשבתי שזה אולי התייבשות אבל הרגיש לי שלמרות ששתיתי המון זה לא השתפר

אז כבר נלחצתי שזה הפרימולט (הצ'אט טוען בתוקף שזה תופעת לוואי ידועה ונפוצה 🤣)

אמרה לך....

התייבשות נשמעת לי הכי הגיונית במצב הזה

במקרה של התייבשות, לוקח הרבה זמן להחזיר את הגוף למצב תקין, לפעמים שתייה לא מספקת וצריך נוזלים לוריד.

ולעניין הדיאפגרמה, הכל יכול להיות.... אחוזי המניעה שלה לא מושלמים....

הווסת יכולה לחזור?

יש בזה כללים / סטטיסטיקה?

אם באמת אחליט להפסיק...

מרחק הליכה מהכותל זה כן

מקבלים שובר מילואים למיטב זיכרוני מהפרסום

מעבר לזה לא הייתי ולא מכירה מקרוב...

הליכה מהכותל אבל כן השקעה

אנחנו היינו פעם בחצר השוק

הלכנו משם לכותל אבל זה הליכה..

לא יודעת לגבי שובר מילואים.

נסי לחפש בגוגל איך מצטרפים. אם לא תמצאי אז אשלח פה כתובת מייל.

יש למישהי עוד רעיונות? מה אתן עושות עם רבע שעה פנויה, כשאי אפשר לראות סרטונים?

זה בגלל הווליום

אפשר בלי ווליום

אני גוללת פה ושם בטיקטוק

בלי ווליום או ווליום נמוך

מתכתבת עם גיפיטי / גימיני

קוראת ווצאפים/ מיילים אישיים/ משימות אישיות ברשת

פעם בתקופה עם יותר זמן פנוי קניתי ספר דיגיטלי וקראתי בהמשכים

חושבת עם עצמי, מסתכלת בחלון. זה מאוורר את הנפש

זה מצחיק להתאוורר מעבודה שעוסקת במילים בעזרת מילים🤭 אבל זה כיף לי...

יש בול מילה, מילותיים, קשרים בריבוע, קשר מרובע... יש גם באנגלית - wordle, quordle, octordle

אבל תכל'ס באמת עדיף להתרגל להתאוורר לא מול מסך, בטח אם העבודה היא מול מסך... (נותנת מוסר לעצמי)

דרך התפתחות הילד או בריאות הנפש ילדים, ולבקש מהם אבחון או טיפול...

אפשר גם לשלב בטיפול רגשי כלשהו. אם יש לכם את היכולת הכלכלית, אז ממליצה על סנוזלן. זה טיפול שמתאים מאוד לילדים רגישים, והוא לא ישיר אלא עקיף. (באופן כללי בגיל הזה צריך טיפול עקיף כלשהו, באומנות וכדומה, ולא שיחות אצל פסיכולוג)

בכל אופן, חיבוק מזדהה

יכול להיות שאפשר לקבל החזרים מהקופה, אם יש לך ביטוח משלים. זה עדיין יצא יקר כי זה לא החדר על הסכום המלא, אבל זה משהו...

אני כאמא רגישה סבלתי שם🤭 אבל הבת הרגישה שלי פרחה...

אלא מטפלים דרך משחק, טיפול פסיכולוגי בגיל צעיר שונה מהטיפול במבוגרים.

מסכימה שהדרכת הורים זה אפיק ראשון בגיל צעיר

ולא על טיפול באמנות או דברים בסגנון. אמרו לנו שטיפול פסיכולוגי בגיל כזה הוא לא בשיחות אלא דרך משחק. על פניו לא היה נראה לי שיש הבדל משמעותי בטיפול עצמו בין פסיכולוג לטיפול באמנות, רק ההכשרה של המטפל/ת

להמליץ על הדרכת הורים, אז באתי...

אצל ילדים רגישים קריטי!!! שההדרכה תהיה בגישה היקשרותית התפתחותית.

אם את רוצה המלצה ספציפית מוזמנת לאישי ואנסה לשדך לך מישהי שתתאים לכם.

לגבי הבכי

זה דבר כל כך חשוב

הבכי מאפשר לנו להתאבל על הפער הבלתי נסבל בין מה שהיינו רוצים למה שיש, ולהשתנות כדי להסתגל, להתאים את עצמנו למציאות.

ילדים רגישים חיים בפער ענק, המציאות רוב הזמן יותר מידי בשבילם וכדי להסתגל לעולם הזה הם צריכים לבכות, ולבכות הרבה.

לרוע המזל רובנו לא מתמודדות היטב עם בכי. לרוב הבכי מעורר בנו תחושות שליליות כלפי עצמנו או הילדים שלנו ולכן ננסה להפסיק אותו או להתעלם ממנו.

יש לבכי גם השלכות טכניות כפי שתיארת, שהוא מעיר את בני הבית וכו'. אבל יהיה קל הרבה יותר למצוא פתרונות טכניים לבעיות מהסוג הזה, אחרי שבתוכך תעשי שלום עם הבכי, ותוכלי לראות את ההשפעה המרפאת שלו.

חיבוק גדול והרבה כח ובהירות בדרך!

לגבי הבכי בלילה , בטח כבר עשיתם אבל אם לא - לשלול דברים רפואיים כמו תולעים, כינים, אוזניים (למרות שהיא גדולה לזה), כל דבר שיכול להציק

שווה ללכת לרופא משפחה ולהציף את זה.

בהצלחה!