לא בתור אמא, אבל אני חושבת שיכול להיות מוערך אם תסבירי לה בצורה מקיפה על חזיות. על איך הן בולטות על בגדים שונים ואיך להימנע מזה, איך למצוא אחת במידה שלה לפי הפרמטרים השונים, וכל מה שיעזור לה להתמודד עם זה.

זה סוג הדברים שאין איך לדעת אותם בלי ניסיון טעיה אם מישהו לא מסביר את זה, ויכול לחסוך לה הרבה בושות וחוסר נעימות בהמשך.

מה זה שונה שמירה על הגוף מזרים אם היא הייתה שטוחה או מלאה? אלו אותם כללים בדיוק. מה הקשר לחב"ד?

ואני בעצמי לא מבינה בזה. מתפדחת להודות...

כל חיי הייתי עם גוזיה, מקסימום קאפה שיטשטש כשאני לובשת בגד דק.

ולדעתי חזה מפותח יותר מלחיץ מבחינת הטרדות. לא יודעת מה הסטטיסטיקה אומרת אבל ברחוב אני רואה את המבטים האלה עליה וזה מלחיץ אותי.

והיא לובשת בכוונה בגדים רחבים, לא מרשה לה צמוד. היא גם לומדת בחבד (אם כבר הזכרנו) אז התלבושת צנועה.

לא יודעת מה להגיד בלי להלחיץ אותי כי היא דאגנית גם ככה

בנות בעלות חזה גדול צריכות חזיות טובות, אחרת הבגדים לא יושבים יפה על הגוף.

לגבי הדאגנות, אני לא בטוחה שזה נכון, אבל הייתי מנסה לחשוב על מה הלחץ שלך יושב, רק על איך שהיא נראית, אולי באופן כללי על זה שהיא גדלה ומתפתחת וכבר לא ילדה תמימה אלא נערה בעלת נראות מינית ושזה זמן באופן כללי לשוחח על כך? (אולי זה משהו אחר שמטריד אותך וקל לשים הכל על עניין ההתפתחות)

בכלוםם

כילדה שטוחה חוויתי הטרדות ואנשים מלחיצים ברחוב. גרה בעיר לא דתית בכלל..

אז איך אני מגנה עליה? שהיא מפותחת ובלי להתכוון עלולה למשוך יותר סוטים . ה' ישמור.

וגם בפן הטכני איך לעזור לה שלא ילחץ ומינימום יבלוט וגם לא יחמיר את האסטמה.

אני בפחדים. רוצה לשמןר עליה שלא תחווה ילדות כמו שלי, בנס לא נפגעתי פיזית ב"ה

יש המון המון בנות כאלו,

אני לא רואה למה זה סיבה לכזה לחץ,

כאילו ברור שהטרדות זה מלחיץ ורע אבל זה נראה לי לא בהכרח כזה קשור לכמה ילדה מפותחת או לא. אני חושבת שלא בריא לקשור את הדברים עד כדי כך.

את גם מלמדת אותה להתבייש בזה, ולהסתיר את עצמה,

במקום זה תלמדי אותה (יודעת שקצת קשה לעשות את זה, אבל חייבים...) כמה שהגוף שלה יפה, כמה טוב שהיא גדלה, הופכת לנערה ולאשה

כמה כיף לקנות דברים של בנות.

גם אם את עצמך לא יודעת לבחור אפשר למצוא חנות ידידודית עם מוכרת אמינה וטובה שתראה לכן הכל.

אגב לא בטוח שעם רגישות בעור עדיף גוזיות. חזיה היא עם הרבה פחות בד ויכול להיות שאחרי ההסתגלות הראשונית זה יהיה לה הרבה יותר נעים ונח. כמובן אם היא רוצה כבר לקנות. יש חזיות מבדים נעימים.

וגם ממש לא הייתי מלמדת איך להסתיר את זה שיש לה חזיה ואיך לכסות את זה. כאילו יש צניעות בסיסית של ללבוש חולצה סבירה, לא פתוחה מדי וכו אבל שוב, זה לא קשור לחזיה. וגם לא רואה מה יש להסביר פה הרבה. היא רואה איך את מתלבשת, יש לה דוגמא אישית איך נראה לבוש מכבד . זהו...

בכיתה שלה אין, אז אין עם מי להתייעץ מהאמהות

וכמו שאמרתי- אני גדלתי במשפחה רק של בנות ולא מפותחות אז לא היה דיבור על זה

ואני מרגישה צורך כן לדבר על זה כי היא באה אלי כל כמה זמן קוראת לי לשירותים ואומרת לי "אמא תראי איזה גדול" היא בעצמה מופתעת כי היא לא מכירה את זה ממני שאני עדיין מאוד לא מפותחת.

ואין לי מושג מה הדרך הנכונה לדבר על זה

על קורס הכנה להתבגרות של שרי ברלינסקי. היא מדברת בדיוק על הנושאים האלה והיא חרדית אז נראה לי שתתחברי לקו שלה. בעיני זה קורס חובה לכל אמא, היא ממש עושה סדר. ממליצה לך בחום.

הקורס הוא דיגיטלי וזה מאד נוח.

ומתמקדת בללמוד איך להציג לה את ההתבגרות באופן כללי בצורה חיובית

תדברי איתה על איך ה' ברא את הגוף שלנו, שהוא משתנה בהתבגרות, איך כל אחת גדלה קצת אחרת, ובקצב אחר...

על מחזור, על סימני התבגרות נוספים, על איזה כיף זה לגדול ולהיות בוגרת.

לא דווקא רק על הדברים הטכניים של חזיה או לא.

אולי תקראי איתה בשביל ההתחלה את הספר בואי ביתי

איתה אני ההפך המוחלט. אומרת לה כמה כיף לה שהיא אישה ובשיא הפתיחות גם אומרת לה שהלוואי עלי ושאני כילדה תמיד רציתי עד היום להיות מפותחת.

את החששות שלי אני לא משתפת אבל אני חושבת שכן צריך להזהיר ולא לתת תחושה שהעולם בטוח וכולם טובים.

היא שמחה בזה שהיא מפותחת? היא מתביישת?

בגיל הזה זה בעיקר מול החברות. נראה לי שזה הרבה יותר פוגש אותה מאשר ביחס לבנים

והיא מאוד מאוד מתביישת

מסתירה עם הידיים ולא הולכת זקוף. קניתי לה תלבושת מידה גדולה כדי שיהיה רחב אבל עדיין מתביישת

בסוף זה עובר, והיא תתרגל לגוף שלה. אני חושבת שלהדגיש את זה יותר מידי דווקא עלול יפריע לה להתרגל ולקבל את בטבעיות. כמה הנושא הזה עולה בניכן?

הגיוני שחזייה טובה ותומכת תעזור לה. כדאי ללכת לחנות שטובה בהתאמה שיתאימו לה משהו שיהיה לה נוח והיא תאהב...

אפשר מעל החזיה לשים גופיית ספגטי ואז את החולצה

שעכשיו זה שלב קצת קשה שהיא כבר מפותחת וזה דבר מדהים, אבל כל עוד החברות עוד לא, זה קשה להרגיש שונה. ועוד מעט עוד חברות יתפתחו ויהיה יותר קל להרגיש כמה זה טוב.

ממש

אני לא הודרכתי ועשיתי המון טעויות מפדחות בחיי כי לא ידעתי להתאים או להבין איך אפשר לפתור את זה שלא יושב לי טוב.

לא ידעתי שיש לי מידות, לבשתי כאלה של ספורט

רק בגיל 17 בערך מישהי לימדה אותי שיטה נוחה ללבוש .... עד אז לבשתי בצורה סופר מסורבלת

שיא הפדיחה הסתכמה במדידות לשמלת כלה שאליה הגעתי עם .... בלי ריפוד מה שגרם לזה שהשמלה ישבה עלי מוזר בחתונה

אמא שלי הייתה סופר מודעת ומדברת על ווסת, אבל טיפוח לא היה בראש שלה...ואני לא ידעתי שיש למה לשאול....

אגב, באותו נושא, הדרכה להגיינה, להסרת שיער וכו' סופר חשובה

יש חנויות שהמוכרות יודעות לתת הכוונה והתאמה נכונה - יש אחד בירושלים, שכחתי את השם, (ווספיש משהו) בטח אחרות ידעו.

בקשר לחזה הגדול ולמוגנות.

תפרידי בין השניים.

בנות מכל גיל, סוג וגודל חוות הטרדות, לדעתי ממש אבל ממש לא להכניס את זה לשיחה.

זה להטמיע אצלה את האשמת הקורבן.

את עוברת שלב בהורות, החששות שלך ממש מובנים, וכמו שהיא לומדת דברים חדשים כך גם ההורות שלך גודלת ולומדת דברים חדשים.

אין לי בנות אבל בטח יש כאן אמהות שידעו לכוון אותך.

אולי כדאי לכתוב (אפשר פה) את החששות שיש לך, כי נשמע שיש לך, ולא כדאי שתעברי לה אותן כמו שהן.

למוגנות ולשיחה בין אמא לבת אין קשר לגודל החזה.

ממש כדאי להוציא את זה מהשיחה.

את עלולה להכניס לך בושה בגוף שלה, חוסר ביטחון וצורך להתכסות כל הזמן.

היא גם ככה הולכת לדבריך בצניעות, מה היא יכולה לעשות? ללכת עם צעיף בקיץ? יש גבול לכמה אחריות אנחנו צריכות לקחת על הסביבה.

בנוסף רוב השיחה על מוגנות צריכה להתמקד במה קורה אם ח"ו, לא ללכת או לדבר עם זרים, הגנה בפלאפון ובתכנים שהיא רואה, איפה ומתי לא כדאי להסתובב לבד,

והמון תחושת ביטחון שיש לה עם מי לדבר

דגש מאוד קטן על מה היא לובשת.

מוכרת שיודעת להתאים ולכוון

יש משהו יותר מגרה בנשים הצנועות לעומת אלה שהכל חשוף. ככה שלא בטוח שמה שהיא לובשת, זה מה שיגן עליה.

לפותחת - אני הייתי רוצה שהבת שלי תרגיש שלמה ונשית עם ההתפתחות המדהימה הזאת.

תקנו חזייה טובה, יש בירושלים את חנות סייפש שאני ממש ממליצה עליה.

תקנו חזיות צבעוניות ויפות. שתרגיש טוב עם עצמה ולהםסיק ללבוש בגדים רחבים רק בגלל גודל החזה.

לגבי השיח, הספר של בואי ביתי לא יכול לתת מענה? לא ממש מכירה ומתמצאת בנושא, אולי זה יכול להביא אתכן לשיח משותף אחרי הקריאה

לעשות עבודת מחקר קצרה בנושא

לקרוא ספרים ולשמוע פודקאסטים

ואז לשבת עם עצמך ולסדר לך את הדברים שתעבירי לה עקרונות בצורה נינוחה ורגועה מצידך

ככל שיותר תפתחי את ידע אצלך ותעבדי אותו יהיה לך קל לדברר אותו בשבילה

ויש כיום המון המון ידע להורים שזה מדהים כ'כ

מי שמטריד הוא לא בהכרח יטריד אישה יפה, או אישה מושכת, מטרידים פוגעים לא עלינו גם בילדות, בילדים (שזה ממש לא מושך מינית, אבל סטטיסטית הם נפגעים הכי הרבה) וגם בנערות פוגעים.

במי הכי פחות פוגעים בנשים. למה? הן הרי הכי מושכות לכאורה, כי אישה בוגרת יותר עם בטחון, יותר תתלונן, יותר תתנגד, יותר תדבר. אז הטרדות זה ממש לא קשור לנראות מינית .

ולגבי זה שהיא מתביישת ומתכןפפת , האמת כולן עוברות את זה, תמיד כשאני בחנויות בגדים אני רואה נערות צעירות עם האמהות שלהן מודדות בגדים וליבי נכמר על הנערות הללו, תמיד הגוף שלהן משדר חוסר בטחון, בושה, מתכופפת, פרצוף מבואס... ואני מסתכלת על האמא, בטוחה בעצמה, זקופה.... השינוי הזה בגוף הוא מאוד מביך מוזר, עד שכבר נהיית לאישה כבר את מקבלת את עצמך. לטפטף שזה טוב , שהיא יפה ונהדרת.

מחילה על הדיליי לא הרגשתי טוב ביומיים האחרונים

איזה פורום מבורך

אקח את עצתכן ואנסה להשיג את הספר וסדנא שהמלצתן

ואולי גם לשמוע פודקאסטים

חשוב לציין, שהשיחה על זה מתנהלת תמיד מיוזמתה כשהיא מתקלחת וקולטת את עצמה במראה אז היא קוראת לי. וחוץ מלעוף על זה ולקנא לה ברצינות ובקול- אני לא אומרת כלום ודווקא בגלל זה פניתי אליכן, כי חוץ מהנשיות יש גם ממה לחשוש ודווקא החששות זה משהו שאני צריכה לדעת איך להעביר לה בלי שזה יזיק.

ומצטרפת לכל האומרות שאיזה כיף שהיא משתפת אותך ככה פתוח

נושא ההתפתחות מנושא המוגנות.

מוגנות זה נושא לעבודה מגיל פיצפון. לבנים ולבנות באותה מידה. עד גיל מסוים אין הבדל סטטיסטי. אח''כ בנות אכן יותר נפגעות. אבל אין קשר לגודל החזה! צריך להמשיך לדבר על מוגנות, תמיד. אבל ממש הייתי מפרידה. אם את מחברת את זה את כאילו גורמת לה להרגיש אשמה בגוף שלה ושכאילו הגוף שלה מזמין פגיעה. וזה שדר ממש הרסני במקרה שחלילה משהו קורה.

לגבי ההתפתחות מסכימה עם כולן שנכון לשדר שזה דבר טוב וטבעי וחלק מהחיים, לקנות חזיות טובות ויפות. יש חנויות עם מוכרות מקסימות. לא בכל מקום, שווה לשאול אמהות לבנות בוגרות יותר באזור כדי לקבל המלצה. אני זוכרת שאמא שלי עשתה את זה כחלק מיום כיף כזה של סידורים עם אמא, ואכלנו משהו יחד והכל היה טבעי כזה כחלק מהקניות. אני גם לא חושבת שנכון לעודד אותה לקנות רחב ולהסתיר. כמובן לא ללבוש צמוד או פתוח שלא צנוע. אבל אין לנערה או אישה בוגרת איך להסתיר את החזה. ה' ברא אותו שם. והוא לא יעלם. כן אפשר לומר לה כמו שכתבו שכולן בתהליך התפתחות ולכל אחת הקצב שלה ותכף יהיו עוד בנות וזה ירגיש לה פחות שונה.

עזרתן לי להסתכל על התופעה בצורה אחרת

תודה רבה!!

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

על נגמרו לי השמות , יעל זקש

לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...

מתייגת:

@נגמרו לי השמות

את פסיכולוגית?

דרך עמית?

תודה

זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

היא ילדה יומיים לפני

נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם

הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב

בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.

אבל עוד חזון למועד