כי אין לי מידי ניסיון,

אבל ממש לא סתמי תגידי תודה.

יש לך רצונות ורגשות והם חשובים.

ותקשיבי להם ותאמיני להם ותחבקי אותך.

השם ישלח לך כבר מה שטוב ומה שלא הגיע כנראה לא טוב...

חיבוק

וזה הגיוני לגמרי תחושת אבל.

מציעה להתייעץ עם מכון פועה

ומזדהה..

גם אני בעקרון סגרתי בסטה בגיל 33 לא מרצוני וללא הכנה מראש .. וגם רציתי חברה לקטנה כי השאר בנים .

עדיין לא משלימה עם זה . ואני סביב 40 . אז יכולה להזדהות מאוד. הלוואי שתראי ניסים וטוב גלוי❤️

אומנם אצלי ברוך השם אני עוד יכולה להביא אבל החרדות שלי חוסמות אותי לגמרי.

אני לא מצליחה לחשוב על עצמי שוב בהיריון.

מנגד כ"כ כואב לי על זה שיש לי רק 3.

הייתי מאד מאד רוצה עוד 2.

וגם אני בת 33💔

מה עזר לי להשלים ולשמוח במשפחה הקטנה שלי, ולעבד את האבל על המשפחה הגדולה שחלמתי עליה...

לדמיין שאני גרה בשכונה חילונית לחלוטין, שבני המשפחה שלי חילונים כולם.

ולכולם יש שלושה ילדים.

האם הייתי מרגישה את הצביטה באותה מידה?

כן, עדיין יש בי את הכמיהה לעוד תינוק, לשולחן שבת מלא... אבל יותר קל לי להסתכל על מה שיש לי ולהגיד "בעצם זה בסדר גמור. אלה האוצרות שלי ואני שמחה בהם והגודל הזה של המשפחה ממש בסדר"

זה לא שהכול היה רעשי רקע.

אבל כן כשהאחים והשכנים שלי כולם עם משפחה מרובת ילדים, כשגם המשפחה שלי ושל בעלי גדולות מהמשפחה שבניתי, החוסר הרבה יותר נוכח.

הדמיון הזה עזר לי להתמקד במבט פנימי בלי להסתכל החוצה.

זה לקח זמן אבל היום אני מאוד שלמה עם מה שיש לי.

לא אגיד שזה לא צובט לפעמים אבל היום אני כבר עם הפנים לנכדים ;)

וגם אני בגיל מאוד צעיר, 32, הבנתי ש"סגרתי את הבסטה" מסיבות שלא היו תלויות בי. כלומר היו תלויות בי אבל היה בהן סיכונים שונים שהעדפתי לא לקחת.

את יכולה לומר מראש שאת מעדיפה שלא יבואו בכלל לבית חולים

ושיבואו לבקר אחרי שתחזרי הביתה.

לדעתי יפה לתאם ציפיות מראש, אבל גם להיות פתוחה אולי תתחרטי וכן יתחשק לך שיבואו לבקר.

הכל לגיטימי אם משקפים את זה בצורה מכבדת ולא מתחמקים בתירוצים מעליבים.

אם זו לידה ראשונה, אז תדעי שאחרי הלידה נשארים עד שעתיים להתאוששות בחדר הלידה ואז עולים למחלקה ליום וחצי בערך (שני לילות, משתחררים די מיד בבוקר שאחרי הלילה השני).

אם את לא רוצה שהם יבואו לחדר הלידה אפשר להודיע על הלידה כשעולים למחלקה,לא חייבים לספר כשיוצאים לבית חולים אם הם מבקשים מראש אפשר מראש לומר שאתם מתכננים להודיע אחרי הלידה, ואם לא אומרים כלום אין צורך להקדים, פשוט להתקשר כשאת במחלקה.

אם את לא רוצה שיגיעו בכלל לבית החולים אז שבעלך יתקשר אחרי הלידה לעדכן שילדת ויגיד שאת מותשת מאד ותעדיפו שיבואו לבית כי אתם רוצים לשבת איתם בנחת עם כוחות.

אם הם מבינים ומכבדים, אפשר להגיד להם שאת מעדיפה שיגיעו יותר מאוחר.

אם את יודעת שהם לא יקשיבו ובכל זאת יגיעו, תספרו להם רק אחרי.

אולי אפשר להיעזר גם בצוות של בית החולים, ולבקש מהם שלא יכניסו אותם.

את היולדת ועם כל הכבוד וההתרגשות שלהם את קודמת. וכדאי כמו שאמרו לפני לתאם ציפיות מראש (עדיף שבעלך ידבר איתם) ואם נראה לך שלא יכבדו את הבקשה שלך אז באמת לעדכן רק אחרי הלידה. ואם הם באים בלי הזמנה לבית חולים אפשר שבעלך יקבל אותם בלובי עם התינוק ואת תישארי בחדר לנוח בשקט שלך.

מניחה שגם את נתקלת בתופעה שבאים ממש חמולות ליולדת

לק"י

נראה לי שחלק מהמגיבות הגיבו לגבי זה.

אבל ייתכן שהפותחת התכוונה בכלל למחלקה...

לחדר לידה פחות מקובל להגיע.

אלא אם כן היא יודעת שהם כן מגיעים, ורוצה למנוע את זה מראש.

(באמת לא מבינה מה יש להגיע לחכות ליד חדר הלידה. זה לא כמו פעם שעד שיכלו לעדכן שהאשה ילדה לקח זמן. אז אולי בגלל זה הגיעו לחכות. ואולי לא🤣).

בחדר לידה לא יודעת היה נשמע לי מוזר

ואין שום סיבה שהם יבואו. שיחכו.

ברור שקודם כל היולדת, וממש לגיטימי לבקש שיבואו למחרת הלידה, אבל כותבת לרגע גם את הזוית של הסבתא, זה הנכד שלה והיא משתוקקת לראות אותו, היא יכולה להתאפק בשביל היולדת, אבל אם יש דרך לאפשר לה לבוא בכל זאת גם למעט זמן או אפילו רק לראות את הנכד , שבעלך יצא אליהם איתו ואת תנוחי, או שיבואו יום יומים אחרי הלידה לחצי שעה. כותבת מהמקום שלי כיולדת , אף פעם לא חשבתי לומר להורים של בעלי לא להגיע, והם תמיד התייצבו שעתים אחרי הלידה וראו את התינוק. וגם כסבתא ב"ה לנכדים מבת, ששם היתי בלידה, יש לי בעיקר בנים , עדין לא נשואים ומנש עצוב לי לחשב שכשלבנים יוולד תינוק לא אוכל לראות אותו עד שיצאו מבית החולים. מסכימה שהיולדת במקום הראשון( היתי שם לא מעט פעמים ב"ה), אבל מותר גם לחשב מעט על זה שיש פה גם סבא וסבתא שמאוד מתרגשים ואפשר למצא פתרון שלא יקשה על היולדת ויכבד את הרצון שלהם להיות שותפים בשמחה.

זה היה פשוט מקובל.

בעיני זה ממש לא סבבה שיולדת במצבה הגופני אחרי לידה צריכה להתחשב איך אחרים רואים אותה.

אפשר למצוא פתרונות ואפשר להבין שזה לא שייך ולכבד את זה וזהו.

יש את כל החיים להנות מהנכד בע"ה מבלי לפגוע ברגשותיה השבריריים ממילא של היולדת.

אני באופן אישי מיהרתי להשתחרר אחרי לידה, בין השאר גם בגלל השיקול הזה, שלא יספיקו להגיע לביקורים,

אמנם היה בסדר מבחינה רפואית אבל חבל מאוד שזה גורם משפיע בקבלת החלטות במקום לכבד.

זה כמו שיש עדות שבהם טבילה של כלה זה שישו ושמחו ויש עדות שממש לא וזה דבר אישי לגמרי, וברגע שזה מקובל זה לא פוגע ולא עצוב ואמא/חמות לא תרגיש שדוחקים אותה ממקום שהיא מאוד רוצה להיות חלק ממנו כי פשוט מראש לא מצפיח ומבינים שיש דברים אישיים וזה בסדר.

והיולדת מקום ראשון עם כל הכבוד להתרגשות.

לא כל אחת בנויה לארח כל כך מוקדם.

אישית אחרי הלידה הראשונה לא כיבדו את הפרטיות שלי ולקח לי הרבה זמן לסלוח וזה גרם להרבה עצב וחיכוחים עם בעלי שהיו יכולים להימנע אם היו קשובים אלי כיולדת.

וברור לי שבעזרת ה כשיהיו נכדים מהבנים, אבדק אם מתאים שאבוא ואכבד כל מה שהכלה שלי תרצה, ובכלל עוזר לקרא כאן, כי בלידות שלי חמותי וחמי הגיעו בערך שעתים אחרי לידות, באו לכמ. דקות , אמרו מזל טוב, ראו את הנכד ווהלכו ) ובאו לעוד ביקור למחרת), וזה היה לי בסדר, כי היה לי איתם קשר טוב, ולא עלה על דעתי בכלל שיש אופציה לומר להם לא לבוא, מבחינתי הם הסבא והסבתא כמו ההורים שלי. וגם כשהבת שלי ילדה, ההורים של בעלה הגיעו יום אחרי הלידה, וגם מהצד שלנו הסבתות והסבא רבה, ולבת שלי זה היה בסדרנ, גם העדיפה שיבואו למחלקת יולדות , ששם היא לא צריכה באמת לארח, ולא לבית שלה אחרי שתשתחרר. לכן היה נראה לי מוזר שאומרים לסבא והסבצא מצד האבא, אל תבואו בכלל , גם לא למחלקת יולדות, ותראו את הנכד רק בברית , כאילו אתם קרובי משפחה רחוקים. נראה לי שלקרא פה מעלה לי מודעות לזה שזו כנראה יכולה להיות אופציה לגיטימית, מצד שני, אני חושבת שיש מקום לחשב גם על הסבא והסבתא, כשיקול שני אחרי היולדת ולמצא פתרון יצירתי, כמו שיבואו לכמה דקות ויראו רק את הנכד אט משהו בסגנון, כל אחת פה תהיה , בעזרת ה סבתא גם לנכדים מהבנים שלה . תמיד היה לי חשוב לתת יחס שווה לאמא שלי ולחמותי בענין הנכדים, שתיהן סבתות שלהם באותה מידה בדיוק. ולפעמים מהתגובות פה אני נקוראת ממש זלזול בחמות, היא בכלל לא נספרת, היא רק צריכה להתחשב, גם אתן תהיו חמותות, רגישות בעזרת ה" , אבל תרצו גישה לנכד החדש , ולא תרצו להרגיש שהסבתא השניה ממש בענינים ואת לא קשורה.

לפעמים כל כך מתרגשים ששוכחים שיש יולדת

הכי חשוב זה להיות קשובים ליולדת. בעז''ה יש את כל החיים להינות מהילד ואחרי הלידה הכל רגיש.

לאמא שלי יש כמה כלות (שילדו לפני) והיא מעולם לא הגיעה לביקור בלי לבקש מהבן לברר אם זה מתאים ושייך. כי לפעמים היולדת מרגישה חוסר נעימות להגיד בעצמה שלא מתאים לה (ויש לי גיסה שהתאים לה רק שבועיים אחרי הלידה שיבואו לבקר)

והיא הסבתא הכי חמה שיש.

הנכד הראשון שהיא ראתה מיד אחרי לידה זה הבן שלי (ויש יותר מ10 נכדים לפניו)

בלידה הראשונה חמי וחמותי הגיעו

הם לא הגיעו לחדר ולא ראיתי אותם

בעלי הוציא את התינוקת למסדרון הם ראו אותה והלכו

אצלי בלידה ראשונה כן הגיעו וכן נכנסו לחדר,

אבל זה כן התאים לי. הרגשתי שמכבד אותי נוכחותם אפילו שהייתי שבר כלי.

בלידה השניה לא התאים לי ולא הגיעו.

שיבואו לבקר ולראות את הרך הנולד בלי קשר אלייך, אלא הבעל הוא המארח

אבל כמובן שזה יכול להיעשות כשהחם והחמות מגלים רגישות ומבינים גבולות ולא יבואו להתנחל ולהדחף

שיבואו לכמה דקות התרגשות וזהו

אחרי הלידות אני ממש מותשת,פיזית ונפשית ולוקח לי כמה ימים להתאושש. אני צריכה כל דקה של מנוחה, בלי הגזמה. זה היה נכון בלידה הראשונה וזה נכון פי כמה מאז הלידה השניה כשאני חוזרת הביתה לילדים נוספים. ראיתי הבדל משמעותי בכוחות הפיזיים והנפשיים שלי בין לידות שבאו לבקר אותי (אפילו ל10 דקות) ובין לידות שלא התאפשר מסיבות כאלה ואחרות.

מבחינתי שאף אחד לא יבוא, כולל אמא שלי. בעלי עוזר אז ברור שאני שמחה, והביקור של הילדים זה מבחינתי הקרבה בשביל לתווך להם את הסיטואציה ולתת להם כמה דקות אמא בתוך הבלבול הזה. כל אדם אחר מבחינתי יכול לחכות לברית ואף אחר כך. גם הסבים והסבתות.

אני יודעת שזה נשמע מרושע ולפעמים אני מאפשרת לבקר כדי לתת להם את הסיפוק אבל יש לזה מחירים והשפעות על הגוף ועל הנפש שלי.

אחריי הלידה האחרונה שלי היו לי ביקורים נימוסיים גג שעה והלכו....

אצל השכנה מהבוקר עד הערב חמותה הייתה .

ממש באה להתנחל...

תוך כדי הצטרפו עוד ועוד אנשים

והתחלפו..

זה היה פשוט סיוט!

לא היה דקה אחת של שקט למנוחה..

איך אני לא חוזרת על הסיוט הזה בלידה הקרובה שלי אוף אני בטראומה

לי אישית זה פחות קשה כי אני יכולה לשכב במיטה ולנוח, אבל כשמדברים בלי הפסקה מהצד השני זה מתיש..

במצב כזה הייתי מבקשת לעבור חדר. או שיעבירו אותך או שישתיקו/יוציאו אותם. אמורות להיות שעות ביקור, מי שרוצה יותר שתצא החוצה

בלידה הראשונה חמי ואשתו הגיעו בשלב הצירים ושה היה פחות מגניב.. אחר כך הגיעו שוב שעתיים אחרי הלידה (זה היה בשבת, הם לא ידעו שילדתי, באו לבדוק מה קורה) וחמותי באה רק במוצ"ש.

אבל בלידה השניה היא יצאה מיד כשהודענו לה והתקשרה מהדרך לשאול מה להביא לי לאכול (שווארמה בלאפה)

אני לא מארחת אף אחד, היא באה לראות את הנכדים שלה ולראות מה שלומי.

אני מניחה שאם הייתי שבר כלי אחרי לידות או אם היחסים איתה היו לא טובים הייתי צריכה להידרש להתלבטות אבל אם היחסים סבירים ממש לא הייתי מסרבת.

אני מציגה דעה קצת חריגה אולי אבל לא הפריע לי בכלל שיהיו שם. והם היו

מבחינתי הם כמו ההורים שלי. ב"ה.

העדפתי גם ביקורים במחלקה ולא בבית ובכללי היה לי נחמד שאם אני רוצה שעתיים לישון אני שמה את התינוק אצל חמתי שתנשנש ותתרגש ולהתעלף לי לנוח. גם לפני הברית גם אחרי לא אכפת לי

עשיתי תיאום ציפיות עם חמותי לפני הלידה שאני ממש לא רוצה שתבוא לבקר בבית חולים ולא עזר לי.

התקשרה אחרי הלידה לבעלי שהיא ממש רוצה לבוא לבקר ושמצידה שאני לא אצא מהחדר והיא רק תראה את התינוק.

בסוף כמובן שאני גם יצאתי אליה, התארגנתי והתלבשתי להראות נורמלי ואירחתי אותם קצת.

בדיעבד היה לי בסדר.

בלידה שניה היא באה אלי הביתה יום אחרי שחזרתי מהבית חולים (השתחררתי מהר מידי ולא הספיקה לבוא לבי"ח) וזה היה קטסטרופה.

הרגשתי זוועה ולא הצלחתי אפילו לשבת.

והייתי בלחץ לפני שהבית יהיה מסודר ושיהיה כיבוד.

במחילה לא חושבת שיולדת צריכה להתעסק בזה.

מקווה שבלידה הבאה אהיה יותר חזקה. ואין על מה לדבר על ביקורים לפחות שבועיים אחרי הלידה.

אני שמה דגש על לנשום עמוק עמוק ולהזכיר לעצמי 10 פעמים ביום שעוד 20 ימים בסך הכל זה נגמר.

לעבוד עם קטנטנים בחופש זה אחד הדברים הקשוחים שיש😐

ממש בהצלחה לך!!

ותהיי גאה בעצמך. לא כולם מסוגלות לזה. אז אם את עושה את זה את גדולה מהחיים!

היום היה היום הראשון בלי מעון והיה מזעזע.

באמת אחד הימים הגרועים שהיו לי מאז שהיא נולדה.

היא הפסיקה לבכות ולשגע אותי בערך רק כשאני בכיתי...

ולנסות לעבוד בתוך כל זה.... דיכאון.

והתחלנו לעבוד על שעות שינה.

אנחנו במצב של כוננות לחזרה לשגרה כי יש כאן בנים שמתחילים מוקדם.

אז עכשיו צריך להחזיר גם תפריט מסודר.

ולעבור על הרשימה לראות שכל החלומות התגשמו

על להחזיק מעמד ולחכות בסבלנות שזה יעבור כבר

באחד על אחד כמה שאפשר

סתם לשבת לבהות בקיר ולדבר, להתחבק ולשחק איתם במשחקים שלהם

להכיל את השעמום

ולהספיק לקחת אותם לעוד לפחות אטרקציה אחת שהם אוהבים וביקשו

מעבר לזה - להחזיר אותם לישון ב8 😵‍💫

לק"י

אני רוצה להספיק דברים בבית.

לצאת עוד עם הילדים, להפגש עם המשפחה.

ללכת לים.

למצוא זמן ללכת לקנות בגדים לעצמי.

למצוא זמן לעצמי בכללי, וגם להיות יותר עם הילדים ולעשות איתם דברים.

למה כל כך חם שלצאת החוצה בבקרים זו לא אופציה בשבילי?! כלומר רק בערב עוד נעים לצאת.

ומקומות ממוזגים למיניהם- מה שבדקתי קצת יקר..

פיתוח תחומי עניין

קידום הנקודות החלשות כשיש פניות

פיתוח הנקודות החזקות כשיש פניות

מבחינה טכנית- הערכות לקראת שנה הבאה.

ציוד כבר קנינו, צריך לבדוק שלא חסר שום דבר.

צריך לעטוף ספרים ומחברות, לסיים לארגן קלמרים ומה שצריך, לכבס תיקים.

צריכה גם להתקדם עם הגמילה של הקטן.

חוץ מזה, בעיקר להיות נוכחת עם הילדים.

לשחק איתם, לעשות יצירות, לספר סיפורים.

ואם מספיקים להתפנות לדברים בבית, אז מצוין.

יש לנו משחקים שמחכים מפסח שיסדרו אותם, ועוד כל מיני פינות שצריך לסדר.

לק"י

כשנגמרו הקייטנות באופן סופי.

אחרי שהקטן סיים את המעון, ואני לקחתי חופש מהעבודה.

לפני זה הגדולים היו בבית עם בעלי.

התחלנו לאחרונה מבצע קריאת ספרים. היא מקריאה לנו ספרי ילדים כמו של הגן וכל ספר זה שקל. יש רשימה על המקרר שהיא מוסיפה אליה כל ספר שקראה.

זה ממש מעודד אותה לקרוא ספרים. היא רודפת אחרינו שנקשיב לה.

מנסיון לכיוון השני עם ילדים גדולים יותר שהיו בכיתות א-ב בקורונה ולא קראו הרבה בשנים האלה, החוסר הזה הולך איתם גם בכיתות גבוהות בעל יסודי (קריאה לא נכונה, חוסר הכרות עם מילים, שגיאות כתיב, המנעות מקריאה יום יומית כגון הוראות וכו).

ואני מתכוונת לזמן שלא היו קייטנות בכלל והם היו איתי בבית מבוקר עד ערב.

השתדלתי שכל יום תהיה תוכנית נחמדה.

ואני רוצה בסוף החופש להדפיס קאפה עם תמונות שלנו מהחופש שתהיה מזכרת נחמדה.

אצלי הילדים קטנטנים אז ממש קל לרצות אותם.

גינה מול הבית זה כבר חוויה, הלכנו לגינה רחוקה מיוחדת וואו! עשינו את היום.

חוץ מזה יום בריכה (קטנה, במרפסת), יום יצירה, יום עם חברים, יום אחד נסענו ברכבת, יום אחד ביקרנו אצל סבתא.

בעז"ה ראשון הקרוב זה נגמר ויש קייטנות סוף סוף לפחות לחצי יום.

לק"י

בגדים לברית לתינוק ולילדים- אפשר לקנות לפני, או אם זה באזור החגים אז לקנות לחגים ולהשתמש גם לברית.

או בכלל לא לקנות, ורק לדאוג שיהיו בגדים במצב טוב.

בגד לתינוק- יש כאלה שמלבישים שמלה של ברית. הבנים שלנו לבשו בגד 2 חלקים. לפעמים אחרי הברית משאירים בלי מכנסיים, או מלבישים מכנסי טריקו שיהיה נוח יותר.

ממליצה לא להלביש חולצה מבד נוקשה, שקשה להלביש לתינוק פיצי.

לשני הקטנים קניתי בגולף קידס בגדים חמודים בעודפים.

אולי יהיה לך ממי להשאיל.

אנחנו עשינו בריתות בצהריים. ככה גם המשפחה יכולה להגיע בנחת. אלא אם כן כולם גרים קרוב.

ממליצה לדאוג לאנשים שיארגנו לפני ואחרי (בתשלום או בני משפחה אם זה מקובל ונוח).

לק"י

ואפשר לבדוק אם הוא מוסמך או מומחה ברשימה של משרד הבריאות:

אתר השירותים והמידע הממשלתי

נהוג שמוהל לא אומר כמה לשלם לו.

התעריף.של משרד הבריאות הוא 1000 למוהל מוסמך, ו-1500 למומחה (לא יודעת מה ההבדל ביניהם).

תקחו מישהו שאתם מכירים , שיהיה גם זמין לשאלות , עדיף מאזור שלכם.

אנחנו לא ממש התכוננו לברית מראש

בגדים לבשנו בגדי שבת יפים שהיו לנו

לא ידענו מראש כלום

לא איפה לא מתי לא מי יגיע וכו'

החלטנו הכל תוך כדי

אנחנו עשינו בצהריים כי זה מתי שהמוהל היה פנוי

קחי בחשבון שבצהריים יש הרבה יותר אורחים כי בבוקר כולם עובדים

בבוקר יש עניין לעשות מבחינת זריזים מקדימים למצוות

אנחנו לקחנו מוהל מומחה ממש

לא רופא אבל היה לנו נס שלקחנו אותו

כי היה סיבוך נדיר בברית ואמרו לנו שאם זה היה מוהל רגיל היו מטיסים אותנו לבית חולים

אני מתארגנת מה שאפשר לפני הלידה , למען האמת אחרי הלידה אני לא מתעסקת בכלל בכלום, רק מעצבת הזמנה וזהו.

מה אפשר להתארגן לפני לידה?

לקנות לך בגד/ מטפחת

בגדים לילדים - לא חייב חדש אם יש להם כבר משהו יפה ומסודר.

לחשוב על מקום- לברר עלויות, לברר על קייטרינג, מחיר, הובלה, כשרות, אם אתם קונים חג פעמי לקנות כבר עכשיו (בלידה האחרונה קניתי חדפ, מפיות.. הכל... בסוף יצאה ברית בשבת והיה צריך הכל לקנות שוב... אבל זה סיכוי של אחד לשבע ... ) לברר על מוהל אחד או שניים שאתם רוצים, מיד אחרי הלידה לצלצל אליו לשריין אותו- כמובן בעלך ולא את..

הוא ישלח לכם רשימת תרופות/ משחות לקנות , אז אפשר לקנות לפני הלידה.

אם את רוצה איזה עיצוב או מזכרת או ברכה בשעת בכי התינוק וכד', זה הזמן להכין☺️

בכל אופן שום דבר לא בלחץ, אפשר גם להתארגן על ברית ביומיים, כבר נתקלתי בברית כזו.

מניסיון מר מאד!!!!!

3 בנים

את הגדולים מלו מוהלים מנוסים.

את השלישי מל מוהל רופא זה היה מזעזע.

לא היתה לי ברירה ככ כי הברית יצאה בשבת.

פירטתי פה בעבר ממש.

השאיר לו חוט קשור ולא היה זמין אלי בכלל כי הוד מעלתו רופא. ביקש שאסע חצי מדינה להגיע לקליניקה שלו. נאלצתי ליסוע עד קרית אונו (אני מהדרום) לאורולוג במיוחד שישחרר את זה. זה היה חוט שלא נמס במים.

כתוצאה מכך גם הפין של הילד מעט התעקם..מיותר לציין שהילד סבל בלי סוף כל פעם שהתעסקו לו שם.

ממש טראומתי ברמות.

ד"ר סודי נמיר הוא רופא וגם מוהל.

אנחנו לקחנו בזמנו את הרב אשר יעקב אבידן מזרחיה. אם זה רלוונטי לכם.

לתת לקב"ה לתכנן ולדעת שדברים עלולים לקרות לא כפי שתיכננו.

בילד הראשון שלי הייתה לי התקפת בכי נוראית מרגע הלידה ועד אחרי הברית מהפחד.

שלחתי את בעלי לבית הכנסת, למול את הילד בבוקר עם מתפללי בית הכנסת (מוכרים ושאינם מוכרים), הוא חילק שם קצת כיבוד וסוכריות וזהו.

הוא החזיר את הילד לבית וזהו נגמר.

לאותה התקופה זה התאים לי,

כי לא הייתי מסוגלת לראות אף אחד.

התיכנונים שלי מראש היו מסיבה גדולה,

והזמנתי אביזרים מראש וגם משפחה.

בסוף אמרנו שאני לא בטוב וקיבלנו בהמשך מתנות בדואר, עם שליחים והעברות בנקאיות וכל זה.

ברוך ה' שאחר היו לנו עוד שמחות ויהיו לנו עוד בעזרת ה' אבל לאותו הרגע זה הדבר שהיה עבורנו הכי נכון ומתאים.

וחוץ מזה ממליצה ממש על רב מוהל מוסמך בשביל הבריאות והבטיחות של כל ההליך.

לבשנו בגדי שבת רגילים

לך חשוב בגד נוח להנקה.

או לקנות מראש, או ללבוש בגדים שכבר יש בבית.

בגד לתינוק לברית- הרבה פעמים אפשר לקחת מגמ"ח.

אם את רוצה מזכרות, תתארגני על זה לפני.

לגבי השעה, זה תלוי בכם.

מה הכי חשוב לכם, ואיך יסתדר עם האורחים.

קחי בחשבון שיכול לצאת גם בשישי/ שבת, ואז זה לוז שונה.

בכל מקרה, כדאי לתכנן מראש מה רוצים. מקום, קייטרינג, מוהל, אם רוצים צלם.

ואחרי הלידה לסגור לפי הנתונים הספציפיים.

חשוב שיהיה מישהו שידאג לכל הארגון, בתשלום או מהמשפחה. שזה לא יפול עלייך.

לא רואה צורך בנוהל שהוא גם רופא.

אם הוא מספיק מקצועי, הוא יודע מה לעשות.

לגבי בגדים- לא קניתי חדשים.

משהו שנוח להנקה.

בגדים לתינוק- את יכולה לצלם בחנות לפני הלידה ואחרי הלידה לשלוח את הבעל. בתקוו שזה עוד יהיה שם. או לקנות מראש. או לקחת משכנות/חברות/גיסות.

או אם יש סבתא זורמת שאוהבת לקנות דברים לנכדים ואת סומכת עליה אז זה גם אופציה.

מוהל- ללכת רק למי ששמעת עליו המלצות. ועדיף לא רופא. מוהל עוסק בזה כל הזמן. רופא פחות. את צריכה מישהו עם נסיון וכמובן עם רשיון.

לגבי שעה- לא הייתי מחליטה עכשיו. תלדי ותראו מה יותר נכון. אם זה ביום חופש של מוסדות חינוך יותר אנשין יוכלו להגיע. אם ביום רגיל ולא שישי, אנשים יגיעו יותר אם זה בצהריים. גם שעון חורף/קיץ משפיע.

אפשר בכללי רק לדבר על מקום. אבל בסוף סוגרים אחרי הלידה. ותשארי את זה לבעלך להתעסק. את לא אמורה אחרי לידה להתעסק עם ארגוני אולם, טלפונים, עיצובים. מה שיהיה יהיה טוב. זה לא חתונה.

לגבי מזכרת בעייני מיותר.

היו לי שתי בריתות

אחת עם מוהל מנוסה מאוד

אחת עם מוהל רופא, יחסית מנוסה (אבל פחות מהראשון) שסמכתי עליו, וגם היה זמין לי (בניגוד למה שכתבו פה).

אבל במבחן התוצאה אני חושבת שהמוהל המומחה היה יותר טוב. בחוויה שלי, התינוק בכה פחות בברית ואחריה, והיה יותר נינוח בהחלמה לעומת עם הרופא.

בהצלחה ובשעה טובה❤️

יש מסעדות חלביות שעושות בריתות בבוקר

מזכירה לי אותי ממש! כמה התבחבשנו... בסוף ילדתי בשבת...

גם הבדל בין ספרדים לאשכנזים...

עוד נקודה לגבי השעה- אם אתם גרים במקום מרכזי, בבוקר זה פקקים מטורפים להגיע לאיזורכם...

מצד שני בצהריים למי עובד, זה די תקוע באמצע היום... בסופו של דבר, תעשו מה שנכון לכם.

כן יש עניין עם זריזים מקדימים למצוות...

ונחמד להיות אחרי הברית כבר...

בקיצור כל אפשרות שתבחרו יש יתרונות וחסרונות, העיקר שתבחרו מתוך נחת בינכם🙂

גם בעד לקחת מוהל מומלץ! תחפשו המלצות, תשמרו בפלאפון של בעלך ומיד מיד לאחר הלידה שבעלך יתקשר לשריין...

תחשבו על אפשרויות של 2 קייטרינגים (גם, מהמלצות)

חלבי ובשרי... ותחליטו בנחת לאחר הלידה...

בגדים-אני דאגתי מראש.... קניתי מה שהיה לי חסר ועשה לי טוב.... אה, ואנחנו לא מסתירים שזה היה בן ככה שנעזרתי גם לפני במה שהייתי צריכה...

בטח בקיץ

לק"י

לא בארבע, שזה בין ארוחה לארוחה.

אז אולי כן היה תקוע😅

מצד שני, רוב האורחים בברית האחרונה שלנו בלאו הכי בפנסיה או כמעט שם. ולא חושבת שבשעות אחרות היו באים הרבה יותר.

חוץ מלהתאושש

בעלי סגר אולם ודאג להודיע למי שצריך ופשוט באתי

מודה שגם לא עניין אותי איך אני נראית ולבשתי בגד פשוט מהבית

אני אישית התכוננתי לברית ככל שיכולתי לפני הלידה.

בעלי ואני תיכננו מראש מה יהיה, מי ניקח קיטרינג ואיפה הברית תתקיים.

הדבר היחיד שלא התכוננתי אליו זה לידה בשבת, אמרתי שגדול עלי לתכנן ברית בשבת. וב"ה ילדתי ביום חול.

אצלי זה היה בכור אז לא הייתי צריכה להתעסק עם בגדים לילדים.

אבל אני חושבת שזה דבר שיחסית קל להתארגן עליו לפני הלידה.

ואם את צריכה ללדת נגיד אחרי החגים אז הייתי קונה סט יפה לילדים לחגים ושומרת עליו לברית וכו'.

לא צריך בגד הרבה יותר חגיגי מאשר בגד שבת יפה.

לעצמי לא תיכננתי ויום לפני הברית שלחתי את בעלי להביא את כל הארון בגדים שלי ופשוט מדדתי בגד אחר בגד מה הכי מחמיא לי.

וזה לא היה בגד חגיגי כל כך. העדפתי בגד פשוט ומחמיא מאשר בגד חגיגי שיושב עלי זוועה.

לגבי שעת הברית אני אישית לא אוהבת ישר על הבוקר ולדעתי צריך לתת זמן לאורחים להגיע מרחוק.

וגם בבוקר זה מוריד הרבה אנשים שהם בעבודה ולא יכולים לבוא.

אבל בסוף מה שנח ומקובל עליכם ועל האורחים.

הכי הכי הכי חשוב שזה יהיה קרוב אליכם.

כמובן מוהל מנוסה ומומלץ.

אבל שיהיה זמין אליכם ושיוכל לבוא לבדוק את התינוק.

ובשום אופן לא לעשות ברית רחוק מעיר המגורים שלכם/ המקום שתהיי אחרי לידה.

פשוט התעללות לקחת יולדת עם תינוק פיצי לנסיעה ארוכה לברית הלוך וחזור.

ראינו אותם השובע שנסענו בכביש שם ובאמת תהיתי לעצמי מה עושים אנשים נופסים שמגיעים לחניון.

וגילינו שאנחנו עם מחנה של הצופים..

היה מלא רעש והשירותים (של הבנות בעיקר) היו מלוכלכים ועמוסים ממש כל הלילה..

מבאס.. אם מפריע לכם רעש ולכלוך, נראה לי שהייתי בודקת לעבור למקום אחר, יש לכם עוד זמן עד הלילה

זה לא מאד רחוק

או למשהו אחר בסביבה

סתם מחיפוש בגוגל, תבדקי מה רלוונטי- חניון לילה נחל צובה, חניון לילה נס הרים, חניון 101, חניון האקליפטוסים

קרן קימת לישראל - קק

נס הרים, שבעיקרון הכי קרוב לאיפה שירדנו. בינתיים מסתבכים...

אולי באמת נלך בסוף לסטף, אף שאנחנו חוששים שבגלל הקרבה למעיין יש שם חוסר צניעות...

מהחניון למעיין זה הליכה של איזה שעה נראה לי

(חניון הר איתן)

בכניסה ליער של הסטף יש חניון כזה עם שולחנות ומסעדה אבל זה לא ללילה, לפי מה שהבנתי. וגם משם המעיין ממש לא קרוב וצריך ללכת הרבה עד אליו.

מחילה ממהרת ולא קראתי בעיון

אנחנו היינו בחניון הקסטל לפני כשנתיים היה לא עמוס ,נעים ונקי

(ותודה לג'מיני)

וב"ה הקמנו אוהלים ואנחנו לבד פה וממש נחמד.

(רק הקטנה מחורפנת מעייפות, אבל לא מוכנה לישון באוהל אלא רק להיות עליי🥴)

תהנו!

מקום מושלם מבחינת מזג האוויר, תהנו!

בינתיים אנחנו לומדים איך נכון להתנהל בשטח, ומפיקים לקחים לפעם הבאה...

האמת שה"גילוי" הגדול שהיתרון של הפרטיות הוא חיסרון בלילה - היה קצת מפחיד לחשוב על זה שאנחנו ישנים פה לבד, ועוד בלי נשק...

אבל ב"ה הלילה עבר בשלום, אם לא מחשיבים את זה שהקטנה כמה באמצע הלילה כאילו אחרי שנת צהריים (כי הרי היא לא הצליחה להירדם בצהריים), והילדים ברובם שמחים ומאושרים😊

הבת שלי, שכבר בת תשע, עושה יצירות מגניבות ומקוריות בכל מיני חומרים מגוונים ואז משאירה את הכל באותו מקום שבו עבדה 😵‍💫😵‍💫

אין לי טיפים לעניין זה פשוט המצב אצלנו שהבית מבולגן הרבה פעמים, זה לא שאני עושה משהו מיוחד כדי להגיע לזה, כנראה פשוט לא מסדרת מספיק ולא מרגילה את הילדים לסדר אחריהם,

ונראה לי שהייתי מעדיפה להיות כמוך אז מחכה לטיפים ממך 😅

ואם בכל זאת מנסה לחשוב, אולי כמו שאנשים עצלנים כמוני מנסים לתחום את הזמן שהם נחים, ונניח לנוח רק אחרי שעושים כמה משימות, תנסי לתחום את זמן הסידור לזמנים מוגבלים, אחרי שעשית כמה דברים שהחלטת עליהם מראש עם הילדים, ובשאר הזמן לנסות להניח לזה.

זה לא רק הבלאגן לדעתי, זה אופי משימתי בכללי

אני חושבת שכדאי לעבוד על אימונים קצרים, נגיד עכשיו 10 דקות רבע שעה את רק עם הילדים

ולהעלות את זה

אפשר להחליט שזמן איפוס בחופש יהיה רק בערב נניח/ בצהריים אחרי הארוחה למשך 40 דקות בלבד

כאלה

שמשחקת על הילדים או מקריאה סיפור והראש שלי בכביסות שצריך לתלות או לקפל. וואי, זה נורא.

האמת , זה מה שכיף בלצאת מהבית, הראש שלי יותר משוחרר.

בעיקר מה שעוזר זה להכניס לראש משפטים כמו הכל טוב, הכל בסדר, הכל בשליטה, כל המשימות יתבצעו , עכשיו אני עם הילד.

מה מפעיל אותך.

העיסוק בניקיון הוא הדרך שלך להתווסת, או במילים אחרות להרגיע רגש שעולה בך ואת לא מעוניינת להרגיש אותו, לא נח לך להיות שם. אז את מסדרת ומעמעמת אותו.

זה לא דבר רע, אבל זה מעכב את ההתפתחות שלך. זה עבד בשבילל הרבה שנים אבל הנה מתעורר בך הצורך להתקדם הלאה, את מרגישה שזה לא טוב הדרך הזאת.

אני מציעה לך בכל פעם שעולות לך מחשבות על ניקיון, לשים לב מה קרה קודם, לשחזר מה הרגשת, מה חשבת.

או בסוף יום לעשות איזו סריקה על היום שהיה ולראות איזה חלק מהיום דחף אותך לסדר ולנקות, או לרצות לעשות את זה. ולהבין מה מתוח ך שם, מה כואב שם, לאט לאט הפאזל יתחבר לך ותוכלי לשהות בדבר האמיתי במקום לברוח ממנו.

אני ממליצה לעשות את ההתבוננות בכתיבה.

שאני כן מצליחה להיות עם הילדים בפניות יחסית והם נפתחים ומגיעעם לרבדים אחרים בהורות מאשר ברגיל,

ואז כשצוםין בזה בזמן רגוע אפילו מחוץ לבית,

זה ממש מעלה מחשבות על כמה הזמן הזה היה משמעותי להורות וזה מעלה מוטיבציה.

מבחינה פרקטית,

כדאי להחליט על איזור בבית שהוא נקי מהסחות דעת (זה יכול להיות בתוך אוהל ילדים או בתוך חדר או פינה בסלון שלא רואים את המטבח)

ושם בהגדרה זה זמן של לשהות בתוך האירוע. הייעוד הפיסי עוזר לזכור את ה"גבולות" שהם לא לרוץ למשימות בית השוטפות.

אבל נשמע כמו משהו שיכול לקרות.

היית בצום לגמרי כולל שתייה?

בדרך כלל לפני בדיקת דם מותר וכדאי לשתות מים.

את עם בחילות והקאות?

זה יכול להתגבר בצום.

בהפניות של הבדיקות שלי גם כתוב בצום (8 שעות) וכששאלתי את הרופאה היא אמרה לי שאין צורך למעט בדיקות מסוימות. אז אולי כדאי לברר להבא מול הרופא שלך אולי את לא בטוח צריכה לצום וזה יקל עלייך להבא (לא יודעת להשליך על כל הבדיקות דם של ההריון, אצלי זה ככה היה)

תרגישי טוב!

בדרך כלל בבדיקה של גלוקוז בדם צריך צום.

בדיקה של מאגרי ברזל בעיקרון כתוב צום, אבל לי אמרו כמה פעמים שלא חייבים.

ותודה רבה

ואני עם בחילות והקאות אבל כמה ימים שרגוע ב"ה

פתאום זה תקף אותי שוב אחרי הכריך

גם בלי צום או היריון. אחרי הפעם הראשונה כבר ידעתי מיד לשכב ברגע שהתחלתי להרגיש רע. היום אני מבקשת מהאחות לשכב עשרים דקות אחרי כל בדיקת דם.

אחרי פעם אחת שהרגשתי מסוחררת ועל סף עילפון בעקבות בדיקת דם (אחרי שחזרתי הביתה), מאז אני עושה את כל הבדיקות דם והחיסונים בשכיבה. בכל חדר אחות יש מיטה או כורסא נשכבת, רק צריך לבקש.

יכול להיות מכל מיני סיבות..

הורמונים של ההריון משתנים

וירוס זמני

וגם חוסר איזון של בלוטת התריס יכול לגרום לזה וזה בדרכ נובע מתקוה לחוצה או מתוחה...

לפחות מה שאני יודעת מהניסיון שלי

והכל הגיוני חחח

זה נובע מתקופה של מתח ולחץ וכשהמצב נרגע גם הבלוטה חוזרת לתפקוד נורמלי יש איך לתמוך תזונתית

אבל זה שכיח והרופאים לפעמים בכלל לא נלחצים מזה וטיפול תרופתי כנראה נותנים אם לאורך זמן אין איזון או שממש יש תופעות

לא עם האוכל אבל נשמע שזה לא קשור פשוט.

קמתי גם ישר מהאחות ויצאתי,

התעלפתי במדרכה אחרי הליכה של 2 דקות כזה.

החזירו אותי למרפאה להירגע..

אבל פרקטית מבחינה שכלית הייתי מתעלמת.

מתייחסת לזה כאילו זה כן תקין והם נשואים וזהו.

כן לסבא יש אישה חדשה.

הילדים לא חייבים לדעת שזה אסור הלכתית או שהם לא התחתנו.

חושבת שזה מה שהייתי עושה.

ילדים בכלל לא מכירים שיש אופציה לבני זוג מאותו המין והם יחשבו שמדובר בחבר טוב של סבא.

כמו שהם מביאים חבר לפעמים.מאותו המין.

היום הילדים חשופים למידע שלא היה פעם, נשמע מהסבא שחשוב לו לנרמל את הזוגיות הזאת

זוגיות יכולה להיות דביקית וזה יכול להיות יותר גרוע אם ילד יחשוב שזה כמו שלו עצמו יש חבר מאותו המין.

ובכלל אם יש בני דודים סביב גיל 15-16 בטוח הם יודעים מספיק כדי לזרוק הערות ליד הקטנים.

האמת שגם גיל 12-14 זה גיל שבעיני כבר יודעים מספיק.

מה גם שזה לא מפגש חד פעמי. בסוף הם יבינו שזה לא רגיל וזה יכול להיות יותר גרוע הבלבול הזה.

לק"י

נראה לי שיש פה שאלה הלכתית, והכי טוב לשאול רב איך להתנהל.

(יכול להיות שיגידו לכם לסדר להם 2 חדרים, ושזה לא בשליטתכם אם הם יחליטו אחרת. או פתרון בסגנון).

ומבינה ממש את חוסר הנוחות שלך מכל העניין. ובטח לעניין בר המצווה.

נראה לי הייתי מתעלמת. שהילדים יחשבו שסבא התחתן (אומרת איזה משהו על האישה החדשה שלו).

אם מדובר שהוא עם גבר- וואלה, לא יודעת מה הייתי עושה. קשה בטירוף.

רק אומרת שגם סבי החילוני היה בזוגיות בלי נישואין אחרי שסבתי נפטרה. זה אחרת, כי הוא היה מבוגר וחילוני ולכאורה יכל להתחתן איתה, אבל עדיין.

התייחסנו לזה בטבעיות ככל האפשר, אף שזה הציק לנו. והזמנו את שניהם יחד לאירועים (אני כוללת את הוריי ב"הזמנו") והערכנו אותה מאוד כשהיא נשארה איתו עד הסוף כשהיה חולה. וגם התאבלנו עליה כשהיא נפטרה.

בכל אופן, אצלכם זה הרבה יותר מורכב, ואני חושבת שכדאי להתייעץ עם רב על כך...

מדובר בזוגיות עם גבר?

אם כך ממש לא הייתי מזמינה את שניהם, אלא רק את אבא. וזה בחירה שלו אם לבוא או לא.

חיבוק

לק"י

אבל אולי זה נכון גם למקרה שמדובר ב"חבר" גבר.

היא מספרת לכל אורח את כל תולדות חייה?

אם זה עם אישה, אז הייתי מזמינה ומתנהגת כאילו הם נשואים

תהיה מן הסתם..

האמת שגם יכול להיות גבר אבל אולי גם אישה

מכל מקום אם זה ממש בעייתי בעיני הפותחת הייתי מבקשת שיבוא לבד וזהו

זה גם לתת חדר אחד לזוג לא נשוי, בעיה הלכתית אולי

אין שום סיבה שזה מה שיזכרו מהאירוע, אלא אם כן תעשו מזה אישיו.

הם לא מבינים את המורכבות ההלכתית (כל עוד לא מדובר בזוגיות עם גבר).

לגבי הילדים, אם זו אישה, אומרת 'האישה של סבא' (למילה אישה יש שתי משמעויות... לא אשתו של סבא, אלא האישה החדשה של סבא),

ואם זה גבר, אומרים 'חבר'. כרגע הילדים מפרשים חבר במובן הכי פשוט.

אם הם לא ממש חיים יחד 24/7, אני חושבת שאולי כן שייך להזמין אותו לבד, מקסימום יבחר שלא לבוא. אבל זה ממש רגיש. אם הם לגמרי חיים יחד, כנראה שזה ממש בלתי אפשרי. אוף, זה כל כך מורכב.

אני חושבת שאפשר לומר לו משפט כמו 'זה מעורר אצלנו חוסר נוחות', או 'תבין אותנו, זה לא נעים לנו מול הילדים'. כן, שיהיה מודע להשלכות של הבחירות שלו, הוא לא יכול לכפות עליכם חוסר נעימות. הרי אתם המארחים... כשהוא מארח, אתם לא יכולים לבוא בדרישות, אבל כשאתם המארחים, אתם לא חייבים להזמין את החלק המורכב של הסיטואציה. לא יודעת בדיוק איך להתנסח, צריך המון רגישות, אבל אני חושבת שמותר לבטא את חוסר הנוחות, ולא צריך להתעלם מהחוסר נעימות שייגרם לכם.

לדעתי ממש כדאי להתיעץ עם רב שמבין מורכבויות.

אולי יש הבדל בין אירוע ערב לשבת בר מצוה מבחינת ההתנהלות מולו...

שולחת חיבוק

מסבירה לו שהז נושא מורכב לכם כאנשים שומרי תורה ומצוות. וגם חינוכית.

ואתם לא מתערבים לו בבחירות בחייו הפרטיים אבל שלא יכולים לשתף פעולה עם הבקשה שלו להזמין גם אותו/אותה לארועים .

אבל וואלה באמת סיפור מורכב.. חיבוק על התמודדות ❤️

שילדים לא נשרטים מחשיפה לדברים לא מקובלים

אולי להיפך

אבל אם זה משהו שממש מציק לכם

אפשר להגיד לו בפשטות שיגיע לבד

והוא יבחר אם להגיע

אמיתית ונוכחת.

אבל נראה לי שהייתי בוחרת בדרך של אהבה ושלום ועין טובה על פני לפגוע באבא ולא להזמין אותו.

ואם יתעוררו שאלות מהילדים אז כל אחד לפי גילו אומרת מה שיכול להבין. ומי שמבין שזו זוגיות, הייתי מציינת שזו זוגיות שאסורה על פי התורה, אז קשה להבין את הבחירה הזו שלו. מצד שני כשמוצאים מישהו שאוהבים ורוצים לחיות איתו זה סבל גדול לא לממש את זה וניסיון קשה מאוד. אז אנחנו נתפלל על עצמנו שלא יהיה לנו ניסיון כזה, ושנבין שאם יש בתורה איסור על זה סימן שזה לעולם לא טוב לנו כזה קשר, אבל אנחנו לא מחנכים את סבא. וגם לא רוצים חלילה לא להזמין אותו לשמחות שלנו. ואנחנו אוהבים אותו ומכבדים אותו גם כשחושבים שיש משהו שהוא עושה וזה לא כל כך טוב.

ככל שאתם תתייחסו לזה בצורה טבעית/ תתעלמו מהפיל ותתנהגו אליו כמו שמתנהגים לאבא/ סבא ותשמרו על כבודו- אני מאמינה שככה זה פחות יהיה נושא לשיחה על ידי אחרים.

ואני מאמינה שיש ערך חינוכי גבוה מאוד בלהמשיך להיות בקשר ולכבד ולהתייחס אליו כבן אדם וכאבא. לא חייב במשמעות של להחזיק ממנו וללמוד ממנו אם המקום הזה מחוק אצלך כרגע, אבל כן במידה שהתורה מצווה על כיבוד הורים (ואם יש מצווה כזו, כנראה שזה לא תמיד מובן מאליו שכולם כולם תמיד מתנהגים בכבוד להוריהם. עם כל הטבעיות שבציווי הזה, זה דוקא מדגיש שהחובה קיימת גם כשזה לא נוח לנו הילדים...)

חיבוק גדול, אני בטוחה שזו מחשבה שמעוררת בך הרבה פרפרים לא נעימים בבטן, אולי תנסי להתמקד בשמחה עם הילד שלך ואיך היית רוצה שהוא יחווה את הארוע הזה שלו- וזה יכול לעזור לכוון יותר בקלות איפה להיות ממוקמת. מזל טוב!

אני רוצה להפגיש אתכם- לעשות מה שטוב לכם בעניין הזה.

אם זה כל מיני שיתופים מעבר, לחסום. אבא זה לא משהו שאני אמורה או רוצה לשמוע עליו חוויות ממך. זוגיות זה עניין פרטי ותשאיר את זה בבקשה בינכם. לא להתייעץ איתי ולא להנכיח את זה בדרך שגורמת לי לחוסר נוחות. כמו שאני לא רוצה לשמוע מה קורה בינך לבין אמא כנשואים או כגרושים ולא רוצה לשמוע חוויות שלכם סביב זה, כי זה החלק שהוא שלכם. אם אתה צריך כתובת לשתף בה לך למטפל או לחבר טוב שמוכן לשמוע. לא להכניס את הילדים לעסק הזה כאילו הם חברים שווי מעמד לכאלה עניינים.

הייתי עושה ארוע ערב שבה דברים כאלה לא בולטים.

ואם רוצים שבת כלשהי רק עם בעלי והילדים.

אצלכם בשבת בר נצווה.

לכאורה הפתרון הוא לתת לו את ההכרה הזו בהדרגה,

ולבקש ממנו רגישות בשבת בר מצווה שלכם.

לדעתי זה בסדר שהוא יבוא עם זוגתו, אבל בלי לעשות מזה עניין, ובלי להבליט ובלי להציג אותה קבל עם ועדה ולהציג אותה כשיחת היום.

אם הוא לא יכבד את זה,

לבקש ממנו להגיע לבד לטובת ילד הבר מצווה בלבד ולהבטיח לו שתפצו על זה בזמן אחר.

לעניין החדרים זה לא עניין שלכם.

מה שהוא רוצה זה הכרה שלכם בבחירה שלו, אתם לא חייבים להסכים איתה, אתם כן חייבים לכבד אותה.

אם תעשו את זה, הוא לא יצטרך לעשות מזה אישיו.

תחשבי אם היית בסיטואציה הפוכה שאת מחתנת ילדיח ואחד הילדים היה נוהג כך, האם היית לומדת לכבד את מרחב הבחירה שלו או מתכחשת אליה על רקע של חוסר הסכמה עם עולם הערכים שלו.

גם לילד וגם מול ההורים, סוג של הדרכת הורים

דרך המושלם בטוח יש, צריך לבדוק את הרשימות ספקים שלהם ואם את מוצאת מישהו דרכם זה בעלות של בערך 40 לטיפול

אפשר גם לבדוק בבריאות הנפש ילדים אם יש טיפולים דרכם, אבל פה כנראה לא תוכלי לבחור מטפל ובגיל הזה יכול להיות שמשמעותי לך שיהיה מטפל דתי, ואת זה לא בטוח שמקבלים בקופה אז תבדקי מה חשוב לך...

הדרכת הורים או טיפול דיאדי...

אף אחד לא יטפל בילד טוב מכם.

זה גם שיחות וגם משחק. משולב עם הדרכת הורים.

את יכולה לפנות דרך הקופה או להתפתחות הילד או לבריאות הנפש כדי לבקש טיפול פסיכולוגי (כלומר לא הבעה ויצירה או משהו כזה)