בעלי מאז ומתמיד רצה לרכב על אופנוע
אמרתי לו שזה מסוכן ואין מצב בחיים וכו
לא דיברנו על זה שנים, הוא יודע כמה אני פחדנית ואנטי.
במקביל הוא במילואים
ובתקופה האחרונה הןא מגיע בשעות לא שגרתיות
אני יודעת שהוא מסיים ב6 בבוקר וכבר תקופה שהוא אומר לי שהןא מתפלל ואוכל בבסיס ואז מגיע ולכן חוזר ב8 הביתה במקום 6 וחצי.
עכשו גיליתי שהןא לומד שיעורי נהיגה על אופנוע והוא מקיים אותם על הבוקר.
אני לא יודעת איך להגיב לזה, יש לי מחנק בגרון
אם את יכולה הייתי מנסה לא להגיב מהבטן. לפתוח את זה מולו בזמן רגוע. אולי גם את הפחד, אבל עוד יותר את החשיבות בפתיחות ושקיפות מלאה ביניכם.
כואב מאוד.
הבעיה מתחילה מזה שמחליטים בשביל מישהו אחר
הוא אדם מבוגר
זכותו לרצות ולבחור לעשות דברים
במיוחד כאלה שהם בעיקר שלו
כנראה זו הדרך שלו להתמודד כרגע עם חוסר ההסכמה שלך
אז לפני מה לעשות אם זה
לבדוק מה לעשות כשיש חוסר הסכמה
כי הדרך לקבוע עובדה ('אין מצב בחיים') לא נכונה וגם לא עובדת
והאמת, הייתי פוסלת אותו על זה.
מבחינתי זו אנוכיות. איבדתי חבר בגיל 16 בתאונת אופנוע.
ואם הוא לומד נהיגה על אופנוע כבעל ואב לילדים אז זה אנוכי ולא סתם . הוא לוקח את החיים שלו בידיים על חשבוננו. לא יודעת אם קיימים נהגי אופנוע שלא נפגעו.
ברגע שהוא מקבל החלטה כזו זה עלול לפגוע בנו ישירות.
ולהסתיר כי אני נגד זה לא הופך את זה למוצדק.
גם להיות עם אישה אחרת לא אסכים..
השקר וההסתרה נוראיים מבחינתי ולא יודעת אם אצליח לסלוח לו ולהאמין בו יותר
גם אם הוא הסכים לוותר על משהו לפי החתונה
זה לא אומר שאסור לו לשנות את דעתו כל החיים
יש הבדל בין דברים שנוגעים ישירות ל2 בני הזוג
לבין דברים שהם יותר של מישהו אחד
כמובן שאין פתרונות קסם
אבל לכל קונפליקט יש 2 צדדים
וצריך קודם להבין את שניהם
שקר זה דבר בעייתי
אבל גם לכפות את דעתך זה בעייתי
אז אולי הבעיה התחילה מלכפות דעה
והמשיכה עם שקר
היא אומרת שזה היה עוד לפני שנישאו
זתומרת שהוא יכל להיפרד ממנה על זה
אבל הוא בחר בה
ופתאום אחרי שנים לעשות משהו כזה בלי להודיע לפחות
זאת הפרת אמון כואבת מאד מאד
זה לא סותר שבעייתי לכפות דעה
גם אם היתה כזו הסכמה לפני שנים
להודיע למישהו שמאד מתנגד
זה בעייתי
זה לפתוח קונפליקט
לקבל סירוב
ואז אם עושים את זה מקבלים שפכטל
ומבינה שהיא קשה לעיכול.
לפותחת- המניע של בעלך זה לא לעשות משהו נגדך אלא לעשות משהו בעדו.
הוא שיקר לך כי הרגיש ש"אין מה לדבר על זה" איתך ואולי בתוספת המילואים הרגיש שהוא לא מסוגל להמשיך להתעלם מהצורך הזה, אבל גם לא מסוגל לעבור תהליך מולך בהקשר הזה. אם נוסיף למשוואה תחילת הריון סיוטי שלך, אפשר להבין מאוד את שני הצדדים ואת גודל הפער מנקודת מבט של כל אחד מכם.
מבינה שלא קל לשמוע ובטח לא קל לקבל,
ואת הכי רוצה בעולם רק לכעוס ולהאשים אותו ולא לנסות לראות מעבר, בטח לא במצב הישרדותי שאת רק מנסה לנשום בלי להקיא וכד'
חיבוק ❤️
זה עלול להשפיע עליו ועל כל המשפחה.
כשאנחנו מתחתנים אנחנו לוקחים אחריות והאוטונומיה שלנו לעשות דברים מסויימים מוגבלת. זה אחד מהדברים לדעתי.
השאלה למי זה נוגע יותר
יש דברים שנוגעים באופן שווה
ויש דברים שנוגעים יותר לצד אחד
כשבאים לבחון קונפליקט צריך לקחת בחשבון כמה זה נוגע לכל צד
אפשר לראות בנישואים כניסה למוגבלות נוקשה
ואפשר שלא
זו בחירה
ומנסיון לש הרבה מגוייסות
שבאו ופסקו עובדה
אנחנו לא מסכימות שתלך
וזה לא ממש עבד
כי זה נגע במרחב מאוד משמעותי ועקרוני לבעל ..שלא יכל פשוט לשים בצד.
ומשהו בהז שהבת זוג שוללת משהו שממ שחושב לבעל כפסיקה ועובדה מוגמרת
לא נאשר לו מקום וזה חונק אותו
זה לא מצדיק לפעול מאחורי אגב
זה באמת לא בסדר ולא הגון
זה ביטוי לש מצוקה
וצריך באמת לעבוד על תקשורת .
האמת מ2 הצדדים
איך לבקש מה שחשוב ועקרוני לי אבל בלי לחנוק ןלא להשאיר לו מקום
ואיך לא לעשות ב
מאחורי הגב מצידו
אבל הז בהחלט פוגע ומטלטל גם אני היתי משתגעת מגילוי כזה
אני לא מצדיקה
אבל כן חושבת שאולי כדאי למנף את הז לשיח מהותי על פערים ואיך מתמודדים איתם
לחזור בתשובה/ בשאלה
זה מאוד מאוד משפיע על הבית כולו
ועדיין לחיות עם עצמך במקום שלא נכון לנפש שלך זה מחיר גבוה יותר מהמחיר של הצד השני להסתגל לשינוי.
פה מדובר על נטילת סיכון ולא על שינוי בפועל ביומיום ולכן עוד יותר צריך להבין שהטלת וטו היא לא מעשית.
חבל שהוא החליט לעשות מעשה באופן חד צדדי, אבל הגישה של הצד השני צריכה להיות שאי אפשר לכפות אורח חיים או נטילת סיכונים וכד' על הצד השני וההסכמות לפני החתונה פחות ופחות רלוונטיות בהמשך.
מי שתקוע בהסכמות שהיו ולא מוכן להתחשב בכך שהצד השני השתנה, מפספס את ההזדמנות להבנות ואז נגרר להגיב לאירוע במקום לנהל אותו באופן מפוקח.
למשל בדיון כזה אפשר לדון על אופנוע/ קטנוע
כמו שבדיון עם עישון אפשר לדון על סיגריה אלקטרונית/ רגילה
מאשר כשבלי דיון בכלל כי "התחתנתי עם לא מעשן" אין את יכולת ההשפעה הזאת.
ההגדרה של מה שקשור לשני הצדדים ומה שקשור לצד אחד,
בעיני (בלי ניתוח מעמיק)
נוגעת לשאלת ההשפעה. האם ניתן לשים את הגבול בהשפעה עלי (לנטרל או לצמצם השפעה) או שעצם המעשה בליבה שלו קשור אלי.
