זה באמת קשוח..

היה לי בגן ילד עם אלרגיה מסכנת חיים לחלב וזה פשוט לחץ מטורף כל הזמן שלא אטעה... שהילדים לא יביאו ועוד...

אולי להכין לך שלט גדול למטבח שכתוב בו מה מותר בכריכים..

ולנסות לתת לילדים לזכור לשטוף ידיים..

לפחות להתחלה עד שהוא יועף מהמקרר

הקטע עם השטיפת ידיים זה ילד בן שנתיים, ככה שזה גם קשה לשטוף לו בקביעות לפני שיוצאים וגם אי אפשר לבקש ממנו לשטוף לבד. ואני מאוד מבינה את הקטע של השטיפה במיוחד בגיל הזה, שהם ממש מתפלשים באוכל (לפחות אצלי 😅)

לא נותנת אלרגנים בבוקר, אלא משלימה בערב למי שרוצה.

אפשר להכין לבוקר מאכלים שלא מכילים- לא חלבי, ללא ביצים, ללא דגים... לצערינו יש מגוון של אלרגיות.

ולג'נגל עם כולם בבוקר ולזכור לשטוף ידיים, ואולי נגע בפנים ואולי ברגל... מעדיפה מראש להימנע...

אבל תזכרי בכל יום שאת משתתפת במצווה ענקית, שהרי כל המציל נפש אחת, אז יישר כוח

פשוט לא נתנו בבוקר אוכל חלבי.

בגיל הזה זה נמרח גם על הפנים, הבגדים... מפחיד שילד אלרגי ייגע בזה.

נתנו כריך עם ממרח פרווה

כל החלבי כשחוזרים מהמסגרות

זה ביצים. אז נגיד סתם עוגיה שמכינים בבית אי אפשר לתת לו בבוקר, ובטח עוד הרבה דברים אחרים שאני לא חושבת עליהם אפילו

לק"י

אפשר לתת חצי כריך עם ממרח או פרי/ ירק.

וגם פחות במאכלים אפויים.

אם אצלכם בבית עוגה ועוגיות בבוקר זה חלק מהשגרה,

אולי כדאי לך לבדוק עם האמא האם באמת יש צורך להימנע בבוקר ולשטוף ידיים. אולי זה לא נורא.

לפעמים בגיל 4+ הם יזכרו את זה יותר טוב ממך...

אצל הגדולות זה בבית ספר. צודקת אגיד להן גם שישימו לב, הן גם יודעות לקרוא את המאחורה של המוצרים

באופן קבוע על איזה מדפון ייעודי בקבוק אלכוג'ל (או הספריי הזה של החיטוי)

ואז לפני שנכנסים שפריץ

לא צריך לזכור מראש זה נהיה חלק מטקס הביי ביי גם ככה נשארים שם שנייה לתת נשיקה

אפילו סתם חבילת מגבונים ייעודית. אציע לה

אבל לא נשמע לי שאלכוגל יעיל לאלרגנים, הוא מיועד לחיטוי, לא לניקוי, אבל אם היה לכלוך של אלרגן איך הוא יעלים אותו, אלרגן זה לא וירוס/חיידק?

כילו, זה הופך את הגלוטן/ לקטוז/ ווטאבר לעיסה כלשהי מושמדת חיידקים

הלכתי לשאול את הצט אבל

מעניין

@124816 לפי הצט מגבונים עדיף על אלכוג'ל אבל גם לא מאה אחוז יעילים

כן, מגבוני תינוק עדיפים על כלום, אבל הם לא תחליף טוב לשטיפה עם מים וסבון כשמדובר בהסרת אלרגני מזון.

אם ילד אכל בבוקר משהו עם חלב/ביצה:

• 🧼 מים + סבון – הכי יעיל להסרת שאריות אלרגן.

• 🧻 מגבונים – יכולים להסיר חלק מהשאריות אם מנגבים היטב, אבל היעילות פחות עקבית ותלויה במגבון ובאופן הניגוב.

• 🧴 אלכוג'ל – לא מיועד להסרת חלבוני מזון, ולכן לא הייתי מסתמכת עליו למטרה הזו.

אם מדובר בגן, פתרון פרקטי יכול להיות כיור/עמדת שטיפת ידיים בכניסה + הקפדה על שטיפת ידיים אחרי אכילה. אם אין אפשרות, מגבונים יכולים להיות שכבת הגנה נוספת, אבל לא הייתי מציגה אותם כ”ניטרול האלרגן”

בכוונה כותרת כזו נחרצת

כי-

במקרה של אלרגיה מסכנת חיים בנגיעה,

מגבונים/אלכוג'ל לא נותנים כיסוי של נקיון כמו שצריך.

מגבון בכלל לא מנקה אלא מורח

(מבחינת הסיכוי להישארות האלרגן על הגוף)

ואלכוג'ל לא כולל שטיפה. אז אולי מחטא את היד אבל לא מוריד ממנה את שארית המזון שמכילה אלרגן.

רק מים עם סבון.

מאמא לילד/ה עם אלרגיה מסכנת חיים במגע.

ושלא תדעו עם איזה סיטואציות הזויות התמודדנו. דברים שלא דמיינו. דקויות של שאריות מזון שהשם ישמור.

אז רק מים עם סבון..

(וסליחה על הנחרצות, זה כדי שישימו לב לתוכן בפנים)

לק"י

גם לנו יש ילדה אלרגית, אבל במצב הרבה יותר טוב.

ובאמת חתיכת התמודדות

ביקשתי היום מהגננת שתתלה שלט לתזכורת על דלת הגן, וחוץ מזה גם אמרה שהיא תשטוף לילדים ידיים בבקרים, שזה גם הרגיע אותי.

הילדים ידיים ופנים.

היה שלט גדול על הדלת של הגן, וכל מסיבה תזכורות...

גם לנו יש השנה בגן ילד אלרגי לחלב.

והבת הבררית שלי לקחה בכל השנתיים האחרונות לחם עם גבינה או עם חמאה. מה אפשר להביא לה במקום ויש סיכוי שתאהב?? לא שוקולד.

טחינה, חומוס, ממרח בוטנים, סילאן היא לא מוכנה.

מבחינתה קרקרים, אבל זה לא יכול להיות אוכל קבוע שנה שלימה..

לק"י

כי הוא לא אוהב ירקות ופירות.

הוא אוהב גם צנים עם שמן ותבלין של פיצה, בבית אוהב את זה עם קוטג'. בגן אסור חלבי בגלל אלרגיה (ולאחרונה למד לאכול לחם עם שוקולד).

אם היא אוהבת טוסט, אפשר לנסות עם גבנ"צ טבעונית. אולי תאהב.

לק"י

יקרה, אבל לטעמי היא טעימה.

אבוקדו, ביצה קשה, חביתה, טונה, ממרח שוקולד חרובים (או משהו דומה שקצת יותר בריא מממרח שוקולד רגיל), רסק וזיתים, מיונז/ פסטו וירקות חתוכים

איך את שומרת על האבוקדו שיישאר טעים אחרי שסידרת אותו על הלחם?

זה שומר על הטריות

תמיד קשה להתחיל לקרוא בשם חדש, ואת אחרי לידה ועם הורמונים וזה לא קל

תחכי שבוע- שבועיים, אפשר בינתיים להמשיך לקרוא לו בשם חיבה החמוד שלא חייב להיות קשור לשם שלו. אחרי זה תראי איך את מרגישה עם השם...

תני לזה כמה ימים לשקוע להתרגל לחשוב על שם חיבה שכן תתחברי אליו

ואם ההרגשה הזו ממשיכה תמיד אפשר לשנות או להוסיף שם ולקרוא בשם השני

וכל ההתרגשות ובחירת שם בטח שיכול להתעצם...

אומרים שיש רוח הקודש להורים כשבוחרים את השם

אז תזכרי שזה משמיים...

ואת יכולה לשים את זה בצד כרגע, קשה ממש להתרגל לשם חדש, אל תעמיסי על עצמך..

תקראי לו בשם חיבה שטת אוהבת ואל תחשבי על זה יותר מדי

עוד כמה ימים תוכלי להיות צלולה יותר ולמצוא דרך להקל על עצמך...

חיבוק ומזל טובבבבבבב

כי זה שם שלא חשבתי עליו מראש ואתמול הייתי ממש סגורה עליו.

זה קצת מוריד את תחושת האשמה, אבל עדיין לא פחות מבאס.

ולהצטער ולבכות

מותר לך.

אני לא רוצה לקחת לך את הבאסה. זכותך המלאה.

ואותי זה מעצבן כשאומרים לי שזה עובר ואחרי שנת לילה טובה (לא בעתיד הקרוב, אני יודעת) זה נראה אחרת לגמרי

אבל מה לעשות שזה מה שזה

אני הייתי פותחת ספרים או מקורות לחפש על השם (הכוונה מבקשת מבעלי שיביא לי מקורות) כדי למצוא בו נקודת עומק ויופי.

ועכשיו כשקוראים בו קשה לי עם הצליל. אולי יעזור לי לנסות להתחבר בחזרה למשמעות.

ולא פעם אחת. בכל שם שלא הייתי נעולה עליו, לקח לי ממש הרבה זמן להתרגל

כיום שאני מסתכלת אליהם, לא מבינה איך חשבתי שאפשר לקרוא להם אחרת

זה כ"כ הם.

מזל טוב יקרה

תנוחי, תתאוששי, תנשנשי את הבייבי ולאט לאט תתרגלו

הרבה נחת, בריאות ושמחה

ומיד אמרתי את השמות שבחרנו בגאווה ואהבה, ממש היו מתוקים על השפתיים שלי... אז לא מכירה את זה...

את נותנת אופטימיות, מקווה שבעתיד ארגיש כמו שתיארת

ממש לא היה לי שום שם שהסתדר לי (חוץ מאחד שבעלי פסל).

ובסוף ערב לפני הברית בעלי הציע משהו, ואהבתי את המשמעות, וזרמתי איתו.

אבל תוך כדי ממש לא הבנתי מה עשינו. אהבתי מאוד את המשמעות אבל לשם עצמו פחות התחברתי.

אבל שנה וחצי אחרי היה לנו אירוע חיים מאוד מורכב, ופתאום השם שלו הסתדר לי בדיוק בדיוק.

ועדיין יש לי מדי פעם שאלות ותהיות על השם, אבל כל כך ברור לי שזה מוכוון מלמעלה ממש.

השגחה לגמרי, שרק עוברת דרכי.

היינו נעולים על שם מסוים כבר מחודש חמישי, ובדרך לברית נכנס לי ג'וק שצריך לקרוא לו שם אחר שלא ברור מה נפל לי עליו כי אף פעם לא אהבתי את השם הזה

שעה נסיעה, כל הדרך מהבית לאולם אני חופרת לבעלי שצריך לקרוא את השם הזה, בסוף קראנו את שתי השמות ויום אחרי הברית התחרטתי מכף רגל ועד ראש שקראנו לו בשם הנוסף,

ולמזלי קראנו את שתי השמות אז 'התעלמתי' משם אחד, וכל פעם שמישהו קרא בשתי השמות ממש התעצבנתי

אחרי תקופה פתאום התרגלתי לשם והתחברתי שוב למשמעות של זה והתחלתי לקרוא לו בשתי השמות (לא כל הזמן, אבל זה כבר לא אישיו)

גם אצלנו לחלק מהבנים והבנות יש שמות של צדיקים של פעם יוסף, שמואל, דוד, שמעון, לאה, אסתר… ולפעמים אני באמת אומרת לעצמי: איזה שמות כבדים בחרנו להם 😅 הרי אפשר לבחור שמות מסורתיים אבל קצת יותר קלילים אבל הלכנו על הארד קור

עם הזמן השם פשוט נהיה הוא, ופתאום אי אפשר לדמיין אותו עם שם אחר. ולפעמים אפילו יש בזה גאווה טובה, שעשינו נכון ובחרנו להם שמות יפים, עם משמעות ושורש. אני בטוחה שבהמשך גם את תרגישי אחרת לגבי השם ותאהבי אותו והוא יהיה כל כך מתאים לו💖💖

לדעתי, אם בשבת היא מצליחה להירדם,

ואת לא רואה השפעות שליליות, אלא רק רעיונית מתלבטת אם זה נכון - בעיניי זו לא בעיה.

אם זו תלות מוגזמת, ואת מרגישה שבשבת זה מקשה עליה - אז הייתי חושבת איך לגרום לכל שזה לא יהיה 'חובה' אלא לפעמים כן ולפעמים לא.

וכן זה קשה קצת להרדים אותם אבל לא יותר מדי

בימים שאני מתעקשת היא נרדמת סבבה

אבל זה מאוד מפריע לה והיא מבואסת וממורמרת שלא נותנים לה

הייתי מגדירה מתי אפשר ומתי לא. לא בהחלטה רגעית, כי אז זה פתח למריבות ולתסכול ונראה לי שחבל וזה לא ישרת את המטרה. אלא לדוגמא, מתוך שיח איתה, שאת רוצה שהיא תדע להירדם גם בלי פודקאסט ולכן פעם בשבוע, בנוסף לשבת, היא נרדמת בלי. ונניח היא יכולה לבחור את היום הרצוי. אולי באותו יום יכולה לקרוא ספר למשל.

סתם תחושות בטן שלי כדי ליצור איזון.

אני חושבת שמתישהו כן עוברים לרחף כזה לפני ההירדמות גם עם הפודקסט ברקע.

ובכנות אני לרוב לא כל כך מעבדת את היום לפני השינה ואני ישנה בשקט, לרוב נרדמת די מהר.

נראה לי דרך נהדרת להירדם.

כן זה שהיא אומרת שיש לה מחשבות רעות (חרדות?) שצפות לפני השינה בלי הפודקאסט אולי זה משהו שכדאי לטפל בו

מזכיר לי את עצמי, שהיה תקופה שהיה לי קשה לעזוב את הטלפון וללכת לישון, ברמה של שעות הימרחות בגלל חרדות שצפות לפני השינה וזה בהחלט משהו שהייתי צריכה לטפל בו כי זה הפך להתמכרות לטלפון.... אולי אני מגזימה כמובן אבל זה מה שמה שכתבת העלה לי

כאילו שהבעיה היא לא הירדמות עם פודקאסט, אלא אם היא לא מסוגלת להתמודד עם זמן שקט עם עצמה.

מצטרפת למי שכתבה לבדוק מה קורה איתה בשבת ואיך היא נרדמת אז...

אותה כל מיני דברים שהיו היום ואיך יהיה מחר וזה....

אולי לנסות לעבוד איתה על להיות עם המחשבות ולהתמודד איתם בלי צורך במסיח חיצוני...

לדעתי ההתמודדות הכי טובה עם מחשבות כאלו זה פשוט לתת להם להיות, אפילו שזה לא קל ולא לברוח מהם. זאת מיומנות שצריך לרכוש אותה ואולי כדאי לעבוד על זה קצת...

בספוטיפיי יש לך אפשרות לעצור את הפודקסאט בסיום הפרק, כעבוד זמן מסוים.

באופן כללי, גם אנחנו תלותיים לפעמים, בקפה של הבוקר, מקלחת של הערב, עוגה בשבת בבוקר וכו'.

לכן מאוד מאוד!!!!!!!!

יש תורנות מי בוחר את הסיפור ללילה וליד מי הנגן יהיה וכשכלם במיטה הוא מדליק את זה.

ממש קשה להעיר אותה בבוקר והרבה פעמים יש לה ממש מצברוח בבוקר, ממש, ואז עובר אחרי רבע שעה +-

אבל אם אני מעירה אותה עם פודקאסט היא קצה בשלווה יחסית וסבבה לה הבוקר...

היא לא טיפוס של בוקר ותמיד היה קשוח איתה בבקרים (אני גם רגב לא טיפוס של בוקר ונורא איטית בבקרים)

גם כאן לדעתכן לזרום עם זה ושכמעט כל בוקר תקום ככה??

סרטים אני מגבילה כמות וזמנים, אבל סיפורים/שיעורים בשמע זה רצוי ומבורך בעיניי.

בקטע שפעם חשבתי שזה ממש טוב והיה לי סבבה עם זה (ואפילו אמרתי לעצמי שככה הם לומדים עוד ידע כללי), אבל עם השנים פתאום זה יותר קשה לי.

אני גם מחפשת את המקום הזה של 'להקשיב לעצמי' ולא רק לקלוט עוד ועוד מידע...

אולי אפשר לדאוג לאפשר לה את זה בזמנים אחרים היום.

זמן של יצירה, של סביב, של משחק דמיון...

ואם ספציפית קשה לה לקום ולהירדם, לא נראה לי שזה כל כך נורא להשתמש במשהו שעוזר כל עוד יש גם זמנים אחרים ביום.

ועצה פרקטית - אולי יתאים לכן להחליף את הפודקאסט במנגינה, או במדיטציה.

זה ממש מצד נותן משהו חיצוני 'להתלות' בו ולהקשיב לו כשהמחשבות הלא נעימות מגיעות, מצד שני לא מכניס מחשבות חדשות למוח.

אצלנו לא נרדמים עם פודקאסטים. כן שומעים הרבה פעמי סיפור לפני השינה אבל זה לא מרדים.

מה כן שומעים בדר'כ? או ניגונים או הרפיות לילדים.

ממש עוזר להם להרדם מהר ושמתי לב שאחד הילדים פשוט מתקשה להרדם בלי.

ואני תוהה גם לגבי התלות.

כאן אמנם אין את השאלה על ניקוי הראש לפני השינה (כי זה לא מלל) אבל התלות במוזיקה כדי לישון- מצד אחד דרך רגועה ונעימה (ומהירה) לישון, מצד שני- חוששת שזה הופך לתנאי כדי להצליח להרדם בקלות

אני לגמרי עם כל האמהות החוששות, כל המחשבות האלו עוברות גם אצלי.

אבל סה"כ מצאתן דרך נעימה להכנס לעולם החלומות ברוגע ובשמחה.

ולגבי מיטה נוחה - אני דאגתי לתנאים מצוינים לשינה בבית שלי, ולכן השינה שלי בבית מדהימה ומחוץ לבית נוראית.

אני חיה עם זה בשלום בינתיים

כמו שכתבו למעלה-

שכל עוד זו לא תלות מוחלטת (כלומר, שהילד ישן גם בשבת), אנחנו בסדר.

בעיני מוזיקה זו דרך נהדרת להיכנס לשינה.

על טיפול פסיכולוגי טוב ( יכול להיות כי אשת טיפול עם תואר שני קהילה, טיפול באמניות עו"ס קליני..)

אצל אחת שמומחית גם בטיפול ב- emdr

זה משלב גם עבודה על גוף נפש

אני מהתחום

אם בא לך להתייעץ עוד בפרטי בשמחה

זה באמת עובד בזמן אמת?

עובדות כשמתמסרים לתהליך

אם באין בעין שבודק כל הזמן אם זה עוזר או בזבוז זמן

או כשמרגישים לא בנוח בטיפול (בגלל חוסר כימיה, פקפוק באמינות ועוד) אז זה באמת פחות יעיל.

כרגע זאת הדרך שלך לעזור לעצמך, שווה לקפוץ למים ולנסות באמת לתת לזה צאנס אמיתי.

(לא מכירה את השיטה הזאת ספציפית שאת שואלת עליה)

אבל שום דבר זה לא לחיצה על כפתור.

לי בה טיפול בשיחות ממש עזר ( לא קסם ביומיים אבל פתאום אחרי כמה חודשים ראיתי הבדל ענק )

מבחינתי זה היה הצלה ממש

רק שבה יצאתי מזה ( אני תמיד עם חרדות, זה האישיות שלי והתמודדות יומיומית אבל לא כמו שהיה אז ) הבנתי עד כמה הייתי שקועה וכמה ב"ה התקדמתי.

גם אני ממש חרדתית אבל תמיד הסתדרתי עם זה עד ש...

ומה עשית עד הכמה חודשים שזה עזר לך? ככהסבלת בשקט?

לא יודעת באיזה מצב את נמצאת אבל שאני הלכתי לעזרה זה היה ברמה שממש הרגשתי שאני לא מסוגלת לחיות ככה כבר

מבחוץ תפקדתי אבל הייתי שד של עצמי

לי זה ממש התפרץ אחרי הלידה ולקחת זמן עד שהרגשתי הקלה

בדיעבד אולי הייתי צריכה לקחת תרופות במקביל ( אני יודעת שציינת שאת לא יכולה בגלל המעי הרגיש ) אבל אפשר לנסות גם דיקור סיני שאני הרגשתי שזה עזר קצת.

עוד משהו, לא תמיד המטפלת הראשונה היא המתאימה, זה קצת כמו שידוך שצריך למצוא אז חשוב לא להתייאש

אני ממש מרגישה שזה ממש הציל לי את החיים

תנסי גם להוריד עומס, אומרים שגם ספורט אכילה טובה וכו' עוזרת ( מה שהיה מאוד קשה לי בתקופה כי תפקדתי את המינימום )

שולחת חיבוק, בע"ה תרגישי הרבה יותר טוב בקרוב

אבל רק כתוספת לעו''סית קלינית, לא מישהי שרק למדה קורס cbt וזהו...

יש לי החזר מהעבודה אז חייבת הסמכה גם ולא סתם cbt

והטיפול עזר לך ברמה הפרקטית ביומיום?

אי אפשר להשוות את החיים שלי לפני ואחרי. זה כן לקח קצת זמן, אבל בפגישות הראשונות עבדנו על אסטרטגיות פרקטיות להתמודד עם מה קורה כשחרדות מציפות אותי וכו' ורק בהמשך הגענו לעומק יותר- למה זה קורה והכל ואז כבר היה ממש הקלה...

במטפלות...תחכימי אותי

אז פשוט קיבלתי את מי שהייתה. לקח לי 3-4 מפגשים כדי ליצור חיבור, אבל אחרי זה הלך ממש טוב ב''ה

אז לא ממש יודעת לעזור לך בנושא😂

(בעיני אם יש אפשרות זה עדיף, אבל אם לא גם אונליין יכול לעבוד)

מעודדת אותי קצת, אז תודה 🙏

כדי להיות מטפלת cbt מקצועית באמת, צריך קודם ללמוד תואר שני במקצוע טיפולי (פסיכולוגיה, עו''ס קליני, וכו') ואחר כך לעשות השתלמויות ל cbt.

ככה שאת מגיעה למטפלת, והיא מתאימה עבורך את הכלי שהכי נכון לך, והרבה פעמים משתמשת גם וגם.

אל תוותרי על עצמך!

אל תתני להתלבטות לגרום לך לא לפנות!

תחפשי מישהי עם ניסיון, עדיף המלצה אישית, ותבדקי האם יש לך כימיה טובה איתה.

התעודות שתלויות על הקיר פחות קריטיות (חוץ מתועדות הבסיס, כי יש ''מטפלות'' אחרי קורסי חארטות, וחלקן לא באמת מקצועיות).

משהי אמרה לי 450 שח, זה הגיוני?

אני שילמתי במשך כמעט שנה 430 ש''ח לפגישה עם מטפלת ממש מקצועית, וזה היה שווה לי כל שקל.

הטווח שאני מכירה נע בין 250 ל-600. כשהרוב סביב ה-300-400.

ובהכללה- דתיים בד''כ לוקחים קצת פחות, בפריפריה יותר זול מבמרכז וכמובן שמתחילים גם לוקחים פחות.

כן, טיפול זה דבר יקר מאוד.

מצד שני, הבריאות הנפשית היא אחד הדברים הכי יקרים שיש לנו (אולי אפילו יותר מבריאות הגוף).

חיבוק!

עם 6 בנות.

ובדיוק נולד להם בן.

כל פעם שהיא היתה יולדת עוד בת היא היתה אומרת

שזה לא משנה לה בכלל... וואלה לא האמנתי לסיפור הזה, בעיקר לבעלה לא האמנתי, כי מכירה את האופי... בטח שכל אחד רוצה משני המינים, ולדעתי את לא חייבת להסתיר את הציפיה שלך שיהיה לך גם בן , אם מעירים משהו את יכולה לחשוב על תשובה מראש מוכנה לכל המצקצקים והמתאכזבים כמו "ראית מה זה, אני יכולה להיות מנהלת אולפנא", או "מה לעשות, כנראה שום בן לא רוצה שאני אהיה אמא שלו", או איזה משהו עם הומור. כשזה מוכן מראש יותר קל לענות.

בכל אופן, חיבוק, זה ממש בסדר שאת מתבאסת, זה טבעי, ברור שתאהבי אותה מאוד אבל זה ממש לגיטימי לצפות לבן.

לנו יש רק בנות בבית וממש לא היינו בלחץ לבן! לא לכל אחד דחוף שני המינים.

הפריע לי ממש מה שאמרת שלא האמנת לה.

דווקא כשאמרו לנו שיש לנו עכשיו בן, היינו יותר בלחץ מאשר שמחה, כי זה שונה והתרגלנו למשהו אחר.

בכל אופן עם התקדמות ההריון אנחנו מתרגשים ושמחים כמובן אבל זה ממש לא המון מה שאמרת.

שמחתי כ"כ בכל בת בא.ס ברמה שהרופאה אמרה איזה כיף שאתם מתרגשים למרות שזה אותו מין.

בגלל שאני מכירה אותם אישית ברור לי שהם מאוד רצו (בעיקר האבא).

בשעה טובה אצלך!

בעיקר הפריע לי האמירה כל אחד רוצה משני המינים. אישית הייתי שמחה מאוד רק בבנות, אבל ב"ה ותודה על כל מה שיש.

אגב לפותחת, הכי הפריע לי שאמרו" מה אתם לא יודעים לעשות בנים? "

אני ממש מבינה אותך

וההריון של ה5 לא הגיע בקלות..

ומה שצריך זה פשוט ללמוד לא להתרגש מהתגובות והאמרות של האנשים, זאת מיומנות שצריך לרכוש אותה.

אני בכלל כבר לא מצליחה להבין את הפואנטה של האנשים לדבר על הנושא הזה שיש לי רק בנים

מרוב שאני השלמתי עם זה ושמחה באמת בחבורה שלי

מבחינתי זה כמו שיתחילו להגיד לי מוזר שיש לך נמשים או איזה יפה הנמשים שלך

למה לדבר איתי על דבר שלא בשליטתי?? ומרוב שזה מגוחך בעיני אז השיחה לא מתגלגלת..

יחד עם זאת יש לי תמיד עדיין את החלום שזה אולי יקרה יום אחד

ואני מתאכזבת ועוד פעם אתאכזב אם זה יהיה שוב בן

ואז שוב אני אשלים עם זה

כי ככה אנחנו בני אדם וזה לא סותר את השמחה וההודיה על ההריון ועל זה שהכי חשוב זה תינוק בריא ושלם וכו

בגלל זה לגברים שעובדים במקצועות שיש הרבה לחץ, יש בעיקר בנות. סטטיסטית יותר בנות מבנים.

יש לי שני בנים ובת מקסימה. פעם חשבתי שבנים זה חמוד ובנות זה כזה נחמד...

אבל היום אני יכולה לומר כמה ברכה זה בנות. הן כל כך אוהבות ומקסימות, לעומת בנים עם אנרגיות מוגזמות.

אני תמיד אומרת שעם היה לי חצי מהאנרגיות שלהם הייתי יכולה לעשות כל כך הרבה חחח

בנות זה ברכה, ממש ברכה

בנים זה כאוס....

הזרע הנקבי

זרע יכול להכיל כרומוזום מין x ואז אם הוא יפרה את ביצית יהיה xx כלומר נקבה או להכיל כרומוזום מין y ואז אם הוא יפרה את הביצית יהיה xy כלומר זכר.

הן מדברות על כך שתאי זרע שמכילים כרומוזום מין x, טוענים שהם יותר עמידים מאלה שמכילים כרומוזום מין y.

עם 9 (!!) בנים בלבד

הם משפחה גדולה כבר, חיתנו את הרוב.

והיום האמא כל כך גאה בחבורה שלה, שכל בן הביא לה כלה, וברוך ה' לכולם יש ילדים, ומלא נכדות (הרוב בנכדים זה בנות...)

וזה ברור שזה לא אותו דבר כמו ילד, אבל כל החשקים למלמלות ושמלות ובת מצוות וכל זה היא מוציאה על הנכדות.

ובלי קשר לכלום,

מותר לך להרגיש הכל ביחד.

וכמה שזה באמת באמת מקסים בית של בנות (מגיעה ממשפחה אחת כזו שהרוב המוחלט בנות- ואני יכולה להגיד לך רק דברים טובים) זה לא משנה כרגע.

מותר לך להתאכזב ולהתרגש בו זמנית,

זה באמת הכי משמח בעולם והכי מאכזב.

אז תני לך.

(ואחר כך לכי תיקני איזה משהו חמוד לבייבית, אם זה יעשה לך טוב....)

לא מקרוב

מעניין אם זו אותה משפחה, או שיש עוד כאלה.

למכירה גם משפחה שאחרי 8 בנים נולדה להם בת, ובהמשך עוד בן ובת.

זאת אומרת, לומר גם עד כמה את שמחה ומתרגשת מההריון הזה, ויחד עם זה לומר שקיווית גם שיהיה בן?

לא יודעת, בעיני זה מאוד לגיטימי ובאמת יש לזה מקום.

ובכל מקרה מזל טוב גדול לך והרבה נחת!

אני לא מרגישה שיש מקום כל כך.. לא..

כי אני מרגישה שזה כל כך כיבה אותי שבזמנו אמרו לי "תגידי תודה שיש לך"

זה מתסכל שאת באה לשתף בקושי ובהתמודדות שאת עוברת כגון טיפולי IVF ואז אומרים לך שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. כאילו... מי אמר שאני לא גם?! זה נראה שאנשים חווים אותך בצורה דיכוטומית. או שאתה בהכרת הטוב, או שאתה כפוי טובה.

וזה מאוד קשה לי שתופסים אותי כלא מודה על מה שיש. זה מעליב וזה גם מאוד לא נכון.

נכון שלא כל דבר צריך לקחת ללב, אבל ספציפית אני מרגישה שפוריות זה ה-נסיון שלי בשנים האחרונות ולכן הפגיעות שלי גבוהה יותר בנושא..

לפחות ככה אני חווה את זה.

לי כן יש משני המינים, יש לי בן ובת. אחרי שהבת נולדה גילינו שיש בעיה רפואית גנטית, מורשת משנינו, ושאנחנו צריכים pgd. עשיתי טיפולים כמה שנים, לא הסתייע.

אני מרגישה מודעת מאוד לעובדה שאף שהכאב והצער שלי רבים, אני מבורכת מאוד, ויש בעיני הבדל מהותי, בין השניים שלי לבין נשים שזכו רק לילד אחד, ובין ילד אחד ל כלל לא.

יכול להיות שאין טעם בהשוואות האלה, יכול להיות שאם היה לי עוד ילד הייתי מרגישה שגם ההבדל בין שניים ושלושה הוא מהותי, לא יודעת. עדיין מרגישה שכן, יש מדרג כלשהו, ואף שהצער שלי לא מתבטל, יש לי עושר רב, שני ילדים, שמביאים לי אושר, בעוד שלנשים שעדיין מצפות ועוד לא זכו לילדים כלל, יש פחות במה להתנחם.

מהנסיון שלי, אנשים אומרים דברים כאלה כדי לעודד, כי יש בהם גרעין של אמת מסוימת. נראה לי שהמניע שלהם הוא שקשה להם לראות אנשים עצובים, זה כואב להם, והם מנסים לעודד במקומות שכל מה שחיפשת זה שיבינו את הכאב שלך. אולי באמת מה שצריך לעשות, כמו בנושאים אחרים, זה למצוא את המקומות, את האנשים שכן יכולים להיות איתך בצער שלך.

לא יודעת אני משתפת אותך בהרהורים שלי. לדעתי הרגשות שלך מובנים ולגיטימיים לחלוטין. דמיינת משפחה מסוימת וקיבלת משהו שונה, יחד עם זה שגם זכית בהרבה ברכות. וזאת אכן מורכבות שלא כל אחד יכול להחזיק.

גם כדי שלא יהיו משפטים מעצבנים, וגם שכאשר אלד אנשים ישמחו איתי ולא יהיו עסוקים בלהתאכזב בשבילי ;)

גם בבן השישי סיפרתי, ושם גם הייתי הרבה יותר שלימה עם זה שזה בן. באמת באמת שהכי חשוב הבריאות, ולא כקלישאה, זה באמת נס גדול וכל ילד הוא נשמה מעוחדת במינה!!!

וגם להתבאס.

זה בסדר. מותר.

לאנשים תמיד יהיה מה לומר.

בע"ה בבריאות, שמחה וידיים מלאות.

כתבת: שאני מבינה הזרע הזכרי הוא החזק והמהיר והזרע הנקבי הוא עם אחוזי ההישרדות הגבוהים יותר. מה שיכול להסביר למה יש לנו רק בנות..

זה נכון להפרייה בדרך הטבע. לא להפרייה ב IVF.

ההבדלים בין זרע הנושא כרומוזום Y או X משפיעים, בהפריה טבעית, על "המירוץ" לאורך צוואר הרחם, הרחם והחצוצרות.

בהפריית IVF, אין מרוץ מכשולים ודרך ארוכה לעבור. הזרע והביצית נפגשים ישירות במעבדה.

הוא יצא לא איכותי, בבדיקת זרע. מה שיש לא היה בתנועה מהירה.

ככה שכנראה שהזרע שנשאר להפרות איתו זה רק זרע נקבי, בלי קשר לצורת ההפריה.

תוצאת הפריית המבחנה הראשונה בעולם היתה בת, גם הראשונה בישראל היתה בת.

אפשר למצוא מידע רב על שיטות ההפריה השונות ב IVF והטיה סטטיסטית לכיוון בן או בת.

אבל, שוב, זה בכלל לא קשור לתנועתיות של הזרע. כי ב IVF הוא בכלל לא צריך לזוז. מכניסים אותו בטכניקות שונות ישירות לביצית.

אחת התיאוריות אומרת, להעדפת בנות בהפריה, שזרע המכיל כרומוזום X הוא מעט גדול יותר ובעל מבנה עמיד יותר, מה שמקל סובייקטיבית על בחירתו תחת המיקרוסקופ בעת הטיפול בזרע חלש.

שמזריקים זרע ישירות לביצית. בהפריה הרגילה כמו אצלנו פשוט שמים כמות גדולה של תאי זרע בצלוחית כדי שיופרה בצורה עצמאית.

או שלא לזה התכוונת?

ישירות לביצית זה רק במקרים מורכבים יותר

דבר ראשון אולי פשוט לא להסתיר שזו עוד בת? פשוט לשתף בזה, יוריד תגובות.

דבר שני את לא צריכה לשתף את כולם בתחושות הקשות, מספיק אוזן קשבת אחת שאפשר לשפוך לפניה את הלב ולדבר איתה

מצרפת לך כאן את השרשור שבו כתבתי על זה

אתמול גילינו סופית שאני בהריון של בת שישית... - הריון ולידה

ממש מזדהה עם התחושות שלך.

בכל אופן עכשיו אני אחרי הלידה והאושר גדול עם הנסיכה.

יכולה לומר לך שזה מצחיק, אבל הפעם באמת הפתענו את כולם חחח

מרוב שהיו בטוחים שזה בן, צרחות ההלם שזו שוב בת.....

תודה שצירפת את הקישור לשרשור

ממש מרגישה את מה שכתבת שם

אם הבנים שמחה

אם הבנות נסיכה

הן יגדלו וכל מי שאמר לך יבוא עכשיו הבן, יסתכל עלייך ויזיל ריר.

(טוב, חוץ מהקטע הקשה של בגדים צנועים וכו...)

כי כשיש פצע קשה לו להחלים כשכל הזמן פוצעים אותו.

מבינה שאתם לא נוהגים לספר את מין העובר בהריון

אבל אולי לאור הקושי עם תגובות נסביבה עדיף לספר, להשתיק את התגובות ולעבור את המשך ההריון עם שקט מהבחינה הזו.

למשל לקרובת משפחה, האם היה מתאים לומר, בן-בת העיקר הבריאות וכל ילד או ילדה שלי שווים את הקושי או תשובה בסגנון שתבהיר שזה לא מצחיק אותך ושאת לא מעוניינת בתגובות מהסוג הזה?

ושיהיה המשך הריון קל ומשעמם, בידיים מלאות!

מכירה כמה משפחות שכולן בנות,

ובדור הנכדים, הרבה יותר בנים מבנות

והסבא והסבתא מבסוטים עד הגג מהנכדים והנכדות.

ובכללי נראה לי אחרי החתונה יש יתרון להיות הורים לבנות מאשר לבנים

תמיד יש מה לומר

האישו לא צריך להיות מה הם אומרים

אלא מה את מרגישה

אם תהי שלמה עם עצמך

לא יזיז לך מה הם אומרים

פעם שחבורת הבנים שלי היו קטנים יותר

מישהי אמרה לי שכל בן מביא בת

היום כשהם גדולים יותר

זה מתקרב למציאות

אז תמיד בסוף יש חצי חצי 😉

יש רגעים שאני 'נזכרת' שאין לי ולא יהיו לי בנות

כשראיתי אמא שוחה בבריכה עם הבנות שלה/ בחנות בגדי ילדים

זה רגע טוב

תזכורת שהחיים לא נועדו לשלמות

כשהקטן שלי היה בן שנתיים פלוס

נצלתי את ההזדמנות האחרונה וקניתי שמלה ורודה והלבשתי לו בפורים

ככה היתה לי בת ליום אחד 😀

ובכוונה לא בחרתי מין ב IVF.

כמו כל דבר בחיים, זה קודם כל השלמה פנימית, ואיתה תבוא העמידות לתגובות חיצוניות.

לי עזר להבין -

כשאנשים אומרים תגובות, הם בד"כ פשוט מגיבים על הדבר שהכי קל להגיב, הפרט הכי מעניין ובולט, כדי לייצר שיחה, לא כי הם חשבו על זה וזה באמת משנה להם...

"מה, עוד לא ילדת?" "איזה בטן ענקית" "איזה בטן קטנה" "עוד פעם בן?" - זה פשוט התגובה הכי קלה ואוטומטית, לא דורשת חשיבה, בשביל לייצר שיחה.

אני פשוט מספרת לכולם מראש שזה שוב אותו מין.

גם כשהיו לי שישה בנים ברצף וגם כשילדתי בנות אחריהם היה לאנשים מה לומר.. זה עובר לידי ואני ממש לא מתייחסת.

לא אני בחרתי מה ללדת ונס שזה לא בידיים שלנו!

תלמדי לשים פס ארוך ומחוספס חח

🤭🤭

אם אצטרך פוסטדייט. אה שואל אם יש תנועות...

אוף אני מרגישה סתומה שלא ביקשתי את כל השאר

אם כן כדאי לך ללכת בהקדם לוודא מצג. יש רופאים שמעדיפים להפנות ולא לעשות אולטרסאונד בעצמם..

אחרי התאריך המשוער, לא לבדיקה ספציפית עכשיו

לק"י

בטח לא בדיקה פנימית בשלב הזה.

כן מוזר לי שלא עשה אול' לוודא מצג ולראות שהכל בסדר.

את יכולה לבקש הפניה לטכנאית או ללכת למוקד נשים.

אבל כן שיבדוק מצג, כמות מים תקינה.. הרופאה שבדכ הלכתי אליה בדקה הכל כל ביקורת (היא יצאה בעצמה לחלד אז בינתיים הלכתי לרופא אחר)

דברים יכלו להשתנות מאז, לא?

אמורים לעשות הערכת משקל כל שבועיים

שעושים הערכת משקל כל שבועיים, אלא אם יש סיבה.

ובכל מקרה לא עושים הערכת משקל אחרי פחות משבועיים, כדי שיראו מגמה למרות שזה רק הערכה.

ולפותחת- כדאי לבקש הפניה לאוטרסאונד. לבדוק מצג, כמות מים וכד'.

אמורים לעשות הערכת משקל וכו' בשלב הזה, וגם להפנות לבדיקות דם אני חושבת, כאלו דברים...

בשבוע כזה אין טעם בהערכת משקל (יש רופאים שעושים בשביל הספורט ואז יש נשים שמתפלאות שיש פער של קילו בלידה עצמה)

אם את מרגישה תנועות כרגיל ואין לך שום תלונות, אין סיבה שהרופא ייגע בך. להפך, תשמחי שנפלת על רופא שפוי

אצלי בחודשים האלה ראו בהערכות משקל שהעובר כמעט ולא עולה במשקל ולכן הפנו לזירוז. ההערכת משקל לא חרגה בהרבה מהמציאות..

היו לך תלונות? אחרת למה באת לביקורת בכלל?

בעיקרון אין טעם בהערכות משקל כי תתכן סטייה של עד קילו בהערכות בכל מכשיר אולטרסאונד, המכשירים לא מספיק מתקדמים כדי להעריך את המשקל במדויק בשלב הזה שהעובר נמוך וגדול ואין לאף גורם אינטרס להשקיע במכשירים יותר מדוייקים, בסוף זה ניהול סיכונים. הסביר לי את זה מנהל מחלקת יולדות בבית חולים נחשב בבלגיה (ילדתי שם). בארץ הם לוקחים אקסטרה זהירות ואוהבים מאוד לזרז (אני ילדתי בשבוע 43, משהו שבארץ בחיים לא קורה)

לא אומרת שאצלך זה היה המקרה, רק אומרת מה שאני יודעת

זה לבדוק מצג, מדדים, כמות מים וכו'

הערכת משקל לא זוכרת שזה חלק הביקורת רגילה

חוץ מזה שאני והעוברים שלי קטנים יחסית.

מה הכוונה למה באתי לביקורת? ביקורת שגרתית

שיכול להיות סטיית תקן (של עד 10% אם רני לא טועה)בהערכות משקל. אבל עדיין כן רוצים לראות איזשהיא מגמה של עלייה במשקל בין ההערכות השונות. רופא הסביר לי שהרבה מומים בעובר מגיעים עם חוסר גדילה ולכן זה משהוא ששמים עליו יותר את העין

(יצאה לחלד, לכן לא הלכתי אליה)

לפי מה שהבנתי כל כמה שבועות יש ביקורת, ככה גם היה לי בהריון הקודם אצלה. והיא תמיד עשתה אולטרסאונד ובדקה הכל כל ביקורת מחדש

גם מחפשת

יש להם בד''כ טיפולים בעלויות זולות יותר ועם פסיכולוגים בעלי ניסיון והתמחות בהדרכת הורים