יש כאן אמהות להרבה ילדים ממין אחד בלבד?אנונימית לשאלה.

אקדים ואומר שאני באושר עילאי על עצם ההריון הזה. ירדו פה הרבה דמעות של שמחה והודיה.

במיוחד שאנחנו יכולים רק בעזרת ivf.

היום התבשרתי שבבטן יש לי עוד בת מתוקה. חמישית. ואני כבר אוהבת את העוברית הזאת כל כך!!

אבל עמוק בפנים יש לי אכזבה קטנה שככל הנראה לא יהיו לי אי פעם בנים.

הסיבה שהתחלנו טיפולים זה כי גילו בעיה בזרע של בעלי שהיה נמוך ובאיכות לא משהו. וממה שאני מבינה הזרע הזכרי הוא החזק והמהיר והזרע הנקבי הוא עם אחוזי ההישרדות הגבוהים יותר. מה שיכול להסביר למה יש לנו רק בנות...

מרגישה שגם אין לי כוח לתגובות מהסביבה. כל פעם שהייתי בהריון אנשים אמרו: "יאללה הפעם בן" בזמן שאני כבר יודעת שזו בת. או שבעלי מקבל עליה לתורה ומאחרי הבת השלישית הגבאי מברך בקול רם "ושיזכה לבן זכר!!".

וכשאנשים מגלים שזה מטיפולים אז הם עוד יותר בהלם כל פעם שאני יולדת בת כי הם בטוחים שאני יכולה לבחור אפילו עיניים כחולות. הגיוני שהם לא מבינים איך זה עובד כי אם לא הייתי בלופ אז כנראה גם אני הייתי תוהה. וגם הועדה לבחירת מין היילוד לא רלוונטית כי ב"ה יש לנו עוברים קפואים כבר. ובלי קשר לעבור את הועדה זה סרט ועם סיכוי נמוך.

גם ההריון הפעם קשוח ברמות. הטיפולים היו קשים מאוד. ובתחילת ההריון הייתי בתת תפקוד קיצוני. אז מישהי מהמשפחה ששמעה מה עברתי אמרה בצחוק: "מקווה שהעובר הזה שווה את הסאגה הזו.. לפחות שיהיה בן" עכשיו, יש לנו הומור ציני כזה במשפחה. אבל עדיין מרגישה שאין לי כח לסחוב את הציפיות של אחרים ולנפץ אותן בנוסף להתמודדות שאני בעצמי עוברת עם זה.

ואין לי איפה לשתף בכלל את התחושות הללו. כי לאנשים יש ממש קושי להכיל תחושות סותרות. כשהייתי בטיפולים והיה רגע של שבירה מישהי אמרה לי "תגידי תודה שיש לך". כאילו אני לא. כאילו אסור לי להרגיש כאב עמוק שהמסע להריון הבא מתארך ומלא בייסורים בזמן שאני מלאת הודיה על כך שזכיתי. למה אי אפשר להחזיק 2 רגשות בו זמנית?

האושר הוא עצום, וחיכיתי כל כך להריון הזה. אבל למה אסור לי להרגיש לפחות לרגע, קצת ניפוץ חלום?

יש משהו מתוק מאוד במשפחה של בנות, ואני ממש שמחה ומתרגשת שיש לבנות שלי אחת את השניה. כל זה לא סותר.

אשמח לשמוע מה עזר לכן להתמודד כי אין לי איפה לשתף באמת

מזדהה עם הרבה ממה שכתבתאנוונימית1

חיבוק!

יש לנו חברים טוביםבאתי מפעם
עבר עריכה על ידי באתי מפעם בתאריך כ' באלול תשפ"ו 16:54

עם 6 בנות.

ובדיוק נולד להם בן.

כל פעם שהיא היתה יולדת עוד בת היא היתה אומרת

שזה לא משנה לה בכלל... וואלה לא האמנתי לסיפור הזה, בעיקר לבעלה לא האמנתי, כי מכירה את האופי... בטח שכל אחד רוצה משני המינים, ולדעתי את לא חייבת להסתיר את הציפיה שלך שיהיה לך גם בן , אם מעירים משהו את יכולה לחשוב על תשובה מראש מוכנה לכל המצקצקים והמתאכזבים כמו "ראית מה זה, אני יכולה להיות מנהלת אולפנא", או "מה לעשות, כנראה שום בן לא רוצה שאני אהיה אמא שלו", או איזה משהו עם הומור. כשזה מוכן מראש יותר קל לענות.

