קושי חברתי בכיתה אדרקונית ירוקה

שואלת את עצת המומחיות פה

הבת שלי התחילה כיתה א אתמול. היא עם כמה בנות שעלו איתה מהגן.

הבת שלי מאוד חכמה, ככל הנראה מחוננת. רואים את זה בכל ההיבטים - מסיקה במהירות דבר מתוך דבר, מתעניינת במגוון תחומים, זקוקה לזמן שקט בחי גירויים ומתקשרת מצויין עם מבוגרים אך משתעממת עם בני גילה.

שנה שעברה הגננת שלה עבדה איתה על משחק חברתי וראינו התקדמות רבה. גם אנחנו הזמנו חברות הביתה. היא עדיין סיפרה על חברות שמציקות לה בגן, בעיקר בימים של המשלימה.

היום היא חזרה וסיפרה שהבנות שהיו איתה בגן שנה שעברה הציקו לה ושמו לה אוכל שלהן בתוך התיק ועל הדברים שלה. הן הרביצו לה וסרטו אותה. לדבריה המורה לא היתה בכיתה אך הגיעה לקראת הסוף כשהיא עוד בכתה ונזפה בהן.

ולשאלה - האם לפנות למורה ולספר על הקושי שלה, כדי שהמורה תוגל לשים לב? או שכיוון שמדובר בתחילת שנה עדיף לחכות קצת ולראות אם מסתדר?

יש לציין שהחברות שהכי הציקו לה שנה שעברה לא בכיתה שלה השנה

רק לפי מה שתארת פהאוזן הפיל

הייתי מסיקה שהיא בסדר גמור ו"התלבשו" עליה כמה בנות והן הבעייתיות פה. זה לא יחס מיוחד כי קשה לה - זאת הגנה בסיסית

לפנות למורה ולדרוש גבול חדמשSeven

גם אם זה אומר להשהות טת הבנות

שהן יבינו שיש השלכות מאוד חמורות לאלימות.

שלא יראו את הבת שלך טרף קל

האמת נשמע לי מוזגםדרקונית ירוקה

להשהות בנות בכיתה א'

זה אכן דורש טיפול, אבל השעייה זה כלי כבד

השהייה זה בדיוק כלי מתאים לאלימותSeven

אלימות שלא עוצרים בזמן ממשיכה.

אז שיתנו אזהרה לפני השהייה וידברו עם ההורים.

דברים קיצוניים דורשים תגובה קיצוצנית

אגב אני מתחום החינוך בדרגה די בכירה..

מעניין מה שאת אומרתדרקונית ירוקה

גם בכיתה א'?

בכל גילSeven

שיש תגובה קיצונית על הפעם ה1 ילדה תחשוב שוב אם המחיר משתלם

כן צריך לברר שהבת שלה הציגה דברים כהוויתם אבל אם זה אכן כך זה מקרה חמור לבנות בכיתה א ולכן הטיפול צריך להיות ברמות חומרה תואמת

מסכימהאמאשוני

וכל הכבוד שיש אנשים כמוך במערכת.

על ההתחלה לחתוך מקרים שלא צריכים לקרות.

רק מהבאסה של ההורים להפסיד יום עבודה הם ידאגו שהבת שלהם לא עושה שטויות.

אגב הבן שלי כשהיה א' קיבל השעיה על הרבה פחות מזה.

לאחר שעות הלימודים חיכה לי ברחבה בקדמת בי"ס במקום שאסור לשחק עם כדור.

הוא לא שיחק בכדור אלא רק החזיק אותו ביד.

עבר שם מורה (לא שלו) ואמר לו שאסור לשחק ברחבה מקדימה עם כדור

הבן שלי עשה תנועה עם הכדור כאילו הוא זורק, בלי לזרוק

וקיבל השעיה של 3 ימים שניתן לקצר לאחר יום, בתנאי ששני ההורים מגיעים לשיחה עם המנהל.

אז בזמנו די הייתי מזועזעת מחומרת ההתייחסות כי כאמור הבן שלי לא הפר את הכללים ולא זרק את הכדור אלא רק שיחק עם הגבול של "כאילו" זורק

אבל בדיעבד אני מבינה את הגישה, לחתוך מקרים של בעיות משמעת, ולחבק ולתמוך וכל הזמן לעודד עשיה ולימוד.

השילוב הזה ממש מוכיח את עצמו!