נניח עישון בתוך ומחוץ לבית, שמירת כשרות מחוץ ובתוך הבית.
השפעה כלכלית, ועוד.
בדוגמה הזו אפשר לומר שהיא לא מתכוונת להיות מטפלת סיעודית ואם יקרה משהו בסדר גודל כזה זה סוף הנישואים וזה זכותה ובאסה אם יקרה. אבל הרכיבה עצמה ביום יום לא משפיעה.
הבחירה של אדם לקחת סיכון על חייו או ליטול את חייו היא כמעט אך ורק שלו. אפשר ורצוי לדבר ולשקף ולצמצם סיכונים, ואפילו לעשות רגשי ולנסות להשפיע ככל האפשר,
אבל בסוף הבחירה לחיות או לשמור על החיים היא בחירה מאוד מאוד אישית של בנאדם ואי אפשר לבחור עבורו.
כשמכבדים את מה שממילא אין לנו יכולת אמיתית להכריע בו, אז הסיכוי לשיתוף פעולה גדל לדעתי.
אותו דבר לגבי נהיגה לא זהירה או הגעה למקומות עם סיכון בטחוני.
לאף אחת אין יכולת אמיתית למנוע מבעלה לסמס בנהיגה או לא לנסוע במהירות מופרזת או לערוך קניות בשטחי A או פעילות אקסטרימית.
ואני מסכימה עם כל מילה
כל תחום זה סוגיה אחרת
לדעתי מילואים זה סוגיה שונה מאופנוע בגלל הערך הנפשי והאחריות למרות הסיכון הגבוה בשני הסוגיות.
וכן אני מצפה מבעלי שלא יסמס בנהיגה למשל.
עם זאת אני לגמרי מבינה שאין לנו שליטה על ההתנהגות של בן הזוג כל אחד צריך להיות אחראי על עצמו. וגם להחליט את ההחלטות שלו במובן מסוים.
מבינה את הפותחת שחשה פגיעה באמון, מצד שני כנראה ההתנגדות העזה שלה היא שהביאה את בעלה להתנהג כך.
בכל מקרה אופנוע בעיני וכנראה גם בעיני הפותחת זה גבול אדום וכן יש דברים שבני הזוג צריכים להתיישר אחד עם השני.
גם אם זה סיכון שלו , יכול להיות שאני אהיה על קוצים כל היום ובלחץ.
גם אמירה -אם הוא ייפגע אז נישואין יסתיימו ,איזה באסה , היא הזויה. מה היא תשאיר אותו פגוע כשהיא באמת אוהבת אותו? ברור שלא. כך שהיא בכל מקרה תצטרך לשאת בתוצאות במקרה והוא ייפגע.
וזה שונה במילואים. גם כי אופנוע זה סיכון מיותר. וגם שאישה יודעת באיזה תפקיד בעלה שירת לפני שהיא מתחתנת.
לגבי חזרה בתשובה או חילון , זה לא עניין טכני של להדליק אור בשבת או לא להדליק אור בשבת. זה דבר מהותי. ככל שתהליך מעמיק , פער יגדל , בן אדם ישתנה . טוב , תלוי מי עובר שינוי ועד כמה שינוי קיצוני. את באמת תצליחי לחיות עם בן אדם שבטוח שאת מאמינה ב"ישות מדומה" ? גם אם תמצאו פתרונות טכניים לכל מיני דברים? מה עם חינוך ילדים? אתה לא יכול לחנך ילד למשהו שאתה לא מאמין בו .
ואני לא חושבת שזה עניין אישי כי חס וחלילה אם אחד נהרג או נפצע השני נשאר אלמן או הופך למטפל סיעודי.
מצד שני- כנראה שזה ממש בוער בו. אולי המילואים גרמו לו לרצון "לחיות את החיים" או וואטאבר.
הייתי משקפת לו כמה אני שבורה וכמה זה כואב ששיקר לי ואז מנסה למצוא פשרה/פתרון. אולי יש דבר כזה נהיגה כתחביב בתנאי שטח ולא בכביש (בהנחה שזה פחות מסוכן למרות שתוך כדי כתיבה אני מבינה שזה נשמע ההיפך… חחח… באמת לא מבינה בזה אבל הכוונה לנהיגה במסלול ייעודי שיש בו פחות סיכוי לתאונות)
נוהג על אופנוע במסגרת שיעורי נהיגה זה הכי בטיחותי שיש 😆
אולי הוא התכוון להישאר בזה, ולא לקנות אופנוע בהמשך?
חשוב לציין שהווטו הזה היה קיים במסגרת הרווקות.
כמו שהוא יגיד שהןא בחיים לא יתחתן עם מישהי שעשתה קעקוע, ופתאום, בלי לדבר על זה, אחרי שאנחנו נשואים יותר מעשור- אני עושה קעקוע על דעת עצמי. בהסתר.
זה לא שהיינו נשואים והגבלתי אותו כאילו עם הבן שלי, אבל כל עוד לא התחתנו אז ציינתי מה קו אדום במבחינתי כי זה הרבה מעבר לכלי מסוכן. זה באמת השלכות אם חלילה יהיו- משפיעות על המשפחה כולה וזה חוסר אחריות לנהוג בכלי כזה כל עוד אתה לא רווק .
וגם אם הגישה שלי קיצונית- זה נאמר במכוון וכדי שתהיה מודעות. ומאז לא דיברנו על זה. אפילו לא רומזת או זורקת משפטים על אופנוענים בדרך. כלום.
לא הבאתי תחושה שצריך להזהר מלדבר על זה. ויש מקום לפתוח אם הןא כל כך רוצה, אבל להסתיר ולשקר אין מקום בשום צורה.
בכל מקרה הפגיעה היתה נטו מההסתרה והשקר. כי עכשו זה אופנוע ואחרי זה מה? כל עוד הוא שיקר והסתיר בביטחון זה פגיעה באמון ואין לדעת מה הדבר הבא ואם יהיה הדבר הבא. אבל האירוע הזה גרם לי לערער על כל מה שיגיד. אי אפשר לשנות את זה
לפעמים לאדם חשוב לעשות דברים
והוא לא מוכן לותר עליהם בגלל הנישואים
אפשר לדבר על זה
אבל רוב הסיכויים שהוא יקבל סירוב
והוא הרי לא מוכן לקבל סירוב
אז נשארה האופציה הנוספת
לעשות בסתר
וטו וקווים אדומים בדברים שאינם קווים אדומים בהכרח
מגדילים את הסיכוי שייעשו דברים בסתר
אני אגב גם נגד אופנוע (בגלל הסכנה כמובן)
מתנגדת נחרצות אפילו.
ואם האיש שלי היה מתחיל ללמוד בלי שדיברנו על זה שנים - כבר בעיה. למה לא לבוא לדבר?
בטח שאני יכולה לסרב ולהתנגד
וננהל על זה שיח, ואולי ממש לא נסכים על מה הלאה
וכמו שאני יכולה לסרב, הוא יכול להגיד לי "אשתי אהובתי; אני שומע את ההתנגדות שלך אבל זה מאוד חשוב לי, ואני בכל זאת הולך לעשות רישיון"
אבל לעשות בסתר? לא. ממש ממש לא מתקבל על הדעת.
יכולה להגיד שהקו האדום לשי היה קם על משהו שבעלי ידע
אבל במשך השנים הדבר הזה התעורר בו מבפנים ובעבע והיה לו מאוד חשוב
והוא שתק ושת3
כי הוא עדין ורגיש וטוב ומתחשב וידע מה דעתי
גם אני לא דיברתי על שה שנים
וגם הוא לא כי הוא פחד כי ידע שזה יעורר התנגדות חזקה ואז כאילו הוא ירגיש שאין לו אופק לחלום והוא חסום לגמרי
הוא לא עשה משהו מאחורי הגב
אבל כן הוא די דחק אותי לקיר וסוג לש קבע עובדה בשטח
לא בכוונה רעה
פשוט לא יכל יותר
ובהמשך הוא גם התברר על זה ותיקן והתנצל
לכן לפחות מהנסיון שלי
גם אם משהו הוא קו אדום
וכאילו את אומרת
אבל למה הוא לא דיבר כל השנים
אני יכולה להבין 'אולי הז היה מפחיד מדי כשהוא יודע כמה את נחרצת
וזה נכון לעשות בסתר זה לא בסדר
מנחשת אגב שהסברה שלו היא
אני רק אךמד
שיהיה לי את האופציה
ואחרי הז נדבר ואולי נסכים על משהו שכן יעבור מסך אצלך או משהו כזה
כנראה הוא באמת לא חשב מספיק לעומק מה זה מייצר רגשית
אבל אנשים משתנים, כולנו.
גם את.
גם אני התחתנתי מאמינה בדרך מאוד מסוימת והיום היא שונה.
אי אפשר להחזיק את אותה רשימת קניות שהחזקנו לפני החתונה לאורך כל הנישואים.
אני דווקא כאן חושבת שיש כאן מימד של בגידה.
כי בגידה היא בעצם הפרת הסכם שמוסכם על שניכם (או לפחות חשבת כך) והפרה שלו ושמירה על סודיות.
אבל זאת גם לא בגידה במובן של "אני לא יכולה לסמוך עליו יותר"
זה הזמן להבין ולקבל את זה שהכללים שכתבתם פעם כבר לא מסתדרים היום.
זה קורה לדעתי לכל זוג, כל אחד בתחום שלו.
אולי תלכי לטיפול לעבד את החוויה של התאונה?
מה אם זה היה קורה ברכב ולא היית מוכנה שהוא ינהג? (יש לי חברה כשאת שלא נוהגת כבר שנים ונמנעת מנסיעות)
חרדה היא אחת התחומים הכי מטופלים כיום.
בגלל שהמקרה שלך ספציפי מאוד את מעדיפה להימנע ולמנוע מכל הסובבים להתקל בה.
זה הזמן שלך להבין עד כמה החרדות שלך מנהלות אותך, ויותר מזה את האנשים שסביבך.
אבל כן לבוא בגישה פתוחה שאולי גם אם לא נאמר במפורש, התחושה הייתה שאין מה לדבר על אופנוע.
כלומר לא לפסול את מה שעולה ממנו.
אפשר לומר ציער אותי מאוד ששיקרת כל הזמן הזה ואני מרגישה משבר אמון מול ההסתרה.
אני מבינה שנושא האופנוע הוא אישיו חזק ביננו וצריך לדבר גם על זה בנפרד.
אבל גם כשיש פערים ברצונות שלנו וזה בהכרח יוביל לשיחות קשות, ההסתרה קשה עוד יותר והיא מערערת לי את הביטחון בך.
תני לא לעכל ולחשוב ואל תפסלי את התחושות שעולות בו גם אם את לא מסכימה איתם.
למשל אם הוא אומר לא שיתפתי אותך כי ידעתי כמה את מתנגדת, אל תעני לא דיברנו על זה שנים.
אם הוא אומר בוער בי החופשיות של אופנוע אל תעני אבל התחתנתי איתך על סמך זה.
כלומר תשאירי מקום גם לתחושות שלו.
אפשר גם ללכת ליעוץ זוגי כדי לעזור לכם לשמוע ולהשמיע. אמון אפשר לבנות אבל זה תהליך ששני הצדדים צריכים להיות פתוחים אליו.
וזה בסדר לכעוס ולהיות פגועה כמה ימים. ולא ישר לחפש את המקום של התיקון.
ונשמע שכדאי שתכוונו לטיפול זוגי
אבל כמו שאם מישהי עושה קעקוע אחרי עשור נישואין יש זוגות שהקשר שלהם יתפרק על זה
ויש זוגות שיעבדו וימצאו את המקום שלהם בתוך זה
ושני הדברים לגיטימיים
אז בדיוק ככה גם כאן
את המציאות יש לך
היא בהחלט מערערת
ויש לכם עבודה לעשות. עבודה מצידו על ההסתרה, עבודה מצידך על הסיבות שבשלן הוא הסתיר ממך
ייתכן שמצידך זה קו אדום שאת לא מוכנה לעבור עליו ועליו יקום ויכול הקשר הזוגי שלכם, וזה לגיטימי
אבל יכול להיות גם לא
ואת היחידה שיכולה לענות על זה.
כואב ממש❤️
בהחלט פוגע מאכזב ושובר את האמון🫶
יכול להיות שמבחינתו יש לו ממש תשוקה לנהוג על אופנוע אז השיעורים זה כמו חוג כזה בשטח מבוקר כדי למלא את הרצון, אבל תכלס הוא לא ינהג? או שהוא בכל מקרה מתכנן לקנות?
בכל מקרה ההסתרה זה בעייתי מאד, אבל השאלה מעבר לזה אם הוא מתכנן להפר את הסיכום ביניכם.
לגבי עצם הנהיגה אני לא מסכימה עם הדעה הרווחת פה. כשמתחתנים אפשר לסכם דברים לכל החיים לדעתי. נכון אנשים משתנים אבל אם היה סיכום אז ברור שמישהו פה ישלם מחיר, אז למה שזה יהיה את ולא הוא?
חושבת את זה גם על חזרה בתשובה/שאלה או כל שינוי מהותי אחר. אם זה כזה חשוב לו שיתגרש קודם.
בכל אופן בכל שינוי מהותי מבחינתך אני ממש ממליצה ללכת לגישור זוגי ולהבין עד כמה זה חשוב לך, והאם יש מסגרת כלשהי שבה זה סבבה לך או לא.
אם את רוצה להשאיל ממני- בכיף!
מאוד להיות הבוגרת והמכילה כמו שהצעתן לי. כי זה טרי וכואב מאוד ואני באמת צריכה לעכל את זה..
והאירוע הסלים... הוא קם משנצ (זה הזמן שגיליתי) וכשהוא קם מהשינה הוא זיהה שאני לא רגילה וישר שאל איפה הטלפון שלו. חשוב לציין שכשהוא ישן ביקשתי ממנו את הטלפון כדי לחפש הטבות לאטרקציות עם הילדים דרך הצבא והוא ישר חקר- למה את צריכה את הטלפון שלי, תעשי משלך. עוד נקודה אדומה שגרמה לי לחשוד. בסוף השתכנע. וכשקם וזיהה שאני רצינית אז הוא ישר שאל איפה הטלפון שלו. ואחרי שעה שהוא לא מיישר מבט ורק "בורח" ועסוק עם הקטן כאילו הכל בסדר- הוא פתאום שואל אותי אם אני כועסת עליו . כשלא הגבתי הוא שאל בתקיפות "חיטטת לי בטלפון?" סוג של העביר את האשמה עלי, בשיא החוצפה. כאילו מכל הסיפור אני הלא בסדר שהעיזה לחטט.... אוףף עייפתי
עברת טלטלה בגילוי ההז
כמו שאמרת אצת לא פנויה עוד לראות אותו..נכון? הז הגיוני.את צריכה לעכל עם עצמך.
אז עדיף תששאירי את הז קצת בפנים. ותנסי לאט לאט לעכל ולהאסף.
כי אם תנסי רגע לצאת מהסערה לש עצמך
הוא בעצם קלט שאולי עלית עליו
ונבהל
הוא לא מאשים אותך שחיטטת לו בטלפון
הוא בעצמו נסער מבפנים כשכנראה מבין שהוא הסתבך וגילית את מה שהסתיר.
וכנראה שהוא מאוד חושש ממה יהיה..
אז גם לא המתח הזה השפריץ.
בכנות
פושט נמשע לי ששניכם צריככים נשיה לקחת אויר
לעכל רגע בינכם לבין עצמכם
ורק אחרי זה לדבר יחד
אפשר גם להתיעץ עם יועצת זוגית לפני השיחה איתו ולקבל עצות איך נכון לדבר.
אז תהי חזקה במחשבה שאת לא אשמה וזה מה שישודר לו.
קודם כל הוא מפסיק ללמוד!
כשרוצים ללמוד משהוא הולכים לבעל/ אישה ושואלים אם מתאים . בכל אופן עוד שעות שאת צריכה לשמור על הילדים . כשמשנים משהוא מהסדר יום צריך לשאול את הצד השני אם מתאים לו.
את גם לא היית עכשיו הולכת להוציא רשיון על משאית בלי לשאול אותו או נעלמת מהבית עוד מספר שעות בלי לשאןל אם מתאים לו לשמור על הילדים
אז יש כאלה שמתמודדות עם בגידה אמיתית וזה לא דומה.
את יכולה לכעוס ולהתאכזב זה חשוב
אבל אם אנשים מתגברים על בגידה ויש לא מעט אולי אפילו קרובים אליך מאוד שאת לא יודעת.
את לגמרי תצליחי להתגבר ולחיות עם זה.
בני זוג לא אמורים להיות נוחים לנו
כן נאמנים
אבל כל זוגיות מציבה אותנו מול התמודדויות ועובדה פנימית.
זה לא כיף ולא נוח אבל בסוף זה מקדם אותנו
במקרה הזה נראה שיש גם בצד שלך עבודה.
אבל נראה לי שחשוב לומר - אם מישהו בוחר להתגבר על בגידה זה זכותו וזה בסדר והכל טוב, אבל זה ממש לא אמור להיות סטנדרט. מותר לפרק נישואים על בגידה, על משבר אמון ואפילו "על שהקדיחה תבשילו או שמצא אישה יפה ממנה".
אין אידיאל בלהישאר בנישואין אחרי בגידה, או בכלל, אם כבר לא מרגישים שזה המקום שנכון לך. תחושה כזאת לרוב תגיע מסיבה מהותית, אם מבינים את חשיבות הנישואין. אבל זה שמשהו חשוב לא אומר שאת צריכה למחוק את עצמך ואת התחושות שלך
לגבי הפותחת, היא במשבר אמון וזה ממש בסדר לא להתגבר על זה ולהחליט שזה הקו האדום שלה. לא רק לתת מקום לאכזבה ולהמשיך
היא השתמשה במונח בגידה
אז לסבר את האוזן גם בגידות אמיתיות שזה מקרה שלגמרי מוצדק לפרק הכל
גם אותו אנשים עוברים ושורדים ביחד ומשתפרים ואפילו חיים בזוגיות פורחת
החיים קורים אי אפשר לדעת מה יהיה
ואין מי שלא משתנה וזה מחייב גם מהצד השני לשנות צורה ולשחרר
ומי שיבחר לשבור את הכלים על כל דבר שהשתנה מאז החתונה כנראה שלא ישארו אנשים בזוגיות
יש בסופו של דבר כן קוים אדומים,וגם כמו שאת אומרת לפעמים אנשים מתמודדים והקרובים להם אפילו לא יודעים, אבל לפעמים זה הפוך, כולם חושבים שהפ מתמודדים ובאמת אף אחד לא יודע כמה רע להם. אז לא הייתי בונה על מה כן או לא קןרה אצל אחרים.
זוגיות שפורחת אחרי בגידה זה דבר מאד קיצוני ולא הייתי מביאה ממנו דןגמא לשום דבר, אולי רק כדוגמא לאנשים שאין להם שום ערך לנישואים שאפילו בגידה לא הפריעה להם להמשיך לתחזק את הזוגיות...
מבינה למה המונח בגידה צרם לך, אבל מבינה גם למה היא השתמשה בו. היתה פה הפרת אמון מאד רצינית מבחינתה, והיא תוהה איך להמשיך משם. ויכול מאד להיות שזה מגיע דווקא ממקום שהזוגיות היתה חזקה ומשמעותית ופתאום משבר כזה הוא מאד מטלטל. המילה הספציפית זה לא הענין פה, וכל אחד נותן לה גבולות גזרה קצת שונים.. אין ספק שהפרת אמון ובגידה הם תחןמים משיקים. לא דוקא בגידה פיזית, אלא בגידה באמון ובשיתוף ביניהם
זה ניראה שכנראה זה מאד חשוב לבעלך שכבר מרגיש שחייב לעשות את זה וידע שלא תתני לא אז הסתיר ממך (קצת כמו ילדים שמסתירים מההורים כדי שלא ימנעו ויעצרו בדרכם) ברור שבזוגיות זה לא אותו מצב ויש הרבה יותר ציפיה וצריך להיות שיתוף ואמון. וכנראה שבאמת זה לא בסדר שהוא הפר את הווטו וההסכם שלכם.
אבל עכשיושזה כבר נעשה והוא כבר לוצד, והוא בנאדם גדול ויש לו את המרחב הפרטי שלו (למרותשאני הכי בעד כמה שיותר שותפות אבל כן יש גם מקום שזה שייך לי (כמו נשים שלא אוהבות שהגבר מאיר על צניעות למרות שהתחתן עם מישהי צנועה ופתאום רוצה להוריד.. זה שלה.. והוא צריך לקבל..) אז ניראלי שהמקום שהייתי שואפת ומצפה מעצמי בסיטואציה כזאת היא שאצליח לשחרר ולצאת לקראתו. הייתי קובעת איתו דייט ואומרת "הבנתי שהתחלת שיעורי נהיגה. היה לי כואב ומאכזב לגלות, זה שבר לי את האמון וזה מאד מפחיד אותי. אני מבינה שהסתרת את זה כי פחדת מהתגובה שלי ושלא אמנע את זה ממך וזה גם מאד כואב לי שאתה צריך להסתיר ממני דברים.. החלטתי לשחרר את המקום הזה ולתת לך לעשות מה שאתה רוצה ואשמח ליהיות איתך בדרך הזאת למרות הפחד מוות שיש לי"
אני לא במקום שלך אז אולי זה לא אפשרי מבחינתך אבל בעיני זה יכול ליצור חיבור מאד גדול ביניכם ואפילו אולי הואמיחליט לאצלעשות את זה בסוף...
ולהתחזק באמונה שה' מחליט אם מישהו צריך למות בתאןנה לא עלינו יש הרבה דרים ולא צריך בשביל זה לעשות רשיון על אופנוע ואם הוא צריך לחיות עד 120 הוא יחיה גם אם רןכב כל היום ...בהצלחה אחות יקרה
שרוול ארוך ? קצר?
אני גרה במקום שבערב כמעט תמיד קריר.
אומרים שהשנה הקיץ יסתיים מאוחר
מתלבטת ממש מה לקנות - מרגיש לי שעדיין מתאים קיץ אבל אולי עוד חודש מה שקניתי כבר לא יהיה רלוונטי ?
לק"י
אני קונה חלק לפחות קצר, אבל שיתאים בגודל גם לקיץ הבא.
גם ככה לרוב אצלינו יש בגדים שמתאימים להם לשנתיים, למרות שהם גדלים.
גדלו…
לקיץ הבא אין לי סיכוי לקנות 
לק"י
לגדול יש בעיקר חולצות טריקו לבנות. אז כן לובש קצת יותר חגיגי.
או שהתכוונת לבגדים בכללי, כי לא מכבסים?
אם הם צריכים בגדים הייתי קונה עוד קצת. אצלינו חם.
אבל למה אין סיכוי לקנות לקיץ הבא? זה בערך חצי שנה אחרי החגים- בפסח.
בני כמה הילדים שלך?
לאותו ילד עצמו ?
אם אני אקנה לגדולה את המידה של שנה הבאה זה יהיה עליה עכשיו שק
אבל כן הבגדים של הגדולה יותר עוברים לזו שאחריה.
בנות 4 ו3
בערך כל חצי שנה צריכה להחליף להן מידה במיוחד בחצאיות מצד האורך
לק"י
ולקפל שרוולים.
ולא יודעת להגיד לגבי הגודל. אולי אני לא מלבישה בגדים מדוייקים בגודל. אבל לרוב יש להם בגדים טובים עוד מהעונה הקודמת, גם בלי להיות שק בשנה הראשונה....
חצי שנה לעונה הבאה.
זאת אומרת לדעתי אם חסר לך בגדי קיץ תקני מה שחסר, תלבישי עד שיתקרר וזה אמור להיות טוב גם לפסח.
אגב אם את מוצאת עכשיו בגדי קיץ שאת אוהבת במבצע כדאי מאוד לקנות עכשיו לקיץ הבא, אם את נתקעת בלי בגדים מתאימים בתחילת עונה זה הרבה יותר יקר.
ומצאתי איזה 2 חולצות ארוכות נחמדות בסייל אז הוספתי
ואם צריך יש קרדיגנים. הזגרת לי להזמין מנקסט עוד אחד
בחג/ שבת הבן שלי הולך עם מכופתרת ארוכה כל השנה (כרצונו) ומכנס ארוך כנל גם ביומיום
ובחגים בדכ מלבישה חולצות קצרות ביום וארוכות בלילה, ומכנסיים כבר ארוכים..
וגם אם חם זה בסדר ארוך
עד גיל שנה-שנתיים (תלוי ילד) ארוך + דואגת שיהיה 2-3 בגדים קצרים, לגדולים יותר קונה שתי בגדים ארוכים והשאר קצרים + סוודר
\
אולי תנסי לעשות השלמות של קצר במחירי סוף עונה?
קניתי לגדול חולצות קצרות, כי נהרסו לו מלא חולצות.
ולקטן קניתי מכנסיים קצרים, שיהיו לו עוד לתקופה של הגמילה.
אולי אני אקנה לו עוד מכנס קצר חגיגי לחגים.
אנחנו גרים באזור חם, וכנראה שיקח זמן עד שיתקרר.
גם אם זה לא יהיה טוב בקיץ הבא, מקסימום יעבור לילדים הבאים.
לבנות אני בכל מקרה מלבישה 3/4 גם בקיץ, אז אין הבדל.
וכמה בגדי גוף ארוכים.
וכתוצאה מהזיעה ריח מזעזע!!!!
לא יכולה להריח את עצמי
ממש אשמח להמלצה למשהו שבאמת עוזר!!🙏
ב. יש כלמיני תכשירים מבוססי חומרים טבעיים
ג. אקס של הגברים בעיניי הכי יעיל.
הכל היה דביק ונזל כזה
שיער במידה לא עושה ריח ויש לו מטרה שם
עם המלפפון.
וסודה לשתיה.
ודווקא לא מסירה שיער, ככה אצלי זה עובד.
ומה ששמתי לב זה שבעיקר הסירחון זה מהבגדים, אז אני מחליפה הרבה ומחפשת את הסוג היותר מאוורר.
גם חולצות שבעבר היו מצוינות ראיתי שאחרי שנים כבר מתחילות להסריח.
ולפעמים גם שמה סודה לשתיה על הבגד, באיזור בית השחי מבפנים.
ואני יודעת אצלי שעייפות קיצונית וחולשה גורמת גם כן לסירחון נורא
ולשנות תזונה- הרבה ירקות, הרבה מים, ללא סוכר וקמח לבן.
יש גם דברים שספיציפית הופכים זיעה למסריחה- מטוגנים, שום, חילבה, עמשבה ולפעמים גם בצל.
אין מה להשוות בריח.
ולא בגלל הקטע של בריאות וחומרים טבעיים
אלא כי תכלס הוא היחיד שאני לא מריחה כלום כלום גם אם יומיים לא התקלחתי
זה לא מגיע בסטיק.
אבל הבנתי שהוא פחות מוצלח כי קשה למרוח.
מבחינתי זה בסדר שצריך למרוח ביד
שמה ישר אחרי מקלחת וזה מחזיק יום שלם
ניסיתי כל מיני סוגים בינתיים זה היחיד שעובד לי
אני משתמשת בסוג שיש לו סודה לשתייה
ולי לא מפריע הריח אבל יש גם אותו ללא ריח
עם ריח:
https://sabonmichal.co.il/product/classic-natural-deodorant-cream/
ללא ריח ועם פחות כמות סודה לשתיה:
https://sabonmichal.co.il/product/no-aroma-natural-deodorant-cream/
אני ממליצה את הראשון
פשוט עושה את העבודה כמו שצריך
אולי באמת אנסה, למרות שסך הכל אני מרוצה מהחלאבלין.
מספיק להניח במרכז וזה נמרח מעצמו. היא כותבת את זה שם. אני לא מורחת
של מיכל סבון. אני משתמשת בזה של עור רגיש ללא בישום כי אני יותר רגישה, בעקבות המלצות מהפורום, ומברכת על זה ממש בקיץ! בימים ששמה את זה אין ריח בכלל ואני אחת שמזיעה... זה מכיל סודה לשתיה ולכן זה מונע ריח אבל זה הרבה יותר עדין, למי שרגישה סודה לשתיה עובדת וואו אבל ממש עושה כוויות (מנסיון כואב).
בגלל ששימוש מדי תדיר בדאודורנט הטבעי גם עושה לי רגישות אז מדי פעם כשלא יוצאת להמון שעות שמה את הספריי הכתום של קרליין, הוא גם טוב
הסרת שיער, זה באמת שורף.
או במקביל לדאודורנט רגיל.
גם הדאודורנט הטבעי אגב.
אבל למי שיש עור רגיש גם סתם שימוש קבוע בסודה לשתיה עושה רגישות. זה סותם את הנקבוביות..
חלאבין
ושל חברת ספיד סטיק
כל השאר שמתי לה פחות טובים לריח חזק
אגב אני מורחת גם אחרי מקלחת לפני השינה ובבוקר
במיוחד זה עם הפס הכתום. נסי ותראי ישועות.
חשוב למרוח בבוקר ובלילה למרות שכתוב עליו ל24 שעות, לדעתי למי שממש מזיע זה לא מספיק.
הי, ממש אשמח לשמוע את דעתכן לגבי שם לבת.
אני מחפשת שם עם צליל חמוד וגם משמעות יפה, ועם חיבור למקורות.
נגיד אני אוהבת גם את השם גלי וגם קצת נויה אבל חסרה לי משמעות וחיבור למקורות.
איך השם אורי? הלידה אמורה להיות בחודש אדר, ונגיד נקרא שם מלא אורה , שזה מתאים לפסוק ליהודים הייתה אורה ושמחה... (ושם חיבה אורי), מה אומרות?? זאת גם משמעות יפה שמתאימה לחודש וגם שם חמוד. זה יהיה חריג לדעתכן בחינוך חרדי? לא רוצה שירימו גבה...
ואם יש הצעות נוספות אשמח לשמוע.
לי יש קרובי משפחה חרדים שקראו לבת שלהם הלני. בעיניי זה שם מהמם
כשמגישים בקשה להנחה מגישים תלושים של השנה שעברה, נכון?
אבל אם יש שינוי מהשנה שעברה?
נגיד מישהו היה סטודנט ומתחיל לעבוד או סתם עבר עבודה (והשכר השתנה מהשנה שעברה) או הולך לעבור באמצע שנה
אמורים לעדכן אותם באמצע שנה על השינוי? הם מעודכנים אוטומטית מביטוח לאומי? איך זה עובד?
והתפרסם מה השכר לימוד המלא לכל שכבת גיל במעון וכמה משלמים בכל דרגה ולפי איזה רמת הכנסה לנפש מקבלים כל דרגה?
שינוי שכר לא משנה להם. לטוב ולרע, זה לפי שנה שעברה.
שינוי סטטוס כן משנה. נגיד בחודשים שאחד ההורים באבטלה/חלד לא זכאים ובחודשים שעומדים בדרישות עבודה/לימודים כן זכאים
ברור שזכאים בחל"ד (בתקופה שהיא בתשלום)
ונדמה לי שגם בתקופה שמקבלים דמי אבטלה.
בטוחה ששינוי במשכורת לא משפיע?
אבל אולי זה בהארכה של החלת, אני לא יודעת. או ששינו נהלים מאז.
וגם באבטלה בעבר אני עבדתי ובעלי היה חודש באבטלה ולא היינו זכאים על הזמן הזה.
שוב אולי שינו נהלים אבל מה שאמרו לנו בזמנו זה שהזכאות זה כדי שהורים יצאו לעבוד ואם יש הורה בבית אז אין סבסוד
כנראה כי ראיתי עכשיו שמי שמקבל דמי אבטלה זכאי אם ההורה השני עובד, ולנו לא נתנו בזמנו.
ובעלי היה אברך.
הוא שאישה בחל"ד מטפלת בתינוק
ומובטל אמור לחפש עבודה.
לעומת זאת סתם אדם שלא עובד-לא אמור לקבל סבסוד כי יכול לשמור על הילד בעצמו.
פתחתי משתמש חדש בשביל זה כי לא רוצה להיחשף.
אני בשבוע 8 ב"ה הריון שלישי.
הריון ראשון תקין, הריון שני דרמטי מאוד מתחילתו מלא בבעיות עם שמירה הרמטית בחלק גדול ממנו ולידת פג שאחריה גילו בעיית קרישה.
לקח לי די הרבה זמן להירגע, לנשום עמוק ולהחליט שאני רוצה עוד הריון... אני מאוד אוהבת ילדים ותמיד רציתי בית מלא והחלטתי להיות אופטימית ולנסות.... כ"כ שמחתי כשגיליתי שאני בהריון והחלטתי שבהריון הזה אני אעבוד על האמונה וביטחון, ואני לא אפחד מכל דבר, ומה שהיה בהריון קודם לא אומר שיחזור על עצמו ובעז"ה לא יהיו שום תקלות בכלל בכלל. ממש השתדלתי להאמין בזה.... ולמרות הזריקות שאני צריכה לקחת כל יום בהריון ועוד כמה דברים עדיין שמחתי כ"כ ובאמת הייתי אופטימית....
אני אחרי אולטרה סאונד ראשון, כמובן שיליה קדמית בדיוק כמו בהריון הקודם, איך לא.... והמטומות, שתיים. אמנם קטנות ואפילו בקושי התייחסו אליהן (ס"מ כל אחת) אבל עדיין.... זיהיתי את זה לבד על המסך ממש היה לי משהו מוכר עד כאב מהריון קודם ואפילו לא הייתי צריכה לשאול אותה מה זה אבל שאלתי וכן, צדקתי....
ובמקום להיות מאושרת שראו עובר! בתוך הרחם! ודופק! וכל השאר תקין! וההמטומות באמת קטנות ואין לי שום דימום שזה טוב! אני לא יכולה לעמוד בלחץ....
אני ממש ממש מנסה להאמין.
ממש מנסה לא לפחד בכלל.
להיות חזקה כי לבעלי היה ממש קשה כל הפחד והלא נודע בהריון הקודם והוא בעיקר דחף למנוע קצת עד שהחלטנו שיש לנו כוח לעוד אחד.
אני מנסה לא לדבר על הלחץ הזה ולא לחשוב על כלום כל פעם שאני מרגישה עוד דקירה או הולכת לשירותים ובטוחה שהנה עכשיו יקרה משהו....
לא מצליחה...
הבטחתי לעצמי שאני לא אבדוק אונליין כלום ולא אשאל את ג'יפיטי למה אני מרגישה דקירות וכמה זמן לוקח להמטומה להיספג וכמה אחוזים סטטיסטית יש בכל דבר וכו'.... אבל זה לא עוזר... אני לא יכולה להסיח את הדעת ולחשוב על שום דבר ואין לי כוח.... פשוט אין לי כוח....
למה חשבתי שאני יכולה תוך יום אחד להפוך למאמינה ובוטחת כשאף פעם לא הצלחתי להגיע לדרגה הזאת?
מורכב לי נורא למרות שההריון הזה הוא באמת ברכה וכ"כ משמח.....
קודם כל בשעה טובה ובע"ה בקלות ובידיים מלאות.
דבר שני נשמע לי שבאמת עוד יש טראומות גם מההריון הזה, וגם עכשיו הפחד הוא לגיטימי,
ובעיני התחזקות באמונה היא טובה תמיד אבל צריך לראות שהיא לא מגיעה באופן של להדחיק דברים כי אז הם עלולים להתפרץ בצורה פחות טובה.
ומהצד השני, אחרי שמעבדים דברים בעומק, פשוט בהרבה להפוך למאמינה ובוטחת באמת כי האמונה מתיישבת על הלב ולא מעל מלא רגשות מודחקים שמרימים ראש...
שקושי בהריון יצוף בהריון הבא, ויגרום לחרדה.
אם את רואה שהמחשבות החיוביות לא מספיקות, אפשר ללכת לטיפול.
לעבד את החוויה של ההריון הקודם ולקבל תמיכה בהריון הנוכחי.
הריון ראשון תקין.
שני כל ההריון בלאגן המטומות,צירים מוקדמים ובסוף לידת פג משמעותי(פחות משבוע30 לא מפרטת יותר)
ההריון הבא היה חרדה ולחץ,
הכל היה תקין אפילו הסוכר שבדרך כלל גבוה אצלי היה תקין.
בקרשיות הייתי גבולית ולא הזרקתי כלום.
הוא היה הריון קשוח נפשית עם הרבה לחץ וחרדה.
אין לי הרבה מה להמליץ לך בעניין הזה.
חוץ מיזה שהכל עובר בסוף...
להרגע זה הכי קשה. ולשחרר שליטה זה באמת קשוח ושזה לא בידיים שלנו תכלס כי אין שום ברירה אחרת.
עברתי מאז 6 הריונות וכל הריון מחדש זה לחץ וחרדה וחלקם עם אישפוזים ועד שאני לא עוברת את שבוע 30 אני לא רגועה.
ואז אני לא רגועה בגלל דברים אחרים...
ואז יש תינוק ולא רגועים שוב...
בקיצר זה עבודת חיי.
שולחת לך כוחות והמון🫶
והכי חשוב שיהיה בידיים מלאות
מזדהה עם כל מה שכתבת כי אני בן אדם לחוץ גם ככה.....
אני רואה מלא נשים בהריון ופשוט אכולת קנאה, מה הן מצליחות שאני לא? איך הן יכולות להיות רגועות ולהנות מהחיים ככה?
זה כנראה באמת יושב הרבה על הריון קודם שלא עיבדתי מספיק (למי יש זמן לעשות את זה? 🫣) ועכשיו מתנקם בי...
אל תשכחי שהריון זה הורמונלי
וחרדה מושפעת חזק מהורמונים.
במיוחד כשיש סיפור רקע.
את רואה נשים בהריון ואת לא באמת יודעת מה הן עוברות ועם איזה חרדות הן מתמודדות.
או בכלל מה הן באמת עוברות גם פיזית כי לא תמיד רואים.יותר נכון בדרך כלל לא רואים.
ותכלס חרדות זה התמודדות שלא רואים כלפי חוץ.
ואפשר גם לקבל כלים להתמודד עם חרדה
שבדיוק כמוך יכול להיות שמישהי אחרת רואה אותך מבחוץ ולא יודעת מה המורכבות שאת עוברת ויכולה לקנא בך...
או על דברים אחרים שבאמת לך פשוטים ולה מורכבים (ולהפך)
אני הרגשתי בודדה מאוד ושקופה בקשיים משמעותיים שהיו לי, עד שנפל לי האסימון שיש מצב שלהם יש קשיים אחרים ששקופים לי באותה מידה שאני שקופה להם.
אני אומרת את זה באהדה, באמת אני מבינה את תחושה הזו, שזה לא הוגן שרק לי קשה. אבל האמת היא לא בדיוק ככה כנראה.
לא יודעת אם הנקודה הזו משמעותית לך או לא, לי זה עזר לשחרר חלק מהקושי הנפשי.
זה לא מפחית מההתמחדדות עצמה, אבל לפחות לא מוסיף עליה את ההשוואה לאחרים.
למי יש זמן? למי שאין לה זמן להעביר עוד הריון שלם בחרדות...
אני לא חושבת שכל פיפס בחיים מחייב עיבוד, אבל נשמע ממך שההריון הקודם שלך כן מצריך איזשהו עיבוד...
ממליצה ממש ללכת על משהו, אפילו פגישה -שתיים לפרוק את החרדות ולקבל כלים להמשך
שגם לה בהריון השני היו בעיות והיא הייתה מאושפזת בהריון קצת ואז המצב הדרדר והיא ילדה פג, ואז בהריון אחרי זה היא לקחה רופא פרטי והייתה במעקב ממש קפדני ולקחה את הזריקות, באיזה שלב היא יצאה גם לשמירה וב"ה הצליחה לסחוב את ההריון עד שבוע 37. מאחלת גם לך
היו לי כמה הפלות (ו2 ילדים בבית חמסה)
ועכשיו בהריון בשבוע מתקדם
והייתי בחרדות מטורפות בתחילת ההריון שאפילו חשבתי להתחיל טיפול תרופתי
ולפני כל בדיקה אני שבוע לא מרגישה טוב
וקראתי כל מידע שיש באינטרנט למרות שכבר קראתי אותו בהריונות הקודמים
וכל הזמן מדברת עם הצאט
ואפילו שעברתי את השבוע של ההפלות לא נרגעתי
עכשיו קצת יותר רגועה
ופחדתי לספר לכולם מרוב הפחד אז סיפרתי ממש מאוחר
וזה מבאס מאד לעבור הריון ככה.. אבל החלטתי שזה מה יש ואין לי מה להלחם בזה אלא לקבל את זה שהפחד נוכח בהריון ושהוא הולך איתי יד ביד
ואת כל כך נורמלית ובסדר.
ואת נותנת לי להרגיש גם נורמלית, אז תודה לך
אני אמנם הריון ראשון אבל גם כל כך בחרדות וכל רגע בטוחה שאני שטופת דם...
תחילת הריון המטומה שדיממה ושלושה שבועות הרופא אסר לעשות כלום, ותמיכה עם כדורים ואז התעלפויות, ועירויים ומה לא...
מה שלי עוזר זה פשוט לא לחשוב על ההריון (כמה שאפשר...), עושה דברים שאני אוהבת
הולכת לברכה, נמצאת הרבה עם אנשים שאני אוהבת, זה ממש עוזר להיות בחברת אנשים. ממש מצמצמת את השעות שלי לבד רק ללילה (בעלי גם חוזר הביתה רק בלילה)
לא יודעת כמה הייתי משקיעה אנרגיות ב'להאמין בכח', כלומר, יותר הייתי משקיעה בלעשות לעצמי טוב ודברים שאני אוהבת ולהסיח את הדעת, מאשר לנסות כל הזמן להאמין שיהיה טוב.
תעסיקי את המח בדברים שעושים לך טוב על הלב.
מאחלת לך ולכולן הריון משעמם מאד,
ותינוק בריא בעזרת ה'.
יכולות לקחת תרופות ותוספי תזונה? צריכה לקחת כדור לחרדות ולא הצלחתי בגלל רגישות חזקה במערכת העיכול
הרופאה אמרה ננסה לעבור לזעפרן שהוא גם יעיל מאוד וידידותי לבטן אבל גם זה, שעתיים אחרי הנטילה אני עם כאבי בטן חזקים ונכנסת לשירותים
מה עושים במצב כזה? בלי כל זה אני מאוזנת וחיה עם זה יחסית בשלום
זה גם יכול לעזור
יש לי רק נסיון עם תוספי תזונה,
לי וגם לילדים.
הרבה מהתוספים עדיף לתת על קיבה מלאה.
לבת שלי למשל יש צורך רפואי בהשלמת ויטמינים, במרשם רופא, בגלל בעיה בספיגה. אם לוקחת את הכדור בלי ארוחה ממש יש לה בחילות וכאבי בטן. אם לוקחת במהלך ארוחת ערב טובה, היא ישנה מצויין בלילה וקמה בלי שום תופעות לוואי. לדעתי גם אם היתה לה אולי בחילה קטנה היא לא מרגישה את זה בלילה.
בכל מקרה במידת האפשר נסי לקחת יחד עם ארוחה טובה. וזערפן ספצפית הבנתי שמומלץ מאוד בערב עוזר גם לשינה טובה.
ומעל לכל זה, לפעמים יש גם הסתגלות לתוסף ואחרי שבוע שבועיים 'מתרגלים' אליו וכבר פחות עושה בעיות.
אולי כל זה לא רלוונטי עם מעי רגיש, לפחות הקפצתי לך
אני לוקחת קלבטן וזה עוזר מקומית.
ת'כלס מה שהכי עזר לי זה גלולות ויזאבל שלקחתי בגלל שיש לי אנדומטריוזיס.
הכוונה לתרופות נוגדות חרדה כי אני כבר לא מסוגלת (לא למניעת הריון).
עושה הליכות לפעמים, אבל ההחמרות הקיצוניות דווקא כשאני לוקחת טיפול תרופתי לחרדה
ניסיתי מס דברים טבעיים, צמחי מרפא, כמה סוגי תרופות ואין כל דבר עושה לי כאבי תופת בבטן ושילשולים
לקחתי גם בלילה למזער נזקים וכן, קמתי מתוך שינה עם כאבי בטן חזקים. אני כולה 3 ימים עם זעפרן (לוקחת על בטן מלאה) וסובלת ממש ממש
ולקחתי את הויזאבל כדי שיעזור לכאבים של האנדו (שכוללים כאבים של מעי רגיש), לא רק בשביל מניעה
פרופסור לאון גרינהאוס.
פרטי, יקר, אבל הוא באמת המומחה למקרים מורכבים.
הניקית ההיא ציינה שזה לא מניסיון אישי.
אם תרצי, אני אפרט בשמה מאיפה היא הכירה אותו.
מכל הפרטיים האלה, כל אחד חושב על משהו אחר ולא על התמונה הכוללת
"אז כמה ימים קשים של תופעות לוואי וזהו" לא, זה ממש לא ככה, זה משבית אותי לגמריי פי 10, עושים ממני בעייתית כאילו הכל בראש וזה לא ככה באמת. כל כדור משבש לי ברמות הזויות את מערכת העיכול
"הכדור הזה לא אמור לעשות לך ככה" אבל אחרי קריאה בעלון /גןגל זה עושה הכי תופעות בבטן, למה להקטין את זה?
וכל אלה הפרטיים אמרו לי...
לק"י
שזו המלצה מקצועית מפסיכיאטרית שהפנתה אליו מקרה מורכב.
וחיבוק ממני. בשורות טובות!
גם מחרדות וגם בעיות עיכול ( GERD )
היא התחילה טיפול תרופתי נגד חרדה ש"ממש לא אמור להשפיע על המערכת" בלה בלה היה לה תופעות נוראיות וכולם אמרו שזה לא קשור לתרופה עד שבסוף סוף הצליחה לחזור לפסיכיאטר להוריד אותה מזה ( היא הגיעה למיון מרב כאבים והתייבשות ואמרו שזה לא קשור )
כרגע היא לא חזרה לתרופה ומנסה שיחות וכל מיני דברים אחרים טבעיים כי היא מפחדת מתופעות לוואי
בקיצור, לא יודעת אם זה מעודד אבל זה ממש לא בראש שלך ומקווה שתמצאי פתרון מהר ( ואשמח אם תשתפי כדי שאוכל להעביר לה )
אם כן, כדאי להעלות מול הרופא את האופציה של FMF.
לק"י
או שאולי למצוא תחליפים מתאימים?
נראה לי שזה נקרא "רוקח קליני".
גוגל בטח ידע להסביר מה זה בדיוק.
למי שמנוסה
איזה אתר הכי מומלץ מבחינת אפשרויות עריכה , ואיכות הדפסה??
הדרישה שלי זה הדפסה שטוחה, אבל דפים לא עבים כי זה אלבום משפחתי ולא ארוע
עד עכשיו עשיתי בפיקאבוק היתי מאוד מאוצה
אבל עכשיו אני רוצה שטוח ושם השטוח זה עם דפים עבים...
ונראה לי פחות מתאים לאלבום משפחתי גדול...
אשמח לתובנות והמלצות
לא הכי איכותי אבל עונה לנו על הצורך
פתיחה שטוחה
לא יודעת להגיד על העובי של הדפים, הם כן יותר עבים מהדפסה רגילה.
לנו זה מצוין. לא הרגשתי שמפריע.
ואנחנו מדפיסים אלבומים משפחתיים
זה ממש לא דומה לאלבום חתונה.
אנחנו עושים בלופה, איכות טובה
לא אירועים, יותר של טיולים משפחתיים או לבת מצווה וכו
עובי דף נניח של 2 בריסטולים? משהו כזה נראה לי.
ואני לא אוהבת את האלבומים העבים והכבדים של האירועים. זה ממש לא זה. אלא אם את עושה אלבום מאוד ארוך אז אולי הוא כן יהיה כבד. אבל עד 100 עמודים נראה לי זה ממש טוב. כמו ספר דק.
תמיד עשיתי בפיקאבוק
לא שטוח
עכשיו רוצה שטוח
והשטוח הוא עבה במיוחד נראה
נראה לי פחות מתאים
אבל בלופה העיצוב נראה לי מאוד בסיסי ..
בלי יותר מדי אופציות לשינויים
מי התנסתה בקאנבה ואז העבירה ללופה?
אני אוהבת לעצב ולהשקיע, ותמיד כיף לעבוד בקנבה.
העיצוב בלופה ממש בסיסי ומצד שני מאוד אוהבת את איכות ההדפסה שלהם (אני תמיד מדפיסה אלבומים שטוחים- נשמר הרבה יותר טוב עם ילדים מדפדפים...). אז אחרי שסיימתי לעצב בקנבה והגיע מבצע משתלם במיוחד, העתקתי דף דף לתוך התוכנה (לא באתר) ושלחתי להדפסה.
ואז העתקת לתוך לופה?
ולתוכנה של לופה שהורדת על המחשב?
למה לא ישירות לאתר?
יודעת על איזה תבנית את עומדת?
ולא הבנתי לאיזה תוכנה את מעתיקה, ללופה?
לא יודעת כולם ממליצים על לופה אבל לא החברתח בכלל לא לנוחות ולא למחיר
אני עשיתי לבנתיים רק בפיקאבוק ואחרי 6 אלבומים רוצה לגוןן
עצבתי הרבה בפיקאבוק
אבל עכשיו רוצה שטוח לאלבום משפחתי
והשטוח שם כולל רק דפים עבים במיוחד
שלדעתי מתאים יותר לאלבום ארועי קטן...
לגבי קנבה עכשיו מתחילה לנסות
מבינה שפותחים פרויקט
מגדירים גודל לפי הגודל של האלבום שאת רוצה
(למשל 30*30 סמ, אם רוצים לעצב בכםולות למשל תמונות רוחב אז 30*60)
ומעצבים דפעם
לא הגעתע לסוף
מבינה שאז זה נשמר ומעבירים ללופה
מקוה שלא מפספסת משהו בדרך...
מעצב הכל בקנבה ומעביר ללופה כתמונה.
פנורמי?
במיי אלבום/אלבומי )משהו כזה..( פעם עיצצבתי והיה טוב
אבל גם את יכולה לעצב עמודים בכל תוכנה כמו קנבה פוטושופ וכד ולסגור לפי עמ' ואז לפתוח את זה ישר לתוך התוכנה שלהם כרקע לעמ' ולשלוח להדפסה
גם הממשק שלהם נוח
יש לי כינים. איכס.
זו פעם שניה בתקופה האחרונה. פעם קודמת לפני חודשיים בערך.
אני עם כיסוי ראש מלא, יש לי בן מסופר ופעוט עם מעט שיער. אני אבדוק לשניהם, אבל בפעם הקודמת לא היו להם.
מאיפה זה יכול להגיע??
כמו שאמרת, לבדוק לילדים רוב הסיכויים שמהם.
אפשרויות אחרות,
אם את עובדת עם ילדים.
או אם נפגשתם עם משפחה/חברים (מתאים יותר לחופש)
שהבנות נהיו בגילאי יסודי כזה זה בא אלי גם. (אליהם קודם ואז אלי)
ומאז אני לא נפטרת מזה לגמרי .
זה און אנד אוף לפי ההדבקות שלהם. וגם עם כיסוי מלא אני.
אבל אני מנקה אותן מלא ובסוף גרים באותו בית.. מגיעות אלי למיטה וכו' וכו'. וזה עובר..
קיבלתי את זה. מעבירה לי קבוע פעם השבוע מסרק סמיך. לפעמים יוצא יןתר לפעמים פחות. דואגת שיהיה בשליטה . מה עוד יכולה לעשות
בתור ילדה סבלתי ממש ולצערי גם עכשיו
לא מצליחה להפטר מזה לגמרי, בעיקר אצל הבנות.
אז לא מצאתי כלום
אחרי שהייתי בטוחה, וכל הלילה התגרדתי נוראות 😝
בפעם הקודמת לפני חודשיים הייתי בטוחה שזה כל דבר אחר חוץ מכינים... לא יודעת כבר מה לחשוב 😂
זה מגרד. קרה לי כמה פעמים שהייתח בטוחחחחה שיש לי
משתמשת בשמפו נגד קשקשים וזה עובר מהר (מצאת נקודות לבנות בסירוק?)
אני החלפתי שמפו וחל שיפור עצום.
עברתי לפנטן
מתגרדת בלי סוף ובסוף אין כלום.
כשיש לילדיי כיניים זה פסיכולוגי אני מרגישה גם.
שככה גיליתי היריון😅
שהגיעו לי כינים..
אני לא בהריון
ולא מרגישה שמזיעה במיוחד
קשקשים יש קצת, אבל קבוע, ומשתמשת בשמפו של הד אנד שולדרס
או כשאני הרבה זמן עם כיסוי בלי לאורר את השיער
יש פשוט אנשים שנדבקים בקלות:-/
סיוט!
