הכל בסדר, ילד בגן חדש, מרחב שהוא לא מכיר.. יכול להיות שזה הבטוח בשבילו- לשחק לבד. הכל טוב.

באופן אישי מה שכתבת לא מעלה לי סימני שאלה בגיל שנתיים, הוא ממש קטני.. זה אפילו לא גן, זה גיל מעון.

תעקבי בנחת, לא בלחץ ובאמת מבאס שזה הדבר הראשון שהגננת אמרה לך.. תחליקי, יכול להיות שהיא רצתה לשדר שהיא שמה לב לכל אחד ולא התכוונה להיות ביקורתית או להלחיץ..

ולא מקצועי שהיא מעלה חששות כאלה רק על סמך יום אחד.

כל ילד מסתגל בצורה שלו וזה מעבר לא קל גם למבוגרים.

זה רק היום הראשון והוא רק בן שנתיים.

לי זכור שבגיל שנתיים כולם היו אצלי רכושניים מאוד.

שנה שניה בגן עירייה.

שנה רביעית במסגרות.

וביום הראשון הוא ישב והתבונן ובדק את הגן.

מאד מאד נורמלי ותקין.

כשאת מגיעה למקום חדש את ישר מתחברת לכולם?

יש ילדים שלוקח להם קצת יותר זמן..בעיקר אם החברים חדשים.

אל תתייחסי למה שאמרה.

בהחלט לא אחראי להגיד כזה דבר ביום הראשון.

תמיד התלהבנו עליו שהוא מצליח להעסיק את עצמו שעות לבד,

וגם בגן הקודם הוא לא היה הכי חברתי בוא נגיד....

כן ראיתי בהסרטות שהגננת הייתה שולחת שהוא לפעמים משחק עם ילדים אבל זה לא היה כזה נפוץ והוא בהחלט שיחק לבד הרבה

היא אף פעם לא אמרה לי כלום על זה וכמו שאמרתי באמת עצבן אותי שהחדשה אמרה על היום הראשון בלי לבדוק יותר מידי

אבל יש לה שנים של ניסיון לעומת הקודמת...

אז אם זה ככה נמשך אולי כן כדאי לפקוח עין.

לשים לב.

אבל בטח לא ביום הראשון לתייג אותו.

קחי נשימה עמוקה. תתייעצי איתה על מה היא רואה אחרי החגים...

אם את זו שדואגת בלי קשר, את יכולה לבקש הפניה מהרופא ולהתחיל להתקדם להתפתחות הילד (התורים ארוכים מאוד).

נשמע מתוק ומקסים, תהני ממנו.

גיל שנתיים זה ממש רק ההתחלה של הבנת משחק חברתי

יש ילדים שזה מתפתח אצלם מהר יותר, יש לאט יותר, אבל בגיל שנתיים זה עוד תקין לחלוטין ובטח שבהתסגלות כשדברים חדשים לו והוא עוד לומד את השטח ונצמד למוכר- הוא יכול לצפות איך הוא יגיב במשחק אבל נורא קשה לצפות איך ילד (שאולי הוא לא מכיר בכלל!) יגיב במהלך משחק אז כשלומדים את השטח זה בריא מאוד להיצמד למוכר ולא לחפש "אטרקציות"

הוא משחק במקום חדש בלי להימנע? זה נהדר וזה מעיד הרבה טוב.

האם אם כל השנה הוא ימשיך להימנע מחברה יהיה עניין לנסות להתייחס לזה? כנראה שכן כי סביב גיל 3 כבר יותר מצופה משחק משותף

אבל ביום הראשון בגן, בגיל שנתיים ורבע?? ממש ממש לא ואין מה להילחץ מזה בכלל...

מה שאומר שאין לה את ההכשרה כמו גננת כדי להעלות חששות בנוגע להתפתחות הילד.

לדעתי היא סתם ציינה משהו שראתה ולא אמרה את זה מתוך מקום של חשש או מחשבה עמוקה.

עדיף שיגידו יותר מאשר שיגידו פחות, וכל אמא ומה שחשוב לה לשמוע..

מבינה שזה כנראה דרך לך על מקום כואב, את שמעת יותר ממה שהיא אמרה.

ממה שכתבת נראה שלקחת מאוד רחוק שאלה תמימה. המטפלת שמה לב שהוא משחק לבד ורצתה לדעת אם זה כי הוא חדש וצריך עזרה להכיר חברים, או שככה הוא מעדיף כרגע.

נשמע שהיא אכפתית ורוצה שיעבור לו הכי טוב שאפשר

מאפיין ילדים בגן הזה לשחק אחד ליד השני ולא עם השני.

נראה שהשאלה של הגננת נגעה במקום רגיש אצלך.

היא שמה לב למשהו ושאלה אותך, אולי זה היה בתום לב של יום ראשון על מנת לעזור לו להשתלב, ואולי לא. (יש הרבה דרגות של "משחק לבד", חלקם תואמי גיל ושלב הסתגלות וחלקם לא)

ציינת שיש לה הרבה נסיון.

אני מציעה לך רגע לעצור לפני השאלה שלה ולחשוב מה מטריד אותך לגבי הילד החמוד שלך. אם לפני מה שהגננת שאלה אותך עלו לך חששות או אי בהירות, אני מציעה לך בנחת לפנות להתפתחות הילד לבירור. יכול להיות שזה תואם גיל ואופי אבל תמיד יכול להיות גם משהו אחר שעם ידע ועזרה אפשר לעזור לו להתקדם חברתית.

גם לגבי ההתעקשויות לגבי מיקומים של חפצים, זה יכול להיות 'קריזה' מעצבנת אבל חולפת וזה גם יכול להיות משהו אחר.

הגיוני להמתין תקופה קצרה להסתגלות שלו ולהיכרות יותר מעמיקה שלו עם הגן ושל הגננת איתו ואז להתעניין אצל הגננת אם היא עדיין רואה משהו חריג, ולפי זה לפעול, אם יהיה צורך.

לא בשביל להלחיץ או משהו... רק שזה באמת נגע בנקודה רגישה כי זה לא פעם ראשונה שאני חושבת עליו ונלחצת.....

לא חשבתי שזה לא תקין, בגיל הזה אני חושבת פחות יש יכולות חברתיות.

זה יותר לקחת מחבר את המשחק, לבכות כשלוקחים

לדחוף לחבק

מה היא מצפה שיסיעו מכונית ביחד? יבנו מגדל וכל ילד ישים קוביה? תור תור? מגדל טבעות, כנל?

בעיניי מוגזם לדרוש את זה מילד בגיל הזה. הוא ממש קטן

חוץ מזה שזה היום הראשון, הוא עדיין בהלם מהסיטואציה.

איזה כיף זה שיש לך ילד על יכולת להעסקה עצמית, אנחנו בדיוק עובדים על זה עם הגדול. מרגיש לי שממש זכית בפיס

חיבוק על התחושות, לא כיף לקבל הערות כאלה, במיוחד לא ביום הראשון

בגן שפה אמרו לי שצריך כמה ימים (וזה כשיש אבחונים עם מלא רקע, לא קובעים ולא מחליטים כלום עד שאין היכרות קצרה), אז בגן רגיל? מוזר.

מצטרפת לשאר שאמרו שבגיל הזה תקין לשחק לבד, בטח במקום חדש ולא מוכר...

בקשר לקיבעונות שתיארת - אני חושבת שזה גם תואם גיל. גם לבת השנתיים שלי יש דברים כאלה, ואני כמובן נלחצתי מזה כי כבר יש לי ניסיון באוטיזם... אבל היא לא על הרצף - כמה אנשי מקצוע שראו אותה שללו את זה.

איך הוא ביחס אלייך? האם הוא מבקש ממך עזרה כשצריך משהו? האם הוא משתף אותך בדברים שעושה או שמעניינים אותו? (אפילו רק להצביע על ציפור בחוץ בהתלהבות ואז להסתכל עלייך כדי לבקש שתתלהבי איתו...)

בכל אופן, אם משהו בך לא רגוע, את יכולה לפנות לרופא הילדים ולהתחיל למלא שאלונים. לפעמים עצם מילוי השאלונים נותן אינדקציה לכיוון הנכון של ה"אבחנה" שלו, כן או לא...

זהו שיש לי אחות אוטיסטית ולכן אני נלחצת כי אולי זה גנטי וזה עבר אליו פתאום?

יש הרבה קטעים תקשורתיים אצלו (כן הוא מבקש עזרה, משתף בדברים שבנה וכו' ומצביע על דברים שרואה בהתלהבות. הוא נהנה שמוחאים לו כפיים נגיד וקולט שמחמיאים לו.)

אבל הקטע המקובע בנוסף לזה שהוא משחק לבד הדאיג, מקווה שזה באמת רק עניין של גיל ויעבור לו...

אני לא מאבחנת וכמובן אי אפשר לאבחן מכמה נקודות שכותבים בפורום, אבל נראה לי שאין מקום לדאגה.

יכול להיות שהוא 'פשוט' ילד רגיש מאוד. תגללי על זה - זו תכונה, לא לקות. היא דורשת התאמות אבל היא גם מתנה גדולה.

(ובקשר לאוטיזם ולתורשה - כיום חוקרים את הנושא הזה ויכול להיות שיש איזשהו מרכיב גנטי בזה. אבל כרגע שימי את זה באחורי הראש, זה לא נוגע אלייך...)

משחקים אחד ליד השני ולא אחד עם השני ובאמת ברוך ה' מדובר בילדה מוקפת חברות וחברים והכל טוב.

תמיד צריך להיות עירניים, זה נכון, אבל זה ממש ממש מוקדם בשביל להעלות חשש מסוג כזה.

בגילאים הללו הם משחקים לרוב לבד, אלא אם יש תיווך של מבוגר או דמות שמסבירה, מבקשת, וכו...

ועוד ביום הראשון- מה נסגר?

אם ימשיך כך, הייתי מצפה מהמטפלת שתתווך, ותסייע לו להשתלב, אבל לא בלחץ.

למרות שמה שאת מספרת לגמרי נורמאלי בגיל הזה.

גם אני הייתי מאוד ביישנית וחסרת ביטחון

אבל מקווה באמת שהכל בסדר.... בעלי לא מבין ממה אני נלחצת אבל לשנינו אין יותר מידי ניסיון עם ילדים אז קשה לדעת.....

גם הילדים הלא ביישנים בגיל הזה משחקים עם עצמם, אלא יש תיווך של מטפלת או כל דמות אחרת.

בגיל הזה הם שוקעים בעולם פנימי קסום ומפתח.

את ממש מזכירה לי את החששות שלי עם הבן הבכור

נכנס לגן עיריה בגיל שנתיים ושמונה ועדיין היה נראה לי שהוא מעדיף לשחק לבד/ לשחק ליד החברים ולא ביחד.

עם הזמן זה הגיע.

וגם לגבי ההתעקשויות, גם לי היו קטעים שהוא היה מאוד מרובע ברמה שלא הבנתי מה הוא רוצה ממני

אבל עבר לו... והיום בן 4 וחצי משחק מהמם עם חברים ומאוד נרגע.

לדעתי גיל שנתיים זה ממש פיצי

משחק משותף זה רק התחלה.

אז לדעתי שחררי לחץ, ובטח שהיום הראשון בגן לא מעיד על כלום.

את השאלה הזאת בגיל דומה

היא אמרה שבגיל הזה הם לא באמת חברים הם פשוט משחקים אחד ליד השנייה פחות ביחד

הבת שלי מאוד דומה לתיאור

כן משחקת גם עם חברים

אבל הרבה פעמים מעדיפה לשחק עם עצמה

לא אוהבת שנוגעים לה בדברים

וגם לה יש קטע שהיא מרובעת

שכל דבר יהיה במקום שלו

לק"י

וגם ככה הוא יצטרך להסתגל למטפלת חדשה, אז נראה לי שלהתחיל כשהעניינים מתייצבים זה רעיון טוב.

קשה כל הבלגן הזה....

כשהוא הלך קצת ואז שוב

לק"י

אם היית אומרת שהוא מתחיל להסתגל, אז אולי באמת חבל להפסיק לגמרי לשלוח.

אבל אם את מרגישה שהוא עוד לא הסתגל לכלום, אז לא חושבת שזה משנה אם יישאר עכשיו או יתחיל מחדש אחרי החגים.

מידי יום, אפילו לימים קצרים יותר

ושולחת כשיש צוות קבוע ויש סדר

לא כתבת בת כמה היא אבל אם היא אוכלת מוצקים מניחה שלפחות 4-5 חודשים ,

הייתי מלמדת לשתות מכוס רגילה או קש (אצלי לא שותים מבקבוק תינוק בכלל, בטח לא מים).

אם את צריכה טיפים איך ללמד תינוק לשתות מקש תבקשי

לא מוכנים מכוס רגילה..

את לוקחת קש, שואפת בו מים ואז מוציאה מהכוס וסותמת את הקצה השני עם האצבע.

עכשיו כשתהפכי את הקש המים לא ישפכו מהפתח בלל לחץ האויר,

את מכניסה את הקצה הפתוח לפה של התינוק ונותנת לו למצוץ, משחררת לו שיצאו מים

וככה הוא לומד שאפשר לשאוב מים מהקשית ועושה את זה גם בכוס רגילה.

ואם את הולכת על קשר (לגמרי אפשרי בגיל הזה)- תנסי לקחת קש רגיל (אפשר בהתחלה קש עבה כמו של שייקים, יותר קל ללמוד איתו, ואחר כך קש דק), לטבול אותו במים/חלב ולסתום עם האצבע בצד השני, ככה שהמים נשארים בתוכו. להכניס את הקש מהצד של המים לפה שלה ולשחרר לאט. תראי אם היא סוגרת את הפה ומתחילה למצוץ ותגיבי לפי התגובות שלה...

וחיבוק❤️ היינו שם... קשוח.

הייתי מתעקשת שיתנו לה מים לפחות בכפית אם היא לא מוכנה בקבוק

אפשר לנסות גם כוס אימון אצלנו היא לא הסכימה בקבוק אבל כןס אימון של נוק כן עבדה טוב.

אולי תיעזרי בהקלדה ותרגום כדי לתקשר עם המטפלות, זה קשוח שהן לא דוברות..

ההן שלי שנה שעברה היה סרבן בקבוקים בהתחלה, ועבר לו, למד לקחת בקבוק, מאז הוא כבר שתה בבקבוק גם עם בייביסיטר לא מוכרת בכלל, גם מחזיק בעצמו את הבקבוק ושותה בלי שאף אחד מאכיל אותו.

במסגרת הוא לא מוכן, ברור לי שזה נטו קושי של ההסתגלות ולא היכולת שלו, אבל המטפלת על סף יאוש וכבר איימה שהוא לא יוכל להמשיך אצלה וזה ממש עיצבן אותי, מרגיש לי שהיא לא ניסתה בכלל הרבה והוא בך הכל היה שם שלושה ימים, תני לו להסתגל!

זהו, סליחה שפרקתי על השרשור שלך

שידה אחת רחבה ואחת צרה וארוכה.

עברו איתנו אלף דירות.

עכשיו כבר בסוף ימיהן אבל עדיין חלק מהמשפחה.

יש לנו שידת החתלה והמגירה נפלה ואי אפשר לחבר, אז רוצה משהו חזק ויציב.

אני לא צריכה שידת החתלה אלא רק שידה של מגירות ומעדיפה שאפשר לקנות דרך האינטרנט.

בפייסבוק? ראיתי שם שידות כאלו שחנויות מוכרות אבל לא מכירה את החנויות האלו..

הורים.

אולי אצל @אפונה ?

משנה. אם העיסוק סביב הביסקוויטים כל כך מקשה על ההתנהלות. ואגב את כותבת גם על ממרח שוקולד ועוגה.

אגב נוסף, אחד הדברים שאת לא יכולה לשלוט בהם זה מה הילד יאכל. את יכולה לשלוט רק במה הילד לא יאכל.

את יכולה להחליט שהכלל הוא שבשעת ארוחת הערב יושבים סביב השולחן. את יכולה להחליט שלא אוכלים מתוקים ( והכי פשוט זה לדאוג שלא יהיו מתוקים ). את יכולה להחליט שלא אוכלים אחרי שעת ארוחת הערב. אבל חוק ולפיו בשעת ארוחת הערב אוכלים, זה חוק שהרבה יותר קשה, ולא יעיל בכלל עד לא אפשרי, לאכוף.

וחוצפה זה אחד הדברים שאני הכי לא מכבדת או מעריכה.

אתה רוצה בשבילו, אתה עושה מלא דברים עבורו, והילד חי בתחושה שהוא לא מעריך מה שעושים, המון כעס, חוסר סבלנות וחוסר שליטה.

אתה רוצה לשבת איתו על חוברת? לו בא לראות טלויזיה. אתה רוצה שיאכל סלט? הוא חשב על גלידה. אתה רוצה לדבר איתו על איך היה היום? הוא מעדיף לשחק. הוא מקבל הכל: הולך לחברים, משחק איתם, מקבל ממתקים, רואה טלויזיה, מקבל את הסרטון כדורים, והוא חמוד לפעמים, אבל בכל יום יש איתו כל מיני סרטים, המון חיכוכים ומאבקים וכיפופי ידיים. ההקשבה אצלו עולה בהמווווון כוחות ולא הולכת פשוט וטבעי וכמו שאנחנו רוצים ומצפים.

כל פעם כשמעלים פה קושי טיפה יותר מטכני, ישר מציעים מיד ללכת הדרכת הורים. זה נהיה אוטומטי, מובן מאליו וזה כ"כ קל להפנות אחרים לשם. במיוחד ניקים שקוראים אותי באדיקות (איך יש לכן זמן ואתן קוראות ואשכרה משייכות את זה וזוכרות תכתובות שלמות) ונכון שיש קשיים וחוסר אונים בהודעות שלי, אבל מצד אחד זה לא שלא הייתי בהדרכות, הייתי בהמון וגם הדרכה היא לא מטה קסמים. בכלל ללכת להדרכה זה קשה, צריך לבחור יועץ מתאים, לא תמיד מתחברים וגם שמעתי בכנות המון בולשיט שם, זה גם יכול לבלבל אותך ולטשטש את האמונה שלך בעצמך וביכולת שלך לפתור בעיות. אני מכירה את הילדים שלי, נותנת לעצמי את הקרדיט שאני ובעלי סופר אינטיליגנטיים ורגישים ויותר מזה אכפתיים ומשקיענים ופתוחים ללמוד.

בנוסף, זה מתנשא לשלוח להדרכה, זה נשמע כאילו הורות של אחרים היא מושלמת ומי שנתקל בקושי מהותי חייב לקבל יעוץ ויפה שעה אחת קודם.

אני מאמינה שאם זה היה נדיר שילד היה מתחצף או זורק חפצים, לא היו על זה כ"כ הרבה מאמרים וסרטוני יוטיוב. ואני במודעות וקוראת ולומדת ומתפתחת (אגב גם כאן זה אמצעי ללמוד ולהתפתח ולשמוע מאחרים) אבל כשכותבים ללכת ליעוץ זה לא באמת עונה לי על השאלה וזה פוטר את המגיבה מלומר בנחמדות ואכפתיות איך לנהל אירוע כזה עם ילד כזה. זהו.

עכשיו בטח כל השרשור יהפוך להתמקד בזה ומלא כותבות יחלקו עלי. אשמח להתייחסויות לגבי העניין שהעליתי- חוצפה, ילדים עם צורך בשליטה, ואיך מחזירים אותם למסלול למרות שזה מחרפן אותך ואתה לוקח את זה אישית וזה מוציא מהכלים.

נראה שאת מנסה לסדר ולסדר את החיים שלהם, מה הם יאכלו, מתי, אץ מסכימה לו לראות אבל רוצה שלא יראה כי את לא אוהבת.

מציעה לך לתת להם בחירה. היית מכריחה את בעלך לספר איך היה לו היום? זה עקרוני מבחינתך שהילד יספר לך עכשיו?

אפשר לשאול אותו: אתה רוצה לספר לי עכשיו? הוא רוצה לשחק, מעולה. הוא שולט במה שהוא באמת יכול לשלוט עליו.

תחשבי בדיוק איפה את רוצה לשלוט ומה התחום שלו (כמו בדוג' שנתנו לך, מתי יושבים סביב הכיסא ומה לא אוכלים. ולא כמה הוא חייב לאכול).

עוד משהו, בעיני את מתעסקת הרבה באיך הדברים מפעילים אותך, כמה את טורחת והוא לא מעריך, מה הוא מקבל, איך האיומים שלך חסרי השפעה, האם את אוהבת או לא אוהבת חוצפה.

מציעה נקודת מבט מעט שונה, תחשבי על הילד. מה הוא צריך ללמוד, מה חשוב בשבילו.

חשוב לו ללמוד שבעולם יש גבולות, חשוב ללמוד לדבר בצורה נעימה לאחר, חשוב ללמוד שלהכאיב ולהרוס חפצים כשזורקים אותם זו לא דרך להתמודד עם כעס. מקווה שמובן.

ועוד משהו לגבי הדרכת הורים, מקווה שבסדר לכתוב לך.

אני עובדת עם ילדים, ההתנהגויות שאת מתארת, באינטיסביות שלהן, בעוצמה ובכמה שהן מפעילות אותך. לא מאוד תקינות. ויכולות להיות משמעותיות יותר בעתיד.

לדוג', ילד שמרביץ להורים בכיתה א' - זה לא תקין, ואם לא מצליחין לפתור את זה בשנה, כנראה שהאתגר משמעותי וצריך התערבות חיצונית.

בגיל כזה.

וזה קשור לאופי החינוך שהשתרש בשנים האחרונות ולזה שההורות רכב המכילה יותר.

ברור שאת לא רואה את ההתנהגות הזאת בעבודה גם הילד שלה לפי מה שהיא מתארת לא מתנהג ככה מחוץ לבית

וטוב שכך.

אני לא מדברת על פעם בחודש שילד לא שולט בעצמו, אלא בדרך קבע.

זה לא תקין

ונכון שהיום יש הרבה דברים לא תקינים, זה שהתנהגות מסוימת נפוצה לא אומר שהיא תקינה.

דרך להחזיר למסלול ילדים עם חוצפה וצורך בשליטה תוך כדי ולמרות שזה מחרפן אותך ואת לוקחת את זה אישית וזה מוציא אותך מהכלים -

אנחנו פשוט שומרות אותה לעצמנו כדי להתנשא עלייך

וברצינות

מניחה שהתכוונת אלי בין השאר...

כבר עניתי לך בכמה וכמה שרשורים ולא תכננתי להגיב לשרשור הזה כי הבנתי שזה לא הכיוון.

ברור שאני זוכרת אותך...

את כותבת מהמם ואותנטי וממש כיף לקרוא את התיאורים שלך

אני מציעה לך ללכת להדרכת הורים כי אני מאמינה שהיא תשנה לך את החיים ואת תפיסת ההורות כפי שהיא שינתה לי, ולעוד הרבה הורים אינטליגנטים, רגישים, אכפתיים ופתוחים ללמוד.

את מוזמנת לערוך סקר אצל הנשים שהמליצו לך ללכת להדרכת הורים, ולבדוק כמה מהן המליצו מנסיון אישי.

אגב, אני הלכתי ללמוד הדרכת הורים ואני עדיין הולכת ואלך להדרכה אפילו אצל קולגות שלי, ואני עדיין מקבלת תובנות חדשות אבל יותר מזה - יש לי מקום להניח בו את הסערות לשי סביב ההורות, כי בשביל להיות אמא שמחזיקה את הילד שלה בטוב אני צריכה בעצמי להיות מוחזקת.

הלוואי ותצליחי לשמוע ולקרוא את הדברים ממקום טוב ולא שיפוטי.

אני חושבת שהסיבה שכל הזמן מציעים לך הדרכת הורים היא כי יש משהו בגישה שלך, בצורה שבה את מדברת על הילדים שלדעתי ולדעת עוד הרבה נשים זה פשוט מה שמזין את ההתנהגות שלו ולכן הדרכת הורים מיטיבה אמורה לשקף לך את זה ולכולל את השינוי.

אם את שואלת אותי יש לך ילד מהמם שמחפש את המקום שלו בעולם ואת עצמו ואתם צריכים לאפשר לו טת זה. אני באמת חושבת שאם תצליחו לראות את זה בעיינים האלו הדברים כבר יסתדרו מעצמם.

הוא ילד, ברור שהוא רוצה להמשיך לשחק בדיוק שצריך לאכול או לאכול בדיוק שצריך להתקלח. וברור שהוא ירצה לעשות הפוך ממה שאת מבקשת, הוא בדיוק בשלס שמפתח רצון נגדי.

עכשיו תגידי אז מה הפתרון, לאפשר לו הכל? לא ממש לא. אבל אני חושבת שהדרך מולו צריכה כן להיות בגבולות ברורים אבל הדרך להשיג אותה לא צריכה להיות באיומים או בהסברים חוזרים. נסי את שיטת המשחקיות, אני חושבת שהיא תחולל לך פלאים. למשל במקום לבש שוב ושוב שיפסיק לשחק ויבוא לאכול, תגידי לו שאת דוב גדול ומי שלא בא לאכול עכשיו הדוב אוכל אותו ואז הוא יברח ממך ויבוא לאכול או שיחכה לראות מה את עושה ותנשנשי אותו בכיף ובצחוקים ואז תראי איך ציקצק הוא מקשיב לך.

ממליצה לך ממש לקנות את הספר של משחק ההתקשרות, יתן לך כלים פרקטים בהתמודדויות יומיומיות.

אבל אני כן חושב שהעיקר הבעיה היא איך שאת רואה אותו, את מצפה ממנו להתנהג כמו מבוגר אבל הוא ילד.

ילדים לא מעריכים, הם לא רואים את כל מב שאת עושה בשבילם וזה דברים שנבנים לאט לאט וגם אז זה לא יהיה תמיד.

את מעריכה אותם כשהם עושים מה שיבקשת? ילדים הם מראה של ההתנהגות סביבם.

המון בהצלחה

את אמא מהממת ורואים שממש חשוב לך לחנך ולגדל אותם. הלוןאי ותצליחי לפתוח את הראש והלב לשמוע את הדברים נכון

אני מעדיפה לכעוס ולהיעלב מכן מאשר להתרגש. עכשיו ממש בכיתי כי כתבן את זה בצורה עדינה ויותר מכבדת ומעריכה.

בכיתי, כי מעצבן ומכאיב הפער בין כמה שאני מושקעת בהם בהודעות, בדאגה בטרדות, במחשבה, בעיסוק לבין הנחת שאני מקבלת. זה מתיש וזה משפיע על הזוגיות.

חוץ מזה, כשאתן אומרות לי שאני רואה את הזווית שלי זה הכי טבעי לי, אף אחד לא לימד אותי להסתכל מהזווית של הילד, אני תמיד מסתכלת מהזווית שלי. וזה גם קשה לי, כי כל כמה שזזתי כאמא בתהליך הזה של לשים אותם במרכז, עשיתי תהליך כזה מטורף מאיפה שהתחלתי, ואני עדיין כ"כ רחוקה משם? לא נראה לי שאי פעם אגיע.

וסתם זה עצוב שאני במאבקי כוח איתו. הוא ילד מקסים אבל משהו בחוויה שלו מולי כנראה גורם לו לנסות להשיג ממני תשומת לב שלילית. (מצד שני היום הושבתי אותו על הברכיים והחמאתי לו והשווצתי מול כולם בדפים שהוא עשה בכיתה א' בספר). וגם כואב לי שלא כיבדתי אותו והכרחתי אותו לאכול ואני לא מצליחה להבין מתי להיות רכה ומתי נוקשה, ידעתי שאני צריכה לקחת לו את הצעצוע, אבל אולי אני עושה את זה בצורה הפגנתית שגורמת לו לכעוס עלי, וחשבתי שכמו שלוקחים את הצעצוע אפשר לכפות עליו את הרצון הטוב שלי שיאכל חביתה בריאה וגם התרגזתי עליו, למה אתה לא יכול לעשות את זה פשוט ולמה אתה לא יושב לאכול בפשטות כמו אחיך?

וכשהוא התפשט כבר והיה מוכן למקלחת, כבר התעצבנתי וחיכיתי שאבא שלו שסובל את השטויות שלו הוא יקלח אותו, כי הילד לא הקשיב לי, היה אמור לאכול כדי לקחת אנטיביוטיקה ורק אחכ להתקלח והוא עשה הכל הפוך- כשהיה אמור לאכול לא בא, כשרציתי שיקח את האנטיביוטיקה, רץ וברח בכל הבית ולא הסכים, זמן האנטיביוטיקה עבר, וכבר לא היה לי כוח או חשק לקלח אותו. אולי זה מעגל כזה, הוא התאום שיותר קשה לי איתו ויותר עם האבא (אולי אני צריכה לתקן איתו את הקשר). וזה גם הרס את כל הערב והוציא לי את כל האוויר. זה מוציא ממני המון אמוציות. התעייפתי והתרוקנתי.

נשמע שפשוט אין לך אוויר.

דבר שני נקודתי ופרקטי לגבי האנטיביוטיקה חשוב שתדעי שהזמנים קצת גמישים. זה לא חייב להיות על הדקה.. אפשר לשחק עם זה שעה/שעתיים. זה לא כמו גלולות.. מקווה שזה יקל עלייך בעתיד. יש לי משהו קצת יותר רחב לכתוב לך אבל אני לא פנויה לזה עכשיו, מקווה מחר לזכור ❤️

אני רוצה להציע לך מבט אחר על הנחיית הורים, מבט שעד שלא הלכתי להדרכה לא הבנתי את זה...

זה מתנה ממש גדולה לעצמך לקבל ליווי ממישהי שאת יכולה להעלות לה סוגיות והיא עוזרת לך במבט שונה ומרענן.

לא סתם חז"ל כתבו "אין אסור מתיר עצמו מבית האסורים". באמת נקודת המבט שלנו צרה.

לפעמים אפילו תוך כדי השיחה והשאלות שלה את יכולה לראות את הילד באור אחר ואת כל התמונה ממבט שונה שיכול להוציא אתכם מהלופ.

עוד דבר, זה כלים פרקטיים שאפשר לקבל. באמת אני מרגישה שקיבלתי מתנה כשהלכתי להנחיית הורים.

גם אם המדריכה לא הייתה הדמות המדוייקת עבורי ויש לי השגות מסויימות על השיטה שלה.

מבינה ממש את הקושי והבאסה בחיפוש אחרי הדמות הנכונה. אבל גם אם היא לא מדוייקת ב100% - אפשר לקבל וללמוד הרבה.

מהצד השני של הנושא - אתם ההורים, אתם יודעים ומרגישים מה נכון לכם ולבית שלכם. לכן גם אם היא מראה לכם מבט חדש או נותנת טיפים שלא מתיישבים לך - אז פשוט לא.

עוד דבר; עצם העיסוק בענייני החינוך כבר עושים טוב. מאז שבעלי ואני התחלנו ללמוד יחד שעה בשבוע (קבועה בלו"ז) אני מרגישה ממש שינוי חיובי. זה שמדברים יחד, מדסקסים.. והעקרונות החשובים שעולים מהלימוד. (אנחנו כרגע עם הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו"). אנחנו לוקחים את זה במנות קטנות, יותר משבוע אחד לכל פרק.

וכשזה עם איש מקצוע מבחינתי זה אפילו עוד יותר.

עכשיו בנימה אישית..

אני חייבת להגיד לך שאני לא מגיבה הרבה בשרשורים שאת פותחת, אבל כן זוכרת בגדול את הקודמים. למה? א. פשוט יש לך תאומים😅 ב. הכתיבה שלך ייחודית ומהלב. ג. ההתמודדויות דומות וחוזרות על עצמן, וגם אצלי יש דומות..

בניגוד למי שאמרה כאן שזה נשמע לה לא סביר ששנה את סביב אותם המאבקים, אני לא אשת מקצוע או משהו, אבל אני רואה אצלי בבית ועם הילדים שזה חוזר בספירלות.. יש דפוסים שקיימים בנו והם פשוט קורים שוב ושוב ושוב. וכל פעם שאנחנו צריכים לעלות מדריגה בחינוך או בעבודת המידות - מרגישים שחוזרים לאותה נקודה שכבר היינו בה. וזה ממש מתסכל. אבל אני חושבת שזה בספירלה וכל פעם את באמת מתחילה ממקום אחר טוב ובוגר ושלם יותר.. ולאט לאט מתדייקת ומשתלמת (מלשון להפוך לשלמה יותר..).

ועוד משהו אחרון - אני שומעת פה המון המון שיפוטיות כלפי עצמך. קחי חיבוק! את אמא משקיענית ואלופה ולא נמדדת בשיתוף פעולה של הילדון. תחזקי אותך בזה שוב ושוב ושוב. הלחץ סביב זה שהכל ידפוק ויתקתק מתיש אותך. ובסוף אין לך שליטה על השיתוף פעולה שלו אלא רק על הצד שלך בכל האירוע. וכל הרצון שלך רצון שיהיה בבית טוב וכזה מתסכל שלא הלך וששוב נכנסת לאותו הלופ... 🩷

רק אומרת שגם בזה הנחיית הורים עזרה לי 🙂❤️

קבוע בחינוך ילדים!! בעזרת ה' אציע לבעלי, הלוואי שנצליח ליישם.

כי אין שום ספק מההודעות שאת אמא שמושקעת המון בילדים שלה.

את משקיעה, מטפחת, חושבת, מעלה כיוונים גם כשאת מתוסכלת, מפנקת, מנסה, טועה, חוזרת, מנסה שוב.

וגם אם לא היית כל זה, לראות ילד שלנו ולהרגיש שלא טוב לו, או משהו שהוא תקוע בו ולא מתקדם, או כל קושי - זה פוגע ישר בול בבטן הרכה שלנו. ולהיפגע מהילד שלנו זה פעמיים בבטן הרכה.

לגבי ההדרכת הורים

למה לא להסתכל על זה כמו טיפול זוגי או טיפול אישי. כלי לשדרוג.

מניחה שהורים שמגיעים להדרכת הורים זה כי הם מרגישים שמשהו תקוע, ולא כי הם בשיא הפריחה ורוצים להשתדרג...הם חוזרים על אותו לופ עם ילד מסויים או עם כל הילדים וצריכים נקודת מבט חיצונית לסיטואציה, תובנות שאין להם פשוט בראש, כדי להצליח להתפתח הלאה בקשר עם הילדים ובהורות שלהם.

אבל אנשים גם מתחילים להתאמן רק כשהסוכר עולה או כשהברכיים כואבות והגב מציק

זה לא אומר שאימון זה לחלשים, כמו שהדרכת הורים או טיפול פסיכולוגי זה לא לאנשים כושלים

שוב חיבוק ענק

אני במקום דומה עכשיו מול אחד הילדים שלי, חוסר אונים כזה, והרגש משתלט כי זה לא סתם ילד נודניק זה הילד שלי ממש, שאני נותנת לו את כל מה שאני יכולה, ונופלת איתו במקומות הכי כואבים שלי...

באמת כדי להשתחרר ולא כי אני מרגישה שסיוט ואין שום ברירה ...

יש ברירה אפשר להישאר במקומות של תקיעות אבל למה לא לעלות קומה ואפשר את המצב עם מישהו שמבין בזה מאוד?

את המאמץ האדיר שלך להבין אותם ולהתקדם בהורות כל הזמן ותדעי שזה מהמם!

מציעה כיוון קצת שונה- אישית אני הרגשתי שכשהלכתי לטיפול אישי בשבילי זה שיפר לי את ההורות בהמון

גם העלתי המון נושאים בהורות מול המטפלת, וגם היה לי קל יותר להתמודד איתם והייתי מופעלת מהילדים פחות

אז אם הדרכת הורים מורכב לך יותר, אולי טיפול אישי בשבילך זה כיוון שיהיה לך קל יותר למצוא.

וטיפ פרקטי שעובד לי כדי לראות את הנקודת מבט של הילד- אני פשוט חושבת איך אני הייתי מגיבה בסיטואציה המקבילה, ואז מבינה שבסוף הכל זה אותה תגובה כמו שלו ורק מעובדת ובוגרת... אם להגיד על הדוגמאות שנתת, כשאני חושבת מה מתחשק לי לאכול יותר: סלט או גלידה, ברור שיבוא לי גלידה. אז בתור בנאדם בוגר אני יודעת שאני צריכה לאכול אוכל אמיתי ועושה את זה, אבל ילד בן 6 עדיין לא פיתח את היכולת הזו...

ואת כותבת שאת מצפה שההקשבה תהיה טבעית ולא תעלה בהמון כוחות, אני לא חושבת שיש בית אחד שההקשבה בו היא טבעית וקלילה ולא עולה בכוחות נפש ומאמץ להורים. רק תדעי שאת בחברה המאוד טובה של כולנו, שלא קל להם עם גידול ילדים🙂

אני רוצה להוסיף שמה שתוקע אותך (והמון הורים... את בחברה טובה), זה המחשבה שיש איזה כלי שאפשר בעזרתו לנהל את ההתנהגות של הילדים.

לכן הלכת להדרכת הורים של שפר, וזה ממש לא עזר, להיפך -

הנסיון לנהל אותם רק מחמיר את הלופ שלכם.

וגם כלים שאפשר להציע בפורום, ואכן נותנים אותם בנדיבות וגם לך, לא היו יעילים כי הם לא הסיפור.

הסיפור הוא לא מה את עושה או לא עושה, אלא מה קורה לך מול הילדים, ומה קורה לילדים מולך. ואת זה אי אפשר לעשות בפורום אלא בתהליך מול איש מקצוע.

אני אגיד שוב שאין בדברי טיפת התנשאות, גם אני אמא והילדים מפעילים אותי בכל מיני נקודות. ברגע שזה קורה אני הופכת להיות מובלת ולילדים שלי בעצם אין שם הורה.

הרבה פעמים אני מתפתה להפעיל כל מיני סוגים של כח (שלילי או חיובי) כדי לנהל אותם, זה אנושי.

אבל הדבר הנכון הוא להבין מה קורה שם לי ומה קורה לילד, כדי שאוכל לחזור להוביל את הילד. ואת זה עושים בהדרכת הורים טובה.

פעם אחת לתקופה של כמה חודשים

פעם שנייה במקביל לטיפול של הילד במשך קרוב לשנתיים.

שתי ההדרכות עזרו מאוד,גם לנושאים הספציפיים שעלו בהן, וגם להמשך קדימה, השתמשנו באותם עקרונות.

אני לא חושבת על עצמי שאני מושלמת, ולדעתי ברוב הפעמים שכתבתי לך שאני ממליצה על הדרכת הורים כתבתי שגם אני הלכתי. אני ממש לא חושבת שאני מתנשאת כשאני מציעה את זה, ואני ממש לא חושבת שאני אמא מושלמת, לצערי רחוק מזה, פשוט מהנסיון שלי זה מה שהכי יעזור.

אם את כותבת רק בשביל לפרוק זה בסדר גמור, רובנו פורקות כאן מדי פעם וזה טבעי ומובן, אמהות זה אינטנסיבי לכולנו... כשאת מנסה לקבל עצות מה יעזור, אז אני עונה לך מהנסיון שלי מה עזר ועוזר לי.

כי את כזו מקסימה, וכזו רגישה, ורואים את ההצפה הרגשית שלך מההודעות שלך, וזה כל כך מובן והגיוני...❤️

ובקשר להדרכת ההורים:

יכולה לומר לך עלינו - שתמיד הרגשנו: מה פתאום שנלך להדרכת הורים? מה, אנחנו לא יודעים להיות הורים? אנחנו חכמים, נבונים, אנשי חינוך בנשמה...

ואז כשהבת שלי אובחנה על הרצף האוטיסטי הבנו שאנחנו מתמודדים עם אתגר לא רגיל, וכן, זו לא בושה ללכת להדרכת הורים.

ואת יודעת מה קרה? יוצא שאנחנו מתייעצים עם המדריכה שלנו (שהיא פסיכולוגית ומכירה מגוון גישות ותחומים) גם על שאר הילדים שלנו... (שגם להם יש מורכבויות לא רגילות, אבל לא היינו חושבים ללכת להדרכת הורים סתם ככה)

וזה תורם לנו המון. עצם הידיעה שפעם בשבוע אנחנו יכולים להתייעץ עם מישהי חכמה וקשובה על הקשיים שצצים במהלך השבוע - כבר נותנת לנו רוגע. ואני חוסכת ככה הרבה התייעצויות בפורום

וזו הסיבה שנשים כאן מייעצות לך ללכת להדרכת הורים - כי את מעלה הרבה פעמים שאלות על חינוך הילדים, ואז את שומעת פה הרבה תשובות וגישות, ועלולה להתבלבל...

אצל מדריכת הורים תוכלי לקבל גישה אחת מגובשת, וגם מקום קבוע ומקצועי לפרוק ולשתף בו את הקשיים שצצים...

אני לגמרי מבינה את הקושי שבמציאת מישהי מתאימה! (במיוחד שבטח תרצו מישהי יחסית מבוגרת, שתהיה מבוגרת מכם) אבל מחזקת אותך לעשות את המאמץ בשביל זה❤️

אני חושבת שההצעה ללכת להדרכת הורים היא מכיוון הדרכה נותנת הרבה פעמים מענה לתחושת חוסר האונים. גם אם זה לא פותר לך את כל הבעיות הדרכה טובה אמורה לתת לך כוח להיות עוגן עבור הילד ולהחזיר לך את השליטה.

רוב ההורים כיום הולכים להדרכות הורים כך שאני לא חושבת שזה בא ממקום מתנשא, מאמינה שרוב מי שהציעה הלכה בעצמה וזה עזר לה

אני כן מסכימה איתך שהדרכות הן ממש לא קסם ולפעמים יכולות גם להזיק כשהן לא מספיק מקצועיות אז צריך לדעת למי ללכת.

לגבי העניין עצמו קודם כל מבינה אותך מאוד, בהתמודדות דומה,

צריך לא לאיים. וצריך גבולות תוצאות.

בעיני תוצאה היא דבר שצריך להיות מותאם

אתה לא מצליח להתנהג יפה אז אני לא יכולה לשלוח אותך לחבר עד שאני אהיה בטוחה שאתה מתנהג יפה.

אתה לא מגיע לאכול בזמן אז אין אחר כך ארוחת ערב (אם רעב יש לחם וגבינה. משהו כזה)

ובמקביל לחזק את הדברים הטובים, למצוא זמן איכות, לשבח אותו על כל דבר טוב שעשה.

אצלי אני מרגישה שזה בתקופות. וככל שאני יותר שקולה ובשליטה הסיטואציה נגמרת יותר בקלות.

אצלינו אין

ואני יודעת שאני לא היחידה.

אצלי זה בעיקר מבחינת בריאות.

רעבים לנשנוש? שיאכלו פרי או ירק או פריכית אורז. החטיפים שלנו זה בייגלה ופופקורן

יש ספר שאני מאוד אוהבת the child whisperer, (לא נראה לי שמתורגם לעברית) והיא מסבירה שם שלכל ילד יש צורך בסיסי שהכי חשוב בשבילו ויש ילדים שהצורך הכי חשוב שלהם הוא להרגיש שמכבדים אותם ומאפשרים להם להיות שותפים בשליטה על החיים שלהם. ורק כשהם מרגישים ככה הם מוכנים לקבל מרות.

יש לי ילד שהוא ממש כזה. ונשמע שאולי גם לך.

היא ממש מסבירה איך לתת לילד את הצורך הזה- לדוג'

להודיע מראש מה הולך לקרות, ומה הכללים והגבולות ולעמוד במילה שלך.- כי כשילד יודע מה המסגרת שהוא פועל בתוכה אז יש לו שליטה איך הוא מתנהל בתוכה.

לתת לילד לבחור לעצמו איפה שאפשר. לדוג'- אילו מהבגדים בארון הוא ילבש, ואלו מהמאכלים על השולחן הוא יאכל.

לכבד את הדעות, הרצונות והרגשות של הילד ולתת להם מקום גם אם בפועל לא מאפשרים אותם.

סתם אני פשוט מרגישה שאנחנו נכשלים כל הזמן. הילדים חכמים מאד בלי עין הרע אבל לא הנחלנו גבולות מגיל צעיר, והם מובילים אותנו לכאורה (למרות שזה לא נכון, אנחנו הורים סופר אכפתיים ומתפקדים) וזה בעוכרנו והם מאתגרים אותנו רגשית מאדדדדדדדדד, כל אחד מכיוון, וגם המורכבות בתאומות.

חיפשתי בעברית ולא מצאתי אותו, אז נראה לי שלא מתורגם לעברית. אבל את מורה לאנגלית אז משערת שתוכלי להסתדר איתו. לבעלי היה קשר מאוד מורכב עם הילד הזה וכל הזמן הרגיש שמתחצף אליו. ואחרי שקראנו ביחד את החלק הזה של הספר ממש השתפר הקשר ביניהם והוא למד הרבה יותר טוב איך להתנהל איתו. בקיצור ממליצה ממש, היא מדברת על הצורך הזה בחלק הרביעי של הספר.

שלא מפחד

שחושב שמחליט

זה נהדר

זה ילד שיש לו דעה ורצונות

גם ילדים שעושים מה שאומרים להם מפחד בגיל קטן

יש איזשהו גיל שזה כבר לא עובד

ואז הורים מתלוננים על 'גיל ההתבגרות'

הדרך היחידה לאינטראקציה טובה עם ילדים

שעובדת מגיל אפס והלאה

זה יצירת שיתוף פעולה

מתוך בטחון הורי

עם סבלנות לתהליכים

בלי איומים

בלי קסמים

עם התמודדות נכונה עם התנגדויות של הילד

את מחפשת פתרונות ספציפיים למקרים ספציפיים

אבל אם החשיבה שלך נשארת ב

הוא לא מפחד/ הוא רוצה להחליט

הפתרונות לא יעבדו

כי הבעיה מתחילה בחשיבה הזו

ולא אצלו

נראה שיש לך צורך בשליטה וכשאת מרגישה שאת מאבדת אותה - את לא מוצאת את עצמך בתוך ההורות

זה חלק מהמעבר בין הורות לתינוקות ש"מחליטים" להם על הכל לילדים שצריך לכבד ולגרום להם לשתף פעולה ולראות את הרצונות שלהם

לדעתי צריך לעבוד על זה. ואגבהדרכת הורים - את אומרת שאת לא מצליחה לראות מעיניים של ילד. זה בדיוק מה שזה בא לשקף וללמד אותך. ואת צודקת אין פתרונות קסם אבל צריכה להיות סבלנות לתהליך והתמדהוגם הבנה מה מתאים או לא מתאים. אבל ניסוי וחיבור לשיטה זו תקופה ארוכה כי מדובר בשינוי דינציקה הרגלי חשיבה והרגלי פעולה. וזה יכול לקחת המוון זמן

אולי בהדרכת הורים התנהגותית לוקח הרבה זמן כי היא מבוססת על התמדה ועקביות ולמידה של הילד.

אבל בהדרכת הורים היקשרותית הייתי מצפה להרגיש שמשהו זז כבר בהתחלה, שבועיים גג (לדעתי). גם אם עדיין לא בהתנהגות של הילד אז בראיה שלי אותו, בהתכווננות אליו, בתשומת הלב שלי לעצמי ולמצבי הויסות שלי...

לדעתי

אבל אני עדיין חושבת ככה

יש משהו בעצם ההתכווננות שעושה פלאים.

לא מכירה הרבה בתים אבל בבית שלנו יש גם התמודדויות עם חוצפות וילדים שלא מקשיבים לנו.

ובדיוק בחמישי הילדון שלי בן 4.5 חטף התקפת עצבים וזרק עלי נעליים וכעס נוראא והשתולל ברמה שבכיתי אח"כ חבל על הזמן.

אז ב"ה זה ממש לא קורה לעיתים קרובות אבל זה מבקר גם אצלנו.

לגבי חוצפה, הוא אומר לי הרבה פעמים אמא חצופה, אבא חצוף, בגדול כולם חצופים אצלו.

אני לרוב אומרת פעם פעמיים בשקט שאצלנו בבית לא מדברים ככה.

וכשזה ממשיך אני אומרת בנחת: אויש איזה באסה לך שיש לך אמא חצופה. ממש מסכן

ואז הוא נזעק אני לא מסכן אמא לא חצופה

יופי.

ולפעמים כשהוא נורא מתעצבן עלי אני אומרת לו שאולי נלך לחנות של האמהות ונבחר לו אמא חדשה. מה הוא אומר.

וזה די משתיק אותו. וגם אם לא אני משתדלת לא להתרגש וזה בעיקר תלוי בי. ככל שאני יותר עייפה/ רעבה/ עצבנית/ רוצה להתקלח ככה יותר בקלות אני מאבדת שליטה.

יש זמנים שאני יודעת שהם מועדים, לדו' כשאני חוזרת איתם הביתה אני נורא רעבה ולכן תמיד מגיעים הביתה, הם מקבלים שלוק ואני יושבת לאכול.

וגם כשבעלי חוזר תמיד דחוף לי להתקלח לפני שגרת הערב של הילדים. אז אני מתקלחת כמה דקות ואז יותר רגועה וסבלנית.

בגדול הרעיון הוא לשים לב שהצרכים הבסיסיים שלי מסופקים ואז יש לי יותר פניות לילדים.

אני חושבת שיש דברים שמגבירים תזזיתיות אצל ילדים וזה בעיקר מסכים ומתוקים.

לגבי מסכים בעיני יותר קל להגיד אין וזהו!

אצלנו בבית אין מסכים, בכלל. מקסימום נותנת לראות בטלפון שלי סרטונים של הילדים בעצמם.

ומתוקים גם אין, כן יש עוגיות ושלוקים קטנים חופשי.

ארוחת ערב אמרת שאת שואלת מה רוצים, אצלנו אני גם שואלת מה הם רוצים שאכין ארוחת ערב. נגיד טוסטים או פנקייקים או חביתה מקושקשת וכו'.

בעלי אגב מלא פעמים עושה להם חגיגה בצלחת, לדוגמא נהר עם גבינה ומהצדדים חביתה ואז גשר עם פלפלים ומכוניות או אוניות מעגבניות וכדו'..

לפעמים שמיים עם חביתה ושמש מעגבניות ולמטה פרחים ממלפפונים ופלפלים. מאוד עושה להם חשק לבוא לאכול.

אפשר גם אולי לעשות בחירה של ארוחת ערב בדרך של משחק, לדוג' עולה לי לראש להכין מלוח קרטון עם מחוג שמסובבים וכל פעם נופל משהו אחר שאז מכינים לארוחת ערב.

לא יודעת אם יעזור אבל אולי שווה לנסות.

בכל מקרה אם הוא לא בא לאכול אז לא, שיישאר רעב. בתשע הוא כבר יתחנן לאכול ותגידי לו שבשעה כזאת יש רק לחם עם גבינה.

יום יומיים לדעתי כבר יבין את הפרנציפ ויבוא לאכול בשבע.

וההתמודדויות איתו הן לא פשוטות.

הוא יכול לצרוח עד לב השמיים, ממש חזק ושזה ייקח שעות עד שיירגע.

זה אומר שהוא יכול להרביץ כדי לקבל מגע.

וזה אומר שהתעקש אתו על דברים זה הרבה פעמים להשקיע המון זמן והחלטיות ברורה.

וגם לנו יש המממוווןןן איפה להתקדם אתו.

והבוקר הוא לקח ואכל שוקולד מהמקפיא, לדוגמה.

מה שאני רוצה לחזק אותך,

זה במבט.

תקבלי קודם כל כת זה שהוא ככה.

זה האופי. פחות מקבל מרות, יותר עצמאי, יותר שובב, יותר רגיש.

זה הוא.

אין לך יכולת לאלף אותו....

אבל, יש לך יכולת להינות מהגידול שלו

אם תסלחי לעצמך על הרוב,

תניחי למצב להיות כמו שהוא בלי לכעוס על עצמך

ומה שכן הצלחת- תחזקי את עצמך. תעריכי את עצמך. תשמחי ותכתבי לך במחברת.

כי מה שחשוב זה לא שהןא יפעל לפי הכללים וייכנס לסדרים.

זה גם חשוב.

חשוב המצב הרגשי שלך כשאת יחד אתו.

האם את דרוכה, או שאת נינוחה בעיקר.

לא מובטח שיהיה יומיים אח''כ בהכרח. תלוי מתי יש תור פנוי. יכול להיות גם יום אח''כ או רק כעבור שבוע. בכל מקרה אם קבעו לה תור רחוק, כדאי לבקש להכנס לרשימת המתנה כי לפעמים יש ביטולים ואפשר להקדים.

לגבי רופא- כמו כל דבר בשירות הציבורי אי אפשר לבחור רופא... אפשר ללכת לשר"פ

בית חולים - אני עשיתי בהר הצופים והיה אחלה. אבל סה"כ זו פעולה פשוטה ומאמינה שגם בשערי צדק ועין כרם זה ממש בסדר. אם יש אפשרות לברר איפה התור הכי קרוב אולי זה מה שמומלץ, לא ניסיתי

מה מצפה - הרדמה כללית של כחצי שעה, התאוששות כשעתיים. דימום קל בין כמה ימים לכמה שבועות.

איך עושים - לא יודעת אם יש יותר מדי מה לעשות בצורה "קלה ומקצועית". נושמים עמוק, מתפללים לשליחים טובים, וזהו נראה לי. כן חשוב לבוא עם מלווה שיכול לתמוך טכנית ורגשית

היא ממש בחרדה, אולי זה יעזור לה.

אז מגיעים לבית חולים פיזית ושם קובעים תור? אם לא הולכים שרפ כמובן..

ותודה על התשובה! מעבירה לה..

הולכים למיון ומקבלים הפנייה למרפאות חוץ

אני עשיתי באיכילוב

מקבלים כדורים וגינליים להרחבת צוואר הרחם, עוברים הרדמה מלאה ויוצאים הביתה לאחר מכן עם מרשם לאנטיביוטיקה

אני בחרתי באופציה של גרידה לכתחילה ושלמה עם זה מאוד. לא הייתי עומדת נפשית בתהליך הזה בהית עם ציטוטק

יש לחברה שלי מקשים עם חותמת וואצפ

אבל מספר לא כשר

אם את רוצה מספר כשר זה גם אפשרי

פחות מבינה בזה. רוצה כשר לילדים

פשוט רוצה בלי אפליקציות אבל כן דרך נוחה לתקשר, שזה ווטסאפ. אז אסמסים גם..

אם הם יחסית צעירים ולא מידי מתוחכמים טכנולוגית, הייתי קונה סמארטפון פשוט(או משתמשת בסמארטפון ישן שיש בבית)

מתקינה רק ווצאפ

וחוסמת דרך פמילי לינק או אפליקציית נעילה אחרת אפליקציות אחרות שיש בטלפון..

לק"י

בפועל זה בקושי בשימוש.

הוא בקושי מסתכל בהודעות, כי לרוב זה פרסומות והודעות על הבחירות ופריימריס לליכוד (הפלאפון שלו היה שייך לאשה אחרת, שכפי הנראה התפקדה לליכוד🤦‍♀️).

מוצרי שיאומי במחירי חיימק'ה | בית פרמיום לסלולר ולצילום

יש אצלו באתר מכשירים, את בוערת את רמת ההגנה- עם דפדפן/ בלי, עם ווטסאפ, וכו'. אפשר להתכתב אתו בווטסאפ בשעות הפעילות יש לו שירות מעולה.

חלקם זה סמארטפון פשוט וחלקם זה הפלאפון הישן סגנון נוקיה

אחרת צריך לבדוק שמקבל מספיק מההנקה ולא מתייבש.

אם הכל טוב אז לא יודעת האמת. אם יש בעיה כדאי לפנות ליועצת הנקה טובה...

יש קשר לתזונה שלך.

אם את אוכלת קמח לבן תנסי להחליף לקמח אחר , וכן להוסיף לתזונה קטניות מונבטות שונות , שמעתי שכוסמת ירוקה בריאה וטובה מאד, תבדקי אם מותר למניקות.

את יכולה לאכול פירות קיץ (במידה)- אבטיח, מלון, אפרסק

תקפידי על שתיה מרובה של מים/ תה צמחים (צפורן , שומר - טובים לעיכול. בגלל ההנקה ממליצה יותר על שומר)

חלבון- עוף יותר עדין לעיכול מאשר בשר.

לק"י

אולי תנסי חברה אחרת של תמ"ל.

שאם הוא יונק האמא צריכה לשתות הרבה מים, לא זוכרת מאיפה שמעתי את זה, בכל אופן את צריכה במצבך 🙃

או לתת לו קצת מים רתוחים בבקבוק.

בשביל שיהיה חלב.

ולא נותנים מים לתינוק שתא אוכל מוצקים.

שנאמר לי שכשהאמא שותה הרבה החלב שלה מקבל הרכב שונה.

בכל אופן, לגבי המים לתינוק זו המלצה מרופאת ילדים שאמרה לי כשיהיה לי תינוק יונק עם עצירות, כמה סיסי לא עכשיו בקבוק שלם.

עד גיל חצי שנה זה יכול להיות ממש מסוכן.

בדיוק בררתי שוב את ההנחיות כי טיפלתי בתינוק והיה יום חם.

זה יכול לפגוע ברמת המלחים בגוף ולגרום חלילה להרעלת מים.

לשתות יותר מים הגיוני שיש קשר ביניכם

אם אצלך האוכל מרוכז מאוד זה משפיע גם על החלב

תנסי לשתות יותר נוזלים