אין משחקים מול משמעת הילדים מתיישרים והמורים עסוקים בללמד במקום בלטפל בבעיות כל הזמן.

מסכימה והסיםור שלך ממש ממחישSeven

אגב אני בכוונה רושמת השהייה

ולא השעייה.

אני מסבירה אצלי שהשעייה זה כלי חינוכי שמאפשר לבת לשהות בסיטואציה לא נכונה עבורה וליצור שינוי ולכן אני מציגה את זה אצלנו כ'השהייה' מלשון לשהות

אגב שאני נכנסתי לנהל את המוסד שאני מנהלת הרחקתי בת על אלימות ממש פחות קיצונית ממה שהפותחת תיארה (בעיטה קטנה) ילדה בכיתה ב' והילדה שגררה אותה לסיטואציה (ללא שימוש באלימות) קיבלה עבודת בית רצינית להגשה . יום למחרת עבר קול רציני בכל הבי"ס על חומרת העונש ומאז בלי עין הרע זה היה מקרה האלימות האחרון שטיפלתי בו .

אז כן תגובה חותכת יוצרת סדר ומשמעת ברורים על ההתחלה. ואגב כדאי גם התגובה תהחה כמה שיותר מיידית כדי שהבת תעשה את ההתנייה בין המעשה לתגובה

מסכימה עם כל מילה.ממתקית

עונש שיבהיר חד משמעית שאלימות לא אצלנו בבית הספר!!!

בטח לפנות למורהבוקר אור

ממני שמצטערת שלא פנתה בהתחלה

מוסיפה עוד משהובוקר אור

מוזר שהמורה לא היתה בכיתה. בטח בהתחלה אמורה להיות תמיד דמות כלשהי בכיתה. גם את זה הייתי מבררת עם המורה

זה היה בהפסקהדרקונית ירוקה

בזמן ההפסקה המורה נכנסת כל כמה דקות ולא נמצאת רצוף

בהפסקה צריכה להיות מורה תורניתבוקר אור

ככה זה בכל בתי הספר שאני מכירה לפחות..ואם המורה יוצאת צריכה להישאר סייעת

הייתי שולחת לה הודעה שאת רוצה להתייעץ ומדברת בטלפון האמת. זה משהו שקשה להכניס בהודעה שזה גם יעבור כמו שצריך

המורה התורנית נמצאת בחצר. ככה אצלנומנגואית

כך גם שםדרקונית ירוקה

וכמו שארתי, המורה כן נכנסה כל כמה דקות

גם אצלנו, אבל החצר צמודה לכיתהבוקר אור

לא בכל כיתה יש סייעתכבתחילה

נכוןבוקר אור

אבל אם המורה אוצה לצאת לרגע, מישהי צריכה להישאר בכיתה.זה בכל מקרה לא תפקיד של סייעת גם אם יש

לא חושבת שאמורה להיות מורה תורנית בכיתה בהפסקהיעל מהדרום

לק"י

יש מקומות שהכיתות נעולות בזמן ההפסקה.

אני באמת לא יודעת מי אמור להשגיח על תלמידים שנשארים בכיתה בהפסקה...

גם לא בתחילת כיתה א?בוקר אור

לי זה נשמע מוזר

לא יודעת מה אומר החוק היבשיעל מהדרום

לק"י

אבל נראה לי שהכי הגיוני שלא יישארו תלמידים בכיתה לבד. למרות שזה מבעס לילדים שלא אוהבים לצאת לחצר.

ומה היא חושבת שיקרה, ערימה של בנות חוששותרקלתשוהנ

מתרגשות ובמקום הלא בטוח שלהם , כולן יחד בחוסר ביטחון שלהן, מה טוב יכול לצאת מזה?

אצל הבן שלי אין מורה בכיתה בהפסקהשיפור

בתקופות שהייתה סייעת אז כן הייתה בהפסקה, אבל לא תמיד הייתה סייעת.

לדעתי ממש כדאי לפנות למורהנעומית

במיוחד שזו ממש ממש תחילת שנה

בנות בד''כ עסוקות בלהתרגש, להכיר את החברות החדשות ולא להציק לחברה מהגן.

גם בנות שיודעות להציק בימים של המשלימה, כשהגננת הרגילה לא נמצאת.

כדאי שהמורה תבדוק, נשמע שהאקלים לא מאוד טוב וכדאי לשים לב ולטפל.

אולי כדאי להזמין לבית חברות מקבוצה אחרת? שהיא תתרגל להיות איתן בהפסקה

זה קצת בעיהדרקונית ירוקה

הבנות האחרות מישובים אחרים

אני רואה שיש תמימות דעיםדרקונית ירוקה

איך הייתן מנסחות? שהמורה לא תחשוב חלילה שאני מאשימה או תוקפת

ברגע שתספרי על שנה שעברהרינת 24

זה יהיה ברור שאת לא מאשימה את המורה.

כמובן שכדאי לא לנסח בוואטסאפממתקית

אלא להתקשר.

שגם המורה תראה ותבין שנעשה פה מעשה חמור.

כן בהחלט לפנות למורהקופצת רגע

תארת אלימות קצת קיצונית לדעתי.

פשוט לספר למורה מה קרה, לספר על הקשיים ועל הפתרונות בשנה שעברה, לשאול את המורה מה היא מציעה, אולי יש בבית הספר קבוצה חברתית או מטפלת רגשית שתוכל לסייע, לפעמים אפילו מספיק שהמורה תעביר מקום או תיתן תפקיד לילדה כדי לשנות את הדינמיקה, אבל ממש אין מה לחכות, צריך לשים לב וצריך שהמורה תהיה מודעת למה שקורה.

אוף.באתי מפעם

אני רק חיבוק.

זה כ"כ מתסכל שילדות מתנהגות בצורה כזאת!

ממש מכוער.

אגבבאתי מפעם

כשהציקו לבת שלי, כמה שלא נעים היה לי, אבל תמיד מה שהכי עזר זה ששלחתי הודעה לכל האמהות של הילדות. גם תמיד דיברתי עם המורה אבל לדבר עם האמא זה מאוד עוזר לדעתי.

כשהבן שלי היה הילד המציק זה לא תרם כלוםשמש בשמיים

אז אמרו לי שהבן שלי הציק לילד שלהם, חוץ מכווץ' בלב, מה אני יכולה לעשות?

זה לא עוזר לדבר איתו על זה לא שורד עד מחר ולא השדר שאני רוצה לשדר לו בבוקר לפני הגן שהוא ילד שמציק...

(הוא יותר קטן אבל גם ילדות בכיתה א' הן די קטנות)

הוא צריך את התגובה הנכונה באותו הרגע עם מישהו שנוכח בסיטואציה

יכולה לומר כאמא ששיתפו אותיגפן36

ממש הודיתי על זה

כן, זה קווץ' בלב, אבל זה ממש המקום שבו העבודה שלי בחינוך.

ולא דומה ילד בא' לבן 3.

קודם כל הוא קטןניק חדש2

אני חד משמעית רוצה לדעת אם אחד הבנים שלי עשה משהו.

זה ממש לא אותו גיל..בוקר אור

בכיתה א ההורים לחלוטין מעורבים ואין מצב שלא יספרו על דבר כזה.. זה לחלוטין אחריות שלהם

לדעתי המורה צריכה לשתף אותם, אבל בכל מקרה הם ידעו מזה

אצלנו המורה דיווחה להורים במקרה של אלימות לביתיממתקית

ואף הזהירה אותם פן המעשה יחזור.

לא חזר!!

רק כשהמחנכת "איימה" על ההורים זה עבד.

לגבי לשדר לו לפני שיוצארק טוב!

אצלנו היתה תקופה שהיינו מזכירים לאחד הילדים לפני כל פעילות מעבר לשגרה (יומולדת של חבר, פעילות חברתית וכו) הכי חשוב זה להקשיב ל- , לכבד, וכו. בהמשך זה התקצר ל- אתה זוכר מה הכי חשוב...

כמובן שיחה כזאת על הדלת נעשית אחרי שהיתה שיחה בבית שאינה משתמעת לשני פנים איך מצופה ממנו להתנהג, מה עושים ומה לא. ומה עושים במקרה של קושי.

אני חושבת שזה תלוי מה זה נקרא להציקאמאשוני

אם זה תואם גיל והתפתחות אז מסכימה איתך שאין ממש מה לעשות עם זה ודיבורים לא עוזרים,

אבל אם זה משהו שחורג מגבולות ההתנהגות שתואמות גיל ומדובר בבריונות ולא בהצקות אז לדעתי זה כן עוזר לדעת שזה לא משהו שיעבור בשתיקה.

אבל כן רוצה להגיד לך שאת לא לבד, ואת לא האמא היחידה שמרגישה את זה

ואמהות לילדים שיותר נוטים לרצות לא יבינו את זה והרבה חושבים שזה קשור למה שהם עשו. עובדה שלהם זה הצליח.

רק אמהות לילדים חזקים ועם מניע פנימי חזק יכולות להבין את זה שדיבורים לא עוזרים וצריך פה משהו אחר.

וגם כשיש ילדים עם אופי ששונה אחד מהשני, רואים שזה לא מה שאנחנו עשינו או לא עשינו

זה הרבה יותר תלוי באופי של הילד.

ומסכימה גם שילד צריך לגדול בתחושה שהוא ילד טוב וחיובי ולא כל היום להתייחס להצקות ולתת לו תחושה שהוא ילד עבריין.

ילד בגן זה מאוד שונה ילדות בכיתה אבאתי מפעםאחרונה

ילד בגן זה לא תמיד שולט בעצמו, הוא פועל על פי דחפים ויצרים, בכיתה א זה כבר עניין התנהגותי, חינוכי ואפשר וחובה של כל אמא לחנך את הילדה שלה.

כמה עצותאמאשוני

לגבי הדיבור עם המורה, לגמרי שמה את זה כמראה מול המורה, זה תפקיד שלה להגן על ילדה בכיתה א' שהתחילה לפני שניה בלי שום קשר לשנה שעברה ועל הדברים הנוספים שאת רואה

לא הייתי מפרטת בכלל מה שאת מתארת כאן כי זה הכי יגרום למורה להפיל עלייך את העבודה כי לבת שלך יש בעיה,

בעוד מה שאת מתארת לא אמור לקרות בתוככי בית ספר בלי קשר לכלום וזה צריך להיות מאוד ברור שאחריות הצוות לדאוג שלא יתאכזרו לבת שלך.

לגבי עזרה לבת שלך בתחילת שנה, אני מבינה שאין לה אחות גדולה, אבל אולי יש שכנה מכיתות גבוהות שתוכל להיכנס אליה מדי פעם? אולי השכנה תוכל להביא איתה חברה ו"לאמץ" תחשבי שמבחינת ילדה בא' כשהיא רואה ילדה מד' או ה' נכנסת לכיתה שלה, זה כמו גמד וענק. זה יראת כבוד עוד לפני שהיא עשתה או אמרה משהו, רק מעצם הנוכחות שלה.

עצם זה שיש לה הגנה בתוך בית ספר יכול לשמש כאמצעי הרתעה.

במקרים של בריונות, אני כאמא פועלת ישירות מול הילד הבריון, לא להחריף את הטון והעימות, אבל כן כדי להבהיר שלילד יש גב ושיחפשו משהו אחר להתעסק איתו.

את יכולה לבוא במתק שפתיים ולומר למנהיגה, מתוקה שלי, את שומעת??

לבת שלי לא מכניסים חפצים/ אוכל/ ווטאסבר

זה ברור?

יופי, מתוקה, בהצלחה בכיתה א'.

בלי איומים ובלי מילים מפחידות, אלא באמצעות הטון האסטרטיבי שיוציא לה את החשק להתעסק, אבל לא להפחיד מדי כי אז היא תבכה לאמא שלה ואז יתחיל מאבק בין ההורים ובכל מקרה את לא רוצה לייצר פה בלאגן אבל כן לחתוך ולא לאפשר לזה להתפתח.

בהמשך אפשר ללמד את הבת שלך קודים חברתיים ולעזור לה לייצר קשרים, אבל קודם למנוע ממנה את ההתנכלויות.

עם בני דודים בני גילה היא מייצרת איטרקציה בריאה?

תודה על המענה המפורטדרקונית ירוקה

את אומרת משהו נכון, באמת אתייחס רק למקרה הזה. גם לפי מה שהבת שלי תיארה המורה אכן טיפלה ולקחה אחריות.

היא הבכורה. יש שכנות מבוגרות ממנה והיא בקשר טוב איתן. אנסה לבקש באמת שיכנסו להגיד לה שלום מידי פעם. היא טובה בתקשורת עם ילדים שנתיים - שלוש מעליה.

לגבי לפנות ישירות לבת - היא אמרה שזה כל הבנות שהיו איתה שנה שעברה. אני לא יודעת מי היתה המובילה אבל יכולה לנחש.

אנחנו מנסים ללמד אותה. אין לה בני דודים בגילה אלא רק קטנים מאוד. עם חברות אני רואה שלפעמים היא משאירה את החברה עם משחק מעניין והולכת לקרוא ספר 😅

מעולהאמאשוני

קודם כל זה שהבת שלך מספרת שהמורה טיפחה זה כבר טוב, כי היא בתחושה שלה יש מבוגר שיכול לעזור לה.

וגם זו הרמה טובה לפתיחת השיחה, תתחילי הי המורה, הבנתי מהבת שלי שאת תומכת/ מעודדת/ חמה/ נחמדהאיזה כיף זכינו בך ותודה שראית אותה בסיטואציה הזו.

אבל אז לבקש תשובות.

מה בדיוק קרה?

כמה זמן הילדה הייתה לבד?

איך דואגים שזה לא יקרה שוב?

האם זו הייתה יוזמה של מישהי ספציפית?

כלומר זה שמבחינת הילדה העניין טופל לא אומר שמבחינתך סגרת סיפור כי זה אירוע שצריך להיות מנוהל גם מולך.

לגבי השכנה, אז כדאי כשאת פוגשת אותה לדובב אותה קצת לשמוע איך היא בבי"ס וכו'

ואז להגיד לה וואו איזה בוגרת ומקסימה את, את יודעת, הבת שלי התחילה השנה אצלכם ואני קצת דואגת לה, אולי את רוצה להיות כמו אחות גדולה בשבילה וללכת לבקר אותה?

יש לך חברה שיש לה אחות גם בכיתה א'? תוכלו ללכת יחד.

הרבה פעמים ילדות בגיל הזה סקרניות בעצמם לראות מה קורה עם הקטנות וממש מרגישות מועצמות לעזור להן.

לגבי המשחק/ ספר זו תגובה קלאסית, אני כן חושבת שכדאי לטפל כמה שיותר מוקדם, אבל לא בדיוק תוך כדי התאקלמות לבי"ס החדש, ולא במסגרת בי"ס

אלא לקחת אותה באופן פרטי למישהי שתעזור לה להתמודד.

הרבה פעמים יש תכונות נלוות כמו פרפקציוניזם וקושי להתמודד עם הפסד וכישלון, וכדאי לעבוד על זה.

ממה שאני מכירה מסגרות תומכות למחוננים מתחילות מג' וזה מאוחר מדי.

אבל אולי אפשר להתייעץ עם יועצת של בי"ס למחוננים מי יכול לעזור לה עם הקושי הזה ולא לתת לה לברוח למקומות הקלים של הספר.

יש לכם תנועת עוז?

יש אפשרות לשלוח לחוגים עם בני גילה?

אבל שואלת, לגבי פנייה לילדות האלימות.ממתקית

לא כדאי שראשית זה יבוא מצד המחנכת?

שהיא תטפל? ולא אני כאמא אדבר עם הבנות האלימות.

אצלנו לאחר מקרה נורא מול ביתי, התקשרתי מיד למחנכת, הכי רציתי להתקשר לאימהות ו"לצרוח" עליהן... שיחנכו את בנותיהן, או לבוא עם ביתי לבית הספר ולחנך את הבנות האלימות.

בעלי עצר אותי ואמר לי תפני למחנכת, אם לא תטפל- נטפל אנחנו

המחנכת הייתה מקסימה, ידעה בדיוק מה לעשות, יצרה קשר עם האימהות דיברה עם הבנות בנחרצות והנישה בחומרה

הכל פסק כבר למחורת.

נראה לי גם שמחנכות לא אוהבות שאימהות "עוקפות" אותן, וברור שזה תלוי מחנכת ואם המחנכת שאננה, ההורים צריכים לפעול למען הילד שלהם. (ולדווח ליועצת בית הספר...)

ברור שהן לא אוהבותאמאשוני

אני לא מחפשת אהבה ולא הסכמה.

המחנכת צריכה לטפל מנקודת המבט שלה,

ואני מנקודת המבט שלי.

עם הילדים שלי לא מתעסקים.

המחנכת שתחנך אותן למוסריות ולא לפגוע באף אחת, אני לא באה לחנך אותן, אני באה לשדר כוח (לא אלימות נגדית)

כמו שבגינה כשיש ילד שחוסם/ עוקף כל הזמן את הילד שלי, אני נעמדת מספיק קרוב ומספיק עם נוכחות, בלי מילה ובלי כלום, לפעמים כן עם מבט,

הילד הכוחני מתקפל פתאום והולך לשחק במגלשה אחרת או עומד יפה בתור.

בלי לדבר ובלי לבקש ובטח לא לפנות לאמא. קודם כל להציג כוח נגדי לכח של הילד החזק.

קרה לי למשל הקיץ שהבן שלי סיפר שהילדים בשכונה קצת מציקים לו, רובם יותר גדולים ממנו, אבל היה גם ילד קטן שהיה מציק במיוחד, לדעתי הוא בכלל לא שם לב שהוא מציק.

הם חבורה תוססת של בנים בשכונה מכל הגילאים וזה יפה ממש.

אבל כן רציתי לעשות סוף להצקות במיוחד מצד הילד הקטן.

באתי פעם אחת למחנה שלהם, הצגתי את עצמי, אמרתי אני אמא של x, אתם משחקים פה יפה, כן?

חצי שאלה חצי קביעת עובדה.

מהיום אין הצקות כלפי אף אחד, כולם חברים של כולם.

זה לא המילים, זה הטון והנוכחות. וזה ילד בן 4, כן?

מאותו היום פסקו ההצקות.

אין פה מה לדבר עם האמא זה סתם לטחון מים וליצור מתיחות בין השכנים.

ככה ציק צק בלי להפחיד את הילד השני ובלי להסתבך מול הורים אחרים, נותנים קונטרה וסלאמת.

יכול להיות שזאת פרקטיקה שיותר מתאימה לחיעם בעיר מאשר לנורמות ביישוב.

יש מקרים שאפשר בהחלט לדבר עם ההוריםיעל מהדרום

לק"י

קרה לבן שלי ששני חברים הציקו לו, והם חברים שלו. אבא של אחד מהם חבר של בעלי.

ובעלי פגש אותם באיזו פעילות בכיתה ודיבר איתם.

אני הייתי מתפדחת. אבל אין מה... בעיקר שילדים מציקים לפעמים. זה לא אומר שההורים לא בסדר.

נכון יש מצבים שעוזר לפנות להוריםאמאשוני

של אותו ילד.

במקרה הזה לא הייתי סומכת רק על ההורים, יש מצבים שזה לא חמור ואפשר לבדוק אם עוזר או לא.

אבל בגלל שזה המשך של הגן וגם בגלל שהילדה מושכת חברות נוספות, וההצקה הופכת להן מעין שעשוע,

לדעתי היא מזהה כאן חולשה ולכן חשוב לתת את התחושה שלילדה הזאת יש גב. מבינה למה אני מתכוונת?

ילדות שאוהבות להיטפל למישהי אחת אם לא בכיתה עלולות לעשות את זה בהזדמנויות אחרות ובדרכים יותר מתוחכמות שלא יאשימו אותן.

וגם נראה לי באופן כללי, בין גברים אני חושבת שהרבה יותר עוזר מאשר בין אמהות. במיוחד שהאבא חבר של בעלך, הוא ירגיש חוסר נעימות מהישנות של התלונה ולכן תהיה לו יותר מוטיבציה לטפל

וגם הילד יותר יקשיב לאבא שאומר לעזוב ילד מסויים, מאשר כשאמא שלו אומרת את זה.

(כשכתבתי על השכנים התכוונתי לשכנים שלי, לא למקרה של הפותחת)

וואי, איזה עצוב ומזעזעמתואמת

לדעתי ודאי לפנות למורה, כדי שתשים לב אליה באופן מיוחד.

אני מצטערת שלא עשיתי את זה בתחילת שנה שעברה עם המורה של הבת שלי... (גם התחילה כיתה א' ונשמעת מאוד דומה לבת שלך - היא כנראה בגדר ילד רגיש מאוד.) ב"ה הבת שלי לא חוותה משהו ברמה של מה שקרה היום לבת שלך, בטח לא על תחילת השנה, אבל כן חוותה הצקות וקושי חברתי כללי.

ממש מקווה שהמורה תהיה קשובה ושתוכל להיות זמינה לבת שלך, כי זה הבדל עצום בשביל החוויה של הילדה...

(ורק רוצה לציין לטובה את זה שהיא שיתפה אותך בכל זה! ממש לא מובן מאליו❤️)

לא הייתי אומרת למורה שיש לה קושי חברתייראת גאולה

(וגם לא שהיא חכמה. אני מאוד מאמינה שהתרשמות "נקיה" עושה טוב לילד ולקשר עם המורה)

כן מספרת על מה שקרה היום, מסייגת שזה מה שהילדה סיפרה וכמובן את לא יודעת עד כמה הפרשנות שלה נכונה, אבל בוודאי שהחוויה שלה נוראית, וחייבים לטפל בזה על מנת שלא יחזור על עצמו.

כן הייתי מוסיפה, נראה לי שכדאי, שאלו בנות שהיו איתה בגן, וגם בגן הציקו לה.

ממש לא לחכות.ניק חדש2

וואי אם צריך הולכת יושבת שם עד שפותרים את זה.

בריונות צריך לחתוך מוקדם.

וודאי שלשתף את המורה כאן ועכשיו בשיחה ולא בהודעהממתקית

אל תחכי עם זה

ככה המורה תדע על מצבה (מבלי שהילדה תדע ששוחחתן כמובן)

הצבת גבולות בכיתה באופן כללי לחדד נהלים לבנות ולהציב גבול ברור

ולדבר עם הילדה שכל דבר קטן- לפנות למחנכת, חייבים לעצור את זה!!

הייתה לי ילדה כזו גם, וזה רק החמיר, עד שאני והמחנכת שוחחנו, והמחנכת פעלה מכל הכיוונים האפשריים להפסיק את האלימות הזו.

המחנכת חייבת לדעת ולפעול בהתאם.

והילדה מבחינתה צריכה להרגיש בטוחה לספר ולשתף לך ולמחנכת או לכל דמות אחרת בבית הספר כשצריך.

ולבת שלך אין שום בעיה! לבנות האלימות יש בעיהממתקית

וכדאי שאימותיהן יתעוררו.

למה המורה לא בכיתה כל הזמן ביום הראשון?רקלתשוהנ

מוזר ממש

וברור שלדבר עם המורה אין סיבה שזה ימשיך ככה, ובטח שלא שיתקבע

וחיבוק גדול לך !

זה היום השנידרקונית ירוקה

מעדכנתדרקונית ירוקה

דיברתי עם המורה ובאמת היתה הבנה שזה מקרה חמור. היא שאלה האם קרה גם בעבר והבטיחה לשים לב יותר מהרגיל כדי שלא תהיה הישנות

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקוראחרונה

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24אחרונה

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24

לילדים שלי נמאס מעוף…

מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).

חוץ משניצל וחמין 🙏

קציצותכורסא ירוקה.

אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם

פאי רועיםמישהי מאיפשהו

או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).

אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז

טורטיות\ בורקס בשרשנהב

טורטיות יותר טעים

יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.

..שנהב

מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים

מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.

כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח

מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים

אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה

מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.

מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.

לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,

מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.

באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.

לשובע

אפשר קבבוניםהשקט הזה

חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה

פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום

לזניה בשריתכתבתנו

קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי

ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית

אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול

יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...

רופא נשים כמובןאביול

תודה על החיבוקאביול

וכן לאמר...

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

אשמח להמלצה.קנמון

רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.

יותר בתחום של ספורט קיצבי.

כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.

אבל מוכנה לנסות.

אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..

ותודה!

ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9

תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.

ממש תודה (:קנמוןאחרונה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

גם כיוון מעניין..קנמון

אשמח להמלצה בפרטי.

אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.

תודה!

תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון

ועל התמיכה.

זה נותן כח..

שהשם יברך אתכן בטוב!

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי

ליל שבת

סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח

דגים -50 שח

מרק קובות ביתי 30 שח

שבת בבוקר

בשר 80 שח

ממולאים או אורז עם עוף 50 שח

סעודה שלישית סלטים

מלבד זאת חלות 50 שח

עוגות ופיצוחים וחטיפים 80

בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל

עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות

אוףף

דרך כללית

תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1

זה לא מופיע בראשי

אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה

זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל

פעם ראשונה שאני בודקת בבדיקת דם

זה אומר שאת בהריוןהשם שלי

יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל

תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה

בשמחההשם שלי

בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.

את יודעת מה לעשות הלאה?

כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל

מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה

או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.

ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

כמה זמן את אחרי איחור?

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה

אחד מהם חזר ב"ה

וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו

וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'

ילד בן שלוש🙈🙈

מדהים פשוט

כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה

בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.

אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')