בכל אופן, חיבוק, זה ממש בסדר שאת מתבאסת, זה טבעי, ברור שתאהבי אותה מאוד אבל זה ממש לגיטימי לצפות לבן.

רק על מה שאמרתהבוקר יעלה

לנו יש רק בנות בבית וממש לא היינו בלחץ לבן! לא לכל אחד דחוף שני המינים.

הפריע לי ממש מה שאמרת שלא האמנת לה.

דווקא כשאמרו לנו שיש לנו עכשיו בן, היינו יותר בלחץ מאשר שמחה, כי זה שונה והתרגלנו למשהו אחר.

בכל אופן עם התקדמות ההריון אנחנו מתרגשים ושמחים כמובן אבל זה ממש לא המון מה שאמרת.

שמחתי כ"כ בכל בת בא.ס ברמה שהרופאה אמרה איזה כיף שאתם מתרגשים למרות שזה אותו מין.

התכוונתי ספציפית אליהםבאתי מפעם

בגלל שאני מכירה אותם אישית ברור לי שהם מאוד רצו (בעיקר האבא).

בשעה טובה אצלך!

תודה רבההבוקר יעלה

בעיקר הפריע לי האמירה כל אחד רוצה משני המינים. אישית הייתי שמחה מאוד רק בבנות, אבל ב"ה ותודה על כל מה שיש.

אגב לפותחת, הכי הפריע לי שאמרו" מה אתם לא יודעים לעשות בנים? "

אמאלה איזה משפט מחרידאוזן הפיל

גם לחשוכי ילדים הם אומרים כזה דבר? גם למעוכבי זיווג? גם לנכים?

יש לי גירודים בכל הגוף מכל הסיפורים שלכן

צריך לשלוח לרויטל ויטלזון

לי קרה שהייתי לא מזמן בראיון עבודהפרח חדש

ואני יושבת עם המנהל, בן אדם מבוגר

הוא התעניין לגבי המשפחה וילדים

שאל אותי כמה ילדים יש לי גילאים בנים בנות

אמרתי כולם בנים

אז הוא כזה אומר לי

עוד יבואו הבנות

אמאלהה הרגשתי שזה ככ חודר לפרטיות ולא יפה לדבר ככה

מצד אחד זה משפט ככ תמים ולכאורה מאוד אדיב מצידו לברך אותי

אבל מצד שני אני בראיון עבודה ולא באתי לקבל ברכות ועוד מגבר זר ועוד על נושא של ילדים שקשורים לי ולבעלי בלבד

היו עוד כמה דברים מוזרים אצלו אחכ הבנתי שיש לו קטע קצת פעור עם העובדות ברחתי משם..

😱אוזן הפיל

נס שניצלת משם

אני חושבת שהשאלהבאתי מפעם

המראיין כמה בנים כמה בנות מיותרת, בסך הכל מנהל עבודה, לא צריך להידחף כ"כ...

האיחול שבא אח''כ זה הגיוני אחרי שאלה כזאת 🙃 זה בא ביחד...

נכון. הוא ממש חפר עם השאלותפרח חדש

אבל גם האופן שהוא ברך אותי

לא זוכרת בדיוק באיזה מילים הוא השתמש

אבל זה היה יותר בוטה מסתם ברכה,

הרגשתי מאוד לא בנוח

וחברה שלי התראיינה לאותו מקום גם עברה אותו דבר והרגישה משהו לא תקין והתרחקה..

ואם אנחנו כבר מדברות על ברכות

אני תמיד תוהה על האנשים שאומרים לי

את עוד צעירה.. אל תתייאשי

לא ברור לי מה אני אמורה להרגיש עם המילים האלו..

זוועההמקורית

אנשים מתערבים יותר מדי

חוסר טקט משווע

זה גם באמת משפט שכואב לי ברמה מסויימתפרח חדש

כי אני לא מתכננת ללדת בלי סוף עד שתלד בת

כי אף אחד לא מבטיח לי שזה יקרה גם אם אלד 10 ילדים..

אז גם ככה יש לי סביב זה מחשבות ודיונים וסוג של קבלה של המציאות

אז פתאום לשמוע כזה משפט זה די מערער ומקפיץ

אבל כבר למדתי לרוב לסנן ופחות להתייחס לזה ממש לפירוש המילים שיוצאים לאנשים מהפה

אלא יותר מסתכלת על זה כנושא כללי שאנשים אוהבים להגיד כי כאילו מתבקש לנחם/לברך..

בלתי...באתי מפעם

מזכירה לי שפגשתי אבא של תלמידה כשהייתי בחופשת לידה, הוא שואל- מה שלומך? חזרת לעצמך?

What???

חח...אולי לא התכוון לשום דבר לא שייךיעל מהדרום

לק"י

שאלה קצת מוזרה.

אבל נראה לי שהייתי זורמת.

גם תלוי נראה לי מגזרפרח חדש

פעם עבדתי במקום גם עם חילונים

וכנפגשתי עם העובדים בחופשת לידה בחתונה של הבת של המנהלת הם כזה

וואו מה שלומך? את ממש אותו דבר רק חסרה הבטן...

זה היה קצת מביך אבל הבנתי שזה סוג דיבור מקובל אצלם

הגיוני....אני עובדת גם גם חילוניםיעל מהדרום

לק"י

וכן. הדיבור אצלם יותר פתוח...

אבא של תלמיד שישאל אם חזרתי לעצמי, נשמע לי קצת מוזר. אבל לא בקטע חודרני, פשוט פחות קשור אליו.

ממשהבוקר יעלה

ואנחנו כ"כ שמחים במה שיש לנו. אבל יש כאלה שזה צובט וזה ממש קשה להחזיק אחרי משפט כזה.

אותי זה עצבן כי נתפס כפוגע בגבריות..

יש לי 5 בניםפרח חדש

אני ממש מבינה אותך

וההריון של ה5 לא הגיע בקלות..

ומה שצריך זה פשוט ללמוד לא להתרגש מהתגובות והאמרות של האנשים, זאת מיומנות שצריך לרכוש אותה.

אני בכלל כבר לא מצליחה להבין את הפואנטה של האנשים לדבר על הנושא הזה שיש לי רק בנים

מרוב שאני השלמתי עם זה ושמחה באמת בחבורה שלי

מבחינתי זה כמו שיתחילו להגיד לי מוזר שיש לך נמשים או איזה יפה הנמשים שלך

למה לדבר איתי על דבר שלא בשליטתי?? ומרוב שזה מגוחך בעיני אז השיחה לא מתגלגלת..

יחד עם זאת יש לי תמיד עדיין את החלום שזה אולי יקרה יום אחד

ואני מתאכזבת ועוד פעם אתאכזב אם זה יהיה שוב בן

ואז שוב אני אשלים עם זה

כי ככה אנחנו בני אדם וזה לא סותר את השמחה וההודיה על ההריון ועל זה שהכי חשוב זה תינוק בריא ושלם וכו

הזרע הנקבי יותר עמיד, שמעתי על זה גםים...

בגלל זה לגברים שעובדים במקצועות שיש הרבה לחץ, יש בעיקר בנות. סטטיסטית יותר בנות מבנים.

יש לי שני בנים ובת מקסימה. פעם חשבתי שבנים זה חמוד ובנות זה כזה נחמד...

אבל היום אני יכולה לומר כמה ברכה זה בנות. הן כל כך אוהבות ומקסימות, לעומת בנים עם אנרגיות מוגזמות.

אני תמיד אומרת שעם היה לי חצי מהאנרגיות שלהם הייתי יכולה לעשות כל כך הרבה חחח

בנות זה ברכה, ממש ברכה

בנים זה כאוס....

לא הבנתי. אשמח ממש להסבר מה זהוהרי החדשה

הזרע הנקבי

הכוונה לזרע שיש לו כרומוזום xבועית מחשבה

זרע יכול להכיל כרומוזום מין x ואז אם הוא יפרה את ביצית יהיה xx כלומר נקבה או להכיל כרומוזום מין y ואז אם הוא יפרה את הביצית יהיה xy כלומר זכר.

הן מדברות על כך שתאי זרע שמכילים כרומוזום מין x, טוענים שהם יותר עמידים מאלה שמכילים כרומוזום מין y.

אהה הבנתיוהרי החדשה

מעניין

מכירה מקרוב משפחהאםאני

עם 9 (!!) בנים בלבד

הם משפחה גדולה כבר, חיתנו את הרוב.

והיום האמא כל כך גאה בחבורה שלה, שכל בן הביא לה כלה, וברוך ה' לכולם יש ילדים, ומלא נכדות (הרוב בנכדים זה בנות...)

וזה ברור שזה לא אותו דבר כמו ילד, אבל כל החשקים למלמלות ושמלות ובת מצוות וכל זה היא מוציאה על הנכדות.

ובלי קשר לכלום,

מותר לך להרגיש הכל ביחד.

וכמה שזה באמת באמת מקסים בית של בנות (מגיעה ממשפחה אחת כזו שהרוב המוחלט בנות- ואני יכולה להגיד לך רק דברים טובים) זה לא משנה כרגע.

מותר לך להתאכזב ולהתרגש בו זמנית,

זה באמת הכי משמח בעולם והכי מאכזב.

אז תני לך.

(ואחר כך לכי תיקני איזה משהו חמוד לבייבית, אם זה יעשה לך טוב....)

גם אני מכירה משפחה עם 9 בניםהשם שלי

לא מקרוב

מעניין אם זו אותה משפחה, או שיש עוד כאלה.

למכירה גם משפחה שאחרי 8 בנים נולדה להם בת, ובהמשך עוד בן ובת.

אני מכירה משפחה עם 11 בנות ובן, שגם הוא תאוםעכבר בלוטוס

ואת מרגישה שאת לא יכולה לשתף בשני הרגשות האלה?קופצת רגע

זאת אומרת, לומר גם עד כמה את שמחה ומתרגשת מההריון הזה, ויחד עם זה לומר שקיווית גם שיהיה בן?

לא יודעת, בעיני זה מאוד לגיטימי ובאמת יש לזה מקום.

ובכל מקרה מזל טוב גדול לך והרבה נחת!

קודם כל תודהאנונימית לשאלה.

אני לא מרגישה שיש מקום כל כך.. לא..

כי אני מרגישה שזה כל כך כיבה אותי שבזמנו אמרו לי "תגידי תודה שיש לך"

זה מתסכל שאת באה לשתף בקושי ובהתמודדות שאת עוברת כגון טיפולי IVF ואז אומרים לך שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. כאילו... מי אמר שאני לא גם?! זה נראה שאנשים חווים אותך בצורה דיכוטומית. או שאתה בהכרת הטוב, או שאתה כפוי טובה.

וזה מאוד קשה לי שתופסים אותי כלא מודה על מה שיש. זה מעליב וזה גם מאוד לא נכון.

נכון שלא כל דבר צריך לקחת ללב, אבל ספציפית אני מרגישה שפוריות זה ה-נסיון שלי בשנים האחרונות ולכן הפגיעות שלי גבוהה יותר בנושא..

אני חושבת שאנשים מנסים לעודדקופצת רגע

לפחות ככה אני חווה את זה.

לי כן יש משני המינים, יש לי בן ובת. אחרי שהבת נולדה גילינו שיש בעיה רפואית גנטית, מורשת משנינו, ושאנחנו צריכים pgd. עשיתי טיפולים כמה שנים, לא הסתייע.

אני מרגישה מודעת מאוד לעובדה שאף שהכאב והצער שלי רבים, אני מבורכת מאוד, ויש בעיני הבדל מהותי, בין השניים שלי לבין נשים שזכו רק לילד אחד, ובין ילד אחד ל כלל לא.

יכול להיות שאין טעם בהשוואות האלה, יכול להיות שאם היה לי עוד ילד הייתי מרגישה שגם ההבדל בין שניים ושלושה הוא מהותי, לא יודעת. עדיין מרגישה שכן, יש מדרג כלשהו, ואף שהצער שלי לא מתבטל, יש לי עושר רב, שני ילדים, שמביאים לי אושר, בעוד שלנשים שעדיין מצפות ועוד לא זכו לילדים כלל, יש פחות במה להתנחם.

מהנסיון שלי, אנשים אומרים דברים כאלה כדי לעודד, כי יש בהם גרעין של אמת מסוימת. נראה לי שהמניע שלהם הוא שקשה להם לראות אנשים עצובים, זה כואב להם, והם מנסים לעודד במקומות שכל מה שחיפשת זה שיבינו את הכאב שלך. אולי באמת מה שצריך לעשות, כמו בנושאים אחרים, זה למצוא את המקומות, את האנשים שכן יכולים להיות איתך בצער שלך.

לא יודעת אני משתפת אותך בהרהורים שלי. לדעתי הרגשות שלך מובנים ולגיטימיים לחלוטין. דמיינת משפחה מסוימת וקיבלת משהו שונה, יחד עם זה שגם זכית בהרבה ברכות. וזאת אכן מורכבות שלא כל אחד יכול להחזיק.

כשהייתי עם הבן החמישי, סיפרתי לכולם בהריון שזה בןיעל...

גם כדי שלא יהיו משפטים מעצבנים, וגם שכאשר אלד אנשים ישמחו איתי ולא יהיו עסוקים בלהתאכזב בשבילי ;)

גם בבן השישי סיפרתי, ושם גם הייתי הרבה יותר שלימה עם זה שזה בן. באמת באמת שהכי חשוב הבריאות, ולא כקלישאה, זה באמת נס גדול וכל ילד הוא נשמה מעוחדת במינה!!!

תתני לעצמך מקום להתאבלמוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך כ' באלול תשפ"ו 23:14

וגם להתבאס.

זה בסדר. מותר.

לאנשים תמיד יהיה מה לומר.

בע"ה בבריאות, שמחה וידיים מלאות.

לא רלוונטי למקרה שלכם מה שהעלאת כהשערה*אני*

כתבת: שאני מבינה הזרע הזכרי הוא החזק והמהיר והזרע הנקבי הוא עם אחוזי ההישרדות הגבוהים יותר. מה שיכול להסביר למה יש לנו רק בנות..

זה נכון להפרייה בדרך הטבע. לא להפרייה ב IVF.

ההבדלים בין זרע הנושא כרומוזום Y או X משפיעים, בהפריה טבעית, על "המירוץ" לאורך צוואר הרחם, הרחם והחצוצרות.

בהפריית IVF, אין מרוץ מכשולים ודרך ארוכה לעבור. הזרע והביצית נפגשים ישירות במעבדה.

נכון אבל הזרע בכלליאנונימית לשאלה.

הוא יצא לא איכותי, בבדיקת זרע. מה שיש לא היה בתנועה מהירה.

ככה שכנראה שהזרע שנשאר להפרות איתו זה רק זרע נקבי, בלי קשר לצורת ההפריה.

יש הסברים מדעיים להעדפת בנות, סטטיסטית, ב ivf*אני*

תוצאת הפריית המבחנה הראשונה בעולם היתה בת, גם הראשונה בישראל היתה בת.

אפשר למצוא מידע רב על שיטות ההפריה השונות ב IVF והטיה סטטיסטית לכיוון בן או בת.

אבל, שוב, זה בכלל לא קשור לתנועתיות של הזרע. כי ב IVF הוא בכלל לא צריך לזוז. מכניסים אותו בטכניקות שונות ישירות לביצית.

אחת התיאוריות אומרת, להעדפת בנות בהפריה, שזרע המכיל כרומוזום X הוא מעט גדול יותר ובעל מבנה עמיד יותר, מה שמקל סובייקטיבית על בחירתו תחת המיקרוסקופ בעת הטיפול בזרע חלש.

מעניין. אבל כמדומני זה שיטת הפריה איקסיאנונימית לשאלה.

שמזריקים זרע ישירות לביצית. בהפריה הרגילה כמו אצלנו פשוט שמים כמות גדולה של תאי זרע בצלוחית כדי שיופרה בצורה עצמאית.

או שלא לזה התכוונת?

בivf רגיל לא מזריקים את הזרעשלומית.

ישירות לביצית זה רק במקרים מורכבים יותר

מחשבות שלימתיכון ועד מעון

דבר ראשון אולי פשוט לא להסתיר שזו עוד בת? פשוט לשתף בזה, יוריד תגובות.

דבר שני את לא צריכה לשתף את כולם בתחושות הקשות, מספיק אוזן קשבת אחת שאפשר לשפוך לפניה את הלב ולדבר איתה

אז ילדתי לפני יומיים את הבת השישית שלנו ב"האנונימית בהו"ל

מצרפת לך כאן את השרשור שבו כתבתי על זה

אתמול גילינו סופית שאני בהריון של בת שישית... - הריון ולידה

ממש מזדהה עם התחושות שלך.

בכל אופן עכשיו אני אחרי הלידה והאושר גדול עם הנסיכה.

יכולה לומר לך שזה מצחיק, אבל הפעם באמת הפתענו את כולם חחח

מרוב שהיו בטוחים שזה בן, צרחות ההלם שזו שוב בת.....

יואו מזל טוב!!!! תרוו הרבה נחת ממנה♥️אנונימית לשאלה.

תודה שצירפת את הקישור לשרשור

ממש מרגישה את מה שכתבת שם

תשנני לעצמך:ממתקית

אם הבנים שמחה

אם הבנות נסיכה

הן יגדלו וכל מי שאמר לך יבוא עכשיו הבן, יסתכל עלייך ויזיל ריר.

(טוב, חוץ מהקטע הקשה של בגדים צנועים וכו...)

אהבתי "אם הבנות נסיכה"! חחח לא הכרתיאנונימית לשאלה.

לדעתי כדאי קודם לנטרל את התגובות של הסביבהאמאשוני

כי כשיש פצע קשה לו להחלים כשכל הזמן פוצעים אותו.

מבינה שאתם לא נוהגים לספר את מין העובר בהריון

אבל אולי לאור הקושי עם תגובות נסביבה עדיף לספר, להשתיק את התגובות ולעבור את המשך ההריון עם שקט מהבחינה הזו.

למשל לקרובת משפחה, האם היה מתאים לומר, בן-בת העיקר הבריאות וכל ילד או ילדה שלי שווים את הקושי או תשובה בסגנון שתבהיר שזה לא מצחיק אותך ושאת לא מעוניינת בתגובות מהסוג הזה?

ושיהיה המשך הריון קל ומשעמם, בידיים מלאות!

אגבאמאשוני

מכירה כמה משפחות שכולן בנות,

ובדור הנכדים, הרבה יותר בנים מבנות

והסבא והסבתא מבסוטים עד הגג מהנכדים והנכדות.

ובכללי נראה לי אחרי החתונה יש יתרון להיות הורים לבנות מאשר לבנים

אז דווקא אנחנו כן סיפרנו חוץ מהבת הרביעיתאנונימית לשאלה.אחרונה

בגלל שכבר עיצבנו אותי התגובות תוך כדי ההריון ורציתי לחסוך לעצמי: "אה עוד בת? טוב העיקר זה הבריאות..."

הרגשתי שאחרי הלידה כשנודיע שזו בת אז אנשים פשוט יהיו איתנו בתוך השמחה.

אבל יש מצב שאני כן אספר למשפחה רק כדי שבאמת לא יהיה לי על הראש הציפייה+האכזבה שלהם.

לסביבהoo

תמיד יש מה לומר

האישו לא צריך להיות מה הם אומרים

אלא מה את מרגישה

אם תהי שלמה עם עצמך

לא יזיז לך מה הם אומרים

פעם שחבורת הבנים שלי היו קטנים יותר

מישהי אמרה לי שכל בן מביא בת

היום כשהם גדולים יותר

זה מתקרב למציאות

אז תמיד בסוף יש חצי חצי 😉

יש רגעים שאני 'נזכרת' שאין לי ולא יהיו לי בנות

כשראיתי אמא שוחה בבריכה עם הבנות שלה/ בחנות בגדי ילדים

זה רגע טוב

תזכורת שהחיים לא נועדו לשלמות

כשהקטן שלי היה בן שנתיים פלוס

נצלתי את ההזדמנות האחרונה וקניתי שמלה ורודה והלבשתי לו בפורים

ככה היתה לי בת ליום אחד 😀

במצב זהה לשלך*אורחת

ובכוונה לא בחרתי מין ב IVF.

כמו כל דבר בחיים, זה קודם כל השלמה פנימית, ואיתה תבוא העמידות לתגובות חיצוניות.

לי עזר להבין -

כשאנשים אומרים תגובות, הם בד"כ פשוט מגיבים על הדבר שהכי קל להגיב, הפרט הכי מעניין ובולט, כדי לייצר שיחה, לא כי הם חשבו על זה וזה באמת משנה להם...

"מה, עוד לא ילדת?" "איזה בטן ענקית" "איזה בטן קטנה" "עוד פעם בן?" - זה פשוט התגובה הכי קלה ואוטומטית, לא דורשת חשיבה, בשביל לייצר שיחה.

אני פשוט מספרת לכולם מראש שזה שוב אותו מין.

לאנשים תמיד יהיה מה להגידשמיכת פוך

גם כשהיו לי שישה בנים ברצף וגם כשילדתי בנות אחריהם היה לאנשים מה לומר.. זה עובר לידי ואני ממש לא מתייחסת.

לא אני בחרתי מה ללדת ונס שזה לא בידיים שלנו!

תלמדי לשים פס ארוך ומחוספס חח

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !