הייתי מסיקה שהיא בסדר גמור ו"התלבשו" עליה כמה בנות והן הבעייתיות פה. זה לא יחס מיוחד כי קשה לה - זאת הגנה בסיסית

גם אם זה אומר להשהות טת הבנות

שהן יבינו שיש השלכות מאוד חמורות לאלימות.

שלא יראו את הבת שלך טרף קל

להשהות בנות בכיתה א'

זה אכן דורש טיפול, אבל השעייה זה כלי כבד

אלימות שלא עוצרים בזמן ממשיכה.

אז שיתנו אזהרה לפני השהייה וידברו עם ההורים.

דברים קיצוניים דורשים תגובה קיצוצנית

אגב אני מתחום החינוך בדרגה די בכירה..

גם בכיתה א'?

שיש תגובה קיצונית על הפעם ה1 ילדה תחשוב שוב אם המחיר משתלם

כן צריך לברר שהבת שלה הציגה דברים כהוויתם אבל אם זה אכן כך זה מקרה חמור לבנות בכיתה א ולכן הטיפול צריך להיות ברמות חומרה תואמת

וכל הכבוד שיש אנשים כמוך במערכת.

על ההתחלה לחתוך מקרים שלא צריכים לקרות.

רק מהבאסה של ההורים להפסיד יום עבודה הם ידאגו שהבת שלהם לא עושה שטויות.

אגב הבן שלי כשהיה א' קיבל השעיה על הרבה פחות מזה.

לאחר שעות הלימודים חיכה לי ברחבה בקדמת בי"ס במקום שאסור לשחק עם כדור.

הוא לא שיחק בכדור אלא רק החזיק אותו ביד.

עבר שם מורה (לא שלו) ואמר לו שאסור לשחק ברחבה מקדימה עם כדור

הבן שלי עשה תנועה עם הכדור כאילו הוא זורק, בלי לזרוק

וקיבל השעיה של 3 ימים שניתן לקצר לאחר יום, בתנאי ששני ההורים מגיעים לשיחה עם המנהל.

אז בזמנו די הייתי מזועזעת מחומרת ההתייחסות כי כאמור הבן שלי לא הפר את הכללים ולא זרק את הכדור אלא רק שיחק עם הגבול של "כאילו" זורק

אבל בדיעבד אני מבינה את הגישה, לחתוך מקרים של בעיות משמעת, ולחבק ולתמוך וכל הזמן לעודד עשיה ולימוד.

השילוב הזה ממש מוכיח את עצמו!

אין משחקים מול משמעת הילדים מתיישרים והמורים עסוקים בללמד במקום בלטפל בבעיות כל הזמן.

אגב אני בכוונה רושמת השהייה

ולא השעייה.

אני מסבירה אצלי שהשעייה זה כלי חינוכי שמאפשר לבת לשהות בסיטואציה לא נכונה עבורה וליצור שינוי ולכן אני מציגה את זה אצלנו כ'השהייה' מלשון לשהות

אגב שאני נכנסתי לנהל את המוסד שאני מנהלת הרחקתי בת על אלימות ממש פחות קיצונית ממה שהפותחת תיארה (בעיטה קטנה) ילדה בכיתה ב' והילדה שגררה אותה לסיטואציה (ללא שימוש באלימות) קיבלה עבודת בית רצינית להגשה . יום למחרת עבר קול רציני בכל הבי"ס על חומרת העונש ומאז בלי עין הרע זה היה מקרה האלימות האחרון שטיפלתי בו .

אז כן תגובה חותכת יוצרת סדר ומשמעת ברורים על ההתחלה. ואגב כדאי גם התגובה תהחה כמה שיותר מיידית כדי שהבת תעשה את ההתנייה בין המעשה לתגובה

עונש שיבהיר חד משמעית שאלימות לא אצלנו בבית הספר!!!

ממני שמצטערת שלא פנתה בהתחלה

מוזר שהמורה לא היתה בכיתה. בטח בהתחלה אמורה להיות תמיד דמות כלשהי בכיתה. גם את זה הייתי מבררת עם המורה

בזמן ההפסקה המורה נכנסת כל כמה דקות ולא נמצאת רצוף

ככה זה בכל בתי הספר שאני מכירה לפחות..ואם המורה יוצאת צריכה להישאר סייעת

הייתי שולחת לה הודעה שאת רוצה להתייעץ ומדברת בטלפון האמת. זה משהו שקשה להכניס בהודעה שזה גם יעבור כמו שצריך

וכמו שארתי, המורה כן נכנסה כל כמה דקות

אבל אם המורה אוצה לצאת לרגע, מישהי צריכה להישאר בכיתה.זה בכל מקרה לא תפקיד של סייעת גם אם יש

לק"י

יש מקומות שהכיתות נעולות בזמן ההפסקה.

אני באמת לא יודעת מי אמור להשגיח על תלמידים שנשארים בכיתה בהפסקה...

לי זה נשמע מוזר

לק"י

אבל נראה לי שהכי הגיוני שלא יישארו תלמידים בכיתה לבד. למרות שזה מבעס לילדים שלא אוהבים לצאת לחצר.

מתרגשות ובמקום הלא בטוח שלהם , כולן יחד בחוסר ביטחון שלהן, מה טוב יכול לצאת מזה?

בתקופות שהייתה סייעת אז כן הייתה בהפסקה, אבל לא תמיד הייתה סייעת.

במיוחד שזו ממש ממש תחילת שנה

בנות בד''כ עסוקות בלהתרגש, להכיר את החברות החדשות ולא להציק לחברה מהגן.

גם בנות שיודעות להציק בימים של המשלימה, כשהגננת הרגילה לא נמצאת.

כדאי שהמורה תבדוק, נשמע שהאקלים לא מאוד טוב וכדאי לשים לב ולטפל.

אולי כדאי להזמין לבית חברות מקבוצה אחרת? שהיא תתרגל להיות איתן בהפסקה

הבנות האחרות מישובים אחרים

איך הייתן מנסחות? שהמורה לא תחשוב חלילה שאני מאשימה או תוקפת

זה יהיה ברור שאת לא מאשימה את המורה.

אלא להתקשר.

שגם המורה תראה ותבין שנעשה פה מעשה חמור.

תארת אלימות קצת קיצונית לדעתי.

פשוט לספר למורה מה קרה, לספר על הקשיים ועל הפתרונות בשנה שעברה, לשאול את המורה מה היא מציעה, אולי יש בבית הספר קבוצה חברתית או מטפלת רגשית שתוכל לסייע, לפעמים אפילו מספיק שהמורה תעביר מקום או תיתן תפקיד לילדה כדי לשנות את הדינמיקה, אבל ממש אין מה לחכות, צריך לשים לב וצריך שהמורה תהיה מודעת למה שקורה.

אני רק חיבוק.

זה כ"כ מתסכל שילדות מתנהגות בצורה כזאת!

ממש מכוער.

כשהציקו לבת שלי, כמה שלא נעים היה לי, אבל תמיד מה שהכי עזר זה ששלחתי הודעה לכל האמהות של הילדות. גם תמיד דיברתי עם המורה אבל לדבר עם האמא זה מאוד עוזר לדעתי.

אז אמרו לי שהבן שלי הציק לילד שלהם, חוץ מכווץ' בלב, מה אני יכולה לעשות?

זה לא עוזר לדבר איתו על זה לא שורד עד מחר ולא השדר שאני רוצה לשדר לו בבוקר לפני הגן שהוא ילד שמציק...

(הוא יותר קטן אבל גם ילדות בכיתה א' הן די קטנות)

הוא צריך את התגובה הנכונה באותו הרגע עם מישהו שנוכח בסיטואציה

ממש הודיתי על זה

כן, זה קווץ' בלב, אבל זה ממש המקום שבו העבודה שלי בחינוך.

ולא דומה ילד בא' לבן 3.

אני חד משמעית רוצה לדעת אם אחד הבנים שלי עשה משהו.

בכיתה א ההורים לחלוטין מעורבים ואין מצב שלא יספרו על דבר כזה.. זה לחלוטין אחריות שלהם

לדעתי המורה צריכה לשתף אותם, אבל בכל מקרה הם ידעו מזה

ואף הזהירה אותם פן המעשה יחזור.

לא חזר!!

רק כשהמחנכת "איימה" על ההורים זה עבד.

אצלנו היתה תקופה שהיינו מזכירים לאחד הילדים לפני כל פעילות מעבר לשגרה (יומולדת של חבר, פעילות חברתית וכו) הכי חשוב זה להקשיב ל- , לכבד, וכו. בהמשך זה התקצר ל- אתה זוכר מה הכי חשוב...

כמובן שיחה כזאת על הדלת נעשית אחרי שהיתה שיחה בבית שאינה משתמעת לשני פנים איך מצופה ממנו להתנהג, מה עושים ומה לא. ומה עושים במקרה של קושי.

אם זה תואם גיל והתפתחות אז מסכימה איתך שאין ממש מה לעשות עם זה ודיבורים לא עוזרים,

אבל אם זה משהו שחורג מגבולות ההתנהגות שתואמות גיל ומדובר בבריונות ולא בהצקות אז לדעתי זה כן עוזר לדעת שזה לא משהו שיעבור בשתיקה.

אבל כן רוצה להגיד לך שאת לא לבד, ואת לא האמא היחידה שמרגישה את זה

ואמהות לילדים שיותר נוטים לרצות לא יבינו את זה והרבה חושבים שזה קשור למה שהם עשו. עובדה שלהם זה הצליח.

רק אמהות לילדים חזקים ועם מניע פנימי חזק יכולות להבין את זה שדיבורים לא עוזרים וצריך פה משהו אחר.

וגם כשיש ילדים עם אופי ששונה אחד מהשני, רואים שזה לא מה שאנחנו עשינו או לא עשינו

זה הרבה יותר תלוי באופי של הילד.

ומסכימה גם שילד צריך לגדול בתחושה שהוא ילד טוב וחיובי ולא כל היום להתייחס להצקות ולתת לו תחושה שהוא ילד עבריין.

ילד בגן זה לא תמיד שולט בעצמו, הוא פועל על פי דחפים ויצרים, בכיתה א זה כבר עניין התנהגותי, חינוכי ואפשר וחובה של כל אמא לחנך את הילדה שלה.

לגבי הדיבור עם המורה, לגמרי שמה את זה כמראה מול המורה, זה תפקיד שלה להגן על ילדה בכיתה א' שהתחילה לפני שניה בלי שום קשר לשנה שעברה ועל הדברים הנוספים שאת רואה

לא הייתי מפרטת בכלל מה שאת מתארת כאן כי זה הכי יגרום למורה להפיל עלייך את העבודה כי לבת שלך יש בעיה,

בעוד מה שאת מתארת לא אמור לקרות בתוככי בית ספר בלי קשר לכלום וזה צריך להיות מאוד ברור שאחריות הצוות לדאוג שלא יתאכזרו לבת שלך.

לגבי עזרה לבת שלך בתחילת שנה, אני מבינה שאין לה אחות גדולה, אבל אולי יש שכנה מכיתות גבוהות שתוכל להיכנס אליה מדי פעם? אולי השכנה תוכל להביא איתה חברה ו"לאמץ" תחשבי שמבחינת ילדה בא' כשהיא רואה ילדה מד' או ה' נכנסת לכיתה שלה, זה כמו גמד וענק. זה יראת כבוד עוד לפני שהיא עשתה או אמרה משהו, רק מעצם הנוכחות שלה.

עצם זה שיש לה הגנה בתוך בית ספר יכול לשמש כאמצעי הרתעה.

במקרים של בריונות, אני כאמא פועלת ישירות מול הילד הבריון, לא להחריף את הטון והעימות, אבל כן כדי להבהיר שלילד יש גב ושיחפשו משהו אחר להתעסק איתו.

את יכולה לבוא במתק שפתיים ולומר למנהיגה, מתוקה שלי, את שומעת??

לבת שלי לא מכניסים חפצים/ אוכל/ ווטאסבר

זה ברור?

יופי, מתוקה, בהצלחה בכיתה א'.

בלי איומים ובלי מילים מפחידות, אלא באמצעות הטון האסטרטיבי שיוציא לה את החשק להתעסק, אבל לא להפחיד מדי כי אז היא תבכה לאמא שלה ואז יתחיל מאבק בין ההורים ובכל מקרה את לא רוצה לייצר פה בלאגן אבל כן לחתוך ולא לאפשר לזה להתפתח.

בהמשך אפשר ללמד את הבת שלך קודים חברתיים ולעזור לה לייצר קשרים, אבל קודם למנוע ממנה את ההתנכלויות.

עם בני דודים בני גילה היא מייצרת איטרקציה בריאה?

את אומרת משהו נכון, באמת אתייחס רק למקרה הזה. גם לפי מה שהבת שלי תיארה המורה אכן טיפלה ולקחה אחריות.

היא הבכורה. יש שכנות מבוגרות ממנה והיא בקשר טוב איתן. אנסה לבקש באמת שיכנסו להגיד לה שלום מידי פעם. היא טובה בתקשורת עם ילדים שנתיים - שלוש מעליה.

לגבי לפנות ישירות לבת - היא אמרה שזה כל הבנות שהיו איתה שנה שעברה. אני לא יודעת מי היתה המובילה אבל יכולה לנחש.

אנחנו מנסים ללמד אותה. אין לה בני דודים בגילה אלא רק קטנים מאוד. עם חברות אני רואה שלפעמים היא משאירה את החברה עם משחק מעניין והולכת לקרוא ספר 😅

קודם כל זה שהבת שלך מספרת שהמורה טיפחה זה כבר טוב, כי היא בתחושה שלה יש מבוגר שיכול לעזור לה.

וגם זו הרמה טובה לפתיחת השיחה, תתחילי הי המורה, הבנתי מהבת שלי שאת תומכת/ מעודדת/ חמה/ נחמדהאיזה כיף זכינו בך ותודה שראית אותה בסיטואציה הזו.

אבל אז לבקש תשובות.

מה בדיוק קרה?

כמה זמן הילדה הייתה לבד?

איך דואגים שזה לא יקרה שוב?

האם זו הייתה יוזמה של מישהי ספציפית?

כלומר זה שמבחינת הילדה העניין טופל לא אומר שמבחינתך סגרת סיפור כי זה אירוע שצריך להיות מנוהל גם מולך.

לגבי השכנה, אז כדאי כשאת פוגשת אותה לדובב אותה קצת לשמוע איך היא בבי"ס וכו'

ואז להגיד לה וואו איזה בוגרת ומקסימה את, את יודעת, הבת שלי התחילה השנה אצלכם ואני קצת דואגת לה, אולי את רוצה להיות כמו אחות גדולה בשבילה וללכת לבקר אותה?

יש לך חברה שיש לה אחות גם בכיתה א'? תוכלו ללכת יחד.

הרבה פעמים ילדות בגיל הזה סקרניות בעצמם לראות מה קורה עם הקטנות וממש מרגישות מועצמות לעזור להן.

לגבי המשחק/ ספר זו תגובה קלאסית, אני כן חושבת שכדאי לטפל כמה שיותר מוקדם, אבל לא בדיוק תוך כדי התאקלמות לבי"ס החדש, ולא במסגרת בי"ס

אלא לקחת אותה באופן פרטי למישהי שתעזור לה להתמודד.

הרבה פעמים יש תכונות נלוות כמו פרפקציוניזם וקושי להתמודד עם הפסד וכישלון, וכדאי לעבוד על זה.

ממה שאני מכירה מסגרות תומכות למחוננים מתחילות מג' וזה מאוחר מדי.

אבל אולי אפשר להתייעץ עם יועצת של בי"ס למחוננים מי יכול לעזור לה עם הקושי הזה ולא לתת לה לברוח למקומות הקלים של הספר.

יש לכם תנועת עוז?

יש אפשרות לשלוח לחוגים עם בני גילה?

לא כדאי שראשית זה יבוא מצד המחנכת?

שהיא תטפל? ולא אני כאמא אדבר עם הבנות האלימות.

אצלנו לאחר מקרה נורא מול ביתי, התקשרתי מיד למחנכת, הכי רציתי להתקשר לאימהות ו"לצרוח" עליהן... שיחנכו את בנותיהן, או לבוא עם ביתי לבית הספר ולחנך את הבנות האלימות.

בעלי עצר אותי ואמר לי תפני למחנכת, אם לא תטפל- נטפל אנחנו

המחנכת הייתה מקסימה, ידעה בדיוק מה לעשות, יצרה קשר עם האימהות דיברה עם הבנות בנחרצות והנישה בחומרה

הכל פסק כבר למחורת.

נראה לי גם שמחנכות לא אוהבות שאימהות "עוקפות" אותן, וברור שזה תלוי מחנכת ואם המחנכת שאננה, ההורים צריכים לפעול למען הילד שלהם. (ולדווח ליועצת בית הספר...)

אני לא מחפשת אהבה ולא הסכמה.

המחנכת צריכה לטפל מנקודת המבט שלה,

ואני מנקודת המבט שלי.

עם הילדים שלי לא מתעסקים.

המחנכת שתחנך אותן למוסריות ולא לפגוע באף אחת, אני לא באה לחנך אותן, אני באה לשדר כוח (לא אלימות נגדית)

כמו שבגינה כשיש ילד שחוסם/ עוקף כל הזמן את הילד שלי, אני נעמדת מספיק קרוב ומספיק עם נוכחות, בלי מילה ובלי כלום, לפעמים כן עם מבט,

הילד הכוחני מתקפל פתאום והולך לשחק במגלשה אחרת או עומד יפה בתור.

בלי לדבר ובלי לבקש ובטח לא לפנות לאמא. קודם כל להציג כוח נגדי לכח של הילד החזק.

קרה לי למשל הקיץ שהבן שלי סיפר שהילדים בשכונה קצת מציקים לו, רובם יותר גדולים ממנו, אבל היה גם ילד קטן שהיה מציק במיוחד, לדעתי הוא בכלל לא שם לב שהוא מציק.

הם חבורה תוססת של בנים בשכונה מכל הגילאים וזה יפה ממש.

אבל כן רציתי לעשות סוף להצקות במיוחד מצד הילד הקטן.

באתי פעם אחת למחנה שלהם, הצגתי את עצמי, אמרתי אני אמא של x, אתם משחקים פה יפה, כן?

חצי שאלה חצי קביעת עובדה.

מהיום אין הצקות כלפי אף אחד, כולם חברים של כולם.

זה לא המילים, זה הטון והנוכחות. וזה ילד בן 4, כן?

מאותו היום פסקו ההצקות.

אין פה מה לדבר עם האמא זה סתם לטחון מים וליצור מתיחות בין השכנים.

ככה ציק צק בלי להפחיד את הילד השני ובלי להסתבך מול הורים אחרים, נותנים קונטרה וסלאמת.

יכול להיות שזאת פרקטיקה שיותר מתאימה לחיעם בעיר מאשר לנורמות ביישוב.

לק"י

קרה לבן שלי ששני חברים הציקו לו, והם חברים שלו. אבא של אחד מהם חבר של בעלי.

ובעלי פגש אותם באיזו פעילות בכיתה ודיבר איתם.

אני הייתי מתפדחת. אבל אין מה... בעיקר שילדים מציקים לפעמים. זה לא אומר שההורים לא בסדר.

של אותו ילד.

במקרה הזה לא הייתי סומכת רק על ההורים, יש מצבים שזה לא חמור ואפשר לבדוק אם עוזר או לא.

אבל בגלל שזה המשך של הגן וגם בגלל שהילדה מושכת חברות נוספות, וההצקה הופכת להן מעין שעשוע,

לדעתי היא מזהה כאן חולשה ולכן חשוב לתת את התחושה שלילדה הזאת יש גב. מבינה למה אני מתכוונת?

ילדות שאוהבות להיטפל למישהי אחת אם לא בכיתה עלולות לעשות את זה בהזדמנויות אחרות ובדרכים יותר מתוחכמות שלא יאשימו אותן.

וגם נראה לי באופן כללי, בין גברים אני חושבת שהרבה יותר עוזר מאשר בין אמהות. במיוחד שהאבא חבר של בעלך, הוא ירגיש חוסר נעימות מהישנות של התלונה ולכן תהיה לו יותר מוטיבציה לטפל

וגם הילד יותר יקשיב לאבא שאומר לעזוב ילד מסויים, מאשר כשאמא שלו אומרת את זה.

(כשכתבתי על השכנים התכוונתי לשכנים שלי, לא למקרה של הפותחת)

לדעתי ודאי לפנות למורה, כדי שתשים לב אליה באופן מיוחד.

אני מצטערת שלא עשיתי את זה בתחילת שנה שעברה עם המורה של הבת שלי... (גם התחילה כיתה א' ונשמעת מאוד דומה לבת שלך - היא כנראה בגדר ילד רגיש מאוד.) ב"ה הבת שלי לא חוותה משהו ברמה של מה שקרה היום לבת שלך, בטח לא על תחילת השנה, אבל כן חוותה הצקות וקושי חברתי כללי.

ממש מקווה שהמורה תהיה קשובה ושתוכל להיות זמינה לבת שלך, כי זה הבדל עצום בשביל החוויה של הילדה...

(ורק רוצה לציין לטובה את זה שהיא שיתפה אותך בכל זה! ממש לא מובן מאליו❤️)

(וגם לא שהיא חכמה. אני מאוד מאמינה שהתרשמות "נקיה" עושה טוב לילד ולקשר עם המורה)

כן מספרת על מה שקרה היום, מסייגת שזה מה שהילדה סיפרה וכמובן את לא יודעת עד כמה הפרשנות שלה נכונה, אבל בוודאי שהחוויה שלה נוראית, וחייבים לטפל בזה על מנת שלא יחזור על עצמו.

כן הייתי מוסיפה, נראה לי שכדאי, שאלו בנות שהיו איתה בגן, וגם בגן הציקו לה.

וואי אם צריך הולכת יושבת שם עד שפותרים את זה.

בריונות צריך לחתוך מוקדם.

אל תחכי עם זה

ככה המורה תדע על מצבה (מבלי שהילדה תדע ששוחחתן כמובן)

הצבת גבולות בכיתה באופן כללי לחדד נהלים לבנות ולהציב גבול ברור

ולדבר עם הילדה שכל דבר קטן- לפנות למחנכת, חייבים לעצור את זה!!

הייתה לי ילדה כזו גם, וזה רק החמיר, עד שאני והמחנכת שוחחנו, והמחנכת פעלה מכל הכיוונים האפשריים להפסיק את האלימות הזו.

המחנכת חייבת לדעת ולפעול בהתאם.

והילדה מבחינתה צריכה להרגיש בטוחה לספר ולשתף לך ולמחנכת או לכל דמות אחרת בבית הספר כשצריך.

וכדאי שאימותיהן יתעוררו.

מוזר ממש

וברור שלדבר עם המורה אין סיבה שזה ימשיך ככה, ובטח שלא שיתקבע

וחיבוק גדול לך !

דיברתי עם המורה ובאמת היתה הבנה שזה מקרה חמור. היא שאלה האם קרה גם בעבר והבטיחה לשים לב יותר מהרגיל כדי שלא תהיה הישנות

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

היו שנים שצמתי, והיתה פעם ששתיתי מרק מזין בשיעורים.

זה תלוי מאד מה מצב הסוכרת

ובסוף רב אחר פסק לי עם יותר הקלות- כלומר לאכול ולשתות לשיעורים וגם ככה בקושי שרדתי.

מאז אני מפחדת לשאול אותם בצומות כי חוששת מפסק הלכה מחמיר שלא אעמוד בו

מעניין

והם אמרו לצום כשהוא אמר חד משמעית לא לצום.. ועוד הייתי כמה ימים אחרי מי שפיר

חשוב לציין שאני לא מחפשת הקלות

אבל רוצה משהו שיש לו ידע שחלילה לא יפגע העובר

ואם זה בסדר לא לצום זה מקובל עלי

בדיקת מי שפיר לר רלוונטית כאן אם עברו כמה ימים,זה פרט לא משמעותי אלא אם כן עברו פחות מ48 שעות.

גם לי רופא אמר בשיא הנחרצות לא לצום בכלל,אפילו לא שאלתי רב כי זה היה הריון רגיל ללא סיכון.

כשהייתי בהריון בסיכון זה היה אחרת.

לעומק.בד"כ רבנים אומרים לשאול רופא ומסתמכים על חוות דעתו.

הם לא יר"ש ומעדיפים לומר לכולן לא לצום, גם אם אין סיבה מיוחדת.

לכן צריך רופא שמבין גם את חשיבות הצום וגם את המצב הרפואי

לקראת יום כיפור.

צריך להתייעץ עם רופא ירא שמים (כדי שידע את המורכבות ואת חומרת הצום ולא ישר יאמר שאסור לצום) ועם הדעה שלו להגיע לרב

הרופאה שלי אמרה לי שאני לא יכולה לצום

עוד לא דיברתי עם הרב שלנו

אבל כזה מרגיש לי שישר היא אמרה לי לא לצום ולבדוק סוכר בשבת כשאני יודעת שזה ממש בעייתי..

רופא נשים שלי באחד ההריונות אמר לי לא לצום ללא שום סיבה מיוחדת,הריון רגיל לחלוטין.

מצד שני כמעט כל ההריונות שלי הם הריונות בסיכון פלוס סכרת,ושם ממש לא לקחתי שום סיכון.

רב שמבין את המשמעות של צום במצב הזה,ידע לעשות את השיקולים נכון.

מצד שני זו פסיקה פרטנית לחלוטין כי כל אחת הגוף שלה מתנהג אחרת בסכרת,לאחת הסוכר יגיע בצום למצב מסכן חיים במיידי ולשניה לא יהיה שום בעיה במצב הזה.ויש כאלו שבצום הסוכר גבוה מידי וכ'ו

הרגיש לי שזה הנחיה גורפת כי היא אמרה שהיא לא אוהבת שצמים בהריון..

מצד שני להרגשתי גם רבנים ממהרים לומר את הלא.

של רבנים ורופאים

לא יודעת אם זה מתאים לפי כל הפסיקות אבל זה מיועד בדיוק לשאלות כאלו

אם יש לך איך להגיע אליו,

מקל מאוד בפסיקה פרטנית (זה לא כמו להתקשר למכון פועה),

ולנו זה התאים כי סומכים על הכתפיים שלו

מבחינת ידע רפואי אני לא יודעת בדיוק אבל נשמע לי הגיוני שהוא מתמצא בתחום

איך מגיעים אליו?

אני יודעת שלתלמידים שלו יש גישה בקלות (ישיבת מרכז הרב למשל),

לא יודעת אם המספר שלו מסתובב חופשי

והשדר הזה יעבור אליה...

כי להיות במקום שאת לא רגועה בטוח יקשה...

דבר שני בהרבה מרפאות יש פלזמה עם סרט על התקרה

כדאי להסביר לה בדרך המון על המטוס ברופא שיניים שעולה ויורד ומה יעשו וכוכו עדיף בדרך מצחיקה מה שאפשר

ולהסביר שרק מסתכלים היום (זה נכון.. באים לבדיקה קודם כל)

זה מה שעולה לי בהצלחה ממש!!!

כיוון שאנחנו בקופ"ח מכבי - אנחנו הולכים למכבידנט עם הילדים.

יש רופאות שיניים מיוחדות לילדים ופעוטות. ויש להן טכניקות גישה לילדים ואיך להרגיע את עצם הישיבה על כסא הטיפולים עם ההורה ביחד (בגיל כזה).

הטיפול נעשה בשילוב גז צחוק - ועוברים בשלום.

יש גם סלסלת פרסים לילדים, ומדבקות גיבור, והקליניקה מעוצבת באופן ידידותי.

להכניס אותכם לרופא שיותר ידידותי לילדים

להסביר לה מראש בצורה פשוטה וברורה מה יהיה (ולא להגיד שזה לא יכאב או יצחק, אלא להגיד שזה יכול לכאוב או להציק ואז אמא תחזיק לה את היד או משהו כזה)

לבחור ביחד איתה משהו נחמד שתקנו/ תעשו אחרי וכל פעם שקשה לה להזכיר את זה

הדביקו לה סתימה זמנית

אומר שיש לה 2 חורים ו2 טיפולי שורש איך יכול להיות???

המליץ על הרדמה כללית - אמאלה

אבל שננסה קודם עם גז צחוק

אני מאוד מקווה שזה יצליח היא בקושי נתנה שיבדוק אותה

איך נעשה סתימות וטיפול שורש ככה

אחד היה בן שנתיים וחצי ועוד אחת בת ארבע, שממש לא שיתפו פעולה. עשו להם בהרדמה מלאה טיפול בכל הפה בבת אחת.

מצד שני זה מושלם

מסיימת עם זה זריז

לנו יש בדיקה עוד שבועיים ומתלבטת אם לוותר מראש...

לק"י

בלי צילום.

אבל נצטרך לעשות טיפול בהרדמה, כי יש לו כמה טיפולים לעשות🤦‍♀️

זה מספיק להם? לפי מה שאני מבינה כדאי ללכת אבל בספק איך יצליחו לראות משהו

שאפשר לצבור כל כך הרבה חורים בגיל כזה

אם היא שותה מבקבוק תינוק משהו שהוא לא מים,

אז זה לא מופרך בכלל

בשונה מכוס שאתה שותה ומניח.

ילדי בקבוק יושבים שעות עם בקבוק בפה.

אצלנו גם כל מי שהיה עם בקבוק חטף מלא חורים.

לק"י

וגם בהנקה זה לפעמים שעות.

אצלי זה ששתה בקושי מבקבוק, ורק חלב שאוב, גם חוגג🤦‍♀️

אל"ף כי אתה לא יכול להסתובב עם ההנקה ולקחת אותה לכל מקום,

בי"ת כי גם אם אתה נרדם עם פטמה בפה, החלב לא מטפטף פנימה אלא אם אתה שואב אותו באופן פעיל (ובולע).

מוסיפה גימ"ל שבהרבה מקרים פטמת בקבוק תינוק פוגעת בתפקודי פה, בין השאר בתפקוד של הלשון שאמורה להסתובב בפה כל הזמן ולנקות את השיניים.

זה מתוק חלב אם. והרס שיניים. ההנקה עד גיל מאוחר יחסית.

אבל היא ישבה על בעלי והרופא נתן לו לבדוק כביכול ואז אמר לו "אבא אתה לא עושה אוב אני ייראה לך איך עושים"

משחקים כאלה

לק"י

מה בדיוק יש.

אולי זו רק התרשמות של הרופא.

ילד שגם ממש התנגד ובכה, הרופאה (האלופה!! ממש חשוב ללכת לרופא מתאים לילדים, אפילו אם דורש קצת יותר נסיעה) הסיחה את דעתו לכמה רגעים, תוך כדי ששמה עליו את הגז הוא נרגע ממש מהר ( בזכות החוויה שלו, אני ניסיתי גם גז צחוק באחת הלידות והיה ממש מוצלח😅)

ובכללי, אם יש אחים גדולים יותר (שזורמים על רופא שיניים) אני אוהבת לקחת אותם לביקורות בצמדים של גדול וקטן, ככה הקטן רואה מה עושים לגדול ושהכל טוב, אז לרוב הוא יותר נינוח ומשתף פעולה.

מרכזים את טיפולי השיניים ביחד ועושים בהרדמה במקומות מקצועיים שמיועדים לזה, כמו בית חולים וכדומה. (ובזול!)

ואת הבדיקה לפני, זו שקובעת מה מצב הפה+צילום-זה לא מפחיד ולא כואב ואפילו אפשר לספר על הכסא המיוחד שזז שהוא כמו לונה פארק וכו'..

לאחרונה (גם אנחנו היינו בהלם מכמות החורים😵‍💫 עד עכשיו הגיל הכי מוקדם שבו ילד שלנו עשה סתימה היה 7, ואח"כ רק 11...)

היינו בלחץ איך היא תסתדר, אבל זה הלך מדהים!

קודם כול טיפולי שיניים לילדים הם יותר מהירים - לפעמים בתוך רבע שעה מסיימים. והלכנו לרופאה שמומחית לילדים, ולכל דבר שהיא מכניסה לפה היא נותנת שם חמוד כזה מהעולם של הילדים ומפטפטת כל הטיפול עם הילדה. יש גם סרטון על התקרה למקרה חירום, שמעסיק את הילדה...

אז בע"ה יש תקווה!

לק"י

כנראה שמומחים עברו התמחות נוספת.

לא יודעת מה ההבדל.

אבל כמו שמתואמת כתבה, הן דיברו עם הילדים, נתנו שמות לדברים וכאלה.

בעבר היינו אצל רופאה בקופה (עם ילדה אחרת) שהייתה מצוינת, אבל לצערי היא עזבה...

כדאי לקבל המלצות באזור שלכם.

תודה רבה!!

היינו עם הילדונת אצל שתיים, ד"ר רות בכר וד"ר אלינור הלפרסון. הלכנו בסוף לטיפולים אצל ד"ר אלינור כי היא יותר קרובה אלינו, אבל להרגשתי ד"ר בכר יותר מוצלחת. אבל גם ד"ר אלינור טובה מאוד.

תודה רבה!!!

אני מצחצחת לבן שלי (בן כמעט שנתיים) שיניים אבל לפעמים לא זורם ובינינו, חוץ מהקניית ההרגל אני לא מרגישה שהצחצוח יוצא כזה יעיל.. מפחדת שיצטרך טיפול בגיל קטן. אז איך שומרים על השיניים בריאות גם בגיל כזה עם כל מה שאוכלים?

מכירה כאלה שמצחצחים כל יום ובכל זאת מלא חורים וגם כאלה שלא מצחצחים ואין שום חורים.

ברור שצחצוח שומר על השיניים, אבל ממש לא היתי משתגעת על זה מול הילד, כשאני יודעת שבסוף חופשי עם מסירות אין קץ וצחצוח מעמיק יהיה בכל זאת חורים. אין בזה יותר מידי כללים. בעיני.

אל תגלו, אבל בתור ילדה ואפילו נערה לא הקפדתי לגמרי על ציחצוח ולא היו לי חורים בכלל בכלל.

החורים התחילו להופיע בגיל הרבה יותר מבוגר👵🏻 שבו אני דווקא כן ממש קפידה על הגיינת הפה.

רק להתפלל? 😅

אני כן חושבת שכדאי ללמד ולהרגיל ילדים לצחצוח שיניים, יותר ממקום של ואהבת לרעך כמוך🤪

כן חשוב שהפה יהיה נקי, לנו יהיה יותר טוב ונעים ולמי שאנחנו מדברים איתו יהיה יותר נעים.

ולהתפלל שהוא יהיה מהסוג שאין לו הרבה חורים🙏🏻

(אגב, את כל הכסף שההורים שלי חסכו על זה שלא הייתי צריכה סתימות וכתרים הם הוציאו על יישור שיניים😅 כל אחד מקבל את החבילה שלו💪🏻)

זה סיוט ובעיקר בלילה כשהם במנח שכיבה אז הכאבים גוברים.. הרופא נתן טיפול?

אין לי מה לייעץ אלא רק לנחם שבסוף זה עובר..

כשהוא היה עם חום ודלקת פעילה צרח מכאבים בלילה אבל אבל ב"ה שהתחלנו טיפול תרופתי.

עכשיו זה לא צרחות של כאבים

יותר פשוט מתעורר ולא רוצה לישון

אני כמעט בוכה פה מעייפות 😭

של 10 חודשים

אצל בגדול זה היה הקפיצת גדילה הכי קשה, אפילו יותר מ 4 החודשים המפורסם חחח

כמה זמן נמשך ?

עבר כמה שנים...

בשלב מסויים הפסיק הבכי בלילה ועבר לרצון לשחק ולא לישון.

שמתי לו כמה משחקים בלול והמשכתי לישון.

לקח זמן לאפס לו את השינה מחדש אבל לפחות לא בוכה רוצה אותי כל הזמן.

אצלו זה היה גם אחרי רצף של דלקות אוזניים ואדמדמת + מסגרת חדשה לראשונה

אז אולי בגלל זה היה יותר קשוח

חודש.

למה קניתי חדש? הקודם התחיל לעשות בעיות (לדעתי הבעיה נוצרה בגלל ששאבתי איתו כמויות גדולות של מים, מאותו יום הוא התחיל לגמגם).

קניתי את אותו דגם באושר עד, היה זול, הייתי מרוצה. לא ראיתי סיבה להחליף.

את שלי מסרתי, מי שלקח אותו כתב לי שהצליח לתקן. לא ברור איך..

כמה עלה באושר עד? יודעת אם עדיין יש שם אותו?

מחזיק מעמד לשנתיים פלוס מינוס

גמ'ני חושבת לקנות שוב דרימי H14

יש לי שנה וחצי

בשימוש יומיומי

מרוצה מאוד מאוד מאוד!!!!

העלה לי את רמת הניקיון בבית בכמה דרגות

מפסח, מעולה.

מנקה פצצה. נח לתחזוק.

אני ממש מרוצה

לא יודעת להשוות לאחרים

נהנת מאד אבל צריך לקחת בחשבון שכל שואב שוטף חייב תחזוק כל הזמן של ריקון המים המלוכלכים וינקיון החלקים כדי שלא יסריח.

מרוצים מאד. (בעיקר מהאופציה של הקיטור)

צריך ללמוד לתפעל אותו מבחינת הריח אבל פצצה!!

סליחה על הניצלוש

עוזר פלאים

אני שמה ג'ל אקונומיקה

לרסס ספריי מנטרל ריחות לפני - ולייבש טוב בשמש כשהיא עומדת

יש לי יחסי אהבה שנאה למכשיר בגלל הריח

ננסה את זה

ממש אשמח לעצות לגבי הריח שלו.

את שוטפת את המרשת כל פעם?

מה זה ספריי מנטרל ריחות?

ואיך עושים שיהיה ריח טוב בבית אחרי?

ולרוקן את המים. ממליצה גם להשאיר אותו מחוץ למכשיר אחרי

בנוסף, אני מנתקת את המברשת ומנקה מאחוריה. פעם בשבוע נגיד. כמעט תמיד מצטבר שם לכלוך

ספריי מנטרל ריחות זו עצה שקיבלתי מאחותי שיש לה דרימי, אני קונה את של ליאור קוקה. משתמשת בו לפני ניקוי עצמי ולפני שאני שוטפת אותה

אני הזמנתי גם מברשות ספייר וםילטרים מעליאקספרס כדי להעיף ללא רחם כשאין ברירה. מתכוונת לעשות ניסוי ולהכניס מברשת למדיח. קראתי שגם יש כאלה שמכבסים.. אמא שלי חופפת את המברשת עם סבון כלים ומעמידה לייבוש בשמש ואין לה ריח

לגבי ריח בבית - אני אוהבת את הריח הניטרלי של הנוזל שלהם אבל כשבא לי ריח נעים יש לי את הנוזל לשואבים של ליאור קוקה (המוצרים שלה מעולים. לא מדובר בפרסומת😅)

וצודה על העצות! איישם

יש לי ידני וכשלעצמו הוא מעולה אבל אני מתעצלת להפעיל.

אם הבית גדול זה לוקח זמן.

וחשוב מאוד לתחזק אותו, שטיפה טובה של כל החלקים פעם בשבועיים גג, ולבדוק שלא נתקעו שיערות

אנחנו הזנחנו וזה פוגע באיכות

מתוך כמה וכמה אחים, אני כמעט היחידה ששומרת שבת/ חג, אוכלת ירק ובשר מהדרין, לא נוסעת בשבת. מלבדי יש אחות קטנה יותר ששומרת שבת וחג ב"ה אבל לא מקפידה על הכל כמוני

הייתי רוצה שיזמינו אותי יותר

אז נכון הילדים שלי לא יבואו להצגה בשבת ולא אקנה איתכן כרטיס לפסטיגל/ אטוס איתכן לחול/ ארד איתכן לאילת

אבל אם יש למשל ערב אחד בסוכות שאתן מזמינות את כולם אליכן לעל האש - אשמח לקבל גם הזמנה.או לחילופין ערב ספינג' בחנוכה. קמח מנופה עולה רק כמה שקלים יותר לא משו שאחיות שלי לא יכולות להרשות לעצמן ב"ה.

כמעט ואין סופרים שלא מוכרים בשר מהדרין. ויותר מזה - אני מוכנה להביא את שלי. העיקר לשבת יחד

אפשר גם להזמין פיצה מבחינתי, לא כזה משנה

לדעתי החסם הוא לא כסף אצלנו, אבל אני לא אפתור לאנשים אחרים את התסביכים שלהם מולי.

אני כן מרגישה נטל לפעמים בקטע הזה כי לא מוזמנת באמת. וגם כשאני הזמנתי לא הגיעו

🤷

בסוף יש גבול עד כמה ארדוף אחרי זה. ב"ה המשפחה של בעלי מהווה תחליף. זה לא אותו דבר אבל ב"ה זה יותר טוב מכלום והם משפחה מדהימה

אני לא לוקחת את זה קשה. זה מציק לי לפעמים אבל מתעסקת בחיים שלי, וגם לא רואה סיבה לפתוח את זה כי אני לא מזמינה את עצמי לאף מקום

לעצמי אומרת - אני ממשיכה להזמין כדי לשמור על הדלת פתוחה ושתהיה אפשרות גם אם לא מגיעים.

לא מזמינה את מי שמבקש שאקנה רק עוף בהכשר הזה והזה או ירקות כאלה וכאלה.

מי שלא מספיק כשר לו אצלי מוזמן להגיע עם האוכל או לא להגיע...

אני מאוד רגישה לנושא הזה ומאוד נפגעת כשהם מתחילים את בלאגן ההכשרים

המטרה היא להיפגש, לא לדרוך לך על האגו (מבחינתי כאילו כן,?)

יש לי את הקווים האדומים שלי ואני לא אומרת שזה לא נחשב כשר אלא שאני אוכלת רק כשרות x ומוכנה להביא איתי אם צריך

אבל במקרה שלי גם זה לא עזר😅

עלה לי בהזמנה - אז שיעלה

כל אחד ומה שחשוב לו

לאכול בחוץ

לבקש שימצאו מסעדה בהכשר שלהם

לעשות מפגש אחר לאו דווקא סביב אוכל

לבקש מהם להיות אחראיים על האוכל

אם היית אומרת שזה מטריח ואין לך כח להתעסקות עוד הייתי מבינה, אבל להיפגע? יש בעם ישראל מיליון כשרויות ומנהגים, ואין בהקפדה על כשרות מסויימת משהו אישי נגדך או מחשבה שאת לא בסדר. זה כמו שאני כספרדייה אפגע מאשכנזי שלא ירצה לאכול אוכל שלי בפסח..

כמו שאם מישהו שרגיש לגלוטן לא יעשה עניין ויבקש בנעימות,

ככה גם מי שמבקש כשרות ספציפית צריך להבין שהוא דורש התאמה ואין פה משהו שחייבים לו וזה יהיה נחמד אם יבקש בטאקט ויוכיח שהביחד חשוב לו בדיוק כמו לצד השני ולא יעשה פוזות.

זה לא כמו פסח, כי כשמתרגלים שנותנים לך משהו באופן קבוע, הנפש שלך כבר פחות מרכישה את הנתינה, זה כבר הופך לברור מאליו.

במיוחד אם זה צעירים ודור שני.

כלומר ילדים שגדלו על זה כברור מאליו לפעמים מרגישים כבחורים שזה ממש ברור מאליו והטון די מעצבן.

לא כי זה משנה אם לקנות את החבילה האדומה או השחורה, אם למישהו יש העדפה ספציפית אז בכיף. אבל שישקף את זה שבחרו לבוא לקראתו..

האמת אצלנו במשפחה נגיד היה קטע של להסתכל/ לדבר עם בנות

ובאמת הרגשתי שזה כבר לא מכבד אותנו ולא רוצה שהבנות שלי יגדלו באקלים כזה, אז כן דיברנו ושמנו גבול.

כשנפגשים אומרים שלום נימוסי ומתייחסים בכבוד לכולם. גם הבני דודים משני המינים.

ווואלה כשאומרים לי שלום יפה זה עושה לי חשק להקפיד על הצניעות יותר ממה שאני הולכת בד"כ, בשביל לכבד אותם.

ובאירועים שלנו אני סוגרת קייטרינגים רק בכשרות שלהם, גם אם יותר יקר.

אחותי מאוד מעריכה... נשמע שאצלכם הם עושים מזה בלאגן ולא מסתפקים במינימום, ולכן את רגישה לנושא.

זה לא שלא מספיק כשר אצלך, הם פשוט אוכלים כשרויות אחרות. זה לא כלפייך. גם אצלנו במשפחה יש את הדיונים האלה, וכשזה דיון שמסקנתו שלאכול כשרות אחרת זה לא בסדר זה מעצבן גם אותי, אבל המשפחה חשובה לי יותר, ולכן כשאני מזמינה מישהו מהמשפחה הקרובה אני מתאמצת לדאוג לו לכשרות שהוא אוכל, וכשעשיתי אירועים דאגתי לקיטרינג שטוב לכולם , גםמכשזה היה יקר יותר. כי המשפחתיות חשובה לי ואין מצב שלא אזמין מישהו או שההורים שלי/ אחד האחים יגיע ולא יאכל. מבחינתי לא להזמין אח זו לא אופציה, גם כשהזמנתי וידעתי שאחד האחים כנראה לא יוכל להגיע, הזמנתי אותו שלא יפגע, ושלא יהיה מצב שמישהו לא הוזמן. אולי כי אני בכורה ורגילה לדאוג לכולם, נראה לי שגם האחים שלי נוהגים ככה .

הזמנו קייטרינג בכשרות מהודרת ואירחנו אירוע קטן באולם של בית הכנסת.

המשפחה של בעלי לא אוכלים מחוץ לבית בפסח והנחנו שיסתפקו בשתיה. בשוטף הם דתיים די רגילים, רק בפסח מקפידים יותר.

הם רצו לכבד את האירוע בברכת המזון והגיעו (מבלי לעדכן אותנו מראש) לאולם עם מצות וביצים קשות, כל משפחה עם המצות והביצים הקשות שלה 😃

לא נעלבתי בכלל, אבל המחזה הזה השאיר את המשפחה שלי (החילונית) בהלם גמור ואני זוכרת את הפתעה על פניהם כבר שנים רבות אחרי.🤣🤣

סיפרתי את זה כדי להגיד, שבאמת לכל משפחה יש המנהגים שלה, חלקם סוריאליטיים לחלוטין, אבל בסוף זו המשפחה שלנו ועדיף לוותר על ההעילבויות.

אוכלים כשרויות אחרות משמע האוכל שלי לא טוב להם.

הם מוזמנים להזמין אותי, אני אבוא בשמחה. אבל אני לא אלך לקניות ולחיפושים במיוחד בשבילם. גם לא באירועים שאני עושה. לפעמים זה הבדל אדיר במחיר וגם אם לא, הם יכולים לאכול לחמנחיה וסלטים מצידי

ולכן על אף שהדיונים על כשרויות מעצבנים אותי ועל אף שזו טרחה מצידי ואפילו כסף, יותר חשוב לי השמירה על הקשרים המשפחתים, המפגש,של בני הדודים, השמחה של ההורים שלי מהביחד, וההרגשה הנעימה של כולם שהתחשבו בהם והם יכולים לבוא , לשמח ולאכול בלב שלם. ולכן אני טורחת בשביל זה . ממש חבל לי שהקשרים יתרחקו בגלל הענינים האלה, אולי כי אני בכורה ומגיל צעיר רגילה לחשב על האחים שלי, אולי כי גדלתיי בלי בני דודים בכלל( כולם היו בחול) אז אני מעריכה מאוד משפחתיות , הילדים שלי זכו בבני דודים/ דודים, משפחה מורחבת , זה מתנה לחיים, כשיש בני דודים שאתה בקשר איתם. אז אני לא מוכנה להרס את המתנה הזו בגלל סגנונות שונים במשפחה וכשרויות.

לא כי הוא לא כשר

ולא כי הוא לא טעים

כי הוא לא בכשרות שלהם

זה לא אמור להעליב

את ממש לא חייבת לטרוח בשביל שיוכלו לאכול

אצלנו מכבדים בגדול

ועדיין יכול לקרות מצב שאחותי מגיעה ופשוט לא אוכלת

בסדר זה שלה

1- כן, בטח שהייתי נעלבת. בעיקר אם יש רק 3 אחים והם יחד ואני בחוץ. אבל לא כל פעם חייבים להזמין את כולם.

2. כן. משפחה זה דבר שצריך להתאמץ עליו, זה לא בא בקלות, כל אחד עם השריטות שלו. צריך הרבה קלילות, לא לקחת כל דבר ללב, לזרום, לשחרר כספים ולא להתקמצן ואם להתחשבן, אני מאמינה שבסוף הכל חוזר בחזרה. יש לנו במשפחה מישהו שמקפיד על הכשרים ברמה מאוד גבוהה וזה מאוד מעיק כי אין בסביבה שלנו בכלל סופרים כאלה , אבל זה לא מונע מלהיפגש. מוצאים דרכים יצירתיות.

וזה קצת מבאס. אני מנחמת את יצמי שכנראה יודעים שאני לרוב לא אוכל להגיע. אבל הייתי שמחה שיזמינו. אולי לפעמים כן יסתדר?

אבל אני האחות שיותר מזמינה ובעלי האח שפחות מזמינים.

לגבי הזמנה - אני משתדלת לפחות מידי פעם לידע את האח שפחות משתתף. ברוב מוחלט של המקרים הוא לא מגיע. כשהוא מארגן משהו כולנו משתדלים להגיע.

כשאחים של בעלי נפגשים - בדרך כלל אנחנו שומעים על זה בדיעבד. יש דברים שהיינו שמחים להיות מוזמנים אליהם. אבל אנחנו לא נעלבים כי אנחנו יודעים שזה נובע מהשוני באופי ובזרימה.

יש מספיק מפגשים בשני הצדדים שכולם מוזמנים אליהם

הבדלי מנטליות, גילאים, סטטוס משפחתי ולקינוח גם כשרויות.

אז המפגשים די נדירים, וקורים אצל סבא וסבתא בעיקר, וכשאני רואה כמה נחמד לילדים יחד זה חבל לי שזה נדיר, מצד שני יודעת שאחים שלי יעשו הכל בשבילי וכנל אני בשבילם למרות שאנחנו חלוקים בכמה עקרונות מרכזיים, אני מעריכה את מסירות הנפש שלהם.

חושבת על הבנות שלי

איך אני מתאמצת על היחד שלהן והן רק בתחילת חייהן

איזה דיכאון אם הן יתרחקו

אם הן לא ירצה לקנות את ההכשר המועדף (כמשל) אחת לשנייה

אין לי מושג איך ההורים שלי עשו את זה - אבל אנחנו הרבה אחים יחסית, על כל הרצף הדתי והלא דתי, ובכל זאת נפגשים די הרבה ואוהבים ומכבדים זה את זה. (יש תאקלים, כן? אבל בסך הכללי אין כאסחים גמורים)

אנחנו אגב אלה עם ההכשרים המהודרים, וגם עם הרבה ילדים, אז יוצא שאנחנו פחות מגיעים למפגשים משפחתיים ספונטניים (בעיקר בגלל כמות הילדים ב"ה). אבל זה בסדר לנו...

ברור שמזמינים, אם מגיע, נהדר!! נצטופף בשמחה בשביל שהמפגש המורחב יצא לפועל,

אם לא יגיע, באסה אבל נשארנו באותה סיטואציה כמו שלא מזמינים.

הייתי מנסה למצוא הזדמנויות ביום חול למפגשים יזומים בסגנון שמתאים לו גם אם שני האחים האחרים פחות מתחברים.

האמת לא הבנתי את הדילמה, אם מדובר באח שלא מתנהג יפה ויש התנגשויות בגלל דברים שהוא עושה או אומר נניח משפיל, אז אוקי יש כאן דילמה, אבל אם זה נתונים אובייקטיביים אין פה שאלה לדעתי.

אני עדיין אזמין את כולם.

מי שבא ברוך הבא ובאהבה.

גם אם אני פחות בקשר איתו.

יש לי אח ואחות שאני בקשר מצוין והדוק איתם.

ואח אחד שבכלל לא.

ואם אני עושה משהו בבית- אז כולם מוזמנים.

(מלבד פעם אחת שזכור לי שהזמנתי רק את ההורים שלי. הרווקים באו איתם. ועוד אח אחד נשוי אבל שגר איתם בבית. 2 האחים הנשואים האחרים- לאחד אני קשורה לשני פחות- לא הוזמנו. פשוט כי הזמנתי רק את ההורים. זה שהגיעו איתם האחרים זה משהו אחר.

זה שקשור אלי הבין. זה שפחות קשור אלי נפגע. לא זוכרת איך פתרנו את זה).

ויותר מזה. בכללי כשאנחנו יוצאים לטיולים או משהו ובאלי איתנו עוד אנשים אני תמיד מזמינה את כולם.

גם כשאחותי ואני יצאנו לאיזו הופעה הזמנתי את גיסות שלי שיבואו. זה שבסוף לא באים זה שלהם🙃 אבל אני תמיד שמחה לשותפים ושותפות. בעיני אין כמו משפחה. גם אם פחות קרובה

יש לי במשפחה אח אחד שיחסית פרום יותר מכולם.

כן לפעמים זה לא נח ולא פשוט, לפעמים מרגיש הם מתנשאים עלינו וכו'.

ועדיין אני תמיד מתעקשת שצריך להזמין אותם כמה שיותר

ולהתחשב אם צריך במה שרגיש וחשוב להם.

משפחה זה לא הולך ברגל, צריך להתאמץ על הקשרים בין אחד לשני ככל שאפשר.

אם הייתי מרגישה שמדירים אותי לא הייתי יוזמת יותר מידי.

הבריאות הנפשית שלי יותר חשובה. ואם שוב ושוב הייתי נפגעת ומרגישה שלא רוצים אותי. אז לא.

לא אענה אחת אחת כדי לא להכביד על השרשור.

מעניין שהזווית המרכזית שעלתה כאן זה הבדלי כשרויות, את זה אני מכירה מהצד שלי במשפחה ובמיוחד וזה אכן מקשה קצת, אבל באמת מתייחסים לזה כאל קושי טכני וממש לא נמנעים ממפגשים בכלל זה.

מהצד של בעלי, אנחנו המשפחה שלא מזמינים, ואף שהתרגלתי, ואף שאכן יש סיבות אובייקטיביות (הילדים שלהם ממש צמודים והם חבורה כזו, הילדים שלנו צעירים ולא משתלבים, ויש עוד), זה עדיין קצת מעליב שבעלי כותב לאחים לברר איפה אבא שלהם יהיה בחג ומי יזמין אותו, ומגלה שהם שוב חוגגים יחד. בעקרון, גם אם היו מזמינים לא היינו באים ליומיים שלמים. אבל לא יודעת מה אכפת להם להזמין. האם חוששים שנבוא או שדווקא בגלל שהרבה פעמים אנחנו לא באים אז לא מזמינים. כשאנחנו מזמינים אנחנו כן מזמינים את כולם ואומרים שיהיה צפוף... יש אח שמניחים מראש שלא יגיע והוא באמת לא מגיע... אבל מזמינים.

כל פעם נראה לי שהתרגלתי וכל פעם מגלה שנעלבתי מחדש.

במיוחד שזה משהו שחוזר על עצמו..

אבל בסוף להזמין ליומיים חג זה מאוד מאתגר, דורש, וצריך גם מספיק מקום לשינה וכו'

זה שונה לדעתי ממפגש משפחתי או סתם יציאה יחד בחופש.

אצלנו זה פחות אחים, זה יותר הורים שבוחרים להזמין הרבה אחים מסוימים ולא אותנו למשל.

אומנם הם יותר קרובים וקלים לאירוח (יש אצלנו כמה אלרגיות) עדיין זה מבאס ופוגע כשכולם נפגשים בחגים ואנחנו אולי מתישהו נפגוש אותם.

חושבת שאם זה לא היה מצד ההורים, אלא מצד האחים, הייתי פחות נפגעת, בפרט אם יש להם משהו משותף שלי אין איתם (כמו רמת דת כלשהי, גילאי ילדים זהים, נגיד אם הם היו נוסעים לבריכה מעורבת ואני כדתיה לא אגיע זה ברור, לא אפגע אם לא הזמינו אותי. או שאם הם יצאו לפעילות שווה במוזיאון ולי אין ילדים בגיל שזה מעניין אותם- לא הייתי נפגעת.

אוהבת את האחיות שלי, באמת אבל לשתיהן יש מעט ילדים באותם גילאים והן פחות עמוסות ממני...

בהחלט מבאס אותי לא פעם לראות אותן רק הן נפגשות או יותר מבאס שהן נפגשות ביחד עם ההורים שלי וכמובן כולם יוצאים ביחד לבית קפה או מפגש כיף אחר.

אני כבר לא נעלבת, עברתי את השלב יודעת שאוהבים אותי למרות שלא מזמינים ועדיין יש לי צביטה בלב

אם הוא מעצמו לא ירצה להגיע, זה משהו אחר אבל לפחות לנסות.

לדעתי גם לנסות להתגמש כדי שכן יתאים לכולם עד כמה שאפשר...

אצלי בין הארוחות עזר גם כמה בייגלה בודדים, אז פשוט הייתי מנשנשת כל פעם כמות קטנה ובסוף זה לא יוצא כמות מוגזמת

אבל כן נראה לי שעבוד בלאכול יותר קל מלהיות עם בחילות כל הזמן...

זה אכן עדיף מבחילות

אכלתי ( רק פחמימות ) נון סטופ, משהו מפחיד

ממש נס שלא עליתי 20 ק''ג

אחר כך כבר לא היה לי תאבון ...

מבחינתי השלב הזה הוא שלב שצריך לשרוד אותו , אחר כך כשהגוף קצת מתחזק אפשר לנהל אוכל עם שכל. כרגע תעשי מה שטוב לך ועוזר לך

כמה שיותר בריא לפחות. למרות שרוצים סתם פחמימות ריקות.

וגם לבשל אני לא אוהבת🙈

תגידי תודה שאחרי שאת אוכלת ארוחה הבחילות עוברות לזמן מה.

זה לא ברור מאליו.

ולא נורא עוד שניה ראש השנה, תאכלי הרבה ארוחות טובות...חחח