אני צריכה כלים כדי להכיל את זה שהילדים מבקשים לעזור.
עכשיו חטפתי עצבים ונכנסתי לחדר.
אני לא יכולה שהם נצמדים אלי פיזית ממש. זה מחרפן אותי.
יש לי בעיה עם מגע צמוד כל הזמן אני צריכה את המרחב אישי שלי.
ורוצים לעזור ומכינים חלות. בכיף.
הבעיה שאני מדברת והם כאילו לא שומעים זה מוציא אותי מהדעת.
ואז מה קרה? נשפכה כל הביצה על הרצפה שנשטפה לפני שעה. אני מאבדת את זה באמת.
אולי זה באמת צריך להיות בימים פחות לחוצים.
ויסלח לי אלוקים שונאת גם שבעלי מבשל איתי.
לא אוהבת שנכנסים לי למטבח
הוא מאד קטן גם ככה והצפיפות הזו וכל שניה תזוז לפה תזוז לשם אני צריכה לשים סיר לתבל לערבב .
מחרפןןןןןן
וואי אמאלה.
(במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה
)