גובה ילדיםממצולות

אז יש לי ילדה בת 12 שבשנה האחרונה כמעט לא גבהה

היא ממש נהיתה נמוכה לגילה

עשינו ב. דם והכל תקין ב"ה

מבחינה גנטית אני ובעלי גבוהים אבל המשפחות יש הרבה נמוכים ממש הייתי רוצה לנסות לעשות משהו שהיא תגבה לפני שתקבל מחזור

מבחינת אוכל היא באמת לא אוכלת הרבה ואין לי כל כך מה לעשות עם זה

למישהי יש המלצות מה לעשות

שמעתי על מישהי בקרית ספר שמביאה לעשות תרגילים שמגביהים

אשמח לשמוע עוד דברים חוץ מזה

אני לא מבינה בזה אבל אשמח לשאולKayom

מה נחשב גובה תקין לילדה בת 12?

ומה נחשב גובה סבבה או ממוצע לאישה בעצם?

כאילו מי שיזרום לה לשתף בגובה שהיא מכירה לילדות וגם לנשים שמכירה ואיך זה להן בחיים עם זה?

גובה נשים ממוצערקאני

זה 1.62 בערך

גובה ממוצע של ילדה בת 12 זה אזור 1.5

זה גם הגובה של הבן שלי, שהוא בן 11.6יעל מהדרום

לק"י

חשבתי שהוא די גבוה.

אני חושבתרקאני

שלבנים הממוצע הוא שונה...

אבל האמת פשוט בדקתי בגוגל...

כן. אבל מוזר שהממוצע לבנות זה הגובה שלו עכשיויעל מהדרום

לק"י

והוא נראה לי יחסית גבוה😂

זה ממש מעניין תראירקאני
בדיוק מה שראיתי גם. ממש מענייןיעל מהדרום

לק"י

נזכרתי שבאמת אומרים שהרבה פעמים בנים תופסים גובה אחרי בר המצווה.

בגיל 13 הממוצע לבנים באמת גדול יותריעל מהדרום
בנים צומחים יותר מאוחרהבוקר יעלה

נותנים קפיצה באיזור כיתה ח ט אפילו. מניסיון שרואה אצל תלמידים שלי. אז לא לדאוג

הבת שלי בגיל של הבן שלך ויותר גבוהה, אבל גם כי בנות מתפתחות יותר מוקדם וגם כי אנחנו גבוהים..

טוב, מצאתי מידע בנושא:יעל מהדרום
והקובץ השני:יעל מהדרום
את בטוחה?מתואמת

זה הגובה שלי... ויש לי ילדה בת 12, ממוצעת לגמרי, והיא עוד לא בגובה שלי...

אם זה עניין של אוכלהשם שלי

אולי אפשר ללכת לדיאטנית.

איך היא ישנה?

אני יודעת ששינה טובה משפיעה על הגובה.

מעלה כיווןSeven

אולי בגלל שאתם גבוהים הגובה שלה נראה לך חריג?

אני אישית בגיל 12 עוד הייתי נמוכה (1.48) ועד גיל 14-15 הגעתי ל1.61

איזה גובה היא?

האמת לא הייתי נלחצת, יש בנות שגובהות יותר מאוחרשיפור

יש סימנים שהמחזור מתקרב?על הנס

תכלס זה לא כזה משמעותי אבל היא יכולה בבת אחת לתת קפיצות גדילה משמעותיות.

היא עדיין קטנה יחסית .

זה נכון שהיום בנות מתבגרות מהר אבל גם אחרי שמקבלים מחזור ממשיכים לגבוה בקצב מסחרר חלקן,וחלקן לא.

הבת שלי עד גיל 16 עוד גבהה.

אם את באמת רוצה לדעת מה הגובה הפונטציאלי שלה אפשר לעשות רנטגן שורש כף יד ואז אנדוקרינולוג או רופא ילדים יכולים להעריך כמה נשאר לה עוד לגבוהה.

חוץ מיזה:

תתפללי .

תרגילים יגביהו אותה אם תתמיד רק בעוד 20 שנה ורק אם תתמיד וגם זה בסנטימרים ספורים,לא מאמינה שזה באמת יעזור.

מה שכן כדאי לבדוק אם אין לה עקמת,את יכולה פשוט להסתכל אם הכתפיים שלה באותו הגובה.זה בהחלט יכול להשפיע על הגובה שלה ובמקרה כזה תרגילים יעזרו מאד לגובה הסופי שלה אבל אם את רואה עקמת תרוצי לאוטופד ילדים כי עד,שיקבעו לך תור יכול לקחת המון זמן( זה יכול להיות משמעותי ברמה של 10 ס'מ )

למה שלא תעשי צילום כף יד?shiran30005

בצילןם ניתן לראות את גודל העצמןת ואת הפוטנציאל גדילה

מקווה שאני לא מטעה, אותנו שלחו עכשיו בגיל 3 וחצי לילד לוודא שלא מפספסים משהו כי הוא קטנציק

אם אני לא טועה עשינו לה צילום כף ידממצולות

ואז הרופאה אמרה שיש פעם של חצי שנה

או שאני כבר מבולבלת צריכה ברמת לבדוק את העניין

כמה היא נמוכה?שלומית.

אם היא לא נמוכה באופן בולט וחריג, לא הייתי עושה כלום, מקסימום היא תהיה אישה נמוכה.

אם זה כן ברמת החריג הייתי הולכת להתייעץ עם אנדוקרינולוג

הכתובת זה אנדוקרינולוגאורוש3

להקפיד על שינהעוד מעט פסח

שינה ממש ממש משפיעה על הגובה. לא פחות מאוכל.

אבל בגדול, מצטרפת למרגיעות.

הבת שלי היתה אחוזון 3 בכיתות ז-ח, בכל התמונות מהבת מצוות של החברות הן נראות כמו האמהות שלה.

היום היא 1.60.

ולא יקרה כלום אם הבת שלך לא תהיה גבוהה אלא רק ממוצעת.

תרגילי הגבההמבוגרת

הבת שלי בת 16.נמוכה מאוד.פחות מפוטנצייל הגובה שלה.היינו אצל אנדוקרינולוג.עשחנו בדיקת הורמונים וצילום כף יד.היא היתה מאוד קרובה למחזור שאז הגביהה נעצרת.היינו אצל המטפלת בקרית ספר, לא זוכרת את שמה, אמרה לה לאכול דברים עם סידן כמו גבינה צהובה ואו לשתות חלב.נדמה לי 200 גרם סידן גם כל מיני תרגילים כמו לקפוץ וכל מיני מתיחות, גם לעשות עיסוי בבוהן שמדרבן את הפרשת הורמון הגדילה.ולישון מוקדם.

לנו זה לא עזר.גם פחות הקפדנו. שווה אולי לקבוע איתה פגישה.גם שמעתי שיש מישי בבני ברק שמוכרת משקה שעוזר לגביהה.לא יודעת פרטים.ולבת שלי אני אומרת שדברים טובים באים באריזות קטנות.

ממתי הגביהה נעצרת במחזור?אוזן הפיל

אני וכל החברות שלי המשיכו לגבוה גם בשנים אחרי המחזור

הצעירים של היום תקועים במסכים ושכחו איך לגדול😜

זה נכון. זה אולי לא עוצר לגמרייעל מהדרום

לק"י

אבל כן מאט.

זה מה שידוע לי, אבל אין לי מקור.

ממה שאני קראתיבארץ אהבתי

בדרך כלל הגובה הסופי הוא כ-5-7 ס"מ מעל הגובה כשמתחילים לקבל מחזור. כן ממשיכים עוד קצת לגבוה אחרי המחזור, אבל באמת לא הרבה (וכמו כל דבר זה מן הסתם לא אחיד בין כולם, אבל זה הטווח פחות או יותר).

המשך גביההמבוגרת

הפסקת הגביהה היא שילוב של כמה גורמים.אם הילדה קבלה מחזור אבל צילום כף היד לא תואם את הגיל- נמוך מהגיל- הסיכוי לגבוה עוד גדול יותר.אם גיל כף היד תואם את הגיל הכרונולוגי והילדה קבלה מחזור- הסיכוי קטן מאוד.כך הסבירה לי הרופאה.

זה נכון, רופא ילדים אמרה לי את זההבוקר יעלה

וגם אני נעצרתי קצת אחרי

ממליצה להשתמש בהיגיוןמקקה

לפני שפונים לכל מיני שרלטנים עם תרגילים ומשקאות למיניהם

לא סתם זה לא הועיל לכםפשוט אני..

מדובר ברצף של הבלים חסרי בסיס,

הדבר היחיד כאן שאיכשהו קשור למציאות זה תזונה עם סידן, וגם זה לא באמת יעזור אלא אם כן יש מחסור חמור.

כלומר אם מבחינה גנטית יש עוד פוטנציאל צמיחה אבל לגוף יש חסרים תזונתיים משמעותיים, אז לא כל הפוטנציאל יתממש.

אבל אם אין חסכים קיצוניים אז תוספת של עוד סידן לא יכולה לנצח את הגנטיקה ולגרום לילדה לגבוה עוד יותר.

תרגילי כושר זה מעולה לבריאות, אבל אין שום קשר לצמיחה. עיסוי בבוהן יכול להיות מאוד נעים או מאוד מדגדג, תלוי למי, אבל הוא לא מעודד הפרשה של אף הורמון ולא יכול להצמיח אפילו במילימטר.

משקה שעוזר לגדילה - בעולם שבו אנשים משלמים אלפי שקלים לתרופות הרזיה, ניתוחים קוסמטיים, הסרת משקפיים, הסרת שיער... מעניין שאף חברת תרופות לא רוצה להתעשר ולמכור משקה מגביה.

אולי זה בגלל שזה פשוט חארטה?

אנדוקרינולוג דרך הקופה עולה 21 ש''ח לרבעון, אני מנחש שהגברת מקריית ספר לוקחת פי כמה עשרות או אף מאות.

לא כדאי לשלם פחות ולקבל טיפולים שאשכרה עובדים?

לא מדויק.מבוגרת

זה ממש לא רצף הבלים חסרי בסיס.

כמובן שהעיקר זה גנטיקה.וכל מה שנאמר זה במידה ונראה שהילד לא מנצל את מלוא הפוטנצייאל, ואז יש כמה דברים שאולי יכולים לסייע במידה.אין פה הבטחה אלא רק נסיון לעזור לגוף למקסם את היכולת הגנטית.

א.שינה.הורמון הגדילה מופרש בשינה.ולכן יש להקפיד על שעות שינה נכונות.

ב.עיסוי הבוהן- על פי תורת הרפלקסולוגיה, לחיצות באיזור מסויים בבוהן עוזרות להפרשת הורמון גדילה.כף הרגל היא מראה של הגוף.

ג.תזונה נכונה מרובת סידן.-סידן עוזר בחיזוק העצמות ומסייע הגדילה.המשקאות ותוספי התזונה יש בהם ריכוז של סידן.זה לא משקאות שהוכנו במכוון להגביה.

4.תרגילים מסויימים כמו מתיחות יכולות לסייע.

צריך לעשות את כל זה בצורה עקבית ולהתמיד.זה יכול לעזור להגיע לפוטנצייאל, אם יש כזה.ואפשר לדעת אם יש כזה לפי הגנטיקה, בדיקות דם, וצילום כף יד.

לגבי אנדוקרינולוג- הבדיקות נעשות אצל האנדקרינולוג שמפנה במידת הצורך לבדיקה של הורמון גדילה שזו בדיקה מורכבת ונעשית בבית חולים.אם יש הורמון גדילה במידה רגילה, אין טיפול רפואי שאפשר לתת, ולכן אפשר להעזר בכל הדברים האחרים.אם זה לא עוזר- לא מזיק.

לגבי האישה מקרית ספר- אני באופן אישי הגעתי אליה אחרי שעשיתי את כל הבדיקות בקופת חולים.בתשלום של 25 ש"ח לרבעון.

ובכל אופן כדי לדעת שניסיתי גם בדרך אחרת נפגשתי איתה.בסופו של דבר , אם הייתה גובהת-אי אפשר היה לדעת בוודאות האם זה ממה שעשינו או שככה היה בכל מקרה..

היא אומנם לוקחת סכום נכבד כמו אצל רופא פרטי, אבל זה סכום חד פעמי.היא לא מוכרת שום כדורים או משקאות, רק נותנת הדרכה.ואם יש צורך במעקב- זה ללא עלות נוספת.

לסיכום- את הגובה קובע הקב"ה.אנחנו עושים השתדלות סבירה.

מקווה שהובנתי...

תשובותפשוט אני..

א. כן, חשוב לישון, זה ברור.

בשביל זה לא צריך לשלם אלפי שקלים לגורואית חסרת השכלה רלוונטית, כל רופא ילדים שסיים אתמול את הלימודים יוכל להגיד לך את זה בחינם.

ב. אפשר לבדוק הורמון גדילה בבדיקת דם פשוטה. IGF1 מיוצר בכבד וכל בדיקת דם פשוטה של קופת חולים יכולה להראות את הכמות שלו בדם.

אין, לא היה ולא יהיה אף מחקר לפיו אפשר לשלוט בכמות של ההורמון הזה על ידי מגע בכף הרגל או בכל מקום אחר.

וזה הרי דבר שכאמור כ''כ קל לבדוק.

זה כמו שאני אגיד לך שאחרי מגע בכף הרגל צבע השיער של בלונדינים יהפוך לשחור, או להפך. ואז אחרי טיפול של חודשים אנחנו נראה שצבע השיער לא השתנה, ואת תגידי לי ''אבל לפי תורת הרפלקסולוגיה זה עובד''.

יש לנו עיניים, אנחנו יכולים לראות בהן את השיער ולראות שזה לא עובד.

באותה המידה, יש מעבדה שיכולה לזהות את כמות הורמון הגדילה בדם, וכך רואים בקלות שזה לא עובד.

ג. עודף סידן לא עוזר בגדילה נקודה. רק כאשר יש מחסור חריף, שגם אותו אפשר לבדוק בבדיקת דם, אז צריך להוסיף סידן. אם אין מחסור אז אין שום תועלת בצריכה עודפת.

ד. כתבת שיש תרגילים שיכולים לסייע. יש לכך מקור?

ה. היא לוקחת כמו רופא פרטי, רק שהיא לא רופאה ולא אחות ולא פרמדיקית ולא חובשת ולא מרפאה בעיסוק ולא פיזיותרפיסטית ולא רוקחת. אין לה תואר בשום דבר, היא בעצמה מודה שהיא זאת שפיתחה את השיטה שלה, וכמובן אין לה שום מחקר להציג שמראה שהשיטה עובדת.

כשיש למישהו שיטה שיכולה להגביה אנשים, הוא לא שומר על זה בסוד כדי להרוויח כמה אלפי שקלים ביום. הוא מוציא מחקרים שיוכיחו את השיטה, רושם פטנט והופך למולטי מיליונר. הסיבה היחידה שהיא לא עושה זאת, זה כי... השיטה לא עובדת. נקודה.

מי שמחזיקה במפתח להוספת סנטימטרים לגובה האנושי מחזיקה באחת התגליות הרפואיות הרווחיות בהיסטוריה (מיליוני אנשים היו משלמים הון בשביל עוד כמה ס''מ), ולא פותחת קליניקה מקומית כדי לחלק עצות על עיסוי בבוהן תמורת כמה אלפי שקלים ליום עבודה.

לדעתי יש כאן אשה שמנצלת בצורה צינית מצוקה של הורים, גובה מהם סכומים שערורייתים עבור עצות שחלקן ניתנות בחינם על ידי רופא ילדים ו/או חיפוש פשוט באינטרנט, וחלקן הבלים גמורים חסרי כל בסיס עובדתי.

בגלל שהייתה כאן המלצה בשרשור הזה, ללכת אל האישה הזאת - היה חשוב לי לשים את הדברים על השולחן.

אני חלילה לא בא בתלונה אלייך על כך שבחרת ללכת אליה.

אני רוצה לכתוב דבר נוסףפשוט אני..

את כתבת שאם זה לא יעזור, זה לא יזיק.

לצערי זה לא נכון.

אני רואה כמעט יום יום, איך אנשים שרואים הטבה מסוימת אחרי טיפולים אלטרנטיביים, מחליטים לזנוח את הרפואה מבוססת הראיות שאכזבה אותם.

אולי הבת שלך לא גבהה אחרי הטיפולים של הגברת הנ''ל, אבל בת של מישהי אחרת כן תגבה. ואותה מישהי תאמין שזה בזכות הטיפולים, ומאותו הרגע היא תאמין שלחיצה בבוהן עדיפה על תרופות, שאשה חסרת השכלה ממודיעין עילית עדיפה על רופא מאיכילוב.

בגלל זה אנשים מסוימים מוותרים על תרופות, על תרגילים, על דברים מוכחים. אבל בסוף כשהם מאבדים הכרה או מרגישים לחץ בחזה, או אז הם מגיעים לחדרי המיון של הרופאים, ולא לחדרים של מדקרים סיניים. לפעמים זה כבר מאוחר מדי.

את כותבת שזה לא מסוכן, אבל יש כאן שינוי תפיסה. תפיסה לפיה עצות של גורו חסר השכלה יכולות להועיל יותר מעצות של מי שלמד וחקר ונסמך על מחקרים של אחרים. ברגע ששינוי התפיסה הזה מתרחש, הנזק בוודאות יגיע.

היה מיליארדר חביב בשם סטיב ג'ובס, מייסד אפל, שהודה בעצמו שזאת הייתה טעות לנסות טיפולים אלטרנטיביים לסרטן במקום טיפולים מבוססי ראיות. הוא הודה בזה כשהיה מאוחר מדי, והסרטן הכריע אותו.

נכון, לא תמיד לרפואה יש בשורות טובות. לפעמים אנשים מבינים שהרפואה מציעה להם טיפולים עם תופעות לוואי קשות, אז הם בוחרים בדיקור. או שהרפואה אומרת להם שאין דרך לרפא אותם אלא רק לנהל את המחלה, אז הם פונים לרפלקסולוג.

אבל בסופו של דבר, דיקור לא יכול לגרום לסרטן לסגת, ורפלקסולוגיה לא יכולה לרפא דמנציה.

אני חושבתרקאני

שיש הבדל בין לנסות לגבוה

לבין לטפל בסרטן בטיפול אלטרנטיבי

לא לוקחים סיכון על החיים

אבל לא יקרה כלום אם ישארו נמוכים כי ניסו משהו אלטרנטיבי

אישית אני לא אוהבת כאלה דברים שמרגישים שזה שרלטנות נטו

(למרות ששיאצו ודיקור סיני די מוכח שזה יעיל לדברים מסוימים)

אבל לא צריך להשוות בין מישהו שהלך כי אם לא יועיל לא יזיק

לבין מישהו שסיכן את החיים שלו ולא הלך לטיפול רפואי מציל חיים

אבל זאת בדיוק הנקודהפשוט אני..

אחרי שאנשים בטוחים פעם אחת ששרלטנות עזרה להם,

הם כבר לא יקראו לזה שרלטנות,

ולא ירגישו חסרי אחריות כשהם יוותרו על כימו תמורת לחיצות בזרת.

אני בכלל לא מסכימה איתךמסע של החיים

אם מדובר באנשים עם היגיון ושכל ישר, הם ידעו לעשות את ההפרדה מתי זה סבבה לנסות טיפולים אלטרנטיביים ומתי לא לשחק עם זה ולקבל את כל מה שהרפואה הקונבנציונלית מציעה.

מניסיון.

אגב, לרוב, השילוב של שניהם עובד יותר טוב מאשר או או.

אם מדובר באנשים בלי היגיון ושכל ישר, הם אפילו לא ינסו להתייעץ, בדרך כלל ברור להם מה הם לא יעשו לעולם.

לסטיב ג'ובס היה הרבה היגיון והרבה שכלפשוט אני..

הוא לא נהיה מולטי מיליארדר בעקבות זכייה בלוטו, אלא בעקבות מוחו החריף והייחודי שיש לאחד בדור.

ובכל זאת, הוא התנסה בעבר ברפואה אלטרנטיבית והיה מרוצה מההרגשה שלו אחרי שעשה תפריטים קיצוניים בהמלצת ''מטפלים'', וכך בדיוק הוא הגיע למצב שהוא חשב שאותם מטפלים יעזרו לו לנצח את סרטן הלבלב.

הוא לא מקרה ייחודי, אני מכיר אישית עוד סיפורים דומים שנחפשתי אליהם בעבודה.

ופתאום נזכרתי שהכתב המשפטי של מקור ראשון, יהודה יפרח, ביקש להימנע מניתוח שהומלץ לו כשסבל מאבנים בכליות.

הוא פנה ליובל אשרוב שנתן לו תפריט וטיפולים וכיוצ''ב, תוך הבטחה שאין שום צורך בניתוח והרופאים סתם ממהרים לנתח.

זה נגמר בהחמרה אקוטית של המצב, סכנת חיים של ממש, ובניתוח שהיה הרבה יותר קשה ממה שהיה אמור להיות.

בעצם למה שאני אספר? הנה המילים שכתב בעצמו:

יהודה יפרח

להתייצב מול הרב אשרוב ולצעוק המלך עירום

התלבטתי אם לכתוב על הנושא הזה. אני לא שש לשלוף חומרים מהתיק הרפואי הפרטי שלי, אבל במקום של פיקוח נפש דרבים אני חש שמוטלת עליי החובה לעשות גם דברים פחות נעימים. המפגש הראשון שלי עם הרב יובל אשרוב היה דווקא חיובי. זה היה ימים ספורים אחרי תשעה באב תשס"ו, ישראל הייתה שקועה עמוק בתוך מלחמת לבנון השנייה, ואנחנו היינו בשטחי הכינוס. לאחר ימים ארוכים ומייגעים של המתנה, הגיעה סוף סוף פקודת ההפעלה ללילה. תוך כדי סגירות אחרונות של הכלים והציוד, התחלתי לחוש כאבים גוברים והולכים במותן. הכרתי את הממזרים. היו אלה ה"רולינג סטונס", האבנים המתגלגלות מהכליה וחוסמות את דרכי השתן בהתקף של כאבים מהגיהינום.

לאחר כשעה החריף הכאב, ואיתו הדילמה. מצד אחד, אין סיכוי שאוכל לתפקד כך בארץ הארזים. מאידך גיסא, איכה אשא פניי לחבריי בשעת המבחן האולטימטיבית של כל לוחם באשר הוא. קרובת משפחה שאליה טלפנתי ייעצה לי לנסות טיפול חירום אצל הרב אשרוב. הוא הסכים לקבל אותי, קפצתי על הג'יפ הצה"לי ודהרתי אליו ליישוב אור־הגנוז. הוא נעץ לי כמה מחטים ברקה, והפטיר, זו עזרה ראשונה, בוא אחרי המלחמה ונעשה טיפול מסודר. מה שקרה לי שעתיים לאחר מכן היה כמעט בגדר נס. חמש אבנים קטנות נפלטו, החיוך חזר אליי והייתי אסיר תודה.

אחרי המלחמה הכאבים חזרו, והפעם קבעתי פגישה מסודרת בתשלום מלא. הגעתי אליו, ובעקבות החוויה הקודמת שמתי בו מבטחי והייתי פתוח לכל מה שהוא יציע. הרב אשרוב היה נחרץ: אסור לך ללכת לבית החולים לניתוח של ריסוק האבנים בלייזר, כי הניתוחים הללו עלולים להרוס לך את הכליות. הדרך היחידה לפתור את הבעיה מהשורש היא ניקוי טבעי עמוק. הוא רשם לי תפריט טבעוני: פירות וירקות חיים בלבד במשך שישה שבועות, פחות שליש מסוגי הפירות והירקות שנפסלו והוצאו מהרשימה. במהלך התקופה הזאת השלתי מספר קילוגרמים דו־ספרתי מהמשקל, אולם הכאבים לא פסקו. הגעתי אליו לביקור נוסף בשבוע השישי.

דיווחתי לו שבכל יום אני סובל כשלוש־ארבע שעות מכאבים עמומים שמרתקים אותי למיטה, ושאלתי אם לא כדאי בכל זאת ללכת לבית החולים. לא, הוא השיב בהחלטיות, אל תלך. הוא נתן לי מרשם לתמיסה חריפה במיוחד של ירקות שורש, ועל זה הוסיף הנחיות לצום רפואי של שבוע: שלושה ימים על מים בלבד, ועוד ארבעה ימים על מיצים טבעיים. סיימתי את הצום. שבוע לאחר מכן, כשהכאבים הפכו בלתי נסבלים, נסעתי לבית החולים.

אני זוכר שהתמוטטתי בכניסה בהכרה מעורפלת, מישהו הביא כיסא גלגלים והכניס אותי. צילום הסי־טי הראה שהכליה התנפחה בשל חסימה באורטר המקשר בין הכליה לשלפוחית. היה זה יום שישי והכירורג התורן, בחור עם פתיל קצר, צעק לי במבטא רוסי "אל תשאל למה, אין היום רופא מרדים בכל הדסה עין־כרם". הוא הציב לי שתי ברירות: להמתין לניתוח ביום ראשון, לקבל בינתיים מורפיום ולהתפלל שהכליה תשרוד עד אז. אפשרות שנייה - להסכים להחדיר נקז אל הכליה דרך הגב ללא הרדמה. בחרתי באפשרות השנייה.

"הרסת 400 שקל", צעק עליי הכירורג אחרי הניסיון הראשון. התברר ששרירי הגב התכווצו מהכאב ועיקמו את הצינור המתכתי לפני שהגיע לכליה. זה היה רגע של ייאוש, אבל גם של נפילת אסימון. אם אין אני לי מי לי. "תן לי כמה דקות להיכנס למדיטציה עמוקה, וכשאסמן לך עם האצבע תכניס", הצעתי לו. כעבור חמש דקות הנקז השני נכנס, והשקית המחוברת אליו התמלאה בתוך רגע. הכליה ניצלה.

אחרי האירוע הזה הרמתי טלפון לרב אשרוב, וסיפרתי לו שה"טיפול" שלו סיכן את חיי. מה שהפתיע אותי בתגובתו היה מה שנעדר ממנה: שום התנצלות, שום הסתייגות, שום סימני שאלה, אפילו לא בקשת סליחה.

עד כאן לשונו.

שימי לב שזה בדיוק המנגנון שעליו דיברתי: בהתחלה הוא הרגיש הקלה אחרי טיפול, הקלה שאין לה שום קשר לטיפול. ואז כשהמצב נהיה הרבה יותר חמור, הוא עדיין זכר איך הטיפולים האלטרנטיביים הצילו אותו ולכן הוא לא הרגיש חוסר אחריות לוותר על ניתוח ובמקום זה להקשיב לאדם חסר כל השכלה רלוונטית.

המנגנון הזה קורה שוב שוב, אצל אנשים רבים מדי. הוא ממש לא המצאה שלי.

ולא במקרה גם אצל סטיב ג'ובס וגם אצל יהודה יפרח, זה היה כאשר הרפואה מבוססת הראיות הציעה להם טיפולים פולשניים ובהחלט לא נעימים, לעומת השרלטנים שהציעו להם לשתות מיץ או משהו כזה.

כשאדם ממילא חושב שהשרלטנים יכולים לסייע לו, והוא רואה מולו אפשרות של מיץ עשבים מול אפשרות של ניתוחים וטיפולים ואשפוזים וכיוצ''ב, ברור למה יש כאלה שיעדיפו את האפשרות הפחות מפחידה.

אוקיי. וכמה מקרים הזכרת פה? 2 מקרים?מסע של החיים

אני בכוונה מרשה לעצמי לכתוב, כי אני לא קיצונית לכאן או לכאן,

ויש לי ניסיון אישי מכלי ראשון עם טיפולים אלטרנטיביים מאוד מוצלחים שמנעו ניתוחים,

ויש לי גם ניסיון מכלי ראשון עם טיפול במחלה קשה שמראש ידעתי שאין סיכוי לנסות אלטרנטיבות, וישר רצתי לרפואה אלטרנטיבית.

סך הכל דיברו על תרגילים שיכולים לעודד גדילה, את רצת לזעוק נגד הדרך האלטרנטיבית כולה.

עובדה, יש לה גם הצלחות לפעמים,

ולפעמים בהחלט לא, אפשר ורצוי להזכיר ולהזהיר יתרונות וחסרונות, אבל אי אפשר לבטל לגמרי ולהחליט שכל אדם שפונה לרפואה מסוג כזה הוא לא אחראי..

כתבת שזאת עובדה שיש לה הצלחותפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך י' באלול תשפ"ו 22:51

אבל אין לכך מקור, כי מעולם לא בוצע מחקר כלשהו על השיטה שהיא המציאה, שיטה שקל מאוד מאוד להפריך (ע''ע בדיקת דם לגילוי הורמון גדילה, לפני ואחרי לחיצות על הבוהן).

אם היה מחקר שאומר שהיא מצליחה להגביה אפילו 5% מהלקוחות שלה, היא כבר הייתה מיליארדרית.

וכן, הזכרתי 2 מקרים, זה לא שיש לי מחברת עם שמות כל האנשים המפורסמים שמתו בגלל מטפלים אלטרנטיביים, ועל אנשים שאינם מפורסמים מן הסתם אין מידע ציבורי גלוי.

אבל בגלל שזה הפריע לך, שאלתי את הצ'אט על עוד מפורסמים שבחרו בטיפול אלטרנטיבי. מודה שלא כהרגלי, לא בדקתי את התשובה ולא אימתתי אותה עם מקורות אמינים יותר, אבל זה מספיק טוב בשביל לקבל מושג על התופעה גם אם לא כל משפט מדויק:

דחיית טיפולים קונבנציונליים לטובת רפואה אלטרנטיבית הובילה במספר מקרים מפורסמים להחמרה חמורה במצב הרפואי ואף למוות הניתן למניעה.

* סטיב ג'ובס (Steve Jobs): מייסד אפל אובחן ב-2003 עם סוג נדיר ויחסית בר-טיפול של סרטן הלבלב (גידול נוירואנדוקריני). במקום לעבור ניתוח מיידי, ג'ובס ניסה במשך כ-9 חודשים טיפולים אלטרנטיביים שכללו דיאטות טבעוניות מחמירות, צמחי מרפא, דיקור וטיהור רעלים. כשהסכים לבסוף לניתוח, הגידול כבר שלח גרורות, מה שפגע משמעותית בסיכויי ההחלמה והוביל לפטירתו ב-2011.

* סטיב מקווין (Steve McQueen): כוכב הקולנוע האמריקאי אובחן ב-1979 עם מזותליומה (סרטן הקשור לחשיפה לאסבסט). הוא נסע למקסיקו כדי לקבל טיפול אלטרנטיבי שנוי במחלוקת מרופא השיניים לשעבר ויליאם קלי, שכלל חוקני קפה, אנזימי לבלב והזרקות לטריל (Laetrile). הטיפולים לא הועילו, ומצבו הידרדר עד מותו ב-1980.

* ג'סיקה איינסקו (Jessica Ainscough): בלוגרית בריאות אוסטרלית שנודעה בכינוי "The Wellness Warrior". לאחר שאובחנה בסרקומה בזרועה, דחתה המלצות רפואיות לקטיעה וכימותרפיה, ובחרה ב"שיטת גרסון" (Gerson Therapy) הכוללת שתיית עשרות כוסות מיץ ביום וחוקני קפה. איינסקו שיווקה את השיטה כריפוי טבעי, אך הסרטן התפשט והיא נפטרה בשנת 2015 בגיל 30.

* ג'ודי מרוויטה (Jodie Gravita / Jodie): נשים רבות ברחבי העולם, כולל משפיעניות רשת דומות, פנו לטיפולי הומאופתיה וצמחי מרפא עבור סרטן שד בשלבים ראשוניים (שלב 1-2 הניתן לריפוי גבוה), מה שהוביל להתקדמות המחלה לשלב 4 גרורתי וסופני.

* גלוריה תומאס (Gloria Thomas): תינוקת אוסטרלית בת 9 חודשים שסבלה מאקזמה חמורה. הוריה, שהיו חסידי הומאופתיה אדוקים, סירבו לתת לה משחות סטרואידיות ואנטיביוטיקה וטיפלו בה רק ברפואה אלטרנטיבית. כתוצאה מכך, זיהום עורי חמור חדר למחזור הדם והוביל למותה מספסיס ותת-תזונה ב-2002; ההורים הורשעו בהריגה ברשלנות.

* פיטר דוסברג וחסידיו (כריסטין מג'ורה): כריסטין מג'ורה הייתה פעילה בולטת להכחשת איידס שאובחנה כנשאית HIV אך סירבה לקבל טיפול תרופתי או לתת טיפול מונע לילדיה. בתה בת ה-3 נפטרה מדלקת ריאות חריפה כתוצאה מאיידס לא מטופל ב-2005, ומג'ורה עצמה נפטרה מסיבוכי המחלה בשנת 2008.

* בוב מארלי (Bob Marley): בשנת 1977 אובחן עם מלנומה ממאירה מתחת לציפורן הבוהן. הרופאים המליצו על קטיעה מלאה של הבוהן כדי למנוע את התפשטות הסרטן, אך משיקולים אישיים ואמונות תרבותיות-דתיות הוא סירב לקטיעה מלאה והסתפק בהסרת רקמה חלקית. בהמשך, כשהסרטן הפך גרורתי, פנה למרפאה של ד"ר יוזף איסלס בגרמניה לקבלת טיפול אלטרנטיבי (דיאטות מיוחדות, זריקות וטיפולי חום). הטיפול נכשל והוא נפטר ב-1981 בגיל 36.

* אנדי קאופמן (Andy Kaufman): הקומיקאי והשחקן הנודע אובחן ב-1983 עם סרטן ריאות נדיר מסוג תאים גדולים. לאחר שטיפולי הקרנות לא הועילו, פנה לטיפולים אלטרנטיביים כולל דיאטות מיוחדות ומסע לפיליפינים לעבור "ניתוח פסיכי" (Psychic Surgery – תרמית ידועה שבה נטען שמוציאים גידולים ללא חתך). מצבו הידרדר במהירות והוא נפטר ב-1984 בגיל 35.

* פנלופה דלטון (Penelope Dingle): אשתו של מדען אוסטרלי מוכר שאובחנה עם סרטן המעי הגס בשנת 2003. במקום ניתוח בעל סיכויי החלמה גבוהים, היא בחרה בטיפול הומאופתי בלבד שכלל תמציות צמחים ודיאטות. הסרטן התפשט ויצר חסימת מעיים חמורה, וכאשר פנתה לבסוף לרפואה קונבנציונלית זה היה מאוחר מדי; היא נפטרה בשנת 2005. חקירת מקרה המוות באוסטרליה הובילה לביקורת משפטית וציבורית חריפה נגד המטפל ההומאופתי.

* הילרוס קלארק (Hilarous Clark / מקרים דומים של סוכרת נעורים): מספר מקרים מתועדים של הורים או חולים שהפסיקו שימוש באינסולין (הטיפול היחיד המציל חיים בסוכרת מסוג 1) לטובת "ריפוי טבעי", תפילות, שינויי תזונה או דיקור, מה שהוביל תוך ימים ספורים לחמצת קטוטית סוכרתית (DKA) קטלנית

ולמוות.

קורטה סקוט קינג (Coretta Scott King) פעילת זכויות האזרח הבולטת ואלמנתו של מרטין לותר קינג. לאחר שלקתה בשבץ מוחי ואובחנה עם סרטן שחלות מתקדם, משפחתה העבירה אותה בחשאי בתחילת 2006 למרפאה אלטרנטיבית שנויה במחלוקת במקסיקו בשם "מרפאת אואזיס" (Oasis Hospital / Hospital Santa Monica), המנוהלת בידי קורט דונסבך. המרפאה הציעה טיפולים לא מוכחים כגון עירויים של מי חמצן וטיפולי "טיהור רעלים". היא נפטרה במרפאה ימים ספורים לאחר הגעתה, והרשויות במקסיקו סגרו את המוסד זמן קצר לאחר מכן בעקבות פעילות ללא רישיון.

מייקל לנדון (Michael Landon) כוכב סדרות הטלוויזיה "בית קטן בערבה" ו"בוננזה". בשנת 1991 אובחן עם סרטן לבלב בלתי נתיח. לצד טיפול כימותרפי מוגבל, פנה לנדון באופן אינטנסיבי למגוון שיטות אלטרנטיביות שכללו את שיטת גרסון (Gerson Therapy), צריכת כמויות ענק של מיצי גזר, חוקני קפה יומיים וטיפול באנזימים. ההידרדרות במצבו הייתה מהירה והוא נפטר כשלושה חודשים בלבד לאחר האבחון.

סוזן סומרס (Suzanne Somers) השחקנית האמריקאית אובחנה עם סרטן השד בשלב 2 בשנת 2000. לאחר שעברה ניתוח להסרת הגידול, היא סירבה באופן פומבי להמשך הטיפול הכימותרפי המומלץ, ובחרה תחת זאת בהזרקות יומיומיות של תמצית דבקון (Iscador / Mistletoe extract) – טיפול פופולרי ברפואה האנתרופוסופית שאינו מגובה בראיות קליניות. בהמשך הפכה לאחת הדוברות הבולטות נגד כימותרפיה וקידמה טיפולים אלטרנטיביים והורמונים "ביו-זהים", מה שגרר גינויים חריפים מאיגודי האונקולוגיה. לאחר מאבק ממושך היא עצמה נפטרה מהמחלה.

קלי טרנל (Kelli Trenkle / מקרים מפורסמים של נטישת אינסולין בסוכרת) במקרים רבים של חולי סוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים), משפיענים ומטפלים אלטרנטיביים שכנעו מטופלים או את הוריהם כי "הגוף יכול לרפא את עצמו" באמצעות תזונה טבעונית דלת שומן, תוספי כרום או צמחי מרפא. הפסקת האינסולין במקרים אלה מובילה באופן ודאי לחמצת קטוטית (DKA) – מצב חירום רפואי חריף הגורם לקריסת מערכות, תרדמת ומוות בתוך 48–72 שעות.

* פטרישיה הרשקוביץ (Patricia Herskovic) / בלוגרים בשיטת גרסון: חולי סרטן רבים שתיעדו את עצמם עוברים לתזונה טבעית בלבד, כמו מיכאלה יקובצ'וק (Michaela Jakubczyk), חולת סרטן שד גרמנייה שפעלה לפי שיטת "הרפואה הגרמנית החדשה" (של ריקה חמר, ששלל טיפולים רפואיים וטען שסרטן נובע מטראומה נפשית בלבד) ונפטרה לאחר שהגידול התפשט ללא כל טיפול רפואי.

אין לי עניין להילחם או לריבמסע של החיים

והאמת שאין לי שום ניסיון עם מעקבי גדילה ותרגילים כאלה ואחרים. ואין לי שמץ גם מי המטפלת המדוברת.

האם במקרה של סרטן יש סיכון לרפואה אלטרנטיבית? בהחלט!!

האם במקרה שרוצים לעזור לילד לגבוה כל עוד המצב לא אקוטי וחריג- יש סיכון ממשי בלנסות?

ממש לא!

גם בלי מחקרים, לא נראה שהתרגילים האלה יכולים להזיק, לא צריך לפסול ולהשמיץ את כל עולם הרפואה האלטרנטיבית בגלל זה.

בכללי אני מסכימה עם הגישה, אבל דווקא הפעםהשקט הזה

מסכימה עם פשוט אני כי כבר מההודעה הראשונה זה פשוט נשמע שרלטנות וגזל אחד גדול. זו מישהי שאשכרה עושה כסף על זה שהיא מוכרת הבלים.

אני הייתי אצלה פעם אחת וזה הספיק ליפרח חדש

להבין שהכל שטויות

מעניין מתי יעשו עליה כתבה עם ההבלים שהיא מוכרת וכמה כסף אנשים הוציאו על זה

איזה כיף לעבוד עם שמאלניםפשוט אני..

מסתבר שלחצי מהקולגות שלי יש מנוי 🤣

רינה פליישמן ,רפלקסולוגית שגרה במודיעין עילית, היא כוכבת עולה בעולם הבריאות של החברה החרדית.

היא מבטיחה כי תוביל "מהפך" ותסייע לילדים לגבוה "בשיטה ייחודית וטבעית". גם חילונים נוהרים אליה.

"מדובר בשיטה שטיפלה בעשרות אלפי ילדים מכל העולם, גם במקרים הקשים ביותר", אומר לי בעלה, צבי,

בשיחתנו. לדבריו, במפגש ראשון מלמדת פליישמן את ההורה "כיצד ללחוץ חצי דקה על נקודה ברגל של

הילד לפני השינה. זה לא מזיק ולא כואב. מדובר בטיפול פשוט דרך כף הרגל שמגרה את הורמון הגדילה

הטבעי של הילד. חשוב מאוד להגיע אחרי הפעם הראשונה בכל שלושה חודשים, כי הנקודה הזו נחלשת

וצריך לגרות אותה מחדש."

צבי פליישמן מתפלא כשאני שואלת על הכשרתה של אשתו )"היא רפלקסולוגית עם תעודה בינלאומית"( או

על מחקרים שמוכיחים שהשיטה שהמציאה אכן עובדת. לדבריו, אשתו )וכיום גם ביתו( עוסקים בתחום

עשרות שנים וזה מספיק. עוד הוא טוען ש"רופאים ופרופסורים" שולחים אליהם ילדים שסובלים מבעיות

גובה, אך כשאני מבקשת המלצות או שמות - הוא מסרב למסור. "זו שיטה שלנו, שאנחנו פיתחנו, למה אני

צריך המלצות מרופאים?" הוא שואל וכעבור זמן קצר נסוג מהטענה שלאשתו יש תואר אקדמי

ברפלקסולוגיה. "יש לה סוג של תואר בטיפול אלטרנטיבי", הוא מחדד.

שיטוט בין אתרי הורים שבהם דנים בשיטה מעלה שוב ושוב את אותו תיאור פשוט: כדי לפתור בעיות גובה,

פליישמן, שגם אינה תזונאית, ממליצה על דיאטה מרובת חלבונים כמו גם על "שינה של 11-12 שעות בחושך

מוחלט" והכי חשוב: "לחיצה על הבוהן לפני השינה". לפי תגובות של הורים באותם אתרים, יש להתמיד

ולבצע 100 קפיצות כל ערב.

פלשיימן מקבלת ילדים, לעתים בני ארבע-שש, זה שנים רבות. ההורים, חלקם, מדווחים כי הילדים, הפתעה

הפתעה, באמת צומחים לגובה בעקבות הטיפול ובעזרת השם. מה שמעניין לא פחות ב"שיטה" של פליישמן

הוא שבניגוד למטפלים אלטרנטיביים שקורעים את הכיס של הלקוחות, הרי שהיא גובה סכום צנוע יחסית:

490 שקל למפגש הראשון וגם אותו "אפשר לחלק לשלושה צ'קים". המפגשים הנוספים, אלה שמטרתם

"לחזק את הנקודה החלשה", אינם כרוכים בתשלום נוסף.

מנהל היחידה לאנדוקרינולוגיה- ילדים בבית החולים הדסה, פרופ' דוד צנגן, מספר כי שמע על פליישמן

מלקוחותיו החרדים. לדבריו, 99.9% מהילדים יגבהו עם פליישמן או בלעדיה. "באותה מידה היא יכולה

היתה להגיד אברא קדברא", הוא אומר, "אין אף מחקר בעולם שמראה שלחיצה על הבוהן, או על שום

מקום אחר ברגל, עוזרת לגבוה."

צנגן אינו מבטל את התחום האלטרנטיבי באופן גורף, אך מדגיש כי היה מצפה שטיפול שכזה יגובה במחקר

מדעי. "יש לקחת קבוצה של מאה ילדים באותו גיל וגובה ועוד קבוצה של מאה ילדים באותו גיל וגובה,

ולערוך מחקר רציני שיבהיר אם הלחיצה על הבוהן עובדת. כמובן שזה לא קורה כי מדובר במחקר יקר

שלאיש אין ענין להוציא אותו לדרך. לילדים יש מנגנון גדילה טבעי. לרוב אין סיבה להתערב בו, ואם כן -

קפיצות או לחיצות הן לא הפתרון". לגבי המלצותיה של פליישמן בעניין התזונה והשינה, מוסיף צנגן:

"תזונה בריאה היא חלק בלתי נפרד ממנגנון גדילה בריא, אך ההצעה לשינה בת 12 שעות בחושך מוחלט

אינה מחוברת למחקר או ידע רפואי. די בשמונה שעות של שינה טובה ."

את הצלחתה של פליישמן מסביר צנגן בעובדה שהורים במצוקה ינסו הכל. גם העובדה שהיא גובה תשלום

נמוך יחסית מסייעת. הבשורה הטובה, כך לדבריו, היא תשומת הלב שנותנים הורים לנושא, עצם המעקב

אחרי גדילת הילד, היא דבר חשוב. היא גם הביע פליאה על כך שאישה חרדית לוקחת לעצמה קרדיט על

סיוע למנגנון, שעל פי תפיסת לקוחותיה, נוצר בידי אלוהים.

יואווווו. מי כתב את זה? התגלגלתי מצחוקשושנושי

עכשיו רואה. נקרעתי.שושנושי

אני לא חסידהנ של הכתבות שלהםפרח חדש

אבל עם זה אני ממש מסכימה

וואלה לא מכירה אותהמסע של החיים

רחוקה מאוד מהאיזור שלה ורחוקה מאוד מהאיזור של לטפל בבעיות גדילה ב"ה.

כתבתי באופן כללי כי היו כאן הכללות גורפות על כל התחום.

ברור שיש שרלטנים והמון מהם, ויש גם שלא.

הגיון בריא.מבוגרת

מסכימה עם כל מה שכתבת.אני כתבתי את מה שכתבתי בשם עצמי בלבד.ולא שהמלצתי ללכת אליה.אני מחזיקה מעצמי כבעלת הגיון בריא.וממש ממש לא נמנעת מטיפול רפואי רגיל בגלל כל מיני שיטות טיפוליות אלטרנטביות.ויודעת בוודאות מתי משהו טבעי יכול להיות מסוכן מאוד.שוקלת כל דבר לגופו.במקרה של הבחורה מקרית ספר,ידעתי מראש שזה לא משהו שנחקר ומוכח מדעית וכו...אבל בחרתי בכל אופן ללכת לשמוע.וכמובן כמובן שהייתי במעקב של אנדוקרינולוג.וכך לגבי כל ענין אלטרנטיבי.

אם אין חוסר בהורמון גדילה, ויש צפי לגובה נמוך,אשתו שלו

כן יש אישור לטיפול רפואי בהורמון גדילה.

זה מאושר על בסיס אחר ע"י הקופה

תגובהגיטי

סיפרתי אתמול לבן בן 21 שקראתי ואמרו שהשיטה הזו שטויות...

הוא היה במרפאה הזו ועשה באדיקות כל מה שאמרו.

היום הוא בגובה מצויין ב"ה.

הוא ביקש למסור שזה לא שטויות ואצלו זה עזר מאוד.

(עכשיו אנחנו עם עוד בן...מקווה להאמין שזה עובד... מחכה מאוד שיגבה)

ואיך את יודעת מה היה קורההשם שלי

אם הוא לא היה עושה את הדברים האלה?

אולי הוא בכל מקרה היה גובה?

האם הוא אכל שוקולד בילדותו?פשוט אני..

אם כן, מן הסתם השוקולד הוא זה שעשה אותו גבוה.

זה בהחלט לא פחות סביר מאשר לחיצות ברגל...

הוא גבה כי ככה הגוף שלו תוכנת לעשות,

לחיצות על הרגל לא הועילו יותר מאשר אכילת שוקולד.

האמת שאני פחות מוטרדת מהשיטה והאם זה עובד או לאפרח חדש

מצידי שכל הורה ינסה את זה על הילדים שלו אולי יעזור אולי לא

אלא יותר מהאופן שבו היא משווקת את עצמה, וכנראה לגבי ההצהרות שלה על הכשרתה

ועל האופן שבו היא עושה על זה כסף

ובגלל שזה דבר שקצת קשה למדוד הצלחה

אז אנשים מאמינים שזה עוזר ומשלמים על זה הון תועפות וזה דבר שלא הוגן ולא אתי

מה לגבי פנייה לאנדוקרינולוג לבדיקה?מתיכון ועד מעון

ובהחלט חוסר אכילה משפיע מאוד על גבוה.

אולי שווה לקחת אותה למפגש עם דיאטנית לבנות ביחד תפריט שיהיה לה טעים ומשמין

אף פעם לא שמעתי שיש קשר בין קבלת מחזורנעמי28

לזמן הגביהה.

אני המשכתי לגבוה הרבה אחרי.

אני יודעת שזה קשורפרח חדש

לא סתם לפעמים מנסים לדחות את ההתבגרות של ילדות וקבלת המחזור כי זה בהחלט משפיע

מענייןנעמי28

הכתובת זה אנדוקרינולוג ודיאטנית.אשתו שלואחרונה

מומלצת אנדו' רופאה אישה כי גם בודקים את ההתפתחות הפיזית שלה.

זה גיל קצת מאוחר לבדיקה,אבל עדיין כדאי ללכת כדי להבין מה האופציות שלכם.

לגבי תזונה, אני כן חושבת שיש מה לעשות, יש לי סרבן רציני שעשינו תהליך עם דיאטנית,תהליך מותאם אצל מומחית, וקודם כל הכל היה בליווי של בדיקות דם והתפתחות, ובדיקה שהוא צורך את כל מה שהוא זקוק לו. (השלמת החוסרים נעשית ע"י תזונה שמתאימה לו/ויטמינים ספציפים שצריך).

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !