אם הוא נמצא עד הצהריים, ואוכל שתי ארוחות, יכול להיות שהוא יסתדר רק עם מוצקים.

ומים אפשר לנסות לתת לו בכוס.

אם הוא נשאר עד ארבע, אולי הוא יצטרך גם השלמה של בקבוק.

את יכולה לנסות סוגים שונים של בקבוקים. ממליצים על לנסינו לסרבנים.

הבן שלי התחיל מסגרת בגיל יותר קטן ושתה מבקבוק.

אבל בסביבות גיל 7 חודשים הוא לא הסכים יותר לבקבוק, והסתדר עם שתי ארוחות של מוצקים עד השעה 14:00. (בהמשך הוא חזר גם לבקבוק).

היחיד שעשה פלאים, וניסיתי הרבה סוגים.

כשאחת הבנות ממש לא הסכימה, גם בקבוק של לנסינו- עשית יום שלם איתה שכל פעם לפני הנקה נתתי בקבוק. לא הנקתי עד שהיא אכלה 30-50 מל מבקבוק. החזקתי אותה המון בידיים, ונתתי לה את תחילת הבקבוק בעמידה עם תזוזות קלות. זה היה יום קשוח- היא כל כך התנגדה עד כדי כך שהיא הסכימה לבקבוק רק שלוש פעמים במהלך היום, וזאת גם היתה כמות ההנקות, אבל בסוף היום ידעתי שהיא יודעת לקחת בקבוק.

בהמשך עדיין היה קשה אצל המטפלת, כי כנראה שהיא הסכימה לקבל בקבוק רק מאנשים שהרגישה בטוחה איתם... רק אחרי בניית קשר עם המטפלת היא הסכימה לקבל גם ממנה.

ומחזקת שממש לא להסכים למזרק, זה לא מקדם שום יכולות תפקודיות לשתייה

גם בקבוק תינוק לא בדיוק מקדם תפקודי פה...

(לא קל"ת אבל זה מה שאני יודעת).

מצטרפת להמלצה לתת מכוס, ואפשר גם ללמד אותו לשתות בקשית (פשוטה מהסופר).

זה צעד עוד יותר אחורה מבקבוק תינוק, המבוגר פשוט שופך את הנוזל בפה התינוק והתינוק לא עושה שום דבר תפקודי ( אפילו לא מציצה ראשונית כמו בבקבוק). ברור שבהמשך נרצה שישתה בלגימה יותר בוגרת כגון מקש או כוס פתוחה, אבל זה בסדר הוא עוד קטן

בסוף הוא עבר למוצקים במעון

ינק לפני ינק אחרי

מעבר לטיפים על בקבוק של לנסינו

עוד טיפ שאמרו לי זה להפוך את החלב אם לדיסה

ואז זה ממש משביע וגם טעם מוכר

🤭🤭

אם אצטרך פוסטדייט. אה שואל אם יש תנועות...

אוף אני מרגישה סתומה שלא ביקשתי את כל השאר

אם כן כדאי לך ללכת בהקדם לוודא מצג. יש רופאים שמעדיפים להפנות ולא לעשות אולטרסאונד בעצמם..

אחרי התאריך המשוער, לא לבדיקה ספציפית עכשיו

לק"י

בטח לא בדיקה פנימית בשלב הזה.

כן מוזר לי שלא עשה אול' לוודא מצג ולראות שהכל בסדר.

את יכולה לבקש הפניה לטכנאית או ללכת למוקד נשים.

אבל כן שיבדוק מצג, כמות מים תקינה.. הרופאה שבדכ הלכתי אליה בדקה הכל כל ביקורת (היא יצאה בעצמה לחלד אז בינתיים הלכתי לרופא אחר)

דברים יכלו להשתנות מאז, לא?

אמורים לעשות הערכת משקל כל שבועיים

שעושים הערכת משקל כל שבועיים, אלא אם יש סיבה.

ובכל מקרה לא עושים הערכת משקל אחרי פחות משבועיים, כדי שיראו מגמה למרות שזה רק הערכה.

ולפותחת- כדאי לבקש הפניה לאוטרסאונד. לבדוק מצג, כמות מים וכד'.

אמורים לעשות הערכת משקל וכו' בשלב הזה, וגם להפנות לבדיקות דם אני חושבת, כאלו דברים...

בשבוע כזה אין טעם בהערכת משקל (יש רופאים שעושים בשביל הספורט ואז יש נשים שמתפלאות שיש פער של קילו בלידה עצמה)

אם את מרגישה תנועות כרגיל ואין לך שום תלונות, אין סיבה שהרופא ייגע בך. להפך, תשמחי שנפלת על רופא שפוי

אצלי בחודשים האלה ראו בהערכות משקל שהעובר כמעט ולא עולה במשקל ולכן הפנו לזירוז. ההערכת משקל לא חרגה בהרבה מהמציאות..

היו לך תלונות? אחרת למה באת לביקורת בכלל?

