אוף, אני לא יודעת אם אני עושה נכון... הסתגלות בגןמתואמת

הייתי עם הקטנה שלי במשפחתון החדש בערך חצי שעה, אף שהגננת רמזה לי שהכי טוב להשאיר אותה וללכת מיד.

בהתחלה היא הייתה צמודה אליי ואז התרחקה והלכה לשחק.

אבל כמובן, כשהחלטתי ללכת, היא נצמדה אליי שוב והתחילה לצרוח.

הגננת אמרה שככה זה ביום הראשון והרגיעה אותי שיהיה בסדר.

אז יצאתי.

אבל עכשיו אני בחוץ, מקשיבה לבכי שלה. אולי עכשיו היא כבר לא בוכה, לא יודעת, כבר לא שומעים.

עוד מעט יש מפגש של שעה בגן של הילדונת, אז זה לא שאני יכולה להישאר...

אבל מתלבטת: באמת לאסוף אותה רק ב-12, לפי מה שהגננת אמרה, או לבוא קודם?

זה בסדר בכלל שעזבתי אותה?

(במשפחתון של שנה שעברה ההסתגלות הייתה של שעתיים עם ההורים, אבל זו הייתה השנה הראשונה שלה בגן. מצד שני, היא מאוד רגישה וביישנית מזרים...)

אני חושבת שאת יכולה לבוא מוקדםאוזן הפיל

זה בסדר גמור שעזבת אותה.

זה כואב. וזה אמור לכאוב. לשתיכן.

ככל שאת תהיי שלמה יותר ו"בסדר" יותר, כך גם היא.

קל לומר, אני יודעת, את יכולה לראות כמה אני בכיתי על ההתחלה

אבל זה באמת מאד משמעותי כשמצליחים.

זכותך לקחת אותה מוקדם אם יש אפשרות.

כן אני חןשבת שבהמשך כדאי שהפרידה תהיה כמה שיותר זריזה. אפשר לתת חפץ אהוב, משהו עם הריח שלך, טקס פרידה קצר

וגם בבית אפשר לשחק משחקים של הלכתי ואשוב, בסגנון "קוקו", ככה מבססים את הלימוד של - אם הולכים זה לא לתמיד.

מותר וטוב להתגעגע, זה בסדר גמור לבכות, זה באמת עצוב להפרד.

ובעזה תוך כמה ימים יהיה טוב יותר 🩷🩷🩷🩷

תתקשרי אליהעדינה אבל בשטח

ותשאלי אותה מה מצב הילדה, אם יש ילדים שקשה להם מידי, אפשר לבוא לקחת אותם, אם היא ממש בסדר, אז שתישאר עוד קצת, אולי אל תשאירי אותה ממש עד הדקה האחרונה

אני אספתי היום אחרי שעה וחציבוקר אור

נראה לי מספיק ליום הראשון

אצלנו זה עד עשר היום ועד 12 מחר

זה יום ראשון שלה? יש מצב שהייתי אוספת לפנייעל מהדרום

לק"י

זה לא אוניברסיטה, והיא לא תפסיד חומר לימודי😉

אני מתלבטת אם לשאול את הגננת של הבן שלי אם הוא לגמרי בסדר. כי אם לא, אולי נאסוף לפני.

(שנה שניה באותו גן, כך שאין לו הסתגלות. אבל היום גם לא נשאיר אותו בצהרון).

יודעת שהתשובה שלי כבר פחות רלוונטית להיום...יעל מהדרום

לק"י

אבל אולי למחר או לשנה הבאה😅

דעתי בכללישיפור

טוב להישאר עם הילד לפני הפרידה. כמה שיותר- יותר טוב, וברגע שמחליטים להיפרד- לעשות פרידה קצרה.

לא להיבהל מהבכי. זה קשה מאוד רגשית, אבל זה חלק צפוי ונורמלי מהפרידה.

אם אפשרי עדיף יום/ ימים קצרים בהתחלה.

תודה לכולכן!מתואמת

ב"ה המטפלת כתבה לי אח"כ שהיא נרגעה די מהר ואף שלחה לי תמונות שלה משחקת.

בהשגחה פרטית היום הייתה לנו פגישה עם מדריכת ההורים שלנו, אז שאלתי אותה כל זה. היא אמרה שהמדד לראות אם היא באמת הסתגלה טוב - זה אם היא תבוא אליי מיד בשמחה כשאבוא (כי אם לא תבוא, זה אומר שהיא מרגישה כל כך נטושה עד שפיתחה אדישות). וב"ה בדיוק כך קרה.

אז עכשיו אני רגועה יותר...

ואם הוא בא בבכי?מנגואית

ככה שלי היה היום...

לצערי אני מבינה שהוא בכה בעוד הזדמנויןת

אספתי ב10

לא רוצה "לפסוק" בזהמתואמת

אבל לפי מה שהבנתי - כל עוד הוא בא אלייך זה טוב, כי הוא רואה בך עוגן למרות ה"נטישה"...

או שאני פשוט טובה מהאחרים...מנגואית

מרגישה ממש נוטשת .. הייתי רוצה הסתגלות הרבה יותר הדרגתית. להיות איתו ימים שלמים

ואת לא יכולה כי את עובדת?מתואמת

תכל'ס אני לכאורה יכולה לעשות את זה, אבל כנראה שלא אעשה זאת כי המטפלת פחות תזרום... (אבל עכשיו אני רגועה יותר כשראיתי שהיא נרגעה בסוף)

אני עובדת חצי. יכולה לעשות חלקיתמנגואית

לכן לקחתי ב10 כבר וזה היום השני

לאט לאט יהיה טוב בע"ה

הרבה פעמים תינוקות בוכים כשאוספים אותםאיזמרגד1

כי הם נזכרים שהתגעגעו או לספר להורים שהיה להם קשה המרחק... זה לא דווקא אומר שלא היה להם טוב (מהניסיון שלי לפחות)

זה גם נשמע נכון.מתואמת

בדיוקשיפור

לדעתי ממש נורמלי בימים הראשוניםשיפור

אפשר לשמוע על הבכי איזה סוג בכי זהיראת גאולה

יש בכי של עצב, געגוע, שהוא מספר לך שהיה לו קשה (בן כמה הוא?),

ויש בכי של היסטריה, בהלה, חרדה.

הראשון הוא טבעי, נורמלי, חלק מעיבוד הפרידה, וגם בסוף מקדם ומגדל.

השני הוא נורה אדומה. כנראה משהו לא קורה בצורה בריאה לילד (או משהו אובייקטיבי כמו חלילה גננת אלימה, או משהו סובייקטיבי לילד הספציפי הזה) ולא כדאי להשאיר את המצב ככה או לחזור על אותה סיטואציה ביום הבא.

איזה יופי!אפרסקה

רק רוצה להוסיף משהו, על זה שאם הילדה לא באה, לפעמים יש מקרים שהילד לא בא לאמא כי באמת היה לו כיף בגן ולא בגלל הרגשת נטישה 😅

כשהגדולה שלי הייתה בת 3 הייתי צריכה לחכות לה איזה רבע שעה בסוף ההסתגלות של היום הראשון עד שנאותה לשחרר את המשחקים 😅

אולי בגיל 3 זה כבר שונה...מתואמת

לי בגיל שנתייםטארקו

הבחור כעס בהסתגלות למה כבר באתי, כיף לו במעון😆

ואני דיי בטוחה שהייתי עוגן בשבילו בכל זאת...

נשמע לי תמוהאפונה

מה שאמרה המדריכה.

ילד עם היקשרות בטוחה שההורה שלו עוזב אותו עם מישהו זר, יצמד חזרה להורה ברגע שיחזור.

ילד שלא פונה להורה הוא ילד עם היקשרות נמנעת.

בשביל לפתח דפוס היקשרות כזה לא מספיק "להינטש" באופן חד פעמי אצל מטפלת זרה אלא זה דפוס שמתפתח כשבאופן עקבי דמות ההיקשרות העיקרית לא נענית לצרכים של הילד.

("מבחן הזר", למי שמעניין אותה).

הסתגלות למטפלת זה תהליך שלא קורה ביום-יומיים. זה תהליך של בניית קשר, ולקשר לוקח זמן להתבסס.

לגבי בכי -

בכי הוא חלק בלתי נפרד מתהליך הסתגלות אמיתי, כי כדי להסתגל למה שיש אנחנו צריכים לעבור דרך העצב על מה שהיינו רוצים (במקרה הזה, להשאר עם אמא).

בכי של הסתגלות שונה מאד מבכי של בהלה. קל להבחין בין סוגי הבכי אם מקדישים לכך תשומת לב.

אנחנו רוצים לעזוב את הילד אצל המטפלת רק כשהם כבר קשורים במידה כזו שהוא יוכל לבכות ולהתנחם אצלה.

"חייבים" לבכות? כי יש ילדים זורמים יותריעל מהדרום

לק"י

ומוסיפה- שלפעמים בכי הוא פשוט ביטוי של הקושי. כן, קשה להפרד מאמא אחרי כמה שבועות יחד, קשה שהחופש נגמר (גם אני הייתי רוצה לבכות על זה😅).

ברור שבכי הוא ביטוי של קושיאפונה

הסתגלות אמיתית מתרחשת שיש מגע עם הרגש, גם פגיע וכואב, ולא הדחקה שלו.

גם את תסתגלי הרבה יותר טוב לחזרה לעבודה אם תרשי לעצמך להרפות רגע מתפקוד ולבכות...

לגבי ילדים שלא בוכים - במיעוט המקרים אלה ילדים שמרגישים ביטחון ונקשרים במהירות. ברוב המקרים זה ילדים שלא מרגישים מספיק בטוחים כדי לבכות, והם מעלים מגננה כדי לעמעם את הרגש ולתפקד.

מענייןיעל מהדרום

לק"י

השאלה אם נגיעה ברגש זה דוקא בכי.

עצב או קושי יכול להתבטא בכל מיני דרכים, לא?

בגדול כןאפונה

לפעמים אפשר לשהות בעצב עמוק גם בלי לבכות, אבל ממה שאני רואה וגם מכירה מעצמי, כמעט תמיד עצב שמגיע מהלב מביא איתו דמעות.

זה נכון לגבי מבוגרים, ונכון שבעתיים לגבי ילדים צעירים מאד.

אני גם קצת אתעכב על זה ברשותך..טארקו

הבת שלי דווקא מאוד רגישה

חזרה לאותו מעון אבל מטפלת אחרת, חלק מהחברים הטובים שלה איתה(כולל חברה טובה מאוד) ויש גם לא מעט חדשים.

היא כן פגשה את המטפלת הזו לפני(גם במעון גם בשנה שעברה היא הייתה המטפלת של הבוגרים, גם פגשנו אותה בגן שעשועים יום אחד..)

היא מאוד מאוד חיכתה למעון וכל יום שאלה אם כבר חוזרים

וכן נכנסה בחשדנות אבל ראתה שחברה שלה יושבת והתיישבה לידה ולא בכתה בכלל...

היא הולכת בשמחה וחוזרת בשמחה ובכנות ממש נשמע שטוב לה.(התחילו ביום ראשון אז יש טיפה פרספקטיבה)

אני כן רואה שהיא במוצפות יותר אחהצ, דברים יותר מתפוצצים בקלות וזה נורמלי בעיני.. אבל לא יכול להיות שפשוט כיף לה ולא שהיא מדחיקה?

היא בת 2.7, מההכי גדולים שעוד שנה במעון...

התשובה בגוף השאלהאפונה

כיף לה, והיא קצת מעלה מגננה, ובבית מורידה אותה ופורקת את העומס הרגשי שהצטבר.

תנסי להוביל אותה לבכי בבית, שיהיה לה בכי טוב ככה לפחות פעם ביום יומיים.

מה הכוונה להוביל לבכי?שיפור

היא בטח מתכוונתפילה

לשחרור רגשות. כי השיטה שלה אומרת שיש רגשות חבויים שלא שיחררו אותם בגלל מגננות וצריך לשחרר אותם.

רק ככה מגיעים להיקשרות נכונה מול הורה. כדי שהורה יהיה עוגן לרגשות של ילד.

ואחר כך לא מבינים למה ילד בן ארבע לא יכול להיכנס לגן ברוגע. איך הוא אמור להיות רגוע אם מביאים אותו לבכי טוב בכוונה ומורידים לו כל המגננות לפני כניסה למסגרת?

סליחה , מזכיר ספר 1984. שלטון מוריד מהאזרח כל המגננות שלו . אחר כך בונה קשר שבו אזרח תלוי רגשית בשלטון , לא נותן לו לבחור כלום אבל כן נותן לו לבכות כדי להוציא רגשות ולא להשתגע. זה מה שעשו לגיבור הראשי ב1984. מי שקראה , בסוף גיבור הראשי אהב את האח הגדול. ככה הספר נגמר.

זה גם מה שעושים בעלים או הורים המפעילים אלימות רגשית. מורידים מגננות , אחר כך נותנים לבכות ומסבירים שהם כאן . ורק הם. והם העוגן.

בגלל זה נשים מוכות לא עוזבות, הבעל המכה הוא העוגן שלהן. הוא מקבל אותן חלשות ובכל מצב . בלי קשר הזה הן לא קיימות.

הפוך גוטהאפונה

ההיקשרות להורה היא אמצעי, רק כשהילד מקושר היטב ובטוח הוא יכול לתפקד בלי מגננות, להבשיל ולהתפתח ולהפוך לאישיות ברת קיימא שמסוגלת לתפקד בנפרד מההיקשרויות שלה.

אי אפשר להוריד מגננות לאף אחד - לא לאחר ולא לעצמי. מגננה עולה ויורדת לפי תחושת הביטחון של המח.

ולגבי שאר הדברים שכתבת זה כל כך עקום שאין לי יכולת להגיב על זה.

ואי, וואיעוד מעט פסחאחרונה

הגזמת לגמרי.

לא ברור לי איך הגעת למה שהגעת.

את נגד שההורה יהיה עוגן לילד שלו?

באמת רואים שילדים שעברו הזנחה מפתחים חסינות, חספוס וקשיחות.

אבל ממש לא הייתי רוצה שככה הילדים שלי יהיו. זה לא חוסן אמיתי. מותחת לשריון, שנראה כמו 'ילד מסתדר' מתחבא לב פצוע מאוד.

לעזור לילד להגיע לבכיאפונה

לפגוש עצב.

יש ילדים עם לב רך, שבוכים בקלות, ואז פשוט להיות איתם ולתת לזה מקום - לא לנסות לעצור את הבכי.

ויש ילדים יותר ממוגנים שאיתם הדרך לבכי ארוכה יותר ועוברת דרך מופעים לא מאד נעימים של אגרסיביות, יללנות וכד'. וכדי לעזור להם לבכות צריך קודם כל להחזיק בראש שמתחת להתנהגות יש תסכול או דמעות תקועות, ולמצוא הזדמנות להציב גבול (ולא חסר כאלה - אני לא מרשה, אין עוגיה) ולהחזיק בו, לתת לרגשות להתנפץ עליו ולהשאר עם הילד בזה עד שהאגרסיביות מתחלפת בעצב.

זה תהליך שדורש פניות וסביבה בטוחה, לא לגן ובדרך כלל גם לא בקניון או אצל סבתא. בבית, ולפנות לזה את אחרי הצהריימים לפחות של תחילת שנה.

אם יורשה לי לענות-עוד מעט פסח

באופן כללי, תמיד ובלי קשר להסתגלות בתחילת שנה- כולנו תמיד מעלים מגננות בחוץ. כל מי יש שלו בית בריא- קצת יותר 'מחזיק' את עצמו בחוץ מאשר בבית.

אבל זה לא רע.

יש זמנים שלא מתאים להתפרק (למשל, מול מטפלת/גננת זרה שאולי לא תוכל להכיל אותנו, או לנו כמבוגרים בעבודה מול לקוחות). אז ילד שלא בוכה יכול גם להעיד על ילד בריא בנפשו, שיודע מתי מתאים ומתי לא. שמצליח להתאים את עצמו לסיטואציה בה הוא נמצא. במיוחד שאת מתארת ילדה שבבית מרשה לעצמה להביע את הקושי.

ממש לא בהכרח שההיקשרות שלה בעייתית (לא מדברת על גיל שנה, שאז אני מסכימה עם אפונה, שבכי זה סימן לבריאות. מדברת על גילאי שנתיים-שנתיים וחצי ומעלה- שיש ילדים שכבר פיתחו את 'קביעות האובייקט' ומבינים שאמא תחזור. ויש לילדים מגוון גדול יותר של הבעת רגשות חוץ מבכי).

משום מה יש שם ממש רע למנגנוני הגנה, אבל ברמה הכי בסיסית שיש, כשמם כן הם- מגינים עלינו.

נכון שהרבה פעמים הם גם עושים צרות, ואנחנו משתמשים בהם גם כשהם כבר לא משרתים אותנו...

אבל אם יצא לך לעבוד פעם עם פגועי נפש, את בטח מבינה כמה זה נורא להיות אדם ללא מנגנוני הגנה.

כתבת מקסיםאפונה

אני מסכימה עם כל מילה.

מה שחשוב בעיני זה להבין איפה נמצא הילד כרגע על הרצף של ההסתגלות ולא יעריכו אותה כפונקציה של תפקוד, מתוך הכרה בקיומם של מנגנוני הגנה.

בעצם את אומרתעוד מעט פסח

שהורים לא יחשבו שאם הילד שלהם לא בכה אז הכל טוב?

מסכימה לגמרי.

אבל אני לא מסכימה עם הצד ההפוך של המשוואה שילד שלא בוכה בהכרח מדחיק (הייתי גננת מעל עשור. כמעט כל שנה היה לי ילד שלא היה בוכה אבל כן היה רוצה 'ללכת כבר הביתה' ואז הייתי מציעה לו לכתוב לאמא מכתב, ואחרי שהיינו כותבים לה שהוא עצוב ומתגעגע, פתאום ''באורח פלא'' הילד היה משתחרר ומשחק וצוחק ונהנה). בגילאים הבוגרים יש לילדים יותר כלים להתמודד עם רגש. לא חייבים לבכות.

(גם אני לא תמיד בוכה כשקשה לי. מקלחת או ריצה טובה יכולות לעזור לי לפעמים באותה מידה).

כן, זה מה שאני אומרתאפונה

אבל אני גם אומרת שיש לבכי תפקיד וערך עצום בתהליכי הסתגלות, וכדאי לעודד אותו ולאפשר אותו.

גם אצל מבוגרים אבל בודאי אצל ילדים.

אם ילד לא בוכה בגן כדאי לדאוג שיבכה בבית, במיוחד אם רואים רמזים של עומס רגשי כמו שטארקו תיארה. ולעזור לו להרגיש בטוח יותר בגן. ואם ילד לא בוכה בכלל אז לעשות איתו עבודה של ריכוך הלב...

מקלחת או ריצה טובה הם בהחלט מווסתים אבל לא אדפטיביים, זה לא עושה עיבוד רגשי ולא מקדם הסתגלות. בכי עמוק כן.

אבל רוב הבכיעוד מעט פסח

שאנחנו שומעים בימים הראשונים (גם במסגרות וגם בבית) הוא לא בכי עמוק.

זה בכי שנוצר מכאב אמיתי, זה ברור, אבל זה הרבה פעמים יותר 'בכיינות' מ'בכי' אם את מבינה למה אני מתכוונת.

שוב- מדברת על גילאים קצת גדולים יותר, נניח שנתיים וחצי פלוס.

זה תלוי בצוותאפונה

רוב הגננות והמטפלות מנסות למנוע בכי ע"י הסחת דעת או ביקורת על עצם הבכי, ולכן הן לא יקבלו בכי עמוק.

לגבי התקשרות- גם אני חשבתי ככהשיפור

לגבי לא לעזוב עד שהילד נקשר מספיק למטפלת כדי להתנחם אצלה- בעולם אידיאלי זה היה המצב.

בפועל, במציאות זה לרוב לא אפשרי. ההסתגלות יותר מאתגרת ככה, ועדיין רוב הילדים מסתדרים עם זה ומצליחים להסתגל למסגרות חדשות.

ודאי הם מסתדריםאפונה

כולם מסתגלים בסוף

השאלה מה המחיר והאם אנחנו מודעים אליו ויכולים לטפל בו.

(במקרה הזה המחיר הוא מגננה רגשית שעולה כשהילד נמצא במקום לא בטוח. אם אנחנו מודעים ולוקחים אחריות על יצירת תנאים שיאפשרו לילד להוריד את המגננה - זה בסדר,

אבל הרבה פעמים מגננה נתקעת והילד נשאר בלי גישה לרגשות פגיעים וההבשלה מתעכבת. יש לזה המון מחירים.)

זה בדיוק מה שהיא אמרהמתואמת

אבל אני כמובן בחוסר מקצועיותי לא העברתי את זה נכון...

היא אמרה שאם הילד לא הולך להורה כשהוא מגיע לאסוף אותו, זו היקשרות נמנעת, וזו נורה אדומה שלא היה לו טוב במסגרת.

(ובאמת אני מעדיפה ילד שבוכה כשאני עוזבת אותו מאשר ילד שבכלל לא וכאילו לא אכפת לו להיפרד ממני... זה מה שהיה עם הילדונת שלי בגיל הזה, ובדיעבד אני מבינה שזה נובע מהאוטיזם שלה...)

זה לא קשור למה קרה במסגרתאפונה

אלא לקשר שיש לילד עם ההורה.

אוטיסטים מתפקדים תחת מגננה חזקה מאד, זה בודאי יכול להסביר את ההתנהגות של הילדה שלך💜

עריכה: מתקנת - יכול להיות שהילד יעביר היקשרות למטפלת במעון ויקח לו זמן "להיאסף" חזרה אל ההורה גם אם יש לו היקשרות בטוחה.

אבל זה עדיין לא אומר דבר על טיב המסגרת או החוויה של הילד שם..

אני קצת חולקתעוד מעט פסח

על ההגדרה שלך שדפוס היקשרות נמנעת נבנה כשהדמות ההורית בעקביות לא נענית לצורכי הילד.

כלומר, נכון שלפעמים זה באמת ככה.

אבל יש גם ילדים שהם פשוט כאלה. למרות שיש להם את ההורים הכי אוהבים, נוכחים ותומכים בעולם. הם עדיין נמנעים.

בסוף ילד הוא לא רק תוצאה של התנהגות ההורה- הוא מגיע גם עם מבנה נפשי מסוים 'איתן הוא מגיע לכולם.

מסכימה שמה שהפסיכולוגית אמרה תמוה, כי דפוס היקשרות לא נוצר ביום אחד.

מדייקת ברשותךאפונה

יש ילדים שהצרכים שלהם באופן עקבי לא נענים על ידי ההיקשרות העיקרית שלהם.

הרבה פעמים מדובר בילדים עם רגישות גבוהה או בילדים שחוו טראומה, והצרכים שלהם מאד ספציפיים ואינטנסיביים (מרגיש לי שזו לא המילה המדוייקת אבל לא מוצאת טובה יותר חחח) ומה שביכולתו של ההורה הטוב לתת לא הולם את הצרכים של הילד.

מה שכתבת עכשיועוד מעט פסח

נשמע הרבה יותר חומל למקום של ההורים.

כי בהודעה הקודמת שלך קפץ לי כאילו את מאשימה את ההורים, שאם לילד יש היקשרות נמנעת זה כי הם לא נענו לצרכים של הילד.

אבל אני מסכימה איתך, יש ילדים שאי אפשר להיענות לצרכים שלהם. וכתוצאה תהיה היקשרות נמנעת, למרות שילד אחר באותן תנאים בדיוק היה גדל מדהים.

חשוב לי להדגיש את זה, שאמהות שקוראות פה לא ירגישו לא בסדר אם הילד שלהן 'לא בכה מספיק'' או לא רץ לקראתם כשהן חזרו לאסוף אותו.

וגם קצת מפריע לי בהודעות שלך שאת לא מחלקת בגילאים. כי אין מה להשוות ילד בן 8 חודשים, בשיא תקופת חרדת הנטישה, לילד שהתחיל גן.

ואין מה להשוות בין ילד שכבר היה במסגרת שנה שעברה (לפעמים אפילו אותה מסגרת) לילד שזו פעם ראשונה שלו...

בקיצור, מרגיש לי שאת קצת מכלילה בשרשור הזה. וחבל.

תודה על התגובה שלך, הרגעת אותיוואלה באלה

כבר חשבתי שמשהו לא בסדר עם הבן שלי לפי השרשור הזה והתגובות בו

סליחהאפונה

אני התכוונתי ממש להיפך,

שזה ללכת רחוק כי צריך להזניח את הילד ברמה גבוהה כדי להיות זה שגורם לו לפתח היקשרות נמנעת בהגדרה (על קצה הרצף), לא משהו שהורה נורמטיבי יכול לעשות על הדרך.

הילדה של מתואמת בת כמעט שנתיים וכיוונתי לגיל שלה...

אני שמה פה את התובנות שלי לגבי התפתחות והיקשרות של ילדים. התובנות האלה הרבה פעמים מתנגשות עם אורח החיים המערבי והפער יכול להוליד רגשות לא פשוטים כמו אשמה, כן גם אני מתמודדת עם זה ואני בטוחה שאני בחברה טובה

יש עבודה לעשות אם אשמה אבל היא לא האישיו פה לטוב ולמוטב. העניין הוא להבין מה קורה בתוך הילד שלי (וגם בי!) ולעבוד עם זה, ולא רק לסמן וי על "לא בוכה כשמכניסים אותו לגן".

אם טוב לו - אני אראה את זה.

אם לא - אני אבחין בזה הרבה פעמים רק אם אדע מה לחפש.

ואני לא מסכימה איתך לגבי הגילאים. התהליך הוא אותו תהליך אצל ילד שצריך הסתגלות, גם אם קצר יותר או דרמטי פחות, וצריך לשים לב ולתת תנאים.

יכולה לספר שאני נפלתי בזה ממש היום, כשהכנסתי ילד בן ארבע וחצי לשנה שניה באותו גן עם אותה גננת ואותן סייעות, והיה לו ממש קשה! ולא נערכתי לאירוע, לא צפיתי את זה, ובכלל תכננתי לתקתק את הגן כדי להקדיש אנרגיות וזמן להסתגלות של בת שנתיים רגישה למשפחתון חדש. ודוקא לה היה קל וזורם (בשנה שעברה לקח לה חודש להרגיש בנח עם המטפלת).

לא התכוונתי לומרעוד מעט פסח

שילד גדול לא צריך הסתגלות.

התכוונתי לומר שאצל ילד גדול החוסר בבכי לא מעיד על היקשרות נמנעת (כי לפעמים זה נובע מתוך הבנה וניסיון ש'אמא תחזור' או כי הוא כבר פיתח כלים נוספים להביע רגש).

לגבי האשמה-

בעיניי צריך להיזהר כאן בפורום.

אנחנו האמהות נוטות יותר מדי לחפש במה אנחנו אשמות... ובסוף הרוב לא יעבדו עם תחושת האשמה הזו, והיא עלולה לגרום לנו להיות אמהות פחות נוכחות ופחות קשובות לצורך של הילד.

זה קפץ לי כשקראתי את ההודעה שלך למעלה, אז קפצתי להגן עלינו, האמהות-הטובות-דיין שעלולות להרגיש לא טובות מספיק. למרות שבדיעבד אני מבינה שלא זה מה שרצית לכתוב.

ומעניין מה שאת אומרת שאם לילד לא טוב אני עלולה לפספס.

את חושבת שיכול להיות מצב שילד לא יסתגל טוב למסגרת ולא יראו אצלו שינוי התנהגותי משמעותי גם אחר הצהריים?

כי בעיני זה המדד להסתגלות. הזמן עם ההורה אחרי שחוזרים הביתה.

יש לך עין טובהאפונה

הרבה הורים לא יודעים ולא מקשרים בין ההתנהגות אחר הצהריים להסתגלות בגן,

או בין התנהגות למצב רגשי בכלל.

ומה שקורה זה - ילד מעלה מגננה במסגרת, מגיע הביתה מנסה להוריד מגננה ונעשה אגרסיבי/מיילל/ נצמד, ואז מקבל משמעת מפרידה ומעלה את המגננה חזרה. וככה יום ועוד יום והמגננה נתקעת.

אגב - בשביל הפרוטוקול - אני לא אומרת שמגננה תקועה זה רע. בסוף רוב המבוגרים שאני מכירה מתפקדים תחת מגננות רוב הזמן.

אני פשוט מאמינה שיש חיים טובים יותר עם לב רך..

אפשר רק הסבר מה זו "מגננה" לטובת פשוטות העם?😅יעל מהדרום

לק"י

השרשור הזה מחכים אותי.

בטחאפונה

מגננה, או מנגנון הגנה, זה טכניקה של המח לקדם תפקוד למרות רגש פגיע שמציף. המגננה מעמעמת את הרגש וככה הוא פחות מורגש, והאדם יכול לתפקד, לחשוב בהגיון וכו'.

המגננות חשובות מאד, כי באמת לפעמים אנחנו נדרשים לתפקד ולא יכולים להיות נתונים לגחמות של רגש.

אבל הן אמורות לעלות ולרדת בקלות בהתאם לתנאים, ולא לפעול כל הזמן.

חייבים להיות זמנים, וזמנים משמעותיים, שהלב רך ומרגיש.

החברה שלנו מעריכה מגננות, כי הן מקדמות תפקוד, ולא מעריכה כל כך ביטוי רגשי - ודאי לא של רגשות לא נעימים כמו עצב, בהלה, קנאה וכו' וכו'.

אבל מגננה היא רוחבית ומעמעמת את כל קשת הרגשות. אדם שלא מרגיש עצב לא יהיה שמח. אדם שלא מרגיש בהלה גם לא ירגיש רוגע אמיתי, וכן הלאה.

לדוגמא -

נניח את צריכה להעביר הרצאה מול קהל, ואת קצת חוששת מהעניין. את לא יכולה להעביר את ההרצאה כשהחשש נוכח ומורגש, נכון? אז המח מעלה מגננה ואת לא מרגישה ומעבירה את ההרצאה כמו שצריך, ואחר כך כשאת חוזרת הביתה או נמצאת במקום בטוח אחר המגננה יורדת והתחושות חוזרות אלייך.

או - את נמצאת בסיטואציה מסוכנת

את חייבת לפעול כדי להציל את עצמך או את הילדים שלך. את עושה מה שצריך בקור רוח ורק אחרי שהסיטואציה מסתיימת הרגשות חוזרים אלייך.

ותודה על הפידבק! משמח ממש.

תודה על ההסבר!!יעל מהדרום

וואי וואירקאני

זה ממש מעניין

אני גם נהנית מאוד לקרוא אותך ומחכימה ממך ממש!

אני טיפוס מאוד כזה, מדחיק...

רק שאלה, אם הבת שלי הסתגלה בקלות לגן זה תקין נכון?

נלחצתי פתאום חחח

היא בכתה ב3 ימים הראשונים ממש 2 דקות כשהלכתי וזהו

היא שמחה לחזור כשאני באה לקחת אותה

אבל נראה שגם סבבה לה בגן ולא התגעגעה יותר מידי 🤭

אם היא הסתגלה בקלותאפונה

זה מבורך מאד

רק צריך לפקוח עין ולראות שהיא מסתגלת באמת - כמה היא משוחררת בגן ומחוברת לגננת, ולא רק לא בוכה. אין ציפיה שהקשר כבר יהיה מאד חזר אבל כן לעקוב ולראות שזה הולך ונבנה.

ובמקביל בבית לשים לב שיש מרחב לביטוי רגשי, פריקת תסכול ובכי.

תודה❣️רקאני

אני לא רואה שינוי בהתנהגות שלה בבית

היא ילדה מאוד שמחה וזורמת

לא הכירה את הגננת לפני כן אבל כן את החברים

נראה שהיא ממש בוטחת בה אבל

^^^גם אני חושבת ככה^^^קופצת רגע

ו @אפונה זכור לי שכתבתי לך משהו דומה בעבר.

אני לא יודעת אם את מתכוונת לזה, או שזה יוצא לך ככה בכתיבה כי לא שומעים את הטון שלך, אבל את נקראת ביקורתית מאוד, נשמע שכל הבעיות אצל הילד הן בגלל תפקוד לא טוב של ההורים.

גם בעיני צריך להבדיל בין גילאים שונים וגם טיפוסי אופי שונים מולדים ואף מצבים נוירולוגיים שונים מולדים.

ומוסיפה שניה בעריכה שאני דווקא אוהבת את העקרונות של הגישה ההיקשרותית, ואוהבת בעיקרון לקרוא את ההסברים שלך, אבל כן, כשאת מדברת עם אמהות ספציפיות בפורום לפעמים זה יוצא קצת מאשים...

אני מצטערתאפונה

אין ולא היתה לי שום כוונה כזאת.

אני בכלל לא חושבת שבעיות אצל הילדים הם בגלל ההורים. להיפך!

רוב ככל ההורים שאני מכירה עושים את הכי טוב שלהם במציאות בלתי אפשרית.

הבעיות של הילדים נגרמות בעיקר מהתפרקות הכפר ההיקשרותי, וחיים בחברה שמקדשת עצמאות מוקדמת (מדומה) ודוחה תלות, חברה שלא מבינה מהם צרכים התפתחותיים של תינוקות וילדים.

אני כן חושבת שיש להורים כח עצום שיכול לפתור ולהקל המון מהבעיות של הילדים שלהם בשתי דרכים:

1. דרך מודעות (תובנות) שמאפשרת להם לקרוא נכון את ההתנהגות של הילד, להבין מה עומד מאחוריה ולמה הוא זקוק.

2. דרך טיפול עצמי של ההורה שמאפשר לו להיות דמות היקשרות בטוחה יותר עבור הילד.

אני מצטרפתעוד מעט פסח

שגם אני ממש אוהבת לקרוא אותך.

ומתחברת מאוד לגישה ההיקשרותית ברמת העקרון.

רק חשוב ל יש קצת לרכך אותה, כי לפעמים כשמתאהבים מדי בגישה ספציפית, מאבדים יכולת להתבונן על סיטואציה דרך משקפיים נוספות.

תמיד שמחהאפונה

לקבל עוד זוית

וגם אני אוהבת לקרוא אותך🪻

תודה ❤️ וסליחה אם כתבתי באופן פוגע/חדקופצת רגע

מדי.

תודה על ההעשרה של הפורום עם עקרונות הגישה ההיקשרותית 🙏

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

ממש מבינה אותך אבל אין ברירה לפעמיםפרח חדשאחרונה

הרגשתי לגמרי כמוך

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

תודה לכולן!אור.יאחרונה

אנסה את כל ההצעות והלוואי שיקל עליה.

משום מה לא חשבתי שאוטופיק יכול להופיע רק בחורף ולא תמיד...

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעים

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

היה לנו... לא פשוטיום שניאחרונה

עוזר לשים קלסר מתחת למזרון (שיגביה קצת את אזור הראש)

נתנו גביסקון אחרי כל הנקה והייתה הקלה מיידית. שווה לנסות. זה ללא מרשם

אם התרופה לא עוזרת צריך להמשיך לראות מה מציק לה כי את והיא סובלות!!

העצה הקבועה שלי - לבדוק היפרטוניה, טונוס שרירים גבוה אצל תינוקות, כי התסמינים דומים (בכי, עצבנות, קושי לישון, נרגעים רק בידיים או במנשא). ויש הורים שלא מכירים.

ועוד משהו - יש ילדים שהאוכל לא מספיק להם והם רעבים... ואז בכי ללא הפסקה, מגיעים לארוחה הבאה רעבים אז אוכלים בעצבנות וזה מעגל קסמים מתיש.

שווה לשאוב בקבוק אחד ולנסות לתת קצת אחרי ארוחה. תינוק רעב אצלי צרח וצרח למרות ההנקה, ממש כמו התיאור שלך, אם לא אעל או ינק רק צרח. וממש ראיתי איך התוספת הרגיעה.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️