איזה קשה!

בא לי להכין לך סלט גדול

מה עם להזמין מוולט?

יום...

שתעזור לך לעלות מעט ומשם לפעול לפתרונות לטווח ארוך יותר.

אפילו אם חודש שלם תזמיני כל יום.

כל עוד את אוכלת את הסלט, זה שווה כל שקל.

אני לא רוצה לייעץ בנושא שאני לא מבינה בו, אבל דיברת עם המטפלת שלך על עניין ההסתרה? את מנסה לפצח את זה או מקבלת כעובדה גמורה שאת לא מוכנה לספר לאף אדם קרוב?

זה לא חייב להיות בעלך אם את לא מרגישה מסוגלת אבל לפחות בן אדם אחד שיכול לתמוך בך במציאות לפחות לתקופה מסויימת.

את החולשה הנפשית.

אני מנסה לפצח את זה כבר הרבה מאוד זמן, אבל זה מדי עמוק אצלי, הבושה מהמצב החלש הזה.

אני לא מצליחה לחשוב על אף אחד במציאות שאני מעזה שידע שעובר עליי משהו.

אבל אני כל כך מפחדת שמישהו ידע על הדיכאון, שאני לא מוכנה לסבול את תקופת ההסתגלות לכדור,

כי גם אם עכשיו אני עוד מחזיקה בשיניים כדי שאף אחד מבחוץ לא יראה כלום (ולא תמיד מצליחה...),

אם המצב יחמיר זה יהיה עוד יותר קשה...

לי לא היה כלום עם ציפרלקס חוץ מעייפות. גם זה חלף תוך כמה ימים כשעברתי לקחת בערב. ועכשיו הוסיפו לי עוד משהו ולא היו שום תופעות

זה יכול לשנות את חייך

הדיכאון?

אוף, אני נורא רוצה לקחת, ומפחדת.

כבר נמאס לי שאני לא מצליחה לצאת מזה, ולפעמים זה כבר קשה מדי.

שנים פחדתי

ואחרי שהתחלתי ככ הצטערתי שסבלתי כל השנים האלה

אני ממש ממליצה להתגבר על הפחד וכן לנסות

וואו איזו השראה שהיא

הלוואי ויעזור לך קצת

וחיבוק ענק❤️

איך אני יכולה להגיע לזה בדרך אחרת?

זה יכול להיות קרקע יציבה לשינוי.

ולגבי המטפלת, אני שואלת בעדינות האם היא מתמחה בתחום בריאות הנפש? נושא ההסתרה הוא מאוד בסיסי בטיפול ואת משקיעה אנרגיות רבות (מידי) בנושא ונשמע שאת פוגעת בעצמך פיזית, בעיקר בחוסר האכילה שהוא ממש תסמין מובהק של הדיכאון

האמת שנשמעת מטפלת לא משו בכלל..

וסליחה על החריפות והנחרצות..

זה בסיסי לכוון אותך לשתף את בעלך, ובעצם זה שהיא לא מכוונת לשם באופן חד היא בעצם סוג של מעודדת אותך להמשיך כך וזה מאוד חריג וקצת "מסריח".. יש מטפלות רגשיות שלא באמת מבינות מספיק.. ויכולות בלי לשים לב לעודד תהליכים לא בריאים, לפעמים איפה שהוא גם נוח להם התלות בהם והסחרור שהמטופלת נמצאת בו.. לא בכוונה רעה דווקא אבל זה לא תהליך בריא..

סליחה ממש על החריפות

פשוט ראיתי חברה קרובה נכווית בזה

וכמישהי שהיתה שם קרובה אליה כל הזמן היה לי ממש קשוח לראות את זה...

היתה לה מטפלת שרק העמיקה את הסחרור והבלבול והקושי שלה..

סליחה שאני נחרצת

פשוט נכוויתי ברותחין מה שנקרא....

תחשבי כמה אנרגיות את משקיעה בהסתרה הזאת.

האמת שקצת קשה לי להבין מהמטפלת רגשית למה היא לא מעודדת אותך לשתף אותו

תחשבי כמה הכל יהיה יותר קל אחרי שהוא יהיה שותף לסוד הזה!!

אני חושבת שהצעד הראשון לריפוי הוא לשתף את האדם הקרוב לך ביותר. את בעלך.

למה בעצם את לא מסוגלת?

ומה המטפלת הרגשית אומרת על זה?

יכולה לומר לך שאני לא הייתי יוצאת מהדיכאון שלי לולא בעלי. (תכל'ס גם לא יכולתי להסתיר ממנו אותו... אבל היה לי דיכאון די חריף). בעלי תמך בי, מצא בשבילי טיפול, טיפל בילדים, הוציא אותי לטיולים כדי שאתאוורר ואראה עולם, הכין לי אוכל... הוא באמת הדבר הכי טוב שהיה לי בתקופה הזו (ובכל שנות נישואינו, בעצם).

מחזקת אותך לנסות לשתף את בעלך, במיוחד שאת אומרת שהוא מדהים ומתוק...

הרבה כוח!❤️

שאין לי מושג אם מתאים לך, אז תזרקי אם לא

אבל לפעמים הכי קל פשוט לקפוץ למים ולעבור את זה. לכתוב לבעלך פתק או הודעה ופשוט להביא, או להראות לו את השרשור הזה, או כל דרך אחרת

אבל יש סיכוי שאם תעשי את זה זה פשוט יפרוץ לך דרך, כי בעיני קודם כל חלק משמעותי בהחלמה מדיכאון

זה תמיכה של הסביבה, וגם נשמע לי הגיוני שחלק מהסיבה לדיכאון זה הפחד מלהיות חלשה, חוסר יכולת להסתמך על הסביבה וכל הרגשות שעומדים מאחורי זה. ולהתמודד עם זה יכול להיות שיעזור לך להתמודד עם הכל.

מקווה שהצלחתי להסביר למה התכוונתי🙈

מצטרפת למה שכתבו - לכתוב פתק לבעלך.

להסתיר משהו כל כך משמעותי מאדם קרוב זאת חווית בדידות עצומה וריחוק שהיא בפני עצמה מגבירה דיכאון.

לכל מי שכתבה לי לשתף את בעלי - זה ממש ממש גדול עליי.

הדיכאון התפרץ אצלי בגלל הצורך להיות חזקה ומצליחה כל הזמן, שמלווה אותי כבר שנים ויושב על נקודות מאוד מאוד עמוקות אצלי,

והדבר היחיד שמחזיק אותי עכשיו זה זה שאף אחד לא יודע, ואני צריכה להראות לכולם שאני בסדר.

ויש לזה גם מחירים רבים של בדידות ושל חוסר תמיכה, נכון, אבל גדול עליי עכשיו לשבור החזקה של שנים.

אם מישהו ידע אני ארגיש עוד יותר רע.

ואיך מולה לא קשה לך לשתף?

אני לא חושבת שדיכאון זו חולשה. דיכאון מעיד על עוצמתה של הנפש, שנוכחת, שקיימת, שמבקשת שישימו לב אליה. דיכאון זו הדרך של הנפש להכריז שהיא כאן, ושהיא רוצה שיהיה לה טוב.

אולי החשיבה הזו תעזור לך לשתף את בעלך?

(גם תחשבי שזה היה הפוך... ובעלך הוא זה שהיה בדיכאון ולא היה משתף אותך - איך היית מרגישה עם זה?)

שהוא הרי רוצה בטובתך, נכון? וחשוב לו לדעת מה עובר עלייך, נכון?

אז בשבילו - תנסי לספר לו❤️

לא חובה ברגע זה, אפשר גם לטפטף לאט לאט - לזרוק: "הבוקר קמתי בחוסר כוח", "היום ממש רציתי סלט ופשוט לא היה לי כוח וחשק להכין לעצמי' - ורק אחרי כמה זמן לומר בפירוש שנראה לך שאולי את בדיכאון...

(אגב, הוא יודע שאת הולכת למטפלת רגשית?)

וברור שהוא יודע שאני הולכת אליה.

אמרתי לו פעם שנראה לי שאני בדיכאון כי לפעמים אין לי כוח, אז הוא צחק ואמר שלכולם לפעמים אין כוח, ומה הקשר לדיכאון...

הוא צריך להבין שאת מספרת לו משהו שיושב לך על הלב המון זמן

לדעתי ה צריך להיות שיחה שקובעים מראש ומסבירים כמה היא קריטית לך

שזה קצת רגיש לך להגיד את זה, ואת צריכה תמיכה ולא ביטול של החשש שלך לדיכאון? יעזור?

קשה לך להגיד לו כי הוא בעצם לא מספיק מבין מה זה אומר דיכאון...

זה קצת יותר מורכב...

מקווה שהמטפלת הרגשית תיתן לך כלים איך לומר לו בצורה ישירה. (אולי יעזור אם הוא יגיע איתך פעם אחת לטיפול אצלה?)

ככה לדעתי...

גם לי קשה לשתף אנשים קרובים, אבל דווקא אנשים רחוקים יותר שמצד אחד מספיק מבינים בלי לשפוט, מצד שני מתישהו יעלמו לי מהחיים, יותר קל לשתף מאשר בני משפחה למשל.

חברה ללימודים מחוג מקביל, אז בזמנו שפכתי את כל החיים מול שותפות בדירה כי ידעתי שבסוף שנה כל אחת פונה לדרכה.

אפשר גם בקבוצת תמיכה נניח מפגש יולדות או חברה מהעבודה שאתם לא בקשר עבודה ויותר קשר חברי.

אולי הורה לילד מאותו גן כמו הילדים שלך? לפעמים נוצרים קשרים קרובים שמתנתקים בהמשך.

אולי אם אתם בקהילה מסויימת אז אשת הרב נניח.

אולי חברת ילדות.

ואפשר למצוא לך חונכת להרים טלפון פעם-פעמיים בשבוע.

זה יכול לתת המון לדעתי.

לצאת מהתפיסה הזאת שאת חייבת להיות חזקה טובה ומושלמת

אני לא בטוחה שזאת גישה נכונה לחיים

ויכול מאוד להיות שיהיה לך ככה יותר קשה לצאת מזה

לנסות לשנות את זה

אני צריכה להעז לעשות את זה.

אני לא יודעת מי את ומה מאתגר אותך, אז כותבת בזהירות שלפעמים כן עוזר לעשות דברים בכח, שלפעמים אם נחכה להעז- לא נעז אף פעם. אבל אם נכריח את עצמנו לעשות משהו- תוכל להיות תזוזה. שוב אני לא באמת מכירה אותך ואם את בטיפול רגשי אז בגדול זה הכתובת וזה הרבה יותר טוב מעצות רנדמואליות של אנשים שלא מכירים אותך, אבל כן מציע לך לשים סימן שאלה על ההנחה יסוד הזאת שלא יעזור לך לעשות את זה בכח.

זאת צריכה בעיקר להיות העבודה שלך

להצליח לעבור את המחסום הזה

ואם אחרי עוד כמה פגישות עם המטפלת אין התקדמות

הייתי שוקלת מחדש אולי השיטה/הגישה שלה פחות מתאימה עבורך

אחרי הרבה חששות וחיפושים.

זה פשוט לוקח זמן ויושב על מקומות מאוד עמוקים, ויש גם עוד חלקים בטיפול, אנחנו לא מתמקדות רק בזה.

גם הדיכאון בא בגלים, לפעמים הוא חלש יותר, ואז אני פחות זוכרת שצריך לעבוד על זה.

בשבועות האחרונים הוא התחזק, אז נזכרתי...

יש מקרים שמה שעוזר זה לקפוץ למים ואז להבין שהם לא כזה עמוקים כמו שחשבנו

מאשר לעמוד מעליהם ולנתח איך כדאי לשחות ולחכות להעז.

אני מתמודדת עם חרדה חברתית, ולנתח את זה שוב ושוב ולחכות עד שאני אעז - רק יחמיר את המצב.

ככל שאני נמנעת, החרדה עולה, כשאני יוצאת כמעט תמיד אני מגלה שזה פחות נורא ממה שחשבתי.

כמובן שתייעצי עם המטפלת.

אולי באמת הפותחת טיפול cbt יכול לעזור לך

דווקא אני מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית וכשניסיתי לא התחברתי לCBT.

לדעתי חייב גם חקירה והבנה וריפוי השורש ולא רק בפעולה ספציפית שיכולה לעזור נקודתית (גם בספק) אבל הבעיה תופיע שוב ושוב במקרים שונים.

יש פסיכולוגים שהם גם פרקטיים.

באניאגרם. אלו אנשים עם שליטה עצמית מטורפת שכל הזמן מתפקדים, ובנויים הרבה על רגש ההצלחה.

דווקא הריפוי של טיפוסים כאלו הוא לצמוח לכיוונים שבהם הם יותר נתמכים, או שהם מגלים לעצמם חשיבה יותר נינוחה כלפיי החיים. פחות ביקורתית ופחות מוכוונת הצלחה.

אני פשוט מכירה מקרוב מישהו גם עם מאפיינים כאלו- חזק ומצליח מאוד, שאין סיכוי שהוא יודה בחולשה, כי הוא מרגיש מוכרח לשאת את כולם על הגב שלו, להצליח ולא להישבר.

כשבעצם הפחד העמוק שמסתתר שם זה פחד מכישלון.

מעניין אם את מוצאת את עצמך בזה.... חיבוק גדול!!

מפחיד איך זה מדויק

גם ממש מוסבר שם לעומק את הדפוסים שמובילים להתנהגויות כאלו.

שתדעי שנשים בטיפוס כזה הם יותר נתונות ללחצים מגברים, כי הן דורשות מעצמן שלמות ושליטה עצמית בכל התחומים.

איך טת מרגישה היום?

לא הכל חייב להיות עם פתרון כאן ועכשיו, או עם קפיצה למים עמוקים.

דווקא אני קוראת בין השורות שאת עוברת דרך והדרך הזאת היא לחיים. חיים רגועים וטובים יותר.

בלי לחץ אני בטוחה שאת בע"ה בכיוון הנכון.

לקח לבעלי גם הרבה זמן עד שהבין שהחרדות שלי במצב לא טוב. רק תשמרי על עצמך.

אני מתייעצת הרבה עם ארגונים כמו סה"ר לדוגמא שאת יכולה לשוחח עם מתנדב דרך הווטסאפ וזה אנונימי לגמרי, יכולה לשפוך שם את הלב שלך ואת הקושי. ואגב זה שהמטפלת שלך מודעת לעניין, מרגיע אותי. הייתי נותנת לה את המספר של בעלי רק למקרה ומהשיחה שלנו היה משתמע לה שמצבי הנפשי לא טוב (זה רק אני והחרדות שלי).

יצא מבולגן, שורה תחתונה את תעברי את זה בע"ה כי את מטפלת בעצמך בצורה נכונה והלוואי ויכולתי לעזור באיזה שהוא אופן.

נשמע ממש קשה ובודד. אני בטוחה שבעלך שם לב שיש לך קושי, וישמח מאד לעזור לך בע"ה כשידע.

מאחלת לך שתהיי בקרוב במקום שתרגישי בטוחה לספר לו וכמובן להיות בטוב בעולם🫶

ככה שזה לא בהכרח משהו שיתאים לך בכלל, אבל כן אשתף שהרגעים שבהם אני מרגישה הכי הרבה קירבה ומשמעות בזוגיות הם הרגעים שבהם אני מצליחה להסביר מה אני מרגישה וחושבת, ובתחושה שהראש/ לב שלי שקוף מולו (במובן הזה שהוא יודע מה אני חושבת מרגישה) כולל החולשות והצדדים הפגיעים והפחות פוטוגניים שלי- ואף על פי כן יודעת שאוהב ומקבל ורוצה בי.

בהצלחה יקרה 🤍

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי