זה גורם לי גם לעצור ולחפש את הטוב.

שיהיה לכם הרבה נחת, בבריאות, ובשמחה

ושיהיה תמיד רק טוב

תתמודדו עם זה

וגם יפה שאת יודעת לציין סיבה לעיכוב...

[אני לאחרונה חשבתי שאולי לקטנה שלי יש עיכוב כי היא לא מרגישה ביטחון בבית, עם אחות גדולה שפעם בכמה זמן מציקה לה בלי סיבה עד כדי בכי... אבל בזה אין לנו מה לעשות]

בע"ה שיגדל ויתפתח ויהיה בטוב! וגם הגדול! (יכול להיות שהחופש הגדול, מחוץ למסגרת מלחיצה, עושה לו טוב... יש סיכוי טוב שבגן שפה המסגרת לא תהיה מלחיצה, ואז גם כן יהיה לו טוב❤️)

גדלים

מתבגרים

רוכשים כלים להתמודדות

ואם כן יצטרך - יש דרכים לעזור גם במסגרת גדולה...

דיה לצרה בשעתה❤️ (אומרת את זה גם לעצמי, שאני יודעת בוודאות שנצטרך בעוד שנתיים מסגרת מתאימה ותומכת לבת שלנו...)

יש המון משאבים גם בהמשך

במסגרות חרדיות פחות מתמצאת, אבל בחינוך הרשמי ממש אין מה לדאוג והמסגרת ממשיכה להיות מותאמת מאוד

כרגע היא בחינוך חרדי וזה בסדר לנו, אבל בגיל בית ספר כן חשוב לנו שיהיה חינוך ציוני, ועם זאת תורני.

עוד לא התחלנו לברר לעומק (כי יש עוד זמן), אבל כנראה הכיוון יהיה בית ספר רגיל עם תמיכה של סייעת. נראה...

איזה כיף לקרוא!!

לא מעט הורים גומרים את החופש בלי טיפת אנרגיה... ואת מלאת ראיה טובה עליהם ונשמע שהיה לכם חופש מדהים.

כל הכבוד!

באמת היה נשמע שהגן ההוא לא עשה לו טוב בכלל... אז דווקא מחזק את הצורך במקום יותר מכיל ואוהב. ואיזה כיף שאתם כזה מקום בטוח בשבילו.

את מדהימה!

למצוא יועצת הנקה מקצועית ועם הרבה ניסיון

שתלווה אותך בכל התהליך...

חודש שביעי זה מספיק זמן לעשות בירורים ולחפש את האחת שקרובה אליך.

ככה את יכולה למרוח משחות בלי שצריך לנקות בין הנקה להנקה.

חוץ מלנסינו ניסית עוד דברים? כי יש מלא....

מה יכול עוד לעזור?

שמן קוקוס. פחות סבון במקלחת.

ובאמת מעקב עם יועצת הנקה לוודא שאת מניקה נכון....

אבל מחפשת משהו לעכשיו, להתכונן לפני..

לגבי יועצת גם הייתי ולא ראיתי ישועות

תראי אם את רואה שינוי אחרי שבוע ממש יכול לעזור.

וגם בחודש תשיע את יכולה להתחיל עיסוי רציני לפטמות (לא לפני כי יכול לגרום לזירוז)

עיסוי רציני אני מתכוונת נגיד 10 דקות 7-8 פעמים ביום- ממש יכול להעזור גם מונע אתת הכאבים שיש בהתחלה.

בהצלחה רבה!!

זה לא רגיש מידי?

אחד זכרתי לעשות זאת והיה הבדל משמעותי, כל התשיעי מרחתי לנסינו או ואזלין אחרי מקלחת.

יש כאלו עם נטיה ליובש ואז זה כאבי תופת.

כמובן שבהנקה לא הייתי שמה. רק לנסינו

אפשר גם שמן קוקוס

ולא לנסינו

עוזר מאוד לפצועים ויובש

שמן קוקוס נספג יותר מהר ופחות אוטם

הוא משאיר יותר מדי שכבה אוטומה על העור וזה פחות טוב בהנקה

התינוק מחליק ולא מצליח לינוק

ברמה ששואבת חלב ורוד וכבר למדתי מאיזה צבע החלב אדום מידי מכדי להיות בסדר לתינוק..

מה שעוזר לי להתרפא זה בפנטן פלוס, רפידות הנקה ופטמות סיליקון.

ההנקה האחרונה הייתה די ממזמן אז לא לגמרי זוכרת את הקומבינציה אבל כן זוכרת שחובה לשטוף את הבפנטן עם סבון לפני הנקה אז זה די מסורבל, אבל מציל ממש.

כך או כך אחרי חודש הפה של התינוק גדל והוא תופס טוב יותר, ואם נשאר יובש/כאב מתמיד חשוב לבדוק אם יש פטריה.

שיהיה בקלות!

התחלתי עם ווזלין כי זה מה שיש בבית.. אני אקנה שמן קוקוס

מוסיפה שאלה, מה אתן עושות כדי שהחולצה לא תתלכלך? שמות חולצות מעפנות? זוכרת שזרקתי פעם מלא בגלל הלנסינו שלא ירד..

לק"י

לשים רפידות הנקה. אולי רב פעמיות עדיף (לא יודעת אם אני צודקת).

וגם אם כן..עדיף כשם שני ורק אם זה שם נגיד מהתנ''ך או על אישיות אחרת שאפשר לכוון שקוראים גם על שמה ולא רק על הנפטר צעיר

אני אישית לא היתי קוראת.

לא מבינה בקבלה

אבל בדברים כאלה לא היתי מתעלמת מדעה כזאת אפילו שיש דעות שונות.

זה לא המצאה שלו..יש לזה מקורות

יודעת איך אפשר להתייעץ עם הרב אליהו?

מצד שני אפשר אולי לקרא לילד על שם משה ולהתכוון למשה רבנו

אולי ווריאציה אחרת של השם

או להוסיף את השם חיים/חי וכו

אני שמעתי שאדרבה, אם זה מישהו שנהרג על קדושת הארץ, זה זכות וברכה לקרוא על שמו.

השאלה לאיזו גישה אתם מתחברים.

מישהו מאוד ערכי אבל מחלה קשה בגיל 30

השאלה היא אם זה מפחיד/מסוכן

יכול לקרות בשנית לילד שקרוי על שמו

מדובר על שם שני ולא השם הראשון

לק"י

גם נפטרה ממחלה בגיל לא מבוגר.

לא בדקנו, אבל זכור לי שזה בסדר.

חשוב שאת תרגישי רגועה עם ההחלטה.

אפשר שם שדומה במשמעות, שם שמתאר את האישיות של האדם שנפטר, או שם דומה בצליל.

יש לי אחות שנפטרה כתינוקת. מאז שהיא נפטרה דמיינתי איך אקרא לבת שלי על שמה (בשם שני), אבל אז התחתנתי ובעלי אמר שהוא יודע שלא כדאי.

בהיריון הראשון שאלנו את הרב מרדכי אליהו, והוא אמר שאכן לא מומלץ, אבל אמר שאפשר לקרוא בשם הזה אבל לכוון למשמעות של השם ולא שהוא על שמה של אחותי. (יש לו משמעות חזקה, שמתקשרת גם לאובדן וגם מעבר)

ככה באמת הדגשנו לכולם בתחילה, אבל בהמשך זה כן נשאר כשם על שמה של אחותי...

(והאמת שהיו שלבים שהצטערתי על זה, כי היו פעמים שהזכרנו את אחותי שנפטרה, ובטעות אמרנו את השם של הבת שלי, שתבדל"א...)

מה נחשב גובה תקין לילדה בת 12?

ומה נחשב גובה סבבה או ממוצע לאישה בעצם?

כאילו מי שיזרום לה לשתף בגובה שהיא מכירה לילדות וגם לנשים שמכירה ואיך זה להן בחיים עם זה?

זה 1.62 בערך

גובה ממוצע של ילדה בת 12 זה אזור 1.5

לק"י

חשבתי שהוא די גבוה.

שלבנים הממוצע הוא שונה...

אבל האמת פשוט בדקתי בגוגל...

לק"י

והוא נראה לי יחסית גבוה😂

לק"י

נזכרתי שבאמת אומרים שהרבה פעמים בנים תופסים גובה אחרי בר המצווה.

זה הגובה שלי... ויש לי ילדה בת 12, ממוצעת לגמרי, והיא עוד לא בגובה שלי...

אולי אפשר ללכת לדיאטנית.

איך היא ישנה?

אני יודעת ששינה טובה משפיעה על הגובה.

אולי בגלל שאתם גבוהים הגובה שלה נראה לך חריג?

אני אישית בגיל 12 עוד הייתי נמוכה (1.48) ועד גיל 14-15 הגעתי ל1.61

איזה גובה היא?

תכלס זה לא כזה משמעותי אבל היא יכולה בבת אחת לתת קפיצות גדילה משמעותיות.

היא עדיין קטנה יחסית .

זה נכון שהיום בנות מתבגרות מהר אבל גם אחרי שמקבלים מחזור ממשיכים לגבוה בקצב מסחרר חלקן,וחלקן לא.

הבת שלי עד גיל 16 עוד גבהה.

אם את באמת רוצה לדעת מה הגובה הפונטציאלי שלה אפשר לעשות רנטגן שורש כף יד ואז אנדוקרינולוג או רופא ילדים יכולים להעריך כמה נשאר לה עוד לגבוהה.

חוץ מיזה:

תתפללי .

תרגילים יגביהו אותה אם תתמיד רק בעוד 20 שנה ורק אם תתמיד וגם זה בסנטימרים ספורים,לא מאמינה שזה באמת יעזור.

מה שכן כדאי לבדוק אם אין לה עקמת,את יכולה פשוט להסתכל אם הכתפיים שלה באותו הגובה.זה בהחלט יכול להשפיע על הגובה שלה ובמקרה כזה תרגילים יעזרו מאד לגובה הסופי שלה אבל אם את רואה עקמת תרוצי לאוטופד ילדים כי עד,שיקבעו לך תור יכול לקחת המון זמן( זה יכול להיות משמעותי ברמה של 10 ס'מ )

בצילןם ניתן לראות את גודל העצמןת ואת הפוטנציאל גדילה

מקווה שאני לא מטעה, אותנו שלחו עכשיו בגיל 3 וחצי לילד לוודא שלא מפספסים משהו כי הוא קטנציק

ואז הרופאה אמרה שיש פעם של חצי שנה

או שאני כבר מבולבלת צריכה ברמת לבדוק את העניין

אם היא לא נמוכה באופן בולט וחריג, לא הייתי עושה כלום, מקסימום היא תהיה אישה נמוכה.

אם זה כן ברמת החריג הייתי הולכת להתייעץ עם אנדוקרינולוג

שינה ממש ממש משפיעה על הגובה. לא פחות מאוכל.

אבל בגדול, מצטרפת למרגיעות.

הבת שלי היתה אחוזון 3 בכיתות ז-ח, בכל התמונות מהבת מצוות של החברות הן נראות כמו האמהות שלה.

היום היא 1.60.

ולא יקרה כלום אם הבת שלך לא תהיה גבוהה אלא רק ממוצעת.

הבת שלי בת 16.נמוכה מאוד.פחות מפוטנצייל הגובה שלה.היינו אצל אנדוקרינולוג.עשחנו בדיקת הורמונים וצילום כף יד.היא היתה מאוד קרובה למחזור שאז הגביהה נעצרת.היינו אצל המטפלת בקרית ספר, לא זוכרת את שמה, אמרה לה לאכול דברים עם סידן כמו גבינה צהובה ואו לשתות חלב.נדמה לי 200 גרם סידן גם כל מיני תרגילים כמו לקפוץ וכל מיני מתיחות, גם לעשות עיסוי בבוהן שמדרבן את הפרשת הורמון הגדילה.ולישון מוקדם.

לנו זה לא עזר.גם פחות הקפדנו. שווה אולי לקבוע איתה פגישה.גם שמעתי שיש מישי בבני ברק שמוכרת משקה שעוזר לגביהה.לא יודעת פרטים.ולבת שלי אני אומרת שדברים טובים באים באריזות קטנות.

אני וכל החברות שלי המשיכו לגבוה גם בשנים אחרי המחזור

הצעירים של היום תקועים במסכים ושכחו איך לגדול😜

לק"י

אבל כן מאט.

זה מה שידוע לי, אבל אין לי מקור.

בדרך כלל הגובה הסופי הוא כ-5-7 ס"מ מעל הגובה כשמתחילים לקבל מחזור. כן ממשיכים עוד קצת לגבוה אחרי המחזור, אבל באמת לא הרבה (וכמו כל דבר זה מן הסתם לא אחיד בין כולם, אבל זה הטווח פחות או יותר).

ובהחלט חוסר אכילה משפיע מאוד על גבוה.

אולי שווה לקחת אותה למפגש עם דיאטנית לבנות ביחד תפריט שיהיה לה טעים ומשמין

בפעמים הדי נדירות שאני מצליחה פשוט להניח את הטלפון בצד הרבה יותר קל לי עם הילדים...

לא יודעת אם יש לי מה להציע חוץ מהזדהות

אני מנסה לשים את הטלפון במטען או לסגור (עם מצב ריכוז בטלפון וכזה) לכמה זמן, אבל זה לא מחזיק ליותר מדי זמן😐

?

לנו אין מנעול, וזה באמת מעצבן.

פיזור, עצבים, אפס מנוחה, ראש לא מרוכז ואז כל דבר מפריע. ועוד ועוד.

שקל לנו להאשים את הטלפון בבעיות

במקום להסתכל על שורש הבעיה

ילדים משועממים/ בית מבולגן/ להכין שוב אוכל

זה לא כיף

לכן אין כוח ואין חשק

לכן בורחים לטלפון

שם יותר מעניין/ קל/ כיף

זה לא הפתרון

אבל פתרון מתחיל מהבנת הבעיה

לפחות אצלי,

ברור שזה מתיש ולכן אין כוח ואין חשק והכי קל וכיף בטלפון.

אבל, כשאין לי טלפון / לפני שהיה טלפונים חכמים / כשאני מצליחה להשאיר אותו בחדר -

יותר קל לי להיות נחמדה למרות שמתיש לי.

כי הילד מפריע לברוח לטלפון

זו כבר בעיה נוספת

אבל הבעיה המקורית היא לא הטלפון

והפתרון שלה לא קשור רק אליו

להנות עם הילד

כשלי אין מחשב והוא סגור

אני הרבה יותר נהנית להיות עם הילדים

חווה אותם ועם מלא סבלנות

כשהמחשב פתוח ובסביבה פתאום יש חשק לברוח אליו

(פלאפון יש לי כשר אז הוא לא מהווה הסחת דעת)

רוצים להיות עם הילד בנוכחות מלאה

ברור שאי אפשר עם טלפון

אבל זו לא הסיבה העיקרית/ היחידה להיות בחוסר סבלנות מול ילדים/ עבודות בית

לנכוח עם ילדים ולטפל בבית

זה יותר קשוח מאשר הנאה

אם מודעים לזה אפשר לגשת לזה ביותר סבלנות ובתכנון נכון של נוכחות/ עשייה/ הפסקות

אבל הרבה פעמים להיות עם הילדים

וגם לעבוד בבית

נותן הרבה הנאה

(סיפוק, נחת..)

ואם יש הסחות דעת פחות חווים את זה בטוב

כי הרבה פעמים יותר קל לברוח למחשב

אבל יותר כיף להיות עם הילדים

רק שזה דורש מאמץ

אם יש את הסבלנות לזה

זה יכול להיות מספק

אם זה סיזיפי ימים שלמים אחד אחרי השני

בלי הפסקות נורמליות

בלי מודעות לצורך במינון/ בזמן עצמי

זה לא כיף

בלי קשר למסך

(גידלתי ילדים טרום סמרטפונים וגם בלי מחשב בכלל

עם הרבה פחות סבלנות והנאה משנים אחרות עם סמארטפון

בגלל חוסר מודעות לקושי ולצורך בתכנון/ בהפסקות)

ופשוט מסתגרת בו לשעה-שעתיים. לרוב לא ממש ישנה אלא עושה כל מיני דברים שאני לא יכולה לעשות כשהם ברקע (לא עבודה. תחביבים), וזה ממש נותן לי כוחות...

אם הילדים שלך גדולים מספיק בשביל להישאר לבד (אני עושה את זה לרוב כשהקטנה ישנה בצהריים) אז את לגמרי יכולה לעשות את זה גם כן...

וחוץ מזה, להסביר להם שלפעמים אמא עייפה או רעבה או סתם מותשת, ולכן נהיית עצבנית, ושזו לא אשמתם. זה כבר מרגיע אותם...

משהו שאני עושה פעם באף פעם בערך (רק בקצה של הקצה, כי זה לוגיסטיקה שלמה. אבל כשהילדים יגדלו עוד קצת אני מתכוונת לעשות בתדירות גבוהה יותר בע"ה)

זה לקחת יום חופש לעצמי כולל מהעבודה ובונה לעצמי יום שלם של דברים שעושים לי טוב, חלק ממש לבד וחלק עם בעלי/חברות אם בא לי ואם זה מסתדר.

יום כזה ממש משחרר ומטעין.

וגם למדתי להתארגן לקיץ עם אוכל במקפיא ורשימת ארוחות שילדים יכולים להכין וגם משחררת מבחינת תזונה ומכינה פעם בשבוע ג'אנק-פוד.

כבר כמה שנים חופשה לעצמי בספטמבר

של כמה ימים

להתאוורר בצורה עמוקה מהחופש ובדרך לחגים

במהלך היום שאני נכנסת לחדר נועלת את עצמי, נגיד רבע שעה. תלוי כמה הילדים זקוקים לנוכחותי וכמה אני זקוקה לנוכחותי הפרטית 😉

נגיד כשהם יושבים לאכול , מוזגת להם, הם יושבים לאכול, מפטפטים בארוחה ואני הולכת.

אם מישהו רוצה משהו הוא דופק... לפעמים אני מבקשת מראש לא להפריע כי אני רוצה קצת שקט, לא תמיד הם מצליחים אבל זה בסדר, כי כן אני רוצה שתהיה להם גישה אליי ושאני אהיה זמינה בסך הכל.

בסוף, כמה שאני אוהבת אותם, להיות בנוכחות אמהות 24/7 זה חופררר! טוב, יש כמה שעות בלילה של שקט אבל לצערי הלילה פה מתחיל מאוחר בעקבות בחופש.

אז תני לעצמך את השקט שלך באופן מבוקר, וכך לא תצטרכי לצאת עליה אוף, מה עכשיו ?

בכל אופן, לא נורא, מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה.

אי אפשר כל היום להיות רק קשובים לילדים

ואי אפשר לצפות מהם להבין לבד מתי אין לך פנאי רגשי לשמוע את הרעיונות שלהם.

הכי טוב אם אין לך קטנטנים מראש להגדיר זמן ומקום שאת לא איתם,

ואז כשאת חוזרת זה באמת בכוחות מחודשים.

הבעיה שאת מתארת היא לא בזה שאת רוצה זמן שקט לעצמך, והיא לא בזה שהיחדה רצתה לעשות משהו.

לדעתי הבעיה שלא ברור מתי כן ומתי לא.

אם נהיה ממש דימום, כדאי ללכת להיבדק.

איך אני יודעת אם זה זה.

היום היה מעט יותר כהה.

יכול להיות קשור לזה שאני במאמץ יחסית לעצמי (חופש בני דודים פחות שינה, יציאה רצינית עם הגיסות...) ?

ולמה להיבדק עם מתגבר?

עכשיו חוששת שזה הפלה אז לא מתרגשת מידי...

אוףףףף

חיבוק ענק.

כדאי להיבדק לבדוק מה קורה.

מרגיש מחזור...

יאלה הלאה עצוב לי מידי להתעסק עם זה...

עדיף לך להבדק...

מאד מקווה שזה לא אצלך אבל אני ככה גיליתי הריון חוץ רחמי

קיבלתי הנחיה לבדוק בטא, כדי לשלול הריון חוץ רחמי.

בטא?

לבדוק בטא פעמיים, לבדוק אם זה עולה או יורד.

אם זה בעלייה, או שהתוצאה גבוהה (נראה לי מעל 1000), אז ללכת להיבדק.

עשיתי גם אולטרסאונד ששם לא ראו כלום.

לק"י

הבנתי שזה הריון כימי מן הסתם.

יכול להיות שעשיתי עוד בדיקה ביתית שיצאה שלילית וזהו.

אבל לפי מה שנשים פה כותבות כנראה שעדיף לעשות בדיקת דם ולראות שהבטא יורדת.

שתתבשרי בבשורות טובות!

לק"י

לבן שלי יש חבר טוב שעולה לגן חובה, והבן שלי נשאר עוד שנה בגן טרום. אני כבר מזמן סיפרתי לו על זה, ומזכירה לו שהם לא יהיו יחד.

ב"ה יש לו עוד חברים חוץ ממנו.

מקווה שהבן שלי יסתדר בטוב עם המצב החדש!

תחכי כמה ימים, קודם הוא יצטרך להתרגל לרעיון ואז יצטרך עוד כמה ימים כדי להתחיל לקבל את הגננת הידשה, הגן והחברים.

זה בסדר שקשה לך לראות שקשב לו, אבל אל תתערערי על עצם ההחלטה.

בהצלחה והלוואי וילך לו בקלות!

מניחה אמנם שזה קשר שונה, וקשר בין תאומים ובמיוחד זהים הוא יותר סימביוטי,

אך עדיין יש קשר חזק.

בחוויה שלי, אמנם הן קבלו הכנה מוקדמת

וכבר לאורך כל השנה בגן חובה דברנו על כך שיפרדו בכיתה א'

ההפרדה עצמה היתה להן מאד קשה.

הן ממש הרגישו כאילו חתכו מהן חתיכה ושמו במקום אחר.

כמובן בהפסקות הם רצות אחת לשנייה כאילו לא התראו שבועות.

זה תהליך

צריך להבין את הילדון החמוד, שעד כה הרגיש שיש לו מישהו שתמיד יהיה בצד שלו

ועכשיו לקחו לא אותו

זה קצת הרגשה של קרקע נשמטת מתחת לרגליים

וזה מפחיד אותו

והגיוני שזה כך.

תנו לו זמן

דברו איתו בגובה העיניים.

תספרו לו איזה גננת נפלאה תהיה לו השנה ואיזה ילדים חמודים וחברים חדשים.

תגידו לו שגם לכם השינוי הזה קשה.

חבקו אותו חזק

ותבינו אותו.

ותתנו לו עוגנים- נכון בגן אתה לא תהיה עם שמוליק אבל מחר שבת ונפגש אצל סבתא/אחה"צ נצא ביחד לגינה וכו'

ואל תשכחו להיות חזקים ורגועים - אתם עושים צעד חכם ונבון.

בהצלחה רבה והרבה נחת

מאמא שהבינה שאפשר גם אחרת......

@יעל מהדרום

@אמאשוני

@אמהלה

תודה שקראתן והתייחסתן!

הוא הלך היום לגן בקושי רב מאוד

בכה מלא מלא מלא ולא הסכים שאני אעזוב אותו בגן.

אוף נשבר לי הלב לחשוב עליו ככה לבד...

אפילו שבאמת הוא עם כל החברים שלו, כל הקבוצה המשיכה יחד למעט בודדים

בעיניי הוא סתם נכנס ללופ שהוא לא רוצה את הגן הזה וזהו

אבל כלום לא עוזר לשכנע אותו

על הבוקר קם בשש הגיע אלי למיטה ואמר שלא רוצה ללכת לגן הזה.

מפחדת שזה יתקבע לו ועכשיו כל השנה או לפחות תקופה ארוכה ככה יבכה ולא ירצה ללכת לגן.

את הפחדים, המחשבות?

אפשר לכתוב סיפור בAI

דומה אבל שונה משלו.

תוך כדי הסיפור להציף חששות ותחושות,

אבל גם להראות שיש תקווה ויש אלטרנטיבות ולסיים במסר אופטימי.

אני חושבת שהחשש שלך שזה עשוי להתקבע עלול להיות מחשבה שיוצרת מציאות.

תאמיני בו שהוא מסוגל לצלוח את תהליך הפרידה ולהסתגל לגן, וכשהוא בא לבכות אצלך להכיל את הקושי שלו מצד אחד, מצד שני להיות בטוחה שהתהליך הוא נכון עבורו וצריך לעבור דרך הקושי כדי להתחיל מחדש והוא יעשה את זה.

מה שעובר לך בראש, עובר דרך הידיים שלך לגוף שלו ומשם ללב שלו.

בהצלחה רבה לשניכם!

תני לו שבוע שבועיים, לאט לאט. אם אחרי זה עדיין יהיה לו קשה יהיה כדאי לחשוב מה עושים כדי לעזור לו לעבור את זה

אבל ילדים הם סתגלנים ויכולים לאהוב גם גן שהם הבטיחו בהתחלה שהם שונאים

ובמיוחד בנים, הם הרבה יותר פתוחים לשינויים מאיתנו הנשים הבוגרות.

היום הוא שונא את הגן, מחר הוא יאהב אותו נורא כי מחלקים בו סוכריה...

לדעתי כדאי להדגיש את מה שכיף בגן. לא כתגובה לבכי שלו, אלא סתם לזרוק מדי פעם- איזה כיף הגן החדש שיש בו מתקנים שווים בחצר! או משהו כזה.

ואפשר גם להגיד במפורש- זה גם עצוב שאתה לא עם הבן דוד, וגם שמח שאתה בגן שבו הגננת מרשה להוריד סנדלים בחצר.

לתמלל את הגם וגם.

ולסמוך עליו שיצלח את זה. נשמע שעשיתם החלטה הכי טובה ונכונה. גם אם הוא לא מבין את זה, ב''ה הוא יהנה מהפירות של ההחלטה הזו לאורך השנה.

וכדבריו: בהתחלה חשבתי שזה גן מעצבן אבל אח"כ ראיתי שזה גן נחמד....

אחרי שנתיים שהיו יחד והיו צוות מנצח להפוך את הגן

השינוי הזה עשה כל כך טוב לשניהם ברמה ששנה אחכ כשעלו לא' הוחלט שאחד נשאר עוד שנה בגן ואחד יעלה כדי שלא יהיו יחד בכיתה....

היום הם גדלו והם חברים טובים ונזכרים בחיוך בבלאגן שעשו יחד בגן עד שהפרידו בינהם