בעיקרון אין טעם בהערכות משקל כי תתכן סטייה של עד קילו בהערכות בכל מכשיר אולטרסאונד, המכשירים לא מספיק מתקדמים כדי להעריך את המשקל במדויק בשלב הזה שהעובר נמוך וגדול ואין לאף גורם אינטרס להשקיע במכשירים יותר מדוייקים, בסוף זה ניהול סיכונים. הסביר לי את זה מנהל מחלקת יולדות בבית חולים נחשב בבלגיה (ילדתי שם). בארץ הם לוקחים אקסטרה זהירות ואוהבים מאוד לזרז (אני ילדתי בשבוע 43, משהו שבארץ בחיים לא קורה)

לא אומרת שאצלך זה היה המקרה, רק אומרת מה שאני יודעת

זה לבדוק מצג, מדדים, כמות מים וכו'

הערכת משקל לא זוכרת שזה חלק הביקורת רגילה

חוץ מזה שאני והעוברים שלי קטנים יחסית.

מה הכוונה למה באתי לביקורת? ביקורת שגרתית

שיכול להיות סטיית תקן (של עד 10% אם רני לא טועה)בהערכות משקל. אבל עדיין כן רוצים לראות איזשהיא מגמה של עלייה במשקל בין ההערכות השונות. רופא הסביר לי שהרבה מומים בעובר מגיעים עם חוסר גדילה ולכן זה משהוא ששמים עליו יותר את העין

(יצאה לחלד, לכן לא הלכתי אליה)

לפי מה שהבנתי כל כמה שבועות יש ביקורת, ככה גם היה לי בהריון הקודם אצלה. והיא תמיד עשתה אולטרסאונד ובדקה הכל כל ביקורת מחדש

חיבוק!

עם 6 בנות.

ובדיוק נולד להם בן.

כל פעם שהיא היתה יולדת עוד בת היא היתה אומרת

שזה לא משנה לה בכלל... וואלה לא האמנתי לסיפור הזה, בעיקר לבעלה לא האמנתי, כי מכירה את האופי... בטח שכל אחד רוצה משני המינים, ולדעתי את לא חייבת להסתיר את הציפיה שלך שיהיה לך גם בן , אם מעירים משהו את יכולה לחשוב על תשובה מראש מוכנה לכל המצקצקים והמתאכזבים כמו "ראית מה זה, אני יכולה להיות מנהלת אולפנא", או "מה לעשות, כנראה שום בן לא רוצה שאני אהיה אמא שלו", או איזה משהו עם הומור. כשזה מוכן מראש יותר קל לענות.

בכל אופן, חיבוק, זה ממש בסדר שאת מתבאסת, זה טבעי, ברור שתאהבי אותה מאוד אבל זה ממש לגיטימי לצפות לבן.

לנו יש רק בנות בבית וממש לא היינו בלחץ לבן! לא לכל אחד דחוף שני המינים.

הפריע לי ממש מה שאמרת שלא האמנת לה.

דווקא כשאמרו לנו שיש לנו עכשיו בן, היינו יותר בלחץ מאשר שמחה, כי זה שונה והתרגלנו למשהו אחר.

בכל אופן עם התקדמות ההריון אנחנו מתרגשים ושמחים כמובן אבל זה ממש לא המון מה שאמרת.

שמחתי כ"כ בכל בת בא.ס ברמה שהרופאה אמרה איזה כיף שאתם מתרגשים למרות שזה אותו מין.

אני ממש מבינה אותך

וההריון של ה5 לא הגיע בקלות..

ומה שצריך זה פשוט ללמוד לא להתרגש מהתגובות והאמרות של האנשים, זאת מיומנות שצריך לרכוש אותה.

אני בכלל כבר לא מצליחה להבין את הפואנטה של האנשים לדבר על הנושא הזה שיש לי רק בנים

מרוב שאני השלמתי עם זה ושמחה באמת בחבורה שלי

מבחינתי זה כמו שיתחילו להגיד לי מוזר שיש לך נמשים או איזה יפה הנמשים שלך

למה לדבר איתי על דבר שלא בשליטתי?? ומרוב שזה מגוחך בעיני אז השיחה לא מתגלגלת..

יחד עם זאת יש לי תמיד עדיין את החלום שזה אולי יקרה יום אחד

ואני מתאכזבת ועוד פעם אתאכזב אם זה יהיה שוב בן

ואז שוב אני אשלים עם זה

כי ככה אנחנו בני אדם וזה לא סותר את השמחה וההודיה על ההריון ועל זה שהכי חשוב זה תינוק בריא ושלם וכו

בגלל זה לגברים שעובדים במקצועות שיש הרבה לחץ, יש בעיקר בנות. סטטיסטית יותר בנות מבנים.

יש לי שני בנים ובת מקסימה. פעם חשבתי שבנים זה חמוד ובנות זה כזה נחמד...

אבל היום אני יכולה לומר כמה ברכה זה בנות. הן כל כך אוהבות ומקסימות, לעומת בנים עם אנרגיות מוגזמות.

אני תמיד אומרת שעם היה לי חצי מהאנרגיות שלהם הייתי יכולה לעשות כל כך הרבה חחח

בנות זה ברכה, ממש ברכה

בנים זה כאוס....

הזרע הנקבי

זרע יכול להכיל כרומוזום מין x ואז אם הוא יפרה את ביצית יהיה xx כלומר נקבה או להכיל כרומוזום מין y ואז אם הוא יפרה את הביצית יהיה xy כלומר זכר.

הן מדברות על כך שתאי זרע שמכילים כרומוזום מין x, טוענים שהם יותר עמידים מאלה שמכילים כרומוזום מין y.

עם 9 (!!) בנים בלבד

הם משפחה גדולה כבר, חיתנו את הרוב.

והיום האמא כל כך גאה בחבורה שלה, שכל בן הביא לה כלה, וברוך ה' לכולם יש ילדים, ומלא נכדות (הרוב בנכדים זה בנות...)

וזה ברור שזה לא אותו דבר כמו ילד, אבל כל החשקים למלמלות ושמלות ובת מצוות וכל זה היא מוציאה על הנכדות.

ובלי קשר לכלום,

מותר לך להרגיש הכל ביחד.

וכמה שזה באמת באמת מקסים בית של בנות (מגיעה ממשפחה אחת כזו שהרוב המוחלט בנות- ואני יכולה להגיד לך רק דברים טובים) זה לא משנה כרגע.

מותר לך להתאכזב ולהתרגש בו זמנית,

זה באמת הכי משמח בעולם והכי מאכזב.

אז תני לך.

(ואחר כך לכי תיקני איזה משהו חמוד לבייבית, אם זה יעשה לך טוב....)

לא מקרוב

מעניין אם זו אותה משפחה, או שיש עוד כאלה.

למכירה גם משפחה שאחרי 8 בנים נולדה להם בת, ובהמשך עוד בן ובת.

זאת אומרת, לומר גם עד כמה את שמחה ומתרגשת מההריון הזה, ויחד עם זה לומר שקיווית גם שיהיה בן?

לא יודעת, בעיני זה מאוד לגיטימי ובאמת יש לזה מקום.

ובכל מקרה מזל טוב גדול לך והרבה נחת!

אני לא מרגישה שיש מקום כל כך.. לא..

כי אני מרגישה שזה כל כך כיבה אותי שבזמנו אמרו לי "תגידי תודה שיש לך"

זה מתסכל שאת באה לשתף בקושי ובהתמודדות שאת עוברת כגון טיפולי IVF ואז אומרים לך שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. כאילו... מי אמר שאני לא גם?! זה נראה שאנשים חווים אותך בצורה דיכוטומית. או שאתה בהכרת הטוב, או שאתה כפוי טובה.

וזה מאוד קשה לי שתופסים אותי כלא מודה על מה שיש. זה מעליב וזה גם מאוד לא נכון.

נכון שלא כל דבר צריך לקחת ללב, אבל ספציפית אני מרגישה שפוריות זה ה-נסיון שלי בשנים האחרונות ולכן הפגיעות שלי גבוהה יותר בנושא..

לפחות ככה אני חווה את זה.

לי כן יש משני המינים, יש לי בן ובת. אחרי שהבת נולדה גילינו שיש בעיה רפואית גנטית, מורשת משנינו, ושאנחנו צריכים pgd. עשיתי טיפולים כמה שנים, לא הסתייע.

אני מרגישה מודעת מאוד לעובדה שאף שהכאב והצער שלי רבים, אני מבורכת מאוד, ויש בעיני הבדל מהותי, בין השניים שלי לבין נשים שזכו רק לילד אחד, ובין ילד אחד ל כלל לא.

יכול להיות שאין טעם בהשוואות האלה, יכול להיות שאם היה לי עוד ילד הייתי מרגישה שגם ההבדל בין שניים ושלושה הוא מהותי, לא יודעת. עדיין מרגישה שכן, יש מדרג כלשהו, ואף שהצער שלי לא מתבטל, יש לי עושר רב, שני ילדים, שמביאים לי אושר, בעוד שלנשים שעדיין מצפות ועוד לא זכו לילדים כלל, יש פחות במה להתנחם.

מהנסיון שלי, אנשים אומרים דברים כאלה כדי לעודד, כי יש בהם גרעין של אמת מסוימת. נראה לי שהמניע שלהם הוא שקשה להם לראות אנשים עצובים, זה כואב להם, והם מנסים לעודד במקומות שכל מה שחיפשת זה שיבינו את הכאב שלך. אולי באמת מה שצריך לעשות, כמו בנושאים אחרים, זה למצוא את המקומות, את האנשים שכן יכולים להיות איתך בצער שלך.

לא יודעת אני משתפת אותך בהרהורים שלי. לדעתי הרגשות שלך מובנים ולגיטימיים לחלוטין. דמיינת משפחה מסוימת וקיבלת משהו שונה, יחד עם זה שגם זכית בהרבה ברכות. וזאת אכן מורכבות שלא כל אחד יכול להחזיק.

גם כדי שלא יהיו משפטים מעצבנים, וגם שכאשר אלד אנשים ישמחו איתי ולא יהיו עסוקים בלהתאכזב בשבילי ;)

גם בבן השישי סיפרתי, ושם גם הייתי הרבה יותר שלימה עם זה שזה בן. באמת באמת שהכי חשוב הבריאות, ולא כקלישאה, זה באמת נס גדול וכל ילד הוא נשמה מעוחדת במינה!!!

וגם להתבאס.

זה בסדר. מותר.

לאנשים תמיד יהיה מה לומר.

בע"ה בבריאות, שמחה וידיים מלאות.

כתבת: שאני מבינה הזרע הזכרי הוא החזק והמהיר והזרע הנקבי הוא עם אחוזי ההישרדות הגבוהים יותר. מה שיכול להסביר למה יש לנו רק בנות..

זה נכון להפרייה בדרך הטבע. לא להפרייה ב IVF.

ההבדלים בין זרע הנושא כרומוזום Y או X משפיעים, בהפריה טבעית, על "המירוץ" לאורך צוואר הרחם, הרחם והחצוצרות.

בהפריית IVF, אין מרוץ מכשולים ודרך ארוכה לעבור. הזרע והביצית נפגשים ישירות במעבדה.

הוא יצא לא איכותי, בבדיקת זרע. מה שיש לא היה בתנועה מהירה.

ככה שכנראה שהזרע שנשאר להפרות איתו זה רק זרע נקבי, בלי קשר לצורת ההפריה.

תוצאת הפריית המבחנה הראשונה בעולם היתה בת, גם הראשונה בישראל היתה בת.

אפשר למצוא מידע רב על שיטות ההפריה השונות ב IVF והטיה סטטיסטית לכיוון בן או בת.

אבל, שוב, זה בכלל לא קשור לתנועתיות של הזרע. כי ב IVF הוא בכלל לא צריך לזוז. מכניסים אותו בטכניקות שונות ישירות לביצית.

אחת התיאוריות אומרת, להעדפת בנות בהפריה, שזרע המכיל כרומוזום X הוא מעט גדול יותר ובעל מבנה עמיד יותר, מה שמקל סובייקטיבית על בחירתו תחת המיקרוסקופ בעת הטיפול בזרע חלש.

שמזריקים זרע ישירות לביצית. בהפריה הרגילה כמו אצלנו פשוט שמים כמות גדולה של תאי זרע בצלוחית כדי שיופרה בצורה עצמאית.

או שלא לזה התכוונת?

ישירות לביצית זה רק במקרים מורכבים יותר

דבר ראשון אולי פשוט לא להסתיר שזו עוד בת? פשוט לשתף בזה, יוריד תגובות.

דבר שני את לא צריכה לשתף את כולם בתחושות הקשות, מספיק אוזן קשבת אחת שאפשר לשפוך לפניה את הלב ולדבר איתה

מצרפת לך כאן את השרשור שבו כתבתי על זה

אתמול גילינו סופית שאני בהריון של בת שישית... - הריון ולידה

ממש מזדהה עם התחושות שלך.

בכל אופן עכשיו אני אחרי הלידה והאושר גדול עם הנסיכה.

יכולה לומר לך שזה מצחיק, אבל הפעם באמת הפתענו את כולם חחח

מרוב שהיו בטוחים שזה בן, צרחות ההלם שזו שוב בת.....

תודה שצירפת את הקישור לשרשור

ממש מרגישה את מה שכתבת שם

אם הבנים שמחה

אם הבנות נסיכה

הן יגדלו וכל מי שאמר לך יבוא עכשיו הבן, יסתכל עלייך ויזיל ריר.

(טוב, חוץ מהקטע הקשה של בגדים צנועים וכו...)

כי כשיש פצע קשה לו להחלים כשכל הזמן פוצעים אותו.

מבינה שאתם לא נוהגים לספר את מין העובר בהריון

אבל אולי לאור הקושי עם תגובות נסביבה עדיף לספר, להשתיק את התגובות ולעבור את המשך ההריון עם שקט מהבחינה הזו.

למשל לקרובת משפחה, האם היה מתאים לומר, בן-בת העיקר הבריאות וכל ילד או ילדה שלי שווים את הקושי או תשובה בסגנון שתבהיר שזה לא מצחיק אותך ושאת לא מעוניינת בתגובות מהסוג הזה?

ושיהיה המשך הריון קל ומשעמם, בידיים מלאות!

מכירה כמה משפחות שכולן בנות,

ובדור הנכדים, הרבה יותר בנים מבנות

והסבא והסבתא מבסוטים עד הגג מהנכדים והנכדות.

ובכללי נראה לי אחרי החתונה יש יתרון להיות הורים לבנות מאשר לבנים

תמיד יש מה לומר

האישו לא צריך להיות מה הם אומרים

אלא מה את מרגישה

אם תהי שלמה עם עצמך

לא יזיז לך מה הם אומרים

פעם שחבורת הבנים שלי היו קטנים יותר

מישהי אמרה לי שכל בן מביא בת

היום כשהם גדולים יותר

זה מתקרב למציאות

אז תמיד בסוף יש חצי חצי 😉

יש רגעים שאני 'נזכרת' שאין לי ולא יהיו לי בנות

כשראיתי אמא שוחה בבריכה עם הבנות שלה/ בחנות בגדי ילדים

זה רגע טוב

תזכורת שהחיים לא נועדו לשלמות

כשהקטן שלי היה בן שנתיים פלוס

נצלתי את ההזדמנות האחרונה וקניתי שמלה ורודה והלבשתי לו בפורים

ככה היתה לי בת ליום אחד 😀

על טיפול פסיכולוגי טוב ( יכול להיות כי אשת טיפול עם תואר שני קהילה, טיפול באמניות עו"ס קליני..)

אצל אחת שמומחית גם בטיפול ב- emdr

זה משלב גם עבודה על גוף נפש

אני מהתחום

אם בא לך להתייעץ עוד בפרטי בשמחה

זה באמת עובד בזמן אמת?

עובדות כשמתמסרים לתהליך

אם באין בעין שבודק כל הזמן אם זה עוזר או בזבוז זמן

או כשמרגישים לא בנוח בטיפול (בגלל חוסר כימיה, פקפוק באמינות ועוד) אז זה באמת פחות יעיל.

כרגע זאת הדרך שלך לעזור לעצמך, שווה לקפוץ למים ולנסות באמת לתת לזה צאנס אמיתי.

(לא מכירה את השיטה הזאת ספציפית שאת שואלת עליה)

אבל שום דבר זה לא לחיצה על כפתור.

לי בה טיפול בשיחות ממש עזר ( לא קסם ביומיים אבל פתאום אחרי כמה חודשים ראיתי הבדל ענק )

מבחינתי זה היה הצלה ממש

רק שבה יצאתי מזה ( אני תמיד עם חרדות, זה האישיות שלי והתמודדות יומיומית אבל לא כמו שהיה אז ) הבנתי עד כמה הייתי שקועה וכמה ב"ה התקדמתי.

גם אני ממש חרדתית אבל תמיד הסתדרתי עם זה עד ש...

ומה עשית עד הכמה חודשים שזה עזר לך? ככהסבלת בשקט?

אבל רק כתוספת לעו''סית קלינית, לא מישהי שרק למדה קורס cbt וזהו...

יש לי החזר מהעבודה אז חייבת הסמכה גם ולא סתם cbt

והטיפול עזר לך ברמה הפרקטית ביומיום?

אי אפשר להשוות את החיים שלי לפני ואחרי. זה כן לקח קצת זמן, אבל בפגישות הראשונות עבדנו על אסטרטגיות פרקטיות להתמודד עם מה קורה כשחרדות מציפות אותי וכו' ורק בהמשך הגענו לעומק יותר- למה זה קורה והכל ואז כבר היה ממש הקלה...

במטפלות...תחכימי אותי

אז פשוט קיבלתי את מי שהייתה. לקח לי 3-4 מפגשים כדי ליצור חיבור, אבל אחרי זה הלך ממש טוב ב''ה

אז לא ממש יודעת לעזור לך בנושא😂

(בעיני אם יש אפשרות זה עדיף, אבל אם לא גם אונליין יכול לעבוד)

מעודדת אותי קצת, אז תודה 🙏

ברכב הקודם התחבר לי בקלות ממש ולא היה צריך בסיס

עכשיו החלפנו אוטו והחגורה מדוייקת בול, ממש קשה לחגור אצ הכיסא ברנה דאנחנו כבר לא מוציאים אוצה כי אין לנו כוח לחגור חזרה

אז עכשיו נראה לי שנקנה בסיס

הבוסטר גב של הגדול והכיסא שלה עם לאצ'ים של איזו חח נבדוק את זה

היה לי סלקל בלי בסיס

דונה עם בסיס

הבסיס מאוד נוח! והרבה יותר בטיחותי!

אומרים שרק 30 אחוז מהאנשים מצליחים לחדור בצורה כזאת חזקה שהכיסא לא יעוף חלילה במצב של תאומה

כשיש לך בסיס דונה את רק מניחה את הכיסא ברכב רואה שיש לך ירוק במתקן, ונוסעת

הכיסא אמור להיות בטיחותי אם חוגרים אותו לפי ההוראות

וזה לא ככ מסובך..

כדי שהיא תינעל באפס רווחים. עוצמה של תאונה זו עוצמה חזקה מאוד.

בעלי שהוא יחסית מאוד קמצן הביא את הסטטיסטיקה הזו, וזה גרם לו לקנות איזופיקס, זה נדיר כי בדרך כלל השם הקמצניות הוא מתעלם מנתונים

לא לכולם יש ידיים טובות לזה.

ואני לא רוצה את הx

אני רוצה את הישן הi

וכבר היו בסיסים..

היה לי דונה אבל הילד שלי היה שמן אז הגונה +הילד היה לי כבד מאוד כבר בגיל חצי שנה שלו

או אולי מנשא?

אומרים שדונה זה כבד. לא ניסיתי.

ואז לכיסא חזרה

ואז לידיים לעלות הביתה

ככה לעשות פעמיםם ביום זה עינוי לה ולי

אני מחפשת 0 מאמץ חחח ברמה של לא להוציא שלדה מהבגאז

יש לי סייבקס עם מתאמים ויש לי סלקל שלהם שהיה של קטני כשנולד

וזה גם מסורבל

אבל זה מה זה מקל! שניה להכניס ואת רגועה שזה חגור היטב, ולא צריכה להשתחל מסביב כדי לחגור, בפרט אם יש לך עוד בוסטר צמוד לדונה.

אפשר לקנות בסיס יד שניה.

אני גיליתי רק בילדה רביעית! עד אז התקמצנתי וחבל, זו הוצאה נצרכת ממש

יש מחירים טובים ביד 2 וכאלה..

זה שווה גם אם התינוקות הם בגודל בית? שמנים וארוכים?

הוא נכנס בערך עד גיל 9 חודשים בערך

תעשו את השיקול שלכם אם כדאי

אישית קניתי יד 2 אז יצא לי פחות מחצי מחיר והיה לי שווה

וגם אני בונה על זה לילד הבא בעז''ה

הראשונים. אם יהיה לך טוב עד גיל חצי שנה אפילו זב מעולה

ועוד אצלי השתמשתי רק ברכבים שכורים ככה שלא היה לי בסיס

את הדונה הרגילה, שלא נשכבת, בלי איזופיקס

עכשיו מכרתי אותה וקניתי דונה X ובסיס איזופיקס

גם דונה לבד זה שווה ומקל, אבל אמאלה עכשיו בפעררר

בנוגע ללחגור, אם החגורה מדויקת, זה באמת קשה ומעצבן, אבל גם כשהחגורה ארוכה זה התעסקות. ששווה את הדונה, אבל התעסקות

ועם האיזופיקס עכשיו - מקלללל על החיים ברמות

המצאה גאונית. חבל שלא אני המצאתי אותה חחח

קנינו את הדונה i (הרגילה שלא נשכבת) ואני בנתים מחפשת בסיס יד2 כי הוא לא משווק כך או כך בחנויות (רק לאיקס משווקים איזו)

מחר בעזרת השם נקח אותה לסיבוב נסיון בנתיים התעסקתי איתה בלי הילדה עליה ומרגיש ממש סבבה

הכל בסדר, ילד בגן חדש, מרחב שהוא לא מכיר.. יכול להיות שזה הבטוח בשבילו- לשחק לבד. הכל טוב.

באופן אישי מה שכתבת לא מעלה לי סימני שאלה בגיל שנתיים, הוא ממש קטני.. זה אפילו לא גן, זה גיל מעון.

תעקבי בנחת, לא בלחץ ובאמת מבאס שזה הדבר הראשון שהגננת אמרה לך.. תחליקי, יכול להיות שהיא רצתה לשדר שהיא שמה לב לכל אחד ולא התכוונה להיות ביקורתית או להלחיץ..

ולא מקצועי שהיא מעלה חששות כאלה רק על סמך יום אחד.

כל ילד מסתגל בצורה שלו וזה מעבר לא קל גם למבוגרים.

זה רק היום הראשון והוא רק בן שנתיים.

לי זכור שבגיל שנתיים כולם היו אצלי רכושניים מאוד.

שנה שניה בגן עירייה.

שנה רביעית במסגרות.

וביום הראשון הוא ישב והתבונן ובדק את הגן.

מאד מאד נורמלי ותקין.

כשאת מגיעה למקום חדש את ישר מתחברת לכולם?

יש ילדים שלוקח להם קצת יותר זמן..בעיקר אם החברים חדשים.

אל תתייחסי למה שאמרה.

בהחלט לא אחראי להגיד כזה דבר ביום הראשון.

תמיד התלהבנו עליו שהוא מצליח להעסיק את עצמו שעות לבד,

וגם בגן הקודם הוא לא היה הכי חברתי בוא נגיד....

כן ראיתי בהסרטות שהגננת הייתה שולחת שהוא לפעמים משחק עם ילדים אבל זה לא היה כזה נפוץ והוא בהחלט שיחק לבד הרבה

היא אף פעם לא אמרה לי כלום על זה וכמו שאמרתי באמת עצבן אותי שהחדשה אמרה על היום הראשון בלי לבדוק יותר מידי

אבל יש לה שנים של ניסיון לעומת הקודמת...

אז אם זה ככה נמשך אולי כן כדאי לפקוח עין.

לשים לב.

אבל בטח לא ביום הראשון לתייג אותו.

קחי נשימה עמוקה. תתייעצי איתה על מה היא רואה אחרי החגים...

אם את זו שדואגת בלי קשר, את יכולה לבקש הפניה מהרופא ולהתחיל להתקדם להתפתחות הילד (התורים ארוכים מאוד).

נשמע מתוק ומקסים, תהני ממנו.

גיל שנתיים זה ממש רק ההתחלה של הבנת משחק חברתי

יש ילדים שזה מתפתח אצלם מהר יותר, יש לאט יותר, אבל בגיל שנתיים זה עוד תקין לחלוטין ובטח שבהתסגלות כשדברים חדשים לו והוא עוד לומד את השטח ונצמד למוכר- הוא יכול לצפות איך הוא יגיב במשחק אבל נורא קשה לצפות איך ילד (שאולי הוא לא מכיר בכלל!) יגיב במהלך משחק אז כשלומדים את השטח זה בריא מאוד להיצמד למוכר ולא לחפש "אטרקציות"

הוא משחק במקום חדש בלי להימנע? זה נהדר וזה מעיד הרבה טוב.

האם אם כל השנה הוא ימשיך להימנע מחברה יהיה עניין לנסות להתייחס לזה? כנראה שכן כי סביב גיל 3 כבר יותר מצופה משחק משותף

אבל ביום הראשון בגן, בגיל שנתיים ורבע?? ממש ממש לא ואין מה להילחץ מזה בכלל...

מה שאומר שאין לה את ההכשרה כמו גננת כדי להעלות חששות בנוגע להתפתחות הילד.

לדעתי היא סתם ציינה משהו שראתה ולא אמרה את זה מתוך מקום של חשש או מחשבה עמוקה.

עדיף שיגידו יותר מאשר שיגידו פחות, וכל אמא ומה שחשוב לה לשמוע..

מבינה שזה כנראה דרך לך על מקום כואב, את שמעת יותר ממה שהיא אמרה.

ממה שכתבת נראה שלקחת מאוד רחוק שאלה תמימה. המטפלת שמה לב שהוא משחק לבד ורצתה לדעת אם זה כי הוא חדש וצריך עזרה להכיר חברים, או שככה הוא מעדיף כרגע.

נשמע שהיא אכפתית ורוצה שיעבור לו הכי טוב שאפשר

מאפיין ילדים בגן הזה לשחק אחד ליד השני ולא עם השני.

נראה שהשאלה של הגננת נגעה במקום רגיש אצלך.

היא שמה לב למשהו ושאלה אותך, אולי זה היה בתום לב של יום ראשון על מנת לעזור לו להשתלב, ואולי לא. (יש הרבה דרגות של "משחק לבד", חלקם תואמי גיל ושלב הסתגלות וחלקם לא)

ציינת שיש לה הרבה נסיון.

אני מציעה לך רגע לעצור לפני השאלה שלה ולחשוב מה מטריד אותך לגבי הילד החמוד שלך. אם לפני מה שהגננת שאלה אותך עלו לך חששות או אי בהירות, אני מציעה לך בנחת לפנות להתפתחות הילד לבירור. יכול להיות שזה תואם גיל ואופי אבל תמיד יכול להיות גם משהו אחר שעם ידע ועזרה אפשר לעזור לו להתקדם חברתית.

גם לגבי ההתעקשויות לגבי מיקומים של חפצים, זה יכול להיות 'קריזה' מעצבנת אבל חולפת וזה גם יכול להיות משהו אחר.

הגיוני להמתין תקופה קצרה להסתגלות שלו ולהיכרות יותר מעמיקה שלו עם הגן ושל הגננת איתו ואז להתעניין אצל הגננת אם היא עדיין רואה משהו חריג, ולפי זה לפעול, אם יהיה צורך.

לא בשביל להלחיץ או משהו... רק שזה באמת נגע בנקודה רגישה כי זה לא פעם ראשונה שאני חושבת עליו ונלחצת.....

לא חשבתי שזה לא תקין, בגיל הזה אני חושבת פחות יש יכולות חברתיות.

זה יותר לקחת מחבר את המשחק, לבכות כשלוקחים

לדחוף לחבק

מה היא מצפה שיסיעו מכונית ביחד? יבנו מגדל וכל ילד ישים קוביה? תור תור? מגדל טבעות, כנל?

בעיניי מוגזם לדרוש את זה מילד בגיל הזה. הוא ממש קטן

חוץ מזה שזה היום הראשון, הוא עדיין בהלם מהסיטואציה.

איזה כיף זה שיש לך ילד על יכולת להעסקה עצמית, אנחנו בדיוק עובדים על זה עם הגדול. מרגיש לי שממש זכית בפיס

חיבוק על התחושות, לא כיף לקבל הערות כאלה, במיוחד לא ביום הראשון

בגן שפה אמרו לי שצריך כמה ימים (וזה כשיש אבחונים עם מלא רקע, לא קובעים ולא מחליטים כלום עד שאין היכרות קצרה), אז בגן רגיל? מוזר.

מצטרפת לשאר שאמרו שבגיל הזה תקין לשחק לבד, בטח במקום חדש ולא מוכר...

בקשר לקיבעונות שתיארת - אני חושבת שזה גם תואם גיל. גם לבת השנתיים שלי יש דברים כאלה, ואני כמובן נלחצתי מזה כי כבר יש לי ניסיון באוטיזם... אבל היא לא על הרצף - כמה אנשי מקצוע שראו אותה שללו את זה.

איך הוא ביחס אלייך? האם הוא מבקש ממך עזרה כשצריך משהו? האם הוא משתף אותך בדברים שעושה או שמעניינים אותו? (אפילו רק להצביע על ציפור בחוץ בהתלהבות ואז להסתכל עלייך כדי לבקש שתתלהבי איתו...)

בכל אופן, אם משהו בך לא רגוע, את יכולה לפנות לרופא הילדים ולהתחיל למלא שאלונים. לפעמים עצם מילוי השאלונים נותן אינדקציה לכיוון הנכון של ה"אבחנה" שלו, כן או לא...

זהו שיש לי אחות אוטיסטית ולכן אני נלחצת כי אולי זה גנטי וזה עבר אליו פתאום?

יש הרבה קטעים תקשורתיים אצלו (כן הוא מבקש עזרה, משתף בדברים שבנה וכו' ומצביע על דברים שרואה בהתלהבות. הוא נהנה שמוחאים לו כפיים נגיד וקולט שמחמיאים לו.)

אבל הקטע המקובע בנוסף לזה שהוא משחק לבד הדאיג, מקווה שזה באמת רק עניין של גיל ויעבור לו...

אני לא מאבחנת וכמובן אי אפשר לאבחן מכמה נקודות שכותבים בפורום, אבל נראה לי שאין מקום לדאגה.

יכול להיות שהוא 'פשוט' ילד רגיש מאוד. תגללי על זה - זו תכונה, לא לקות. היא דורשת התאמות אבל היא גם מתנה גדולה.

(ובקשר לאוטיזם ולתורשה - כיום חוקרים את הנושא הזה ויכול להיות שיש איזשהו מרכיב גנטי בזה. אבל כרגע שימי את זה באחורי הראש, זה לא נוגע אלייך...)

משחקים אחד ליד השני ולא אחד עם השני ובאמת ברוך ה' מדובר בילדה מוקפת חברות וחברים והכל טוב.

תמיד צריך להיות עירניים, זה נכון, אבל זה ממש ממש מוקדם בשביל להעלות חשש מסוג כזה.

בגילאים הללו הם משחקים לרוב לבד, אלא אם יש תיווך של מבוגר או דמות שמסבירה, מבקשת, וכו...

ועוד ביום הראשון- מה נסגר?

אם ימשיך כך, הייתי מצפה מהמטפלת שתתווך, ותסייע לו להשתלב, אבל לא בלחץ.

למרות שמה שאת מספרת לגמרי נורמאלי בגיל הזה.

גם אני הייתי מאוד ביישנית וחסרת ביטחון

אבל מקווה באמת שהכל בסדר.... בעלי לא מבין ממה אני נלחצת אבל לשנינו אין יותר מידי ניסיון עם ילדים אז קשה לדעת.....

גם הילדים הלא ביישנים בגיל הזה משחקים עם עצמם, אלא יש תיווך של מטפלת או כל דמות אחרת.

בגיל הזה הם שוקעים בעולם פנימי קסום ומפתח.

את ממש מזכירה לי את החששות שלי עם הבן הבכור

נכנס לגן עיריה בגיל שנתיים ושמונה ועדיין היה נראה לי שהוא מעדיף לשחק לבד/ לשחק ליד החברים ולא ביחד.

עם הזמן זה הגיע.

וגם לגבי ההתעקשויות, גם לי היו קטעים שהוא היה מאוד מרובע ברמה שלא הבנתי מה הוא רוצה ממני

אבל עבר לו... והיום בן 4 וחצי משחק מהמם עם חברים ומאוד נרגע.

לדעתי גיל שנתיים זה ממש פיצי

משחק משותף זה רק התחלה.

אז לדעתי שחררי לחץ, ובטח שהיום הראשון בגן לא מעיד על כלום.

את השאלה הזאת בגיל דומה

היא אמרה שבגיל הזה הם לא באמת חברים הם פשוט משחקים אחד ליד השנייה פחות ביחד

הבת שלי מאוד דומה לתיאור

כן משחקת גם עם חברים

אבל הרבה פעמים מעדיפה לשחק עם עצמה

לא אוהבת שנוגעים לה בדברים

וגם לה יש קטע שהיא מרובעת

שכל דבר יהיה במקום שלו

כנראה שכדאי לא להתפתות לפרסומות מטעם

זה לא עוזר.

זה מעצבן אותי

אולי @מקקה ?

ושהן אחלה ודי נוחות אבל לא ממש מחזיקות כמו חזיה רגילה

@מקקה אשמח לעדכון אם זו את

לאחרונה יש מלא אתרים שממציאים מותג כשכל הסחורה מאליאקספרס. ומוכרים את המוצר בסכומים גבוהים כששם זה עולה גרושים כדאי לבדוק קודם.

הן ממש נוחות אבל טיפה פחות מחזיקןת

אני משתמשת ומרוצה סך הכל

וזה באמת הגיע מסין...

לדעתי הן ממש נוחות ונעימות אבל הקטע של הכביסה מעצבן…

מזמן

מן רשת כזאת לכביסה חזיות

ואז זה לא מתהפך

זה היה קטן מאוד ביחס למידה שהייתה בטבלה ואין שם שום ג'ל, בסהכ חזייה בלי ברזלים, לא משהו שהייתי משלמת עליו מחיר כזה. בקיצור לא ממליצה.

הם אמרו שישלחו לי אחת חדשה יותר גדולה, אני עדיין מחכה... יכול להיות שלא שלחו.

אז יפה ששלחו חדש.

בכל מקרה הייתי מחפשת בעלי אקספרס ולא מזמינה מהם כי מה שהם שולחים זה גם בוודאות מעלי אקספרס, הם פשוט גוזרים קופון של מלא כסף...

ככה שאת יכולה לבקש החזר

והיא מאד מאד התלהבה ונהנית ממנה.

לי יש חזה קטן וממש התגריתי, נראה לכן שזה מתאים גם?

אותה אחת הזמינה גם "חיקוי" מטמו, והיא טוענת שזה אותו הדבר בדיוק😅

אותי היא שיכנעה

לא מהם, שם היא נקראת חזיית סיליקון, האמת ? אהבתי, נוחה הרבה יותר, מחזיקה חמוד, נראה כמה זמן יחזיק..

ואש הן נשארות ממש דק כמו רק בד שבעצם לא מכסה כמו שצריך?

בעיני הן מתאימות לחזה קטן- בינוני ולמישהי שלא מצפה להחזקה כמו חזיה אלא כמו גוזיה.

מבחינת כביסה בינתיים טפו טפו הן מתכבסות מצוין.

מצטרפת להמלצה להזמין מסין. אין סיבה לשלם מחיר כל כך גבוה.