לק"י

גם לי נשמע חם ארוך-דק, אבל אם קר לו והוא רוב היום במזגן, זה כנראה יהיה בסדר.

וקפוצ'ון צריך לזכור מי שאוסף מהגן😅

או שישים בתיק כשהוא מוריד.

לק"י

או דואגות בסוף היום שיקחו.

כמובן שלפעמים זה נשכח, אבל זו בקשה לגיטימית מצוות הגן.

ועוד משהו- אם קר לו רק בגן, אז אפשר להשאיר קבוע בגן, ורק ביום שישי לבקש שיחזירו לכבס.

אם קר לו בגן, בגלל מזגן או משהו, אפשר שיביא סוודר וישאיר אותו בגן.

ואם כשהוא מחכה להסעה, אולי לשלוח אותו עם סוודר, וכשהוא עולה להסעה לקחת ממנו את הסוודר.

נתקלתן בילד כזה שסתם קפוא לו? בלי סיבה..

קר לו בבית ובחוץ רק בבוקר.

בגן ואחהצ בבית אין תלונות..

לא רוצה לשאול את הרופא ילדים, נמאס לי לצאת אמא היסטרית

שקר רק בבוקר (בשעה אחרי שקמתי נגיד) ואחרי זה אני מתחממת. תנסי לראות אם לשתות משהו חם יעזור לו.

לק"י

הלילות קרים?

עד שמתעוררים לגמרי

יכול להיות שזה זה?

היה חדפ יומיים כאלו כשירד גשם כזה

גם הילדים שלי התלוננו אבל לא נוראי זהו חזר להיות נעים בבקרים כן התחלה של סתיו אבל לא קר בשביל ללבוש ארוך דק כי דיי מהג כבר מתחיל להתחמם

אני בתור ילדה דווקא מכירה את התחושה הזו גם בשיא הקיץ הייתי לובשת משהו ארוך ודק כי היה לי קר בשעה סביב שעה 7:00 כזה אז לא מתרגשת מזה

אפשר ללבוש ארוך דק עם ריצרץ שקל להוריד במהלך הבוקר בגן

שכנה יכולה להביא את הילד מהמעון?

או לשמור על הילדים גן אצלה בבית?

אישית לא משאירה ילדים ברכב נעול או ממונע

מעדיפה להשאיר ברכב מכובה עם דלתות פתוחות ותא מטען פתוח

מאשר רכב פתוח לא ממונע. סתם סברה, מעניין.

ממש לא הייתי משאירה בבית בגיל הזה והאמת גם ברכב נשמע לי מלחיץ

למה זה מלחיץ בעצם?

לך את הילד?

לא הייתי עושה אף אחד מההצעות שכתבת.

לק"י

אלא אם כן, היא חונה מול הכניסה ממש. ואז מביאים לה לדלת כניסה, והיא מגיעה לקחת משם.

ככה יהיה לך יותר נוח

יכולה לומר לאיזה אמא להוציא לך?

או לחלופין לומר לה לשים עין על האוטו רגע?

זה מה שאני הייתי עושה בזמנו. גם לי היה סיוט להוציא ולהחזיר בשיא החום.

לפעמים גם הייתי משאירה באוטו מונע אבל זה באמת לא מומלץ.

בבית ממש לא הייתי משאירה, במיוחד אם הוא שובב.

אבל כל החלונות פתוחים?

זה גם לא חוקי...

אבל גם עם מוניטור, מה תעשי אם תראי משהו?

אולי אפשר למצוא בייביסיטר לעשרים דקות האלו? או להכניס את הילדים לשכנה?

לי יצא להשאיר ברכב כבוי כשהדלתות פתוחות (ובחורף כשהן סגורות, בסתיו חלונות פתוחים חלקית), אבל תלוי באזור, זה גם לא הכי בטיחותי... אבל היה נראה לי האפשרות הסבירה ביותר.

אולי תתייעצי עם המטפלות, לא יודעת מה המרחק בין החניה למעון, אבל אם אפשר שהן יביאו אותו קרוב לשער, ואז את עוזבת את הרכב אבל במרחק ראיה? אולי הן יכולות להוציא אותו אלייך, או שיעזרו לך לתווך אמא שמוציאה.

באחד הגנים, הייתי מגיעה כמעט קבוע עם אמא נוספת, אז אחת מאיתנו הייתה מביאה את הילדים, והשניה משגיחה גם על הרכב השני.

הם קטנים מידי להשאר בבית 20 דקות לבד. ולא היתי משאירה לבד ברכב , גם עם מזגן. היתי במצב הזה בעבר, וזה באמת היה מתיש. אולי יש ילדה שגרה סמוך אלייך, גם ילדה בכיתה ה- ו שיכולה לבוא אליך לבית ולשמור עליהם 20 דקות כל יום בתשלום?

עוד שנה - שנתיים כבר אפשר להשאיר את הגדולים בבית ומתחיל להיות יותר קל...

מה עם להוציא מהמעון בשתיים? באותו הסיבוב של הגדולים. מבחינתי שווה לי להחזיר הביתה מוקדם יותר (במיוחד שגם ככה זה לא זמן שקט, אלא הגדולים כבר בבית) ולחסוך את היציאה המחודשת מהבית על כל הלוגיסטיקה שבזה.

לא יודעת כמה חם אצלכם, אבל בחורף יותר קל להשאיר את הילדים באוטו כשאת נכנסת להוציא מהמעון.

לבקש מהמטפלת של המעון/ המנהלת אם המטפלת תוכל להוציא לך אותו לשער?

מה אם תהיה אזעקה בזמן בן ה5 בבית?

לא שזה המדד - אבל זה עוזר להבין שזה גיל צעיר מדי. לא מדברת בכלל על בן ה3, שובב או לא.

אני תמיד פוחדת שהרכב יינעל ולא אצליח לפתוח משום מה, אז גם אם אני שמה תינוק ברכב ואני צריכה לעשות סיבוב אני משאירה דלת כלשהי פתוחה.

אני גם חוששת מילדים גדולים באוטו מונע. אז רק אם כל אחד חגור בכיסאמבטיחות ואין סיכוי שהוא יכול להשתחרר ולהגיע להנדברקס או להילוכים - הייתי משאירה אותם באוטו פתוח וממוזג בתוך קשר עין, ז"ל מבקשת שיוציאו את הילד מהמעון עד לפתח - אם זה מעשי בכלל.

אולי הייתי משקיעה בלהמציא משחק לקטע המעצבן הזה - החלק של היוצאים ונכנסים, שיר או מדבקות למי שמתקתק

אבל אני השארתי בן ארבע וחצי לבד באוטו לחצי דקה שאני מוציאה את אח שלו. עם חלונות פתוחים

אז ילד קל וחומר

אולי זה שונה כי אנ אוספת בישוב שקט וחוץ מההורים של הילדים במשפחתון לא היו אנשים ברחוב.

אבל באמת שזה בעיני ממש סבבה, ברכב לא מונע בצל עם חלונות פתוחים לחצי דקה, אפילו שתי דקות, לפעמים גם הייתי משאירה את התינוק עם בו הארבע וחצי כשהייתי מוציאה את בן השנתיים.

מוזמנת לזרוק עלי עגבניות, הייתי עושה את זה שוב אם הייתי בסיטואציה הזאת השנה.

אני גרה בעיר מעורבת וזה ממש מסוכן בעיני

להשאיר תינוק עם בן ארבע כששניהם קשורים באוטו עוד ניחא. בבית היית משאירה? אם כן בהחלט זורקת עגבניות

גם באוטו, לדקה כן, ל20 דקות לא.

זה לא מחשש שמישהו יפגע בהם, זה כי ילדים יכולים גם לעשות דברים מסוכנים וגם סתם להרגיש נטושים ואומללים כשהם לבד הרבה מדי זמן

בישוב סה"כ יש שומר בשער שלא נכנסים ערבים וגם אם בדיוק יגיע איש רע איכשהו, תוך רגע אני שם שוב...

כמו מגניבת האוטו בלי שישימו לב לילד

והמפתח אצלי, זה לוקח הרבה יותר מדקה לגנוב ככה רכב (אם בכלל אפשרי)

וגם לא יישוב.

אני גם לא בעד כן?

אבל זה שונה.

מה שכן לצורך העניין ליד המעון של הבת שלי יש בניה ויש פועלים ערבים ואני גם לא אשאיר שם אוטו מונע עם ילדים

הוא בן 4.5.

משאירה רכב ממוזג כי אני בחרדות על מרכבים ילדים וקיץ.

וזה באמת ממש לרגע.

ותמיד עובר לי בראש סרט שמישהו יגנוב לי את הרכב,

אבל תכלס כל הזמן הרכב בטווח ראיה שלי (הדלת של הגן נמצאת על הכביש)

אבל לא הייתי משאירה את בן ה- 4.5 עם בת ה-2 לקחת תינוק נוסף....

כשלוקחת את אחיינים שלי אז מוציאה את כולם מהרכב.

אבל זה פעם ב....

ואני רק עם שניים

ותמיד מחשבנת את מי לקחת קודם כי את מי יותר קל להוציא ולהחזיר לרכב.

אז עם 4 בכלל....

קודם כל אני חושבת שכדאי לך לקחת את הילד מהמעון ב- 2

כי יותר קל להיות איתו בבית שעה וחצי נוספות כל יום מאשר לצאת במיוחד עם כל החבורה.

לגבי להשאיר ברכב ליד המעון, השאלה היא כמה זמן זה,

אם את חונה צמוד למעון נכנסת מוציאה וחוזרת והמעון במקום שקט יחסית אז אני חושבת שזה אפשרי

אני הייתי משאירה ברכב מונע ממוזג - לא נעול.

כי אם הוא נעול אז איך את נכנסת בחזרה?

אם זה יותר מאשר 2 דקות ברכב וזה אזור הומה אדם אז לא. ממש לא.

תכלס האופציה הכי טובה זה להגיע למעון, לחפש מישה שאת מכירה שגם רוצה להוציא ילד, לבקש שתשים עין על הילדים באוטו

ואת תוציאי גם את שלך וגם את שלה.

עוד אופציה אולי יש לך בבניין ילדות בגיל בית ספר? נגיד כיתה ו ומעלה

שאת יכולה לסכם עם אחת מהן שתבוא כל יום לבית לשמור על הילדים בבית במשך ה- 20 דקות כשאת הולכת לקחת את התינוק מהמעון.

לגבי להשאיר באוטו , אני נוטה יותר לאפשרות הזאת . המעון בישוב לא גדול , והמפתח נשאר אצלי לכן האוטו נשאר מונע אך לא יכול לנסוע ללא המפתח. בן ה3 לא יודע לפתוח חגורה ובת ה5 כן יודעת אבל לא תעשה שטויות. אני לא מרגישה נח להשאיר אותם ברכב לא מונע בגלל החום ולא ברכב פתוח בשביל הסיכוי שמישהו לא טוב יעבור באיזור. ואיסוף מהמעון לוקח כ5 דק.

אני רק רוצה לוודא שאין איזושהי סכנה שלא חשבתי עליה. אז אם מישהי חושבת על משהו אשמח לדעת

היא יכולה לבכות למשל. לריב עם אח שלה וכדומה.

אולי להשאיר עם סרט באורך הזמן שאת הולכת

בהצלחה לכם

חוזרת הביתה אחרי סיבוב כזה מחוקה! חם, מזיעים וכולם עצבניים ובוכים.

מלא כח!

לא לעשות את זה

ישנם עוד סכנות ברכב לפעמים דברים שאנחנו אפילו לא מדמיינים

כמו חלילה אם הוא נשרף ומתלקח

היה סיפור לא מזמן של ילד בן 5 בערך שנחנק למוות מחגורת בטיחות בזמן שחיכה כמה דקות ברכב..

בבקשה לא לעשות את זה בשום אופן

שהיו ככה קטנים

הייתה לי נערה בת 12 ששילמתי לה לבוא איתי לאיסופים..

הייתה מחכה ברכב ואני הייתי מוציאה מהגן

נוח וביטחותי

ממש לא הייתי משאירה לבד בגיל הזה בבית…

זה באמת כמה דקות. מצד שני מסורבל קצת לאסוף עוד מישהי מהבית שלה בדרך. להתקשר שתצא. להוריד. מציק.

בעיני אידיאלי זה להוציא מהאוטו אבל לחשוב על זה כמו טיול. איגלואים לילדים. ללכת לאט מהאוטו למעון. בסבבה. לא סבבה איסוף מלחיץ.

אלא אם כן יש לך משהו אחרי שאת ממהרת אליו...

תמיד קשה להתחיל לקרוא בשם חדש, ואת אחרי לידה ועם הורמונים וזה לא קל

תחכי שבוע- שבועיים, אפשר בינתיים להמשיך לקרוא לו בשם חיבה החמוד שלא חייב להיות קשור לשם שלו. אחרי זה תראי איך את מרגישה עם השם...

תני לזה כמה ימים לשקוע להתרגל לחשוב על שם חיבה שכן תתחברי אליו

ואם ההרגשה הזו ממשיכה תמיד אפשר לשנות או להוסיף שם ולקרוא בשם השני

וכל ההתרגשות ובחירת שם בטח שיכול להתעצם...

אומרים שיש רוח הקודש להורים כשבוחרים את השם

אז תזכרי שזה משמיים...

ואת יכולה לשים את זה בצד כרגע, קשה ממש להתרגל לשם חדש, אל תעמיסי על עצמך..

תקראי לו בשם חיבה שטת אוהבת ואל תחשבי על זה יותר מדי

עוד כמה ימים תוכלי להיות צלולה יותר ולמצוא דרך להקל על עצמך...

חיבוק ומזל טובבבבבבב

כי זה שם שלא חשבתי עליו מראש ואתמול הייתי ממש סגורה עליו.

זה קצת מוריד את תחושת האשמה, אבל עדיין לא פחות מבאס.

ולהצטער ולבכות

מותר לך.

אני לא רוצה לקחת לך את הבאסה. זכותך המלאה.

ואותי זה מעצבן כשאומרים לי שזה עובר ואחרי שנת לילה טובה (לא בעתיד הקרוב, אני יודעת) זה נראה אחרת לגמרי

אבל מה לעשות שזה מה שזה

אני הייתי פותחת ספרים או מקורות לחפש על השם (הכוונה מבקשת מבעלי שיביא לי מקורות) כדי למצוא בו נקודת עומק ויופי.

ועכשיו כשקוראים בו קשה לי עם הצליל. אולי יעזור לי לנסות להתחבר בחזרה למשמעות.

ולא פעם אחת. בכל שם שלא הייתי נעולה עליו, לקח לי ממש הרבה זמן להתרגל

כיום שאני מסתכלת אליהם, לא מבינה איך חשבתי שאפשר לקרוא להם אחרת

זה כ"כ הם.

מזל טוב יקרה

תנוחי, תתאוששי, תנשנשי את הבייבי ולאט לאט תתרגלו

הרבה נחת, בריאות ושמחה

ומיד אמרתי את השמות שבחרנו בגאווה ואהבה, ממש היו מתוקים על השפתיים שלי... אז לא מכירה את זה...

את נותנת אופטימיות, מקווה שבעתיד ארגיש כמו שתיארת

ממש לא היה לי שום שם שהסתדר לי (חוץ מאחד שבעלי פסל).

ובסוף ערב לפני הברית בעלי הציע משהו, ואהבתי את המשמעות, וזרמתי איתו.

אבל תוך כדי ממש לא הבנתי מה עשינו. אהבתי מאוד את המשמעות אבל לשם עצמו פחות התחברתי.

אבל שנה וחצי אחרי היה לנו אירוע חיים מאוד מורכב, ופתאום השם שלו הסתדר לי בדיוק בדיוק.

ועדיין יש לי מדי פעם שאלות ותהיות על השם, אבל כל כך ברור לי שזה מוכוון מלמעלה ממש.

השגחה לגמרי, שרק עוברת דרכי.

היינו נעולים על שם מסוים כבר מחודש חמישי, ובדרך לברית נכנס לי ג'וק שצריך לקרוא לו שם אחר שלא ברור מה נפל לי עליו כי אף פעם לא אהבתי את השם הזה

שעה נסיעה, כל הדרך מהבית לאולם אני חופרת לבעלי שצריך לקרוא את השם הזה, בסוף קראנו את שתי השמות ויום אחרי הברית התחרטתי מכף רגל ועד ראש שקראנו לו בשם הנוסף,

ולמזלי קראנו את שתי השמות אז 'התעלמתי' משם אחד, וכל פעם שמישהו קרא בשתי השמות ממש התעצבנתי

אחרי תקופה פתאום התרגלתי לשם והתחברתי שוב למשמעות של זה והתחלתי לקרוא לו בשתי השמות (לא כל הזמן, אבל זה כבר לא אישיו)

גם אצלנו לחלק מהבנים והבנות יש שמות של צדיקים של פעם יוסף, שמואל, דוד, שמעון, לאה, אסתר… ולפעמים אני באמת אומרת לעצמי: איזה שמות כבדים בחרנו להם 😅 הרי אפשר לבחור שמות מסורתיים אבל קצת יותר קלילים אבל הלכנו על הארד קור

עם הזמן השם פשוט נהיה הוא, ופתאום אי אפשר לדמיין אותו עם שם אחר. ולפעמים אפילו יש בזה גאווה טובה, שעשינו נכון ובחרנו להם שמות יפים, עם משמעות ושורש. אני בטוחה שבהמשך גם את תרגישי אחרת לגבי השם ותאהבי אותו והוא יהיה כל כך מתאים לו💖💖

לדעתי, אם בשבת היא מצליחה להירדם,

ואת לא רואה השפעות שליליות, אלא רק רעיונית מתלבטת אם זה נכון - בעיניי זו לא בעיה.

אם זו תלות מוגזמת, ואת מרגישה שבשבת זה מקשה עליה - אז הייתי חושבת איך לגרום לכל שזה לא יהיה 'חובה' אלא לפעמים כן ולפעמים לא.

וכן זה קשה קצת להרדים אותם אבל לא יותר מדי

בימים שאני מתעקשת היא נרדמת סבבה

אבל זה מאוד מפריע לה והיא מבואסת וממורמרת שלא נותנים לה

הייתי מגדירה מתי אפשר ומתי לא. לא בהחלטה רגעית, כי אז זה פתח למריבות ולתסכול ונראה לי שחבל וזה לא ישרת את המטרה. אלא לדוגמא, מתוך שיח איתה, שאת רוצה שהיא תדע להירדם גם בלי פודקאסט ולכן פעם בשבוע, בנוסף לשבת, היא נרדמת בלי. ונניח היא יכולה לבחור את היום הרצוי. אולי באותו יום יכולה לקרוא ספר למשל.

סתם תחושות בטן שלי כדי ליצור איזון.

אני חושבת שמתישהו כן עוברים לרחף כזה לפני ההירדמות גם עם הפודקסט ברקע.

ובכנות אני לרוב לא כל כך מעבדת את היום לפני השינה ואני ישנה בשקט, לרוב נרדמת די מהר.

נראה לי דרך נהדרת להירדם.

כן זה שהיא אומרת שיש לה מחשבות רעות (חרדות?) שצפות לפני השינה בלי הפודקאסט אולי זה משהו שכדאי לטפל בו

מזכיר לי את עצמי, שהיה תקופה שהיה לי קשה לעזוב את הטלפון וללכת לישון, ברמה של שעות הימרחות בגלל חרדות שצפות לפני השינה וזה בהחלט משהו שהייתי צריכה לטפל בו כי זה הפך להתמכרות לטלפון.... אולי אני מגזימה כמובן אבל זה מה שמה שכתבת העלה לי

כאילו שהבעיה היא לא הירדמות עם פודקאסט, אלא אם היא לא מסוגלת להתמודד עם זמן שקט עם עצמה.

מצטרפת למי שכתבה לבדוק מה קורה איתה בשבת ואיך היא נרדמת אז...

אותה כל מיני דברים שהיו היום ואיך יהיה מחר וזה....

אולי לנסות לעבוד איתה על להיות עם המחשבות ולהתמודד איתם בלי צורך במסיח חיצוני...

לדעתי ההתמודדות הכי טובה עם מחשבות כאלו זה פשוט לתת להם להיות, אפילו שזה לא קל ולא לברוח מהם. זאת מיומנות שצריך לרכוש אותה ואולי כדאי לעבוד על זה קצת...

בספוטיפיי יש לך אפשרות לעצור את הפודקסאט בסיום הפרק, כעבוד זמן מסוים.

באופן כללי, גם אנחנו תלותיים לפעמים, בקפה של הבוקר, מקלחת של הערב, עוגה בשבת בבוקר וכו'.

לכן מאוד מאוד!!!!!!!!

יש תורנות מי בוחר את הסיפור ללילה וליד מי הנגן יהיה וכשכלם במיטה הוא מדליק את זה.

ממש קשה להעיר אותה בבוקר והרבה פעמים יש לה ממש מצברוח בבוקר, ממש, ואז עובר אחרי רבע שעה +-

אבל אם אני מעירה אותה עם פודקאסט היא קצה בשלווה יחסית וסבבה לה הבוקר...

היא לא טיפוס של בוקר ותמיד היה קשוח איתה בבקרים (אני גם רגב לא טיפוס של בוקר ונורא איטית בבקרים)

גם כאן לדעתכן לזרום עם זה ושכמעט כל בוקר תקום ככה??

סרטים אני מגבילה כמות וזמנים, אבל סיפורים/שיעורים בשמע זה רצוי ומבורך בעיניי.

בקטע שפעם חשבתי שזה ממש טוב והיה לי סבבה עם זה (ואפילו אמרתי לעצמי שככה הם לומדים עוד ידע כללי), אבל עם השנים פתאום זה יותר קשה לי.

אני גם מחפשת את המקום הזה של 'להקשיב לעצמי' ולא רק לקלוט עוד ועוד מידע...

אולי אפשר לדאוג לאפשר לה את זה בזמנים אחרים היום.

זמן של יצירה, של סביב, של משחק דמיון...

ואם ספציפית קשה לה לקום ולהירדם, לא נראה לי שזה כל כך נורא להשתמש במשהו שעוזר כל עוד יש גם זמנים אחרים ביום.

ועצה פרקטית - אולי יתאים לכן להחליף את הפודקאסט במנגינה, או במדיטציה.

זה ממש מצד נותן משהו חיצוני 'להתלות' בו ולהקשיב לו כשהמחשבות הלא נעימות מגיעות, מצד שני לא מכניס מחשבות חדשות למוח.

אצלנו לא נרדמים עם פודקאסטים. כן שומעים הרבה פעמי סיפור לפני השינה אבל זה לא מרדים.

מה כן שומעים בדר'כ? או ניגונים או הרפיות לילדים.

ממש עוזר להם להרדם מהר ושמתי לב שאחד הילדים פשוט מתקשה להרדם בלי.

ואני תוהה גם לגבי התלות.

כאן אמנם אין את השאלה על ניקוי הראש לפני השינה (כי זה לא מלל) אבל התלות במוזיקה כדי לישון- מצד אחד דרך רגועה ונעימה (ומהירה) לישון, מצד שני- חוששת שזה הופך לתנאי כדי להצליח להרדם בקלות

אני לגמרי עם כל האמהות החוששות, כל המחשבות האלו עוברות גם אצלי.

אבל סה"כ מצאתן דרך נעימה להכנס לעולם החלומות ברוגע ובשמחה.

ולגבי מיטה נוחה - אני דאגתי לתנאים מצוינים לשינה בבית שלי, ולכן השינה שלי בבית מדהימה ומחוץ לבית נוראית.

אני חיה עם זה בשלום בינתיים

כמו שכתבו למעלה-

שכל עוד זו לא תלות מוחלטת (כלומר, שהילד ישן גם בשבת), אנחנו בסדר.

בעיני מוזיקה זו דרך נהדרת להיכנס לשינה.

🤭🤭

אם אצטרך פוסטדייט. אה שואל אם יש תנועות...

אוף אני מרגישה סתומה שלא ביקשתי את כל השאר

אם כן כדאי לך ללכת בהקדם לוודא מצג. יש רופאים שמעדיפים להפנות ולא לעשות אולטרסאונד בעצמם..

אחרי התאריך המשוער, לא לבדיקה ספציפית עכשיו

לק"י

בטח לא בדיקה פנימית בשלב הזה.

כן מוזר לי שלא עשה אול' לוודא מצג ולראות שהכל בסדר.

את יכולה לבקש הפניה לטכנאית או ללכת למוקד נשים.

אבל כן שיבדוק מצג, כמות מים תקינה.. הרופאה שבדכ הלכתי אליה בדקה הכל כל ביקורת (היא יצאה בעצמה לחלד אז בינתיים הלכתי לרופא אחר)

דברים יכלו להשתנות מאז, לא?

אמורים לעשות הערכת משקל כל שבועיים

שעושים הערכת משקל כל שבועיים, אלא אם יש סיבה.

ובכל מקרה לא עושים הערכת משקל אחרי פחות משבועיים, כדי שיראו מגמה למרות שזה רק הערכה.

ולפותחת- כדאי לבקש הפניה לאוטרסאונד. לבדוק מצג, כמות מים וכד'.

אמורים לעשות הערכת משקל וכו' בשלב הזה, וגם להפנות לבדיקות דם אני חושבת, כאלו דברים...

בשבוע כזה אין טעם בהערכת משקל (יש רופאים שעושים בשביל הספורט ואז יש נשים שמתפלאות שיש פער של קילו בלידה עצמה)

אם את מרגישה תנועות כרגיל ואין לך שום תלונות, אין סיבה שהרופא ייגע בך. להפך, תשמחי שנפלת על רופא שפוי

אצלי בחודשים האלה ראו בהערכות משקל שהעובר כמעט ולא עולה במשקל ולכן הפנו לזירוז. ההערכת משקל לא חרגה בהרבה מהמציאות..

היו לך תלונות? אחרת למה באת לביקורת בכלל?

בעיקרון אין טעם בהערכות משקל כי תתכן סטייה של עד קילו בהערכות בכל מכשיר אולטרסאונד, המכשירים לא מספיק מתקדמים כדי להעריך את המשקל במדויק בשלב הזה שהעובר נמוך וגדול ואין לאף גורם אינטרס להשקיע במכשירים יותר מדוייקים, בסוף זה ניהול סיכונים. הסביר לי את זה מנהל מחלקת יולדות בבית חולים נחשב בבלגיה (ילדתי שם). בארץ הם לוקחים אקסטרה זהירות ואוהבים מאוד לזרז (אני ילדתי בשבוע 43, משהו שבארץ בחיים לא קורה)

לא אומרת שאצלך זה היה המקרה, רק אומרת מה שאני יודעת

זה לבדוק מצג, מדדים, כמות מים וכו'

הערכת משקל לא זוכרת שזה חלק הביקורת רגילה

חוץ מזה שאני והעוברים שלי קטנים יחסית.

מה הכוונה למה באתי לביקורת? ביקורת שגרתית

שיכול להיות סטיית תקן (של עד 10% אם רני לא טועה)בהערכות משקל. אבל עדיין כן רוצים לראות איזשהיא מגמה של עלייה במשקל בין ההערכות השונות. רופא הסביר לי שהרבה מומים בעובר מגיעים עם חוסר גדילה ולכן זה משהוא ששמים עליו יותר את העין

(יצאה לחלד, לכן לא הלכתי אליה)

לפי מה שהבנתי כל כמה שבועות יש ביקורת, ככה גם היה לי בהריון הקודם אצלה. והיא תמיד עשתה אולטרסאונד ובדקה הכל כל ביקורת מחדש

ביחס לשאר העולם.

אין באמת סיבה לכל הבדיקות. זה נחמד, זה מרגיע אותנו אבל לא קריטי.

זה נכון שלכאורה יכולת גם לא להגיע בכלל לביקורת הזו..

את מרגישה תנועות? אז כנראה שיש דופק ב"ה

מצג סביר להניח שלא התהפך ובדכ בבי"ח במיון עושים בדיקה אחרונה לוודא.

בדיקה של צוואר הרחם לא תתן לא שום דבר בשלב הזה. גם אם הוא התקצר- יכול להיות שתלדי מחר ויכול להיות שעוד שבוע.

הדבר היחיד שאולי יש לבדוק בשלב הזה זה כמות מים.

חיבוק!

עם 6 בנות.

ובדיוק נולד להם בן.

כל פעם שהיא היתה יולדת עוד בת היא היתה אומרת

שזה לא משנה לה בכלל... וואלה לא האמנתי לסיפור הזה, בעיקר לבעלה לא האמנתי, כי מכירה את האופי... בטח שכל אחד רוצה משני המינים, ולדעתי את לא חייבת להסתיר את הציפיה שלך שיהיה לך גם בן , אם מעירים משהו את יכולה לחשוב על תשובה מראש מוכנה לכל המצקצקים והמתאכזבים כמו "ראית מה זה, אני יכולה להיות מנהלת אולפנא", או "מה לעשות, כנראה שום בן לא רוצה שאני אהיה אמא שלו", או איזה משהו עם הומור. כשזה מוכן מראש יותר קל לענות.

בכל אופן, חיבוק, זה ממש בסדר שאת מתבאסת, זה טבעי, ברור שתאהבי אותה מאוד אבל זה ממש לגיטימי לצפות לבן.

לנו יש רק בנות בבית וממש לא היינו בלחץ לבן! לא לכל אחד דחוף שני המינים.

הפריע לי ממש מה שאמרת שלא האמנת לה.

דווקא כשאמרו לנו שיש לנו עכשיו בן, היינו יותר בלחץ מאשר שמחה, כי זה שונה והתרגלנו למשהו אחר.

בכל אופן עם התקדמות ההריון אנחנו מתרגשים ושמחים כמובן אבל זה ממש לא המון מה שאמרת.

שמחתי כ"כ בכל בת בא.ס ברמה שהרופאה אמרה איזה כיף שאתם מתרגשים למרות שזה אותו מין.

בגלל שאני מכירה אותם אישית ברור לי שהם מאוד רצו (בעיקר האבא).

בשעה טובה אצלך!

בעיקר הפריע לי האמירה כל אחד רוצה משני המינים. אישית הייתי שמחה מאוד רק בבנות, אבל ב"ה ותודה על כל מה שיש.

אגב לפותחת, הכי הפריע לי שאמרו" מה אתם לא יודעים לעשות בנים? "

אני ממש מבינה אותך

וההריון של ה5 לא הגיע בקלות..

ומה שצריך זה פשוט ללמוד לא להתרגש מהתגובות והאמרות של האנשים, זאת מיומנות שצריך לרכוש אותה.

אני בכלל כבר לא מצליחה להבין את הפואנטה של האנשים לדבר על הנושא הזה שיש לי רק בנים

מרוב שאני השלמתי עם זה ושמחה באמת בחבורה שלי

מבחינתי זה כמו שיתחילו להגיד לי מוזר שיש לך נמשים או איזה יפה הנמשים שלך

למה לדבר איתי על דבר שלא בשליטתי?? ומרוב שזה מגוחך בעיני אז השיחה לא מתגלגלת..

יחד עם זאת יש לי תמיד עדיין את החלום שזה אולי יקרה יום אחד

ואני מתאכזבת ועוד פעם אתאכזב אם זה יהיה שוב בן

ואז שוב אני אשלים עם זה

כי ככה אנחנו בני אדם וזה לא סותר את השמחה וההודיה על ההריון ועל זה שהכי חשוב זה תינוק בריא ושלם וכו

בגלל זה לגברים שעובדים במקצועות שיש הרבה לחץ, יש בעיקר בנות. סטטיסטית יותר בנות מבנים.

יש לי שני בנים ובת מקסימה. פעם חשבתי שבנים זה חמוד ובנות זה כזה נחמד...

אבל היום אני יכולה לומר כמה ברכה זה בנות. הן כל כך אוהבות ומקסימות, לעומת בנים עם אנרגיות מוגזמות.

אני תמיד אומרת שעם היה לי חצי מהאנרגיות שלהם הייתי יכולה לעשות כל כך הרבה חחח

בנות זה ברכה, ממש ברכה

בנים זה כאוס....

הזרע הנקבי

זרע יכול להכיל כרומוזום מין x ואז אם הוא יפרה את ביצית יהיה xx כלומר נקבה או להכיל כרומוזום מין y ואז אם הוא יפרה את הביצית יהיה xy כלומר זכר.

הן מדברות על כך שתאי זרע שמכילים כרומוזום מין x, טוענים שהם יותר עמידים מאלה שמכילים כרומוזום מין y.

מעניין

עם 9 (!!) בנים בלבד

הם משפחה גדולה כבר, חיתנו את הרוב.

והיום האמא כל כך גאה בחבורה שלה, שכל בן הביא לה כלה, וברוך ה' לכולם יש ילדים, ומלא נכדות (הרוב בנכדים זה בנות...)

וזה ברור שזה לא אותו דבר כמו ילד, אבל כל החשקים למלמלות ושמלות ובת מצוות וכל זה היא מוציאה על הנכדות.

ובלי קשר לכלום,

מותר לך להרגיש הכל ביחד.

וכמה שזה באמת באמת מקסים בית של בנות (מגיעה ממשפחה אחת כזו שהרוב המוחלט בנות- ואני יכולה להגיד לך רק דברים טובים) זה לא משנה כרגע.

מותר לך להתאכזב ולהתרגש בו זמנית,

זה באמת הכי משמח בעולם והכי מאכזב.

אז תני לך.

(ואחר כך לכי תיקני איזה משהו חמוד לבייבית, אם זה יעשה לך טוב....)

לא מקרוב

מעניין אם זו אותה משפחה, או שיש עוד כאלה.

למכירה גם משפחה שאחרי 8 בנים נולדה להם בת, ובהמשך עוד בן ובת.

זאת אומרת, לומר גם עד כמה את שמחה ומתרגשת מההריון הזה, ויחד עם זה לומר שקיווית גם שיהיה בן?

לא יודעת, בעיני זה מאוד לגיטימי ובאמת יש לזה מקום.

ובכל מקרה מזל טוב גדול לך והרבה נחת!

אני לא מרגישה שיש מקום כל כך.. לא..

כי אני מרגישה שזה כל כך כיבה אותי שבזמנו אמרו לי "תגידי תודה שיש לך"

זה מתסכל שאת באה לשתף בקושי ובהתמודדות שאת עוברת כגון טיפולי IVF ואז אומרים לך שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. כאילו... מי אמר שאני לא גם?! זה נראה שאנשים חווים אותך בצורה דיכוטומית. או שאתה בהכרת הטוב, או שאתה כפוי טובה.

וזה מאוד קשה לי שתופסים אותי כלא מודה על מה שיש. זה מעליב וזה גם מאוד לא נכון.

נכון שלא כל דבר צריך לקחת ללב, אבל ספציפית אני מרגישה שפוריות זה ה-נסיון שלי בשנים האחרונות ולכן הפגיעות שלי גבוהה יותר בנושא..

לפחות ככה אני חווה את זה.

לי כן יש משני המינים, יש לי בן ובת. אחרי שהבת נולדה גילינו שיש בעיה רפואית גנטית, מורשת משנינו, ושאנחנו צריכים pgd. עשיתי טיפולים כמה שנים, לא הסתייע.

אני מרגישה מודעת מאוד לעובדה שאף שהכאב והצער שלי רבים, אני מבורכת מאוד, ויש בעיני הבדל מהותי, בין השניים שלי לבין נשים שזכו רק לילד אחד, ובין ילד אחד ל כלל לא.

יכול להיות שאין טעם בהשוואות האלה, יכול להיות שאם היה לי עוד ילד הייתי מרגישה שגם ההבדל בין שניים ושלושה הוא מהותי, לא יודעת. עדיין מרגישה שכן, יש מדרג כלשהו, ואף שהצער שלי לא מתבטל, יש לי עושר רב, שני ילדים, שמביאים לי אושר, בעוד שלנשים שעדיין מצפות ועוד לא זכו לילדים כלל, יש פחות במה להתנחם.

מהנסיון שלי, אנשים אומרים דברים כאלה כדי לעודד, כי יש בהם גרעין של אמת מסוימת. נראה לי שהמניע שלהם הוא שקשה להם לראות אנשים עצובים, זה כואב להם, והם מנסים לעודד במקומות שכל מה שחיפשת זה שיבינו את הכאב שלך. אולי באמת מה שצריך לעשות, כמו בנושאים אחרים, זה למצוא את המקומות, את האנשים שכן יכולים להיות איתך בצער שלך.

לא יודעת אני משתפת אותך בהרהורים שלי. לדעתי הרגשות שלך מובנים ולגיטימיים לחלוטין. דמיינת משפחה מסוימת וקיבלת משהו שונה, יחד עם זה שגם זכית בהרבה ברכות. וזאת אכן מורכבות שלא כל אחד יכול להחזיק.

גם כדי שלא יהיו משפטים מעצבנים, וגם שכאשר אלד אנשים ישמחו איתי ולא יהיו עסוקים בלהתאכזב בשבילי ;)

גם בבן השישי סיפרתי, ושם גם הייתי הרבה יותר שלימה עם זה שזה בן. באמת באמת שהכי חשוב הבריאות, ולא כקלישאה, זה באמת נס גדול וכל ילד הוא נשמה מעוחדת במינה!!!

וגם להתבאס.

זה בסדר. מותר.

לאנשים תמיד יהיה מה לומר.

בע"ה בבריאות, שמחה וידיים מלאות.

כתבת: שאני מבינה הזרע הזכרי הוא החזק והמהיר והזרע הנקבי הוא עם אחוזי ההישרדות הגבוהים יותר. מה שיכול להסביר למה יש לנו רק בנות..

זה נכון להפרייה בדרך הטבע. לא להפרייה ב IVF.

ההבדלים בין זרע הנושא כרומוזום Y או X משפיעים, בהפריה טבעית, על "המירוץ" לאורך צוואר הרחם, הרחם והחצוצרות.

בהפריית IVF, אין מרוץ מכשולים ודרך ארוכה לעבור. הזרע והביצית נפגשים ישירות במעבדה.

הוא יצא לא איכותי, בבדיקת זרע. מה שיש לא היה בתנועה מהירה.

ככה שכנראה שהזרע שנשאר להפרות איתו זה רק זרע נקבי, בלי קשר לצורת ההפריה.

תוצאת הפריית המבחנה הראשונה בעולם היתה בת, גם הראשונה בישראל היתה בת.

אפשר למצוא מידע רב על שיטות ההפריה השונות ב IVF והטיה סטטיסטית לכיוון בן או בת.

אבל, שוב, זה בכלל לא קשור לתנועתיות של הזרע. כי ב IVF הוא בכלל לא צריך לזוז. מכניסים אותו בטכניקות שונות ישירות לביצית.

אחת התיאוריות אומרת, להעדפת בנות בהפריה, שזרע המכיל כרומוזום X הוא מעט גדול יותר ובעל מבנה עמיד יותר, מה שמקל סובייקטיבית על בחירתו תחת המיקרוסקופ בעת הטיפול בזרע חלש.

שמזריקים זרע ישירות לביצית. בהפריה הרגילה כמו אצלנו פשוט שמים כמות גדולה של תאי זרע בצלוחית כדי שיופרה בצורה עצמאית.

או שלא לזה התכוונת?

ישירות לביצית זה רק במקרים מורכבים יותר

דבר ראשון אולי פשוט לא להסתיר שזו עוד בת? פשוט לשתף בזה, יוריד תגובות.

דבר שני את לא צריכה לשתף את כולם בתחושות הקשות, מספיק אוזן קשבת אחת שאפשר לשפוך לפניה את הלב ולדבר איתה

מצרפת לך כאן את השרשור שבו כתבתי על זה

אתמול גילינו סופית שאני בהריון של בת שישית... - הריון ולידה

ממש מזדהה עם התחושות שלך.

בכל אופן עכשיו אני אחרי הלידה והאושר גדול עם הנסיכה.

יכולה לומר לך שזה מצחיק, אבל הפעם באמת הפתענו את כולם חחח

מרוב שהיו בטוחים שזה בן, צרחות ההלם שזו שוב בת.....

תודה שצירפת את הקישור לשרשור

ממש מרגישה את מה שכתבת שם

אם הבנים שמחה

אם הבנות נסיכה

הן יגדלו וכל מי שאמר לך יבוא עכשיו הבן, יסתכל עלייך ויזיל ריר.

(טוב, חוץ מהקטע הקשה של בגדים צנועים וכו...)

כי כשיש פצע קשה לו להחלים כשכל הזמן פוצעים אותו.

מבינה שאתם לא נוהגים לספר את מין העובר בהריון

אבל אולי לאור הקושי עם תגובות נסביבה עדיף לספר, להשתיק את התגובות ולעבור את המשך ההריון עם שקט מהבחינה הזו.

למשל לקרובת משפחה, האם היה מתאים לומר, בן-בת העיקר הבריאות וכל ילד או ילדה שלי שווים את הקושי או תשובה בסגנון שתבהיר שזה לא מצחיק אותך ושאת לא מעוניינת בתגובות מהסוג הזה?

ושיהיה המשך הריון קל ומשעמם, בידיים מלאות!

מכירה כמה משפחות שכולן בנות,

ובדור הנכדים, הרבה יותר בנים מבנות

והסבא והסבתא מבסוטים עד הגג מהנכדים והנכדות.

ובכללי נראה לי אחרי החתונה יש יתרון להיות הורים לבנות מאשר לבנים

תמיד יש מה לומר

האישו לא צריך להיות מה הם אומרים

אלא מה את מרגישה

אם תהי שלמה עם עצמך

לא יזיז לך מה הם אומרים

פעם שחבורת הבנים שלי היו קטנים יותר

מישהי אמרה לי שכל בן מביא בת

היום כשהם גדולים יותר

זה מתקרב למציאות

אז תמיד בסוף יש חצי חצי 😉

יש רגעים שאני 'נזכרת' שאין לי ולא יהיו לי בנות

כשראיתי אמא שוחה בבריכה עם הבנות שלה/ בחנות בגדי ילדים

זה רגע טוב

תזכורת שהחיים לא נועדו לשלמות

כשהקטן שלי היה בן שנתיים פלוס

נצלתי את ההזדמנות האחרונה וקניתי שמלה ורודה והלבשתי לו בפורים

ככה היתה לי בת ליום אחד 😀

ובכוונה לא בחרתי מין ב IVF.

כמו כל דבר בחיים, זה קודם כל השלמה פנימית, ואיתה תבוא העמידות לתגובות חיצוניות.

לי עזר להבין -

כשאנשים אומרים תגובות, הם בד"כ פשוט מגיבים על הדבר שהכי קל להגיב, הפרט הכי מעניין ובולט, כדי לייצר שיחה, לא כי הם חשבו על זה וזה באמת משנה להם...

"מה, עוד לא ילדת?" "איזה בטן ענקית" "איזה בטן קטנה" "עוד פעם בן?" - זה פשוט התגובה הכי קלה ואוטומטית, לא דורשת חשיבה, בשביל לייצר שיחה.

אני פשוט מספרת לכולם מראש שזה שוב אותו מין.

גם כשהיו לי שישה בנים ברצף וגם כשילדתי בנות אחריהם היה לאנשים מה לומר.. זה עובר לידי ואני ממש לא מתייחסת.

לא אני בחרתי מה ללדת ונס שזה לא בידיים שלנו!

תלמדי לשים פס ארוך ומחוספס חח

ילד בן שנה ו9 זה לא גיל שיכול להסתדר לבד...

אם את לא יכולה לקום מהמיטה זה בלתי אפשרי, מי יחליף לו? מי ישטוף לו ידיים? אם חלילה נופל וצקסל מכה, חייב להרים אותו לפעמים.... לא הבנתי איך את מסתדרת 6 שעות עם פעוט בלי לקום... או שזה עם לקום?

אני לא יכולה באמת לשכב בלי לקום. שוכבת בסלון כשהןא באיזור וקמה כשהוא מתרחק

אבל כאבי בטן אן רטיבות בהתאם

ברור לרשום אותו למסגרת ולעשות חושבים מחדש איך ממנים את הדבר הזה.

מה השאלה?

תשמרי על עצמך.

אני לא יכולה להרוס לילדים שלי את הילדות בגלל שאבא במילואים עד לא ידע

אומר להוציא כסף.

קודם כל בבוקר תכניסי, זה דבר ראשון.

בצהריים אפשר להביא עזרה בתשלום, אפשר לוותר על מילואים כרגע למרות המחיר הכלכלי, זה לא הזמן להתחשבן.

אני חושבת שיעזור קצת לשנות טרמינולוגיה.

מכמה חודשים שאת פחות מתפקדת, הילדות של הילדים לא נהרסת.

זה פשוט חשוב לפרופורציות וגם ליכולת למצוא פתרון בלי המצפון שגם ככה מרחף מלמעלה כל הזמן.

מעבר לזה, טכנית - זה לא הגיוני בעיניי שהילד יהיה איתך בבית כשאת בהריון בסיכון.

אבל באמת, ממה שאת מעלה כאן, נשמע שיש כאן הרבה מעבר.

את כבר תקופה מתמודדת עם הריון בסיכון, בעל במילואים, ניהול של הבית ונראה שדי לבד.

אני לא מכירה אתכם, לא את הדינמיקה שלכם, וממש נזהרת מלהגיד משהו כולל בלי להכיר.

אבל חושבת שבאמת באמת ההתחלה של הפתרון של רוב הקשיים שאת מעלה, הם באיזשהו תהליך זוגי שלכם מול עצמכם.

כי מה שאת מתארת, לא אמור להיות בעיה שלך לבד

במצב תקין, את מעלה את השאלות האלו בשיח עם בעלך ואתם מוצאים פתרון יחד, מתוך הנחה שההריון והבריאות שלך חשובים לשניכם.

האם זה המצב?

האם את יכולה להעלות קושי ותוכלו לחשוב על פתרון יחד?

האם יש מקום לדעתך ולמה שאת חושבת?

אתם מתמודדים מול האתגרים האלו יחד או שכל אחד מכם בנפרד מנהל את הקשיים והעומסים שלו?

כי יכול להיות שיש כאן מקום לאיזשהו תהליך עמוק יותר טוב. של בירור המקום שלך בזוגיות, חיזוק ביטחון שלך ושיפור הדינמיקה והתקשורת בין שניכם.

אני אישית חושבת שטיפול אישי לפעמים עדיף, במיוחד במצב כמו שתיארת שיש מתח וקצת חוסר אמון מול בן הזוג.

על טיפול פסיכולוגי טוב ( יכול להיות כי אשת טיפול עם תואר שני קהילה, טיפול באמניות עו"ס קליני..)

אצל אחת שמומחית גם בטיפול ב- emdr

זה משלב גם עבודה על גוף נפש

אני מהתחום

אם בא לך להתייעץ עוד בפרטי בשמחה

זה באמת עובד בזמן אמת?

עובדות כשמתמסרים לתהליך

אם באין בעין שבודק כל הזמן אם זה עוזר או בזבוז זמן

או כשמרגישים לא בנוח בטיפול (בגלל חוסר כימיה, פקפוק באמינות ועוד) אז זה באמת פחות יעיל.

כרגע זאת הדרך שלך לעזור לעצמך, שווה לקפוץ למים ולנסות באמת לתת לזה צאנס אמיתי.

(לא מכירה את השיטה הזאת ספציפית שאת שואלת עליה)

אבל שום דבר זה לא לחיצה על כפתור.

לי בה טיפול בשיחות ממש עזר ( לא קסם ביומיים אבל פתאום אחרי כמה חודשים ראיתי הבדל ענק )

מבחינתי זה היה הצלה ממש

רק שבה יצאתי מזה ( אני תמיד עם חרדות, זה האישיות שלי והתמודדות יומיומית אבל לא כמו שהיה אז ) הבנתי עד כמה הייתי שקועה וכמה ב"ה התקדמתי.

גם אני ממש חרדתית אבל תמיד הסתדרתי עם זה עד ש...

ומה עשית עד הכמה חודשים שזה עזר לך? ככהסבלת בשקט?

לא יודעת באיזה מצב את נמצאת אבל שאני הלכתי לעזרה זה היה ברמה שממש הרגשתי שאני לא מסוגלת לחיות ככה כבר

מבחוץ תפקדתי אבל הייתי שד של עצמי

לי זה ממש התפרץ אחרי הלידה ולקחת זמן עד שהרגשתי הקלה

בדיעבד אולי הייתי צריכה לקחת תרופות במקביל ( אני יודעת שציינת שאת לא יכולה בגלל המעי הרגיש ) אבל אפשר לנסות גם דיקור סיני שאני הרגשתי שזה עזר קצת.

עוד משהו, לא תמיד המטפלת הראשונה היא המתאימה, זה קצת כמו שידוך שצריך למצוא אז חשוב לא להתייאש

אני ממש מרגישה שזה ממש הציל לי את החיים

תנסי גם להוריד עומס, אומרים שגם ספורט אכילה טובה וכו' עוזרת ( מה שהיה מאוד קשה לי בתקופה כי תפקדתי את המינימום )

שולחת חיבוק, בע"ה תרגישי הרבה יותר טוב בקרוב

אבל רק כתוספת לעו''סית קלינית, לא מישהי שרק למדה קורס cbt וזהו...

יש לי החזר מהעבודה אז חייבת הסמכה גם ולא סתם cbt

והטיפול עזר לך ברמה הפרקטית ביומיום?

אי אפשר להשוות את החיים שלי לפני ואחרי. זה כן לקח קצת זמן, אבל בפגישות הראשונות עבדנו על אסטרטגיות פרקטיות להתמודד עם מה קורה כשחרדות מציפות אותי וכו' ורק בהמשך הגענו לעומק יותר- למה זה קורה והכל ואז כבר היה ממש הקלה...

במטפלות...תחכימי אותי

אז פשוט קיבלתי את מי שהייתה. לקח לי 3-4 מפגשים כדי ליצור חיבור, אבל אחרי זה הלך ממש טוב ב''ה

אז לא ממש יודעת לעזור לך בנושא😂

(בעיני אם יש אפשרות זה עדיף, אבל אם לא גם אונליין יכול לעבוד)

מעודדת אותי קצת, אז תודה 🙏

כדי להיות מטפלת cbt מקצועית באמת, צריך קודם ללמוד תואר שני במקצוע טיפולי (פסיכולוגיה, עו''ס קליני, וכו') ואחר כך לעשות השתלמויות ל cbt.

ככה שאת מגיעה למטפלת, והיא מתאימה עבורך את הכלי שהכי נכון לך, והרבה פעמים משתמשת גם וגם.

אל תוותרי על עצמך!

אל תתני להתלבטות לגרום לך לא לפנות!

תחפשי מישהי עם ניסיון, עדיף המלצה אישית, ותבדקי האם יש לך כימיה טובה איתה.

התעודות שתלויות על הקיר פחות קריטיות (חוץ מתועדות הבסיס, כי יש ''מטפלות'' אחרי קורסי חארטות, וחלקן לא באמת מקצועיות).

משהי אמרה לי 450 שח, זה הגיוני?

אני שילמתי במשך כמעט שנה 430 ש''ח לפגישה עם מטפלת ממש מקצועית, וזה היה שווה לי כל שקל.

הטווח שאני מכירה נע בין 250 ל-600. כשהרוב סביב ה-300-400.

ובהכללה- דתיים בד''כ לוקחים קצת פחות, בפריפריה יותר זול מבמרכז וכמובן שמתחילים גם לוקחים פחות.

כן, טיפול זה דבר יקר מאוד.

מצד שני, הבריאות הנפשית היא אחד הדברים הכי יקרים שיש לנו (אולי אפילו יותר מבריאות הגוף).

מטפלת נוספת שבדקתי רוצה 370 עדיין נחשב יקר