לאחד הילדים שלי זה עזר והיתה מבקשת חיתול גם שנה אחרי שנגמלה.

הייתי מביאה עם תחתונים אם אין לו פספוסים כדי לא לבלבל אותו עוד יותר.

צריך הרבה סבלנות

להתפלל על זה

ולתת לו לשבת עם סיפור או סרט או משחק, משהו שיגרום לו מתישהו להרפות ולהירגע ואז לשחרר...

מודה שעם הגדולים סיפרתי סיפורים עם ספר או בלי ועם הקטנים יותר עברתי לסרטים 🫣

אפשר גם להציע בועות סבון כשהוא יושב בשירותים, זה עוזר לשחרר

לגבי המעון- זה מעון חדש? כי אם כן הייתי מחכה

אם לא הייתי מתייעצת עם המטפלות שלו לדעתם... אבל אולי בכללי עדיף לחכות קצת גם כדי שהוא יתבסס יותר וגם כי תחילת שנה זה זמן יותר לחוץ במעון ולא בטוח שכדאי להכניס גם את זה למטפלות...

לתת נורמלקס כדי שהיציאות יהיו רכות ולא יכאיבו לו

לתת לו לשבת שם סתם ככה.

לספר לו סיפור

לעשות מזה חוויה חיובית

הוא מאד חא רוצה לשים טיטול. בקושי בלילה אנחנו מצליחים לשים לו. והוא מבין. ממש. הסברנו לו שהוא יכול לתת לגדולים לצאת בטיטול. ובוא פשוט לא רוצה. כי הור החליט שהוא רוצה לעשות בשירותים. אז בשירותים הוא מפחד ולא מצליח לשחחר. ובטיטול הוא בוכה בוכה שיוצא לו והוא רוצה לעשות בשירותים והוא מנסה להתאפק. ואז גם נהיה לו עצירות וזה לא נגמר.

וגם, מה ההיתם עושות בלילה. אחרי שהולך לישון עם טיטול. כל פעם שיש לו להתפנות הוא צועק שרוצה לעשות בשירותים. ואז זה נגרר שעות. כי הוא לא נרדם כשהוא כל פעם קם לשירותים.

בלילות האחרונים הוא נרדם ב12 בלילה. ופשוט כבר איןאותנו. הבית נראה כמו מזבלה. ואני לא מגיעה לתחזק בו כלום כשאני עם 2 קטנים מחורפנים.

הוא כן קם בבוקר הרבה פעמים עם טיטול מלא

א. לא לשים לו טיטול בלילה, רק אחרי שנרדם.

ב. למנוע עצירות- לתת לו אבטיח, לתת לו (במחילה מכולם) מיץ פטל עם הרבה מים תוך כדי שיושב בטבלה עם קשית, ויש לו התעסקות בשירותים , לאט לאט הוא מרפה ומשחרר. הכי חשוב לגרום לו להירגע, לשיר איתו, לדבר בנחת, לא לדבר על הקקי שיצא כבר, לדבר על נושאים אחרים, נשיפות , בועות סבון, זה משחרר את הסוגרים . הכי חשוב בנחת , זה מאוד משפיע.

א. אני מפחדת שיתעורר כשננסה לשים ללו טיטול. ואז בהצלחה לנוץ

ב. יפה. תודנ

יתכן שירגיש יותר בטוח על סיר וגם התנוחה יותר נוחה ויעזור לו לשחרר.

לתת לו להתעסק עם חמר או פלסטלינה חומה

עוזר לעיבוד הרגשי ולשחרור של החרדה.

ב''מחושבים מספיק''?

האם אפשר לקנות בפחות? כנראה שכן.

האם זה משתלם? ממש לא בטוח. בסוף גם לצמצום יש מחירים.

(כשאני הייתי זוג בלי ילדים, קופסת קוטג' עלתה 3 ש''ח. אז אין לי מושג אם 800 זה מעט או הרבה. אבל אם אתם סה''כ קונים מחושב, לא זורקים כמויות של אוכל, מצליחים גם לחסוך כל חודש (ובונוס- גם יוצרים לעצמכם אופק תעסוקתי)- נראה לי הכל טוב.).

אם זה מספיק לכם בול לחודש ולא חסר/נזרק אז מהמם

כי אם כן נשמע לי קצת

אתם עושים שבתות בבית?

אנחנו היינו זוג עד לפני כמה חודשים ובוודאות הוצאנו ומוציאים יותר

אבל אנחנו כן מתפנקים

אנחנו משתנים בהוצאות שלנו לפי שבתות בבית, או אם היו קניות מיוחדות (בעלי אוהב לקנות כמות גדולה של מוצר שיספיק הרבה זמן , במקום במנות קטנות) אבל בחלט יש חודשים שהקניות שלנו נראות ככה, לפעמים אפילו פחות.

זה לא משנה מה אחרים עושים. יש אנשים שרגילים ללכת למסעדה פעם בשבוע ולקנות בסופר 5 סוגי גבינות ובשרין יקרים. אם את מרוצה מההרגלים שלכם, ואין הוצאות שחונקות אתכם, אין למה להשוות לאחרים.

אנחנו בוודאות מוציאים הרבה יותר, גם אם מנטרלים את השפעת הילדים וגודל הבית.

מה שכן מאוד יכול להשפיע זה אם אוכלים ארוחה מלאה בעבודה כל יום, וכמות השבתות בבית/ מתארחים/ מארחים.

אצלנו לדוגמה ביום יום כולם אוכלים ארוחה אחת מחוץ לבית,

ועכשיו בחופש כמות הבישולים גדלה בצורה מטאורית.

מרגישה אצ זה גם בבישולים, בכלים, בקניות, בהכל.

מרגיש שפתחתי פה פנימייה..

אז אם אתם אוכלים בבית/ מביאים מהבית כל יום ארוחה ולא אוכלים בחוץ זה הרבה יותר אוכל לבשל.

אם עושים שבתות בבית אז זה נשמע הגיוני לגמרי

אנחנו הוצאנו פחות

אבל גם המחירים עלו מאז

וגם לא היינו שבתות בבית כמעט בכלל

חשבתי 800 בשבוע

אנחנו היינו מוציאים בערך 300 בשבוע

כאמור בלי שבתות כמעט

לדעתי מעט מאד.

אבל השאלה אם אתם אוכלים שניכם 3 ארוחות ביום בבית, מה לגבי שבתות וכו'..

אנחנו הוצאנו 800-1000₪ בחודש, אבל לפני כמעט 7 שנים, ומאז המחירים קפצו כמה פעמים.

אה ולא אכלנו 3 ארוחות בבית כל יום.

וגם אם כן..עדיף כשם שני ורק אם זה שם נגיד מהתנ''ך או על אישיות אחרת שאפשר לכוון שקוראים גם על שמה ולא רק על הנפטר צעיר

אני אישית לא היתי קוראת.

לא מבינה בקבלה

אבל בדברים כאלה לא היתי מתעלמת מדעה כזאת אפילו שיש דעות שונות.

זה לא המצאה שלו..יש לזה מקורות

יודעת איך אפשר להתייעץ עם הרב אליהו?

מצד שני אפשר אולי לקרא לילד על שם משה ולהתכוון למשה רבנו

אולי ווריאציה אחרת של השם

או להוסיף את השם חיים/חי וכו

אני שמעתי שאדרבה, אם זה מישהו שנהרג על קדושת הארץ, זה זכות וברכה לקרוא על שמו.

השאלה לאיזו גישה אתם מתחברים.

מישהו מאוד ערכי אבל מחלה קשה בגיל 30

השאלה היא אם זה מפחיד/מסוכן

יכול לקרות בשנית לילד שקרוי על שמו

מדובר על שם שני ולא השם הראשון

לק"י

גם נפטרה ממחלה בגיל לא מבוגר.

לא בדקנו, אבל זכור לי שזה בסדר.

חשוב שאת תרגישי רגועה עם ההחלטה.

אפשר שם שדומה במשמעות, שם שמתאר את האישיות של האדם שנפטר, או שם דומה בצליל.

לפי אנשים שנהרגו המלחמה.

על זה הייתי מתייעצת עם רב האמת. ומוסיפה עוד שם.

יש לי אחות שנפטרה כתינוקת. מאז שהיא נפטרה דמיינתי איך אקרא לבת שלי על שמה (בשם שני), אבל אז התחתנתי ובעלי אמר שהוא יודע שלא כדאי.

בהיריון הראשון שאלנו את הרב מרדכי אליהו, והוא אמר שאכן לא מומלץ, אבל אמר שאפשר לקרוא בשם הזה אבל לכוון למשמעות של השם ולא שהוא על שמה של אחותי. (יש לו משמעות חזקה, שמתקשרת גם לאובדן וגם מעבר)

ככה באמת הדגשנו לכולם בתחילה, אבל בהמשך זה כן נשאר כשם על שמה של אחותי...

(והאמת שהיו שלבים שהצטערתי על זה, כי היו פעמים שהזכרנו את אחותי שנפטרה, ובטעות אמרנו את השם של הבת שלי, שתבדל"א...)

ללא שם שני והרב של ההורים שלי אמר שזה בסדר. אבל אני יודעת שיש בזה גישות שונות.

זה על קידוש ה'. במלחמה על הארץ, יש בזה משהו שיוצא מגבולות הטרגדיה האישית למימד לאומי. וגם בתקופות כאלה של מלחמות ברור שעדיין יש השגחה פרטית, הסתבכתי קצת עם ההסבר. אבל מוות במלחמה לא היה בהכרח מוות שהיה נגזר על האדם אם לא היתה מלחמה. זה בתוך גזירה לאומית.

לכן בעיני זה בסדר. אני קראתי בשם שני.

לא שזה בא להקטין חלילה מחלה או תאונה, לצורך אבל של משפחה או החשיבות והטוב של האדם.

פשוט נקודת המבט על המימד הטרגי היא שונה.

ובגלל החשש הזה אז ההורים שלי הוסיפו לי עוד שם (שלא משתמשים בו ביום יום בכלל) ואנחנו חיים באושר

למצוא יועצת הנקה מקצועית ועם הרבה ניסיון

שתלווה אותך בכל התהליך...

חודש שביעי זה מספיק זמן לעשות בירורים ולחפש את האחת שקרובה אליך.

ככה את יכולה למרוח משחות בלי שצריך לנקות בין הנקה להנקה.

חוץ מלנסינו ניסית עוד דברים? כי יש מלא....

מה יכול עוד לעזור?

שמן קוקוס. פחות סבון במקלחת.

ובאמת מעקב עם יועצת הנקה לוודא שאת מניקה נכון....

אבל מחפשת משהו לעכשיו, להתכונן לפני..

לגבי יועצת גם הייתי ולא ראיתי ישועות

תראי אם את רואה שינוי אחרי שבוע ממש יכול לעזור.

וגם בחודש תשיע את יכולה להתחיל עיסוי רציני לפטמות (לא לפני כי יכול לגרום לזירוז)

עיסוי רציני אני מתכוונת נגיד 10 דקות 7-8 פעמים ביום- ממש יכול להעזור גם מונע אתת הכאבים שיש בהתחלה.

בהצלחה רבה!!

זה לא רגיש מידי?

אחד זכרתי לעשות זאת והיה הבדל משמעותי, כל התשיעי מרחתי לנסינו או ואזלין אחרי מקלחת.

יש כאלו עם נטיה ליובש ואז זה כאבי תופת.

כמובן שבהנקה לא הייתי שמה. רק לנסינו

אפשר גם שמן קוקוס

ולא לנסינו

עוזר מאוד לפצועים ויובש

שמן קוקוס נספג יותר מהר ופחות אוטם

הוא משאיר יותר מדי שכבה אוטומה על העור וזה פחות טוב בהנקה

התינוק מחליק ולא מצליח לינוק

ברמה ששואבת חלב ורוד וכבר למדתי מאיזה צבע החלב אדום מידי מכדי להיות בסדר לתינוק..

מה שעוזר לי להתרפא זה בפנטן פלוס, רפידות הנקה ופטמות סיליקון.

ההנקה האחרונה הייתה די ממזמן אז לא לגמרי זוכרת את הקומבינציה אבל כן זוכרת שחובה לשטוף את הבפנטן עם סבון לפני הנקה אז זה די מסורבל, אבל מציל ממש.

כך או כך אחרי חודש הפה של התינוק גדל והוא תופס טוב יותר, ואם נשאר יובש/כאב מתמיד חשוב לבדוק אם יש פטריה.

שיהיה בקלות!

התחלתי עם ווזלין כי זה מה שיש בבית.. אני אקנה שמן קוקוס

מוסיפה שאלה, מה אתן עושות כדי שהחולצה לא תתלכלך? שמות חולצות מעפנות? זוכרת שזרקתי פעם מלא בגלל הלנסינו שלא ירד..

לק"י

לשים רפידות הנקה. אולי רב פעמיות עדיף (לא יודעת אם אני צודקת).

מה נחשב גובה תקין לילדה בת 12?

ומה נחשב גובה סבבה או ממוצע לאישה בעצם?

כאילו מי שיזרום לה לשתף בגובה שהיא מכירה לילדות וגם לנשים שמכירה ואיך זה להן בחיים עם זה?

זה 1.62 בערך

גובה ממוצע של ילדה בת 12 זה אזור 1.5

לק"י

חשבתי שהוא די גבוה.

שלבנים הממוצע הוא שונה...

אבל האמת פשוט בדקתי בגוגל...

לק"י

והוא נראה לי יחסית גבוה😂

לק"י

נזכרתי שבאמת אומרים שהרבה פעמים בנים תופסים גובה אחרי בר המצווה.

זה הגובה שלי... ויש לי ילדה בת 12, ממוצעת לגמרי, והיא עוד לא בגובה שלי...

אולי אפשר ללכת לדיאטנית.

איך היא ישנה?

אני יודעת ששינה טובה משפיעה על הגובה.

אולי בגלל שאתם גבוהים הגובה שלה נראה לך חריג?

אני אישית בגיל 12 עוד הייתי נמוכה (1.48) ועד גיל 14-15 הגעתי ל1.61

איזה גובה היא?

תכלס זה לא כזה משמעותי אבל היא יכולה בבת אחת לתת קפיצות גדילה משמעותיות.

היא עדיין קטנה יחסית .

זה נכון שהיום בנות מתבגרות מהר אבל גם אחרי שמקבלים מחזור ממשיכים לגבוה בקצב מסחרר חלקן,וחלקן לא.

הבת שלי עד גיל 16 עוד גבהה.

אם את באמת רוצה לדעת מה הגובה הפונטציאלי שלה אפשר לעשות רנטגן שורש כף יד ואז אנדוקרינולוג או רופא ילדים יכולים להעריך כמה נשאר לה עוד לגבוהה.

חוץ מיזה:

תתפללי .

תרגילים יגביהו אותה אם תתמיד רק בעוד 20 שנה ורק אם תתמיד וגם זה בסנטימרים ספורים,לא מאמינה שזה באמת יעזור.

מה שכן כדאי לבדוק אם אין לה עקמת,את יכולה פשוט להסתכל אם הכתפיים שלה באותו הגובה.זה בהחלט יכול להשפיע על הגובה שלה ובמקרה כזה תרגילים יעזרו מאד לגובה הסופי שלה אבל אם את רואה עקמת תרוצי לאוטופד ילדים כי עד,שיקבעו לך תור יכול לקחת המון זמן( זה יכול להיות משמעותי ברמה של 10 ס'מ )

בצילןם ניתן לראות את גודל העצמןת ואת הפוטנציאל גדילה

מקווה שאני לא מטעה, אותנו שלחו עכשיו בגיל 3 וחצי לילד לוודא שלא מפספסים משהו כי הוא קטנציק

ואז הרופאה אמרה שיש פעם של חצי שנה

או שאני כבר מבולבלת צריכה ברמת לבדוק את העניין

אם היא לא נמוכה באופן בולט וחריג, לא הייתי עושה כלום, מקסימום היא תהיה אישה נמוכה.

אם זה כן ברמת החריג הייתי הולכת להתייעץ עם אנדוקרינולוג

שינה ממש ממש משפיעה על הגובה. לא פחות מאוכל.

אבל בגדול, מצטרפת למרגיעות.

הבת שלי היתה אחוזון 3 בכיתות ז-ח, בכל התמונות מהבת מצוות של החברות הן נראות כמו האמהות שלה.

היום היא 1.60.

ולא יקרה כלום אם הבת שלך לא תהיה גבוהה אלא רק ממוצעת.

הבת שלי בת 16.נמוכה מאוד.פחות מפוטנצייל הגובה שלה.היינו אצל אנדוקרינולוג.עשחנו בדיקת הורמונים וצילום כף יד.היא היתה מאוד קרובה למחזור שאז הגביהה נעצרת.היינו אצל המטפלת בקרית ספר, לא זוכרת את שמה, אמרה לה לאכול דברים עם סידן כמו גבינה צהובה ואו לשתות חלב.נדמה לי 200 גרם סידן גם כל מיני תרגילים כמו לקפוץ וכל מיני מתיחות, גם לעשות עיסוי בבוהן שמדרבן את הפרשת הורמון הגדילה.ולישון מוקדם.

לנו זה לא עזר.גם פחות הקפדנו. שווה אולי לקבוע איתה פגישה.גם שמעתי שיש מישי בבני ברק שמוכרת משקה שעוזר לגביהה.לא יודעת פרטים.ולבת שלי אני אומרת שדברים טובים באים באריזות קטנות.

אני וכל החברות שלי המשיכו לגבוה גם בשנים אחרי המחזור

הצעירים של היום תקועים במסכים ושכחו איך לגדול😜

לק"י

אבל כן מאט.

זה מה שידוע לי, אבל אין לי מקור.

בדרך כלל הגובה הסופי הוא כ-5-7 ס"מ מעל הגובה כשמתחילים לקבל מחזור. כן ממשיכים עוד קצת לגבוה אחרי המחזור, אבל באמת לא הרבה (וכמו כל דבר זה מן הסתם לא אחיד בין כולם, אבל זה הטווח פחות או יותר).

לפני שפונים לכל מיני שרלטנים עם תרגילים ומשקאות למיניהם

ובהחלט חוסר אכילה משפיע מאוד על גבוה.

אולי שווה לקחת אותה למפגש עם דיאטנית לבנות ביחד תפריט שיהיה לה טעים ומשמין

אבל גם אם הוא לא עושה, אני לא מכירה שצריך להגיע לרופא עם תוצאות. (איך תעשי אם אין לך הפניה?)

אם הוא לא עושה, הוא יתן לך הפניה לטכנאית ואז תעשי אולטרסאונד.

את יכולה להתקשר לסניף ולשאול שם את המזכירה.

להגיע לרופא שלא עושה אולטרסאונד, הוא יתן לי הפניה - ללכת לאוטרסאונד ואז לחזור אליו. זה ממש סחבת והמון זמן בשבילי.

הוצאתי הפניה ללאולטרסאונד מרופא משפחה, השאלה אם לבוא אליו כבר אחרי טכנאית?

איך אני יכולה לדעת??

מרגישה כל כך אבודה מול מערכת התורים והרופאים

בכל מקרה, אם את עושה אולטרסאונד אצל טכנאית, את לא צריכה לחזור אליו אחרי זה. פשוט בתור הבא שיראה את התוצאות.

ואם את לא מצליחה לברר, ויש לך תור לטכנאית, את בכל מקרה יכולה ללכת לפני התור.

מקסימום הוא יעשה עוד פעם אולטרסאונד, או שיותר על לעשות.

לק"י

אם הכל בסדר, אז מצויין.

ואם לא חלילה, אז מן הסתם שהוא ייצור קשר.

אם את מצליחה להגיע לטכנאית לפני הרופא, נראה לי הכי טוב.

אבל אני שם במרפאה אצל רופא נשים אחר ואין אצלו בחדר אולטראונד למיטב זכרוני..

המרפאה שם של מאוחדת אבל מתנהלת באופן פרטי לכן צריך להתקשר ישירות למרפאה ולא למוקד

מהיום הראשון למחזור. (בפועל לא השתמשתי)

ואגב, אם מישהי רוצה חבילה שלמה של אסטרופם, יש לי למסירה. מאזור ירושלים.

לקחת מתחילת הדימום החזק (יום ראשון או שני, תלוי בגוף שלך), שלושה ימים בוקר וערב.

אז ההוראה קצת שונה אבל מניחה שנקודת ההתחלה כן מקבילה. תתחילי כשמתחיל רציני.

אנחנו כבר ממש בסוף השבוע, אבל מתחשק לי כן לשים פה משהו גם לשבוע הזה. ומי שלא תספיק יכולה להצטרף גם בשבוע הבא, גם בלי להשלים את השאלה הזו.

בשלושת השבועות הקרובים נכתוב את החלומות והמטרות שלנו בשלושה מעגלים שונים של עבודה עצמית ועבודת ה':

• אני מול הסביבה

• אני מול עצמי

• אני מול הקב"ה

אז השאלה הראשונה היא:

• מה הציון שאני נותנת לעצמי בכל אחד המעגלים הנ"ל, מבחינת רמת שביעות הרצון שלי מהתפקוד שלי באותו מעגל. (ציון מ1-10).

• מה יש שם שאני כן מרוצה ממנו? בנקודות שכן נתתי לעצמי מתוך ה-10, על מה נתתי את הנקודות האלו?

(והערה קטנה - לא צריך להיבהל אם הציון שיש לי הוא נמוך. זה לא אומר שאני לא בסדר, זה פשוט אומר שיש לי פער בין המקום שאני נמצאת בו למקום שאליו אני שואפת, וזה מעולה. זה אומר שיש לי לאן להתקדם...)

(זה מבוסס על תרגיל שפגשתי פעמיים בעבר, מעולם האימון האישי. פה קצת שיניתי, בהתאם למעגלים שניגע בהם בהמשך)

מקסים תודה

התחלתי לכתוב בעצמי, וראיתי שאולי צריך קצת פירוט למה בעצם כל אחד מהמעגלים מתייחס.

אז מרחיבה פה קצת יותר (ותעזרו לי לחשוב אם יש עוד תחומים בחיים שלא נכנסים באף אחת מהקטגוריות והייתן רוצות להכניס גם אותם להתבוננות).

• אני מול הסביבה - בעל, ילדים, משפחה מורחבת, אנשים בעבודה, שכנים

• אני מול עצמי - דברים שקשורים לעצמי, לגוף שלי, להתנהלות שלי (קימה בבוקר, אכילה, ניצול זמן, פלאפון, עבודה וכו')

• אני מול הקב"ה - קיום מצוות, תפילה, ברכות, אמונה וביטחון

האמת שהשאלות שכתבתי הפעם זה שלב חדש שלא הכנסתי בהתבוננויות שעשיתי בשנים קודמות. אבל אני מרגישה שזה דווקא ממש מוסיף - לפני שאני מתחילה להסתכל על מה שעוד חסר, קודם כל לראות מה אני כן מצליחה.

בהצלחה לכולן, ותודה לכל מי שהגיבה!

אז האמת שאלול פוגש אותי בתוך אסלה שירותים וגמילה. (סתם... רוב היום אני שם).

ופשוט הרגשתי שאיפה אני ואיפה אלול?! הלב כל כך רוצה... כל כך משתוקק להיות... ובפועל ב"ה בעלי בכולל לומד ואני כל היום עם הילדים מצאת החמה עד...

והיה לי הרבה הרהורים איפה אלול שלי- שלנו כנשים.

אין לי עוד ממש תובנות. אבל הרהורים:

1. ה' רוצה את הלב שלנו וגם אם במצב הנוכחי לא מתאפשר מעבר. ההלב זה כל כך הרבה.

2. נרשמתי לכנס של בינת הלבנה (מהמם. בחינם מומלץ בחום). והשבוע הנושא הוא תשובת הגוף. ודיברו שם הרבה על כך שאנחנו מרגישות שהעולם של הקודש הוא מנותק מהגוף. הרבה פעמים אנחנו מרגישות שהגוף (והחיים החומריים) הוא רק מפריע לקודש. ונספק לו את הצרכים שלו ואז נוכל ללכת לשיעור תורה, ללכת לתפילה ולהתחבר לנשמה שלנו. ולא! זה לא ככה! ה' נתן לנו את הגוף. כי הוא רוצה שנתקדש יחד עם הגוף! דווקא מתוך החיים החומריים. בנוסף, התשובה הכי בסיסית היא תשובה אל הגוף. הרב קוק (ועוד) מלמד אותנו שהתשובה מתחילה מלשוב אל הגוף. במובן הפשוט זה פשוט להקשיב לגוף שלנו. לתת לו את הצרכים שלו. לתת לעצמי מקום . להתחבר לגוף שלי לאהוב אותו. לשוב אליו ולהיות שלימה איתו. זה עורר לי מחשבות על כך שהתשובה לא נמצאת בשיעורי תורה. ודווקא עם הילדים בתוך הטירוף של היום יום הבסיס זה קודם כל להקשיב לקולות של הגוף שלי. לראות מה הוא מבקש ממני ולתת לו מקום.

3. תשובה שבתוך החיים: כמה דברים יש לנו לתקן בתוך החיים עצמם. סתם שמתי לב שאחרי הרבה שעות עם הילדים כשהם עושים שטויות זה עולה לי על העצבים וכבבר ממש אין לי סבלנות. ופתאום אמרתי לעצמיץ תשובה זה בדיוק פה. בנקודות האלה שקשה לי. לנשום עמוק ולדבר אליהם בטון יותר רגוע. לנשום עמוק ולחשוב מה המטרה שלי בחינוך שלו כרגע ולנסות לנסח את עצמי בדרך חדשה. זה למצוא את הנק' שצריכות התקדמות ותיקון במציאות חיים שלי כרגע.

זה מה שעלה לי בנתיים.

משתדלת להתחזק בעצמי ולחשוב מה ה' רוצה ממני במציאות חיים הנוכחית. למצוא איך עושים תשובה כאמהות. ולהתפלל לחזור לפניו בתשובה שלימה.

ותודה ל @בארץ אהבתי על השרשור המדהים!

הנקודה שכתבת על לעבוד את ה' מתוך האתגרים של החיים - זו נקודה שאני ממש מתחברת אליה. מרגישה שזו ממש עבודת ה' העיקרית שלי בשנים האחרונות.

אני ממש מאמינה שכל מה שאנחנו לומדים, בסופו של דבר נועד להביא אותנו למקום שבו נצליח לבטא את החיבור לה' בתוך החיים עצמם. אם זה בעוד רגע של סבלנות כלפי הילדים, או היכולת לסלוח לבעל בתוך מריבה, או להיות ישר במקום שאפשר להרוויח קצת יותר אם בוחרים לפעול לא ביושר, להאמין ולבטוח בה' בסיטואציות שלא ברור איך הדברים יתפתחו, וכו'.

וזו ממש הזדמנות באלול לעשות רגע עצירה ולחשוב על הדברים האלו, לראות איך אני מכניסה את הקב"ה בתוך החיים שלי, איפה אני יכולה לשנות משהו ההתנהלות שלי כדי להיות יותר קרובה אליו.

בעז"ה שנזכה כולנו...

דווקא בחודש הזה שאני נמצאת בחופשת לידה עם כל הילדים וקשוח ממש

מרגישה את השם איתי ביחד עוזר לי עפ הילדים,להחליף טיטול,לבשל,וגם בכעס ובפחות נחמד מול הילדים בתקופה הזו של החופש עם שישה והבעל בצבא.. דווקא אז אני שומעת את הקול שאומר לי שלא הייתי חייבת לענות דווקא כך. שיהיתי יכולה לבחור את המילים אחרת.

שהמציאות הזו באה ללמד אותי משהו. שהלחץ הזה המאתגר עם הרבה ילדודס בבית, לא חייב להוציא את המיץ..אם נסתכל על זה קצת אחרת. ממש מרגישה את השם בתקופה הזו לוחש לי שהוא כאן איתי ושאני יכולה אחרת. בסיעתא דשמיא.

בתוך העומס של החופשת לידה ביחד עם חופש גדול...

תודה על השיתוף!

שאלות מדהימות וחשובות. מקווה שאצליח להשתתף.

היה לי ממש קשה להרגיש שאלול. בתוך כל העומס (מילואים, שאני מאוד שמחה בהם אבל עדיין עומס) לא הצלחתי לראות איך יש סיכוי שארגיש משהו. ואז החלטתי פשוט לקחת על עצמי משהו אחד קטן. אז בימים האחרונים לקחתי בע"ה להיות כל יום שעה בלי הפלאפון (ראיתי על עצמי לאחרונה שאני ממש מכורה. בורחת אליו כל הזמן).

שוב תודה ❤️

קראתי לא מזמן בספר של הרב פינקוס זצל שכתב על המקום הרוחני של האישה

הוא הביא את אשת הגרא כדוגמה שכתוב על מצבתה שלא היתה כמותה בדורה. משמע היא גדולת הדור לצד הרב. והוא הביא שם רעיון שהתחברתי אליו

הוא כותב - מה היא עשתה בתור גדולת הדור? היא לא שמה הרי 3 כיסויי ראש אחד על השני וסביר להניח שלא התפללה במניין גם. אולי היא אפילו לא ידעה לקרוא.. אישה היא אותה אישה גם בדורו של הגרא וגם בדור שלנו מבחינה רוחנית. היא אישה לבעלה ואם לילדיה. דואגת לצרכי הבית בעיקר. והתפקיד שלנו הוא להיות בשמחה בתוך זה.

ברור שיש תמיד במה להתחזק. ויש לאישה חובות הלכתיות. אבל הרבה פעמים אנחנו מחפשות את המעבר (גם אני כמובן) . אותי זה חיזק בלהתבונן פנימה בעשייה שלי בתוך הבית מול הילדים, מול בעלי. יש בזה הרבה עבודת השם ועבודת מידות שהרבה פעמים נח לא להתמודד איתה ולהסתכל לכיוונים אחרים

אולי לחלק מכן זה יישמע מיושן כביכול כי התקדמנו ונשים עובדות וכו. אבל בתוך כל ההתקדמות, אותי זה מיקד בסנטר. אם אשת הגרא גידלה ילדים ובישלה וניקתה וסידרה וגמלה פעוטות ושלחה וקיבלה ילדים לת"ת עדיין זכתה להיות גדולה עד שהעיד עליה בעלה ש"אין כמותה בדורה" - אולי לא צריך לחפש דברים גדולים כדי להיות גדולה אלא להתמקד בכאן ועכשיו בצורה הכי טובה.