זה נחשב בגידה? מרגישה מפורקת וששברו לי את האמוןמעיין34

בעלי מאז ומתמיד רצה לרכב על אופנוע

אמרתי לו שזה מסוכן ואין מצב בחיים וכו

לא דיברנו על זה שנים, הוא יודע כמה אני פחדנית ואנטי.

במקביל הוא במילואים

ובתקופה האחרונה הןא מגיע בשעות לא שגרתיות

אני יודעת שהוא מסיים ב6 בבוקר וכבר תקופה שהוא אומר לי שהןא מתפלל ואוכל בבסיס ואז מגיע ולכן חוזר ב8 הביתה במקום 6 וחצי.

עכשו גיליתי שהןא לומד שיעורי נהיגה על אופנוע והוא מקיים אותם על הבוקר.

אני לא יודעת איך להגיב לזה, יש לי מחנק בגרון

לדעתי לא בגידה, כן שבירת אמון. מאוד כואב.😒❤️שיפור

אם את יכולה הייתי מנסה לא להגיב מהבטן. לפתוח את זה מולו בזמן רגוע. אולי גם את הפחד, אבל עוד יותר את החשיבות בפתיחות ושקיפות מלאה ביניכם.

לא יודעת איך לפתוח את זה בכלל. איך אאמין בומעיין34

לא בגידה אבל בהחלט שקרגפן36

כואב מאוד.

בעינייoo

הבעיה מתחילה מזה שמחליטים בשביל מישהו אחר

הוא אדם מבוגר

זכותו לרצות ולבחור לעשות דברים

במיוחד כאלה שהם בעיקר שלו

כנראה זו הדרך שלו להתמודד כרגע עם חוסר ההסכמה שלך

אז לפני מה לעשות אם זה

לבדוק מה לעשות כשיש חוסר הסכמה

כי הדרך לקבוע עובדה ('אין מצב בחיים') לא נכונה וגם לא עובדת

זה היה עוד כשהיינו רווקיםמעיין34

והאמת, הייתי פוסלת אותו על זה.

מבחינתי זו אנוכיות. איבדתי חבר בגיל 16 בתאונת אופנוע.

ואם הוא לומד נהיגה על אופנוע כבעל ואב לילדים אז זה אנוכי ולא סתם . הוא לוקח את החיים שלו בידיים על חשבוננו. לא יודעת אם קיימים נהגי אופנוע שלא נפגעו.

ברגע שהוא מקבל החלטה כזו זה עלול לפגוע בנו ישירות.

ולהסתיר כי אני נגד זה לא הופך את זה למוצדק.

גם להיות עם אישה אחרת לא אסכים..

השקר וההסתרה נוראיים מבחינתי ולא יודעת אם אצליח לסלוח לו ולהאמין בו יותר

החיים דינמייםoo

גם אם הוא הסכים לוותר על משהו לפי החתונה

זה לא אומר שאסור לו לשנות את דעתו כל החיים

יש הבדל בין דברים שנוגעים ישירות ל2 בני הזוג

לבין דברים שהם יותר של מישהו אחד

כמובן שאין פתרונות קסם

אבל לכל קונפליקט יש 2 צדדים

וצריך קודם להבין את שניהם

גם אם אבין את הצורך שלו- הוא שיקר לימעיין34

נכוןoo

שקר זה דבר בעייתי

אבל גם לכפות את דעתך זה בעייתי

אז אולי הבעיה התחילה מלכפות דעה

והמשיכה עם שקר

אני לא חושבת שהיא כפתה את דעתהממצולות

היא אומרת שזה היה עוד לפני שנישאו

זתומרת שהוא יכל להיפרד ממנה על זה

אבל הוא בחר בה

ופתאום אחרי שנים לעשות משהו כזה בלי להודיע לפחות

זאת הפרת אמון כואבת מאד מאד

זה כואב כןoo

זה לא סותר שבעייתי לכפות דעה

גם אם היתה כזו הסכמה לפני שנים

להודיע למישהו שמאד מתנגד

זה בעייתי

זה לפתוח קונפליקט

לקבל סירוב

ואז אם עושים את זה מקבלים שפכטל

מסכימה עם הגישהאמאשוני

ומבינה שהיא קשה לעיכול.

לפותחת- המניע של בעלך זה לא לעשות משהו נגדך אלא לעשות משהו בעדו.

הוא שיקר לך כי הרגיש ש"אין מה לדבר על זה" איתך ואולי בתוספת המילואים הרגיש שהוא לא מסוגל להמשיך להתעלם מהצורך הזה, אבל גם לא מסוגל לעבור תהליך מולך בהקשר הזה. אם נוסיף למשוואה תחילת הריון סיוטי שלך, אפשר להבין מאוד את שני הצדדים ואת גודל הפער מנקודת מבט של כל אחד מכם.

מבינה שלא קל לשמוע ובטח לא קל לקבל,

ואת הכי רוצה בעולם רק לכעוס ולהאשים אותו ולא לנסות לראות מעבר, בטח לא במצב הישרדותי שאת רק מנסה לנשום בלי להקיא וכד'

חיבוק ❤️

אם הוא ידע שאין שום סיכוי לשיחנעמי28

למה שישאל?

יכול להיות שהוא בתקופה קשוחה עם עצמו או מולך?

או מילואים או במערכת יחסים שלכם?

כי זה נראה כאילו בדווקא, איך דווקא לך שיש לך חרדה נוראית מאופנועים והוא יודע על זה, דווקא לו יש תשוקה כזאת גדולה ללמוד אופנוע עד כדי כך שזה עולה לו במחיר של שקר והסתרה.

שווה לבדוק אם יש דברים מתחת לפני השטח לדעתי שום דבר לא סתם ולא במקרה.

אולי האופנוע הוא רק ביטוי למה שקורה מתחת, אולי הוא מרגיש לכוד, בתקופה קשוחה ויש צורך לנשום ולמרוד. להרגיש הוא.

אולי תצליחו לדבר על זה ולראות אחד את השני, בלי המחשבה שהוא עושה לך דווקא.

אולי זה ספקולציה, אבל בחוויה שלי הזוגית, משום מה הדברים שהכי פחדתי מהם קרו, מבחינתי היה להתמודד עם אלף דברים אחרים ולא איתם, ובכל זאת הם קרו - ולא סתם.

לא אתפלא אם המילואים הזיזו לו את הרצוןמעיין34

הוא בסביבה שונה ממה שרגיל

הוא הדתי היחיד וכולם מסביבו חילונים

בלי גזענות, יכול להיות שכולם שם אנשים עדינים ובלי זיקה לאופנועים ואקשן. אבל גם יכול להיות שהם העירו לו את הרצון

אולי זה לא הרצון לאופנוענעמי28

כמו הרצון לחופש מסוים

כשאת מוכנה לדבר על זה

תפתחי את זה איתו

יותר חופש ממה שיש לו?מעיין34

בדיוק חשבתי על זה שזה שאני אישה משחררת שה בעצם מה שנתן פתח לפגוע בי ולהסתיר ממני.

גם לפני המילואים הוא היה הגבר הכי חופשי שיש, כי אני אישה של בית ושקט אז תמיד שרצה לצאת לחברים/ למשפחה שלו/לכדורגל וכו- שחררתי חופשי בלי לדעת לאן הולך ומתי חוזר. גם אם מדובר בתופעה יום יומית או במהלך היום.

ברמה שהסביבה ממש לא תמכה בזה ואני סמכתי עליו.

גם עכשו במילואים הוא יודע שכל עוד שיחררו אותו- שיעשה מה שהוא רוצה ואני אסתדר עם הילדים, כי ידעתי כמה החופש הזה קריטי.

ועכשיו אני לא מסוגלת. אני איבדתי אמון לגמרי. כמה פעמים שיקר לי שהוא בצבא והוא בכלל למד שיעורי אופנוע. ומי יודע כמה פעמים שיקר לי על הדרכות בצבא או עיכובים ובכלל עשה משהו אחר.

הוא אומר שיש לו סידורים ואני לא מאמינה לו, חוקרת ושואלת מה הסידורים או אומרת לו שאחד הילדים יבוא איתו .

אישה שלא חלמתי שאהיה אי פעם

עצוב ממש ומחדד עוד יותר למה את מרגישהכורסא ירוקה.

שבורה כל כך. ממש תחושה שנתת אמון גבוה מאד והוא התנפץ לרסיסים.

אני רוצה להגיד שנשמע מההודעה שכתבת כאן שאת מתחילה לחשוב שזה אולי אשמתך - כי שיחררת יותר מדי או פחות מדי, או מסיבה אחרת.

אז תדעי קודם כל - זה לא בגללך. את לא אשמה.

אם מישהו הפר את האמון שלך הסיבה היא שזו הבחירה שלו ואין קשר למה שעשית. זה יכל לקרות גם אם פעלת אחרת.

אדם אמין היה בא ומדבר איתך על הבחירות האלה, כן גם אם הוא יודע שזה חד משמעי אצלך. כמו שההמנעות אצלו השתנתה, אולי אם היה בא בכבוד ומדבר היית יכולה לחשוב על זה. אולי גם לא, וזה ממש ממש בסדר! מותר שיהיו קווים אדומים בזוגיות!

אז בבקשה אל תאשימי את עצמך בהתנהגות שלו ובפגיעה בך-באמון ביניכם.

בכל מקרה אני ממש ממליצה לך ללכת לטיפול זוגי ולדבר על זה, נשמע שיש כאן משהו עמוק

זה באמת שבר גדולנעמי28

כל הסתרה היא בגידה באמון

והוא יצטרך לשקם את האמון מולך.

מצטרפת לכורסא, זאת לא אשמתך, הוא אדם בוגר עם בחירות משלו והוא בחר להסתיר.

זה מובןoo

שהאמון שלך נפגע

אבל הוא לא יחזור בגלל חקירות והגבלות

זה עלול רק להורס עוד

אם רוצים להחזיר אמון

צריך לגעת בשורש

למה הוא הופר

מסכימה עם זההמקורית

כואב ממשתהילה 3>

נשמע שחשוב לעשות פה תהליך עומק ביניכם, וגם בינך לבינך.

כי מה שהיה עד כה בהקשר הזה, לא בהכרח נכון עבורכם יותר.

וכן אוסיף שמה שגבר צריך זה לא בהכרח שחרור ושיתנו לו לעשות כל מה שבא לו ותשארי עם עצמך מאחורה.

לדעתי זה משהו שכן נוגע לשני הצדדיםמפלצתקטנה

זה עלול להשפיע עליו ועל כל המשפחה.

כשאנחנו מתחתנים אנחנו לוקחים אחריות והאוטונומיה שלנו לעשות דברים מסויימים מוגבלת. זה אחד מהדברים לדעתי.

כןoo

השאלה למי זה נוגע יותר

יש דברים שנוגעים באופן שווה

ויש דברים שנוגעים יותר לצד אחד

כשבאים לבחון קונפליקט צריך לקחת בחשבון כמה זה נוגע לכל צד

אפשר לראות בנישואים כניסה למוגבלות נוקשה

ואפשר שלא

זו בחירה

גם. מילואים זה נוגע ל2 הצדדים ועלול לפגוע בבעלשם משתמשת חדשה

ומנסיון לש הרבה מגוייסות

שבאו ופסקו עובדה

אנחנו לא מסכימות שתלך

וזה לא ממש עבד

כי זה נגע במרחב מאוד משמעותי ועקרוני לבעל ..שלא יכל פשוט לשים בצד.

ומשהו בהז שהבת זוג שוללת משהו שממ שחושב לבעל כפסיקה ועובדה מוגמרת

לא נאשר לו מקום וזה חונק אותו

זה לא מצדיק לפעול מאחורי אגב

זה באמת לא בסדר ולא הגון

זה ביטוי לש מצוקה

וצריך באמת לעבוד על תקשורת .

האמת מ2 הצדדים

איך לבקש מה שחשוב ועקרוני לי אבל בלי לחנוק ןלא להשאיר לו מקום

ואיך לא לעשות ב

מאחורי הגב מצידו

אבל הז בהחלט פוגע ומטלטל גם אני היתי משתגעת מגילוי כזה

אני לא מצדיקה

אבל כן חושבת שאולי כדאי למנף את הז לשיח מהותי על פערים ואיך מתמודדים איתם

גם אם אחד הצדדים מחליטאמאשוני

לחזור בתשובה/ בשאלה

זה מאוד מאוד משפיע על הבית כולו

ועדיין לחיות עם עצמך במקום שלא נכון לנפש שלך זה מחיר גבוה יותר מהמחיר של הצד השני להסתגל לשינוי.

פה מדובר על נטילת סיכון ולא על שינוי בפועל ביומיום ולכן עוד יותר צריך להבין שהטלת וטו היא לא מעשית.

חבל שהוא החליט לעשות מעשה באופן חד צדדי, אבל הגישה של הצד השני צריכה להיות שאי אפשר לכפות אורח חיים או נטילת סיכונים וכד' על הצד השני וההסכמות לפני החתונה פחות ופחות רלוונטיות בהמשך.

מי שתקוע בהסכמות שהיו ולא מוכן להתחשב בכך שהצד השני השתנה, מפספס את ההזדמנות להבנות ואז נגרר להגיב לאירוע במקום לנהל אותו באופן מפוקח.

למשל בדיון כזה אפשר לדון על אופנוע/ קטנוע

כמו שבדיון עם עישון אפשר לדון על סיגריה אלקטרונית/ רגילה

מאשר כשבלי דיון בכלל כי "התחתנתי עם לא מעשן" אין את יכולת ההשפעה הזאת.

ההגדרה של מה שקשור לשני הצדדים ומה שקשור לצד אחד,

בעיני (בלי ניתוח מעמיק)

נוגעת לשאלת ההשפעה. האם ניתן לשים את הגבול בהשפעה עלי (לנטרל או לצמצם השפעה) או שעצם המעשה בליבה שלו קשור אלי.

נניח עישון בתוך ומחוץ לבית, שמירת כשרות מחוץ ובתוך הבית.

השפעה כלכלית, ועוד.

בדוגמה הזו אפשר לומר שהיא לא מתכוונת להיות מטפלת סיעודית ואם יקרה משהו בסדר גודל כזה זה סוף הנישואים וזה זכותה ובאסה אם יקרה. אבל הרכיבה עצמה ביום יום לא משפיעה.

הבחירה של אדם לקחת סיכון על חייו או ליטול את חייו היא כמעט אך ורק שלו. אפשר ורצוי לדבר ולשקף ולצמצם סיכונים, ואפילו לעשות רגשי ולנסות להשפיע ככל האפשר,

אבל בסוף הבחירה לחיות או לשמור על החיים היא בחירה מאוד מאוד אישית של בנאדם ואי אפשר לבחור עבורו.

כשמכבדים את מה שממילא אין לנו יכולת אמיתית להכריע בו, אז הסיכוי לשיתוף פעולה גדל לדעתי.

אותו דבר לגבי נהיגה לא זהירה או הגעה למקומות עם סיכון בטחוני.

לאף אחת אין יכולת אמיתית למנוע מבעלה לסמס בנהיגה או לא לנסוע במהירות מופרזת או לערוך קניות בשטחי A או פעילות אקסטרימית.

אבל זה בדיוק מה שהתכוונתי...שם משתמשת חדשה

הגבתי למפלצת קטנהאמאשוני

נכון אופס אני התבלבלתישם משתמשת חדשה

ואני מסכימה עם כל מילה

את צודקת כל דבר זה משהו אחרמפלצתקטנה

כל תחום זה סוגיה אחרת

לדעתי מילואים זה סוגיה שונה מאופנוע בגלל הערך הנפשי והאחריות למרות הסיכון הגבוה בשני הסוגיות.

וכן אני מצפה מבעלי שלא יסמס בנהיגה למשל.

עם זאת אני לגמרי מבינה שאין לנו שליטה על ההתנהגות של בן הזוג כל אחד צריך להיות אחראי על עצמו. וגם להחליט את ההחלטות שלו במובן מסוים.

מבינה את הפותחת שחשה פגיעה באמון, מצד שני כנראה ההתנגדות העזה שלה היא שהביאה את בעלה להתנהג כך.

בכל מקרה אופנוע בעיני וכנראה גם בעיני הפותחת זה גבול אדום וכן יש דברים שבני הזוג צריכים להתיישר אחד עם השני.

לא מסכימה עם זהפילה

גם אם זה סיכון שלו , יכול להיות שאני אהיה על קוצים כל היום ובלחץ.

גם אמירה -אם הוא ייפגע אז נישואין יסתיימו ,איזה באסה , היא הזויה. מה היא תשאיר אותו פגוע כשהיא באמת אוהבת אותו? ברור שלא. כך שהיא בכל מקרה תצטרך לשאת בתוצאות במקרה והוא ייפגע.

וזה שונה במילואים. גם כי אופנוע זה סיכון מיותר. וגם שאישה יודעת באיזה תפקיד בעלה שירת לפני שהיא מתחתנת.

לגבי חזרה בתשובה או חילון , זה לא עניין טכני של להדליק אור בשבת או לא להדליק אור בשבת. זה דבר מהותי. ככל שתהליך מעמיק , פער יגדל , בן אדם ישתנה . טוב , תלוי מי עובר שינוי ועד כמה שינוי קיצוני. את באמת תצליחי לחיות עם בן אדם שבטוח שאת מאמינה ב"ישות מדומה" ? גם אם תמצאו פתרונות טכניים לכל מיני דברים? מה עם חינוך ילדים? אתה לא יכול לחנך ילד למשהו שאתה לא מאמין בו .

קוראים להם במיון ''חלקי חילוף''. זה כן עניין...אורוש3

זה לא- בא לי לצאת מהארץ למרות שבגיל 20 אמרתי בדייט שלא אצא לעולם.

וואו אני כל כך מבינה אותךרינת 24

ואני לא חושבת שזה עניין אישי כי חס וחלילה אם אחד נהרג או נפצע השני נשאר אלמן או הופך למטפל סיעודי.

מצד שני- כנראה שזה ממש בוער בו. אולי המילואים גרמו לו לרצון "לחיות את החיים" או וואטאבר.

הייתי משקפת לו כמה אני שבורה וכמה זה כואב ששיקר לי ואז מנסה למצוא פשרה/פתרון. אולי יש דבר כזה נהיגה כתחביב בתנאי שטח ולא בכביש (בהנחה שזה פחות מסוכן למרות שתוך כדי כתיבה אני מבינה שזה נשמע ההיפך… חחח… באמת לא מבינה בזה אבל הכוונה לנהיגה במסלול ייעודי שיש בו פחות סיכוי לתאונות)

זה בדיוק מה שהוא עשהיראת גאולה

נוהג על אופנוע במסגרת שיעורי נהיגה זה הכי בטיחותי שיש 😆

אולי הוא התכוון להישאר בזה, ולא לקנות אופנוע בהמשך?

מצטרפת לדעות שלקופצת רגע

@אמאשוני

ו @oo

בשרשור הזה.

אי אפשר 'להטיל וטו' על בחירה כזו של בן הזוג. וההסכמות שהיו לפני החתונה לא תמיד רלוונטיות להמשך. בדיוק כמו בנושא של רמה דתית, השמנה ולא יודעת מה עוד.

לא טוב שהוא שיקר לך, אבל גם להחליט לבן הזוג מה מותר ואסור לו לעשות זה לא טוב, ובמיוחד מגביל מאוד את מרחב השיח.

תודה בנותמעיין34

חשוב לציין שהווטו הזה היה קיים במסגרת הרווקות.

כמו שהוא יגיד שהןא בחיים לא יתחתן עם מישהי שעשתה קעקוע, ופתאום, בלי לדבר על זה, אחרי שאנחנו נשואים יותר מעשור- אני עושה קעקוע על דעת עצמי. בהסתר.

זה לא שהיינו נשואים והגבלתי אותו כאילו עם הבן שלי, אבל כל עוד לא התחתנו אז ציינתי מה קו אדום במבחינתי כי זה הרבה מעבר לכלי מסוכן. זה באמת השלכות אם חלילה יהיו- משפיעות על המשפחה כולה וזה חוסר אחריות לנהוג בכלי כזה כל עוד אתה לא רווק .

וגם אם הגישה שלי קיצונית- זה נאמר במכוון וכדי שתהיה מודעות. ומאז לא דיברנו על זה. אפילו לא רומזת או זורקת משפטים על אופנוענים בדרך. כלום.

לא הבאתי תחושה שצריך להזהר מלדבר על זה. ויש מקום לפתוח אם הןא כל כך רוצה, אבל להסתיר ולשקר אין מקום בשום צורה.

בכל מקרה הפגיעה היתה נטו מההסתרה והשקר. כי עכשו זה אופנוע ואחרי זה מה? כל עוד הוא שיקר והסתיר בביטחון זה פגיעה באמון ואין לדעת מה הדבר הבא ואם יהיה הדבר הבא. אבל האירוע הזה גרם לי לערער על כל מה שיגיד. אי אפשר לשנות את זה

זה מובן שזה מערערoo

לפעמים לאדם חשוב לעשות דברים

והוא לא מוכן לותר עליהם בגלל הנישואים

אפשר לדבר על זה

אבל רוב הסיכויים שהוא יקבל סירוב

והוא הרי לא מוכן לקבל סירוב

אז נשארה האופציה הנוספת

לעשות בסתר

וטו וקווים אדומים בדברים שאינם קווים אדומים בהכרח

מגדילים את הסיכוי שייעשו דברים בסתר

לעשות בסתר זו לא אופציה בנישואים בעיניימרגול

אני אגב גם נגד אופנוע (בגלל הסכנה כמובן)

מתנגדת נחרצות אפילו.

ואם האיש שלי היה מתחיל ללמוד בלי שדיברנו על זה שנים - כבר בעיה. למה לא לבוא לדבר?

בטח שאני יכולה לסרב ולהתנגד

וננהל על זה שיח, ואולי ממש לא נסכים על מה הלאה

וכמו שאני יכולה לסרב, הוא יכול להגיד לי "אשתי אהובתי; אני שומע את ההתנגדות שלך אבל זה מאוד חשוב לי, ואני בכל זאת הולך לעשות רישיון"

אבל לעשות בסתר? לא. ממש ממש לא מתקבל על הדעת.

את מאוד צודקת בזה שלא היה צריך צלנהוג ככהשם משתמשת חדשה

יכולה להגיד שהקו האדום לשי היה קם על משהו שבעלי ידע

אבל במשך השנים הדבר הזה התעורר בו מבפנים ובעבע והיה לו מאוד חשוב

והוא שתק ושת3

כי הוא עדין ורגיש וטוב ומתחשב וידע מה דעתי

גם אני לא דיברתי על שה שנים

וגם הוא לא כי הוא פחד כי ידע שזה יעורר התנגדות חזקה ואז כאילו הוא ירגיש שאין לו אופק לחלום והוא חסום לגמרי

הוא לא עשה משהו מאחורי הגב

אבל כן הוא די דחק אותי לקיר וסוג לש קבע עובדה בשטח

לא בכוונה רעה

פשוט לא יכל יותר

ובהמשך הוא גם התברר על זה ותיקן והתנצל

לכן לפחות מהנסיון שלי

גם אם משהו הוא קו אדום

וכאילו את אומרת

אבל למה הוא לא דיבר כל השנים

אני יכולה להבין 'אולי הז היה מפחיד מדי כשהוא יודע כמה את נחרצת

וזה נכון לעשות בסתר זה לא בסדר

מנחשת אגב שהסברה שלו היא

אני רק אךמד

שיהיה לי את האופציה

ואחרי הז נדבר ואולי נסכים על משהו שכן יעבור מסך אצלך או משהו כזה

כנראה הוא באמת לא חשב מספיק לעומק מה זה מייצר רגשית

הקושי ממש מובןנעמי28

אבל אנשים משתנים, כולנו.

גם את.

גם אני התחתנתי מאמינה בדרך מאוד מסוימת והיום היא שונה.

אי אפשר להחזיק את אותה רשימת קניות שהחזקנו לפני החתונה לאורך כל הנישואים.

אני דווקא כאן חושבת שיש כאן מימד של בגידה.

כי בגידה היא בעצם הפרת הסכם שמוסכם על שניכם (או לפחות חשבת כך) והפרה שלו ושמירה על סודיות.

אבל זאת גם לא בגידה במובן של "אני לא יכולה לסמוך עליו יותר"

זה הזמן להבין ולקבל את זה שהכללים שכתבתם פעם כבר לא מסתדרים היום.

זה קורה לדעתי לכל זוג, כל אחד בתחום שלו.

אולי תלכי לטיפול לעבד את החוויה של התאונה?

מה אם זה היה קורה ברכב ולא היית מוכנה שהוא ינהג? (יש לי חברה כשאת שלא נוהגת כבר שנים ונמנעת מנסיעות)

חרדה היא אחת התחומים הכי מטופלים כיום.

בגלל שהמקרה שלך ספציפי מאוד את מעדיפה להימנע ולמנוע מכל הסובבים להתקל בה.

זה הזמן שלך להבין עד כמה החרדות שלך מנהלות אותך, ויותר מזה את האנשים שסביבך.

נכון והדגש בבניה צריך להיות על זהאמאשוני

אבל כן לבוא בגישה פתוחה שאולי גם אם לא נאמר במפורש, התחושה הייתה שאין מה לדבר על אופנוע.

כלומר לא לפסול את מה שעולה ממנו.

אפשר לומר ציער אותי מאוד ששיקרת כל הזמן הזה ואני מרגישה משבר אמון מול ההסתרה.

אני מבינה שנושא האופנוע הוא אישיו חזק ביננו וצריך לדבר גם על זה בנפרד.

אבל גם כשיש פערים ברצונות שלנו וזה בהכרח יוביל לשיחות קשות, ההסתרה קשה עוד יותר והיא מערערת לי את הביטחון בך.

תני לא לעכל ולחשוב ואל תפסלי את התחושות שעולות בו גם אם את לא מסכימה איתם.

למשל אם הוא אומר לא שיתפתי אותך כי ידעתי כמה את מתנגדת, אל תעני לא דיברנו על זה שנים.

אם הוא אומר בוער בי החופשיות של אופנוע אל תעני אבל התחתנתי איתך על סמך זה.

כלומר תשאירי מקום גם לתחושות שלו.

אפשר גם ללכת ליעוץ זוגי כדי לעזור לכם לשמוע ולהשמיע. אמון אפשר לבנות אבל זה תהליך ששני הצדדים צריכים להיות פתוחים אליו.

וזה בסדר לכעוס ולהיות פגועה כמה ימים. ולא ישר לחפש את המקום של התיקון.

זה מערער מאוד, אין ספקטארקו

ונשמע שכדאי שתכוונו לטיפול זוגי

אבל כמו שאם מישהי עושה קעקוע אחרי עשור נישואין יש זוגות שהקשר שלהם יתפרק על זה

ויש זוגות שיעבדו וימצאו את המקום שלהם בתוך זה

ושני הדברים לגיטימיים

אז בדיוק ככה גם כאן

את המציאות יש לך

היא בהחלט מערערת

ויש לכם עבודה לעשות. עבודה מצידו על ההסתרה, עבודה מצידך על הסיבות שבשלן הוא הסתיר ממך

ייתכן שמצידך זה קו אדום שאת לא מוכנה לעבור עליו ועליו יקום ויכול הקשר הזוגי שלכם, וזה לגיטימי

אבל יכול להיות גם לא

ואת היחידה שיכולה לענות על זה.

וואו יקרהתהילה 3>

כואב ממש❤️

בהחלט פוגע מאכזב ושובר את האמון🫶

הוא מתכנן לקנות אופנוע?כורסא ירוקה.

יכול להיות שמבחינתו יש לו ממש תשוקה לנהוג על אופנוע אז השיעורים זה כמו חוג כזה בשטח מבוקר כדי למלא את הרצון, אבל תכלס הוא לא ינהג? או שהוא בכל מקרה מתכנן לקנות?

בכל מקרה ההסתרה זה בעייתי מאד, אבל השאלה מעבר לזה אם הוא מתכנן להפר את הסיכום ביניכם.

לגבי עצם הנהיגה אני לא מסכימה עם הדעה הרווחת פה. כשמתחתנים אפשר לסכם דברים לכל החיים לדעתי. נכון אנשים משתנים אבל אם היה סיכום אז ברור שמישהו פה ישלם מחיר, אז למה שזה יהיה את ולא הוא?

חושבת את זה גם על חזרה בתשובה/שאלה או כל שינוי מהותי אחר. אם זה כזה חשוב לו שיתגרש קודם.

בכל אופן בכל שינוי מהותי מבחינתך אני ממש ממליצה ללכת לגישור זוגי ולהבין עד כמה זה חשוב לך, והאם יש מסגרת כלשהי שבה זה סבבה לך או לא.

אני חושבת שיכול לעזור לך לקרוא את "לדעת להכנע"אוהבת את השבת

אם את רוצה להשאיל ממני- בכיף!

תודה רבה לכולן. יש התפתחות.. ואקדים ואומר שקשה לימעיין34

מאוד להיות הבוגרת והמכילה כמו שהצעתן לי. כי זה טרי וכואב מאוד ואני באמת צריכה לעכל את זה..

והאירוע הסלים... הוא קם משנצ (זה הזמן שגיליתי) וכשהוא קם מהשינה הוא זיהה שאני לא רגילה וישר שאל איפה הטלפון שלו. חשוב לציין שכשהוא ישן ביקשתי ממנו את הטלפון כדי לחפש הטבות לאטרקציות עם הילדים דרך הצבא והוא ישר חקר- למה את צריכה את הטלפון שלי, תעשי משלך. עוד נקודה אדומה שגרמה לי לחשוד. בסוף השתכנע. וכשקם וזיהה שאני רצינית אז הוא ישר שאל איפה הטלפון שלו. ואחרי שעה שהוא לא מיישר מבט ורק "בורח" ועסוק עם הקטן כאילו הכל בסדר- הוא פתאום שואל אותי אם אני כועסת עליו . כשלא הגבתי הוא שאל בתקיפות "חיטטת לי בטלפון?" סוג של העביר את האשמה עלי, בשיא החוצפה. כאילו מכל הסיפור אני הלא בסדר שהעיזה לחטט.... אוףף עייפתי

שניה בא לי להגיד לך משהושם משתמשת חדשה

עברת טלטלה בגילוי ההז

כמו שאמרת אצת לא פנויה עוד לראות אותו..נכון? הז הגיוני.את צריכה לעכל עם עצמך.

אז עדיף תששאירי את הז קצת בפנים. ותנסי לאט לאט לעכל ולהאסף.

כי אם תנסי רגע לצאת מהסערה לש עצמך

הוא בעצם קלט שאולי עלית עליו

ונבהל

הוא לא מאשים אותך שחיטטת לו בטלפון

הוא בעצמו נסער מבפנים כשכנראה מבין שהוא הסתבך וגילית את מה שהסתיר.

וכנראה שהוא מאוד חושש ממה יהיה..

אז גם לא המתח הזה השפריץ.

בכנות

פושט נמשע לי ששניכם צריככים נשיה לקחת אויר

לעכל רגע בינכם לבין עצמכם

ורק אחרי זה לדבר יחד

אפשר גם להתיעץ עם יועצת זוגית לפני השיחה איתו ולקבל עצות איך נכון לדבר.

תודה, אחכה עם זה כמה ימים ונראה מה יהיהמעיין34

את לא אשמה. מי שאשם זה הואסיה

אז תהי חזקה במחשבה שאת לא אשמה וזה מה שישודר לו.

קודם כל הוא מפסיק ללמוד!

כשרוצים ללמוד משהוא הולכים לבעל/ אישה ושואלים אם מתאים . בכל אופן עוד שעות שאת צריכה לשמור על הילדים . כשמשנים משהוא מהסדר יום צריך לשאול את הצד השני אם מתאים לו.

את גם לא היית עכשיו הולכת להוציא רשיון על משאית בלי לשאול אותו או נעלמת מהבית עוד מספר שעות בלי לשאןל אם מתאים לו לשמור על הילדים

את לא צריכה להיות הבוגרת והמכילההמקורית

יש פה נקודת אל חזור מבחינתך. נפגעת. הציפייה שלך הייתה לפתיחות וכנות. ומדהו פה נפגם.

עם זאת לא הייתי לוקחת את זה רחוק למקום אחר של - אולי ישקר לי בדברים אחרים,אלא - מה קרה פה ואיך הגענו למצב הזה

הדאגה שלך משרתת כרגע את ההימנעות שלך מלהתמודד עם מה שהיה בצעירותך, וגורמת לבעלך להרגיש שאין לו איך לפתור את הסיטואתיה מלבד להסתיר

הוא נהג שלא כהוגן, אבל גם לאסור על אדם בוגר זה לא אופציה.

הדבר הנכון הוא - להנכיח את הרגש שלך. את מאוכזבת? מותר לך.

את מצפה שיתנצל? הגיוני.

אל תחפשי להיות בוגרת ולפתור לכם את הבעיה לבד בלטאטא מתחת לשטיח. ככה לא מייצרים קשר עמוק שמבוסס על אינטימיות רגשית ואמון

לא מחייב שהוא ירצה אותך ואולי באמת זו קריאת התעוררות עבורך להתמודדות עם העבר, אבל יש פה קריאה מסוימת לשינוי

הייתי פונה לטיפול זוגי,אפילו רק טיםול אישי עבורך בתור התחלה

כי יש את החשש שלך בגלל מה שהיה שצריך להתייחס אליו, ויש את מה שקרה ואת היחס שלו למה שגילית וזה משו אחר בעיניי

חיבוק♥️

אם פרופורציות יעזרוישלמהלהילחם?

אז יש כאלה שמתמודדות עם בגידה אמיתית וזה לא דומה.

את יכולה לכעוס ולהתאכזב זה חשוב

אבל אם אנשים מתגברים על בגידה ויש לא מעט אולי אפילו קרובים אליך מאוד שאת לא יודעת.

את לגמרי תצליחי להתגבר ולחיות עם זה.

בני זוג לא אמורים להיות נוחים לנו

כן נאמנים

אבל כל זוגיות מציבה אותנו מול התמודדויות ועובדה פנימית.

זה לא כיף ולא נוח אבל בסוף זה מקדם אותנו

במקרה הזה נראה שיש גם בצד שלך עבודה.

חיבוק על מה שאת מתמודדת איתוכורסא ירוקה.

אבל נראה לי שחשוב לומר - אם מישהו בוחר להתגבר על בגידה זה זכותו וזה בסדר והכל טוב, אבל זה ממש לא אמור להיות סטנדרט. מותר לפרק נישואים על בגידה, על משבר אמון ואפילו "על שהקדיחה תבשילו או שמצא אישה יפה ממנה".

אין אידיאל בלהישאר בנישואין אחרי בגידה, או בכלל, אם כבר לא מרגישים שזה המקום שנכון לך. תחושה כזאת לרוב תגיע מסיבה מהותית, אם מבינים את חשיבות הנישואין. אבל זה שמשהו חשוב לא אומר שאת צריכה למחוק את עצמך ואת התחושות שלך

לגבי הפותחת, היא במשבר אמון וזה ממש בסדר לא להתגבר על זה ולהחליט שזה הקו האדום שלה. לא רק לתת מקום לאכזבה ולהמשיך

ברורישלמהלהילחם?

היא השתמשה במונח בגידה

אז לסבר את האוזן גם בגידות אמיתיות שזה מקרה שלגמרי מוצדק לפרק הכל

גם אותו אנשים עוברים ושורדים ביחד ומשתפרים ואפילו חיים בזוגיות פורחת

החיים קורים אי אפשר לדעת מה יהיה

ואין מי שלא משתנה וזה מחייב גם מהצד השני לשנות צורה ולשחרר

ומי שיבחר לשבור את הכלים על כל דבר שהשתנה מאז החתונה כנראה שלא ישארו אנשים בזוגיות

מסכימה איתך עד רמה מסוימתכורסא ירוקה.

יש בסופו של דבר כן קוים אדומים,וגם כמו שאת אומרת לפעמים אנשים מתמודדים והקרובים להם אפילו לא יודעים, אבל לפעמים זה הפוך, כולם חושבים שהפ מתמודדים ובאמת אף אחד לא יודע כמה רע להם. אז לא הייתי בונה על מה כן או לא קןרה אצל אחרים.

זוגיות שפורחת אחרי בגידה זה דבר מאד קיצוני ולא הייתי מביאה ממנו דןגמא לשום דבר, אולי רק כדוגמא לאנשים שאין להם שום ערך לנישואים שאפילו בגידה לא הפריעה להם להמשיך לתחזק את הזוגיות...

מבינה למה המונח בגידה צרם לך, אבל מבינה גם למה היא השתמשה בו. היתה פה הפרת אמון מאד רצינית מבחינתה, והיא תוהה איך להמשיך משם. ויכול מאד להיות שזה מגיע דווקא ממקום שהזוגיות היתה חזקה ומשמעותית ופתאום משבר כזה הוא מאד מטלטל. המילה הספציפית זה לא הענין פה, וכל אחד נותן לה גבולות גזרה קצת שונים.. אין ספק שהפרת אמון ובגידה הם תחןמים משיקים. לא דוקא בגידה פיזית, אלא בגידה באמון ובשיתוף ביניהם

נכוןנעומית

ואיי זה ממש פוגע ושובר אמוןתודה לה'.

זה ניראה שכנראה זה מאד חשוב לבעלך שכבר מרגיש שחייב לעשות את זה וידע שלא תתני לא אז הסתיר ממך (קצת כמו ילדים שמסתירים מההורים כדי שלא ימנעו ויעצרו בדרכם) ברור שבזוגיות זה לא אותו מצב ויש הרבה יותר ציפיה וצריך להיות שיתוף ואמון. וכנראה שבאמת זה לא בסדר שהוא הפר את הווטו וההסכם שלכם.

אבל עכשיושזה כבר נעשה והוא כבר לוצד, והוא בנאדם גדול ויש לו את המרחב הפרטי שלו (למרותשאני הכי בעד כמה שיותר שותפות אבל כן יש גם מקום שזה שייך לי (כמו נשים שלא אוהבות שהגבר מאיר על צניעות למרות שהתחתן עם מישהי צנועה ופתאום רוצה להוריד.. זה שלה.. והוא צריך לקבל..) אז ניראלי שהמקום שהייתי שואפת ומצפה מעצמי בסיטואציה כזאת היא שאצליח לשחרר ולצאת לקראתו. הייתי קובעת איתו דייט ואומרת "הבנתי שהתחלת שיעורי נהיגה. היה לי כואב ומאכזב לגלות, זה שבר לי את האמון וזה מאד מפחיד אותי. אני מבינה שהסתרת את זה כי פחדת מהתגובה שלי ושלא אמנע את זה ממך וזה גם מאד כואב לי שאתה צריך להסתיר ממני דברים.. החלטתי לשחרר את המקום הזה ולתת לך לעשות מה שאתה רוצה ואשמח ליהיות איתך בדרך הזאת למרות הפחד מוות שיש לי"

אני לא במקום שלך אז אולי זה לא אפשרי מבחינתך אבל בעיני זה יכול ליצור חיבור מאד גדול ביניכם ואפילו אולי הואמיחליט לאצלעשות את זה בסוף...

ולהתחזק באמונה שה' מחליט אם מישהו צריך למות בתאןנה לא עלינו יש הרבה דרים ולא צריך בשביל זה לעשות רשיון על אופנוע ואם הוא צריך לחיות עד 120 הוא יחיה גם אם רןכב כל היום ...בהצלחה אחות יקרה

לא רוצה להלחיץ, אבל זה יכול להיות כבר מבוסס אצלונופנופ

שהוא נעלם עם סיבה מסויימת

ובפועל עושה משהו אחר

רוצה להציג רגעעוד מעט פסח

את הצד השני.

לא מחמיא לי בכלל, אבל זו האמת...

כשרק התחתנו, הסתרתי המון.

בעיקר עניין של אוכל. בעלי בעניין של אוכל בריא, ואני קבוע הייתי קונה לעצמי שטויות ואוכלת מחוץ לבית.

אף פעם לא שיקרתי רשמית, אבל כן התעסקתי הרבה בהסתרה (נגיד להקפיד לזרוק את העטיפות מחוץ לבית ולא להכניס לתיק, שלא יגלה...).

ולמה אני מספרת את זה?

כי חשוב לי להגיד שזה היה דפוס התנהגות שלי. אני זוכרת גם את אבא שלי קם לאכול באמצע הלילה דברים שאסורים לו רפואית. ככה שברור לי שזה ממש ממש לא משהו בדינמיקה ביננו, אלא שריטה שלי מהבית.

בעלי ממש ממש לא היה מגביל אותי בשום צורה. זה לא שאם הייתי אומרת לו שעכשיו אני הולכת לקנות לעצמי ארטיק הוא היה אומר לי להישאר בבית...

אבל כן ידעתי שלאכול בריא זה חשוב לו, ורציתי שיחשוב שאני 'טובה מספיק'' לפי הסטנדרטים שלו, ולכן לא רציתי שידע על הנפילות הקטנות שלי.

אני ממש לא זוכרת מתי הוא גילה, וגם אין לי מושג אם הוא יודע את ההיקף של זה (אולי הגיע הזמן לדבר על זה באמת...).

אבל ב''ה שהוא לא ראה בזה בגידה. יותר כקושי שלי, שגם אותו הוא הכיל.

וצמחנו מזה מאוד. והיום זה עדיין 'מתפלק' לי לפעמים, אבל אחר כך אנחנו צוחקים על השריטה הזו ביחד.

והוא אוהב אותי למרות שאני אוכלת שטויות, ולמרות שיש לי נטייה לנסות להסתיר את זה. והאהבה הזו מרפאה. אולי לא גורמת לי להפסיק לאכול שטויות, אבל כן מרפאה פצעים עמוקים מאוד בנפש.

אז אין לי מושג אם הסיפור שלכם דומה או לא.

אבל נזכרתי בזה. ואולי זה יתן לך כיוון מחשבה נוסף.

(ולכתוב את זה בגלוי ולפרסם את זה- מבחינתי זה עוד צעד בדרך להפסיק לנסות להציג כאילו אני כזו מושלמת. גם זה חשוב).

את מהממת!מכחול

מהמם תודה על השיתוףתודה לה'.

אני מסתירה מבעלי דברים שרואה בטלאפון שאני יודעת שלא היה שמח שאראה(לא דברים נוראיים אבל כן פחות "לרוחנו") .. זה אותו דבר כמו האוכל?

לא יודעתעוד מעט פסח

אם זה אותו דבר או לא, וגם לא בטוח שזה משנה כל כך...

אני חושבת שבעיקר שווה לך לשאול את עצמך למה את מתאמצת להסתיר, מה את מפחדת שיקרה אם הוא ידע?

ומה יקרה אם הוא ידע אבל יגיב שונה ממה שאת מדמיינת?

כי יכול להיות שאפשר לשתף בשילוב הסבר מה התגובה שתעזור לך ותתמוך בך (למשל- אני כבר הרבה זמן רוצה לספר לך משהו, ולא מספרת כי אני מפחדת להרגיש לא מספיק טובה. אז אני מבקשת ממש שאחרי שאגלה לך, תסתכל לי בעיניים ותגיד לי שאתה אוהב אותי גם ככה כמו שאני). אצלנו זה עובד ממש.

ומן הסתם זה יותר יעזור מלהמשיך להסתיר עד שמתישהו הוא יגלה בעצמו...

עצם השיתוף והמודעות- את קרובה לשלמותמעיין34

זו באמת לא בגידה במקרה שלכם.

בגידה זו הפרת אמון.

שקר זו הפרת אמון ברורה בכל מערכת יחסים.

מצידי שהיה לוקח שיעורים ומוציא רישיון גם לטיס.

הרגע הכואב זה הרגע שאני שואלת שאלה והוא משקר לי שוב ושוב במצח נחושה, בלי חשש, בלי יראת שמיים.

זה קו אדום מאוד ברור ועבה אצלי.

אני שואלת למה איחר והןא אומר שהוא אכל והתפלל

ואז אומר שמעכשיו כל בוקר הוא יגיע ב8 במקום 6 כי "הוא אוכל ומתפלל בבסיס"

ופעם אחרת אמר שהןא עייף מאןד אז הןא יישן בבסיס ולא יחזור הביתה לישון, וכשחזר הביתה המשיך לישון. כששאלתי אותו איך הןא עייף עדיין אמר שהוא עדיין עייף.. והןא בכלל היה בשיעור

איזה אומץ לשקר ככה . זה מפחיד לדעת שיש לי בעל שקרן שלא מפחד לשקר שוב ושוב, וגם כשהבין שגיליתי אותו אז הוא לא מתנצל ולא לוקח אחריות אלא מאשים אותי שחיטטתי לו בטלפון.

אם זה היה קורה ברווקות אלה היו סימנים ברורים לגבר מניפולטיבי שעדיף להתרחק. אבל אנחנן יותר מעשור יחד ועם ילדים. הופך למורכב יותר

יש אופנועים בטוחים - אם זה ממש חשוב אזצמר-ארד

אז תשקיעו בימהא תלת גלגלי או משו דומה 🤷‍♂️

זה מה שאני הייתי עושה

אם זוגתי הייתה מעירה לי האופנוע

זה לא האופנוע. זה השקרמעיין34

אוחח נוצמר-ארד

איזה שטויות

נו באמת בנאדם רוצה להרגיש קצט אויר

את יודעת איזו תחושה זו ליסוע על אופנוע?

היום זה אופנוע מחר משהו אחרניק חדש2

אם גבר מרגיש בנוח לשקר על משהו כ"כ מהותי הוא בבעיה.

לא אשתו שמרגישה נבגדת ובצדק.

לא משנה כמה אוויר וחופש זה מביא לו.

אוקיי...צמר-ארד

תראי..

זה לא איזה שקר חריף

אלא יותר שהוא לא רוצה שאשתו תפחד מזה..

אני למשל לא מספר להורים שלי שיש לי רשיון על אופנוע..

לא כי אני מפחד מהם אלא כי אני דואג ממה שזה יעשה להם בהרגשה

אתה נשוי?ניק חדש2

אם כן- אולי רצוי שתעבור הדרכת חתנים חוזרת.

אם לא- אז לא רלוונטיות התגובות שלך.

סליחהצמר-ארד

אבל התגובות פה ממש

אבל ממש ! לא אמיתיות

עכשיו אני קולטת שאתה גבר אז אתה לא הבנאדםמעיין34

הנכון להביע דעה, מחילה

נשים יותר חששניות מגברים ויותר רגשניות וחושבות קדימה

במיוחד שאתה בעצמך רוכב על אופנוע והסתרת את זה אז זו פגיעה בכבוד להודות שזה נחשב שקר .

מאחלת לך שתזכה לאישה שתספרו אחד לשניה הכל בלי שקרים והסתרות. זה הסוד לזוגיות יציבה ולמערכת יחסים טובה כלשהי

בסדרצמר-ארד

אין בעייה

רק שתדעי שהתגובות פה פחות או יותר

שולחות אותם ישר ללשכת הרבנות האזורית

או בקיצור מנפחות את זה מעל ומעבר למה שזה באמת

כילו ההשוואה של אופנוע לבגידה.. זה ממש ממש מוגזם

אני המפרסמתמעיין34

ואני לוקחת הכל בעירבון מוגבל ובפרופורציה

לא ממהרת לרבנות אבל גם לא לוקחת את השקר הזה בכזו קלות.

מבחינתי זה קו אדום עבה מאוד .

ההסתרה פחות נוראית. אבל לשקר פעם אחר פעם זה מראה על בנאדם לא אמין שאין לו בושה לשקר

אוצמר-ארד

בנאדם שנמצא עם הגב אל הקיר

אף אחד לא דחק אותו לשם. הכל תירוץמעיין34

כדי להרגיע את המצפון

זה בדיוק מה שנקרא - גברים ממאדיםהמקורית

ונשים מנוגה. או איך שלא קוראים לזה..

אתה לא מצליחה להבין אבל זה לא אומר שאין בתחושה שלה ממש. האמת שאני מקווה שכן תבין כדי שבעת הצורך תתנהל מול אשתך ברגישות הנדרשת מתוך הבנה לרגשות שלה ולדקויות העולות מסיפור כזה.

ההזדהות עם התחושות שלה לא מובילות לרבנות. זה מה שנקרא - לתת להם מקום. היא לא מדומיינת. היא מרגישה שמשו פה לא תקין. וזה שהרוב פה מבינות אותה אומר דרשני לכם הגברים - איך אתם לא

תודה 🫶מעיין34

טוב ביי - אני חוזר למאדים 🚀צמר-ארד

סליחה באמת (כאילו) שניסיתי את נקודת המבט הגבריתצמר-ארד

האמת שבכלל לא שמתי לב שזה הריון ולידה אז סליחה 🙏צמר-ארד

לסקרנות- איך הגעת לשרשור? הוא הופיע בעמוד הראשי?יעל מהדרום

לא ישירות 🙏צמר-ארד

צפיתי בתגובה בפורום נישואין וזוגיות

וצפיתי בכללי בתגובות

ואז הגעתי לפה

טעות שלי - לא יקרה שוב בלינדרצמר-ארד

איך מתגובות בלנ"ו הגעת לפה?יעל מהדרום

לק"י

אני באמת לא ממליצה לך לקרוא פה.

לא הבנתי למה זה נראה לך מקום בשבילךיעל מהדרום

לק"י

מה גורם לך להגיב בפורום הריון ולידה?

כאשר אתה גבר רווק...

ניחא אם היית נשוי, והיתה לך שאלה קשורה.

בכללי לא ממליצה לך לקרוא פה. לא הייתי אומרת שזה מקום תואם בשבילך.

חיבוק על תחושת הבגידה שחוויתלאחדשה

אבל ויש אבל גדול.

את עכשיו מעורבבת ומוצפת כי הסיפור ממש טרי קורה ופוגע והכל נכון ואמיתי מאוד.

אבל, וזה אבל גדול... מבלי להסיר ממנו את האחריות על מעשיו והתנהלותו,

אם הזוגיות חשובה לך

זהבית חשוב לך

אחרי שתקחי זמן לעכל את הכאב והתחושות, את מוכנה להקשיב לצד שלו בסיפור אבל בנפרדות? כאילו הוא אדם זר. הכל מהתחלה, מה מרגיש, איך הגיע לחשוב על זה למה לא שיתף, איך הרגיש כששיקר.

בלי להשליך על איך זה גורם לך להרגיש

בלי להאשים

בלי להיפגע

להקשיב בצורה נייטרלית מבלי לקחת ללב ולהביע דעה

ספויילר- זה קשה אבל עוד יותר קשה לשמוע את האמת מהצד ולקבל מראה להתנהלות התגובות שלנו.

ולהבין שאולי התנהלות שלנו מעוררת טריגרים אצל בן הזוג. שוב, מבלי להסיר את האחריות על המעשה ממנו!

אבל אנחנו בני אדם. החיים קורים, הכל משתנה. אני לא מצדיקה או מנרמלת.

פשוט להבין שלכל דבר יש סיבה.

לא נשמע שהוא מניפולטור ורעיל. זה באמת נשמע משהו נקודתי

שאני אישית מאמינה שאולי כואב אבל אפשר לפתור בתקשורת מיטיבה, בנפרדות צריך שזה גורם לך להרגיש ואיפה זה מפעיל אותך.

תודה רבה , דיברנו והעברנו להחלטת רבמעיין34

אם להמשיך במילואים או לא

כרגע הרב בעצמו היה צריך לחפש פיתרון כי המילואים הכרחיים לפרנסה אבל מזיקים לזוגיות

את תהיי שלמה אם הרב יגיד להמשיך במילואים?לאחדשה

לא.. הוא גם ניסה לשכנע את בעלי לעזובמעיין34

אבל בעלי אמר שזה קריטי לפרנסה אז הרב אמר שהוא יחזור אלינו ויחשוב על פיתרון ביניים

לא הבנתי איך הנושא הפך להיות המילואיםשם משתמשת חדשה

וגם לא הבנתי איך אפשר לבחור בפרנסה על חשבון הזוגיות

ולמה לא לדבר ולדבר ולדבר בינכם עד שתמצאו מוצא

כי לא נמשע לי שאם רב יגיד משהו שזה באמת יעזור לכם להתמסר להחלטה לכל כיוון

ובכללי הדיון היה האופנוע וההסתרה לא המילואים..זה היה רק מה 'איפשר את זה

בעלי לא רצה לספר את כל המעברמעיין34

אז בשיחה עם בעלי אמרתי לו שרק לעזוב את המילואים יחזיר לי את האמון, אבל מהצד שלו בלי מילואים לא נוכל להסתדר כלכלית. אז העברנו את ההחלטה לרב בלי החלק של השקר

יקירה, זה החלק הכי קריטי בסיפור....לאחדשה

לא כל כך הבנתי את המהלך שלכם.

מה עשית בזה שהעברת החלטה כה קריטית מרגישה לרב, כשבכלל לא שיתפתי את עיקר הסיבה להתלבטות?

דבר נוסף.

בגלל שגיליתי את השקר, את תחששי בו בכל דבר. כשיילך לסופר, כדיתא לתפילה או יצא עם חברים.

המילואים זה האמצעי לא המטרה....

מה פתרת פה?

גם אני לא מבינה האמת.. נשמע שאין בינכם תקשורת גלוישם משתמשת חדשה

סליחה שאומרת אבל זוג כשנתקל בבעיה יושב יחד ומדבר ומדבר ומדבר

ולפעמים גם הולכים יחד להתיעץ ולקבל עזרה

אבל נשמע שאתם עוקפים את הנקודה שכואבת ששה האופנוע וההסתרה

ןמה הקשר שהמילואים יחזירו לך את האמון?

זה סתם היה דרך קלה להסתיר את השיעורי נהיגה

אם אדם רוצה הוא ימצא דרך אחרת

זה בכלל לא קשור למילואים

כדאי שתדברי את התחושות שלך בכנות

שנפגעת מאוד מעצם ההסתרה והע'יב מאחורי הגב

ושאת רוצה שתדברו על זה יחד עד שהנושא יאסף טכנית מעשית ורגשית בלב

נשמע לי קצת מוזרעוד מעט פסח

בסוף הנושא פה הוא לא מה 'נכון' לעשות.

הנושא הוא איך את מרגישה, איך הוא מרגיש, איך אתם מסוגלים להסביר את עצמכם אחד לשני והאם אתם גם יודעים באמת להקשיב.

קצת לא ברור לי מה המטרה התקבל פסיקה.

אם הוא יפסיק מילואים פתאום תחזרי לסמוך עליו? הוא ירגיש חופשי ומשוחרר?

מצטרפת... וסליחה, אסל יכול להיות שפסיקה מלמעלהאוהבת את השבת

עלולה לערער עוד יותר את המצב..

אין ברירה אלא לטפל בצורה יסודית ועמוקה, ובליווי איש מקצוע

יש לי המלצה אם תרצי... ובטוחה שיש הרבה המלצות לכל איזור שתצטרכי...

ואם זה לא בשל ביחד אז קודם את לבד ואז ביחד..

אם יפסיק מילואים אז יהיה פתח להאמין בו שובמעיין34

כי הוא יהיה נוכח

ואם הרב יגיד להמשיך עם המילואים אז אהיה חייבת לשתף פעולה עם זה ולממוא דרכים להאמין בו, כנראה אבקש הוכחות כל הזמן מה נעשה

בעיני את מפספסתעוד מעט פסח

כאן את המהות.

להגיד 'אני אאמין בו כי הוא יהיה נוכח'- זה לא באמת להאמין. זה להיות מסוגלת לפקח.

כנ''ל להגיד 'לבקש הוכחות'.

אני לא הייתי רוצה לחיות בזוגיות כזו, שבה אני צריכה להיות כל הזמן עם יד על הדופק.

משבר האמון שלך ממש ממש מובן. ברור למה את מרגישה הץנבגדת.

ובכל זאת, הפתרון הוא לא בלבלוש אחריו מעתה ועד עולם.

הפתרון הוא בבניית האמון מחדש.

(ואם את מחליטה שזה גדול עלייך, ואת לא מוכנה להתאמץ כדי לנסות להאמין בו שוב, לדעתי מגיע לו שתאמרי את זה במפורש. מגיע לו לבחור אם הוא רוצה לחיות בזוגיות כזו או לא).

אמרתי לו שהאמון נפגע אבל איך בונים אמוןמעיין34

מחדש?

כרגע רק לעזוב את המילואים זו אופציה

הטעות זה חשיבה שלבנות אמון זה קשור בשמירה עליושם משתמשת חדשה

למנוע ממנו מילואים ואז לא יוכל להסתיר דברים זה לא בניית אמון

זה בריחה.

אמון זה שהלב ירגיש בטוח ורגוע במרחב בינכם.

זה ללמוד ליצור קרבה מחדש.

זה להתחיל לדבר על מה שכאב

ושוב לדבר..ושוב

לשמוע גם אותו בלי האשמה לתת לו גם להביא את מה שהרגיש שגרם לו לבחור ככה

ולתת מקום לעצמך

ולאט לאט הלב ירגיש אסוף יותר

לאט לאט תשאלי את עצמך מה יעזור לך

לבחור להאמין לרצון הטוב שלו שעדיין קיים ותזכרי למה את רוצה את הקשר איתו בכל זאת.

וזה יתן לך כח להסכים לתת אמון

אבל זה תהליך

ולא קסם

ובעיני הכוונה מקצועית תעזור

להפסיק את המילואים לא יחזיר לך את האמוןיראת גאולה

עדיין הוא ילך לפעמים לקניות ולפעמים לתפילות ואולי ירצה לצאת עם חברים, ואז מה? תתקיני לו אפליקציית מעקב על הטלפון?

הוא מסכים לתנאי שלך לעזוב את המילואים, כי הוא כאילו צריך לשלם / לפצות אותך על ששבר את האמון,

אבל לא זה מה שיעזור לכם.

כאילו יש לך קלף ביד, ואת יכולה לממש אותו על המילואים שמקשים עלייך ומעצבנים אותך,

אבל אם המטרה שלך היא בניית אמון, מעקב זה לא מה שיעשה את זה. הייתי אומרת אפילו להיפך, כמו שחרדות מוזנות מהימנעות כי הגוף מפרש שהנה זה באמת כל כך מסוכן עבודה שהיה צריך להימנע.

מה כן בונה אמון? האמת שאני לא יודעת. נראה לי סיבה מספיק חזקה כדי ללכת לדמות מקצועית שתעזור בזה, אפשר דרך הטיפול הזוגי של המילואים.

נגעת באמת בנקודה מאןד רגישה ומפתיעהמעיין34

אני בנאדם חרדתי בכללי

ובאמת כל אירוע שחוויתי בחיי - הפיתרון היה הימנעות.

נורא לכתוב את זה אבל את כל כך צודקת. עלית פה על משהו שיטתי אצלי

איזו אמיצה אתעוד מעט פסח

שככה את מוכנה לקחת אחריות, ולשים את האצבע על אתגר שאת מביאה לתוך הדינמיקה הזוגית.

נראה לי שזו דוגמא למשהו בהתנהלות שאת יכול לשנות (להעז לעמוד מול אתגר ולא לברוח), ואולי יביא לשינוי גם בהתנהלות שלו.

וגם, חשבתי על זה שגם בהסתרה שלו זה סוג של בריחה- הוא ברח המריבה איתך, או מהאפשרות שיפגע בך, וניסה להסתיר (כמובן שזה לא עזר לו בפועל, אבל אולי זה חלק מהמנגנון גם שלו).

הרב הציע שהןא יעזוב את המילואים עןד 3 חוד'מעיין34

יהיו לי 3 חודשים של התמודדות מול האתגר במקום לברוח

אם באמת זה נחשב דרך התמודדות

ותודה רבה על הפידבקים, צריכה את זה🫶

אני חושבתעוד מעט פסח

ש'לעמוד מול האתגרים זו לא שאלה של איפה הוא נמצא, אלא של מה את עושה.

כשאמרתי 'להתמודד' התכוונתי לנסות לבנות את האמון מחדש. וזה משהו שצריך לעשות גם אם הוא במילואים וגם אם לא.

איך?

זו השאלה הקשה (מאוד).

מה שעולה לי, אבל לא בטוח יתאים לך-

קודם כל לתת לעצמך זמן ומרחב לכאוב את השבר הזה.

ואחר כך לקבל החלטה אמיתית האם את רוצה להלחם בשביל להמשיך את הזוגיות הזו, או שמחינתך זו נקודת אל חזור.

וגם לחשוב עם עצמך באמת באמת מה יעזור לך לתת בו אמון שוב. לא משהו שימקם אותך כאמא שלו, כדוגמת 'תתקשר אלי כל שעה עגולה', אלא משהו מהותי. משהו מהותי ההתנהלות שלו שיגרום לך להאמין שהוא לא מסתיר ממך עוד דברים חשובים.

ורק אחרי אלה, שאותם כדאי לעשות לבד/עם אשת מקצוע אבל בלעדיו- לבוא אליו ולדבר איתו. גם על הכאב, וגם על הדרך לתיקון.

(וגם את זה ייתכן שעדיף עם איש מקצוע, שיעזור לך לעשות את זה בגישה נכונה, כדי שהדברים ישמעו. אם את רוצה יש לי המלצה למישהי מהממת בפרטי).

האופציה היחידה שמענינת אותימעיין34

זה למצוא דרך להאמין בו שוב בלי לעקוב אחריו.

איך מאמינים במישהו בלי הוכחה? על עיוור?

עד עכשיו לא היתה הוכחה שצריך לא להאמין אז מעולם לא התערערתי ולא צצה השאלה הזו.

באמת מעניין. צריכה גם לבדוק אם יש לי מקום לאיש מקצוע כי בתקופה עמוסה ממש ב"ה

מענייןעוד מעט פסח

אני משערת שהיה משהו בסיסי בו שגרם לך לבטוח בו.

הרי בטח את לא סומכת על כל גבר בעולם, נכון?

כלומר, כן יש בו דברים שבנו אצלך אמון.

עכשיו, הגיוני שכרגע זה נראה שהכל אצלו הצגה, או שאת לא סומכת על עצמך שתצליחי לזהות שוב...

ובכל זאת נראה לי שיש בך את היכולת הבסיסית לסמוך עליו.

אולי כן שווה להשקיע ולמצוא את הזמן לעצמך עם איש מקצוע (אפילו בזום/טלפוני).

אני מוצאת את עצמי שואלת את השאלותמעיין34

שלך

אולי אני נוטה להאמין עד שיש סיבה להפסיק?..

אני לא מאמינה לכל גבר אבל אני גם לא חושדת בהם, שאר הגברים לא מעניינים אותי בשביל שיהיה אכפת לי אם הם אמינים איתי או לא, גם אם זה משפחה וגם אם מכרים

הגבר היחיד שאני מצפה ממנו להיות נאמן לי זה בעלי וההתחלה היתה על מי מנוחות בלי סימנים שגורמים לחשוש או לחשוד

וגם-עוד מעט פסח

ואולי בעיקרו

אני חושבת שאם יגיע היום שבו תצליחי לשמוע עד הסוף את הצד שלו בסיפור, תצליחי לראות את מה שקרה לכם מנקודת מבט אחרת ולבטוח בו מחדש.

אבל נשמע שאת עוד לא שם.

וזה ממש הגיוני כרגע.

תודה, ודיברנו ושמעתי את הצד שלומעיין34

ואנחנו בטוב ב"ה אבל עדיין בתהליכים לגבי האמון

הוא טוען שהוא לא שיקר כי באמת אכל והתפלל ואחרי זה הלך לשיעור. לא יודעת אם עשה את זה בשביל לצאת זכאי מול ה' או שאמר את זה כדי לצאת נקי מולי, בכל מקרה זה לא הפך את זה לאמת .

תראיעוד מעט פסח

השיח שיקר/לא שיקר הוא שוב שיח שמדבר על הרובד ההתנהגותי בסיפור.

שהוא כמובן חשוב, אבל בעיני הוא לא המרכז.

כמו שאצלך הנקודה היא פחות עצם לימודי האופנוע, אלא זה שהוא החביא ממך- ככה ככל הנראה גם אצלו יש משהו כואב מעבר.

שנשמע שאתם עדיין לא במקום שמצליח לדבר על זה (אולי הוא מרגיש אשם מדי, או מותקף. אולי הוא בעצמו לא יודע להצביע על הנקודה. לי בטוח אין מושג).

ללמוד לדבר מעבר למעשים, להבין את עצמנו ולהסביר את עצמנו זו מיומנות תקשורת גבוהה. אבל היא שווה זהב.

ואני מאמינה שאם הוא יצליח לספר, ואת תצליחי לשמוע- זה יתן לך אור חדש על מה שקרה.

ברשת תוכלי למצוא דרכיםנעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך כ"ד באלול תשפ"ו 23:56

להתמודד.

אם את חווה את זה כבגידה לכל דבר אז החזרת האמון היא גם כמו זוג שחווה בגידה.

השלב הראשון והכרחי -

הוא צריך לקחת אחריות מלאה - להגיד "לא שיקרתי, רק השמטתי פרט" - זה לא נקרא לקחת אחריות, זה לשחק ראש קטן (שלא לומר גייזלטינג).

השלב השני זה לתת לגיטימציה לרגשות שלך, לכעסים, לחוסר אמון.

אל תצפי מעצמך לקסם שהכל יחזור לקדמותו,

לגיטימי וצפוי שבמשך תקופה תחששי בכל פעם האם הוא יוצא רק לתפילה או מעבר.

אם את חווה את זה כבגידה, ברשת תוכלי למצוא עזרה איך לצלוח את זה.

מה שחשוב להבין שהעבודה כאן חייבת לבוא גם מצידו וזאת לא העבודה שלך לשקם את האימון אלא שלו - להשיג את האמון שלך בו בחזרה.

הוא שבר את המילה שלו מולך עכשיו הוא צריך להוכיח שהמילה שלו שווה.

איך זה ישפר את המצבנעמי28

אם רב יגיד שכן, שצריך להמשיך את המילואים?

זה קצת כמו לשאול על מניעה בידיעה שלא מוכנים לילדים.

אני מבינה את הצורך להתייעץ עם רב

אבל בעיניי לא על כל שאלה לרב יש סמכות לפסוק.

אלה סוג השאלות שנועדו רק כדי לברוח מאחריות.

זה לתת לחיים להוביל ולא להיות מובלים.

הבעיה שגם לא לבחור זאת בחירה, ואף אחד לא מציל אותנו בסוף רק כי האחריות היתה בידיים שלו.

איך הרב יעזור לכם אם בסוף החודש לא תסתדרו? איך הוא יעזור באמון.

יש בשאלה הזאת סכנה גדולה, כי את כולאת את עצמך בתשובה של הרב, הרי לא תפקפקי אחרי הפסיקה שלו, מצד שני לכל בחירה יהיו השלכות כואבות ואת זאת שתצטרכי לשאת אותם, לא הרב.

הייתי הולכת ליעוץ זוגי. שם יש הכוונה ולווי ולא רק פסיקה.

במיוחד בתחום של החזרת אמון שזה ממש תהליך שלם ולא נעשה מהחלטה של רגע.

אולי כדאי להפריד בין נוכחות לאמון.

יש לך צורך בשניהם והם לא אותו הדבר.

וזכותך לקבל את שניהם, הצורך שלך מספיק ראוי גם בלי תוקף של רב.

במיוחד שהרב לא יודע את הנתון הכי חשוב!קנמון

בדיוקנעמי28

תודה רבה, ההסתכלות שלימעיין34

קודם כל, ב"ה אנחנו אחרי שיחה עם הרב, רב שבעלי הולך אחריו וסומך עליו

הבנתי ממנו שהוא עשה לו הדרכה של אמון לאור תקופה ארוכה במילואים וחוסר נוכחות וכו.

ודווקא בגלל שהגענו למבוי סתום אז העדפנו ללכת אחרי אמונת חכמים ולהאמין שמה שהרב יקבע זה הכי טוב לנו

בהצלחה ❤️נעמי28אחרונה

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמוןאחרונה

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"לאחרונה

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמיאחרונה

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועותאחרונה

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקורית

גם אניזריחה123

נכנסתי אתה

האמת בלי ג'ל

ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת

על כל השאר מאוד הקפדתי.

היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.

עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר

האמת שבלי ג'ל זה מבחינתי שימוש לא נכון112233445566

והקודמת שאמרה שנכנסה אמרה שרגיש ולא מפרטת אז קשה לדעת מה זה שימוש נכון שהיא אמרה

אבל מבחינתי שימוש נכון זה מתאמת, גל, כל פעם כשאני מכניסה להרגיש שיושב טוב ומכסה את צוואר הרחם בוודאות.

מן הסתם בטוח יש גם כאלו שנכנסו בשימוש נכון פשוט על דיאפרגמה מתארים שימוש נכון ובסוף כשמפרטים רואים שלא אז זה בכלל מבלבל

לא רק מבחינתךפרח חדשאחרונה

אלו ההנחיות הרשמיות לשימוש בדיאפרגמה

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

בעז"ה! שהקב"ה ישמע לתפילותייךהשקט הזה

ובחנוכה (או קצת אחרי) תתבשרי בבשורות טובות❤️

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדהאחרונה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט