אם את יכולה הייתי מנסה לא להגיב מהבטן. לפתוח את זה מולו בזמן רגוע. אולי גם את הפחד, אבל עוד יותר את החשיבות בפתיחות ושקיפות מלאה ביניכם.

כואב מאוד.

הבעיה מתחילה מזה שמחליטים בשביל מישהו אחר

הוא אדם מבוגר

זכותו לרצות ולבחור לעשות דברים

במיוחד כאלה שהם בעיקר שלו

כנראה זו הדרך שלו להתמודד כרגע עם חוסר ההסכמה שלך

אז לפני מה לעשות אם זה

לבדוק מה לעשות כשיש חוסר הסכמה

כי הדרך לקבוע עובדה ('אין מצב בחיים') לא נכונה וגם לא עובדת

והאמת, הייתי פוסלת אותו על זה.

מבחינתי זו אנוכיות. איבדתי חבר בגיל 16 בתאונת אופנוע.

ואם הוא לומד נהיגה על אופנוע כבעל ואב לילדים אז זה אנוכי ולא סתם . הוא לוקח את החיים שלו בידיים על חשבוננו. לא יודעת אם קיימים נהגי אופנוע שלא נפגעו.

ברגע שהוא מקבל החלטה כזו זה עלול לפגוע בנו ישירות.

ולהסתיר כי אני נגד זה לא הופך את זה למוצדק.

גם להיות עם אישה אחרת לא אסכים..

השקר וההסתרה נוראיים מבחינתי ולא יודעת אם אצליח לסלוח לו ולהאמין בו יותר

גם אם הוא הסכים לוותר על משהו לפי החתונה

זה לא אומר שאסור לו לשנות את דעתו כל החיים

יש הבדל בין דברים שנוגעים ישירות ל2 בני הזוג

לבין דברים שהם יותר של מישהו אחד

כמובן שאין פתרונות קסם

אבל לכל קונפליקט יש 2 צדדים

וצריך קודם להבין את שניהם

שקר זה דבר בעייתי

אבל גם לכפות את דעתך זה בעייתי

אז אולי הבעיה התחילה מלכפות דעה

והמשיכה עם שקר

היא אומרת שזה היה עוד לפני שנישאו

זתומרת שהוא יכל להיפרד ממנה על זה

אבל הוא בחר בה

ופתאום אחרי שנים לעשות משהו כזה בלי להודיע לפחות

זאת הפרת אמון כואבת מאד מאד

זה לא סותר שבעייתי לכפות דעה

גם אם היתה כזו הסכמה לפני שנים

להודיע למישהו שמאד מתנגד

זה בעייתי

זה לפתוח קונפליקט

לקבל סירוב

ואז אם עושים את זה מקבלים שפכטל

ומבינה שהיא קשה לעיכול.

לפותחת- המניע של בעלך זה לא לעשות משהו נגדך אלא לעשות משהו בעדו.

הוא שיקר לך כי הרגיש ש"אין מה לדבר על זה" איתך ואולי בתוספת המילואים הרגיש שהוא לא מסוגל להמשיך להתעלם מהצורך הזה, אבל גם לא מסוגל לעבור תהליך מולך בהקשר הזה. אם נוסיף למשוואה תחילת הריון סיוטי שלך, אפשר להבין מאוד את שני הצדדים ואת גודל הפער מנקודת מבט של כל אחד מכם.

מבינה שלא קל לשמוע ובטח לא קל לקבל,

ואת הכי רוצה בעולם רק לכעוס ולהאשים אותו ולא לנסות לראות מעבר, בטח לא במצב הישרדותי שאת רק מנסה לנשום בלי להקיא וכד'

חיבוק ❤️

למה שישאל?

יכול להיות שהוא בתקופה קשוחה עם עצמו או מולך?

או מילואים או במערכת יחסים שלכם?

כי זה נראה כאילו בדווקא, איך דווקא לך שיש לך חרדה נוראית מאופנועים והוא יודע על זה, דווקא לו יש תשוקה כזאת גדולה ללמוד אופנוע עד כדי כך שזה עולה לו במחיר של שקר והסתרה.

שווה לבדוק אם יש דברים מתחת לפני השטח לדעתי שום דבר לא סתם ולא במקרה.

אולי האופנוע הוא רק ביטוי למה שקורה מתחת, אולי הוא מרגיש לכוד, בתקופה קשוחה ויש צורך לנשום ולמרוד. להרגיש הוא.

אולי תצליחו לדבר על זה ולראות אחד את השני, בלי המחשבה שהוא עושה לך דווקא.

אולי זה ספקולציה, אבל בחוויה שלי הזוגית, משום מה הדברים שהכי פחדתי מהם קרו, מבחינתי היה להתמודד עם אלף דברים אחרים ולא איתם, ובכל זאת הם קרו - ולא סתם.

הוא בסביבה שונה ממה שרגיל

הוא הדתי היחיד וכולם מסביבו חילונים

בלי גזענות, יכול להיות שכולם שם אנשים עדינים ובלי זיקה לאופנועים ואקשן. אבל גם יכול להיות שהם העירו לו את הרצון

כמו הרצון לחופש מסוים

כשאת מוכנה לדבר על זה

תפתחי את זה איתו

בדיוק חשבתי על זה שזה שאני אישה משחררת שה בעצם מה שנתן פתח לפגוע בי ולהסתיר ממני.

גם לפני המילואים הוא היה הגבר הכי חופשי שיש, כי אני אישה של בית ושקט אז תמיד שרצה לצאת לחברים/ למשפחה שלו/לכדורגל וכו- שחררתי חופשי בלי לדעת לאן הולך ומתי חוזר. גם אם מדובר בתופעה יום יומית או במהלך היום.

ברמה שהסביבה ממש לא תמכה בזה ואני סמכתי עליו.

גם עכשו במילואים הוא יודע שכל עוד שיחררו אותו- שיעשה מה שהוא רוצה ואני אסתדר עם הילדים, כי ידעתי כמה החופש הזה קריטי.

ועכשיו אני לא מסוגלת. אני איבדתי אמון לגמרי. כמה פעמים שיקר לי שהוא בצבא והוא בכלל למד שיעורי אופנוע. ומי יודע כמה פעמים שיקר לי על הדרכות בצבא או עיכובים ובכלל עשה משהו אחר.

הוא אומר שיש לו סידורים ואני לא מאמינה לו, חוקרת ושואלת מה הסידורים או אומרת לו שאחד הילדים יבוא איתו .

אישה שלא חלמתי שאהיה אי פעם

שבורה כל כך. ממש תחושה שנתת אמון גבוה מאד והוא התנפץ לרסיסים.

אני רוצה להגיד שנשמע מההודעה שכתבת כאן שאת מתחילה לחשוב שזה אולי אשמתך - כי שיחררת יותר מדי או פחות מדי, או מסיבה אחרת.

אז תדעי קודם כל - זה לא בגללך. את לא אשמה.

אם מישהו הפר את האמון שלך הסיבה היא שזו הבחירה שלו ואין קשר למה שעשית. זה יכל לקרות גם אם פעלת אחרת.

אדם אמין היה בא ומדבר איתך על הבחירות האלה, כן גם אם הוא יודע שזה חד משמעי אצלך. כמו שההמנעות אצלו השתנתה, אולי אם היה בא בכבוד ומדבר היית יכולה לחשוב על זה. אולי גם לא, וזה ממש ממש בסדר! מותר שיהיו קווים אדומים בזוגיות!

אז בבקשה אל תאשימי את עצמך בהתנהגות שלו ובפגיעה בך-באמון ביניכם.

בכל מקרה אני ממש ממליצה לך ללכת לטיפול זוגי ולדבר על זה, נשמע שיש כאן משהו עמוק

כל הסתרה היא בגידה באמון

והוא יצטרך לשקם את האמון מולך.

מצטרפת לכורסא, זאת לא אשמתך, הוא אדם בוגר עם בחירות משלו והוא בחר להסתיר.

שהאמון שלך נפגע

אבל הוא לא יחזור בגלל חקירות והגבלות

זה עלול רק להורס עוד

אם רוצים להחזיר אמון

צריך לגעת בשורש

למה הוא הופר

נשמע שחשוב לעשות פה תהליך עומק ביניכם, וגם בינך לבינך.

כי מה שהיה עד כה בהקשר הזה, לא בהכרח נכון עבורכם יותר.

וכן אוסיף שמה שגבר צריך זה לא בהכרח שחרור ושיתנו לו לעשות כל מה שבא לו ותשארי עם עצמך מאחורה.

זה עלול להשפיע עליו ועל כל המשפחה.

כשאנחנו מתחתנים אנחנו לוקחים אחריות והאוטונומיה שלנו לעשות דברים מסויימים מוגבלת. זה אחד מהדברים לדעתי.

השאלה למי זה נוגע יותר

יש דברים שנוגעים באופן שווה

ויש דברים שנוגעים יותר לצד אחד

כשבאים לבחון קונפליקט צריך לקחת בחשבון כמה זה נוגע לכל צד

אפשר לראות בנישואים כניסה למוגבלות נוקשה

ואפשר שלא

זו בחירה

ומנסיון לש הרבה מגוייסות

שבאו ופסקו עובדה

אנחנו לא מסכימות שתלך

וזה לא ממש עבד

כי זה נגע במרחב מאוד משמעותי ועקרוני לבעל ..שלא יכל פשוט לשים בצד.

ומשהו בהז שהבת זוג שוללת משהו שממ שחושב לבעל כפסיקה ועובדה מוגמרת

לא נאשר לו מקום וזה חונק אותו

זה לא מצדיק לפעול מאחורי אגב

זה באמת לא בסדר ולא הגון

זה ביטוי לש מצוקה

וצריך באמת לעבוד על תקשורת .

האמת מ2 הצדדים

איך לבקש מה שחשוב ועקרוני לי אבל בלי לחנוק ןלא להשאיר לו מקום

ואיך לא לעשות ב

מאחורי הגב מצידו

אבל הז בהחלט פוגע ומטלטל גם אני היתי משתגעת מגילוי כזה

אני לא מצדיקה

אבל כן חושבת שאולי כדאי למנף את הז לשיח מהותי על פערים ואיך מתמודדים איתם

לחזור בתשובה/ בשאלה

זה מאוד מאוד משפיע על הבית כולו

ועדיין לחיות עם עצמך במקום שלא נכון לנפש שלך זה מחיר גבוה יותר מהמחיר של הצד השני להסתגל לשינוי.

פה מדובר על נטילת סיכון ולא על שינוי בפועל ביומיום ולכן עוד יותר צריך להבין שהטלת וטו היא לא מעשית.

חבל שהוא החליט לעשות מעשה באופן חד צדדי, אבל הגישה של הצד השני צריכה להיות שאי אפשר לכפות אורח חיים או נטילת סיכונים וכד' על הצד השני וההסכמות לפני החתונה פחות ופחות רלוונטיות בהמשך.

מי שתקוע בהסכמות שהיו ולא מוכן להתחשב בכך שהצד השני השתנה, מפספס את ההזדמנות להבנות ואז נגרר להגיב לאירוע במקום לנהל אותו באופן מפוקח.

למשל בדיון כזה אפשר לדון על אופנוע/ קטנוע

כמו שבדיון עם עישון אפשר לדון על סיגריה אלקטרונית/ רגילה

מאשר כשבלי דיון בכלל כי "התחתנתי עם לא מעשן" אין את יכולת ההשפעה הזאת.

ההגדרה של מה שקשור לשני הצדדים ומה שקשור לצד אחד,

בעיני (בלי ניתוח מעמיק)

נוגעת לשאלת ההשפעה. האם ניתן לשים את הגבול בהשפעה עלי (לנטרל או לצמצם השפעה) או שעצם המעשה בליבה שלו קשור אלי.

נניח עישון בתוך ומחוץ לבית, שמירת כשרות מחוץ ובתוך הבית.

השפעה כלכלית, ועוד.

בדוגמה הזו אפשר לומר שהיא לא מתכוונת להיות מטפלת סיעודית ואם יקרה משהו בסדר גודל כזה זה סוף הנישואים וזה זכותה ובאסה אם יקרה. אבל הרכיבה עצמה ביום יום לא משפיעה.

הבחירה של אדם לקחת סיכון על חייו או ליטול את חייו היא כמעט אך ורק שלו. אפשר ורצוי לדבר ולשקף ולצמצם סיכונים, ואפילו לעשות רגשי ולנסות להשפיע ככל האפשר,

אבל בסוף הבחירה לחיות או לשמור על החיים היא בחירה מאוד מאוד אישית של בנאדם ואי אפשר לבחור עבורו.

כשמכבדים את מה שממילא אין לנו יכולת אמיתית להכריע בו, אז הסיכוי לשיתוף פעולה גדל לדעתי.

אותו דבר לגבי נהיגה לא זהירה או הגעה למקומות עם סיכון בטחוני.

לאף אחת אין יכולת אמיתית למנוע מבעלה לסמס בנהיגה או לא לנסוע במהירות מופרזת או לערוך קניות בשטחי A או פעילות אקסטרימית.

ואני מסכימה עם כל מילה

כל תחום זה סוגיה אחרת

לדעתי מילואים זה סוגיה שונה מאופנוע בגלל הערך הנפשי והאחריות למרות הסיכון הגבוה בשני הסוגיות.

וכן אני מצפה מבעלי שלא יסמס בנהיגה למשל.

עם זאת אני לגמרי מבינה שאין לנו שליטה על ההתנהגות של בן הזוג כל אחד צריך להיות אחראי על עצמו. וגם להחליט את ההחלטות שלו במובן מסוים.

מבינה את הפותחת שחשה פגיעה באמון, מצד שני כנראה ההתנגדות העזה שלה היא שהביאה את בעלה להתנהג כך.

בכל מקרה אופנוע בעיני וכנראה גם בעיני הפותחת זה גבול אדום וכן יש דברים שבני הזוג צריכים להתיישר אחד עם השני.

גם אם זה סיכון שלו , יכול להיות שאני אהיה על קוצים כל היום ובלחץ.

גם אמירה -אם הוא ייפגע אז נישואין יסתיימו ,איזה באסה , היא הזויה. מה היא תשאיר אותו פגוע כשהיא באמת אוהבת אותו? ברור שלא. כך שהיא בכל מקרה תצטרך לשאת בתוצאות במקרה והוא ייפגע.

וזה שונה במילואים. גם כי אופנוע זה סיכון מיותר. וגם שאישה יודעת באיזה תפקיד בעלה שירת לפני שהיא מתחתנת.

לגבי חזרה בתשובה או חילון , זה לא עניין טכני של להדליק אור בשבת או לא להדליק אור בשבת. זה דבר מהותי. ככל שתהליך מעמיק , פער יגדל , בן אדם ישתנה . טוב , תלוי מי עובר שינוי ועד כמה שינוי קיצוני. את באמת תצליחי לחיות עם בן אדם שבטוח שאת מאמינה ב"ישות מדומה" ? גם אם תמצאו פתרונות טכניים לכל מיני דברים? מה עם חינוך ילדים? אתה לא יכול לחנך ילד למשהו שאתה לא מאמין בו .

זה לא- בא לי לצאת מהארץ למרות שבגיל 20 אמרתי בדייט שלא אצא לעולם.

ואני לא חושבת שזה עניין אישי כי חס וחלילה אם אחד נהרג או נפצע השני נשאר אלמן או הופך למטפל סיעודי.

מצד שני- כנראה שזה ממש בוער בו. אולי המילואים גרמו לו לרצון "לחיות את החיים" או וואטאבר.

הייתי משקפת לו כמה אני שבורה וכמה זה כואב ששיקר לי ואז מנסה למצוא פשרה/פתרון. אולי יש דבר כזה נהיגה כתחביב בתנאי שטח ולא בכביש (בהנחה שזה פחות מסוכן למרות שתוך כדי כתיבה אני מבינה שזה נשמע ההיפך… חחח… באמת לא מבינה בזה אבל הכוונה לנהיגה במסלול ייעודי שיש בו פחות סיכוי לתאונות)

נוהג על אופנוע במסגרת שיעורי נהיגה זה הכי בטיחותי שיש 😆

אולי הוא התכוון להישאר בזה, ולא לקנות אופנוע בהמשך?

@אמאשוני

ו @oo

בשרשור הזה.

אי אפשר 'להטיל וטו' על בחירה כזו של בן הזוג. וההסכמות שהיו לפני החתונה לא תמיד רלוונטיות להמשך. בדיוק כמו בנושא של רמה דתית, השמנה ולא יודעת מה עוד.

לא טוב שהוא שיקר לך, אבל גם להחליט לבן הזוג מה מותר ואסור לו לעשות זה לא טוב, ובמיוחד מגביל מאוד את מרחב השיח.

חשוב לציין שהווטו הזה היה קיים במסגרת הרווקות.

כמו שהוא יגיד שהןא בחיים לא יתחתן עם מישהי שעשתה קעקוע, ופתאום, בלי לדבר על זה, אחרי שאנחנו נשואים יותר מעשור- אני עושה קעקוע על דעת עצמי. בהסתר.

זה לא שהיינו נשואים והגבלתי אותו כאילו עם הבן שלי, אבל כל עוד לא התחתנו אז ציינתי מה קו אדום במבחינתי כי זה הרבה מעבר לכלי מסוכן. זה באמת השלכות אם חלילה יהיו- משפיעות על המשפחה כולה וזה חוסר אחריות לנהוג בכלי כזה כל עוד אתה לא רווק .

וגם אם הגישה שלי קיצונית- זה נאמר במכוון וכדי שתהיה מודעות. ומאז לא דיברנו על זה. אפילו לא רומזת או זורקת משפטים על אופנוענים בדרך. כלום.

לא הבאתי תחושה שצריך להזהר מלדבר על זה. ויש מקום לפתוח אם הןא כל כך רוצה, אבל להסתיר ולשקר אין מקום בשום צורה.

בכל מקרה הפגיעה היתה נטו מההסתרה והשקר. כי עכשו זה אופנוע ואחרי זה מה? כל עוד הוא שיקר והסתיר בביטחון זה פגיעה באמון ואין לדעת מה הדבר הבא ואם יהיה הדבר הבא. אבל האירוע הזה גרם לי לערער על כל מה שיגיד. אי אפשר לשנות את זה

לפעמים לאדם חשוב לעשות דברים

והוא לא מוכן לותר עליהם בגלל הנישואים

אפשר לדבר על זה

אבל רוב הסיכויים שהוא יקבל סירוב

והוא הרי לא מוכן לקבל סירוב

אז נשארה האופציה הנוספת

לעשות בסתר

וטו וקווים אדומים בדברים שאינם קווים אדומים בהכרח

מגדילים את הסיכוי שייעשו דברים בסתר

אני אגב גם נגד אופנוע (בגלל הסכנה כמובן)

מתנגדת נחרצות אפילו.

ואם האיש שלי היה מתחיל ללמוד בלי שדיברנו על זה שנים - כבר בעיה. למה לא לבוא לדבר?

בטח שאני יכולה לסרב ולהתנגד

וננהל על זה שיח, ואולי ממש לא נסכים על מה הלאה

וכמו שאני יכולה לסרב, הוא יכול להגיד לי "אשתי אהובתי; אני שומע את ההתנגדות שלך אבל זה מאוד חשוב לי, ואני בכל זאת הולך לעשות רישיון"

אבל לעשות בסתר? לא. ממש ממש לא מתקבל על הדעת.

יכולה להגיד שהקו האדום לשי היה קם על משהו שבעלי ידע

אבל במשך השנים הדבר הזה התעורר בו מבפנים ובעבע והיה לו מאוד חשוב

והוא שתק ושת3

כי הוא עדין ורגיש וטוב ומתחשב וידע מה דעתי

גם אני לא דיברתי על שה שנים

וגם הוא לא כי הוא פחד כי ידע שזה יעורר התנגדות חזקה ואז כאילו הוא ירגיש שאין לו אופק לחלום והוא חסום לגמרי

הוא לא עשה משהו מאחורי הגב

אבל כן הוא די דחק אותי לקיר וסוג לש קבע עובדה בשטח

לא בכוונה רעה

פשוט לא יכל יותר

ובהמשך הוא גם התברר על זה ותיקן והתנצל

לכן לפחות מהנסיון שלי

גם אם משהו הוא קו אדום

וכאילו את אומרת

אבל למה הוא לא דיבר כל השנים

אני יכולה להבין 'אולי הז היה מפחיד מדי כשהוא יודע כמה את נחרצת

וזה נכון לעשות בסתר זה לא בסדר

מנחשת אגב שהסברה שלו היא

אני רק אךמד

שיהיה לי את האופציה

ואחרי הז נדבר ואולי נסכים על משהו שכן יעבור מסך אצלך או משהו כזה

כנראה הוא באמת לא חשב מספיק לעומק מה זה מייצר רגשית

אבל אנשים משתנים, כולנו.

גם את.

גם אני התחתנתי מאמינה בדרך מאוד מסוימת והיום היא שונה.

אי אפשר להחזיק את אותה רשימת קניות שהחזקנו לפני החתונה לאורך כל הנישואים.

אני דווקא כאן חושבת שיש כאן מימד של בגידה.

כי בגידה היא בעצם הפרת הסכם שמוסכם על שניכם (או לפחות חשבת כך) והפרה שלו ושמירה על סודיות.

אבל זאת גם לא בגידה במובן של "אני לא יכולה לסמוך עליו יותר"

זה הזמן להבין ולקבל את זה שהכללים שכתבתם פעם כבר לא מסתדרים היום.

זה קורה לדעתי לכל זוג, כל אחד בתחום שלו.

אולי תלכי לטיפול לעבד את החוויה של התאונה?

מה אם זה היה קורה ברכב ולא היית מוכנה שהוא ינהג? (יש לי חברה כשאת שלא נוהגת כבר שנים ונמנעת מנסיעות)

חרדה היא אחת התחומים הכי מטופלים כיום.

בגלל שהמקרה שלך ספציפי מאוד את מעדיפה להימנע ולמנוע מכל הסובבים להתקל בה.

זה הזמן שלך להבין עד כמה החרדות שלך מנהלות אותך, ויותר מזה את האנשים שסביבך.

אבל כן לבוא בגישה פתוחה שאולי גם אם לא נאמר במפורש, התחושה הייתה שאין מה לדבר על אופנוע.

כלומר לא לפסול את מה שעולה ממנו.

אפשר לומר ציער אותי מאוד ששיקרת כל הזמן הזה ואני מרגישה משבר אמון מול ההסתרה.

אני מבינה שנושא האופנוע הוא אישיו חזק ביננו וצריך לדבר גם על זה בנפרד.

אבל גם כשיש פערים ברצונות שלנו וזה בהכרח יוביל לשיחות קשות, ההסתרה קשה עוד יותר והיא מערערת לי את הביטחון בך.

תני לא לעכל ולחשוב ואל תפסלי את התחושות שעולות בו גם אם את לא מסכימה איתם.

למשל אם הוא אומר לא שיתפתי אותך כי ידעתי כמה את מתנגדת, אל תעני לא דיברנו על זה שנים.

אם הוא אומר בוער בי החופשיות של אופנוע אל תעני אבל התחתנתי איתך על סמך זה.

כלומר תשאירי מקום גם לתחושות שלו.

אפשר גם ללכת ליעוץ זוגי כדי לעזור לכם לשמוע ולהשמיע. אמון אפשר לבנות אבל זה תהליך ששני הצדדים צריכים להיות פתוחים אליו.

וזה בסדר לכעוס ולהיות פגועה כמה ימים. ולא ישר לחפש את המקום של התיקון.

ונשמע שכדאי שתכוונו לטיפול זוגי

אבל כמו שאם מישהי עושה קעקוע אחרי עשור נישואין יש זוגות שהקשר שלהם יתפרק על זה

ויש זוגות שיעבדו וימצאו את המקום שלהם בתוך זה

ושני הדברים לגיטימיים

אז בדיוק ככה גם כאן

את המציאות יש לך

היא בהחלט מערערת

ויש לכם עבודה לעשות. עבודה מצידו על ההסתרה, עבודה מצידך על הסיבות שבשלן הוא הסתיר ממך

ייתכן שמצידך זה קו אדום שאת לא מוכנה לעבור עליו ועליו יקום ויכול הקשר הזוגי שלכם, וזה לגיטימי

אבל יכול להיות גם לא

ואת היחידה שיכולה לענות על זה.

כואב ממש❤️

בהחלט פוגע מאכזב ושובר את האמון🫶

יכול להיות שמבחינתו יש לו ממש תשוקה לנהוג על אופנוע אז השיעורים זה כמו חוג כזה בשטח מבוקר כדי למלא את הרצון, אבל תכלס הוא לא ינהג? או שהוא בכל מקרה מתכנן לקנות?

בכל מקרה ההסתרה זה בעייתי מאד, אבל השאלה מעבר לזה אם הוא מתכנן להפר את הסיכום ביניכם.

לגבי עצם הנהיגה אני לא מסכימה עם הדעה הרווחת פה. כשמתחתנים אפשר לסכם דברים לכל החיים לדעתי. נכון אנשים משתנים אבל אם היה סיכום אז ברור שמישהו פה ישלם מחיר, אז למה שזה יהיה את ולא הוא?

חושבת את זה גם על חזרה בתשובה/שאלה או כל שינוי מהותי אחר. אם זה כזה חשוב לו שיתגרש קודם.

בכל אופן בכל שינוי מהותי מבחינתך אני ממש ממליצה ללכת לגישור זוגי ולהבין עד כמה זה חשוב לך, והאם יש מסגרת כלשהי שבה זה סבבה לך או לא.

אם את רוצה להשאיל ממני- בכיף!

מאוד להיות הבוגרת והמכילה כמו שהצעתן לי. כי זה טרי וכואב מאוד ואני באמת צריכה לעכל את זה..

והאירוע הסלים... הוא קם משנצ (זה הזמן שגיליתי) וכשהוא קם מהשינה הוא זיהה שאני לא רגילה וישר שאל איפה הטלפון שלו. חשוב לציין שכשהוא ישן ביקשתי ממנו את הטלפון כדי לחפש הטבות לאטרקציות עם הילדים דרך הצבא והוא ישר חקר- למה את צריכה את הטלפון שלי, תעשי משלך. עוד נקודה אדומה שגרמה לי לחשוד. בסוף השתכנע. וכשקם וזיהה שאני רצינית אז הוא ישר שאל איפה הטלפון שלו. ואחרי שעה שהוא לא מיישר מבט ורק "בורח" ועסוק עם הקטן כאילו הכל בסדר- הוא פתאום שואל אותי אם אני כועסת עליו . כשלא הגבתי הוא שאל בתקיפות "חיטטת לי בטלפון?" סוג של העביר את האשמה עלי, בשיא החוצפה. כאילו מכל הסיפור אני הלא בסדר שהעיזה לחטט.... אוףף עייפתי

עברת טלטלה בגילוי ההז

כמו שאמרת אצת לא פנויה עוד לראות אותו..נכון? הז הגיוני.את צריכה לעכל עם עצמך.

אז עדיף תששאירי את הז קצת בפנים. ותנסי לאט לאט לעכל ולהאסף.

כי אם תנסי רגע לצאת מהסערה לש עצמך

הוא בעצם קלט שאולי עלית עליו

ונבהל

הוא לא מאשים אותך שחיטטת לו בטלפון

הוא בעצמו נסער מבפנים כשכנראה מבין שהוא הסתבך וגילית את מה שהסתיר.

וכנראה שהוא מאוד חושש ממה יהיה..

אז גם לא המתח הזה השפריץ.

בכנות

פושט נמשע לי ששניכם צריככים נשיה לקחת אויר

לעכל רגע בינכם לבין עצמכם

ורק אחרי זה לדבר יחד

אפשר גם להתיעץ עם יועצת זוגית לפני השיחה איתו ולקבל עצות איך נכון לדבר.

אז תהי חזקה במחשבה שאת לא אשמה וזה מה שישודר לו.

קודם כל הוא מפסיק ללמוד!

כשרוצים ללמוד משהוא הולכים לבעל/ אישה ושואלים אם מתאים . בכל אופן עוד שעות שאת צריכה לשמור על הילדים . כשמשנים משהוא מהסדר יום צריך לשאול את הצד השני אם מתאים לו.

את גם לא היית עכשיו הולכת להוציא רשיון על משאית בלי לשאול אותו או נעלמת מהבית עוד מספר שעות בלי לשאןל אם מתאים לו לשמור על הילדים

יש פה נקודת אל חזור מבחינתך. נפגעת. הציפייה שלך הייתה לפתיחות וכנות. ומדהו פה נפגם.

עם זאת לא הייתי לוקחת את זה רחוק למקום אחר של - אולי ישקר לי בדברים אחרים,אלא - מה קרה פה ואיך הגענו למצב הזה

הדאגה שלך משרתת כרגע את ההימנעות שלך מלהתמודד עם מה שהיה בצעירותך, וגורמת לבעלך להרגיש שאין לו איך לפתור את הסיטואתיה מלבד להסתיר

הוא נהג שלא כהוגן, אבל גם לאסור על אדם בוגר זה לא אופציה.

הדבר הנכון הוא - להנכיח את הרגש שלך. את מאוכזבת? מותר לך.

את מצפה שיתנצל? הגיוני.

אל תחפשי להיות בוגרת ולפתור לכם את הבעיה לבד בלטאטא מתחת לשטיח. ככה לא מייצרים קשר עמוק שמבוסס על אינטימיות רגשית ואמון

לא מחייב שהוא ירצה אותך ואולי באמת זו קריאת התעוררות עבורך להתמודדות עם העבר, אבל יש פה קריאה מסוימת לשינוי

הייתי פונה לטיפול זוגי,אפילו רק טיםול אישי עבורך בתור התחלה

כי יש את החשש שלך בגלל מה שהיה שצריך להתייחס אליו, ויש את מה שקרה ואת היחס שלו למה שגילית וזה משו אחר בעיניי

חיבוק♥️

אז יש כאלה שמתמודדות עם בגידה אמיתית וזה לא דומה.

את יכולה לכעוס ולהתאכזב זה חשוב

אבל אם אנשים מתגברים על בגידה ויש לא מעט אולי אפילו קרובים אליך מאוד שאת לא יודעת.

את לגמרי תצליחי להתגבר ולחיות עם זה.

בני זוג לא אמורים להיות נוחים לנו

כן נאמנים

אבל כל זוגיות מציבה אותנו מול התמודדויות ועובדה פנימית.

זה לא כיף ולא נוח אבל בסוף זה מקדם אותנו

במקרה הזה נראה שיש גם בצד שלך עבודה.

אבל נראה לי שחשוב לומר - אם מישהו בוחר להתגבר על בגידה זה זכותו וזה בסדר והכל טוב, אבל זה ממש לא אמור להיות סטנדרט. מותר לפרק נישואים על בגידה, על משבר אמון ואפילו "על שהקדיחה תבשילו או שמצא אישה יפה ממנה".

אין אידיאל בלהישאר בנישואין אחרי בגידה, או בכלל, אם כבר לא מרגישים שזה המקום שנכון לך. תחושה כזאת לרוב תגיע מסיבה מהותית, אם מבינים את חשיבות הנישואין. אבל זה שמשהו חשוב לא אומר שאת צריכה למחוק את עצמך ואת התחושות שלך

לגבי הפותחת, היא במשבר אמון וזה ממש בסדר לא להתגבר על זה ולהחליט שזה הקו האדום שלה. לא רק לתת מקום לאכזבה ולהמשיך

היא השתמשה במונח בגידה

אז לסבר את האוזן גם בגידות אמיתיות שזה מקרה שלגמרי מוצדק לפרק הכל

גם אותו אנשים עוברים ושורדים ביחד ומשתפרים ואפילו חיים בזוגיות פורחת

החיים קורים אי אפשר לדעת מה יהיה

ואין מי שלא משתנה וזה מחייב גם מהצד השני לשנות צורה ולשחרר

ומי שיבחר לשבור את הכלים על כל דבר שהשתנה מאז החתונה כנראה שלא ישארו אנשים בזוגיות

יש בסופו של דבר כן קוים אדומים,וגם כמו שאת אומרת לפעמים אנשים מתמודדים והקרובים להם אפילו לא יודעים, אבל לפעמים זה הפוך, כולם חושבים שהפ מתמודדים ובאמת אף אחד לא יודע כמה רע להם. אז לא הייתי בונה על מה כן או לא קןרה אצל אחרים.

זוגיות שפורחת אחרי בגידה זה דבר מאד קיצוני ולא הייתי מביאה ממנו דןגמא לשום דבר, אולי רק כדוגמא לאנשים שאין להם שום ערך לנישואים שאפילו בגידה לא הפריעה להם להמשיך לתחזק את הזוגיות...

מבינה למה המונח בגידה צרם לך, אבל מבינה גם למה היא השתמשה בו. היתה פה הפרת אמון מאד רצינית מבחינתה, והיא תוהה איך להמשיך משם. ויכול מאד להיות שזה מגיע דווקא ממקום שהזוגיות היתה חזקה ומשמעותית ופתאום משבר כזה הוא מאד מטלטל. המילה הספציפית זה לא הענין פה, וכל אחד נותן לה גבולות גזרה קצת שונים.. אין ספק שהפרת אמון ובגידה הם תחןמים משיקים. לא דוקא בגידה פיזית, אלא בגידה באמון ובשיתוף ביניהם

זה ניראה שכנראה זה מאד חשוב לבעלך שכבר מרגיש שחייב לעשות את זה וידע שלא תתני לא אז הסתיר ממך (קצת כמו ילדים שמסתירים מההורים כדי שלא ימנעו ויעצרו בדרכם) ברור שבזוגיות זה לא אותו מצב ויש הרבה יותר ציפיה וצריך להיות שיתוף ואמון. וכנראה שבאמת זה לא בסדר שהוא הפר את הווטו וההסכם שלכם.

אבל עכשיושזה כבר נעשה והוא כבר לוצד, והוא בנאדם גדול ויש לו את המרחב הפרטי שלו (למרותשאני הכי בעד כמה שיותר שותפות אבל כן יש גם מקום שזה שייך לי (כמו נשים שלא אוהבות שהגבר מאיר על צניעות למרות שהתחתן עם מישהי צנועה ופתאום רוצה להוריד.. זה שלה.. והוא צריך לקבל..) אז ניראלי שהמקום שהייתי שואפת ומצפה מעצמי בסיטואציה כזאת היא שאצליח לשחרר ולצאת לקראתו. הייתי קובעת איתו דייט ואומרת "הבנתי שהתחלת שיעורי נהיגה. היה לי כואב ומאכזב לגלות, זה שבר לי את האמון וזה מאד מפחיד אותי. אני מבינה שהסתרת את זה כי פחדת מהתגובה שלי ושלא אמנע את זה ממך וזה גם מאד כואב לי שאתה צריך להסתיר ממני דברים.. החלטתי לשחרר את המקום הזה ולתת לך לעשות מה שאתה רוצה ואשמח ליהיות איתך בדרך הזאת למרות הפחד מוות שיש לי"

אני לא במקום שלך אז אולי זה לא אפשרי מבחינתך אבל בעיני זה יכול ליצור חיבור מאד גדול ביניכם ואפילו אולי הואמיחליט לאצלעשות את זה בסוף...

ולהתחזק באמונה שה' מחליט אם מישהו צריך למות בתאןנה לא עלינו יש הרבה דרים ולא צריך בשביל זה לעשות רשיון על אופנוע ואם הוא צריך לחיות עד 120 הוא יחיה גם אם רןכב כל היום ...בהצלחה אחות יקרה

שהוא נעלם עם סיבה מסויימת

ובפועל עושה משהו אחר

את הצד השני.

לא מחמיא לי בכלל, אבל זו האמת...

כשרק התחתנו, הסתרתי המון.

בעיקר עניין של אוכל. בעלי בעניין של אוכל בריא, ואני קבוע הייתי קונה לעצמי שטויות ואוכלת מחוץ לבית.

אף פעם לא שיקרתי רשמית, אבל כן התעסקתי הרבה בהסתרה (נגיד להקפיד לזרוק את העטיפות מחוץ לבית ולא להכניס לתיק, שלא יגלה...).

ולמה אני מספרת את זה?

כי חשוב לי להגיד שזה היה דפוס התנהגות שלי. אני זוכרת גם את אבא שלי קם לאכול באמצע הלילה דברים שאסורים לו רפואית. ככה שברור לי שזה ממש ממש לא משהו בדינמיקה ביננו, אלא שריטה שלי מהבית.

בעלי ממש ממש לא היה מגביל אותי בשום צורה. זה לא שאם הייתי אומרת לו שעכשיו אני הולכת לקנות לעצמי ארטיק הוא היה אומר לי להישאר בבית...

אבל כן ידעתי שלאכול בריא זה חשוב לו, ורציתי שיחשוב שאני 'טובה מספיק'' לפי הסטנדרטים שלו, ולכן לא רציתי שידע על הנפילות הקטנות שלי.

אני ממש לא זוכרת מתי הוא גילה, וגם אין לי מושג אם הוא יודע את ההיקף של זה (אולי הגיע הזמן לדבר על זה באמת...).

אבל ב''ה שהוא לא ראה בזה בגידה. יותר כקושי שלי, שגם אותו הוא הכיל.

וצמחנו מזה מאוד. והיום זה עדיין 'מתפלק' לי לפעמים, אבל אחר כך אנחנו צוחקים על השריטה הזו ביחד.

והוא אוהב אותי למרות שאני אוכלת שטויות, ולמרות שיש לי נטייה לנסות להסתיר את זה. והאהבה הזו מרפאה. אולי לא גורמת לי להפסיק לאכול שטויות, אבל כן מרפאה פצעים עמוקים מאוד בנפש.

אז אין לי מושג אם הסיפור שלכם דומה או לא.

אבל נזכרתי בזה. ואולי זה יתן לך כיוון מחשבה נוסף.

(ולכתוב את זה בגלוי ולפרסם את זה- מבחינתי זה עוד צעד בדרך להפסיק לנסות להציג כאילו אני כזו מושלמת. גם זה חשוב).

אני מסתירה מבעלי דברים שרואה בטלאפון שאני יודעת שלא היה שמח שאראה(לא דברים נוראיים אבל כן פחות "לרוחנו") .. זה אותו דבר כמו האוכל?

אם זה אותו דבר או לא, וגם לא בטוח שזה משנה כל כך...

אני חושבת שבעיקר שווה לך לשאול את עצמך למה את מתאמצת להסתיר, מה את מפחדת שיקרה אם הוא ידע?

ומה יקרה אם הוא ידע אבל יגיב שונה ממה שאת מדמיינת?

כי יכול להיות שאפשר לשתף בשילוב הסבר מה התגובה שתעזור לך ותתמוך בך (למשל- אני כבר הרבה זמן רוצה לספר לך משהו, ולא מספרת כי אני מפחדת להרגיש לא מספיק טובה. אז אני מבקשת ממש שאחרי שאגלה לך, תסתכל לי בעיניים ותגיד לי שאתה אוהב אותי גם ככה כמו שאני). אצלנו זה עובד ממש.

ומן הסתם זה יותר יעזור מלהמשיך להסתיר עד שמתישהו הוא יגלה בעצמו...

זו באמת לא בגידה במקרה שלכם.

בגידה זו הפרת אמון.

שקר זו הפרת אמון ברורה בכל מערכת יחסים.

מצידי שהיה לוקח שיעורים ומוציא רישיון גם לטיס.

הרגע הכואב זה הרגע שאני שואלת שאלה והוא משקר לי שוב ושוב במצח נחושה, בלי חשש, בלי יראת שמיים.

זה קו אדום מאוד ברור ועבה אצלי.

אני שואלת למה איחר והןא אומר שהוא אכל והתפלל

ואז אומר שמעכשיו כל בוקר הוא יגיע ב8 במקום 6 כי "הוא אוכל ומתפלל בבסיס"

ופעם אחרת אמר שהןא עייף מאןד אז הןא יישן בבסיס ולא יחזור הביתה לישון, וכשחזר הביתה המשיך לישון. כששאלתי אותו איך הןא עייף עדיין אמר שהוא עדיין עייף.. והןא בכלל היה בשיעור

איזה אומץ לשקר ככה . זה מפחיד לדעת שיש לי בעל שקרן שלא מפחד לשקר שוב ושוב, וגם כשהבין שגיליתי אותו אז הוא לא מתנצל ולא לוקח אחריות אלא מאשים אותי שחיטטתי לו בטלפון.

אם זה היה קורה ברווקות אלה היו סימנים ברורים לגבר מניפולטיבי שעדיף להתרחק. אבל אנחנן יותר מעשור יחד ועם ילדים. הופך למורכב יותר

אז תשקיעו בימהא תלת גלגלי או משו דומה 🤷‍♂️

זה מה שאני הייתי עושה

אם זוגתי הייתה מעירה לי האופנוע

איזה שטויות

נו באמת בנאדם רוצה להרגיש קצט אויר

את יודעת איזו תחושה זו ליסוע על אופנוע?

אם גבר מרגיש בנוח לשקר על משהו כ"כ מהותי הוא בבעיה.

לא אשתו שמרגישה נבגדת ובצדק.

לא משנה כמה אוויר וחופש זה מביא לו.

תראי..

זה לא איזה שקר חריף

אלא יותר שהוא לא רוצה שאשתו תפחד מזה..

אני למשל לא מספר להורים שלי שיש לי רשיון על אופנוע..

לא כי אני מפחד מהם אלא כי אני דואג ממה שזה יעשה להם בהרגשה

אם כן- אולי רצוי שתעבור הדרכת חתנים חוזרת.

אם לא- אז לא רלוונטיות התגובות שלך.

אבל התגובות פה ממש

אבל ממש ! לא אמיתיות

הנכון להביע דעה, מחילה

נשים יותר חששניות מגברים ויותר רגשניות וחושבות קדימה

במיוחד שאתה בעצמך רוכב על אופנוע והסתרת את זה אז זו פגיעה בכבוד להודות שזה נחשב שקר .

מאחלת לך שתזכה לאישה שתספרו אחד לשניה הכל בלי שקרים והסתרות. זה הסוד לזוגיות יציבה ולמערכת יחסים טובה כלשהי

אין בעייה

רק שתדעי שהתגובות פה פחות או יותר

שולחות אותם ישר ללשכת הרבנות האזורית

או בקיצור מנפחות את זה מעל ומעבר למה שזה באמת

כילו ההשוואה של אופנוע לבגידה.. זה ממש ממש מוגזם

ואני לוקחת הכל בעירבון מוגבל ובפרופורציה

לא ממהרת לרבנות אבל גם לא לוקחת את השקר הזה בכזו קלות.

מבחינתי זה קו אדום עבה מאוד .

ההסתרה פחות נוראית. אבל לשקר פעם אחר פעם זה מראה על בנאדם לא אמין שאין לו בושה לשקר

בנאדם שנמצא עם הגב אל הקיר

כדי להרגיע את המצפון

ונשים מנוגה. או איך שלא קוראים לזה..

אתה לא מצליחה להבין אבל זה לא אומר שאין בתחושה שלה ממש. האמת שאני מקווה שכן תבין כדי שבעת הצורך תתנהל מול אשתך ברגישות הנדרשת מתוך הבנה לרגשות שלה ולדקויות העולות מסיפור כזה.

ההזדהות עם התחושות שלה לא מובילות לרבנות. זה מה שנקרא - לתת להם מקום. היא לא מדומיינת. היא מרגישה שמשו פה לא תקין. וזה שהרוב פה מבינות אותה אומר דרשני לכם הגברים - איך אתם לא

צפיתי בתגובה בפורום נישואין וזוגיות

וצפיתי בכללי בתגובות

ואז הגעתי לפה

לק"י

אני באמת לא ממליצה לך לקרוא פה.

לק"י

מה גורם לך להגיב בפורום הריון ולידה?

כאשר אתה גבר רווק...

ניחא אם היית נשוי, והיתה לך שאלה קשורה.

בכללי לא ממליצה לך לקרוא פה. לא הייתי אומרת שזה מקום תואם בשבילך.

אבל ויש אבל גדול.

את עכשיו מעורבבת ומוצפת כי הסיפור ממש טרי קורה ופוגע והכל נכון ואמיתי מאוד.

אבל, וזה אבל גדול... מבלי להסיר ממנו את האחריות על מעשיו והתנהלותו,

אם הזוגיות חשובה לך

זהבית חשוב לך

אחרי שתקחי זמן לעכל את הכאב והתחושות, את מוכנה להקשיב לצד שלו בסיפור אבל בנפרדות? כאילו הוא אדם זר. הכל מהתחלה, מה מרגיש, איך הגיע לחשוב על זה למה לא שיתף, איך הרגיש כששיקר.

בלי להשליך על איך זה גורם לך להרגיש

בלי להאשים

בלי להיפגע

להקשיב בצורה נייטרלית מבלי לקחת ללב ולהביע דעה

ספויילר- זה קשה אבל עוד יותר קשה לשמוע את האמת מהצד ולקבל מראה להתנהלות התגובות שלנו.

ולהבין שאולי התנהלות שלנו מעוררת טריגרים אצל בן הזוג. שוב, מבלי להסיר את האחריות על המעשה ממנו!

אבל אנחנו בני אדם. החיים קורים, הכל משתנה. אני לא מצדיקה או מנרמלת.

פשוט להבין שלכל דבר יש סיבה.

לא נשמע שהוא מניפולטור ורעיל. זה באמת נשמע משהו נקודתי

שאני אישית מאמינה שאולי כואב אבל אפשר לפתור בתקשורת מיטיבה, בנפרדות צריך שזה גורם לך להרגיש ואיפה זה מפעיל אותך.

אם להמשיך במילואים או לא

כרגע הרב בעצמו היה צריך לחפש פיתרון כי המילואים הכרחיים לפרנסה אבל מזיקים לזוגיות

אבל בעלי אמר שזה קריטי לפרנסה אז הרב אמר שהוא יחזור אלינו ויחשוב על פיתרון ביניים

וגם לא הבנתי איך אפשר לבחור בפרנסה על חשבון הזוגיות

ולמה לא לדבר ולדבר ולדבר בינכם עד שתמצאו מוצא

כי לא נמשע לי שאם רב יגיד משהו שזה באמת יעזור לכם להתמסר להחלטה לכל כיוון

ובכללי הדיון היה האופנוע וההסתרה לא המילואים..זה היה רק מה 'איפשר את זה

אז בשיחה עם בעלי אמרתי לו שרק לעזוב את המילואים יחזיר לי את האמון, אבל מהצד שלו בלי מילואים לא נוכל להסתדר כלכלית. אז העברנו את ההחלטה לרב בלי החלק של השקר

לא כל כך הבנתי את המהלך שלכם.

מה עשית בזה שהעברת החלטה כה קריטית מרגישה לרב, כשבכלל לא שיתפתי את עיקר הסיבה להתלבטות?

דבר נוסף.

בגלל שגיליתי את השקר, את תחששי בו בכל דבר. כשיילך לסופר, כדיתא לתפילה או יצא עם חברים.

המילואים זה האמצעי לא המטרה....

מה פתרת פה?

סליחה שאומרת אבל זוג כשנתקל בבעיה יושב יחד ומדבר ומדבר ומדבר

ולפעמים גם הולכים יחד להתיעץ ולקבל עזרה

אבל נשמע שאתם עוקפים את הנקודה שכואבת ששה האופנוע וההסתרה

ןמה הקשר שהמילואים יחזירו לך את האמון?

זה סתם היה דרך קלה להסתיר את השיעורי נהיגה

אם אדם רוצה הוא ימצא דרך אחרת

זה בכלל לא קשור למילואים

כדאי שתדברי את התחושות שלך בכנות

שנפגעת מאוד מעצם ההסתרה והע'יב מאחורי הגב

ושאת רוצה שתדברו על זה יחד עד שהנושא יאסף טכנית מעשית ורגשית בלב

בסוף הנושא פה הוא לא מה 'נכון' לעשות.

הנושא הוא איך את מרגישה, איך הוא מרגיש, איך אתם מסוגלים להסביר את עצמכם אחד לשני והאם אתם גם יודעים באמת להקשיב.

קצת לא ברור לי מה המטרה התקבל פסיקה.

אם הוא יפסיק מילואים פתאום תחזרי לסמוך עליו? הוא ירגיש חופשי ומשוחרר?

עלולה לערער עוד יותר את המצב..

אין ברירה אלא לטפל בצורה יסודית ועמוקה, ובליווי איש מקצוע

יש לי המלצה אם תרצי... ובטוחה שיש הרבה המלצות לכל איזור שתצטרכי...

ואם זה לא בשל ביחד אז קודם את לבד ואז ביחד..

כי הוא יהיה נוכח

ואם הרב יגיד להמשיך עם המילואים אז אהיה חייבת לשתף פעולה עם זה ולממוא דרכים להאמין בו, כנראה אבקש הוכחות כל הזמן מה נעשה

כאן את המהות.

להגיד 'אני אאמין בו כי הוא יהיה נוכח'- זה לא באמת להאמין. זה להיות מסוגלת לפקח.

כנ''ל להגיד 'לבקש הוכחות'.

אני לא הייתי רוצה לחיות בזוגיות כזו, שבה אני צריכה להיות כל הזמן עם יד על הדופק.

משבר האמון שלך ממש ממש מובן. ברור למה את מרגישה הץנבגדת.

ובכל זאת, הפתרון הוא לא בלבלוש אחריו מעתה ועד עולם.

הפתרון הוא בבניית האמון מחדש.

(ואם את מחליטה שזה גדול עלייך, ואת לא מוכנה להתאמץ כדי לנסות להאמין בו שוב, לדעתי מגיע לו שתאמרי את זה במפורש. מגיע לו לבחור אם הוא רוצה לחיות בזוגיות כזו או לא).

מחדש?

כרגע רק לעזוב את המילואים זו אופציה

למנוע ממנו מילואים ואז לא יוכל להסתיר דברים זה לא בניית אמון

זה בריחה.

אמון זה שהלב ירגיש בטוח ורגוע במרחב בינכם.

זה ללמוד ליצור קרבה מחדש.

זה להתחיל לדבר על מה שכאב

ושוב לדבר..ושוב

לשמוע גם אותו בלי האשמה לתת לו גם להביא את מה שהרגיש שגרם לו לבחור ככה

ולתת מקום לעצמך

ולאט לאט הלב ירגיש אסוף יותר

לאט לאט תשאלי את עצמך מה יעזור לך

לבחור להאמין לרצון הטוב שלו שעדיין קיים ותזכרי למה את רוצה את הקשר איתו בכל זאת.

וזה יתן לך כח להסכים לתת אמון

אבל זה תהליך

ולא קסם

ובעיני הכוונה מקצועית תעזור

עדיין הוא ילך לפעמים לקניות ולפעמים לתפילות ואולי ירצה לצאת עם חברים, ואז מה? תתקיני לו אפליקציית מעקב על הטלפון?

הוא מסכים לתנאי שלך לעזוב את המילואים, כי הוא כאילו צריך לשלם / לפצות אותך על ששבר את האמון,

אבל לא זה מה שיעזור לכם.

כאילו יש לך קלף ביד, ואת יכולה לממש אותו על המילואים שמקשים עלייך ומעצבנים אותך,

אבל אם המטרה שלך היא בניית אמון, מעקב זה לא מה שיעשה את זה. הייתי אומרת אפילו להיפך, כמו שחרדות מוזנות מהימנעות כי הגוף מפרש שהנה זה באמת כל כך מסוכן עבודה שהיה צריך להימנע.

מה כן בונה אמון? האמת שאני לא יודעת. נראה לי סיבה מספיק חזקה כדי ללכת לדמות מקצועית שתעזור בזה, אפשר דרך הטיפול הזוגי של המילואים.

אני בנאדם חרדתי בכללי

ובאמת כל אירוע שחוויתי בחיי - הפיתרון היה הימנעות.

נורא לכתוב את זה אבל את כל כך צודקת. עלית פה על משהו שיטתי אצלי

שככה את מוכנה לקחת אחריות, ולשים את האצבע על אתגר שאת מביאה לתוך הדינמיקה הזוגית.

נראה לי שזו דוגמא למשהו בהתנהלות שאת יכול לשנות (להעז לעמוד מול אתגר ולא לברוח), ואולי יביא לשינוי גם בהתנהלות שלו.

וגם, חשבתי על זה שגם בהסתרה שלו זה סוג של בריחה- הוא ברח המריבה איתך, או מהאפשרות שיפגע בך, וניסה להסתיר (כמובן שזה לא עזר לו בפועל, אבל אולי זה חלק מהמנגנון גם שלו).

יהיו לי 3 חודשים של התמודדות מול האתגר במקום לברוח

אם באמת זה נחשב דרך התמודדות

ותודה רבה על הפידבקים, צריכה את זה🫶

ש'לעמוד מול האתגרים זו לא שאלה של איפה הוא נמצא, אלא של מה את עושה.

כשאמרתי 'להתמודד' התכוונתי לנסות לבנות את האמון מחדש. וזה משהו שצריך לעשות גם אם הוא במילואים וגם אם לא.

איך?

זו השאלה הקשה (מאוד).

מה שעולה לי, אבל לא בטוח יתאים לך-

קודם כל לתת לעצמך זמן ומרחב לכאוב את השבר הזה.

ואחר כך לקבל החלטה אמיתית האם את רוצה להלחם בשביל להמשיך את הזוגיות הזו, או שמחינתך זו נקודת אל חזור.

וגם לחשוב עם עצמך באמת באמת מה יעזור לך לתת בו אמון שוב. לא משהו שימקם אותך כאמא שלו, כדוגמת 'תתקשר אלי כל שעה עגולה', אלא משהו מהותי. משהו מהותי ההתנהלות שלו שיגרום לך להאמין שהוא לא מסתיר ממך עוד דברים חשובים.

ורק אחרי אלה, שאותם כדאי לעשות לבד/עם אשת מקצוע אבל בלעדיו- לבוא אליו ולדבר איתו. גם על הכאב, וגם על הדרך לתיקון.

(וגם את זה ייתכן שעדיף עם איש מקצוע, שיעזור לך לעשות את זה בגישה נכונה, כדי שהדברים ישמעו. אם את רוצה יש לי המלצה למישהי מהממת בפרטי).

זה למצוא דרך להאמין בו שוב בלי לעקוב אחריו.

איך מאמינים במישהו בלי הוכחה? על עיוור?

עד עכשיו לא היתה הוכחה שצריך לא להאמין אז מעולם לא התערערתי ולא צצה השאלה הזו.

באמת מעניין. צריכה גם לבדוק אם יש לי מקום לאיש מקצוע כי בתקופה עמוסה ממש ב"ה

אני משערת שהיה משהו בסיסי בו שגרם לך לבטוח בו.

הרי בטח את לא סומכת על כל גבר בעולם, נכון?

כלומר, כן יש בו דברים שבנו אצלך אמון.

עכשיו, הגיוני שכרגע זה נראה שהכל אצלו הצגה, או שאת לא סומכת על עצמך שתצליחי לזהות שוב...

ובכל זאת נראה לי שיש בך את היכולת הבסיסית לסמוך עליו.

אולי כן שווה להשקיע ולמצוא את הזמן לעצמך עם איש מקצוע (אפילו בזום/טלפוני).

שלך

אולי אני נוטה להאמין עד שיש סיבה להפסיק?..

אני לא מאמינה לכל גבר אבל אני גם לא חושדת בהם, שאר הגברים לא מעניינים אותי בשביל שיהיה אכפת לי אם הם אמינים איתי או לא, גם אם זה משפחה וגם אם מכרים

הגבר היחיד שאני מצפה ממנו להיות נאמן לי זה בעלי וההתחלה היתה על מי מנוחות בלי סימנים שגורמים לחשוש או לחשוד

ואולי בעיקרו

אני חושבת שאם יגיע היום שבו תצליחי לשמוע עד הסוף את הצד שלו בסיפור, תצליחי לראות את מה שקרה לכם מנקודת מבט אחרת ולבטוח בו מחדש.

אבל נשמע שאת עוד לא שם.

וזה ממש הגיוני כרגע.

ואנחנו בטוב ב"ה אבל עדיין בתהליכים לגבי האמון

הוא טוען שהוא לא שיקר כי באמת אכל והתפלל ואחרי זה הלך לשיעור. לא יודעת אם עשה את זה בשביל לצאת זכאי מול ה' או שאמר את זה כדי לצאת נקי מולי, בכל מקרה זה לא הפך את זה לאמת .

השיח שיקר/לא שיקר הוא שוב שיח שמדבר על הרובד ההתנהגותי בסיפור.

שהוא כמובן חשוב, אבל בעיני הוא לא המרכז.

כמו שאצלך הנקודה היא פחות עצם לימודי האופנוע, אלא זה שהוא החביא ממך- ככה ככל הנראה גם אצלו יש משהו כואב מעבר.

שנשמע שאתם עדיין לא במקום שמצליח לדבר על זה (אולי הוא מרגיש אשם מדי, או מותקף. אולי הוא בעצמו לא יודע להצביע על הנקודה. לי בטוח אין מושג).

ללמוד לדבר מעבר למעשים, להבין את עצמנו ולהסביר את עצמנו זו מיומנות תקשורת גבוהה. אבל היא שווה זהב.

ואני מאמינה שאם הוא יצליח לספר, ואת תצליחי לשמוע- זה יתן לך אור חדש על מה שקרה.

להתמודד.

אם את חווה את זה כבגידה לכל דבר אז החזרת האמון היא גם כמו זוג שחווה בגידה.

השלב הראשון והכרחי -

הוא צריך לקחת אחריות מלאה - להגיד "לא שיקרתי, רק השמטתי פרט" - זה לא נקרא לקחת אחריות, זה לשחק ראש קטן (שלא לומר גייזלטינג).

השלב השני זה לתת לגיטימציה לרגשות שלך, לכעסים, לחוסר אמון.

אל תצפי מעצמך לקסם שהכל יחזור לקדמותו,

לגיטימי וצפוי שבמשך תקופה תחששי בכל פעם האם הוא יוצא רק לתפילה או מעבר.

אם את חווה את זה כבגידה, ברשת תוכלי למצוא עזרה איך לצלוח את זה.

מה שחשוב להבין שהעבודה כאן חייבת לבוא גם מצידו וזאת לא העבודה שלך לשקם את האימון אלא שלו - להשיג את האמון שלך בו בחזרה.

הוא שבר את המילה שלו מולך עכשיו הוא צריך להוכיח שהמילה שלו שווה.

אם רב יגיד שכן, שצריך להמשיך את המילואים?

זה קצת כמו לשאול על מניעה בידיעה שלא מוכנים לילדים.

אני מבינה את הצורך להתייעץ עם רב

אבל בעיניי לא על כל שאלה לרב יש סמכות לפסוק.

אלה סוג השאלות שנועדו רק כדי לברוח מאחריות.

זה לתת לחיים להוביל ולא להיות מובלים.

הבעיה שגם לא לבחור זאת בחירה, ואף אחד לא מציל אותנו בסוף רק כי האחריות היתה בידיים שלו.

איך הרב יעזור לכם אם בסוף החודש לא תסתדרו? איך הוא יעזור באמון.

יש בשאלה הזאת סכנה גדולה, כי את כולאת את עצמך בתשובה של הרב, הרי לא תפקפקי אחרי הפסיקה שלו, מצד שני לכל בחירה יהיו השלכות כואבות ואת זאת שתצטרכי לשאת אותם, לא הרב.

הייתי הולכת ליעוץ זוגי. שם יש הכוונה ולווי ולא רק פסיקה.

במיוחד בתחום של החזרת אמון שזה ממש תהליך שלם ולא נעשה מהחלטה של רגע.

אולי כדאי להפריד בין נוכחות לאמון.

יש לך צורך בשניהם והם לא אותו הדבר.

וזכותך לקבל את שניהם, הצורך שלך מספיק ראוי גם בלי תוקף של רב.

קודם כל, ב"ה אנחנו אחרי שיחה עם הרב, רב שבעלי הולך אחריו וסומך עליו

הבנתי ממנו שהוא עשה לו הדרכה של אמון לאור תקופה ארוכה במילואים וחוסר נוכחות וכו.

ודווקא בגלל שהגענו למבוי סתום אז העדפנו ללכת אחרי אמונת חכמים ולהאמין שמה שהרב יקבע זה הכי טוב לנו

1. לגבי השום- זה באמת לא מומלץ, עלול לגרום לכוויה ממש. אבל יש לקנות היום כמוסות שום שיעילותם שווה, והן בטוחות לגמרי לשימוש. הן ממש קטנות, אפילו יותר קטנות מפתילה. וזה עוזר לדחות עוד קצת את ההתפרצות הבאה. בנוסף- לתת להם לאכול גרעיני דלעת- מאד עוזר.

2. גם אני תמיד אומרת שזה הרבה יותר גרוע מכינים, ומעניין מאד שהבנות שלי נדבקו קבוע בתולעים ואף פעם לא בכינים....

3. זה עובר כשהם גדלים..... מנסיון בערך מגיל 11/12 כבר הפסיקו להתלונן. אבל כשאני עושה טיפול בורמוקס, בעצת הרופא אני עושה טיפול משפחתי- מביאה לכולם, גם לגדולים כדורים ואפילו אני לקחתי, וזה באמת עוזר לרווח את ההתפרצויות....

4. חיבוק ענק ענק ענק לא יאומן עד כמה זה יכול לשבש את החיים שלך ושלהם

יתכן שזה גם יעזור.

אבל בדברים האלו- אין כמו המקור, במיוחד שהמקור טעים וזמין...

תודה... פשוט הילדה לא מסכימה לאכול את הגרעינים (את החמאה טרם ניסיתי)

את ההתפרצות הבאה אחרי חודשיים.

אצלינו זה הרבה פעמים בא ביחד, או שבוע תולעים ואז שבוע כינים...

ולנו אמרו 3 מנות ברציפות ואז מנה רביעית שבוע אחרי.

זה סיוט, מזדהה

השתמשתי לעצמי כילדה ותמיד עבד

ישבתי לקרוא מלא עכשיו וראיתי שממליצים גם על שמן אורגנו זה אותו דבר?

ויכול לשרוף אז שימי לב

אני לא בטוחה שמתאים לילדים האמת

ואם את קונה אז רק אחד שמהול עם שמן נשא כמו שמן זית. והוא יקר אם זה משנה לך.

אם תמצאי פתרון אשמח לשמוע.

בעלי היום שם לו וזלין בפי הטבעת לפחות שלא יצרח.

הרגיע לן קצת

והבאתי ורמוקס. למרות שלא ראיתי שום תולעת.לא יכולתי כבר.

אצל רויטל ויטלזון.

כמה צחקתי.

אולי אני מסגירה את עצמי כי שיתפתי כמה חברות

אבל ניחא

זה סיפור חיי.

אחרי הלידה האחרונה נדבקתי, סיוט.

וכשהייתי צעירה זה לא היה בתדירות של כל חודשיים.

ואמא שלי לא הביאה ךמו ורמוקס

תנסי מים חמים במקלחת לפעמים זה משחרר.

ואני לא יודעת באיזה שלב את אבל זה קצת מזכיר לי צירי לחץ 😅

היה לי ככה בערך בפתיחה 5-6.

בצירי לחץ הרגשתי לחץ אחר, מאין לחץ לדחוף החוצה..

איזה כיף נשמע שזה מתקרב.

לידה קלה ובידיים מלאות

נשמע כמו כניסת התינוק לאגן, שימי לב לא למשוך יותר מדי בבית

בבריאות ובידיים מלאות

הכל נעלם פשוט

ואני עצבנית כמו שור זועם כל היום צועקת

זה ככ מתסכל

תנסי אולי לצאת קצת היום, לנשום אויר/קפה ומאפה/נוף גשום

זה כבר ממש קרוב

והגוף שלך מאותת לך שהוא מתכונן

קחי בחשבון שזה עלול להיות בשבת ותתארגנו על מקום לילידם ותיק ארוז וכו'

לידה קלה, בבריאות, בשמחה ובשלווה

חיבוק ענק

כולם סביבי מדברות כמו דודות

ככה זה

כשיהיו לך צירים לא תתלבטי

אם ככה את נשמעת אין לך כלום

כאילו אני לידה ראשונה…

זה זמן שלא מדברים עם אנשים....

הלידה לא מגיעה כשהגוף מזהה סכנה

מסכנים הילדים…

יואו את עוד כאן? זהו אני אומרץ לך היום היום.

בסוף משהו צודק תמיד.

שיהיה בקלות.

מקווה בשבילךצשלא שבת.

ורק עצה קטנה, כי אני כמובן דוד כבידה ולא בחודש תשיעי, אז תברחי לחדר ואל תצעקי...

חחח תרגיעי! יואו! הכי עוזר להגיד לך את זה נכון? ידעתי.

אצלי זה לאאאאא יש לך זמןןןן

תודההההה איך כיף לשמועעעעעעע

ילדתי בערב שבת וזה היה חלומי.

גם רוצה כבר ללדת בע"ה!!! ונהייתי עצבנית ואז אומרים לי - תרגעי שלא תלכי עצבנית ללדת. תןדה חברים. עזרתם😅

זה נראה לי שאלה לרופא. ילד שמתעורר כל לילה הצרחות זה משהו שצריך לטפל בו, כנראה עם סותר חומציות מאיזשהו סוג...

אבל כצפוי אין תורים בימים הקרובים, אז מתלבטת מה לעשות בינתיים.

Eo EQuiz | E&E Israel - EOE/EGID Community

ובכל מקרה גם אם אין קשר, גסטרו זה הכתובת באמת... וזה תורים רחוקים...

בול צרבות.

השאלה היא איך אני יכולה לעזור לו לפני הגסטרו, כי הוא ממש סובל כבר הרבה זמן...

אבל אולי זה קצת בעיה כי זה בעצם יכול למסך בעיה שאז הגסטרו לא יראה. הייתי מתייעצת עם הרופא מה דעתו בינתיים

ואגב הוא מקבל תוספי תזונה כלשהם?

תרופה לילדים ומבוגרים, עוזר תוך כמה דקות אבל ההשפעה היא לכמה שעות

(הרופא אמר לנו לנסות את זה במקרה של ריפלוקס עם תינוק. עזר כל כך שבסוף לא המשכנו לתרופה חזקה יותר)

נראה לי שזה קשור לסטרס תזונה משקל

הילד שלך עם עודף משקל?

כדאי להתייעץ עם גסטרו תבקשו בדיקת אליקובקטור וכו

לדאוג שהמזרון יהיה קצת באלכסון עם הטיה

תתיעצו עם רופא בקשר לתרופה

מזרון באלכסון זה רעיון מצוין, תודה!

ולעשות את כל הבדיקות

צליאק בדקתם?

אבל עד שתמצאי תור, תקלי עליו כמו שמקלים על צרבת בהריון.

ארוחות קטנות לאורך היום, לא שומניות, לא לשכב לפחות חצי שעה אחרי האוכל, לישון עם הגבהה של הראש, להפריד נוזלים מאוכל, וכל מה שעוזר בהריון.

אומפרזול

מציל חיים

המליץ לתת אומפרזול לנסיון במשך חודש על רקע כאבי בטן והתפתלויות במשך כל היום.

טען שכנראה זה השלכה של הפגות שלהן

כי ראה שאצל פגים יש נטיה גדולה יותר לחומציות בקיבה

(בנות כמעט 8)

זכור לי שלבטרם יש רשימת מתקינים מומלצים חלקם עצמאיים (את קונה כסאות ובאה אליהם) וחלקם בחנויות ואז את יכולה לבחור את החנות הרלוונטית ורק לוודא דהמתקין נמצא שם

יש להם מתקין , לא יודעצ אם כל הזמן יש מתקין, שראה את הרכב והמליץ על כסאות בתקציב והתקין ביחד עם כיסא שכבר היה לנו ,הוא התקין מחדש גם אותו

אחכ פחדתי לנתק את הכסאות ונמנעתי מזה חודשים חחח

ואז גם מתקינים את הכיסא במקום

קשה אבל אפשרי. הקורולה רחבה יותר.

צריך 3 שהם או סלים פיט או הבוסטר הקל של הילדים הגדולים יותר - עם/בלי גב

אמנם לא ניסינו להכניס בה שלושה כיסאות (קנינו אותה רק לפני שנתיים וחצי), אבל היא רחבה למדי, אז מניחה שייכנס.

שעשיתם.

שניה תעצרי רק כדי לנשום ולהבין איפה הייתם ואיפה אתם עכשיו

הם כבר לא מרטיבים

ההשכבה קלה יותר

יש יותר סמכות הורית

יש יותר סדר יום מובנה

יש יותר הקשבה

אפילו יש אלבום לופה מדהים (חוץ מתמונה אחת, נו נו נו )

ולו"ז צפוף של עבודה/לימודים

ואת הולכת לישון מוקדם- שזה פשוט מעולה!!!

אני ממש מתפעלת ממך, ממכם

זה שרשור העומס הכי מדהים שהעלית עד כה

כ"כ הרבה טוב, כ"כ הרבה התקדמות

אני מצדיעה לך!!!!!!

ושניה נדבר נקודתית על העומס שלך- דבר אחד את חייבת להכניס ללו"ז, זמן אישי לעצמך/זמן זוגי

תורידו שיעור ספורט אחד לבעלך אם זה יפתור את עניין הזמן

אם תתני לעצמך מעט מרווח נשימה, לעשות משהו שעושה לך טוב ונעים

הכל יראה טוב יותר

ויהיה לך כח להמשיך לתת ולבנות ולהתקדם

אלופה!!!!

אין כמוך!!!!

שיהיה הרבה נחת, המשך גידול קל בבריאות, בשמחה, בשלווה ובאהבה

את נשמעת פשוט מדהימה!!! וואו איזה תהליך ואילו הישגים ב''ה.

באמת כל מה שאת עושה נשמע עמוס מאוד, אולי כדאי להוריד מעצמך קצת ציפיות...

אני חושבת שזוגיות טובה זה נכס

ולא כדאי לערב בו דברים שעלולים להעכיר את האווירה ולהשפיע על איכות הקשר.

חוץ מזה

מגיע לך כל הכבוד! על הכל!

עם בעלך היה יוצא עכשיו למילואים/ עבודה בחול

או חלילה בלתמים אחרים וכו'?

כמובן רק בשמחות בע"ה.

העניין הוא שרק כשהחיים מזמנים לנו עומס שהוא לא יומיומי אלא משהו קיצוני שהופך את החיים-

אז מבינים בדיעבד כמה הרבה היה לנו בחיים.

מה שנראה ביומיום כהכרח הופך למותרות בזמני משבר.

לא שצריך לחיות בתועדת משבר, אבל כן צריך להיות בתודעת דירוג עדיפויות ושליטה על הקצב.

אנחנו לא בוחרים עם מה להתמודד. אנחנו בוחרים איך להתמודד.

והכי חשוב לוודא שקצב החיים מותאם ליכולות ושאת לא מצפה ליותר מהמסוגלות.

לגבי הלימודים של הילדים, אפשר במוצ"ש לשבת איתם מרוכז להיות עם יד על הדופק, אבל בלי לחץ.

קריאה אפשר בשבת.

זה יוריד ממך את המרדף האינסופי במהלך השבוע.

אם את חוששת שפעם בשבוע לא מספיק, אפשר להוסיף עוד יום סטטוס כשאין חוגים וכולם מרוכזים בבית.

עם הבנות שלי למשל ביום שאני עובדת מהבית היה מוגדר ליום איפוס. בלי חברים. יותר בישולים, מטלות לימודיות ובדיקת ראשים וכל הדברים האלו שצריך לעשות יישור קו.

ואז בימים אחרים אפשר לשחרר ולהיות יותר בזרימה בלי המועקה שאולי זה לא בסדר להיות על הדברים.

ואכן להעלות בכור לא' זה ציון דרך מטורף, אז אצלך זה עם שניים במקביל בבת אחת מאמא לילדי גן, לאמא לילדי יסודי זה שינוי עצום!

את כותבת שאת מרגישה דמות משמעותית יותר בבית וזה משפיע על הילדים.

גם בהקשר של עומס. כשאת תהיי באיזון, כל הבית יהיה באיזון.

אם את מגיעה כל סופש למצב גופני קשה,הגוף והנפש שלך זועקים לעצור.

יכול להיות שזו תקופת הסתגלות וזה יעבור,

אבל הכי חשוב שתהיי בקשב עם עצמך, ושתחזירי את הבחירה על המשימות בחיים לידיים שלך.

תזכרי כשאת בטוב- לכל המשפחה יהיה טוב.

תרגישי טוב!

2 רבדים בהתמודדות עם עומס

טכני

ורגשי

הדרך שלי להתמודד עם העניין הטכני

זה תיעדוף מתמיד

להבין בכל זמן נתון מהי המשימה הכי חשובה לעכשיו/ לשעות/ לימים הקרובים

ברובד הרגשי יש הרבה דרכים

מדיטציה/ לצאת לטבע/ עוגנים של הרגלים טובים/ לקחת הפסקות יזומות/ לדבר עם אנשים שעושים טוב ועוד